מבדק ידע קהילה (PDF)

‫חיסונים‬ ‫[חיסונים הוראות כלליות]‬ ‫תהליך החיסון מתבסס על החדרה של אנטיגנים (בדרך כלל חלבוניים) במטרה לעורר את‬ ‫מערכת החיסון ולהוביל אותה ליצור תגובה חיסונית תאית או הומורלית לאורך זמן‪ ,‬מבלי‬ ‫לגרום להופעת סימנים קליניים האופייניים ל...

‫חיסונים‬ ‫[חיסונים הוראות כלליות]‬ ‫תהליך החיסון מתבסס על החדרה של אנטיגנים (בדרך כלל חלבוניים) במטרה לעורר את‬ ‫מערכת החיסון ולהוביל אותה ליצור תגובה חיסונית תאית או הומורלית לאורך זמן‪ ,‬מבלי‬ ‫לגרום להופעת סימנים קליניים האופייניים למחלה‪.‬ישנם סוגים שונים של תרכיבים‪ -‬חלקם‬ ‫כנגד המחולל עצמו‪ ,‬ואחרים נגד הרעלן אותו המחולל מפריש‪.‬חלק מהחיסונים מספקים‬ ‫הגנה מפני המחלה‪ ,‬ואחרים כנגד מאפיינים קליניים חמורים או סיבוכים‪.‬חלק מהחיסונים‬ ‫מספקים הגנה לכל החיים‪ ,‬ובאחרים יש צורך במנות חיסון חוזרות (בוסטר) לשימור ההגנה‬  ‫החיסונית לאורך זמן‪.‬‬ ‫סוגי חיסונים‪:‬‬ ‫החיסונים מומלצים לקבוצות הגיל הצעיר ביותר שבסיכון להידבק ולחלות ואשר לגביה‬ ‫הודגמו יעילות ובטיחות החיסונים‪.‬‬ ‫יש לשמור על שרשרת הקור בכל שלבי העברת החיסונים ולאחסן אותם בקירור בין ‪2-8‬‬ ‫מעלות במקרר המיועד לחומרי חיסון ותרופות בלבד‪.‬‬ ‫יש לברר האם המועמד סובל מבעיות רפואיות‪ ,‬רגישות למרכיבי החיסון‪ ,‬או תגובה לאחר‬ ‫מנה קודמת (יש לתעד כל תגובה חריגה לאחר חיסון ולהעביר את הדיווח למשרד‬ ‫הבריאות)‪.‬‬ ‫יש לברר האם יש בקרב בני הבית ליקויים אימונולוגיים עקב מחלות או טיפול מדכא חיסון‪.‬‬ ‫יש להשאיר את המתחסן במוסד בו קיבל את החיסון למשך ‪ 15‬דקות (בתנוחת שכיבה‪/‬‬ ‫ישיבה)‪.‬‬ ‫בכל מוסד בו ניתנים חיסונים‪ ,‬צריכה להיות האפשרות והיכולת להגיש עזרה ראשונה‬ ‫במקרה של הופעת תגובה אנפילקטית‪.‬‬ ‫יש להדריך את מקבל החיסון‪ /‬המלווה לדווח בהקדם על תופעות שהופיעו לאחר החיסון‬ ‫לצוות שביצע את החיסון ולפנות במקרה הצורך לרופא‪.‬‬ ‫בהכנת החיסון‪ -‬יש לוודא כי החיסון בתוקף ושמראהו תקין (צלול‪ ,‬ללא גופים זרים‪ ,‬בצבע‬ ‫מתאים)‪ -‬אם לא אז אין להשתמש‪.‬‬ ‫יש לחטא את מקום ההזרקה ב‪ + chlorhexidine 0.5%‬אלכוהול ‪ 70%‬ולתת לעור להתייבש‬  ‫טרם ההזרקה‪.‬‬ ‫יש לשמור על טכניקה אספטית בעת הזרקת החיסון ולהשתמש במזרקים ובמחטים‬ ‫חד‪-‬פעמיים‪.‬‬ ‫יש להקפיד על מתן חיסונים במקום ובדרך המומלצים‪.‬מתן חיסונים בדרך ובמקום לא‬ ‫נכונים עלול לגרום לתגובה חיסונית לא מספיקה או לעלייה בשיעור תופעות הלוואי‪.‬‬ ‫מקום ההזרקה‪:‬‬ ‫‪ -‬לתוך השריר (‪ -)IM‬בילדים עד גיל ‪ 3‬שנים‪ -‬אזור השריר הקדמי‪-‬צדדי של הירך‪Vastus -‬‬ ‫‪Lateralis -Anterolateral thigh‬‬ ‫בבני ‪ 3‬שנים ומעלה ומבוגרים‪ -‬שריר הזרוע (‪.)Deltoid‬‬ ‫‪ -‬תת עורי (‪ -)SC‬החלק העליון‪-‬החיצוני של אזור השריר התלת ראשי (‪ )Triceps‬של הזרוע‪.‬‬ ‫‪ -‬תוך עורית (‪ -)ID‬החלק הפנימי של האמה או בגב‪ ,‬מתחת לעצם הסקפולה‪.‬‬ ‫אם ישנם מספר חיסונים הניתנים בו זמנית יש להזריק במקומות שונים‪.‬אין לערבבם באותו‬ ‫המזרק‪.‬‬ ‫יש לתעד את מיקום ההזרקה של החיסון‪.‬‬ ‫במידה ולא ניתן להזריק חיסונים במקומות נפרדים‪ ,‬אפשר להזריק שתי זריקות באותה‬ ‫הגפה‪ ,‬תוך שמירה על מרחק של ‪ 2.5‬ס"מ לפחות‪ ,‬כדי למנוע חפיפה של התגובות‬ ‫המקומיות‪.‬המקום המומלץ למתן ‪ 2‬זריקות לתוך השריר בו״ז הוא הירך‪.‬‬ ‫רצוי להשתמש באותו סוג של חיסון ומאותו היצרן למתן כל המנות בסדרת החיסון‪.‬אם זה‬ ‫בלתי אפשרי לתת מנת חיסון מאותו יצרן‪ ,‬או שיצרן המנות הקודמות אינו ידוע‪ ,‬על המטפל‬ ‫לחסן בהתאם לחיסון הזמין‪.‬עדיף להמשיך בסדרת החיסונים בחיסון של יצרן אחר על פני‬ ‫אי מתן חיסון בכלל‪ ,‬וכן אין לדחות את מועד מתן חיסון בגלל חוסר זמינות של החיסון‬ ‫מהיצרן של המנה הקודמת‪.‬היוצא מכלל זה הוא החיסון נגד מנינגוקוק ‪ ,B‬במקרה זה חייבים‬ ‫לחסן בסדרה מאותו יצרן‪.‬‬ ‫אם בגלל מעבר בין יצרני חיסון שונים באותה סדרה יש צורך במספר שונה של מנות‪ ,‬מומלץ‬ ‫לתת את מספר המנות הגבוה יותר‪.‬‬ ‫אין להחשיב את המנה שניתנה בטעויות בעת המתן כמו מתן מינון נמוך מהמומלץ (כמו‬ ‫דליפה בעת ההזרקה) ומתן תרכיב פג תוקף‪ ,‬ויש לתת מנה נוספת לפי הכללים הבאים‪-‬‬ ‫‪-‬בחיסון מומת‪ :‬בהקדם האפשרי‪ ,‬רצוי באותו הביקור‪ ,‬או בכל רווח זמן בין המנות‪.‬‬ ‫‪-‬בחיסון חי‪-‬מוחלש‪ :‬באותו יום‪.‬אם המנה לא ניתנה באותו יום‪ ,‬יש לשמור על רווח זמן של ‪4‬‬ ‫שבועות או ‪ 90‬יום‪ ,‬בהתאם לחיסון‪ ,‬בין המנה השגויה לבין המנה הנוספת‪.‬‬ ‫‪-‬בחיסון נגד נגיף רוטה‪ :‬אין צורך לחזור על מתן החיסון כאשר הוא ניתן במינון נמוך‬ ‫מהמומלץ מסיבה כל שהיא (דליפת החומר‪ ,‬הקאה וכדו')‬ ‫במתן חיסון בדרך לא מומלצת ניתן להחשיב את מנת החיסון ואין צורך לחזור עליה‪.‬‬ ‫(יוצאים מן הכלל הינם חיסונים נגד הפטיטיס ‪ ,B, HPV‬כלבת‪ ,‬וחיסון שפעת מומת‪.‬בארבעת‬ ‫המקרים הללו‪ ,‬מנה שניתנה ‪ SC‬אינה נחשבת‪ ,‬ויש לחזור עליה‪).‬‬  ‫הוריית נגד היא מצב אצל מקבל החיסון המגביר את הסיכון של תופעת לוואי חמורה או‬ ‫מגביל את יכולתו לפתח חסינות‪.‬ככלל‪ ,‬אין לתת חיסון כאשר קיימת הוריית נגד‪.‬מכיוון‬ ‫שחלק מהוריות הנגד הן זמניות‪ ,‬לעיתים ניתן לחסן מאוחר יותר כאשר המצב הרפואי‬ ‫מאפשר את מתן החיסון‪.‬‬ ‫דוגמא להוריית נגד כללית בכל החיסונים היא רגישות יתר מיידית מסוג אנאפילקטי‪.‬‬ ‫אזהרה הוא מצב במקבל החיסון אשר עלול להגביר את הסיכון של תופעת לוואי חמורה או‬ ‫עלול להגביל את יכולתו לפתח חסינות או עלול לגרום לבלבול באבחון‪.‬ככלל תמיד יש‬ ‫לשקול אם לתת חיסון‪ -‬החלטה על מתן חיסון במקרים שלגביהם מומלצת "אזהרה" אמורה‬ ‫להתבסס על הערכת התופעה‪ ,‬מצב בריאותו של המועמד לחיסון‪ ,‬סיכונים לחשיפה למחלה‬ ‫(מצב אפידמיולוגי בקהילה) וסיכונים אפשריים של החיסון‪.‬ההחלטה במקרים אלו תתקבל‬ ‫ע"י רופא (רופא לשכת הבריאות‪ ,‬רופא קופת חולים‪ ,‬רופא טיפת חלב או רופא אחר) או ע"י‬ ‫אחות אפידמיולוגית של לשכת הבריאות‪.‬‬ ‫יש לדחות מתן חיסון במקרה של מחלת חום חדה או מחלה זיהומית חריפה עד להחלמה‪.‬‬ ‫במחלה קלה ללא חום או עם חום נמוך‪ ,‬שלשול קל‪ ,‬או זיהום מקומי אין צורך לדחיית‬ ‫החיסון‪.‬‬ ‫יש להימנע ממתן חיסונים חיים‪-‬מוחלשים אם ידוע על ליקויים אימונולוגיים קשים‪ ,‬מולדים או‬ ‫נרכשים (כגון מחלות ממאירות ו‪/‬או טיפול מדכא חסינות) או לנשים בהריון‪ ,‬עקב חשש‬ ‫לסיבוכים העלולים להתפתח כתוצאה מהתרבות הנגיף או החיידק הכלול בתרכיב‪.‬‬ ‫מומלץ לענות על שאלות בנוגע לבטיחות ויעילות החיסונים ולהפנות למקורות מידע‬ ‫מהימנים‪.‬‬ ‫לאחר מתן חיסון‪ ,‬יש לתעד את הפעולה ברשומה הרפואית‪ ,‬לרבות רשומה ממוחשבת‬ ‫ובפנקס החיסונים האישי‪.‬התיעוד יכלול את‪ :‬תאריך מתן החיסון‪ ,‬מספר המנה בסדרה‪ ,‬סוג‬ ‫החיסון‪ ,‬שם החיסון‪ ,‬מספר האצווה‪ ,‬שם המוסד בו ניתן החיסון (טיפת חלב‪ /‬מרפאת קופת‬ ‫חולים‪ ,‬בית ספר‪ ,‬בית החולים וכדו') ושם מבצע החיסון‪.‬‬ ‫פנקס החיסונים האישי משמש מסמך רשמי‪ ,‬ויש להדריך את מקבל החיסון‪ /‬ההורים של‬ ‫הילד לשמור אותו לאורך זמן (כל החיים!)‪.‬‬ ‫אם הוחלט שאין לחסן מועמד בחיסון מסוים‪ ,‬יש לתעד מידע זה בכל רשומה רפואית‪,‬‬ ‫לרבות פנקס החיסונים של מקבל החיסון‪.‬‬ ‫[עיתוי מתן חיסונים]‬ ‫במצבים של מתן המנות של אותו חיסון במרווחי זמן ארוכים יותר מהמומלץ אין צורך‬ ‫להתחיל ולחסן שוב או לתת מנות נוספות לאדם מפני שזה לא משפיע על רמת החסינות‬ ‫הסופית‪.‬המנות נחשבות ונספרות‪.‬‬ ‫במצבים מיוחדים (כגון ‪ ,‬התפרצות המחלה‪ ,‬צורך בהתחסנות מהירה מכל סיבה שהיא) ניתן‬ ‫לחסן החל מגיל המינימום וברווח המינימלי המומלץ בין המנות‪.‬‬  ‫אין לתת תרכיבים ברווח זמן נמוך מהרווח המינימלי המומלץ מפני שדבר זה עלול לפגוע‬ ‫ביעילות החיסון‪.‬‬ ‫מנה שניתנה מתחת לגיל המינימום או ברווחי זמן קצרים מהמומלץ אינה נחשבת בסדרת‬ ‫החיסונים‪(.‬יחד עם זאת‪ ,‬כאשר מנת התרכיב ניתנה ‪ 4‬ימים או פחות לפני גיל המינימום‪4 /‬‬ ‫ימים או פחות מהמרווח זמן המינימלי בין המנות‪ ,‬יש להחשיב את המנה כתקפה‪.‬תקופה זו‬ ‫נקראת "תקופת החסד" ("‪period grace‬״)‬ ‫יש להמתין ‪ 4‬שבועות לפחות בין מנה שגויה למנה נוספת‪.‬‬ ‫אין לשנות את מספר המנות המומלץ לסידרת חיסון מסוים‪.‬מתן מנות מיותרות או לעיתים‬ ‫קרובות מהמומלץ עלול להביא לריבוי תופעות לוואי (כגון ‪ ,‬תופעות אלרגיות או נוירולוגיות‬ ‫לאחר ריבוי מנות של טטנוס טוקסואיד)‪.‬‬ ‫אין הוכחה לכך שמומלץ לחלק מנה אחת של תרכיב למתן במועדים שונים‪ ,‬ההפך‪ ,‬קיים‬ ‫סיכון לפגיעה ביעילות החיסון‪.‬‬ ‫יש לשמור על רווח זמן של ‪ 4‬שבועות לפחות בין תרכיב חי‬ ‫מוחלש לתרכיב חי מוחלש אחר שלא ניתנו בו זמנית‪ ,‬למעט‬ ‫במקרים מסוימים‪.‬אם התרכיבים ניתנו ברווח זמן של פחות‬ ‫מ‪ 4‬שבועות ‪ ,‬יש לחזור על מתן התרכיב שניתן אחרון ‪4‬‬ ‫שבועות מהמועד השגוי‪.‬‬ ‫אין צורך ברווח זמן בין תרכיב מומת לתרכיב מומת אחר‪,‬‬ ‫ובין תרכיב מומת לתרכיב חי מוחלש‪.‬‬ ‫לאחר מתן אימונוגלובולין‪ /‬עירוי דם ומוצריו יש לדחות את מתן התרכיבים החיים‪ -‬מוחלשים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫‪ -‬תרכיב נגד חצבת‪ , MMR ,‬תרכיב נגד אבעבועות רוח ו‪ MMRV-‬לתקופה מ ‪ 3-‬עד ‪11‬‬ ‫חודשים‪.‬‬ ‫‪ -‬תרכיבים נגד אדמת ונגד חזרת – לתקופה של ‪ 3‬חודשים‪.‬‬ ‫אם בכל זאת יש צורך בחיסון פעיל ללא דיחוי ‪ ,‬יש לחזור על מתן התרכיבים ‪ 3‬עד ‪11‬‬ ‫חודשים אחרי קבלת אימונוגלובולין‪ /‬עירוי דם ומוצריו‪ ,‬מלבד מקרים בהם הודגמה חסינות‬ ‫בבדיקה סרולוגית‪.‬‬ ‫לאחר מתן תרכיבים נגד אדמת‪ ,‬חצבת‪ ,‬חזרת ‪ ,R , MM‬תרכיב נגד אבעבועות רוח‪MMRV ,‬‬ ‫יש לדחות מתן אימונוגלובולין‪ /‬עירוי דם ומוצריו בשבועיים לפחות‪.‬‬ ‫ניתן לחסן בתרכיבים מומתים בכל עת לפני או אחרי מתן אימונוגלובולין‪ /‬עירוי דם ומוצריו‪.‬‬  ‫[השלמת חיסונים שגרתיים עד גיל ‪ 17‬שנים]‬ ‫החוזר מדבר על ילדים עד גיל ‪ 17‬אשר לא חוסנו כלל או קיבלו רק חלק מתוכנית חיסוני‬ ‫השגרה הנהוגה בישראל‪ -‬ילדים עולים חדשים או ילדים שלא חוסנו מסיבות שונות‪.‬‬ ‫קביעת מצב חיסוני תעשה על סמך תיעוד רפואי או מידע מהימן‪ -‬פנקס החיסונים‪ ,‬רשומת‬ ‫הבריאות של הילד‪ ,‬רשומות רפואיות‪ /‬תעודות רפואיות‪ ,‬מידע שנמסר ע״י ההורים (יש‬ ‫להתחשב במידע הנמסר ע״י ההורים רק אם הוא ברור ומהימן וכולל מידע על שם המחלה‬ ‫נגדה חוסן ומספר המנות של התרכיב שהילד קיבל)‪.‬‬ ‫בכל מקרה של העדר מידע או ספק במידע על קבלת חיסונים קודמים‪ ,‬יש להתייחס לילד‬ ‫כאל מי שלא חוסן‪.‬‬ ‫בעת איסוף מידע על חיסונים בעבר‪ ,‬יש לברר האם היו בעיות רפואיות או תגובות חריגות‬ ‫לאחר חיסונים קודמים‪.‬‬ ‫יש להשלים חיסוני שגרה חסרים בהתאם לגיל המועמד כפי שמפורט בלוח השלמת חיסונים‬ ‫שיגרתיים מותאם לקבוצות גיל‪.‬‬ ‫השלמת המנות החסרות של החיסונים תתבצע ע"י מתן תרכיבים שונים בו‪-‬זמנית (באותו‬ ‫היום) במקומות הזרקה נפרדים בגוף‪.‬‬ ‫אם התרכיבים האלה לא ניתנו בו‪-‬זמנית‪ ,‬אין צורך ברווח זמן בין תרכיבים שונים המופיעים‬ ‫בלוח חיסוני השגרה בגיל הילדות ובבתי הספר ‪ ,‬מלבד תרכיב ‪ MMR‬ותרכיב נגד אבעבועות‬ ‫רוח‪ ,‬שיש לשמור על רווח זמן של ‪ 4‬שבועות ביניהם אם לא ניתנו בו‪-‬זמנית‪.‬‬ ‫להשלמת סידרת חיסון מסוים ניתן להשתמש באותו סוג של תרכיב מיצרנים שונים‪.‬חוץ‬ ‫מחיסון המכיל מרכיב אסלולרי (אל תאי) נגד שעלת‪ ,‬חיסון נגד זיהום הנגרם ע"י נגיף רוטה‬ ‫וחיסון נגד ‪ HPV‬שמומלץ להשתמש בתרכיב של אותו היצרן לכל מנות הסדרה‪.‬‬ ‫[חיסון במצבים מיוחדים]‬ ‫בהריון‪-‬‬ ‫יש להימנע ממתן תרכיבים חיים‪ -‬מוחלשים לאישה בהריון‪ ,‬לרבות תרכיבים נגד אדמת‪,‬‬ ‫חצבת‪ ,‬חזרת ואבעבועות רוח‪.‬אם אישה חוסנה בתרכיב חי‪-‬מוחלש בהיותה בהריון‪ ,‬אין‬ ‫הצדקה להמליץ על הפסקת הריון‪.‬יש לשקול מתן תרכיב חי‪ -‬מוחלש אם קיים סיכון גבוה‬ ‫לחלות כתוצאה מחשיפה לזיהום הטבעי‪.‬‬ ‫מותר לחסן אישה הרה בתרכיב מומת‪ ,‬כגון חיסון נגד שפעת‪ ,‬דלקת כבד ‪ B‬לעובדי בריאות‬ ‫או שעלת‪.‬‬ ‫מותר לחסן אישה הרה בחיסון סביל‪ ,‬כגון אימונוגלובולינים למיניהם‪.‬‬ ‫המצאות אישה בהריון בסביבה הקרובה של מועמד לחיסון אינה מהווה הוריית נגד לחיסון‬ ‫בתרכיבים מומתים וחיים‪-‬מוחלשים‪.‬‬  ‫בזמן הנקה‪ -‬אין להמנע ממתן חיסונים לאם מניקה או לתינוק יונק‪ ,‬פרט לחיסון נגד קדחת‬ ‫צהובה שהנקה הנה "אמצעי זהירות" לגביו‪.‬‬ ‫בפגים וילדים עם משקל לידה נמוך ( הסדרה הבסיסית מיועדת למי שיש סיכון שלא נחשף לנגיף בעברו (בני ‪ 6‬חודשים – ‪4‬‬ ‫שנים ללא תיעוד קודם של חיסון או הדבקה בקורונה) או שעבר השתלת מח עצם ולכן לא‬ ‫נשמר הזיכרון החיסוני‪.‬בנוסף‪ ,‬מי שלא חוסן בעבר ולא חלה בעבר ומבקש להתחסן בסדרה‬ ‫הבסיסית‪ ,‬יכול לקבלה‪.‬הסדרה הבסיסית תינתן בשתי מנות בהפרש של ‪ 28‬ימים‪.‬‬ ‫> מנת דחף מומלצת לכלל האוכלוסייה‪ ,‬ללא קשר לסוג ולמספר המנות שניתנו בעבר או‬ ‫לסטטוס החלמה מקורונה‪ ,‬למעט מקרים חריגים‪.‬מנת הדחף תינתן החל מ‪ -3‬חודשים‬ ‫ממנת החיסון האחרונה‪.‬במדוכאי חיסון יש מקום לשקול מנת דחף נוספת בהתאם למידת‬ ‫הדיכוי החיסוני‪.‬מנה זו יכולה להינתן בהפרש קצר יותר מ‪ -3‬חודשים מהמנה האחרונה‪,‬‬ ‫בהתאם להמלצת הרופא המטפל‪ ,‬המומחה בתחום‪.‬מומלץ לחסן מחלימים במנת דחף‬ ‫החל מ‪ -3‬חודשים לאחר ההחלמה‪.‬אין לחסן בזמן מחלת קורונה פעילה‪.‬‬ ‫יש לחטא את המקום לפני ההזרקה ולהמתין לייבוש העור‪.‬התרכיב ניתן ‪ IM‬לדלטואיד‪.‬אין‬ ‫לתת את התרכיבים לתוך הווריד‪ ,‬לתוך העור או מתחת לעור‪.‬אם לא ניתן להזריק את‬ ‫התרכיבים לתוך שריר הדלטואיד‪ ,‬ניתן להזריק לתוך השריר הצידי‪ -‬חיצוני של הירך‪.‬‬ ‫ בגיל ‪ 6‬חודשים עד שנתיים‪ ,‬מקום ההזרקה המומלץ הוא האזור הקדמי‪-‬צדדי של הירך‪.‬‬ ‫החל מגיל שנה‪ ,‬אם יש צורך‪ ,‬ניתן להזריק לשריר הדלטואיד‪ ,‬אם הדבר מתאפשר מבחינת‬ ‫מסת השריר‪.‬‬ ‫ניתן לתת תרכיבים נגד נגיף הקורונה בו‪-‬זמנית עם תרכיבים אחרים באתרי הזרקה שונים‪,‬‬ ‫כולל חיסון נגד שפעת ואימונוגלובינים‪ ,‬או בכל רווח זמן לפניהם או אחריהם‪.‬היוצא מן הכלל‬ ‫הינו חיסון כנגד אבעבועות הקוף (מומלץ מרווח של ‪ 4‬שבועות)‪.‬‬ ‫ניתן לחסן נשים הרות בכל שלבי ההיריון‪ ,‬לקראת כניסה להריון ונשים מניקות‪.‬‬ ‫מומלץ לתזמן את מתן החיסון לתקופה בה צפוי דיכוי חיסוני מינימלי אצל מטופלים עם דיכוי‬ ‫חיסוני‪.‬‬ ‫מושתלי מח עצם או תאי גזע אשר חוסנו טרם ההשתלה‪ ,‬מומלץ לחסנם בסדרת חיסון‬ ‫חדשה ‪ 12‬שבועות אחרי ההשתלה‪ ,‬לאחר ייעוץ עם הרופא המטפל‪.‬‬ ‫תרכיב נגד ‪ COVID 19‬מתוצרת מודרנה ‪Spikevax JN.1‬‬ ‫‪ -‬שם התרכיב‪Spikevax™ JN.1 0.1mg/mL Multidose vial -‬‬ ‫‪ -‬התרכיב דורש אחסון בטווח טמפרטורות של בין ‪ 15-50‬מעלות צלזיוס מתחת‬ ‫לאפס‪ ,‬מוגן מאור‪.‬אורך חיי המדף בטמפ' זו הינו ‪ 9‬חודשים‪.‬‬ ‫‪ -‬יש להפשיר את התרכיב לפני השימוש‪.‬ניתן לאחסנו עד ‪ 30‬ימים בקירור‬ ‫בטמפרטורה של ‪ 2-8‬מעלות צלזיוס מעל האפס‪.‬אין להקפיא שוב לאחר הפשרה‪.‬‬ ‫‪ -‬לפני פתיחת הבקבוקון‪ ,‬ניתן לאחסנו עד ‪ 24‬שעות בטמפרטורה שבין ‪ 25-8‬מעלות‬ ‫צלזיוס מעל האפס‪.‬לאחר הפתיחה‪ ,‬יש להשתמש בתרכיב מוקדם ככל הניתן‪.‬לאחר‬ ‫דקירה ראשונה ניתן להשתמש בבקבוקון עד ‪ 12‬שעות כל עוד מאוחסן בטמפרטורה‬ ‫שבין ‪ 2-25‬מעלות צלזיוס מעל האפס‪.‬‬ ‫‪ -‬התרכיב מגיע בבקבוקון רב מנתי‪ ,‬המכיל ‪ 2.5‬מ''ל‪.‬כלומר יכול לשמש ל‪ -5‬מנות של‬ ‫‪ 0.5‬מ''ל (לבני ‪ 12‬שנים ומעלה) ועד ‪ 10‬מנות של ‪ 0.25‬מ''ל (לבני ‪ 6‬חודשים עד ‪11‬‬ ‫שנים‪ ,‬כולל)‪.‬‬ ‫‪ -‬אין למהול את התרכיב‪.‬‬  ‫התרכיב נראה בצבע לבן או ‪.WHITE-OFF‬הוא יכול להכיל חלקיקים לבנים או‬ ‫‪-‬‬ ‫שקופים‪ ,‬הקשורים למוצר עצמו‪.‬‬ ‫אין לנער את התרכיב‪.‬יש לערבל את הבקבוקון בעדינות אחרי ההפשרה ולפני כל‬ ‫‪-‬‬ ‫שאיבת מנה‪.‬‬ ‫הוריית נגד‪ -‬אין לתת את התרכיב למטופלים שהגיבו באנפילקסיס למנה קודמת של‬ ‫‪-‬‬ ‫התרכיב או לכל אחד ממרכיביו‪.‬‬ ‫אמצעי זהירות‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫> ניתן לחסן מטופלים עם מחלות קלות ללא חום (נמוך מ‪.)38‬במקרה של מחלה‬ ‫חדה‪ ,‬יש לדחות את מתן התרכיב עד ההחלמה‪.‬‬ ‫> ניתן לחסן מטופלים שהגיבו בעבר בתגובה אלרגית שלא הוגדרה כקשה (קוצר‬ ‫נשימה‪ ,‬התעלפות‪ ,‬ירידת לחץ דם) מאלרגן ספציפי ידוע‪ ,‬אם אינו ממרכיבי התרכיב‪.‬‬ ‫> ניתן לחסן אנשים הסובלים מאורטיקריה כרונית ספונטנית ללא גורם אלרגי ידוע‪,‬‬ ‫אך על פי המלצת האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית רצוי להשתמש‬ ‫בתכשיר אנטי היסטמיני החל מיום קבלת החיסון ולמשך ‪ 7‬ימים או פחות‪ ,‬לפי‬ ‫החלטת הרופא המטפל‪.‬‬ ‫> למטופלים שידוע על אלרגיה שאינה מסוג אנפילקסיס לפוליאתילן גליקול (‪,)PEG‬‬ ‫מומלץ ייעוץ אלרגולוג לפני קבלת החיסון‪.‬‬ ‫> מתן מנה שנייה של תרכיב למטופלים שסבלו תופעות אלרגיות (לא כולל‬ ‫אנפילקסיס) לאחר מתן המנה הראשונה‪ :‬אם תוך פרק זמן של ‪ 4‬שעות מקבלת‬ ‫המנה הראשונה‪ ,‬המטופל סבל מאחד או יותר מהתסמינים הבאים‪ -‬מערכת העור‬ ‫(פריחה‪ ,‬גרד‪ ,urticaria ,‬אודם בפנים)‪ ,‬מערכת הנשימה (קוצר נשימה‪ ,‬שיעול טורדני‪,‬‬ ‫צפצופים)‪ ,‬מערכת הלב וכלי הדם (דופק מהיר או ירידה בלחץ דם)‪ ,‬מערכת העיכול‬ ‫(בחילה‪ ,‬הקאה‪ ,‬שלשול) יש להתייעץ עם הרופא המטפל‪.‬במידה ויוחלט כן לתת מנה‬ ‫שנייה‪ ,‬היא תינתן בהשגחת רופא‪.‬‬ ‫> ניתן לחסן במנה שנייה אנשים שסבלו מכל תופעה אחרת )למעט אנפילקסיס(‬ ‫בסמיכות לקבלת המנה הראשונה‪ ,‬כולל תגובה אלרגית שהופיעה ‪ 4‬שעות ויותר‬ ‫אחרי קבלת המנה‪ ,‬פרסטזיות ושיתוק בעצב הפנים (פציאליס)‪.‬‬ ‫> ניתן לחסן מטופלים הסובלים מחוסר ‪.PD6G‬‬ ‫מיוקרדיטיס ופריקרדיטיס‪ -‬נצפו במקרים נדירים לאחר קבלת החיסון‪ ,‬אצל נערים‬ ‫‪-‬‬ ‫בסמיכות לקבלת המנה השנייה‪ /‬השלישית עם הסתמנות קלינית קלה‪.‬אנשים שזה‬ ‫קרה להם‪ ,‬לא יחוסנו בתרכיב זה‪.‬היסטוריה של מיוקרדיטיס ופריקרדיטיס ללא קשר‬ ‫לחיסון‪ ,‬לא מהווה התווית נגד לחיסון‪.‬‬ ‫במידה ומתפתחים סימפטומים של כאב בחזה‪ ,‬קוצר נשימה או דפיקות לב לאחר‬ ‫קבלת החיסון – יש לפנות לטיפול רפואי‪.‬‬ ‫אירועים חריגים בסמיכות לקבלת התרכיב‪ -‬אירועים חריגים דווחו יותר בצעירים‬ ‫‪-‬‬ ‫מאשר במבוגרים‪.‬אירועים שדווחו לאחר ההזרקה‪ -‬כאב באיזור‪ ,‬עייפות‪ ,‬כאבי‬ ‫שרירים‪ ,‬צמרמורות‪ ,‬כאבי מפרקים‪ ,‬חום ונפיחות באיזור‪ ,‬כאב ראש‪ ,‬לימפאדנופתיה‪,‬‬ ‫חולשה‪ ,‬בחילה‪ ,‬שלשול‪.‬אלו אותם אירועים חריגים בכל הגילאים‪.‬‬  ‫[הזרקת חיסונים‪ -‬תדריך מ‪]2014‬‬ ‫התדריך מתייחס לתהליך ההזרקה‪ :‬טכניקות ומיקום ההזרקה‪ ,‬הכנת התרכיב‪ ,‬אופן‬ ‫ביצוע ההזרקה‪ ,‬הציוד הנדרש וההיבט האנושי‪.‬‬ ‫הציוד הנדרש לביצוע חיסונים‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ יש לוודא המצאות הערכה לטיפול מידי באנפילקסיס הכוללת‪:‬‬ ‫‪ 2 -‬אמפולות אדרנלין בריכוז ‪ 1‬מ"ג ‪ /‬מ"ל בתוקף‪.‬‬ ‫‪ 2 -‬מזרקים בנפח של ‪ 1.0‬מ"ל או ‪ 2.0‬מ"ל ומחטים להזרקה בהתאם לגיל‬ ‫מקבל החיסון‪.‬‬ ‫ מיכל לפסולת ביולוגית‪.‬‬ ‫ כפפות במידה מתאימה‪.‬‬ ‫ תרכיב החיסון‪.‬‬ ‫ מחטים סטריליות לשאיבה ולהזרקה‪.‬‬ ‫ מזרק סטרילי‪.‬‬ ‫ ספוגיות ‪ /‬פדים‪.‬‬ ‫ חומר חיטוי לניקוי ידיים‪.‬‬ ‫ חומר לחיטוי העור‪.‬‬ ‫מבנה המחט‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מורכבת מ‪ 3‬חלקים‪:‬‬ ‫‪ )1‬חלק פלסטי (‪ )hub‬אשר מתחבר למזרק‬ ‫‪ )2‬המחט (‪shaft,cannula‬‬ ‫‪ )3‬חוד המחט (‪)bevel‬‬ ‫למחט יש ‪ 3‬מאפיינים‪:‬‬ ‫‪ )1‬אורך חוד המחט‪ :‬חוד המחט יכול‬ ‫להיות קצר או ארוך‪.‬החוד הארוך הוא החד יותר‪.‬הוא מפחית אי‪-‬נוחות‪,‬‬ ‫ומשתמשים בו בהזרקות לתוך השריר ולרקמה התת‪-‬עורית‪.‬החוד הקצר‬ ‫מיועד להזרקה תוך‪-‬עורית‪.‬‬ ‫‪ )2‬אורך המחט‪ :‬אורך המחט יכול לנוע בין ¼ ל‪ 5‬אינץ׳‪.‬האורך נבחר בהתאם‬  ‫לגודל השריר‪ ,‬לסוג ההזרקה ולגיל המטופל‪.‬‬ ‫‪ )3‬קוטר המחט (‪ :)Gauge‬קוטר המחט נע בין ‪.G 14-28‬ככל שהמספר‬ ‫המייצג גדול יותר‪ ,‬המשמעות היא שהקוטר קטן יותר‪.‬קוטר קטן גורם לפחות‬ ‫טראומה לרקמות‪.‬חומר שומני מצריך קוטר גדול יותר‪.‬‬ ‫תהליך הכנה לקראת החיסון‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫> פעולות מקדימות להזרקה‪-‬‬ ‫ להיות בקיא בתדריך החיסונים ובחיסון הספציפי המתבצע‪.‬‬ ‫ לבצע זיהוי של מקבל החיסון‪.‬‬ ‫ לאסוף אנמנזה בריאותית רלוונטית הכוללת את מצב בריאותו הכללי של‬ ‫מקבל החיסון‪ ,‬התוויות נגד‪ ,‬תגובות לחיסון קודם מאותו הסוג‪.‬אפשר לקחת‬ ‫את המידע מראיון הורה‪ /‬ילד‪ ,‬פנקס חיסונים והרשומה הבריאותית‪.‬‬ ‫ להתאים את החיסון למועמד בהתאם לגיל‪ ,‬לתוכנית שגרת החיסונים‬ ‫בהתחשב בחיסוני העבר ופרטים רלוונטים מהאנמנזה‪.‬‬ ‫ יש לתת מידע למקבל החיסון‪ /‬ההורה הכולל את תוכנית החיסונים‪,‬‬ ‫החיסון הספציפי‪ ,‬אופן המתן ותופעות הלוואי‪.‬‬ ‫ להכין את הציוד למתן החיסון בהתאם לגיל המטופל‪ ,‬איזור ההזרקה וסוג‬ ‫החיסון‪.‬‬ ‫ לוודא שהתרכיב בתוקף ומראהו תקין ללא גופים זרים ובצבע מתאים‪.‬‬ ‫לפני ההזרקה יש לבדוק את תרכיב החיסון ‪ 3‬פעמים‪ -‬לפני ההכנה‪ ,‬במהלכה‬ ‫ואחריה‪.‬‬ ‫> מניעת זיהומים‪ -‬לשמור על הגיינת ידיים של המטפל‪.‬יש לנקוט בכך מיד‬ ‫לפני מגע במטופל ומיד לאחר המגע במטופל‪.‬‬ ‫טכניקות להכנת התרכיב להזרקה‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫> שאיבה מאמפולה‬ ‫> שאיבה מבקבוקון‬ ‫> מזרק עם תרכיב המוכן מראש‬ ‫> שחזור תרכיב חיסון‪ -‬לשחזור תרכיב יש להשתמש בנוזל ממיס ‪ /‬בתרחיף‬ ‫הייעודי לחומר החיסון‪.‬יש להחדיר במזרק את הנוזל הממיס ‪ /‬את התרחיף‬ ‫לתוך הבקבוק עם אבקת התרכיב‪.‬יש לנער את התרכיב בהתאם להנחיות‬ ‫בתדריך החיסונים ‪ /‬להוראות היצרן כדי להביא להמסה מלאה של התרכיב‬ ‫עד קבלת תמיסה הומוגנית‪.‬יש לשאוב את כל הכמות הנדרשת של החומר‬ ‫המשוחזר לתוך המזרק‪.‬התרכיב המשוחזר מותר לשימוש‪ ,‬רק אם התמיסה‬ ‫צלולה‪ ,‬וצבעה בהתאם להנחיות היצרן‪(.‬כמו שעושים עם אנטיביוטיקה)‪.‬‬ ‫> אין צורך להחליף את המחט לאחר שאיבת החומר ולפני ההזרקה בתנאי‬ ‫שגודל המחט מתאים למיקום ההזרקה ולגיל המטופל‪.‬במקרים שנגרם נזק‬ ‫או שיש חשש לזיהום המחט יש להחליפה לפני ההזרקה‪.‬‬ ‫> בחיסון ‪ /‬תרכיב רב‪-‬מנתי‪ -‬עם פתיחת הבקבוקון יש לרשום על הבקבוק את‬ ‫התאריך ושעת הפתיחה‪.‬‬  ‫בחירת איזור הגוף המתאים ביותר להזרקה‪ -‬יש לבדוק את מצב העור‬ ‫‪-‬‬ ‫ולהזריק לאזור גוף בו העור בריא (עור חופשי מגירוי‪ ,‬מדלקת ומפצעים אשר‬ ‫עלולים להחדיר זיהום)‪.‬‬ ‫הכנת איזור ההזרקה‪ -‬יש לחטא את העור לפני מתן חיסונים בתמיסת‬ ‫‪-‬‬ ‫אלכוהול ‪ 70%‬או בתמיסת אלכוהול המכילה כלורהקסידין (‪ALCOHOL‬‬ ‫‪.)70% + CHLORHEXIDINE GLUCONATE 0.5%‬יש לנקות בתנועות‬ ‫סיבוביות קלות מהפנים לחוץ ולתת לאזור להתייבש טרם ההזרקה‪.‬‬ ‫הכנת המזרק להזרקה‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יש להסיר את כיסוי המחט ללא ביטול הסטריליות‪.‬‬ ‫ יש לשמור על טכניקה אספטית בעת הזרקת התרכיב ולהשתמש במזרקים‬ ‫ובמחטים לשימוש חד פעמי‪.‬‬ ‫ אם יש צורך לתת יותר מחיסון אחד באותו מועד‪ ,‬ולא ניתן להזריק במקומות‬ ‫נפרדים‪ ,‬אפשר לתת בו‪-‬זמנית שתי זריקות באותה גפה במרחק של ‪ 2.5‬ס"מ‬ ‫לפחות בין מיקום הזריקות כדי למנוע חפיפה של תגובות מקומיות אפשריות‪.‬‬ ‫ לפני ההזרקה יש לבדוק בפעם השלישית את סוג החומר והתאמתו‪ ,‬את‬ ‫כמותו ואת איכותו‪.‬‬ ‫תנוחות החזקה של הילד‪ -‬על ההורה להחזיק את התינוק ‪ /‬את הילד‬ ‫‪-‬‬ ‫(בהתאם לגיל) בתנוחה בטיחותית‪.‬תנוחה שתבטיח מניעת היפגעות מחפצים‬ ‫מסביב ותזוזת הילד וכן תנוחה שתקבע את האיבר בו ניתן החיסון‪.‬‬ ‫פעולות לאחר מתן החיסון‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ יש להשליך את המזרק והמחט ישירות למיכל לפסולת ביולוגית (ללא טיפול‬ ‫נוסף‪ ,‬כגון פירוק המחט או כיסוי מחדש במכסה)‪.‬‬ ‫ יש לרחוץ ידיים ‪ /‬לחטא ידיים‪.‬‬ ‫ תיעוד ‪ -‬מיד עם תום ביצוע מתן החיסון יש לתעד ברשומה רפואית‪ ,‬ובפנקס‬ ‫החיסונים האישי את תאריך החיסון‪ ,‬סוג התרכיב‪ ,‬שם התרכיב‪ ,‬שם היצרן‪,‬‬ ‫מספר האצווה‪ ,‬שם המוסד שבו ניתן החיסון‪ ,‬שם מבצע החיסון ואת מיקום‬ ‫ההזרקה‪.‬‬ ‫ יש להנחות את המטופל להמתין בתנוחת שכיבה או ישיבה ‪ 15‬דקות לאחר‬ ‫מתן החיסון‪.‬‬ ‫הזרקת חיסונים בדרך ‪ ID‬וביצוע תבחינים‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בהזרקה תוך‪-‬עורית מוחדר החומר לתוך הדרמיס (הרקמה הממוקמת‬ ‫מתחת לאפידרמיס)‪.‬להזרקה התוך עורית משך הספיגה ארוך יותר‪.‬הזרקה‬ ‫זו מתאימה לביצוע מבחני רגישות לחומרים‪ ,‬תבחין טוברקולין‪ ,‬חיסון כגון‬ ‫‪.BCG‬הכמות המוזרקת בדר״כ קטנה מ‪ 0.25‬סמ״ק‪.‬‬ ‫גודל המחט‪ ,‬המזרק וזווית ההזרקה מצויין למעלה בטבלה‪.‬‬ ‫הזרקה נכונה תוביל להופעת בליטה תוך עורית במקום ההזרקה‪.‬‬  ‫יתרון‪ -‬ספיגה איטית ביותר המאפשרת תגובה טובה‪.‬‬ ‫> איך מזריקים?‬ ‫ להשעין את זרוע המטופל על משטח יציב (החדירה לרקמה תוך עורית ‪-‬‬ ‫‪ Intradermal‬קלה יותר כאשר העור מתוח)‪.‬‬ ‫ להחזיק את יד המטופל ולמתוח את העור ביד הלא דומיננטית בעזרת‬ ‫האגודל או האצבע‪.‬‬ ‫ להחזיק את המזרק במצב שחוד המחט כלפי מעלה (הצד המשופע)‬ ‫ולהחדיר את המחט לתוך הרקמה בזווית ‪ 15°-10°‬בצמוד לעור המטופל‪.‬‬ ‫ להחדיר את כל חוד המחט מתחת לעור‪.‬השיפוע חייב לחדור במדויק לתוך‬ ‫הדרמיס כדי למנוע דליפת החומר מעל פני העור‪.‬‬ ‫ החדרת החומר תיעשה באיטיות‪.‬יש להתבונן בעור ולראות הופעת בליטה‬ ‫קטנה באזור ההזרקה‪.‬הופעת הבליטה מעידה שההזרקה נעשתה לרקמה‬ ‫התוך‪-‬עורית‪.‬‬ ‫ יש לשלוף את המחט במהירות תוך שמירה על הזווית כדי למנוע נזק‬ ‫לרקמות ותחושת אי נוחות‪.‬‬ ‫ אין לבצע עיסוי לאחר ההזרקה‪.‬עיסוי עלול לשבש את תוצאות התבחין‪.‬‬ ‫הזרקת חיסונים בדרך ‪-SC‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הרקמה התת‪-‬עורית היא שכבת השומן שמתחת לעור ומעל לשכבת השריר‪.‬‬ ‫ספיגת חומר החיסון המוזרק ברקמה זו איטית יחסית‪.‬למעשה אפשר לבצע‬ ‫הזרקות לרקמה התת‪-‬עורית בכל אזורי ההזרקה התוך‪-‬שרירית ואף בבטן‬ ‫באזורים שבהם אפשר לצבוט קפל עור בעובי ‪ 2.5‬ס"מ‪.‬‬ ‫גודל המחט‪ ,‬המזרק וזווית ההזרקה מצויין למעלה בטבלה‪.‬‬ ‫קוטר המחט תלוי בגיל ובמשקל הילד‪.‬‬ ‫> איפה מזריקים?‬ ‫ מלידה עד גיל ‪ 11‬חודשים‪ :‬שריר הירך הצידי החיצוני ‪VASTUS -‬‬ ‫‪.LATERALIS‬‬ ‫ מגיל ‪ 12‬חודשים ומעלה‪ :‬בחלק העליון החיצוני של אזור השריר‬ ‫התלת‪-‬ראשי של הזרוע (‪.)Triceps‬‬  ‫> איך מזריקים?‬ ‫ יש להשתמש ביד הלא דומיננטית ללפיתת העור סביב האזור שנבחר‬ ‫להזרקה‪.‬‬ ‫ יש להחזיק את המזרק בין הבוהן לאצבע‪ ,‬כפי שמחזיקים עיפרון‪ ,‬ולהחדיר‬ ‫את המחט לתוך הרקמה בזווית ‪ 45°‬במהירות‪.‬היסוס בזמן החדרת המחט‬ ‫עלול לגרום ליתר כאב ולאי‪-‬נוחות‪.‬‬ ‫ יש להזריק את התרכיב באיטיות‪.‬הזרקה איטית ויציבה מאפשרת לחומר‬ ‫להתפזר ביעילות ברקמות ומונעת כאב ואי‪-‬נוחות‪.‬‬ ‫ יש לשלוף את המחט במהירות תוך כדי הפעלת לחץ קל כנגד העור‬ ‫שמסביב לאיזור ההזרקה בעזרת גזה או ספוגית יבשה‪.‬‬ ‫הזרקת חיסונים בדרך ‪-IM‬‬ ‫‪-‬‬ ‫חלק מהחיסונים מכילים תוספת חומרים בעלי פוטנציאל גבוה לגירוי הרקמה‬ ‫התת‪-‬עורית‪.‬זו אחת הסיבות למתן חיסונים אלו אל תוך השריר‪.‬החדרת‬ ‫חומרים אלו לרקמה התת‪-‬עורית עלולה לגרום לגירוי המלווה בכאב‪,‬‬ ‫בהתפתחות דלקת ובאי נוחות‪.‬כמו כן למורסה שלא על רקע זיהומי‪,‬‬ ‫גרנולומה או נמק‪.‬‬ ‫> איך מזריקים?‬ ‫ יש להשתמש ביד הלא דומיננטית למתיחת העור או לתפיסת השריר סביב‬ ‫אזור שנבחר להזרקה‪.‬מתיחת העור או תפיסת השריר מבטיחות שהמחט‬ ‫תיכנס לשריר ולא לשכבה התת‪ -‬עורית‪.‬‬ ‫ יש להחזיק את המזרק בין הבוהן לאצבע בצורה שמחזיקים עיפרון‬ ‫ולהחדיר את המחט במהירות לתוך השריר ב‪ 90°‬כדי להבטיח שהמחט‬ ‫תיכנס לשכבת השריר‪.‬היסוס בזמן החדרת המחט עלול לגרום ליתר כאב‬ ‫ולאי‪-‬נוחות‪.‬‬ ‫ אין צורך לבצע שאיבה טרם החדרת החומר החיסוני על מנת לבדוק חדירה‬ ‫לכלי הדם עקב היעדר כלי דם גדולים באזור ההזרקה‪.‬‬ ‫אם מופיע דם במזרק‪ ,‬אין להזריק את החיסון‪.‬יש להוציא את המחט‬ ‫ולהשליך את המזרק‪.‬‬ ‫ יש להזריק את החיסון באיטיות‪.‬הזרקה איטית ויציבה מאפשרת לחומר‬ ‫להתפזר ביעילות ברקמות ומונעת כאב ואי‪-‬נוחות‪.‬‬ ‫ יש לשלוף את המחט במהירות תוך כדי הפעלת לחץ קל כנגד העור‬  ‫שמסביב לאיזור ההזרקה בעזרת גזה או ספוגית יבשה‪.‬פעולה זו מפחיתה‬ ‫אי‪-‬נוחות ומעלה את חומר חיסון לרקמה התת‪-‬עורית‪.‬‬ ‫טכניקות אחיזה בהזרקת ‪-IM‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יש הבדלים בין ילדים למבוגרים בגודל רקמת השריר‪.‬לכן השיטה שבה‬ ‫משתמשים לקיבוע השריר וסביבתו במהלך ההזרקה צריכה להיות מותאמת‬ ‫לכל ילד ומבוגר באופן אישי לפי שיקול דעתה של האחות‪.‬‬ ‫קיימות ‪ 2‬שיטות‪:‬‬ ‫‪ )1‬מתיחת העור (‪ -)stretch‬מתיחת העור בין האצבע לבוהן מסביב לאזור‬ ‫ההזרקה (ביד הלא דומיננטית)‪.‬שיטה זו מאפשרת חדירה קלה יותר של‬ ‫המחט‪.‬היא מתאימה יותר כשיש שכבת שומן גדולה או אם המחט קצרה‬ ‫יחסית‪.‬אצל ילדים רזים‪ :‬לפי שיטה זו אורך המחט המומלץ להזרקה הוא ⅝‬ ‫אינץ׳‪.‬מחט ארוכה יותר עלולה לגרום לפגיעה נוירומוסקולרית ולפגיעה בעצם‪.‬‬ ‫‪ )2‬צביטת השריר (‪ -)grasp‬הרמת הרקמה באזור ההזרקה והזרקה בזווית‬ ‫של ‪.90°‬טכניקה זו מגדילה את מסת השריר ומפחיתה את הסיכוי של פגיעת‬ ‫המחט בעצם‪.‬היא מתאימה לילדים ולמבוגרים רזים ללא מסת שריר‪.‬‬ ‫בשיטה זו יש לשחרר את השריר לפני הוצאת המחט‪.‬‬ ‫איזורי הזרקה ‪-IM‬‬ ‫‪-‬‬ ‫> שריר הירך (‪ -)VASTUS LATERALIS‬שריר זה הינו חלק משריר ארבעת‬ ‫הראשים‪.‬הוא מצוי מעל אמצע שריר הירך הצדדי‪.‬שריר זה הינו אחד‬ ‫השרירים העבים ביותר בגוף‪ ,‬וכבר בלידה הוא גדול יחסית‪.‬לאור עובדה זו‬ ‫אזור הזרקה זה מועדף בקרב תינוקות וילדים עד גיל שלוש שנים‪.‬‬ ‫יש למשש כדי למצוא את ה‪ Greater Trochanter‬של פרק הירך ופרק‬ ‫הברך‪.‬יש לחלק את השטח לשלושה חלקים שווים ולהזריק בחלק האמצעי‬ ‫הלטרלי (צדדי חיצוני)‪.‬‬ ‫יתרונות‪ -‬שריר גדול ומפותח שיכול לספוג כמויות של חומר (‪ 0.5‬סמ״ק‬ ‫בתינוק ו‪ 2‬סמ״ק בילד)‪.‬באזור זה לא קיימים עצבים או כלי דם חשובים‪.‬‬ ‫ קל לגישה בתנוחות שונות‪ :‬בישיבה ובשכיבה‪.‬‬ ‫חסרונות‪ -‬אם נעשה שימוש במחט גדולה מדי ביחס לגודל השריר ובזווית‬ ‫לא נכונה‪ ,‬תיתכן פגיעה בעצב הסכיאטי ובכלי דם פמורלים‪.‬‬  ‫> שריר הזרוע (‪ -)DELTOID‬שריר הדלטואיד מועדף‬ ‫כמקום הזרקה בגלל הנגישות הנוחה‪ ,‬אולם מדובר בשריר‬ ‫קטן ובלתי מפותח בגיל הצעיר‪.‬עקב כך מומלץ להזריק‬ ‫באזור זה מגיל שלוש שנים ואילך‪.‬‬ ‫יש להזריק בשריר הדלטואיד באזור הלטרלי (צידי) של‬ ‫הזרוע בקו ישר כשתי אצבעות מתחת ל‪Acromion‬‬ ‫‪.Process‬‬ ‫בילדים בגילאי ‪ 3-18‬מומלצת שיטת ה‪.grasp-‬‬ ‫במבוגרים מעל גיל ‪ 19‬מומלצת שיטת ה‪.stretch-‬‬ ‫> שרירי העכוז (‪ -)DORSOGLUTEAL‬לא מומלץ להזריק חיסונים באזור זה‬ ‫מהסיבות האלה‪ :‬חשש לפגיעה בעצב ה‪.SCIATIC-‬העצב הגלוטאלי‬ ‫הראשי המפעיל את שרירי ה‪ Gluteus Medicus-‬נמצא בצורת מניפה על פני‬ ‫שטח העכוז‪ ,‬ופגיעה בו עלולה לגרום לניוון השרירים הללו‪.‬הנזק יבוא לידי‬ ‫ביטוי רק לאחר כמה זמן (חודשים‪ /‬שנים)‪ ,‬כאשר לילד יהיו הפרעות בביצוע‬ ‫אבדוקציה וסיבוב באגן‪.‬עקב הפרעות אלו עלול‬ ‫הילד לסבול מקשיים בכיפוף האגן ועלול‬ ‫להתקשות בהליכה יציבה‪.‬‬ ‫(במצבים שבהם יש צורך להזריק כמות גדולה‬ ‫של התרכיב (בעיקר בחיסון ‪ ,)IG‬ניתן לחסן גם‬ ‫בשריר העכוז‪).‬‬ ‫יש למשש כדי למצוא את ה‪ Greater Trochanter‬של פרק הירך ואת ה‪Iliac -‬‬ ‫‪.Spine Posterior Superior‬יש להעביר קו דמיוני ביניהם ולהזריק לטרלית‬ ‫מעל לקו לתוך שריר ה‪.Gluteus Maximus/ Medicus‬‬ ‫> שריר ‪-VENTROGLUTEAL‬‬ ‫אזור הוונטרוגלוטאלי מציע מסת שריר מספיקה לביצוע הזרקות‬ ‫תוך‪-‬שריריות‪.‬‬ ‫ יש למשש כדי למצוא את ה‪ Greater Trochanter‬של פרק‬ ‫הירך‪ ,‬את ה‪ Iliac Spine Anterior Superior-‬ואת ה‪Iliac -‬‬ ‫‪.Rest‬‬ ‫ יש להניח את כף היד על ה‪( Greater Trochanter-‬יד ימין‬ ‫על ירך שמאל ולהיפך)‪.‬‬ ‫ יש לשים את האצבע על ה‪Iliac Spine Anterior-‬‬ ‫‪ Superior‬וליצור משולש בינה לבין שלוש האצבעות האחרות‬ ‫(צורת ‪.)V‬‬ ‫ יש להזריק למרכז המשולש‪.‬‬  ‫^ בילדים בגיל ‪ 1-2‬שנים‪ :‬שריר הירך הצידי החיצוני הוא אזור ההזרקה‬ ‫המועדף‪.‬במידת הצורך ניתן להזריק בשריר הדלטואיד אם יש מסת שריר‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫^ בילדים בגיל ‪ 3-18‬שנים‪ :‬שריר הדלטואיד הוא אזור ההזרקה המועדף‪.‬יש‬ ‫להפעיל שיקול דעת בקבלת ההחלטה לגבי בחירה של אזור ההזרקה ואורך‬ ‫המחט‪.‬הנתונים הקובעים את ההחלטה‪ :‬גודל השריר‪ ,‬עובי רקמת השומן‬ ‫התת עורי‪.‬שריר הירך הצידי החיצוני הוא אזור הזרקה חלופי אם לא ניתן‬ ‫להזריק בשריר הדלטואיד‪.‬‬ ‫^ במבוגרים‪ :‬שריר הדלטואיד הוא אזור ההזרקה המומלץ‪.‬ניתן להזריק גם‬ ‫בשריר הירך הצידי החיצוני‪.‬‬ ‫הפחתת חרדה במתן חיסונים‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫רוב הילדים וגם מבוגרים מפחדים מזריקות‪.‬הורים לתינוקות‪ ,‬פעוטות וילדים‬ ‫מביעים גם הם חשש מהחיסון‪.‬הפחד הנו מעצם הזריקה – הדקירה‪ ,‬המחט‪,‬‬ ‫לעתים גם פחד מתופעות מקומיות ו‪/‬או כלליות‪.‬הפחד מהזרקה הולך ועולה‬ ‫עם הגיל ומגיע לשיאו בגיל בית הספר‪.‬‬ ‫חוויית הכאב מעלה את רמת החרדה ואת החומרה של תפיסת הכאב‪.‬‬ ‫כבר מהחיסון הראשון יש להתמקד בהפחתת כאב ובמניעת חרדה אצל‬ ‫התינוק ‪ /‬הילד וההורים‪.‬‬ ‫הדרכה טובה יכולה לעזור בהפחתת החרדה‪.‬‬  ‫ההדרכה צריכה להינתן בהתאם לגיל מקבל החיסון ותרבותו‪.‬‬ ‫היא צריכה להיות מלווה בתמיכה‪ ,‬בהקשבה ובהבעת אמפתיה‪.‬‬ ‫היא צריכה לתת מענה על שאלות ולציין את ה״רווח״ שמקבלים מהחיסון‪.‬‬ ‫שיטות להפחתת כאב בעת מתן חיסונים‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫> הנקה‪ -‬הנקה בעת מתן החיסון הוכחה כיעילה‪.‬כאמצעי להפגת הכאב‬ ‫והרגעת התינוק יש בה מרכיב של מתן טעם מתוק בפה ותוספת של מציצה‪.‬‬ ‫יצוין שחוש המגע וחוש הריח שנענים בזמן ההנקה אף הם מרגיעים את‬ ‫התינוק המתחסן‪.‬‬ ‫> מתוק בפה‪ -‬הזלפת כמות קטנה של תמיסת סוכר על מוצץ או ישירות בפה‬ ‫כשתי דקות לפני מתן החיסון הוכחה כמועילה להפחתה של תגובות כאב‬ ‫בעת מתן חיסונים אצל תינוקות עד גיל שנה לפחות‪.‬להכנת התמיסה יש‬ ‫להוסיף שתי כפיות סוכר לתוך ‪ 30‬סמ"ק מים רתוחים‪.‬השיטה יעילה‪ ,‬זולה‪,‬‬ ‫קלה לשימוש ולא מרדימה‪.‬הוספת מציצה באמצעות הנקה או מוצץ והחזקת‬ ‫התינוק בידי ההורה מגבירים את השפעתו המרגיעה של הסוכר‪.‬השיטה‬ ‫מקובלת מאוד בקרב המשתמשים בה ועדיפה על הורים‪.‬‬ ‫> התנהגות הורים וצוות‪ -‬דווקא ילדים שהוריהם מראים פחות מעורבות‬ ‫ישירה בעת מתן החיסון‪ ,‬מבטאים פחות תגובות כאב‪.‬הדרכת הורים‬ ‫להשתמש בפעולות של הסחת דעת או בהומור‪ ,‬יכולה לתת להורים כלים‬ ‫להתמודדות שתאפשר צמצום תגובת כאב אצל ילדיהם לעומת אימוץ גישה‬ ‫מתנצלת או תומכת יתר על המידה‪.‬‬ ‫ שירה‪ ,‬דיבור‪ ,‬עיסוק עם חפץ או משחק‪.‬‬ ‫ הכנת הילד לפני מתן החיסון יעילה בקרב ילדים מעל גיל שנתיים ועוזרת‬ ‫להפיג את החרדה המגבירה כאב‪.‬הכנה זאת כוללת‪ :‬מתן מידע על הזריקה‪,‬‬ ‫הסבר מדוע החיסון חשוב ומה הילד יכול לעשות בעת מתן החיסון כדי‬ ‫להתמודד עם הכאב‪.‬בילדים מתחת לגיל ‪ 4‬מומלץ שההכנה תיעשה בצמוד‬ ‫למועד החיסון‪.‬‬ ‫ יש לאפשר להורה להחזיק את הילד‪ ,‬המגע מרגיע אותם‪.‬תנוחת שכיבה על‬ ‫הגב של התינוק או הילד בעת מתן חיסון מלווה בתגובת כאב חזקה יותר‬ ‫לעומת תנוחה של ישיבה או תנוחה זקופה‪.‬‬ ‫> טכניקת הזרקה‪ -‬החדרת המחט במהירות טרם החדרת חומר חיסוני‬ ‫וללא שאיבה מפחיתה כאב אצל תינוקות‪.‬‬ ‫ במתן חיסונים בזריקה לתוך השריר יש להקפיד על שימוש במחט מספיק‬ ‫ארוכה כדי להחדיר את החיסון לתוך השריר ולא מתחת לעור‪.‬יש להשתמש‬ ‫בזווית הזרקה של ‪ 90°‬למקום ההזרקה‪.‬‬ ‫ בעת מתן יותר מסוג חיסון אחד עדיף לתת קודם את הסוג הגורם לפחות‬ ‫כאב‪.‬‬ ‫> אלחוש מקומי‪ EMLA -‬היא משחה המכילה תערובת של לידוקאין‬ ‫ופרילוקאין והיא מיועדת למריחה על העור לצורך אלחוש מקומי כדי לשכך‬ ‫כאבים‪.‬שימוש במשחות דורש היערכות מראש (לפחות חצי שעה)‪.‬הוא יקר‬ ‫יותר מהפעילויות שצוינו לעיל‪.‬יש מקום לשקול את השימוש ב‪ EMLA-‬כאשר‬  ‫ילדים מביעים פחד מיוחד לקראת חיסון‪.‬עקב שימוש בה תוארו תופעות‬ ‫לוואי‪ ,‬כגון‪ :‬מטאהמוגלובינמיה בתינוקות רגישים‪ ,‬גירוי מקומי‪ ,‬הרגשת חום‪,‬‬ ‫חיוורון‪ ,‬אדמומיות בעור ותגובה אלרגית‪.‬אין להשתמש במשחה זו על עור עם‬ ‫פצעים או על הריריות אצל תינוקות בני פחות משנה הנוטלים תרופות‬ ‫שעלולות לגרום למטאהמוגלובינמיה‪ ,‬כגון סולפה‪ ,‬אצל פגים אשר נולדו לפני‬ ‫‪ 37‬שבועות ולפני חיסון ‪.BCG‬‬ ‫שילוב משולב באמצעים אלו יעיל‪.‬‬ ‫חוזרים‬ ‫״החלטה על מתן אדרנלין בשעת חירום״‪ -‬לאחות מוסמכת מותר להחליט על מתן אדרנלין‬ ‫בכל מקום בו היא נותנת טיפול סיעודי ובכלל זה בבית המטופל‪.‬‬ ‫לטיפולים פאראנטרלים עלולים להתלוות תגובות רגישות המהוות סיכון לחיי המטופל‬ ‫ומחייבות טיפול דחוף (היעיל ביותר זהו הזרקת אדרנלין)‪.‬בשל זה שטיפולים אלו הפכו‬ ‫לטיפול שגרתי הניתן בבית המטופל ע״י אחיות נוצר הנוהל‪.‬‬ ‫מיד עם היווצרות מצב החירום ובמקביל למתן האדרנלין על האחות להזעיק רופא‪ /‬צוות‬ ‫לפינוי מהיר של המטופל לחדר מיון‪.‬‬ ‫יש לתעד ברשומות הרפואיות את מתן התרופה והטיפול‪.‬‬ ‫״מתן חיסונים כפעולת סיעוד״‪ -‬לאחות מוסמכת מותר לחסן חיסונים שגרתיים בכל מקום בו‬ ‫היא נותנת טיפול סיעודי‪.‬‬ ‫ההחלטה על החיסון תינתן בהתאם‪:‬‬ ‫‪ -‬לרשימת חיסונים המומלצת ממשרד הבריאות‪ ,‬שירותי בריאות הציבור‪.‬‬ ‫‪ -‬לפרוטוקול המבוסס על ההנחיות של המחלקה לאפידמיולוגיה והמחלקה למחלות‬ ‫זיהומיות המפרט התוויות והתוויות נגד‪.‬‬ ‫יש לתעד ברשומות הרפואיות את מתן החיסון‪.‬‬ ‫״לקיחת דם ורידי לבדיקות שגרתיות״‪ -‬לאחות מוסמכת אשר הוכשרה ללקיחת דם במסגרת‬ ‫לימודיה‪ ,‬הן במסגרת גנרית והן במסגרת חת״ש‪ ,‬מותר לבצע פעולת לקיחת דם כמקובל‬ ‫בביצוע כל פעולת סיעוד אחרת‪.‬‬ ‫לאחות מעשית מותר לקחת דם במסגרת היתר לביצוע פעולות חריגות‪.‬‬  ‫״ מניעה‪ ,‬איתור והתערבות בכף רגל סוכרתית על ידי אחות מוסמכת במערך האשפוז‬ ‫והקהילה ״‪ -‬על האחות המוסמכת במערך האשפוז והקהילה לאתר ולזהות מטופלים בסיכון‬ ‫לפתח כף רגל סוכרתית באמצעות כלי אומדן‪ ,‬לבנות תוכנית מניעה והתערבות (כולל הפנייה‬ ‫לגורם מטפל נוסף) ולשמור על רצף הטיפול‪.‬‬ ‫ביצוע אומדן שיטתי ועקבי‪ ,‬בשילוב הדרכת המטופל על ידי אחות מוסמכת‪ ,‬עירוב צוות רב‬ ‫מקצועי ושמירה על רצף הטיפול‪ ,‬עשויים לסייע בהפחתה של היארעות כיבים בכף הרגל‬ ‫ובקטיעות של גפיים תחתונות‪.‬‬ ‫אחריות וסמכות האחות המוסמכת במערך האשפוז והקהילה‪:‬‬ ‫ לאתר בשלב מוקדם מטופל בסיכון לפתח כף רגל סוכרתית‪.‬‬ ‫ לברר איזון מטבולי כוללני אישי‪.‬‬ ‫ לתכנן ולהפעיל תוכנית התערבות למניעה וטיפול בכף רגל סוכרתית‪.‬‬ ‫ להדריך את המטופל ובני משפחתו אודות גורמי סיכון להתפתחות כף רגל סוכרתית‪.‬‬ ‫ לדווח ולהפנות לגורם מטפל נוסף בהתאם לצורך‪.‬‬ ‫ לוודא שמירה על רצף הטיפול‪.‬‬ ‫> כלי האומדן להערכת הסיכון להתפתחות כף רגל סוכרתית יכלול התייחסות לפחות‬ ‫לתחומים הבאים‪ :‬צבע‪ ,‬טמפ׳ ומצב העור‪ ,‬מצב הציפורניים‪ ,‬מבנה כף הרגל (לאיתור עיוות‬ ‫גרמי)‪ ,‬דפקים פריפריים (לאיתור איסכמיה)‪ ,‬הערכת תחושה באמצעות מונופילמנט (לאיתור‬ ‫נוירופתיה)‪ ,‬בדיקת הנעלה‪ ,‬התייחסות לתלונות המטופל‪.‬‬ ‫> כלי האומדן יגדיר‬ ‫את רמת הסיכון‪-‬‬ ‫> תדירות ביצוע‬ ‫האומדן הראשוני‪-‬‬ ‫> תדירות ביצוע‬ ‫אומדן חוזר‪-‬‬ ‫^ אומדן כף רגל סוכרתית לא מחוייב בביצוע במתארים הבאים‪ :‬טיפול נמרץ לסוגיו‪,‬‬ ‫מחלקות ילדים‪ ,‬מחלקות יולדות‪ ,‬יילודים ופגים‪ ,‬חדרי ניתוח‪ ,‬חדרי לידה‪ ,‬יחידת צנתורים‪,‬‬ ‫מחלקות לרפואה דחופה‪ ,‬מוקדי רפואה דחופה ‪ ,‬הוספיס ומטופלי טיפול תומך והמערך‬ ‫האמבולטרי‪.‬‬ ‫^ הצורך בביצוע אומדן כף רגל סוכרתית במעבר בין מחלקות במהלך האשפוז באותו מוסד‬ ‫ו‪/‬או במעבר בין המרפאות השונות בקהילה יוגדר על ידי הנהלת הסיעוד במוסד ובהתאם‬ ‫למאפייני המטופל ורמת הסיכון לפתח כף רגל סוכרתית‪.‬‬ ‫> הדרכה למניעת כף רגל סוכרתית תינתן לכל מטופל עם סוכרת ו‪/‬או למטפל העיקרי בכל‬ ‫רמות הסיכון ובהתאם למסוגלות המטופל לטיפול עצמי‪.‬‬ ‫> ההדרכה תכלול לפחות את התחומים הבאים‪ :‬שמירה על הגיינת כפות הרגליים‪ ,‬בדיקה‬ ‫יומית שלהן והגנה עליהן‪ ,‬הנעלה מתאימה‪ ,‬איזון מטבולי‪ ,‬שמירה על אורח חיים בריא‪.‬‬ ‫> תכנית ההתערבות למטופל עם כף רגל סוכרתית ברמת סיכון בינונית ומעלה (דרגה ‪1‬‬ ‫ואילך) תכלול לפחות את התחומים הבאים‪ :‬דיווח לרופא המטפל‪ ,‬עירוב צוות רב תחומי‬ ‫בהתאם לרמת הסיכון והצורך‪ ,‬שמירה על רצף טיפולי והדרכה‪.‬‬ ‫> אומדן כף רגל סוכרתית יתועד לכל רגל בנפרד ויכלול‪ :‬רמת סיכון‪ ,‬תוכנית ההתערבות‬ ‫למניעה וטיפול‪ ,‬ביצוע אומדן חוזר והמלצות להמשך טיפול‪.‬התיעוד יופיע בכל מכתב‬ ‫שחרור סיעודי‪ /‬מכתב העברה סיעודי במערך האשפוז ובכל מכתב פנייה לגורם מטפל אחר‬ ‫רלוונטי עפ״י שיקול דעת האחות המוסמכת‪.‬‬ ‫״מתן תרופות ע״י אחות מוסמכת מחוץ למוסד הרפואי״‪ -‬על האחות המוסמכת לתת תרופות‬ ‫ולעקוב לאחר לקיחתן (חלק מפעולות הליבה של האחות) בכל מתאר בו היא עוסקת‬ ‫כאחות‪.‬‬ ‫כללים למתן תרופות מחוץ למוסד רפואי‪:‬‬ ‫ יש לוודא כי קיימת הוראה חתומה על ידי רופא או על ידי אחות מוסמכת בהתאם‬ ‫לסמכויותיה‪.‬‬ ‫ על ההוראה להיות ברורה‪ ,‬כתובה באותיות דפוס לועזיות ומאושרת בחתימתו של נותן‬ ‫ההוראה‪ ,‬בציון שם נותן ההוראה ומספר רישיונו‪.‬‬ ‫ ההוראה תכלול תאריך‪ ,‬שם התכשיר במלואו‪ ,‬צורתו‪ ,‬מינון‪ ,‬חוזק‪ ,‬תדירות‪ ,‬דרך מתן‪ ,‬משך‬ ‫מתן‪ ,‬הוראות מיוחדות למתן התרופה‪.‬‬ ‫ יש לוודא כי קיימת הסכמה של המטופל או האפוטרופוס (הורים עבור קטין) לקבלת‬ ‫הטיפול התרופתי‪ ,‬בהתאם לכללים הנהוגים בארגון האחראי על מתן טיפול‪ ,‬מחוץ למוסד‬ ‫רפואי‪.‬‬ ‫ נותן התרופה יאשר את המתן ברשומת המטופל‪ ,‬בחותמתו וחתימתו ובציון תאריך ושעת‬ ‫המתן‪.‬‬ ‫״החלטה על החלפה (הוצאה‪ /‬הכנסה) של צנתר קבוע בשלפוחית השתן למטופל בביתו״‪-‬‬ ‫פעולת סיעוד בסמכות אחות מוסמכת בקהילה‪.‬‬ ‫הפעולה תעשה בהתאם לנהלים וכללי הבטיחות הנהוגים במוסד הרפואי‪ ,‬והכללים אותם‬ ‫קבעה הוועדה המייעצת לפעולות חריגות‪.‬‬ ‫סייגים לביצוע הפעולה‪:‬‬ ‫> מטופל הנוטל תרופות אנטיקוגואלנטיות‪.‬‬ ‫> מטופל שידוע מעברו על סיבוכים‪ /‬קשיים בהחדרת צנתר‪.‬‬  ‫״החלטה על טיפול בפצעים קשיי ריפוי בדרגות ‪ 3,4‬באמצעות חבישות מתקדמות‬ ‫וטכנולוגיות לריפוי פצעים כפעולת סיעוד לאחות מוסמכת בקהילה ובמתאר הבית״‪ -‬פעולת‬ ‫סיעוד בסמכות אחות מוסמכת בקהילה ובמתאר הבית בלבד‪.‬‬ ‫כולל החלטה על טיפול בפצעים קשיי ריפוי דרגה ‪ 3,4‬באמצעות חבישות מתקדמות ודיווח‬ ‫לרופא והחלטה בהתייעצות עם רופא על טיפול ב‪ VAC‬בגפיים תחתונות מתחת לברך‪.‬‬ ‫^ פעולה זו תתבצע בכפוף להכשרה מוסדית ייעודית בנושא הטיפול בפצעים קשיי ריפוי‪.‬‬ ‫^ הפעולה תבוצע בהתאם לנהלים ולכללי הבטיחות הנהוגים במוסד הרפואי‪ ,‬ובהתאם‬ ‫לכללים אותם קבעה הוועדה המייעצת לפעולות חריגות‪.‬‬ ‫״היפגעות בלתי מכוונת בילדים בגילאי לידה עד שש שנים‪ ,‬חינוך‪ ,‬מניעה וקידום בריאות ע״י‬ ‫אחות מוסמכת במערך האשפוז והקהילה״‪ -‬על האחות המוסמכת לבצע דרכי התערבות‬ ‫למניעת היפגעות בלתי מכוונת בילדים כחלק מתפקיד האחות לחינוך‪ ,‬למניעה ולקידום‬ ‫בריאות‪.‬‬ ‫לרוב הילד הנפגע הינו בריא ופעיל טרם ההיפגעות‪.‬השלכות ההיפגעות הינן ארוכות טווח‬ ‫פוגעות באיכות החיים של הילד ומשפחתו‪.‬מדי שנה מיליוני ילדים סובלים מנכויות‬ ‫וממוגבלויות כתוצאה מהיפגעות בלתי מכוונת‪.‬‬ ‫התנהגות בריאותית מותאמת לגיל הילד ולשלבי התפתחותו הפיזית והקוגניטיבית עשויה‬ ‫למנוע היפגעות בלתי מכוונת‪.‬מרבית הפגיעות ניתנות למניעה‪.‬‬ ‫היפגעות בלתי מכוונת‪ -‬נזק או פגיעה לגוף הגורם ללקות או הפרעה במצב הבריאותי‪.‬‬ ‫היפגעות בעיקרה מתייחסת לכל נזק שבוצע לגוף לא בכוונה כתוצאה מחשיפה לאנרגיה‬ ‫טרמית‪ ,‬מכנית‪ ,‬חשמלית או כימית‪.‬‬ ‫על האחות‪-‬‬ ‫> ליזום פעילות התערבותית מול ההורה‪ /‬המטפל העיקרי למניעת היפגעות בלתי מכוונת‬ ‫בילדים עד גיל ‪.6‬הפעילות צריכה להיות מותאמת לגיל הילד והתפתחותו בהתייחס‬ ‫למאפיינים תרבותיים וחברתיים‪.‬‬ ‫> להעביר מסרים‪ /‬תכנים המכוונים למניעה ראשונית‪ /‬שניונית להיפגעות בלתי מכוונת‬ ‫בקרב אוכלוסיית המטופלים בגילאי עד ‪ 6‬כחלק מחינוך לקידום בריאות בכל מתאר במערך‬ ‫האשפוז והקהילה‪.‬‬ ‫> להדריך למניעת היפגעות בלתי מכוונת‬ ‫בילדים על גיל ‪ 6‬בהתאם ל‪-‬‬ ‫> להפנות ולדווח לגורם מטפל נוסף‬ ‫בהתאם לצורך ומאפייני הפגיעה ועל פי‬ ‫שיקול דעת האחות‪.‬‬ ‫> לתעד את הפעילות ו‪/‬או תכני ההדרכה‬ ‫כולל הפניה ודיווח לגורם מטפל נוסף‬ ‫ברשומת המטופל‪.‬‬  ‫״תפקיד האחות המוסמכת בטיפול במטופל עם חשד לאירוע מוחי חד במערך האשפוז‬ ‫והקהילה״‪ -‬על האחות המוסמכת במתאר האשפוז והקהילה לזהות תסמינים פתאומיים‬ ‫אצל המטופל שיכולים להעיד על תחילת שבץ‪ ,‬להפעיל תוכנית התערבות מותאמת למטופל‬ ‫בשילוב צוות רב מקצועי (הכוללת מניעת סיבוכים מיידים ומאוחרים)‪ ,‬להדריך את המטופל‬ ‫ומשפחתו‪ ,‬לדווח ולהפנות לגורמים מקצועיים רלוונטיים ולשמור על רצף טיפולי‪.‬‬ ‫קיימת חשיבות לאיתור ואבחון מיידי של נפגעי שבץ מוחי ולמתן טיפול מתאים‪.‬‬ ‫לאחות המוסמכת במערך האשפוז והקהילה תפקיד משמעותי ומוביל בקידום בריאות‪,‬‬ ‫בזיהוי מטופל עם תסמיני שבץ מוחי‪ ,‬במתן התערבות מיידית למניעת סיבוכים ומעקב‬ ‫לרבות ליווי ותמיכה במטופל ובמשפחתו לאורך כל הרצף הטיפולי בתהליך‪.‬‬ ‫אירוע מוחי‪ -‬נגרם על רקע הפרעה באספקת הדם לאיזור מסויים ברקמת המוח בעקבות‬ ‫קריש דם החוסם את העורק (‪ )Ischemic‬או בעקבות פריצת דם לרקמת המוח‬ ‫(‪.)Intracerebral Hemorrhage‬‬ ‫> זיהוי ראשוני של אחד או יותר מהתסמינים הבאים שהופיעו באופן פתאומי ויכולים להעיד‬ ‫על אירוע מוחי‪ -‬חולשה בפלג גוף עליון‪ ,‬הפרעות בתחושה‪ ,‬הפרעות בראייה‪ /‬דיבור‪ /‬הליכה‬ ‫ויציבות‪ ,‬עיוות בפנים‪ ,‬הפרעות ברמת ההכרה‪ ,‬חסרים נוירולוגיים נוספים‪.‬‬ ‫> דיווח באופן מיידי לרופא במידה וקיים לפחות סימן אחד ולפעול בהתאם לפרוטוקול‬ ‫מוסדי‪ /‬הנחיות מוסדיות ‪ /‬הוראות רפואיות‪.‬‬ ‫> תיעוד זמן תחילת הופעת התסמינים‪ ,‬כולל זמן הגעת המטופל לקבלת טיפול רפואי‬ ‫בתיאום עם הרופא המטפל‪.‬‬ ‫> שלילת היפוגליקמיה אצל המטופל‪.‬‬ ‫> ביצוע הערכה נוירולוגית באמצעות אומדן ‪ NIHSS‬במטופל עם חשד‪ /‬בעת אירוע מוחי חד‬ ‫במערך האשפוז בהתאם לקריטריונים‪:‬‬ ‫ במחלקה לרפואה דחופה‪ /‬במחלקה הנוירולוגית‪(.‬האחות היא בוגרת השתלמות מוכרת‬ ‫בשבץ מוחי)‪.‬‬ ‫ ההערכה ראשונית תבוצע ע״י רופא‪.‬‬ ‫ ההערכה תכלול התייחסות לתחומים הבאים‪ -‬רמת הכרה‪ ,‬התמצאות‪ ,‬הבנה‪ ,‬סטיית מבט‪,‬‬ ‫בדיקת שדה ראייה‪ ,‬בדיקת רמת שיתוק עצב הפנים‪ ,‬בדיקת כוח גס בידיים ובגפיים‪,‬‬ ‫אטקסיה‪ ,‬הפרעות בתחושה‪ ,‬הפרעות בשפה‪ ,‬הפרעות היגוי‪ ,‬התעלמות מהצד הפגוע‪.‬‬ ‫ ההערכה תבוצע בכפוף להכשרה מוסדית ובהתאם להנחיות בחוזר מנהל הסיעוד בנושא‪-‬‬ ‫"ביצוע הערכה נוירולוגית באמצעות אומדן ‪ NIHSS‬במטופל עם חשד או בעת אירוע מוחי‬ ‫כפעולת סיעוד לאחות מוסמכת במחלקה לרפואה דחופה ובמחלקה הנוירולוגית"‪.‬‬ ‫ התדירות לפני‪ ,‬במהלך ובסיום המעקב תקבע ע״י הנהלת המוסד‪.‬‬ ‫ במידה וקיימת החמרה במצבו הנוירולוגי של המטופל ו‪/‬או החמרה בממצאי האומדן יש‬ ‫לדווח מיידית לרופא‪.‬‬ ‫> לאחר האירוע‪ ,‬על האחות‪-‬‬ ‫ לקחת חלק בצוות רב מקצועי בבניית תכנית התערבות למטופל בחשד לאירוע מוחי‬ ‫משלב הזיהוי ועד שלב השיקום‪.‬‬ ‫ לבנות תוכנית התערבות הכוללת לפחות את ההיבטים הבאים‪ -‬טיפול ראשוני מיידי ומהיר‬  ‫להצלת חיים ומניעת סיבוכים מידיים‪ ,‬ניטור ומעקב אחר מצבו הרפואי של המטופל (כולל‬ ‫מעקב אחר סימנים המחשידים להחמרה) בהתאם להנחיות המוסד‪ ,‬ניהול טיפול מותאם‬ ‫למניעת סיבוכים מידיים ומאוחרים‪ ,‬גישה טיפולית שיקומית למניעת סיבוכים מאוחרים‪.‬‬ ‫ הדרכה למטופל ולמשפחתו במהלך האשפוז העוסקת בתחומי התוכן הבאים‪ -‬זיהוי‬ ‫סימנים ראשוניים וחשיבות ההגעה בדחיפות לביה״ח‪ ,‬חשיבות איזון גורמי הסיכון‪ ,‬הקפדה‬ ‫על אורח חיים בריא‪ ,‬הקפדה על לקיחת הטיפול התרופתי למניעת הישנות אירוע מוחי‪.‬‬ ‫ לקחת חלק בצוות רב מקצועי להתאמת תוכנית שחרור המתבססת על צרכיו המשתנים‬ ‫של המטופל‪.‬‬ ‫ להעריך את תפקודו של המטופל לקראת שחרורו לקהילה‪ /‬מוסד רפואי ובהתייחס‬ ‫לתפקודו טרום האירוע‪.‬‬ ‫> האחות האחראית במחלקה ו‪/‬או מי מטעמה בשיתוף צוות רב מקצועי תפעל לשמירת‬ ‫הרצף הטיפולי בין מערך האשפוז לקהילה לצורכי מסירת מידע אודות המטופל ותיאום‬ ‫העברה להמשך טיפול‪.‬‬ ‫> תיעוד ההערכה הנוירולוגית‪ ,‬תוכנית ההתערבות וממצאיה‪ ,‬הדרכת המטופל ומשפחתו‬ ‫וההמלצות להמשך טיפול ברשומת המטופל‪.‬‬ ‫״ לקיחת דם וורידי לקביעת סוג דם ללא בדיקת הצלבה על ידי אחות מוסמכת בקהילה״‪-‬‬ ‫פעולת סיעוד בסמכות אחות מוסמכת בקהילה‪.‬‬ ‫פעולה זו מותרת לביצוע על ידי אחות מוסמכת בקהילה תוך הקפדה על ההנחיות לזיהוי‬ ‫מטופל‪/‬ת וכן הקפדה על הסטנדרטים המקצועיים הכרוכים בביצוע הפעולה‪.‬‬ ‫> הפעולה תעשה בהתאם לנהלים וכללי הבטיחות הנהוגים במוסד הרפואי‪ ,‬והכללים אותם‬ ‫קבעה הוועדה המייעצת לפעולות חריגות המפורטים בחוזר זה‪.‬‬ ‫״החלפה או החזרה של צינורית גסטרוסטום (צינורית הזנה) במערך האשפוז והקהילה״‬ ‫(החוזר מתייחס לצינורית עם בלונית ‪ -)Balloon Gastrostomy Tube‬אחות מוסמכת‬ ‫רשאית להחליט על החלפת‪ /‬החזרת צינורית גסטרוסטום (בהתאם לתנאים המפורטים‬ ‫בחוזר) והיא בעלת תפקיד מרכזי בניהול הטיפול בו‪ ,‬בהדרכת המטופל ומשפחתו ובשמירת‬ ‫הרצף הטיפולי‪.‬‬ ‫הזנה באמצעות גסטרוסטום מאפשרת החדרת מזון ותרופות ישירות לקיבה דרך דופן הבטן‬ ‫לרבות שאיבת תוכן קיבה‪.‬‬ ‫גסטרוסטום מוחדר למטופלים מבוגרים וילדים (בכל הגילאים)‪ ,‬כאשר הם אינם מסוגלים‬ ‫לקבל באופן חלקי‪/‬מלא את התצרוכת התזונתית הנדרשת דרך הפה ו‪/‬או למתן טיפול‬ ‫תרופתי פומי ו‪/‬או לניקוז‪.‬‬ ‫‪-‬צינורית הגסטרוסטום עלולה להישלף כתוצאה מבלאי‪ ,‬ירידת נפח בלונית ועוד‪.‬עם זאת‪,‬‬ ‫ניתן לצמצם היארעות מצבים אלו על ידי החלפה תקופתית של הצינורית בטרם התבלתה‬ ‫ובאמצעות וידוא נפח הבלונית‪.‬במידה והצינורית נשלפת הפתח עלול להיסגר‪ ,‬מצב זה‬ ‫מחייב כפעולה דחופה‪ ,‬החלפה או החזרה מיידית של צינורית הגסטרוסטום‪.‬‬ ‫צינורית גסטרוסטום עם בלונית (‪ -)Balloon Gastrostomy Tube‬צינורית המוחדרת ישירות‬  ‫לקיבה דרך דופן הבטן‪.‬בקצה הפנימי של הצינורית קיימת בלונית שתפקידה למנוע את‬ ‫יציאת צינורית הגסטרוסטום‪.‬הצינורית עלולה להישלף בעקבות בלאי ו‪/‬או כמות המים‬ ‫שמצטמצמת בבלונית לאורך הזמן ו‪/‬או בשל משיכת הצינורית‪.‬‬ ‫יש ‪ 2‬סוגים‪-‬‬ ‫‪Long Shaft Ballon Replacement Tube‬‬ ‫‪Ballon Low Profile Feeding Tube - Button‬‬ ‫> ההחלטה על החלפה‪ /‬החזרה ‪ +‬ביצוע הפעולה יבוצעו במצבים הבאים‪ -‬צינורית‬ ‫הגסטרוסטום ניזוקה או נשלפה‪ ,‬החלפה תקופתית של צינורית הגסטרוסטום‪.‬‬ ‫על האחות‪-‬‬ ‫> לוודא נפח מומלץ של הבלונית כשבועיים מההחדרה הראשונית של צינורית הגסטרוסטום‬ ‫עם בלונית ולאחר מכן בהתאם להוראות יצרן‪/‬הנחיות מוסדיות‪.‬‬ ‫> להדריך את המטופל ובני משפחתו‪ /‬מלווה אישי על החלפה או החזרה של צינורית‬ ‫גסטרוסטום לרבות וידוא נפח הבלונית‪.‬‬ ‫> להדריך את המטופל ובני משפחתו‪ /‬מלווה אישי להשגת ציוד נדרש לטיפול בגסטרוסטום‬ ‫לרבות רכישת צינורית חלופית‪.‬‬ ‫> לדווח ולפנות לרופא ו‪/‬או גורם מטפל נוסף בהתאם הצורך‪.‬‬ ‫‪ -‬התנאים לביצוע הפעולה‪-‬‬ ‫ החלטה על החלפה או החזרת צינורית גסטרוסטום תתבצע על ידי אחות מוסמכת‬ ‫שעברה הכשרה מוסדית ייעודית (התוכנית התבצעה במוסד רפואי‪ /‬הכשרה מוכר‪ ,‬כללה‬ ‫היבטים עיוניים והתנסות מעשית בהחלפה או החזרה של צינורית גסטרוסטום‪ ,‬הייתה‬ ‫בהיקף של ‪ 4‬שעות וכללה את הנושאים הבאים‪ -‬אנטומיה ופיזיולוגיה של הקיבה והמעי‬ ‫הדק‪ ,‬התוויות והתוויות נגד להחדרת גסטרוסטום‪ ,‬דרכים להחדרת גסטרוסטום‪ ,‬יתרונות‬ ‫וחסרונות של כל שיטה‪ ,‬ביצוע בדיקה תקופתית של צינורית גסטרוסטום‪ ,‬הכנת מטופל‬ ‫להחדרת צינורית גסטרוסטום‪ ,‬סוגי צינוריות גסטרוסטום‪ ,‬מבנה ותפקוד של כל חלק‪,‬‬ ‫הבדלים בין צינוריות גסטרוסטום לצנרת הזנה אחרת‪ ,‬דרכים להוצאת גסטרוסטום‪ ,‬החלפה‬ ‫או החזרה של צינורית גסטרוסטום‪ ,‬בדיקת מיקום בקיבה ווידוא נפח הבלונית‪ ,‬ניהול טיפול‬ ‫במטופל עם גסטרוסטום במערך האשפוז והקהילה‪ ,‬מניעה‪ ,‬זיהוי וטיפול בסיבוכים (כולל‬ ‫בעור וטיפולי פה)‪ ,‬הדרכת מטופלים לאורך כל צמתי התהליך (לפני‪/‬אחרי החדרת‬ ‫גסטרוסטום‪,‬לקראת שחרור))‪.‬‬ ‫ החלפה‪/‬החזרה על ידי אחות מוסמכת תתבצע במצבים בהם העור סביב הצינורית שלם‬ ‫וחלפו לפחות שלושה חודשים לאחר ההחדרה הראשונה ונוצר נתיב קבוע (‪.)TRACT‬‬ ‫ החלפה‪ /‬החזרה ראשונה של צינורית גסטרוסטום תתבצע במערך האשפוז‪.‬‬ ‫ החלפה תקופתית של צינורית גסטרוסטום תבוצע במצבים הבאים‪ :‬בלאי של צינורית‬ ‫הגסטרוסטום‪ ,‬סתימה של צינורית הגסטרוסטום‪ ,‬בהתאם להנחיות יצרן‪/‬נוהל מוסדי‪,‬‬ ‫בהתאם לשיקול דעת האחות המוסמכת‪.‬‬ ‫ בדיקת המצאות גסטרוסטום בקיבה תתבצע בסיום פעולת ההחלפה‪/‬החזרת הצינורית‬ ‫ובהתאם להנחיות המוסד‪.‬‬ ‫> ההדרכה לטיפול בצינורית בבית המטופל תכלול‪ -‬הכרת צינורית הגסטרוסטום‪ ,‬סוג‪,‬‬  ‫מבנה‪ ,‬מידה ואופן השימוש למטרות האכלה ומתן תרופות‪ ,‬שימוש בציוד מתאים בעת‬ ‫טיפול בגסטרוסטום‪ ,‬החלפה או החזרה ?