אנטיגנים ואימונוגנים PDF

# אנטיגנים ואימונוגנים - ישנן 2 זרועות במערכת החיסון: הומוראלית (נוגדנים) וסלולארית (תאים). - נוגדן: מולקולה מסיסה שמופיעה בסרום. לאחר תגובת חיסון מופיע חומר מסיס שיכול לקשור את החומר שאיתו חיסנו. אם הוא פתוגן הנוגדן יכול לנטרל את הפעילות הפתוגנית של החומר. - אנטיגן: כל חומר שמסוגל לעורר תגובה של נ...

# אנטיגנים ואימונוגנים - ישנן 2 זרועות במערכת החיסון: הומוראלית (נוגדנים) וסלולארית (תאים). - נוגדן: מולקולה מסיסה שמופיעה בסרום. לאחר תגובת חיסון מופיע חומר מסיס שיכול לקשור את החומר שאיתו חיסנו. אם הוא פתוגן הנוגדן יכול לנטרל את הפעילות הפתוגנית של החומר. - אנטיגן: כל חומר שמסוגל לעורר תגובה של נוגדן. תגובת החיסון שלנו נמדדת בהופעה של נוגדן. - אפיטופ: חלק ספציפי של מולקולת האנטיגן המעורר תגובה חיסונית. תגובת הנוגדן מזהה דטרמיננטות אנטיגניות שבנויות מרצפים קצרים של חומצות אמינו בעמוד השדרה של החלבון. היא מניבה תגובת נוגדן שספציפית לאפיטופ. ישנם מאות קבוצות של נוגדנים אשר מכוונים לאפיטופים ספציפיים. כל נוגדן מזהה את הדטרמיננטה האנטיגנית שלו. ## חומרים שמסוגלים לעורר תגובת נוגדן: - חלבונים: החומר הבסיסי ביותר שיכול לעורר תגובת נוגדן. ישנם נוגדנים אשר מכוונים לחלבונים ספציפיים. - פפטידים: רצפים קצרים של חומצות אמינו. הפפטידים יעוררו תגובת חיסון כלפיהם, גם אם הם סינתטיים. - פולי-סברידים: חלק מובנה בתאים של אורגניזמים. יכולים להיות אנטיגנים. דוגמה לכך הינה דקסטרן, פולימר של גלוקוז. - חומצות גרעין: יכולות לעורר תגובת נוגדן בתנאים מסוימים. - כל אורגניזם בפוטנציאל הוא אנטיגן, מכיוון שבנוי מגורמים אלה, ולכן הוא יעורר תגובה חיסונית בתנאים ההכרחיים למופע הנוגדנים. לא כל מרכיב של אורגניזם הוא בהכרח אנטיגן. שומנים לדוגמא לא יעוררו תגובת נוגדן. ## אימונוגניות - מדד כמותי ליכולתו של אנטיגן לעורר תגובת נוגדן. הפרמטרים לקביעת אימונוגניות של אנטיגן: - זרות: ככל שהמרחק הפילוגנטי בין הגורם המחסן לפרט המתחסן הוא גדול יותר, כך גם האימונוגניות של האנטיגן תהיה רבה יותר. דוגמא לכך הינה ההמוגלובין, אשר מאוד נפוץ ושמור ומופיע רק בשתי צורות אלליות, אשר נבדלות בחומצה אמינית אחת. כאשר נזריק המוגלובין של עכבר לגוף של ארנבת, תתפתח תגובה חיסונית. אך כאשר נזריק את ההמוגלובין העכברי לחולדה התגובה החיסונית תהיה קטנה יותר, מכיוון שהמרחק הפילוגנטי הינו קטן יותר ביניהם. אם נזריק המוגלובין מעכבר אחד לעכבר אחר, בשל שמירות ההמוגלובין, לא תהיה תגובה חיסונית. ההבדל בין האללים של ההמוגלובין אינו משמעותי מספיק בכדי ליצור תגובה חיסונית. לכן, כאשר נזריק המוגלובין המיוצר מאותו הזן, לא תיווצר תגובה חיסונית וההמוגלובין לא יהווה בעיה (למשל במתן עירויי דם). בעבר הפיקו אינסולין מחזיר ולא מכלב בשל הקרבה הפילוגנית ביניהם. כאשר בהתחלה הפיקו מכלב הגוף פיתח נוגדנים רבים כנגד האינסולין. - גודל מולקולרי: ככל שהמשקל המולקולרי של האנטיגן גבוה יותר, כך האימונוגניות תהיה חזקה יותר. מערכת החיסון אינה מזהה חומרים אשר המשקל המולקולרי שלהם קטן מ-1-5 KD. כל מה שמעל משקל של KD 1 הינו אימונוגני, לצורך העניין. אם נגיש חומר מסוים בצורה מבוקעת לגוף זר, בגודל אשר מתחת ל-1KD, לא תהיה # רצפטורים - בתאי B בעקבות קישור הנוגדן הם מתחילים לייצר B-Cell receptors אשר מופרשים. BCR יכול בשלב מסוים להפוך למסיס ולהיות מופרש החוצה מהתא כנוגדן. - בתאי ד, הרצפטור מעוגן לממברנה בכל מצב ואף פעם אינו מופרש. TCR. - BCR: רצפטור אשר בנוי מ-4 שרשרות המחוברות בקשר די-סולפידי: 2 שרשראות כבדות ו-2 שרשרות קלות. החלק שקושר אנטיגן נמצא בקצה והוא היפר וריאבילי. השרשראות הכבדות ארוכות מעט יותר מהשרשראות הקלות, והן משמשות גם לעיגון הרצפטור לממברנה. בשני הרצפטורים החלק התוך תאי קטן מאוד והחלק החיצוני גדול ביותר יחסית לקטן. - אנטיגן – קומפוננטה מולקולרית. לאנטיגן אחד יכולים להיות אפיטופים רבים ושונים. - אפיטופ – החלק באנטיגן המוכר על ידי הנוגדן (BCR). זהו האזור הקטן ביותר אשר מוכר על ידי הנוגדן. - TCR: בעל אזור חוץ תאי עצום. בנוי מ- alpha and beta chain אשר מחוברות בקשר די-סולפידי באזור שקרוב לממברנה. ביחד יוצרים הטרודימר אחד עם השני. הם מאוד שונים בין תא T אחד לשני ובעלי ספציפיות גבוהה. יש להם אזור קבוע ואזור וריאבילי אשר קושר את האפיטופ. לרצפטור יש חלק טרנסממברנלי וחלק תוך-תאי קטן אשר אינו מעביר סיגנל. התפקיד היחידי של הרצפטור הינו לזהות בצורה ספציפית. הוא לא מעביר סיגנל לתא. - לאנטיגן יש חלק אשר ה-T-Cell יודע לזהות, אך הוא אינו מאוקטב ללא תא נוסף- **accessory cell**, אשר מפרק את החלבון לפפטיד, מעלה אותם על הממברנה שלו ורק לאחר מכן יכול להתבצע הזיהוי של הפפטיד על ידי ה-T Cell ולעבור אקטיבציה. ללא תא הביניים, הזיהוי אינו יכול להתבצע. אם האנטיגן אינו מפורק לפפטידים, הוא לא יוכל להיות מזוהה. - תפקידו של התא מציג אנטיגן הינו קודם כל לפרק את החלבון לפפטידים, ולאחר מכן להציג אותו לתאי ה-T. אם לא יהיה לו מספיק זמן להעלות את הפפטידים על פני התא, הם לא יזוהו על ידי ה-T cell. גם תא מת, אשר ביצע את החיתוך לפפטידים, יכול להיות מספיק בכדי להציג את הפפטידים לתא ה-T. התא קצת אידיוט. - כדי להפעיל תאי T חייבים לעשות פרוססינג לפפטידים בצורה נכונה ולהטעין אותם על תא מציג אנטיגן. # * אפיטופים מבניים (conformational) - נמצאים קרוב אחד לשני במבנה השלישוני של החלבון ויוצרים אפיטופ אשר יזוהה על ידי נוגדן. דנטורציה תפרק את המבנה השלישוני והאפיטופים הקונפורמטיביים הולכים לאיבוד. - הרצפים הליניאריים נשמרים.