Jewish Laws and Customs (PDF)
Document Details
Uploaded by Deleted User
Tags
Summary
This document presents Jewish laws and customs related to the Sabbath and festivals. It details the specific prohibitions and observances for these occasions, along with their significance in Jewish tradition.
Full Transcript
ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה). מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ ,אלא מעבודת יצירה -אסור לבצע 39 מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן).זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איז...
ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה). מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ ,אלא מעבודת יצירה -אסור לבצע 39 מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן).זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איזושהי הצהרת בעלות על העולם ,והשבת באה להזכיר לאדם את מקומו כיציר הבריאה ולא כיוצרה. בשבת מצווים לדאוג שגם הבהמות ינוחו ,ובגלל שהבהמה מוגבלת לעולם החומר ,הקריטריונים למנוחתה הם פיזיים בלבד ,בשונה ממנוחת האדם שהמרכיב החשוב בה הוא הרוחני.לכן ,מלאכות שנעשו ללא כוונה ,או כאלה שיש בהן רק הרס ,אינן אסורות כי אין בהן אזכור למלאכת הבריאה של האלוהים.בפועל אסורות עלינו פעולות נוספות שמקורן ב"דרבנן". האיסורים הם ה"שמור".ובנוסף קיימת מערכת מצוות שיש לקיים בשבת כדי למלאה בתוכן רוחני -ה"זכור".אחת המצוות שיש לקיים היא "עונג שבת" המחייבת לאכול ,לשתות ולשמוח בשבת (לכן לא אמורים לבצע עבודות קשות מידי גם אם אין בהן יצירה).לפי היהדות הגוף והחומר נבראו ככלי עזר לטיפוח הרוח ,והשילוב בשבת בין ה"זכור" ל"שמור" הוא ישום של עיקרון זה ("כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם -כי על מוצא פי ה'" -הלחם חיוני אבל הוא לא מכוון את חיינו אלא "מוצא פי ה'").בעונג השבת ,האדם נמנע מיצירה ,ולכן אינו חושב שהוא "בעל הבית" ,אלא מרגיש שהוא נבחר והוזמן לנוח ביום מנוחתו של הבורא האמיתי. השבת היא גם זכר ליציאת מצרים -השביתה ממלאכה אמורה לחדש בקרבנו את תחושת החירות :מאז מצרים אנו בני חורין ,ובשמירת שבת אנו מסירים כל עול ,גם זה שהטלנו על עצמנו.זה משחרר את האדם מלחצים ומאפשר לו להתמקד בנשמה. השבת ,על העקרונות החשובים המובאים בה ,היא מקור ברכה לפרט ולכלל :ההקפדה על הלכות השבת תרמה רבות לעיצוב אופיו של העם ,והעצירה השבועית הזו ממרוץ החיים מעידה בוודאות שיש לשומר השבת ערכים ,העולים בחשיבותם על הישגים חומריים כלשהם. יום השבת מסמל את עליונות הרוח על החומר ומהווה תזכורת לעולם הבא שכולו רוח.עונג שבת הוא "טעימה" מעולם שלא חסר בו דבר ,ומבטא כמיהה לקיום חזון אחרית הימים. משפחה השומרת שבת היא ללא ספק מלוכדת ויציבה ,הלא המפגש העיקרי בין בני הבית הוא סביב השולחן בצילה של קדושה.השבת מעניקה לכל יהודי באשר הוא את המימד הרוחני שלו ,ומאפשרת לו לעצור מידי שבוע ולהרהר במעשיו. לסיכום ,דווקא במאה ה 20 -בה האדם טרוד מאוד בעיסוקיו החומריים וכמעט מחשיב את עצמו לשליט היחיד בתבל, השבת חשובה מאוד כדי להזכיר לו את מקומו בעולם. נושא ב' -יום טוב יום טוב /ש' מן ההר וי' איזנברג ימי המועדים התורה צוותה לעם ישראל את שלושת הרגלים ,את ראש השנה ואת יום הכיפורים.הימים המוגדרים 'ימים טובים' או 'מועדים' ,הם אלה בהם אסורה כל מלאכה.הימים הם הראשון והשביעי בפסח ,הראשון והשמיני בסוכות ,בשבועות -יום אחד ,ראש השנה ויום הכיפורים.בשלושת הרגלים -פסח ,סוכות ושבועות ,צריך לעלות לבית המקדש ולהקריב קורבנות עולה ושלמים.יש לעשות זאת ביום הראשון ,אבל אפשר להשלים עד שביעי של פסח ושמיני עצרת בסוכות.גם בשבועות אפשר לעלות לרגל במשך 7ימים.גם בימי חול המועד ,בראשי חודש ובשבתות העלו קורבנות בבית המקדש. כמו כן נאסרה עבודה ביום הראשון והאחרון של פסח וסוכות ,בחג שבועות ,ביום כיפור ובראש השנה.מותרת הכנת אוכל בכל החגים למעט יום כיפור שהוא כמו שבת. המצוות במועדים ביום כיפור -מצווה לצום. בראש השנה -מצווה לתקוע בשופר /זכרון תרועה. 11 בשבעת ימי סוכות -מצווה לשבת בסוכה וליטול לולב. בשבעת ימי פסח -מצווה לאכול מצה ,ואיסור לאכול חמץ. חג שבועות -אין לו מצווה מיוחדת.נהוג לעסוק בתורה (כי זה חג מתן תורה) ,ולאכול מאכלי חלב ודבש (בגלל "דבש וחלב תחת לשונך").כמו כן ,קוראים את פרשת מתן תורה והפטרת מעשה מרכבה מספר יחזקאל ,והרב עולה למפטיר. קורבנות החג ואסרו חג ביום ראשון של חג מקריבים קורבן ,מי שלא הספיק ביום הראשון -משלים במשך כל ימי החג. כשחג שבועות נפל בשבת ,הקריבו ביום המחרת ו"משכו" את השמחה יום נוסף לו קראו "איסרו חג" ,או "יום טבוח". בעקבותיו קראו לכל יום שאחרי החג" -איסרו חג". בירושלים נהגו בששת הימים שאחרי שבועות לא לומר תחנון כזכר למקדש. איסור מלאכה ביום טוב כל מלאכה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב (בחגים) ,פרט למלאכת אוכל נפש (הכנת אוכל) ולהוצאה מרשות לרשות (שהכרחית להכנת מזון).מותרים רק שחיטה ובישול ,לישה ואפיה.יש מלאכות שאסורות ביום טוב למרות שהן קשורות בהכנת מזון; כמו בציר ,קציר ,טחינה וצייד וכו' ,מפני שהן לוקחות זמן רב ,והאדם עלול לשקוע בהן ולהיגרר לעבודת ימי חול (יקצור את כל השדה ולא רק מה שנחוץ לאותו היום) ,ולהימנע משמחת יום טוב.למרות שמותר לבשל ביום טוב ,אם טיב התבשיל אינו נפגם כשמכינים אותו קודם ,עדיף להכינו מראש. הבערת אש -מותר להוסיף עצים ודלק לאש בוערת לצורך הכנת האוכל ,ולשנות או לכבות את הלהבה (רק בשביל הכנת אוכל ולא לצרכי חיסכון) ,אבל אסור להבעיר אש חדשה.לכן ,אסור להדליק גפרור ,מצת ,מכשיר חימום חשמלי ונורת חשמל.מותר להפעיל מכשיר חשמל הפועל באמצעות אלקטרומוטור. מתוך שהותרה לצורך-הותרה שלא לצורך -כל מלאכה שאסורה בשבת ,אסורה גם ביום טוב אלא רק לצורך אכילה, חוץ מהוצאה מרשות לרשות ומהבערה (כי שניהם לצורך אכילה). אם צריך ,אפשר להוציא מרשות לרשות ולהבעיר אש גם לצורכי יום טוב אחרים ולא רק להכנת אוכל (מכניסים ומוציאים, מאירים וכו'). הכנה מיום טוב לשבת -ביום טוב ,אסור לבשל ליום הבא אחריו ,גם אם זה יום טוב שני או שבת.הסיבה :אם אדם יתרגל להכין מיום טוב לשבת ,הוא עלול להכין גם מיום טוב ליום חול.ובנוסף שמחת יום טוב עלולה להשכיח ממנו את קדושת השבת ,והוא עלול לשכוח להתכונן לשבת (לכן עליו להכין האוכל לחג שני או לשבת בערב יום טוב). -אם אדם בישל ביום טוב בבוקר כמות גדולה עבור יום טוב בלבד ,מתוך ציפייה לאורחים ולא מתוך כוונה שיספיק למספר ימים ,או אם בישל כמות גדולה מתוך רצון לחסוך ,מותר לאכול מה שנשאר לו. -אם אדם בישל ביום טוב בערב ולא הספיק לאכול ,אסור לו לאכול.אם שבת חל אחרי יום טוב ,צריך לעשות בערב יום טוב ערוב תבשילין. -מותר לשחוט בהמה גוססת ולצלות אותה ,בתנאי שיש לו פנאי לאכול ממנה כזית באותו היום.כמו כן מותר לצלות קדירה מלאה בשר ,גם אם אין צורך בכל הכמות ,אם התבשיל מתבשל טוב יותר כשהקדרה מלאה. עונשו של מחלל יום טוב -עונשו של העושה מלאכה ביום טוב קל מזה של העושה זאת בשבת ,ובכל זאת אסורה המלאכה ,כדי שהעם יזכור את הניסים שעשה ה' ,ושיהיה פנוי לספר עליהם לבניו. עושה מלאכה בשבת :במזיד ובהתראה -סקילה ,שלא בהתראה -כרת ,בשוגג -חטאת.מלאכות שנעשות בשוגג- מתקבצות לקבוצות ,ונענש עבור כל קבוצה בנפרד.עושה מלאכה ביום טוב :במזיד ובהתראה -מלקות ,שלא בהתראה- פטור.מלאכות רבות בהתראה נחשבות כאחת ,ונענש רק על אחת. רמב"ם ,הלכות יום טוב ,פרק ו' 12 כבוד יום טוב ועינוגו -כמו את השבת ,חובה לכבד יום טוב (לעסוק בהכנות ,רחצה ,בגדים נקיים ,לא לאכול הרבה לפני כדי להגיע שבע לארוחה) וגם להתענג (באכילת בשר ,שתיית יין וכד').בכל הימים הטובים וחול המועד שלהם אסורים הספד ותענית.חובה לשמוח בהם כמו שנאמר "ושמחת בחגך" ,כדי לקיים את השמחה במלואה יש לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה למזון ,כדי שגם הם ישמחו. התנהגות בחגים -צריך ללכת בבוקר לבית כנסת; לומדים עד חצי היום ומתפללים תפילת מנחה ,ואחרי זה חוזרים לבתים לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.צריך לשמוח אבל לא להשתכר ולהתהולל. עירוב תבשילין איסור הכנה -מלאכות שמותר לעשות ביום טוב (כמו הכנת אוכל) עושים רק מה שצריך לאותו היום. יום טוב בערב שבת -אסור להכין מיום טוב לשבת.למרות שהשבת קדושה מיום טוב ,גם לכבודה אסור להתכונן בו, אלא אם כן מניחים "עירוב תבשילין" בערב יום טוב. עירוב תבשילין -בערב יום טוב מניחים לחם ותבשיל שהוכנו לשבת ,ומברכים" :בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".כך ההכנות לשבת יהיו לכאורה רק סיום של המלאכה בה החלו לפני כניסת החג. -אם נאכל ביום טוב כל הלחם והתבשיל שהוכן לשבת ,אסור לעשות מלאכה לשבת ,וצריך לשאול חכם כיצד לנהוג. יום טוב שני של גלויות שני ימים של ראש השנה ויום טוב שני בגלות -בגלויות ,בשל אי הודאות לגבי היום בו קידשו בסנהדרין את החודש, לא יכלו לדעת בדיוק באיזה יום חל החג ,ולכן הנהיגו שני ימים טובים.לכל מועד התווסף "יום שני של גלויות" ,פרט ליום הכיפורים בשל הסכנה שיש בצום ממושך.בא"י ניתן היה לדעת מתי קודש החודש ולכן חגגו רק יום אחד.ראש השנה יוצא מכלל זה ,כי הוא חל בראש חודש (השליחים לא יצאו בחג להודיע על מועד מולד הירח) וגם בארץ חגגו אותו יומיים. יום טוב שני לאחר הנהגת הלוח -אחרי קביעת הלוח (למרות שתמיד ידעו מתי ראש החודש) ,בגולה עדיין חגגו שני ימים ובא"י יום אחד (פרט לראש השנה בו חגגו יומיים).בני ישראל שנוסעים לחו"ל וכוונתם לחזור ,מתפללים ביום השני תפילת חול כנהוג בארץ ,אבל שובתים ממלאכה כמקובל בחו"ל.אנשי חו"ל הנמצאים בארץ ,ינהגו בתפילות ובמלאכה כמו בחו"ל. דינים המיוחדים ליום טוב שני -למרות שיום טוב שני חשוב כמו היום הראשון יש בו הקלות מסוימות: .1מותר לקבור מת ע"י יהודי (בשבת אסור בכלל ,וביום טוב ראשון מותר ע"י גוי). .2מותר לטפל בחולה גם אם לא נשקפת סכנה לחייו ,למעט בראש השנה. .3אם יום טוב ראשון חל ביום חמישי ,ושכחו לעשות עירוב תבשילין ,מותר לעשות עירוב תבשילין ביום טוב השני בלווי אמירת תנאי (למעט ראש השנה). חול המועד ימי חול המועד :הימים שבין הראשון והשביעי בפסח ( 5ימים בארץ ו 4-ימים בגולה) ,בין שני הימים הטובים -הראשון והשמיני בסוכות ( 6ימים בארץ ו 5-ימים בגולה) נקראים "חולו של מועד" או "מועד".ימי חול המועד הם אינם ימי שבתון, אך יש מלאכות שאסור לעשות בהם ,כדי להבדילם מימי חול רגילים ,וכדי שיהיה פנאי ללמוד בהם תורה ולעסוק בענייני החג. מלאכה בחול המועד.1 -כל מה שהכרחי לצורך הקיום בחול המועד ולא תכננו מראש ובמתכוון לעשותו-תיקון דלת שבורה ,תיקון בגד שנקרע ,גיהוץ בגד שכובס .2.עבודות שאם לא יבוצעו יגרם הפסד גדול ,ובתנאי שלא כיוונו עשייתם לחול המועד -השתתפות ביריד מסחרי ,השקיית גינה ,עבודות חיוניות בשדה וכו'.3.העסקת פועל הזקוק לשכר כדי שיהיה לו מה לאכול במועד. 13 מלאכה לצורך הציבור -דבר נוסף שמותר בחוה"מ הן עבודות לצורך הציבור שנעשות בצוותא כגון בניית מקלט (כי בחוה"מ לכולם היה זמן והתפנו ממטלות אחרות ויכלו לעזור).אם העבודות לא יתבצעו ,יתבטלו צרכי ציבור ולא ייעשו כלל.גם אם פועלים מבצעים ואין הם פנויים במועד אחר -מותר. תספורת וגילוח -הכביסה ,התספורת והגילוח (למעט אצל ילדים שאינם בני מצווה ,או בגדים שחייבים) ,על אף שהן מלאכות שיש בהן צורך הן אסורות בחול המועד ,כדי לא לאפשר לאדם לדחות את ביצועם לאחרי החג הראשון.זה גורם לאדם להתאמץ להספיק לעשותם לפני החג ,ובכך לכבדו כראוי. נושא ג' -ראש השנה מעשה איש ופקודתו /ר"י מירסקי אלוהים קבע יום אחד בשנה של חשבון נפש ,פעם בשנה ולא פעם בכמה שנים ,כדי שהאדם יוכל להתמודד עם מה שעשה במשך השנה.אם אדם חטא והחטיא אחרים ,כל החטאים שלהם נרשמים לחובתו".הדין קודם לחשבון" כי גם לאחר שמענישים אדם על חטא ,ייתכן והחטא התגלגל וגרם לאחרים לחטוא ,ובחשבון שיעשו לו בסוף השנה יזקפו לחובתו עוד חטאים ,גם אם חזר בתשובה ולא חטא בחטאים חדשים בעצמו.לכן על האדם להיזהר במעשיו עם הבריות כדי שלא יכשילם.פירוש אחר -דין על החטאים שעשה ,וחשבון על המצוות שיכול היה לעשות בזמן זה. מי שפגע בחברו צריך ללכת אל חברו ,להתוודות לפניו ולבקש ממנו מחילה.אם אדם שפגעו בו מחל לחברו ,אפילו מדעת עצמו בלי שהפוגע ביקש מחילה ,נמחה החטא שבין אדם לחברו ,אבל החטא האחר שבין אדם למקום אינו נמחה, עד אשר יבוא הפוגע לבקש את מחילתו.הסיבה לכך היא שהחוטא אינו מכיר בחטא ,ואין כאן חרטה ותשובה.אם הפוגע מבקש סליחה והחבר לא סולח -החבר רשע. בפגיעה באדם יש שתי עבירות :האחת -בין אדם לחברו בגלל פגיעה בכבודו.השנייה -בין האדם למקום כי לא קוימה המצווה "ואהבת לרעך כמוך".בפגיעה בתלמיד חכם יש עבירה נוספת -ביזיון תורתו. הדין בראש השנה /ר"י מירסקי ראש השנה בחודש תשרי ,נקבע כיום הדין של האדם.אלוהים דן את בני האדם על כל קורותיהם במשך השנה".מרשית השנה" -רשית ללא אלף -רמז לתשרי".תקעו בשופר בכסה ליום חגנו כי חג לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" .ראש השנה הוא החג היחיד שחל בתחילת החודש כשהירח מכוסה. רבי אליעזר טוען ,שהזמן הזה הוא המתאים ביותר כיוון שהאדם הראשון נברא בראש השנה ,ובאותו יום דן אותו אלוהים על חטאו ויצא פטור (וזה סימן לבניו שיעמדו לדין ביום זה ויצאו פטורים).אבל ההסבר הזה הוא רק ע"פ דעתו של רבי אליעזר ,שסבר שבתשרי נברא העולם. רבי יהושע טוען שבניסן נברא העולם ,וההסבר שלו לקביעת התאריך לתשרי ,הוא שבחודש זה חל יום הכיפורים ,אז נתרצה אלוהים לאחר מעשה העגל ,ונקבע ליום סליחה ומחילה. -בראש השנה הרגשות מעורבים :שמחה של הרבים על כך שאלוהים יוציא את העם זכאי בדין ,ופחד של האדם היחיד מפני גזר דינו.מסיבה זו ,שלא כמו בחגים אחרים ,לא לובשים בראש השנה משי ורקמה.היחיד יכול למשוך אליו מעמד של רבים אם יפעל לטובת כלל הציבור ויעסוק בתורה ,צדקה וגמילות חסדים.במקרה זה יסלחו לו חטאיו.כוחה של תפילה בציבור הוא ייחודי ליהודים.עשרה יהודים שמתכנסים נקראים ציבור ,בניגוד לגויים שמתכנסים והם נחשבים עדיין ליחידים. על מה נידון האדם? לפי אחדים (הר"ן הרמב"ן והריטב"א) הדין שנעשה בראש השנה נסב על שכר ועונש בעולם הזה ,ואינו עוסק בחלקם הראוי בעולם הבא ,על דבר זה הוא נדון בשעת פטירתו.אך הדברים אינם מתיישבים עם הבינוניים שעוונותיהם ומצוותיהם שקולות. 14 הרי"ף מפרש שצדיק הוא מי שזכויותיו מרובות מעוונותיו ,רשע -מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו ,ובינוני -זכויותיו ועוונותיו שווים חצי-חצי.צדיקים נכתבים ונחתמים בראש השנה לחיים.רשעים גמורים -למיתה ,ואילו לבינוניים נכתב גזר דין ,אך דינם תלוי בעשיית תשובה ולא בעשיית מצוות ,אם אדם יבקש סליחה ו /או יצבור זכויות בעשרת ימי תשובה (יטה הכף לזכויות) ,גזר דינו ייחתם לחיים ביום כיפור.לקיום מצוות בעשרת ימי תשובה יש ערך רב כי אלוהים מצפה להן לכן קל לקיימן ,ומי שלא מקיימן למרות שקל לקיימן עוונו גדול.כמו כן ,כל מעשה טוב שיעשה לאחר ראש השנה יצטרף לחשבון השנה הבאה ,ואילו התשובה מוחקת ומבטלת את העבירות מעיקרן ,ולכן יצא זכאי.אף שבתשובה יש חרטה וצער ועוגמת נפש ,היא ניתנת להתבצע בשבת כי היא דוחה אותה ,כמו מילה. יש חילוקי דעות להסבר לכך שרשע ממשיך לחיות; יש הטוענים שדנים הבריות ע"פ שכרם ועונשם בעולם הזה ,ולרשע היתה זכות ששכרה משולם בעולם הזה.אחרים סבורים לעומת זאת שדנים האנשים על שכר ועונש בעולם הבא ,ולכן הרשע ייענש בעולם הבא.יש פירוש שבראש השנה אדם נכתב ונחתם על חיי העולם הבא ,אבל ביום כיפור הוא נחתם על חיי העולם הזה ,ואם נכתב בראש השנה גזר דין מוות ,אבל אדם חוזר בתשובה ,קורעים גזר דינו.לכן מברכים בראש השנה רק בתכתבו ולא בתחתמו . שבת שובה -אדם חוטא הוא ערל לב ,ולמרות שבשבת אסור להצטער ,תשובה וחרטה דוחים שבת בדומה לברית מילה שדוחה שבת. סימנא מילתא היא /ר"צ סלושץ בליל ראש השנה נהוג לאכול דברים מתוקים ,מנהג שאותו מציינים רוב הפוסקים ,לדוגמא משולחן ערוך" :תאכל רוביא (תלתן) ותאמר ירבו זכויותינו ,כרתי :יכרתו שונאינו ,תמר ,סלקא וקרא" ,הגהות הרמ"א" :בנוסף לרימון ומתוקים תאכל גם תפוח בדבש לשנה טובה". מקור המנהג לפי חז"ל ,מותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב ולהצלחה: .1הגמרא מראים שמושחים מלך ליד מעיין שאינו אכזב (כך משכו את שלמה) מה שמסמל את המשכיות המלכות. המאירי בפירושו לגמרא ,טוען שלא המעיין גורם להמשכיות המלך ,ומי שחושב כך חוטא ב"איסור ניחוש".לפי המאירי, המעיין אמור לעורר את המלך שיתנהג כדרך מעיין איתן ואז תמשך מלכותו.גם רבי ידעיה הפניני מסכים עם המאירי, וטוען שבנוסף לחטא באיסור ניחוש זו אמונה תפלה להאמין שהמעיין גורם להמשכיות.לפי פניני ,באה המשיכה במעיין להורות לעם שיבחרו מנהיג חכם ואז תמשך מלכותו. .2יעקב אבינו אמר "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית).פירוש הרמב"ן :יעקב ירה חיצים לכוון האמורי כדי לסמן הצלחה לבניו שיכבשוה ,הוא אמנם רק ירה חצים לכיוון האמורי ולא נכנס בעצמו ,אך הוא רואה עצמו כמי שכבשה כיוון שעשה סימן טוב לבניו. תחילת השנה משפיעה על כל השנה כולה מדברים אלו הסיק ר' אמי שמותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב והצלחה.לפי אמי מותר לאדם לבדוק את עצמו בשלושה ניסיונות :אם תמשך שנתו -ע"י הדלקת נר ,אם יצליח עסקו -ע"י גידול תרנגולת ,ואם יחזור בשלום מדרכו -ע"י הסתכלות בצלו. אביי שהיה תלמידו של אמי ,גורס שעל האדם לעשות לעצמו סימנים לטובה בתחילת כל שנה (או בארמית :סימנא מילתא היא) ,זאת הסיק אביי מן הניסיון הראשון של אמי ,הקשור לתחילת השנה ומשפיע על כולה.בעקבות דברי אביי התחיל מנהג לאכול בראש השנה פירות לסימן טוב. מנהג בבלי המנהג התחיל בבבל והתפשט לשאר הארצות ,את הפירות בחרו לפי הסמליות שבשמם. 15 לתופעה קמו גם מתנגדים שחששו מניחוש. מדברי התומכים (הרוב) :רבי אליעזר" -אמנם יש קצת ניחוש ,אך הוא טוב כיוון שמבוסס על המקרא והאגדות ,אנחנו אוכלים ראשי כבשים שנהיה לראש ,רביא שירבו נכסינו ,כריתי שיכרתו אויבינו."... רבי גאון" -אפילו הקב"ה נתן שקד לנביא כי שוקד הוא…". רבי שלום גאון" -גם בספר עזרא יש סימוכין שעזרא נהג כך". אברבנאל" -ראש השנה הוא תחילתה של הבריאה ,ויום הדין לגבי אסונות ודברים טובים שיקרו באותה שנה ,ולכן ראשית השנה משפיעה על המשכה". מדברי המתנגדים (דעת מיעוט) :הרמב"ם" -כל סימנים שאינם מהיקש הטבעי אין לעשות ואינם משפיעים על העתיד". לראות או לאכול? יש מחלוקת בין הפוסקים בנושא זה ,חלק קובעים שאין לאכול את הפירות אלא רק להניחם ולהתבונן בהם ,וחלק קובעים שיש לאכול. מתומכי ה 'לראות' (מיעוט) :רבי מאירי" -יש לשים הפירות על השולחן ולומר דברי תשובה". רבי ידעיה" -אין מטרת הפירות לשם סימן טוב ,אלא כדי שהפירות הגדלים מהר יזכירו לנו את תקיעת השופר ואת הצורך שלנו לחזור בתשובה". מתומכי ה 'לאכול' (רוב) :הגמרא -לפי רוב הפירושים לגמרא יש לאכול. -לומר בקשה בזמן האכילה או לא? מדברי המתנגדים (מיעוט) :רבי קלוגר והמאירי" -עצם ההתבוננות במאכלים מעורר אותנו להתפלל ולבקש תשובה ,אם נעשה מעשים טובים במהלך כל השנה תקוותינו יתגשמו ,ולא תלוי הדבר באיזושהי אמירה". מדברי התומכים (הרוב) :השל"ה" -הפרי הוא סימן שייזכר האדם לשאת תפילה על דברים מסוימים ,על מה צריך להתפלל ,למשל :הכרתי מזכיר לנו להתפלל להכרתת אויבנו וכך הלאה". רבי יעקב עמדין" -יש צורך בסיוע פה ולשון על מנת לחזק את הסימן לטוב". מדוע נבחרו פירות אלו? לפי רש"י יש צורך לבחור שני סוגי פירות; כאלה הגדלים מהר וכאלה המתוקים ,לעומת זאת המאירי קובע שיש להשתמש בשני סוגים אחרים; כאלה הגדלים מהר וכאלה המנשאים לגובה ,כמו התמר (הרמ"ה מסכים עם המאירי). בספר "אלף המגן" מציע המחבר פירוש מעניין לדברי רש"י; לפי המחבר אין צורך לאכול את הפירות הצומחים מהר אלא רק לראותם צומחים ,בניגוד לפירות המתוקים שיש צורך לאכול כדי להרגיש במתיקות. משמעות שמות הפירות :מבדיקת שמות הפירות נראה ,שנהגו לאכול פירות בעלי שמות המזכירים ברכות ,מכאן נובע שאין עדיפות מיוחדת לפירות אלו. "מגן אברהם" קובע שסוג הפירות שיאכלו בכל מדינה יקבע לפי השמות המורים במדינה זו על משהו טוב. הפירות שנהגו לאכול .1קרא (ע"פ רש"י זו דלעת) :הברכה הנהוגה "יקרע גזר דיננו ויקראו לפנייך זכויותינו". .2רוביא (ע"פ רש"י זה תלתן/פול) :הברכה הנהוגה "ירבו נכסינו/זכויותינו/צדקותינו /ירבו ישראל". .3כרתי (ע"פ אונקלוס זה חציר) :הברכה הנהוגה "יכרתו שונאינו" ,המאירי "יכרתו העוונות מלבנו". .4סילקא (ע"פ רשמב"ם זה תרד/עלי מנגולד) :הברכה הנהוגה "יסתלקו אויבינו". .5תמרי (תמרים) :הברכה הנהוגה "יתמו שונאינו/עוונותינו". .6בשר שמן (מלשון שמנים/יש שאומרים שמן ולא דווקא בשר)" :שתהא השנה שמנה". .7דבש ומיני מתיקה" :שתמתק שנתינו". 16 .8רימון" :ירבו זכויותינו כרימון /שנהיה מלאי מצוות כרימון". .9ראש כבש :שני נימוקים עיקריים לאכילתו " -שנהיה לראש ולא לזנב" ,וכרמז לגאולה -אומרים פעמיים בשנה "לשנה הבאה בירושלים "..פעם בניסן בסוף קריאת ההגדה ,ופעם בתשרי בסוף תפילת נעילה ,כיוון שלא ברור מתי תהיה הגאולה בתשרי או בניסן. .10ריאה :מאירה את העיניים" ,שתהא שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב צרות". .11אפונה :ברכה של ריבוי (הרבה גרגרים). .12אתרוג/תפוח :מורים על הידור לרמוז שתהא שנה מהודרת. .13דגים :שנפרה ונרבה כדגים. .14מאכלים חדשים :כדי לרמוז על התחדשות השנה לטובה. תקיעת שופר ותפילות ראש השנה /ר"א כי טוב קריאת התורה בראש השנה ביום הראשון אומרים "בנסוע אהרון" ,ו"שלוש עשרה מידות" -הפסוקים של הוצאת הספרים מהארון ,ומוסיפים את המילה "נורא" ל"קדוש שמו".מוציאים שני ספרי תורה וחמישה אנשים (בשבת -שבעה) ,קוראים באחד מהספרים את ה' פקד את שרה.ולמפטיר קוראים בספר השני את "קורבן היום" בפרשת פנחס ומפטירין בפקידת חנה ובתפילתה (שרה וחנה נפקדו בראש השנה).ביום השני כנ"ל קריאה בפרשת עקידת יצחק (שהייתה בראש השנה) כדי להזכיר זכות לזרעו, ומפטירין מירמיהו "מצא חן במדבר עם שרידי חרב ,"...ומסיימים ב"בן יקיר לי אפרים" כדי לעורר זכות על ישראל. משנים את נעימת הקריאה כדי שהעם יקשיב ויתקן מה שפגם בקריאה כל השנה. תקיעת שופר וענייניה תקיעת השופר בראש השנה היא כדי להעיר את הישנים ולעורר את העם לחזור בתשובה ולהיזכר בבורא".הביטו לנפשותיכם ,"..האנשים יעזבו את דרך הרעה כי אדם שמתעורר משנתו וחושב דבר ראשון על הבורא ,נזכר לפניו לטובה. קול שופר -קול זעקת הלב.השופר -לשון סתרים שמכיר בה רק הקב"ה. יש 10סיבות לתקיעה בשופר: א.יום תחילת הבריאה ותחילת מלכות ה' על העולם (נהוג לכבוד מלך). ב.הכרזה על היום הראשון לעשרת ימי התשובה. ג.הזכרת מעמד הר סיני (כמו קול השופר שנשמע בעת קבלת הלוחות). ד.הזכרת דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר. ה.הזכרת חורבן בית המקדש (קול תרועת מלחמות). ו.להזכיר את עקדת יצחק (תקיעה בקרן של אייל ,הוא מסר נפשו לשמיים וכך גם אנחנו). ז.כששומעים את השופר אנו נחרדים מקולו ,וכך אנו צריכים לפחד מהבורא. ח.הזכרת יום הדין הגדול. ט.קריאה ליושבים בגולה לבוא להתפלל בירושלים. י.הזכרת תחיית המתים. יום תרועה הסיבה שהיום נקרא "יום תרועה" ולא "יום תקיעה בשופר" ,היא כי יש חובת תרועה אחרת באותו יום -תרועת פה בתפילה ותחנונים".יום תרועה"(=שברון) העם ,החרטה והתשובה מהחטאים. לשמוע קול שופר אדם חייב לשמוע 9תקיעות בראש השנה :קול השופר הוא כקול אנחה ויללה שכן הוא מקבץ את צער כל תפילות השנה. היללה היא תרועה והאנחה היא שברים. 17 סדר התקיעות" :תקיעות מיושב" -התקיעות שלאחר קריאת התורה ולפני מוסף.כיוון שעדיין לא עמדו בתפילה ,אפשר לשמוע אותן בעמידה או בישיבה.סדר התקיעות ( 3פעמים מכל רצף) ,ובסה"כ 30קולות: תקיעה 3 ,שברים ,תרועה ,תקיעה /תקיעה 3 ,שברים ,תקיעה /תקיעה ,תרועה ,תקיעה (האחרון מסתיים בתקיעה גדולה כאות לסיום). "תקיעות מעומד" -נאמרות בעמידה בתפילת מוסף בסוף כל ברכה מסדר מלכויות ,זיכרונות ושופרות.יש נוהגים לתקוע כשהש"ץ חוזר ,ויש שגם בתפילה בלחש. לערבב השטן הסיבה לתקיעות בישיבה ובעמידה -לבלבל את השטן ,כיוון שאין השטן יודע האם התקיעה הזו היא שתביא לגאולה ,הוא מתבלבל ונבהל שכן בכל פעם יכול להיות שזו תהיה התקיעה המבשרת את בוא המשיח ("יתקע בשופר גדול"). הספרדים הוסיפו תרועה גדולה בסוף התפילה כנגד מנין "מיכאל" המלאך שהיה שר ישראל ,כדי לחזק את כוחו שיבקש רחמים על ישראל ,וכן כדי לערבב השטן שלא יקטרג על ישראל שהולכים לבתיהם לשמוח כאילו אינם יראים מאימת הדין. מאה קולות בסה"כ משמיעים 100קולות.הסיבות: כנגד 101הקולות שהשמיעה אם סיסרא ,כדי לבטל 100פעיות שכולן אכזריות ,למעט פעייה אחת של אם .1 המצטערת על בנה. חז"ל אמרו 100 -פעיות האישה פועה כשהיא יושבת על המשבר ,וביום הרת עולם -תבל ומלואה יושבת על .2 המשבר. השופר -המגן האחרון סיפור על טועה ביער שנשאר עם חץ אחרון -כך גם אנחנו נשארנו עם השופר (כלי הצלה האחרון). תקיעת שופר וברכותיה על כל מצווה שבין אדם למקום חייבים לברך.על מצוות תקיעת שופר מברכים שתי ברכות לפי הסדר: .1על גוף המצווה (נקראת ברכת המצווה)" ,שציונו לשמוע קול שופר".2.מפני שאינה תדירה וצריך להמתין עליה זמן מרובה (נקראת ברכת הזמן או ברכת שהחיינו). לא חייבין לברך ולתקוע ברבים -אך נוהגים לעשות זאת.אחד תוקע ומברך ,והקהל יוצא ידי חובה באמרו אמן(..גם אם לא אמר אמן ,אבל התכוון ,יצא ידי חובה).סידור התקיעות בתפילת מוסף מחייב רק את הציבור ולא את היחיד.אסור לדבר בין הברכות לסוף התקיעות ,ואם נאלצים לדבר לא חוזרים ומברכים. נשים פטורות מתקיעות שופר -אישה שלא היתה בבית כנסת ולא שמעה תקיעות שופר ,לפי אשכנזים תברך "לשמוע קול שופר" ולפי ספרדים לא תברך.חולה שבא אליו תוקע לביתו אם התוקע שמע התקיעות עדיף שיברך החולה בעצמו ולא התוקע. פסוקים של רחמים לפני התקיעות והברכות נוהגים לומר 7פעמים פרק מ"ז בתהילים ,שם אלוהים נזכר 7פעם ורומז על דין.אח"כ אומרים עוד 7פסוקים של רחמים ,ואחרי זה עוד 6פסוקים שהאותיות הראשונות שלהם יוצרות את הביטוי "קרע שטן".ואז מברכים ותוקעים בשופר. 18 שופר -שפרו מעשיכם אלוהים שופט לחיים או למוות ,והשופר מזכיר לאדם שעליו לעשות תשובה ,ולכוון את ליבו לאלוהים. זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה -אחרי קריאת תורה ,כדי שהגויים לא יחשבו שזו הכרזת מלחמה ,ויבינו שהיא קשורה לתפילה.בנוסף אין תקיעת שופר ביום שבת -נקרא "יום תרועה" אם חל באמצע השבוע" ,זיכרון תרועה" אם חל בשבת.יום חג שני לא חל אף פעם בשבת ,לכן תוקעים בו תמיד.כשבית המקדש היה קיים כן תקעו בשבת. נושא ד' -יום הכיפורים עשרת ימי תשובה וערב יום הכיפורים /ר"א כי טוב צום גדליה ג' בתשרי -מוצאי ראש השנה -צום גדליה -נחשב ליום טוב.אם ג' בתשרי יוצא יום שבת זה נדחה לראשון. הצום בגלל הריגת גדליהו בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון ,שהביאה לגלות שארית יהודה מא"י אחרי חורבן בית ראשון ורבים נהרגו.הצום בא ללמד ששקולה מיתת צדיקים לשרפת המקדש.ביום זה אין הספדים. בן כסה לעשור שבעת הימים בין ראש השנה ליום כיפור ,נקראים גם "עשרת ימי תשובה".שני ימי ראש השנה ,יום כיפור ו 7-ימים ביניהם. שם נוסף "בן כסה לעשור"(.כסה = ראש השנה ,עשור = יום כיפור). עשרת ימי תשובה -בימים אלו מרבים בתפילה ,תחנונים וסליחות ,ונזהרים לקיים המצוות בדקדקנות.יש להמעיט בעבודה ולהרבות בתורה וצדקה.נזהרים שלא להשביע שום אדם שיש לו דין עם חברו ,ואין מטילים חרם.נהוג לא להתחתן בימים אלו. תפילה בעשרת ימי תשובה -סדר התפילות זהה כמו בכל יום ,מלבד בתפילות העמידה שמוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" בשתי ברכות ראשונות" ,וכתוב" ו"בסרי" בשתי ברכות אחרונות.אם שכחו ולא אמרו וכבר הזכירו שם ה' -לא חוזרים.בנוסף אומרים כל יום בשחרית ובמנחה "אבינו מלכנו". תשובה התשובה מכפרת על כל העברות.ככל שהחטא גדול יותר -תשובה נדרשת גדולה יותר. אין לדחות את התשובה כדי שאדם לא ירשה לעצמו לחטוא מתוך מחשבה שיוכל לחזור בתשובה אח"כ.אם חוטא חוזר בתשובה ולא חוטא עוד שכרו מרובה ,ככל שאדם מחובר יותר לחטא כך התשובה גדולה יותר והשכר גדול יותר. האמת והשלום אהבו דוגמה על חטא שנדרש לומר אותה על כל מעשיו.אמת מביאה את האדם לידי תשובה שלמה. האמת שומרת עלינו שלא נחטא ומביאה את האדם לידי תשובה שלמה.השלום הוא דבק שמושך אותנו ואת הסובבים למעשים טובים.בני נוער שניחנו בשתי מידות אלו אינם באים לידי חטא.מי שחטא ומקבל עליו להיות דובר אמת ולעשות שלום ,זוכה לעזיבת החטא ולמעשים טובים. שלושת יסודות התשובה :חרטה ,וידוי ועזיבת החטא. עזיבת החטא -חזרה בתשובה מותנית בעזיבה מוחלטת של החטא; אם אדם חטא וביקש מחילה ,ואח"כ שוב חטא ,אז החטא הראשון לא נמחק לו. כוחה של תשובה :לתשובה כוח רב "מקום שבעלי תשובה עומדים ,צדיקים גמורים אינם עומדים".התשובה מקרבת את הרחוקים. 19 האדם הראשון למד מידת התשובה -נכנס עד צוואר למים ועמד 7ימים. אחאב עשה תשובה -אחאב רצח וחמד וקיבל בעקבות זאת 40מלקות בכל יום ,והיה צם ומתפלל ועוסק בתורה כל חייו, ולא שב אל מעשיו. בין אדם לחברו :בימי תשובה צריך לבקש סליחה מהחברים מחשש שחטאנו להם ,ואם אנו יודעים שחטאנו -עלינו להתאמץ במיוחד.צריך מיד לסלוח למי שמבקש סליחתנו. תשובה מחיים :אפשר לחזור בתשובה רק עד המוות.לכן צריך לחזור בתשובה לפני המוות ,אבל כיון שאיננו יודעים מתי נמות ,צריך כל יום לחזור בתשובה. הבנים מזכים האבות ,יפה תפילת הבנים :דמעות הבנים חביבות ועוזרות כי אין בהם חטא. תשובת הקטנים :למרות שהילדים אינם חייבים במצוות עליהם לעשות תשובה כדי לתקן את מעשיהם במצוות כיבוד אם ואב ,וגם כדי שלא יתרגלו למעשה לא מתוקן ויענשו עליו כשיתבגרו ,והן כדי שהוריהם לא יענשו על כך שלא חינכו אותם כראוי.ובנוסף ,שלא יפסידו היכולת לתקן אי מילוי מצוות כיבוד ההורים ,אם ההורים ימותו פתאום. "שבת שובה" השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים.היא נקראת כך מפני שמפטירין בה "שובה ישראל" ,וגם בגלל שהיא נמצאת בתוך ימי התשובה.התפילות הן כמו בשאר שבתות ובשאר ימי תשובה ,בדרך כלל בלי "אבינו מלכנו".מקובל שהרב דורש דרשה.בשבת זו יש לדקדק במיוחד במצוות. שובה ישראל -עד ה' אלקיך הסיבה שנאמר עד ה' אלוקיך היא שכולם נתבעים לעשות תשובה; גם הצדיקים וגם הרשעים ,כי אין אדם שתשובה אינה מועילה לו.הפרושים למשפט: .1כוחה של התשובה גדול כל כך שהיא מגיעה עד כסא הכבוד. .2חזור בתשובה עד יום הדין ,כל עוד אתה עומד במידת הרחמים. .3אלוהים אומר -עשה תשובה ביני ובינך ,ואני אקבלך. ליל שלש עשרה מידות ליל שמיני בתשרי קרוי בקהילות אשכנז "ליל שלוש עשרה מידות" ,על שם הפזמון של הסליחות שעוסקות בי"ג מידות. קמים מוקדם מאוד בבוקר ואומרים סליחות ,זהו יום ראשון לחניכת המקדש בימי שלמה ,ונשות אשכנז הכינו בו נרות ליום כיפור. מנהג כפרות בערב יום הכיפורים נוהגים לעשות כפרות ,לוקחים תרנגול לגבר ותרנגולת לאישה ,ושניהם לאישה הרה.לוקחים תרנגול כי הוא נקרא "גבר" וגם הכי נפוץ בבתים מכל החיות ,אם אין תרנגול יש לקחת אווז או בעל חיים אחר (דג) אך לא תורים ולא יונה. לוקחים את הכפרה ,מסובבים סביב הראש ואומרים" :זו חליפתי ,זו תמורתי ,זו כפרתי ,זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".וכך שלוש פעמים כשמסובבים מחזיקים תרנגול ביד שמאל (באשכנז שמים גם את יד ימין על ראש התרנגול).ואז פודים את הכפרות בממון ונותנים הממון לעניים.בסוף שוחטים את הכפרות. המשמעות אינה כפרת חטא אלא חילופין :אם נגזר על האדם למות ,שהתרנגול ימות במקומו.מטרה נוספת -לעורר האדם לחזור בתשובה.הסבר נוסף -רמז לשעיר שהיה משתלח במדבר ונושא עוונות בני ישראל. את המעיים של התרנגול ,המסמלים גזל זורקים למאכל עופות כדי להזכיר לאדם להיזהר מהגזל ,והן כי זה מסמל שבשר שונאי ישראל יהיה מאכל לעוף השמיים.וגם כדי להאכיל את הציפורים כי יש לרחם עליהם ולפרנס אותם. 20