ספר ילקוט סתם - שונה הלכות PDF

‫‪131‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום טז]‬ ‫סדר כתיבת תפילין‬ ‫סימן לב‬ ‫א‪.‬מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות‪ ,‬שהן קדש לי כל בכור עד למועדה‬ ‫מימים ימימה ופרשת והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה’ ממצרים‪,‬‬ ‫ופרשת שמע...

‫‪131‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום טז]‬ ‫סדר כתיבת תפילין‬ ‫סימן לב‬ ‫א‪.‬מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות‪ ,‬שהן קדש לי כל בכור עד למועדה‬ ‫מימים ימימה ופרשת והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה’ ממצרים‪,‬‬ ‫ופרשת שמע עד ובשעריך‪ ,‬ופרשת והיה אם שמוע עד על הארץ‪(.‬ס”א)‬ ‫ב‪.‬ש”ר יכתוב כל אחת בקלף לבדה וש”י כותבן כולן בקלף אחד‪.‬וכ”ז‬ ‫לכתחלה‪ ,‬ובדיעבד אם לא עשה כן יתבאר בעזה”י לקמן‪(.‬ס”ב וסק”ו)‬ ‫(סק”ו)‬ ‫ג‪.‬תש”י צריך להיות ג”כ כתוב בד’ עמודים‪ ,‬כל פרשה בעמוד אחר‪.‬‬ ‫ד‪.‬צריך לכתוב כל הפרשיות‪ ,‬בין ש”י ובין ש”ר‪ ,‬כסדר שהם כתובים בתורה‬ ‫המבואר לעיל דין א’‪ ,‬והיינו שיכתוב תחלה הקודמת בתורה‪(.‬ס”א וסק”ב)‬ ‫ה‪.‬אם שינה וכתב הפרשה המאוחרת לפני המוקדמת ‪ -‬פסולין התפילין‪.‬‬ ‫ואפילו כתבן במקומן‪ ,‬כגון שהניח חלק הדף הראשון וכתב בדף השני והיה‬ ‫כי יביאך ואח”כ כתב פרשת קדש בדף הראשון ‪ -‬פסול‪ ,‬אבל הפרשיות עצמן‬ ‫לא נפסלו‪.‬כגון אם התחיל לכתוב פרשת והיה כי יביאך יוכל לצרף לזה פ’‬ ‫קדש מתפילין אחרים ‪ -‬אם יודע בודאי שנכתב קודם אלו‪.‬אבל אם אינו‬ ‫יודע בודאי הו”ל ספק דאורייתא‪ ,‬ולחומרא‪(.‬ס”א וסק”ד ובה”ל ד”ה ואם שינה)‬ ‫ו‪.‬וה”ה אם בשעת כתיבה הי’ כסדרן‪ ,‬רק אח”כ נפסל פרשה אחת המוקדמת‬ ‫‪ -‬נתבטלו ממילא כל הפרשיות שאחריה‪.‬ולענין צירוף מפרשיות אחרות‬ ‫ג”כ הדין כנ”ל‪(.‬סק”ד)‬ ‫ז‪.‬כ”ש שצריך הסופר ליזהר שיהי’ כל פרשה ופרשה גופא נכתבת כסדרה‪,‬‬ ‫שלא יחסר בה אפילו אות אחת כי לא יהיה תקנה אח”כ להשלימה‪(.‬סק”ג)‬ ‫ח‪.‬לכתחלה יכתוב ש”י קודם ש”ר וכן נוהגין‪ ,‬וי”א להיפוך ‪ -‬ובדיעבד לכו”ע‬ ‫אין קפידא‪(.‬ס”א וסק”ה)‬ ‫ט‪.‬לכתחלה יזהר לכתוב כל הפרשיות ש”ר או ש”י רצופין ולא יפסיק‬ ‫ביניהם בשום דיבור כלל ואם הפסיק או שקשה לו ‪-‬עי’ בשע”ת‪-‬שבדיעבד‬ ‫לא פסל‪(.‬סק”ה)‬ ‫י‪.‬צריך לכתוב ד’ דאחד כ”כ גדולה כמו ד’ דלתי”ן קטנים‪ ,‬ואפשר שאין‬ ‫משערין באותו כתב‪ ,‬רק כל שיש בו ד’ דלתי”ן קטנים מאד‪ -‬סגי‪.‬ולכך‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום טז‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪132‬‬ ‫[ויש לעשות‬ ‫(סק”א)‬ ‫נוהגין לכותבה רק גדולה משאר דלתי”ן שבאותו כתב‪.‬‬ ‫גם ע’ של שמע גדולה]‬ ‫יא‪.‬יכתבם בדיו שחור‪.‬ודיו שמראהו דומה למראה הכחול [שקורין בלשון‬ ‫אשכנז בלא”ה] יש להחמיר‪ ,‬אפילו אם טבעו להיות נשחר לגמרי אחר‬ ‫הכתיבה אין להקל‪(.‬ס”ג וסק”ז ובה”ל ד”ה יכתבם)‬ ‫יב‪.‬מצוה מן המובחר לכתוב בדיו העשוי’ מעשן עצים או מעצים עצמן‬ ‫או מעשן שמנים‪.‬ויהיו שרויים במי עפצים‪ ,‬ולא יטיל לתוכו קומא (שקורין‬ ‫בל”א גומא) או קנקנתום (שקורין בל”א קופער וואסער)‪.‬אבל מדינא‬ ‫מותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום ‪,‬וכן נוהגין כהיום ע”י תערובת‬ ‫שלשתן‪.‬ויש לדקדק לכתחלה לעשותו ע”י בישול‪ ,‬שי”א שצריך דוקא ע”י‬ ‫בישול‪.‬ואין נוהגין היום לעשות דיו מעשן עצים ושמנים שמתקלקל ונמחק‬ ‫בנקל‪(.‬ס”ג וסק”ח ובה”ל ד”ה בין שיש וד”ה בין שלא)‬ ‫יג‪.‬בדיעבד אם עשה הדיו מקנקנתום ומי עפצים או מקומא ומי עפצים‬ ‫כשר ‪ -‬דשני מינין ביחד נקרא דיו‪.‬אבל אם עשה ממי עפצים בלבד או‬ ‫מקנקנתום לבד בלי תערובת קומא פסול אפילו דיעבד‪ ,‬כן פסק הגר”א‪.‬‬ ‫ואפי’ קומא וקנקנתום יחד בלי תערובת מי עפצים או עשן עצים ושמנים יש‬ ‫להחמיר‪.‬ויש מחמירין אפי’ מי עפצים וקנקנתום בלי תערובת קומא‪ ,‬ולכן‬ ‫לכתחלה יזהר שאם עושה דיו ממי עפצים אפילו אם מערבו עם קנקנתום‬ ‫‪ -‬לא יעשנה בלי תערובת קומא‪[.‬ולקול יעקב יש לעשות דוקא עם עפצים‬ ‫וקנקנתום] ובדיעבד אין להחמיר ולפסול וקומא ומי עפצים בלא קנקנתום‬ ‫כשר לכו”ע‪(.‬ס”ג וסק”ח ובה”ל ד”ה בין שיש וד”ה בין שלא)‬ ‫יד‪.‬מותר לכתוב תו”מ בדיו הנעשה מסתם יינן‪ ,‬ועיין בשע”ת שנכון‬ ‫להתרחק מזה‪(.‬סק”ח)‬ ‫(שם)‬ ‫טו‪.‬דיו‪ ,‬א”צ לעשות לשמה‪.‬‬ ‫טז‪.‬כתב אפילו מקצת האות‪ ,‬כגון קוצו של יו”ד‪ ,‬בשאר מיני צבעונים‬ ‫שאינם שחור‪ ,‬כגון אדום וירוק וכיוצא בהם או בזהב ‪ -‬הרי אלו פסולים‬ ‫ואפילו עדיין לא כתב אחריו או שכתבו כל הפרשה כך ורוצה אח”כ בתו”מ‬ ‫להעביר קולמוס עליהם כסדרן בדיו לא מהני‪(.‬ס”ג וסק”ט י’ ובה”ל ד”ה הרי)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום טז‬ ‫‪133‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫יז‪.‬כתב בשאר מיני צבעונים ע”ג הדיו יש פוסלין אפילו אם יעביר אח”כ‬ ‫בדיו על הצבעונים וצ”ע‪(.‬בה”ל ד”ה עפרות)‬ ‫יח‪.‬אם זרק עפרות זהב על האותיות‪ -‬מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר‬ ‫ואפילו הוא בהרבה אותיות ובכמה דפין ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שאינו‬ ‫אלא מעביר‪ ,‬אבל כל זמן שלא העביר פסול‪(.‬ס”ג וסקי”א ובה”ל ד”ה מעביר)‬ ‫יט‪.‬אם זרק הזהב על אות מאזכרות‪ -‬אין לו תקנה‪ ,‬לפי שאסור להעביר את‬ ‫הזהב דהוי כמוחק את השם‪.‬ואפילו זרק הזהב שלא בקדושת השם‪.‬וי”א‬ ‫דלא מהני אפי’ להעביר עליו דיו‪ ,‬וצ”ע בזה‪(.‬ס”ג ובה”ל ד”ה כמוחק וד”ה עפרות)‬ ‫(ס”ד)‬ ‫כ‪.‬לכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת‪ ,‬שלא יהיו נמחקין מהרה‪.‬‬ ‫(שם)‬ ‫כא‪.‬מצוה ליפות התפילין מבחוץ ומבפנים‪.‬‬ ‫כב‪.‬צריך לכתוב כל אות כדינה המבואר לקמן בסימן ל”ו‪ ,‬ולא יחסר אפילו‬ ‫קוצו של יו”ד דהיינו רגלה השמאלי‪.‬וגם יזהר בתגין של שעטנ”ז ג”ץ‪.‬‬ ‫ובדיעבד אם לא תייג‪ -‬עיין בסימן ל”ו דין ט’‪(.‬ס”ד וסקי”ד ט”ו ט”ו)‬ ‫כג‪.‬גם צריך שתהא כל אות מוקפת קלף מד’ רוחותיה‪ ,‬ואפי’ קוצו של יו”ד לא‬ ‫יגע בשום אות אחר ולא בסוף הקלף‪.‬ואפילו אות גדול ונדבק בסופו‪ ,‬אע”פ‬ ‫שיש צורת אות בלא מקום הנגיעה פסול אפילו בדיעבד‪ ,‬וצריך לגוררו‪.‬וזה‬ ‫מהני אף בתו”מ ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שלא נשתנה צורת האות‪.‬‬ ‫ויתר דיני מוקף גויל יתבאר בעזה”י לקמן‪(.‬ס”ד וסקי”ב י”ג ובה”ל ד”ה כל אות)‬ ‫כד‪.‬אם תג אחד דבוקה בחברתה ‪ -‬אם התגין של האות גופא דבק אחד‬ ‫בחבירו פסול ויכול לגוררו ואפילו בתו”מ ואין בזה משום שלא כסדרן‪.‬ואם‬ ‫תג של אות זה נגע באות אחר‪ ,‬או מתיבה לתיבה ‪ -‬יש מקילין אפילו בלא‬ ‫תיקון‪ ,‬ומ”מ לכתחלה יש להחמיר ולגרור‪(.‬בה”ל ד”ה צריך)‬ ‫כה‪.‬צריך שיכתוב בימינו‪ ,‬ואם כתב בשמאלו פסולין‪.‬וכן לעשות איזה‬ ‫תיקון בענין הכתיבה בשמאל פסול ואם א”א למצוא אחרים אלא אותם‬ ‫שנכתבו בשמאל יניחם ולא יברך עליהם אבל להפריד נגיעה שבאותיות‬ ‫כשר בשמאל עכ”פ בדיעבד‪(.‬ס”ה וס”ק י”ז י”ח)‬ ‫כו‪.‬איטר יד‪-‬שמאל דידיה הוי ימין‪ ,‬ולכן אם כתב בימינו פסול אם‪-‬אפשר‬ ‫למצוא אחרים כדלעיל‪(.‬ס”ה וס”ק י”ט)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום טז‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪134‬‬ ‫כז‪.‬שולט בשתי ידיו צריך שיכתוב בימינו‪ ,‬ואם כתב בשמאלו כשר בדיעבד‪.‬‬ ‫(ס”ה וס”ק י”ח) [וקול יעקב מחמיר]‬ ‫כח‪.‬סופר שכותב בימין וכל מלאכתו בשמאל או להיפך ‪ -‬נכון לכתחלה‬ ‫שלא לקבלו לסופר‪ ,‬ובדיעבד אין לאסור‪(.‬ס”ק י”ח) [וקול יעקב מקל]‬ ‫כט‪.‬מי שתפס הקולמוס בשפתיו או ברגליו וכתב בו יש פוסלין אפילו אם‬ ‫א”א למצוא אחרים וי”א שדינו כדין הכותב בשמאלו‪(.‬סקי”ט)‬ ‫ל‪.‬נוהגין לשרטט בכל השיטין ובב’ הצדדין‪ ,‬וטוב לשרטט לצד השיער‬ ‫בכל השיטין‪.‬ולצד הבשר ישרטט למעלה שיטה אחת ולמטה שיטה‬ ‫אחת ולהצדדין‪(.‬בה”ל ד”ה וכן)‬ ‫לא‪.‬אם שירטט כל השורות ולא שירטט מן הצדדין ‪ -‬אין להחמיר בזה‬ ‫בדיעבד‪ ,‬אפילו במזוזה‪(.‬בה”ל ד”ה וי”א)‬ ‫לב‪.‬אם לא שירטט כלל‪ ,‬ואפילו שירטט שיטה עליונה ושיטה תחתונה ולא‬ ‫שירטט מן הצדדים ‪ -‬י”א דפסול בדיעבד‪(.‬בה”ל ד”ה אין צריך וע”ש שכתב‬ ‫דלמאי דקיי”ל דלא כר”ת אין ראיה דפסול דיעבד)‬ ‫לג‪.‬אם שירטט למעלה ולמטה ומן הצדדין ולא שירטט בכל שורה‪ ,‬אפילו‬ ‫כתב השיטות עקומות ‪ -‬כשר בדיעבד‪(.‬ס”ו וסקכ”א)‬ ‫לד‪.‬לא ישרטט בעופרת או בדיו ובסיקרא וכל כיוצא בזה מפני שמקום‬ ‫השירטוט נשאר צבוע‪.‬ואם שירטט בהם ‪ -‬אם לא נגעו בהם האותיות כשר‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ואם נגעו יש נוטין לפסול משום נגיעת אות באות אם הצבע שחור‪.‬‬ ‫(ס”ו וס”ק כ”ב) [ובקסת הסופר משמע שפסול אף בלא נגיעה]‬ ‫לה‪.‬שירטוט של תפילין א”צ לשמה‪(.‬בה”ל ד”ה וי”א) ובשירטוט של מזוזה‬ ‫וס”ת ‪ -‬יש מחמירין אפילו בדיעבד להצריך לשמה‪.‬ונכון לחוש לדבריהם‬ ‫עכ”פ לכתחלה‪.‬ולדבריהם‪ ,‬אם שירטט לשם תפילין ‪ -‬פסול לס”ת ומזוזה‪.‬‬ ‫ואפשר דהני מילי בסתמא‪ ,‬אבל שירטט בהדיא שלא לשמה פסול לדברי‬ ‫הכל‪.‬ושירטוט של ס”ת מהני למזוזה‪(.‬בה”ל ד”ה בתחלת)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום טז‬ ‫‪135‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום יז]‬ ‫לו‪.‬דרך העור שחולקים אותו לשנים‪.‬העור שלא נחלק ולא הוסר ממנו‬ ‫רק השער ותקנו שם נקרא גויל‪.‬וכשנחלק העור לשנים נקרא חלק החיצון‬ ‫שהוא לצד השער קלף‪ ,‬והפנימי שהיה דבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס‪.‬‬ ‫(ס”ז ובה”ל ד”ה ולא)‬ ‫לז‪.‬הלכה למשה מסיני‪ ,‬שתפילין נכתבין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס‬ ‫ולא על הגויל‪ ,‬ואם שינה פסול‪.‬ואפילו אם כתב קוצו של יו”ד שלא על‬ ‫הקלף‪ ,‬כגון שבמקום אחד לא העביר הדוכסוסטוס ‪ -‬פסול (ס”ז ובה”ל ד”ה‬ ‫ואם’ שינה פסול)‬ ‫לח‪.‬וכותבין על הקלף דוקא במקום שסמוך לבשר‪ ,‬דהיינו מן הצד שהיה‬ ‫דבוק לדוכסוסטוס ואם שינה וכתב במקום השער פסול‪(.‬ס”ז)‬ ‫לט‪.‬הסימן להכיר אחר העיבוד איזה צד שהוא סמוך לבשר ‪ -‬רואים אותו‬ ‫הצד שהקלף מתכויץ כשמלחלחין אותו הוא מקום הסמוך לבשר‪.‬ומ”מ אין‬ ‫לפסול מחמת סימן זה תפילין ישנים‪(.‬בה”ל ד”ה וכותבין)‬ ‫מ‪.‬קלפים שאין חולקים אותם ‪ -‬יש להם דין קלף‪ ,‬וכותבין עליהם לצד‬ ‫בשר‪.‬ודוקא כשבמקום שער לא גררו אלא מה שצריך לתקנו ולהחליקו‪,‬‬ ‫ומצד הבשר גררו הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד‪.‬אבל אם גררו‬ ‫מצד השער יותר ממה שצריך לתקנו ולהחליקו ‪ -‬יש פוסלין‪ ,‬ויש מקילין בזה‪.‬‬ ‫(ס”ז ובה”ל ד”ה לתקנו)‬ ‫מא‪.‬הסימן לידע שנגרר כל הדוכסוסטוס‪ :‬בכל מקום שהוא נמצא בקלף ‪-‬‬ ‫הוא ניכר לכל שהוא חלק‪ ,‬ושאר הקלף אינו חלק כל כך ואותו מקום החלק‬ ‫יכול לקלוף בסכין או במחט‪.‬ומאד ראוי להזהיר להסופרים שיזהרו בזה‪,‬‬ ‫שלא ישאירו על הקלף במקום שיכתבו עליו שום קרום וקליפה דקה במקום‬ ‫הכתיבה‪ ,‬ואפילו קליפה דקה כחוט השערה‪.‬ובדיעבד אם לא גרד כ”כ‪ ,‬כיון‬ ‫דעכ”פ נגרר מן העור הקליפה הדקה הסמוך לבשר יש מקילין ויש מחמירין‪,‬‬ ‫ומ”מ אין למחות ביד המיקל בדיעבד‪(.‬בה”ל ד”ה ומצד)‬ ‫מב‪.‬הקלף של הפרשיות‪ ,‬וכן של ס”ת‪ ,‬צריך להיות מעובד בעפצים או‬ ‫בסיד ולעיכובא הוא ‪ -‬דאי לאו הכי נקרא דיפתרא ופסול‪.‬ויניח העור בסיד‬ ‫עד שיפול השער מאליו‪ ,‬ולא ע”י גרירה‪.‬ואם הוציאו קודם לכן פסול לכתוב‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יז‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪136‬‬ ‫עליו‪.‬ויש מי שחולק וכתב דסופר שהוציא העורות לאחר ד’ ימים ועדיין לא‬ ‫עבר השערות מעליהן ‪ -‬דבדיעבד כשר‪ ,‬כיון דהונח בסיד וניתקן כהוגן‪(.‬ס”ח‬ ‫וס”ק כ”ג ובה”ל ד”ה צריך) [וקול יעקב וקסת הסופר מצריכים שייפלו השערות‬ ‫מעצמם]‬ ‫מג‪.‬צריך שיהא מעובד לשמה‪ ,‬ובלא זה פסולים‪.‬וי”א שעיבוד לשמה הוא‬ ‫מדאורייתא ‪ -‬ולכן בספק אם נעבד לשמה פסול‪.‬ומ”מ בשעת הדחק יש‬ ‫להקל בספיקא‪(.‬ס”ח ובה”ל ד”ה צריך הקלף וד”ה וצריך) ובחזו”א פסק‬ ‫דעיבוד לשמה מדאורייתא‪ ,‬ולפי זה אין להקל‪(.‬או”ח סי’ ף סקי”א)‬ ‫מד‪.‬במקום שלא יוכל להשיג תפילין אחרים כ”א אלו שנכתבו על עור‬ ‫המעובד שלא לשמה ‪ -‬יניחם בלא ברכה‪ ,‬ובס”ת כה”ג יכול לברך עליה‪.‬‬ ‫(בה”ל ד”ה וצריך) [וקול יעקב מחמיר]‬ ‫מה‪.‬אם נתעבד סתמא ‪ -‬ג”כ פסול‪ ,‬ויש מי שאומר שבזמנינו סתמא‬ ‫כלשמה‪ ,‬וצ”ע‪(.‬שם)‬ ‫מו‪.‬טוב להוציא בשפתיו בתחלת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם‬ ‫ס”ת‪.‬ובדיעבד אם לא הוציא בשפתיו רק במחשבה ‪ -‬ג”כ כשר‪(.‬ס”ח וסקכ”ד)‬ ‫מז‪.‬אין צריך לא להוציא בשפתיו ולא לחשוב שמתעבדים לשמה אלא‬ ‫בתחלתו בלבד‪ ,‬ואפילו נמשך העיבוד כמה ימים‪.‬ותחלת העיבוד נקרא‬ ‫כשמשים העורות לתוך הסיד ‪ -‬ולא כשמשימם לתוך המים קודם‪ ,‬שזה אינו‬ ‫עדיין עיבוד‪(.‬ס”ח וסקכ”ה) [ולקסת הסופר לכתחילה ישים במים לשמה]‬ ‫ובחזו”א חולק ופסק דמהני‪.‬ויש מקום לומר דאפילו אמר קודם שריה‬ ‫שמזמינו לס”ת ועיבדו סתם כשר‪ ,‬ואם אמר בהדיא שכל עבודות שיעשה‬ ‫הוא עושה לשם ס”ת ודאי מהני‪(.‬או”ח ס” ו’ סק”י)‬ ‫מח‪.‬כתב בחזו”א שאם באנו להחמיר –יש להצריך כל ג’ עבודות מליח‬ ‫קמיח עפיץ לשמה‪ ,‬מיהו הסרת השיער א”צ לשמה כמו שא”צ לחלק הקלף‬ ‫מהדוכסוסטוס לשמה‪(.‬או”ח ס” ד סקי”א)‬ ‫מט‪.‬אם לא הניח לתוך הסיד לשמה‪ ,‬ונזכר בתוך עיבודו בעוד שיש עליה‬ ‫עדיין שם דיפתרא (המבואר לעיל דין מ”ב) יטלם ויחזור ויתנם לתוך הסיד לשמה‪.‬‬ ‫(בה”ל ד”ה בתחלת) ובחזו”א מפקפק לומר‪ ,‬דברצועות אם שכח ליתנם לשמה‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יז‬ ‫‪137‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫לא מהני עצה זו‪(.‬או”ח ס” ו’ סקי”א) מיהו אם כבר גמר תיקון העיבוד‪ ,‬ורוצה‬ ‫לחשוב לשמה בעת תיקון הקלף אח”כ ‪ -‬כגון מה שממחין אותו באבן‬ ‫הפימ”ס וכדומה‪ ,‬או בעת שירטוט של הסת”מ‪ ,‬או ברצועות בעת השחרתן‬ ‫בלבד ‪ -‬לכו”ע לא מהני כלל‪(.‬בה”ל שם)‬ ‫(בה”ל שם‬ ‫נ‪.‬כל אלו התיקונים שאחר עיבוד הקלף ‪ -‬א”צ כלל שיהיו לשמה‪.‬‬ ‫וע”ל דין ל”ה) [ולקסת הסופר לכתחילה יעשה גם אלו לשמה]‬ ‫נא‪.‬עור שעיבדו לשם מזוזה ‪ -‬פסול לתפילין ולס”ת‪ ,‬ולא מהני רק‬ ‫למזוזה בלבד‪(.‬ס”ח וס”ק כ”ז)‬ ‫נב‪.‬עיבדו לתפילין מהני אף למזוזה ולא לס”ת‪(.‬סקכ”ז) [ולקול יעקב וקסת‬ ‫הסופר לא יעשה כן לכתחילה]‬ ‫נג‪.‬עיבד העור לשם רצועות לא מהני לכתוב פרשיות עליו‪ ,‬אם עשה אח”כ‬ ‫קלף מהם ואפילו עור הבתים י”ל דפסול לעשות מהם‪(.‬שם)‬ ‫נד‪.‬במקום שעבדנים ישראל מצוים ‪ -‬ראוי להחמיר כדעת הרמב”ם‪,‬‬ ‫שלא ליתן לגוי לעבד ואפילו ישראל עומד ע”ג ואומר לו לעבד לשמו‪.‬ואם‬ ‫הישראל נתן בעצמו העורות והגוי גמר אפילו לא אמר לו לעשות לשמה‬ ‫‪ -‬יש להקל בדיעבד (וכן מצדד בחזו”א או”ח ס” ו’ סק”י) וכן אם הגוי נתן העורות‬ ‫והישראל הוציא העורות קודם גמר העיבוד‪ ,‬וחזר והניחם בתוך הסיד לשמה‬ ‫‪ -‬י”א דמהני אף לדעת הרמב”ם‪ ,‬ואין למחות ביד הנוהג להקל כיון דבלא‬ ‫הישראל לא היה נגמר‪ ,‬אף אם לא אמר להגוי לעשות לשמה‪(.‬ס”ט ושה”צ אות‬ ‫ל”ה ובה”ל ד”ה להרמב”ם)‬ ‫נה‪.‬ובמקום שאין עבדנים ישראל‪ ,‬יכול לסמוך על דעת הרא”ש שגוי יכול‬ ‫לעבדו‪ ,‬ובלבד שיהא ישראל עומד ע”ג בתחלה בעת שמשים העורות לתוך‬ ‫הסיד ואומר לו שיתנם אז לתוך הסיד לשמה‪.‬וא”צ הכונה של הגוי לזה‬ ‫רק בעת רגע נתינתו לסיד‪.‬אבל אם הישראל‪ ,‬העומד ע”ג‪ ,‬חישב בלבו לבד‬ ‫לשמה ולא אמר לו ‪ -‬לא מהני‪.‬ואפילו אומר לו בפירוש לעשות לשמה‪ ,‬כל‬ ‫שעומד מרחוק ואינו מלמדו לא מהני אפי’ להרא”ש‪(.‬ס”ט וסקכ”ח וכן כתב בחזו”א‬ ‫שם) וכתב בחזו”א שאם ישראל עומד ע”ג בתחלה‪ ,‬אפילו אם הגוי גמר לקמוח‬ ‫וגם לעפץ בינו לבין עצמו נראה דכשר‪(.‬או”ח ס” ו’ סק”י י”א וע”ל דין מ”ט)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יז‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪138‬‬ ‫נו‪.‬ולכתחלה צריך שיסייעו ישראל קצת בעבודה‪ ,‬אפילו לדעת הרא”ש‪.‬‬ ‫ואפילו לא סייעו רק בסוף העיבוד‪.‬ואפילו גם הסיוע לא היה רק בשותפות‬ ‫עם הגוי‪.‬וכל זה למצוה בעלמא‪ ,‬אבל בדיעבד כשר להרא”ש אפילו לא‬ ‫סייעו כלל‪(.‬ס”ט וס”ק כ”ט)‬ ‫נז‪.‬כתב בחזו”א דבעור הרצועות צ”ע אם מהני גמר העיבוד ע”י ישראל‪,‬‬ ‫והאידנא שורין את העור במים לרככו ואח”כ משימין אותו בסיד‪ ,‬וחוזרין‬ ‫ושורין במינין חריפין‪.‬ולענין הרצועות סגי בשריית הסיד עד שהשיער נופל‪,‬‬ ‫והשאר א”צ לעשות לשמה‪ ,‬וכן המנהג ‪ -‬דישראל משימו בסיד ולא יותר‪.‬‬ ‫(או”ח סי’ ו’ סקי”א וע”ל דין מ”ט)‬ ‫נח‪.‬ובחזו”א מצדד אם גמר העיבוד אפילו קוף מהני (או”ח ס” ו’ סק”י) ואם‬ ‫עיבדן אשה או קטן‪ ,‬מבואר לקמן בסימן ל”ט דין י”ז‪(.‬בה”ל ד”ה אם)‬ ‫נט‪.‬עור שעיבדו שלא לשמו ‪ -‬אם יש תיקון לחזור ולעבדו לשמו נתבאר‬ ‫‪ -‬בטור יו”ד סי’ רע”א‪(.‬סי”א וע”ל דין מ”ט)‬ ‫ס‪.‬המעבד ע”י גוי צריך לעשות סימן בהעורות‪ ,‬כדי שלא יחליפם הגוי‬ ‫בעורות אחרים שאינן מעובדים לשמן ולכתחלה יכתוב אותיות בראש‬ ‫בפנים (במקום שאין דרך לעבד הראש) וישאר הכתב עד אחר העיבוד‪.‬‬ ‫ובדיעבד יש להקל אם עשה נקבים במרצע כעין אותיות‪ ,‬אע”פ שנקל להגוי‬ ‫לזייף‪.‬ודוקא כעין אותיות‪ ,‬אבל נקבים כך לסימן לא מהני‪(.‬ס”י וסקל”א ובה”ל‬ ‫ד”ה כעין)‬ ‫סא‪.‬וצריך זהירות מרובה כשמעבד ע”י אומן גוי שהגוי מניח מטליתין על‬ ‫הנקבים הנמצאים בהקלף‪ ,‬ואותן טלאים קרוב לודאי שלא נתעבדו לשמה‪,‬‬ ‫שהן מחתיכות עורות שמקצע ונוטל מכל אשר יבא לידו לעשות טלאי‪,‬‬ ‫ובקושי ניכרים אחר העיבוד כ”א נגד השמש‪(.‬בה”ל ד”ה לזייף)‬ ‫סב‪.‬עור שעיבדו לשם ס”ת ‪-‬מותר לשנותו לתו”מ‪(.‬סקכ”ו וכן נוטה‬ ‫בחזו”א או”ח סי’ ו’ סק”ו ד”ה ועיקר ואפילו לגט מפקפק דאולי יש להתיר‬ ‫ונשאר בצ”ע עיי”ש) [וקסת הסופר מפקפק בזה ומכשיר בדיעבד] אבל‬ ‫לדבר חול אסור לשנותו‪ ,‬אא”כ התנה בפירוש שיהא מותר לשנותו אף לדבר‬ ‫חול‪ ,‬אז מותר לשנותו‪(.‬סקכ”ו וע”ל סי’ מ”ב דין ט”ז)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יז‬ ‫‪139‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום יח]‬ ‫סג‪.‬והנכון שינהגו כן הסופרים לכתחלה בעת שמשימין העורות‪ ,‬שיאמרו‬ ‫“אני נותן עורות אלו לתוך הסיד לשם קדושת ס”ת‪ ,‬ואני מתנה לכשארצה‬ ‫שאוכל לשנותו לכל דבר”‪.‬ולא כמו שנהגו הסופרים שאומרים “לשם ס”ת‬ ‫או תפילין או מזוזות או שאר דבר הרשות”‪ ,‬שבזה מסתפקים האחרונים אם‬ ‫מהני דאין ברירה‪.‬וצ”ע למעשה אם יש להקל בדיעבד אם התנה כן‪(.‬סקכ”ו‬ ‫ובה”ל ד”ה או לשם)‪.‬‬ ‫ובחזו”א כתב‪ ,‬דדוקא אם מתנה שיהא מקצת מן העור לשם ס”ת ומקצתו‬ ‫לגט לא מהני משום ברירה‪ ,‬אבל אם התנה שיהא או כולו לס”ת או כולו לגט‬ ‫מהני כיון שגט א”צ עיבוד לשמה אין זה חסרון לגבי הס”ת ע”ש‪(.‬או”ח סי’ ו’‬ ‫סק”ו ד”ה הגרע”א) [ולקסת הסופר וקול יעקב לכתחילה אין לסמוך על תנאי]‬ ‫סד‪.‬יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורין‪ ,‬ואפילו מנבילה וטריפה‬ ‫שלהם ואפילו נתנבלו ע”י אחרים‪ ,‬כגון נחורות ועקורות‪(.‬סי”ב ובה”ל ד”ה ואפילו)‬ ‫סה‪.‬עור עוף משובח ואחריו חיה ואחריו בהמה‪ ,‬ושליל יותר טוב ‪ -‬דעדיין‬ ‫לא יצא לאויר העולם‪(.‬בה”ל ד”ה יהיה)‬ ‫סו‪.‬כתבו על עור בהמה חיה ועוף הטמאים פסול‪.‬ואפילו שאר ספרים‬ ‫שאינם תנ”ך‪ ,‬שיש בהם שמות שאינן נמחקים‪ ,‬אסור לכתוב על עור בהמה‬ ‫טמאה‪.‬ואם הם כתובים רק ברמז לסימן השם י”ל דשרי לכתוב‪ ,‬וה”ה ספרי‬ ‫הש”ס והפוסקים וכה”ג שרי‪(.‬סי”ב ובה”ל ד”ה תורת)‬ ‫סז‪.‬עור של טהורה שנולדה מטמאה יש להחמיר‪ ,‬אבל טמאה שנולדה‬ ‫מטהורה מותר‪(.‬בה”ל ד”ה הטהורים)‬ ‫סח‪.‬אין כותבין על עור הדג אפילו הוא טהור‪.‬ועור של איסור הנאה עיין‬ ‫פמ”ג בס”ק כ”ז‪(.‬סי”ב ובה”ל ד”ה הטהורים)‬ ‫סט‪.‬הסופרים הזריזים עושין שלשה מיני קלפים‪ :‬העב יותר לכתוב בו‬ ‫פרשת שמע שהיא קטנה‪ ,‬והדק ממנו לפרשת והיה כי יביאך שהיא יותר‬ ‫גדולה‪ ,‬ולפרשת קדש ולפרשת והיה אם שמוע עושים קלף דק מאד ‪ -‬ובזה‬ ‫יתמלאו הבתים בשוה‪ ,‬וזהו נוי לתפילין‪.‬ויש שעושין תיקון אחר‪ ,‬שכל‬ ‫הקלפים הם שוים‪ ,‬באורך אחד ובעובי אחד‪ ,‬אלא שמניחין גליונין מפרשיות‬ ‫הקצרות‪(.‬סי”ד וסקל”ג)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יח‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪140‬‬ ‫ע‪.‬בתחלת הכתיבה של הפרשיות יאמר בפיו “אני כותב פרשיות אלו‬ ‫לשם קדושת תפילין”‪.‬ולא סגי במחשבה אף בדיעבד‪[.‬וקסת הסופר מקל‬ ‫בדיעבד במחשבה] ואפילו כתב אות אחת שלא לשם תפילין פסול‪ ,‬ולא‬ ‫מהני העברת קולמוס לשמה‪(.‬סי”ט וסקצ”ב צ”ה)‬ ‫עא‪.‬אם אמר בתחלה ‪ -‬מהני מדינא לכל הפרשיות‪ ,‬אפילו אם הפסיק‬ ‫ביניהם‪.‬מ”מ טוב יותר שיאמר בתחלת כל פרשה‪(.‬סקצ”ב)‬ ‫עב‪.‬אם נתן לאחר לכתוב ‪ -‬צריך גם האחר לומר כן‪ ,‬אפילו הוא מתחיל‬ ‫באמצע‪ ,‬וזה ג”כ לעיכובא‪(.‬סקצ”ד)‬ ‫עג‪.‬וכן הדין בתיקון האותיות הנפרדות צריך לומר לשמה‪ ,‬כיון דבלא‬ ‫התיקון פסולים התפילין ‪ -‬דאין עליהם צורת אותיות כראוי‪(.‬סקצ”ג)‬ ‫עד‪.‬לכתחלה נכון שיאמר בתחלת הכתיבה ג”כ “וכל אזכרות שבו אני כותב‬ ‫לשם קדושת השם” ומלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב‬ ‫לשם קדושת השם‪.‬ואם כותב ב’ אזכרות בלי הפסק ‪ -‬די בקידוש אחד‪.‬‬ ‫(סי”ט וסקצ”ו צ”ז צ”ט)‬ ‫עה‪.‬ובדיעבד אם חשב במחשבה בשעת כתיבת האזכרות‪ ,‬ובתחלה הוציא‬ ‫בפיו ‪ -‬אפילו לא הוציא בפיו בתחלה רק שכותב לשם קדושת תפילין ולא‬ ‫הזכיר האזכרות בפירוש ‪ -‬כשר‪.‬וכ”ש אם בשעת כתיבה הוציא בפיו‪ ,‬אע”פ‬ ‫שבתחלה לא חשב לשם אזכרה‪.‬אבל אם בשעת כתיבת האזכרות לא חשב‬ ‫במחשבה לשמה פסול‪ ,‬אפילו הוציא בפיו בתחלה שהאזכרות יהיו לשם‬ ‫קדושת השם‪(.‬סי”ט וס”ק צ”ח צ”ט)‬ ‫ובחזו”א פסק דצריך להוציא בפיו בכל אזכרה‪ ,‬ולא מהני מה שאמר בתחלת‬ ‫הכתיבה שכותב לשם קדושת תפילין‪(.‬או”ח סי’ ו’ סקי”ג ולפ”ד האחרונים‬ ‫המובא בבה”ל לא מהני אפילו אמר בתחלה לשם קדושת אזכרות)‬ ‫עו‪.‬אם יש לו ספק באיזה שם אם קידש או לא‪ ,‬ויודע שבתחלת הכתיבה‬ ‫אמר “וכל אזכרות שבו” ‪ -‬יש להקל‪(.‬בה”ל ד”ה בתחלת)‬ ‫(סי”ט)‬ ‫עז‪.‬כשבא לנמנם לא יכתוב‪ ,‬דאינו כותב אז בכוונה‪.‬‬ ‫עח‪.‬היה כתוב לשמה והעביר קולמוס על גביו שלא לשמה ‪ -‬יחזור ויעביר‬ ‫עליו עוד קולמוס לשמה‪(.‬בה”ל בסי”ז ד”ה ואינה ניכרת)‬ ‫עט‪.‬כל פרשה אחר שיכתבנה יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמים ושלש‪,‬‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יח‬ ‫‪141‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫שאם ימצא איזה אות חסר באיזה פרשה לא היא לבדה נפסלה אלא גם כל‬ ‫מה שאחריה משום שלא כסדרן‪ ,‬כמו שיתבאר להלן בעזה”י‪.‬ויחזור ויקראנה‬ ‫קודם שיתננה בתוך ביתה‪ ,‬כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה‪(.‬סכ”א וס”ק ק”ד)‬ ‫פ‪.‬טוב לנסות הקולמוס בכל פעם קודם שמתחיל לכתוב‪ ,‬ואפילו באמצע‬ ‫הפרשה ‪ -‬שלא יהא עליו דיו יותר מדאי ויפסיד‪(.‬סכ”ב וס”ק ק”ה)‬ ‫פא‪.‬יזהר קודם שיכתוב כל אזכרה לקרות כל מה שנכתב לפניה באותה‬ ‫פרשה ‪ -‬כדי שלא יבאו לידי גניזה על ידו‪ ,‬אבל אין צריך לקרות פרשה שלפניה‪.‬‬ ‫(סכ”ב וס”ק ק”ו)‬ ‫פב‪.‬כשטובל את הקולמוס לכתוב בו את השם‪ ,‬לא יתחיל לכתוב אותו‬ ‫מיד ‪ -‬שצריך לקדש הדיו שעל הקולמוס טרם שיכתוב בו את השם‪ ,‬ועוד יש‬ ‫טעמים אחרים‪.‬ולכן יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם‪ ,‬ובאותו‬ ‫אות יתחיל לכתוב‪.‬ואם לא עשה כן יחפש אחר אות או תג שצריכה דיו‬ ‫וימלאנה וכותב את השם‪(.‬ס”ק ק”ז)‬ ‫פג‪.‬ואם צריך דיו קודם שיגמור השם‪ -‬יטבול באותיות שלפני השם שהם‬ ‫לחים עדיין ויגמור השם אבל לא יטבול באותיות השם עצמן‪.‬ויש מקילין‬ ‫לטבול באותיות השם עצמן כיון שהוא כדי להשלים בו את השם‪[.‬וקסת‬ ‫הסופר מחמיר ולקול יעקב מותר רק אם יש ריבוי דיו] ואם האותיות‬ ‫שלפניו אינם לחין ‪ -‬יטבול מחדש ויחפש אחר אות או תג שצריכים דיו‪,‬‬ ‫כדלעיל‪.‬ודין זה וכן הדין שלפניו הוא למצוה ולא לעיכובא בדיעבד‪(.‬שם)‬ ‫פד‪.‬אם כתב איזה טעות ומחקו מותר לכתוב על מקום הגרר‪ ,‬בין‬ ‫שגררו משנתיבש ובין שמחקו בעודו לח‪ ,‬ואפילו אזכרה מותר לכתוב שם‪.‬‬ ‫(סכ”ד וס”ק קי”ג)‬ ‫פה‪.‬וטוב שלא ימחוק בעוד לח אלא ייבשנו יפה‪ ,‬כי אז יגרר בקל ולא ישאר‬ ‫לו שום רושם‪.‬ואם נשאר רושם דיו אפילו בדיעבד יש חשש בזה‪ ,‬ואפילו‬ ‫תיבה בעלמא בלא אזכרה אסור לכתוב על מקום זה‪(.‬סכ”ד וס”ק קי”ג)‬ ‫פו‪.‬צריך לדקדק בחסרות ויתרות שאם חסר או יתר אות אחת פסולין‪.‬‬ ‫ואפילו אם הכתיבה לא נשתנה בזה כגון במלא וחסר‪ ,‬ואפילו אם קוצו של‬ ‫יו”ד חסר מעכב‪ ,‬ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה‪ ,‬וגם‬ ‫שרוי בכל יום בלא מצות תפילין‪ ,‬ונמצא עונש הסופר מרובה‪ ,‬מלבד עון גזל‬ ‫החמור‪(.‬ס”כ וס”ק ק’ ק”א ק”ב)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יח‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪142‬‬ ‫פז‪.‬ולכן צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר השם המתעסק בכתיבת‬ ‫תפילין ותיקונן‪.‬ולא כמו שעושין עכשיו כמה סופרים‪ ,‬שמניחים נערים‬ ‫המתלמדים לכתוב תפילין כדי שירגילום בכתב‪ ,‬ואח”כ רואה הסופר אם‬ ‫נכתבו כהלכתן בחסירותן וביתירותן וסגי ליה בהכי‪ ,‬ואח”כ מניחין אותן‬ ‫בבתים ומוכרים אותם ומחשבין להם הסופרים אותן המעות בשכר הלימוד‬ ‫להנער‪.‬ומראים להם פני היתר לומר “הרי אנו בזה כגומלי חסדים להנערים‬ ‫העניים ללמוד להם מלאכת שמים בחנם‪ ,‬והיא מלאכת השם”‪.‬אבל יצא‬ ‫שכרן בהפסדן‪ ,‬ואדרבה לא טוב הם עושין עמם כי הנער נער ואינו יודע בין‬ ‫ימינו לשמאלו‪ ,‬ואין לו שום כוונה בעולם‪ ,‬רק הם מתעסקין בכתיבה ליפות‬ ‫הכתב ולא לשום קדושה ושום כוונת מצוה בעולם‪.‬והרי עונש הסופר מרובה‬ ‫מאד שמכשיל את הבריות שמניחין אותן התפילין הפסולים‪.‬ולא עוד‪ ,‬כדי‬ ‫להשביח את מקחו יאמר הסופר לכל “אני כתבתים ובכוונה כתבתים וכו’”‪.‬‬ ‫וכל העושין כן בודאי עתידין ליתן את הדין‪ ,‬ולקבל עונשים הרבה מאד‪,‬‬ ‫ועליהם נאמר ארור עושה מלאכת ה’ רמיה‪.‬ולכן יזהר כל סופר להתרחק‬ ‫מזה וטוב לו‪.‬דלשמן האמור אצל תפילין אין הכוונה לשם בעל התפילין רק‬ ‫לשם קדושת תפילין‪(.‬ס”כ וס”ק ק”ג)‬ ‫פח‪.‬ומן הראוי למי שיש כח בידו למנות כותבי תפילין מהוגנין‪ ,‬אנשי אמת‬ ‫שונאי בצע בעלי תורה יראי אלקים וחרדים על דברו בכל עיר‪ ,‬כמו שממנין‬ ‫שוחטין ובודקים‪.‬ולא יאמינו לכל הסופרים ‪ -‬שאין כוונתם אלא להרויח‬ ‫ממון על ידי הכתיבה ותיקון יפה בעשיית התפילין ואף כי גם כוונה זו טובה‬ ‫היתה‪ ,‬לייפות המצוה בנוייה‪ ,‬זה דוקא אם היה להם כוונה קדושה ג”כ‪ ,‬אבל‬ ‫בזה אינם נזהרים‪.‬ויכתוב אותיות טובות ותמימות ולא שבורות ובמתון‬ ‫ובכוונה גדולה‪.‬‬ ‫ולא ימהר אדם בכתיבתה כדי להרויח ממון הרבה‪ ,‬כי אותו ריוח ילך לאיבוד‬ ‫ולדיראון ויפסיד נשמתו כי הוא מחטיא את הרבים‪.‬‬ ‫וכל מי שכותב תפילין טובים וכשרים כפי יכולתו שכרו כפול ומכופל‪ ,‬וניצול‬ ‫מדינה של גיהנם‪.‬‬ ‫וכל המלמד ליראי השם תיקון תפילין לתקן לאחרים ‪ -‬עליו הכתוב אומר‬ ‫וצדקתו עומדת לעד ועיין בסימן ל”ט מתי אדם ראוי לכתוב תפילין‪.‬‬ ‫(ס”ק ק”ג)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יח‬ ‫‪143‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום יט]‬ ‫פט‪.‬אין אדם רשאי לכתוב אלא א”כ יודע לקרות‪ ,‬דאי לאו הכי בקל יכול‬ ‫לטעות ואינו מרגיש‪(.‬ס”ל וס”ק קל”ה)‬ ‫צ‪.‬מי שאין הפרשיות שגורות בפיו‪ ,‬כגון סופר בעת שהוא מתחיל לכתוב‪,‬‬ ‫שמסתמא עדיין אינו בקי בקריאתן בע”פ כראוי‪ ,‬ובפרט במלא וחסר ‪ -‬צריך‬ ‫שיכתוב מתוך הכתב או מפי מקריא‪ ,‬כדי שלא יטעה‪.‬ואם מקצת הפרשה‬ ‫שגורה בפיו מותר לכתוב אותו מקצת בע”פ‪[.‬ולקול יעקב אין לכתוב אותו‬ ‫מקצת בעל פה] מ”מ מצוה מן המובחר לכתוב בכל גווני מתוך הכתב‬ ‫ואפילו כל הפרשה שגורה בפיו‪(.‬סכ”ט וס”ק קל”ג קל”ד)‬ ‫צא‪.‬צריך לקרות בפיו כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה‪ ,‬ואפילו מי שכותב‬ ‫מתוך הכתב וכ”ש מפי מקריא‪ ,‬ואפילו שגור בפיו‪ ,‬וזהו לכתחלה‪.‬אבל‬ ‫בדיעבד אין נפסל בכל גווני‪ ,‬אם לא טעה‪(.‬סל”א וס”ק קל”ו קל”ז קל”ח)‬ ‫צב‪.‬יעשה השורות שוות‪ ,‬שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת‪ ,‬ואפילו‬ ‫אות אחת ‪ -‬משום זה אלי ואנוהו‪(.‬סל”ג וס”ק קמ”ז)‬ ‫צג‪.‬ולפחות יזהר שלא יכתוב ג’ אותיות חוץ לשיטה‪.‬ואפילו הג’ אותיות‬ ‫הם מיעוט התיבה אסור‪.‬ואם כתב לא פסל‪ ,‬בין שהי’ הבליטה בתחלת‬ ‫השיטה או בסופה‪.‬וי”א דדווקא רוב התיבה לא יכתוב חוץ לשיטה‪ ,‬אבל אם‬ ‫אינה רובה כגון תיבה בת ח’ אותיות מותר לכתוב חציה חוץ לשיטה‪.‬ויש‬ ‫להחמיר כדעה ראשונה‪ ,‬וכ”ש בתפילין שהגליונות קצרים בודאי יש להחמיר‪.‬‬ ‫(סל”ג וס”ק קמ”ח קמ”ט)‬ ‫צד‪.‬ב’ אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה‪ ,‬אבל לכתוב‬ ‫אות אחת ממנה חוץ לשיטה מותר‪.‬ואם התיבה היא בת שלש מותר‬ ‫לכתוב ממנה שתי אותיות חוץ לשיטה אף שהם רוב התיבה‪ ,‬ועיין בבה”ל‪.‬‬ ‫ובדיעבד לא פסל אפילו כתב תיבה שלמה חוץ לשיטה‪ ,‬כל שניכר שהיא‬ ‫נקראת עם אותה השיטה ולא עם העמוד האחר שבצדה‪(.‬סל”ד וס”ק ק”נ קנ”א‬ ‫ובה”ל ד”ה שתי וד”ה תיבה)‬ ‫צה‪.‬אותיות השם צריך שיהיו כולם בתוך הדף‪ ,‬ואפילו שאר שמות שאינם‬ ‫נמחקין‪.‬ולא יצא מהם כלל חוץ לדף אפילו אות אחת‪.‬ואפשר דאף רוב אות‬ ‫לא ‪ -‬דרובו ככולו‪ ,‬אבל מיעוט האות לית לן בה‪ ,‬והסכימו כמה אחרונים דאף‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יט‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪144‬‬ ‫בדיעבד פסול‪.‬ולכן אם אירע כן בס”ת‪ ,‬יש למחוק כל השורות העליונות‬ ‫אם אין בהם שום שם משמות שאינם נמחקין‪ ,‬ולמשוך אותם שיהיו שוות‬ ‫עם השם‪.‬אבל בתפילין ומזוזות אינו יכול למחוק משום שלא כסדרן‪.‬אך‬ ‫אם בשורות העליונות אות האחרון ב’ ד’ ר’ וכדומה שיכול למושכן‪ ,‬ימשוך‬ ‫אותן כדי שיהיו שוות עם האות מהשם שיצא חוץ לשיטה‪ ,‬ואין בזה משום‬ ‫שלא כסדרן‪.‬וכן אם לא כתב רק שורה אחת‪ ,‬ובשורה שניה משך השם חוץ‬ ‫לשיטה ‪ -‬יעשה שירטוטין אחרים וימשכם שיהיו ארוכים עד סוף השם‪,‬‬ ‫ובשביל שורה הראשונה אין קפידא‪(.‬סל”ה וס”ק קנ”ב קנ”ג קנ”ד)‬ ‫צו‪.‬ובאותיות הנטפלות לשם אין להחמיר בדיעבד אם יוצאין חוץ לשיטה‪.‬‬ ‫(ס”ק קנ”ג)‬ ‫צז‪.‬אם יצא השם כולו חוץ לגליון העמוד כשר בדיעבד‪.‬ויש מחמירין גם‬ ‫בזה‪ ,‬והגר”א מן המקילין‪(.‬ס”ק קנ”ד)‬ ‫צח‪.‬צריך להניח חלק למעלה מהשיטות כדי גגה של למ”ד‪ ,‬וכן למטה‬ ‫כשיעור כ”ף ונו”ן פשוטה‪ ,‬והיינו מכתב בינוני‪ ,‬אפילו הוא כותב רק כתב‬ ‫קטן‪.‬ויניח עוד משהו להקפת גוילם כדי שכשיזדמן לו לכותבם שיהיה לו‬ ‫מקום‪.‬וי”א דצריך עוד להניח למעלה מגגה של למ”ד ולמטה מכ”ף ונו”ן‬ ‫פשוטה כדי חצי ציפורן‪ ,‬וזה רק לכתחלה‪(.‬סל”ב וס”ק קל”ט ק”מ) ובחזו”א כתב‬ ‫בשם אביו שאין הסופרים נוהגים כן אף במזוזה‪ ,‬ואפילו שיעור כדי ראש ל’‬ ‫אין מעכב בדיעבד‪(.‬או”ח סח ח סק”א)‬ ‫צט‪.‬בתחלתן ובסופן א”צ להניח כלל רק משהו להקפת גוילם‪ ,‬מיהו נהגו‬ ‫הסופרים להניח קצת יותר להקפת גויל בתחלה ובסוף‪.‬ויש מחמירין‪,‬‬ ‫דלכתחלה צריך בתחלה קלף כדי לגלול כל הפרשה כמו מזוזה‪(.‬סל”ב וס”ק‬ ‫קמ”א קמ”ב)‬ ‫ק‪.‬צריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה‪ ,‬שהוא יו”ד‪.‬ובדיעבד‬ ‫אין לפסול אא”כ נראית כמו תיבה אחת לתינוק דלא חכים ולא טפש‪.‬ואפילו‬ ‫בין פסוק לפסוק א”צ להניח יותר מבאמצע פסוק‪(.‬סל”ב וס”ק קמ”ג קמ”ו)‬ ‫קא‪.‬ובין כל שיטה ושיטה צריך להניח כמלא שיטה‪.‬וי”א שא”צ להניח‬ ‫אלא בס”ת‪ ,‬וכן נהגו הסופרים שאין מדקדקין בזה‪(.‬סל”ב וס”ק קמ”ד)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יט‬ ‫‪145‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫קב‪.‬ובין כל אות ואות צריך להניח כמלא חוט השערה‪ ,‬ולא יותר ‪ -‬לכתחלה‪.‬‬ ‫ובדיעבד אין לפסול אא”כ נראית התיבה חלוקה לשתים‪ ,‬כמו בס”ת‪.‬‬ ‫(סל”ב וס”ק קמ”ה)‬ ‫קג‪.‬כל אות צריך שיהא עליו צורתו הראוי לאותו אות ואם לאו פסול‪.‬ואין‬ ‫חילוק אם לא נכתב כהלכתו או אח”כ נתקלקל‪.‬ובסי’ ל”ו יתבאר משפטי‬ ‫האותיות‪(.‬ס”ק ל”ד)‬ ‫קד‪.‬כל האותיות מנצפ”ך הכפולים בא”ב ‪ -‬כותב את הראשונות בתחלת‬ ‫התיבה ובאמצעיתה‪ ,‬והאחרונות בסוף‪ ,‬ואם שינה פסול‪(.‬ס”ק ע”א)‬ ‫קה‪.‬שלשה דברים צריך ליזהר בכתיבת תפילין ומזוזות‪ :‬א’ שיהיה מוקף‬ ‫גויל‪ ,‬ב’ שלא יהיה חק תוכות‪ ,‬ג’ שלא יהיה נכתב שלא כסדרן‪.‬ושנים‬ ‫הראשונים נוהג גם בס”ת‪ ,‬אבל שלא כסדרן אינו נוהג בס”ת רק בתו”מ‪.‬‬ ‫ולשון מוקף גויל דקתני ‪ -‬אף דתפילין אין נכתבין על הגויל אלא על הקלף‪,‬‬ ‫נקט לשון זה אגב דנקטיה בס”ת‪(.‬בה”ל בסעיף ד’ ד”ה כל אות)‬ ‫דיני מוקף גויל‬ ‫קו‪.‬כל אות צריך שיהיה מוקף גויל בכל צדדים של האותיות‪ ,‬ואפילו בקוצו‬ ‫של יו”ד השמאלי‪ ,‬מדאורייתא‪.‬דכתיב “וכתבתם”‪ -‬כתיבה תמה‪.‬ומבפנים‬ ‫נמי בעינן מוקף גויל‪ ,‬ואפילו בצד אחד מבפנים אם אינו מוקף גויל פסול‪,‬‬ ‫ויתבאר להלן בעזה”י דין קי”ט‪(.‬ס”ק י”ג וכללי מוקף גויל בסוף סימן ל”ו)‬ ‫קז‪.‬ג’ אופנים שאינו מוקף גויל‪ :‬א’ ‪:‬ע”י נגיעת אות באות‪ ,‬ב’‪ :‬אם האות‬ ‫מגיע לסוף הקלף‪ ,‬ג’ ‪:‬ע”י נקב‪.‬‬ ‫קח‪.‬אם נוגע אות לאות‪ ,‬בין קודם שתגמר ובין אחר שנגמרה האות‬ ‫באורכה‪ ,‬כגון שכתב תיבת לו ונדבק הוי”ו בקצהו להלמ”ד‪ ,‬או שנגע וי”ו‬ ‫בנו”ן למטה‪ ,‬וכל כיו”ב‪ ,‬ואפילו בנגיעה כל דהו שלא נשתנית האות עי”ז‬ ‫מצורתה‪ ,‬ואפילו אם יודע בבירור שנעשה לאחר הכתיבה ‪ -‬פסול‪.‬וי”א‬ ‫שאם נגע אחר הכתיבה הוא ספיקא דדינא ולכן בשבת אין להוציא ס”ת‬ ‫אחרת עבור זה‪(.‬סי”ח וס”ק נ”ד ע”ח ובה”ל ד”ה כשנכתב)‬ ‫ובחזו”א פסק שפסול‪.‬מיהו בנגיעת אות לאות לאחר גמר האות כמו וי”ו‬ ‫לנו”ן למטה‪ ,‬יש להקל בס”ת‪.‬אבל קודם גמר האות אין כאן מקום להקל‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יט‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪146‬‬ ‫אפילו בס”ת (או”ח ס” ח’ סק”ד ט’ דלא כמ”ב לקמן סימן קמ”ג ס”ק כ”ה‬ ‫ועיין לקמן דין קל”ו דאם נדבק הוי”ו להנו”ן דיבוק עב ונראה כטי”ת הו”ל‬ ‫נשתנה צורת האות לגמרי)‬ ‫ואם נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסי”ן‪ ,‬עד שנראו‬ ‫כדבוקים‪ ,‬ומ”מ נראה שאין האותיות נוגעים ‪ -‬כשר‪(.‬סקע”ח)‬ ‫ואם נפלה טיפת דיו ונגעה בהאות מבחוץ אע”פ שאין נוגע לאות אחרת‪,‬‬ ‫וגם ניכר צורת האות ‪ -‬צריך לגרור הטיפה משום מוקף גויל‪.‬מיהו זה דוקא‬ ‫בשעת הכתיבה‪ ,‬כדין נקב ‪ -‬לקמן דין קי”ט (בה”ל ד”ה ועי”כ ולענין תיקון נגיעה ע”ל‬ ‫דין קל”ו‪).‬‬ ‫ואם נגע רגל הה”א והקו”ף בגגן פסול‪.‬ואם יש הפסק‪ ,‬אפילו כחוט השערה‬ ‫‪ -‬כשר‪.‬ואם נמצא בס”ת‪ ,‬שרגל הה”א והקו”ף נוגע בגגו נגיעה דקה‪ ,‬ותינוק‬ ‫דלא חכם ולא טיפש קוראו לאות ‪ -‬אין להוציא ס”ת אחרת בשביל זה‪.‬‬ ‫קט‪.‬אם רגלי האותיות כגון רגל הכ”ף הפשוטה וכיוצא בה‪ ,‬וכ”ש גגי‬ ‫האותיות ואמצען מגיע לסוף הקלף בלי הקף קלף מתחלתו ‪ -‬פסול‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם היא ארוכה כראוי‪ ,‬דהיינו שיש בה שיעור דאפילו אם נגררנה קצת למטה‬ ‫ישאר צורת אות‪ ,‬מ”מ פסול‪.‬ואם רוצה לתקן ‪ -‬יגרר קצת כדי שיהיה מוקף‬ ‫גויל‪ ,‬ואין בזה משום שלא כסדרן‪(.‬סט”ז וס”ק נ”ז נ”ח ס’ וכללי מוקף גויל בסוף סימן ל”ו)‬ ‫ובחזו”א כתב דאפשר דלא מהני גרירה‪ ,‬אבל נוטה שם להקל ע”ש‬ ‫(או”ח סי’‬ ‫ח’ סק”ט ד”ה מ”א) אבל דיבוק מטלית לא מהני להקפת גויל ‪ -‬דבעינן הקפת‬ ‫האות מגוף הסת”מ‪.‬‬ ‫ואם בשעת הכתיבה היה מוקף גויל‪ ,‬ואח”כ נחתך הקלף ועי”ז אין מוקף‪ ,‬או‬ ‫שאכלוהו עכברים ותולעת ‪ -‬כשר בדיעבד‪ ,‬אבל לכתחלה אם יכול לתקן‬ ‫צריך תיקון‪ ,‬ולכן יגרר קצת אם ישאר שיעור אות‪(.‬ס”ק נ”ט ס’ וכללי מוקף גויל‬ ‫בס”ס ל”ו)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום יט‬ ‫‪147‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[יום כ]‬ ‫קי‪.‬כתב רגלה הימיני של הה”א קצרה‪ ,‬או רגלם של אותיות ד’ ל’ פ’ פשוטה‬ ‫צ’ פשוטה קו”ף רי”ש או תי”ו או חי”ת‪ ,‬בין ברגלה הימני בין ברגלה השמאלי‬ ‫‪ -‬אם יש באורך הרגל כמלא אות קטנה‪ ,‬דהיינו יו”ד עם רגל שלה ‪ -‬כשר‪,‬‬ ‫וא”צ להראותו לתינוק‪.‬ואם הראהו לתינוק דלא חכים ולא טפש ולא יכול‬ ‫לקרותו יש להחמיר בזה‪ ,‬ואם אין בו שיעור זה ‪ -‬פסול אפילו התינוק קראו‬ ‫לאות‪(.‬סט”ו וס”ק מ”ב מ”ג מ”ד ובה”ל ד”ה כשר וע”ל סימן ל”ו בצורת האותיות אות צד”י‬ ‫פשוטה)‬ ‫קיא‪.‬שיעור אות קטנה ‪ -‬אם הכתב הוא בינוני‪ ,‬צריך כמלא אות קטנה‬ ‫מכתב זה ואם הכתב הוא גדול‪ ,‬מהני אם האות קטנה הוא מכתב בינוני‪.‬‬ ‫(בה”ל ד”ה מלא) ובחזו”א פסק דלעולם צריך כמלא אות יו”ד ורגל שלו בכתב זה‪.‬‬ ‫(או”ח סי’ ז’)‬ ‫קיב‪.‬אם עשה רגל שמאלי של הה”א קצרה ג”כ‪ -‬צריך שיהיה בה כמלא‬ ‫אות קטנה מכתב זה אם הכתב בינוני‪ ,‬ואם הכתב גדול סגי שהאות קטנה‬ ‫הוא מכתב בינוני‪.‬וצריך להזהיר להסופרים שנכשלים בזה‪ ,‬ובתפילין ומזוזות‬ ‫יכול לתקן ואין בזה משום שלא כסדרן‪(.‬בה”ל ד”ה מלא וס”ק מ’) ובחזו”א פסק‬ ‫דברגל שמאלי של ה”א סגי בשיעור יו”ד קטנה שבקטנה עם רגל שלה‪.‬‬ ‫(או”ח ס” ז’ וע”ש שתמה שדברי המ”ב סותרין זא”ז)‬ ‫קיג‪.‬וכל זה באותיות שאין נשתנה צורתן עי’ כך‪ ,‬אבל באותיות שע”י‬ ‫רגלם הקצרה נדמה לאות אחר כגון וי”ו או ז’ שנראה כיו”ד‪ ,‬וכן ד’ שגגו קצר‬ ‫ונראה כוי”ו‪ ,‬או רגל נו”ן פשוטה או כ”ף פשוטה שהיה קצר ‪ -‬אזי אם יש‬ ‫כמלא אות קטנה דידהו כגון וי”ו או נו”ן פשוטה קטנה‪ ,‬וניכר יפה שהוא וי”ו‬ ‫או נו”ן פשוטה וכיוצא בו ‪ -‬כשר‪ ,‬וא”צ להראות לתינוק אבל אם מספקא‬ ‫ליה אם יש בו שיעור אות צריך להראות לתינוק שאינו חכם ולא טפש‪ ,‬אם‬ ‫אומר שאין בו צורת אות ‪ -‬פסול‪ ,‬ואם אומר שיש בו צורת אות ‪ -‬כשר‪.‬‬ ‫(סט”ז וס”ק מ”ה מ”ו מ”ז ובה”ל ד”ה הפשוטות וד”ה נפסק וד”ה אם תינוק ועיין בשעה”צ אות נ”ו)‬ ‫ובפמ”ג מסתפק לומר‪ ,‬דבזיי”ן שנפסק די כמלא אות קטנה‪ ,‬וא”צ להראות‬ ‫לתינוק‪.‬דבמה שגגו עובר מב’ צדדין מוכח שאינו יו”ד ובדה”ח ובש”א‬ ‫חולקין‪ ,‬וס”ל דדין ז’ כדין ו’‪.‬ועכ”פ אם התינוק קוראו ליו”ד ודאי פסול‪.‬‬ ‫(בה”ל ד”ה כגון)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כ‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪148‬‬ ‫ותינוק דלא חכם נקרא שאינו חכם כ”כ שמבין הענין ומתוך זה הוא אומר‬ ‫האות הנפסק‪ ,‬אבל מה שהוא חכם בהכרת האותיות היטב ואין מבין מה‬ ‫שכתוב לפניו אין זה נקרא חכם והוא כשר‪.‬ולא טפש היינו שאינו יודע‬ ‫לקרות האותיות‪ ,‬אבל אם יודע לקרות האותיות אע”ג שאינו בקי כ”כ‬ ‫בצורת האותיות כשר‪(.‬ס”ק מ”ט נ’)‬ ‫קיד‪.‬וי”א שצריך לכסות להתינוק האותיות שלפניו עד תיבה זו‪ ,‬שאם‬ ‫יתחיל מתחלת המקרא סירכיה נקיט ואזיל‪ ,‬ואפילו תינוק שלא למד באותה‬ ‫פרשה‪ ,‬אפ”ה צריך לכסות לו מה שלפניו עד תיבה זו‪ ,‬אבל תיבה זו וגם מה‬ ‫שלאחריו א”צ לכסות לו כלל בכל גווני‪(.‬ס”ק נ”א)‬ ‫קטו‪.‬וכל דינים אלו (מדין קי”א עד כאן) הוא בין שעשה מתחלה אות‬ ‫קצרה כזו או שעשה ארוכה ואח”כ נמחק קצת מהדיו ונשאר קצרה‪ ,‬וכן‬ ‫אם נפסק באמצע האות ע”י שקפץ הדיו אפילו נשאר קצת רושם אדמימות‬ ‫מהחלודה של הדיו ‪ -‬מקרי נפסק ודינו כדלעיל‪ ,‬דבאותיות שאין משתנין‬ ‫לאות אחרת ‪ -‬רואין אם נשאר כמלא אות קטנה‪ ,‬ובאותיות שדומין לאחרת‬ ‫צריך להראות לתינוק‪.‬אלא דבזה צריך לכסות להתינוק מה שלמטה‬ ‫מההפסק‪ ,‬ואפילו לא היה פרידתו ניכר להדיא‪ ,‬ואפילו נשאר רושם חלודה‪.‬‬ ‫ואם לא כיסה ‪ -‬אפילו תינוק קראו לאות לא מהני‪.‬אבל אם כיסה והתינוק‬ ‫קראו לאות ‪ -‬אפילו אם היה הפסק גדול כשר‪ ,‬דלא גרע מאלו כתב לכתחלה‬ ‫אות קצר כזה‪ ,‬וא”צ שום תיקון‪(.‬סט”ו ט”ז וס”ק מ”א מ”ג מ”ה מ”ח נ”ו קכ”ח ובה”ל ד”ה‬ ‫ואם לאו פסול וד”ה ואם לאו אפי’)‬ ‫וכ”ז בלא תיקון‪ ,‬אבל לענין תיקון ‪ -‬אם התינוק יודע לקרות האות ע”י‬ ‫צירוף מה שלמטה יכול לתקן‪ ,‬אפילו בתפילין ומזוזות‪ ,‬ואפילו נעשה ההפסק‬ ‫בשעת הכתיבה‪.‬ודוקא שלא ניכר להדיא פרידתן‪ ,‬אבל אם ניכר להדיא‬ ‫פרידתן אין מועיל תיקון בתו”מ‪ ,‬אפילו נעשה לאחר הכתיבה‪(.‬בה”ל ד”ה‬ ‫ואם לאו פסול ויתבאר לקמן דין קמ”ז קמ”ח) (ואם נמצאו שריטות דקות‬ ‫בתוך שיעור אות עיין לקמן דין קמ”ח)‬ ‫קטז‪.‬אם אנו רואין שלא נשאר צורת אות כתיקונו‪ ,‬כגון אל”ף שאין‬ ‫היו”ד שלהן נוגעת אל עצמן‪ ,‬בין שאירע ביו”ד העליון ובין בתחתון וכן‬ ‫נקודת הפ”א שאין נוגעת לגגה‪ ,‬וכן לכל אותיות שאינן פשוטות שיש הפסק‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כ‬ ‫‪149‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫באמצען ‪ -‬פסול‪ ,‬ולא מהני קריאת התינוק בזה וכן בפשוטות ‪ -‬אם אנו‬ ‫רואין שאין בו צורת אות‪ ,‬דלא שייך קריאת התינוק אלא במקום ספק‪.‬מיהו‬ ‫לענין תיקון מהני קריאת התינוק‪ ,‬ואין חילוק בין כפופות לפשוטות‪(.‬סט”ז‬ ‫וס”ק נ”ב ובה”ל ד”ה מיהו)‬ ‫קיז‪.‬אם נמחק קצת מעובי האות ‪ -‬אם נשאר שריטה דקה שחור כמו וי”ו או‬ ‫יו”ד דקה כשר‪ ,‬דאין שיעור לעובי האותיות‪(.‬סקמ”א ובבה”ל ד”ה ניקב נשאר בצ”ע)‬ ‫קיח‪.‬יהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים‪ ,‬ואפילו אם הנקב לא יגע בשום‬ ‫אות‪ ,‬רק ישאר באמצע חלל האות‪ -‬אין לכתוב לכתחלה‪.‬ואם יש בו נקב‬ ‫קטן כל כך שהדיו עובר עליו‪ ,‬דהיינו כשמעביר עליו בקולמוס נסתם הנקב‬ ‫בדיו ואין הנקב נרגש בקולמוס ‪ -‬כותבין עליו אע”פ שנפל מעט דיו במקום‬ ‫ההוא ונראה נקב דק כנגד השמש כשר‪(.‬סי”ג וס”ק ל”ב ל”ד)‬ ‫קיט‪.‬ואם הוא נקב שאין הדיו עובר עליו ‪ -‬אם הנקב היה קודם הכתיבה‬ ‫והוא סמוך לאות‪ ,‬בין מחוץ לאות בין בתוך האות ‪ -‬אם נוגע הנקב בהאות‬ ‫פסול‪ ,‬משום שאינו מוקף גויל‪.‬ואפילו הנקב באמצע עובי האות בגגו או‬ ‫ביריכו ודיו מקיפה מכל צד פסול‪.‬ואפילו האות ארוכה שיש בה יותר‬ ‫מכשיעור ועד מקום הנקב יש צורת אות‪.‬ולכן אם יכול לגרר סמוך להנקב‬ ‫וישאר צורת אות מותר לגרר אפילו בתו”מ‪ ,‬ואין בזה משום שלא כסדרן‪.‬‬ ‫ובמקום הדחק‪ ,‬שלא נזדמן לו סופר שיוכל לקלוף בטוב מעט סמוך להנקב‬ ‫אם הוא באותיות שיש להם תוך כגון ה’ או מ’ או שאר אותיות שיש להם‬ ‫ג’ דפנות ויש חלל בתוכן‪ ,‬יכול לסמוך על הפוסקים המכשירים אפילו ניקב‬ ‫כל תוכו (דס”ל א”צ מוקף גויל אלא מבחוץ ולא מבפנים) ואפי’ הנקיבה‬ ‫נגעה קצת בהאות גופא‪ ,‬כל שנשאר שריטה דקה כשר‪ ,‬אבל כ”ף פשוטה‬ ‫וכ”ש וי”ו וכדומה לא מקרי תוך‪ ,‬ופסול לכו”ע‪(.‬סי”ג ט”ו וס”ק ל”ב ל”ד ל”ה ל”ו ל”ז‬ ‫נ”ח ובה”ל ד”ה אבל)‬ ‫קכ‪.‬וכ”ז אם נעשה לפני הכתיבה‪ ,‬אבל אם נעשה לאחר הכתיבה אין בזה‬ ‫חסרון משום מוקף גויל‪ ,‬ודינו הכל כמו בנפסק לעיל דין קט”ו קט”ז‪.‬מיהו‬ ‫אם אפשר לתקן צריך לתקן‪.‬ואם הנקב שנעשה לאחר הכתיבה הוא רק‬ ‫באמצע עובי האות ‪ -‬אפשר דיש לצדד להקל אפילו אם אין בו שיעור אות‬ ‫עד המקום ההוא‪ ,‬כיון דלא נשתנה צורת האות עי”ז‪ ,‬וצ”ע בדין זה‪(.‬סי”ג ט”ו‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כ‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪150‬‬ ‫ט”ז וסקל”ב ל”ד ובה”ל ד”ה האות ובדינים ס”ס ל”ו) ובחזו”א כ’ דבשו”ע משמע להחמיר‬ ‫בניקב כל תוכו אפי’ לאחר הכתיבה‪ ,‬שנפסדה מצורת אות‪.‬ובשעת הדחק‬ ‫יש להקל כדלעיל דין קי”ט (או”ח ס” ח’ סק”ד) אבל בניקב באמצע עובי לאחר‬ ‫הכתיבה נראה בחזו”א דמיקל‪(.‬שם סק”מ)‬ ‫קכא‪.‬ניקב לאחר הכתיבה והגיע הנקב מאות לאות שסמוך לו ‪ -‬כשר‪.‬ויש‬ ‫מחמירין‪ ,‬והעיקר כדעת המקילין‪.‬ומ”מ קשה להקל למעשה‪ ,‬אחרי שכמה‬ ‫אחרונים מחמירים‪.‬מיהו בהצטרף עוד איזה קולא כגון שהאות גדול יותר‬ ‫משיעור והנקב נעשה בסופו באופן שאפילו אם ינכה מקום הנקב ושיעור‬ ‫דהקפת גויל ישאר שיעור הראוי לאותו האות‪ ,‬יש לצדד להקל‪.‬ויותר טוב אם‬ ‫יכול לגרור מעט מעובי הקו של האות ויהיה מוקף גויל‪ ,‬וזה מהני אפילו בתו”מ‪.‬‬ ‫(בה”ל ד”ה ואח”כ) ובחזו”א פסק שפסול כדעת המחמירין‪(.‬או”ח ס” ח’ סק”ד)‬ ‫קכב‪.‬אם יש ספק מתי נעשה הנקב תולין דלאחר הכתיבה נעשה ‪ -‬דמסתמא‬ ‫אם היה בעת הכתיבה היה הסופר רואהו‪ ,‬אם לא שהנקב קטן מאד‪(.‬ס”ק נ”ה)‬ ‫[יום כא]‬ ‫דיני חק תוכות‬ ‫קכג‪.‬כל מקום שנאמר וכתב כגון בתפילין ומזוזות וס”ת וגט‪ -‬פסול בו‬ ‫חק תוכות‪ ,‬דהיינו שחוקק התוך של האות וסביבו וממילא נשאר מה שאינו‬ ‫מוחק בצורת אות‪.‬ואפילו קוצו של יו”ד השמאלי נגמר ע”י חק תוכות‬ ‫מעכב‪ ,‬כיון דבלא הקוץ לא הי’ מתכשר האות עדיין‪(.‬סי”ז וס”ק ס”ג ס”ו וכללי חק‬ ‫תוכות בסי’ ל”ו ועיי”ש בענין גט)‬ ‫קכד‪.‬אם נפלה טפת דיו או צבע אחר לתוך האות ‪ -‬בין שנגע הטפה בגוף‬ ‫האות או לא‪ ,‬או שנפלה הטפה על קווי האות ממש ונתפשט הטפה גם‬ ‫מבחוץ להאות ‪ -‬בין שנעשה בשעת הכתיבה או לאחר הכתיבה‪ ,‬אם ניכר‬ ‫עדיין צורת האות ולא נשתנה ‪ -‬יכול למחוק טפת הדיו ואפילו נתעבה‬ ‫האות עי”ז או הירך ‪ -‬כל שניכר צורת האות יכול לתקן‪ ,‬ואין בזה משום חק‬ ‫תוכות‪.‬ומדינא אפילו תיקון לא בעי‪ ,‬רק יותר טוב שיתקן‪.‬ולכן יכול לעשות‬ ‫תיקון זה אפילו בתו”מ‪ ,‬דבעינן כסדרן ובנפלה הטפה ע”ג קוי האות ממש‬ ‫בשעה שהאות היה עדיין לח ‪ -‬יותר טוב שיעביר ג”כ הקולמוס לשמה ע”ג‬ ‫מקום שהטפה נפלה‪(.‬סי”ז וס”ק ס”א ס”ב ס”ז ובה”ל ד”ה ואינה ניכרת)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כ‬ ‫‪151‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫[ולקול יעקב חייב להעביר קולמוס מעיקר הדין]‬ ‫ואם נפלה הטפה מבחוץ להאות ונגעה בהאות בעת הכתיבה אפילו אם‬ ‫האות ניכרת עדיין ולא נגעה עי”ז לאות אחרת (וכן אם נפלה על קוי האות‬ ‫ונתפשטה מחוץ להאות בעת הכתיבה) צריך לגרור מדינא את הטיפה‬ ‫במקום הנגיעה משום מוקף גויל‪ ,‬כדלעיל דין ק”ח‪(.‬בה”ל ד”ה ועי”כ)‬ ‫קכה‪.‬ואם נשתנית צורת האות‪ ,‬בין שנשתנה עי”ז לאות אחרת‪ ,‬כגון‬ ‫שנפלה טפה לתוך חלל בי”ת ונראית כפ”א‪ ,‬או שאבדה תמונתה ואין שמה‬ ‫עליה כגון סמ”ך ובי”ת שנפלה טפת דיו שם ונתקלקל תמונתו‪ ,‬ואפילו תינוק‬ ‫קוראו כהלכה ‪ -‬כיון שאנו רואין שאין צורתה עליה ואפילו אם ע”י הטפה‬ ‫נחסר רק קוצו של יו”ד בין ימין ובין שמאל ‪ -‬אינו יכול לגרר הטפה וישאר‬ ‫צורת האות‪ ,‬דהוי חק תוכות‪.‬ואפילו מעביר קולמוס על האות לאחר שחק‬ ‫תוכו אינו מועיל‪.‬ואפילו אם הטפה לחה עדיין והאות כבר נתייבש לא‬ ‫אמרינן שהיא ככיסוי בעלמא על האות‪ ,‬כיון שעכ”פ נפסל צורת האות קודם‬ ‫התיקון‪.‬וצריך לגרר קצת מהאות עד שלא ישאר צורת האות עליו כמו‬ ‫שיתבאר לקמן ואח”כ יתקננה אם עדיין לא כתב אות אחר זו‪ ,‬דאל”ה פסול‬ ‫בתפילין ומזוזות‪ ,‬דהו”ל שלא כסדרן‪(.‬סי”ז וס”ק ס”ג ס”ד ס”ה ס”ז ס”ח וכללי חק‬ ‫תוכות בסי’ ל”ו) [ולקול יעקב וקסת הסופר יש לגרוד כל האות]‬ ‫קכו‪.‬ואם יש לו ספק אם האות צורתו עליו או לא ‪ -‬מראה לתינוק דלא חו”ט‪.‬‬ ‫(ס”ק ס”ג)‬ ‫קכז‪.‬אם נפלה טפה קודם שנגמר האות כדינה‪ ,‬וגרר הטפה‪ ,‬ורוצה עתה‬ ‫לגמור האות ‪ -‬בזה יש דעות בין הפוסקים‪ ,‬והאחרונים מצדדים שיש להקל‬ ‫בזה‪.‬אבל אם נפלה על הקלף טפת דיו ממש ונעשה כמין חצי אות ‪ -‬יש‬ ‫להחמיר שלא להשלים האות ע”י כתיבה‪ ,‬אם לא שמושך הטפת דיו הלחה‬ ‫ומזיזה ממקום למקום עד שעושה ממנה אות שלם‪ ,‬דזה הוי כתיבה וכן אם‬ ‫נפלה קודם שנגמר האות כדין‪ ,‬וגמר מתחלה האות‪ ,‬ואין ניכר עדיין ‪ -‬אין‬ ‫תקנה בגרירה כדלעיל‪(.‬ס”ק ס”ז)‬ ‫קכח‪.‬אם נטף שעוה על האות‪ ,‬אף שמכסה להאות ואינה ניכרת ‪ -‬מותר‬ ‫לסלקה‪ ,‬ואין בזה משום חק תוכות‪ ,‬דשעוה אין מבטל הכתב‪(.‬ס”ק ס”א)‬ ‫קכט‪.‬ואם נטף שעוה על אותיות משמות שאינן נמחקין לא יסירנה‪ ,‬שיש‬ ‫לחוש שיתקלף קצת מהאות עמו‪.‬כיצד יעשה ‪ -‬יראה לחמם היטב הגויל‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כא‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪152‬‬ ‫מבחוץ נגד מקום הנטיפה‪ ,‬ועי”ז יוסר השעוה בנקל ולא יודבק בו מהכתב‬ ‫כלל‪(.‬בה”ל ד”ה טפת)‬ ‫קל‪.‬ואם נמצא בשבת בס”ת שעוה ע”ג אות שאינו יכול להסירה בשבת‬ ‫‪ -‬אם נראה האות מתוכה ויכול לקרות כך‪ ,‬כשר‪.‬אך אם הוא מכוסה‪ ,‬שאינו‬ ‫נראה מתוך השעוה‪ ,‬אם נמצא זה בין גברא לגברא ‪ -‬יש להוציא ס”ת אחרת‪.‬‬ ‫ואם נמצא באמצע הקריאה ‪ -‬יש לקרות המכוסה בע”פ‪ ,‬ואח”כ יסיים בה‬ ‫מנין הקרואים‪ ,‬כיון דכבר קרא מה שמכוסה בשעוה ‪ -‬מותר לקרות להלן‬ ‫בס”ת הזה‪ ,‬דאין פסול בזה מה שמכוסה בשעוה‪(.‬שם) [ולקול יעקב זה דוקא‬ ‫אם המכוסה הוא בפרשה אחרת]‬ ‫קלא‪.‬אומן ישראל המתקן סידור הבלוי‪ ,‬ומוכרח לו להניח נייר ולדבקו עם‬ ‫פא”פ על מקום היפה ופוגע בשמות הקדושים שאינם נמחקים ‪ -‬אסור לדבק‬ ‫ע”ג השמות‪ ,‬כיון שא”א לקלפו שיהיו כל האותיות קיימין‪.‬כיצד יעשה‪ ,‬יניח‬ ‫על כל שם ושם נייר בלי דבק או ידבק מעט בשעוה דלא הוי מחיקה ואח”כ‬ ‫ידבק הנייר בפא”פ ויהיה הנייר הב’ מדובק להנייר הראשון המונח על השם‪,‬‬ ‫וזה לא הוי מחיקה‪ ,‬דאם יקלפו הנייר השני יהי’ השם שלם‪(.‬שם)‬ ‫קלב‪.‬טעה וכתב במקום ז’ נו”ן פשוטה ‪ -‬אינו יכול לגררו משום חק תוכות‪,‬‬ ‫וכן דלי”ת במקום רי”ש‪.‬ואפילו נעשה דלי”ת אחר שנגמר כתיבת הרי”ש‬ ‫אינו יכול לגרור ולהעמידו על צורתו‪ ,‬וכן רי”ש במקום דלי”ת או כ”ף במקום‬ ‫ב’ או ב’ במקום כ’ ‪ -‬לא מהני גרירה‪.‬ואפילו ימשוך אח”כ גגו ותחתיתו של‬ ‫הכ’‪ ,‬או שכתב ה’ במקום ד’ ‪ -‬אין יכול לגרור הרגל של הה”א וישאר דלי”ת‪.‬‬ ‫וכן אם עשה כ’ פשוטה למעלה כעין דלי”ת‪ ,‬שלפי דעת הרבה מן הפוסקים‬ ‫היא פסולה ‪ ,‬או דלי”ת שהמשיך רגלו ודומה לכ’ פשוטה‪ ,‬או שעשה גגו של‬ ‫הכ’ פשוטה רחב עד שנראה כד’ או כר’ [והסופרים נכשלים בזה בעו”ה] וכן‬ ‫וי”ו שעשאו כמין רי”ש וכן רגלי הה”א והקו”ף שנגעו בגג אפילו נדבק רק‬ ‫כחוט השערה והתינוק יודע שהוא ה”א או קו”ף‪ ,‬או מ”ם פתוחה שנסתמה‬ ‫אפילו נגיעה דקה כחוט השערה או שנגע רגל האל”ף בגג האל”ף‪ ,‬בין שנגע‬ ‫היו”ד העליון בין היו”ד התחתון שאין להם ליגע אלא בדקות שלהם ואם‬ ‫נגעו במקום אחר פסול ‪ -‬ולא מהני גרירה בכל הני‪ ,‬משום חק תוכות‪.‬‬ ‫ואם לא נפסדה צורת האל”ף‪ ,‬רק נתפשט מעט ואינו דק כראוי ליופי הכתיבה‪,‬‬ ‫ונשאר הפרש‪ ,‬אין בכך כלום וא”צ תיקון‪.‬‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כא‬ ‫‪153‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫ואם לא נדבק עצם היו”ד להאל”ף רק עוקצה השמאלי של היו”ד נגע להאל”ף‬ ‫‪ -‬בזה יכול לגרור מקום הנגיעה‪ ,‬ואפילו נגע בשעת הכתיבה [ובלבד שניכר‬ ‫שהוא עוקץ והוא בדקותו ולא נפסדה צורת האל”ף ויש פוסלין בכל ענין‪.‬‬ ‫(חזו”א או”ח סי’ ט’ סק”ד ה’)‬ ‫וכן הדין ביוד”י השי’ן והצד”י והעי”ן והפ”א שנעשה קו ישר ואין לו צורת‬ ‫יו”ד‪ ,‬וכן אם רגל השמאלי של התי”ו נעשה ישר ולא יצא למטה לחוץ ‪ -‬בכל‬ ‫אלו אין תקנה בגרירה‪ ,‬משום חק תוכות‪.‬וכן עשה חי”ת במקום ב’ זיינין לא‬ ‫מהני שיגרור החטוטרת‪(.‬סי”ז י”ח וס”ק ס”ח ובה”ל ד”ה וכתב וס”ק ס”ט ע”ג ע”ב ע”ז ע”ו‬ ‫פ”ג ע’ ובה”ל ד”ה מ”ם וס”ק פ”ו פ”ז ובה”ל ד”ה או פני וס”ק צ’ צ”א)‬ ‫קלג‪.‬ומה תקנתם של כל אלו [אם עדיין לא כתב אחר זה‪ ,‬דאל”ה אין לו‬ ‫תקנה בתו”מ משום שלא כסדרן‪ ,‬אם לא שימחוק כל מה שכתב אחר כן‪ ,‬אם‬ ‫אין בו משמות שאינן נמחקים מלבד באלו שיתבאר שאין בזה משום שלא‬ ‫כסדרן] אם יכול להמשיך האות או להעבותו שיהא בו צורתו הראוי בלי‬ ‫גרירה יכול לעשות כן‪ ,‬כגון ר’ שכתבו ד’ או ד’ שכתבו רי”ש יוסיף עליהם דיו‬ ‫ויעשנו בצורתו‪.‬‬ ‫וכן ב’ במקום כ’ או כ’ במקום ב’‪ ,‬וכן ד’ שהמשיך רגלו ודומה לכ’ פשוטה ‪-‬‬ ‫ימשיך ג”כ גגה שיהא נראה לכל שהיא ד’‪ ,‬או עשה כ’ פשוטה למעלה מרובע‬ ‫כעין ד’ ‪ -‬יוסיף דיו ויעשנה עגולה‪.‬או שעשה גגו של כ’ פשוטה רחב ונראית‬ ‫כד’ או כר’ ‪ -‬ימשוך הרגל עד שיהיה כפלים כמו הגג‪ ,‬אם יש לו מקום‪.‬או‬ ‫יוד”י האל”ף והשי”ן והצד”י והעי”ן והפ”א ורגל השמאלי של התי”ו שנעשו‬ ‫קו ישר ואין בו צורת יו”ד ‪ -‬יכול להוסיף דיו ולעשותם כמין יו”ד [אבל אם‬ ‫נתעבו מעט ונשאר צורת יו”ד אין צריך שום תיקון] אבל כתב ה’ במקום‬ ‫ד’ אינו יכול למשוך גג הד’ ‪ -‬דבלאו הכי צורתו עליו‪ ,‬וצריך לגוררו כדלקמן‪.‬‬ ‫(ס”ק ס”ח ע”ב ע”ג ובה”ל ד”ה ורי”ש וס”ק צ”א)‬ ‫קלד‪.‬ואם רוצה לגרר‪ ,‬או שאינו יכול להוסיף דיו ולמשוך האות וצריך לגרר‬ ‫‪ -‬בזה יש חילוק‪ ,‬שאם הפסול נהיה אחר שנגמר צורת האות כתיקונה ‪ -‬די‬ ‫שיגררנו עד שיבטלנו מצורת אות‪ ,‬ואח”כ יחזור ויתקננו‪.‬כגון אם מתחלה‬ ‫כתב רי”ש ואח”כ טעה ועשה בו תג כעין דלי”ת צריך לגרור הגג או הירך עם‬ ‫התג‪ ,‬ויחזור ויכתבנו כמין רי”ש‪.‬‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כא‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪154‬‬ ‫[יום כב]‬ ‫אם נגע רגל הה”א בגגה ‪ -‬צריך לגרור כל הרגל‪ ,‬דכ”ז שנשאר משהו רגל‬ ‫עדיין יש צורת ה”א עליו‪.‬ואם נגע רגל הקו”ף בגגה א”צ לגרור כל הרגל‪ ,‬רק‬ ‫די שיגרור עד שלא יהא נראה כמו קו”ף‪ ,‬או שיגרור גג הה’ והק’ עד שהרגל‬ ‫יהיה חוץ לגגה‪ ,‬ועי”ז נתבטל צורתה‪ ,‬ואח”כ ימשיך הגג ויעשה מעט הפרש‪.‬‬ ‫ובמקום הדחק‪ ,‬שאין תקנה במחיקת האות משום שלא כסדרן‪ ,‬וכתב שם‬ ‫הקודש אחריו ‪ -‬אפשר שיש להקל ברגלי הה”א והקו”ף‪ ,‬אם נגעו בודאי אחר‬ ‫הכתיבה בגגו נגיעה דקה כחוט השערה‪ ,‬עד שתינוק קוראו לה’ וק’ ‪ -‬ע”י‬ ‫גרירה אפילו בתו”מ‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫ומ’ פתוחה שנסתמה ‪ -‬צריך לגרור מהנו”ן עד שיבטלו מצורת אות או‬ ‫מהוי”ו‪ ,‬וצ”ע אם מהני לגרור חצי הוי”ו או צריך לגרור כולו‪ ,‬וזה תלוי אם‬ ‫עשה הוי”ו קצרה מתחלה אם כשר האות‪ ,‬וא”כ יש עליה צורת אות וצריך‬ ‫לגרור כולה‪.‬ואם פסול‪ ,‬א”כ אין עליה צורת אות וסגי כאן שיגרור מקצתה‪.‬‬ ‫(ס”ק פ”ה ובה”ל ד”ה יגרור הרגל וד”ה משום וד”ה רגלי הה”א וד”ה כל החרטום) [ולקול יעקב‬ ‫יש למחוק כולה לכתחילה]‬ ‫ובחזו”א פסק שרגל המ”ם השמאלית א”צ להגיע עד כנגד קו התחתון של‬ ‫המ”ם‪ ,‬אלא כל שהתינוק קוראו למ’ סגי‪(.‬או”ח ס” ח’ סק”ו וע”ל דין קל”ה)‬ ‫קלה‪.‬ואם הפסול נעשה בשעת כתיבה ‪ -‬אז כל מה שנכתב אחר הפסול‬ ‫בודאי צריך לגרור‪.‬ומלבד זה צריך לפעמים לגרור גם כל האות‪.‬‬ ‫ויש חילוק בזה‪ ,‬דבאותיות הנכתבות בב’ כתיבות כמו מ”ם פתוחה שנכתבת‬ ‫כמו נו”ן כפופה ואח”כ תולין וי”ו בצידה ומחברים‪ ,‬ולכן אם הפסול נעשה‬ ‫בשעת כתיבת הוי”ו ‪ -‬א”צ לגרור רק הוי”ו‪ ,‬שהנו”ן נעשה בכשרות‪.‬אבל אם‬ ‫הפסול נעשה בשעת כתיבת הנו”ן‪ ,‬לפני שכתב הוי”ו ‪-‬צריך לגרור כולו‪.‬וכן‬ ‫גימ”ל מקרי נכתב בב’ כתיבות‪ ,‬וכן רגל הה”א והק’ שנגעו בגגן ‪ -‬א”צ לגרור‬ ‫רק הרגל אבל אותיות שנכתבין בכתיבה אחת‪ ,‬כגון רי”ש ד’ וי”ו ך’ פשוטה‬ ‫וכל כה”ג שנכתבים בפעם א’ ‪ -‬צריך לגרור כולו‪ ,‬בין הירך בין הגג‪.‬‬ ‫ואם אירע כך בכ”ף של אלקיך שעשאו רחב כד’ או רי”ש‪ ,‬ואין יכול למשוך‬ ‫כדין משיכה הנזכר לעיל דין קל”ג יש להקל‪ ,‬דדי שיגרור הגג ולא הירך ויתקננו‪.‬‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כב‬ ‫‪155‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫ואם נדבק יו”ד התחתון של א’ בגגו ‪ -‬ימחוק הרגל כולו‪ ,‬ויותר א”צ דהו”ל‬ ‫כנכתב בב’ כתיבות‪.‬אבל אם נגע יו”ד העליון ‪ -‬נכון לכתחלה לגרור כל‬ ‫האל”ף‪ ,‬אפילו יו”ד התחתון‪ ,‬שממילא נכתב כולו בפסול‪.‬ובדיעבד‪ ,‬אם לא‬ ‫גרר יו”ד התחתון‪ ,‬רק רגל העליון והגג ‪ -‬אין להחמיר‪[.‬ולקסת הסופר ימחק‬ ‫כל האות] אבל אם לא גרר גם הגג רק יו”ד העליון ‪ -‬צ”ע‪.‬ומ”ם שנסתמה‬ ‫קודם שגמרה ‪ -‬יכול לגרור הסיתום‪ ,‬כיון שעדיין צריך להוסיף ברצועה‬ ‫המשופעת כמין יו”ד‪ ,‬ולכן יגרור בתחלה הדיבוק ואח”כ יגמור‪(.‬סי”ח וסקע”ה‬ ‫ע”ו ע”ז פ”ג פ”ד פ”ה פ”ט ובה”ל ד”ה ונסתמה וד”ה ורי”ש וד”ה יגרור כל וד”ה נגע)‬ ‫ובחזו”א חולק על כל זה ופסק‪ ,‬שאין חילוק בין אות שנכתב בכתיבה אחת‬ ‫לב’ כתיבות אלא דבכל מקום צריך למחוק כל מה שנכתב בפסול וגם לפוסלו‬ ‫מצורת אות‪ ,‬ויותר מזה א”צ למחוק‪.‬ואם נגע יו”ד העליון של האל”ף בגג‬ ‫בשעת כתיבת הגג‪ ,‬והיו”ד כבר היה נכתב כהלכתו ‪ -‬א”צ לגרר רק הגג והיו”ד‬ ‫התחתון‪ ,‬וחוזר וכותבן‪ ,‬שהם נעשו בפסול‪.‬ואם כתב בתחלה הגג ואח”כ‬ ‫היו”ד העליון ונגע בגג ואח”כ היו”ד התחתון ‪ -‬צריך לגרור ב’ היודי”ן‪ ,‬אבל‬ ‫לא הגג‪.‬וכן בכל אות צריך לגרור כל מה שנכתב בפסול‪.‬ואם עי”ז נפסל‬ ‫מצורת אות סגי‪ ,‬ואם לאו יגרור עוד עד שיפסל מצורת אות‪ ,‬וחוזר וכותבו‪.‬‬ ‫(או”ח ס” ח’ סק”ו י’ ועיי”ש שכתב שבדברי המ”ב יש כמה סתירות בזה)‬ ‫קלו‪.‬אם נגע אות באות אפי’ בנגיעה כל דהו קודם שנגמר הכתיבה בס”ת‬ ‫(או בתו”מ ועדיין לא כתב אחריהם) יגרור ויפסלנו מצורת אות‪ ,‬כנ”ל בדין‬ ‫קל”ה ואם כבר כתב בתו”מ אחריהם או שנגעה אחר הכתיבה ‪ -‬אם לא‬ ‫נשתנה צורת האות יכול לגרור מקום הדיבוק‪.‬‬ ‫ואפי’ באותיות השם שנגמרו ודיבוקן למטה או למעלה רשאי לגרור‪ ,‬וגם אין‬ ‫בזה משום שלא כסדרן‪.‬אבל אם כל אורך האות דבוקה לחבירתה לא מהני‬ ‫גרירה‪ ,‬והפר”ח מיקל בזה מיהו דוקא אם לא נשתנה צורת האות בזה‪ ,‬אבל‬ ‫אם נשתנה צורת האות ואין התינוק יכול לקרותה‪ ,‬וכ”ש אם נשתנית לצורת‬ ‫אות אחרת (כגון ו’ שנדבק בסופו לנו”ן כפופה דיבוק עב עד שהתינוק דלא‬ ‫חו”ט יקראנו לט’) לא מהני בזה גרידה‪ ,‬וצריך לגרור ולפסול מצורת אות את‬ ‫הו’ וגם את הנו”ן ששניהם נפסלו‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪(.‬סי” וס”ק ע”ח ע”ט פ’ פ”א‬ ‫ובה”ל ד”ה ואם גרר ושעה”צ אות צ”א)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כב‬ ‫שונה הלכות‬ ‫‪156‬‬ ‫קלז‪.‬וכל דינים אלו הוא בין שנפלה טפת דיו ופסלה האות‪ ,‬כדלעיל דין‬ ‫קכ”ד‪ ,‬ובין שכתב האות בטעות‪(.‬ס”ק ס”ז) וכל התיקונים הללו שכתבנו לא‬ ‫מהני בתו”מ אם כתב אחריהם משום שלא כסדרן‪ ,‬רק במקום שביארנו‬ ‫בפירוש שיכול לתקן אף בתו”מ‪(.‬ס”ק ע”ד)‬ ‫דיני שלא כסדרן‬ ‫קלח‪.‬תפילין ומזוזות צריכין שיהיו כתובים כסדרן מן התורה‪ ,‬דכתיב והיו‬ ‫הדברים ‪ -‬כסדרן‪.‬בין הקדים פרשה לפרשה ובין תיבה לתיבה או אות לאות‬ ‫‪ -‬פסול‪.‬אבל בזה האות גופא לא שייך שלא כסדרן‪ ,‬כגון צד”י שמורכב‬ ‫מיו”ד נו”ן וכתב הנו”ן ואח”כ היו”ד לא הוי שלא כסדרן‪ ,‬וכל כה”ג‪.‬וכן‬ ‫אם כתב מקצת אות ועדיין לא כתב האות שמקודם‪ ,‬יכול לכתוב האות‬ ‫שמקודם ואח”כ להשלים האות‪ ,‬ולא הוי שלא כסדרן‪ ,‬דכל שלא כתב אות‬ ‫שלם מקרי כסדרן‪.‬‬ ‫אבל אם כתב יו”ד בלא קוצו השמאלי או אל”ף ועי”ן ושי”ן וכדומה שאין‬ ‫נוגע היו”ד בהאות‪ ,‬ואח”כ כתב מקודם ‪ -‬יש בו משום שלא כסדרן‪ ,‬כל‬ ‫שהתינוק קוראו לאות‪.‬וכ”ש אם לא נחסר באות רק תגין או שאר דברים‬ ‫שאינם מעכבים‪ ,‬ואח”כ כתב מקודם שיש בו משום שלא כסדרן‪(.‬כללי שלא‬ ‫כסדרן בסימן ל”ו ועיין לעיל דין כ”ג כ”ד לענין נגיעת תגין ותיקונן)‬ ‫קלט‪.‬אם מצא שחסר אות אחת ‪ -‬אין לו תקנה אלא א”כ יגרור מכאן עד סוף‬ ‫הפרשה (אם אין שם שמות שאינן נמחקים) ויכול לכתוב מה שחסר ואח”כ‬ ‫יגרוד השאר שנכתב בפסול‪(.‬סכ”ג וס”ק ק”ח ובה”ל ד”ה אין לו כמו שחזר בו בגליון)‬ ‫קמ‪.‬אם מצא שיתר אות אחת יש לו תקנה ע”י שיגרור אותה‪ ,‬אם היא‬ ‫בסוף תיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע תיבה ‪ -‬אי אפשר לגרור‪,‬‬ ‫משום שיהיה נראה כשתי תיבות עי”ז‪.‬אלא א”כ יכול למשוך האות שלפניה‬ ‫שתמלא מקומו‪ ,‬כגון לאבותיך שכתבו מלא וי”ו אחר הב’‪ ,‬יגררנה וימשוך‬ ‫הב’ שלפניה שתמלא מקומה‪.‬וכן אם התיקון תלוי בכ”ף או דלי”ת או רי”ש‬ ‫שאפשר להמשיכן מעט למלא אות היתירה שנגררה יעשה כן‪ ,‬ואין בזה‬ ‫משום שלא כסדרן‪(.‬סכ”ג וס”ק קי”ב)‬ ‫השיעור היומי‬ ‫יום כב‬ ‫‪157‬‬ ‫שונה הלכות‬ ‫קמא‪.‬אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר האות היתירה ‪ -‬שאי‬ ‫אפשר להמשיכן לאחוריהן עד שיגרר מהן תחלה‪ ,‬כגון שאר שכתוב בתורה‬ ‫חסר שכתבן מלא וי”ו אחר האל”ף‪ ,‬שאי אפשר למשוך הרי”ש לאחריה עד‬ ‫שיגרר רגלה תחלה ונמצא שביטל צורתה‪ ,‬וכשמתקנה אח”כ נמצא כותב‬ ‫שלא כסדרן‪ ,‬אין לו תקנה אא”כ יכול למלאות מקומו על ידי שיעבה קצת‬ ‫האות שלפניה ושל