יחידה 6 - יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה PDF

‫יחידה ‪ - 6‬יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה‬ ‫ביחידה זו נמשיך ונעסוק בכתובה ומתוך העיון בנוסח שטר הכתובה נפנה לבחון את מערכת‬ ‫החיובים הממוניים ההדדיים בין בני זוג אשר נוצרת עם הנישואין‪.‬‬ ‫ביחידה הקודמת עסקנו בכתובה כחוב ממוני המוטל על הבעל כלפי האשה‪ ,‬שזו אכן מהות...

‫יחידה ‪ - 6‬יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה‬ ‫ביחידה זו נמשיך ונעסוק בכתובה ומתוך העיון בנוסח שטר הכתובה נפנה לבחון את מערכת‬ ‫החיובים הממוניים ההדדיים בין בני זוג אשר נוצרת עם הנישואין‪.‬‬ ‫ביחידה הקודמת עסקנו בכתובה כחוב ממוני המוטל על הבעל כלפי האשה‪ ,‬שזו אכן מהותה‬ ‫המרכזית של הכתובה‪.‬ביחידה זו נרחיב ונתייחס לכתובה כשטר‪ ,‬אשר בתוכו נכתבו מרכיבים‬ ‫נוספים הקשורים למערכת היחסים הממונית בין האיש והאשה‪.‬הכתובה נכתבת בארמית‪ ,‬לצורך‬ ‫הדיון שלנו כאן נלמד נוסח מתורגם של כתובה‪.‬‬ ‫נוסחת הפתיחה פותחת בזמן ובמקום‪.‬‬ ‫אחר כך יש עדות על עצם מעשה הקידושין‪.‬ולאחר מכן תיאור כללי של ההתחייבויות של הבעל‬ ‫כלפי אשתו‪:‬‬ ‫ב ___ בשבת‪ ___ ,‬ימים לחודש ___ שנת___ לבריאת העולם‪ ,‬למניין שאנו מונים כאן‬ ‫בעיר___‬ ‫איך ש___ אמר לכלה מרת ___ היי לי לאישה כדת משה וישראל‪,‬‬ ‫ואני אעבוד ואכבד אותך‪ ,‬ואתן לך מזונות‪ ,‬ואפרנס אותך‪ ,‬כדרכם של אנשים מישראל‬ ‫שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת‪.‬‬ ‫ואני נותן לך כסף הראוי לך מן התורה ומזונותייך וכסותך וכל צורכך‪ ,‬ולבא אלייך כדרך‬ ‫כל הארץ‪.‬‬ ‫יש כאן התייחסות לחובות הבסיסיות של בעל כלפי אשתו‪ ,‬שהן מן התורה‪" :‬שארה‪ ,‬כסותה‬ ‫ועונתה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מזונות‪ ,‬ביגוד וחיי אישות‪.‬חובות אלו נלמדות מן הפסוק בספר שמות‪" :‬שארה‬ ‫כסותה ועונתה לא יגרע"‪.‬נרחיב על החיובים האלה ביחידות הבאות‪.‬‬ ‫המקור בארמית‪:‬‬ ‫ַסי יְּ ִתיכִ י לִ יכִ י‬ ‫אֹוקיר וַאֲ ַכלְּ כֵל וַאסֹובֵ ר ַואֲ כ ֵ‬ ‫ימ ָרא ּובְּ ִסיָיעְּ ָתא ִד ְּשמַ יָא אֲ ַפלַח וְּ ִ‬ ‫ַאֲ נָא בְּ ֵמ ְּ‬ ‫ּומכַ ִסין יָת‬‫סֹוב ִרין ְּ‬‫ּומ ַכלְּכְּ לִין וְּ ְּ‬ ‫ּומפ ְַּר ְּנ ִסין ְּ‬ ‫ּומֹוק ִרין וְּ ָזנִין ְּ‬ ‫ְּ‬ ‫כְּ ִה ְּלכֹות ּגּובְּ ִרין יְּהּודָ ִאין ד ָפל ְִּחין‬ ‫קֹושטָ א‪.‬‬‫ְּ‬ ‫נְּשֵ יְּהֹון בְּ‬ ‫אֹורח כֹּל‬ ‫ּפּוקיְּכִ י ּו ֵמיעַ ל ְּלו ַָתיְּכִ י כְּ ַ‬ ‫סּותיְּכִ י וְּ ִס ַ‬ ‫ּומזֹו ַניְּכִ י ּוכְּ ַ‬ ‫וְּ יָהֵ יבְּ נָא לִיכִ י כֶּסֶּ ף זּו ֵזי ְּדחָ זֵ י לִיכִ י ְּ‬ ‫ַא ְּרעָ א‪.‬‬ ‫בשלב השני נזכר כי הכלה הסכימה‪:‬‬ ‫ונתרצתה ___ כלה זו להיות לו לאישה‪,‬‬ ‫‪1‬‬  ‫כאן מגיע השלב של הפירוט הכלכלי‪.‬ופה ישנם שינויים בין מנהגים שונים‪.‬‬ ‫יש מפרטים את כל הסכומים בנפרד‪ ,‬ויש שכוללים את הכל בסכום אחד‪.‬בעבר היתה הרבה יותר‬ ‫משמעות לפירוט והדגישו בדיוק כל אחד מן הסכומים‪ ,‬היום פחות מתייחסים לזה בשיח בין‬ ‫המשפחות לפני הנישואין ובהמשך היחידה גם נבין למה‪.‬‬ ‫וזו הנדוניה שהכניסה לו מבית אביה‪ ,‬בין בכסף‪ ,‬בין בזהב‪ ,‬בין בתכשיטים‪ ,‬בין בבגדי‬ ‫לבוש ובין בכלי מיטה סך ______‪.‬סך כל כתובה זו‪ ,‬נדוניא זו ותוספת זו עולים לסך‬ ‫______‪.‬‬ ‫החלקים שמרכיבים את החיובים הממוניים‪:‬‬ ‫עיקר כתובה‪ :‬מאתיים זקוקים‪ ,‬שהוא סכום מינימלי הכרחי בכל נישואין‪(.‬ולכן לא חובה להזכיר‬ ‫אותו בכתובה‪ ,‬כמו שאנחנו רואים כאן בדוגמא‪ ,‬שהוא כלול בסכום הסופי)‪ ,‬אבל יש כתובות שהוא‬ ‫מצויין‪.‬‬ ‫תוספת כתובה‪ :‬הכסף שהבעל מוסיף לפי רצונו‪.‬‬ ‫פעמים רבות זה סכום מקביל ושווה לסכום שהכלה מכניסה לנישואין בתור נדוניה‪ ,‬שזה המרכיב‬ ‫השלישי הבא‪:‬‬ ‫(לשני המרכיבים הראשונים התייחסנו גם ביחידה הקודמת)‬ ‫נדוניה‪ :‬סכום כסף או נכסים שהכלה מכניסה לנישואין‪.‬‬ ‫(בכסף או בחפצים‪ ,‬יש קהילות שהיו מפרטים באמצע הכתובה‪ ,‬בגב הכתובה או בדף נפרד כל חפץ‬ ‫וחפץ ואת שומת השווי המדוייקת שלו)‪.‬‬ ‫הסכום הזה של הנדוניה רשום בכתובה כי הוא חלק מן החוב של הבעל כלפי האשה בסיום‬ ‫הנישואין‪.‬‬ ‫הסכום המדוייק של שווי הנכסים נרשם בכתובה ועובר לשימושו השוטף של הבעל‪ ,‬אך הבעל‬ ‫מקבל על עצמו להחזיר אותו בשלמותו לאשה בתום הנישואין‪.‬‬ ‫גם אם כל הכסף אבד‪ ,‬הופסד‪ ,‬הבעל חייב לשלם אותו לאשה‪:‬‬ ‫"אם פחתו ‪ -‬פחתו לו ואם הוסיפו ‪ -‬הוסיפו לו"‬ ‫לכן נקראת הנדוניה בשפה ההלכתית גם נכסי צאן ברזל‪ ,‬לאשה יש בטחון חזק כברזל בגביית‬ ‫הנדוניה‪.‬‬ ‫גם אם האשה מאבדת את זכותה לכתובה (עיקר ותוספת) כי זינתה למשל‪ ,‬היא תהיה זכאית‬ ‫לגבות את הנדוניה שלה‪.‬‬ ‫‪2‬‬  ‫המשך נוסח הכתובה‪:‬‬ ‫לבד כל בגדיה ותכשיטיה וחפציה השייכים לגופה‪.‬‬ ‫כאן מדובר על סוג אחר של נכסים שהאשה יכולה להכניס לנישואים‪ ,‬שנחשבים לנכסים שלה‬ ‫ממש‪.‬אם הערך שלהם יורד היא נושאת בהפסד‪ ,‬והבעל לא לוקח עליהם ועל ערכם אחריות‪".‬אם‬ ‫פחתו ‪ -‬פחתה לה‪ ,‬ואם הותירו ‪ -‬הותירו לה"‪.‬‬ ‫לנכסים אלה קוראים נכסי מילוג‪.‬הם שייכים לאשה‪ ,‬והשינויים בערכם הם על חשבונה‪.‬‬ ‫נכס צאן ברזל יכול להיקבע ככזה רק עד מועד הנישואין וכתיבת הכתובה כי אם הוא לא יכנס‬ ‫לכתובה עד אז הוא לא יוכל להיקרא צאן ברזל‪ ,‬כל נכס שהאישה תקבל לאחר כתיבת הכתובה‬ ‫יקרא "נכסי מלוג"‪.‬‬ ‫נחזור‪:‬‬ ‫נכסי צאן ברזל (=נדוניה)‪:‬‬ ‫שויים המדוייק בעת הנישואין נרשם בכתובה‪ ,‬האשה גובה בסיום הנישואין את הסכום הרשום‬ ‫בכתובה (בהצמדה)‪ ,‬האחריות מוטלת כולה על הבעל ‪ -‬כלומר ההפסד או הרווח שייך לבעל‪.‬‬ ‫נכסי מילוג‬ ‫נכסים שנשארים בידי האשה‪.‬ההפסד או הרווח שייך לאשה‪.‬ההכנסות מגיעות לבעל לצורך רווח‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כאשר האישה מביאה עמה לנישואין נכס‪ ,‬לפי החלטה משותפת של הבעל והאישה קובעים‬ ‫באיזה אופן הוא יוגדר‪:‬‬ ‫‪.1‬האישה יכולה להעביר את האחריות לבעלה ואם הוא מסכים מביאים שמאי ומעריכים‬ ‫כמה הנכס שווה ביום הנישואים ואת הסכום הזה כותבים בכתובה‪.‬מרגע זה‪ ,‬כאילו‬ ‫היא מכרה לו את הנכס‪ ,‬הוא משתמש בו ומשקיע בו‪.‬ערך הנדוניה מצטרף לכתובה‬ ‫שתינתן בפקוע הנישואין‪.‬למה זה נקרא "צאן ברזל"? כי עבורה זה כמו ברזל‪ ,‬היא לא‬ ‫תרוויח‪ ,‬אבל היא גם לא תפסיד‪.‬‬ ‫‪.2‬אם האישה רוצה לטפל בנכס בעצמה‪ ,‬או לחילופין‪ ,‬הבעל אינו רוצה באחריות‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫כאשר אין הסכמה ביניהם‪ ,‬הנכס יישאר ברשותה ולא ייכתב בכתובה‪.‬חכמים התקינו‬ ‫תקנה "שהבעל אוכל פרות"‪ ,‬כלומר מקבל את ההכנסות של הנכס של האשה‪ ,‬ואז זה‬ ‫יקרא "נכסי מלוג"‪ ,‬מלשון תמלוגים‪.‬גוף הנכס יהיה שלה‪ ,‬אבל הבעל זכאי לאכול‬ ‫פירות‪ ,‬כלומר לקבל את הכנסות הנכס‪.‬מאחר והבעל הוא האחראי על כלכלת‬ ‫המשפחה‪ ,‬כפי שנראה בהרחבה בהמשך‪ ,‬חכמים ראו לנכון ליצור מערכת של איזונים‪,‬‬ ‫והם קבעו שני כללים בעניין זה‪:‬‬ ‫א‪.‬כאשר הבעל מקבל לרשותו את הכנסות נכסי האשה‪ ,‬הוא צריך להשתמש בכסף‬ ‫הזה לצורכי הבית‪.‬‬ ‫‪3‬‬  ‫ב‪.‬כנגד הזכות שלו לאכול פרות‪ ,‬הוא מתחייב לפדות אותה אם נשבית‪.‬‬ ‫‪.3‬ויש גם אפשרות שלישית‪ ,‬שיהיו לאשה נכסים שאין לבעל שום זכות בהם‪ :‬בני הזוג‬ ‫מקבלים על עצמם שאין לבעל כל זכות בנכסי אשתו‪.‬הבעל מסתלק מזכותו לרשת או‬ ‫לאכול פירות בנכסי אשתו ולזכות ברווחים שלהם‪.‬עליו לומר בין הקידושין לנישואין‪:‬‬ ‫"דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן"‪.‬בדרך כלל‪ ,‬במקרה רגיל‪ ,‬אם האשה‬ ‫זוכה בכסף‪ ,‬בירושה או במתנה בנכסים‪ ,‬הם נחשבים אוטומטית לנכסי מילוג‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫גוף הנכס שייך לאשה ולבעל יש זכות לקבל את פירותיהם‪ ,‬לשם רווח הבית‪.‬אבל גם‬ ‫במהלך הנישואין יש אפשרות שהאשה תזכה בנכסים שאין לבעל כל זכות בהם‪.‬יש‬ ‫אפשרות שאב האשה או אדם אחר יתן לאשה במתנה ויתנה תנאי "על מנת שאין לבעלך‬ ‫רשות בהם"‪.‬תנאי כזה תקף ואז האשה זוכה בנכס לעצמה ולבעלה אין שום זכות בו‪.‬‬ ‫האופציה של נכסי מילוג היא האוטומטית‪ ,‬ואילו אם רוצים לבחור במסלול של נכסי צאן ברזל או‬ ‫באפשרות של נכס ששייך לאשה ללא זכויות של הבעל יש צורך בהסכמה של בני הזוג‪.‬‬ ‫ביחידות הבאות נמשיך לעסוק באיזונים שקשורים לחיוב המזונות שהבעל חייב לאשה‬ ‫וההתחייבות הנגדית של האשה‪.‬ברור שיש כאן מערכת מורכבת ומסועפת שנועדה להגן על‬ ‫האינטרסים של שני הצדדים וליצור מערך יציב‪.‬‬ ‫אנחנו רואים שמצד אחד יש לאשה יישות כלכלית נפרדת‪ ,‬יכול להיות לה רכוש בנפרד מבעלה‬ ‫ושומרים על זכויותיה לקבל את שווי הנכסים שהיא הכניסה לנישואין‪.‬אבל מצד שני היא לא‬ ‫לגמרי נפרדת‪ ,‬כל נכס רגיל שמגיע אליה‪ ,‬לבעל יש זכות לקבל את הכנסותיו‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬ביחידה הקודמת ראינו את מה שנקרא בהמשך נוסח שטר הכתובה עוד מעט‪ ,‬שמצד שני כל‬ ‫נכסי הבעל אחראים לכתובה ומשועבדים לה וזה מגביל את החופש של הבעל לפעול פעולות ברכוש‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫כך שיש קשרים ויש תלות הדדית‪.‬אבל בפירוש מדובר על שתי ישויות משפטיות נפרדות שההלכה‬ ‫מנסה להסדיר את היחסים הממוניים שביניהם באופן שייטיב עם שניהם וייטיב עם התא‬ ‫המשפחתי‪.‬‬ ‫(בסוגריים נציין שאת המערך הזה של היחסים הכלכליים שבין הבעל והאשה אפשר אולי להשוות‬ ‫לדין הנצרות המקורי שם אין לאשה סטאטוס משפטי עצמאי כלל‪.‬‬ ‫על פי הדין הנוצרי הקדום‪ ,‬עם הנישואין הופכים הבעל והאשה ליישות משפטית אחת‪.‬‬ ‫לכאורה זה נשמע מאד רומנטי אבל למעשה הם לא ממש הופכים ליישות משפטית אחת אלא‬ ‫האשה נמזגת או נעלמת ליישות המשפטית של בעלה ואין לה אפשרות משפטית לקיום כלכלי או‬ ‫משפטי נפרד‪.‬‬ ‫אין לה נכסים עצמאיים ואין לה אפשרות לתבוע את בעלה (שהרי היא הוא מבחינה משפטית)‪ ,‬לא‬ ‫על נזק‪ ,‬חבלה‪ ,‬בטח שלא על אונס‪ ,‬ולא על עניינים ממוניים רגילים‪.‬‬ ‫כמו שראינו‪ ,‬במשפט העברי אין התמזגות של האשה לתוך בעלה‪.‬יש לה יישות משפטית נפרדת‬ ‫והיא יכולה להיות בעלת רכוש)‪.‬‬ ‫‪4‬‬  ‫בהמשך נוסח הכתובה לעתים מצויים בשלב הזה רשימה של תנאים‪:‬‬ ‫בהרבה כתובות (גם ספרדיות וגם אשכנזיות) יש פה רשימה של תנאים והתחייבויות מצד הבעל‬ ‫כלפי האשה‪ ,‬נגיע לזה בהמשך‪ ,‬בכמה יחידות נזכיר הסכמים שהיו בין החתן לכלה‪ ,‬ההסכמים‬ ‫האלה מופיעים בדרך כלל בחלק הזה של הכתובה‪.‬‬ ‫ובסוף‪ ,‬נוסחת סיום מפורטת וארוכה שנועדה להבטיח את רצינות ההתחייבות ואת אפשרות‬ ‫גביית חוב הכתובה מכל נכסי הבעל‪.‬כמו שראינו ביחידה הקודמת הדגש במקורות התלמודיים‬ ‫היה על אחריות הנכסים שיש לבעל על חוב הכתובה‪ ,‬דבר שמעניק לאשה בטחון שתוכל לגבות את‬ ‫הסכום ומעניק לה "כרית בטחון" המאפשרת לה "לקפוץ לתוך הנישואין"‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬יש לכך חשיבות רבה לגבי בטחונה הכלכלי של האשה‪:‬‬ ‫וכה אמר ה"ה ___ החתן‪ :‬אחריות שטר כתובה זה והתוספות של הכתובה והנדוניה‬ ‫והתוספות על הנדוניה קיבלתי עליי ועל יורשיי אחריי‪ ,‬להיפרע מבין הטוב והנאה‬ ‫שבנכסיי‪ ,‬ומכל קניין שיש לי תחת השמים וממה שאני עתיד לקנות‪ ,‬הן נכסים שיש‬ ‫להם אחריות והן נכסים שאין להם אחריות ‪ -‬הכול יהא אחראי וערב להיפרע מהם שטר‬ ‫כתובה זה והתוספות שבו‪ ,‬ואפילו הגלימה שעל כתפי תהא אחראית לפירעון זה‪ ,‬בין‬ ‫בהיות בחיים חיותי‪ ,‬ובין לאחר ימי חיי‪ ,‬מהיום הזה ועד עולם‪.‬‬ ‫ואחריות שטר כתובה זה‪ ,‬ותוספות אלו‪ ,‬קיבל עליו החתן כחומר כל שטרי כתובות‬ ‫ותוספות הנהוגים בבנות ישראל‪ ,‬העשויים כתיקון חז"ל‪ ,‬לא כאסמכתא ולא כטופס‬ ‫שטרות‪.‬‬ ‫וקיבלנו קניין על כך מאת___ החתן ל___ הכלה‪ ,‬בכל מה שכתוב ומפורש למעלה‪ ,‬בכלי‬ ‫שכשר לקנות בו‪ ,‬והכול שריר וקיים‪.‬‬ ‫את ההתחייבות של הכתובה החתן מקבל על עצמו באמצעות מעשה קניין‪.‬כמו שהזכרנו‪ ,‬כל‬ ‫עסקה וכל התחייבות חייבת מעשה קניין להוכחת גמירות דעת ולסיום העסקה‪.‬הקניין על‬ ‫הכתובה נעשה בנוכחות הרב‪ ,‬החתן והעדים לפני שמתחילה החופה‪.‬‬ ‫למעשה בדרך כלל האשה לא נוכחת במעמד של חתימת הכתובה‪.‬אתם יכולים אולי‬ ‫לחשוב למה?‬ ‫מהן ההתחייבויות מן האשה כלפי בעלה המופיעות בכתובה?‬ ‫אין שום התחייבות מצד האשה כלפי בעלה בשטר הכתובה עצמו‪.‬הכתובה היא כתב של‬ ‫התחייבויות של החתן כלפי הכלה‪.‬אין בכתובה אזכור להתחייבויות הכלה כלפי בעלה‪ ,‬למרות‬ ‫שהן קיימות‪.‬ולכן רק הבעל חותם עליה‪.‬‬ ‫‪5‬‬  ‫נסכם‪:‬‬ ‫הגרעין ההלכתי המרכזי של הכתובה הוא החיוב הכלכלי של הבעל כלפי אשתו שייגבה במקרה‬ ‫של גירושין או מות הבעל‪.‬‬ ‫ההתחייבות כוללת‪ :‬עיקר כתובה‪ ,‬תוספת כתובה‪ ,‬והחזרת הנדוניה כאשר לעתים מפורט כל‬ ‫סכום בנפרד ולעתים הם רשומים יחד‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬ראינו שיש בכתובה התייחסות גם לחיובים שחלים על הבעל כלפי אשתו במשך חיי‬ ‫הנישואין‪.‬אבל החיובים האלה לא מוגדרים באופן נרחב ומפורט‪.‬‬ ‫בכתובה נזכרת בקצרה ההתחייבות לכבד את אשתו‪ ,‬לזון אותה ולתת לה בגדים וחיוב לחיי‬ ‫אישות‪.‬‬ ‫קיימים חיובים נוספים של הבעל כלפי האשה וגם של האשה כלפי בעלה שלא מפורטים בכתובה‬ ‫עצמה והם נלמדו ממקורות תלמודיים שונים שפזורים ברחבי המשניות והתלמודים ונעסוק בהם‬ ‫ביחידות הבאות‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬התנהל משא ומתן כלכלי רציני בין משפחת החתן ומשפחת הכלה ביחס לקביעת סכומי‬ ‫תוספת הכתובה‪ ,‬הנדוניה‪ ,‬וקביעת המסלול בו מגדירים את הנכסים שהאשה מכניסה לנישואין‪.‬‬ ‫מדובר בהלכות חשובות שהיוו יסוד לדיונים רבים בסוגיות התלמוד ובספרות הפסיקה וספרות‬ ‫השאלות והתשובות לאורך מאות שנים‪ ,‬ועל כן ראוי להכיר אותם במסגרת הלימוד של דיני‬ ‫הנישואין‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬ברוב הנושאים הממוניים בין האיש והאשה‪ ,‬ההלכה קובעת כי‬ ‫הולכים אחרי הסכמת בני הזוג‪ ,‬אחר כוונתם בשעת הנישואין ולפי מנהג המקום‪.‬‬ ‫בימינו לא נהוג לדון בסכומי הנדוניה ולהחליט לגבי נכס אם הוא מוגדר כ"נכס צאן ברזל" או‬ ‫"נכס מילוג"‪ ,‬הדיון בכללים אלו אינו מצוי כלל בדיונים בין בני זוג‪.‬‬ ‫חשוב להדגיש כי אם כיום בני הזוג מעוניינים שיהיה להם חשבון בנק משותף וששניהם יהיו‬ ‫שותפים בהכנסות ובהוצאות של התא המשפחתי‪ ,‬מבחינה הלכתית הסכמה זו מקובלת ונוהגים‬ ‫על פיה‪.‬על כן רוב מה שלמדנו ביחידה זו אינו בא לידי ביטוי הלכה למעשה בימינו‪.‬‬ ‫‪6‬‬