2.pdf

‫ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה)‪.‬‬ ‫מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ‪ ,‬אלא מעבודת יצירה‪ -‬אסור לבצע ‪39‬‬ ‫מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן)‪.‬זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איז...

‫ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה)‪.‬‬ ‫מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ‪ ,‬אלא מעבודת יצירה‪ -‬אסור לבצע ‪39‬‬ ‫מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן)‪.‬זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איזושהי הצהרת בעלות על‬ ‫העולם‪ ,‬והשבת באה להזכיר לאדם את מקומו כיציר הבריאה ולא כיוצרה‪.‬‬ ‫בשבת מצווים לדאוג שגם הבהמות ינוחו‪ ,‬ובגלל שהבהמה מוגבלת לעולם החומר‪ ,‬הקריטריונים למנוחתה הם פיזיים‬ ‫בלבד‪ ,‬בשונה ממנוחת האדם שהמרכיב החשוב בה הוא הרוחני‪.‬לכן‪ ,‬מלאכות שנעשו ללא כוונה‪ ,‬או כאלה שיש בהן רק‬ ‫הרס‪ ,‬אינן אסורות כי אין בהן אזכור למלאכת הבריאה של האלוהים‪.‬בפועל אסורות עלינו פעולות נוספות שמקורן‬ ‫ב"דרבנן"‪.‬‬ ‫האיסורים הם ה"שמור"‪.‬ובנוסף קיימת מערכת מצוות שיש לקיים בשבת כדי למלאה בתוכן רוחני ‪ -‬ה"זכור"‪.‬אחת המצוות‬ ‫שיש לקיים היא "עונג שבת" המחייבת לאכול‪ ,‬לשתות ולשמוח בשבת (לכן לא אמורים לבצע עבודות קשות מידי גם אם‬ ‫אין בהן יצירה)‪.‬לפי היהדות הגוף והחומר נבראו ככלי עזר לטיפוח הרוח‪ ,‬והשילוב בשבת בין ה"זכור" ל"שמור" הוא ישום‬ ‫של עיקרון זה ("כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם‪ -‬כי על מוצא פי ה'"‪ -‬הלחם חיוני אבל הוא לא מכוון את חיינו אלא‬ ‫"מוצא פי ה'")‪.‬בעונג השבת‪ ,‬האדם נמנע מיצירה‪ ,‬ולכן אינו חושב שהוא "בעל הבית"‪ ,‬אלא מרגיש שהוא נבחר והוזמן‬ ‫לנוח ביום מנוחתו של הבורא האמיתי‪.‬‬ ‫השבת היא גם זכר ליציאת מצרים‪ -‬השביתה ממלאכה אמורה לחדש בקרבנו את תחושת החירות‪ :‬מאז מצרים אנו בני‬ ‫חורין‪ ,‬ובשמירת שבת אנו מסירים כל עול‪ ,‬גם זה שהטלנו על עצמנו‪.‬זה משחרר את האדם מלחצים ומאפשר לו להתמקד‬ ‫בנשמה‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬על העקרונות החשובים המובאים בה‪ ,‬היא מקור ברכה לפרט ולכלל‪ :‬ההקפדה על הלכות השבת תרמה רבות‬ ‫לעיצוב אופיו של העם‪ ,‬והעצירה השבועית הזו ממרוץ החיים מעידה בוודאות שיש לשומר השבת ערכים‪ ,‬העולים‬ ‫בחשיבותם על הישגים חומריים כלשהם‪.‬‬ ‫יום השבת מסמל את עליונות הרוח על החומר ומהווה תזכורת לעולם הבא שכולו רוח‪.‬עונג שבת הוא "טעימה" מעולם‬ ‫שלא חסר בו דבר‪ ,‬ומבטא כמיהה לקיום חזון אחרית הימים‪.‬‬ ‫משפחה השומרת שבת היא ללא ספק מלוכדת ויציבה‪ ,‬הלא המפגש העיקרי בין בני הבית הוא סביב השולחן בצילה של‬ ‫קדושה‪.‬השבת מעניקה לכל יהודי באשר הוא את המימד הרוחני שלו‪ ,‬ומאפשרת לו לעצור מידי שבוע ולהרהר במעשיו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬דווקא במאה ה‪ 20 -‬בה האדם טרוד מאוד בעיסוקיו החומריים וכמעט מחשיב את עצמו לשליט היחיד בתבל‪,‬‬ ‫השבת חשובה מאוד כדי להזכיר לו את מקומו בעולם‪.‬‬ ‫נושא ב' ‪ -‬יום טוב‬ ‫יום טוב ‪ /‬ש' מן ההר וי' איזנברג‬ ‫ימי המועדים‬ ‫התורה צוותה לעם ישראל את שלושת הרגלים‪ ,‬את ראש השנה ואת יום הכיפורים‪.‬הימים המוגדרים 'ימים טובים' או‬ ‫'מועדים'‪ ,‬הם אלה בהם אסורה כל מלאכה‪.‬הימים הם הראשון והשביעי בפסח‪ ,‬הראשון והשמיני בסוכות‪ ,‬בשבועות ‪ -‬יום‬ ‫אחד‪ ,‬ראש השנה ויום הכיפורים‪.‬בשלושת הרגלים‪ -‬פסח‪ ,‬סוכות ושבועות‪ ,‬צריך לעלות לבית המקדש ולהקריב קורבנות‬ ‫עולה ושלמים‪.‬יש לעשות זאת ביום הראשון‪ ,‬אבל אפשר להשלים עד שביעי של פסח ושמיני עצרת בסוכות‪.‬גם‬ ‫בשבועות אפשר לעלות לרגל במשך ‪ 7‬ימים‪.‬גם בימי חול המועד‪ ,‬בראשי חודש ובשבתות העלו קורבנות בבית המקדש‪.‬‬ ‫כמו כן נאסרה עבודה ביום הראשון והאחרון של פסח וסוכות‪ ,‬בחג שבועות‪ ,‬ביום כיפור ובראש השנה‪.‬מותרת הכנת‬ ‫אוכל בכל החגים למעט יום כיפור שהוא כמו שבת‪.‬‬ ‫המצוות במועדים‬ ‫ביום כיפור ‪ -‬מצווה לצום‪.‬‬ ‫בראש השנה ‪ -‬מצווה לתקוע בשופר ‪ /‬זכרון תרועה‪.‬‬ ‫‪11‬‬  ‫בשבעת ימי סוכות ‪ -‬מצווה לשבת בסוכה וליטול לולב‪.‬‬ ‫בשבעת ימי פסח ‪ -‬מצווה לאכול מצה‪ ,‬ואיסור לאכול חמץ‪.‬‬ ‫חג שבועות ‪ -‬אין לו מצווה מיוחדת‪.‬נהוג לעסוק בתורה (כי זה חג מתן תורה)‪ ,‬ולאכול מאכלי חלב ודבש (בגלל "דבש‬ ‫וחלב תחת לשונך")‪.‬כמו כן‪ ,‬קוראים את פרשת מתן תורה והפטרת מעשה מרכבה מספר יחזקאל‪ ,‬והרב עולה למפטיר‪.‬‬ ‫קורבנות החג ואסרו חג‬ ‫ביום ראשון של חג מקריבים קורבן‪ ,‬מי שלא הספיק ביום הראשון ‪ -‬משלים במשך כל ימי החג‪.‬‬ ‫כשחג שבועות נפל בשבת‪ ,‬הקריבו ביום המחרת ו"משכו" את השמחה יום נוסף לו קראו "איסרו חג"‪ ,‬או "יום טבוח"‪.‬‬ ‫בעקבותיו קראו לכל יום שאחרי החג‪" -‬איסרו חג"‪.‬‬ ‫בירושלים נהגו בששת הימים שאחרי שבועות לא לומר תחנון כזכר למקדש‪.‬‬ ‫איסור מלאכה ביום טוב‬ ‫כל מלאכה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב (בחגים)‪ ,‬פרט למלאכת אוכל נפש (הכנת אוכל) ולהוצאה מרשות‬ ‫לרשות (שהכרחית להכנת מזון)‪.‬מותרים רק שחיטה ובישול‪ ,‬לישה ואפיה‪.‬יש מלאכות שאסורות ביום טוב למרות שהן‬ ‫קשורות בהכנת מזון; כמו בציר‪ ,‬קציר‪ ,‬טחינה וצייד וכו'‪ ,‬מפני שהן לוקחות זמן רב‪ ,‬והאדם עלול לשקוע בהן ולהיגרר‬ ‫לעבודת ימי חול (יקצור את כל השדה ולא רק מה שנחוץ לאותו היום)‪ ,‬ולהימנע משמחת יום טוב‪.‬למרות שמותר לבשל‬ ‫ביום טוב‪ ,‬אם טיב התבשיל אינו נפגם כשמכינים אותו קודם‪ ,‬עדיף להכינו מראש‪.‬‬ ‫הבערת אש‪ -‬מותר להוסיף עצים ודלק לאש בוערת לצורך הכנת האוכל‪ ,‬ולשנות או לכבות את הלהבה (רק בשביל‬ ‫הכנת אוכל ולא לצרכי חיסכון)‪ ,‬אבל אסור להבעיר אש חדשה‪.‬לכן‪ ,‬אסור להדליק גפרור‪ ,‬מצת‪ ,‬מכשיר חימום חשמלי‬ ‫ונורת חשמל‪.‬מותר להפעיל מכשיר חשמל הפועל באמצעות אלקטרומוטור‪.‬‬ ‫מתוך שהותרה לצורך‪-‬הותרה שלא לצורך ‪ -‬כל מלאכה שאסורה בשבת‪ ,‬אסורה גם ביום טוב אלא רק לצורך אכילה‪,‬‬ ‫חוץ מהוצאה מרשות לרשות ומהבערה (כי שניהם לצורך אכילה)‪.‬‬ ‫אם צריך‪ ,‬אפשר להוציא מרשות לרשות ולהבעיר אש גם לצורכי יום טוב אחרים ולא רק להכנת אוכל (מכניסים ומוציאים‪,‬‬ ‫מאירים וכו')‪.‬‬ ‫הכנה מיום טוב לשבת‪ -‬ביום טוב‪ ,‬אסור לבשל ליום הבא אחריו‪ ,‬גם אם זה יום טוב שני או שבת‪.‬הסיבה‪ :‬אם אדם‬ ‫יתרגל להכין מיום טוב לשבת‪ ,‬הוא עלול להכין גם מיום טוב ליום חול‪.‬ובנוסף שמחת יום טוב עלולה להשכיח ממנו את‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬והוא עלול לשכוח להתכונן לשבת (לכן עליו להכין האוכל לחג שני או לשבת בערב יום טוב)‪.‬‬ ‫‪ -‬אם אדם בישל ביום טוב בבוקר כמות גדולה עבור יום טוב בלבד‪ ,‬מתוך ציפייה לאורחים ולא מתוך כוונה שיספיק‬ ‫למספר ימים‪ ,‬או אם בישל כמות גדולה מתוך רצון לחסוך‪ ,‬מותר לאכול מה שנשאר לו‪.‬‬ ‫‪ -‬אם אדם בישל ביום טוב בערב ולא הספיק לאכול‪ ,‬אסור לו לאכול‪.‬אם שבת חל אחרי יום טוב‪ ,‬צריך לעשות בערב יום‬ ‫טוב ערוב תבשילין‪.‬‬ ‫‪ -‬מותר לשחוט בהמה גוססת ולצלות אותה‪ ,‬בתנאי שיש לו פנאי לאכול ממנה כזית באותו היום‪.‬כמו כן מותר לצלות‬ ‫קדירה מלאה בשר‪ ,‬גם אם אין צורך בכל הכמות‪ ,‬אם התבשיל מתבשל טוב יותר כשהקדרה מלאה‪.‬‬ ‫עונשו של מחלל יום טוב‪ -‬עונשו של העושה מלאכה ביום טוב קל מזה של העושה זאת בשבת‪ ,‬ובכל זאת אסורה‬ ‫המלאכה‪ ,‬כדי שהעם יזכור את הניסים שעשה ה'‪ ,‬ושיהיה פנוי לספר עליהם לבניו‪.‬‬ ‫עושה מלאכה בשבת‪ :‬במזיד ובהתראה‪ -‬סקילה‪ ,‬שלא בהתראה‪ -‬כרת‪ ,‬בשוגג‪ -‬חטאת‪.‬מלאכות שנעשות בשוגג‪-‬‬ ‫מתקבצות לקבוצות‪ ,‬ונענש עבור כל קבוצה בנפרד‪.‬עושה מלאכה ביום טוב‪ :‬במזיד ובהתראה‪ -‬מלקות‪ ,‬שלא בהתראה‪-‬‬ ‫פטור‪.‬מלאכות רבות בהתראה נחשבות כאחת‪ ,‬ונענש רק על אחת‪.‬‬ ‫רמב"ם‪ ,‬הלכות יום טוב‪ ,‬פרק ו'‬ ‫‪12‬‬  ‫כבוד יום טוב ועינוגו‪ -‬כמו את השבת‪ ,‬חובה לכבד יום טוב (לעסוק בהכנות‪ ,‬רחצה‪ ,‬בגדים נקיים‪ ,‬לא לאכול הרבה‬ ‫לפני כדי להגיע שבע לארוחה) וגם להתענג (באכילת בשר‪ ,‬שתיית יין וכד')‪.‬בכל הימים הטובים וחול המועד שלהם‬ ‫אסורים הספד ותענית‪.‬חובה לשמוח בהם כמו שנאמר "ושמחת בחגך"‪ ,‬כדי לקיים את השמחה במלואה יש לדאוג לגר‪,‬‬ ‫ליתום ולאלמנה למזון‪ ,‬כדי שגם הם ישמחו‪.‬‬ ‫התנהגות בחגים‪ -‬צריך ללכת בבוקר לבית כנסת; לומדים עד חצי היום ומתפללים תפילת מנחה‪ ,‬ואחרי זה חוזרים‬ ‫לבתים לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה‪.‬צריך לשמוח אבל לא להשתכר ולהתהולל‪.‬‬ ‫עירוב תבשילין‬ ‫איסור הכנה‪ -‬מלאכות שמותר לעשות ביום טוב (כמו הכנת אוכל) עושים רק מה שצריך לאותו היום‪.‬‬ ‫יום טוב בערב שבת‪ -‬אסור להכין מיום טוב לשבת‪.‬למרות שהשבת קדושה מיום טוב‪ ,‬גם לכבודה אסור להתכונן בו‪,‬‬ ‫אלא אם כן מניחים "עירוב תבשילין" בערב יום טוב‪.‬‬ ‫עירוב תבשילין‪ -‬בערב יום טוב מניחים לחם ותבשיל שהוכנו לשבת‪ ,‬ומברכים‪" :‬בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות‬ ‫ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת"‪.‬כך ההכנות לשבת יהיו לכאורה רק סיום של המלאכה‬ ‫בה החלו לפני כניסת החג‪.‬‬ ‫‪ -‬אם נאכל ביום טוב כל הלחם והתבשיל שהוכן לשבת‪ ,‬אסור לעשות מלאכה לשבת‪ ,‬וצריך לשאול חכם כיצד לנהוג‪.‬‬ ‫יום טוב שני של גלויות‬ ‫שני ימים של ראש השנה ויום טוב שני בגלות‪ -‬בגלויות‪ ,‬בשל אי הודאות לגבי היום בו קידשו בסנהדרין את החודש‪,‬‬ ‫לא יכלו לדעת בדיוק באיזה יום חל החג‪ ,‬ולכן הנהיגו שני ימים טובים‪.‬לכל מועד התווסף "יום שני של גלויות"‪ ,‬פרט ליום‬ ‫הכיפורים בשל הסכנה שיש בצום ממושך‪.‬בא"י ניתן היה לדעת מתי קודש החודש ולכן חגגו רק יום אחד‪.‬ראש השנה‬ ‫יוצא מכלל זה‪ ,‬כי הוא חל בראש חודש (השליחים לא יצאו בחג להודיע על מועד מולד הירח) וגם בארץ חגגו אותו יומיים‪.‬‬ ‫יום טוב שני לאחר הנהגת הלוח‪ -‬אחרי קביעת הלוח (למרות שתמיד ידעו מתי ראש החודש)‪ ,‬בגולה עדיין חגגו שני‬ ‫ימים ובא"י יום אחד (פרט לראש השנה בו חגגו יומיים)‪.‬בני ישראל שנוסעים לחו"ל וכוונתם לחזור‪ ,‬מתפללים ביום השני‬ ‫תפילת חול כנהוג בארץ‪ ,‬אבל שובתים ממלאכה כמקובל בחו"ל‪.‬אנשי חו"ל הנמצאים בארץ‪ ,‬ינהגו בתפילות ובמלאכה‬ ‫כמו בחו"ל‪.‬‬ ‫דינים המיוחדים ליום טוב שני‪ -‬למרות שיום טוב שני חשוב כמו היום הראשון יש בו הקלות מסוימות‪:‬‬ ‫‪.1‬מותר לקבור מת ע"י יהודי (בשבת אסור בכלל‪ ,‬וביום טוב ראשון מותר ע"י גוי)‪.‬‬ ‫‪.2‬מותר לטפל בחולה גם אם לא נשקפת סכנה לחייו‪ ,‬למעט בראש השנה‪.‬‬ ‫‪.3‬אם יום טוב ראשון חל ביום חמישי‪ ,‬ושכחו לעשות עירוב תבשילין‪ ,‬מותר לעשות עירוב תבשילין ביום טוב השני בלווי‬ ‫אמירת תנאי (למעט ראש השנה)‪.‬‬ ‫חול המועד‬ ‫ימי חול המועד‪ :‬הימים שבין הראשון והשביעי בפסח (‪ 5‬ימים בארץ ו‪ 4-‬ימים בגולה)‪ ,‬בין שני הימים הטובים‪ -‬הראשון‬ ‫והשמיני בסוכות (‪ 6‬ימים בארץ ו‪ 5-‬ימים בגולה) נקראים "חולו של מועד" או "מועד"‪.‬ימי חול המועד הם אינם ימי שבתון‪,‬‬ ‫אך יש מלאכות שאסור לעשות בהם‪ ,‬כדי להבדילם מימי חול רגילים‪ ,‬וכדי שיהיה פנאי ללמוד בהם תורה ולעסוק בענייני‬ ‫החג‪.‬‬ ‫מלאכה בחול המועד‪.1 -‬כל מה שהכרחי לצורך הקיום בחול המועד ולא תכננו מראש ובמתכוון לעשותו‪-‬תיקון דלת‬ ‫שבורה‪ ,‬תיקון בגד שנקרע‪ ,‬גיהוץ בגד שכובס ‪.2.‬עבודות שאם לא יבוצעו יגרם הפסד גדול‪ ,‬ובתנאי שלא כיוונו עשייתם‬ ‫לחול המועד‪ -‬השתתפות ביריד מסחרי‪ ,‬השקיית גינה‪ ,‬עבודות חיוניות בשדה וכו'‪.3.‬העסקת פועל הזקוק לשכר כדי‬ ‫שיהיה לו מה לאכול במועד‪.‬‬ ‫‪13‬‬  ‫מלאכה לצורך הציבור‪ -‬דבר נוסף שמותר בחוה"מ הן עבודות לצורך הציבור שנעשות בצוותא כגון בניית מקלט (כי‬ ‫בחוה"מ לכולם היה זמן והתפנו ממטלות אחרות ויכלו לעזור)‪.‬אם העבודות לא יתבצעו‪ ,‬יתבטלו צרכי ציבור ולא ייעשו‬ ‫כלל‪.‬גם אם פועלים מבצעים ואין הם פנויים במועד אחר‪ -‬מותר‪.‬‬ ‫תספורת וגילוח‪ -‬הכביסה‪ ,‬התספורת והגילוח (למעט אצל ילדים שאינם בני מצווה‪ ,‬או בגדים שחייבים)‪ ,‬על אף שהן‬ ‫מלאכות שיש בהן צורך הן אסורות בחול המועד‪ ,‬כדי לא לאפשר לאדם לדחות את ביצועם לאחרי החג הראשון‪.‬זה גורם‬ ‫לאדם להתאמץ להספיק לעשותם לפני החג‪ ,‬ובכך לכבדו כראוי‪.‬‬ ‫נושא ג' ‪ -‬ראש השנה‬ ‫מעשה איש ופקודתו ‪ /‬ר"י מירסקי‬ ‫אלוהים קבע יום אחד בשנה של חשבון נפש‪ ,‬פעם בשנה ולא פעם בכמה שנים‪ ,‬כדי שהאדם יוכל להתמודד עם מה‬ ‫שעשה במשך השנה‪.‬אם אדם חטא והחטיא אחרים‪ ,‬כל החטאים שלהם נרשמים לחובתו‪".‬הדין קודם לחשבון" כי גם‬ ‫לאחר שמענישים אדם על חטא‪ ,‬ייתכן והחטא התגלגל וגרם לאחרים לחטוא‪ ,‬ובחשבון שיעשו לו בסוף השנה יזקפו‬ ‫לחובתו עוד חטאים‪ ,‬גם אם חזר בתשובה ולא חטא בחטאים חדשים בעצמו‪.‬לכן על האדם להיזהר במעשיו עם הבריות‬ ‫כדי שלא יכשילם‪.‬פירוש אחר‪ -‬דין על החטאים שעשה‪ ,‬וחשבון על המצוות שיכול היה לעשות בזמן זה‪.‬‬ ‫מי שפגע בחברו צריך ללכת אל חברו‪ ,‬להתוודות לפניו ולבקש ממנו מחילה‪.‬אם אדם שפגעו בו מחל לחברו‪ ,‬אפילו‬ ‫מדעת עצמו בלי שהפוגע ביקש מחילה‪ ,‬נמחה החטא שבין אדם לחברו‪ ,‬אבל החטא האחר שבין אדם למקום אינו נמחה‪,‬‬ ‫עד אשר יבוא הפוגע לבקש את מחילתו‪.‬הסיבה לכך היא שהחוטא אינו מכיר בחטא‪ ,‬ואין כאן חרטה ותשובה‪.‬אם הפוגע‬ ‫מבקש סליחה והחבר לא סולח‪ -‬החבר רשע‪.‬‬ ‫בפגיעה באדם יש שתי עבירות‪ :‬האחת‪ -‬בין אדם לחברו בגלל פגיעה בכבודו‪.‬השנייה‪ -‬בין האדם למקום כי לא קוימה‬ ‫המצווה "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬בפגיעה בתלמיד חכם יש עבירה נוספת‪ -‬ביזיון תורתו‪.‬‬ ‫הדין בראש השנה ‪ /‬ר"י מירסקי‬ ‫ראש השנה בחודש תשרי‪ ,‬נקבע כיום הדין של האדם‪.‬אלוהים דן את בני האדם על כל קורותיהם במשך השנה‪".‬מרשית‬ ‫השנה" ‪ -‬רשית ללא אלף‪ -‬רמז לתשרי‪".‬תקעו בשופר בכסה ליום חגנו כי חג לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" ‪.‬ראש‬ ‫השנה הוא החג היחיד שחל בתחילת החודש כשהירח מכוסה‪.‬‬ ‫רבי אליעזר טוען‪ ,‬שהזמן הזה הוא המתאים ביותר כיוון שהאדם הראשון נברא בראש השנה‪ ,‬ובאותו יום דן אותו אלוהים‬ ‫על חטאו ויצא פטור (וזה סימן לבניו שיעמדו לדין ביום זה ויצאו פטורים)‪.‬אבל ההסבר הזה הוא רק ע"פ דעתו של רבי‬ ‫אליעזר‪ ,‬שסבר שבתשרי נברא העולם‪.‬‬ ‫רבי יהושע טוען שבניסן נברא העולם‪ ,‬וההסבר שלו לקביעת התאריך לתשרי‪ ,‬הוא שבחודש זה חל יום הכיפורים‪ ,‬אז‬ ‫נתרצה אלוהים לאחר מעשה העגל‪ ,‬ונקבע ליום סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫‪ -‬בראש השנה הרגשות מעורבים‪ :‬שמחה של הרבים על כך שאלוהים יוציא את העם זכאי בדין‪ ,‬ופחד של האדם היחיד‬ ‫מפני גזר דינו‪.‬מסיבה זו‪ ,‬שלא כמו בחגים אחרים‪ ,‬לא לובשים בראש השנה משי ורקמה‪.‬היחיד יכול למשוך אליו מעמד‬ ‫של רבים אם יפעל לטובת כלל הציבור ויעסוק בתורה‪ ,‬צדקה וגמילות חסדים‪.‬במקרה זה יסלחו לו חטאיו‪.‬כוחה של‬ ‫תפילה בציבור הוא ייחודי ליהודים‪.‬עשרה יהודים שמתכנסים נקראים ציבור‪ ,‬בניגוד לגויים שמתכנסים והם נחשבים עדיין‬ ‫ליחידים‪.‬‬ ‫על מה נידון האדם?‬ ‫לפי אחדים (הר"ן הרמב"ן והריטב"א) הדין שנעשה בראש השנה נסב על שכר ועונש בעולם הזה‪ ,‬ואינו עוסק בחלקם‬ ‫הראוי בעולם הבא‪ ,‬על דבר זה הוא נדון בשעת פטירתו‪.‬אך הדברים אינם מתיישבים עם הבינוניים שעוונותיהם ומצוותיהם‬ ‫שקולות‪.‬‬ ‫‪14‬‬  ‫הרי"ף מפרש שצדיק הוא מי שזכויותיו מרובות מעוונותיו‪ ,‬רשע‪ -‬מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו‪ ,‬ובינוני‪ -‬זכויותיו ועוונותיו‬ ‫שווים חצי‪-‬חצי‪.‬צדיקים נכתבים ונחתמים בראש השנה לחיים‪.‬רשעים גמורים‪ -‬למיתה‪ ,‬ואילו לבינוניים נכתב גזר דין‪ ,‬אך‬ ‫דינם תלוי בעשיית תשובה ולא בעשיית מצוות‪ ,‬אם אדם יבקש סליחה ו‪ /‬או יצבור זכויות בעשרת ימי תשובה (יטה הכף‬ ‫לזכויות)‪ ,‬גזר דינו ייחתם לחיים ביום כיפור‪.‬לקיום מצוות בעשרת ימי תשובה יש ערך רב כי אלוהים מצפה להן לכן קל‬ ‫לקיימן‪ ,‬ומי שלא מקיימן למרות שקל לקיימן עוונו גדול‪.‬כמו כן‪ ,‬כל מעשה טוב שיעשה לאחר ראש השנה יצטרף‬ ‫לחשבון השנה הבאה‪ ,‬ואילו התשובה מוחקת ומבטלת את העבירות מעיקרן‪ ,‬ולכן יצא זכאי‪.‬אף שבתשובה יש חרטה‬ ‫וצער ועוגמת נפש‪ ,‬היא ניתנת להתבצע בשבת כי היא דוחה אותה‪ ,‬כמו מילה‪.‬‬ ‫יש חילוקי דעות להסבר לכך שרשע ממשיך לחיות; יש הטוענים שדנים הבריות ע"פ שכרם ועונשם בעולם הזה‪ ,‬ולרשע‬ ‫היתה זכות ששכרה משולם בעולם הזה‪.‬אחרים סבורים לעומת זאת שדנים האנשים על שכר ועונש בעולם הבא‪ ,‬ולכן‬ ‫הרשע ייענש בעולם הבא‪.‬יש פירוש שבראש השנה אדם נכתב ונחתם על חיי העולם הבא‪ ,‬אבל ביום כיפור הוא נחתם‬ ‫על חיי העולם הזה‪ ,‬ואם נכתב בראש השנה גזר דין מוות‪ ,‬אבל אדם חוזר בתשובה‪ ,‬קורעים גזר דינו‪.‬לכן מברכים בראש‬ ‫השנה רק בתכתבו ולא בתחתמו ‪.‬‬ ‫שבת שובה‪ -‬אדם חוטא הוא ערל לב‪ ,‬ולמרות שבשבת אסור להצטער‪ ,‬תשובה וחרטה דוחים שבת בדומה לברית מילה‬ ‫שדוחה שבת‪.‬‬ ‫סימנא מילתא היא ‪ /‬ר"צ סלושץ‬ ‫בליל ראש השנה נהוג לאכול דברים מתוקים‪ ,‬מנהג שאותו מציינים רוב הפוסקים‪ ,‬לדוגמא משולחן ערוך‪" :‬תאכל רוביא‬ ‫(תלתן) ותאמר ירבו זכויותינו ‪,‬כרתי‪ :‬יכרתו שונאינו‪ ,‬תמר‪ ,‬סלקא וקרא"‪ ,‬הגהות הרמ"א‪" :‬בנוסף לרימון ומתוקים תאכל גם‬ ‫תפוח בדבש לשנה טובה"‪.‬‬ ‫מקור המנהג‬ ‫לפי חז"ל‪ ,‬מותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב ולהצלחה‪:‬‬ ‫‪.1‬הגמרא מראים שמושחים מלך ליד מעיין שאינו אכזב (כך משכו את שלמה) מה שמסמל את המשכיות המלכות‪.‬‬ ‫המאירי בפירושו לגמרא‪ ,‬טוען שלא המעיין גורם להמשכיות המלך‪ ,‬ומי שחושב כך חוטא ב"איסור ניחוש"‪.‬לפי המאירי‪,‬‬ ‫המעיין אמור לעורר את המלך שיתנהג כדרך מעיין איתן ואז תמשך מלכותו‪.‬גם רבי ידעיה הפניני מסכים עם המאירי‪,‬‬ ‫וטוען שבנוסף לחטא באיסור ניחוש זו אמונה תפלה להאמין שהמעיין גורם להמשכיות‪.‬לפי פניני‪ ,‬באה המשיכה במעיין‬ ‫להורות לעם שיבחרו מנהיג חכם ואז תמשך מלכותו‪.‬‬ ‫‪.2‬יעקב אבינו אמר "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית)‪.‬פירוש הרמב"ן‪ :‬יעקב ירה חיצים לכוון האמורי כדי‬ ‫לסמן הצלחה לבניו שיכבשוה‪ ,‬הוא אמנם רק ירה חצים לכיוון האמורי ולא נכנס בעצמו‪ ,‬אך הוא רואה עצמו כמי‬ ‫שכבשה כיוון שעשה סימן טוב לבניו‪.‬‬ ‫תחילת השנה משפיעה על כל השנה כולה‬ ‫מדברים אלו הסיק ר' אמי שמותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב והצלחה‪.‬לפי אמי מותר לאדם לבדוק את עצמו‬ ‫בשלושה ניסיונות‪ :‬אם תמשך שנתו‪ -‬ע"י הדלקת נר‪ ,‬אם יצליח עסקו‪ -‬ע"י גידול תרנגולת‪ ,‬ואם יחזור בשלום מדרכו‪ -‬ע"י‬ ‫הסתכלות בצלו‪.‬‬ ‫אביי שהיה תלמידו של אמי‪ ,‬גורס שעל האדם לעשות לעצמו סימנים לטובה בתחילת כל שנה (או בארמית‪ :‬סימנא‬ ‫מילתא היא)‪ ,‬זאת הסיק אביי מן הניסיון הראשון של אמי‪ ,‬הקשור לתחילת השנה ומשפיע על כולה‪.‬בעקבות דברי אביי‬ ‫התחיל מנהג לאכול בראש השנה פירות לסימן טוב‪.‬‬ ‫מנהג בבלי‬ ‫המנהג התחיל בבבל והתפשט לשאר הארצות‪ ,‬את הפירות בחרו לפי הסמליות שבשמם‪.‬‬ ‫‪15‬‬  ‫לתופעה קמו גם מתנגדים שחששו מניחוש‪.‬‬ ‫מדברי התומכים (הרוב)‪ :‬רבי אליעזר‪" -‬אמנם יש קצת ניחוש‪ ,‬אך הוא טוב כיוון שמבוסס על המקרא והאגדות‪ ,‬אנחנו‬ ‫אוכלים ראשי כבשים שנהיה לראש‪ ,‬רביא שירבו נכסינו‪ ,‬כריתי שיכרתו אויבינו‪."...‬‬ ‫רבי גאון‪" -‬אפילו הקב"ה נתן שקד לנביא כי שוקד הוא…"‪.‬‬ ‫רבי שלום גאון‪" -‬גם בספר עזרא יש סימוכין שעזרא נהג כך"‪.‬‬ ‫אברבנאל‪" -‬ראש השנה הוא תחילתה של הבריאה‪ ,‬ויום הדין לגבי אסונות ודברים טובים שיקרו באותה שנה‪ ,‬ולכן‬ ‫ראשית השנה משפיעה על המשכה"‪.‬‬ ‫מדברי המתנגדים (דעת מיעוט)‪ :‬הרמב"ם‪" -‬כל סימנים שאינם מהיקש הטבעי אין לעשות ואינם משפיעים על העתיד"‪.‬‬ ‫לראות או לאכול?‬ ‫יש מחלוקת בין הפוסקים בנושא זה‪ ,‬חלק קובעים שאין לאכול את הפירות אלא רק להניחם ולהתבונן בהם‪ ,‬וחלק‬ ‫קובעים שיש לאכול‪.‬‬ ‫מתומכי ה 'לראות' (מיעוט)‪ :‬רבי מאירי‪" -‬יש לשים הפירות על השולחן ולומר דברי תשובה"‪.‬‬ ‫רבי ידעיה‪" -‬אין מטרת הפירות לשם סימן טוב‪ ,‬אלא כדי שהפירות הגדלים מהר יזכירו לנו את תקיעת השופר ואת‬ ‫הצורך שלנו לחזור בתשובה"‪.‬‬ ‫מתומכי ה 'לאכול' (רוב)‪ :‬הגמרא‪ -‬לפי רוב הפירושים לגמרא יש לאכול‪.‬‬ ‫‪ -‬לומר בקשה בזמן האכילה או לא?‬ ‫מדברי המתנגדים (מיעוט)‪ :‬רבי קלוגר והמאירי‪" -‬עצם ההתבוננות במאכלים מעורר אותנו להתפלל ולבקש תשובה‪ ,‬אם‬ ‫נעשה מעשים טובים במהלך כל השנה תקוותינו יתגשמו‪ ,‬ולא תלוי הדבר באיזושהי אמירה"‪.‬‬ ‫מדברי התומכים (הרוב)‪ :‬השל"ה‪" -‬הפרי הוא סימן שייזכר האדם לשאת תפילה על דברים מסוימים‪ ,‬על מה צריך‬ ‫להתפלל‪ ,‬למשל‪ :‬הכרתי מזכיר לנו להתפלל להכרתת אויבנו וכך הלאה"‪.‬‬ ‫רבי יעקב עמדין‪" -‬יש צורך בסיוע פה ולשון על מנת לחזק את הסימן לטוב"‪.‬‬ ‫מדוע נבחרו פירות אלו?‬ ‫לפי רש"י יש צורך לבחור שני סוגי פירות; כאלה הגדלים מהר וכאלה המתוקים‪ ,‬לעומת זאת המאירי קובע שיש‬ ‫להשתמש בשני סוגים אחרים; כאלה הגדלים מהר וכאלה המנשאים לגובה‪ ,‬כמו התמר (הרמ"ה מסכים עם המאירי)‪.‬‬ ‫בספר "אלף המגן" מציע המחבר פירוש מעניין לדברי רש"י; לפי המחבר אין צורך לאכול את הפירות הצומחים מהר אלא‬ ‫רק לראותם צומחים‪ ,‬בניגוד לפירות המתוקים שיש צורך לאכול כדי להרגיש במתיקות‪.‬‬ ‫משמעות שמות הפירות‪ :‬מבדיקת שמות הפירות נראה‪ ,‬שנהגו לאכול פירות בעלי שמות המזכירים ברכות‪ ,‬מכאן נובע‬ ‫שאין עדיפות מיוחדת לפירות אלו‪.‬‬ ‫"מגן אברהם" קובע שסוג הפירות שיאכלו בכל מדינה יקבע לפי השמות המורים במדינה זו על משהו טוב‪.‬‬ ‫הפירות שנהגו לאכול‬ ‫‪.1‬קרא (ע"פ רש"י זו דלעת)‪ :‬הברכה הנהוגה "יקרע גזר דיננו ויקראו לפנייך זכויותינו"‪.‬‬ ‫‪.2‬רוביא (ע"פ רש"י זה תלתן‪/‬פול)‪ :‬הברכה הנהוגה "ירבו נכסינו‪/‬זכויותינו‪/‬צדקותינו‪ /‬ירבו ישראל"‪.‬‬ ‫‪.3‬כרתי (ע"פ אונקלוס זה חציר)‪ :‬הברכה הנהוגה "יכרתו שונאינו" ‪ ,‬המאירי "יכרתו העוונות מלבנו"‪.‬‬ ‫‪.4‬סילקא (ע"פ רשמב"ם זה תרד‪/‬עלי מנגולד)‪ :‬הברכה הנהוגה "יסתלקו אויבינו"‪.‬‬ ‫‪.5‬תמרי (תמרים)‪ :‬הברכה הנהוגה "יתמו שונאינו‪/‬עוונותינו"‪.‬‬ ‫‪.6‬בשר שמן (מלשון שמנים‪/‬יש שאומרים שמן ולא דווקא בשר)‪" :‬שתהא השנה שמנה"‪.‬‬ ‫‪.7‬דבש ומיני מתיקה‪" :‬שתמתק שנתינו"‪.‬‬ ‫‪16‬‬  ‫‪.8‬רימון‪" :‬ירבו זכויותינו כרימון ‪ /‬שנהיה מלאי מצוות כרימון"‪.‬‬ ‫‪.9‬ראש כבש‪ :‬שני נימוקים עיקריים לאכילתו ‪" -‬שנהיה לראש ולא לזנב"‪ ,‬וכרמז לגאולה ‪ -‬אומרים פעמיים בשנה "לשנה‬ ‫הבאה בירושלים ‪ "..‬פעם בניסן בסוף קריאת ההגדה‪ ,‬ופעם בתשרי בסוף תפילת נעילה‪ ,‬כיוון שלא ברור מתי תהיה‬ ‫הגאולה בתשרי או בניסן‪.‬‬ ‫‪.10‬ריאה‪ :‬מאירה את העיניים‪" ,‬שתהא שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב צרות"‪.‬‬ ‫‪.11‬אפונה‪ :‬ברכה של ריבוי (הרבה גרגרים)‪.‬‬ ‫‪.12‬אתרוג‪/‬תפוח‪ :‬מורים על הידור לרמוז שתהא שנה מהודרת‪.‬‬ ‫‪.13‬דגים‪ :‬שנפרה ונרבה כדגים‪.‬‬ ‫‪.14‬מאכלים חדשים‪ :‬כדי לרמוז על התחדשות השנה לטובה‪.‬‬ ‫תקיעת שופר ותפילות ראש השנה ‪ /‬ר"א כי טוב‬ ‫קריאת התורה בראש השנה‬ ‫ביום הראשון אומרים "בנסוע אהרון"‪ ,‬ו"שלוש עשרה מידות"‪ -‬הפסוקים של הוצאת הספרים מהארון‪ ,‬ומוסיפים את המילה‬ ‫"נורא" ל"קדוש שמו"‪.‬מוציאים שני ספרי תורה וחמישה אנשים (בשבת‪ -‬שבעה)‪ ,‬קוראים באחד מהספרים את ה' פקד‬ ‫את שרה‪.‬ולמפטיר קוראים בספר השני את "קורבן היום" בפרשת פנחס ומפטירין בפקידת חנה ובתפילתה (שרה וחנה‬ ‫נפקדו בראש השנה)‪.‬ביום השני כנ"ל קריאה בפרשת עקידת יצחק (שהייתה בראש השנה) כדי להזכיר זכות לזרעו‪,‬‬ ‫ומפטירין מירמיהו "מצא חן במדבר עם שרידי חרב‪ ,"...‬ומסיימים ב"בן יקיר לי אפרים" כדי לעורר זכות על ישראל‪.‬‬ ‫משנים את נעימת הקריאה כדי שהעם יקשיב ויתקן מה שפגם בקריאה כל השנה‪.‬‬ ‫תקיעת שופר וענייניה‬ ‫תקיעת השופר בראש השנה היא כדי להעיר את הישנים ולעורר את העם לחזור בתשובה ולהיזכר בבורא‪".‬הביטו‬ ‫לנפשותיכם‪ ,"..‬האנשים יעזבו את דרך הרעה כי אדם שמתעורר משנתו וחושב דבר ראשון על הבורא‪ ,‬נזכר לפניו לטובה‪.‬‬ ‫קול שופר‪ -‬קול זעקת הלב‪.‬השופר‪ -‬לשון סתרים שמכיר בה רק הקב"ה‪.‬‬ ‫יש ‪ 10‬סיבות לתקיעה בשופר‪:‬‬ ‫א‪.‬יום תחילת הבריאה ותחילת מלכות ה' על העולם (נהוג לכבוד מלך)‪.‬‬ ‫ב‪.‬הכרזה על היום הראשון לעשרת ימי התשובה‪.‬‬ ‫ג‪.‬הזכרת מעמד הר סיני (כמו קול השופר שנשמע בעת קבלת הלוחות)‪.‬‬ ‫ד‪.‬הזכרת דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר‪.‬‬ ‫ה‪.‬הזכרת חורבן בית המקדש (קול תרועת מלחמות)‪.‬‬ ‫ו‪.‬להזכיר את עקדת יצחק (תקיעה בקרן של אייל‪ ,‬הוא מסר נפשו לשמיים וכך גם אנחנו)‪.‬‬ ‫ז‪.‬כששומעים את השופר אנו נחרדים מקולו‪ ,‬וכך אנו צריכים לפחד מהבורא‪.‬‬ ‫ח‪.‬הזכרת יום הדין הגדול‪.‬‬ ‫ט‪.‬קריאה ליושבים בגולה לבוא להתפלל בירושלים‪.‬‬ ‫י‪.‬הזכרת תחיית המתים‪.‬‬ ‫יום תרועה‬ ‫הסיבה שהיום נקרא "יום תרועה" ולא "יום תקיעה בשופר"‪ ,‬היא כי יש חובת תרועה אחרת באותו יום‪ -‬תרועת פה בתפילה‬ ‫ותחנונים‪".‬יום תרועה"(=שברון) העם‪ ,‬החרטה והתשובה מהחטאים‪.‬‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫אדם חייב לשמוע ‪ 9‬תקיעות בראש השנה‪ :‬קול השופר הוא כקול אנחה ויללה שכן הוא מקבץ את צער כל תפילות השנה‪.‬‬ ‫היללה היא תרועה והאנחה היא שברים‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫סדר התקיעות‪" :‬תקיעות מיושב"‪ -‬התקיעות שלאחר קריאת התורה ולפני מוסף‪.‬כיוון שעדיין לא עמדו בתפילה‪ ,‬אפשר‬ ‫לשמוע אותן בעמידה או בישיבה‪.‬סדר התקיעות (‪ 3‬פעמים מכל רצף)‪ ,‬ובסה"כ ‪ 30‬קולות‪:‬‬ ‫תקיעה‪ 3 ,‬שברים‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה ‪ /‬תקיעה ‪ 3 ,‬שברים‪ ,‬תקיעה ‪ /‬תקיעה‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה (האחרון מסתיים בתקיעה‬ ‫גדולה כאות לסיום)‪.‬‬ ‫"תקיעות מעומד"‪ -‬נאמרות בעמידה בתפילת מוסף בסוף כל ברכה מסדר מלכויות‪ ,‬זיכרונות ושופרות‪.‬יש נוהגים לתקוע‬ ‫כשהש"ץ חוזר‪ ,‬ויש שגם בתפילה בלחש‪.‬‬ ‫לערבב השטן‬ ‫הסיבה לתקיעות בישיבה ובעמידה‪ -‬לבלבל את השטן‪ ,‬כיוון שאין השטן יודע האם התקיעה הזו היא שתביא לגאולה‪ ,‬הוא‬ ‫מתבלבל ונבהל שכן בכל פעם יכול להיות שזו תהיה התקיעה המבשרת את בוא המשיח ("יתקע בשופר גדול")‪.‬‬ ‫הספרדים הוסיפו תרועה גדולה בסוף התפילה כנגד מנין "מיכאל" המלאך שהיה שר ישראל‪ ,‬כדי לחזק את כוחו שיבקש‬ ‫רחמים על ישראל‪ ,‬וכן כדי לערבב השטן שלא יקטרג על ישראל שהולכים לבתיהם לשמוח כאילו אינם יראים מאימת‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫מאה קולות‬ ‫בסה"כ משמיעים ‪ 100‬קולות‪.‬הסיבות‪:‬‬ ‫כנגד ‪ 101‬הקולות שהשמיעה אם סיסרא‪ ,‬כדי לבטל ‪ 100‬פעיות שכולן אכזריות‪ ,‬למעט פעייה אחת של אם‬ ‫‪.1‬‬ ‫המצטערת על בנה‪.‬‬ ‫חז"ל אמרו‪ 100 -‬פעיות האישה פועה כשהיא יושבת על המשבר‪ ,‬וביום הרת עולם‪ -‬תבל ומלואה יושבת על‬ ‫‪.2‬‬ ‫המשבר‪.‬‬ ‫השופר ‪ -‬המגן האחרון‬ ‫סיפור על טועה ביער שנשאר עם חץ אחרון ‪ -‬כך גם אנחנו נשארנו עם השופר (כלי הצלה האחרון)‪.‬‬ ‫תקיעת שופר וברכותיה‬ ‫על כל מצווה שבין אדם למקום חייבים לברך‪.‬על מצוות תקיעת שופר מברכים שתי ברכות לפי הסדר‪:‬‬ ‫‪.1‬על גוף המצווה (נקראת ברכת המצווה)‪" ,‬שציונו לשמוע קול שופר"‪.2.‬מפני שאינה תדירה וצריך להמתין עליה זמן‬ ‫מרובה (נקראת ברכת הזמן או ברכת שהחיינו)‪.‬‬ ‫לא חייבין לברך ולתקוע ברבים ‪ -‬אך נוהגים לעשות זאת‪.‬אחד תוקע ומברך‪ ,‬והקהל יוצא ידי חובה באמרו אמן‪(..‬גם אם‬ ‫לא אמר אמן‪ ,‬אבל התכוון‪ ,‬יצא ידי חובה)‪.‬סידור התקיעות בתפילת מוסף מחייב רק את הציבור ולא את היחיד‪.‬אסור‬ ‫לדבר בין הברכות לסוף התקיעות‪ ,‬ואם נאלצים לדבר לא חוזרים ומברכים‪.‬‬ ‫נשים פטורות מתקיעות שופר ‪ -‬אישה שלא היתה בבית כנסת ולא שמעה תקיעות שופר‪ ,‬לפי אשכנזים תברך "לשמוע קול‬ ‫שופר" ולפי ספרדים לא תברך‪.‬חולה שבא אליו תוקע לביתו אם התוקע שמע התקיעות עדיף שיברך החולה בעצמו ולא‬ ‫התוקע‪.‬‬ ‫פסוקים של רחמים‬ ‫לפני התקיעות והברכות נוהגים לומר ‪ 7‬פעמים פרק מ"ז בתהילים‪ ,‬שם אלוהים נזכר ‪ 7‬פעם ורומז על דין‪.‬אח"כ אומרים‬ ‫עוד ‪ 7‬פסוקים של רחמים‪ ,‬ואחרי זה עוד ‪ 6‬פסוקים שהאותיות הראשונות שלהם יוצרות את הביטוי "קרע שטן"‪.‬ואז‬ ‫מברכים ותוקעים בשופר‪.‬‬ ‫‪18‬‬  ‫שופר ‪ -‬שפרו מעשיכם‬ ‫אלוהים שופט לחיים או למוות‪ ,‬והשופר מזכיר לאדם שעליו לעשות תשובה‪ ,‬ולכוון את ליבו לאלוהים‪.‬‬ ‫זמן תקיעת שופר‬ ‫ביום ולא בלילה‪ -‬אחרי קריאת תורה‪ ,‬כדי שהגויים לא יחשבו שזו הכרזת מלחמה‪ ,‬ויבינו שהיא קשורה לתפילה‪.‬בנוסף‬ ‫אין תקיעת שופר ביום שבת‪ -‬נקרא "יום תרועה" אם חל באמצע השבוע‪" ,‬זיכרון תרועה" אם חל בשבת‪.‬יום חג שני לא‬ ‫חל אף פעם בשבת‪ ,‬לכן תוקעים בו תמיד‪.‬כשבית המקדש היה קיים כן תקעו בשבת‪.‬‬ ‫נושא ד' ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫עשרת ימי תשובה וערב יום הכיפורים ‪ /‬ר"א כי טוב‬ ‫צום גדליה‬ ‫ג' בתשרי ‪ -‬מוצאי ראש השנה ‪ -‬צום גדליה ‪ -‬נחשב ליום טוב‪.‬אם ג' בתשרי יוצא יום שבת זה נדחה לראשון‪.‬‬ ‫הצום בגלל הריגת גדליהו בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון‪ ,‬שהביאה לגלות שארית יהודה מא"י אחרי‬ ‫חורבן בית ראשון ורבים נהרגו‪.‬הצום בא ללמד ששקולה מיתת צדיקים לשרפת המקדש‪.‬ביום זה אין הספדים‪.‬‬ ‫בן כסה לעשור‬ ‫שבעת הימים בין ראש השנה ליום כיפור‪ ,‬נקראים גם "עשרת ימי תשובה"‪.‬שני ימי ראש השנה‪ ,‬יום כיפור ו‪ 7-‬ימים ביניהם‪.‬‬ ‫שם נוסף "בן כסה לעשור"‪(.‬כסה = ראש השנה‪ ,‬עשור = יום כיפור)‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ -‬בימים אלו מרבים בתפילה‪ ,‬תחנונים וסליחות‪ ,‬ונזהרים לקיים המצוות בדקדקנות‪.‬יש להמעיט בעבודה‬ ‫ולהרבות בתורה וצדקה‪.‬נזהרים שלא להשביע שום אדם שיש לו דין עם חברו‪ ,‬ואין מטילים חרם‪.‬נהוג לא להתחתן‬ ‫בימים אלו‪.‬‬ ‫תפילה בעשרת ימי תשובה‪ -‬סדר התפילות זהה כמו בכל יום‪ ,‬מלבד בתפילות העמידה שמוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי‬ ‫כמוך" בשתי ברכות ראשונות‪" ,‬וכתוב" ו"בסרי" בשתי ברכות אחרונות‪.‬אם שכחו ולא אמרו וכבר הזכירו שם ה' ‪ -‬לא‬ ‫חוזרים‪.‬בנוסף אומרים כל יום בשחרית ובמנחה "אבינו מלכנו"‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫התשובה מכפרת על כל העברות‪.‬ככל שהחטא גדול יותר ‪ -‬תשובה נדרשת גדולה יותר‪.‬‬ ‫אין לדחות את התשובה כדי שאדם לא ירשה לעצמו לחטוא מתוך מחשבה שיוכל לחזור בתשובה אח"כ‪.‬אם חוטא חוזר‬ ‫בתשובה ולא חוטא עוד שכרו מרובה‪ ,‬ככל שאדם מחובר יותר לחטא כך התשובה גדולה יותר והשכר גדול יותר‪.‬‬ ‫האמת והשלום אהבו‬ ‫דוגמה על חטא שנדרש לומר אותה על כל מעשיו‪.‬אמת מביאה את האדם לידי תשובה שלמה‪.‬‬ ‫האמת שומרת עלינו שלא נחטא ומביאה את האדם לידי תשובה שלמה‪.‬השלום הוא דבק שמושך אותנו ואת הסובבים‬ ‫למעשים טובים‪.‬בני נוער שניחנו בשתי מידות אלו אינם באים לידי חטא‪.‬מי שחטא ומקבל עליו להיות דובר אמת ולעשות‬ ‫שלום‪ ,‬זוכה לעזיבת החטא ולמעשים טובים‪.‬‬ ‫שלושת יסודות התשובה‪ :‬חרטה‪ ,‬וידוי ועזיבת החטא‪.‬‬ ‫עזיבת החטא‪ -‬חזרה בתשובה מותנית בעזיבה מוחלטת של החטא; אם אדם חטא וביקש מחילה‪ ,‬ואח"כ שוב חטא‪ ,‬אז‬ ‫החטא הראשון לא נמחק לו‪.‬‬ ‫כוחה של תשובה‪ :‬לתשובה כוח רב "מקום שבעלי תשובה עומדים‪ ,‬צדיקים גמורים אינם עומדים"‪.‬התשובה מקרבת את‬ ‫הרחוקים‪.‬‬ ‫‪19‬‬  ‫האדם הראשון למד מידת התשובה‪ -‬נכנס עד צוואר למים ועמד ‪ 7‬ימים‪.‬‬ ‫אחאב עשה תשובה‪ -‬אחאב רצח וחמד וקיבל בעקבות זאת ‪ 40‬מלקות בכל יום‪ ,‬והיה צם ומתפלל ועוסק בתורה כל חייו‪,‬‬ ‫ולא שב אל מעשיו‪.‬‬ ‫בין אדם לחברו‪ :‬בימי תשובה צריך לבקש סליחה מהחברים מחשש שחטאנו להם‪ ,‬ואם אנו יודעים שחטאנו‪ -‬עלינו‬ ‫להתאמץ במיוחד‪.‬צריך מיד לסלוח למי שמבקש סליחתנו‪.‬‬ ‫תשובה מחיים‪ :‬אפשר לחזור בתשובה רק עד המוות‪.‬לכן צריך לחזור בתשובה לפני המוות‪ ,‬אבל כיון שאיננו יודעים מתי‬ ‫נמות‪ ,‬צריך כל יום לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫הבנים מזכים האבות‪ ,‬יפה תפילת הבנים‪ :‬דמעות הבנים חביבות ועוזרות כי אין בהם חטא‪.‬‬ ‫תשובת הקטנים‪ :‬למרות שהילדים אינם חייבים במצוות עליהם לעשות תשובה כדי לתקן את מעשיהם במצוות כיבוד אם‬ ‫ואב‪ ,‬וגם כדי שלא יתרגלו למעשה לא מתוקן ויענשו עליו כשיתבגרו‪ ,‬והן כדי שהוריהם לא יענשו על כך שלא חינכו אותם‬ ‫כראוי‪.‬ובנוסף‪ ,‬שלא יפסידו היכולת לתקן אי מילוי מצוות כיבוד ההורים‪ ,‬אם ההורים ימותו פתאום‪.‬‬ ‫"שבת שובה"‬ ‫השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪.‬היא נקראת כך מפני שמפטירין בה "שובה ישראל"‪ ,‬וגם בגלל שהיא נמצאת‬ ‫בתוך ימי התשובה‪.‬התפילות הן כמו בשאר שבתות ובשאר ימי תשובה‪ ,‬בדרך כלל בלי "אבינו מלכנו"‪.‬מקובל שהרב‬ ‫דורש דרשה‪.‬בשבת זו יש לדקדק במיוחד במצוות‪.‬‬ ‫שובה ישראל ‪ -‬עד ה' אלקיך‬ ‫הסיבה שנאמר עד ה' אלוקיך היא שכולם נתבעים לעשות תשובה; גם הצדיקים וגם הרשעים‪ ,‬כי אין אדם שתשובה אינה‬ ‫מועילה לו‪.‬הפרושים למשפט‪:‬‬ ‫‪.1‬כוחה של התשובה גדול כל כך שהיא מגיעה עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫‪.2‬חזור בתשובה עד יום הדין‪ ,‬כל עוד אתה עומד במידת הרחמים‪.‬‬ ‫‪.3‬אלוהים אומר‪ -‬עשה תשובה ביני ובינך‪ ,‬ואני אקבלך‪.‬‬ ‫ליל שלש עשרה מידות‬ ‫ליל שמיני בתשרי קרוי בקהילות אשכנז "ליל שלוש עשרה מידות"‪ ,‬על שם הפזמון של הסליחות שעוסקות בי"ג מידות‪.‬‬ ‫קמים מוקדם מאוד בבוקר ואומרים סליחות‪ ,‬זהו יום ראשון לחניכת המקדש בימי שלמה‪ ,‬ונשות אשכנז הכינו בו נרות ליום‬ ‫כיפור‪.‬‬ ‫מנהג כפרות‬ ‫בערב יום הכיפורים נוהגים לעשות כפרות‪ ,‬לוקחים תרנגול לגבר ותרנגולת לאישה‪ ,‬ושניהם לאישה הרה‪.‬לוקחים תרנגול‬ ‫כי הוא נקרא "גבר" וגם הכי נפוץ בבתים מכל החיות‪ ,‬אם אין תרנגול יש לקחת אווז או בעל חיים אחר (דג) אך לא תורים‬ ‫ולא יונה‪.‬‬ ‫לוקחים את הכפרה‪ ,‬מסובבים סביב הראש ואומרים‪" :‬זו חליפתי‪ ,‬זו תמורתי‪ ,‬זו כפרתי‪ ,‬זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס‬ ‫ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום"‪.‬וכך שלוש פעמים כשמסובבים מחזיקים תרנגול ביד שמאל (באשכנז שמים גם את‬ ‫יד ימין על ראש התרנגול)‪.‬ואז פודים את הכפרות בממון ונותנים הממון לעניים‪.‬בסוף שוחטים את הכפרות‪.‬‬ ‫המשמעות אינה כפרת חטא אלא חילופין‪ :‬אם נגזר על האדם למות‪ ,‬שהתרנגול ימות במקומו‪.‬מטרה נוספת‪ -‬לעורר‬ ‫האדם לחזור בתשובה‪.‬הסבר נוסף‪ -‬רמז לשעיר שהיה משתלח במדבר ונושא עוונות בני ישראל‪.‬‬ ‫את המעיים של התרנגול‪ ,‬המסמלים גזל זורקים למאכל עופות כדי להזכיר לאדם להיזהר מהגזל‪ ,‬והן כי זה מסמל שבשר‬ ‫שונאי ישראל יהיה מאכל לעוף השמיים‪.‬וגם כדי להאכיל את הציפורים כי יש לרחם עליהם ולפרנס אותם‪.‬‬ ‫‪20‬‬