שיעור 2 (12) - מבנה חברתי של ישראל

‫מבנה חברתי של ישראל‬ ‫ד"ר רוני מיקל‪-‬אריאלי‬ ‫קורס ב‪.‬א‪.‬סמסטר א' ‪2024-‬‬ ‫שיעור ‪2‬‬ ‫‪2025 ,‬‬ ‫יום ג'‪10:00-12:00 ,‬‬ ‫קוד קורס‪198-1-0046 :‬‬  ‫ בעקבות התמורות הללו הוגברה הפעילות ההתיישבותית‪...

‫מבנה חברתי של ישראל‬ ‫ד"ר רוני מיקל‪-‬אריאלי‬ ‫קורס ב‪.‬א‪.‬סמסטר א' ‪2024-‬‬ ‫שיעור ‪2‬‬ ‫‪2025 ,‬‬ ‫יום ג'‪10:00-12:00 ,‬‬ ‫קוד קורס‪198-1-0046 :‬‬  ‫ בעקבות התמורות הללו הוגברה הפעילות ההתיישבותית‪ ,‬והקמתה‬ ‫של חברה יהודית בארץ ישראל הוצבה כמטרה עליונה‪.‬‬ ‫ מכאן ואילך התפתחו המחלוקות בתוך התנועה הציונית סביב שתי‬ ‫שאלות מרכזיות‪:‬‬ ‫‪.1‬שאלת הטקטיקה ‪ -‬באיזו דרך ישיגו היהודים את המטרה הזאת‬ ‫‪.2‬השאלה איזו צורה ואיזה תוכן יהיו לחברה היהודית שתקום‬ ‫שאלות אלה אמנם עוררו מחלוקות וגרמו פילוגים בתנועה גם קודם‬ ‫לכן‪ ,‬אלא שכעת הן זכו למשנה הדגשה‪.‬‬  ‫המפלגות הציוניות הראשונות‪:‬‬ ‫‪".1‬פועלי ציון" המרקסיסטית‬ ‫‪".2‬הפועל הצעיר"‪ ,‬שהייתה מפלגת פועלים לא־מרקסיסטית‬ ‫‪".3‬מזרחי"‪ ,‬מפלגה דתית־ציונית‪.‬‬ ‫הזרם הסוציאליסטי‬ ‫בציונות‬ ‫נקודות השראה והשפעה בהתפתחות‬ ‫הזרם הסוציאליסטי בציונות ‪:‬‬ ‫‪ -‬בהשראת התנועה הסוציאליסטית‬ ‫ברוסיה בסוף המאה ה‪ 19-‬ותחילת‬ ‫המאה ה‪.20-‬‬ ‫‪ -‬אירועים משמעותיים‪ :‬ניסיון המהפכה‬ ‫עמוד השער של עלון המפלגה‬ ‫ב‪ 1905-‬ומהפכת אוקטובר ב‪.1917-‬‬ ‫הסוציאליסטית הפולנית‪,‬‬ ‫‪1905‬‬ ‫המפלגות המרכזיות‬ ‫בזרם הסוציאליסטי‬ ‫בתחילת המאה ה‪" :20-‬פועלי ציון"‬ ‫(מרקסיסטית) ו"הפועל הצעיר"‬ ‫(לא‪-‬מרקסיסטית)‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ :20-‬הצטרפו "אחדות‬ ‫העבודה" ו"השומר הצעיר"‪.‬‬ ‫‪ -‬איחוד המפלגות ב‪ 1930-‬יצר את‬ ‫מפא"י – המפלגה הדומיננטית ביישוב‬ ‫היהודי‪.‬‬  ‫הזרם הסוציאליסטי ‪-‬‬ ‫הפתרון הכפול לבעיה‬ ‫היהודית‬ ‫‪ -‬הקמת מסגרת לאומית יהודית בארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪ -‬התחדשות חברתית וכלכלית‬ ‫המבוססת על ערכים סוציאליסטיים‪.‬‬  ‫ההבדלים בין המפלגות‬ ‫‪ -‬השמאל המרקסיסטי ("פועלי ציון שמאל")‪:‬‬ ‫מאבק מעמדי‪.‬‬ ‫‪" -‬אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר"‪ :‬הדגשת העבודה‬ ‫והקמת חברה יהודית חדשה‪.‬‬ ‫הגמוניה של הציונות‬ ‫הסוציאליסטית‬ ‫‪ -‬נמשכה בתקופת היישוב ובשלושת‬ ‫העשורים הראשונים לאחר קום המדינה‪.‬‬ ‫‪ -‬דומיננטיות כלכלית ופוליטית דרך‬ ‫מוסדות כמו הקיבוצים‪ ,‬בנק הפועלים‬ ‫ותנועות ההתיישבות‪.‬‬ ‫הגורמים לעליית הציונות הרביזיוניסטית‪:‬‬ ‫‪.1‬ההתנגשויות האלימות בין יהודים לערבים בשנים ‪ 1920-1921‬יצרו‬ ‫תחושת תסכול בקרב הציבור היהודי‪.‬‬ ‫‪.2‬העלייה השלישית‪ ,‬שכללה כ‪ 35,000-‬עולים בלבד‪ ,‬לא הצליחה‬ ‫לעמוד בציפיות ורבים מהעולים עזבו את הארץ‪.‬‬ ‫‪.3‬המשבר הכלכלי הקשה על שמירת הישגי ההתיישבות היהודית‪.‬‬ ‫‪.4‬רבים התאכזבו ממדיניות בריטניה בארץ ישראל‪ ,‬שניסתה לאזן בין‬ ‫האינטרסים של היהודים והערבים‪ ,‬ומהתגובה המאופקת של ההנהגה‬ ‫הציונית לאירועים אלו‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי​זאב​(ולדימיר) (‪ )1940–1880‬מנהיג ציוני – מייסד התנועה‬ ‫הרוויזיוניסטית ובית"ר‪ ,‬סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬עיתונאי ומתרגם‪,‬‬ ‫התנועה הרביזיוניסטית‬ ‫של ז'בוטינסקי‪:‬‬  ‫על קיר הברזל‬ ‫ מאמר של ז'בוטינסקי שפורסם בעיתון‬ ‫ראזסוויט (ברלין) ב‪ 4-‬בנובמבר ‪.1923‬‬ ‫ במאמר מבטא ז'בוטינסקי את תפיסתו לגבי‬ ‫ערביי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כשהוא רואה בהם בעלי‬ ‫זכויות שוות לצד רוח לאומית חזקה‪.‬‬ ‫ הוא מציע מדיניות המושתתת על עיקרון‬ ‫"קיר הברזל" – כלומר‪ ,‬נוכחות כוח צבאי‬ ‫בלתי תלוי שיגן על ההתיישבות היהודית‬ ‫בארץ‪ ,‬מתוך הכרה כי לא ניתן יהיה להשיג‬ ‫פיוס מרצון עם ערביי המקום בזמן הנראה‬ ‫לעין‪.‬‬  ‫המתח בין הרביזיוניסטים לציונות‬ ‫הסוציאליסטית הוביל לעימותים פוליטיים‬ ‫ואלימים‪ ,‬כמו רצח ארלוזורוב ושבירת‬ ‫שביתות‪ ,‬ויצר קרע עמוק בתנועה‬ ‫הציונית‪.‬‬ ‫לאחר הקמת המדינה‪ ,‬המשיכה התנועה‬ ‫במסגרת תנועת החירות‪ ,‬שהתאחדה‬ ‫בשנות השישים עם המפלגה הליברלית‬ ‫והפכה למפלגת הליכוד‪ ,‬שבה המרכיב‬ ‫הרביזיוניסטי הלך והתחזק לאורך השנים‪.‬‬ ‫על המתחים בין הציונות הסוציאליסטית‬ ‫לרביזיוניסטית‬ ‫דקה ‪26:48‬‬ ‫הציונים הכלליים‬ ‫הרכב הציונים הכלליים‪:‬‬ ‫עד שנות ה‪ :30-‬רוב חברי התנועה הציונית‬ ‫לא השתייכו למפלגות אידיאולוגיות‪ ,‬כונו‬ ‫"ציונים כלליים"‪.‬‬ ‫מנהיגים בולטים‪ :‬אוסישקין‪ ,‬סוקולוב‪,‬‬ ‫ויצמן‪ ,‬נורדאו ורופין‪.‬‬ ‫חיים וייצמן‬ ‫הקמת מפלגה‬ ‫ בשנת ‪ :1931‬הוקמה מפלגת "הסתדרות הציונים‬ ‫הכלליים"‪.‬‬ ‫ בשנת ‪ :1935‬התפלגות לשתי מפלגות‪:‬‬ ‫‪".1‬ההתאחדות העולמית של הציונים הכללים"‬ ‫(קבוצה א') שתמכו במדיניות ויצמן ביחס לבריטניה‬ ‫ופעולה גם במסגרת ההסתדרות הכללית של‬ ‫העובדים‪.‬‬ ‫‪".2‬הברית העולמית של הציונים הכללים" (קבוצה‬ ‫ב') שהתנגדו למדיניות ויצמן ותמכו בהקמת ארגון‬ ‫עצמאי של עובדים ציונים כלליים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ בשנת ‪ - 1946‬התמזגות המפלגות שוב למפלגה‬ ‫אחת ‪ -‬הסתדרות הציונים הכלליים‪ ,‬מפלגת מרכז‪.‬‬ ‫הציונים הכלליים‪ -‬הרכב אידיאולוגי‬ ‫וחברתי‬ ‫ ההרכב החברתי של זרם הציונות הכללית היה הטרוגני‪ ,‬אך נותר בתוך‬ ‫גבולות המעמד הבינוני‪.‬‬ ‫ כשהתגבש זרם הציונות הכללית כמפלגה‪ ,‬בלטו בו השפעות ליברליות‬ ‫ולאומיות מתונות‪.‬הציונים הכלליים לא הזדהו עם אחד משני‬ ‫הזרמים החילוניים בציונות‪ ,‬ותפסו את עצמם כבעלי השקפת‬ ‫עולם סובלנית‪ ,‬פתוחה ולא דוקטרינרית – ומכאן מקור המונח‬ ‫"כלליים"‪.‬‬ ‫ המכנה המשותף האידיאולוגי של הציונים הכלליים כלל את עקרונות‬ ‫הליברליזם הכלכלי‪ ,‬קדימות האינטרס הלאומי על פני אינטרסים‬ ‫סקטוריאליים‪ ,‬ומתינות פוליטית בבחירת האמצעים להשגת המטרות‬  ‫הציונות הדתית‬ ‫ התנועה הציונית נוצרה כתנועה חילונית‪ ,‬ובתוכה היו כאלה שיצאו‬ ‫במפורש נגד אורח החיים הדתי‪-‬גלותי ונגד הממסד הדתי‪ ,‬בעיקר‬ ‫מקרב הציונות הסוציאליסטית‪.‬‬ ‫ עם זאת‪ ,‬במטרותיה של התנועה הציונית היה המשך לכיסופים‬ ‫המשיחיים של היהדות הדתית ולשאיפת היהודים לדורותיהם לשוב‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬  ‫מבשרי הציונות‬ ‫ עוד לפני שחזונו של הרצל אחז בלבבות היהודים ועוד בטרם‬ ‫הוקמה התנועה הציונית‪ ,‬לרעיון של שיבת היהודים לארצם‬ ‫הייתה כבר היסטוריה ארוכה‪.‬‬ ‫ כבר בימי הביניים דגל הרמב"ם בכינון מחודש של הריבונות‬ ‫היהודית הארץ ישראל‪ ,‬נושא עליו הוא מדבר בהקדמה לי"ג‬ ‫עיקרי האמונה שלו‪.‬‬ ‫ בדומה לרמב"ם גם רבי יהודה הלוי האמין כי רק בארץ‬ ‫ישראל יוכלו היהודים להיות בטוחים באמת‪.‬‬ ‫ עם זאת "מבשרי הציונות" כתנועה לאומית מודרנית היו‬ ‫ההוגים היהודיים בני המאה ה‪ 19-‬יהודה אלקלעי‪ ,‬הרב צבי‬ ‫הירש קלישר‪ ,‬אליהו גוטמכר ומשה הס‪ -‬הוגי דעות‪,‬‬ ‫פילוסופים‪ ,‬רבנים‪ ,‬אנשי מחשבה ‪ -‬שעסקו בהרחבה‬ ‫ברעיונות הציוניים‪.‬‬  ‫הרב יהודה אלקלעי‬ ‫הרב צבי הירש‬ ‫מדוע מבשרי הציונות לא צלחו‬ ‫?במעשיהם‬ ‫‪.1‬עונש הגלות ניתן על ידי הקדוש ברוך הוא ולכן גם ביטול העונש‬ ‫צריך להיעשות על ידי הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫‪.2‬אין סיבה ליהודים להקים מדינה נפרדת אלא תפקידם הוא אחר‪-‬‬ ‫תפקיד היהודים הוא להשתלב בחברות הנוכריות ולהתחבר‪.‬‬ ‫‪.3‬הרפורמים חשבו שיש להפיץ את ערכי היהדות בניכר ולא האמינו‬ ‫בשיבה לארץ ישראל‪.‬‬  ‫הקמת מפלגת המזרחי‬ ‫ תנועה פוליטית ציונית דתית‪ ,‬שקמה בשנת ‪.1902‬‬ ‫ הרבנים ריינס‪ ,‬ניסנבוים‪ ,‬עמיאל‪ ,‬פישמן‪ ,‬קוק‪ ,‬ובר‪-‬אילן הובילו את‬ ‫המזרחי‪.‬‬ ‫ הקמת הקבוצה היוותה תגובת נגד להחלטת הקונגרס הציוני שעל‬ ‫הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני‪.‬בעקבות ההחלטה‪ ,‬קבעה קבוצת‬ ‫ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס שרק בשמירת המצוות‬ ‫יישמר העם היהודי‪.‬‬ ‫ הקבוצה החליטה להמשיך ולפעול על‪-‬פי עקרונותיה במסגרת‬ ‫התנועה הציונית‬ ‫הבסיס האידיאולוגי של תנועת המזרחי‪:‬‬ ‫ המזרחי הגדירה את עצמה כמצויה בין הציונות החילונית לבין אגודת‬ ‫ישראל האנטי‪-‬ציונית‪.‬אף שהיו בה עמדות שונות כלפי הציונות‬ ‫החילונית‪ ,‬כולם אימצו את הרעיון הציוני‪.‬‬ ‫ המזרחי השתייכה להסתדרות הציונית וראתה עצמה חלק בלתי נפרד‬ ‫מהמאמץ הלאומי‪.‬היא שאפה לבסס את חיי הציבור בארץ ישראל‬ ‫על מצוות הדת ונאבקה על מקומה של הדת בציבוריות היהודית‬ ‫החדשה‪ ,‬כולל השקעה במערכת חינוך דתית‪.‬‬ ‫ המזרחי התנגדה להצעות חלוקת הארץ בשנים ‪ 1937‬ו‪,1946-‬‬ ‫נטתה לאקטיביזם אך בחרה בעמדות מתונות‪ ,‬והייתה בעלת עמדות‬ ‫כלכליות ימניות‪-‬ליברליות‪..‬‬  ‫הפועל המזרחי‬ ‫ בשל הפערים עם מפלגת האם‪ ,‬הוקמה בשנת ‪1922‬‬ ‫הפועל המזרחי‪ ,‬שסיסמתה "תורה ועבודה" שיקפה את‬ ‫שאיפתה לבסס חברה המושתתת על תורה וצדק חברתי‪.‬‬ ‫ הפועל המזרחי הפכה למפלגה הציונית‪-‬דתית המרכזית‬ ‫ביישוב‪ ,‬תוך מאבק בין מגמות שתמכו בשיתוף פעולה עם‬ ‫תנועת העבודה לבין אלו שקראו להתקרבות למזרחי‬ ‫ולרביזיוניסטים‪.‬‬ ‫ בשנת ‪ 1956‬התאחדו המזרחי והפועל המזרחי והקימו את‬ ‫המפד"ל‪.‬‬  ‫החברה היישובית‪:‬‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫לחברה היישובית היו מאפיינים בולטים שעיצבו את זהותה‬ ‫הקולקטיבית‪.‬חלקם נותרו מהתקופה שקדמה לעליות הציוניות‪ ,‬אך‬ ‫רובם נוצרו והתגבשו לאור מטרות התנועה הציונית‪.‬‬ ‫מקצתם שרדו ואף התחזקו בחברה הישראלית‪.‬‬ ‫מאפיין ראשון‪ :‬חברת מהגרים‪-‬מתיישבים‬ ‫ החברה היישובית הייתה בעיקרה חברת מהגרים יהודים שהגיעו לארץ‬ ‫ישראל בגלי עלייה ציוניים‪.‬‬ ‫ לפני העלייה הראשונה ב‪ 1880-‬חיו בארץ כ‪ 27,000-‬יהודים‪ ,‬רובם‬ ‫ילידי המקום או מהגרים דתיים‪.‬‬ ‫ החברה היישובית התאפיינה במתחים מבניים‪ ,‬כמו המתח בין עולים‬ ‫חדשים לוותיקים‪ ,‬במיוחד בתחום התעסוקה‪.‬התעסוקה הייתה‬ ‫מוגבלת‪ ,‬והמשק היה תלוי בהון יהודי מחו"ל ובמדיניות המנדט‬ ‫הבריטי‪.‬‬ ‫מאפיין ראשון‪ :‬חברת מהגרים‪-‬מתיישבים‬ ‫ רבים מהמהגרים‪ ,‬שהגיעו ממעמד בינוני בארצות מוצאם‪ ,‬נאלצו לעבור‬ ‫פרולטריזציה ולעבוד כפועלים בחקלאות ובבנייה‪.‬חלקם עשו זאת ממניע‬ ‫אידיאולוגי‪ ,‬אך עם הזמן חזרו רבים מהם לתפקידים ניהוליים וביורוקרטיים‪.‬‬ ‫ המתח התרבותי בין העולים ליישוב הוותיק התבטא במאמץ להשתלב בתרבות‬ ‫המקומית‪ ,‬במיוחד באמצעות השפה העברית‪.‬‬ ‫ ההתיישבות היהודית בארץ נחשבה למפעל לאומי‪ ,‬והקרקע נתפסה כמשאב‬ ‫מרכזי בסכסוך היהודי‪-‬ערבי‪.‬‬ ‫ ההתיישבות היהודית הייתה כפופה לאילוצים פוליטיים‪ ,‬כלכליים וביטחוניים‪,‬‬ ‫ורבים מאזורי ההתיישבות נקבעו בעקבות גורמים חיצוניים‪ ,‬כמו מדיניות השלטון‬ ‫הבריטי‪.‬‬ ‫חומה ומגדל‬  ‫התיישבות‬ ‫‪-‬במהלך השנים פעל הישוב היהודי להתיישבות במקומות שונים בא"י‪.‬‬ ‫‪-‬חוק הקרקעות הגביל את מכירת הקרקעות ליהודים‪ ,‬ופעולת הרכישה‪,‬‬ ‫אף שהפכה מסובכת ויקרה יותר‪ ,‬נמשכה‪.‬‬ ‫‪ -‬הקק"ל המשיך לרכוש קרקעות‪ ,‬והישוב היהודי המשיך ליישבן‪.‬היה ברור‬ ‫לישוב היהודי כי הקמת ישובים היא זו שתשרטט בסופו של דבר את גבולות‬ ‫המדינה‪ ,‬ופעולת ההתיישבות תוכננה גם למול הבנה זו‪.‬‬ ‫‪-‬מבצע התיישבות נרחב כונה "יום הנגב" שהתרחש במוצאי יום כיפור תש"ז‬ ‫(אוקטובר ‪ ,)1946‬ובמסגרתו עלו במקביל ‪ 11‬נקודות ישוב חדשות בנגב‬ ‫הצפוני‪.‬שני קווי מים נמתחו לעבר התיישבות זו‪ ,‬ובהמשך קמו לאורכם עוד‬ ‫חמישה ישובים נוספים‪.‬‬ ‫‪-‬פעולות התיישבות התרחשו במקביל גם באזורים נוספים בארץ‪ :‬בגליל‪,‬‬ ‫במישור החוף והשפלה‪ ,‬בגוש‪-‬עציון‪ ,‬בעמק בית‪-‬שאן ועוד‪.‬‬  ‫?היישוב היהודי – חברה קולוניאליסטית‬ ‫ החברה היישובית חלקה תכונות מסוימות עם חברות קולוניאליסטיות‪,‬‬ ‫אך נבדלה בכך שהמתיישבים היהודים לא פעלו מטעם מעצמה‬ ‫קולוניאלית‪ ,‬אלא כתנועת שחרור לאומי‪.‬‬ ‫ היהודים התיישבו בארץ ישראל בזיקה היסטורית עמוקה‪ ,‬שזכתה‬ ‫להכרה בינלאומית‪.‬‬ ‫ ההתיישבות היהודית והמאבק על הקרקעות היוו בסיס לקונפליקט‬ ‫המתמשך עם הערבים בארץ ישראל‪ ,‬שהפך לחלק בלתי נפרד‬ ‫מהחיים ביישוב‪.‬‬  ‫מאפיין שני‪ :‬חברה בקונפליקט‬ ‫הקהילה היהודית והקהילה הערבית ‪ -‬שתי קהילות מרכזיות‬ ‫שהתפתחו בנפרד‬ ‫הקהילה הערבית‪ :‬גדולה יותר‪ ,‬בעלת מוסדות משלה‪ ,‬אך פחות‬ ‫מפותחת כלכלית ופוליטית‪.‬‬ ‫הקהילה היהודית‪ :‬קהילת מיעוט בעלת מערכות חברתיות‪ ,‬כלכליות‬ ‫ופוליטיות חזקות‪ ,‬עם תמיכה מוסדית פנימית וחיצונית‪.‬‬ ‫מאפיין שני‪ :‬חברה בקונפליקט‬ ‫ קשרים כלכליים בין הקהילות ‪-‬‬ ‫העסקת עובדים ערבים במשק‬ ‫היהודי וקניית תוצרת חקלאית‬ ‫ערבית‪.‬‬ ‫ התרחקות וקרע גובר ‪ -‬הגברת‬ ‫הקונפליקט הלאומי‪-‬פוליטי הרחיקה‬ ‫את הקהילות כאשר שיא הנתק‪:‬‬ ‫המרד הערבי (‪– )1936-1939‬‬ ‫החרפת האלימות והעמקת הקרע‪.‬‬  ‫תגובת‬ ‫ הספר לבן של ‪1939‬‬ ‫הבריטים למרד‬ ‫ תוכנית החלוקה של ‪1947‬‬ ‫הערבי‬ ‫התפתחות התנועה‬ ‫הלאומית הפלסטינית‬ ‫ יש הטוענים שתנועה לאומית מיוחדת לערביי ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כיחידה נפרדת מערביי סוריה‪ ,‬החלה בסוף‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ‪ -‬מיום שארץ ישראל הפכה‬ ‫ליחידה מדינית בפני עצמה‪.‬‬ ‫ לצד זאת‪ ,‬רבים מסמנים את הצהרת בלפור כראשיתה‬ ‫של התנועה הלאומית הפלסטינית‪.‬‬ ‫ יעודה הראשון והעיקרי של התנועה הלאומית הערבית‬ ‫בארץ ישראל היה המלחמה בתנועה הציונית‪.‬‬ ‫ יעודה העיקרי השני של הלאומיות הערבית בארץ ישראל‬ ‫בתחילתה היה השאיפה להקמת מדינה‬ ‫פלסטינית‪-‬ערבית עצמאית בתוך מסגרת של "אחדות‬ ‫ערבית"‪.‬‬ ‫התפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית‬ ‫ הפלסטינים ראו בציונות איום כפול‪ :‬גם כחדירה מערבית זרה וגם כאיום‬ ‫לאומי‪ ,‬עם שאיפה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ רכישת קרקעות על ידי יהודים‪ ,‬שלעיתים כללה נישול פלאחים ערבים‪,‬‬ ‫תרמה להגברת הקונפליקט‪.‬‬ ‫ יהודים ראו את הקרקע כמשאב לאומי‪ ,‬בעוד שהערבים ראו בה מקור‬ ‫חיים‪ ,‬והעברת הבעלות על קרקעות נתפסה בעיני הפלסטינים כהפסד‬ ‫לאומי‪.‬‬ ‫התפתחות התנועה‬ ‫הלאומית הפלסטינית‬ ‫לאורך השנים‪ ,‬הפער הכלכלי בין‬ ‫הקהילה היהודית לערבית הלך וגדל‪.‬‬ ‫הכלכלה היהודית צמחה בקצב מהיר‪,‬‬ ‫והתבססה על הון פרטי ומוסדי‬ ‫מהתפוצות‪ ,‬בעוד הכלכלה הפלסטינית‪,‬‬ ‫שהתבססה בעיקר על חקלאות‬ ‫מסורתית‪ ,‬התקשתה להתחרות‪.‬‬  ‫דמוגרפיה הפלסטינית בארץ‬ ‫ישראל‬ ‫‪1948‬‬ ‫ בארץ ישראל המנדטורית ערב מלחמת ‪ 1948‬חיו כ‪600-‬‬ ‫אלף יהודים וכ‪ 1.4-‬מיליון פלסטינים‪.‬‬ ‫ ‪ 900‬אלף מהפלסטינים חיו בשטח שיהפוך להיות מדינת‬ ‫ישראל בתום המלחמה‪.‬‬ ‫ בין ‪ 700‬ל‪ 750-‬אלף איש מבין אלה שחיו בשטח מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬גורש באופן אקטיבי או נמלט אל מעבר לתחומי‬ ‫המנדט (סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬מצרים או עבר הירדן) או אל‬ ‫מקומות שנכבשו על‪-‬ידי הצבאות הערביים (הגדה‬ ‫המערבית ורצועת עזה)‪.‬‬ ‫ עם תום המלחמה נותר בתוך תחומי מדינת ישראל מיעוט‬ ‫פלסטיני של כ‪ 156-‬אלף איש‪.‬מתוך מספר זה‪ ,‬כ‪ 46-‬אלף‬ ‫היו פליטים פנימיים אשר גורשו או נמלטו מבתיהם‬ ‫ואדמותיהם ונאלצו להמשיך לחיות כפליטים במקומות‬ ‫אחרים בתוך הארץ‪.‬‬ ‫מחנה הפליטים של אונר"א בחאן יונס ב‪948-‬‬  ‫אדמה ונכסים‬ ‫ למעט מקרים ספורים‪ ,‬הפליטים הפלסטינים לא הורשו מעולם לחזור‬ ‫לבתיהם ולאדמותיהם‪.‬‬ ‫ המאבק בשיבה של הפליטים הפלסטינים לתוך גבולות המדינה‬ ‫("הסתננות") היה מהפרויקטים המרכזיים של ישראל הצעירה‪.‬‬ ‫ הכפרים הפלסטיניים הנטושים נהרסו והשכונות הפלסטיניות בערים‬ ‫יושבו על ידי העולים היהודים דרך חוק נכסי נפקדים (‪.)1950‬‬  ‫‪1948‬‬ ‫בין עצמאות‬ ‫לנכבה‬  ‫מאפיין שלישי‪ :‬מהפכנות שמרנית‬ ‫ הרעיון הציוני כלל יסודות אוטופיים‪ ,‬כמו התנערות מהגלות‪ ,‬יצירת‬ ‫"יהודי חדש" והקמת חברה ריבונית בארץ ישראל‬ ‫ הדחף המהפכני בא לידי ביטוי בנכונות העולים‪ ,‬במיוחד בעלייה‬ ‫השנייה‪ ,‬לעבודה פיזית קשה ובניסיונות לחיי שיתוף כמו בקיבוצים‪.‬‬ ‫ הדחף המהפכני דעך ככל שההתיישבות התמסדה‪ ,‬וחלה תנועה‬ ‫לשימור המסגרות שהוקמו‪.‬‬ ‫ הורוביץ וליסק מציינים כי אידיאולוגיה אוטופית זו יצרה סתירות בין‬ ‫האידיאלים והמציאות‪ ,‬אך נשמרה ככלי חינוכי מרכזי‪.‬‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ החברה היישובית בארץ ישראל הייתה תחת שלטון עות'מאני ולאחר‬ ‫מכן בריטי‪.‬‬ ‫ אוטונומיה מוגבלת‪ :‬למרות כפיפות לשלטון זר‪ ,‬החברה הצליחה‬ ‫להשיג אוטונומיה בתחומי החינוך‪ ,‬הדת‪ ,‬התרבות והרווחה‪.‬‬ ‫ הבריטים החזיקו בריבונות מלאה על ארץ ישראל (כתב מנדט‬ ‫מ‪ ,)1922-‬שכללה שליטה באמצעי אלימות‪ ,‬חקיקה‪ ,‬כלכלה והגירה‪.‬‬ ‫ המנדט הבריטי העניק לשתי הקהילות הלאומיות‪ ,‬במיוחד ליהודים‪,‬‬ ‫מרחב פעולה עצמאי בנושאים מסוימים‪.‬‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ הסוכנות היהודית קיבלה תחום הרשאה נרחב לפעול בענייני‬ ‫התיישבות ומימון פעילות היישוב היהודי‪.‬‬ ‫ סמכויות יהודיות נוספות‪ :‬מוסדות יהודיים פיתחו סמכויות בתחומים‬ ‫מגוונים‪ ,‬כולל מדיניות חוץ וביטחון באמצעות גופים צבאיים למחצה‬ ‫כמו הפלמ"ח‪.‬‬ ‫ התארגנויות בלתי חוקיות‪ :‬לצד הפעילות הממוסדת‪ ,‬פעלו גם‬ ‫ארגונים בלתי חוקיים בתחומי העלייה והביטחון‪.‬‬ ‫ מערכת מוסדית מורכבת‪ :‬החברה היישובית בנתה מערכת מוסדית‬ ‫עם גופים לפעילות נגד הבריטים והערבים‪ ,‬וכן מרכז פוליטי עם יכולת‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ "מעבדה" לקראת עצמאות‪ :‬החברה היישובית "מתחה" את גבולות‬ ‫המגבלות השלטוניות והפכה לניסוי לקראת ריבונות מלאה‪.‬‬ ‫ "מדינה בתוך מדינה"‪ :‬לפי הורוביץ וליסק‪ ,‬קיום מערכת מוסדית זו‬ ‫הקל על המעבר למדינה ריבונית גם בעת מלחמה‪.‬‬ ‫ הנהגת היישוב‪ :‬זכתה ללגיטימציה ציבורית בזכות המטרה הציונית‬ ‫והובלה על ידי תנועת העבודה‪ ,‬שהצליחה לרתום את הציבור‬ ‫והמוסדות למטרות הלאומיות‪.‬‬ ‫ מתחים פוליטיים‪ :‬למרות הסולידריות מול הבריטים והערבים‪ ,‬נותרו‬ ‫מתחים פוליטיים‪ ,‬כמו פרישת התנועה הרביזיוניסטית‪.‬‬  ‫חלוקות שיוכיות בחברה היישובית‬ ‫ בחברה הישראלית יש שסעים חברתיים היוצרים מתחים‪ ,‬ולעיתים‬ ‫מוצגת החברה היישובית שקדמה לה כהומוגנית‪.‬‬ ‫ מבחינה אתנו‪-‬תרבותית‪ ,‬רוב היהודים בארץ המנדט היו ילידי אירופה‬ ‫("אשכנזים")‪ ,‬בעוד המיעוט היו "ספרדים" או "מזרחים"‪.‬‬ ‫ עם זאת‪ ,‬החברה היישובית הייתה רחוקה מהומוגניות‪ ,‬גם לפי‬ ‫קריטריונים אחרים‪ ,‬והתקיימו בה חלוקות חברתיות מגוונות‪ ,‬חלקן‬ ‫ברורות וחלקן מטושטשות‪.‬‬  ‫חלוקה עדתית‬ ‫ החלוקה הדיכוטומית בין "אשכנזים" ל"ספרדים" או "מזרחים" נוצרה‬ ‫בעקבות הדומיננטיות של האשכנזים בתקופת היישוב החדש‬ ‫ובתקופת המדינה‪.‬‬ ‫ תחילה הוגדרו כל מי שאינם אשכנזים כ"ספרדים" או "בני עדות‬ ‫המזרח"‪ ,‬ובהמשך צמח המושג "מזרחי"‪.‬‬ ‫ אף שהחלוקה העדתית הייתה עובדה קיימת‪ ,‬היא נחשבה ללא‬ ‫לגיטימית בשל אידיאולוגיית מיזוג הגלויות הציונית‪.‬‬ ‫הקהילה הספרדית ביישוב היהודי בארץ‬ ‫ישראל‬ ‫ הקהילה הספרדית‪ ,‬שהייתה ותיקה ומגובשת מבחינה תרבותית ומוסדית‪,‬‬ ‫החזיקה בהשפעה פוליטית עד סוף המאה ה‪ ,19-‬אך מעמדה נחלש עם‬ ‫עליית האשכנזים‪ ,‬בעיקר בעקבות העליות הציוניות‪.‬‬ ‫ לעומת זאת‪ ,‬הקהילות המזרחיות‪ ,‬שהתיישבו בעיקר בירושלים‪ ,‬סבלו‬ ‫ממצב כלכלי קשה ונדחקו לשולי החברה‪.‬‬ ‫ השינוי במאזן הכוחות התרחש במהלך תקופת המנדט‪ ,‬כאשר‬ ‫האשכנזים הפכו לרוב דמוגרפי והובילו את בניית המוסדות הפוליטיים‬ ‫והחברתיים‪.‬בני הקהילות המזרחיות‪ ,‬על אף שותפותם בפעילות‬ ‫הציבורית‪ ,‬נותרו בשולי הפעילות הפוליטית והכלכלית‪ ,‬ורובם שויכו‬ ‫למעמד הנמוך‪.‬‬  ‫יישוב ישן – יישוב חדש‬ ‫ הקטגוריות "היישוב הישן" ו" היישוב החדש" התגבשו בשנות ה‪ 80-‬של‬ ‫המאה ה‪ ,19-‬בעקבות מפגש בין עולי העלייה הראשונה לתושבים‬ ‫היהודים הוותיקים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ קיימות שתי גישות להגדרת "היישוב הישן"‪:‬‬ ‫‪.1‬לפי הגישה המקובלת‪ ,‬הוא כלל בעיקר חרדים אשכנזים שחיו בארבע‬ ‫הערים הקדושות (ירושלים‪ ,‬צפת‪ ,‬טבריה וחברון) והתפרנסו מכספי‬ ‫החלוקה‪.2.‬הגישה השנייה מבדילה את היישוב הישן על בסיס אורח‬ ‫חיים בלתי פרודוקטיבי‪ ,‬ללא קשר למוצא העדתי‪ ,‬ומנגד‪ ,‬היישוב החדש‬ ‫כלל יהודים שהחלו לחיות חיים פרודוקטיביים‪.‬‬  ‫יישוב ישן ‪ -‬יישוב חדש‬ ‫ מניעי העלייה‪ :‬אנשי היישוב הישן היגרו לארץ ממניעים דתיים‪ ,‬בעוד‬ ‫שרבים מאנשי העלייה הראשונה הונעו מרעיונות של תחייה לאומית‪.‬‬ ‫ אורח החיים‪ :‬החרדים האשכנזים שמרו על אורח חיים שמרני‪ ,‬ואילו‬ ‫אנשי היישוב החדש אימצו אורח חיים מודרני‪ ,‬דתי וחילוני כאחד‪.‬‬ ‫ המבנה התעסוקתי‪ :‬היישוב הישן נשען על כספי החלוקה והיישוב‬ ‫החדש דגל בעבודה יצרנית מתוך אידיאולוגיה ציונית‪.‬‬