פעילות התנועה הציונית: סיכום מבחן PDF

[ דפוסי פעילות של התנועה הציונית בארץ-ישראל ב1881-1914 ] (העליות הראשונות) בין השנים 1881-1914 היו מספר  גלי עליה של יהודים לארץ ישראל.  בשנים אלו הגיעו לארץ שתי  עליות ציוניות: הראשונה והשנייה. (בארץ היו כ 25,000 אנשי \"הישוב הישן\") הן נפסקו  עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב 1914.  *מאפייני העול...

[ דפוסי פעילות של התנועה הציונית בארץ-ישראל ב1881-1914 ] (העליות הראשונות) בין השנים 1881-1914 היו מספר  גלי עליה של יהודים לארץ ישראל.  בשנים אלו הגיעו לארץ שתי  עליות ציוניות: הראשונה והשנייה. (בארץ היו כ 25,000 אנשי \"הישוב הישן\") הן נפסקו  עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב 1914.  *מאפייני העולים בעלייה ראשונה:* בתקופת העלייה הראשונה (1904-1881), שכונתה \"עליית האיכרים\", עלו לארץ כ-25 אלף עולים.העולים הגיעו ממזרח אירופה , בעיקר מרומניה ומרוסיה, ומיעוטם מארצות האסלאם.  רוב העולים בעלייה הראשונה היו אנשים דתיים או מסורתיים, בעלי משפחות, בסביבות גיל ה-40. רבים מעולי העלייה הראשונה היו בני המעמד הבינוני. בעלי השכלה יהודית מסורתית - בוגרי \'חדרים\' וישיבות. מרבית העולים בעלייה הראשונה התיישבו בערים.חלקם ביקשו להיות איכרים , הקימו מושבות , ונהפכו לבעלי קרקעות.  *[קבוצת עולים מיוחדת לעלייה ראשונה]:* אחת הקבוצות שעלו לארץ בימי העלייה הראשונה והשתייכו לעליית \" חובבי ציון\"  הייתה אגודת ביל\"ו: הם עלו לארץ ישראל ב -- 1882. כללו 14 עולים צעירים:  13 - בחורים ובחורה אחת, סטודנטים..בתקנון אגודת ביל\"ו נקבעה הקפדה מיוחדת על גיל המצטרפים לאגודה ועל מינם - צעירים רווקים עד גיל 25 בלבד ! הם היו חילונים והאמינו בתנועה הלאומית הציונית, בעלייה לארץ ישראל ועבודת האדמה בה. תשעה ביל\"ויים הקימו ב-1884 את המושבה גדרה כמושבה ציונית עצמאית וכמופת חלוצי. *מאפייני העולים בעלייה שנייה:* בתקופת העלייה השנייה (1914-1904), שכונתה \"עליית הפועלים\", עלו לארץ כ-30 אלף עולים.  מרבית העולים בעלייה השנייה הגיעו אף הם ממזרח אירופה. רוב העולים היו צעירים משכילים, סוציאליסטים, רווקים וחילונים.  כמו בעלייה הראשונה רוב העולים בעלייה השנייה היו בני [המעמד הבינוני] - בעלי מלאכה , סוחרים , פקידים ומורים. עם עלייתם בחרו מרביתם להתיישב ביישוב היהודי העירוני, בעיקר ביפו, בחיפה ובירושלים. חלקם הקימו בסמוך ליפו את השכונה \"אחוזת בית\" שממנה צמחה תל-אביב, העיר העברית הראשונה. רק מעטים מהם בחרו להתיישב ביישובים שהקימו עולי העלייה הראשונה. *[קבוצת עולים מיוחדת לעלייה השנייה]*: בין עולי העלייה השנייה בלטו, קבוצה של צעירים סוציאליסטים שביקשו להיות פועלים שכירים והיא נחשבת ל \"עליית פועלים\".  קבוצה קטנה אומנם (7% מכלל העולים), אך בולטת בשוני שלה מעולי העלייה הראשונה. צעירים וצעירות רווקים, רובם בני פחות מגיל 25. שעלו כיחידים, בלי משפחותיהם. מרבית הצעירים האלה גדלו בילדותם בבתים דתיים, אך מרדו בהוריהם והתרחקו מן הדת. [הגורמים לעליות :] **1.[פרעות אנטישמיות במזרח אירופה:]** - \"סופות בנגב\" (1881), פרעות קישינב (1903) הוכיחו כי **האנטישמיות** ברוסיה הייתה מאורגנת ומכוונת על ידי השלטונות. הסיכוי לשינוי במעמדם של יהודי רוסיה ולקבלת אמנציפציה נראה היה קלוש ביותר. - הפרעות ברוסיה גרמו לצעירים רבים להבין כי ניסיונותיהם להשתלב בחברה הרוסית אינם פתרון למצוקתם, וכי רק **בארץ משלהם** יוכלו להבטיח את קיומם הפיזי ואת קיומם הלאומי ולהקים חברה עצמאית שאינה תלויה במדינה עוינת כלשהי**.** כך החלו להתארגן אגודות של \"**חובבי ציון\".** -  על רקע זה החלו גלי עלייה לארץ ישראל כאשר גל העלייה הראשון הגיע בעקבות סופות בנגב ב-1882 וגל העלייה השני הגיע ב-1904, בעקבות פרעות קישינב.  - [ברוסיה קמו אגודות של חובבי ציון] כבר ב1881 קמו באופן ספונטאני אגודות בעשרות מקומות ברחבי תחום המושב. רוב המייסדים היו יהודים משכילים  שחשו אכזבה כללית מהנעשה סביבם.\ [הם שאפו למרוד בהנהגה היהודית המסורתית הישנה, וליצור תנועה חדשה בעלת אופי לאומי שתעודד עליית יהודים לארץ ישראל, שם יקימו חברה יצרנית, שונה מהחברה היהודית בגולה, חברה שמתפרנסת  מעבודת אדמה].\ אגודות \"חובבי ציון\" הקימו גופים  שאספו כספים ורכשו קרקעות בארץ ישראל, עבור אלה שהחליטו לעלות לארץ ישראל, ועודדו צעירים ומשפחות לעלות לארץ ישראל. **2. [כישלון המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה] -- [ ]**רבים מבני העלייה **השנייה** היו משכילים רוסים אשר נחשפו **לרעיונות הסוציאליסטיים** והיו חברים בתנועות סוציאליסטיות. בשנת 1905 נכשל ברוסיה ניסיון למהפכה סוציאליסטית, שמטרתו הייתה לשנות את מבנה השלטון ואת מעמד הפועל, לבטל את המעמדות ולהשיג שוויון לכל האנשים. כישלון המהפכה והפרעות שפרצו אחריה גרמו לאכזבה קשה בקרב צעירים יהודים רבים (משום שהם האמינו שהמהפכה תשנה גם את מצב היהודים). חלקם החליטו לעלות לא\"י כדי להגשים בה את חלום החברה הסוציאליסטית- הקמת חברה שוויונית צודקת בשילוב הרעיון הציוני. **3.[פרשת אוגנדה ומותו של הרצל] -- [ ]**חששם של הציונים מרוסיה אשר התנגדו לתכנית אוגנדה גרם להם להאמין כי רק קביעת עובדות בשטח, על ידי התיישבות רחבה של יהודים בא\"י, תכפה על המעצמות להעניק צ\'רטר לעם היהודי על א\"י. פעולה זו הייתה פעולת מחאה נגד תכנית אוגנדה ובכך ניסו להראות את הקשר שבין הלאומיות היהודית לארץ ישראל ולכן הזדרזו לעלות.  גם מותו בטרם עת של הרצל זעזע רבים וגרם לתחושת אובדן דרך ולרצון להגשים את חזונו של הרצל ולכן עלו לארץ ישראל. **. 4\"[קול קורא\" של יוסף ויתקין]** -- יוסף ויתקין, מורה בכפר תבור, פרסם \"קול קורא\" ליהודי מזרח אירופה. הוא קרא בו ליהודים להקריב קרבן למען ארצם ולעלות לא\"י על מנת לעבוד את אדמתה ובכך לבסס את זכותו של עם ישראל בארץ ישראל. ה\"קול הקורא\" עודד צעירים רבים אשר היו מבולבלים בעקבות הפרעות, הגזרות והמשבר בתנועה הציונית. עלייה שהחלה ב1881 -- \"אעלה בתמר\" ונמשכה כמעט ברציפות עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב 1914. היא החלה בעקבות גזירות קשות של שלטון השליט התימני ,אשר התחזקו לאחר כיבוש תימן על ידי התורכים ב-1872. הגזירות הקשות ביותר היו: גזירות איסלום היתומים, גזירת גיוס לצבא ועוד. ריבוי השליחים שהגיעו מארץ ישראל  גרם להפצת שמועות בין בני תימן על התכוניות ליישב מחדש יהודים בארץ ישראל וכי בארץ ישראל מחלקים אדמות ליהודים.  כל אלה התפרשו  על ידי חלק מהתימנים כחבלי משיח -- הם פירשו את המושג \"אעלה בתמר\" (מתוך שיר השירים) כשנת תרמ\"ב [-- 1882.\ עליה זו לא ביקשה לחולל מהפכה לאומית, אלא להתיישב ולחיות בארץ הקודש.] **[קשיי העולים]** [הקשיים של גל העלייה הראשון:] - תנאי האקלים בארץ היו קשים למתיישבים שרובם הגיעו ממזרח אירופה ולא היו רגילים לאקלים של המזרח התיכון. - המתיישבים הראשונים השקיעו כספים רבים בקניית הקרקעות ובבניית תחילת התשתית של המושבה, אך עדיין הכסף שהביאו איתם אזל והם נקלעו למצוקה כלכלית קשה. - היעדר ידע בחקלאות, למתיישבים הראשונים לא היה כל ידע וניסיון בכך, לכן לא ידעו כיצד לעבד האדמות שקנו ובשלב הראשון קנו גידולים שאינם מתאימים לסוג הקרקע, בעקבות חוסר הניסיון הם נקלעו למצב כלכלי חמור. - המקומיים הערבים לא קיבלו בעין יפה את בוא היהודים ופעמים רבות הם נהגו להסתנן למושבות ולגנוב יבול ובעלי חיים. - בארץ ישראל היה ריבוי ביצות ויתושים מסוכנים שבעקבות הקרבה של המושבת לאותם אזורים האוכלוסייה החלשה חלתה ונפטרה. [הקשיים של גל העלייה השני:] 1. רובו של גל העלייה השנייה היה צעירים, הם חשו בדידות הואיל ועלו בקבוצות של חברים ללא המשפחות. 2. הייתה אכזבה גדולה ופער בין החלומות שלהם והציפיות מהחיים בארץ מול המציאות. 3. גל העלייה הראשון לא קיבל בצורה יפה את גל העלייה השני, היה ניתוק ביניהם ובעלי המושבות לא היו מוכנים להעסיק את הצעירים אך כן את הערבים. **[הישגי העלייה לארץ ישראל בין השנים 1914-1881 בתחומים הבאים:]** **[תחום התיישבות -- הקמת צורות התיישבות חדשות-]** רוב העולים שהגיעו לארץ התיישבו בערים הגדלות בהן כבר ישבו יהודים- ירושלים, חיפה ועוד..  אך חלק מאנשי העלייה הראשונה והשנייה **הקימו צורות התיישבות חדשות** שעיצבו את מפת ההתיישבות בא\"י [ומימשו את האידיאלים הציוניים] של המתיישבים.  **התיישבות חקלאית - ** הרעיון המרכזי שעליו סבב הרעיון הלאומי של אנשי **גל העלייה הראשון (**1904-1881), היה הקמת **מושבות** בארץ ישראל. העולים רצו להגשים את רעיון הלאומיות היהודית -- הקמת חברה חדשה בארץ ישראל, אשר מבוססת על **התיישבות חקלאית.** צורת ההתיישבות שהוקמה על ידי אנשי העלייה הראשונה הייתה **המושבה**.  1. למתיישבים יש בעלות פרטית על הקרקע- הבתים והציוד שייכים להם.פרנסתם הייתה מענפי חקלאות שונים ובחלק מהמושבות היו מטעים (גפנים ,הדרים, שקדים וזיתים).,כאשר הרווח מהחקלאות הוא פרטי ,כלומר שלהם. 2. הקרקע נקנתה במשותף על ידי קבוצת עולים ונקבעו כללים  כמו; שמירת האופי הדתי , בחירת ועד והכרעת רוב וניתנו כלים לעזרה הדדית. 3. במושבה התקיימו מבני ציבור משותפים כמו בית כנסת, מרפאה, בית ספר, ונקבע תקנון לניהול המושבה. 4. המתיישבים העסיקו שכירים  ופועלים לא יהודיים שיעבדו את האדמות. במהלך התקופה שבין 1882-1903 קמו בארץ ישראל 28 מושבות שנוסדו באזור שבין מטולה בצפון לבין באר-טוביה שבדרום דוגמאות:  **באזור הגליל העליון:** מטולה **באזור הגליל התחתון:** כפר תבור.  **באזור השרון:** זיכרון יעקב **באזור שפלת יהודה:** ראשון  לציון (עד שנת 1900 נתמכו כל המושבות על ידי הברון רוטשילד ומשנת-1900 נתמכו המושבות על ידי חברת יק\"א של הברון הירש) **[התיישבות בעלייה ה- 2 :]** - העולים שעלו ב-1904 מצאו בארץ 28 מושבות יהודיות שהעסיקו אלפי פועלים ערבים. האיכרים במושבות [העדיפו את העבודה הערבית הזולה על] פני הפועלים היהודים מהעלייה ה-2, גם מפני שהעולים היו יקרים יותר וגם מפני שהעולים היו חילוניים ואיכרי המושבות חששו מכך שישפיעו על ילדיהם.  - העולים בגל העלייה השני ראו עצמם כפועלים **ושאפו להתחרות בפועל הערבי**. הם באו כחלוצים  למולדת אבותיהם מתוך שאיפה לעבודת אדמה יהודית. סיסמתם הייתה: **\"כיבוש כל מקצועות העבודה בארץ על ידי יהודים\" והאמינו כי יש להעביר את כח העבודה מידיים ערביות לידיים יהודיות.** הם חידשו והוסיפו לצורת ההתיישבות של המושבה צורות התיישבות נוספות: 1. **חווה לאומית --** חווה להכשרת פועלים יהודים לחקלאות. הנהלת החווה חתמה על חוזים אישיים עם כל פועל והחיים בחווה התנהלו בתנאי שיתוף מלאים. החוות החקלאיות הוקמו על קרקעות שרכשה קק\"ל ובפיקוח המשרד הארצישראלי.  **ב. [הקבוצה - דגניה -- אם הקבוצות] -- ** בחוות הלאומיות פרצו סכסוכים בין הפועלים לבין מנהלי העבודה, בעיקר מפני שהפועלים דרשו לנהל את חייהם בעצמם. אחד הסכסוכים הקשים פרץ בכנרת ורופין הציע לקבוצת פועלים לקבל על עצמם לנהל במשך שנה אחת את חלקה המזרחי של חוות כנרת.  הקבוצה, שחיה כקומונה עבדה שנה וסיימה בהצלחה. הקבוצה נשארה במקום ושינתה את שמו **לדגניה.** [מאפייני הקבוצה :] - עבודה משותפת ועצמית-כלומר, שלילת עבודה שכירה והתבססות על עבודה עברית עצמית. - [חברי הקבוצה דגלו באידאולוגיה סוציאליסטית ושוויונית ולכן ניסו להגשים חיי שוויון ושיתוף בתחומים רבים] : - שיתוף מלא ברכוש בין החברים. - מסגרת חברתית ושוויונית שפתוחה לכל מי שמעוניין להצטרף-החיים נוהלו במסגרת של הצבעות ושל שיתוף בהחלטות. - התיישבות על קרקע לאומית (בניגוד למושבה שבה הקרקע הייתה פרטית ומשפחתית). האדמות נרכשו על ידי קק\"ל , והמתיישבים קיבלו עזרה \"מהמשרד  הארצישראלי\". - בקבוצה לכל אדם יש ערך וכולם שווים זה לזה. האחריות היא הדדית. - בקבוצה היו מבני ציבור ייחודים כמו חדר אוכל ובית ילדים. - **[ג. התיישבות עירונית - ] העיר תל אביב-** רבים מהעולים בחרו  שלא לעבוד במשקים שיתופיים או בחקלאות. חלקם, שהיו  בני המעמד [הבינוני-בורגני] בחרו להתגורר **ביפו**, שהייתה המרכז של המוסדות הציוניים בא\"י באותה תקופה.  עם הזמן, גידול האוכלוסייה ביפו גרמה להתייקרות שכר הדירה. יהודי יפו חיו בתנאים קשים של צפיפות ותנאי היגיינה ירודים.\ השכונות החדשות נווה צדק ונווה שלום היו מלאות עד אפס מקום.\ תנאי הדיור הקשים ביפו ומחירן הגבוה של הדירות גרמו למספר בעלי מלאכה וסוחרים להתארגן ולייסד אגודה שתפקידה יהיה להקים שכונה חדשה, מחוץ ליפו. על השטח שבחרו, התכוונו לבנות 60 בתים בצורה מסודרת עם רחובות יפים ורחבים. בתמיכת המשרד הארצישראלי הוקמה ב-1909 השכונה החדשה --\"אחוזת בית\". התיישבו בה 60 משפחות ראשונות משני צדי  רחוב הרצל -- שהיה הרחוב הראשון של העיר.שם השכונה הוחלף מאחוזת בית לתל-אביב.  ת\"א התפתחה במהירות  ביוזמתו של ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף ונוספו בה עוד שכונות חדשות , תוכנן כי יגורו בשכונה רק יהודים , וידברו בה רק עברית.  הבתים שייבנו בשכונה יהיו בתים של קומה אחת , סביב כל בית תפרח גינה , והרחובות יהיו רחבים וסלולים ובהם מדרכות ותאורה. לאורך הרחובות יינטעו עצים , שטחים מיוחדים בשכונה יוקצו לגן ציבורי, הניקיון שם יישמר בקפדנות ובבתים תותקן צנֶרתַ מים וצנרת ביוב.  תל אביב הייתה עיר מורנית מערבית חדשה בארץ. בעיר התרכזו מוסדות תרבות, חינוך מסחר ותעשייה, גם מוסדות התנועה הציונית עברו אליה.   בערב מלחמת העולם הראשונה  (1914) מנתה ת\"א כ-2000 נפשות. -  תל אביב  הייתה לעיר העברית הראשונה, בה חיו רק יהודים. (מנותקת מהערבים). - דיברו בה רק בשפה העברית.  - העיר הפכה למוקד משיכה עיקרי [להמוני העולים] בשנות העשרים והשלושים [ולמרכז כלכלי ומנהלי של \"הבית הלאומי]\". **[ההישגים  בתחום הביטחון - מסגרות ביטחוניות: ארגון \"השומר\"]** כאשר הקימו עולי העלייה הראשונה מושבות, נוצר צורך בשמירה מסודרת על המושבה שהייתה מבודדת. לשם כך הועסקו שומרים ערבים וצ\'רקסיים. בני העלייה השנייה שהאמינו שמדינה יהודית צריכה להיבנות ע\"י יהודים, רצו להחליפם בשומרים יהודיים, אך נתקלו בהתנגדות בני העלייה הראשונה כי שכר היהודים היה גבוה יותר. בשנת 1907 הוקם ארגון שמירה יהודי ראשון, \"בר-גיורא\". הארגון אימן צעירים יהודים בניסיון לקבל משרות שמירה במושבות.   ארגון \"השומר\": בעקבות הצלחת \"בר גיורא\" הארגון הורחב בשנת 1909 ונקרא \"השומר\". זהו ארגון השמירה היהודי הגדול ביותר, שהצליח להביא לשמירה עברית כמעט בכל המושבות. \"השומר\" פורק ואנשיו היוו את הבסיס להקמת ארגון \"ההגנה\".   [מאפייני הארגון: ] [אימוץ מנהגי השומרים המקומיים] -- אנשי \"השומר\" התלבשו באופן המזכיר את ערביי א\"י, דיברו ערבית ורכבו על סוסים. הם דמו לשומרים הערביים אותם הם החליפו כלפי חוץ.   עברו מבחני מיון קפדניים, מבחני אומץ וכשירות! [מטרות הארגון: ] 1. [כיבוש השמירה] -- אנשי \"השומר\" פעלו לתפיסת כל משרות השמירה במושבות מהשומרים הערבים. הם האמינו שבארץ ישראל היהודים חייבים ללמוד להגן על עצמם ולא להיות תלויים בעמים בתוכם הם יושבים, כפי שחיו בגולה. לכן אימנו צעירים יהודים בשימוש בנשק.   2. [כיבוש העבודה] -- אנשי \"השומר\" דרשו במושבות בהן שמרו שכל משרות העבודה החקלאיות יינתנו לפועלים עבריים, במקום לפועלים ערביים. הם האמינו כי עבודת אדמה, היא שתיצור קשר אמיתי ועמוק בין העם היהודי לארץ ישראל. כמו כן, האמינו ביצירת מעמד פועלים גדול, אשר יהווה את הבסיס לחברה סוציאליסטית.   3. [התיישבות בארץ ישראל] -- חברי ה\"השומר\" תרמו לביסוס והרחבת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הם קיבלו על עצמם משימות של הכשרת קרקע חדשה להתיישבות ובניית ישובים, לקחו חלק בהתיישבות שיתופית )הקבוצה( ועוד.   4. [דימוי \"היהודי החדש\"] -- אנשי ה\"שומר\" שללו את אופי החיים היהודיים בגלות. הם רצו להיפטר מהדימוי של היהודים בגולה כחלשים, לא יצרנים, חיים על חשבון אחרים ומחפשים רווח קל וליצור בארץ דמות חדשה של יהודי -- חזק ואמיץ, עובד אדמה ואוהב את ארצו, מחזיק בנשק ומסוגל להגן על עצמו ועל עמו, עצמאי ואינו תלוי באחרים.  [החשיבות של ארגון השומר]: ארגון השומר ביסס וחיזק את רעיון ההגנה היהודית והעבודה העברית. הארגון יצר טיפוס חדש של צעיר יהודי -- אמיץ, חזק שאינו מפחד מסכנות. הארגון היווה יסוד שעליו קם ארגון ההגנה. **[ההישגים בתחום החינוך והתרבות - מסגרות חינוכיות ותרבותיות --]** הפעילות בתחום התרבות והחינוך נתפסה כפעילות לאומית-ציונית. בתקופת העליות הוקמו מסגרות חינוך חדשות, אליעזר בן יהודה החייאה את השפה העברית, והתרחשה מלחמת השפות בארץ.. *[הקמת מוסדות חינוך:]* בימי העלייה הראשונה  - הוקמו בראשון לציון, בית הספר העברי הראשון וגן ילדים עברי;  בשנת 1883 הוקם בית הספר לבנים בשם תורה ומלאכה שבו למדו בעברית. בבית הספר עבדו כמורים אליעזר בן יהודה והמורה דוד ילין. שני המורים כתבו ספרי לימוד בעברית שנעשה בהם שימוש בבית הספר. בימי העלייה השנייה - הוקמה גימנסיה עברית ביפו ובירושלים ואח\"כ הוקמה הגימנסיה \"הרצלייה\", שמשכה אליה תלמידים בגלל רמתה הגבוהה.  בעליה השנייה, בשנת 1905 הוקמו בתי ספר הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, הגימנסיה העברית בירושלים והטכניון בחיפה. בחלק מבתי הספר למדו בשפה העברית וניתן לתלמידים חינוך בעל אופי לאומי.  השפה העברית חדרה בהדרגה לכלל בתי הספר והייתה לשפה הרשמית של הלימוד וההוראה. או אז התפתחו גם הספרות והעיתונות העברית. [פעילותו של אליעזר בן יהודה והחייאת השפה העברית:]  עד הגעתם של העולים היו שפות הדיבור המקובלות בארץ ישראל בחיי היום-יום היו ערבית ולדינו - בין היהודים הספרדים , ויידיש - בין היהודים האשכנזים. השפה העברית נחשבה בקרב רוב היהודים לשפת קודש ונהגו להתפלל וללמוד בה.    בן יהודה עלה לארץ בעלייה הראשונה. הוא האמין כי היהודים אינם יכולים להיות עם חי רק  בכך ששבו לארץ האבות אלא גם  בשּובם לשפת האבות - לשפה העברית.\ על פי תפיסתו, שלושה דברים חרותים באותיות של אש על דגל הלאומיות - ארץ, שפה לאומית , והשכלה לאומית : בן יהודה סבר שרק בארץ ישראל אפשר להחיות את השפה העברית כשפת הדיבור של כל העם : משכילים ובני העם הפשוט , מבוגרים וילדים. [פעולותיו של בן יהודה היו:] - בן יהודה הקפיד לדבר עברית וכך נהגה גם משפחתו.  - בן יהודה הוציא לאור את העיתון העברי \" הצבי\" והפיץ בו את דעותיו ואת המילים החדשות שהמציא. הוא ערך וכתב את ה \"מילון הלשון העברית הישנה והחדשה\". -  עם עוד אנשים יזם את הקמת חברת \" שפה ברורה\" - המוסד העליון לקביעת חידושי הלשון באותם ימים. מחברה זו התפתח ב1890- \" ועד הלשון העברית\" שמטרתו הייתה להפיץ את השפה העברית ואת הדיבור העברי בין כל שכבות העם. דרכו של בן יהודה להחייאת העברית לא הייתה קלה. היישוב הישן החרדי החרים אותו כי ראה בשפה העברית שפת קודש וביקש למנוע את חילולה והפיכתה לשפת דיבור בחיי היום-יום.  עם זאת בסוף תקופת העלייה השנייה ציינו כ% 40 - מבני היישוב היהודי בארץ, שהעברית היא שפתם היחידה או העיקרית.  בזכות פעילותו של בן יהודה הפכה השפה העברית בסוף העלייה השנייה  ( 1914 ) לשפת דיבור בחיי היום יום ובבתי הספר. [התפתחו הספרות, התיאטרון והעיתונות העברית]\ ב-1903 הקימו את [הסתדרות המורים]  קמה כדי להגדיר את מטרות החינוך הלאומי בארץ ישראל וליצור תוכנית לימודים. [\"מלחמת השפות\"/ \"ריב הלשונות\":] בשנת 1905 פרץ סכסוך בטכניון לגבי השפה שבה יקוימו הלימודים. חברת \" עזרה \" שהקימה את בית הספר דרשה ששפת הלימוד תהיה גרמנית. הנימוק לכך היה שרוב הספרות בתחום הטכני כתובה בגרמנית. התלמידים והמורים התנגדו לשימוש בשפה הגרמנית. הם ראו בכך פגיעה בשאיפה לעצב בארץ ישראל זהות לאומית ציונית. הויכוח בין הצדדים קיבל את השם ריב הלשונות. לאחר מחאה של הורים, תלמידים ומורים הוחלט להתחיל ללמד בבית הספר בשפה העברית.  להחלטה זו הייתה משמעות רבה מכיוון שהייתה זו הפעם הראשונה שבה הוחלט שהשפה העברית תהיה שפת לימוד לא רק בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, אלא גם בבית ספר גבוה ללימוד המקצועות הטכניים. בנוסף הניצחון של ההורים, המורים והתלמידים שדרשו ששפת הלימוד תהיה בעברית הוכיח כי תושבי הארץ יפעלו בכל דרך לכך שבארץ ישראל היהודים ידברו, ילמדו ויפתחו מערכת השכלה בעברית. פועלי העלייה השנייה הבינו כי תחייתו של מפעל לאומי קשורה קשר הדוק לתחיית                     השפה ובצד השמירה וההתיישבות והעבודה יש גם לטפח את השפה העברית ולהפכה לשפה השלטת בישוב. העברית סמלה עולם חדש המשתרר מהעולם הגלותי.  **[אישים וארגונים שתרמו לפעילות הציונים בארץ ישראל]  ** אישיות מסייעת- [הברון אדמונד דה רוטשילד:  ]   [מדוע פנו המושבות אל הברון?] בשל הקשיים הרבים איתם התמודדו עולי העלייה הראשונה במושבות - האקלים, חוסר הידע החקלאי, מחסור בתרופות ואמצעים רפואיים -- רבות מהן הגיעו לסף פשיטת רגל תוך חודשים מן העלייה על הקרקע. חסר אוכל, רבים מתו מן הטיפוס והשחפת, ורבים אחרים החליטו לעזוב את הארץ ולחזור לארץ מוצאם. בשל כך העולים החליטו לבקש מן לברון רוטשילד סיוע כלכלי.  רוטשילד הסכים לסייע אך התנה זאת בכך ששמו לא יתפרסם, לכן נודע בכינוי \"הנדיב הידוע\".    [המניעים של רוטשילד לתמיכתו]:   1. חשש מהתבוללות- רוטשילד היה אדם שומר מסורת והתיישבות יהודית בארץ ישראל נתפסה בעיניו כמונעת התבוללות יהודית.  2. העם היהודי כעם יצרני -- רוטשילד האמין כי עבודת האדמה בארץ ישראל יוכיחו לעולם שהעם היהודי הוא עם יוצר, עובד אדמה, ולא רק עוסק במסחר ובהלוואות.  3. מקלט לסובלים מאנטישמיות -- רוטשילד ראה ביישוב בארץ צעד ראשון להצלת היהודים שהיו נתונים במצוקה כלכלית ורוחנית במזרח אירופה.  1. ניהול המושבה בידי פקידי הברון -  רוטשילד שלח ארצה מומחים בחקלאות (ומקצועות נוספים, כרופאים ורוקחים) מצרפת אשר קיבלו לידיהם את ניהול המושבה בכל תחום. הפקידים של הברון לימדו את האיכרים שיטות חקלאות חדשות, ודאגו לתחומי הבריאות, החינוך, התרבות והדת. הם דאגו לארגון העבודה, לבחירת הגידולים החקלאיים ולפיתוח ענפי חקלאות חדשים.   2. האיכרים הפכו לפועלים -- האיכרים [איבדו את בעלותם על הקרקע] והפכו לפועלים שכירים הכפופים לחוקי הפקידים במושבה. הם עבדו בכל עבודה עליה הורו הפקידי וקיבלו מהם משכורת חודשית קבועה, על פי גודל משפחתם.    3. קניית אדמות ופיתוח  תעשייה חדשה -- הברון רוטשילד לא לקח חסות רק על המושבות הקיימות, אלא גם רכש קרקעות רבות בארץ ישראל ועזר להקים מושבות חדשות. בנוסף, הפקידים לימדו את האיכרים לעסוק בענפי חקלאות שלא היו קיימים בארץ, בעיקר בגידול כרמים וייצור יין.  4. הפקידים היו יהודים צרפתים שניסו לעודד את התרבות הצרפתית במושבות. [יתרונות שיטת החסות]   1. בזכות שיטת החסות המושבות נחלצו מהמשבר ונמנעה התמוטטותן.  הוא סיפק למושבות שירותי דת, שירותים רפואיים, שירותי חינוך ומשפט. 2. הברון רוטשילד רכש אדמות רבות בארץ ישראל מידי השלטון העות\'מאני ומידי בעלים ערבים והכפיל את שטחו של היישוב היהודי. למעשה, הברון רוטשילד אחראי לרכישת אדמות בכמות הגדולה מזו שרכשו כל המוסדות הציונים יחד )קק"ל, החברה להכשרת היישוב(.  3. בתחום הכלכלי פותחו ענפי כלכלה שונים כמו ענף היין, מפעל לייצור משי, בשמים, בתי- חרושת לזכוכית והוקמו גם מוסדות ציבוריים כמו חינוך, מרפאה ודת.  [חסרונות שיטת החסות]  1. הפקידים זלזלו באיכרים, בתרבותם ובמנהגיהם, נהגו בהם ביד קשה ולא נתנו להם חופש פעולה, כתוצאה נוצרו סכסוכים רבים ביניהם.   2. הפקידים הצרפתים [לא היו ציונים] ולא ביקשו להשתלב בתרבות העברית בארץ. הם באו ארצה עם משפחותיהם והקימו עבור ילדיהם מוסדות חינוך בשפה הצרפתית. איכרים רבים התמרמרו על כך וחשו כי התרבות הצרפתית משתלטת על המושבה.   3. חלק מן המושבות לא נוהלו ביעילות מבחינה כלכלית. לפעמים היו יותר פקידים מאיכרים, מה שהביא לכישלון של מפעלים ולהתמוטטותם- שיטה בזבזנית. 4. שיטת החסות הביאה את המתיישבים לאדישות ולחוסר מוטיבציה. הם הרגישו כי מפעל חייהם נלקח מהם וחשו עלבון כשהיו צריכים להישמע להוראות הפקידים, מכיוון שלא שיתפו אותם בקבלת ההחלטות במושבה שהם עצמם הקימו.  5. המשכורת שולמה בכל חודש בלי תלות בהספק העבודה- מה שעודד יצירת ציבור איכרים נתמך, לא יצרני, עצלן ומתבטל.   ** לסיכום מפעלו של הברון --**ללא הברון לא הייתה קמה התיישבות בא\"י.  הוא השקיע במושבות סכום עתק (כ-40 מיליון פרנק) ובכך הציל את המפעל ההתיישבותי של העלייה הראשונה.  אך עם זאת, שיטת האפוטרופסות הובילה את המושבות **לחוסר עצמאות כלכלית**. האיכרים היו תלויים בברון ובפקידיו. מאנשים אמידים הם הפכו להיות בני חסות שלא יכולים להביע את דעתם ולגלות יוזמה פרטית.  **תמיכת הברון במושבות העבריות נמשכה כ-18 שנה: מ-1900-1882, אז החליט הברון להעביר את החסות על המושבות לידי חברת יק\"א -- חברה להתיישבות יהודית מיסודו של הברון הירש.**     [**ארגון מסייע - המשרד הארצישראלי ביפו** ] הוקם על ידי ההסתדרות הציונית ביפו בשנת 1907 ובראשו עמדו ד\"ר ארתור רופין.   [פעילותו:]  1. הקמת חוות חקלאיות בהן הכשירו צעירים לחקלאות )חוות לאומיות(.  2. סיוע בהקמת ישובים חקלאיים והקמת שכונות עירוניות )קבוצה, העיר תל אביב(  3. הקמת חברת \"הכשרת ישוב\" ב- 1908 שתפקידה לרכוש אדמות להתיישבות.  4. טיפול בעלייה וקליטת עולים במושבות.  5. מציאת מקומות עבודה לעולים בעלייה השנייה.  6. גיוס הון בגולה כדי לסייע בהתיישבות. **[מדיניות השלטון העותומאני כלפי הישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה ודרכי ההתמודדות של הישוב עם מדיניות זו:]** בארץ-ישראל, שהייתה חלק מהאימפריה העות\'מאנית, מזה כ- 400 שנים, עד סוף המלחמה ב- 1918, התקיים הישוב היהודי, שמנה עם תחילת המלחמה  כ- 85 אלף נפש (מתוך אוכלוסייה של כ- 700,000), ועמד בסכנת חיסול  פיזי.  בתום המלחמה ירד  מספר התושבים היהודים בארץ ל- 56,000 בלבד. [מערכת היחסים בין הישוב היהודי לבין השלטון העותומאני ומדיניות ג\'מאל פחה:]  [הסיבות ליחסו העוין של השלטון העות\'מאני כלפי היהודים בארץ:] 1\. לתנועה הציונית היו קשרים טובים עם בריטניה- שהיתה אויבת הטורקים. 2\. רוב העולים הציונים באו [מאויבת אחרת] של טורקיה- רוסיה ולכן ראה בהם תומכים של האויבים. 3\. את התנועה הציונית ראה כתנועה לאומית בלב האימפריה הטורקית, תנועה שמבקשת לנצל את המלחמה ולמרוד , לכן הוא פעל נגדה. הוא האמין שהאימפריה צריכה להישאר מאוחדת ויצא כנגד שאיפות המיעוטים שבה להקים לעצמם מדינות עצמאיות. ג\'מאל פחה, ראה בציונות את אויבתה של תורכיה, לדעתו צריך היה לחסל את היישוב העברי בא\"י, בדומה לגורלם של הארמנים (אותם חיסל בשנות המלחמה). [מטרותיו/ יעדיו של ג\'מאל פחה היו:] 1\. להבטיח בדרכים שונות את נאמנות כל התושבים ואת השליטה המלאה עליהם בזמן המלחמה. 2\. למנוע זיקה (קשר) בין המתיישבים היהודים למדינות העוינות לאימפריה, שנלחמות בה (בריטניה, צרפת ורוסיה) 3\. להיעזר בתושבים כדי לספק את צורכי הצבא העותומאני בזמן המלחמה. הישוב היהודי בארץ ישראל שמר ברובו על נאמנות לשלטון העות\'מאני ולמרות עמדתו זו,  התנכל השלטון העות\'מאני בישוב היהודי.  **[היעדים והפעולות של השלטון העות\'מאני כלפי הישוב היהודי בזמן המלחמה:]** - **[יעד לאומי --]** העותומאניים שעוד לפני המלחמה חשדו בציונים היו מעוניינים לפגוע בתנועה הציונית כדי למנוע מהיישוב לבגוד בהם בפעילות מרד לאומית נגד האימפריה וכן בשיתוף פעולה עם הבריטים.  [דרכי פעולה של השלטון העות\'מאני בתחום הלאומי כדי לפגוע בפעילות הלאומית --הציונית: ] אסרו כל פעולה של היישוב הציוני בא\"י במטרה לשתק את הפעילות הציונית:  - נאסרה השמירה העברית במושבות ואף נאסרה נשיאת נשק ע\"י יהודים. -  נאסרה מכירת קרקעות ליהודים. -  נאסר השימוש בסמלים ציוניים ובכלל זה הנפת הדגל הציוני. -  הוסרו שלטי רחוב בעברית, נאכף איסור שימוש בבולים עבריים ובכתיבת מכתבים באידיש או בעברית. -  בבתי הספר חויבו המורים ללמד אך ורק בשפה התורכית. -  גורשה ההנהגה הציונית מן הארץ. - **[יעד כלכלי]-**  תורכיה השתתפה במלחמת העולם הראשונה , שהייתה יקרה מאד. מטרתה הייתה לנצל את הישוב לטובת מימון המלחמה.  [דרכי פעולה של השלטון העות\'מאני בתחום הכלכלי:] - [הטלת מיסים והחרמת סחורות וציוד --] היא הטילה מס מלחמה כבד מאוד על היישוב שכלל תשלום בכסף, מסירת ציוד חקלאי,  החרמת בהמות עבודה, סחורות ותוצרת חקלאית.  - [סגרו השלטונות את שערי הארץ בפני אניות אזרחיות]  - דבר שהקשה על אנשי הישוב, גם בתחום הכלכלי: הניתוק מכספי \"החלוקה\" (=תרומות וכספי תמיכה שהגיעו מחו\"ל), שנתרמו בעיקר למוסדות כמו: בתי ספר, ישיבות, מוסדות צדקה ורפואה. אנשי \"היישוב הישן\", שחיו ב-- 4 ערי הקודש, נותרו ללא אמצעי קיום ורעבו ללחם. - **[יעד ביטחוני --]** תורכיה התייחסה, כאמור, בחשדנות כלפי מי שלא היה נאמן לה. היא שאפה לחסום  את ארץ ישראל בפני הבריטים והצרפתים ופחדה כי היהודים ישתפו פעולה עם בריטניה ועם רוסיה. [דרכי פעולה של השלטון העות\'מאני בתחום הביטחוני- פוליטי:] - [פרסום צו התעת\'מנות-] יהודים שהיו בעלי אזרחות זרה בארץ, חויבו לקבל נתינות עותומאנית -- יהודי שלא קיבל נתינות עותומאנית חויב לעזוב את הארץ. (נתינות- להיות כפוף לשליטת האימ\' העות\'מאנית)  יהודי שקיבל נתינות עות\'מאנית, חויב להתגייס לצבא התורכי. היהודים גויסו בעיקר לגדודי עבודה, שהתנאים באים היו מאוד קשים. 11,000 אנשים עזבו את הארץ מבחירתם ועברו למצרים שהייתה תחת שלטון בריטי.   - [ביטול ה\"קפיטולציות\"-] קפיטולציות הן זכויות מיוחדות שניתנו לזרים באימפריה העות\'מאנית כמו: פטור ממיסים שונים, פטור מגיוס לצבא העות\'מאני, פטור משיפוט בבתי הדין העות\'מאנים.  כתוצאה מביטול זכויות אלה, יהודים רבים היו נתונים כעת באופן ישיר להחלטת השלטונות ובתי הדין העות\'מאנים ולא היו מוגנים על ידי החוק האירופי של מדינות המוצא שלהם. היהודים כבר לא יכלו לפנות לקונסול של מדינת המוצא שלהם כדי שיטפל בבעיותיהם. - [גירוש יהודי יפו- תל אביב] והמושבות הסמוכות ב-1917. השלטון העות\'מאני חשש שהיהודים הגרים על קו החוף, יסייעו לאנגלים המתקרבים לארץ ולכן גירש אותם מבתיהם. גזרה זו באה בעקבות המפלות שהחל הצבא העותומאני לספוג והתקרבות הצבא האנגלי לא\"י. בעקבות הגירוש והמחלות, מתו כ-1500 יהודים! עם תום השלטון העות\'מאני בארץ, הורשו לחזור לבתיהם. [קשיי היהודים בארץ בזמן המלחמה:] במהלך מלחמת העולם הראשונה נקלע הישוב למצוקה קשה, רבים סבלו ואף מתו מחרפת רעב. גם מוסדות חינוך ובריאות ניזוקו ונאלצו להפסיק את פעילותם בהיעדר תקציבים. רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לרכוש מוצרים כמו: חיטה, אורז וסוכר.  כמו כן, בשנת 1915, פקדה את הארץ מכת ארבה אשר פגעה ביבולים רבים וכן היו מחלות ומגפות קשות.  לקראת סוף המלחמה היישוב בארץ היה מדולדל מבחינה מספרית, משולל אמצעים כלכליים למחייתו ונתון בחוסר ביטחון ביחס לעתידו. היישוב ניהל מלחמת הישרדות בתקופת המלחמה, והצליח בכך בזכות יכולתו להתארגן, בזכות העזרה שקיבל (חלק מהזמן) מיהודי ארה\"ב וגרמניה ובמידה מסוימת מהבריטים. \#  דרכי ההתמודדות של היישוב היהודי בארץ ישראל-**[הקמת ארגון ניל\"י]** (\"נצח ישראל לא ישקר\") [ מטרות הארגון :] - להעביר לבריטים מידע מודיעיני, על אודות היקפו ומהלכיו של הצבא התורכי, שיאפשר להם לחדור לא\"י ולכבוש אותה ולשחרר את היהודים מעולו של השלטון התורכי. - חברי הארגון האמינו, כי תמורת עזרתם תעזור בריטניה לישוב היהודי ותסייע בהקמת הבית הלאומי.  [פעולות הארגון ודרכי פעולתו ] - איסוף מידע על הצבא התורכי ממקומות שונים באמפ\' התורכית- אהרונסון היה מומחה לחקלאות הוא והחברים שהצטרפו אליו בדקו אך אפשר לחסל את מכת הארבה. פעולה זו שימשה כיסוי לפעולות הריגול. כך הם יכלו להגיע לכול מיני מקומות ברחבי האימפריה ולאסוף מידע על הצבא התורכי.  - קשר עם המודיעין הימי הבריטי -- אבשלום פיינברג מחברי הארגון יצר קשר עם המודיעין הימי הבריטי כדי להעביר מידע שיש לארגון לאנייה בריטית שהייתה בדרכה ממצרים לחוף עתלית. הניסיון נכשל. אבשלום יצא דרך היבשת למצרים ונתפס ע\"י הצבא התורכי. הוא שוחרר אחרי שסיפר כי הוא חוקר את מכת הארבה. - ניסיונות לחידוש הקשר עם האנייה הבריטית -- אהרונסון נסע למצרים כדי לחדש את פעילות האנייה הבריטית מול חוף עתלית. אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי הלכו ברגל למצרים ובדרך תקפו אותם בדואים. בהתקפה אבשלום נרצח ויוסף נפצע. לישנסקי הצליח להגיע למצרים ולהצטרף לאהרונסון. הם הצליחו לחדש את הפעילות של האנייה הבריטית מול עתלית.  - שימוש ביוני דואר -- היונים נשלחו לספינת הריגול הבריטית שהייתה מגיעה ממצרים לעתלית מול התחנה הניסיונית שניהל אהרונסון. -. הארגון נחשף בעקבות תפיסת יונת דואר שלרגלה הוצמד כתב סתרים, ותפיסת נעמן בלקינד בדרך למצרים, כשברשותו חומר מודיעיני שאספו חברי ניל\"י. כתוצאה מכך זיכרון יעקוב הותקפה ע\"י התורכים, ואנשי ניל\"י ומשפחותיהם נאסרו. נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי הוצאו להורג  ושרה אהרונסון התאבדה בכלא. אהרון אהרונסון עצמו נהרג בתאונת מטוס  ב-1919. [מדוע ארגון ניל\"י נכשל ? ] - חוסר זהירותם של אנשי נילי -- חברי ניל\"י היו חסרי ניסיון הם לא הקפידו לשמור בסוד את דבר קיומה של רשת הריגול. כך למשל כאשר נעצר נעמן , שלחו לו בני משפחתו חליפת בגדים שבה גילו הטורקים רשימות של חברי ניל\"י ותכניותיהם.  - ניל\"י לא הצליחה להתערות בישוב ולהגדיל את מספר חברי הרשת בשל יחסם המתנשא כלפי היישוב היהודי, רתיעתם מעקרונות תנועת הפועלים הסוציאליסטית והתנגדות היישוב לפעולותיהם מחשש שפעולות אלו יגררו מעשי ענישה כבדים כלפי היישוב כפי שאכן קרה.  [תרומתה של ניל\"י : ] - למידע המודיעיני שאסף הארגון היה ערך רב. בזכות המידע החליט הגנרל אלנבי, בעת הפלישה לדרום הארץ לתקוף מכוון באר שבע במקום מכיוון עזה, כפי שתכנן מלכתחילה. בזכות החלטה זו נחסכו לבריטים קורבנות רבים על פי הערכה כ- 30 אלף חיילים. - היא הייתה הראשונה ביישוב שהבינה את המפנה הפוליטי, שיבוא בעקבות הכיבוש הבריטי. ואכן יש היסטוריונים שטוענים כי הפעולות של ניל\"י ופעולותיו של אהרון אהרונסון בקרב הקצונה והדיפלומטיה הבריטית, נתנו לישוב היהודי ולתנועה הציונית נקודות זכות אצל הבריטים שבאו לידי ביטוי בהצהרת בלפור וביחס ליהודים בישוב היהודי בתחילת משטר המנדט בא\"י. - ניל\"י עוררה את דעת הקהל בעולם לנעשה ביישוב היהודי תחת השלטון העות\'מאני בעיקר לגבי גירוש יהודי יפו- תל אביב, ובכך יתכן שמנעה גירושים נוספים. - הארגון סייע להעביר זהב שתרמו יהודי ארה\"ב לישוב היהודי בעזרת האנייה מאגנאם כאשר לא התאפשרה העברתו באניות אמריקאיות. במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)  נעשתה בלונדון עבודת הסברה רחבה מצד התנועה הציונית, ונוהל משא ומתן בין נציגי התנועה הציונית לשלטונות בריטניה. פעולות אלה נועדו לשתף את הבריטים בשאיפות הלאומיות של התנועה הציונית, כדי שבסוף המלחמה כשייחתמו הסכמי שלום יכללו בהם גם שאיפותיה של התנועה הציונית ואף יזכו להכרה  ותמיכה  מצד בריטניה, להתיישב בארץ-ישראל. חיים וייצמן היה האיש  שניהל את המו\"מ כנציגה של התנועה הציונית. הוא היה מקורב לבכירים בשלטון הבריטי וניצל את קשריו על מנת לשכנעם לתמוך בשאיפות הציוניות.  תוצאות המו\"מ הביאו לפרסום \"הצהרת בלפור\".  \"הצהרת בלפור\" היא איגרת שנשלחה ע\"י ממשלת בריטניה לברון רוטשילד שהיה האיש הבכיר בסניף ההסתדרות הציונית באנגליה. האיגרת נשלחה ללורד רוטשילד כשנה לפני סוף מלחמת העולם הראשונה, ביום 2 בנובמבר 1917. האיגרת היא למעשה מסמך ממשלתי הצהרתי שחתום ע\"י שר החוץ הבריטי, הלורד בלפור. ההצהרה ניתנה לעם היהודי מתוך אהדה ומתוך אינטרסים בריטיים. ההצהרה הביעה את ההכרה של בריטניה בזכותם של היהודים להקמת בית לאומי בא\"י, ואת הנכונות של בריטניה לעזור בהקמתו. [ההצהרה:] **לורד רוטשילד,** **בעונג רב הנני מוסר לך, בשם ממשלת הוד מלכותו, את ההצהרה הבאה של אהדה לשאיפות הציוניות היהודיות שהוגשו לקבינט ואשרו על ידו:** **\"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, והיא תפעל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו , מתוך הנחה שלא ייעשה שום דבר שיש בו לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות, או בזכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת\". ** **                                                       שלך בכנות,** **ארתור ג\'יימס בלפור** [תוכנה של ההצהרה: ] ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים בהכרזה: *[החסרונות (הקשיים)  בניסוח ההצהרה:]* 1. [המושג \"בית לאומי\"-] הנוסח הסופי של ההצהרה היה מעורפל למדי ביחס למושג זה. האם הכוונה למדינה יהודית ריבונית עצמאית או לאוטונומיה בחסות בריטית? 2. [שטחי ההגדרה של הבית הלאומי]- \"בארץ ישראל\"\...גם נושא זה מעורפל. ברור לפי נוסח ההצהרה כי אין בכוונת בריטניה להכיר בכל ארץ ישראל כשטח המיועד לבית הלאומי היהודי, אך גם לא ברור מהם השטחים שיוקצו, אם בכלל, להקמתו של בית זה. 3. [אמצעי הסיוע שתנקוט בריטניה-]\" תפעל במיטב מאמציה\"  \"להקל\"..  לא ברור -בניסיונותיה של בריטניה לסייע, האם תינתן תמיכה דיפלומטית, האם יהיה סיוע ממשי? הניסוח המעורפל למעשה [אינו מחייב את בריטניה] לפעול בדרך כלשהי. 4. [יחס בריטניה לערבים-] מדוע לא מוזכרים במפורש הערבים החיים בארץ ישראל? כשנאמר כי אין לפגוע בזכויות אזרחיות או דתיות של העדות הלא יהודיות, האם הכוונה לזכויות לאומיות? לזכויות של מדינה ערבית עצמאית? שאלה זו נותרה ללא הבהרה. 4. [יחס בריטניה ליהדות הכלל עולמית-] מה היה יחסה של בריטניה ליהודי העולם? ומדוע היא מגנה עליהם? כפי הנראה חששו יהודי העולם שהקמת מדינת יהודים  בארץ ישראל תהפוך אותם לבלתי רצויים בארצם. [הסיבות לנוסח המעורפל:] 1.\*הערבים היו רוב במזרח  התיכון ובארץ ישראל. הבריטים חששו ש\"חיזור\" אחר התנועה הציונית ישפיע לרעה על יחסיהם הטובים עם הערבים. כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה ויציבה עם הערבים, העדיפו הבריטים לא להתחייב בצורה מפורשת לתמיכה במדינה יהודית. 2.בשלב זה בא\"י ישב רק  מיעוט יהודי שלא היה  בכוחו להביא לקיומה של מדינה עצמאית: לכן, בריטניה חשבה כי אפשר היה להסתפק בהכרזה מעורפלת ולא מחייבת כפי שביקשה התנועה הציונית לעשות.  **[האינטרסים/מניעים של בריטניה בנתינת הצהרת בלפור לתנועה הציונית:]** הבריטים טרם כבשו את א\"י שהייתה עדיין נתונה לשלטון התורכי ורצו לנצח את העות\'מאנים במלחמה. 1. [א\"י כנקודה אסטרטגית וגשר בין יבשות משכה את בריטניה לשלוט על א\"י: ] מנהיגי בריטניה רצו לכבוש את ארץ ישראל בזמן המלחמה מהסיבות הבאות: \# השליטה באזור תאפשר [לבריטניה מעבר למפרץ הפרסי ולבארות הנפט], לאזורים שונים במזרח התיכון. השליטה באזור תאפשר את השליטה על תעלת סואץ. \#  השליטה תאפשר לשלוט גם על הדרכים העיקריות [שעברו בין אזור ארץ ישראל להודו,] שהייתה אז מושבת הכתר הבריטית (\"היהלום שבכתר\") ולאסיה. \# שליטה בארץ ישראל [משמעה בסיס טוב לצי ולצבא הבריטי באגן המזרחי של המזרח] התיכון. - [איך היהודים קשורים? כיצד הצהרת בלפור תסייע להשגת המטרה? ] הבריטים הניחו כי פרסום ההצהרה בקרב התנועה הציונית יבטיח לבריטניה [סיוע של אוכלוסייה אוהדת] לאחר השלמת כיבוש ארץ ישראל. כנראה שראו באוכלוסייה היהודית ככזו שתעזור להם בעקבות פרסום ההצהרה האוהדת את מטרות התנועה הציונית. 2. [הרצון להכניס את ארה\"ב למלחמה]:  בריטניה ביקשה לערב במלחמה את ארצות-הברית (שנקטה מדיניות ניטראלית עד אפריל 1917) על מנת שתילחם לצידה ותגדיל סיכוייה לנצח. - הבריטים הניחו כי מתן הצהרה אוהדת למטרות הציוניות תוכל להשפיע על יהדות ארצות-הברית לסייע בהשגת מטרה זו באמצעות השפעה ושכנוע של השלטונות האמריקאים  (ההצהרה אמנם פורסמה בנובמבר 1917, אולם הנחה זו התגבשה עוד לפני הצטרפותה של ארצות-הברית למלחמה באפריל 1917). 3. [הרצון למנוע את יציאת רוסיה מהמלחמה]: בריטניה ביקשה למנוע מרוסיה לפרוש מהמלחמה שרצתה לפרוש בעקבות מהפכה בשלטון ברוסיה. השלטון הרוסי העדיף לבסס את שלטונו ורצה לפרוש מהמלחמה. - הבריטים הניחו כי מתן הצהרה אוהדת למטרת הציוניות תוכל להשפיע על יהדות רוסיה לסייע בהשגת מטרה זו באמצעות השפעה של היהודים בשלטון הרוסי, על השלטון ברוסיה, שיישאר במלחמה.  4\. [התחמקות מהסכמים קודמים]:  - דרך בריטית להתחמקות [מהסכם סייקס - פיקו] שעוסק בחלוקת המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת מ -- 1916. ההסכם העניק לצרפת שטח שליטה בצפון הארץ, אולם בריטניה רצתה לשלוט לבדה בא\"י.  - התחמקות הבריטים מאגרות [\"מק-מהון -- חוסיין\"] שעל פיהן הנציב העליון הבריטי במצרים הבטיח [לשליט מכה], שאם יסייע לבריטניה במלחמה נגד טורקיה,  הרי שייתן לו שליטה על שטחים במזרח התיכון. השריף הבין  ששטחה של ארץ ישראל נכלל בתחום זה.\ \> על ידי פרסום הצהרת בלפור, השאירו הבריטים את ארץ ישראל תחת שלטונם בכך שהבטיחו אותה כבית לאומי ליהודים שיקום תחת חסות בריטניה.\ כך הבין שליט מכה כי הבריטים לא הכלילו את ארץ-ישראל בהסכם ביניהם.  5. [הקדמת בריטניה את גרמניה:] - חשד זה עודד את הבריטים להזדרז ולהקדים את גרמניה בפרסום הצהרה פרו-ציונית, כדי שבריטניה תקבל את התמיכה של יהדות העולם ולא גרמניה. **[חשיבות ההצהרה:]** למרות הסתירות הרבות, \"הצהרת בלפור\" היא נקודת ציון בתולדותיהם של הציונות והיישוב היהודי בארץ ישראל. - לראשונה זכו התנועה הציונית והרעיון הציוני להכרה בינ\"ל ולהבטחת תמיכה מאחת המעצמות הגדולות בעולם. הכרה של השאיפות הלאומיות של היהודים בא\"י והכרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה הפכו את הרעיון הציוני, רעיון הקמת המדינה ליהודים, מחלום - למציאות מדינית שעתידה להתגשם. - ההצהרה פורסמה בתקופה קשה לתנועה הציונית וליישוב היהודי והיה בה גורם מלכד ומחזק המעורר תקווה. ההצהרה עוררה שמחה וליכדה את שורות העולם הציוני היהודי. בנוסף הודק הקשר בין התנועה הציונית ליישוב היהודי בארץ. [**התגובות לפרסום ההצהרה:** כיצד התקבלה הצהרת בלפור?] - [הציונים] --שמחו מאוד משום שהצהרת בלפור הייתה הגשמת חלומו של הרצל, השגת הצ\'רטר. בתנועה הציונית הייתה תחושה כי לראשונה זכו התנועה הציונית והעם היהודי להכרה בשאיפותיהם הלאומיות. ההצהרה נתפסה כאירוע היסטורי בעל חשיבות עולמית, כמהלך שהגשים את \"תכנית באזל\" מהקונגרס הציוני הראשון -1897. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים , לאחר המלחמה. - [היהודים המתבוללים (הלא-ציוניים)-] התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק היהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ-ישראל. - [הערבים] -- התנועה הלאומית הערבית לא התייחסה להצהרה מיד עם הכרזתה, אולם תוך זמן קצר היא הבינה את משמעותה וראתה בהצהרת בלפור עניין חמור שפוגע באינטרסים הערבים. הם חששו כי היא תהפוך את היהודים לשליטי העיר הקדושה ולפלסטין כולה.  עוד הם טענו,  כי זה בלתי אפשרי להקים בית לאומי ליהודים מבלי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא יהודיות הקיימות בא\"י (פלסטין), וכי  הצהרת בלפור היא מהווה מסווה לשאיפתם האמיתית של הציונים להקים מדינה יהודית בא\"י. בנוסף, הערבים טענו כי הבריטים רימו אותם, ושנתנו גם להם הבטחות לאומיות בתקופת המלחמה (במכתבי מק-מהון- חוסיין).