סיכום הפרקים PDF
Document Details
Uploaded by ResourcefulRaleigh
Tags
Summary
המסמך מספק סיכום של מספר פרקים בנושאי היסטוריה, פילוסופיה, וחינוך, מתמקד ברעיונות הומניסטיים, דיאלוג וכבוד לאדם.
Full Transcript
רפ סיכום הפרקים פרק ב: הפרק עוסק במסורת ההומניסטית ובדילמות שהיא מציבה.המסורת ההומניסטית מבוססת על רעיונות של רציונליז...
רפ סיכום הפרקים פרק ב: הפרק עוסק במסורת ההומניסטית ובדילמות שהיא מציבה.המסורת ההומניסטית מבוססת על רעיונות של רציונליזם ,תבונה ורצון לפתור בעיות באופן הגיוני ,תוך ויכוח והידברות.היא צמחה מתוך הדיון ההגותי שהחל ביוון ובירושלים לפני כ 2000-שנה והתפתח במהלך הדורות. המסורת ההומניסטית כוללת את המתח בין חידוש לבין שימור -היא שואפת לבחון כל דבר מחדש ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם רק בגלל שכך היה בעבר ,אך בה בעת מכבדת את המורשת וההישגים של העבר. המוזיאונים הם דוגמה לשימור היצירות מהעבר לצד עידוד יצירה חדשה בהווה. רעיונות מרכזיים נוספים של המסורת ההומניסטית הם: שוויון בין בני האדם וכבוד האדם חופש הדיבור והזכות לבטא דעות שונות "דיסקורס" -דיון פתוח והידברות המאפשרים לשכנע ולהשתכנע "אנציקלופדיה" -חינוך כוללני ורחב היקף לעיצוב הרוח והגוף יחס מיוחד לספר כנושא תבונה וחכמה לסיכום ,המסורת ההומניסטית מאופיינת ברציונליות ,דיאלוג ,כבוד לאדם ולהישגי העבר לצד שאיפה למקוריות וחידוש. המסורת ההומניסטית היא מסורת של דיון רציונלי והגות שהתפתחה ביוון וירושלים לפני כ 2000-שנה.היא דוגלת בבחינה ביקורתית של כל רעיון ובחירה חופשית לצד שימור המורשת והמסורת.המסורת ההומניסטית שואפת לאזן בין החדש לישן ,כפי שבא לידי ביטוי במוזיאונים המשמרים את האמנות מהעבר אך גם מעודדים יצירה חדשה. המושג "דיסקורס" מרכזי במסורת זו -הוא מציין דיון פתוח ושוויוני בין בני אדם תוך נכונות להקשיב, לשכנע ולהשתכנע ,מתוך הנחה שלכל אדם הזכות והיכולת לחשוב ולבטא את דעותיו.הדיסקורס מחייב הנחות מוסכמות ושוויון בין המשתתפים ,ללא כפייה או השתקה. מושגים מרכזיים נוספים במסורת ההומניסטית הם: ראציונליזם ותבונה כדרך לפתרון בעיות כבוד לזכויות האדם ,לחירות המחשבה ולשוויון חינוך הומניסטי רחב ("אנציקלופדיה") המשלב לימוד מעמיק ופיתוח הגוף והרוח הערכה מיוחדת לספר כמכיל תבונה וחוכמה לצד זאת ,המסורת ההומניסטית מתמודדת גם עם דילמות ומתחים: הפרדוקס בין אימוץ מסורת לחדשנות ומקוריות הדילמה אם וכיצד ניתן להידבר עם בעלי דעות דוגמטיות שאינם פתוחים לשכנוע השאלה כיצד לאזן בין לימוד המורשת לבין ביקורתיות ויצירה עצמאית הפרק מתאר את התפתחות המסורת לאורך הדורות ,דרך הוגים כמו אראסמוס מרוטרדם ופרנסיס בייקון, ואת השפעתה על רעיונות כמו חינוך הומניסטי-אנציקלופדי ,חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. פרק ג: הפרק סוקר את שורשיו ההיסטוריים של ההומניזם המודרני: .1לרעיון ההומניסטי יש שני זרמים מרכזיים: זרם אליטיסטי ,אינטלקטואלי הקשור לעיון בספרים וביחס לעולם העתיק.הוא עוסק בעיקר באדם כפי שהוא צריך להיות. זרם הקשור לאדם כפי שהוא ,על חולשותיו ,ובצורך להגן עליו מפני עריצות וקיפוח של השלטון. במרכזו סבל האדם וכבוד האדם. .2הזרם האליטיסטי נולד ברנסנס האיטלקי במאה ה 15-16-בקרב קבוצה קטנה של אנשי רוח שעסקו בחקר הטקסטים של העולם העתיק ,בעיקר היווני-רומי. .3ההומניסטים ברנסנס ,כמו פטרארקה ,ראו בתרבות העתיקה אידיאל ומופת לחיקוי.הם ניסו ליצור פשרה ומיזוג בין המורשת הדתית-נוצרית של ימי הביניים לבין הרעיונות ההומניסטיים החילוניים של העת העתיקה. .4זרם זה קידם את רעיון ההומניטס )Humanitas( -עיצוב דמות האדם האידיאלי לפי ערכי התרבות העתיקה ,ואת רעיון הפלורליזם -כבוד לתרבויות ולדעות מגוונות. .5במאה ה 20-נעשה נסיון למזג את שני הזרמים -לעשות מהאדם כפי שהוא את האדם כפי שצריך להיות ,על ידי פיתוח הפוטנציאל האנושי של כל פרט בחברה סובלנית ופתוחה לשונּות. הפרק עוסק בהתפתחות הרעיון ההומניסטי ,שהוא אמונה באחדות המין האנושי ,בפוטנציאל של האדם לשכלל את עצמו ובמרכזיותו של האדם והאנושות.הרעיון צמח במקביל משני זרמים עיקריים: .1זרם אליטיסטי ואינטלקטואלי ,הקשור בחקר ועיון בספרים ובתרבות העולם העתיק ,בעיקר היוונית והרומית.זרם זה התמקד באדם כפי שהוא צריך להיות -באידיאלים של השכלה ,אמנות, מדע ,נימוסים ועידון הליכות חברתיות. .2זרם שהתמקד באדם כפי שהוא במציאות ,על חולשותיו וסבלו.זרם זה דגל בצורך להגן על האדם והאנושות מפני עריצות השלטון ועושק ,וקידם מאבק לזכויות האדם ,לכבודו ולשוויון.הוא כלל התנגדות לשלטון ומהפכות חברתיות. הזרם האינטלקטואלי-אליטיסטי התפתח באיטליה של הרנסנס במאות ה 15-וה ,16-בקרב קבוצה קטנה של כ 600-אנשי רוח ,אמנים ,סופרים ומדענים שכונו "הומניסטים".הם עסקו באיתור ,חקר ופרסום של כתבי יד עתיקים מיוון ורומא.הומניסטים בולטים כמו פטרארקה ראו בתרבות הקלאסית מופת ואידיאל לחיקוי, ושאפו ליצור סינתזה בין הנצרות של ימי הביניים לבין הרעיונות החילוניים והפילוסופיה של העת העתיקה. במסגרת זרם זה פותחו מושגי מפתח כמו "הומניטס " )Humanitas(,שמשמעותו עיצוב וטיפוח דמות האדם לפי ערכי התרבות העתיקה ,ורעיון הפלורליזם וההכרה בריבוי דעות ותרבויות.זרם זה נשען על כתביו של קיקרו ורעיונותיו על ההשכלה היוונית כאידיאל לעיצוב אישיות האדם. הזרם החברתי-מעשי של ההומניזם בא לידי ביטוי במאבקים חברתיים ופוליטיים לאורך ההיסטוריה.הוא נבע מההכרה שבני האדם זקוקים למערכת שלטונית צודקת שתגן עליהם מפני עריצות ועושק.זרם זה כלל מחאה והתנגדות לשלטון ,ניסיונות להגביל את כוחו ,ומהפכות שקראו תיגר על הסדר הקיים ,כמו המהפכה בשווייץ ,הולנד וארה"ב במאות ה 16-עד ה.18-במרכז זרם זה עמדו ערכי החירות ,הצדק ,השוויון וזכויות האדם והאזרח.הוגים מרכזיים בזרם היו ג'ון לוק ,תומס ג'פרסון ווולטיר. במאה ה 20-נעשה ניסיון לשלב את שני הזרמים ולהפוך את האדם הממשי לאדם כפי שראוי לו להיות ,על ידי טיפוח הפוטנציאל האנושי המלא של כל פרט.זאת באמצעות חינוך ,חברה פתוחה ,סובלנית ,מכבדת שוויון וזכויות.אידיאל זה עוגן בהכרזות והסכמים בינלאומיים במחצית השנייה של המאה ה.20- הפרק מתחקה אחר התפתחות המחשבה ההומניסטית לאורך מאות שנים ,מראשיתה באיטליה של הרנסנס ועד המאה ה ,20-דרך שילוב הדרגתי של הזרם האינטלקטואלי והזרם החברתי-מעשי לכדי אידיאולוגיה חובקת עולם השמה את האדם במרכז. פרק ד: הטקסט עוסק בהתפתחות הרעיונות ההומניסטיים באירופה בתקופת הרנסנס ,תוך התמקדות במספר הוגים ומשנות מרכזיים. ההומניסטים האיטלקים המוקדמים עברו מלימוד הכתבים העתיקים ליצירת מערכת מקורית של רעיונות פילוסופיים ,מדיניים ,מוסריים ואסתטיים ,שראו בערכי העולם הקלאסי מודל לחיקוי ועמדו בניגוד למסורת הנוצרית של ימי הביניים. הם התמודדו עם הסתירה בין האידיאלים האנושיים של העולם הפגאני לבין התפיסה הנוצרית.כמה דוגמאות בולטות: .1פומפונאצי פיתח את תיאוריית "שתי האמיתות" -האמת של ההתגלות הדתית מול האמת שאליה האדם מגיע בכוח שכלו וניסיונו בלבד.הוא הוכיח שהנפש אינה נצחית ,אך עימת זאת עם האמונה הנוצרית בהישארות הנפש. .2מקיאוולי העמיד השקפה פוליטית פלורליסטית המפרידה בין המוסר הפרטי למוסר הנדרש מהשליט.היו שראו בו נציג של עריצות ואחרים ראו בו את מייסד מדע המדינה הריאליסטי. .3אראסמוס" ,נסיך ההומניסטים" ,טען שהיוונים והרומאים הקדמונים הציגו מוסר אוניברסלי גם ללא התגלות דתית.ספרו "שבחי הטיפשות" ביקר את תקופתו והצביע על הכוחות הלא רציונליים באדם. .4מדעני הטבע כמו קופרניקוס וגלילאו יצרו עימות בין תפיסת העולם המדעית לזו הדתית.רבים דיברו על שתי "התגלויות" -של האל בכתבי הקודש ושל הטבע בפני השכל האנושי. .5התפתחו עקרונות הסובלנות הדתית והשוויון האזרחי ,כפי שהתבטא בנאומו של ג'ורג' וושינגטון לקהילה היהודית -מעבר מ"סובלנות" כחסד לזכויות טבעיות שוות. .6נוצרו תפיסות חדשות של האדם האידיאלי הרב-גוני ,סקרן ,חוקר ושמח בחיים ,כפי שבאו לידי ביטוי באמנות הרנסנס. לסיכום ,הטקסט מתאר כיצד ההומניסטים של הרנסנס ,בהשפעת העולם העתיק ומתוך חשיבה ביקורתית עצמאית ,פיתחו רעיונות חדשים של פלורליזם ,סובלנות ,חילוניות ושלמות אנושית ,שהיוו את היסוד למחשבה המודרנית על אף המתח עם המסורת הנוצרית. הטקסט עוסק בהתפתחות הרעיונות ההומניסטיים באירופה בתקופת הרנסנס ,תוך התמקדות במספר דמויות והוגים מרכזיים שעיצבו את המחשבה של התקופה. ההומניסטים האיטלקים המוקדמים עברו תהליך מעניין -מלימוד ועיון בכתבים העתיקים של יוון ורומא, הם פיתחו מערכת מקורית ועצמאית של רעיונות בתחומי הפילוסופיה ,המוסר ,הפוליטיקה והאסתטיקה. עבורם ,העולם הקלאסי היווה מודל ומקור השראה ,אך גם נקודת מוצא לחשיבה חדשה שעמדה לעיתים בסתירה למסורת הנוצרית ששלטה באירופה בימי הביניים. ההומניסטים נדרשו להתמודד עם הסתירה והמתח בין האידיאלים האנושיים של העולם הפגאני ,שלא התבססו על התגלות דתית ,לבין התפיסה הנוצרית השלטת.המחבר מביא מספר דוגמאות מרכזיות למתח ולדרכי ההתמודדות איתו: .1הפילוסוף פומפונאצי פיתח את תיאוריית "שתי האמיתות".מצד אחד ישנה האמת של ההתגלות הדתית ,ומצד שני האמת אליה האדם מגיע בכוח שכלו וניסיונו העצמאיים.פומפונאצי הוכיח למשל שהנפש אינה יכולה להתקיים באופן נפרד מהגוף ואיננה נצחית ,אך עימת זאת עם הדוקטרינה הנוצרית הרשמית. .2ניקולו מקיאוולי ,בספרו "הנסיך" ,העמיד השקפה פוליטית פלורליסטית שעושה הבחנה בין המוסר הנדרש מהאדם הפרטי לבין המוסר של השליט השואף להצלחה פוליטית.היו שראו בו סמל לעריצות ואחרים ראו בו את מייסד מדע המדינה המודרני המבוסס על התבוננות מפוכחת במציאות. .3אראסמוס ,שכונה "נסיך ההומניסטים" ,טען שהסופרים והפילוסופים היוונים והרומאים העתיקים הציגו מוסר אנושי אוניברסלי גם ללא צורך בהתגלות אלוהית.בספרו הסטירי המפורסם "שבחי הטיפשות" הוא מותח ביקורת על בני תקופתו ומצביע על הכוחות הבלתי רציונליים הפועלים בנפש האדם. .4מדעני הטבע כמו קופרניקוס וגלילאו החלו ליצור עימות בולט בין תפיסת העולם המדעית המתפתחת לבין זו הדתית המסורתית.רבים דיברו על שתי "התגלויות" מקבילות -התגלות האל בכתבי הקודש והתגלות הטבע בפני השכל האנושי. .5במקביל התפתחו רעיונות וערכים של סובלנות דתית ושוויון אזרחי בפני החוק.המחבר מביא כדוגמה את נאומו של ג'ורג' וושינגטון בפני הקהילה היהודית ,המהווה מעבר מהתפיסה של "סובלנות" כחסד הניתן על ידי השליט ,אל ההכרה בזכויות טבעיות ומולדות השוות לכל בני האדם. .6בתפיסת האדם והאמנות ,נוצרו אידיאלים חדשים של האדם הרנסנסי הרב-גוני ,בעל הסקרנות והחקרנות האינטלקטואלית ,היכולת ליהנות מהעולם והחיים ,כפי שבאו לידי ביטוי בציורי הדיוקן וסצינות החיים של הרנסנס. לסיכום ,הטקסט מתאר את האופן שבו הוגי הרנסנס ,בהינתן השפעת המורשת הקלאסית ומתוך עמדה של חשיבה ביקורתית עצמאית ,גיבשו מערכת רעיונית הומניסטית חדשה שבבסיסה ערכים של פלורליזם, סובלנות ,חילוניות ותפיסה של שלמות ואוטונומיה אנושית.רעיונות אלה היוו מעין קרקע ובסיס להתפתחות המחשבה המודרנית בהמשך ,על אף המתח והעימות שלהם עם העמדה הנוצרית המסורתית.ההומניזם של הרנסנס מהווה אם כן נקודת מפנה והתחלה של מסורת אינטלקטואלית חדשה ,שהשלכותיה ניכרות עמוקות לאורך ההיסטוריה של התרבות המערבית בכמה מישורים משמעותיים -פילוסופי ,מדעי ,אמנותי ,פוליטי וערכי. פרק ב: הפרק עוסק במהות המסורת ההומניסטית ,שהתפתחה ביוון וירושלים לפני כ 2000-שנה כמסורת של הגות, דיון רציונלי ובחינה ביקורתית.לצד הערכים ההומניסטיים של כבוד האדם ,תבונה ודיאלוג ,המסורת מתמודדת גם עם דילמות ופרדוקסים ,כמו המתח בין שימור לחידוש. הפרק מציין כי גם משטרים שאינם הומניסטיים מרגישים מחויבים ,לפחות למראית עין ,לערכים אלה.כך למשל ,ברז'נייב הצהיר על "ההומניזם" של מדיניות החוץ הסובייטית ,למרות שלא נתן לערכים אלה ביטוי של ממש -מצב שהכותב מכנה "צביעות הומניסטית".גם הנאצים הצדיקו את מעשיהם בטענה שהקורבנות אינם אנושיים.כלומר ,יש הכרה בכך שכל אדם ראוי ליחס הומני ,אך הכרה זו לא תמיד מיושמת. המושג "הומניסטי" מתואר בפרק כמתייחס לחינוך כללי ורחב (אנציקלופדי) ,שאינו מיועד רק לרכישת מקצוע אלא לעיצוב האדם כמכלול בגוף ורוח.זהו אידיאל שמקורו ביוון העתיקה.חינוך זה מדגיש את לימוד השפה ,הספרות והיצירות האנושיות לצד מדעי הטבע. המסורת ההומניסטית מעניקה חשיבות מיוחדת לספר כמכיל תבונה וחוכמה.היא מעודדת לימוד מעמיק ורב-גוני של יצירות העבר ("ללעוס ולעכל" ולא רק "לטעום") ,אך לא לשם חיקוי גרידא אלא כמקפצה ליצירה מקורית.כך ביקש אראסמוס מרוטרדם ליישב את המתח בין לימוד המסורת לבין הגעה לעצמיות ומקוריות. נקודה מרכזית נוספת היא הדיסקורס -דיון פתוח ושוויוני תוך נכונות לשמוע את הזולת ,לשכנע ולהשתכנע. הדיסקורס דורש תנאים של חופש ,שוויון והנחות יסוד משותפות.בלעדיהם ,כשיש כפייה או דעות דוגמטיות, הדיון הופך להתנצחות עקרה. לסיכום ,הפרק מאפיין את המסורת ההומניסטית כמבוססת על ערכי התבונה ,הדיאלוג והכבוד לאדם ולמורשתו.זוהי מסורת מורכבת ,רבת פנים ,שיש בה פרדוקסים ומתח בין ערכים שונים.היא שואפת לחנך אדם שלם בגופו ונפשו ,הלומד מהעבר אך גם חושב ויוצר באופן עצמאי. חלק א ':המסורת ההומניסטית היא מסורת של הגות ודיון רציונלי שהתפתחה לפני כ 2000-שנה ביוון וירושלים.היא מבוססת על ערכים של תבונה ,דיאלוג ,חירות מחשבה וכבוד לאדם.המסורת שואפת לעודד חשיבה עצמאית וביקורתית תוך שימור המורשת והעבר. אחד המאפיינים של המסורת ההומניסטית הוא הפרדוקס או המתח בין שימור המסורת לבין חדשנות ומקוריות.המוזיאונים הם דוגמה לאופן בו המסורת משמרת את העבר אך גם מניעה יצירה חדשה ועכשווית. הפרק מציין את הצביעות של משטרים לא הומניסטיים המתיימרים לדבוק בערכים הומניסטיים ,כמו ברית המועצות או גרמניה הנאצית.הם מצהירים על כבוד לאדם ,אך בפועל רומסים זכויות אדם בטענה שהקורבנות אינם אנושיים.מכאן עולה ה"צביעות ההומניסטית" -ההכרה העקרונית בערך האדם אינה ערובה ליישומה. המושג "הומניסטי" מתייחס בפרק לגישת חינוך המעצבת את האדם כמכלול ומדגישה לימודים כלליים ורחבים (אנציקלופדיים) כמו שפה ,ספרות ואמנות ,ולא רק הכשרה מקצועית.זוהי השקפה שמקורה בחינוך היווני הקלאסי. חלק ב ':אחד המושגים המרכזיים במסורת ההומניסטית הוא ה"דיסקורס" -שיח פתוח המבוסס על שוויון, חופש ונכונות להקשיב לזולת ולשקול את דבריו.הדיסקורס מניח שלכל אדם יש זכות וכושר לחשוב ולהביע את עמדתו ,וכי אפשר להגיע להבנה ולהסכמה בדיון רציונלי.אולם דיסקורס אמיתי אינו אפשרי במצב של כפייה או דוגמטיות ,שאז הוא הופך להתנצחות בלתי פורה. הספר תופס מקום נכבד במסורת ההומניסטית כמקור לחוכמה ותבונה.ההומניסטים ,כמו אראסמוס ,דגלו בלימוד מעמיק של ספרים מהמורשת העתיקה כדי "ללעוס ולעכל" את תכניהם.אולם הם ראו בכך לא חיקוי עיוור אלא בסיס ליצירה מקורית וחדשנית משל עצמם. נושא נוסף בפרק הוא הוויכוח בין התפיסה הרואה בלימוד העבר עול ומשקולת ,לבין זו הרואה בו מקפצה להבנה והתקדמות.הציטוטים מגתה וניוטון מייצגים בהתאמה את שתי העמדות -האחת רואה במסורת נטל ,והשנייה כבסיס המאפשר לראות רחוק יותר. לסיכום ,הפרק מאפיין את המסורת ההומניסטית כתפיסה מורכבת ,המשלבת תבונה ,דיאלוג ,מחשבה חופשית וכבוד לאדם עם הערכה למורשת ושאיפה ליצירה חדשה.זוהי מסורת רבת פנים ולא חפה מפרדוקסים ומתחים.מטרתה לחנך אדם הרמוני בגופו ונפשו ,הלומד מהעבר אך גם חושב ויוצר באופן עצמאי ומקורי. פרק ג: חלק א' -הגדרות של הומניזם והתייחסות אליו בפרק :הפרק מביא מספר הגדרות של הרעיון ההומניסטי מפי הוגים שונים: .1האנציקלופדיה העברית" :מערכת מחשבות ומעשים המייחסת מעמד יתר לעניני האדם ומדגישה את אוטונומיית האדם". .2אריך פרום" :אמונה באחדות המין האנושי ובפוטנציאל של האדם לשכלל את עצמו במאמציו שלו". .3פרופ' ון פראג" :ההשקפה המתאפיינת בניסיון להבין את החיים והעולם המבוסס על הכישורים האנושיים ומכוון להגדרה עצמית של כל יחיד בתוך אנושות משותפת". .4פרופ' ישעיהו ליבוביץ :ההומניזם הוא סולם הערכים לפיו "עניני האדם ,היחסים בין בני אדם והסדרת עניני האדם ,נקבעים ,נמדדים ונערכים מבחינת מעמד האדם לפני האדם או האנושות". חלק ב' -שני הזרמים העיקריים בהתפתחות הרעיון ההומניסטי ומאפייניהם: .1הזרם האליטיסטי-אינטלקטואלי :זרם שהתמקד בעיון בספרים ובחקר התרבות הקלאסית. במרכזו עמד אידיאל "האדם כפי שצריך להיות" ,דהיינו ערכי ההשכלה ,האמנות ,המדע ,הנימוסים ועידון ההליכות.זרם זה התפתח באיטליה של הרנסנס במאות ה.15-16- .2הזרם החברתי-מעשי :זרם שהתמקד ב"אדם כפי שהוא" ,על חולשותיו וסבלו.במרכזו המאבק נגד עריצות השלטון ,הקריאה לצדק חברתי ,שוויון וזכויות אדם וסירוב למסגרות שלטוניות מקפחות. זרם זה בא לידי ביטוי בין היתר במהפכות השוויצרית ,ההולנדית והאמריקאית במאות ה 16-עד ה- .18 חלק ג' -מקור המושגים "הומניזם" ו"הומניסט" והקשר ביניהם: המונח "הומניזם" נטבע לראשונה רק בשנת 1808על ידי הפילוסוף הגרמני ניתאמר ,והתייחס למערכת חינוך ועיצוב אישיות המתבססת על התרבות היוונית-רומית והרעיונות ההומניסטיים הגרמניים של אותה תקופה. לעומתו ,המונח "הומניסטים" הופיע כבר במאה ה 15-באיטליה ,ככינוי לקבוצת אנשי הרוח שעסקו בגילוי ופרסום כתבי יד עתיקים מיוון ורומא. כלומר ,המונח "הומניסט" קדם למונח "הומניזם" בכמה מאות שנים והיווה את הבסיס להתפתחות המושג המאוחר יותר. חלק ד' -פרדוקס המסורת ההומניסטית :הפרדוקס המרכזי שמעלה הפרק הוא הדילמה האם ההומניזם מתייחס לאדם כפרט או לאנושות ככלל.מצד אחד ,ההומניזם מעמיד במרכז את ערך היחיד ואת פיתוח הפוטנציאל הייחודי של כל אדם.אך מצד שני ,הפרק מדגיש שההומניזם רואה את המכנה המשותף לכל בני האדם ואת האחדות האנושית המשותפת.הפרדוקס הזה ממשיך להעסיק את ההגות ההומניסטית עד ימינו.