מבוא לפסיכולוגיה - סיכום שיעורים PDF

**[מבוא לפסיכולוגיה]** תוכן עניינים {#תוכן-עניינים.a6} ============ [מהי פסיכולוגיה? 3](#%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94) [היסטוריה של פסיכולוגיה 3](#%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%...

**[מבוא לפסיכולוגיה]** תוכן עניינים {#תוכן-עניינים.a6} ============ [מהי פסיכולוגיה? 3](#%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94) [היסטוריה של פסיכולוגיה 3](#%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94) [**פסיכולוגיה בעולם העתיק (\"פסיכולוגיה של האלים\")** 3](#%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D) [**ימי הרנסנס** 5](#%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%A0%D7%A1) [**האם הפסיכולוגיה היא מדע מדויק?** 7](#%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%99%D7%A7) [**איך ניתן להבין את האנושות? -- הניסיון להפוך את הפסיכולוגיה למדע** 9](#%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9A-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%A2) [המהפכה הבהביוריסטית (למידה) 12](#%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%94%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94) [**המהפכה וגורמיה** 12](#%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94) [**התנייה קלאסית** 12](#%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%AA) [**התניית פחד** 13](#%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%97%D7%93) [**התנייה אופרנטית** 14](#%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%AA) [**למידה חברתית (מצפייה)** 17](#%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A6%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94) [**סיכום בהביוריזם** 18](#%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%9D) [גשטלט 18](#%D7%92%D7%A9%D7%98%D7%9C%D7%98) [המהפכה הקוגנטיבית 20](#%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA) [**המהפכה וגורמיה** 20](#%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94-1) [**עקרונות הפסיכולוגיה הקוגנטיבית** 20](#%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA) [**מטלת החלטה לקסיקאלית** 21](#%D7%9E%D7%98%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA) [**קשב** 21](#%D7%A7%D7%A9%D7%91) [**ייצוגים** 22](#%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D) [**זיכרון** 23](#%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F) [**מתאם וסיבתיות** 23](#%D7%9E%D7%AA%D7%90%D7%9D-%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA) [**פייק ניוז ועיבוד שלילה** 24](#%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A7-%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96-%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94) [הרצאת אורח -- פסיכופתולוגיה -- אלחנן אדלר 26](#%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%9C%D7%A8) [**הגישה הפסיכיאטרית/ביוכימית** 26](#%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA) [**הגישה ההתנהגותית** 26](#%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA) [**הגישה הקוגנטיבית** 27](#%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA) [**הגישה הפסיכודינמית** 27](#%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%AA) [**איזו גישה צודקת?** 28](#%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95-%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%A7%D7%AA) [**הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית (מהספר)** 28](#%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95-%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**הסיכון לפגוע בעצמך או באחרים (מהספר)** 28](#%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%92%D7%95%D7%A2-%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%9A-%D7%90%D7%95-%D7%91%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**הפרעות הקשורות בחרדה (מהספר**) 28](#%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [זיגמונד פרויד (1856-1939) 30](#%D7%96%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%93-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%93-1856-1939) [**המקרה של אנה או והולדת הפסיכואנליזה** 30](#%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%95%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94) [**שיטת \"האסוציאציות החופשית\"** 31](#%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA) [**האם הפסיכואנליזה היא מדע?** 32](#%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%93%D7%A2) [דחפים (מהספר) 33](#%D7%93%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [פסיכולוגיה התפתחותית 35](#%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA) [**איך חוקרים את \"הקופסה השחורה\" אצל תינוקות?** 35](#%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%A6%D7%9C-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA) [**תקופה קריטית ברכישת שפה** 35](#%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%A4%D7%94) [**תקופה קריטית בראייה** 36](#%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%99%D7%94) [**חקר המיינד של תינוקות** 37](#%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA) [**התפתחות קוגנטיבית** 40](#%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA) [**התפתחות חברתית והתקשרות (מהספר)** 43](#%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [פסיכולוגיה חברתית 44](#%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA) [**השפעה חברתית** 44](#%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA) [**קונפורמיות** 44](#%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA) [**ציות** 46](#%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA) [**תופעות חברתיות נוספות (מהספר)** 47](#%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**סטריאוטיפים** 48](#%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D) [**עמדות ופעולות (מהספר)** 51](#%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**אגרסיביות (מהספר)** 51](#%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**משיכה (מהספר)** 51](#%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [**אלטרואיזם (מהספר)** אלטרואיזם = דאגה לא אנוכית לטובת האחר. 52](#%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%93%D7%90%D7%92%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8.) [**קונפליקט (מהספר)** 52](#%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%98-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8) [סיכום + חשיבה ביקורתית 54](#%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA) [**מהי פסיכולוגיה?** 54](#%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-1) [**מהו מדע?** 54](#%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%9E%D7%93%D7%A2) [**מחקר מדעי בפסיכולוגיה** 55](#%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94) [**משבר הרפליקציות** 56](#%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA) [מהי פסיכולוגיה? ] ============================== מדע ההתנהגות והתהליכים המנטליים. פסיכולוגיה היא הניסיון להבין באמצעות השיטה המדעית התנהגות ותהליכים מנטליים. [היסטוריה של פסיכולוגיה] ==================================== התפיסה של הפסיכולוגיה השתנתה לאורך ההיסטוריה: \*הערה -- לאורך ההיסטוריה אנשים השוו את המוח או את האדם למכונה הכי משוכללת שהם הכירו באותה תקופה. למשל, היום משווים את מוח האדם למחשב\... [פסיכולוגיה בעולם העתיק (\"פסיכולוגיה של האלים\")] -------------------------------------------------------------- הומרוס חיבר את האיליאדה ואודיסאה אשר עוסקות במלחמת היוונים בטרויה.\ האיליאדה משמשת מסמך פסיכולוגי כיוון שהיא מפרטת על הדמויות והתנהגותן. - - - - (מהספר) חשוב לציין שהאלים בתקופה ההומרית היו במעמד שונה מאשר האלוקים שלנו או בדתות מונותאיסטיות אחרות. ראשית, מפגש עם האל הוא לא מפחיד ואין חרדה או חשש ממוות. שנית, אין דבר כזה לא להאמין באלים. זה המובן מאליו (נובע מכך שלא הייתה תודעה או רצון אנושי). שלישית, האלים היוונים אינם כל יכולים, הם כפופים לחוקי הטבע (למשל -- לא יכולים ליצור יש מאין) (מהספר) בין המאה ה-7 למאה ה-5 לפני הספירה חל שינוי בתפיסה הפסיכולוגית. משוררים ליריים החלו לפרסם דברים עם השם שלהם עליו (ולא באופן אנונימי), מה שלא היה נהוג אז. כך, אנשים החלו לפרסם את הדעות שלהם, שהיו יכולות להיות שונות משל החברה. אבל בשלב זה השירה תמיד מופנית למישהו אחר או לחברה ואין מונולוג של המשורר עם עצמו. **כאשר הכתיבה היוונית הפכה לטרגדיה, האדם הופרד מהאלים.** האדם ומחליט החלטות בעצמו, אבל הוא גם לוקח אחריות. אין יותר את התפיסה של \"אלים כמקור חיצוני המשפיע על ההתנהגות\". זאת בעקבות המשגת הנפש. (מהספר) בגלל שבטרגדיה (כמחזה) השתתפו רק מעט שחקנים (1-3) לא היה אפשר לתאר אירועים מן העבר כמו מלחמות או דברים אחרים מרובי משתתפים, אז התמקדו בלייצג בני אדם, התנהגות ומניעים.\ הטרגדיה היוונית מבודדת רגשות שונים של האדם ויוצרת קונפליקט ביניהם, כדי לבחון את ההתנהגות של האדם. בסופו של דבר, ההתנתקות של האל מחיי האדם היא זו שהובילה להבנה שהאדם הוא אחראי לגורלו וכך החלו לבחון את התנהגות האדם במצבים שונים. \***הנפש -- גילוי או המצאה?**\ הנפש לא הומצאה וגם לא התגלתה, אלא בני האדם הגיעו לתובנה חדשה שיש לבני אדם נפש. תהליך של המשגה (מתן מושג) המשגת הנפש הוא המאורע המשמעותי ביותר באבולוציה של הפסיכולוגיה -- לפני כ-2000 שנה. **[אפלטון ואריסטו]** אפלטון ואריסטו הניחו את היסודות למדעי הפסיכולוגיה. 1. 1. 2. 3. 2000 שנה לאחר מכן, גם פרויד חילק את הנפש ל-3 חלקים: איד, אגו וסופר-אגו. גם אצל פרויד יש מאבק בין החלק התבוני לחלק התאוותני. - - - 2. - - - - [ימי הרנסנס] ------------------------ 1. - - - - - - - 2. 3. 4. **[האם הפסיכולוגיה היא מדע מדויק?]** ------------------------------------------------ כיום, בפסיכולוגיה המודרנית, אנחנו מדברים גם על חוקים ראשוניים וגם על חוקים משניים. **חוקים ראשוניים/כלליים:** תפיסה, פסיכופיזיולוגיה, או פסיכולוגיה חברתית מתמקדים בתכונות ובחוקים כלליים הנכונים לכל אדם. **חוקים משניים/הבדלים אינדיבידואליים:** פסיכולוגיה התפתחותית, תורת האישיות ופסיכולוגיה אבנורמלית עוסקים במה שמייחד כל פרט מפרטים אחרים. האם עכשיו הפסיכולוגיה היא מדע מדויק? זו שאלה שלא נענתה עד היום. **עמנואל קאנט:** השכל אינו נתון פיזיקלי/אמפירי. השכל הוא אוסף של צורות הסתכלות. השכל לא נותר דומם בכל ניסיון לצפות בו, התכנים משתנים כל הזמן.\ עצם הנסיון לערוך תצפית משנה את התכנים של השכל.\ איך אפשר לבצע מדידה אובייקטיבית על פריטים סובייקטיביים המשתייכים לעולם הרוחני? אי אפשר. לפיכך -- לא ניתן לחקור את השכל ואין המדובר במדע מדוייק. 1. 2. **[איך ניתן להבין את האנושות? -- הניסיון להפוך את הפסיכולוגיה למדע]** --------------------------------------------------------------------------------- [המהפכה הבהביוריסטית (למידה)] ========================================= [המהפכה וגורמיה] ---------------------------- הבהביוריזם הפך לזרם המרכזי בפסיכולוגיה, והפך לתנועה פוליטית ואידיאולוגית. בניגוד לגישות האחרות, תנועה זו שללה לחלוטין את כל האסכולות הפסיכולוגיות שקדמו לה ודרשה ציות מוחלט לדוקטרינות החדשות שלה. ההצלחה של התנועה הייתה עצומה. התנועה סחפה אחריה את כל ענפי הפסיכולוגיה המדעית שהיו קיימים ושלטה בתחום במשך כמחצית המאה. למה רק התנהגות? כי רק התנהגות אפשר לצפות ולמדוד באופן אובייקטיבי ולכן רק התנהגות ניתנת לחקירה מדעית. איוון פבלוב (1936-1849) היה פיזיולוג, וגילה תגלית שמהווה את אחת מאבני היסוג של מדע הפסיכולוגיה -- ההתנייה הקלאסית. (גילה את זה בטעות לטענתו). [התנייה קלאסית] --------------------------- פבלוב רצה לבדוק את מערכת העיכול, כמה רוק כלב מייצר ביחס לאוכל שהוא מקבל. הוא גילה שהכלבים מתחילים לרייר לפני שהוא מביא להם את האוכל, וזו בעיה כי זה פוגע בדיוק של המדידה של הריר. **התניה קלאסית** (Classical conditioning) - תהליך למידה בו נלמד הקשר בין שני גירויים.\ התניה קלאסית יכולה להתרחש בין כל שני גירויים כאשר אחד מהם גורם לתגובה אוטומטית מסוג כלשהו. [תהליכי למידה בהתנייה קלאסית:] - - - - - [התניית פחד] ------------------------ ג׳ון ווטסון (1958-1878) פסיכולוג אמריקאי - מייסד הביהביוריזם. המשיך את המחקר של התניה קלאסית. ווטסון טען כי פסיכולוגיה, בהתאם לגישה הביהביוריסטית, הינה חלק ממדעי הטבע. חקר אובייקטיבי. המטרה של חקירת ההתנהגות האנושית הינה לנסח את החוקים שעל פיהם ניתן יהיה לנבא כיצד אנשים יתנהגו במצבים שונים.\ אם ניתן יהיה לנבא כיצד אנשים מתנהגים במצבים, סביבות שונות נוכל גם ליצור התנהגויות רצויות או לשנות התנהגויות לא רצויות על ידי שינוי הסביבה בה האדם נמצא. הוא טען כי כל התהליכים שקורים במוח הם \"קופסה שחורה\" ואי אפשר לחקור אותם. מה שמעניין זה האינפוט והאאוטפוט -- גירוי ותגובה. אלו הדברים היחידים שאפשר לחקור ואי אפשר לחקור את תהליכי החשיבה. ווטסון האמין שניתן להסביר כל התנהגות על ידי תהליכי ההתניה בין גירויים. ווטסון טען שמכיוון שניתן לחקור התנהגות באופן מדעי הידע הזה יכול לשמש בכדי להשפיע על ההתנהגות של כל אדם. בהתאם לגישה של ווטסון, המחקר בפסיכולוגיה יאפשר באמצעות התניה לעצב את הסביבה באופן שיעצב אנשים כך שהם יוכלו להפוך לכל דבר שאנחנו רוצים. ווטסון טען שאפשר לאמן ילדים מגיל צעיר ולגרום להם להיות כל דבר בעתיד, ללא תלות במין, גזע, כישורים, נטיות\... כלומר -- גנטיקה וכו\' לא משנה, אלא [רק הסביבה.] ווטסון המשיך לחקור את ההתנייה הקלאסית וגילה תופעה חדשה שגם הפכה לאבן יסוד בפסיכולוגיה: התניית פחד. הגילוי היה באמצעות הניסוי עם אלברט הקטן. הניסוי הזה גילה את אחת התופעות הכי חשובות בפסיכולוגיה אבל הוא מאוד בעייתי במובן האתי. (לא היה עובר היום\...)\ בהתחלה, חשפו את אלברט (תינוק) לכל מיני חיות, והוא לא פחד מהן.\ בהמשך, חשפו אותו לחולדה לבנה, יחד עם רעש מפחיד.\ לאחר מכן, המשיכו לחשוף אותו לכל מיני חיות (כולל הנסיין בעצמו שלבש מסכה) והוא פחד מכל מיני חיות שדומות לתיאור הזה (פרווה לבנה). בוצעה פה **הכללה** -- אלברט הכליל מהחולדה לחיות נוספות. זאת לעומת **הבחנה**. (תהליכי הכללה והבחנה מלמדים אותנו על איך אנחנו חושבים) גם במקרה של התניית פחד יש הכחדה והחלמה. בהקשר הטיפולי, מנסים לעשות הכחדה לפחדים. עושים חשיפות מרובות כדי להראות שהדבר לא מפחיד בפני עצמו.\ ומה לגבי החלמה ספונטנית? אי אפשר למחוק לגמרי את הקשר בין הגירויים, אבל אפשר להוריד את עוצמת התגובה המותנית. התנייה קלאסית מוגבלת לסוג אחד של התנהגויות -- תגובות אוטומטיות לגירויים לא מותנים. יש הרבה התנהגויות שאינן נוצרות אוטומטית, ולכן התנייה קלאסית לא יכולה להסביר את כלל ההתנהגויות שלנו. ההנחה כיום היא שיש שני פחדים בלבד שהם מולדים ולא נלמדים: גבהים ורעשים חזקים. שאר הדברים נלמדים.\ למידת הפחד לא חייבת לקרות על ידי חוויה אישית, אלא הרבה פעמים תינוקות מסתכלים על ההורים/ האחראיים עליהם בסיטואציות שונות כדי לראות את התגובה שלהם, ואם הם משדרים פחד התינוק לומד שזה משהו מפחיד או שצריך להיזהר ממנו. [התנייה אופרנטית] ----------------------------- אדוארד ת\'ורנדייק: החתול בקופסה. אדוארד הכניס חתול רעב לקופסה ומחוץ לקופסה שם אוכל. בקופסה הייתה דוושה. החתול ניסה לעשות כל מיני דברים (ליילל, לשרוט את הסורגים\...), עד שלחץ על הדוושה והדלת נפתחה. החתול עשה את זה שוב ושוב, ובכל פעם יצא מהקופסה מהר יותר. הניסוי הוביל ל**חוק ההשפעה/תוצאה (Law of Effect):** תגובות המובילות לתוצאה **חיובית** בהקשר מסוים, יש סיכוי גבוה יותר שיתרחשו שוב באותו הקשר. תגובות המובילות **לתוצאה שלילית** בהקשר מסוים, יש סיכוי נמוך יותר שיתרחשו שוב באותו הקשר.\ מה שמשפיע על הסיכוי שהתנהגות כלשהי תתרחש הינו התוצאה שהיא יוצרת. אם ההתנהגות יוצרת תוצאה חיובית, נחזור עליה. חוק ההשפעה הוביל **להתניה** **אופרנטית** (סקינר): תהליך למידה בו בהתנהגות משתנה בהתאם לתוצאות שלה. בניגוד להתניה קלאסית בה הלמידה היא של הקשר **בין שני גירויים**, התניה אופרנטית הינה למידה של הקשר בין **התנהגות לתוצאה שלה**. למידה של הקשר בין התנהגות לתוצאה. ב-4 ניסוחים: 1. התנהגות תוגבר כאשר היא גורמת למשהו נעים כמו פרס. **חיזוק חיובי**. 2. התנהגות תוגבר כאשר היא מפסיקה גירוי לא נעים, שלילי. **חיזוק שלילי**. 3. התנהגות תופחת אם היא גורמת למשהו שלילי. **עונש חיובי**. 4. התנהגות תופחת אם היא מונעת מאיתנו משהו חיובי. **עונש שלילי**. **סוגים של תגמולים** (מהספר) - [תגמולים ראשוניים ומשניים (מתנים).]\ תגמולים ראשוניים הם לא נלמדים. הם מחזקים גירויים טבעיים ובסיסיים המספקים צרכים ביולוגיים. (לדוגמה -- לאכול כשרעבים. זה לא נלמד וזה מספק צורך ביולוגי).\ תגמולים משניים נלמדים בעזרת התגמולים הראשוניים. הגירוי מקבל את תוקפו כמחזק דרך הקישור שלו לחיזוק הראשוני. למשל, חולדה תלחץ על הכפתור בקופסה כדי לקבל אוכל, אבל לא צריך ללמד אותה שאוכל זה טוב. - [תגמול מיידי ומושהה.]\ עם תגמול מתמשך הלמידה קורית כל הזמן, אבל גם הכחדה קורית כל הזמן.\ לרוב, בחיים תהיה לנו למידה שאיננה עם תגמול מתמשך, אלא פעם נקבל חיזוק ופעם לא. למידה מתוכנית כזו איטית יותר אך עמידה יותר להכחדה.\ תדירות ההתנהגות תגדל כאשר התגמול יהיה תלוי חזרות, לעומת תלוי זמן. אבל התנהגות היא קבועה יותר כשהתגמול לא צפוי. **חסרונות ענישה בחינוך ילדים** (מהספר) - התנהגות מוענשת מדוכאת, אך לא נשכחת ולרוב תחזור על עצמה שלא בנוכחות ההורה. - ענישה אומרת מה אסור, אבל לא מלמדת מה כדאי או רצוי. - ענישה מפרידה בין סיטואציות -- הילד לומד שמה שהוא עשה לא נכון בסיטואציה הזו, אבל לא בטוח שהוא יבין שזה לא נכון אף פעם. - ענישה גורמת לפחד גם מהמעניש (ולא רק מההתנהגות) - ענישה פיזית עשויה להגביר תוקפנות (התמודדות עם סיטואציות בעזרת אלימות) אופן הלימוד הטוב ביותר (בכל התחומים, עבודה, בי\"ס, ספורט וכו\') הוא על ידי חיזוקים חיוביים לא קבועים. בשביל לשנות את ההתנהגות שלנו למשל, צריך להציב לעצמנו מטרה הניתנת למדידה, להחליט איך ומתי משיגים אותה, למדוד התקדמות, לתגמל התנהגות רצויה ולהפחית בהדרגה את ה\"פרסים\". **[חוסר אונים נלמד (סליגמן)]** האדם לומד שאין קשר בין ההתנהגות שלו לבין התוצאה של ההתנהגות שלו. כלומר, הוא לומד שהדברים הם בלתי תלויים: - \"לא משנה כמה אנסה, זה לא ישנה את התוצאה\" - \"לא משנה כמה התאמצתי, נכשלתי\" כתוצאה מכך, האדם הופך לפסיבי, ולא מצליח לראות הזדמנויות למידה חדשות. חוסר אונים נלמד הוא לגבי אירועים בלתי נשלטים שליליים בלבד. ניסוי הכלבים: היו שני כלבים בשני כלובים נפרדים (לא ראו אחד את השני). נתנו להם מידי פעם שוק חשמלי. לשניהם הייתה דוושה בכלוב, אבל כלב אחד שלט על שני הכלובים. (הדוושה שלו הפסיקה את השוק בשני הכלובים).\ הם חוו בדיוק את אותה חווית כאב, אבל הכלב שהייתה לו שליטה המשיך כרגיל, וזה שלא הייתה לו שליטה הפסיק לאכול ולשתות\... היה חסר אונים. מה גורם לאדם אחד להפוך לחסר אונים ולאחר לא? - הסברים חברתיים (האם אנחנו לבד או עם אנשים?) - הסברים קליניים (הבדלים ביו אנשים) תפיסה של חוסר שליטה וחוסר אונים מובילה לפגיעות בריאותיות (פיזית ונפשית) סליגמן: \"בעוד שאתה לא יכול לשלוט בחוויות שלך, אתה יכול לשלוט בהסבר שלך.\"\ כלומר- אם נשליך את הכישלון שלנו על דברים אחרים אנחנו עשויים לפתח פחות חוסר אונים ולהמשיך לנסות. ביהביוריסטים כמו סקינר וווטסון טענו שלא רק שלא ניתן לחקור באופן מדעי תהליכים מנטליים, הרי שאין כל צורך בכך כיוון שניתן להסביר את כל ההתנהגויות על ידי כללי ההתניה.\ חוקרים החלו לגלות שזה לא בדיוק המצב.\ למידה יכולה להתרחש גם ללא הקשר בין התנהגות ותוצאה.\ למידה יכולה להתרחש גם כאשר אנחנו לא יכולים לראות אותה! **טולמן** (1959 -- 1886) טען כי לא ניתן לבסס מדע אמפירי על חוויות סובייקטיביות אשר מטבען הן פרטיות ולא זמינות לתצפיות אובייקטיביות.\ אבל, טולמן חשב שהפסיכולוגיה של גירוי-תגובה הינה קיצונית מדי. הוא שם לב להתנהגויות מורכבות שמתאפיינות ב״תכליתיות״ (סיבה). **ניסוי החולדה והמבוך:** טולמן לימד חולדה את המבנה של איזשהו מבוך (שבסופו אוכל), וספר כמה טעויות (פניות לא נכונות) היא עשה בדרך החוצה. הוא טען שכשאר החולדה הולכת במבוך היא לא רק לומדת את הקשר בין ההתנהגות לפרס אלא היא גם יוצרת מפה מנטלית. הוא רצה לבדוק את התאוריה לפיה באמת יש מפה מנטלית של המבוך. לפיכך חילק את החולדות לכמה קבוצות. קבוצה 1: אוכל בקצה המבוך.\ קבוצה 2: 10 ימים אין אוכל, וביום ה-11 מוסיפים אוכל בקצה המבוך.\ קבוצה 3: אין אוכל בכלל. ראו שבקבוצה 2, תוך יום אחד אחרי שהוסיפו את האוכל (החולדות הבינו שיש בשביל מה להגיע לקצה) הן ישר יצאו עם אותה כמות טעויות כמו קבוצה 1 (שמלכתחילה הייתה לה אוכל).\ לפיכך -- למדו שיש לחולדות באמת \"מפה מנטלית\" של המבוך, שאפשרה לה להגיע לקצה המבוך, כשהייתה לה סיבה. לכך קוראים **למידה סמויה**: למידה שאיננה מחוזקת ולא רואים אותה עד שיש מוטיבציה. טולמן הוא הראשון שהראה שתהליכים מנטליים, אשר לא ניתנים לצפייה, יכולים להחקר באופן מדעי: מדע יכול להתבצע לא רק על מה שרואים אלא גם על מה שניתן למדוד.\ הטענה הזו הובילה למהפכה במדע הפסיכולוגיה 20 שנה לאחר הניסויים של טולמן. **קלר** (1967 -- 1887) [ניסוי השימפנזים]: קלר שם לשימפנזים בננה במקום גבוה או רחוק, וראה אותן יושבות וחושבות ומגיעות ל\"הראה\", ואז עושות את הדבר הנכון (מחברות שתי מקלות כדי להגיע לבננה).\ זוהי התנהגות שאיננה ניסוי וטעייה אלא \"הארה\" -- למידה שאי אפשר לראות. [ניסוי היונים והצבעים]: היונה קיבלה אוכל כל פעם שניקרה על עיגול אפור, ולא על עיגול לבן.\ אח\"כ שמו לה אפור מול שחור, והיא לחצה על השחור.\ כלומר -- היא הכלילה והשוותה ולמדה שהיא צריכה לנקר בעיגול הכהה יותר, ולא בהכרח האפור. הניסויים של טולמן וקלר הראו שניתן לחקור את מה שלא ניתן לראות ושניתן ללמוד ללא חיזוק או עונש. **[שני עקרונות של הפסיכולוגיה הבהביוריסטית:]** 1. כדי שהתניה קלאסית/ אופרנטית תתרחש שני הגירויים צריכים להופיע בסמיכות זמנים 2. ניתן ליצור קשר בין כל שני גירויים או בין כל גירוי וכל תגובה ג\'ון גרסייה הראה ששני העקרונות האלו לא תמיד נכונים. הוא גילה תופעה בשם **taste aversion.** **הניסוי: חולדה שותה מים ממותקים. כל פעם שהיא נוגעת בצינורית נדלק אור חזק ונשמע צלצול רועש.\ אחרי שהיא שתה מהמים, החולדה נחשפת לקרני רנטגן שעושות בחילה.\ מאוחר יותר כשהחולדה תוכל לבחור בין מים ממותקים למים לא ממותקים המחוברים לאור ופעמון, היא תבחר במים הלא ממותקים. כלומר -- היא למדה שהבחילה הגיעה מהמים הממותקים, ולא חשבה שזה בגלל הרעש והאור.\ החולדה למדה סלידה מטעם.\ לאחר פעם אחת בלבד, החולדות לא הסכימו לאכול את האוכל הזה יותר.\ זוהי התנייה אופרנטית של עונש חיובי.\ בניגוד להתנייה אופרנטית רגילה, זה מתרחש אחרי פעם אחת בלבד ואפילו אם עברו כמה שעות בין האוכל לבחילה.** **התופעה הזו מתרחש רק בקשר בין אוכל ובחילה. רוב האנשים יפסיקו לאכול משהו אחרי פעם אחת שהוא עשה להם בחילה.\ למשל, אם נעשה אוכל + שוק חשמלי, לא נקבל תוצאות אחרי פעם אחת בלבד, וגם זה לא יעבוד אם השוק לא יהיה סמוך לאוכל.\ ההשערה היא שמסיבות שאבולוציוניות יש לנו מוכנות מסוימת, כנראה מולדת, ללמוד את הקשר בין אוכל לבחילה בפעם אחת וגם בהפרש של כמה שעות. כמו כן, אנחנו יודעים שבחילה לרוב לא מתרחשת באופן מיידי אחרי האכילה אלא אחרי, כך שהמוכנות הטבעית שלנו מותאמת למכניזם הפיזיולוגי שבאמצעותו אוכל מוביל לבחילה.** **(מהספר) באופן כללי יש גבולות ביולוגיים להתניות. אי אפשר ללמד כל אחד לעשות הכל. למשל, אפשר ללמד אוגר לחפור, אבל לא הצליחו ללמד אותו לשטוף פנים. (לא נצליח ללמד חזיר לשיר).** [למידה חברתית (מצפייה)] ----------------------------------- **עד לניסוי של בנדורה הייתה תפיסת קתרזיס -- אם אני עצבני, אני אוציא את העצבים או אפילו אצפה במישהו אחר עושה את זה ואז אני ארגע. התפיסה היום היא שזה לא עובד ככה, אלא שאלימות אפילו מעודדת אלימות.** **הניסוי של אלברט בנדורה -- בובת בובו: ילדים (גילאי 3-6) צפו במבוגרים פועלים באלימות כלפי בובת נחום-תקום.\ הכניסו את הילדים למצב של תסכול/ כעס -- אמרו להם שהם ישחקו במשחקים מגניבים ואז הכניסו אותם לחדר ולקחו מהם את המשחקים והשאירו אותם עם הבובה.\ הילדים שנחשפו להתנהגות אלימה פעלו גם הם באלימות כלפי הבובה, ובנוסף הם נמשכו יותר גם לשימוש בנשק, אפילו שזה לא היה חלק ממה שהוצג להם.** **ניסוי המשך: הוסיפו חיזוקים/עונשים למבוגרים:\ קבוצה אחת צפו במבוגרים שקיבלו חיזוק חיובי על ההתנהגות\ קבוצה שנייה צפו במבוגרים שקיבלו עונש\ וקבוצה שלישית צפתה במבוגרים שפעלו באלימות ללא חיזוק או עונש.\ כשבחנו את החיקויים של הילדים, ראו שלא היה הרבה הבדל בין החיזוק החיובי לבין שום חיזוק, אבל מי שצפו במבוגרים שקיבלו עונש פחות חיקו את האלימות.** **מסקנה: אפשר ללמוד התנהגות גם מצפייה ולא רק מהתנסות אישית.** **ניסוי הסרט: האם למי שצפה בסרט אלים ייקח יותר זמן לעשות פעילויות פרו-חברתיות?\ אנשים ראו סרט אלים/לא אלים, ואז כשיצאו מהסרט הייתה מישהי עם גבס ברגל שנפלה. מדדו כמה זמן ייקח לאנשים לעזור לה.\ מצאו שלמי שראו סרט אלים לקח יותר זמן לעזור לה.\ לפני הצפייה בסרט לא היה הבדל בהתנהגות בין הקבוצות (כלומר, אי אפשר להגיד שהקבוצה שבחרה לראות סרט אלים היא מלכתחילה קבוצה שיש לה פחות נטייה לעזור)** **הניסוי של מינקה וקוק: ניסוי המשלב בין התניית פחד, למידה ואחרים והבדלים בין גירויים.\ הראו לקופים סרט שבו היה קוף שנבהל מנחש. יצרו את הסרט כך שזה היה חיבור בין תגובת הפחד של הקוף לבין נחש שמופיע בצד.\ שמו לקופים נחש ליד האוכל ומדדו כמה זמן ייקח להם לגשת אליו.\ הקופים שלא ראו את הסרט ניגשו מיד לאוכל וחששו מהנחש. לקופים שראו את הסרט לקח יותר זמן להגיע לאוכל.** **ניסוי המשך: הראו לקופים סרטון של קוף נבהל מפרח.\ הקופים שצפו בסרט לא נבהלו מהפרחים.** **מסקנה: יש דברים שאנחנו \"מוכנים\" ללמוד לפחד מהם, ויש דברים שלא. כלומר -- אי אפשר ללמוד לפחד מהכל.** **למידה מהורים (מהספר):** **הורים רבים פועלים לפי העיקרון של \"עשה את מה שאני אומר ולא את מה שאני עושה\", אבל מחקרים מראים שילדים עושים את שניהם. כשילדים נחשפים לצביעות, הם נוטים לחקות גם אותה.\ ילדים מחקים גם התנהגויות אנטי-סוציאליות. ילדים להורים מתעללים נוטים להיות אגרסיביים, ילדים שמשקרים להם נוטים להיות שקרנים.** [סיכום בהביוריזם] ----------------------------- **העקרונות הבסיסיים של למידה קלאסית ואופרנטית נכונים עד היום.** **עד היום חוקרים את עקרונות הלמידה, למשל היום חוקרים את הבסיס הנוירולוגי שלהם.** **העקרונות הבהביוריסטים שהתגלו כלא נכונים:** - **לכל הגירויים מעמד זהה ועבור כל אחד מהם ניתן ללמד התנייה של פחד** - **שום דבר לא מולד והכל ניתן ללמוד.** - **הטענה הבסיסית של הבהביוריסטים שניתן לחקור באופן מדעי רק התנהגות. התגלה, כי מדע יכול להתבצע לא רק על מה שרואים אלא על כל מה שניתן למדוד. הטענה הזו הובילה למהפכה הבאה במדע הפסיכולוגיה.** [גשטלט] =================== **גשטלט: הרכיבים הספציפיים הם פחות חשובים מהתבנית שהם יוצרים. השלם קודם לחלקים ואינו זהה לסכום החלקים. (השלם שונה מהחלקים שלו ונותן להם משמעות. [לא] להגיד \"השלם גדול מסך חלקיו\")\ יחידת הניתוח הבסיסית ביותר של המערכת הקוגניטיבית היא תבנית שלמה הכוללת גם את היחסים בין הרכיבים היוצרים את התבנית.** **כאשר אנחנו תופסים משהו אנחנו מפרשים אותו. היחידה הבסיסית בתהליך התפיסה היא יחידה סמנטית. התפיסה עוסקת במתן פירוש לקלט החושי.** **ניסוי האור --ורטהיימר: נבדקים רואים שני הבזקי אור משתי נקודות שונות בפסקי זמן קרובים. הנבדקים דיווחו על נקודות אור אחת שנעה מנקודה אחת לשנייה.\ כלומר: התפיסה הפסיכולוגית היא דינמית ומתבססת על תנועה סובייקטיבית.\ החוויה התפיסתית שלנו מושפעת בעיקר מהאופן שבו אנחנו מפרשים את הגירויים. גם אם הגירויים עצמם נייחים, אנחנו נוטים להטיל עליהם פירוש של תנועה, והפירוש הזה הוא שקובע את התפיסה שלנו.** **כל שדה תפיסתי מחולק ל2: דמות ורקע. חלק אחר של השדה התפיסתי מתפקד כדמות וחלק אחר כרקע.\ זה עשוי להיות סובייקטיבי: החלק החשוב למתבונן נהפך לדמות וכל השאר הופך לרקע.\ זה עשוי להיות גם אובייקטיבי: הדמות מאופיינת בקווי מתאר בולטים ורציפים, צבעים עזים יותר בהירות גבוהה יחסית.** **עיקרון ההתחלפות בין הדמות והרקע: עם הזמן המערכת התפיסתית דורשת שינוי. ההתחלפות של דמות ורקע הינה תכונה יסודית של המערכת התפיסתית. (שני הפרצופים והגביע באמצע)** **גירויים רב-משמעיים (ambiguous figures):\ לשני החלקים יש סיכוי כמעט שווה לתפקד כדמות וכרקע. כל שדה תפיסתי הוא בסופו של דבר דו-משמעי אם מביטים בו זמן ארוך מספיק.** **אפקט סטרופ:** **הפרש בזמן התגובה לזיהוי צבע הדפוס בין גירויים לא תואמים לגירויים תואמים. (אדום, ירוק, כחול)\ מסקנה: לפעמים קשה לנו לעבור מדמות לרקע.** **המטרה של הגשטלט: להבין מה בני אדם חווים בזמן המפגש עם הסביבה.\ חוקי הגשטלט ניסחו למעלה ממאה חוקים שהם למעשה חוקי ארגון. החוקי הארגון הם חוקים פסיכולוגיים ולא פיזיקליים, ביולוגים או לוגיים.** **כאשר גירויים מופיעים הם מיד מתארגנים פסיכולוגית. חוקי הארגון פועלים באופן לא מודע ולא ניתן לבטל אותם. (למשל -- חוק הדימיון, חוק ההמשכיות)** **קביעויות תפיסתיות: יש פער בין הגירוי כפי שהוא מופיע על גבי השטח החושי (לדוגמה, על גבי הרשתית בראייה) לבין התוצר התפיסתי. בלעדיהן הינו חושבים שהעולם משתנה כל רגע.\ הקביעויות התפיסתיות אינן מושלמות.\ דוגמה לכך היא קביעת גודל, התפיסה של גודל האובייקט שונה מאוד מהגודל של ההיטל הרשתי (למשל, כשמשהו קרוב הוא נראה גדול יותר אבל אנחנו יודעים שבפועל הוא לא כ\"כ גדול.)** **קביעויות תפיסתיות מובילות לאשליות תפיסתיות -- מבוססות על קיומו של פער בין האומדן הפיזיקלי של הגירוי לאומדן הפסיכולוגי שלו. אשליות נוצרות כשיש פער גדול, או הפעלה לא מוצדקת של קביעויות תפיסתיות.** **\ ** [המהפכה הקוגנטיבית] =============================== [המהפכה וגורמיה] ---------------------------- במחצית הראשונה של המאה העשרים, עד לשנות החמישים המוקדמות הביהביוריסטים שלטו במדע הפסיכולוגיה וכל ניסיון לחקור את התהליכים המנטליים נתקל בהתנגדות מוחלטת. קמה קבוצה של חוקרים אשר התנגדו לתיאוריה הביהביוריסטית. הם טענו שלא רק שיש צורך אלא שגם יש דרך לחקור תהליכים מנטליים באופן מדעי. (כלומר -- צריך לחקור את \"הקופסה השחורה\") חוקרים כמו נועם חומסקי וג׳ורג מילר הובילו את מה שלאחר מכן נקרא **המהפכה הקוגניטיבית**. מהפכה מדעית, כמו מהפכה בשלטון, מתרחשת כאשר תאוריה מדעית דומיננטית מוחלפת על ידי תאוריה חדשה.\ אבל -- מה שעדיין נתפס כנכון -- נשאר! המתנגדים טענו שני טיעונים מרכזיים כנגד הביהביוריזם: 1. מדע הפסיכולוגיה יכול וחייב לחקור באופן מדעי תהליכים מנטליים כגון זכרון, שפה וחשיבה. 2. לא ניתן להבין התנהגות אך ורק על ידי בחינת הסביבה. יש התנהגויות אנושיות שחייבות להיות מוסברות על ידי גורמים פנימיים. **נעם חומסקי** שפה היא מולדת. ילדים מדברים משפטים תקניים ללא כל למידה, וללא כל חיזוק אפשרי.\ הילד יוצר משפטים שמעולם לא שמע מהוריו.\ ילדים מצייתים לחוקי התחביר של השפה, למרות שלא לימדו אותם שום מערכת חוקים דקדוקית. [הגשטלט וחומסקי:] יחידת המשמעות הבסיסית של השפה היא המשפט (״השלם״) ולא המילה הבודדת (״הרכיב״).\ דיבור מתחיל מרעיון בראשו של הדובר.\ משפט יכול להיות מובע במילים שונות וזו עדיין תהיה אותה משמעות.\ אין כמעט חשיבות למילים הבודדות. המילים הבודדות מקבלות את המשמעות שלהן רק ורק דרך המשפט שבו הן חברות. על פי חומסקי: התחביר, כללי הדקדוק, הם אוניברסליים, עוברים בתורשה ואין צורך ללמוד אותן. **ג\'ורג\' מילר** גורג׳ מילר, אחד ממנהיגי המהפכה הקוגניטיבית, רצה לחקור את גודלו של זיכרון העבודה. [זיכרון העבודה (Working Memory)] - הזיכרון בו אנו מחזיקים את המידע בכל רגע נתון. הוא מתעדכן מרגע לרגע. (למשל -- בזמן הרצאה יהיו בזיכרון העבודה המילים של המרצה.) איך מודדים את גודל זיכרון העבודה?\ גורג׳ מילר קרא רשימה של פריטים למשתתפים, למשל, רשימה של מספרים וביקש מהם לזכור אותם.\ המדד: כמה פריטים מהרשימה אנשים הצליחו לזכור מיד לאחר שהם למדו.\ מילר גילה שאנחנו מסוגלים לזכור בין 5 ל- 9 פריטים.\ הממצאים היו עקביים וחזרו על עצמם שוב ושוב כך שמילר כתב שהוא נרדף על ידי מספר מסוים שמופיע בכל סוגי הניסויים שהוא הריץ: \"Magical Number 7\"\ (לאחר מכן התגלה שהמספר 7 איננו נכון וכנראה שזה קרוב יותר ל- 4). עדיין הניסויים של מילר היו מהראשונים במהפכה הקוגניטיבית. [עקרונות הפסיכולוגיה הקוגנטיבית] -------------------------------------------- לפסיכולוגים קוגניטיביים יש לרוב שני כלי מדידה מרכזיים: 1. דיוק -- כמה תשובות נכונות/שגויות במטלה כלשהי. 2. זמן תגובה -- כמה זמן לקח לי להגיב מהרגע שהגירוי הופיע [מטלת החלטה לקסיקאלית] ---------------------------------- [שאלת המחקר:] כיצד המילים מאורגנות אצלנו במיינד? על המסך מופיעות מילים ולא מילים. [המטלה]: להחליט מהר ככל האפשר האם רצף האותיות הוא מילה או לא. המדד (משתנה תלוי): זמן התגובה מרגע הופעת המילה על המסך עד שהמשתתף לוחץ על המקש הנכון. [השערה]: המילים מסודרות לפי סדר הא״ב. [מסקנה 1]: אנחנו מגיבים מהר יותר למילים שכיחות יותר.\ [מסקנה 2]: אנחנו מגיבים לאט יותר למילים שרכשנו מאוחר יותר. [שאלת מחקר 2]: האם כל מילה מיוצגת אצלנו במיינד לבד או בקשר עם מילים אחרות כך שכאשר אנחנו שולפים מילה אחת זה גורם למילים אחרות, שקשורות, להיות יותר נגישות? [מסקנה]: כן, כשאנחנו רואים מילה ואז מילה אחרת שקשורה, זמן התגובה יהיה נמוך יותר. זה נקרא הטרמה סמנטית. ***הטרמה (priming):*** תהליך שבו הפעלה של מידע מסוים מגביר את ההסתברות שאותו מידע או מידע שקשור אליו יופעל בהמשך*.* [הטרמה סמנטית] מעידה שמילים לא מיוצגות אצלנו בראש בבידוד, או ברשימות אלא במעיין רשת סמנטית שניתן לתאר באופן גרפי כך שייצוגים של מילים הקשורות זו לזו במשמעות שלהן מיוצגות קרובות יותר אחת לשנייה במיינד שלנו. אנחנו לא יכולים לראות את הרשת הסמנטית ישירות אבל אנחנו יכולים למדוד אותה באמצעות ניסוי אשר בוחן התנהגות שבאה לידי ביטוי בזמן תגובה ולהסיק לגבי המבנה של הקשרים הסמנטיים במיינד. בדרך דומה ניתן לחקור גם כיצד מידע אחר, כגון ויזואלי או שמיעתי מיוצג במיינד שלנו. ניתן לחקור באופן מדעי עוד תהליכים מנטליים כגון קשב, זכרון ומודעות באמצעות כלים אובייקטיביים ואמפיריים. [קשב] ----------------- העולם שלנו בכל רגע נתון מלא בגירויים לכל החושים שלנו --מראות, קולות, ריחות תחושות. איך אנחנו מצליחים לעבד את כל המידע הזה? היכולת שלנו לעבד את כל המידע הזה בכל רגע נתון מוגבלת. אנחנו יכולים לעבד מידע ממספר מוגבל של מקורות. אז צריך מנגנון כלשהו שיקבע לאיזה מידע ניתן קדימות. קוראים למנגנון הזה: **קשב (attention).**\ (ניסוי הגורילה) [על בסיס מה קובע הקשב לאיזה מידע ניתן קדימות?] 1. 2. לתופעה הזו (של התמקדות בגירוי אחד ספציפי תוך כדי סינון של גירויים אחרים), בהקשר של שמיעה, קוראים אפקט מסיבת הקוקטייל (Cocktail Party Effect): אם אנחנו במסיבה ויש הרבה אנשים סביבנו אנחנו עדיין מצליחים להתמקד באנשים שאנחנו מדברים איתם, וגם אנחנו עדיין שמים לב כשהשם שלנו נאמר.\ הדגש הוא דווקא בעד כמה תשומת הלב שלנו יכולה להיות מכוונת מחדש בהתאם לחשיבות הגירוי השמיעתי.\ שמיעה של השם שלנו מכוונת את הקשר שלנו מחדש. דוגמה נוספת למשהו שמכוון את הקשב מחדש הוא בכי של תינוק. **תאוריית הפנס הקשבי**: בהתאם לתאוריה זו קשב הוא כמו פנס. הוא מאיר על האזור הויזואלי או המנטלי אליו הוא מכוון ולכן משפר את העיבוד של המידע באותו מקום. בעוד שהמקום שהפנס לא כוון אליו מעובד פחות. זה תואם את תאוריית הגשטלט -- יש דמות ורקע. [ייצוגים] --------------------- מה קורה למידע כאשר הוא נכנס למיינד? כמה הוא דומה לעולם שבחוץ? **״ייצוג״ --** **Representation** -- המיינד יוצר ייצוגים של העולם החיצוני מהמידע שמגיע אלינו מאברי החישה. [מחקר:] במחקר משנת 1930, הראו למשתתפים ציורים וביקשו מהם לשנן אותם כך שיוכלו לצייר אותם אחר מכך מהזכרון.\ [תוצאה:] אותה תמונה קיבלה פרשנות שונה ובהתאם ייצוג שונה במיינד בגלל התג המילולי שהיא קיבלה. הייצוג שהמיינד שלנו יוצר עבור העולם החיצוני איננו זהה לגירוי אלא גם מושפע מתהליכים מנטליים אשר מפרשים את המידע שנכנס בהתאם להקשר. **אותו קלט יכול לייצר ייצוגים שונים.** ייצוג = הגירוי + הפרשנות במיינד התגובה או ההתנהגות שלנו מושפעת מהייצוג שיצרנו ולא מהגירוי עצמו. **תהליכי מטה-מעלה** מושפעים מהגירוי עצמו אשר נכנס למיינד דרך אברי החישה שלנו ואמור להיות דומה לכולנו. **תהליכי מעלה-מטה** הם המחשבות, הידע, הזיכרונות, רגשות והציפיות שיש לנו במיינד והם שמשפיעים על הדרך בה אנו מייצגים את המידע שמגיע אלינו דרך אברי החישה. הייצוגים שאנחנו יוצרים הם שילוב של שני התהליכים האלה.\ ייצוגים לעולם לא זהים לגירויים בעולם, הם תמיד מושפעים גם מתהליכי מעלה-מטה. (תמיד ניצוק פרשנות לגירוי שאנחנו מקבלים.) הייצוגים משתנים בין אנשים שונים בהתאם לידע הקודם שלהם, התרבות ממנה הם באים. הייצוגים עשויים להשתנות מרגע אחד לשני אפילו בתוך אותו אדם בהתאם למצב רוח שלו, לידע חדש שהוא רכש על העולם וכדומה. תהליכי המטה-מעלה באים לידי ביטוי גם **בתהליכי הקשב.**\ הקשב מושפע מהמאפיינים הפיזיים של הגירויים כך שגירוי בולט, חזק או שינוי בגירוי ימשוך את הקשב. זהו תהליך אוטומטי שמבוצע על ידי תהליכי מטה-מעלה.\ אם הגירוי איננו ״מתחת לפנס״ אבל יש לו משמעות עבורנו - נסיט את הקשב שלנו אליו. תהליך זה מתרחש על ידי תהליכים של מעלה-מטה. **The McGurk effect** -- אם נשמע צליל ונראה תנועת שפתיים שאינה תואמת, אנחנו נחשוב שאנחנו שומעים את הצליל לפי מה שאנחנו רואים. המוח שלנו יכול ליצור ייצוגים גם מבלי לראות משהו ויזואלי. נעשה שימוש בידע שיש לנו על העולם בכדי ליצור ייצוג שלא הוצג לנו כלל מבחוץ. האם הייצוגים הם תפיסתיים (חושיים) או מילוליים? זה אחד הוויכוחים הארוכים ביותר בתחום בין שני חוקרים:\ **Kosslyn**: הייצוג המנטלי הינו ייצג שנוצר על ידי אותם מכניזמים שאנחנו משתמשים בהם בתהליך התפיסה. \[אם נדמיין תפוח אז ממש נראה בראש תמונה של תפוח\]\ **Pylyshyn**: הייצוג המנטלי איננו מבוסס על מערכת תפיסתית אלא על ידי ידע סמלי שיש לנו לגבי העולם (והידע הזה לא חייב להיות חושי אלא יכול להיות גם ידע מילולי). \[אם נדמיין תפוח אז נחשוב על תכונות שמאפיינות את התפוח\] בניסוי אחד שבדק את זה, הראו לנחקרים מפה של מקום דימיוני, ולאחר מכן העלימו את המפה וביקשו מהם להגיד כמה זמן ייקח להם להגיע ממקום אחד לאחר על המפה. נמצא שהזמן שלוקח לחשוב על הגעה ממקום אחד לשני במפה המנטלית הוא בפרופורציה למרחק בין שני המיקומים, כלומר הם יכלו לדמיין את זה.\ לעומת זאת, ניסויים אחרים הראו שיש הבדלים בין תפיסות בין ייצוגים מנטליים, במובן שלא כל דבר אנחנו מסוגלים לדמיין מנטלית. מכאן, החוקרי הסיקו שהמערכת שיוצרת את הייצוגים המנטליים אינה מבוססת רק על מערכת התפיסה. יש פער גדול בין המידע שנכנס למיינד שלנו לבין הדרך בה אנו מייצגים אותו. הייצוג הוא השילוב של המידע שנכנס באמצעות תהליכי מטה מעלה ישירות מהגירוי שמגיע אלינו דרך מערכת החישה ודרך תהליכי מעלה מטה אשר כוללים את הידע, הציפיות, הזיכרונות המחשבות והרגשות שלנו.\ חשוב להיות מודעים לפער הזה בין הגירוי עצמו לבין הדרך בה אנו מייצגים אותו מכיוון שמה שבסופו של דבר משפיע על ההתנהגות שלנו, בניגוד לטענה הביהיביוריסטית, הינו הייצוג ולא הגירוי עצמו. [זיכרון] -------------------- תהליך קוגנטיבי חשוב, אולי זה שהכי מגדיר את מי שאנחנו הוא הזיכרון. הזיכרון שלנו מורכב מכל החוויות החיים שלנו ומכל הידע שרכשנו. המידע מגיעו מהחושים שלנו ולפחות חלקו הופך לזיכרון שאנחנו יכולים לדווח עליו. גם כאן, תהליכי מעלה-מטה אשר מושפעים מגורמים כגון משמעות והקשר ותהליכים רבים אחרים יוצרים פער גדול בין המידע שנכנס לבין המידע שאנחנו מעלים כאשר אנחנו מנסים להיזכר. הזיכרון לא יהיה מדוייק וזהה בדיוק לחוויה. שליפה של זכרונות היא תהליך אקטיבי של בנייה מחדש, תוך שימוש בכל מידע שיש לנו. בזמן תהליך זה של בנייה מחודשת, אנחנו יכולים \"לזכור\" מידע קשור שלא היה חלק מהחוויה. החוקרת שהגיעה למסקנה הזו היא **אליזבת לופטוס**.\ **ניסוי**: משתתפים ראו סרט של התנגשות בין שתי מכוניות. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות ונשאלו: "What was the speed of the car when it **hit** the other car?\" "What was the speed of the car when it **smashed into** the other car?\" אחרי שבוע המשתתפים חזרו למעבדה ונשאלו האם הזכוכית של אחת המכוניות נשברה?\ התשובה האמיתית היא לא, אבל, יותר אנשים שהייתה להם המילה smash טעו וחשבו שכן הייתה זכוכית שנשברה. המילה שהעידה על פגיעה חזקה יותר גרמה להם לשינוי של הזיכרון.\ גם הדיווח על המהירות היה מושפע מהמילה שאליה הם נחשפו.\ ממצאי מחקר זה מראים שהתהליכי מעלה מטה שאינם נובעים מהגירוי שראינו משפיעים על איך אנו מייצגים את המידע ומדווחים עליו. זה נקרא \"זיכרון מובנה\" והוא יכול להיות מאוד שונה מהגירוי הנחווה באופן מקורי. חוקר נוסף שחקר את הזיכרון: **דניאל כהנמן.**\ ערך סדרה של ניסויים שמראה את הפער בין איך שאנחנו חווים את העולם בזמן הווה לבין איך שאנחנו זוכרים וההשלכה של זה.\ אנשים עברו פרוצדורה רפואית כואבת והתבקשו לדווח כמה כאב הם חשבים בכל רגע נתון במהלך ההליך.\ מדד את הכאב באמצעות הנתונים הבאים: הכאב שדווח בזמן ההליך, שיא הכאב, הכאב שדווח בסוף ההליך, ממוצע וסה\"כ דיווח הכאב, משך זמן ההליך הרפואי.\ נמצא שכאב קשור לשיא עוצמת הכאב, והכאב בסוף ההליך. לעומתם, הכאב בהתחלה, הממוצע, הסה\"כ ומשך ההליך לא ניבאו את הזיכרון.\ זיכרון האירוע לא מייצג את ההתנסות באופן אובייקטיבי אלא יותר מאפיינים מאוד ספציפיים שלו. [מתאם וסיבתיות] --------------------------- **מתאם (קורלציה)\ **[מתאם חיובי] -- ככל שמשתנה אחד עולה גם המשתנה השני עולה.\ [מתאם שלילי] -- ככל שמשתנה אחד עולה המשתנה השני יורד.\ במחקר מתאמי אפשר לומר שיש קשר אבל אי אפשר לומר שאחד גורם לשני. יתכן שמשתנה שלישי משפיע על שניהם. **מחקר סיבתי**\ ניסויים בהם מבצעים מניפולציה על משתנה אחד -- המשתנה הבלתי תלוי (independent variable) ובוחנים את ההשפעה שלו על משתנה אחר -- המשתנה התלוי (dependent variable).\ מנסים לקבוע האם שינוי במשתנה אחד גורם לשינוי במשתנה השני.\ [גורם הזמן:] כדי לקבוע סיבתיות חייבים שהמשתנה הבלתי תלוי יופיע לפני המשתנה התלוי.\ עדיין צריך לפסול הסברים חלופים/משתנים נוספים.\ אם רוצים לבחון האם משתנה אחד משפיע על השני אז צריך את הגישה הסיבתית. אנחנו צריכים לשלוט על המשתנה הראשון, לשנות אותו ולבחון את האפקט של השינוי הזה על המשתנה השני. **איך בוחרים אם לעשות מחקר מתאמי או סיבתי?** תלוי בהשערות, במגבלות מעשיות, ואתיות. **\ ** [פייק ניוז ועיבוד שלילה] ------------------------------------ למה אנשים ממשיכים להיות מושפעים ממידע גם כשהם יודעים שהוא לא נכון?  לפי שפינוזה, כדי להבין משהו אנחנו חייבים לרגע אחד להאמין לו, ואז לחשוב אם אנחנו מקבלים או מפריכים את הטענה. כלומר -- ברירת המחדל שלנו היא להאמין. מחקרים מראים שאנחנו נוטים להגיב בחיוב לשאלונים, ושאנחנו יוצאים זכרונות שווא. מחקרים נוספים מראים שאנחנו לא יכולים שלא להאמין לדברים שאנחנו קוראים. **מה מעורר אצלנו בראש כשאנחנו מעבדים שלילה?** כשאנחנו מעבדים ניסוח חיובי, עולה לנו סכמה של דברים קשורים. כשאנחנו מעבדים ניסוח שלילי, יש שני מודלים:\ [1-] **מודל האיחוד**: לוקחים את הסכמה השלילית ומעבדים אותה למשהו חיובי הפוך. למשל, אם אומרים לי שמישהו לא מסודר, אני אחשוב שהוא מבולגן \[מילה חיובית\], ואז אני חושבת על דברים קשורים.\ כשישאלו אותנו מה נאמר לנו, נגיד את המילה החיובית (מבולגן).\ [2-] **מודל הסכימה פלוס תג**: לוקחים את הסכמה החיובית ושוללים אותה. כלומר, אני חושבת על דברים חיוביים קשורים והופכת אותם ל\"לא\".\ במצב כזה אנחנו עשויים לאבד את ה\"לא\" ולזכור את החיובי (לזכור שהאדם מסודר).\ המודל הזה ייטה לקרות כאשר אנחנו משתמשים במילה שאין לה הפך (למשל -- \"רומנטי\") מאפיין עם הפך נקרא ביפולארי, ומאפיין ללא הפך נקרא יוניפולארי. בניסוי, נתנו לאנשים אדם עם תכונה ביפולארית חיובית ואז התנהגות ושאלו האם ההתנהגות תואמת את האדם. בהתנהגות תואמת, התגובה הייתה מהירה יותר.\ כשנתנו תכונה ביפולארית שלילית (\"לא מסודר\") גם כאן, בהתנהגויות תואמות התגובה הייתה מהירה יותר.\ כשנתנו תכונה יוניפולארית שלילית, דווקא ענו מהר יותר בהתנהגויות שלא תואמות. לאחר מכן נבדק הזיכרון. כשהניסוח היה חיובי, זכרו את התכונה. כשהוא היה שלילי, זכרו פחות, ובמיוחד כשזה היה משהו יוניפולארי (\"לא הרפתקן\" הפך ל\"הרפתקן\"). כלומר- כשאין לנו סכמה חיובית חלופית, אנחנו נוטים לאבד את ה\"לא\". סכימה חלופית היא לא רק סמנטית. סכימה חיובית חלופית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. התפיסה שלנו יכולה להשתנות גם מרקע, היכרות מוקדמת, רגש\... גם אם יש סכמה חיובית, לא בטוח שנשתמש בה. ממצא אחר, מצא שאנשים דכאוניים/נברנים נוטים לחשוב תמיד על השלילי (גם כשאומרים להם \"מטומטם\" וגם \"לא מטומטם\", גם שזה לא קשור לעצמם). [הרצאת אורח -- פסיכופתולוגיה -- אלחנן אדלר] ======================================================= פסיכופתולוגיה היא התחום בפסיכולוגיה שעוסק במחלות נפשיות. יש כל מיני גישות לפסיכופתולוגיה, נדבר על 4 מרכזיות. (מהספר) הפרעה פסיכולוגית היא אוסף של סימפטומים המאופיינים ע\"י הפרעה קלינית משמעותית בקוגניציה, ויסות רגשות או התנהגות. סימפטומים אלו מפריעים בהתנהלות היומיומית. רשימת ההפרעות הפסיכולוגיות מתעדכנת ב-DSM. יש הטוענים שהוא מרחיב יתר על המידה. בעיית גוף נפש: מה הקשר בין הגוף לבין הנפש? איך יש תקשורת בין הגוף וגם הנפש שלנו? יש הטוענים שזו בעיה שלעולם לא תהיה פתירה.\ גישות שונות נותנות פתרונות שונים לבעיה הזו. [הגישה הפסיכיאטרית/ביוכימית] ---------------------------------------- הפרעות נפשיות היא בעיה בתפקוד של נוירוטרנסמיטורים. כלומר -- בעיה ביוכימית. לכן, הפתרון הוא פתרון ביוכימי (תרופות). זה משפיע על התפיסה של האדם: מי שאנחנו זה בעצם הפעולות הכימיות שמרכיבות אותנו.\ זה הפתרון הביוכימי לבעיית גוף-נפש (דואליזם) אין שני חלקים (נפשי ופיזי) אלא הכל זה פיזי, ביוכימי. (זוהי הקצנה של הגישה הביוכימית אבל יש פסיכיאטרים ופילוסופים שבאמת מאמינים בכך).\ הפתרון הזה מעלה הרבה שאלות לגבי בחירה חופשית דוגמאות לנ\"ט שמשפיעים על התנהגות: **[דופמין]**\ עודף בדופמין עשוי לגרום לאדם להיות פסיכוטי.\ **מצב פסיכוטי (פסיכוזה)**: איבוד היכולת לתפוס את המציאות כפי שהיא, או לשפוט אותה כפי שהיא.\ [לתפוס] -- החושים שלי מתעתעים בי, אני רואה דברים שאינם או שומעים קולות (ראייה ושמיעה הן הפסיכוזות הנפוצות ביותר)\ [לשפוט] -- האדם רואה את הדברים כמו שהם, אבל שופט אותם בדרך אחרת. למשל -- אם יש מצלמות בכיתה, אני עשוי לחשוב שהשב\"כ עוקב אחריי\...\ התרופות היום לפסיכוזה הן תרופות שמפחיתות את רמות הדופמין במוח. מנגד, אם יש חוסר בדופמין הוא עשוי לסבול מהפרעות אחרות. חוסר אנרגיה, מוטיבציה, עשוי לגרום לדיכאון, הפרעת קשב (ADHD). לכן, תרופות להפרעת קשב מעלות את הדופמין באזורים מסוימים במוח. (אגב, אחת מתופעות הלוואי של תרופות כמו ריטלין עשויה להיות פסיכוזה ארעית (זה די נדיר).) **[נוראנדרנלין]**\ נ\"ט נוסף המשפיע על התנהגות הוא נוראנדרנלין: אם יש מעט מידי האדם יסבול מדיכאון, ויותר מידי הוא עשוי לסבול ממאניה (ההיפך מדיכאון, התלהבות יתר). \[בעיה בוויסות של נוראנדרנלין עשוי להסביר מאניה-דפרסיה, הפרעה בי פולארית.\] **[סרוטונין]**\ חוסר עשוי לגרום לחוסר אנרגיה, עייפות, חוסר תיאבון, מצב רוח רע, דיכאון. אחת התרופות הנפוצות לדיכאון היא תרופה שמשאירה את הפעילות של הסרוטונין יותר זמן בסינפסה (SSI, חוסם את הריאפטייק של הסרוטונין). **[גאבא]**\ כשגאבא פעיל בסינפסה הוא גורם לחרדה. לכן חלק מהתרופות נגד חרדה נועדו לגרום לעכבה של הפעילות של גאבא (בנזודיאזפינים). [הגישה ההתנהגותית] ------------------------------ **גישה זו תופסת קודם כל את הפסיכופתולוגיה שלנו כתוצאה של התניות.** **תזכורת לניסויים הבולטים בגישה זו: הניסוי של פבלוב, הניסוי של אלברט הקטן (למידת פחד מחולדה).** **הניסויים האלו, והגישה ההתנהגותית בכלל, עשויים ללמד אותנו למשל על איך אנשים מפתחים פוביות. הגירוי המותנה מתקשר אצלם לגירוי אחר, לא מותנה, שגורם לתגובה מותנית של חרדה.\ לפעמים אירוע יכול לקרות פעם אחת בלבד ולגרום להתניה. כשהאירוע הוא אירוע מאוד טראומטי או גורם לתגובה רגשית מאוד חזקה, פעם אחת בלבד יכולה להספיק.** **מצד שני, להרבה אנשים יש פוביות כשהן לא בהכרח לאחר שקרה להם משהו טראומטי.** **הסבר אחר יכול להיות למידה מאדם בוגר. למשל, אם ילד בן 5 הולך עם אבא ברחוב, ולפתע רואים איזה כלב גדול והאבא תופס לילד את היד חזק. זו לא טראומה, אבל זה מערער את הביטחון של הילד (הוא חושב שאבא לא מפחד מכלום ופתאום הוא מקבל תחושה מאבא שיש משהו מפחיד\...). הוא לא יזכור את האירוע הזה בכלל, אבל בעצם מתרחשת פה איזושהי התניה לא מודעת.** **הכחדת ההתניה: מראים את הגירוי המותנה מספיק פעמים ללא הגירוי הבלתי מותנה, עד שההתניה עוברת.** **אז למה לא מתרחשת הכחדה באופן טבעי? אנשים נמנעים מלהיחשף שוב לגירויים המותנים. במונחי התניה אופרנטית, זה חיזוק שלילי -- אני נמנע ממשהו שמפחיד אותי או גורם לי לתחושה לא נעימה.\ לכן, הימנעות היא הדבר הגרוע ביותר בפוביות. היא מתחזקת את ההפרעה. ההפרעה נולדה מהתניה קלאסית, ומשתמרת מהתניה אופרנטית.** **אבל, יש אנשים שלא נמנעים מהפוביות שלהם ובכל זאת לא מתרחשת הכחדה.\ למשל, אדם עם פוביה ממעליות שנמנע ממעליות, אבל רק כשהוא מבקר את אמא שלו פעמיים בשבוע (שגרה בקומה גבוהה בבניין) הוא עולה במעלית. הוא עולה רק עם אנשים אחרים, עוצם עיניים וקורא \"שמע ישראל\" בלב.\ הבעיה היא שהאדם מבצע התנהגויות ביטחון.** **מה המטרה בחשיפה? האם הבעיה היא להראות לאדם החרד שמה שהוא חרד ממנו לא יקרה? (למשל -- אם אדם שחרד ממעליות חרד שהכבל יקרע, האם אנחנו רוצים ללמד אותו שהכבל לא נקרע?)\ לא, זו לא התשובה. האדם יודע ומבין שהסיכוי שזה באמת יקרה הוא מאוד נמוך מלכתחילה. לכן, אפשר אפילו להגיד שזו לא הסיבה האמיתית שבגללה יש לו חרדה/פוביה. זו גם הסיבה שהוא לא חרד שאנשים אחרים ייכנסו למעליות (למשל המשפחה שלו). הוא גם יודע שכל כניסה למעלית מעוררת מחשבה ודימיון אודות כבל שנקרע, וזה מה שגורם לו לחרדה. כלומר, בפועל האדם חרד מהאדם של עצמו.\ לכן, מטרת החשיפה היא לגרום לאדם להבין שהוא מסוגל לשאת את החרדה של עצמו. החרדה לא גדולה עליו. הרגשות שהוא מרגיש הם לגיטימיים ולא בעייתיים -- זה שינוי התפיסה של תחושת החרדה.\ התנהגויות הביטחון מונעות מהאדם להבין שהוא מסוגל לשאת את החרדה, כיוון שכביכול הסיבה שבגללה אין לו חרדה הן התנהגויות הביטחון.\ חשיפה ללא התנהגויות ביטחון היא שיטת הטיפול היעילה ביותר להפרעות חרדה. (כולל OCD)** [הגישה הקוגנטיבית] ------------------------------ **אבי התאוריה -- בק.** **הטענה היא שלפעמים אנשים חושבים שאירועים/גירויים מסוימים גורמים לתגובות רגשיות מסוימות. למשל, מבחן גדול יגרום לי לחרדה; פרידה מבן זוג תגרום לי לדיכאון.\ אלא, שהאירוע לא גורם לתגובה הרגשית. הדבר שגורם לתגובה הוא [הפרשנות]. ההסבר לכך הוא פשוט: לא כולם סובלים מחרדת בחינות. יש אנשים שאדישים לבחינות. לכן, אי אפשר לטעון שהמבחן עצמו גורם לחרדה, אלא האופן שבו אני חווה את זה באופן סובייקטיבי.\ למשל -- יש הבדל בין אם אני חושבת שהמבחן בודק את היכולות שלי בשפה, או שהוא בודק אם אני חכמה באופן כללי, או שהוא בודק אם אני חכמה ולפיכך בודק אם אני בכלל שווה משהו.** **פסיכופתולוגיה היא הנטייה להיות עם פרשנויות מעוותות. נחקרו דפוסי הפרשנות של אנשים עם חרדה/דיכאון. כך יש לנו המשגה של פסיכופתולוגיה שלפיה הבעיה היא הנטייה לפרש אירועים בצורה מסוימת.\ לכן, הפתרון הוא זיהוי אופן הפרשנות ולגרום לאדם להבין שאופן הפרשנות שלו לא רציונלי. (למשל -- השוואה לאנשים אחרים. למה הם לא מרגישים ככה?)** [הגישה הפסיכודינמית] -------------------------------- **לפי גישה זו, הלא מודע עומד בבסיס של תהליכים מודעים. כלומר, דברים לא מודיעים יכולים להביא למצבים של פסיכופתולוגיה. לפעמים זה חוויות שחוויתי בשלבים מוקדמים של החיים שעיצבו לי את הנפש והעולם הפנימי שלי.** **עד פרויד חשבו שיש מודע ולא מודע, ושיש הפרדה ביניהם.\ פרויד אמר שגם הדברים המודעים מושפעים על ידי הדברים הלא מודעים.** **אריקסון טוען שבשלב הראשון של החיים (אמון מול חוסר אמון) ילדים קטנים מאוד תלויים בהורים שלהם. השאלה היא מה הם יפגשו במציאות כשהם צריכים את ההורים (רעבים, כואב להם\...). האם ההורים נענים? או לא נענים? או שנענים לפעמים ולפעמים לא ואז אי אפשר לצפות?\ אריקסון טוען שמה שהילד רוכש בשלב הזה של החיים זה את האמון שלו באנשים אחרים. אם הוא חווה חוויות של הורים שאפשר לסמוך עליהם, הוא יפתח באישיות שלו אמון באנשים. זה דבר שמאוד משפיע על אופי שלנו. חוסר אמון קיצוני עשוי להוביל לפרנויה.** **דוגמה נוספת: יש תכונות שאנחנו מפתחים שנועדו להגן עלינו, ואז הסימפטום עשוי להפוך לבעיה.\ פרויד במאמר שלו מ1917 שואל איך אפשר להסביר דיכאון שבו אנשים שונאים את עצמם, או אובדניים. הוא עונה שהדיכאון לא נובע סתם משנאה עצמית, אלא לאדם יש כעסים כלפי דמויות שנטשו אותו ופגעו בו, למשל ההורים. אבל הוא לא יכול לבטא את הכעס הזה (אולי חושש מנקמה\...), אז הוא מפנה אותו לאזורים אחרים (חוק שימור האנרגיה -- חייב להוציא את הכעס איפשהו). אחת האפשרויות זה להפנות את הכעס כלפי עצמי.\ כלומר -- דיכאון מקורו לא משנאה עצמית אלא משנאה או כעס כלפי אנשים אחרים.** **ילד שמרגיש שההורים לא אוהבים אותו, עשוי לחשוב שלא אוהבים אותו כיוון שהוא ילד רע. הפניית הבעיה כלפי עצמך -- להפוך את הבעיה למשהו שיש לי שליטה עליו, וזו הופכת להיות הבעיה.** **הגישה הפסיכודינמית תרצה להסביר מה הוביל לסימפטום הזה שהפך לבעיה.** [איזו גישה צודקת?] ------------------------------ **יש פה 4 הסתכלויות שונות על פסיכופתולוגיה, ואפשר להגיד לגבי כל אדם או כל מקרה איזו גישה מדברת אלינו יותר. לא חייב לבחור בגישה אחת.** **למשל -- יכולים להיות שני אנשים המעידים על דיכאון, אחד לא יודע למה והשני מספר שזה בעקבות פרידה שחווה. לגבי הראשון כנראה ניטה יותר לחשוב שיש חוסר בסרוטונין, לעומת האדם השני שנבין שזה כנראה נובע מהפרידה (קוגנטיבי).** [הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית (מהספר)] ----------------------------------------------- רואה הפרעות כתוצאה מאינטראקציה בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. לדוגמה, רגשות שליליים יכולים להוביל למחלות גופניות, ולהיפך. [הסיכון לפגוע בעצמך או באחרים (מהספר)] -------------------------------------------------- - הבדלים שונים בין אנשים משפיעים על אחוזי ההתאבדות זה משתנה בין מדינות, מגדרים, תכונות, גילאים, מצב סוציואקונומי ואפילו ביום בשבוע. - אנשים לרוב יבחרו במוות על מנת למנוע סבל עתידי ולמנוע עול על בני משפחתם. - מחשבות אובדניות מתעוררות לרוב מתחושות של בידוד וחוסר בחברה המקבלת אותנו. **סימני אזהרה**: רמזים מילוליים, שינויים פתאומיים במצב הרוח, נסיגה חברתית. - דרכים לעזור: הקשבה ואמפתיה; קישור לסיוע מקצועי או מרכזי תמיכה; פעולה מיידית במצב חירום (עזרה רפואית או פסיכולוגית) - לעיתים אנשים נוקטים בפגיעות עצמיות לא אובדניות. אלו הם אנשים שלרוב עברו בריונות, הטרדות או לחץ גבוה. הם לא טובים בוויסות רגשי והם לרוב מאוד ביקורתיים כלפי עצמם ואימפולסיביים. הם לרוב אינם אובדניים. - פגיעה עצמית יכולה לנבוע מכמה גורמים: הכאב מסיח את דעתם ממחשבות שליליות או אינטנסיביות; תשומת לב; שחרור אשמה ע\"י הענשה עצמית; התאמה לקבוצת עמיתים. [ ] [הפרעות הקשורות בחרדה (מהספר]) ---------------------------------------------------------- - הפרעת חרדה כללית: אדם יהיה לחוץ ולא רגוע כל הזמן, בלי סיבה נראית לעין. מלווה לרוב במצבי רוח מדוכאים. עלולה לגרום לבעיות פיזיולוגיות כמו לחץ דם גבוה. נוטה להתמוסס עם הזמן (זו הפרעה נדירה אחרי גיל 50) - הפרעת פאניקה: האדם יחווה התקפי פאניקה ויפחד מההתקפים הבאים. לרוב ינסו להימנע מלחזור לסיטואציה בה אירע התקף הפאניקה הקודם - פוביות ספציפיות: חרדה ממשהו ספציפי. לרוב האדם ימנע ממנו. - OCD -- מחשבות אובססיביות לא רצויות, והתנהגויות כפייתיות כתגובה לכך. (כלומר, זו הפרעה התנהגותית בתגובה למחשבות אובססיביות) - PTSD -- הפרעת דחק פוסט טראומטית. מושפעת מרמות הלחץ ברגע האמת (של הטראומה), מהאשמה עצמית ומרגישות יתר של מערכת עיבוד הרגשות. **\ ** [זיגמונד פרויד (1856-1939)] ======================================= פרויד טבע את המושג \"לא מודע\", מה ששינה את עולם הפסיכולוגיה. מדע הפסיכולוגיה נולד כמדע של התודעה. עד פרויד, לא עשו את ההבחנה בין המודע ללא מודע. הבהביוריסטים למשל, התעלמו לגמרי מהתודעה. פרויד הציג פסיכולוגיה אחרת, אשר במרכזה ניצבת לא התודעה אלא דווקא היעדרה. כלומר -- הלא מודע. עד עצם היום הזה אין הגדרה ברורה ללא מודע. פרויד ציין כי ממצאיו הם אחת מ\"שלוש המכות הגדולות\" שנחתו על האדם:\ 1- **הארץ אינה מרכז העולם**, אלא כוכב לכת שהוא אחד מקבוצה עצומה של כוכבים דומים לו. (קופרניקוס, גליליאו וקפלר)\ 2- **אבולוציה - האדם אינו ייצור ייחודי** אלא שלב גבוה בהתפתחות של מינים שמוצא כולם מצורות פשוטות יותר של חיים. (דארווין)\ 3- **האדם אנו שולט בצורה רציונאלית על חייו**. התנהגותו של האדם אינה נקבעת על פי שיקול דעת מושכל או על פי חוקי היגיון אלא מושפעת מכוחות לא מודעים שלרוב האדם כלל אינו ער לקיומם (פרויד) **ציר זמן**: ספריו הראשונים של פרויד נכתבו בתקופת הזוהר של וונדט וטיצ\'נר. הבשלת הפסיכואנליזה התרחשה בד בבד עם עליית קרנה של ההתנהגותנות בארה\"ב. תרומתו החלוצית של פרויד מתבטאת בכך שהעניק מקום חשוב ללא מודע בפסיכולוגיה של האדם. התרומה של פרויד מתבטאת לא בעצם השימוש במונח ״לא מודע״ אלא בגילוי המערכת הפסיכולוגית השלמה אשר מסתתרת מאחוריו. [המקרה של אנה או והולדת הפסיכואנליזה] ------------------------------------------------- ״אנה או״ (שם בדוי) סבלה משורה של סימפטומים קשים: איבוד זכרון, שיתוק ביד או ברגל, הפרעות בדיבור ובראייה. בבדיקות רפואיות נשלל כל בסיס אורגני (ביולוגי) להפרעות אלה לכן כינה אותן הממסד הרפואי בשם הכוללני ״היסטריה״(Hysteria).\ \[היסטריה נתפס כמשהו שרק נשים יכלו לסבול ממנו. המילה באה מהמילה \"רחם\". נתפס כ\"תלונות שווא\", נשים שמחפשות להתחמק מאחריות.\] אומרים שפרויד עצמו כלל לא טיפל באנה, אלא ידיד שלו, ברוייר, והם שוחחו על המקרה והתייעצו לגביו. ברוייר טיפל ב- ״אנה או״ באמצעות היפנוזה.\ [המטרה] הייתה לחשוף את מקורותיהם של הסימפטומים ההיסטריים. חשבו שעצם הזיהוי של מקור הסימפטום באמצעות היפנוזה והעלאתו לתודעה יוביל להפסקתו. [\ אמצעי]: שיחה עם המטופלת על הממצאים שעלו במהלך ההיפנוזה כדי לחדד את המודעות שלה למה שמתרחש.\ הטיפול היה ממושך, פגישות יומיומיות במשך יותר משנה.\ ברוייר שם לב שאנה מגלה סימנים של אהבה כלפיו. ברוייר גם החל לחוש את אותם רגשות כלפי אנה. לכן, הטיפול עם ברוייר הופסק. בהמשך היא הלכה לבי\"ח והחלימה, ואף הפכה לעו\"סית מאוד מוצלחת. ברוייר שוחח עם פרויד על המקרה של ״אנה או״ ובשיחות אלה הועלו כמה רעיונות שהפכו ליסודות של הפסיכואנליזה: **גורם ההיסטריה:** מצבים נפשיים נגרמים על ידי *\"רעיונות חולניים\"* או *\"רעיונות פתוגניים\"*. רעיונות אלו נחשבים מסוכנים לבריאות הנפש ולכן נדחקים מהמודעות. **מנגנון הדחקה:** האדם מדחיק רעיונות אלו כדי להימנע מהסכנה שהם מציבים למערכת הנפשית. ההדחקה אינה מוחקת את הרעיונות אלא משאירה אותם פעילים ברמה לא מודעת. **המחיר של הדחקה:**\ [אנרגיה נפשית:] שמירת הרעיונות המודחקים דורשת מאמץ נפשי מתמשך. יש צורך באנרגיה רבה כדי למנוע את עליית הרעיונות הללו לתודעה.\ [הופעת סימפטומים:] הסימפטומים הפיזיים והנפשיים של המטופל הם ביטויים ישירים של הרעיונות הפתוגניים המודחקים.\ לדוגמה: כאבים, שיתוק זמני, או חרדות בלתי מוסברות. **שיטת הטיפול**:\ [שחרור הסימפטומים:] ניתן לטפל ברעיונות פתוגניים על ידי העלאתם לתודעה דרך שיחה.\ [תהליך טיפולי:] העלאת הרעיון המודחק מאפשרת למטופל לחוות מחדש את הרגשות הקשורים בו. חוויה זו מסייעת לשחרור האנרגיה הנפשית, מה שמוביל להקלה והפחתת הסימפטומים. **העתקה (Transference):** במהלך הטיפול, מטופלים עלולים לפתח רגשות חזקים כלפי המטפל.\ רגשות אלו אינם ייחודיים לאדם מסוים אלא מהווים *העתקה של רגשות כלפי דמויות משמעותיות* מהעבר (כגון הורים או דמויות סמכותיות).\ (״אנה או״ אשר פיתחה רגשות חיבה כלפי ברוייר -- העתקה של רגשות כלפי אביה). **העתקת-נגד (Counter-Transference):** מטפלים, מצידם, עשויים לפתח רגשות כלפי מטופליהם במהלך הזמן.\ (אהדתו של ברוייר כלפי ״אנה או״ אינה חריגה אלא מהווה חלק טבעי מתהליך הטיפול הפסיכואנליטי).\ פרויד הדגיש כי הכרה בהעברת-נגד הכרחית לניהול נכון של מערכת היחסים הטיפולית. המקרה של ״אנה או״ סימן את ראשית הבנת התת-מודע ותפקידו בהתפתחות מחלות נפשיות. המקרה היווה בסיס לפיתוח שיטת הפסיכואנליזה של פרויד. [שיטת \"האסוציאציות החופשית\"] ------------------------------------------ פרויד זנח את ההיפנוזה כשיטת טיפול שגרתית. במקום זאת, עודד מטופלים להיזכר באופן מודע בחוויות מוקדמות הקשורות להפרעותיהם או לאירועים טראומתיים.\ כך נולדה שיטת **\"האסוציאציות החופשיות\"** (Free Associations)\ פרויד טען כי הפסיכואנליזה נולדה עם אימוץ שיטת האסוציאציות החופשיות. **מהלך הטיפול** בטכניקה של האסוציאציות החופשיות: במהלך האסוציאציות החופשיות, מטופלים דיברו באופן שוטף על חוויות ומחשבות.\ כאשר התקרבה השיחה לנושאים הקשורים להפרעותיהם, רבים נעצרו, שינו נושא, או התבדחו.\ פרויד כינה תופעה זו בשם *\"**התנגדות**\"* (Resistance). פרויד הבחין כי בני אדם משתמשים במנגנונים לא מודעים כדי להסתיר חוויות קשות מתודעתם.\ ״**מנגנוני הגנה**״ (defense mechanisms) - מנגנונים אשר מסייעים במניעת פגיעה נפשית ושמירה על איזון. הבת של פרויד, אנה פרויד, חשפה באופן שיטתי וסיווגה מנגנוני הגנה כגון:\ *הדחקה Repression))*, *השלכה Projection))*, *הכחשה Denial))*, *רציונליזציה Rationalization))* בשנת 1896 אביו של פרויד מת. מותו של אביו השפיע עליו באופן טראומטי. פרויד חווה תקופה של דיכאון והפסיק לעבוד למשך מספר חודשים.\ פרויד הבין כי הוא עצמו זקוק לטיפול. מתוך הבנה כי פסיכואנליזה עצמית אינה אפשרית, פיתח שיטה חלופית -- ***ניתוח חלומות*.**\ פרויד החל לנתח את חלומותיו שלו והפך זאת לפרקטיקה יומיומית. עם הזמן הפך ניתוח החלומות לכלי מרכזי בפסיכואנליזה. פרויד הצהיר כי *\"החלום הוא דרך המלך אל הלא-מודע\"*. חלומות שימשו ככלי להבנת רצונות, פחדים ודחפים מודחקים.\ שיטת ניתוח החלומות נותרה אחד מהמרכיבים המרכזיים בפסיכואנליזה עד היום. **החלום כראי לנפש:** פרויד הדגיש כי *החלום, ולא השיחה הרציונלית,* הוא הבמה שעליה משתקפים רצונותיו ומאווייו של האדם. רעיון זה חדר עמוק לתרבות הפופולרית והשפיע על אמנות, ספרות, וקולנוע. פרויד גיבש את הניסוח המקובל ביותר לגבי מבנה האישיות.\ הוא המשיג את האישיות כמערכת המורכבת משלוש פונקציות (מודל סטרוקטורלי): **האיד, האגו הסופר אגו**.\ פרויד טען ששלושת החלקים האלה קיימים אצל כל בני האדם ומגדירים את האישיות של כולם. **האיד (Id)**\ מייצג את *הכוחות היצריים, הראשוניים והחייתיים* באישיות האדם.\ מהווה את הרובד הקרוב ביותר לתהליכים *ביולוגיים* המתרחשים בגוף (לדוגמה: ירידה ברמת הסוכר בדם).\ האדם אינו מודע לתהליכים ביולוגיים ישירות, אלא *חווה אותם ברובד הפסיכולוגי* (כמו תחושת רעב).\ פועל על פי עקרון העונג (Pleasure Principle). חותר לסיפוק מיידי של צרכים ודחפים.\ מונחה על ידי אינסטינקטים גופניים כגון רעב, צמא ודחף מיני.\ לא מושפע ממוסר, היגיון או חוקים חברתיים.\ מאופיין על ידי **תהליכי חשיבה ראשוניים**. **האגו (Ego)**\ מטרתו לספק את צרכי הגוף, אך *באופן מציאותי ומעשי*.\ האגו צומח כתוצאה מההבנה ש*סיפוק מיידי אינו תמיד אפשרי* במציאות.\ מונחה על ידי *עקרון המציאות (Reality Principle)* ולא עקרון העונג בלבד. מכיר בכך שהמציאות מציבה מגבלות על סיפוק דחפים מידי.\ מונחה ע\"י *מציאת דרכים חלופיות ודחיית סיפוקים* עד למציאת פתרון מתאים.\ האגו משתמש **בתהליכי חשיבה משניים** -- תכנון, שיקול דעת, ולמידה מניסיון. תהליכים אלה כוללים: פתרון בעיות בצורה לוגית, שימוש בזיכרון ובניסיון עבר כדי לקדם סיפוק צרכים.\ האגו פועל באופן מודע ובשליטה עצמית. האגו פועל כדי לתווך בין:\ *האיד* -- שדורש סיפוק מידי.\ *המציאות* -- שמציבה מגבלות.\ *הסופר-אגו* -- שמכתיב ערכים מוסריים.\ תפקידו של האגו הוא למצוא *איזון בין דחפים, מוסר ומציאות*. **סופר אגו (Superego):**\ מופיע בשלב המאוחר ביותר בהתפתחות האישיות.\ מציין את הצד המוסרי והמצפוני באישיות.\ מורכב מהפנמת *נורמות חברתיות, חוקים וערכים* שהאדם לומד מהוריו ומהחברה. רעיונותיו של פרויד מהווים תשתית להבנת *פסיכולוגיה של האישיות* וכן *פסיכולוגיה אבנורמלית (חריגות נפשית)*. תיאוריות אלו עיצבו והגדירו מחדש את תחומי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה. [האם הפסיכואנליזה היא מדע?] --------------------------------------- הפסיכואנליזה אינה מבוססת על העלאת השערות וניסויים מבוקרים, ניתוח כמותי וסטטיסטי של תצפיות, מחקרים מרובי נבדקים. זה מעיד על כך שאיננה מדע. היא מבוססת על תצפיות של אנשים ספציפיים. הפילוסוף **קרל פופר** (Karl Popper) טען כי *הפסיכואנליזה אינה מדעית*, כיוון שאינה עומדת **בקריטריון ההפרכה.\ **פופר הדגיש כי מדע חייב לאפשר *הפרכה* האפשרות להוכיח שתיאוריה שגויה. תיאוריה מדעית חייבת להצביע על תצפיות אשר יפריכו אותה אם יתגלו, לנבא גם מה *לא* יתרחש. לטענת פופר, הפסיכואנליזה מסבירה *כל* תופעה או התנהגות, וגם את היפוכה.\ לכן, היא אינה ניתנת להפרכה -- מה שמונע ממנה להיות מדע במובן הקלאסי. **ביקורת נגדית:**\ חוקרים מסוימים חולקים על פופר וטוענים כי: *הפסיכואנליזה מספקת תצפיות שאפשר להפריך.*\ למשל, *ניבוי העלמות סימפטומים* בעקבות טיפול פסיכואנליטי יכול להיבחן אמפירית. קריטריון ההפרכה של פופר נתפס על ידי חוקרים רבים כ*עיקרון פשוט מדי*.\ לטענתם, הקריטריון מתעלם מ*תוכן התיאוריה המדעית, ההקשרים המורכבים* בין מושגים, השערות וממצאים בתוך מערכת תיאורטית רחבה.\ המדע כולל לעיתים *מודלים אידיאליים* המסייעים למדענים לדמיין ולהבין את העולם.\ למשל, *ניסויי מחשבה בפיזיקה* שמעולם לא בוצעו בפועל אך תרמו להבנת תופעות. (כמו החתול של שרדינגר) **מודלים כבסיס להסבר:** למרות שאינם ניתנים לתצפית ישירה, מודלים כאלה *מניבים רעיונות והסברים לתופעות נצפות*. יכול להיות שפשוט אין לנו כרגע דרך להפריך או לאשש את התאוריות של פרויד, אבל אולי בהמשך תהיה לנו. בעקבות כך, נוכל למצוא **הגדרה חלופית לתאוריה מדעית**: תוכן התיאוריה והתרומה שלה להבנת תופעות, לא רק השיטה בה היא נבחנת או מופרכת. הפסיכולוגיה המדע