שיעור 2

תחושות תסכול, אכזבה וייאוש בקרב יהודי ארץ ישראל בעקבות האירועים הקשים בשנים 1920-1921.

ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני, סופר, עיתונאי, משורר ומתרגם. הוא הקים את התנועה הרביזיוניסטית ובית"ר.

התנועה הרביזיוניסטית היא תנועה ציונית שהוקמה על ידי ז'בוטינסקי. התנועה ידועה בדעותיה הקשות ובעמדתה החזקה בנוגע לערביי ארץ ישראל.

מאמר זה מציג את תפיסתו של ז'בוטינסקי ביחס לערביי ארץ ישראל. ז'בוטינסקי טוען כי יש לתת לערביי ארץ ישראל זכויות שוות, אך הוא מציע מדיניות של כוח צבאי על מנת להגן על ההתיישבות היהודית בארץ.

תפיסה של ז'בוטינסקי בנוגע להשגת פיוס עם ערביי ארץ ישראל. ז'בוטינסקי סבר שהשגת פיוס לא אפשרית מבלי שימוש בכוח צבאי

מתח בין התנועה הרביזיוניסטית led לציונות הסוציאליסטית. שתי התנועות שפעלו באותה תקופה חלקו דעות שונות בנוגע ליישוב הארץ, ולתפקידם של יהודים וערבים.

התנועה הרביזיוניסטית הציגה גישה שונה מהציונות הסוציאליסטית בנוגע לחזון הדמוגרפי וליישוב הארץ. התנועה הרביזיוניסטית לא התנגדה ליישוב יהודי רחב היקף בארץ, אבל התנגדה לערבוב רב של יהודים וערבים.

התנועה הרביזיוניסטית בעלת גישה ציונית, סברה שפעולה צבאית הכרחית ומתבקשת על מנת להשיג את מטרות הציונות.

הציונות היא תנועה לאומית יהודית שמטרתה היא הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל כבר נוכח בתרבות היהודית עוד לפני התנועה הציונית, עם דמויות כמו הרמב"ם ורבי יהודה הלוי.

הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר, אליהו גוטמכר ומשה הס הובילו רעיונות ציוניים במאה ה-19, למרות שלא הצליחו להביא להקמת מדינה.

האמונה שהגלות היא עונש אלוהי, ולכן רק אלוהים יכול לבטל אותה.

טענה שהיהודים צריכים להתמקד בישראל ולא בהקמת מדינה נפרדת, כי תפקידם הוא אחר: להשתלב בחברה העולמית.

הנחת הרפורמים שהיהודים יוכלו לפתח את יהדות בלי לחזור לארץ ישראל, ולכן לא תמכו בהקמת מדינה

ארגון יהודי-דתי פוליטי שמטרתו לקדם ולקיים את ההלכה היהודית במדינת ישראל

מפלגת המזרחי נוסדה כדי לעמוד בקשר עם יהדות העולם ולהתנגד לתנועות אחרות שמעוניינות לשנות את מערכת החינוך בישראל

מפלגה ציונית-דתית שהוקמה בשנת 1922. סיסמתה "תורה ועבודה" משקפת את שאיפתה לבסס חברה יהודית המבוססת על חוקי היהדות וצדק חברתי.

המפלגה הציונית-דתית המרכזית ביישוב לפני הקמת המדינה. הפועל המזרחי פעלה למען הקמת מדינה יהודית תוך שילוב ערכי היהדות ותפיסות צדק חברתי.

הפועל המזרחי הייתה מפלגה שחוותה קונפליקטים פנימיים. חלק מאנשיה תמכו בשיתוף פעולה עם תנועת העבודה בארץ ישראל, בעוד אחרים תמכו בהתקרבות למפלגות דתיות אחרות כגון "המרכז" או "הרביזיוניסטים".

בשנת 1956 המזרחי והפועל המזרחי התאחדו והקימו את מפלגת המפד"ל. המפד"ל הפכה למפלגה הדתית-ציונית המרכזית בישראל.

החברה היישובית התאפיינה במאפיינים ייחודיים שעיצבו את זהותה. חלק מהמאפיינים נותרו מהתקופה שקדמה לעליות הציוניות, אך רובם נוצרו לאור מטרות הציונות.

החברה היישובית לפני העלייה הראשונה (1880) הייתה קטנה, עם כ-27,000 יהודים, רובם ילידי המקום.

החברה היישובית התאפיינה במתחים בין עולים חדשים לוותיקים, בעיקר בתחום התעסוקה. המשאבים היו מוגבלים, והתחרות על עבודה הייתה קשה.

החברה היישובית הייתה בעיקרה חברת מהגרים יהודים שהגיעו בגלי עלייה ציוניים. מטרותיהם של העולים השפיעו עמוקות על החברה ועל התפתחותה.

התנועה הלאומית הפלסטינית ראתה בציונות איום כפול: חדירה מערבית זרה ואיום לאומי על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הרכישה של קרקעות על ידי יהודים, לעיתים תוך נישול פלאחים ערבים, גרמה להתעצמות הקונפליקט בין יהודים וערבים.

יהודים ראו את הקרקע כמשאב לאומי, בעוד שהערבים ראו בה מקור חיים. מכירת הקרקעות ליהודים נתפסה כהפסד לאומי פלסטיני.

ההבדל הכלכלי בין הקהילה היהודית לערבית הפלסטינית הלך ותפח עם הזמן. הכלכלה היהודית צמחה מהר על בסיס כסף מהתפוצות, בעוד שהכלכלה הפלסטינית המסורתית התקשתה להתחרות.

בארץ ישראל המנדטורית לפני 1948 חיו כ- 600,000 יהודים וכ- 1.4 מיליון פלסטינים.

אחדות ערבית" פירושו פעולה משותפת של כל העמים הערבים לטובת מטרות משותפות.

אחדות ערבית" היא מסגרת משותפת שבה כל העמים הערבים פועלים במטרה משותפת.

העצמאות של הפלסטינים צריכה להתבצע תוך כדי פעילות משותפת עם כל העמים הערבים.

ההגדרה של 'נכבה' היא אירוע של עקירת אוכלוסייה, לרוב בצורה אלימה או כפויה.

ב-1948, לאחר הקמת מדינת ישראל, פלסטינים רבים נמלטו או גורשו מבתיהם. לאחר מכן הם לא הורשו לשוב, דבר שהוביל למצב של פליטים.

ישראל הצעירה פעלה באופן אקטיבי למנוע שובם של פלסטינים לתוך גבולות המדינה. פעילות זו הוגדרה כ'הסתננות' ותוכננה כדי למנוע שובם של פליטים לבתיהם.

ישובים פלסטינים נטושים נהרסו, ובמקומם הוקמו התיישבויות יהודיות. זה נעשה בעיקר באמצעות חוק נכסי נפקדים, שחילט אדמות פלסטיניות.

הציונות כללה רעיונות אוטופיים על יצירת חברה יהודית ריבונית בארץ ישראל, ולתהליך זה הייתה חשיבות מהפכנית.

העולים, בעיקר בעלייה השנייה, היו מוכנים לעבודה פיזית קשה ולחיי שיתוף בקיבוצים. הדחף המהפכני נבע מרצון לחיות בחברה עצמאית.

למרות שאיפות אוטופיות, היו סתירות בין האידיאלים הציוניים למציאות. האידיאולוגיה שימשה ככלי חינוכי מרכזי.

היישוב היהודי בארץ ישראל היה תחת שלטון עות'מאני, ולאחר מכן בריטי. חוסר ריבונות היה קיים, אך היישוב הצליח להשיג רמה מסוימת של אוטונומיה.

הבריטים החזיקו בשליטה מלאה על ארץ ישראל, שכללה שליטה על כוחות צבא, חוקים, כלכלה והגירה.

המנדט הבריטי העניק ליהודים ולערבים מרחב פעולה עצמאי בנושאים מסוימים.

הסוכנות היהודית יכלה לפעול באופן עצמאי בענייני התיישבות ומימון, למרות השליטה הבריטית.

מוסדות יהודיים פיתחו סמכויות בתחומים שונים, כולל מדיניות חוץ וביטחון, באמצעות גופים כמו הפלמ

קיומו של ארגונים לא חוקיים לצד מוסדות יהודיים, בעיקר בתחומי עלייה וביטחון.

החברה היישובית בנתה מערכת מוסדית עם גופים לפעילות נגד הבריטים והערבים, כמו גם מרכז פוליטי חזק.

החברה היישובית ניסתה לדחוף את גבולות החוק הבריטי, כפתיחה לעצמאות.

קיום מערכת מוסדית יהודית נרחבת במנדט הבריטי, כמו "מדינה בתוך מדינה".