סיכום חגי ישראל - סיכום הסיכומים PDF
Document Details
Uploaded by Deleted User
Tags
Summary
This document summarizes Jewish traditions and customs regarding Shabbat including preparations, rituals, and laws. It discusses different opinions and practices concerning Shabbat, such as preparations, cleaning, clothing, and avoiding certain activities. The document also briefly touches on fasting on the eve of Shabbat.
Full Transcript
סיכום חגי ישראל -סיכום הסיכומים!!! (כל החומר מלבד התוספות בסוף) נושא א' -שבת...
סיכום חגי ישראל -סיכום הסיכומים!!! (כל החומר מלבד התוספות בסוף) נושא א' -שבת לקראת שבת /י"ד גילת א.הכנת צורכי אוכל נפש לשבת קדושת ואיסורי יום השבת השפיעו על הליכות יום השישי ואף על יתר ימות השבוע. איסור מלאכה בשבת מחייב הכנה מוקדמת של צורכי אוכל ונפש ,שהאדם זקוק להם בשבת.ע"פ היהדות ההלניסטית יום שישי כונה "יום ההכנה".באדיקט של אוגוסטוס קיסר נאמר "ולא יאולצו לשמש ערבים בשבתות או ביום ההכנה, החל מן השעה התשיעית".קיימות דוגמאות נוספות בהן ההתייחסות אל יום שישי כ"יום ההכנה" ,אך במקורות חיצוניים אחרים מכונה הוא "ערב שבת" או "היום לפני השבת". כל ההכנות לשבת יעשו מהשכם בבוקר יום שישי ולא בשבת; על חובת ההכנה מדובר גם בספר היובלים ובשם י"ט ,שם מוזכר לא לעשות מלאכה ולא לאכול אוכל שלא הוכן לפני יום שבת.רב חסדא השווה את חובת אדם להשכים קום להכנות לשבת ,ללקיטת המן במדבר ,שהייתה נעשית בבוקר כדי להכינו לשבת.בין הדינים במסכת בבא קמא " -תהא אישה משכמת ואופה".יש שמפרשים תקנה זו שתשכים אישה בכל יום ,ויש מפרשים שהכוונה לערב שבת.בתלמוד הירושלמי מפורש ,שההכנות כל כך מרובות שאפילו אליהו הנביא ימנע מלבוא ביום זה.יש סיפור על אשתו של ר' חנינא בן דוסא שלא היה להם אוכל ונעשה נס בערב שבת ותנור שלה התמלא במאפים. לסיכום ,יש להכין מראש כל המאכלים שהאדם זקוק להם בשבת.אסור לאכול בשבת דבר שלא הוכן קודם לכן. ההכנות לשבת מתחילות ביום שישי בבוקר. ב.היטהרות ,ניקיון הגוף וטבילה דוגמאות רבות יש לניקיון לכבוד ערב שבת.ר' יהודה שהיה רוחץ את פניו רגליו וידיו ,הילל שנהג לרחוץ את ראשו ,והיה הולך לבית המרחץ כדי לעשות מצווה.מכך הסיקו האמוראים שזוהי מצווה.בנוסף מסופר שבימי בית המקדש נהגו להיטהר ולטבול לפני כניסת השבת ,כאשר באו להראות לפני ה'.נראה כי מצווה זו נשמרה גם לאחר החורבן ,רק שהיא לא קשורה לעליה לבית המקדש אלא "לטהרה בערבי ימות המקודשים" ,כלומר ליום השבת. לסיכום ,לכבוד שבת יש לרחוץ פנים ידיים ורגליים.רחיצה ערב שבת היא מצווה.יש שראו בטבילה מצווה שיש לברך עליה. ג".שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול" נאמר בספר שמות שיש לקדש את השבת בכסות נקייה.האמוראים לא הסתפקו בכך שיהיו בגדים נקיים ,ואמרו שצריך ללבוש בגדים מיוחדים לשבת.צריך שיהיה לאדם 2עטיפים שונים ,ולמי שאין -צריך לעשות סימן היכר בבגד שיבדיל בין שבת לחול.ר' יוחנן קרא לבגדיו לשבת "מכבדותיה" -כי בגדי שבת מכבדים את בעליו. אסור לצאת בסנדל מסומר בשבת.מי שיש לו זוג נעליים אחד בלבד -אסרו אליו להשתמש בו כלל ,גם בחול.בניגוד לכך -בארץ ישראל לא היה נהוג לנעול זוג נעלים שונה. ד.שושנים והדסים לכבוד שבת בתקופה התלמודית נהגו להכין לכבוד שבת צמחים לנוי ולהריח בהם.היו מכינים פרחים וענפים ריחניים ,כדי ליהנות מריחם הטוב ולברך עליהם ,וכדי לקדש בהם את בתי ישראל בשבתות וחגים.ר' שמעון ראה זקן רץ ובידו שתי חבילות, כששאלו מדוע שתיים? ענה לו לכבוד שבת; אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. לזכור את השבת בכל ימי השבוע ,ולשמור אותה בשבת. 1 ה".זוכרהו כאחד בשבת" חלק מן ההכנות לשבת עוד החלו לפני יום השישי.היו מכבסים בגדים ביום החמישי לכבוד שבת.אם יצא בערב תשעה באב ותענית ,התירו לכבס ולהסתפר ביום חמישי ,גם כאשר בתי הדין אסרו על בתי מלאכה לעבוד ,התירו לפתוח את החנויות ביום חמישי של תענית לפני שבת כדי להצטייד לשבת. תפיסתו של שמאי הזקן היתה מבוססת על שמור וזכור; לזכור את יום השבת בכל ימות השבוע ,ולשמור את השבת ואיסוריה במהלך יום השבת.נוסף נאמר על שמאי שהיה אוכל לכבוד שבת כל ימיו -כאשר ראה בהמות הוא אכל אותן כך שהיפה והטובה תשמר לו לשבת.בנוסף הוא העלה רעיון למניין הימים כחלק מהשבת; ראשון בשבת ,שני בשבת.. כדי להראות את השאיפה של ימות השבוע אליה. שמאי הזקן ואלעזר בן חנניה אסרו על תחילתן של מלאכות ארוכות בימי חול ,שלא ניתן יהיה לסיימן עד לערב שבת, מחשש שימשיכו בשבת.אמרו שגם אם הן נעשות מאליהן הן פוגעות בקדושת השבת. שמאי הזקן זכר את השבת כל השבוע ,שבת היתה המוקד שכל ימי השבוע כאילו נובעים ממנה ,תלויים בה ושואפים אליה.כל דבר טוב ויפה היו משאירים לשבת. ו.מלאכות שתחילתן בחול והמשכן בשבת יש מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל ,לגבי מלאכות שאין להתחיל בערב שבת מחשש שלא יספיקו לסיימם עד שבת. לדוגמא צליית פת בערב (כך שהיא תמשיך להצלות גם ביום) ,טעינת קורות בית הבד (כדי שיזוב מהם שמן בשבת) ,לתת גופרית תחת הכלים לפני שבת (כדי שיקבלו את גוון הגופרית בשבת) ועוד.בכל אלה בית הלל פחות מחמירים ,ובית שמאי אוסרים.הדבר היחיד ששני הבתים מסכימים עליו הוא שאין להפעיל את אבן הריחיים לטחון בשבת ,כי זה משמיע הרבה רעש שנשמע ברבים ,וזה זלזול בשבת. ז.שביתת כלים יש עוד מחלוקת בין בית שמאי להלל ,בנוגע לשביתת כלים.ע"פ הפסוק שנאמר "ביום השביעי תשבות ,למען ינוח שורך וחמורך...בית שמאי מקבילים שביתת שור וחמור לכלים ,ולכן אוסרים את הפעולות ,ואילו בית הלל מתירים סמוך לשקיעה ,כיוון שהם מפרידים שביתת בהמה משביתת כלים.בית שמאי אוסרים על שטיפת כלים גם לפני שבת ובית הלל מתירים והתעסקות עם כלים (בישול וכו').שמאי לא מתירים שתעשה מלאכת כביסה ע"י גוי ביום השבת ,או שטיפת כלים ,ובית הלל מתירים סמוך לשקיעה ,בהתאם לעבודה (לדוגמא בגדים שלא לוקח הרבה זמן לכבס היו נותנים גם בערב שבת ,אבל כאלו שכן נהגו למסור רק ימים לפני השבת).שמאי שלחו אגרות רק בימים הראשונים של השבוע, ואסרו על משלוח אגרות אפילו ביום רביעי ,מחשש שלא יגיעו עד שבת.בית הלל התירו לנוכרי להעביר אגרת בשבת, אבל אסרו שהגוי ייראה עם איגרת בתוך העיר ,שלא יחשבו שהוא קיבל שליחות מיהודי בשבת. ח.הימים "קמי שבתא" שלושת הימים שלפני שבת ,המתחילים ביום רביעי ,בהם אסור להתחיל פעולות מסוימות ארוכות ,מחשש שהפעולה תגרום לכך שלא נגיע לשבת מוכנים ,או שנחלל שבת ,או שלא נוכל להנות מעונג שבת.זאת לעומת ימי "בתר שבתא"- ראשון עד שלישי. הפעולות עליהם קיים דיון: הפלגה לים הגדול -אמרו שהים מסוכן ויכול להיווצר מצב של חילול שבת.במשך הזמן האיסור בוטל והותרו נסיעות קצרות או ארוכות לצורך מצווה.מאוחר יותר במאה השנייה ,המנהג חזר לכך שלא מפליגים 3ימים לפני השבת. מצור על עיר -לא מתחילים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים לפני שבת.אבל אם יש מלחמה ,פיקוח נפש דוחה שבת ,ממשיכים להילחם למרות השבת. 2 התרחקות מהבית -לא יוצאים בשיירה בערב שבת יותר משלוש פרסאות שמא לא ימצא מקום בו יהיו צרכי שבת ,אלא אם כן דאגנו מראש שבמקום אליו נגיע יהיו מוכנים לבואנו. לסיכום ,לפי בית שמאי יש 4הלכות לימי "קמי שבתא" (=שלושה ימים לפני שבת): הלכה :1איסור שליחת אגרות ומכתבים -אין לשלוח אגרות 3ימים לפני שבת ביד נכרי. הלכה :2איסור הפלגה לים -אין להפליג לים הגדול מיום רביעי ואילך. הלכה :3איסור היציאה למלחמה -אין יוזמים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים קודם לשבת(.אבל אם יש מלחמה בשבת -אז כן נלחמים. הלכה :4איסור היציאה בשיירה מיום רביעי ואילך. ט.עסקאות עם גויים בערב שבת היו הגבלות מרובות לגבי הסחר עם גויים; בית שמאי קבעו שנוסף על איסור השכרת כלים לגויים בערב שבת ,אין מוכרים לנכרי ,לא להתמקח עמו בערב שבת (בית הלל כמובן מתירים).בית שמאי מתנים את המכירה/השאלה בכך שהאדם יגיע לביתו עד ערב שבת ,ואלו הלל אומרים שרק יצא מביתו של היהודי לפני חשיכה של ערב שבת ,כדי שלא יחשדו בו שמכר לנכרי בשבת.בפועל נהגו לרוב ללכת לפי דעת בית שמאי ,והגבלות אלו השפיעו על צמצום היחסים הכלכלים והחברתיים בין יהודים לגויים. י.איסור מלאכה בערב שבת כשם שהצטוו לשמור את השבת ,כך גם הצטוו לעבודה ככתוב" :ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ,ויום השביעי שבת לה' אלוהיך".אך חז"ל צמצמו את שעות העבודה ביום השישי.ההלכה היא שמחצות לא עושים עבודה שלא קשורה להכנות לשבת ,אמנם זו רק עצה ומי שיעשה עבודה אז לא תבוא עליו שום סנקציה.מנגד מי שלא יעבוד ,ולא יעשה מלאכה ביום שישי גם לא מטעמי שבת ,הקב"ה ישלם לו שכרו.זמן ניכר לפני שקיעת החמה היו נוהגים לתקוע 6תקיעות בשופר 3 :כדי להשבית מהמלאכה ו 3-כדי להפריד בין קודש לחול.תקיעה ראשונה במנחה -לעובדים בשדה להפסיק לעבוד ,שנייה -להפסקת המסחר וסגירת החנויות.שלישית-סמוך לשקיעה -להפסקת הבישול (הקדריות הועברו למקום שלא יתקררו) ולהדלקת נרות שבת (אפילו בתודעת הגויים שבת נכנסה מהשעה התשיעית -מהוראותיו של אוגוסטוס, היהודים לא צריכים לשמש ערבים החל מהשעה התשיעית).מנהג תקיעות השופר התרופף בתקופת הגאונים. לפי ההלכה הירושלמית ,מותר לעבוד עד שתשקע החמה".אף היא אסורה ,לפניה ולאחריה מותרים" אבל אדם מוסיף חול על קודש כי אינו יודע בדיוק מתי מתחילה ונגמרת השבת ,הוספה זו באה מהביטוי "זכור ושמור" -זכור לפני ,ושמור אחרי.השעה המדויקת בה נכנסת השבת נתונה לפרשנות -יש כאלה ששבתו ממלאכה משעת המנחה (היו תנאים ואמוראים שקיבלו את השבת שעה קודם או אפילו יותר) ,ויש כאלה שעבדו כמעט עד חשכה ,והפסיקו בשעה שתאפשר מילוי חבית מים ,צליית דג והדלקת נרות.את הנרות אין להקדים להדליק כדי שיראו שההדלקה היא לכבוד שבת ,ואין לאחר. לפי המסורת ,ר' ישמעאל היה מתפלל אל השבת כבר ביום שישי.כך מסורת זו נשארה בידי יחידים חסידים ,ואילו שאר האנשים הפסיקו את עבודתם סמוך לשבת. יא.תענית בערב שבת יום שבת מאציל מחגיגותיו על יום שישי ,לכן אסור להתענות (לצום) בערב שבת ,ואילו כל הנשבע להתענות בערב שבת, נשבע שבועת שווא.לפי ר' יהודה אם תשעה באב יוצא בערב שבת ,מותר לאכול ולשתות מעט ,כדי לא להיכנס מעונה לשבת.כנ"ל עם תענית אסתר.ההלכה הראשונה החמירה באיסור צום בערב שבת ,אך לאחר מכן נאמר כי יש טעם בצמצום מאכליו של אדם משעת מנחה ,כדי שיגיע רעב לסעודת ליל שבת ויתענג עליה.נוצרה מחלוקת כי מצד אחד, אסור שאדם יהיה שבע מידי כך שלא ייהנה מסעודת שבת ,ומצד שני אסור לצום.לדעת רבי יוסי ,אין לאכול שונה בגלל 3 השבת.רבי אבין (חסידי אשכנז) נהג לצום בכל ערב שבת.כיוון שדעות הרבנים חלוקות לא היתה הכרעה בהתחלה ,אך מאוחר יותר ניתן היתר לצום ערב שבת. יב.הלכתא רבתא לשבתא חנניה בן חזקיה (שהיה מראשי בית שמאי) ,אסר דברים נוספים שמא יהוו חילול שבת בשגגה :אין לאמן לצאת בערב שבת עם כיל עבודתו ,לא החייט במחטו ,לא הנגר בקיסם באזנו ,ולא הסופר בקולמוסו (כדי שלא ישכחו ויוציאו אותם ברשות רבים אחרי החשכה).כך קבעו חכמים גם כי אין להסתפר בערב שבת סמוך למנחה ,לא להיכנס לבית המרחץ וכו' ,כדי שלא יהיה מצב שהפעולה לא תסתיים לפני החשכה. יג.ישיבה בדין בערב שבת איסור ישיבה בדין בערב שבת ובערב יום טוב.הלכה זו אומרת שאסור לשפוט דיני נפשות בערב שבת (כי אם יצא חייב לא יוכלו להורגו ביום שאחרי (בשבת) ,ואם ידחו את הביצוע זה יהיה עינוי דין.דיני ממונות אפשר ,אבל האמוראים העדיפו לא לעסוק בדין בכלל בערב שבת ,כדי לא להפריע לשופטים להתחיל בהכנות לחג.לפני החורבן היה אסור גם דיני ממונות ,אך זה מנהג שכנראה בא מן האיסור של אוגוסטוס להיות עדים מהשעה התשיעית.אסור היה גם לקבוע מועד למשפט ביום שישי ,מחשש שבגלל טרדת השבת האדם ישכח שזימנו אותו למשפט.לסיכום ,דיני ממונות לא נקבעו כאסורים אך השתדלו שלא לעסוק בהם ,ואפילו לא שלחו זימונים לאנשים בימים אלו. יד.אירוסין ונישואין וסעודתם בערב שבת לפי התלמוד הירושלמי (ברייתא?) ,אין להינשא בערב שבת (מפני כבוד השבת-שהארוחה לא תהיה רק לכבוד החתונה ולא לכבוד השבת) ,וכן אין להינשא במוצאי שבת (כדי שלא יהיו טרודים בשבת בהכנות לנישואים והשבת תחולל ,והן כדי שהחתן לא יבעול (ביאה ראשונה) לא בערב שבת ולא במוצאי שבת).לגבי אירוסין ,הדבר מותר בערב שבת רק בתנאי שזה לא יהיה מלווה בארוחה.בימי הביניים ,בשל מצוקה כלכלית ,שינו המנהג ואיחדו סעודת ליל שישי עם מסיבת נישואין או אירוסין. ליל התקדש שבת /י"ד גילת א.קבלת שבת מונח זה לא כוונתו כמו בימינו -קידום השבת במזמורים ותפילות התפתחה במהלך השנים ולא היתה מקובלת בימים קדמונים.ר' חנניה היה מתעטף בבגדים נאים ומצפה לשבת הכלה.וכן יש גם מקרות המעידים שהיו אפילו מקבלים את השבת בריקודים ובשירה בואי כלה.במדרש כתוב "קדשו בשמחה" וממשיך ומתאר את השמחה ואת הקב"ה יושב לו בשמחה גדולה.קבלת שבת מתוארת גם בפמליה של מעלה. ב.קידוש היום הסיקו התנאים לפי "זכור את יום השבת לקודשו" שיש לקדש את כניסת השבת ,מצווה לקרוא ולהכריז על קדושת השבתות והמועדים.עם השנים נהייתה תפילה זו לחובה ,ובמשך הזמן הצטרפה ברכה זו לסעודת השבת. ג.קידוש על היין מהזמן העתיק היה נהוג למזוג יין לסועדים ,וברבות הימים נהגו כוס היין הראשונה בסעודות שבת ומועד יוחדה ככוס ברכה על קדושת היום.החכמים מסבירים את קידוש היין בפסוק" :קידשו את היין...לקדשו בברכה".קיימת מחלוקת בין 4 בית שמאי והילל :בית שמאי טוענים כי קודם יש לברך על קדושת היום ולאחר מכן על היין; כי כשמחשיך ,היום מתקדש מאליו.ואילו בית הלל טענו שלהיפך -קודם צריך לברך על היין כי זו ברכה תדירה ,ואז על קדושת היום. חז"ל הבטיחו לשלם שכר גדול למקדשים ביין ,ומסופר על רבי זכאי שאימו היתה ענייה ומכרה את צעיפה כדי לקנות יין לקידוש.בבתי הכנסת גם היו נוהגים לברך על היין ,וכאשר לא היה יין היה שליח ציבור אומר לפני כולם ברכה אחת ,כדי להוציא אותם ידי חובה.אולם יש שטענו כי חובה לסעוד ולקדש באותו המקום. ד.מטבע של קידוש נוסח הקידוש השתנה במשך השנים.לא ידוע מהו מטבע הקידוש שהיה ,ואם היה בכלל כזה.לפי ר' צדוק ישנן שתי נוסחאות לקידוש היום :האחת קידוש על הכוס "אשר קידש את יום השבת" והשני בתפילה.בתחילה לא היה נוסח אחיד, היו נוסחים שונים ,שהזכירו את קידושו של יום השבת ע"י הקב"ה ,ואת השבת כמתנה טובה שניתנה לישראל באהבה, מנוחת אמת ואמונה.בימי האמוראים הכניסו גם את דבר יציאת מצרים ,באותם ימים הברכה המקובלת הייתה "ברוך אתה ה' אלוהינו..מגן אבות בדברו ,מחיה מתים במאמרו".אולם לאחר שהחלו להתפלל ערבית ,תפילה זו נהייתה מיותרת.ישנן נוסחאות נוספות המופיעות בסדר רב עמרם גאון הפותחות ב"אתה קדשת"" ,ישמח משה" ב"תכנת שבת" וכו'.כדי לשמור על הנוסחאות השונות ייחדו כל נוסח לתפילת עמידה אחרת מארבע תפילות העמידה של שבת. ה.קידושא רבא את הקידוש על היין עושים בליל שבת וחג.בשבת עצמה ובחג אין חובה להזכיר קדושת היום על היין.כדי לתת לשבת אופי חגיגי ,עשו את "קידושא רבא" שזוהי ברכה שניתנת על היין בשבת בבוקר.היא מובדלת מן הקידוש בליל שבת, ומטרתה להגביר את כבוד השבת.החכמים ראו בברכה זו מעשה שטות ואמרו שהיא מיותרת.אך בגלל שברכה זו היתה חביבה עליהם ,נוסחה פשרה בה לא מזכירים "מקדש השבת" ,ואין הזכרת שמים ומלכות.היו שהוסיפו קטעים נוספים בשבחו של היין "אשר ברא יין עסיס."..הרב סעדיה התנגד לה מכיוון שהיא בניגוד למטבע עתיקה של חכמים ,אך הוא התיר אותה.בדורות שאחרי הוסיפו עוד כתובים וברכות כמו" :זכור את יום השבת לקודשו וראו כי ה' נתן לכם את השבת "...ברכות שהטביעו על הקידוש את החותם של מקרא קודש. ו.הדלקת נרות בשבת בתקופת בית שני כבר היו מאירים את בתי ישראל בנרות ,המטרה היתה בעיקר כמו תקיעת השופר לסמל את כניסת השבת ,הפרדה בין קודש לחול ומן המלאכה ,ולתרום לאווירה החגיגית.מנהג זה הפך לטקס ,שבשלב מסוים גם אומץ ע"י הגויים ,שחלקם אף עברו גיור מלא. לנר משתמשים רק בשמן זית; במקום שאין שמן זית או מחירו יקר הדליקו בשמנים אחרים.השימוש בשמן זית הוא כי בבית המקדש הדליקו בשמן זית ומשווים הדלקת הנרות להדלקת הנרות בבית המקדש. חז"ל פסקו כי ההדלקה היא חובה ולא מצווה ,והיא נמסרה לנשים כי האדם הראשון שהיה נרו של הקב"ה כובה ע"י האישה שגרמה לו לחטוא ,ולכן עליה לכפר.הרמב"ם פירש זאת בכך שהאישה מופקדת על עבודות הבית ,ולכן עליה גם לדאוג להדלקת הנר. ז.נר של שבת – דבר תורה הדלקת נרות שבת על האישה היא חובה שאיסורה איסור תורה.נאמר שנשים מתות בלידה על 3עבירות :אינן זהירות בנידה ,בחלה ובהדלקת הנר -מכאן רואים את החשיבות העליונה.הדלקת נר היא ע"פ הפרוש מצווה מהתורה ממעמד הר סיני" -לא ימוש עמוד ענן"",עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח" -קודם שישקע עמוד ענן של היום יש להדליק נרות".וקראת לשבת עונג" פרושו -אין עונג בלי אור.זו מצווה לכבד השבת ,והדלקת נר היא עיקר הכיבוד.טעמי הדלקת הנרות מוסברים ע"י חכמים כי "נר בלילה מרבה אורה ,שמחה ושלום בבתי בני ישראל".הרמב"ם וראשונים אחרים אינם מסכימים שהמצווה היא מהתורה ,אלא מדברי סופרים ,אבל גם הם מסכימים שזו מצווה חשובה העולה על 5 אחרות (כמו הדלקת נר חנוכה) ,יותר ממצוות אחרות של רבנ"ן.הם אומרים שאם לאדם יש כסף לקנות נר אחד ,שיקנה בו נר לשבת ,ואפילו אם אין לו מה לאכול שיחזר על הפתחים לכסף להדלקת נר ,כי זו מצוות עונג שבת. ח.טעמיה של מצוות נר שבת מובאים שלושה טעמים למצוות הדלקת הנרות: )1כבוד שבת -יש האומרים שזה לשם כיבוד השבת ,משום שאפילו ביום כיפור מדליקים נר כדי לכבדה ,ובנוסף בקיץ סעדו בחוץ לאור יום ולא נזקקו באמת לנר לתאורה ,והפרוש -לכבוד שבת. )2עונג שבת -יש אומרים שזה לשם עונג שבת ,כי אין עונג בקיום סעודת ליל שבת בחשכה. )3שלום בית -יש אומרים שזה שלום בית ,כי במקום שאין נר אין שלום.מכך מסיקים חז"ל כי הסעודה צריכה להימצא במקום בו יש אור.בנוסף במובן של שלום בין אנשי הבית ,ושלומם ובריאותם של אנשי הבית (אדם יכול ליפול בחשכה ולהיפגע ,או שמשהו יכנס לתבשיל ולא יראה ויאכל ויחלה וכד'). ט.נר שבת או נרות שבת ע"פ המקורות התלמודיים אדם יוצא ידי חובתו ע"י הדלקת נר אחד בלבד.אמנם מסופר שרבי אבין היה מדליק נרות רבים.בימי הביניים התפשט המנהג להדליק שני נרות ,ע"פ המדרש" :כל עיסקא דשבת כפול" ,ויש שאמרו "אחד בשביל זכור ואחד בשביל שמור".ר' אליעזר מפרש נר אחד לכבוד השבת שאותו יש לראות בלבד ,ושני כדי להשתמש באורו וליהנות ממנו ,ושכל כולו לעונג ושלום בית. י.נר של שבת טעון ברכה? לעומת נרות חנוכה המחייבים ברכה ,אין בתלמוד דרישה לברך על נרות שבת.הסיבה -בימי קדם הדליקו הנר לפני שבת בגלל איסור הבערת אש בשבת ,כדי שיהיה אור בשבת ,עוד לפני שהדלקת הנר הפכה למצווה.הברכה על הנר מוזכרת ע"י רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון ,שאמרו שיש לברך ב "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר השבת".אך זה לא היה לנחלת הכלל.ע"פ רב סעדיה גאון ,חובה להדליק אך לא חובה לברך.יש סברה כי ברכה זו היתה בתקופת הגאונים ,שטענו שזוהי הלכה למרות שאינה בתלמוד ,וניסו להנציח את חשיבות הדלקת הנרות, וזאת כנגד הקראים שאמרו כי זהו חילול שבת ,כי הם פרשו את "לא תבעירו אש "...כהנחיה לשבת ללא אש בשבת. יא.קריאת "במה מדליקין" בליל שבת תפילה הנאמרת בסוף תפילת ליל שבת.יש אומרים שמטרת פרק זה ללמד על דרך הדלקת הנרות ,ו"להזהיר על דיני ההדלקה" ,אך נימוק זה בעייתי כיוון שקוראים את התפילה אחרי תפילת ערבית (מה התועלת אם אי אפשר לתקן וזה רק בדיעבד?).לכן יש שאומרים אותה לפני תפילת מנחה.יש הטוענים כי גם תפילה הזו משמשת בויכוח בין הגאונים לקראים ,ושזו הדרך של הגאונים להדגיש את נחיצות התורה שבע"פ ,ולהפריך טענת הקראים שאסור להדליק נר לשבת. מטרה נוספת היא (?) להאריך בתפילה כדי שהמאחרים לא ילכו הביתה לבד. יב.הדלקת נרות שבת בבית כנסת גם מנהג זה יתכן בא מהויכוח האנטי-קראי ומתוך מגמה להבליט את חשיבות מצוות הדלקת הנרות.כדי לפרסם את הדלקת הנרות ברבים ,וכדי למנוע מהקראים להיכנס לבית הכנסת.עד היום ישנם בתי כנסת שמלבד המנורות נוהגים להדליק נרות של שבת. יג.הדלקת הנר – הכרזה על קבלת שבת במשך הדורות נתפסה הדלקת הנרות כסימן לכניסת השבת ,וזו הפעולה האחרונה שעושים לפני כניסת השבת ,ומאז חלות כל מצוות השבת.גם אם ההדלקה נעשתה בטעות ,אסור לבצע אחריה כל מלאכה.לכן הדלקת הנר היא "מלאכה 6 של קודש" המכריזה על קדושת השבת ,כניסתה וקבלתה.אדם צריך להגיד 3דברים בערב שבת :עישרתם ,ערבבתם, הדלקתם נרות?. יש חולקים ואומרים כי השבתת המלאכה אינה מהדלקת הנר שנעשית כי השבת עדיין לא נכנסה ,אלא מתפילת שבת וברכת הקידוש או מאמירת מזמורים לפני תפילת ערבית.אדם יכול והדליק את הנר עוד קודם ביום ,מה שחשוב זו הברכה לכניסת השבת.יוסף קארו אמר :גברים מקבלים שבת בקריאת ערבית ,ואילו נשים בהדלקת נרות. הדרשה וקריאת התורה בבית הכנסת בשבת /י"ד גילת א.הדרשה נאמרת בבית הכנסת בשבת.ייעוד יום השבת כולו לתורה ולימודים ,מדריך להכרת הטוב והמועיל ,ומכוון לדרך חיים בה יש ללכת.בהתכנסויות בשבתות בבתי הכנסת לתורה ולתפילה ,הונחלה ידיעת התורה ומורשת אבות לציבור הרחב, וטופחה החובה הדתית שבעבודת ה' ,בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.מנהג יום השבת התחיל כבר בימי בית ראשון, והגיע לשיאו בתקופת בית שני; המוני ישראל הגיעו עם הנץ החמה לקריאת שמע ,ולהאזין לקריאת הזקנים החכמים בספרי הקודש.גם נשים וילדים הקשיבו לדרשה שנמשכה מרבית יום השבת.אחרי החורבן הועברה הדרשה גם לשעות אחרות -ליל שבת או תפילת מנחה. ב.תוכן הדרשה בימי בית שני -מטרת הקריאה בתורה והדרשה בשבתות ,הייתה הבהרת תוכנה של הפרשה שנקראה ,הוראת הלכותיה והדרכת בני הקהילה ליראת ה' ולמידות טובות ,כדי להשריש אורח חיים ומנהגים. לאחר החורבן -האופי ההוראתי הלכתי שבדרשה הצטמצם ופינה מקומו להרצאה.בהרצאות עסקו החכמים במציאות העגומה ,בשעבוד למלכויות זרות ובתופעות שליליות בחברה.הם הדריכו את העם ,ניסו לעודד אותו ולתת פתרון לבעיות, והתאמצו להגביר את התקווה והאמונה בתקומת האומה ובבניין בית המקדש במהרה.הם ביקשו להוכיח לעם שטעמה ומשמעותה של התורה קיימים גם בעיתות משבר.דרשות אלו עמדו ברשות והועברו ממועדן הקדום סמוך לקריאת התורה ,לשעות אחרות ביום. הדרשה ולימוד התורה בבית הכנסת נעשו במרוצת הזמן לסימן ההיכר המובהק של השבתות. ג.קריאת התורה מצוות קריאת התורה בציבור מיוחסת למשה רבנו ולעזרא הסופר.בבית הכנסת בימי שבת וחג ,בימי שני וחמישי במטרה ללמד את העם תורה.המשנה מציינת איזה פרשות קוראים בארבע השבתות המיוחדות (שקלים ,זכור ,פרה אדומה והחודש) ,ובחגים. ד.מנהגי קריאה בימי האמוראים והגאונים בימי האמוראים היו שני מנהגים עיקריים בקריאת התורה.האחד מנהג בבל ,לפיו נחלקה התורה לחמישים וארבע פרשות ,כמספר השבתות בשנה מעוברת (בשנה רגילה היו מצרפים שתי פרשות) ,ואת קריאתה היו מסיימים מדי שנה ביום שמחת תורה.המנהג השני הוא מנהג ארץ ישראל ,לפיו חילקו את חמשת חומשי התורה לשלושה סדרים בכל פרשה ,וקריאתם נמשכה כשלוש שנים ומעלה.החלוקה לסדרים לא הייתה אחידה ,ולא היה מחזור קבוע שצמוד ללוח השנה ,כך קריאת סדר שחל בקיץ במחזור אחד יכול במחזור השני לחול בחורף.בסיום המחזור ( +3שנים) היו עושים סעודה.בא"י לא הכירו בשמחת תורה כחג כללי לישראל. אולם המחזור החד שנתי של בני בבל ,השפיע גם על קהילות א"י ,וגרם להשתלבותן בסדרי הקריאה כמנהג בני בבל שעובד על מחזור שנתי.לכן כיום נוהגים לפי מנהג בבל. ה.מנהגי קריאת התורה בימי הבית 7 בימי בית שני לא היה סדר קריאה קבוע ,והוא נקבע ע"י החכם.ההתכנסויות בחגים ובשבתות לפניהם הוקדשו לקריאה ולעיון בפרשות התורה ,ולשאלה ולדרישה במצוותיהן.ובשאר השבתות החכם היה קורא לפי ראות עיניו מפרשה ומלמדה.בימי חז"ל התגבשו סדרי קריאה בשלבים -בתחילה נקבעו פרשות החגים והמועדים שיש לקרוא בזמנן.אחריהן התפתחו מחזורי קריאה שונים ונקבע כהנחיה שהקריאה בתורה תהה רציפה ללא דילוגים (בתחילה לפי מנהג בבל או א"י ,ובסופו של דבר הכריע המנהג הבבלי את יתר המנהגים).בתפוצות שרד המנהג הקדום שהחכם קורא כל הפרשה, מתרגם ומפרש אותה לבאי בית הכנסת ,זאת משום שהקריאה לרוב הייתה קצרה ושימשה כתשתית לדרשה שבאה אחריה.בא"י מנהג זה לא שרד ,הקריאה הפכה למצווה בפני עצמה ,והמתפללים הוזמנו ע"י ראש בית הכנסת או החזן לעלות לתורה ולקרוא מן הפרשה. ו.קריאת התורה לנשים ההלכה הראשונה התירה לנשים וילדים לעלות גם כן ולקרוא בתורה.לפי התנאים ,אישה יכולה לעלות רק אם גבר עלה לפניה ,כי קריאתה אינה מוציאה את הרבים מידי חובתם.לפי הנוהג הבבלי ,אסור לאישה לעלות ולקרוא בכלל מפאת כבוד הציבור. ז.התרגום המנהג שגם המתפללים קוראים בתורה (ולא רק החכם) ,העמידו לצד הקורא מתרגם כדי שכל באי בית הכנסת יבינו מה נאמר.המתרגם נדרש לדייק בדבריו לתרגם פסוק-פסוק ולא רצף ,כדי שלא יטעה.בנוסף הורו לא לתרגם מעשים שאין בהם צניעות או הפוגעים בכבודם של אישים במקרא.הפרשנות לטקסט נעשתה ע"י הדרשן ולא ע"י המתרגם. ח.מהלכות קריאה בתורה עם הזמן גובשו מנהגים לעליה לקרוא בתורה :העולה לתורה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים ,בשבת יעלו לפחות שבעה קוראים.היה נהוג שהראשון העולה לתורה מברך ברכת התורה לפניה ,והאחרון מברך אחריה ,אך בדורות האחרונים נהוג שכל עולה לתורה מברך לפניה ואחריה. בראשית תקופת האמוראים ,חכמי הדור עלו ראשונים ,אך לאחר מכן רק כוהנים עלו ראשונים והלויים לפי מידת חשיבותו החברתית של האיש ,אחריהם תלמידי החכמים הממונים על הציבור ,ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור. ט.ההפטרה הקריאה בתורה הושלמה ע"י קריאה בספרי נביאים.פרק הנביא נקרא מפטיר ,והקורא אותו נקרא מפטיר בנביא או משלים בנביא.בהתחלה המפטיר לא היה קורא מן התורה ,אך לאחר מכן לשם הענקת כבוד לתורה הוא היה קורא את הפסוקים האחרונים שקרא העולה לפניו.גם את ההפטרה היו מתרגמים לשפה מובנת ,אבל לא הקפידו בתרגום כמו בתורה.בהתחלה לא ידעו איזה פרק על המפטיר לקרוא ,והקורא היה בוחר אותו אקראית.אך עם הזמן נקבעו תחילה ההפטרות לארבע השבתות המיוחדות :שקלים ,זכור ,פרה אדומה והחודש ,ובעקבותיהם לחגים ומועדים ,ואח"כ ליתר השבתות. מברכים ברכה אחת לפני ההפטרה וארבע ברכות אחריה.הברכה שלפניה והראשונה שאחריה ,מעלות את בחירת נביאי האמת והצדק וקיום דבריהם ע"י האל הנאמן.שתי הברכות שלאחריהן הן בקשות לנחמת ציון וביאת המשיח ,והאחרונה היא ברכה על קדושת החיים.לפי המשנה אין מפטירים במנחה בשבת. המטרה בקריאת ההפטרה -לעודד את העם ,לקרב לאמונה בה' ובגאולה ,ללמד דברי מוסר ותוכחות. שלוש סעודות ,לחם משנה ,סעודת ליל השבת /רמ"ג רשובסקי ור"צ שינובר שלוש סעודות 8 בשבת מצווים גברים ונשים כאחד בקיום שלוש סעודות ,בניגוד לשתיים בימי חול (שחרית וערבית) ,במטרה להרבות בעונג שבת.יש להקפיד על כל שלוש הארוחות ,כחלק ממצוות כיבוד השבת ועינוגה (שווה לגברים ונשים) ,אפילו אם אוכלים בהן מעט.בנוסף יש מאכלים מיוחדים ומצווה ללוות בזמירות שבת. -למה שלוש ארוחות? מספר פירושים )1 :בתורה מופיעה המילה היום שלוש פעמים (כאשר משה מצווה על אכילת המן) )2.כנגד שלושה אבות )3.כנגד תורה ,נביאים ,כתובים. מי שמקיים המצווה ניצל משלוש פורענויות :חבל המשיח ,מגיהינום וממלחמת גוג ומגוג. -מאכלים שיש לאכול :חובה פת לחם בכל סעודה (כדי לצאת ידי חובת סעודה) ולברך עליה ברכת המזון.בנוסף לעונג שבת מצווה לאכול :בשר ,חמין ,דגים ,מעדנים ומגדנות.וחובה לא פחות משני תבשילים בסעודה. לחם משנה לכל אחת מסעודות שבת יש להכין שתי חלות ,הן "לחם משנה".חובה זו חלה בכול שלושת סעודות השבת ,על גברים ונשים.הסיבה לשתי חלות :בכל יום ליקטו מנת מן אחת וביום שישי שתיים.בתורה ( בהקשר למן) חוזרים פעמיים על הכפילות ביום שישי (לחם משנה+שני עומר) ויש בכך רמיזה לאכילת לחם כפול בדורות הבאים. לשם כבוד השבת החלות של "לחם משנה" צריכות להיות שלמות ,נאות ואפויות היטב (אחת מהן לא חייבת להיות אפויה).אם אין שתי חלות שלמות אפשר להסתפק בשתי פרוסות חלה ,או בשני חצאי חלה מחוברים (אפשר לברך רק אם לא רואים החיבור) ,או בחלה המחוברת לעוגה .זה מספיק לקיום המצווה ,אבל לא מכבד השבת. אין לחתוך את החלה לפני הברכה ,אלא עושים רק חתך קטן -מי שמדקדק לא חותך כלל או שרק מסמן את מקום החיתוך כדי שלא יחתוך יותר מדי.אפשר לבצוע רק חלה אחת ,אבל צריך לאחוז בשתיהן בעת הברכה ,ולהרימן כשמזכירים את שם ה'.יש גישות שונות לגבי איזו מהחלות צריך לבצוע -העליונה או התחתונה.יש הטוענים שאת התחתונה תמיד ,ויש הטוענים שבליל שבת את התחתונה ,ובשאר הסעודות את העליונה. אסור שתהיה הפסקה בין ברכה לאכילה (אם החלה לא תהיה חתוכה תהיה הפסקה.השלמת החיתוך מהירה ולא מהווה כל כך הפסקה). המסובים שאין "לחם משנה" לפניהם ,יוצאים ידי חובת המצווה ,בכך ששומעים את הברכה מן המברך.המסובים יוצאים ידי חובה בברכתו של בעל הבית כשהוא אומר "ברשות רבותי" ,אבל רק כשמתקיימים שני תנאים :עליהם לשבת במקומם ,ואסור להפסיק את הברכה (ולשומעים לדבר) מתחילת הברכה ועד שיאכל המברך כזית מן הפת. יש לכסות את החלות ולהשאירן בכיסויים בזמן הקידוש ,עד שבאים לבצוע אותן כדי לאוכלן.גם חלות שאינן שלימות ומונחות על שולחן השבת ,חייבות בכיסוי. הסיבות לכיסוי החלות: בעבר נהגו להניח לפני כל סועד שולחן קטן עם המזון.השולחן הובא רק לאחר הקידוש ,ואם בטעות הביאו .1 קודם היה צריך לכסות את האוכל.וזאת כדי להבהיר שהאוכל הובא לכבוד השבת. היום השולחנות גדולים ,ולכן מכסים את החלות. זכר למן שלא היה יורד בשבתות ,והיה טל מלמטה ומלמעלה ,והמן ביניהם. .2 שהפת לא תתבייש מכך שמברכים על היין קודם ,למרות שהיא מוזכרת בפסוק "ארץ חיטה ושעורה".. .3 לפני הגפן. סעדת ליל השבת סעודת ליל השבת ,נערכת מיד לאחר ששבים מבית הכנסת ,סמוך אחר הקידוש.כשאדם חוזר מבית הכנסת מצווה שימתינו לו בביתו שולחן ערוך ,נר דולק ומיטה מוצעת ,ואז מלאך טוב מברך אותו שהשבת הבאה גם תהיה כך ,ולמלאך הרע אין ברירה אלא להגיד אמן ,אחרת המלאך הרע "יברך" והטוב יצטרך להסכים. לכן צריך להקדים לערוך את שולחן סעודת ליל השבת ,לפני ההליכה לבית הכנסת ,ולהדליק נרות. לאחר שבאים מבית הכנסת ,נוהגים לומר את הפיוט "שלום עליכם" ואת פסוקי "אשת חיל". 9 נהוג שהאב מברך את ילדיו בליל שבת :האב מניח את שתי ידיו על ראש ילדו ,לבן אומר" :ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" ,ולבת" :ישימך אלוהים כשרה ,רבקה ,רחל ולאה" ,ומוסיף לבן ולבת את מילות "ברכת כהנים". השבת /ר"ע הילדסהיימר השבת -ביטוי להשקפת היהדות מצוות קיום שבת שקולה כנגד כל המצוות.בשמירת שבת טמונים שני עקרונות ביהדות: )1אות וזיכרון לבורא עולם -יסוד אמונתינו -אנו עוזבים את עיסוקינו כביטוי מעשי לאמונה בבורא עולם ,לאמונה שהעולם לא נוצר מאליו אלא נברא ע"י אלוהים בשישה ימים ,ולאמונה שאלוהים שבת ביום השביעי ממלאכה. )2הכרה בהיותנו עם נשגב -ההתנתקות מחיי החומר היומיומיים והעיסוק בחיי הרוח ,ממחישים את עובדת היותנו בני חורין ,ואת ייחודנו משאר העמים. שני עקרונות אלו מצויים בברכת הקידוש בכניסה לשבת. טעם לאיסורי המלאכות בשבת הפעולות האסורות הן פעולות המהוות יצירה של דבר חדש (בדומה למעשי ה' שיצר העולם) -שינוי פיסי בסביבה ובטבע, לכן אסור לחרוש ,לכתוב ,להבעיר אש ,ועוד.אך הפעולות לא נאסרו לפי מידת המאמץ והטרחה שהן מהוות ,ולכן מותר ללכת או לשאת משא כבד כי אין פה יצירה של משהו חדש. עונג שבת :אדם יזכה לעונג שבת מושלם רק כאשר יתנתק מחיי היום יום והעולם ,מה שיאפשר את מנוחת הגוף והנפש גם יחד ,והן יהיה עליו להתעסק בדברי רוח וקדושה.בכל ימי המנוחה שקבע האדם ,נח גוף האדם ,אך בשמירת שבת קיימת רגיעה מוחלטת של הגוף והנפש ,ובנוסף יש עונג שבת מקריאת תפילות השבת ,מצוותיה המיוחדות כהדלקת הנר והקידוש ,ומהתעסקות מרובה בלימוד תורה. השבת -חומת האומה לשבת חלק נכבד בשמירת צביון עם ישראל.שמירת השבת הקלה על "משא" הגלות ,שכן נתנה מנוחה ואת ההרגשה שאין זו גלות ממושכת ,כי אם גלויות קצרות בנות שישה ימים הרצופות בהפסקות ביניים.בא"י ,חיזקה השבת את המסד הרוחני של הוויתו של העם. בנוסף שמרה השבת גם על התא המשפחתי הפרטי ,בכך שבכל שבוע מתאספים כל בני המשפחה בביתם למשך יום שלם ,סועדים ומבלים בצוותא בלימוד ושיחה.זאת כנגד התפצלות המשפחה בימות השבוע. עם ישראל והשבת סמליות השבת ותכונותיה המיוחדות ,יצרו קשר עמוק בין ישראל והשבת כהתקשרות העמוקה בין חתן וכלה.היהודי קורא אל השבת בערב יום שישי "בואי כלה" ,וכשיוצאת השבת הוא מתגעגע אליה במשך כל ימות השבוע ,ומתכנן את צעדיו לקראתה.יחס השבת לימות השבוע הוא בדומה ליחס העולם הבא לעולם הזה.מכאן הכינוי ליום השבת "מעין עולם הבא". יום מנוחה וקדושה /ר"מ רייס היהדות מתייחסת אל השבת כאל "תכלית מעשה שמיים וארץ" ולא כ'יום חופש' לצבירת כוחות ואנרגיה.עיקר המהות של השבת הוא הקדושה ,ויש להימנע ממעשים הנוגדים את רוחה ומשמעותה. השבת הינה תזכורת לשלושה עקרונות בסיסיים ביהדות: א) האמונה באלוהים כבורא העולם (מופיע בתפילת הערבית בתחילתה של השבת). ב) הכרה בהיותנו עם סגולה שנבחר ע"י האלוהים ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני (מופיע בתפילת שחרית). 10 ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה). מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ ,אלא מעבודת יצירה -אסור לבצע 39 מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן).זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איזושהי הצהרת בעלות על העולם ,והשבת באה להזכיר לאדם את מקומו כיציר הבריאה ולא כיוצרה. בשבת מצווים לדאוג שגם הבהמות ינוחו ,ובגלל שהבהמה מוגבלת לעולם החומר ,הקריטריונים למנוחתה הם פיזיים בלבד ,בשונה ממנוחת האדם שהמרכיב החשוב בה הוא הרוחני.לכן ,מלאכות שנעשו ללא כוונה ,או כאלה שיש בהן רק הרס ,אינן אסורות כי אין בהן אזכור למלאכת הבריאה של האלוהים.בפועל אסורות עלינו פעולות נוספות שמקורן ב"דרבנן". האיסורים הם ה"שמור".ובנוסף קיימת מערכת מצוות שיש לקיים בשבת כדי למלאה בתוכן רוחני -ה"זכור".אחת המצוות שיש לקיים היא "עונג שבת" המחייבת לאכול ,לשתות ולשמוח בשבת (לכן לא אמורים לבצע עבודות קשות מידי גם אם אין בהן יצירה).לפי היהדות הגוף והחומר נבראו ככלי עזר לטיפוח הרוח ,והשילוב בשבת בין ה"זכור" ל"שמור" הוא ישום של עיקרון זה ("כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם -כי על מוצא פי ה'" -הלחם חיוני אבל הוא לא מכוון את חיינו אלא "מוצא פי ה'").בעונג השבת ,האדם נמנע מיצירה ,ולכן אינו חושב שהוא "בעל הבית" ,אלא מרגיש שהוא נבחר והוזמן לנוח ביום מנוחתו של הבורא האמיתי. השבת היא גם זכר ליציאת מצרים -השביתה ממלאכה אמורה לחדש בקרבנו את תחושת החירות :מאז מצרים אנו בני חורין ,ובשמירת שבת אנו מסירים כל עול ,גם זה שהטלנו על עצמנו.זה משחרר את האדם מלחצים ומאפשר לו להתמקד בנשמה. השבת ,על העקרונות החשובים המובאים בה ,היא מקור ברכה לפרט ולכלל :ההקפדה על הלכות השבת תרמה רבות לעיצוב אופיו של העם ,והעצירה השבועית הזו ממרוץ החיים מעידה בוודאות שיש לשומר השבת ערכים ,העולים בחשיבותם על הישגים חומריים כלשהם. יום השבת מסמל את עליונות הרוח על החומר ומהווה תזכורת לעולם הבא שכולו רוח.עונג שבת הוא "טעימה" מעולם שלא חסר בו דבר ,ומבטא כמיהה לקיום חזון אחרית הימים. משפחה השומרת שבת היא ללא ספק מלוכדת ויציבה ,הלא המפגש העיקרי בין בני הבית הוא סביב השולחן בצילה של קדושה.השבת מעניקה לכל יהודי באשר הוא את המימד הרוחני שלו ,ומאפשרת לו לעצור מידי שבוע ולהרהר במעשיו. לסיכום ,דווקא במאה ה 20 -בה האדם טרוד מאוד בעיסוקיו החומריים וכמעט מחשיב את עצמו לשליט היחיד בתבל, השבת חשובה מאוד כדי להזכיר לו את מקומו בעולם. נושא ב' -יום טוב יום טוב /ש' מן ההר וי' איזנברג ימי המועדים התורה צוותה לעם ישראל את שלושת הרגלים ,את ראש השנה ואת יום הכיפורים.הימים המוגדרים 'ימים טובים' או 'מועדים' ,הם אלה בהם אסורה כל מלאכה.הימים הם הראשון והשביעי בפסח ,הראשון והשמיני בסוכות ,בשבועות -יום אחד ,ראש השנה ויום הכיפורים.בשלושת הרגלים -פסח ,סוכות ושבועות ,צריך לעלות לבית המקדש ולהקריב קורבנות עולה ושלמים.יש לעשות זאת ביום הראשון ,אבל אפשר להשלים עד שביעי של פסח ושמיני עצרת בסוכות.גם בשבועות אפשר לעלות לרגל במשך 7ימים.גם בימי חול המועד ,בראשי חודש ובשבתות העלו קורבנות בבית המקדש. כמו כן נאסרה עבודה ביום הראשון והאחרון של פסח וסוכות ,בחג שבועות ,ביום כיפור ובראש השנה.מותרת הכנת אוכל בכל החגים למעט יום כיפור שהוא כמו שבת. המצוות במועדים ביום כיפור -מצווה לצום. בראש השנה -מצווה לתקוע בשופר /זכרון תרועה. 11 בשבעת ימי סוכות -מצווה לשבת בסוכה וליטול לולב. בשבעת ימי פסח -מצווה לאכול מצה ,ואיסור לאכול חמץ. חג שבועות -אין לו מצווה מיוחדת.נהוג לעסוק בתורה (כי זה חג מתן תורה) ,ולאכול מאכלי חלב ודבש (בגלל "דבש וחלב תחת לשונך").כמו כן ,קוראים את פרשת מתן תורה והפטרת מעשה מרכבה מספר יחזקאל ,והרב עולה למפטיר. קורבנות החג ואסרו חג ביום ראשון של חג מקריבים קורבן ,מי שלא הספיק ביום הראשון -משלים במשך כל ימי החג. כשחג שבועות נפל בשבת ,הקריבו ביום המחרת ו"משכו" את השמחה יום נוסף לו קראו "איסרו חג" ,או "יום טבוח". בעקבותיו קראו לכל יום שאחרי החג" -איסרו חג". בירושלים נהגו בששת הימים שאחרי שבועות לא לומר תחנון כזכר למקדש. איסור מלאכה ביום טוב כל מלאכה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב (בחגים) ,פרט למלאכת אוכל נפש (הכנת אוכל) ולהוצאה מרשות לרשות (שהכרחית להכנת מזון).מותרים רק שחיטה ובישול ,לישה ואפיה.יש מלאכות שאסורות ביום טוב למרות שהן קשורות בהכנת מזון; כמו בציר ,קציר ,טחינה וצייד וכו' ,מפני שהן לוקחות זמן רב ,והאדם עלול לשקוע בהן ולהיגרר לעבודת ימי חול (יקצור את כל השדה ולא רק מה שנחוץ לאותו היום) ,ולהימנע משמחת יום טוב.למרות שמותר לבשל ביום טוב ,אם טיב התבשיל אינו נפגם כשמכינים אותו קודם ,עדיף להכינו מראש. הבערת אש -מותר להוסיף עצים ודלק לאש בוערת לצורך הכנת האוכל ,ולשנות או לכבות את הלהבה (רק בשביל הכנת אוכל ולא לצרכי חיסכון) ,אבל אסור להבעיר אש חדשה.לכן ,אסור להדליק גפרור ,מצת ,מכשיר חימום חשמלי ונורת חשמל.מותר להפעיל מכשיר חשמל הפועל באמצעות אלקטרומוטור. מתוך שהותרה לצורך-הותרה שלא לצורך -כל מלאכה שאסורה בשבת ,אסורה גם ביום טוב אלא רק לצורך אכילה, חוץ מהוצאה מרשות לרשות ומהבערה (כי שניהם לצורך אכילה). אם צריך ,אפשר להוציא מרשות לרשות ולהבעיר אש גם לצורכי יום טוב אחרים ולא רק להכנת אוכל (מכניסים ומוציאים, מאירים וכו'). הכנה מיום טוב לשבת -ביום טוב ,אסור לבשל ליום הבא אחריו ,גם אם זה יום טוב שני או שבת.הסיבה :אם אדם יתרגל להכין מיום טוב לשבת ,הוא עלול להכין גם מיום טוב ליום חול.ובנוסף שמחת יום טוב עלולה להשכיח ממנו את קדושת השבת ,והוא עלול לשכוח להתכונן לשבת (לכן עליו להכין האוכל לחג שני או לשבת בערב יום טוב). -אם אדם בישל ביום טוב בבוקר כמות גדולה עבור יום טוב בלבד ,מתוך ציפייה לאורחים ולא מתוך כוונה שיספיק למספר ימים ,או אם בישל כמות גדולה מתוך רצון לחסוך ,מותר לאכול מה שנשאר לו. -אם אדם בישל ביום טוב בערב ולא הספיק לאכול ,אסור לו לאכול.אם שבת חל אחרי יום טוב ,צריך לעשות בערב יום טוב ערוב תבשילין. -מותר לשחוט בהמה גוססת ולצלות אותה ,בתנאי שיש לו פנאי לאכול ממנה כזית באותו היום.כמו כן מותר לצלות קדירה מלאה בשר ,גם אם אין צורך בכל הכמות ,אם התבשיל מתבשל טוב יותר כשהקדרה מלאה. עונשו של מחלל יום טוב -עונשו של העושה מלאכה ביום טוב קל מזה של העושה זאת בשבת ,ובכל זאת אסורה המלאכה ,כדי שהעם יזכור את הניסים שעשה ה' ,ושיהיה פנוי לספר עליהם לבניו. עושה מלאכה בשבת :במזיד ובהתראה -סקילה ,שלא בהתראה -כרת ,בשוגג -חטאת.מלאכות שנעשות בשוגג- מתקבצות לקבוצות ,ונענש עבור כל קבוצה בנפרד.עושה מלאכה ביום טוב :במזיד ובהתראה -מלקות ,שלא בהתראה- פטור.מלאכות רבות בהתראה נחשבות כאחת ,ונענש רק על אחת. רמב"ם ,הלכות יום טוב ,פרק ו' 12 כבוד יום טוב ועינוגו -כמו את השבת ,חובה לכבד יום טוב (לעסוק בהכנות ,רחצה ,בגדים נקיים ,לא לאכול הרבה לפני כדי להגיע שבע לארוחה) וגם להתענג (באכילת בשר ,שתיית יין וכד').בכל הימים הטובים וחול המועד שלהם אסורים הספד ותענית.חובה לשמוח בהם כמו שנאמר "ושמחת בחגך" ,כדי לקיים את השמחה במלואה יש לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה למזון ,כדי שגם הם ישמחו. התנהגות בחגים -צריך ללכת בבוקר לבית כנסת; לומדים עד חצי היום ומתפללים תפילת מנחה ,ואחרי זה חוזרים לבתים לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.צריך לשמוח אבל לא להשתכר ולהתהולל. עירוב תבשילין איסור הכנה -מלאכות שמותר לעשות ביום טוב (כמו הכנת אוכל) עושים רק מה שצריך לאותו היום. יום טוב בערב שבת -אסור להכין מיום טוב לשבת.למרות שהשבת קדושה מיום טוב ,גם לכבודה אסור להתכונן בו, אלא אם כן מניחים "עירוב תבשילין" בערב יום טוב. עירוב תבשילין -בערב יום טוב מניחים לחם ותבשיל שהוכנו לשבת ,ומברכים" :בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".כך ההכנות לשבת יהיו לכאורה רק סיום של המלאכה בה החלו לפני כניסת החג. -אם נאכל ביום טוב כל הלחם והתבשיל שהוכן לשבת ,אסור לעשות מלאכה לשבת ,וצריך לשאול חכם כיצד לנהוג. יום טוב שני של גלויות שני ימים של ראש השנה ויום טוב שני בגלות -בגלויות ,בשל אי הודאות לגבי היום בו קידשו בסנהדרין את החודש, לא יכלו לדעת בדיוק באיזה יום חל החג ,ולכן הנהיגו שני ימים טובים.לכל מועד התווסף "יום שני של גלויות" ,פרט ליום הכיפורים בשל הסכנה שיש בצום ממושך.בא"י ניתן היה לדעת מתי קודש החודש ולכן חגגו רק יום אחד.ראש השנה יוצא מכלל זה ,כי הוא חל בראש חודש (השליחים לא יצאו בחג להודיע על מועד מולד הירח) וגם בארץ חגגו אותו יומיים. יום טוב שני לאחר הנהגת הלוח -אחרי קביעת הלוח (למרות שתמיד ידעו מתי ראש החודש) ,בגולה עדיין חגגו שני ימים ובא"י יום אחד (פרט לראש השנה בו חגגו יומיים).בני ישראל שנוסעים לחו"ל וכוונתם לחזור ,מתפללים ביום השני תפילת חול כנהוג בארץ ,אבל שובתים ממלאכה כמקובל בחו"ל.אנשי חו"ל הנמצאים בארץ ,ינהגו בתפילות ובמלאכה כמו בחו"ל. דינים המיוחדים ליום טוב שני -למרות שיום טוב שני חשוב כמו היום הראשון יש בו הקלות מסוימות: .1מותר לקבור מת ע"י יהודי (בשבת אסור בכלל ,וביום טוב ראשון מותר ע"י גוי). .2מותר לטפל בחולה גם אם לא נשקפת סכנה לחייו ,למעט בראש השנה. .3אם יום טוב ראשון חל ביום חמישי ,ושכחו לעשות עירוב תבשילין ,מותר לעשות עירוב תבשילין ביום טוב השני בלווי אמירת תנאי (למעט ראש השנה). חול המועד ימי חול המועד :הימים שבין הראשון והשביעי בפסח ( 5ימים בארץ ו 4-ימים בגולה) ,בין שני הימים הטובים -הראשון והשמיני בסוכות ( 6ימים בארץ ו 5-ימים בגולה) נקראים "חולו של מועד" או "מועד".ימי חול המועד הם אינם ימי שבתון, אך יש מלאכות שאסור לעשות בהם ,כדי להבדילם מימי חול רגילים ,וכדי שיהיה פנאי ללמוד בהם תורה ולעסוק בענייני החג. מלאכה בחול המועד.1 -כל מה שהכרחי לצורך הקיום בחול המועד ולא תכננו מראש ובמתכוון לעשותו-תיקון דלת שבורה ,תיקון בגד שנקרע ,גיהוץ בגד שכובס .2.עבודות שאם לא יבוצעו יגרם הפסד גדול ,ובתנאי שלא כיוונו עשייתם לחול המועד -השתתפות ביריד מסחרי ,השקיית גינה ,עבודות חיוניות בשדה וכו'.3.העסקת פועל הזקוק לשכר כדי שיהיה לו מה לאכול במועד. 13 מלאכה לצורך הציבור -דבר נוסף שמותר בחוה"מ הן עבודות לצורך הציבור שנעשות בצוותא כגון בניית מקלט (כי בחוה"מ לכולם היה זמן והתפנו ממטלות אחרות ויכלו לעזור).אם העבודות לא יתבצעו ,יתבטלו צרכי ציבור ולא ייעשו כלל.גם אם פועלים מבצעים ואין הם פנויים במועד אחר -מותר. תספורת וגילוח -הכביסה ,התספורת והגילוח (למעט אצל ילדים שאינם בני מצווה ,או בגדים שחייבים) ,על אף שהן מלאכות שיש בהן צורך הן אסורות בחול המועד ,כדי לא לאפשר לאדם לדחות את ביצועם לאחרי החג הראשון.זה גורם לאדם להתאמץ להספיק לעשותם לפני החג ,ובכך לכבדו כראוי. נושא ג' -ראש השנה מעשה איש ופקודתו /ר"י מירסקי אלוהים קבע יום אחד בשנה של חשבון נפש ,פעם בשנה ולא פעם בכמה שנים ,כדי שהאדם יוכל להתמודד עם מה שעשה במשך השנה.אם אדם חטא והחטיא אחרים ,כל החטאים שלהם נרשמים לחובתו".הדין קודם לחשבון" כי גם לאחר שמענישים אדם על חטא ,ייתכן והחטא התגלגל וגרם לאחרים לחטוא ,ובחשבון שיעשו לו בסוף השנה יזקפו לחובתו עוד חטאים ,גם אם חזר בתשובה ולא חטא בחטאים חדשים בעצמו.לכן על האדם להיזהר במעשיו עם הבריות כדי שלא יכשילם.פירוש אחר -דין על החטאים שעשה ,וחשבון על המצוות שיכול היה לעשות בזמן זה. מי שפגע בחברו צריך ללכת אל חברו ,להתוודות לפניו ולבקש ממנו מחילה.אם אדם שפגעו בו מחל לחברו ,אפילו מדעת עצמו בלי שהפוגע ביקש מחילה ,נמחה החטא שבין אדם לחברו ,אבל החטא האחר שבין אדם למקום אינו נמחה, עד אשר יבוא הפוגע לבקש את מחילתו.הסיבה לכך היא שהחוטא אינו מכיר בחטא ,ואין כאן חרטה ותשובה.אם הפוגע מבקש סליחה והחבר לא סולח -החבר רשע. בפגיעה באדם יש שתי עבירות :האחת -בין אדם לחברו בגלל פגיעה בכבודו.השנייה -בין האדם למקום כי לא קוימה המצווה "ואהבת לרעך כמוך".בפגיעה בתלמיד חכם יש עבירה נוספת -ביזיון תורתו. הדין בראש השנה /ר"י מירסקי ראש השנה בחודש תשרי ,נקבע כיום הדין של האדם.אלוהים דן את בני האדם על כל קורותיהם במשך השנה".מרשית השנה" -רשית ללא אלף -רמז לתשרי".תקעו בשופר בכסה ליום חגנו כי חג לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" .ראש השנה הוא החג היחיד שחל בתחילת החודש כשהירח מכוסה. רבי אליעזר טוען ,שהזמן הזה הוא המתאים ביותר כיוון שהאדם הראשון נברא בראש השנה ,ובאותו יום דן אותו אלוהים על חטאו ויצא פטור (וזה סימן לבניו שיעמדו לדין ביום זה ויצאו פטורים).אבל ההסבר הזה הוא רק ע"פ דעתו של רבי אליעזר ,שסבר שבתשרי נברא העולם. רבי יהושע טוען שבניסן נברא העולם ,וההסבר שלו לקביעת התאריך לתשרי ,הוא שבחודש זה חל יום הכיפורים ,אז נתרצה אלוהים לאחר מעשה העגל ,ונקבע ליום סליחה ומחילה. -בראש השנה הרגשות מעורבים :שמחה של הרבים על כך שאלוהים יוציא את העם זכאי בדין ,ופחד של האדם היחיד מפני גזר דינו.מסיבה זו ,שלא כמו בחגים אחרים ,לא לובשים בראש השנה משי ורקמה.היחיד יכול למשוך אליו מעמד של רבים אם יפעל לטובת כלל הציבור ויעסוק בתורה ,צדקה וגמילות חסדים.במקרה זה יסלחו לו חטאיו.כוחה של תפילה בציבור הוא ייחודי ליהודים.עשרה יהודים שמתכנסים נקראים ציבור ,בניגוד לגויים שמתכנסים והם נחשבים עדיין ליחידים. על מה נידון האדם? לפי אחדים (הר"ן הרמב"ן והריטב"א) הדין שנעשה בראש השנה נסב על שכר ועונש בעולם הזה ,ואינו עוסק בחלקם הראוי בעולם הבא ,על דבר זה הוא נדון בשעת פטירתו.אך הדברים אינם מתיישבים עם הבינוניים שעוונותיהם ומצוותיהם שקולות. 14 הרי"ף מפרש שצדיק הוא מי שזכויותיו מרובות מעוונותיו ,רשע -מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו ,ובינוני -זכויותיו ועוונותיו שווים חצי-חצי.צדיקים נכתבים ונחתמים בראש השנה לחיים.רשעים גמורים -למיתה ,ואילו לבינוניים נכתב גזר דין ,אך דינם תלוי בעשיית תשובה ולא בעשיית מצוות ,אם אדם יבקש סליחה ו /או יצבור זכויות בעשרת ימי תשובה (יטה הכף לזכויות) ,גזר דינו ייחתם לחיים ביום כיפור.לקיום מצוות בעשרת ימי תשובה יש ערך רב כי אלוהים מצפה להן לכן קל לקיימן ,ומי שלא מקיימן למרות שקל לקיימן עוונו גדול.כמו כן ,כל מעשה טוב שיעשה לאחר ראש השנה יצטרף לחשבון השנה הבאה ,ואילו התשובה מוחקת ומבטלת את העבירות מעיקרן ,ולכן יצא זכאי.אף שבתשובה יש חרטה וצער ועוגמת נפש ,היא ניתנת להתבצע בשבת כי היא דוחה אותה ,כמו מילה. יש חילוקי דעות להסבר לכך שרשע ממשיך לחיות; יש הטוענים שדנים הבריות ע"פ שכרם ועונשם בעולם הזה ,ולרשע היתה זכות ששכרה משולם בעולם הזה.אחרים סבורים לעומת זאת שדנים האנשים על שכר ועונש בעולם הבא ,ולכן הרשע ייענש בעולם הבא.יש פירוש שבראש השנה אדם נכתב ונחתם על חיי העולם הבא ,אבל ביום כיפור הוא נחתם על חיי העולם הזה ,ואם נכתב בראש השנה גזר דין מוות ,אבל אדם חוזר בתשובה ,קורעים גזר דינו.לכן מברכים בראש השנה רק בתכתבו ולא בתחתמו . שבת שובה -אדם חוטא הוא ערל לב ,ולמרות שבשבת אסור להצטער ,תשובה וחרטה דוחים שבת בדומה לברית מילה שדוחה שבת. סימנא מילתא היא /ר"צ סלושץ בליל ראש השנה נהוג לאכול דברים מתוקים ,מנהג שאותו מציינים רוב הפוסקים ,לדוגמא משולחן ערוך" :תאכל רוביא (תלתן) ותאמר ירבו זכויותינו ,כרתי :יכרתו שונאינו ,תמר ,סלקא וקרא" ,הגהות הרמ"א" :בנוסף לרימון ומתוקים תאכל גם תפוח בדבש לשנה טובה". מקור המנהג לפי חז"ל ,מותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב ולהצלחה: .1הגמרא מראים שמושחים מלך ליד מעיין שאינו אכזב (כך משכו את שלמה) מה שמסמל את המשכיות המלכות. המאירי בפירושו לגמרא ,טוען שלא המעיין גורם להמשכיות המלך ,ומי שחושב כך חוטא ב"איסור ניחוש".לפי המאירי, המעיין אמור לעורר את המלך שיתנהג כדרך מעיין איתן ואז תמשך מלכותו.גם רבי ידעיה הפניני מסכים עם המאירי, וטוען שבנוסף לחטא באיסור ניחוש זו אמונה תפלה להאמין שהמעיין גורם להמשכיות.לפי פניני ,באה המשיכה במעיין להורות לעם שיבחרו מנהיג חכם ואז תמשך מלכותו. .2יעקב אבינו אמר "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית).פירוש הרמב"ן :יעקב ירה חיצים לכוון האמורי כדי לסמן הצלחה לבניו שיכבשוה ,הוא אמנם רק ירה חצים לכיוון האמורי ולא נכנס בעצמו ,אך הוא רואה עצמו כמי שכבשה כיוון שעשה סימן טוב לבניו. תחילת השנה משפיעה על כל השנה כולה מדברים אלו הסיק ר' אמי שמותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב והצלחה.לפי אמי מותר לאדם לבדוק את עצמו בשלושה ניסיונות :אם תמשך שנתו -ע"י הדלקת נר ,אם יצליח עסקו -ע"י גידול תרנגולת ,ואם יחזור בשלום מדרכו -ע"י הסתכלות בצלו. אביי שהיה תלמידו של אמי ,גורס שעל האדם לעשות לעצמו סימנים לטובה בתחילת כל שנה (או בארמית :סימנא מילתא היא) ,זאת הסיק אביי מן הניסיון הראשון של אמי ,הקשור לתחילת השנה ומשפיע על כולה.בעקבות דברי אביי התחיל מנהג לאכול בראש השנה פירות לסימן טוב. מנהג בבלי