יחידה 2 - דרכי הקידושין, הצורך ברצון הבעל והאשה בקידושין, קידושי שחוק PDF
Document Details
Uploaded by Deleted User
Tags
Summary
This document discusses the various methods of Jewish marriage (kiddushin), emphasizing the need for the consent of both the husband and wife in this crucial Jewish legal process. It delves into the different ways of acquiring a marriage contract and the required components for a legitimate Kiddushin.
Full Transcript
יחידה - 2דרכי הקידושין ,הצורך ברצון הבעל והאשה בקידושין ,קידושי שחוק ביחידה הקודמת תארנו את המרכיבים השונים ,הטקסים השונים ,אשר יוצרים ביחד את זיקת קשר הנישואין והתייחסנו להתפתחויות במוסדות המשפטיים של השידוכין ,הארוסין שהם הקידושין והנישואין.הרחבנו לגבי השידוכין...
יחידה - 2דרכי הקידושין ,הצורך ברצון הבעל והאשה בקידושין ,קידושי שחוק ביחידה הקודמת תארנו את המרכיבים השונים ,הטקסים השונים ,אשר יוצרים ביחד את זיקת קשר הנישואין והתייחסנו להתפתחויות במוסדות המשפטיים של השידוכין ,הארוסין שהם הקידושין והנישואין.הרחבנו לגבי השידוכין ,עתה נעבור להרחבה לגבי הקידושין. ביחידה זו נבחן את דרכי קניין הקידושין ,ונבדוק מה נדרש לשם מעשה קידושין. על האופן בו מתקדשת אשה לא מפרטת התורה באופן ישיר.למעשה דבר זה נלמד באורח עקיף מדברי הכתוב אודות האיסור להחזיר גרושתו לאחר שנינשאה לאחר: ספר דברים פרק כד ,א-ד א) כִּ י י ִַּּקח ִּאיׁש ִּאשה ּובְ עלּה וְ היה ִּאם ל ֹא ִּת ְמצא חֵ ן בְ עֵ יניו כִּ י מצא בּה עֶ ְרוַּת דבר וְ כ ַּתב לּה סֵ פֶר כְ ִּריתֻ ת וְ נ ַּתן בְ ידּה וְ ִּׁשלְחּה ִּמבֵ יתֹו( :ב) וְ יצְ אה ִּמבֵ יתֹו וְ הלְכה וְ היְתה ל ְִּאיׁש ַּאחֵ ר( :ג) ּוש ֵנאּה ה ִּאיׁש ה ַּאחֲ רֹון וְ כ ַּתב לּה סֵ פֶר כְ ִּריתֻ ת וְ נ ַּתן בְ ידּה וְ ִּׁשלְחּה ִּמבֵ יתֹו אֹו כִּ י ימּות ה ִּאיׁשְ ה ַּאחֲ רֹון אֲ ׁשֶ ר לְקחּה לֹו ל ְִּאשה( :ד) ל ֹא יּוכַּל בַּ עְ לּה ה ִּראׁשֹון אֲ ׁשֶ ר ִּׁשלְחּה לׁשּוב ל ְַּק ְחתּה ל ְִּהיֹות לֹו ל ְִּאשה ַּאחֲ ֵרי אֲ ׁשֶ ר הֻ טַּ מאה כִּ י תֹועֵ בה ִּהוא לִּפְ נֵי ה' וְ ל ֹא ַּתחֲ ִּטיא ֶאת הא ֶרץ אֲ ׁשֶ ר ה' אֱ ֹלהֶ יָך נ ֵֹתן לְָך נַּחֲ לה: הפסוקים הללו עוסקים במקרה ייחודי :אשה שהתגרשה מבעלה ,נישאה לאדם אחר ,התגרשה או התאלמנה ממנו ומעוניינת עתה לשוב ולהתחתן עם בעלה הראשון. בעוד שלגבי אדם שמגרש את אשתו והיא עדיין לא נישאה לאיש אחר קיימת מצווה לחזור ולשאת אותה ,שנקראת "מחזיר גרושתו".אם האשה בינתיים נישאה לאדם אחר מורה התורה שאסור לה לשוב ולהנשא לבעלה הראשון. התיאור הזה של איסור מחזיר גרשתו לאחר שנישאה לאחר הוא למעשה המקור בתורה לכל דיני הנישואין והגירושין. מן המלים המעטות הללו דורשים ולומדים את פרטי הדינים.ואנחנו נחזור אליהם שוב ושוב במהלך הקורס בעניינים שונים כגון עילות גרושין ועוד. ביחס לדרכי קניין הקידושין לכאורה הפסוקים לא אומרים הרבה.אבל נראה להלן שהם נלמדו מדרישת הפסוקים. המשנה בפתיחת מסכת קידושין מפרטת את דרכי הקידושין: משנה מסכת קידושין פרק א משנה א האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף ,בשטר ובביאה... וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. בתלמוד הירושלמי מפורט שלא מדובר בשלוש דרכים מצטברות אלא בדרכים חלופיות: תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק א הלכה א ,דף נח טור ב האשה נקנית בשלש דרכים...לא סוף דבר בשלשתן אלא אפילו באחד מהן. 1 כלומר ,יש צורך רק באחת משלוש הדרכים כדי לקדש אשה :או כסף או שטר או ביאה. בהמשך הסוגיא בתלמוד הירושלמי מפורטים הלימודים של דרכי הקניין מן הפסוקים בתורה: בכסף מניין? "כי יקח" מגיד שנקנית בכסף בביאה מניין? "ובעלה" מגיד שנקנית בביאה... בשטר" :וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" מקיש הויתה ליציאתה מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר. הללו: חכמים למדו את שלושת דרכי קניין הקידושין מן הפסוקים א.קניין הכסף נלמד מן המלים "כי יקח איש אשה" "לקחת" משמעותו בלשון חכמים "לקנות" ,ובתלמוד הבבלי מבואר כי לימוד זה נעשה בדרך של גזירה שווה. ב.קניין הביאה (יחסי אישות) נלמד מפשט הפסוקים ,מן המלים "כי יקח איש אשה ובעלה". ג.קניין השטר נלמד בדרך ההיקש מן המלים "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה והיתה לאיש אחר".ההיקש נעשה בין האופן בו היא יוצאת מן האיש האחד ,באמצעות שטר הגט ,לדרך בו היא הופכת לאשה לאיש ,באמצעות שטר הקידושין. לפני שנרחיב לגבי כל אחת מדרכי קניין הקידושין ,יש להעיר כי בדברנו על "קניין הקידושין" חשוב לציין שאף שהשורש ק.נ.ה.שולח אותנו לאסוציאציות קשות ,כביכול האשה נקנית כחפץ לבעלה ,חשוב להדגיש שבמשפט העברי ,מעשה משפטי צריך לקבל תיקוף על ידי מעשה קניין.אין מציאות של התחייבות שנוצרת על ידי דיבור בלבד.ההתחייבות צריכה לקבל איזה שהוא תיקוף על ידי מעשה פיזי -תפקידו של המעשה הקניין נתון במחלוקת הפוסקים האם הוא מהווה עדות על גמירות הדעת ,או שהוא עצמו יוצר את גמירות הדעת – אבל ברור שהוא קשור לתוקף ההתחייבות ועל כן אין בעצם המושג של "קניין" לבדו בהקשר של דרכי קניין הקידושין כדי להצביע על התייחסות לקשר זה כמערכת הדומה למכר וקניין. דרכי הקידושין קידושי כסף מעשה קניין קידושי כסף מתבצע על ידי מסירת כסף או שווה כסף מן החתן לכלה ,כאשר המינימום הנדרש הוא פרוטה.מקובל להשתמש בטבעת כשוות כסף ועל כן הרב שואל את העדים האם הטבעת שווה פרוטה.חשוב מאד שהכסף ,או הטבעת ,יהיו שייכים לחתן ולא שאולים ממישהו אחר ,כדי שהקניין יהיה תקף. קידושי שטר קידושי שטר מתבצעים על ידי מסירת שטר מן החתן אל הכלה ,עליו חתומים החתן ושני עדים כשרים ,שבו כתוב" :הרי את מקודשת לי בשטר זה כדת משה וישראל".מסירת השטר על ידי החתן וקבלתו על ידי הכלה בנוכחות העדים הם שיוצרים את זיקת הקידושין.דרך זו היא 2 מורכבת ומסובכת בהרבה מקניין כסף ולכן לא נעשה בה שימוש רב.לאורך הדורות הצטצמם מאד השימוש באפשרות הזו והיא למעשה כמעט ולא קיימת בפועל מבחינה מעשית(.יש לשים לב ששטר הקידושין בו אנו עוסקים כאן אינו קשור כלל לשטר הכתובה ,הכתובה היא שטר נפרד ששייך לשלב של הנישואין ויש לו מטרות נפרדות שנדון בו בהמשך). קידושי ביאה האפשרות האחרונה היא קידושין באמצעות ביאה (יחסי אישות) הנעשית לשם קידושין.האיש צריך להקדים אמירת קידושין לביאתו ,ולייחד עדים שיראו אותו נכנס עם הכלה לחדר סגור ומתייחד איתה. העובדה שדעתם של חכמים ,אינה נוחה מקידושין הנעשים על ידי ביאה ,עולה מדברי הגמרא בקידושין שראינו ביחידה הקודמת.ראינו שהאמורא רב היה מלקה ,בנוסף על מי שקידש בלא שידוך ,גם מי שקידש בביאה.האנשים שגרו בנהרדעה סברו שרב הלקה רק את מי שעשה את שני הדברים יחדיו :קידש בביאה ובלא שידוך.אך היו כאלה שאמרו שהוא הלקה גם מי שקידש בביאה לאחר שידוך כי גם זה נחשב לפריצות: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יב עמוד ב דרב מנגיד (מלקה) על דמקדש בשוקא ,ועל דמקדש בביאה ,ועל דמקדש בלא שידוכי...ועל חתנא דדייר בי חמוה...נהרדעי אמרי :בכולהו לא מנגיד רב ,אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי.ואיכא דאמרי :ואפילו בשידוכי נמי ,משום פריצותא(.בני נהרדעא אמרו :בכולם לא מכה רב אלא רק מי שמקדש באמצעות ביאה בלי שידוכין ,ויש שאמרו ,אפילו מי שמקדש בביאה לאחר שידוכין ,משום הפריצות) אם כך ,אף לדעה המצמצמת את רשימת המקרים הנחשבים לחמורים ביותר לשיטת רב, לסיטואציה אחת בלבד ,הרי שסיטואציה זו היא קידושי ביאה.הטעם הניתן לפסול שבקידושי ביאה הוא" :משום פריצותא".הראשונים מסבירים ,כי הפריצות טמונה בצורך להעמיד עדי ביאה או עדי יחוד למעשה ,צורך שיש בו כמובן טעם לפגם.הסבר אחר נתלה בכך שהאיש מתחיל את יצירת קשר הקידושין במה שהינו כבר מימוש הקשר הזוגי ,בלא להקדים לו מעשה משפטי אחר ובכך יש משום פריצות. מטעמים אלו ,אף שהמקדש בקידושי ביאה קידושיו תקפים מן התורה ,נקבע להלכה כי אין מקדשין בביאה לכתחילה. העובדה שיש אפשרות לקדש בביאה יצרה שאלות לגבי בני זוג החיים יחדיו חיים משותפים, ידועים בציבור ,או אנשים הנשואים באופן אזרחי ,האם הם נחשבים לנשואים מתוקף קידושי הביאה? נרחיב על כך ביחידות הבאות. כמו שאמרנו ,אין צורך בשלוש הפעולות הללו (כסף ,שטר ,ביאה) במצטבר אלא לחילופין ,כל אחת מהן לבדה יוצרת את מעשה הקידושין.לאורך הדורות נדחה פחות או יותר השימוש בקידושי שטר וקידושי ביאה וקידושי כסף הפכו לדרך המקובלת. 3 מה דרוש לשם קיומו של מעשה קידושין תקף? א.מעשה קניין קידושין תקף באמצעות שווה פרוטה( ,בדרך כלל משתמשים בטבעת). ב.על בני הזוג להיות כשירים לנישואין מבחינה הלכתית משפטית.עליהם להיות יהודים, בוגרים ,שאינם פסולים לנישואין או קרובים זה לזה בקירבה הפוסלת אפשרות לנישואין. ג.עדים כשרים: בנוסף למעשה הקניין עצמו ,לשם מעשה הקידושין קיים צורך מהותי בקיומם של שני עדים.לא מדובר בעדים של ראיה המעידים שהמציאות התרחשה כמו במקרה של הלוואה.אלא אלו עדי קיום -בלעדיהם אין תוקף כלל למעשה. על העדים להיות יהודים ,גברים ,בוגרים ,כשרים -שאינם פסולים לעדות מאחר שהם מחללי שבת בפרהסיה וכדומה ,ואינם קרובים של החתן או הכלה או זה לזה. נהוג לייחד שני עדים מיוחדים לקידושין כי אם כל הקהל עדים ,בהכרח יש בהם גם עדים פסולים ,למשל הקרובים ,והעובדה שיש גם עדים פסולים בתוך "כת העדים" יכולה לפסול גם את העדים הכשרים.לכן ראוי לבחור שני עדים כשרים ולייחד שהם ורק הם יהיו העדים לקידושין. ד.כוונה ורצון לקידושין תנאי נוסף לקיום הקידושין הוא קיומה של כוונה מצד שני הצדדים ליצור את קשר הקידושין.כוונה זו מצד החתן מוצהרת לכתחילה באמירה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ,אולם האמירה הזו במלואה אינה תנאי הכרחי.מצד הכלה עצם קבלת הקידושין מהווה הצהרת כוונת מספקת. שימו לב לכך שלמעשה הדרישות הבסיסיות לשם קיומם של קידושין תקפים מבחינה הלכתית הן מעטות מאד.משורת הדין אין צורך ברב ,אין צורך ברישום מוסדר לנישואין ,בהסכמה של ההורים (אם בני הזוג בוגרים) של הרבנות וכדו'.מספיק רק איש ואשה בוגרים ,עדים כשרים, כוונה ומעשה קניין מועיל. הצורך ברצון לקידושין התלמוד דן בניסוחה של המשנה הבסיסית בעניין הקידושין וקובע שהסיבה בגללה כתוב האשה נקנית ולא האיש קונה היא כדי ללמדנו שדרושה דעת האשה לקידושין: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד ב) אי תנא קונה ,הוא אמינא (אם היה כתוב במשנה האיש קונה ,היינו אומרים) אפילו בעל כורחה ,תנא (שנה) האשה נקנית ,דמדעתה אין (כן) ,שלא מדעתה לא. המסקנה של הגמרא היא שאילו היה כתוב 'האיש קונה' היינו יכולים ללמוד מזה שאין צורך בדעתה של האשה ובהסכמתה לשם מעשה הקידושין והמילה 'נקנית' באה במיוחד ללמדנו על כך שהאשה נקנית רק מדעתה ואילו שלא מדעתה לא. 4 רש"י הגיע מסקנה דומה ממקור אחר: רש"י מסכת יבמות דף יט עמוד ב 'והלכה והיתה לאיש אחר' (דברים כד) מדעתה משמע. אנחנו רואים שיש צורך ברצון האשה. כאמור ,את רצונו וכוונתו של האיש הוא מבטא באמירת הקידושין "הרי את מקודשת לי".האשה מבטאת את רצונה בקבלת חפץ הקידושין. אם היא מקבלת בשתיקה את הקידושין ,שתיקתה מתפרשת כהסכמה. הגמרא דנה בדרכים בהם אי הסכמה יכולה להיות מובעת אף ללא מלים מפורשות: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ח עמוד ב תנו רבנן (שנו חכמים)" :התקדשי לי במנה" (סכום כסף -מאה) ,נטלתו וזרקתו לים או לאור (אש) או לכל דבר האבד -אינה מקודשת. הא שדיתינהו קמיה ,הוו קידושין (ואם השליכה את המאה בפניו ,יש קידושין)? הא קאמרה ליה (הרי זה כאילו אמרה לו) :שקיל ,לא בעינא (קח ,אינני רוצה)! אנחנו לומדים שהאשה יכולה להביע את חוסר הסכמתה לקידושין לא רק במלים מפורשות אלא בעצם המעשה של ההתנערות מחפץ הקידושין.אם לדוגמא היא זורקת את כסף הקידושין ,או טבעת הקידושין חזרה על האיש או לים או לאש -מובן שהיא אינה רוצה בקידושין והיא אינה מקודשת. אבל היא חייבת לעשות זאת מיד.אם עבר זמן ללא פעולה מובהקת מצדה המעידה על סירוב ,היא נחשבת מקודשת. מה הדין אם האשה לא עשתה כל מעשה המעיד על חוסר רצונה בקבלת הקידושין אלא קבלה את הטבעת אבל אחר כך היא טוענת שלא התכוונה ברצינות לקידושין? הנה מקרה אמיתי שקרה ,ננסה לנתח את הפסיקה ההלכתית הראויה במקרה הזה: במסיבת יום ההולדת של נערה בת ארבע-עשרה ,ניגש אליה אחד הנערים בן גילה ,שפרט לאמירת שלום וכדומה ,לא היה קשר נוסף ביניהם ואמר לה' :הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" ,ומסר לה טבעת לעיני שאר המשתתפים במסיבה. הנער הקדים אמירת 'הרי את מקודשת' לנתינת הטבעת כדין ,הטבעת היתה שלו ולפחות חלק מן העדים (ואולי כולם) באו מבתים דתיים ומסורתיים ולא חיללו שבת בפרהסיא אז. מה יהיה הדין במקרה הזה? בניגו ד למצב של האשה בגמרא המראה כלפי חוץ שאין רצונה בקידושין ,ועל כן איננו חוששים לספק שמא כן רצתה בקידושין ,פה בני הזוג מראים כלפי חוץ שרצונם בקידושין ,אבל הם טוענים כי אין זה רצונם האמיתי. 5 פה יש לנו בעיה :מצד אחד ,הם התנהגו כאילו יש קידושין ממש ,אבל כששואלים אותם הם מצהירים שהמעשים החיצוניים שלהם אינם תואמים את כוונותיהם הפנימיות. לכאורה היינו יכולים לטעון בפשטות שמדובר במצב של ספק לגבי הכוונה ולכן אין להכריע שהם מקודשים.כמו שבתחום של דיני ממונות יש לנו כלל' :המוציא מחבירו עליו הראיה'. אבל ,מכיוון שבתחום של קידושין וגיטין אנו נמצאים בתחום מאוד חמור.כיוון שבסופו של דבר אם אכן היה מפגש רצונות בין האיש והאשה ,אם היה מעשה קידושין תקף ,ואם היו שני עדים כשרים ,הרי שבפועל בני הזוג מקודשים זה לזה.תוצאה קשה ומרחיקת לכת לכך היא שאם האשה תהיה עם גבר אחר הילדים שלה מגבר זה יהיו ממזרים ,כי היא למעשה מקודשת לראשון. החשש הכבד הזה יוצר את החומרות הגדולות בתחום ,ולכן אי אפשר פשוט להכריע במקרה של ספק לקולא ,שאין קידושין.זו הסיבה לכך שיש בעיה גדולה כאשר הצדדים טוענים -אכן כלפי חוץ התקדשנו ,אולם בליבנו לא התכוונו. יש בנושא הזה דיון רחב בקרב הפוסקים ,וקרו מקרים רבים כאלה שעוררו שאלות וספקות חמורים.בכל מקרה מומלץ מאד לא לשחק בעניינים אלו ולהציג בצחוק סיטואציות של קידושין! למרות כל זאת ,הפוסקים מכריעים שבמקרים שבהם ברור מאד כי לא היו כל כוונה ורצון מצד הכלה ,מצד החתן וגם לעדים היה ברור לגמרי שמדובר במשחק ובצחוק ,ניתן לקבוע כי לא חלו הקידושין: למשל בתשובת ר' משה פיינשטיין: שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן פב עובדא אתא (מעשה בא) לידי באוזדא שנת תרע"ז ( )1917בחדש מנחם אב איך שבקבוץ נערים פוחזים לשחוק לקח אחד יד נערה אחת ונתן עליה טבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי ולא השליכה מידה.... וזה שבא אמר ששמע איך שאמר לה הרי את מקודשת לי ,אך העיד שהיה זה רק לשחוק וליצנות בעלמא משום שאי אפשר כפי שמכיר אותם שנערה זו תתרצה להנשא לנער זה וידוע היה שהוא רק לשחוק בעלמא מחמת ששחקו שם הנערים והנערות ולא נתכוונו לשם קידושין ,וגם אמר שכך חשב גם העד השני ולא היה אצלם כלל ספק בזה ולא החזיקו כלל זה לדבר שידברו אודות זה ,וזה ששתקה ולא השליכה או גם נתנה ידה הוא מחמת שרצתה לשחוק ולהתלוצץ.וכן מחזיקים מי ששומע הדבר שאי אפשר שתתרצה להנשא לזה והיא אומרת גם כן שרצתה לשחוק ולהתלוצץ... והנכון לעניות דעתי דכיון שבעינן (צריכים אנו) שיהיו עדים לקיומא בקידושין הרי צריך שיהיו עדים על כל דבר שנוגע להקידושין שהוא גם שידעו ויעידו שהיה ברצון שניהם ושנתן לה ושקבלה כדין.וראיית עדים לא נחשב אלא אם רואין דבר ברור שהיה ודאי ברצון שניהם וכל פרטי הדינים שרק אז ראו שהיו קידושין ,אבל אם ראו דבר שהוא ספק לא הוי זה כלל ראיית עדים...מסתבר שאף בשני עדים שאומרים שלפי ידיעתם אותם אי אפשר שתתרצה להתקדש אינם קידושין ,ולכן מכל הלין טעמים (הטעמים האלו) התרתי 6 אשה זו לעלמא ,משה פיינשטיין נחזור למקרה שלנו ,של הנערה בת הארבע-עשרה שנער קידש אותה במסיבת יום הולדת: מה אפשר להגיד כדי לנסות להכריע שאין קידושין? אלו טענות אפשר להעלות כדי ללמוד אומדן דעת מוכח שלא היה רצון לקידושין? הנער והנערה אינם בגיל נישואין ,אף שמבחינת ההלכה ניתן לערוך קידושין בגיל הזה ,מבחינת החוק הישראלי אסור ,ונראה שזה מחזק מאד את אומדן הדעת המוכח שלא היתה כאן כוונה רצינית לקידושין. לא היה כל קשר בין הבחור לבחורה -וגם זה מחזק את הסברה שאין כאן כוונה ורצון ולא היה לה רצון להתקדש לו. אומדן הדעת של העדים :העדים מעידים שהיה ברור לכולם שאין כוונה אמיתית לקידושין. נראה שבמקרה כזה ,חובר הכל על מנת להקל ולפסוק שאיננה צריכה גט. אולם במקרים אחרים ,שהאיש והאשה בוגרים יותר ,שהם בני זוג -וכדו' בהחלט יש מקום לחשוש ויש לדון בכל מקרה לגבי השאלה מה היתה כוונתם ורצונם במעשה הקידושין שהתרחש, האם הכל היה בצחוק או שהיתה כוונת קידושין.במקרה שיש לחשוש שהיתה כוונת קידושין ,ובני הזוג רוצים להפרד -הם יצטרכו לסדר גט כשר בבית הדין הרבני. 7