סיכום חגי ישראל - סיכום הסיכומים PDF

‫סיכום חגי ישראל‪ -‬סיכום הסיכומים!!!‬ ‫(כל החומר מלבד התוספות בסוף)‬ ‫נושא א' ‪ -‬שבת‬...

‫סיכום חגי ישראל‪ -‬סיכום הסיכומים!!!‬ ‫(כל החומר מלבד התוספות בסוף)‬ ‫נושא א' ‪ -‬שבת‬ ‫לקראת שבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬הכנת צורכי אוכל נפש לשבת‬ ‫קדושת ואיסורי יום השבת השפיעו על הליכות יום השישי ואף על יתר ימות השבוע‪.‬‬ ‫איסור מלאכה בשבת מחייב הכנה מוקדמת של צורכי אוכל ונפש‪ ,‬שהאדם זקוק להם בשבת‪.‬ע"פ היהדות ההלניסטית‬ ‫יום שישי כונה "יום ההכנה"‪.‬באדיקט של אוגוסטוס קיסר נאמר "ולא יאולצו לשמש ערבים בשבתות או ביום ההכנה‪,‬‬ ‫החל מן השעה התשיעית"‪.‬קיימות דוגמאות נוספות בהן ההתייחסות אל יום שישי כ"יום ההכנה"‪ ,‬אך במקורות חיצוניים‬ ‫אחרים מכונה הוא "ערב שבת" או "היום לפני השבת"‪.‬‬ ‫כל ההכנות לשבת יעשו מהשכם בבוקר יום שישי ולא בשבת; על חובת ההכנה מדובר גם בספר היובלים ובשם י"ט‪ ,‬שם‬ ‫מוזכר לא לעשות מלאכה ולא לאכול אוכל שלא הוכן לפני יום שבת‪.‬רב חסדא השווה את חובת אדם להשכים קום‬ ‫להכנות לשבת‪ ,‬ללקיטת המן במדבר‪ ,‬שהייתה נעשית בבוקר כדי להכינו לשבת‪.‬בין הדינים במסכת בבא קמא ‪" -‬תהא‬ ‫אישה משכמת ואופה"‪.‬יש שמפרשים תקנה זו שתשכים אישה בכל יום‪ ,‬ויש מפרשים שהכוונה לערב שבת‪.‬בתלמוד‬ ‫הירושלמי מפורש‪ ,‬שההכנות כל כך מרובות שאפילו אליהו הנביא ימנע מלבוא ביום זה‪.‬יש סיפור על אשתו של ר' חנינא‬ ‫בן דוסא שלא היה להם אוכל ונעשה נס בערב שבת ותנור שלה התמלא במאפים‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬יש להכין מראש כל המאכלים שהאדם זקוק להם בשבת‪.‬אסור לאכול בשבת דבר שלא הוכן קודם לכן‪.‬‬ ‫ההכנות לשבת מתחילות ביום שישי בבוקר‪.‬‬ ‫ב‪.‬היטהרות‪ ,‬ניקיון הגוף וטבילה‬ ‫דוגמאות רבות יש לניקיון לכבוד ערב שבת‪.‬ר' יהודה שהיה רוחץ את פניו רגליו וידיו‪ ,‬הילל שנהג לרחוץ את ראשו‪ ,‬והיה‬ ‫הולך לבית המרחץ כדי לעשות מצווה‪.‬מכך הסיקו האמוראים שזוהי מצווה‪.‬בנוסף מסופר שבימי בית המקדש נהגו‬ ‫להיטהר ולטבול לפני כניסת השבת‪ ,‬כאשר באו להראות לפני ה'‪.‬נראה כי מצווה זו נשמרה גם לאחר החורבן‪ ,‬רק שהיא‬ ‫לא קשורה לעליה לבית המקדש אלא "לטהרה בערבי ימות המקודשים"‪ ,‬כלומר ליום השבת‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬לכבוד שבת יש לרחוץ פנים ידיים ורגליים‪.‬רחיצה ערב שבת היא מצווה‪.‬יש שראו בטבילה מצווה שיש לברך‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫ג‪".‬שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול"‬ ‫נאמר בספר שמות שיש לקדש את השבת בכסות נקייה‪.‬האמוראים לא הסתפקו בכך שיהיו בגדים נקיים‪ ,‬ואמרו שצריך‬ ‫ללבוש בגדים מיוחדים לשבת‪.‬צריך שיהיה לאדם ‪ 2‬עטיפים שונים‪ ,‬ולמי שאין‪ -‬צריך לעשות סימן היכר בבגד שיבדיל בין‬ ‫שבת לחול‪.‬ר' יוחנן קרא לבגדיו לשבת "מכבדותיה" ‪ -‬כי בגדי שבת מכבדים את בעליו‪.‬‬ ‫אסור לצאת בסנדל מסומר בשבת‪.‬מי שיש לו זוג נעליים אחד בלבד ‪ -‬אסרו אליו להשתמש בו כלל‪ ,‬גם בחול‪.‬בניגוד‬ ‫לכך ‪ -‬בארץ ישראל לא היה נהוג לנעול זוג נעלים שונה‪.‬‬ ‫ד‪.‬שושנים והדסים לכבוד שבת‬ ‫בתקופה התלמודית נהגו להכין לכבוד שבת צמחים לנוי ולהריח בהם‪.‬היו מכינים פרחים וענפים ריחניים‪ ,‬כדי ליהנות‬ ‫מריחם הטוב ולברך עליהם‪ ,‬וכדי לקדש בהם את בתי ישראל בשבתות וחגים‪.‬ר' שמעון ראה זקן רץ ובידו שתי חבילות‪,‬‬ ‫כששאלו מדוע שתיים? ענה לו לכבוד שבת; אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור‪.‬‬ ‫לזכור את השבת בכל ימי השבוע‪ ,‬ולשמור אותה בשבת‪.‬‬ ‫‪1‬‬  ‫ה‪".‬זוכרהו כאחד בשבת"‬ ‫חלק מן ההכנות לשבת עוד החלו לפני יום השישי‪.‬היו מכבסים בגדים ביום החמישי לכבוד שבת‪.‬אם יצא בערב תשעה‬ ‫באב ותענית‪ ,‬התירו לכבס ולהסתפר ביום חמישי‪ ,‬גם כאשר בתי הדין אסרו על בתי מלאכה לעבוד‪ ,‬התירו לפתוח את‬ ‫החנויות ביום חמישי של תענית לפני שבת כדי להצטייד לשבת‪.‬‬ ‫תפיסתו של שמאי הזקן היתה מבוססת על שמור וזכור; לזכור את יום השבת בכל ימות השבוע‪ ,‬ולשמור את השבת‬ ‫ואיסוריה במהלך יום השבת‪.‬נוסף נאמר על שמאי שהיה אוכל לכבוד שבת כל ימיו‪ -‬כאשר ראה בהמות הוא אכל אותן‬ ‫כך שהיפה והטובה תשמר לו לשבת‪.‬בנוסף הוא העלה רעיון למניין הימים כחלק מהשבת; ראשון בשבת‪ ,‬שני בשבת‪..‬‬ ‫כדי להראות את השאיפה של ימות השבוע אליה‪.‬‬ ‫שמאי הזקן ואלעזר בן חנניה אסרו על תחילתן של מלאכות ארוכות בימי חול‪ ,‬שלא ניתן יהיה לסיימן עד לערב שבת‪,‬‬ ‫מחשש שימשיכו בשבת‪.‬אמרו שגם אם הן נעשות מאליהן הן פוגעות בקדושת השבת‪.‬‬ ‫שמאי הזקן זכר את השבת כל השבוע‪ ,‬שבת היתה המוקד שכל ימי השבוע כאילו נובעים ממנה‪ ,‬תלויים בה ושואפים‬ ‫אליה‪.‬כל דבר טוב ויפה היו משאירים לשבת‪.‬‬ ‫ו‪.‬מלאכות שתחילתן בחול והמשכן בשבת‬ ‫יש מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬לגבי מלאכות שאין להתחיל בערב שבת מחשש שלא יספיקו לסיימם עד שבת‪.‬‬ ‫לדוגמא צליית פת בערב (כך שהיא תמשיך להצלות גם ביום)‪ ,‬טעינת קורות בית הבד (כדי שיזוב מהם שמן בשבת)‪ ,‬לתת‬ ‫גופרית תחת הכלים לפני שבת (כדי שיקבלו את גוון הגופרית בשבת) ועוד‪.‬בכל אלה בית הלל פחות מחמירים‪ ,‬ובית‬ ‫שמאי אוסרים‪.‬הדבר היחיד ששני הבתים מסכימים עליו הוא שאין להפעיל את אבן הריחיים לטחון בשבת‪ ,‬כי זה משמיע‬ ‫הרבה רעש שנשמע ברבים‪ ,‬וזה זלזול בשבת‪.‬‬ ‫ז‪.‬שביתת כלים‬ ‫יש עוד מחלוקת בין בית שמאי להלל‪ ,‬בנוגע לשביתת כלים‪.‬ע"פ הפסוק שנאמר "ביום השביעי תשבות‪ ,‬למען ינוח שורך‬ ‫וחמורך‪...‬בית שמאי מקבילים שביתת שור וחמור לכלים‪ ,‬ולכן אוסרים את הפעולות‪ ,‬ואילו בית הלל מתירים סמוך‬ ‫לשקיעה‪ ,‬כיוון שהם מפרידים שביתת בהמה משביתת כלים‪.‬בית שמאי אוסרים על שטיפת כלים גם לפני שבת ובית‬ ‫הלל מתירים והתעסקות עם כלים (בישול וכו')‪.‬שמאי לא מתירים שתעשה מלאכת כביסה ע"י גוי ביום השבת‪ ,‬או שטיפת‬ ‫כלים‪ ,‬ובית הלל מתירים סמוך לשקיעה‪ ,‬בהתאם לעבודה (לדוגמא בגדים שלא לוקח הרבה זמן לכבס היו נותנים גם‬ ‫בערב שבת‪ ,‬אבל כאלו שכן נהגו למסור רק ימים לפני השבת)‪.‬שמאי שלחו אגרות רק בימים הראשונים של השבוע‪,‬‬ ‫ואסרו על משלוח אגרות אפילו ביום רביעי‪ ,‬מחשש שלא יגיעו עד שבת‪.‬בית הלל התירו לנוכרי להעביר אגרת בשבת‪,‬‬ ‫אבל אסרו שהגוי ייראה עם איגרת בתוך העיר‪ ,‬שלא יחשבו שהוא קיבל שליחות מיהודי בשבת‪.‬‬ ‫ח‪.‬הימים "קמי שבתא"‬ ‫שלושת הימים שלפני שבת‪ ,‬המתחילים ביום רביעי‪ ,‬בהם אסור להתחיל פעולות מסוימות ארוכות‪ ,‬מחשש שהפעולה‬ ‫תגרום לכך שלא נגיע לשבת מוכנים‪ ,‬או שנחלל שבת‪ ,‬או שלא נוכל להנות מעונג שבת‪.‬זאת לעומת ימי "בתר שבתא"‪-‬‬ ‫ראשון עד שלישי‪.‬‬ ‫הפעולות עליהם קיים דיון‪:‬‬ ‫הפלגה לים הגדול ‪ -‬אמרו שהים מסוכן ויכול להיווצר מצב של חילול שבת‪.‬במשך הזמן האיסור בוטל והותרו נסיעות‬ ‫קצרות או ארוכות לצורך מצווה‪.‬מאוחר יותר במאה השנייה‪ ,‬המנהג חזר לכך שלא מפליגים ‪ 3‬ימים לפני השבת‪.‬‬ ‫מצור על עיר ‪ -‬לא מתחילים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים לפני שבת‪.‬אבל אם יש מלחמה‪ ,‬פיקוח נפש‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬ממשיכים להילחם למרות השבת‪.‬‬ ‫‪2‬‬  ‫התרחקות מהבית ‪ -‬לא יוצאים בשיירה בערב שבת יותר משלוש פרסאות שמא לא ימצא מקום בו יהיו צרכי שבת‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן דאגנו מראש שבמקום אליו נגיע יהיו מוכנים לבואנו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬לפי בית שמאי יש ‪ 4‬הלכות לימי "קמי שבתא" (=שלושה ימים לפני שבת)‪:‬‬ ‫הלכה ‪ :1‬איסור שליחת אגרות ומכתבים ‪ -‬אין לשלוח אגרות ‪ 3‬ימים לפני שבת ביד נכרי‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :2‬איסור הפלגה לים ‪ -‬אין להפליג לים הגדול מיום רביעי ואילך‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :3‬איסור היציאה למלחמה ‪ -‬אין יוזמים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים קודם לשבת‪(.‬אבל אם יש‬ ‫מלחמה בשבת ‪ -‬אז כן נלחמים‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :4‬איסור היציאה בשיירה מיום רביעי ואילך‪.‬‬ ‫ט‪.‬עסקאות עם גויים בערב שבת‬ ‫היו הגבלות מרובות לגבי הסחר עם גויים; בית שמאי קבעו שנוסף על איסור השכרת כלים לגויים בערב שבת‪ ,‬אין‬ ‫מוכרים לנכרי‪ ,‬לא להתמקח עמו בערב שבת (בית הלל כמובן מתירים)‪.‬בית שמאי מתנים את המכירה‪/‬השאלה בכך‬ ‫שהאדם יגיע לביתו עד ערב שבת‪ ,‬ואלו הלל אומרים שרק יצא מביתו של היהודי לפני חשיכה של ערב שבת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יחשדו בו שמכר לנכרי בשבת‪.‬בפועל נהגו לרוב ללכת לפי דעת בית שמאי‪ ,‬והגבלות אלו השפיעו על צמצום היחסים‬ ‫הכלכלים והחברתיים בין יהודים לגויים‪.‬‬ ‫י‪.‬איסור מלאכה בערב שבת‬ ‫כשם שהצטוו לשמור את השבת‪ ,‬כך גם הצטוו לעבודה ככתוב‪" :‬ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי‬ ‫שבת לה' אלוהיך"‪.‬אך חז"ל צמצמו את שעות העבודה ביום השישי‪.‬ההלכה היא שמחצות לא עושים עבודה שלא קשורה‬ ‫להכנות לשבת‪ ,‬אמנם זו רק עצה ומי שיעשה עבודה אז לא תבוא עליו שום סנקציה‪.‬מנגד מי שלא יעבוד‪ ,‬ולא יעשה‬ ‫מלאכה ביום שישי גם לא מטעמי שבת‪ ,‬הקב"ה ישלם לו שכרו‪.‬זמן ניכר לפני שקיעת החמה היו נוהגים לתקוע ‪ 6‬תקיעות‬ ‫בשופר‪ 3 :‬כדי להשבית מהמלאכה ו‪ 3-‬כדי להפריד בין קודש לחול‪.‬תקיעה ראשונה במנחה‪ -‬לעובדים בשדה להפסיק‬ ‫לעבוד‪ ,‬שנייה‪ -‬להפסקת המסחר וסגירת החנויות‪.‬שלישית‪-‬סמוך לשקיעה‪ -‬להפסקת הבישול (הקדריות הועברו למקום‬ ‫שלא יתקררו) ולהדלקת נרות שבת (אפילו בתודעת הגויים שבת נכנסה מהשעה התשיעית‪ -‬מהוראותיו של אוגוסטוס‪,‬‬ ‫היהודים לא צריכים לשמש ערבים החל מהשעה התשיעית)‪.‬מנהג תקיעות השופר התרופף בתקופת הגאונים‪.‬‬ ‫לפי ההלכה הירושלמית‪ ,‬מותר לעבוד עד שתשקע החמה‪".‬אף היא אסורה‪ ,‬לפניה ולאחריה מותרים" אבל אדם מוסיף‬ ‫חול על קודש כי אינו יודע בדיוק מתי מתחילה ונגמרת השבת‪ ,‬הוספה זו באה מהביטוי "זכור ושמור"‪ -‬זכור לפני‪ ,‬ושמור‬ ‫אחרי‪.‬השעה המדויקת בה נכנסת השבת נתונה לפרשנות‪ -‬יש כאלה ששבתו ממלאכה משעת המנחה (היו תנאים‬ ‫ואמוראים שקיבלו את השבת שעה קודם או אפילו יותר)‪ ,‬ויש כאלה שעבדו כמעט עד חשכה‪ ,‬והפסיקו בשעה שתאפשר‬ ‫מילוי חבית מים‪ ,‬צליית דג והדלקת נרות‪.‬את הנרות אין להקדים להדליק כדי שיראו שההדלקה היא לכבוד שבת‪ ,‬ואין‬ ‫לאחר‪.‬‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬ר' ישמעאל היה מתפלל אל השבת כבר ביום שישי‪.‬כך מסורת זו נשארה בידי יחידים חסידים‪ ,‬ואילו שאר‬ ‫האנשים הפסיקו את עבודתם סמוך לשבת‪.‬‬ ‫יא‪.‬תענית בערב שבת‬ ‫יום שבת מאציל מחגיגותיו על יום שישי‪ ,‬לכן אסור להתענות (לצום) בערב שבת‪ ,‬ואילו כל הנשבע להתענות בערב שבת‪,‬‬ ‫נשבע שבועת שווא‪.‬לפי ר' יהודה אם תשעה באב יוצא בערב שבת‪ ,‬מותר לאכול ולשתות מעט‪ ,‬כדי לא להיכנס מעונה‬ ‫לשבת‪.‬כנ"ל עם תענית אסתר‪.‬ההלכה הראשונה החמירה באיסור צום בערב שבת‪ ,‬אך לאחר מכן נאמר כי יש טעם‬ ‫בצמצום מאכליו של אדם משעת מנחה‪ ,‬כדי שיגיע רעב לסעודת ליל שבת ויתענג עליה‪.‬נוצרה מחלוקת כי מצד אחד‪,‬‬ ‫אסור שאדם יהיה שבע מידי כך שלא ייהנה מסעודת שבת‪ ,‬ומצד שני אסור לצום‪.‬לדעת רבי יוסי‪ ,‬אין לאכול שונה בגלל‬ ‫‪3‬‬ ‫השבת‪.‬רבי אבין (חסידי אשכנז) נהג לצום בכל ערב שבת‪.‬כיוון שדעות הרבנים חלוקות לא היתה הכרעה בהתחלה‪ ,‬אך‬ ‫מאוחר יותר ניתן היתר לצום ערב שבת‪.‬‬ ‫יב‪.‬הלכתא רבתא לשבתא‬ ‫חנניה בן חזקיה (שהיה מראשי בית שמאי)‪ ,‬אסר דברים נוספים שמא יהוו חילול שבת בשגגה‪ :‬אין לאמן לצאת בערב‬ ‫שבת עם כיל עבודתו‪ ,‬לא החייט במחטו‪ ,‬לא הנגר בקיסם באזנו‪ ,‬ולא הסופר בקולמוסו (כדי שלא ישכחו ויוציאו אותם‬ ‫ברשות רבים אחרי החשכה)‪.‬כך קבעו חכמים גם כי אין להסתפר בערב שבת סמוך למנחה‪ ,‬לא להיכנס לבית המרחץ‬ ‫וכו'‪ ,‬כדי שלא יהיה מצב שהפעולה לא תסתיים לפני החשכה‪.‬‬ ‫יג‪.‬ישיבה בדין בערב שבת‬ ‫איסור ישיבה בדין בערב שבת ובערב יום טוב‪.‬הלכה זו אומרת שאסור לשפוט דיני נפשות בערב שבת (כי אם יצא חייב‬ ‫לא יוכלו להורגו ביום שאחרי (בשבת)‪ ,‬ואם ידחו את הביצוע זה יהיה עינוי דין‪.‬דיני ממונות אפשר‪ ,‬אבל האמוראים העדיפו‬ ‫לא לעסוק בדין בכלל בערב שבת‪ ,‬כדי לא להפריע לשופטים להתחיל בהכנות לחג‪.‬לפני החורבן היה אסור גם דיני‬ ‫ממונות‪ ,‬אך זה מנהג שכנראה בא מן האיסור של אוגוסטוס להיות עדים מהשעה התשיעית‪.‬אסור היה גם לקבוע מועד‬ ‫למשפט ביום שישי‪ ,‬מחשש שבגלל טרדת השבת האדם ישכח שזימנו אותו למשפט‪.‬לסיכום‪ ,‬דיני ממונות לא נקבעו‬ ‫כאסורים אך השתדלו שלא לעסוק בהם‪ ,‬ואפילו לא שלחו זימונים לאנשים בימים אלו‪.‬‬ ‫יד‪.‬אירוסין ונישואין וסעודתם בערב שבת‬ ‫לפי התלמוד הירושלמי (ברייתא?)‪ ,‬אין להינשא בערב שבת (מפני כבוד השבת‪-‬שהארוחה לא תהיה רק לכבוד החתונה‬ ‫ולא לכבוד השבת)‪ ,‬וכן אין להינשא במוצאי שבת (כדי שלא יהיו טרודים בשבת בהכנות לנישואים והשבת תחולל‪ ,‬והן‬ ‫כדי שהחתן לא יבעול (ביאה ראשונה) לא בערב שבת ולא במוצאי שבת)‪.‬לגבי אירוסין‪ ,‬הדבר מותר בערב שבת רק‬ ‫בתנאי שזה לא יהיה מלווה בארוחה‪.‬בימי הביניים‪ ,‬בשל מצוקה כלכלית‪ ,‬שינו המנהג ואיחדו סעודת ליל שישי עם מסיבת‬ ‫נישואין או אירוסין‪.‬‬ ‫ליל התקדש שבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬קבלת שבת‬ ‫מונח זה לא כוונתו כמו בימינו‪ -‬קידום השבת במזמורים ותפילות התפתחה במהלך השנים ולא היתה מקובלת בימים‬ ‫קדמונים‪.‬ר' חנניה היה מתעטף בבגדים נאים ומצפה לשבת הכלה‪.‬וכן יש גם מקרות המעידים שהיו אפילו מקבלים את‬ ‫השבת בריקודים ובשירה בואי כלה‪.‬במדרש כתוב "קדשו בשמחה" וממשיך ומתאר את השמחה ואת הקב"ה יושב לו‬ ‫בשמחה גדולה‪.‬קבלת שבת מתוארת גם בפמליה של מעלה‪.‬‬ ‫ב‪.‬קידוש היום‬ ‫הסיקו התנאים לפי "זכור את יום השבת לקודשו" שיש לקדש את כניסת השבת‪ ,‬מצווה לקרוא ולהכריז על קדושת‬ ‫השבתות והמועדים‪.‬עם השנים נהייתה תפילה זו לחובה‪ ,‬ובמשך הזמן הצטרפה ברכה זו לסעודת השבת‪.‬‬ ‫ג‪.‬קידוש על היין‬ ‫מהזמן העתיק היה נהוג למזוג יין לסועדים‪ ,‬וברבות הימים נהגו כוס היין הראשונה בסעודות שבת ומועד יוחדה ככוס‬ ‫ברכה על קדושת היום‪.‬החכמים מסבירים את קידוש היין בפסוק‪" :‬קידשו את היין‪...‬לקדשו בברכה"‪.‬קיימת מחלוקת בין‬ ‫‪4‬‬ ‫בית שמאי והילל‪ :‬בית שמאי טוענים כי קודם יש לברך על קדושת היום ולאחר מכן על היין; כי כשמחשיך‪ ,‬היום מתקדש‬ ‫מאליו‪.‬ואילו בית הלל טענו שלהיפך‪ -‬קודם צריך לברך על היין כי זו ברכה תדירה‪ ,‬ואז על קדושת היום‪.‬‬ ‫חז"ל הבטיחו לשלם שכר גדול למקדשים ביין‪ ,‬ומסופר על רבי זכאי שאימו היתה ענייה ומכרה את צעיפה כדי לקנות יין‬ ‫לקידוש‪.‬בבתי הכנסת גם היו נוהגים לברך על היין‪ ,‬וכאשר לא היה יין היה שליח ציבור אומר לפני כולם ברכה אחת‪ ,‬כדי‬ ‫להוציא אותם ידי חובה‪.‬אולם יש שטענו כי חובה לסעוד ולקדש באותו המקום‪.‬‬ ‫ד‪.‬מטבע של קידוש‬ ‫נוסח הקידוש השתנה במשך השנים‪.‬לא ידוע מהו מטבע הקידוש שהיה‪ ,‬ואם היה בכלל כזה‪.‬לפי ר' צדוק ישנן שתי‬ ‫נוסחאות לקידוש היום‪ :‬האחת קידוש על הכוס "אשר קידש את יום השבת" והשני בתפילה‪.‬בתחילה לא היה נוסח אחיד‪,‬‬ ‫היו נוסחים שונים‪ ,‬שהזכירו את קידושו של יום השבת ע"י הקב"ה‪ ,‬ואת השבת כמתנה טובה שניתנה לישראל באהבה‪,‬‬ ‫מנוחת אמת ואמונה‪.‬בימי האמוראים הכניסו גם את דבר יציאת מצרים‪ ,‬באותם ימים הברכה המקובלת הייתה "ברוך אתה‬ ‫ה' אלוהינו‪..‬מגן אבות בדברו‪ ,‬מחיה מתים במאמרו"‪.‬אולם לאחר שהחלו להתפלל ערבית‪ ,‬תפילה זו נהייתה מיותרת‪.‬ישנן‬ ‫נוסחאות נוספות המופיעות בסדר רב עמרם גאון הפותחות ב"אתה קדשת"‪" ,‬ישמח משה" ב"תכנת שבת" וכו'‪.‬כדי לשמור‬ ‫על הנוסחאות השונות ייחדו כל נוסח לתפילת עמידה אחרת מארבע תפילות העמידה של שבת‪.‬‬ ‫ה‪.‬קידושא רבא‬ ‫את הקידוש על היין עושים בליל שבת וחג‪.‬בשבת עצמה ובחג אין חובה להזכיר קדושת היום על היין‪.‬כדי לתת לשבת‬ ‫אופי חגיגי‪ ,‬עשו את "קידושא רבא" שזוהי ברכה שניתנת על היין בשבת בבוקר‪.‬היא מובדלת מן הקידוש בליל שבת‪,‬‬ ‫ומטרתה להגביר את כבוד השבת‪.‬החכמים ראו בברכה זו מעשה שטות ואמרו שהיא מיותרת‪.‬אך בגלל שברכה זו היתה‬ ‫חביבה עליהם‪ ,‬נוסחה פשרה בה לא מזכירים "מקדש השבת"‪ ,‬ואין הזכרת שמים ומלכות‪.‬היו שהוסיפו קטעים נוספים‬ ‫בשבחו של היין "אשר ברא יין עסיס‪."..‬הרב סעדיה התנגד לה מכיוון שהיא בניגוד למטבע עתיקה של חכמים‪ ,‬אך הוא‬ ‫התיר אותה‪.‬בדורות שאחרי הוסיפו עוד כתובים וברכות כמו‪" :‬זכור את יום השבת לקודשו וראו כי ה' נתן לכם את‬ ‫השבת‪ "...‬ברכות שהטביעו על הקידוש את החותם של מקרא קודש‪.‬‬ ‫ו‪.‬הדלקת נרות בשבת‬ ‫בתקופת בית שני כבר היו מאירים את בתי ישראל בנרות‪ ,‬המטרה היתה בעיקר כמו תקיעת השופר לסמל את כניסת‬ ‫השבת‪ ,‬הפרדה בין קודש לחול ומן המלאכה‪ ,‬ולתרום לאווירה החגיגית‪.‬מנהג זה הפך לטקס‪ ,‬שבשלב מסוים גם אומץ‬ ‫ע"י הגויים‪ ,‬שחלקם אף עברו גיור מלא‪.‬‬ ‫לנר משתמשים רק בשמן זית; במקום שאין שמן זית או מחירו יקר הדליקו בשמנים אחרים‪.‬השימוש בשמן זית הוא כי‬ ‫בבית המקדש הדליקו בשמן זית ומשווים הדלקת הנרות להדלקת הנרות בבית המקדש‪.‬‬ ‫חז"ל פסקו כי ההדלקה היא חובה ולא מצווה‪ ,‬והיא נמסרה לנשים כי האדם הראשון שהיה נרו של הקב"ה כובה ע"י‬ ‫האישה שגרמה לו לחטוא‪ ,‬ולכן עליה לכפר‪.‬הרמב"ם פירש זאת בכך שהאישה מופקדת על עבודות הבית‪ ,‬ולכן עליה גם‬ ‫לדאוג להדלקת הנר‪.‬‬ ‫ז‪.‬נר של שבת – דבר תורה‬ ‫הדלקת נרות שבת על האישה היא חובה שאיסורה איסור תורה‪.‬נאמר שנשים מתות בלידה על ‪ 3‬עבירות‪ :‬אינן זהירות‬ ‫בנידה‪ ,‬בחלה ובהדלקת הנר‪ -‬מכאן רואים את החשיבות העליונה‪.‬הדלקת נר היא ע"פ הפרוש מצווה מהתורה ממעמד‬ ‫הר סיני‪" -‬לא ימוש עמוד ענן"‪",‬עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח" ‪ -‬קודם שישקע עמוד ענן של היום יש‬ ‫להדליק נרות‪".‬וקראת לשבת עונג" פרושו‪ -‬אין עונג בלי אור‪.‬זו מצווה לכבד השבת‪ ,‬והדלקת נר היא עיקר הכיבוד‪.‬טעמי‬ ‫הדלקת הנרות מוסברים ע"י חכמים כי "נר בלילה מרבה אורה‪ ,‬שמחה ושלום בבתי בני ישראל"‪.‬הרמב"ם וראשונים‬ ‫אחרים אינם מסכימים שהמצווה היא מהתורה‪ ,‬אלא מדברי סופרים‪ ,‬אבל גם הם מסכימים שזו מצווה חשובה העולה על‬ ‫‪5‬‬  ‫אחרות (כמו הדלקת נר חנוכה)‪ ,‬יותר ממצוות אחרות של רבנ"ן‪.‬הם אומרים שאם לאדם יש כסף לקנות נר אחד‪ ,‬שיקנה‬ ‫בו נר לשבת‪ ,‬ואפילו אם אין לו מה לאכול שיחזר על הפתחים לכסף להדלקת נר‪ ,‬כי זו מצוות עונג שבת‪.‬‬ ‫ח‪.‬טעמיה של מצוות נר שבת‬ ‫מובאים שלושה טעמים למצוות הדלקת הנרות‪:‬‬ ‫‪ )1‬כבוד שבת‪ -‬יש האומרים שזה לשם כיבוד השבת‪ ,‬משום שאפילו ביום כיפור מדליקים נר כדי לכבדה‪ ,‬ובנוסף בקיץ‬ ‫סעדו בחוץ לאור יום ולא נזקקו באמת לנר לתאורה‪ ,‬והפרוש‪ -‬לכבוד שבת‪.‬‬ ‫‪ )2‬עונג שבת‪ -‬יש אומרים שזה לשם עונג שבת‪ ,‬כי אין עונג בקיום סעודת ליל שבת בחשכה‪.‬‬ ‫‪ )3‬שלום בית‪ -‬יש אומרים שזה שלום בית‪ ,‬כי במקום שאין נר אין שלום‪.‬מכך מסיקים חז"ל כי הסעודה צריכה להימצא‬ ‫במקום בו יש אור‪.‬בנוסף במובן של שלום בין אנשי הבית‪ ,‬ושלומם ובריאותם של אנשי הבית (אדם יכול ליפול בחשכה‬ ‫ולהיפגע‪ ,‬או שמשהו יכנס לתבשיל ולא יראה ויאכל ויחלה וכד')‪.‬‬ ‫ט‪.‬נר שבת או נרות שבת‬ ‫ע"פ המקורות התלמודיים אדם יוצא ידי חובתו ע"י הדלקת נר אחד בלבד‪.‬אמנם מסופר שרבי אבין היה מדליק נרות‬ ‫רבים‪.‬בימי הביניים התפשט המנהג להדליק שני נרות‪ ,‬ע"פ המדרש‪" :‬כל עיסקא דשבת כפול"‪ ,‬ויש שאמרו "אחד בשביל‬ ‫זכור ואחד בשביל שמור"‪.‬ר' אליעזר מפרש נר אחד לכבוד השבת שאותו יש לראות בלבד‪ ,‬ושני כדי להשתמש באורו‬ ‫וליהנות ממנו‪ ,‬ושכל כולו לעונג ושלום בית‪.‬‬ ‫י‪.‬נר של שבת טעון ברכה?‬ ‫לעומת נרות חנוכה המחייבים ברכה‪ ,‬אין בתלמוד דרישה לברך על נרות שבת‪.‬הסיבה‪ -‬בימי קדם הדליקו הנר לפני שבת‬ ‫בגלל איסור הבערת אש בשבת‪ ,‬כדי שיהיה אור בשבת‪ ,‬עוד לפני שהדלקת הנר הפכה למצווה‪.‬הברכה על הנר מוזכרת‬ ‫ע"י רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון‪ ,‬שאמרו שיש לברך ב "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו‬ ‫להדליק נר השבת"‪.‬אך זה לא היה לנחלת הכלל‪.‬ע"פ רב סעדיה גאון‪ ,‬חובה להדליק אך לא חובה לברך‪.‬יש סברה כי‬ ‫ברכה זו היתה בתקופת הגאונים‪ ,‬שטענו שזוהי הלכה למרות שאינה בתלמוד‪ ,‬וניסו להנציח את חשיבות הדלקת הנרות‪,‬‬ ‫וזאת כנגד הקראים שאמרו כי זהו חילול שבת‪ ,‬כי הם פרשו את "לא תבעירו אש‪ "...‬כהנחיה לשבת ללא אש בשבת‪.‬‬ ‫יא‪.‬קריאת "במה מדליקין" בליל שבת‬ ‫תפילה הנאמרת בסוף תפילת ליל שבת‪.‬יש אומרים שמטרת פרק זה ללמד על דרך הדלקת הנרות‪ ,‬ו"להזהיר על דיני‬ ‫ההדלקה"‪ ,‬אך נימוק זה בעייתי כיוון שקוראים את התפילה אחרי תפילת ערבית (מה התועלת אם אי אפשר לתקן וזה רק‬ ‫בדיעבד?)‪.‬לכן יש שאומרים אותה לפני תפילת מנחה‪.‬יש הטוענים כי גם תפילה הזו משמשת בויכוח בין הגאונים‬ ‫לקראים‪ ,‬ושזו הדרך של הגאונים להדגיש את נחיצות התורה שבע"פ‪ ,‬ולהפריך טענת הקראים שאסור להדליק נר לשבת‪.‬‬ ‫מטרה נוספת היא (?) להאריך בתפילה כדי שהמאחרים לא ילכו הביתה לבד‪.‬‬ ‫יב‪.‬הדלקת נרות שבת בבית כנסת‬ ‫גם מנהג זה יתכן בא מהויכוח האנטי‪-‬קראי ומתוך מגמה להבליט את חשיבות מצוות הדלקת הנרות‪.‬כדי לפרסם את‬ ‫הדלקת הנרות ברבים‪ ,‬וכדי למנוע מהקראים להיכנס לבית הכנסת‪.‬עד היום ישנם בתי כנסת שמלבד המנורות נוהגים‬ ‫להדליק נרות של שבת‪.‬‬ ‫יג‪.‬הדלקת הנר – הכרזה על קבלת שבת‬ ‫במשך הדורות נתפסה הדלקת הנרות כסימן לכניסת השבת‪ ,‬וזו הפעולה האחרונה שעושים לפני כניסת השבת‪ ,‬ומאז‬ ‫חלות כל מצוות השבת‪.‬גם אם ההדלקה נעשתה בטעות‪ ,‬אסור לבצע אחריה כל מלאכה‪.‬לכן הדלקת הנר היא "מלאכה‬ ‫‪6‬‬  ‫של קודש" המכריזה על קדושת השבת‪ ,‬כניסתה וקבלתה‪.‬אדם צריך להגיד ‪ 3‬דברים בערב שבת‪ :‬עישרתם‪ ,‬ערבבתם‪,‬‬ ‫הדלקתם נרות?‪.‬‬ ‫יש חולקים ואומרים כי השבתת המלאכה אינה מהדלקת הנר שנעשית כי השבת עדיין לא נכנסה‪ ,‬אלא מתפילת שבת‬ ‫וברכת הקידוש או מאמירת מזמורים לפני תפילת ערבית‪.‬אדם יכול והדליק את הנר עוד קודם ביום‪ ,‬מה שחשוב זו הברכה‬ ‫לכניסת השבת‪.‬יוסף קארו אמר‪ :‬גברים מקבלים שבת בקריאת ערבית‪ ,‬ואילו נשים בהדלקת נרות‪.‬‬ ‫הדרשה וקריאת התורה בבית הכנסת בשבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬הדרשה‬ ‫נאמרת בבית הכנסת בשבת‪.‬ייעוד יום השבת כולו לתורה ולימודים‪ ,‬מדריך להכרת הטוב והמועיל‪ ,‬ומכוון לדרך חיים בה‬ ‫יש ללכת‪.‬בהתכנסויות בשבתות בבתי הכנסת לתורה ולתפילה‪ ,‬הונחלה ידיעת התורה ומורשת אבות לציבור הרחב‪,‬‬ ‫וטופחה החובה הדתית שבעבודת ה'‪ ,‬בלימוד התורה ובקיום מצוותיה‪.‬מנהג יום השבת התחיל כבר בימי בית ראשון‪,‬‬ ‫והגיע לשיאו בתקופת בית שני; המוני ישראל הגיעו עם הנץ החמה לקריאת שמע‪ ,‬ולהאזין לקריאת הזקנים החכמים‬ ‫בספרי הקודש‪.‬גם נשים וילדים הקשיבו לדרשה שנמשכה מרבית יום השבת‪.‬אחרי החורבן הועברה הדרשה גם לשעות‬ ‫אחרות‪ -‬ליל שבת או תפילת מנחה‪.‬‬ ‫ב‪.‬תוכן הדרשה‬ ‫בימי בית שני ‪ -‬מטרת הקריאה בתורה והדרשה בשבתות‪ ,‬הייתה הבהרת תוכנה של הפרשה שנקראה‪ ,‬הוראת הלכותיה‬ ‫והדרכת בני הקהילה ליראת ה' ולמידות טובות‪ ,‬כדי להשריש אורח חיים ומנהגים‪.‬‬ ‫לאחר החורבן ‪ -‬האופי ההוראתי הלכתי שבדרשה הצטמצם ופינה מקומו להרצאה‪.‬בהרצאות עסקו החכמים במציאות‬ ‫העגומה‪ ,‬בשעבוד למלכויות זרות ובתופעות שליליות בחברה‪.‬הם הדריכו את העם‪ ,‬ניסו לעודד אותו ולתת פתרון לבעיות‪,‬‬ ‫והתאמצו להגביר את התקווה והאמונה בתקומת האומה ובבניין בית המקדש במהרה‪.‬הם ביקשו להוכיח לעם שטעמה‬ ‫ומשמעותה של התורה קיימים גם בעיתות משבר‪.‬דרשות אלו עמדו ברשות והועברו ממועדן הקדום סמוך לקריאת‬ ‫התורה‪ ,‬לשעות אחרות ביום‪.‬‬ ‫הדרשה ולימוד התורה בבית הכנסת נעשו במרוצת הזמן לסימן ההיכר המובהק של השבתות‪.‬‬ ‫ג‪.‬קריאת התורה‬ ‫מצוות קריאת התורה בציבור מיוחסת למשה רבנו ולעזרא הסופר‪.‬בבית הכנסת בימי שבת וחג‪ ,‬בימי שני וחמישי במטרה‬ ‫ללמד את העם תורה‪.‬המשנה מציינת איזה פרשות קוראים בארבע השבתות המיוחדות (שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה אדומה‬ ‫והחודש)‪ ,‬ובחגים‪.‬‬ ‫ד‪.‬מנהגי קריאה בימי האמוראים והגאונים‬ ‫בימי האמוראים היו שני מנהגים עיקריים בקריאת התורה‪.‬האחד מנהג בבל‪ ,‬לפיו נחלקה התורה לחמישים וארבע‬ ‫פרשות‪ ,‬כמספר השבתות בשנה מעוברת (בשנה רגילה היו מצרפים שתי פרשות)‪ ,‬ואת קריאתה היו מסיימים מדי שנה‬ ‫ביום שמחת תורה‪.‬המנהג השני הוא מנהג ארץ ישראל‪ ,‬לפיו חילקו את חמשת חומשי התורה לשלושה סדרים בכל‬ ‫פרשה‪ ,‬וקריאתם נמשכה כשלוש שנים ומעלה‪.‬החלוקה לסדרים לא הייתה אחידה‪ ,‬ולא היה מחזור קבוע שצמוד ללוח‬ ‫השנה‪ ,‬כך קריאת סדר שחל בקיץ במחזור אחד יכול במחזור השני לחול בחורף‪.‬בסיום המחזור (‪ +3‬שנים) היו עושים‬ ‫סעודה‪.‬בא"י לא הכירו בשמחת תורה כחג כללי לישראל‪.‬‬ ‫אולם המחזור החד שנתי של בני בבל‪ ,‬השפיע גם על קהילות א"י‪ ,‬וגרם להשתלבותן בסדרי הקריאה כמנהג בני בבל‬ ‫שעובד על מחזור שנתי‪.‬לכן כיום נוהגים לפי מנהג בבל‪.‬‬ ‫ה‪.‬מנהגי קריאת התורה בימי הבית‬ ‫‪7‬‬  ‫בימי בית שני לא היה סדר קריאה קבוע‪ ,‬והוא נקבע ע"י החכם‪.‬ההתכנסויות בחגים ובשבתות לפניהם הוקדשו לקריאה‬ ‫ולעיון בפרשות התורה‪ ,‬ולשאלה ולדרישה במצוותיהן‪.‬ובשאר השבתות החכם היה קורא לפי ראות עיניו מפרשה‬ ‫ומלמדה‪.‬בימי חז"ל התגבשו סדרי קריאה בשלבים‪ -‬בתחילה נקבעו פרשות החגים והמועדים שיש לקרוא בזמנן‪.‬אחריהן‬ ‫התפתחו מחזורי קריאה שונים ונקבע כהנחיה שהקריאה בתורה תהה רציפה ללא דילוגים (בתחילה לפי מנהג בבל או‬ ‫א"י‪ ,‬ובסופו של דבר הכריע המנהג הבבלי את יתר המנהגים)‪.‬בתפוצות שרד המנהג הקדום שהחכם קורא כל הפרשה‪,‬‬ ‫מתרגם ומפרש אותה לבאי בית הכנסת‪ ,‬זאת משום שהקריאה לרוב הייתה קצרה ושימשה כתשתית לדרשה שבאה‬ ‫אחריה‪.‬בא"י מנהג זה לא שרד‪ ,‬הקריאה הפכה למצווה בפני עצמה‪ ,‬והמתפללים הוזמנו ע"י ראש בית הכנסת או החזן‬ ‫לעלות לתורה ולקרוא מן הפרשה‪.‬‬ ‫ו‪.‬קריאת התורה לנשים‬ ‫ההלכה הראשונה התירה לנשים וילדים לעלות גם כן ולקרוא בתורה‪.‬לפי התנאים‪ ,‬אישה יכולה לעלות רק אם גבר עלה‬ ‫לפניה‪ ,‬כי קריאתה אינה מוציאה את הרבים מידי חובתם‪.‬לפי הנוהג הבבלי‪ ,‬אסור לאישה‬ ‫לעלות ולקרוא בכלל מפאת כבוד הציבור‪.‬‬ ‫ז‪.‬התרגום‬ ‫המנהג שגם המתפללים קוראים בתורה (ולא רק החכם)‪ ,‬העמידו לצד הקורא מתרגם כדי שכל באי בית הכנסת יבינו מה‬ ‫נאמר‪.‬המתרגם נדרש לדייק בדבריו לתרגם פסוק‪-‬פסוק ולא רצף‪ ,‬כדי שלא יטעה‪.‬בנוסף הורו לא לתרגם מעשים שאין‬ ‫בהם צניעות או הפוגעים בכבודם של אישים במקרא‪.‬הפרשנות לטקסט נעשתה ע"י הדרשן ולא ע"י המתרגם‪.‬‬ ‫ח‪.‬מהלכות קריאה בתורה‬ ‫עם הזמן גובשו מנהגים לעליה לקרוא בתורה‪ :‬העולה לתורה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים‪ ,‬בשבת יעלו לפחות‬ ‫שבעה קוראים‪.‬היה נהוג שהראשון העולה לתורה מברך ברכת התורה לפניה‪ ,‬והאחרון מברך אחריה‪ ,‬אך בדורות‬ ‫האחרונים נהוג שכל עולה לתורה מברך לפניה ואחריה‪.‬‬ ‫בראשית תקופת האמוראים‪ ,‬חכמי הדור עלו ראשונים‪ ,‬אך לאחר מכן רק כוהנים עלו ראשונים והלויים לפי מידת חשיבותו‬ ‫החברתית של האיש‪ ,‬אחריהם תלמידי החכמים הממונים על הציבור‪ ,‬ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫ט‪.‬ההפטרה‬ ‫הקריאה בתורה הושלמה ע"י קריאה בספרי נביאים‪.‬פרק הנביא נקרא מפטיר‪ ,‬והקורא אותו נקרא מפטיר בנביא או‬ ‫משלים בנביא‪.‬בהתחלה המפטיר לא היה קורא מן התורה‪ ,‬אך לאחר מכן לשם הענקת כבוד לתורה הוא היה קורא את‬ ‫הפסוקים האחרונים שקרא העולה לפניו‪.‬גם את ההפטרה היו מתרגמים לשפה מובנת‪ ,‬אבל לא הקפידו בתרגום כמו‬ ‫בתורה‪.‬בהתחלה לא ידעו איזה פרק על המפטיר לקרוא‪ ,‬והקורא היה בוחר אותו אקראית‪.‬אך עם הזמן נקבעו תחילה‬ ‫ההפטרות לארבע השבתות המיוחדות‪ :‬שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה אדומה והחודש‪ ,‬ובעקבותיהם לחגים ומועדים‪ ,‬ואח"כ ליתר‬ ‫השבתות‪.‬‬ ‫מברכים ברכה אחת לפני ההפטרה וארבע ברכות אחריה‪.‬הברכה שלפניה והראשונה שאחריה‪ ,‬מעלות את בחירת נביאי‬ ‫האמת והצדק וקיום דבריהם ע"י האל הנאמן‪.‬שתי הברכות שלאחריהן הן בקשות לנחמת ציון וביאת המשיח‪ ,‬והאחרונה‬ ‫היא ברכה על קדושת החיים‪.‬לפי המשנה אין מפטירים במנחה בשבת‪.‬‬ ‫המטרה בקריאת ההפטרה‪ -‬לעודד את העם‪ ,‬לקרב לאמונה בה' ובגאולה‪ ,‬ללמד דברי מוסר ותוכחות‪.‬‬ ‫שלוש סעודות‪ ,‬לחם משנה‪ ,‬סעודת ליל השבת ‪ /‬רמ"ג רשובסקי ור"צ שינובר‬ ‫שלוש סעודות‬ ‫‪8‬‬  ‫בשבת מצווים גברים ונשים כאחד בקיום שלוש סעודות‪ ,‬בניגוד לשתיים בימי חול (שחרית וערבית)‪ ,‬במטרה להרבות‬ ‫בעונג שבת‪.‬יש להקפיד על כל שלוש הארוחות‪ ,‬כחלק ממצוות כיבוד השבת ועינוגה (שווה לגברים ונשים)‪ ,‬אפילו אם‬ ‫אוכלים בהן מעט‪.‬בנוסף יש מאכלים מיוחדים ומצווה ללוות בזמירות שבת‪.‬‬ ‫‪ -‬למה שלוש ארוחות? מספר פירושים‪ )1 :‬בתורה מופיעה המילה היום שלוש פעמים (כאשר משה מצווה על אכילת‬ ‫המן)‪ )2.‬כנגד שלושה אבות‪ )3.‬כנגד תורה‪ ,‬נביאים‪ ,‬כתובים‪.‬‬ ‫מי שמקיים המצווה ניצל משלוש פורענויות‪ :‬חבל המשיח‪ ,‬מגיהינום וממלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫‪ -‬מאכלים שיש לאכול ‪ :‬חובה פת לחם בכל סעודה (כדי לצאת ידי חובת סעודה) ולברך עליה ברכת המזון‪.‬בנוסף‬ ‫לעונג שבת מצווה לאכול‪ :‬בשר‪ ,‬חמין‪ ,‬דגים‪ ,‬מעדנים ומגדנות‪.‬וחובה לא פחות משני תבשילים בסעודה‪.‬‬ ‫לחם משנה‬ ‫לכל אחת מסעודות שבת יש להכין שתי חלות‪ ,‬הן "לחם משנה"‪.‬חובה זו חלה בכול שלושת סעודות השבת‪ ,‬על גברים‬ ‫ונשים‪.‬הסיבה לשתי חלות‪ :‬בכל יום ליקטו מנת מן אחת וביום שישי שתיים‪.‬בתורה ( בהקשר למן) חוזרים פעמיים על‬ ‫הכפילות ביום שישי (לחם משנה‪+‬שני עומר) ויש בכך רמיזה לאכילת לחם כפול בדורות הבאים‪.‬‬ ‫לשם כבוד השבת החלות של "לחם משנה" צריכות להיות שלמות‪ ,‬נאות ואפויות היטב (אחת מהן לא חייבת להיות‬ ‫אפויה)‪.‬אם אין שתי חלות שלמות אפשר להסתפק בשתי פרוסות חלה‪ ,‬או בשני חצאי חלה מחוברים (אפשר לברך רק‬ ‫אם לא רואים החיבור)‪ ,‬או בחלה המחוברת לעוגה ‪.‬זה מספיק לקיום המצווה‪ ,‬אבל לא מכבד השבת‪.‬‬ ‫אין לחתוך את החלה לפני הברכה‪ ,‬אלא עושים רק חתך קטן‪ -‬מי שמדקדק לא חותך כלל או שרק מסמן את מקום‬ ‫החיתוך כדי שלא יחתוך יותר מדי‪.‬אפשר לבצוע רק חלה אחת‪ ,‬אבל צריך לאחוז בשתיהן בעת הברכה‪ ,‬ולהרימן‬ ‫כשמזכירים את שם ה'‪.‬יש גישות שונות לגבי איזו מהחלות צריך לבצוע‪ -‬העליונה או התחתונה‪.‬יש הטוענים שאת‬ ‫התחתונה תמיד‪ ,‬ויש הטוענים שבליל שבת את התחתונה‪ ,‬ובשאר הסעודות את העליונה‪.‬‬ ‫אסור שתהיה הפסקה בין ברכה לאכילה (אם החלה לא תהיה חתוכה תהיה הפסקה‪.‬השלמת החיתוך מהירה ולא מהווה‬ ‫כל כך הפסקה)‪.‬‬ ‫המסובים שאין "לחם משנה" לפניהם‪ ,‬יוצאים ידי חובת המצווה‪ ,‬בכך ששומעים את הברכה מן המברך‪.‬המסובים יוצאים‬ ‫ידי חובה בברכתו של בעל הבית כשהוא אומר "ברשות רבותי"‪ ,‬אבל רק כשמתקיימים שני תנאים‪ :‬עליהם לשבת‬ ‫במקומם‪ ,‬ואסור להפסיק את הברכה (ולשומעים לדבר) מתחילת הברכה ועד שיאכל המברך כזית מן הפת‪.‬‬ ‫יש לכסות את החלות ולהשאירן בכיסויים בזמן הקידוש‪ ,‬עד שבאים לבצוע אותן כדי לאוכלן‪.‬גם חלות שאינן שלימות‬ ‫ומונחות על שולחן השבת‪ ,‬חייבות בכיסוי‪.‬‬ ‫הסיבות לכיסוי החלות‪:‬‬ ‫בעבר נהגו להניח לפני כל סועד שולחן קטן עם המזון‪.‬השולחן הובא רק לאחר הקידוש‪ ,‬ואם בטעות הביאו‬ ‫‪.1‬‬ ‫קודם היה צריך לכסות את האוכל‪.‬וזאת כדי להבהיר שהאוכל הובא לכבוד השבת‪.‬‬ ‫היום השולחנות גדולים‪ ,‬ולכן מכסים את החלות‪.‬‬ ‫זכר למן שלא היה יורד בשבתות‪ ,‬והיה טל מלמטה ומלמעלה‪ ,‬והמן ביניהם‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫שהפת לא תתבייש מכך שמברכים על היין קודם‪ ,‬למרות שהיא מוזכרת בפסוק "ארץ חיטה ושעורה‪"..‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫לפני הגפן‪.‬‬ ‫סעדת ליל השבת‬ ‫סעודת ליל השבת‪ ,‬נערכת מיד לאחר ששבים מבית הכנסת‪ ,‬סמוך אחר הקידוש‪.‬כשאדם חוזר מבית הכנסת מצווה‬ ‫שימתינו לו בביתו שולחן ערוך‪ ,‬נר דולק ומיטה מוצעת‪ ,‬ואז מלאך טוב מברך אותו שהשבת הבאה גם תהיה כך‪ ,‬ולמלאך‬ ‫הרע אין ברירה אלא להגיד אמן‪ ,‬אחרת המלאך הרע "יברך" והטוב יצטרך להסכים‪.‬‬ ‫לכן צריך להקדים לערוך את שולחן סעודת ליל השבת‪ ,‬לפני ההליכה לבית הכנסת‪ ,‬ולהדליק נרות‪.‬‬ ‫לאחר שבאים מבית הכנסת‪ ,‬נוהגים לומר את הפיוט "שלום עליכם" ואת פסוקי "אשת חיל"‪.‬‬ ‫‪9‬‬  ‫נהוג שהאב מברך את ילדיו בליל שבת‪ :‬האב מניח את שתי ידיו על ראש ילדו‪ ,‬לבן אומר‪" :‬ישימך אלוהים כאפרים‬ ‫וכמנשה"‪ ,‬ולבת‪" :‬ישימך אלוהים כשרה‪ ,‬רבקה‪ ,‬רחל ולאה"‪ ,‬ומוסיף לבן ולבת את מילות "ברכת כהנים"‪.‬‬ ‫השבת ‪ /‬ר"ע הילדסהיימר‬ ‫השבת‪ -‬ביטוי להשקפת היהדות‬ ‫מצוות קיום שבת שקולה כנגד כל המצוות‪.‬בשמירת שבת טמונים שני עקרונות ביהדות‪:‬‬ ‫‪ )1‬אות וזיכרון לבורא עולם ‪ -‬יסוד אמונתינו‪ -‬אנו עוזבים את עיסוקינו כביטוי מעשי לאמונה בבורא עולם‪ ,‬לאמונה‬ ‫שהעולם לא נוצר מאליו אלא נברא ע"י אלוהים בשישה ימים‪ ,‬ולאמונה שאלוהים שבת ביום השביעי ממלאכה‪.‬‬ ‫‪ )2‬הכרה בהיותנו עם נשגב ‪ -‬ההתנתקות מחיי החומר היומיומיים והעיסוק בחיי הרוח‪ ,‬ממחישים את עובדת היותנו בני‬ ‫חורין‪ ,‬ואת ייחודנו משאר העמים‪.‬‬ ‫שני עקרונות אלו מצויים בברכת הקידוש בכניסה לשבת‪.‬‬ ‫טעם לאיסורי המלאכות בשבת‬ ‫הפעולות האסורות הן פעולות המהוות יצירה של דבר חדש (בדומה למעשי ה' שיצר העולם)‪ -‬שינוי פיסי בסביבה ובטבע‪,‬‬ ‫לכן אסור לחרוש‪ ,‬לכתוב‪ ,‬להבעיר אש‪ ,‬ועוד‪.‬אך הפעולות לא נאסרו לפי מידת המאמץ והטרחה שהן מהוות‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫ללכת או לשאת משא כבד כי אין פה יצירה של משהו חדש‪.‬‬ ‫עונג שבת‪ :‬אדם יזכה לעונג שבת מושלם רק כאשר יתנתק מחיי היום יום והעולם‪ ,‬מה שיאפשר את מנוחת הגוף והנפש‬ ‫גם יחד‪ ,‬והן יהיה עליו להתעסק בדברי רוח וקדושה‪.‬בכל ימי המנוחה שקבע האדם‪ ,‬נח גוף האדם‪ ,‬אך בשמירת שבת‬ ‫קיימת רגיעה מוחלטת של הגוף והנפש‪ ,‬ובנוסף יש עונג שבת מקריאת תפילות השבת‪ ,‬מצוותיה המיוחדות כהדלקת הנר‬ ‫והקידוש‪ ,‬ומהתעסקות מרובה בלימוד תורה‪.‬‬ ‫השבת ‪ -‬חומת האומה‬ ‫לשבת חלק נכבד בשמירת צביון עם ישראל‪.‬שמירת השבת הקלה על "משא" הגלות‪ ,‬שכן נתנה מנוחה ואת ההרגשה‬ ‫שאין זו גלות ממושכת‪ ,‬כי אם גלויות קצרות בנות שישה ימים הרצופות בהפסקות ביניים‪.‬בא"י‪ ,‬חיזקה השבת את המסד‬ ‫הרוחני של הוויתו של העם‪.‬‬ ‫בנוסף שמרה השבת גם על התא המשפחתי הפרטי‪ ,‬בכך שבכל שבוע מתאספים כל בני המשפחה בביתם למשך יום‬ ‫שלם‪ ,‬סועדים ומבלים בצוותא בלימוד ושיחה‪.‬זאת כנגד התפצלות המשפחה בימות השבוע‪.‬‬ ‫עם ישראל והשבת‬ ‫סמליות השבת ותכונותיה המיוחדות‪ ,‬יצרו קשר עמוק בין ישראל והשבת כהתקשרות העמוקה בין חתן וכלה‪.‬היהודי‬ ‫קורא אל השבת בערב יום שישי "בואי כלה"‪ ,‬וכשיוצאת השבת הוא מתגעגע אליה במשך כל ימות השבוע‪ ,‬ומתכנן את‬ ‫צעדיו לקראתה‪.‬יחס השבת לימות השבוע הוא בדומה ליחס העולם הבא לעולם הזה‪.‬מכאן הכינוי ליום השבת "מעין‬ ‫עולם הבא"‪.‬‬ ‫יום מנוחה וקדושה ‪ /‬ר"מ רייס‬ ‫היהדות מתייחסת אל השבת כאל "תכלית מעשה שמיים וארץ" ולא כ'יום חופש' לצבירת כוחות ואנרגיה‪.‬עיקר המהות‬ ‫של השבת הוא הקדושה‪ ,‬ויש להימנע ממעשים הנוגדים את רוחה ומשמעותה‪.‬‬ ‫השבת הינה תזכורת לשלושה עקרונות בסיסיים ביהדות‪:‬‬ ‫א) האמונה באלוהים כבורא העולם (מופיע בתפילת הערבית בתחילתה של השבת)‪.‬‬ ‫ב) הכרה בהיותנו עם סגולה שנבחר ע"י האלוהים ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני (מופיע בתפילת שחרית)‪.‬‬ ‫‪10‬‬  ‫ג) האמונה והכמיהה להתגשמות חזון אחרית הימים (מופיע בתפילת מנחה)‪.‬‬ ‫מפרושי התושב"ע עולה שבשבת יש להימנע לא מעבודה פיזית הדורשת מאמץ‪ ,‬אלא מעבודת יצירה‪ -‬אסור לבצע ‪39‬‬ ‫מלאכות יצירה ראשיות (בדיוק אלה שנעשו במשכן)‪.‬זאת משום שבכל יצירה של האדם יש איזושהי הצהרת בעלות על‬ ‫העולם‪ ,‬והשבת באה להזכיר לאדם את מקומו כיציר הבריאה ולא כיוצרה‪.‬‬ ‫בשבת מצווים לדאוג שגם הבהמות ינוחו‪ ,‬ובגלל שהבהמה מוגבלת לעולם החומר‪ ,‬הקריטריונים למנוחתה הם פיזיים‬ ‫בלבד‪ ,‬בשונה ממנוחת האדם שהמרכיב החשוב בה הוא הרוחני‪.‬לכן‪ ,‬מלאכות שנעשו ללא כוונה‪ ,‬או כאלה שיש בהן רק‬ ‫הרס‪ ,‬אינן אסורות כי אין בהן אזכור למלאכת הבריאה של האלוהים‪.‬בפועל אסורות עלינו פעולות נוספות שמקורן‬ ‫ב"דרבנן"‪.‬‬ ‫האיסורים הם ה"שמור"‪.‬ובנוסף קיימת מערכת מצוות שיש לקיים בשבת כדי למלאה בתוכן רוחני ‪ -‬ה"זכור"‪.‬אחת המצוות‬ ‫שיש לקיים היא "עונג שבת" המחייבת לאכול‪ ,‬לשתות ולשמוח בשבת (לכן לא אמורים לבצע עבודות קשות מידי גם אם‬ ‫אין בהן יצירה)‪.‬לפי היהדות הגוף והחומר נבראו ככלי עזר לטיפוח הרוח‪ ,‬והשילוב בשבת בין ה"זכור" ל"שמור" הוא ישום‬ ‫של עיקרון זה ("כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם‪ -‬כי על מוצא פי ה'"‪ -‬הלחם חיוני אבל הוא לא מכוון את חיינו אלא‬ ‫"מוצא פי ה'")‪.‬בעונג השבת‪ ,‬האדם נמנע מיצירה‪ ,‬ולכן אינו חושב שהוא "בעל הבית"‪ ,‬אלא מרגיש שהוא נבחר והוזמן‬ ‫לנוח ביום מנוחתו של הבורא האמיתי‪.‬‬ ‫השבת היא גם זכר ליציאת מצרים‪ -‬השביתה ממלאכה אמורה לחדש בקרבנו את תחושת החירות‪ :‬מאז מצרים אנו בני‬ ‫חורין‪ ,‬ובשמירת שבת אנו מסירים כל עול‪ ,‬גם זה שהטלנו על עצמנו‪.‬זה משחרר את האדם מלחצים ומאפשר לו להתמקד‬ ‫בנשמה‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬על העקרונות החשובים המובאים בה‪ ,‬היא מקור ברכה לפרט ולכלל‪ :‬ההקפדה על הלכות השבת תרמה רבות‬ ‫לעיצוב אופיו של העם‪ ,‬והעצירה השבועית הזו ממרוץ החיים מעידה בוודאות שיש לשומר השבת ערכים‪ ,‬העולים‬ ‫בחשיבותם על הישגים חומריים כלשהם‪.‬‬ ‫יום השבת מסמל את עליונות הרוח על החומר ומהווה תזכורת לעולם הבא שכולו רוח‪.‬עונג שבת הוא "טעימה" מעולם‬ ‫שלא חסר בו דבר‪ ,‬ומבטא כמיהה לקיום חזון אחרית הימים‪.‬‬ ‫משפחה השומרת שבת היא ללא ספק מלוכדת ויציבה‪ ,‬הלא המפגש העיקרי בין בני הבית הוא סביב השולחן בצילה של‬ ‫קדושה‪.‬השבת מעניקה לכל יהודי באשר הוא את המימד הרוחני שלו‪ ,‬ומאפשרת לו לעצור מידי שבוע ולהרהר במעשיו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬דווקא במאה ה‪ 20 -‬בה האדם טרוד מאוד בעיסוקיו החומריים וכמעט מחשיב את עצמו לשליט היחיד בתבל‪,‬‬ ‫השבת חשובה מאוד כדי להזכיר לו את מקומו בעולם‪.‬‬ ‫נושא ב' ‪ -‬יום טוב‬ ‫יום טוב ‪ /‬ש' מן ההר וי' איזנברג‬ ‫ימי המועדים‬ ‫התורה צוותה לעם ישראל את שלושת הרגלים‪ ,‬את ראש השנה ואת יום הכיפורים‪.‬הימים המוגדרים 'ימים טובים' או‬ ‫'מועדים'‪ ,‬הם אלה בהם אסורה כל מלאכה‪.‬הימים הם הראשון והשביעי בפסח‪ ,‬הראשון והשמיני בסוכות‪ ,‬בשבועות ‪ -‬יום‬ ‫אחד‪ ,‬ראש השנה ויום הכיפורים‪.‬בשלושת הרגלים‪ -‬פסח‪ ,‬סוכות ושבועות‪ ,‬צריך לעלות לבית המקדש ולהקריב קורבנות‬ ‫עולה ושלמים‪.‬יש לעשות זאת ביום הראשון‪ ,‬אבל אפשר להשלים עד שביעי של פסח ושמיני עצרת בסוכות‪.‬גם‬ ‫בשבועות אפשר לעלות לרגל במשך ‪ 7‬ימים‪.‬גם בימי חול המועד‪ ,‬בראשי חודש ובשבתות העלו קורבנות בבית המקדש‪.‬‬ ‫כמו כן נאסרה עבודה ביום הראשון והאחרון של פסח וסוכות‪ ,‬בחג שבועות‪ ,‬ביום כיפור ובראש השנה‪.‬מותרת הכנת‬ ‫אוכל בכל החגים למעט יום כיפור שהוא כמו שבת‪.‬‬ ‫המצוות במועדים‬ ‫ביום כיפור ‪ -‬מצווה לצום‪.‬‬ ‫בראש השנה ‪ -‬מצווה לתקוע בשופר ‪ /‬זכרון תרועה‪.‬‬ ‫‪11‬‬  ‫בשבעת ימי סוכות ‪ -‬מצווה לשבת בסוכה וליטול לולב‪.‬‬ ‫בשבעת ימי פסח ‪ -‬מצווה לאכול מצה‪ ,‬ואיסור לאכול חמץ‪.‬‬ ‫חג שבועות ‪ -‬אין לו מצווה מיוחדת‪.‬נהוג לעסוק בתורה (כי זה חג מתן תורה)‪ ,‬ולאכול מאכלי חלב ודבש (בגלל "דבש‬ ‫וחלב תחת לשונך")‪.‬כמו כן‪ ,‬קוראים את פרשת מתן תורה והפטרת מעשה מרכבה מספר יחזקאל‪ ,‬והרב עולה למפטיר‪.‬‬ ‫קורבנות החג ואסרו חג‬ ‫ביום ראשון של חג מקריבים קורבן‪ ,‬מי שלא הספיק ביום הראשון ‪ -‬משלים במשך כל ימי החג‪.‬‬ ‫כשחג שבועות נפל בשבת‪ ,‬הקריבו ביום המחרת ו"משכו" את השמחה יום נוסף לו קראו "איסרו חג"‪ ,‬או "יום טבוח"‪.‬‬ ‫בעקבותיו קראו לכל יום שאחרי החג‪" -‬איסרו חג"‪.‬‬ ‫בירושלים נהגו בששת הימים שאחרי שבועות לא לומר תחנון כזכר למקדש‪.‬‬ ‫איסור מלאכה ביום טוב‬ ‫כל מלאכה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב (בחגים)‪ ,‬פרט למלאכת אוכל נפש (הכנת אוכל) ולהוצאה מרשות‬ ‫לרשות (שהכרחית להכנת מזון)‪.‬מותרים רק שחיטה ובישול‪ ,‬לישה ואפיה‪.‬יש מלאכות שאסורות ביום טוב למרות שהן‬ ‫קשורות בהכנת מזון; כמו בציר‪ ,‬קציר‪ ,‬טחינה וצייד וכו'‪ ,‬מפני שהן לוקחות זמן רב‪ ,‬והאדם עלול לשקוע בהן ולהיגרר‬ ‫לעבודת ימי חול (יקצור את כל השדה ולא רק מה שנחוץ לאותו היום)‪ ,‬ולהימנע משמחת יום טוב‪.‬למרות שמותר לבשל‬ ‫ביום טוב‪ ,‬אם טיב התבשיל אינו נפגם כשמכינים אותו קודם‪ ,‬עדיף להכינו מראש‪.‬‬ ‫הבערת אש‪ -‬מותר להוסיף עצים ודלק לאש בוערת לצורך הכנת האוכל‪ ,‬ולשנות או לכבות את הלהבה (רק בשביל‬ ‫הכנת אוכל ולא לצרכי חיסכון)‪ ,‬אבל אסור להבעיר אש חדשה‪.‬לכן‪ ,‬אסור להדליק גפרור‪ ,‬מצת‪ ,‬מכשיר חימום חשמלי‬ ‫ונורת חשמל‪.‬מותר להפעיל מכשיר חשמל הפועל באמצעות אלקטרומוטור‪.‬‬ ‫מתוך שהותרה לצורך‪-‬הותרה שלא לצורך ‪ -‬כל מלאכה שאסורה בשבת‪ ,‬אסורה גם ביום טוב אלא רק לצורך אכילה‪,‬‬ ‫חוץ מהוצאה מרשות לרשות ומהבערה (כי שניהם לצורך אכילה)‪.‬‬ ‫אם צריך‪ ,‬אפשר להוציא מרשות לרשות ולהבעיר אש גם לצורכי יום טוב אחרים ולא רק להכנת אוכל (מכניסים ומוציאים‪,‬‬ ‫מאירים וכו')‪.‬‬ ‫הכנה מיום טוב לשבת‪ -‬ביום טוב‪ ,‬אסור לבשל ליום הבא אחריו‪ ,‬גם אם זה יום טוב שני או שבת‪.‬הסיבה‪ :‬אם אדם‬ ‫יתרגל להכין מיום טוב לשבת‪ ,‬הוא עלול להכין גם מיום טוב ליום חול‪.‬ובנוסף שמחת יום טוב עלולה להשכיח ממנו את‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬והוא עלול לשכוח להתכונן לשבת (לכן עליו להכין האוכל לחג שני או לשבת בערב יום טוב)‪.‬‬ ‫‪ -‬אם אדם בישל ביום טוב בבוקר כמות גדולה עבור יום טוב בלבד‪ ,‬מתוך ציפייה לאורחים ולא מתוך כוונה שיספיק‬ ‫למספר ימים‪ ,‬או אם בישל כמות גדולה מתוך רצון לחסוך‪ ,‬מותר לאכול מה שנשאר לו‪.‬‬ ‫‪ -‬אם אדם בישל ביום טוב בערב ולא הספיק לאכול‪ ,‬אסור לו לאכול‪.‬אם שבת חל אחרי יום טוב‪ ,‬צריך לעשות בערב יום‬ ‫טוב ערוב תבשילין‪.‬‬ ‫‪ -‬מותר לשחוט בהמה גוססת ולצלות אותה‪ ,‬בתנאי שיש לו פנאי לאכול ממנה כזית באותו היום‪.‬כמו כן מותר לצלות‬ ‫קדירה מלאה בשר‪ ,‬גם אם אין צורך בכל הכמות‪ ,‬אם התבשיל מתבשל טוב יותר כשהקדרה מלאה‪.‬‬ ‫עונשו של מחלל יום טוב‪ -‬עונשו של העושה מלאכה ביום טוב קל מזה של העושה זאת בשבת‪ ,‬ובכל זאת אסורה‬ ‫המלאכה‪ ,‬כדי שהעם יזכור את הניסים שעשה ה'‪ ,‬ושיהיה פנוי לספר עליהם לבניו‪.‬‬ ‫עושה מלאכה בשבת‪ :‬במזיד ובהתראה‪ -‬סקילה‪ ,‬שלא בהתראה‪ -‬כרת‪ ,‬בשוגג‪ -‬חטאת‪.‬מלאכות שנעשות בשוגג‪-‬‬ ‫מתקבצות לקבוצות‪ ,‬ונענש עבור כל קבוצה בנפרד‪.‬עושה מלאכה ביום טוב‪ :‬במזיד ובהתראה‪ -‬מלקות‪ ,‬שלא בהתראה‪-‬‬ ‫פטור‪.‬מלאכות רבות בהתראה נחשבות כאחת‪ ,‬ונענש רק על אחת‪.‬‬ ‫רמב"ם‪ ,‬הלכות יום טוב‪ ,‬פרק ו'‬ ‫‪12‬‬  ‫כבוד יום טוב ועינוגו‪ -‬כמו את השבת‪ ,‬חובה לכבד יום טוב (לעסוק בהכנות‪ ,‬רחצה‪ ,‬בגדים נקיים‪ ,‬לא לאכול הרבה‬ ‫לפני כדי להגיע שבע לארוחה) וגם להתענג (באכילת בשר‪ ,‬שתיית יין וכד')‪.‬בכל הימים הטובים וחול המועד שלהם‬ ‫אסורים הספד ותענית‪.‬חובה לשמוח בהם כמו שנאמר "ושמחת בחגך"‪ ,‬כדי לקיים את השמחה במלואה יש לדאוג לגר‪,‬‬ ‫ליתום ולאלמנה למזון‪ ,‬כדי שגם הם ישמחו‪.‬‬ ‫התנהגות בחגים‪ -‬צריך ללכת בבוקר לבית כנסת; לומדים עד חצי היום ומתפללים תפילת מנחה‪ ,‬ואחרי זה חוזרים‬ ‫לבתים לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה‪.‬צריך לשמוח אבל לא להשתכר ולהתהולל‪.‬‬ ‫עירוב תבשילין‬ ‫איסור הכנה‪ -‬מלאכות שמותר לעשות ביום טוב (כמו הכנת אוכל) עושים רק מה שצריך לאותו היום‪.‬‬ ‫יום טוב בערב שבת‪ -‬אסור להכין מיום טוב לשבת‪.‬למרות שהשבת קדושה מיום טוב‪ ,‬גם לכבודה אסור להתכונן בו‪,‬‬ ‫אלא אם כן מניחים "עירוב תבשילין" בערב יום טוב‪.‬‬ ‫עירוב תבשילין‪ -‬בערב יום טוב מניחים לחם ותבשיל שהוכנו לשבת‪ ,‬ומברכים‪" :‬בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות‬ ‫ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת"‪.‬כך ההכנות לשבת יהיו לכאורה רק סיום של המלאכה‬ ‫בה החלו לפני כניסת החג‪.‬‬ ‫‪ -‬אם נאכל ביום טוב כל הלחם והתבשיל שהוכן לשבת‪ ,‬אסור לעשות מלאכה לשבת‪ ,‬וצריך לשאול חכם כיצד לנהוג‪.‬‬ ‫יום טוב שני של גלויות‬ ‫שני ימים של ראש השנה ויום טוב שני בגלות‪ -‬בגלויות‪ ,‬בשל אי הודאות לגבי היום בו קידשו בסנהדרין את החודש‪,‬‬ ‫לא יכלו לדעת בדיוק באיזה יום חל החג‪ ,‬ולכן הנהיגו שני ימים טובים‪.‬לכל מועד התווסף "יום שני של גלויות"‪ ,‬פרט ליום‬ ‫הכיפורים בשל הסכנה שיש בצום ממושך‪.‬בא"י ניתן היה לדעת מתי קודש החודש ולכן חגגו רק יום אחד‪.‬ראש השנה‬ ‫יוצא מכלל זה‪ ,‬כי הוא חל בראש חודש (השליחים לא יצאו בחג להודיע על מועד מולד הירח) וגם בארץ חגגו אותו יומיים‪.‬‬ ‫יום טוב שני לאחר הנהגת הלוח‪ -‬אחרי קביעת הלוח (למרות שתמיד ידעו מתי ראש החודש)‪ ,‬בגולה עדיין חגגו שני‬ ‫ימים ובא"י יום אחד (פרט לראש השנה בו חגגו יומיים)‪.‬בני ישראל שנוסעים לחו"ל וכוונתם לחזור‪ ,‬מתפללים ביום השני‬ ‫תפילת חול כנהוג בארץ‪ ,‬אבל שובתים ממלאכה כמקובל בחו"ל‪.‬אנשי חו"ל הנמצאים בארץ‪ ,‬ינהגו בתפילות ובמלאכה‬ ‫כמו בחו"ל‪.‬‬ ‫דינים המיוחדים ליום טוב שני‪ -‬למרות שיום טוב שני חשוב כמו היום הראשון יש בו הקלות מסוימות‪:‬‬ ‫‪.1‬מותר לקבור מת ע"י יהודי (בשבת אסור בכלל‪ ,‬וביום טוב ראשון מותר ע"י גוי)‪.‬‬ ‫‪.2‬מותר לטפל בחולה גם אם לא נשקפת סכנה לחייו‪ ,‬למעט בראש השנה‪.‬‬ ‫‪.3‬אם יום טוב ראשון חל ביום חמישי‪ ,‬ושכחו לעשות עירוב תבשילין‪ ,‬מותר לעשות עירוב תבשילין ביום טוב השני בלווי‬ ‫אמירת תנאי (למעט ראש השנה)‪.‬‬ ‫חול המועד‬ ‫ימי חול המועד‪ :‬הימים שבין הראשון והשביעי בפסח (‪ 5‬ימים בארץ ו‪ 4-‬ימים בגולה)‪ ,‬בין שני הימים הטובים‪ -‬הראשון‬ ‫והשמיני בסוכות (‪ 6‬ימים בארץ ו‪ 5-‬ימים בגולה) נקראים "חולו של מועד" או "מועד"‪.‬ימי חול המועד הם אינם ימי שבתון‪,‬‬ ‫אך יש מלאכות שאסור לעשות בהם‪ ,‬כדי להבדילם מימי חול רגילים‪ ,‬וכדי שיהיה פנאי ללמוד בהם תורה ולעסוק בענייני‬ ‫החג‪.‬‬ ‫מלאכה בחול המועד‪.1 -‬כל מה שהכרחי לצורך הקיום בחול המועד ולא תכננו מראש ובמתכוון לעשותו‪-‬תיקון דלת‬ ‫שבורה‪ ,‬תיקון בגד שנקרע‪ ,‬גיהוץ בגד שכובס ‪.2.‬עבודות שאם לא יבוצעו יגרם הפסד גדול‪ ,‬ובתנאי שלא כיוונו עשייתם‬ ‫לחול המועד‪ -‬השתתפות ביריד מסחרי‪ ,‬השקיית גינה‪ ,‬עבודות חיוניות בשדה וכו'‪.3.‬העסקת פועל הזקוק לשכר כדי‬ ‫שיהיה לו מה לאכול במועד‪.‬‬ ‫‪13‬‬  ‫מלאכה לצורך הציבור‪ -‬דבר נוסף שמותר בחוה"מ הן עבודות לצורך הציבור שנעשות בצוותא כגון בניית מקלט (כי‬ ‫בחוה"מ לכולם היה זמן והתפנו ממטלות אחרות ויכלו לעזור)‪.‬אם העבודות לא יתבצעו‪ ,‬יתבטלו צרכי ציבור ולא ייעשו‬ ‫כלל‪.‬גם אם פועלים מבצעים ואין הם פנויים במועד אחר‪ -‬מותר‪.‬‬ ‫תספורת וגילוח‪ -‬הכביסה‪ ,‬התספורת והגילוח (למעט אצל ילדים שאינם בני מצווה‪ ,‬או בגדים שחייבים)‪ ,‬על אף שהן‬ ‫מלאכות שיש בהן צורך הן אסורות בחול המועד‪ ,‬כדי לא לאפשר לאדם לדחות את ביצועם לאחרי החג הראשון‪.‬זה גורם‬ ‫לאדם להתאמץ להספיק לעשותם לפני החג‪ ,‬ובכך לכבדו כראוי‪.‬‬ ‫נושא ג' ‪ -‬ראש השנה‬ ‫מעשה איש ופקודתו ‪ /‬ר"י מירסקי‬ ‫אלוהים קבע יום אחד בשנה של חשבון נפש‪ ,‬פעם בשנה ולא פעם בכמה שנים‪ ,‬כדי שהאדם יוכל להתמודד עם מה‬ ‫שעשה במשך השנה‪.‬אם אדם חטא והחטיא אחרים‪ ,‬כל החטאים שלהם נרשמים לחובתו‪".‬הדין קודם לחשבון" כי גם‬ ‫לאחר שמענישים אדם על חטא‪ ,‬ייתכן והחטא התגלגל וגרם לאחרים לחטוא‪ ,‬ובחשבון שיעשו לו בסוף השנה יזקפו‬ ‫לחובתו עוד חטאים‪ ,‬גם אם חזר בתשובה ולא חטא בחטאים חדשים בעצמו‪.‬לכן על האדם להיזהר במעשיו עם הבריות‬ ‫כדי שלא יכשילם‪.‬פירוש אחר‪ -‬דין על החטאים שעשה‪ ,‬וחשבון על המצוות שיכול היה לעשות בזמן זה‪.‬‬ ‫מי שפגע בחברו צריך ללכת אל חברו‪ ,‬להתוודות לפניו ולבקש ממנו מחילה‪.‬אם אדם שפגעו בו מחל לחברו‪ ,‬אפילו‬ ‫מדעת עצמו בלי שהפוגע ביקש מחילה‪ ,‬נמחה החטא שבין אדם לחברו‪ ,‬אבל החטא האחר שבין אדם למקום אינו נמחה‪,‬‬ ‫עד אשר יבוא הפוגע לבקש את מחילתו‪.‬הסיבה לכך היא שהחוטא אינו מכיר בחטא‪ ,‬ואין כאן חרטה ותשובה‪.‬אם הפוגע‬ ‫מבקש סליחה והחבר לא סולח‪ -‬החבר רשע‪.‬‬ ‫בפגיעה באדם יש שתי עבירות‪ :‬האחת‪ -‬בין אדם לחברו בגלל פגיעה בכבודו‪.‬השנייה‪ -‬בין האדם למקום כי לא קוימה‬ ‫המצווה "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬בפגיעה בתלמיד חכם יש עבירה נוספת‪ -‬ביזיון תורתו‪.‬‬ ‫הדין בראש השנה ‪ /‬ר"י מירסקי‬ ‫ראש השנה בחודש תשרי‪ ,‬נקבע כיום הדין של האדם‪.‬אלוהים דן את בני האדם על כל קורותיהם במשך השנה‪".‬מרשית‬ ‫השנה" ‪ -‬רשית ללא אלף‪ -‬רמז לתשרי‪".‬תקעו בשופר בכסה ליום חגנו כי חג לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" ‪.‬ראש‬ ‫השנה הוא החג היחיד שחל בתחילת החודש כשהירח מכוסה‪.‬‬ ‫רבי אליעזר טוען‪ ,‬שהזמן הזה הוא המתאים ביותר כיוון שהאדם הראשון נברא בראש השנה‪ ,‬ובאותו יום דן אותו אלוהים‬ ‫על חטאו ויצא פטור (וזה סימן לבניו שיעמדו לדין ביום זה ויצאו פטורים)‪.‬אבל ההסבר הזה הוא רק ע"פ דעתו של רבי‬ ‫אליעזר‪ ,‬שסבר שבתשרי נברא העולם‪.‬‬ ‫רבי יהושע טוען שבניסן נברא העולם‪ ,‬וההסבר שלו לקביעת התאריך לתשרי‪ ,‬הוא שבחודש זה חל יום הכיפורים‪ ,‬אז‬ ‫נתרצה אלוהים לאחר מעשה העגל‪ ,‬ונקבע ליום סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫‪ -‬בראש השנה הרגשות מעורבים‪ :‬שמחה של הרבים על כך שאלוהים יוציא את העם זכאי בדין‪ ,‬ופחד של האדם היחיד‬ ‫מפני גזר דינו‪.‬מסיבה זו‪ ,‬שלא כמו בחגים אחרים‪ ,‬לא לובשים בראש השנה משי ורקמה‪.‬היחיד יכול למשוך אליו מעמד‬ ‫של רבים אם יפעל לטובת כלל הציבור ויעסוק בתורה‪ ,‬צדקה וגמילות חסדים‪.‬במקרה זה יסלחו לו חטאיו‪.‬כוחה של‬ ‫תפילה בציבור הוא ייחודי ליהודים‪.‬עשרה יהודים שמתכנסים נקראים ציבור‪ ,‬בניגוד לגויים שמתכנסים והם נחשבים עדיין‬ ‫ליחידים‪.‬‬ ‫על מה נידון האדם?‬ ‫לפי אחדים (הר"ן הרמב"ן והריטב"א) הדין שנעשה בראש השנה נסב על שכר ועונש בעולם הזה‪ ,‬ואינו עוסק בחלקם‬ ‫הראוי בעולם הבא‪ ,‬על דבר זה הוא נדון בשעת פטירתו‪.‬אך הדברים אינם מתיישבים עם הבינוניים שעוונותיהם ומצוותיהם‬ ‫שקולות‪.‬‬ ‫‪14‬‬  ‫הרי"ף מפרש שצדיק הוא מי שזכויותיו מרובות מעוונותיו‪ ,‬רשע‪ -‬מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו‪ ,‬ובינוני‪ -‬זכויותיו ועוונותיו‬ ‫שווים חצי‪-‬חצי‪.‬צדיקים נכתבים ונחתמים בראש השנה לחיים‪.‬רשעים גמורים‪ -‬למיתה‪ ,‬ואילו לבינוניים נכתב גזר דין‪ ,‬אך‬ ‫דינם תלוי בעשיית תשובה ולא בעשיית מצוות‪ ,‬אם אדם יבקש סליחה ו‪ /‬או יצבור זכויות בעשרת ימי תשובה (יטה הכף‬ ‫לזכויות)‪ ,‬גזר דינו ייחתם לחיים ביום כיפור‪.‬לקיום מצוות בעשרת ימי תשובה יש ערך רב כי אלוהים מצפה להן לכן קל‬ ‫לקיימן‪ ,‬ומי שלא מקיימן למרות שקל לקיימן עוונו גדול‪.‬כמו כן‪ ,‬כל מעשה טוב שיעשה לאחר ראש השנה יצטרף‬ ‫לחשבון השנה הבאה‪ ,‬ואילו התשובה מוחקת ומבטלת את העבירות מעיקרן‪ ,‬ולכן יצא זכאי‪.‬אף שבתשובה יש חרטה‬ ‫וצער ועוגמת נפש‪ ,‬היא ניתנת להתבצע בשבת כי היא דוחה אותה‪ ,‬כמו מילה‪.‬‬ ‫יש חילוקי דעות להסבר לכך שרשע ממשיך לחיות; יש הטוענים שדנים הבריות ע"פ שכרם ועונשם בעולם הזה‪ ,‬ולרשע‬ ‫היתה זכות ששכרה משולם בעולם הזה‪.‬אחרים סבורים לעומת זאת שדנים האנשים על שכר ועונש בעולם הבא‪ ,‬ולכן‬ ‫הרשע ייענש בעולם הבא‪.‬יש פירוש שבראש השנה אדם נכתב ונחתם על חיי העולם הבא‪ ,‬אבל ביום כיפור הוא נחתם‬ ‫על חיי העולם הזה‪ ,‬ואם נכתב בראש השנה גזר דין מוות‪ ,‬אבל אדם חוזר בתשובה‪ ,‬קורעים גזר דינו‪.‬לכן מברכים בראש‬ ‫השנה רק בתכתבו ולא בתחתמו ‪.‬‬ ‫שבת שובה‪ -‬אדם חוטא הוא ערל לב‪ ,‬ולמרות שבשבת אסור להצטער‪ ,‬תשובה וחרטה דוחים שבת בדומה לברית מילה‬ ‫שדוחה שבת‪.‬‬ ‫סימנא מילתא היא ‪ /‬ר"צ סלושץ‬ ‫בליל ראש השנה נהוג לאכול דברים מתוקים‪ ,‬מנהג שאותו מציינים רוב הפוסקים‪ ,‬לדוגמא משולחן ערוך‪" :‬תאכל רוביא‬ ‫(תלתן) ותאמר ירבו זכויותינו ‪,‬כרתי‪ :‬יכרתו שונאינו‪ ,‬תמר‪ ,‬סלקא וקרא"‪ ,‬הגהות הרמ"א‪" :‬בנוסף לרימון ומתוקים תאכל גם‬ ‫תפוח בדבש לשנה טובה"‪.‬‬ ‫מקור המנהג‬ ‫לפי חז"ל‪ ,‬מותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב ולהצלחה‪:‬‬ ‫‪.1‬הגמרא מראים שמושחים מלך ליד מעיין שאינו אכזב (כך משכו את שלמה) מה שמסמל את המשכיות המלכות‪.‬‬ ‫המאירי בפירושו לגמרא‪ ,‬טוען שלא המעיין גורם להמשכיות המלך‪ ,‬ומי שחושב כך חוטא ב"איסור ניחוש"‪.‬לפי המאירי‪,‬‬ ‫המעיין אמור לעורר את המלך שיתנהג כדרך מעיין איתן ואז תמשך מלכותו‪.‬גם רבי ידעיה הפניני מסכים עם המאירי‪,‬‬ ‫וטוען שבנוסף לחטא באיסור ניחוש זו אמונה תפלה להאמין שהמעיין גורם להמשכיות‪.‬לפי פניני‪ ,‬באה המשיכה במעיין‬ ‫להורות לעם שיבחרו מנהיג חכם ואז תמשך מלכותו‪.‬‬ ‫‪.2‬יעקב אבינו אמר "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית)‪.‬פירוש הרמב"ן‪ :‬יעקב ירה חיצים לכוון האמורי כדי‬ ‫לסמן הצלחה לבניו שיכבשוה‪ ,‬הוא אמנם רק ירה חצים לכיוון האמורי ולא נכנס בעצמו‪ ,‬אך הוא רואה עצמו כמי‬ ‫שכבשה כיוון שעשה סימן טוב לבניו‪.‬‬ ‫תחילת השנה משפיעה על כל השנה כולה‬ ‫מדברים אלו הסיק ר' אמי שמותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב והצלחה‪.‬לפי אמי מותר לאדם לבדוק את עצמו‬ ‫בשלושה ניסיונות‪ :‬אם תמשך שנתו‪ -‬ע"י הדלקת נר‪ ,‬אם יצליח עסקו‪ -‬ע"י גידול תרנגולת‪ ,‬ואם יחזור בשלום מדרכו‪ -‬ע"י‬ ‫הסתכלות בצלו‪.‬‬ ‫אביי שהיה תלמידו של אמי‪ ,‬גורס שעל האדם לעשות לעצמו סימנים לטובה בתחילת כל שנה (או בארמית‪ :‬סימנא‬ ‫מילתא היא)‪ ,‬זאת הסיק אביי מן הניסיון הראשון של אמי‪ ,‬הקשור לתחילת השנה ומשפיע על כולה‪.‬בעקבות דברי אביי‬ ‫התחיל מנהג לאכול בראש השנה פירות לסימן טוב‪.‬‬ ‫מנהג בבלי‬