סיכום להומניסטית - עיונק PDF

‫הומוניזם‪ ,‬אנושיות‪ ,‬משפט וצדק‬ ‫מהן השאלות שמעסיקות את האדם?‬ ‫האדם שואל את עצמו שאלות כמו מהו חוק? מהו צדק? השאלות האלה אומרות לנו מהו אדם‪.‬מה זה להיות אדם?‬ ‫האדם הוא חיה ששואלת שאלות מהותיות‪.‬זה שאלות שרק אדם שואל‪.‬חיות לא שוא...

‫הומוניזם‪ ,‬אנושיות‪ ,‬משפט וצדק‬ ‫מהן השאלות שמעסיקות את האדם?‬ ‫האדם שואל את עצמו שאלות כמו מהו חוק? מהו צדק? השאלות האלה אומרות לנו מהו אדם‪.‬מה זה להיות אדם?‬ ‫האדם הוא חיה ששואלת שאלות מהותיות‪.‬זה שאלות שרק אדם שואל‪.‬חיות לא שואלות שאלות כאלה‪ ,‬זה לא‬ ‫מעסיק אותן‪.‬אנחנו נחשוב על איך אדם צריך לחיות‪.‬‬ ‫מדוע אלו שאלות מהותיות לאנושיות של בני אדם?‬ ‫האדם הוא שונה מיתר חיות‪ ,‬הוא רוצה לחיות את החיים הטובים עבורו‪.‬‬ ‫מה ולמה צריך לדעת לקרוא‪ ,‬על מנת לעסוק בשאלות אלה?‬ ‫כדי לשאול שאלות אנחנו צריכים לדעת לקרוא‪.‬לאו דווקא במשמעות שאנחנו מכירים כמו לקרוא ולכתוב‪.‬הכוונה‬ ‫היא להבין את הפרשנות של הציורים‪ ,‬קריאה של מצבים מופשטים‪.‬‬ ‫אנושיות בזמנים אל אנושיים – אנושיות כהישג והזוועה שבהיעדרה‪:‬‬ ‫למשל עכשיו‪ ,‬במצב המלחמה‪ ,‬אנחנו "קוראים" את המצב‪ ,‬אנחנו שואלים שאלות של "האם זה אנושי?" האנושות‬ ‫אצלנו באה לידי ביטוי בשאלות של צדק וחוק‪.‬אנושי הוא הוויה של מוסר‪ ,‬אמפתיה‪ ,‬חמלה‪.‬חיות לא עוסקות בזה‪.‬‬ ‫חיה אכזרית נוהגת בטבע שלה‪ ,‬כמו אריה או טורף‪.‬מבני אדם אנחנו נצפה להתגבר על היצרים‪ ,‬על האכזריות‪.‬‬ ‫אנושיות היא הישג‪:‬‬ ‫האנושיות לא מובנת מאליה‪ ,‬היא נוצרת‪ ,‬נבנית ומפתחת‪.‬אנושיות זה משהו ייחודי לבני אדם‪.‬אי אפשר לומר שחיה‬ ‫היא אנושית או לא אנושית‪.‬אי אפשר לומר על חיה שהיא לא חייתית‪ ,‬אנחנו נגיד שהיא מוטציה‪ ,‬היא נוגדת את‬ ‫הטבע‪.‬אבל אפשר לומר שמעשה אדם הוא לא אנושי‪.‬חייתיות זאת תולדה טבעית אבל האנושות לא‪.‬אם לא נהיה‬ ‫אנושיים יהיו מלחמות‪ ,‬הרג המוני‪ ,‬פגיעה באחר‪.‬‬ ‫האדם שואל שאלות של מה הם החיים הטובים?‬ ‫זה שאלות של אנושיות‪.‬האדם ירצה להתגבר על יצרים כמו כעס‪.‬יש לו רצונות להקים משפחה‪ ,‬לרכוש השכלה‪,‬‬ ‫לחיות חיים מלאים‪ ,‬להיות עשיר‪ ,‬מוצלח‪.‬האדם נבדל בכך מהחיות‪ ,‬הדברים האלה לא מעסיקים בעלי חיים‪ ,‬זאת‬ ‫לא המשמעות לחיים עבורן‪ ,‬זה חיים אנושיים‪ ,‬חיות לא חיות חיים כאלה‪.‬‬ ‫האדם הוא סוג של חיה – אנחנו מצד אחד חלק מהעולם החי אבל לא משנה איפה נפגוש אותו‪ ,‬הוא תמיד יעסוק‬ ‫בשאלה איפה הוא נבדל מחיות אחרות‪.‬‬ ‫דימויים שמראים את השונות והנבדלות של בני האדם‪ ,‬האנושיות ומה שמעסיק את האדם‬ ‫הדימוי הראשון ‪ -‬חיה מדברת? בני האדם במערה – על כוחו השובה ובעיית השחרור (אנשי המערות)‪:‬‬ ‫מי הם בני האדם? יצורים שיושבים במערה ומסתכלים על דימויים‪.‬הדימויים הם צורה בסיסית של כתב‪ ,‬זה חשוב‬ ‫לקיום של בני האדם להשאיר חותם ולתעד‪.‬הכתב מתפתח לאורך השנים‪.‬הוא הופך מציורים לכתב של ממש‪.‬גם‬ ‫מבחינת התצורה וגם מבחינת ההנגשה‪.‬מאבן לנייר‪ ,‬מציור לכתב‪.‬האדם תוהה איפה ממוקם ביחס לעולם‪ ,‬החיות‪.‬‬ ‫האדם הוא חיה נבדלת‪ ,‬הוא חושב‪ ,‬מדבר‪ ,‬הגיוני‪ ,‬מדמיין‪.‬הוא משקיע מאמצים בתיעוד‪.‬לכל בעלי החיים יש צורת‬ ‫תקשורת‪.‬אבל התקשורת בין בני האדם היא הרבה יותר רחבה מאשר העברת מידע‪.‬הציורים על המערות דורשים‬ ‫טכניקה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬הם מונפשים‪.‬זה כמו סרט נע שנוצר באמצעות האש‪.‬זה מראה לנו הרבה על האדם‪ ,‬כמה שהוא‬ ‫יצירתי ושונה‪.‬הדברים שמעסיקים אותו שונים‪.‬התקשורת שלו שונה‪.‬אנחנו קוראים את הכתבים במערות‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בני האדם עומדים מול החיות‪ ,‬הם מציירים אותן כדי להבין היכן ממוקמים ביחס אליהן‪.‬יש ציור של בני האדם‬ ‫כציידים מול החיות עם כלי נשק ארוך‪.‬מצד אחד האדם מצייר את החיות ויוצר דימויי אלים באמצעותן‪ ,‬מצד שני‬ ‫הוא צד אותן‪.‬הניגודיות הזו מראה לנו את ההבנה המתפתחת של בני האדם‪.‬הם מסתובבים בעולם הטבע שמולם‪,‬‬ ‫הנראה לעין ובין עולם נסתר של אלים וכוחות שהם לא רואים בעין אבל כן חשים בנוכחותם‪.‬לאותם האלים הם‬ ‫עושים פולחן‪.‬אנו רואים גם את העליונות של בני האדם מעל החיות‪ ,‬הם חשים בה‪ ,‬היכולות שלהם שונות ומפותחות‬ ‫יותר‪(.‬אנחנו רואים כאן מה שפיקו יאמר בהמשך על המתח אין האלים לחיות והמקום של האדם ביניהם)‪.‬‬ ‫הדימוי השני – אוניה שוקעת ואדם צופה – מה אפשר ומה צריך להציל? (הפילוסוף זנון מקיטיאון)‪:‬‬ ‫מקיטיאון הפליג בספינה שטבעה‪.‬התרומה שלו לפילוסופיה התבססה על המחשבה – מה אפשר‪ ,‬מה צריך ומה‬ ‫קריטי ללמוד לבסס בעצמנו כך שנוכל לשרוד ספינה טובעת? מהם הכלים שאנחנו צריכים כדי לשרוד כשכל הרכוש‬ ‫שלנו טובע בים‪.‬יש הפרדה בין כלים פיזיים מוחשיים‪ ,‬לבין כלים של מיומנות‪ ,‬הישרדות‪.‬מה שהאדם צריך שיהיה‬ ‫לו בעצמו כדי לשרוד‪.‬זה בסיס לידע הקומוניסטי‪.‬איזה תכונות האדם צריך מעבר לקיום המטריאלי כדי לשרוד‪.‬‬ ‫בחיים המודרניים אנחנו נשאל שאלות כמו מה צריך כדי להקים חברה? למה צריך לקום מוקדם בבוקר כדי‬ ‫להצליח? מבחינת המחשבה ההומניסטית אנחנו לא תלויים בדברים מוחשיים פיזית כמו כסף‪ ,‬אלא בכלים פנימיים‬ ‫(קור רוח‪ ,‬שוויון נפש‪ ,‬תבונה‪ ,‬מיומנות‪ ,‬מחשבה פוליטית)‪.‬‬ ‫המחשבה ההומניסטית המון פעמים מגיעה לתובנות על בסיס משבר‪ ,‬להביא אותנו לקצה‪.‬כך‪ ,‬האסונות של החיים‬ ‫בכלל מביאים אותנו לתובנות‪(.‬זה מתקשר לסוקרטס‪ ,‬אנחנו צריכים למצוא משהו שאינו תלוי בדבר שיהיה עוגן‬ ‫לקיום שלנו שהוא לא קשור לטבע)‪.‬‬ ‫האדם רוצה להתרחק ולהימנע מאסונות‪ ,‬הוא שומר מרחק בטוח‪ ,‬הוא עומד רחוק מהאבנים שיכולות למעוך אותו‪.‬‬ ‫זה מראה לנו איך האדם רוצה לשמור על הערכים והיכולות בזמן אסון‪.‬מה הכלים שצריך כדי להתמודד‪.‬ההומניזם‬ ‫נמצא במשך ארוך ומתמשך של משבר‪ ,‬הוא בעצמו בגדר של "אוניה שוקעת"‪.‬האנושיות נודעת משברים ואסונות‬ ‫כל הזמן‪.‬לכן גם את האנושיות‪ ,‬הערכים אנחנו צריכים לבחון ביחס לאותם אסונות‪.‬החיים שלנו בקיאים לאסונות‪.‬‬ ‫הדימוי השלישי – לפני החוק – קפקא‪:‬‬ ‫מה האדם מבקש מהחוק? על צירי המתח של החוק ומסלול השיעור (אלים‪ ,‬אנשים והמכונה)‪:‬‬ ‫הרומן של קפקא מתחיל בזה שגיבור הרומן‪ ,‬גוזף‪ ,‬מגלה שמישהו האשים אותו בעלילת שווא ומתחיל נגדו הליך‬ ‫משפטי‪.‬יש לנו הליך ארוך ומתמשך של אדם שלא יודע במה הוא מואשם (המכונה – מושבת העונשין) והוא לא יכול‬ ‫להתגונן מאשמה‪.‬גוזף הולך לדבר עם הכומר‪ ,‬והכומר מספר לו סיפור‪ ,‬הוא אומר לו שהוא טועה בכל מה שהוא‬ ‫חושב בנוגע למשפט‪.‬יש חוק שבפתחו יש שומר סף ששומר שלא יכנסו אנשים‪.‬השומר לא נותן לו להיכנס כי זה‬ ‫אסור‪ ,‬הוא אומר לו שהוא רק הנחות ויש חזקים ממנו‪.‬האדם מאוד מתפתה‪ ,‬והפיתוי מנצח אותו‪.‬האיש מאוד‬ ‫מופתע‪ ,‬אנחנו מבינים שהציפייה שלו היא שהחוק יהיה נגיד לכולם אבל הוא מבין שזה לא כך‪.‬השומר נותן לו‬ ‫לשבת ולהמתין והוא ממתין שם ימים ושנים‪.‬השומר שואל אותו כל מיני שאלות‪ ,‬מאיפה הוא בא וכדומה‪.‬האיש‬ ‫שמנסה לשחד את השומר כדי שייתן לו להיכנס והוא לא נופל לשוחד‪.‬כשהוא שנייה לפני המוות הוא רואה אור‪.‬‬ ‫הוא שואל את השומר‪ ,‬כל האנשים רוצים להגיע אל החוק‪ ,‬אז למה אף אחד לא מנסה להגיע לכאן חוץ ממני‪.‬זה‬ ‫מראה לנו את הציפייה שהחוק יהיה כללי ולא ספציפי‪.‬השומר אומר לו שהחוק ספציפי‪ ,‬הוא מיועד רק לו ובגלל‬ ‫זה לא היה שם אף אחד‪.‬ועכשיו (כנראה הוא מת)‪ ,‬והוא סוגר את השער‪.‬הכומר אומר לגוזף שהשומר רק מילא את‬ ‫חובתו‪.‬הסיפור כולל שתי הצהרות של השומר‪" ,‬אי אפשר להיכנס עכשיו" ו‪"-‬הפתח הזה נועד רק לך"‪.‬ההצהרות‬ ‫מרמזות אחת על השנייה‪.‬אנחנו מבינים את הנאמנות של השומר הוא ממלא את חובתו‪.‬זה מראה על הנוקשות של‬ ‫החוק ועל הכוח שלו‪.‬‬ ‫‪2‬‬  ‫נקודות חשובות מהטקסט‪:‬‬ ‫‪.1‬האדם מצפה מהחוק שיהיה עבור כולם‪ ,‬כללי‪ ,‬יש כאן פרשנות קיומית משהו שהוא שלנו ייחודי‪.‬יש כאן‬ ‫מסתורין‪.‬מה זה החוק הזה‪ ,‬למה כ"כ קשה להגיע אליו‪.‬אנחנו מצפים מהחוק שהוא יעשה איתנו צדק באופן‬ ‫פרטני לפי נסיבות חיינו‪.‬זה גם מראה לנו על המפגש שלנו עם החוק‪ ,‬הוא אולי כללי אבל כשאני פוגש אותו אני‬ ‫לוקח את זה אישית‪.‬‬ ‫‪.2‬אנחנו צריכים לבקש רשות כדי להגיע לחוק‪.‬הוא לא נגיש לכולם למרות שצריך להיות‪.‬אנחנו צריכים משהו‬ ‫מסוים כדי להגיע אליו? ממי אנחנו מבקשים רשות‪.‬מי הסמכות? אנחנו נתקלים במצב שלא תואם את הציפייה‬ ‫האנושית שלנו‪.‬החוק לא נגיש כמו שחשבנו‪.‬מי זה השומר?‬ ‫‪.3‬אחת מהשאלות העיקריות בסיפור "מה מחזיק אותו שם?" למה הוא ממשיך לנסות להיכנס ולא מוותר‪.‬הוא‬ ‫לא מנסה אפילו להיכנס בכוח‪ ,‬השומר מאיים עליו בנוכחותו‪ ,‬עצם עמידתו בכניסה מונעת ממנו לנסות להיכנס‪.‬‬ ‫מה הכוח המהפנט שהחוק מחזיק בו? למה הוא כל הזמן יושב מול החוק? החוק לא מעניין אותנו‪ ,‬אנחנו‬ ‫אדישים אליו כשאנחנו לא עוברים עליו‪ ,‬אבל הוא כן מעניין אותנו כשיש לנו בעיה אתו‪.‬החוק מאוד מסתורי‬ ‫וזה מסקרן אותנו להבין אותו‪.‬‬ ‫‪.4‬אנחנו מבינים שהחוק הוא בעצם המטרה אליה שואף האדם‪.‬הוא מאוד קרוב להגיע אליו‪ ,‬אבל הוא לא שם‪.‬‬ ‫‪.5‬החוק הוא דילמה‪ ,‬או שאני נכנס או שלא‪.‬‬ ‫יש חידתיות שמאופיינת ביכולת להבין אותה לעומק‪ ,‬לקבל תשובה חד משמעית‪.‬כמו תשובה לחידה המקופלת בדף‬ ‫נייר‪.‬אני פותח את הדף ומגלה את התשובה‪.‬החידתיות של קפקא היא שונה‪ ,‬אפשר להבין את הסיפור בהמון‬ ‫דרכים‪ ,‬אבל לעולם לא נפתור את החידה‪.‬הסיפור של קפקא רק מתפתח‪ ,‬הוא לא נגמר – כמו פרח‪.‬‬ ‫שלוש שאלות מהמשל של קפקא שילוו אותנו לאורך הקורס‪:‬‬ ‫‪.1‬אופי החוק (כללי‪ /‬אישי) – אנחנו מצפים מהחוק שני דברים סותרים‪.‬מחד ‪ -‬שיהיה כללי‪.‬מאידך ‪ -‬שיעשה‬ ‫צדק פרטני‪.‬שיתאים את הנסיבות של כל אחד‪.‬מתח בין חוק אוניברסלי לפרטיקולרי‪.‬‬ ‫‪.2‬הקשר בין כוח וסמכות החוק – מה הסמכות של החוק‪ ,‬האם היא כוח? אולי זה אותו דבר ואולי הם נבדלים‪.‬‬ ‫אנחנו נשאל את השאלות האלה לכל אורך הקורס‪.‬אם לחוק לא יהיה כוח הוא יהיה כמו משאלה‪.‬אבל אם‬ ‫החוק הוא רק כוח הוא כבר לא חוק‪.‬אם הכוח של החוק לא שונה מהכוח של השומר אנחנו לא ממצים את‬ ‫הרעיון של החוק‪.‬זה לא מספיק שהמדינה היא הכוח הכי חזק בסביבה אנחנו רוצים משהו מעבר‪.‬הכוח הנוקשה‬ ‫והמפחיד זה לא מה שאנחנו מעוניינים בו‪.‬לחוק יש תכלית אחרת מלבד הרתעתית‪.‬‬ ‫‪.3‬פשר החוק – החוק צריך להיות נגיש לנו‪ ,‬אבל נראה שיש כאן משהו שלא בדיוק תואם את ההבנה האנושית‪.‬‬ ‫זה מרגיש כמו זיקה לאלוהות‪ ,‬כוח עליון‪ ,‬משהו שנרצה להגיע אליו אבל לא נצליח‪.‬יש פרשנויות שאומרות שזה‬ ‫חוק אלוהי‪.‬יש כאן שאלות של משמעות‪ ,‬אלוהות‪.‬הנסתר מהעין‪.‬‬ ‫מה אנחנו מבינים? יש לנו חוק וצדק – הם חייבים לבוא יחד‪.‬חוק וצדק כמו שפוגשים אצל האל‪ ,‬חוק וצדק‪.‬‬ ‫אין לנו חוק וצדק אוטומטיים כמו מכונה‪.‬מתח בין חוק אנושי לחוק אלוהי‪.‬‬ ‫מה אנחנו שואלים כשאנחנו ניגשים לטקסט‪:‬‬ ‫‪.1‬מי המחבר? – מי המרצה? עוזר הוראה? המכללה? מה זה מכללה? מכונה? מי הבעלים?‬ ‫‪.2‬הלוגו – יש מוסד‪ ,‬למה מקום כמו המכללה מלמד חשיבה הומניסטית?‬ ‫‪.3‬קוד קורס – אנחנו רגילים להתעלם ממנו אבל הוא מלמד אותנו הרבה‪.‬אנחנו מבינים שחוץ מהסטודנטים‬ ‫והמרצים יש עוד מישהו שקורא את זה‪ ,‬המכונה‪.‬אנחנו מחברים בין המספרים ואני מקבלת תוצאה‪.‬‬ ‫‪.4‬עיקר הקורס – אנחנו נשאל מהו החוק‪ ,‬שאלות שנוגעות לעולם המשפט‪.‬למה המשפט מעניין כ״כ את‬ ‫היצירה התרבותית‪.‬אנחנו נצטרך לקרוא יצירות על מנת לענות על כך‪.‬‬ ‫‪3‬‬  ‫איפה הצדק? צדק אלוהי וצדק אנושי במקרא‬ ‫סיפור הבריאה חשוב לנו מעבר לדת‪ ,‬זאת הדגמה ראשונה להתעסקות האדם בשאלה של היחס בין בני האדם‬ ‫לטבע‪.‬האלים‪ ,‬והקשר לצדק וחוק‪.‬הנושא הכללי של השיעור הוא היחס בין הצדק האלוהי והאנושי במקרא‪.‬‬ ‫מה זה מיתוס?‬ ‫האם מיתוס זה סיפור שקרי שרבים מאמינים בו? לא‪ ,‬זה סיפור מסורתי‪ ,‬לרוב שעוסק בהיסטוריה המוקדמת‪,‬‬ ‫במקורות של קבוצה‪ ,‬או בתופעת טבע‪.‬ליתר דיוק זה משהו שמדבר לרוב על היחס או המקום שלנו בטבע‪.‬המיתוס‬ ‫זה סיפור יסוד שמבקש להסביר דברים שאי אפשר להסביר בהיבט המדעי‪.‬שאלות כמו למה אנחנו פה‪ ,‬איך הגענו‬ ‫לכאן‪ ,‬איך התחיל העולם‪.‬המיתוס לא מתייחס על העולם מבחוץ מבלי לקשר אותו אלינו‪.‬‬ ‫ההבדל בין סיפור מיתי להסבר מדעי הוא שהתפיסה המדעית מסתמכת על דברים הוא ההבדל בין עובדה לערך‪.‬יש‬ ‫נכון ולא נכון‪.‬המיתוס לא מתייחס לעובדות רק‪ ,‬הוא עטוף במשמעויות ערכיות‪.‬‬ ‫סיפורי הבריאה‬ ‫בראשית א׳‬ ‫מה שמאוד מאפיין מיתוס הוא המעבר מחורבן למשהו יותר טוב‪.‬ההבניה מההרס או יצירה יש מעין‪.‬יש לנו יצירת‬ ‫הבדלים טוב ורע‪ ,‬והיררכיה‪.‬‬ ‫הבריאה כמעשה של הבדלים‪:‬‬ ‫כי טוב‪ ,‬ויהי המבדיל בין מים למים‪.‬יש לו כל מיני הבדלים‪.‬ההבדלים הללו מייצגים את המופעים של הצדק והחוק‪.‬‬ ‫מופעים של חוק וצדק‪:‬‬ ‫‪ -‬מופע החוק – ויהי אור‪.‬‬ ‫‪ -‬מופע הצדק – מבדיל בין מים למים – אנו מבדילים בין הרקיע למים‪ ,‬בין הצודק ללא‪ ,‬ואולי בין מותר לאסור‪.‬‬ ‫‪ -‬מופע של חוק וצדק – וירא אלוקים כי טוב – אלוקים קובע מה טוב ומה רע‪.‬מה החוק ומה הצדק‪.‬‬ ‫‪ -‬מופע של צדק וחוק – וירא אלוקים את האור‪ ,‬כי טוב – הוא אומר לנו מה נכון ומה לא מבחינת החוק‪.‬‬ ‫מופע של חוק ביצירת הבדל (אור וחושך‪ ,‬טוב ורע)‪:‬‬ ‫יש לנו המון הבדלות‪.‬יש זיקה בין החוק להבדלים‪.‬אנחנו מבדילים בין מה שמותר למה שאסור‪ ,‬בין מה שצודק‬ ‫למה שלא‪.‬אור למשל‪ ,‬מזוהה עם הטוב וחושך עם הרע‪.‬ההבדלים נושאים איתם מטען מוסרי נורמטיבי‪.‬‬ ‫״ויברא אלוהים את האדם בצלמו‪.‬בצלם אלוהים ברא אותו‪.‬זכר ונקבה ברא אותם״ – זה משפט מאוד חשוב‪.‬‬ ‫אנחנו נראה המון ניסיונות של פילוסופים להסביר לנו מהי הבריאה בצלם (רמב"ם‪ ,‬פיקו)‪.‬‬ ‫בעיית הריבוי‪:‬‬ ‫״ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ‪ -‬יש לנו אלוקים אחד‪ ,‬הוא שם פרטי שמופיע בריבוי‪.‬אלוקים מדבר‬ ‫על עצמו ברבים (הרמב"ם יסביר זאת בכך שאנו חלק ממנו‪ ,‬התבונה שלנו)‪.‬ואז הפסוק עובר ליחיד שוב‪.‬ואז חוזרים‬ ‫לשימוש ברבים שוב‪.‬יש לנו בעצם מתח בין היחיד לריבוי האלוהי‪ ,‬ובין יחיד לריבוי מיני (זכר ונקבה)‪.‬מי זה בעצם‬ ‫אלוקים‪.‬מה הוא‪.‬‬ ‫יצירה של עולם שיש בו סדר‪:‬‬ ‫מה שאנו מבינים מסיפור הבריאה הוא שיש מישהו שמסדר את הכול‪ ,‬יש לנו סמכות וכוח עליון (אפלטון – הסוסים‪,‬‬ ‫אריסטו – המניע הלא מונע‪ ,‬אלפרבי – החושים והשכל)‪.‬אנו לא יודעים מי המישהו הזה‪ ,‬אבל הוא זה שבורא הכול‪.‬‬ ‫‪4‬‬  ‫עם הופעת האדם‪ ,‬הופעת ההיררכיה‪:‬‬ ‫מופע של חוק – היררכיה – שרץ נפש חיה ועוף נופף – יש היררכיה בין הבריאות‪.‬כמו החוק הוא למעלה‪.‬בני האדם‬ ‫מגיעים כדי למשול בחיות אחרות‪.‬הוא מספר לנו על המקום המרכזי של האדם בעולם‪.‬האדם הוא האחרון בבריאה‪,‬‬ ‫אנחנו נחשוב שזה מעיד על מקומו הנחות‪.‬אבל לא‪ ,‬זה סימן לכך שהאדם מגיע אחרון כי כל העולם נברא עבורו הוא‬ ‫מגיע כשהכול מוכן (פיקו אומר שזה הכבוד של האדם‪ ,‬הוא נברא אחרון כי הוא חופשי)‪.‬לבני האדם יש מקום מרכזי‬ ‫בבריאה הזאת‪.‬מיד לאחר מכן אומרים לנו מה מקום האדם בעולם‪.‬ויאמר להם פרו ורבו וכבשוה"‪.‬לאדם יש‬ ‫תפקיד‪ ,‬הוא צריך לכבוש‪.‬להתרבות‪.‬בני האדם נבראו כדי למשול ביתר החיות‪.‬‬ ‫מוטיב חוזר במיתוס הבריאה הוא המקום השונה שלנו בטבע ביחס לחיות אחרות‪.‬עליונים‪ ,‬חריגים‪.‬‬ ‫בראשית ב׳‬ ‫ידיעת הטוב והרע כשלעצמה היא דבר אסור‪.‬ניסיונות של אלוקים‪.‬‬ ‫סיפור בריאה מתחרה‪:‬‬ ‫זה בעצם סיפור בריאה שני‪ ,‬אחרי בריאת העולם אנחנו מדברים על בריאת האדם והאישה‪.‬יש לנו פער בין האופן‬ ‫בו האדם נברא לפי בראשית א׳ – בצלם אלוקים‪ ,‬והאישה והגבר נבראים ביחד‪ ,‬לפי האופן בו הוא נברא כמסופר‬ ‫בבראשית ב׳ מהעפר‪ ,‬הגבר נברא קודם ורק לאחר מכן האישה ממנו‪.‬‬ ‫אלוקים בורא את הזכר‪ ,‬מזהיר מפני אכילת הפרי ורק אז בורא גם את האישה‪:‬‬ ‫בסיפור השני‪ ,‬האדם מסתובב לבד‪.‬וסיפור המסגרת הוא עץ הדעת‪.‬זה בעצם הטוב והרע‪.‬יש לנו ניגודיות‪.‬עץ הדעת‬ ‫מאפשר לנו להבדיל בין טוב לרע‪.‬אבל זה אסור ‪-‬זה החוק‪.‬זה מסבך את שאלת הצדק‪(.‬שוב פעם לא נותנים לנו‬ ‫להגיע אל החוק‪ ,‬אל האור‪ ,‬יש לנו שומר בכניסה – קפקא)‪.‬אז בעצם‪ ,‬אם אסור לנו לגעת בעץ‪ ,‬למה לפתות אותנו‪,‬‬ ‫למה לשים משהו אסור‪.‬‬ ‫אלוקים קודם בורא את יתר החיות שמקבלות שם מהאדם אבל מוצא בקרבן עזר כנגדו‪:‬‬ ‫גם כאן יש היררכיה ‪ ,‬העולם נברא בשביל האדם‪.‬הוא בודד בעולם ולכן כדי שלא יהיה בודד בוראים לו את החיות‬ ‫ולאחר מכן את האישה‪.‬האדם לוקח חלק בהליך הבריאה (פיקו אומר שהאדם לוקח חלק בבריאה בכך שהוא מנסה‬ ‫להבין את העולם לעומק ובכך הוא בורא אותו)‪ ,‬הוא משיים את החיות וגם באמצעות הצלע שלו נבראת האישה‪.‬‬ ‫היא בשר מבשרו‪ ,‬עצם חסרה‪ ,‬לכן יעזוב האדם את משפחתו וידבק באשתו‪:‬‬ ‫יש לנו סיפור בין גבר ואישה‪.‬אנחנו מכירים את זה מהעולם שלנו‪.‬אהבה חזקה יותר מהחיים המשפחתיים שאנחנו‬ ‫חיים‪.‬אנחנו מכירים את אהבת חיינו‪ ,‬ועוזבים את הבית כדי לחיות איתה‪.‬‬ ‫הסבר מיתי לקשר הקרוב בין אדם לאישה‪ ,‬דבר מוכר אך לא מובן‪:‬‬ ‫זה היה אז בסיפור הבריאה ואנחנו חיים את זה היום‪.‬זה מראה על טבע האדם‪.‬‬ ‫בראשית ג׳‬ ‫המשפט הראשון‪:‬‬ ‫יש לנו כאן משפט‪.‬פושע‪ ,‬עבירה‪ ,‬משפט‪ ,‬וגזר דין (עונש)‪.‬בהתחלה היה לנו צו שאסר עלינו לאכול מעץ הדעת‪.‬כולם‬ ‫יודעים שיש איסור‪ ,‬אדם‪ ,‬חווה‪ ,‬הנחש‪.‬בכל זאת הם מבצעים עבירה ואוכלים מהעץ‪.‬היה לנו איסור מהבורא‪ ,‬זה‬ ‫לא סתם איסור‪.‬האיסור לא מגיע ישירות לאישה‪ ,‬הנחש אומר שזה אסור‪.‬הוא גם מתחמן אותה‪ ,‬הוא אומר לה‬ ‫שהאיסור הוא על העץ ולא על הפרי‪.‬‬ ‫‪5‬‬  ‫מי משקר? אלוקים או הנחש?‬ ‫אלוקים אומר שמי שיאכל את הפרי ימות‪ ,‬ואילו הנחש אומר‪ ,‬ויודע שמי שיאכל לא ימות‪.‬הוא הפושע הראשון‪,‬‬ ‫השאלה אם הוא באמת פושע כי הוא אומר את האמת‪.‬אז אולי הוא משקר ע״י האמת‪.‬‬ ‫למה שהאל לא ירצה שנדע?‬ ‫הוא יודע שנוכל להבחין בין טוב לרע‪.‬זאת מסוגלות ותכונה שיש רק לו‪.‬הוא לא רוצה את הקרבה והתחרות הזאת‪.‬‬ ‫מצד אחד אחרי האכילה הם מקבלים ידע‪ ,‬תבונה והיכולת להבחין בין טוב לרע‪.‬מצד שני‪ ,‬נעשים בני תמותה‪.‬אנחנו‬ ‫יכולים לקרוא בעצם את הפסוק בשתי דרכים או שנאכל את הפרי ונמות ישר או שנהפוך להיות בני תמותה‪.‬או‬ ‫שאנחנו נהיה מודעים לכך שאנחנו בני תמותה וזאת הפרשנות הפילוסופית‪.‬אנחנו שונים מהחיות כי אנחנו מפחדים‬ ‫למות‪.‬האל אומר את האמת על ידי משהו שנראה לנו כמו שקר (לדעת את האמת מן השקר‪ ,‬הילד על האי – רמב"ם)‪.‬‬ ‫איך זה יכול להיות חטא אם הם לא יכלו לדעת מה הטוב ומה הרע?‬ ‫סוגיית העירום‪:‬‬ ‫‪.1‬מה תוצאת האכילה? – בושה‪ :‬אחרי אכילת עץ הדעת אדם וחווה מבינים שהם עירומים‪.‬הנחש עירום אבל זה‬ ‫לא מביך אותנו‪.‬אנחנו החיה היחידה בעצם שמתביישת במיניות שלה‪.‬חיות לא מתלבשות‪.‬זה מראה גם על‬ ‫מוסר‪.‬משהו שיש לבני האדם ולחיות אין‪.‬אנחנו עם חשק מיני כמו החיות‪ ,‬אבל אנחנו צריכים לשלוט בעצמנו‬ ‫ולשים גבולות‪.‬אולי הם בכלל רצים ומתחבאים בגלל שהם מפחדים מהאלוקים‪.‬‬ ‫‪.2‬המוטיב של ההבדל מהטבע‪ ,‬המרחק של האדם מהטבע שלו‪ :‬יש לנו כאן שני מישורים – יש לנו בושה מלהיות‬ ‫עירומים‪.‬זו לא בעיה מוסרית כי נבראנו עירומים‪.‬מצד שני הבושה שלנו היא מהמעשה הרע שעשינו‪.‬הם פתאום‬ ‫מתרחקים מהטבע‪ ,‬הם שונים ממנו‪ ,‬הם לא יכולים להיות עירומים בשעה ששאר חיות הטבע כן‪.‬הם פתאום‬ ‫רואים את השוני שלהם מיתר בעלי החיים‪.‬אולי בכך עץ הדעת השפיע‪.‬‬ ‫‪.3‬מה הקשר בין ידיעת טוב ורע לבין בושה מעירום? אין נקיפות מצפון‪ ,‬יש מבוכה‪.‬היא נובעת מזה שהם עירומים‬ ‫וחשופים‪.‬הם פתאום מתרחקים מהטבע‪ ,‬פעם להסתובב עירומים הרגיש להם טבעי‪ ,‬ועכשיו לא‪.‬ידיעת הטוב‬ ‫והרע לא מאפיינת את הטבע של בעלי החיים ‪ -‬רק של בני האדם‪.‬הם אכלו מעץ הדעת וכעת הם נבדלים מהחיות‪.‬‬ ‫מהלך המשפט‪:‬‬ ‫‪.1‬משפט שדה ‪ -‬יש לנו משפט שדה מאוד מהיר‪.‬יש לנו בירור ואז מעמיד אותם על האשמה‪.‬אלוקים נותן להם‬ ‫את האפשרות להתוודות‪.‬הוא לא שואל איפה הם כי הוא לא יודע‪.‬לנחש לא הייתה אפשרות להסביר את עצמו‪.‬‬ ‫‪.2‬אדם מלשין על חווה ‪ -‬האדם ישר מאשים את חווה‪.‬זה מופע המוסר הראשון‪ ,‬כשמישהו מואשם בחטא הוא‬ ‫ישר מאשים מישהו אחר‪.‬בנוסף‪ ,‬יש בריחה ממשמורת חוקית בניסיונם להתחבא מהאל‪ ,‬אבל הוא רואה הכל‪.‬‬ ‫‪.3‬יש לנו קשר ישיר בין האישה לחטא – היא אכלה ראשונה מהפרי אסור והיא גם היצור התבוני היחיד‪.‬היא‬ ‫הפיתוי‪ ,‬גם היום והיא מובילה לחטא‪.‬אחרי שהאישה אוכלת את הפרי האסור היא צריכה לקבל החלטה‪.‬או‬ ‫לחלוק את הידע (הפרי) או לא‪.‬היא יודעת משהו שהאדם לא‪.‬מה היה קורה אם המצב היה הפוך? האם אדם‬ ‫היה חולק את הפרי‪.‬אם האישה לא הייתה חולקת את הפרי היינו גם חושבים עליה בצורה ביקורתית‪.‬‬ ‫‪.4‬העונש הוא המצב בו אנחנו מוצאים את הדמויות בעולם הרגיל – אישה יולדת בעצב‪ ,‬אדם עובד כל חייו‪ ,‬והנחש‬ ‫זוחל על גחונו‪.‬העונש הוא מיתי‪ ,‬הוא מה שאנחנו מכירים היום הוא מראה לנו איזה מחשבה על ההיסטוריה‬ ‫מה הוביל אותנו למצב של היום‪.‬יש בין בני האדם לנחשים עוינות‪ ,‬אנחנו יודעים שהוא מסוכן ‪ -‬זה הסבר טרגי‪.‬‬ ‫‪.5‬העונש של האישה – בנוסף לעונש הלידה הכואבת‪ ,‬האישה נענשת גם בכך שהגבר ימשול בה‪.‬‬ ‫‪.6‬העונש של האדם – מיתוס של חברה עובדת אדמה‪ ,‬בניגוד לציידים לקטים‪.‬העונש של אדם זה עבודת האדמה‪.‬‬ ‫מציד‪ ,‬לעבודת אדמה‪.‬‬ ‫‪.7‬דרך שבה חברה נותנת לעצמה דין וחשבון על צורת ההתארגנות שלה – כולם מקבלים עונש‪ ,‬אבל הגבר והאישה‬ ‫מקבלים עונשים שונים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫האדם נתן שמות לבעלי החיים‪ ,‬אולי הוא נולד תבוני מההתחלה‪.‬אולי גם הנחש אכל מפרי העץ עוד קודם‪ ,‬כי איך‬ ‫הוא ידע את כל הדברים האלה‪ ,‬איך הוא ידע שלא ימות‪.‬משני הסיפורים אנחנו רואים כמה האדם הוא חיה אחרת‬ ‫ומיוחדת‪.‬ידיעת הטוב והרע לא בהכרח טובה לנו‪.‬העליונות שלנו מלווה במטען מאוד גדול‪.‬ידיעת הטוב והרע לא‬ ‫רק מותר ואסור אלא גם העונש עצמו‪.‬כשאנחנו יודעים שמשהו הוא אסור אנחנו לא יכולים פתאום להיתמם‪.‬יש‬ ‫לנו את היכולת להבחין בין טוב לרע אבל אנחנו לא תמיד יודעים איך להשתמש בה‪.‬‬ ‫בראשית ד׳‬ ‫אנחנו ערים לניסיון נוסף‪ ,‬יש לנו בהתנהגות של האל דברים נסתרים‪.‬איפה הצדק?‬ ‫יש קנאה בין אחים‪.‬האחד עובד אדמה והשני רועה צאן‪.‬יש לנו בעצם רצח ראשון וגם מבחינת החומרה הוא החמור‬ ‫ביותר‪ ,‬זה רצח מקרבה ראשונה (נוטות החסד) – ראשוניות זה דבר שמאוד מאפיין מיתוס‪.‬קין רצח את הבל‪.‬‬ ‫הקורבן כמתנה שאפשר לסרב לה – יש לנו מנחה לאלוקים‪.‬ועצם מנחה זה משהו שאפשר לסרב לה‪.‬‬ ‫הבחירה של אלוהים לקבל את הקורבן היא סימן לאהבה שלו‪ ,‬כאן גם הפיתוי – אלוקים מקבל את המנחה של‬ ‫הבל אבל לא של קין‪.‬אנחנו לא יודעים למה‪ ,‬אולי בגלל האיכות‪.‬זה מעורר קנאה ביניהם‪.‬האל לא אומר למה הוא‬ ‫לא מקבל את המנחה‪.‬זה משפיע על קין מאוד‪.‬וזה הפיתוי שלו למעשה שבא אח"כ‪.‬‬ ‫אלוהים‪ ,‬כמו בסיפור גן עדן‪ ,‬מעמיד את האדם במבחן שהוא לא יכול לעמוד בו‪.‬הדחיה של המנחה של קין היא כמו‬ ‫ניסיון בעינינו‪.‬הוא שם אותו במצב שהוא חש אתו לא בנוח‪ ,‬אנחנו רוצים לראות מה הוא יעשה‪.‬אלוקים מעמיד‬ ‫את בני האדם בניסיונות כל הזמן אנחנו לא יודעים אם הם יעמדו בהם‪.‬‬ ‫בהקשר לשאלה מדוע לא התקבלה המנחה?‬ ‫אנחנו לא יודעים למה היא לא התקבלה חסר לנו נתון‪.‬אנחנו צריכים לבוא בעצם ולומר‪ ,‬מה שאלוקים עושה הוא‬ ‫צודק‪.‬להבדיל יכולים לומר שמה שנעשה אינו צודק (להבדיל‪ ,‬איוב לא מקבל את הטענה שכל מה שנעשה צודק)‪.‬‬ ‫הפעולות של האל נראות לנו איזושהי פעולה של צדק אבל זה נסתר מעינינו‪.‬הפעולות של האל נראות לנו כצדק‪,‬‬ ‫אבל אנחנו לא יודעים מה הצדק‪.‬זה סתום עבורנו‪.‬בסיפור גן העדן היה לנו איסור ברור‪.‬כאן יש לנו עונש על רצח‬ ‫עוד לפני שהיה בכלל איסור‪.‬זה צדק טבעי‪.‬אולי משהו שהיה עליו לדעת בגלל התבונה של בני האדם‪.‬אנחנו נפגשים‬ ‫עם הרע כשאנחנו עושים אותו‪.‬אנחנו יודעים שאנחנו מוסריים כי אנחנו יודעים שאנחנו עושים דברים שהם בגדר‬ ‫בעיה מוסרית‪ ,‬הואיל ואכלנו מפרי עץ הדעת‪ ,‬שכן איפשר לנו לדעת טוב ורע מהו – אך לא על מנת להשתמש בו‪.‬‬ ‫הבנת המוסר היא על דרך השלילה‪ ,‬האיסור‪.‬‬ ‫למה יש אות קין?‬ ‫הוא מראה לנו שעל כמה שהמעשה שלו נורא זה להישפט בידי האל ולא בידי החברה‪.‬העובדה שעשיתי משהו רע‬ ‫מכתימה אותי‪.‬תמיד ידעו את זה עליי ויחרימו אותי‪.‬זה מעבר למשפט בפועל‪ ,‬המשפט האלוהי הרבה יותר חמור‪.‬‬ ‫סיכום ביניים‪:‬‬ ‫קין רוצח את הבל מתוך כך שלא עמד בניסיון האלוהי‪.‬חטאו של קין הוא לא קנאה בהכרח‪ ,‬המקרא לא דן במפורש‬ ‫בקנאה‪ ,‬אלא קשור בתגובה שלו לכך שאלוהים לא קיבל את המנחה שלו‪.‬במסגרת הסיפור אנחנו לומדים שקורבן‬ ‫איננו מעשה מאגי ישיר‪ ,‬אלא מתנה שמציעים לאלוהים ושביכולתו לסרב לה‪.‬היכולת לסרב היא מהותית למהלך‬ ‫הסיפור‪.‬צדק אלוהי מתעלה מעל ההבחנה בין צדק פרטני וכוללני‪ ,‬דבר המתבטא באופי של אות קין והעונש שכרוך‬ ‫באות‪.‬אלוהים חס על חייו של קין בכך שמסמן אותו‪ ,‬אבל באותו הזמן עושה אותו לדוגמא (כורך כלל בפרט)‪.‬‬ ‫‪7‬‬  ‫בראשית יח׳‬ ‫האל כפוף לצדק ומוסר‪.‬הצדק הוא פרטי – אמונה שלמה‪.‬‬ ‫השמדת סדום – משא ומתן אל מול הצדק‪.‬‬ ‫הפער בין האמון בבלתי יאומן והמיקוח עם האל (יצחק מול גורלם של סדום ועמורה)‪:‬‬ ‫אברהם ושרה זקנים מאוד‪.‬מגיע אליהם אורח שאומר להם שיוולד להם ילד‪.‬מבחינה ביולוגית זה לא אפשרי‪.‬שרה‬ ‫צוחקת על כך כי זה לא הגיוני‪.‬מה שמעניין בסיפור הזה זה המעבר החד מאמירה מופרכת לאמונה מוחלטת שמדובר‬ ‫במסר אלוהי‪.‬אין לנו שום דרך להבין איך זה קרה‪ ,‬מה הנס הזה‪ ,‬מאיפה הוא הגיע‪.‬אברהם פתאום מבין שהוא‬ ‫הולך להיות אבא בגיל ‪. 90‬יש לנו רגע אינטימי בו אלוקים משתף את אברהם בתוכניות שלו‪.‬הוא אומר שיש את‬ ‫סדום ועמורה שאין שם תקנה וצדק ולכן הוא הולך למחוק אותם‪.‬‬ ‫אברהם מתפקד כפרקליט‪:‬‬ ‫בעצם מרגע מאוד משמח‪ ,‬אנחנו עוברים למצב בו אברהם מנהל מו"מ עם אלוקים על הצדיקים בסדום‪.‬מעבר‬ ‫מצחוק לאמונה‪.‬פתאום יש לנו ספקות‪ ,‬הוא לא מקבל באמונה שלמה כל דבר‪.‬החלק המעניין בוויכוח הוא התנאים‬ ‫של הוויכוח‪.‬מה אנחנו יכולים ללמוד מהוויכוח על צדק אלוהי‪.‬בן אנוש‪ ,‬אברהם‪ ,‬מבקש מאלוקים לעמוד על עקרון‬ ‫שהוא מבין כצדק‪.‬שוב פעם מוטיב הצדק חוזר כאן‪.‬‬ ‫עולה הרעיון של צדק אלוהי‪ ,‬שהוא גם פרטני וגם גורף‪:‬‬ ‫מצליח איפה שההיגיון של אברהם מוגבל לצמצום של "נזק היקפי"‪.‬הוויכוח כאן הוא מספרי‪.‬מתחילים ממספר‬ ‫מאוד גבוה של צדיקים שאם הם יהיו בעיר היא לא תוחרב‪.‬לאט לאט הם מגיעים לעשרה‪.‬הצדק כאן נובע מהפעולה‬ ‫של המתת צדיק עם רשע‪.‬בסופו של דבר לא נמצאים עשרה צדיקים‪ ,‬העיר מוחרבת אבל הצדיקים יכולים לצאת‬ ‫מהעיר‪.‬הוא לא הורג אותם‪.‬הצדק הוא פרטני‪ ,‬גם אם יש צדיק אחד אלוקים לא יהרוג אותו‪.‬אנחנו עוברים‬ ‫ממשפט שהוא כללי לפרטני ‪ -‬הצדק יעשה בהתאם לכל אחד‪.‬משפט אלוהי הוא פרטי‪.‬האל מתערב בחוקי הטבע‬ ‫אבל לא משנה את המוסר‪.‬האל בעצמו כפוף למוסר‪.‬הוא נאמן לו יותר מאשר האדם יכול לתאר‪.‬‬ ‫אנחנו רואים כל הזמן איך בני האדם עוסקים בשאלות של מוסר וצדק‪.‬ושוב אנחנו רואים שהצדק צריך להיות‬ ‫אישי (קפקא)‪.‬יש לנו מפגש בין צדק אנושי לצדק אלוהי‪.‬‬ ‫שמות כ׳‬ ‫התחלנו לדבר על צדק אלוהי ואנושי במקרא‪.‬המיתוס של שמות מתייחס למקום של החברה בטבע‪.‬כאן מדובר‬ ‫במתן תורה‪.‬הניסוח של עשרת הדיברות מלמד אותנו רבות‪.‬בדרך כלל איסורים מנוסחים בצורה של "אל"‪ ,‬כאן הם‬ ‫מנוסחים בצורה של "לא"‪.‬זה מראה לנו שעשרת הדיברות הם כמו תקנון לחברות במועדון‪.‬זאת רשימה של‬ ‫איסורים שאני צריך לדבוק בהם כדי להיות חלק‪.‬זה תנאי‪ ,‬קוד התנהגות‪.‬יש לנו תנאים שאנחנו צריכים לעמוד‬ ‫בהם כדי לבוא עם אלוקים בברית‪.‬‬ ‫מלאכים א׳ פרק ג׳‬ ‫יש לנו מעבר בין מתן תורה בספר שמות לסיפור שלמה‪.‬בין הסיפורים יש לנו את יציאת מצרים‪.‬לראשונה לעם‬ ‫ישראל יש מנהיג (משה)‪.‬אנחנו כובשים את הארץ אבל לא מקבלים את ההנהגה‪.‬מי שמקבל את החוקים והתורה‬ ‫לא נכנס לארץ – משה‪.‬העם מקבל את התורה אבל לא את אותו המנהיג‪.‬יש לנו משמעות סמלית כבדה – מי שנותן‬ ‫את החוק לא נכנס לארץ והכניסה אליה היא בכיבוש‪.‬עד עכשיו היו לנו אבות ועכשיו יש לנו מנהיג – משה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אח"כ אנחנו עוברים לספר שופטים – בישראל יש לנו סדר פוליטי שונה‪.‬יהושע הוא המנהיג ואז יש לנו שופטים‬ ‫שהם המנהיגים‪.‬צורת ההנהגה משתנה מספר לספר‪.‬הם שופטים כי הם מכריעים בסכסוכים‪.‬הם גם מנהיגים‬ ‫שבטיים שמתכנסים לצורכי מלחמה‪.‬העם התיישב בישראל אבל הוא משמר לעצמו את המבנה השבטי והכינוס‬ ‫נעשה לצורכי מלחמה בלבד‪.‬קריאה לאחדות בזמן מלחמה (נוטות החסד)‪.‬בנוסף לשופטים יש לנו נביאים‪.‬הם‬ ‫מזהירים את העם מפני האסון שבמלוכה‪.‬‬ ‫אנחנו עוברים לספר שמואל – יש לנו את המופע הראשון של נביא שמזהיר את העם מפני מלוכה‪.‬העם רוצה מלך‪,‬‬ ‫והנביא אומר להם שזאת הטעות הכי גדולה שלהם‪.‬מוסד המלוכה לא יספק לכם את מה שאתם צריכים‪.‬המלך‬ ‫ירדה בהם ויעשוק אותם‪.‬הוא מראה להם מה קורה אצל עמים אחרים‪.‬העם מקבל בסוף מלך‪.‬ואנחנו רואים עד‬ ‫ספר מלכים כל מיני מלכים שהם מהווים פגם במלוכה‪.‬‬ ‫עוברים למלכים א׳ – המלכים שאול ודוד שהם התגשמות האזהרה‪ ,‬הם גוררים את העם למלחמות ואובדן‪.‬‬ ‫אחריהם מגיע שלמה‪.‬הוא מאוד מיוחד‪.‬יש לנו לראשונה מודל של מלך חכם‪.‬הוא טוב‪ ,‬למרות ההיבטים השליליים‬ ‫של מלוכה כשלעצמה‪.‬התכונות שלו גואלות אותו והופכות אותו לדמות לחיקוי‪(.‬המלוכה של שלמה מקבילה‬ ‫לאפלטון – הפוליטאה‪ ,‬התבוני והחכם ביותר הוא זה שימלוך וזאת המדינה הטובה)‪.‬‬ ‫שלמה מבקש מהאל "לב חכם" הוא רוצה לב שומע וחכם שיסייע לו להבחין בין טוב לרע‪(.‬כמו באפלטון מי שמושל‬ ‫בעם צריך להיות החכם ביותר)‪.‬הוא רוצה שתהיה לו את היכולת לשפוט‪.‬למה דווקא לב? כי בעולם העתיק הנטייה‬ ‫הייתה לחשוב שמקור התבונה הוא הלב‪.‬‬ ‫בסיפור גן העדן האדם קיבל את האפשרות להבחין בין הטוב לרע אבל לא את היכולת להשתמש בה‪.‬שלמה רוצה‬ ‫את היכולת להשתמש בה כראוי‪.‬כמו עם קין והבל אנחנו יודעים להבחין בין טוב לרע רק כשאנחנו עושים משהו‬ ‫רע‪.‬יש לנו נקיפות מצפון‪.‬הוא רוצה את התכונה הזו לפני המעשה הרע ולא באמצעות רגשות אשם ונקיפות מצפון‪.‬‬ ‫שמיעה מתכתבת עם אשמה‪.‬אבל ראייה היא מיידית‪.‬כמו עץ הדעת‪ ,‬קין והבל‪.‬אין טוב כמראה עיניים‪.‬אנחנו לא‬ ‫רוצים לדעת רק כשאנחנו רואים‪.‬אנחנו רוצים לשמוע את רחשי הלב ולדעת לפני שאנחנו רואים‪.‬כשאנחנו רואים‬ ‫זה מאוחר מידי‪.‬לכן צריך להקשיב‪.‬כדי ללמוד מאחרים‪.‬לאל אין צורך בזה‪.‬הוא ניחן ביכולות האלה‪.‬האזנה היא‬ ‫אקטיבית ושמיעה היא בלתי נמנעת‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬שלמה מבקש לשכלל את היכולת שלנו כבני אדם‪.‬לנווט בין הטוב לרע בצורה וודאית‪.‬לא רק לשמוע אלא‬ ‫להאזין‪.‬לא רק להיות בעלי היכולת אלא גם בעלי המיומנות‪.‬שלמה מגדיר את התפקיד שלו כמלך למי שעושה צדק‬ ‫עם העם‪.‬העם הוא כבד‪ ,‬יש לו המון אחריות (הראשון שמבין את גודל האחריות)‪.‬משכך‪ ,‬הוא פונה לאלוהים כדי‬ ‫שייתן לו את הכלים להתמודד עם המשימה הכבדה הזאת‪.‬זה מראה לנו המון על שלמה‪ ,‬הוא יכל לבקש כל דבר‬ ‫אבל הוא ביקש דווקא את זה‪.‬‬ ‫משפט שלמה‪:‬‬ ‫מגיעות לפני שלמה שתי נשים‪.‬שהן זונות‪.‬למה זה חשוב לדעת שהן זונות‪.‬כי יש לנו פער מעמדי‪ ,‬הוא מקבל אותן‬ ‫ודן בעניין שלהן למרות הכול‪.‬אחרים היו ממהרים לשפוט ולהוקיע אותן‪.‬אבל זה לא מה שחשוב לא בזה הוא‬ ‫מתעסק‪.‬בגלל שהן זונות‪ ,‬והן חיות באותו הבית יש המון ילודה‪.‬המון לידות‪.‬זה בעצם מראה לנו שיש כאן שתי‬ ‫נשים שמשוכנעות שהן דוברות אמת‪.‬כל אחת משוכנעת שהילד הוא שלה‪.‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬אנחנו כשופטים לא‬ ‫נוכל לקבוע של מי הילד‪.‬‬ ‫שלמה נוקט במעשה מאוד חכם‪.‬הוא נוקט בתכסיס שאנחנו נוטים לחשוב שהמטרה שלו לקבוע של מי הילד במישור‬ ‫העובדתי‪.‬אבל אם נקרא את הסיפור בצורה שונה אנחנו נבין ששלמה יודע שהוא לא יכול לקבוע באמת של מי הילד‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אבל הוא רוצה לדעת‪ ,‬מי האם שראויה להיות אימו של הילד‪.‬הוא יוצר צדק מיטבי‪.‬שלמה מבין את המגבלות של‬ ‫החוכמה האנושית‪.‬במקום שלא ניתן לייצר אמת נייצר צדק‪.‬אם שתיהן בטוחות שזה הילד שלהן זה לא משנה‪,‬‬ ‫חשוב שהילד יקבל את הטיפול הטוב ביותר‪.‬התבונה מסייעת לנו לייצר צדק‪.‬‬ ‫שלמה מצליח להיות החכם באדם בזכות כך שהוא מבין את המגבלות האנושיות‪.‬הוא יודע שהוא לא יכול להבין‬ ‫על סמך העובדות והוא גם לא יכול לחולל נס‪.‬אבל הוא כן יכול להשתמש בתכונות הערמומיות שלו על מנת להגיע‬ ‫להחלטה‪.‬שופט טוב צריך להכיר במגבלות האנושיות שלו‪.‬הוא גם מי שיודע לפעול הכי טוב במגבלות הנתונות לו‪.‬‬ ‫הוא חושב על טובת הילד (מי שתקפוץ היא האמא הטובה‪ ,‬כי היא גם תדאג בצורה המיטיבית לילדיה)‪.‬‬ ‫החוק הטרגי – נקמה גורל וצדק ביוון העתיקה (אייסיכלוס)‬ ‫מדובר במחזה שממחיז אייסכילוס‪ ,‬הוא לא מחבר הטרגדיה‪ ,‬היא הייתה קיימת והוא רק ממחיז אותה‪.‬אייסכילוס‬ ‫כתב את המחזה ברגע היסטורי מסוים יש כאן מטרה מסוימת להצגת המחזה דווקא ברגע זה בהיסטוריה‪.‬יש לנו‬ ‫את הזמן ההיסטורי שזה הזמן בו נכתב המחזה ויש לנו את הזמן המיתולוגי‪ ,‬הזמן בו קרתה הטרגדיה‪.‬‬ ‫נוטות החסד‬ ‫יש לנו בעצם שני סיפורים מכוננים עד כה‪.‬סיפור הבריאה‪ ,‬ונוטות החסד מהמיתולוגיה היוונית‪.‬‬ ‫מדובר במחזה השלישי מתוך שלושה‪.‬במחזה הראשון האב הקריב את בתו כי הוא אמר שאם הוא יחזור מהמלחמה‬ ‫בחיים הוא יקריב את הראשון שמגיע לקבל את פניו‪.‬במחזה השני‪ ,‬האם נוקמת בכך שהוא הרג את בתם והורגת‬ ‫אותו‪.‬המחזה האחרון "נוטות החסד" מתאר את הנקמה של הבן באימו על כך שרצחה את אביו‪.‬יש כאן מעגל‬ ‫נקמה שלא נגמר‪.‬‬ ‫בספר שמואל העם רצה מלך‪ ,‬כאן הוא רוצה בדיוק הפוך – הם חיים בעולם שיש בו דמוקרטיה‪.‬‬ ‫תיאור המחזה‬ ‫אורסטאוס רוצח את אימו‪ ,‬קלימנסטרה‪ ,‬והוא מתחבא במקדש‪.‬הפיתיה היא הכהנת של המקדש בדלפי‪ ,‬היא הזרוע‬ ‫המקשרת בין האדם לאל‪ ,‬היא רואה אותו במקדש כשידיו מגואלות בדם והיא נבהלת ובורחת משם‪.‬הפיתיה היא‬ ‫הדוברת של המחזה‪.‬‬ ‫הפיתיה נכנסת להיכל‪ ,‬למקדש‪.‬היא רואה אדם שידיו מגואלות בדם‪.‬היא נבהלת ויוצאת משם בזחילה‪.‬בתוך‬ ‫המקדש יש את האירניות שהן שקועות בתרדמת‪.‬אפולון הוא אחד האלים‪.‬הוא שומר על אורסטאוס הוא גם זה‬ ‫ששידל אותו להרוג את קלימנסטרה‪.‬הוא אומר לו לברוח מהאירניות כי הן ישפטו אותו על מעשיו‪.‬אורסטאוס הרג‬ ‫את אמו קלימנסטרה‪ ,‬רצח בדרגה ראשונה‪ ,‬זה משהו שהן מאוד כועסות עליו‪.‬אפולון מבקש מהאלים לשמור על‬ ‫אורסטאוס‪.‬אורסטוס בורח‪.‬‬ ‫קלימנסטרה מעירה את האירניות משנתן‪ ,‬היא מבקשת את עזרתן כי אף אחד מהאלים לא רוצה לעזור לה כי היא‬ ‫רצחה את בעלה‪.‬היא רוצה שהן יעזרו לה לנקום בבן שרצח אותה (אולי זה מראה לנו שלא היה משפט עד עכשיו כי‬ ‫הן ישנו‪ ,‬היו בתרדמת)‪.‬האירניות קוראות מתוך שינה‪ ,‬מייללות וצמאות לדם‪ ,‬קלימנסטרה אומרת להן שהדם שלהן‬ ‫כאן‪.‬היא קוראת להן להרוג את בנה ובכך לקבל את הדם שהן צמאות לו כל כך‪.‬האירניות מתעוררות‪ ,‬הן כועסות‬ ‫על זאוס שנתן לאורסטאוס לברוח ואומרות לאפולון שהוא שותף למעשה הרצח שהוא הנורא ביותר‪ ,‬רצח שיש בו‬ ‫קשר דם‪.‬אפולון מבקש מהאירניות לצאת מהמקדש‪ ,‬הן טמאות וצמאות לדם‪.‬הוא כועס על זה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫אורסטאוס מגיעה לאתונה‪ ,‬הוא נופל לרגליו של פסל אתנה‪.‬הוא מבקש ממנה שתגן עליו‪ ,‬שידיו אינן טמאות‪.‬הוא‬ ‫רוצה שיקיימו לו משפט הוגן והוא רוצה שהיא תחוס עליו‪.‬האירניות מגיעות לשם‪.‬הן אומרות שאין מי שיעזור לו‬ ‫כעת‪ ,‬הן רודפות אחרי אנשים רעים והורגות אותם‪.‬הן נוקמות ברעים ובכך עושות צדק‪.‬‬ ‫אתנה לא כל כך אוהבת את מה שהיא שומעת‪ ,‬היא שואלת את האירניות מי הן‪ ,‬ומי נתן להן להוציא אדם להורג‬ ‫ללא עילה וללא משפט‪.‬האירניות משיבות כי זה תפקידן‪ ,‬הן מגרשות רוצחים‪.‬האירניות אומרות לאתנה שתשפוט‬ ‫את אורסטאוס ולאחר מכן הן יוציאו אותו להורג (זה בעצם השינוי ביוון באותה תקופה ‪ -‬מעבר מדיקקטטוריה‬ ‫למשפט)‪.‬אתנה שואלת את האירניות אם הן יסכימו לקבל את פסק הדין‪.‬כלומר‪ ,‬רק אם יוחלט שהוא אשם הן‬ ‫יקבלו את נקמתן‪.‬אתנה עורכת לו משפט‪.‬אורסטאוס מסר לאתנה את הסיבה לכך שהרג את אימו קלימנסטרה‪.‬‬ ‫הוא נקם את דם אביו‪.‬‬ ‫אתנה אוספת שופטים שיסכימו לאכוף את החוק תוך נאמנות לו‪.‬שיהיה משפט צדק‪.‬עוברים למקום אחר ‪ -‬לגבעת‬ ‫ארס‪.‬שם יערך המשפט בבית המשפט שאתנה ייסדה ובאמצעות שופטים שהיא מינתה‪.‬אפולון שומע על המשפט‬ ‫והוא מבקש מאתנה את הרשות לייצג את אורסטאוס‪.‬הוא אומר שהוא חלק מהאירוע בגלל שהוא שידל אותו‬ ‫להרוג את אימו‪.‬הוא הפרקליט שלו‪.‬הוא זה שמגן עליו ומצודד בו‪.‬נערך משפט‪.‬יש הקבלה גם למשפט של היום‪.‬‬ ‫כל אחד יכול לומר טיעוניו‪.‬הכול נעשה מול שופטים‪.‬יש לצדדים ייצוג‪.‬‬ ‫מהלך המשפט‬ ‫המשפט מתבצע כל צד חוקר את הצד השני‪.‬אפולון מתפקד כפרקליט‪.‬הוא אומר שהאם לא הייתה אם של ממש‪,‬‬ ‫היא רצחה את בעלה‪.‬זה חשוב כי האירניות רואות את הרצח של האם כמשהו חמור‪.‬זה המשפט הראשון‪.‬ואתנה‬ ‫אומרת שמעתה ואילך זה מה שיהיה‪.‬מועצת השופטים תישאר לנצח‪.‬יש כאן עליה של דמוקרטיה‪.‬הדין יעשה רק‬ ‫בידי בית המשפט‪.‬כעת יש את ההצבעות בנוגע לפסק הדין‪.‬אתנה פוסקת לטובתו של אורוסטאוס – היא שוברת‬ ‫שוויון‪.‬גם השופטים החליטו שהוא זכאי מאשמת הרצח‪.‬אורוסטאוס אומר לאתנה שהוא ימשיך את המורשת‪.‬‬ ‫הוא ידאג שהעם יהיה מלוכד כדי שיוכלו להיות חזקים בקרבות מול האויבים‪.‬‬ ‫אתנה פונה לאירניות‪.‬היא מציעה להן הצעה – היא אומרת להן לא לשלוח זעם בארץ ולא לפגוע בפריון‪.‬היא אומרת‬ ‫שההרס והחורבן פוגעים בפריון האדמה‪.‬היא מבטיחה להן שיהיה להן כיסא‪ ,‬ויהיה להן כבוד‪.‬היא נותנת להן‬ ‫להיות אלות‪.‬היא אומרת להן לא להרוג אנשים מתוך רגזנות‪.‬היא מחליטה למחול להן על רגזנותן בגלל שהן זקנות‬ ‫וחכמות‪.‬יש כבוד לקדום (אפלטון וסוקרטס) היא מבקשת מהן לא לגרום לפילוג והרס בתוך העם‪.‬היא רוצה שתהיה‬ ‫להם ולעם היכולת להיות מאוחדים על מנת שיוכלו לנצח את האויבים שלהם‪.‬היא מכפיפה אותן למשפט והצדק‪.‬‬ ‫הן יענישו בכפוף למשפט‪.‬היא נותנת להן להיות חלק מהאדמה שבארצה‪.‬התפקיד שלהן להרבות בישרים‪.‬‬ ‫אתנה פונה לשופטים‪:‬‬ ‫היא משתפת את השופטים בהחלטה שלה עם האירניות‪.‬הן צריכות לאכוף את הדין שהם נותנים‪.‬היא רוצה שתהיה‬ ‫אחדות בין האנשים‪(.‬על פניו‪ ,‬ניתן לומר שמעמדן עלה‪ ,‬שכן הן יושבות יחד עם כלל האלים בשולחן המכובד)‪.‬‬ ‫מיהן האירניות? מהן מייצגות? מה התפקיד שמייעדת להן אתנה לאחר משפטו של אוסטאוס?‬ ‫האירניות תפקידן להרוג את הרשעים‪.‬הן זקנות‪.‬הן מייצגות תאוות דם ונקמה‪.‬הן אלות‪.‬הן התובעות במשפט‪.‬הן‬ ‫מייצגות צדק באופן שמושג על ידי נקמה‪.‬האירניות אומרות שכשבן הורג את אימו יש כאן משהו חמור‪ ,‬משהו‬ ‫שמפר את האיזון הקוסמי ונוגד את הטבע‪.‬משכך‪ ,‬האירניות גם מייצגות זעם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אנחנו במרחב מיתולוגי אחר – יש שני סדרי אלוהות‪.‬להבדיל מהמקרא‪.‬יש לנו כל מיני אלים‪.‬יש אלים צעירים‬ ‫חדשים‪ ,‬הם מגיעים לזירה לחולל הסדרים חדשים‪.‬יש להם כוחות והם כמו האירניות מבטאים עקרונות כמהיים‪.‬‬ ‫אין להם חלוקה לתחומים כמו אל השמש וכו'‪.‬האירניות מייצגות עקרון של צדק כנקמה‪ ,‬ודם שמביא עוד דם‪.‬הן‬ ‫יותר עתיקות מהאלים החדשים ולכן גם קשה להן לקבל את מה שהאלים החדשים אומרים להן‪.‬‬ ‫מה קו הגבול – מתי אנו נכנסים תחת הגדרת הצדק ומתי כנקמה?‬ ‫המחזה מנסה להתמודד עם השאלה של מה בין ההנקמה לבין צדק‪.‬יש את האירניות שמדברות על צדק בתצורה‬ ‫של נקמה‪.‬הוא הרג את אימו לכן הוא צריך להיהרג‪.‬מול זה‪ ,‬יש את אפולו ואתנה שמציגים נקודת מבט שונה לצדק‪.‬‬ ‫אפולון – אומר שהתביעה שלהן לא עקרונית‪.‬אין בה את השיטתיות שעיקרון היסוד שמבדיל בין קשר הדם שבין‬ ‫בן לאימו לבין הנישואים הוא שרירותי‪.‬זה לא שנקמה היא לא דבר טוב או לא בסדר‪.‬אלא אותן האירניות לא‬ ‫מקיימות רעיון שיטתי של נקמה‪.‬אתן מבחינות בין קשרים שונים‪.‬הרי שהאדם עוזב את אימו ואביו‪( ,‬כמו שראינו‬ ‫במקרא) ודבק באשתו‪.‬לכן‪ ,‬יש לכך משמעות הרבה יותר עמוקה לדעתו כאשר אישה רוצחת את בעלה‪.‬זה שהוא‬ ‫הרג את אימו על כך שרצחה את אביו זה בסדר‪ ,‬מוצדק‪.‬זה לא אומר שמעשיו חמורים יותר בשל שמתרחש ביניהם‬ ‫קשר דם‪.‬אבל זה הפשע שהן רודפות‪.‬‬ ‫האירניות מבקשות לבצע איזון קוסמי‪ ,‬יש בן שרצח את אימו ולכן בסדר אם יומת גם כן‪.‬הן מגנות על קשר הדם‬ ‫של בן ואימו‪.‬יש גם הנחה שהן מגנות עליה בגלל שהיא אישה‪.‬אתנה אומרת להן שהיא לא משתכנעת מכך כי לפי‬ ‫המיתולוגיה היא נולדה מאביה‪.‬לכן היא לא מתחברת לעניין של קשר בין אם לבנה‪.‬יש כאן עניין שאומר שצריך‬ ‫להסכים ולחזק את הלוגוס הגברי ולא קשרים של נשיות‪.‬אתנה שמה קץ של רדיפת דם אחרי דם בכך שהיא קובעת‬ ‫שיש לממש הליך משפטי‪.‬בתוך המשפט יש מקום לנקמה‪ ,‬אבל זה צריך להיות כפוף להליך משפט הוגן‪.‬‬ ‫תרבות הביטול – תופעה חברתית כחברה‪ ,‬בה כאשר אדם עשה מעשה שאינו מוסרי ושגוי‪ ,‬אז אנו כחברה מצהירים‬ ‫על הפגם הקיים ומנשלים‪/‬מחרימים את אותו האדם בחברה – סוג של חרם (סנקציה חברתית קשה)‪.‬‬ ‫יש טענה לשים קץ מסוים למעגל הנקמה כי הוא מעגל אינסופי‪.‬אם אנחנו כל פעם נתעקש לתת את אותה מידת‬ ‫נקמה על אותו דבר אנחנו לא נפסיק להכאיב אחד לשני‪.‬ליבת המחזה זה לא השמת קץ לנקמה כי היא דבר רע או‬ ‫לא לגיטימי אלא המשפט אומר‪ ,‬שהוא יכול להסדיר את הדבר הזה באופן שיוכל לשים לו גבול‪.‬‬ ‫האב הקריב את ביתו‪ ,‬האם הקריבה את האב וכעת הבן רוצח את האם על מות אביו‪.‬האב אומר שהוא יקריב את‬ ‫מי שיגיע לקבל את פניו ראשון אם הוא ינצח במלחמה‪.‬וזה מה שהיה‪ ,‬הוא הקריב את ביתו‪.‬זאת לא רק נקמה על‬ ‫הבת‪ ,‬זו גם קנוניה עם המאהב על מנת להיפטר מהמלך‪.‬זה מה שקורה לפני המחזה הזה‪.‬המחזה מתחיל בכך‬ ‫שאורוסטאוס מגיע‪ ,‬אוחז בקרנות המזבח ומבקש מאפולו שיגן עליו מהאירניות‪.‬אח"כ זה עובר לאתונה למקדש‬ ‫של אתנה‪.‬והמשפט מתרחש באוראופגוס ‪ -‬גבעת ארס‪.‬איפה שאל המלחמה ‪ -‬ארס‪.‬משמו יש שני שמות – מרס‬ ‫שזה מאדים‪.‬וערס‪.‬יש עוד השערה שהאוראופגוס זו הגבעה של האירניות‪.‬‬ ‫מהי טרגדיה?‬ ‫‪ -‬העל זמני וההיסטורי במיתוס היווני‪.‬‬ ‫‪ -‬האוריסטאה של אייסכלוס‪.‬‬ ‫‪ -‬הדרמה‪ :‬מי הן האירניות? מה הן מבקשות? מה הפתרון שמציעה אתנה? דיברנו על זה‪.‬‬ ‫‪ -‬סיכום וחזרה‪ :‬הממדים ההיסטוריים והמיתיים של נוטות החסד‪.‬‬ ‫‪12‬‬  ‫הזמן המיתי‪:‬‬ ‫עבר מושלם אך מאיים‪.‬המיתוס בתצורתו הקלאסית מדבר על עבר מושלם (זמן שתם)‪.‬זה משהו שהיה פעם ואיננו‬ ‫עוד‪.‬למשל סיפור גן עדן‪.‬העולם שלנו לא נראה כמו בסיפור גן עדן אבל יש לדבר עליו‪.‬אנחנו צריכים את ההתייחסות‬ ‫הזו לעולם אחר‪ ,‬כי יש לכך סיבה‪.‬זה לא הזמן שלנו אבל הוא תמיד רלוונטי‪.‬הוא מצד אחד עבר מושלם‪.‬מצד שני‬ ‫יש בו משהו שתמיד רלוונטי להווה שלנו‪.‬‬ ‫עבר מושלם (שתם) אך מאיים‪:‬‬ ‫הזמן שהסיפור מתרחש בו – הזמן המיתי של אורוסטאוס והמשפחה שלו זה משהו שקרה פעם‪.‬בעבר של היוונים‪,‬‬ ‫זה הזמן המיתי‪.‬זה קדם לחיים של היוונים שמספרים את המחזה‪.‬כלומר‪ ,‬קודם לחייו אייסכילוס‪.‬אבל הדבר בו‬ ‫עוסק המיתוס נתפס כנוכחות ריאלית ומאיימת כל הזמן‪.‬הדרמה של מעגל הנקמה והדמים‪.‬המיתוס עוסק בדבר‬ ‫שלמרות שהוא שייך לזמן קדום באופן מוחלט יש בו משהו שרלוונטי לחיים שלנו‪.‬למשל גן עדן‪.‬זה סיפור קדום‪,‬‬ ‫אבל הוא רלוונטי לנו‪ ,‬סיפור החטא רלוונטי עד היום‪.‬למשל סיפור קין והבל‪ ,‬אנחנו לא חיים בעולם שיש בו רק שני‬ ‫אחים יש היום המון בני אדם‪.‬אבל אנחנו מכירים את היריבות והקנאה בין אחים‪ ,‬זה מלמד אותנו משהו בעל ערך‪.‬‬ ‫הסיפור הזה מאיים בגלל שזה מדבר על אפשרות שהשפיכות דמים‪ ,‬הנקמה‪ ,‬החטא מאיימים לחזור ולהגיע לחיים‬ ‫שלנו‪.‬יש לנו מיתוס‪ ,‬הוא עובר בעל פה דורות אחורה עד שאייסכילוס כותב עליו‪.‬‬ ‫טרגדיה – חומרים שנגזרו מהמיתוס והיא עוסקת בדברים שעולים מהמיתוס‪.‬זו הצגת תיאטרון‪ ,‬היא עולה בפני‬ ‫האזרחים ברגע מסוים בהיסטוריה‪.‬מה השימוש של אייסכלוס במיתוס הזה? למה חשוב לו להזכיר לו את המיתוס?‬ ‫אנחנו רוצים להבין למה לאייסכילוס היה חשוב באותה העת לדבר דווקא על המיתוס הזה‪.‬לגבי חשיבות המיתוס‪,‬‬ ‫יש משהו בשאלות שהמיתוס מעלה זה שהוא לא תמיד מהווה פתרון אחת ולתמיד‪.‬אבל יש משהו במתח הזה‬ ‫שמחזיר אותנו לפתור אותו כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫הזמן בו נכתבה הטרגדיה‪:‬‬ ‫‪ -‬אייסכילוס חי בשנים ‪ 456- 525‬לפנה"ס‪.‬‬ ‫‪ -‬כתב מעל ‪ 70‬מחזות ‪ 7‬שרדו‪.‬ההיסטוריה נבנת על בסיס מה ששרד‪.‬דבר שיעסיק אותנו בהמשך כשנגיע לרנסנס‪.‬‬ ‫‪ -‬אייסכילוס השתתף בקרבות נגד הפרסים‪ ,‬מרתון וסלמיס‪.‬זה היה מאבק חשוב עבור היוונים‪.‬‬ ‫‪ -‬אחד הדברים שמאפיינים את המחזות שלו זה סוף טוב (רק במחזות‪ ,‬בחיים פחות)‪.‬בד"כ בטרגדיה אנו מצפים‬ ‫לסיפור עצוב‪.‬אבל בהקשר לחייו אין באמת סוף טוב‪.‬הוא מת מנשר שהטיח צב על ראשו כדי לפצחו‪ ,‬כי הוא‬ ‫חשב שהוא סלע כי הוא היה קירח‪.‬‬ ‫‪ -‬אראופגוס (גבעת ארס‪ ,‬גבעת האירניות) – המקום הזה זה מוסד היסטורי‪.‬הרי המשפט בסוף המחזה מתנהל‬ ‫שם‪.‬מה קורה במשפט? יש לנו משפט בין אדם לבין אלים קדמונים (האירניות) מי שמארגנת את המשפט זאת‬ ‫אתנה‪.‬אתנה מקימה חבר מושבעים שידונו בגורלו של אורוסטאוס‪.‬קולה הוא בגדר שובר שוויון מכריע‪.‬‬ ‫‪ -‬רפורמת אפיאלטס – ממועצת חכמים אריסטוקרטית לבית משפט (להוצאות להורג)‪.‬יש רעיון למשפט שבו‬ ‫שותפים בני אדם‪.‬להבדיל מבעבר בו האירניות (אלות) היו מחליטות לבדן‪.‬יש פה שיתוף פעולה בין בני האדם‬ ‫לאלים‪.‬זה מושג שונה ממה שאנחנו מכירים מהמקרא‪.‬אין אל אחד שמחולל את הצדק‪.‬יש כאן סיפור של‬ ‫רפורמות משפטיות‪.‬אדם בשם אפיאלטס (הרפורמה)‪ ,‬הוא מסכם הליך ארוך בו האראופגוס הפך ממוקד של‬ ‫שלטון שישבו בו שליטים לא דמוקרטים למוסד שמוקבל לסמכות של משפט פלילי‪.‬הוא דן בענייני רצח‬ ‫ומאפשר לגזור דין מוות‪.‬התפקיד הזה הוא קריטי‪ ,‬אין פה צמצום של סמכות אלא מיקוד של סמכות משפטית‪.‬‬ ‫של איך מכריעים על גזר דין מוות‪.‬האירניות מייצגות את המשפט הישן‪ ,‬הלא מבוקר‪.‬המשפט שיצרה אתנה‬ ‫מייצג את המערכת המשפטית לאחר הרפורמה של אפיאלטס‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ההבדל בין האלים האולימפיים לאלים הקודמים – המיתוס היווני הוא סיפור בו האלים הם האלים החדשים‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הם הדיחו את האלים הקודמים (הטיטנים)‪.‬זאוס מורד באביו‪.‬זה חשוב ליוונים להבין שהאלים שהם האלים‬ ‫החדשים שיושבים גבוה בהר האולימפוס להבדיל מהאלים הישנים שהיו מתחת לאדמה‪.‬מדובר באלים שיש‬ ‫להם שם‪ ,‬ודמות וסיפור ויש להם תפקידים משלהם‪.‬האירניות בניגוד להם הן כמה‪ ,‬אין ביניהן הפרדה‪ ,‬הן‬ ‫מבטאות עקרון של נקמה‪.‬‬ ‫דרך נוספת לראות את המחזה ‪ -‬האירניות – נוטות החסד היה יוריפיזם‪.‬אנחנו מספרים משהו בצורה לא‬ ‫‪-‬‬ ‫מפורשת כי אנחנו מפחדים להתבטא‪.‬בני האדם חיו בתחושה שרודפים אותם אחרי שהם עשו דבר רע‪.‬ולכן‬ ‫אחת הדרכים לדבר על האירניות זה לקרוא להן נוטות החסד‪.‬הסיפור היה דרך להסביר איך אירניות הופכות‬ ‫מיצור של נקמה לנוטות החסד‪.‬הן התביעה לנקם‪.‬הפחד שמשהו ירדוף אותי‪.‬מי ששופך דם צריך לשפוך את‬ ‫דמו כדי להשיב את האיזון על כנו‪.‬‬ ‫מלחמת האזרחים – מיתוס והיסטוריה‬ ‫מהו המעמד של מלחמת האזרחים במחזה של אייסכלוס? (‪:)59-60‬‬ ‫יש כאן רעיון שהנקמה לא רק גורמת לזה שדם נשפך‪ ,‬היא מקללת את פיריון האדמה‪.‬הן גורמות לרעב‪.‬הן כועסות‬ ‫וצורחות הן מאשימות את אתנה שהיא לוקחת להן את הזכות שלהן כאלות‪.‬אתנה עונה להן‪ ,‬היא מקבלת את‬ ‫הרעיון שמי שזקן יותר חכם יותר‪.‬היא לא רוצה לגרש אותן מאתונה‪.‬‬ ‫היא אומרת להן‪ ,‬תהיי פה אבל אל תעודדי רצח‪ ,‬אל תגרמי לרצח ולמלחמת אחים ומלחמת אזרחים‪.‬היא אומרת‬ ‫להן תיטלי חלק בעיר האלוהית‪.‬כדי להבין את זה צריך להבין את הרקע ההיסטורי למחזה‪.‬ההיסטוריונית ניקול‬ ‫הדגישה את החשיבות של מלחמת האזרחים בהיסטוריה היוונית‪.‬לפני אייסכילוס יש לנו מאבק מתמשך בין‬ ‫המחנה הדמוקרטי למחנה אוליגרכי שרוצה שליטה מוחלטת‪.‬יש ממש מאבק אלים‪.‬אנשים נרצחים‪ ,‬מוגלים‬ ‫מהעיר‪.‬אח נאבק באחיו‪.‬ואפילו המלחמות עם הפרסים קורות על הרקע הזה‪.‬היוונים נמצאים בניסיון להבין מה‬ ‫הם – מהי אתונה‪.‬לכן חשוב להבין שיש לעצור את מאבקים הפנימים כדי שהעם יתמודד עם המאבקים החיצוניים‪.‬‬ ‫מה המשמעות של הנאום של אתנה על הרקע הזה?‬ ‫איך היא רוצה לשלב את האירניות בתוך העיר שלה? איך הן הופכות להיות נוטות החסד? מבחינה מעשית‪ ,‬מה זה‬ ‫אומר להזמין את האירניות לגור תחת השלטון החדש של האלים האולימפיים? אתנה יוצרת את הדמוקרטיה והן‬ ‫את הדיקטטורה (הוצאה להורג ללא משפט)‪.‬אתנה אומרת שתהיה להן נקמה אבל כפופה למשפט‪.‬אתן תעזרו‬ ‫להטיל מורא על האזרחים מפני עבירה על החוק מפני פגיעת איש מאחיו‪.‬את הזעם נפנה כלפי אלה שפוגעים זה‬ ‫בזה‪.‬את הזעם שלכן נתעל בצורה שתיצור לכידות בין האנשים‪.‬זאת נקמה בחסות המשפט‪.‬יהיה משפט תבוני שכן‬ ‫תהיה החלטה על נקמה‪.‬אבל יהיה לה גבול וסוף‪.‬זה מעבר מקללת מוות אינסופית של האירניות לברכת פיריון‪.‬‬ ‫✓ נימוק תועלתני – כשהנקמה מבוקרת זה יוצר לכידות חברתית‪ ,‬זה יוצר סדר‪.‬הסדר והמשפט מונע מצב‬ ‫מלחמתי בין כל לכל‪.‬זה שלום יחסי‪.‬‬ ‫✓ נימוק מוסרי – העדפת נימוק לוגי על משהו שהוא שרירותי‪.‬על נקמה בכל אחד ללא משפט‪.‬‬ ‫עסקת החבילה שאתנה מציעה לאירניות‪:‬‬ ‫היא אומרת להן‪ ,‬יהיה לכן מקום לשפוך דם בכפוף לחוק פנימה‪ ,‬בתוך המשפט האתונאי‪.‬אבל האתונאים ישפכו‬ ‫עבורכן דם בחוץ‪.‬בחוץ תהיה נקמת רווית דם ללא גבולות‪.‬יהיה ליכוד בעם שיאפשר לו להתמודד עם אויביו‪.‬‬ ‫אנחנו צריכים לשאול את עצמינו‪ ,‬האם זו סיבה טובה ובריאה ללכידות חברתית‪ ,‬להתלכד על מנת לשפוך דם בחוץ‪,‬‬ ‫דם של אויבים חיצוניים‪.‬האם יש משהו מסוכן או בעייתי בעסקת החבילה הזאת‪.‬אנחנו נישאר עם שאלות שאין‬ ‫להן מענה‪.‬זה האופן בו אתנה מפייסת את האירניות וגורמת להן להסכים למעמדן החדש‪.‬יש מאבק חיצוני שאין‬ ‫בו מגבלות כמו שיש על הנקמה של האירניות‪.‬‬ ‫‪14‬‬  ‫החיים הטובים – חוק וטבע בפילוסופיה היוונית‬ ‫עד עכשיו קראנו טקסטים מקראיים וטרגדיות שהן המחזה דרמטית של מיתוס‪.‬ועכשיו יש טקסט פילוסופי‪.‬‬ ‫יש שלושה סוגי טקסטים פילוסופיים‪:‬‬ ‫‪.1‬פרגמנטים – טקסטים קצרים‪ ,‬מקטעים‪ ,‬פסקאות וציטוטים‪.‬זה כל מה שיש לנו מהפילוסופיה של הפרה‬ ‫סוקרטים שזאת פילוסופיה מוקדמת מאוד‪.‬‬ ‫‪.2‬דיאלוגים – החל מאפלטון‪ ,‬טקסט שממחיז שיחה עם סוקרטס‪.‬זה טקסט ספרותי‪.‬סוקרטס עצמו לא כתב‪.‬‬ ‫צורה חדשה של דיאלוג‪.‬זה כל מה שיש לנו מסוקרטס‪.‬הכול זה ציטוט של שיח עמו‪.‬‬ ‫‪.3‬סיכומי שיעור – חיבורים ומסות רעיוניות של אריסטו‪.‬זה סיכומי שיעור של התלמידים שלו‪.‬סוקרטס היה‬ ‫התלמיד של אפלטון‪.‬גם הוא כתב אבל הכתבים אבדו‪.‬‬ ‫קארל יאספרס – עידן הציר‬ ‫הרעיון של קארל יאספרס‪ ,‬בתקופה של ‪ 200 – 800‬לפנה"ס‪.‬זה רעיון שנקרא עידן הציר‪.‬בעידן הזה יש לנו שינוי‬ ‫משמעותי‪ ,‬היסודות המנחים בו זה הרעיונות של הציליוויזציה (מאפיינים של חברה מפותחת‪ ,‬לא רק המערבית‪,‬‬ ‫אלא בכלל)‪.‬למרות המחלוקות יש לנו הסכמה עליו‪.‬באותה התקופה מופיעה הפילוסופיה ביוון‪.‬ויש לנו שינוי‬ ‫תרבותי ורעיוני‪ ,‬אנחנו עוברים לתרבות מחודשת יותר‪.‬‬ ‫מאפייני השינוי ועידן הציר‪:‬‬ ‫יש לנו הופעה של פילוסופיה ביוון‪ ,‬והופעה של כל מיני דתות אוניברסליות‪.‬כמו‪ ,‬נבואה בישראל – אל אחד עם מסר‬ ‫מוסרי‪.‬קונפוציאנים וטאואיזם (סין)‪ ,‬גייניזם ובהודהיזם (הודו)‪ ,‬זרתוסטרא (פרס)‪.‬בעצם הם מוקדים שאין ביניהם‬ ‫קשרים כ"כ‪.‬אין לנו בעצם מכנה משותף ביניהם שאנחנו יכולים להסיק ממנו את הסיבה להופעה שלהן יחד ובאותה‬ ‫תקופה‪.‬למרות זאת‪ ,‬יש משהו שקורה ברקע של כל אחד מהם שהוא דומה‪.‬‬ ‫נקודות הדמיון‪:‬‬ ‫‪.1‬מאפיינים היסטוריים – בכל המקומות האלו יש תקופת מעבר בין שני עידנים של אימפריה גדולה‪.‬אמיתות‬ ‫ישנה שאיבדה מתוקפה‪.‬אימפריות קדומות שהולכות ונעלמות‪.‬הכדים האשורים מתרסקים‪.‬הסדר שהובילו‬ ‫במזרח התיכון מתפזר‪.‬המערכת פחות ריכוזית‪.‬שינוי גדול תרבותי ורעיוני‪.‬עלייה של אליטות אינטלקטואליות‬ ‫ומנהיגים דתיים‪ ,‬יש עליה של משכילים מסוג חדש‪ ,‬לרוב מנהיגים דתיים‪.‬נדידה של משכילים באזורי‬ ‫קונפליקט‪.‬יש המון סכסוכים מחד וגם תנועה של אנשים מלומדים‪.‬המשכילים למשל בישראל הם הנביאים‪.‬‬ ‫הם ידועים בתבונה שהיא דתית‪.‬‬ ‫רגע של הפוגה‪ ,‬חירות למחשבה מחודשת ‪ -‬דיוויד גרייבר (המטבעות)‪:‬‬ ‫הזמן והמקומות בהם הופיעו מטבעות‪.‬חליפין של סחורה ורעיונות‪.‬דיוויד משער שזה קורה באותו הזמן‬ ‫והמקומות שבהם מופיעים המטבעות והכסף‪.‬למה? מטבעות הן מכשיר יעיל שמאפשר להמיר הרבה דברים‬ ‫בדבר אחד‪.‬חמש פרות עולות עשרה שקלים‪.‬יש לנו כלי שמגלם ערך של מוצר באמצעות כלי אחד‪.‬עצם הצורה‬ ‫הזו של חליפין יש בה זיקה לרעיון באופן בו מחשבה מופשטת מתפתחת‪.‬אני יכול לתרגם ערך של שני דברים‬ ‫שנראים שונים למכנה משותף אחד שהוא הערך המשותף שלהם‪.‬המטבע מאפשר להקנות ערך אחיד לדברים‬ ‫שונים‪.‬הוא אומר שהדבר הזה והדבר הזה הם שווי ערך‪.‬יש מובן שבו אפשר להחליף בין שני דברים שונים‪.‬‬ ‫זאת הפשטה מעשית‪.‬הוא לא אומר שהם אותו דבר אבל הרעיון שאפשר להחליף בהם מראה על מכנה משותף‪.‬‬ ‫יש טענה שמשהו דומה לזה מתפתח ביכולת שלנו למחשבה מופשטת‪.‬לכן‪ ,‬יש המון שינויים כפי שתוארו לעיל‪.‬‬ ‫לאותם השינויים בעצם‪ ,‬למרות השוני יש מכנה משותף שהוא המחשבה המופשטת – יש משהו שעומד מאחורי‬ ‫הדברים ולא רק החומר‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪.2‬מאפיינים רעיוניים – בתרבויות השונות הללו עולה באופן מובהק שאלת משמעות החיים האנושיים וחיפוש‬ ‫אחר עקרונות כללים של צדק ותבונה‪.‬שאלה שמעסיקה גם אותנו‪.‬מה צריך לעשות‪ ,‬מה הכללים המוסריים‪.‬‬ ‫חיפוש אחר עקרונות כללים של צדק ותבונה‪.‬חיפוש אחר טבע הדברים‪.‬מחפשים עוגן יציב לאמת ואמת מידה‬ ‫לצדק‪.‬דווקא בגלל אולי שיש לנו משבר ברגע ההיסטורי הזה‪.‬המסורות שירשנו‪ ,‬משהו בהם נחלש‪.‬אנחנו‬ ‫מחפשים אמת מידה יציבה משהו שאנחנו יכולים להחזיק בו‪.‬עוגן להיאחז בו במקום של משבר וחוסר וודאות‪.‬‬ ‫פילוסופיה יוונית – החיפוש אחר עקרון (מתקרבים לטקסט עליו אנחנו רוצים לדבר)‬ ‫מעבר "מהכול מים" לתורת המדינה‪.‬תאלס‪" ,‬הכול מים"‪.‬מהסמכות של הדברים הקדומים לסמכות של העקרון‬ ‫התשתיתי‪.‬מקובל לתאר את הפילוסוף הראשון לתאלס שידוע באמרה הכול מים‪.‬אמרה שהיא על פניה חצי‬ ‫מטופשת‪ ,‬אבל היא עוזרת לנו להבין משהו מאוד מהר שהפילוסופיה והמחשבה המדעית לא בדיוק נפרדים‪.‬אנחנו‬ ‫מחפשים משהו שעומד מאחורי ריבוי התופעות‪.‬לומר שהכול מים זה לחפש איזשהו עיקרון או דבר שעומד ביסוד‬ ‫כל הדברים כולם‪.‬לחפש את טבע הדברים‪.‬דרך אחת לחשוב על מה שקורה פה זה שאנחנו עוברים בהדרגה‬ ‫מהסמכות של הדברים הקדומים‪(.‬שראינו איך זה בא לידי ביטוי אצל אתנה שהאירניות בגלל שהן קדומות יש להן‬ ‫סמכות עלינו)‪.‬משהו קדום‪ ,‬מסורתי‪ ,‬הוא סמכותי ככזה מעצם היותו קדום‪.‬‬ ‫יש פה ניסיון להגיע למשהו קדום באופן מוחלט‪.‬עקרוני לכל הדברים‪.‬הוא יסודי יותר ממה שמספרים לי הזקנים‬ ‫מפי השמועה‪.‬מה יכול להיות מסורתי וקדום יותר? הטבע‪.‬הפניה לטבע זה כמו להגיד שאני הולך בדרך שהדברים‬ ‫המסורתיים הם הסמכותיים אבל אני הולך צעד אחד קדימה יותר‪.‬לטבע‪ ,‬שהוא קודם בזמן וקודם עקרונית גם‬ ‫בזמן שהמסורת שלי לא מספקת לי תשובות‪.‬באמצעות דוגמא זו‪ ,‬מסביר מהו החיפוש אחר עקרונות‪.‬הפניה לטבע‪,‬‬ ‫למים‪ ,‬מספקים לנו הסברים קדומים‪ ,‬סמכותיים‪ ,‬מוצקים יותר מהמסורת‪.‬אותה המסורת כמו שאמרנו‪ ,‬נמצאת‬ ‫במשבר בעידן הציר ‪.‬הסדר הקיים התערער‪.‬אנחנו מחפשים עוגנים יציבים חדשים שיהיו חזקים יותר מהשבר‬ ‫שהיה‪(.‬כמו האונייה השוקעת‪ ,‬אנחנו צופים כמו על האונייה השוקעת במסורת שלנו התובעת ומנסים להציל את‬ ‫הדברים החסינים ששורדים את השקיעה הזמנית הזאת)‪.‬לכן פונים לטבע‪.‬הם פונים למה שהם חושבים שעקרוני‬ ‫בטבע‪.‬כל הדברים עשויים ממים‪.‬כי זה יסוד כל הדברים‪.‬יבואו אחרים ויגידו הכול אש‪ ,‬הכול אוויר‪.‬כולם יחפשו‬ ‫את הדברים שעומדים ביסוד‪.‬זה הפילוסופים הפרה סוקרטים‪.‬שעוסקים בשאלה של הטבע‪.‬‬ ‫סופיזם – האדם הוא אמת המידה‪.‬לסוקרטס ולתלמידיו יש יריב‪.‬בזמן שלהם‪.‬בדמות הסופיסטים‪.‬סופיה זה‬ ‫חוכמה‪.‬היריב שלהם הם החכמים‪.‬זאת מילת גנאי‪.‬עבור סוקרטס ואפלטון החכמים האלה רק מתיימרים להיות‬ ‫חכמים‪.‬הוא מבקר אותם בחריפות‪.‬הם לא מקשה אחת כולם‪.‬הסופיסטים מחפשים אמת מידה של עקרון יסוד‬ ‫שהוא לא בטבע‪.‬פרוטגורס אמר שהאדם הוא אמת המידה של כל הדברים‪.‬הוא מסכם את כל הסופיסטים‪.‬‬ ‫סוליסטים ‪ -‬הרעיון הזה אומר שאין מחוץ לאדם אמת מידה‪.‬כמו שאמר תאלס והפרה סוקרטים‪.‬הוא אומר שבני‬ ‫האדם קובעים את אמות המידה של עולם בהתאם לרצונם‪.‬‬ ‫הרקע לכתבי אפלטון‬ ‫אנחנו מדברים על תקופה בה משהו במסורת מתערער‪ ,‬עידן הציר‪.‬אנשים רוצים