הכנה למבדק סיכום נושא ראשון - עצמאות PDF

**[הכנה למבדק סיכום נושא ראשון -- עצמאות]** **[היצירות] :** **הזבוב שחלם שהוא נשר/ אאגסטו מונטרוסו** **הילדים / ג\'וברן חליל ג\'וברן** **בן של ראש המוסד / אתגר קרת** **לכל איש יש שם/ זלדה** **[לקראת המבדק עליכם להכיר :]** 1. **את תוכן היצירות שלמדנו ואת המשמעות שלהן.** 2. **אמצעים ספרותיים...

**[הכנה למבדק סיכום נושא ראשון -- עצמאות]** **[היצירות] :** **הזבוב שחלם שהוא נשר/ אאגסטו מונטרוסו** **הילדים / ג\'וברן חליל ג\'וברן** **בן של ראש המוסד / אתגר קרת** **לכל איש יש שם/ זלדה** **[לקראת המבדק עליכם להכיר :]** 1. **את תוכן היצירות שלמדנו ואת המשמעות שלהן.** 2. **אמצעים ספרותיים בתחום הסיפור הקצר:** 1. מבנה הסיפור הקצר 2. סוגי מספרים 3. סוגי דמויות 4. אמצעים אומנותיים. 3. **בתחום השירה** **אמצעים אומנותיים:** דימוי, מטאפורה, האנשה, ארמז/אלוזיה, ניגודים, חזרה. **[לקובץ זה מצורפים :]** 1. הסבר על אמצעים אומנותיים לסיפור הקצר ולשירה. 2. היצירות. 3. סיכומים של היצירות, הרעיונות המרכזים והאמצעים האומנותיים + דף תמצות הדברים החשובים לכל אחת מהיצירות. 4. שאלות חזרה. 5. מבדק לדוגמא. **בהצלחה!!** **[מבנה הסיפור הקצר:]** **[אקספוזיציה/ הצג]** - פתיחה בה הסופר מציג  את הדמויות, את הרקע, את הזמן המקום ואת הבעיה שהסיפור מעלה. הבעיה נרמזת באקספוזיציה ומתפתחת בהמשך העלילה. האקספוזיציה מופיעה בדרך כלל בהתחלת הסיפור, אך אפשר שהיא תופיע גם בתוך היצירה, בצורה מרוכזת או מפוזרת. **[סיבוך:]** השלב העלילתי שבו מופר המצב המאוזן שהיה לפני שהסתבכה העלילה. **[השיא:]** הנקודה בסיפור שבה הסיבוך מגיע לשיאו והוא המקום ה\"מותח\" ביותר בעלילה. **[התרה:]** ההתרה מסמנת את הפיתרון לבעיה שהוצגה בסיפור. הפתרון יכול להיות טוב או רע. **[סיום:]** - **סיום פתוח:** סיום שאין בו פתרון לבעיות שהוצגו במהלך הסיפור. הוא משאיר את הקורא במצב של אי וודאות באשר לגורל הגיבורים בעתיד. - **סיום סגור:** סיום שבו הבעיות שהוצגו במהלך הסיפור נפתרו. **[נקודת מפנה:]** נקודת מפנה היא נקודה בה העלילה מקבלת תפנית, ומה שקרה בעלילה עד אותו הרגע משתנה. היא יכולה להתרחש בכל מקום במהלך העלילה. **[סיפור מעגלי- סיפור]** מעגלי הוא סיפור שבו פרטים רבים המופיעים בתחילתו, שבים ומופיעים גם בסופו של הסיפור. הסיפור המעגלי נותן תחושה שבו הסיפור יכול לחזור על עצמו ולכן תחושה זו יוצרת מלכוד ואין מוצא. **[סוגי מספרים]** **[מספר גיבור-]** הוא הגיבור הראשי ביצירה. הוא מדווח ומעיד בעיקר  על חייו ועל דעותיו שלו ומגלה לנו את מעשיו ואת עולמו הפנימי. דווקא בשל היות המספר קרוב אל עצמו, על הקורא להיות חשדן מעט לגבי דבריו. **[מספר עד-]** מספר שידיעתו מוגבלת והוא דמות בתוך העולם שעליו הוא מספר. **[מספר \"כל יודע\"-]** מספר המתייחס אל העולם המסופר שלו כאל עולם בדוי.  על פי רוב הוא מספר בגוף שלישי, אך גם אם לא- לעולם אינו דמות מעולם היצירה. הוא יודע הכל על עולמם הפנימי של גיבוריו. הוא יודע מה מתרחש בתוכם ומוסר את רגשותיהם ואת דעותיהם. הוא מציג בו זמנית אירועים שונים, שהתרחשו בעת ובעונה אחת במקומות שונים. הוא מסוגל לנדוד מגיבור אחד, השרוי במקום פלוני, לגיבור נוסף, השרוי במקום אלמוני, ולספר מה עשו ומה חשו שניהם. **[סוגי דמויות:]** **[אנטי גיבור]**: דמות האנטי גיבור היא דמות מרכזית, שאינה מנהלת כל מאבק אקטיבי, אינה נשלטת על ידי אחרים ועל ידי המאורעות החיצוניים בסיפור, ואינה ניחנת בכריזמה או בזוהר כלשהו. **[דמות עגולה]:** דמות מורכבת ומתפתחת שמשתנה במהלך הסיפור. **[דמות שטוחה]:** אינה מתפתחת במהלך הסיפור, ולא חלים שינויים באופייה ובהתנהגותה. היא מתפקדת כדמות- עזר ותורמת לרקע ולעיצוב האווירה, שעליה מתבלטת הדמות הראשית. **[אמצעי עיצוב (ראשי תיבות : סר\"ן אמ\"א):]** [**סמל**-] משהו העומד במקום משהו אחר. \"משהו\" זה יכול להיות מלה או ניב, שם של אדם, מקום, מוצג, בעל-חיים, עץ וכו\' שיש לו משמעות עצמית משלו, אבל הוא נתפס גם כמייצג וכממחיש תכונה או רעיון, רגש או שאיפה, מושג או פעולה אחרים. **[רמזים מטרימים]** - לרמז מטרים יש חשיבות רבה, הוא מצוי ביצירה בצורה סמויה ומכוון את מחשבות הקורא למהלך ההתרחשות. הרמז המטרים רומז על מה שיקרה בהמשך. **[ניגודים-]** ניגוד בין שני דברים בעלילה שמביע את המשמעות. **[אנלוגיה (הקבלה)-]** הקבלה הנוצרת בין שתי דמויות או מקומות, שיש ביניהן לפחות נקודת דמיון אחת ונקודת שוני אחת. בעזרתה אנלוגיה ניתן ללמוד על מערכות משולבות של זהויות וניגודים. האנלוגיה יכולה לגבש את מבנה העלילה ולהעניק ליצירה ממד אסתטי מצד אחד וממד פסיכולוגי עמוק מצד נוסף. - **אנלוגיה ניגודית-** מצביעה על ניגוד בין הדמויות או המקומות. - **אנלוגיה ישירה**- מצביעה על דמיון בין הדמויות או המקומות. **[מוטיב-]** חפץ, אירוע או רצף מלים החוזרים פעמים אחדות ומתקשרים לתוכן היצירה. תפקיד המוטיב הוא לקדם את העלילה ולתרום למשמעותה. [**לייט מוטיב**-] מוטיב מנחה ביצירה המשתלט על שאר המוטיבים ביצירה, ומארגן אותם סביבו. לדוגמא -- בסיפור \"האדונית והרוכל\" **[אירוניה-]** פער בין מה שכתוב לבין מה שהקורא מבין, הפער גורם לקורא להבין את כוונתו המקורית של המספר **[אמצעים אומנותיים בשירה]** **[מטאפורה]-** יוצרת זהות משתמעת בין שני דברים הלקוחים מעולמות תוכן שונים לחלוטין. הזיהוי נעשה בלי כ\' הדמיון או מלת השוואה אחרת. תכונה מסוימת מושאלת ממוצג למוצג ומעניקה לציור הלשוני החדש משמעות נוספת ויופי. \"עיניה התכסו עננים\", \"אני חולה עליך\", \"יש לו לב זהב\" ועוד. **[דימוי-]**  ציור לשוני הבא להשוות בין שני עצמים, הבאים זה לעומת זה. שני העצמים שונים זה מזה, אך אפשר להשוות ביניהם בתכונה אחת, במצב או בפעולה המשותפת לשניהם. דימוי יסומן תמיד על ידי כ\' או כמו. לדוגמא: *\"ישנתי כמו תינוק\"*, \" גבוה כברוש\", \"שחור כפחם\", \"מהיר כצ\'יטה\" וכו\'. **[האנשה]**- ציור לשוני המציג דומם או צומח,  בעל חיים, רעיון, הרגשה כאילו הם אנושיים. אובייקטים דוממים או בעלי חיים וכו\' יכולים לחשוב, להביע רגשות ולהתנהג כמו בני אדם. לדוגמא:  *השמים בוכים, המנוע של הרכב משתעל, הערפל חיבק אותה, ועוד.* **[אלוזיה/ ארמז]** - רמז בגוף היצירה, המפנה את הקורא ליצירת ספרות אחרת, להקשר מקראי, ליצירת אמנות אחרת, לאירוע היסטורי, לדמות היסטורית וכו\'. ההשוואה שנוצרת תורמת להבנת משמעות היצירה. לדוגמא: \"כותנות פסים לבש הגן\" ארמז לכותנת הפסים של יוסף. \"הם צמד חמד, ממש רומאו ויוליה\" ארמז לדרמה רומיאו ויוליה מאת שייקספיר. **[חזרה-]** תופעה ספרותית המביאה פריט מתחום הלשון, המיבנה, המקצב, המצלול וכו\', החוזר במהלך היצירה, פעמיים או יותר,  כמו שהוא או בשינויים קלים. החזרה מדגישה את הפריט החוזר, אם בגלל חשיבותו או בגלל מצב רוחו של הדובר- השרוי בשמחה או בצער, בזעם או בפיוס, בתודה או בהערצה, כשהמגמה היא לסכם ולשכנע. **[ניגודים-]** הניגוד יכול להיות בנושאים שונים: חפצים, דמויות, מצבים ועוד. הניגוד נועד כדי להעביר את משמעות השיר. **[סמלים:]** מילים בשיר אשר טעונות בסמליות. למשל המילה \"לב\" המסמלת לרוב רגשות, \"יונה לבנה\" המסמלת שלום, צבע אדום המסמל דם, וכדומה. **[הזבוב שחלם שהוא נשר / אאוגוסטו מונטרוסו]** היה היה פעם זבוב שחלם כל לילה שהוא נשר ושהוא מעופף לו בהרי האלפים ובהרי האנדים.\ בהתחלה לא ידע את נפשו מרוב אושר; אבל כעבור זמן-מה החל הדבר להעיק עליו, כי חש שהכנפיים גדולות מדי בשבילו, הגוף כבד מדי, המקור קשה מדי והציפורניים חזקות מדי; בקיצור, שכל המנגנון הגדול הזה מפריע לו לשוטט להנאתו על העוגות הטעימות או על הטינופות של בני-האדם, וגם להתנגש בכוונה התנגשויות מכאיבות בחלונות חדרו. למעשה לא השתוקק להלך בגדולות, בגבהים, באוויר הפתוח, וגם לא למטה מזה.\ אבל כשהיה מתעורר, הצטער תמיד בכל ליבו על שאינו נשר שמסוגל לנסוק להרים,\ והתעצב על שהוא זבוב, ולכן הרבה כל-כך להתעופף, ולהתרוצץ, ולחוג באוויר, עד אשר לאט-לאט, בלילה, שב והניח את רקותיו על הכר. **\ ** **[נושא החודש -- \'עצמאות\' ]** \'התחלות חדשות\' והגשמת חלומות, התמודדות עם אתגרים המזמנים שינוי, סיום שלב אחד בחיים, והתחלה של שלב חדש. **[נושא הסיפור ומשמעותו ]** מסופר על זבוב שחולם מדי לילה שהוא נשר המעופף גבוה בהרים, אך מגלה שגוף הנשר מכביד עליו ומונע ממנו ליהנות מחיי הזבוב. כשהוא מתעורר, הוא מצטער שאינו נשר, אך ממשיך להתנהג כזבוב. הסיפור מתאר באופן סמלי את המתח בין השאיפה להיות מישהו אחר, לבין הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. הוא מדגיש את המורכבות של חלומות ושאיפות, ומראה שלעתים האושר טמון בהכרה וקבלה של הייחודיות שלנו, ויכולתנו להתפתח משם. **[ניתוח ופרשנות ]** הסיפור מתחיל כמו אגדה -- \"היה היה\", כבר לפי הפתיחה ניתן להסיק כי מדובר כאן במשל, ושישנו רובד גלוי בסיפור, ורובד סמוי. **[ברובד הגלוי]** -- מסופר על זבוב אשר חולם כל לילה כי הוא נשר. בהתחלה הוא מאושר מכך, אך לאט לאט הדבר מתחיל להעיק עליו, וכל העניין הזה של להפוך לנשר קצת גדול עליו משום שאינו יכול יותר לעשות את הדברים שכה אהב לעשות בתור זבוב. **[ברובד הסמוי]** -- מוסר ההשכל בסיפור מנסה להראות לנו כי כדי להגשים את החלומות שלנו, עלינו לצאת ממקום הנוחות. ואם נקשר זאת לנושא של העצמאות, אז ניתן לומר כי העצמאות מגיעה אלינו רק לאחר שאנו לוקחים אחריות. **\" למעשה לא השתוקק להלך בגדולות, בגבהים, באוויר הפתוח, וגם לא למטה מזה.\ אבל כשהיה מתעורר, הצטער תמיד בכל ליבו על שאינו נשר שמסוגל לנסוק להרים,\ והתעצב על שהוא זבוב, ולכן הרבה כל-כך להתעופף, ולהתרוצץ, ולחוג באוויר, עד\ אשר לאט-לאט, בלילה, שב והניח את רקותיו על הכר.\"** זהו סיפור על תחושת הדילמה הטבועה בטבע האנושי. האדם חי תמיד בתחושת החמצה, שהדשא של השכן ירוק יותר. ממש כמו אותו זבוב, שחלם שהוא נשר. הוא רק שכח מספר דברים -- שבתור זבוב הוא עף למרחקים קצרים (ולא ארוכים כמו של נשר), שמשקל גופו נמוך, ושאינו עוף טרף. כל חסרונותיו הם חלק ממהותו, ולעולם לא יוכל לנהוג כנשר\...הנשר חג ונוסק להרים, ממריא-עוף, וגופו אחר לחלוטין. לכן האושר הרגעי שחש הזבוב בהתחלה, אח\"כ נעלם. רצונו לחיות חיים אחרים, גורם לו סבל והתנגשויות מכאיבות, במיוחד שהזבוב נשאר במקום הנוחות שלו, ולא לוקח אחריות על תהליך ודרך שיכולים לקרב אותו אל החלום. ניתן ללמוד רבות על הטבע האנושי דרך אותו זבוב. הזבוב שואף להיות מי שהוא לא. הוא מוכן לשלם מחיר כבד כדי ליהנות, ולו לרגע, את ההנאה הגלומה שיש בחוויה להמריא כנשר, להיות חזק ועצום כמותו. הסיפור מבקר שאפתנות שאינה יודעת גבול, חלומות שווא, שמתפוגגים בפוגשם את המציאות. הם לא נותנים מנוח ושלווה נפשית לחולם אותם. חלומות על ציפייה להנאה, שנעלמת, כי כשהאדם עוזב את הסביבה המוכרת לו, ומנסה להיות מה שהוא לא, בתוך \"תפאורה\" אחרת - כל המשמעות שחיפש בחייו האחרים נעלמת\... השאלות המתעוררות עם קריאת הסיפור : האם שווה להתהדר בכנפי נשרים, שאינן מתאימות לאדם הקטן הפשוט? האם שווה לחפש אושר במקום אחר וכה להתייגע בשל החיפוש הזה? לסבול דרך שתעיק עלינו, שתגרום להתנגשויות, ולמחיר שכזה? מהו המחיר להגשמת חלומות? מה המגבלות שלנו להגשמת החלומות מצד אחד, ומצד שני איך כן אפשר בכל אופן לממש את משאלות הלב? **[קישור לנושא של החודש] -** תחילת השנה היא תמיד זמן לשאיפות ולחלומות, הזדמנות להמציא את עצמנו מחדש. איך מגשימים שאיפות להצליח בחברה חדשה? בלימודים? מה אפשר לעשות כדי לשנות את הדפוסים המוכרים, להתגבר על חששות ולגלות שאנחנו יכולים יותר ממה שדמיינו? שמחת המימוש וההצלחה קשורה ליכולת לקחת אחריות, אחריות מובילה לעצמאות, עצמאות מובילה להרגשה חיובית של שמחה והצלחה וחוזר חלילה. **עצמאות** כיף/ שמחה אחריות **[מבנה עלילה ]** **[אקספוזיציה\\הצג ]** הדמות הראשית בסיפור היא הזבוב, המקום לא ידוע, הזמן -- היה היה, זמן לא מוגדר, אירוע החלימה קורא בלילה. **[סיבוך ]** הזבוב חולם שהוא נשר, מנסה להגשים את שאיפות ליבו להיות גדול, עם כנפיים גדולות, ולעוף מאוד גבוה לפסגות של הרים. **[התרה ]** הזבוב מתעורר ומגלה שכנשר הוא לא יכול לעשות את אותם הדברים שהוא אוהב לעשות כזבוב. **[סיום ]** זהו סיפור עם סוף מעגלי משום שהזבוב אינו מסופק ממהותו כנשר כאשר הוא חולם, אך גם כאשר הוא מתעורר, הוא שוב אינו מסופק מהווייתו כזבוב. הסיפור מתחיל ומסתיים בשינה, יוצר מבנה מעגלי המדגיש את הלכידות של הזבוב במצבו. המבנה המעגלי מחזק את תחושת חוסר המוצא ואת הקושי של הזבוב לשנות את מצבו. **[דמויות]** הדמויות בסיפור הן הזבוב והנשר. הזבוב ישן בלילה וחולם שהוא נשר. בעזרת הניגוד בין שתי הדמויות הללו, אנו יכולים להבין את המהות והמשמעות של הסיפור, משום שהם מייצרים לנו מתח בין החלום, לבין המציאות, בין שאיפות הלב לצורך לקחת אחריות ולהשתנות על מנת לממש אותם. **[אמצעים אומנותיים]** **[הסמליות בסיפור]** \- **הזבוב** מסמל את היומיומי, הפשוט, אולי אף את ה\"נחות\" בעיני החברה. \- **הנשר** מסמל עוצמה, חופש, שאיפות גבוהות. \- **הרי האלפים והאנדים** מסמלים גובה, הישגיות, אתגר. \- **עוגות וטינופות** מסמלות את החיים הנמוכים הפשוטים והיומיומיים,. **[הניגודיות בסיפור]** הסיפור בנוי על ניגודים בולטים: \- זבוב מול נשר \- מציאות מול חלום \- קטן מול גדול \- נמוך מול גבוה \- יומיומי מול נשגב הניגודיות מדגישה את הפער בין מצבו הנוכחי של הזבוב לבין שאיפותיו, ומעצימה את המתח הפנימי שהוא חווה. **[האנאלוגיה]** הסיפור כולו יכול להיתפס כאנלוגיה לחיי האדם: \- החלום על להיות מישהו אחר. \- הקושי לקבל את עצמנו. \- המאבק בין שאיפות גבוהות למציאות יומיומית. האנלוגיה מאפשרת לקורא להזדהות עם הזבוב ולראות בסיפורו משל לחיי אנוש. **[חזרתיות בסיפור]** \- החלום חוזר על עצמו \"כל לילה\". \- הזבוב חוזר על פעולות של תעופה והתרוצצות במהלך היום. החזרתיות מדגישה את המחזוריות בחייו של הזבוב, ואת הקושי שלו לצאת מהדפוס שנוצר. **[תיאורים מפורטים ]** הסיפור מכיל תיאורים מפורטים של תחושות הזבוב כשהוא נשר: \- \"הכנפיים גדולות מדי\" \- \"הגוף כבד מדי\" \- \"המקור קשה מדי\" \- \"הציפורניים חזקות מדי\" התיאורים המפורטים מעצימים את תחושת אי-הנוחות וחוסר ההתאמה שחש הזבוב בחלומו, מעצימים את הפער בין שאיפותיו ליכולותיו. **[האירוניה והפרדוקס בסיפור]** \- הזבוב מצטער כשהוא מתעורר על כך שאינו נשר, למרות שבחלום עצמו הדבר מעיק עליו. \- הוא מנסה לחקות את הנשר במציאות, אך זה רק מדגיש את היותו זבוב. האירוניה מדגישה את הפרדוקס בחייו של הזבוב ואת חוסר שביעות הרצון שלו בכל מצב. הפרדוקס מדגיש את המורכבות של הזהות העצמית של הזבוב, ואת הקושי למצוא סיפוק והגשמה. **[המבנה המעגלי של הסיפור]** הסיפור מתחיל ומסתיים בשינה, יוצר מבנה מעגלי המדגיש את הלכידות של הזבוב במצבו. המבנה המעגלי מחזק את תחושת חוסר המוצא ואת הקושי של הזבוב לשנות את מצבו. **[לסיכום]** הסיפור מציף דילמות אוניברסליות : הפער בין חלום למציאות, הקושי בקבלה עצמית, והמתח בין שאיפות גבוהות, לחיי היומיום. אך אם נהיה מחוברים ומודעים לעצמנו נגלה שישנם יתרונות ברורים בלשאוף גבוה ולצאת מאזור הנוחות שלנו, ועל ידי לקיחת אחריות להצליח להגשים את עצמנו ולהיות מסופקים. לקיחת אחריות מובילה לעצמאות, ומאפשרת לסלול דרך אישית להגשמת שאיפות וחלומות. **[שאלות חזרה -- הזבוב שחלם להיות נשר]** **חלק א\': הבנת הטקסט** 1. מהו החלום החוזר של הזבוב? 2. מדוע החלום מתחיל להעיק על הזבוב? 3. כיצד משפיע החלום על התנהגות הזבוב במציאות? **חלק ב\': ניתוח ופרשנות** 4\. מה לדעתכם מסמל הנשר בסיפור? ומה מסמל הזבוב? 5\. האם לדעתכם הזבוב צריך להמשיך לחלום או לקבל את עצמו כפי שהוא? נמקו. 6\. כיצד בא לידי ביטוי המתח בין חלום למציאות בסיפור? **חלק ג\': עצמאות ואחריות אישית** 7\. כיצד מתבטאת העצמאות של הזבוב בסיפור? 8\. האם לדעתכם הזבוב לוקח אחריות על חייו? הסבירו. 9\. מה הייתם מייעצים לזבוב כדי שיפתח יותר עצמאות ואחריות אישית? **חלק ד\': הסתכלות אישית** 10\. האם אתם מזדהים עם הזבוב בסיפור? במה? 11\. ספרו על מקרה בו הרגשתם פער בין מי שאתם לבין מי שהייתם רוצים להיות. כיצד התמודדתם עם זה? 12\. כיצד לדעתכם ניתן לפתח עצמאות ואחריות אישית בחיי היומיום? **[\ הילדים / ג\'ובראן חליל ג\'ובראן]** ילדיכם אינם ילדיכם,\ אלא פרי געגועי החיים אל עצמם: כי באים המה דרככם, אך לא מכם, חיים עמכם, אך אינם שייכים לכם. תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם,\ כי להם הגיגיהם. גופם ישכון בבתיכם,אך לא נשמתם,\ כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -\ שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם. אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם, אך אל לכם לעשותם כמותכם\ כי החיים פניהם קדימה לא אחור, ולא יתרפקו על האתמול. אתם הקשֶת ממנה כחיצי חיים, ילדיכם שלוחים,\ הקשָת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,\ ברצותו כופף קשתו למען חציו הנורים למרחקים -- התרצו לידיו המותחות קשתיכם כי אוהב הוא את החצים במעופם. גם את הקשתות הנענות לידו. **[על השיר -- \"הילדים\"]** **ג\'ובראן חליל ג\'ובראן** הינו סופר ומשורר לבנוני-אמריקאי החי בין 1883-1931. נולד בלבנון, נסע לארה\"ב, ובהמשך נסע לפריז ולמד ציור אצל הצייר והפסל רודן. חזר לניו יורק, שם כתב בערבית ובאנגלית ותרגם את יצירותיו. המפורסם ביצירותיו הינו קובץ המשלים והסיפורים שנקרא \"הנביא\". ג\'ובראן נוקט עמדה חינוכית ביצירותיו. השיר \"על הילדים\" יוצר אופי הגותי על יחסי הורים וילדים. המשורר מנסה להשפיע על ההורים להתנהג בצורה נכונה אל ילדיהם. השיר בנוי כחטיבה אחת ללא חלוקה לבתים משום שהוא בעל תוכן פילוסופי הגותי. **[הדובר פותח את השיר בפניה אל ההורים: ]** \"ילדיכם אינם ילדיכם\" -- הפניה אל ההורים מציגה עמדה פרובוקטיבית, הוא מבטל דבר מובן מאליו שילדים שייכים להורים, הוא מסביר את עמדתו בשורה השנייה \"באים המה דרכם\", **כלומר:** הילדים הם יצירה ביולוגית של הוריהם, הם מבטאים את התשוקה של ההורים להנציח את עצמם, אך הדובר טוען כי השייכות של הילדים להוריהם אינה מקנה להורים לשלוט בנפשם של הילדים. בהמשך השיר אומר הדובר שעל ההורים **להפריד בין האהבה לשליטה**. הוא פונה אליהם ואומר \"תנו לילדכם את אהבתכם\", אך הוא מדגיש שאל להורים לשלוט במחשבתם ונשמתם של הילדים. בשורה השמינית הדובר מנמק מדוע על ההורים לתת חופש לילדיהם - משום שנשמתם של הילדים \"מסתופפת בבית המחר\" -- כלומר, הילדים הם דור העתיד. הם צריכים לבנות זהות אחרת שונה מהוריהם, אסור להורה לנסות להפוך את ילדיו העתק של דמותו משום שהוא שייך לדור העבר וילדיו הם דור העתיד. הורה שמפריע או מכשיל את תהליך האינדיבידואציה בעצם פוגע במהלך הטבעי של החיים משום \"כי החיים פניהם קדימה\". בשורות האחרונות של השיר מתאר הדובר את יחסי ההורים והילדים באמצעות תמונה שיש בה דימוי מרכזי שהוא הקשת. הוא אומר: **\"אתם הקשת, ממנה, כחיצי חיים ילדכם שלוחים\".** ההורה הינו אמצעי שאמור לשלוח את ילדיו קדימה. הקשת (אלוהים) מכוון את ההורים, מכופף את הקשת כדי שהחיצים יגיעו למרחקים. כלומר, רצונו של האל הוא שהילדים יקבלו תמיכה לעוף קדימה, לרוץ לקראת העתיד ולא ישקעו בעבר. **הדובר מבקש מההורים**: \"יתרצו לידיו השותפות את קשתכם\", כלומר: עליכם לענות לרצון האל, להגמיש את עמדותיכם, להשתנות לפי רוח התקופה. השיר מסתיים בנימוק כי \"אוהב את החיצים במעופם\", כלומר: רצון האל הוא התפתחותם של הילדים. הנימוק שמופיע בסיום של השיר הוא משכנע ביותר, משום שהדובר וקהל הקוראים הדתיים המאמינים, מקבלים את רצון האל ללא ערעור. **[האמצעים האמנותיים בשיר \"הילדים\" מאת חליל ג\'ובראן]** השיר הוא שיר פילוסופי הבא לתאר תפיסת חיים שרואה אחרת את הקשר והיחסים בין הדורות, הדובר מנסה לעזור להורים להוריד מחשיבותם העצמית בגידול הילדים -- ולהבין שהם כלי שמאפשר לאלוהים ולחיים להביא את הנשמות האלו לעולם החיים. 1[. **מטאפורות**] **חץ וקשת** - הדובר משווה את ההורים לקשת ואת הילדים לחיצים. ההורים הם כלי שדרכו הילדים נשלחים אל העתיד, אך אינם קובעים את מסלולם. \"אתם הקשתות שמהן ילדיכם כחיצים חיים נשלחים הלאה.\" **\"פרי געגועי החיים\" --** הילדים מושווים לפירות, ואת החיים לעץ. כשם שהעץ שואף להמשכיות ומוציא פירות, כך החיים שואפים להמשכיות והילדים הם הפירות של החיים. **\"אתם הבתים המארחים אותם, אך לא חדריהם.\" --** ההורים מושווים לבתים שמארחים את הילדים, הם הכלי המכיל אותם, אבל כמו בכל בית, החדר האישי של הילד הוא פרטי, וההורים לא הכלי שמכיל אותם שם, בחדר הפרטי עולמו של הילד הוא שלו בלבד. **2[. דימוי]** **\"כחיצי חיים\" -** הדובר משווה את הילדים לחיצים שנורים מהקשת, ופונים תמיד לכיוון אחד, אל העתיד. **3[. האנשה]** **\"געגועי החיים אל עצמם\" --** הדובר נותן תכונות אנושיות לחיים, יש להם רגשות, הם מתגעגעים אל עצמם, ולכן החיים גורמים לכך שהכל בטבע מתרבה, כדי שיהיה לו המשכיות, והחיים יוכלו להמשיך להתקיים. **\"החיים פניהם קדימה\" --** גם כאן החיים מקבלים תכונות אנושיות יש להם פנים, והם מפנים את המבט שלהם קדימה, אל העתיד. **\"התרצו לידיו המותחות את קשתיכם\" --** האנשה לאלוהים, הוא הקשת, יש לו ידיים שמותחות את הקשת, הקשת הם ההורים והחצים הם הילדים. **\"בית המחר\" --** האנשה של הזמן, העתיד מכונה בית המחר. **4[. ניגודים וחזרתיות]** **\"ילדכם אינם ילדכם\" --** הדובר טוען שהילדים אינם בבעלות ההורים, ההורים הם רק כלי שדרכו הילדים באים לעולם. השיר בנוי עם משפטי ניגוד כשהמילה אך חוזרת על עצמה ומסייגת את החלק הראשון של המשפט. הדובר מראה שיש ביחס של ההורים בעלות יתר, ומדריך אותם מה לא בבעלותם. \"כי באים המה דרככם, **אך** לא מכם\" \"חיים עמכם, **אך** אינם שייכים לכם\" \"תנו לילדיכם את אהבתכם, **אך** לא את מחשבותיכם\" **[5. סמלים:]** הקשת - סמל להכוונה והדרכה. החץ - סמל לחופש ועצמאות. המחר - סמל לעתיד. **[המשמעות והמסר של השיר \"הילדים\" ]** 1\. ילדים אינם רכוש הוריהם, אלא יצורים עצמאיים שנשלחו לעולם דרך הוריהם כחלק מהמשכיות החיים. 2\. תפקיד ההורים הוא לאהוב, לתמוך ולכוון את ילדיהם, אך לא לכפות עליהם את דעותיהם ואורח חייהם. 3\. הילדים שייכים לעתיד שההורים לא יוכלו להגיע אליו, ולכן עליהם לכבד את דרכם הייחודית. 4\. על ההורים להבין שהחיים נעים קדימה, ואין לנסות לעצב את הילדים לפי דפוסי העבר. 5\. יש להכיר בכך שכוח עליון מוביל את הילדים בדרכם, וההורים הם רק כלי להגשמת ייעוד זה. **[\ ]** **[שאלות חזרה -- \"הילדים\"]** **חלק א\': הבנת הטקסט:** 1\. מהי המסר המרכזי של השיר כפי שאת/ה מבין אותו? 2\. מהו הדגש העיקרי של המחבר בנוגע לילדים ויחסם להם? 3\. מהו התפקיד שהמחבר מייחס להורים כלפי ילדיהם? **חלק ב\' : ניתוח ופרשנות:** 1\. כיצד משתקף רעיון העצמאות והנפרדות של הילדים מהוריהם בטקסט? 2\. מהם הביטויים והתיאורים המשמעותיים בשיר המבטאים את מהות היחס בין הורים לילדים? 3\. איך משתקפת התפיסה של המחבר לגבי תפקיד ההורים בהבניית אישיותם של הילדים? **חלק ג\' : עצמאות ואחריות אישית:** 1\. כיצד הקביעה \"ילדיכם אינם ילדיכם\" מעצימה את הצורך בעצמאות של הילדים? 2\. באילו דרכים מעודד המחבר את ההורים לאפשר לילדיהם להתפתח באופן עצמאי? 3\. מהו התפקיד שהמחבר מייחס להורים בפיתוח האחריות האישית של הילדים? **חלק ד\'** :**נקודת המבט האישית של הקורא:** 1\. כיצד הדברים בשיר מהדהדים עבורך באופן אישי בתפיסתך את מהות היחסים בין הורים לילדים? 2\. מהי התובנה המרכזית שעולה עבורך מהשיר והאם היא מתקשרת להתנסויותיך האישיות? 3\. איך השיר מעורר אצלך מחשבות לגבי תפקידך כהורה או כילד בעתיד? **[הבן של ראש המוסד \\ אתגר קרת]** הבן של ראש המוסד אפילו לא ידע שהוא הבן של ראש המוסד. הוא חשב שאבא שלו קבלן עפר. וכשאבא שלו היה שולף כל בוקר מהמגרה התחתונה את ה\"בראטה\" המקוצר ובודק אחד אחד את קליעי ה-0.38 \"ספיישל\" במחסניתו, הוא חשב שזה בגלל שאביו עובד הרבה עם ערבים מהשטחים. לבן של ראש המוסד היו רגליים דקות וארוכות ושם מצחיק. קראו לו אלכס, על שם חבר של אבא שלו שנהרג במלחמת ששת הימים, וכשהיית רואה אותו בקיץ במכנסיים קצרים מתנודד על שתי הכלונסאות הדקות והלבנבנות שלו, היית חושב שעוד רגע יקרוס תחתיו. וגם השם הזה \"אלכס\". הוא נראה כל כך לא הבן של ראש המוסד שלפעמים יכולת לעצור ולשאול את עצמך אם זה לא עוד תעלול של אבא שלו, הראש של המוסד, כדי להסתיר את זהותו האמיתית. היו ימים שבהם לא היה יוצא ראש המוסד מהבית, בימים אחרים היה חוזר ממש מאוחר. בימים האלה כשהיה חוזר היה מחייך חיוך עייף אל הבן של ראש המוסד ואל אמו ואומר \"אל תשאלו איזה יום היה לי\" והם לא היו שואלים, וממשיכים לראות טלוויזיה או להכין שיעורים לבית ספר. גם אם היו שואלים הוא ממילא לא היה עונה. לבן של ראש המוסד הייתה חברה, קראו לה גבי. הם היו מדברים אחד עם השני על הכל. גבי והוא היו לרוב מדברים בזמן ששכבו על הרצפה בחדר שלו. הם היו שוכבים בצורת \"ד\" כשהראש של גבי מונח על הבן של הבן של ראש המוסד. אמא של גבית מתה כשהייתה תינוקת, אבל סיפרה לאלכס שהיא ממש זוכרת איך ינקה לה מהשד. הזכרון הכי רחוק של הבן של ראש המוסד היה מגיל שנתיים וחצי בערך. צפירות מחרישות אוזניים מרעידות את המכונית, ואבא שלו יושב מאחורי ההגה שקט כמו בודהה \"מצדי שיצפרו עד מחר, אביבה\" הוא אומר בקולו השקט \"בסוף יישבר להם\" ו\"מצדי שגם הוא יבכה עד מחר, בסוף גם לו ישבר\" לגבי היה חבר קודם, קראו לו סימון. סימון למד אתם פעם באותה כיתה בתיכון, אבל העיפו אותו בתחילת \"שביעית\" והוא התחיל לעבוד אצל אבא שלו, כי זרק על סגנית המנהל לבנה. אבא של סימון היה גם כן קבלן עפר, והוא לא סבל את הבן של ראש המוסד. \"כל הזמן רק מדברים על המכרזים בהם זכתה החברה שלו\" אמר פעם לסימון \"אבל אף פעם לא ראיתי אותו יושב על דחפור, מרים פרוייקט אחד באוויר\" סימון ואבא שלו חשבו שמדובר כאן בקנוניה, שהחברה של ראש המוסד מקבלת כספים ממשרדים ממשלתיים על פרויקטים שלא עשתה. מחשבה שהיתה בהחלט מעוגנת במציאות. אם מוסיפים לכך את העובדה שהבן של ראש המוסד גנב לסימון את החברה שלו, קל מאוד להבין מדוע שנא סימון את הבל של ראש המוסד שנאה תהומית. פעם אחת הלך הבן של ראש המוסד לשחק כדורסל ב\"ספורטק\". הוא הלך עם חבר שלו, ליהוא. ליהוא היה גבוה וחסון, ושתק כל הזמן. הרבה אנשים חשבו שליהוא שותק בגלל שהוא טמבל. זה לא היה נכון. הוא אמנם לא היה גאון הדור אבל גם לא היה אידיוט. מבחינות מסויימות הרבה יותר התאים שליהוא יהיה הבן של ראש המוסד מהבן האמיתי שלו. קור הרוח והשקט הנפשי שלו, היו רק כמה מהתכונות שהפכו אותו מועמד אידילאי לתפקיד בנו של ראש המוסד. ובאמת, ראש המוסד אהב את ליהוא מאוד. כשליהוא היה מגיע אליהם הביתה היה ראש המוסד חובט בכתפו בידידות ואומר \"מה העניינים, גבר?\" וליהוא היה מחייך וממשיך לשתוק. זו היתה מחווה יוצאת דופן. ראש המוסד אף פעם לא חבט בכתפו של הבן של ראש המוסד, למשל. הוא לא היה חובט בכתפו של אף אחד חוץ מזו של ליהוא ושל סגן ראש אמ\"ן, וגם זה רק בגלל ששניהם היו יחד בקורס קצינים והצילו זה את חייו של זה מספר דו-ספרתי של פעמים. כשהתחיל להחשיך, גמרו לשחק והבן של ראש המוסד התחיל לחזור הביתה. להיוא נשאר אחרון במגרש גדי להתאמן בקליעה לסל, כמו תמיד. הבן של ראש המוסד עבר דרך גן ההרפתקאות והסתכל במתקנים הישנים. לא היה שם אף אחד כי כבר התחיל רדת חושך. לא היה שם אף אחד חוץ מסימון שישב על השפה של ארגז החול, ונראה כאילו שתה יותר מדי. סימון היה מאוד מדוכדך באותו ערב, גם בגלל שהרס לאבא שלו את אחד הדחפורים, אבל בעיקר בגלל שגילה שאחותו מזדיינת עם אחד הפועלים הערבים שלהם. הוא גמר כבר חמש בירות והרגיש שהוא עומד להקיא. הבן של ראש המוסד עבר קרוב לסימון, בלי בכלל לדעת שסימון זה סימון, כי הפנים של סימון היו בחושך, בעוד שפניו של הבן של ראש המוסד היו מוארות. \"רק אתה היית חסר לי\" אמר סימון ותפס את הבן של ראש המוסד בחולצה. \"רק אתה הייתה חסר לי\" אמר שוב ושבלף מהכיס שלו סכין קפיצית. הסכין עשתה רעש של \"שלאק\" וקפץ ממנה הלהב. סימון כל כך שמח לראות את הבן של ראש המוסד מפחד, שמיד עברה לו הבחילה. בראש שלו רצו עשרות רעיונות איך להשפיל את בנו של ראש המוסד עד עפר. \"אתה יודע\" שיקר לבן של ראש המוסד\" גבי תמיד אוהבת לספר כמה הזין שלך קטן, למה שלא תוריד את המכנסיים שאני אוכל לראות לבד\". ואחרי שהכריח אותו להוריד את המכנסיים והתחתונים, לקח ממנו סימון גם את החוצה שלו. סימון קשר את הבגדים לאבן גדולה, זרק אותה לירקון, הלך הביתה ולמחרת התעורר עם כאב ראש נורא. הבן של ראש המוסד נאלץ לדדות הביתה ערום על הכלונסאות שלו, כדי שלבסוף, כשיפתח את הדלת, יתקע בו אביו מבט המום. אבא שלו דרש ממנו לספר תיכף ומיד את כל מה שקרה. והוא סיפור לו על הסכין ועל סימון. ואבא שלו שאל אם סימון נגע בו בכלל, ואם ניסה להתנגד, ואם גם ליהוא התפשט, כי הבן של ראש המוסד שכח להגיד לו שליהוא נשאר במגרש להתאמן. אחרי שגמר לחקור אותו אמר ראש המוסד \"טוב, אתה יכול ללכת להתלבש\" והתיישב מאחורי שולחן העבודה שלו כועס. הבן של ראש המוסד נכנס למיטה שלו ערום, משך את השמיכה מעל הראש שלו והתחיל לבכות. אחר כך שמע את אבא שלו צועק בסלון בפעם הראשונה בחיים שלו. ומבעד לשמיכה הצליחו לחדור רק חלק מהמילים כמו \"בגללך\" \"אפילו לא שריטה\" \"לא, אני לא מגזים\" ו\" ליהוא למשל\". בבוקר שאחרי בדק ראש המוסד את הכדורים במחסנית של ה\"בארטה\" והחזיר את האקדח למגירה. אחר כך הסיע את הבן שלו לבית-ספר. כל הדרך לא דיברו מילה, כמו תמיד. בשעה שתיים סיים הבן של ראש המוסד את ארוחת הצהריים, ואמר שהוא הולך לשחק כדורסל. בערב, כשחזר הבן של ראש המוסד, חייך אל אביו ואמו חיוך עייף ואמר \"אל תשאלו איזה יום היה לי\" והם לא שאלו. אחר כך כשאביו הלך לשירותים ואמו כבר ישנה, החזיר את האקדח למקומו במגירה התחתונה. גם אם היו שואלים הוא ממילא לא היה עונה. **[נושא החודש -- עצמאות]** **בסיפור הזה נסתכל על** **העצמאות בכוח הבחירה. היכולת לבחור, להפעיל שיקול דעת, ולשאת באופן עצמאי בתוצאות של הבחירות.** **[תקציר וניתוח הסיפור]** אלכס הוא בנו של ראש המוסד. לאביו אין שם ולאחר האזכור ראשוני של שמו של אלכס, גם הוא יאבד את שמו ויכונה \"הבן של ראש המוסד\". אלכס בכלל לא יודע שאביו הוא ראש המוסד וחושב שהוא קבלן עפר. לאב יש טקס כל בוקר -- הוא מוציא את אקדחו מהמגירה ובודק את הקליעים. אלכס, שאינו מודע לעיסוקו של אביו, חושב שהוא מחזיק אקדח בגלל שהוא עובד עם פועלים ערבים מהשטחים. הערפל סביב עיסוקו של אביו מאפיל גם על היחסים ביניהם, בהם האב מנוכר לבנו. אלכס מתואר כגבוה ובעל רגליים דקות, לא מבנה גוף המתאים לבנו של איש ביטחון. בימים בהם האב חוזר מאוחר הביתה, הוא מחייך חיוך עייף ואומר \"אל תשאלו איזה יום היה לי\". אלכס ואימו לא שואלים וגם אם היו שואלים, הוא לא היה משיב. לאלכס יש חברה בשם גבי. זהו שם גברי במקורו וגבי אכן מתוארת לרגע בלשון זכר. הזיכרון המוקדם ביותר של אלכס (וכפי הנראה הזיכרון המכונן את אישיותו) הוא מסביבות גיל שנתיים וחצי ובו הוא נסע עם משפחתו באוטו, בזמן שצפירות ממכוניות אחרות החרישו את אזניו. האב מתעלם מהצפירות ואומר שבסוף יישבר להם. בגלל הצפירות הבן לא הפסיק לבכות וגם עליו האב אומר שבסוף יישבר לו. כבר בזיכרון מכונן זה נחשף היחס המנוכר של האב אל בנו. לגבי היה חבר לפני אלכס בשם סימון. מכיוון שסימון זרק לבנה על המנהלת כאשר הם היו בכיתה ח\', הוא סולק מביה\"ס. אביו של סימון היה קבלן עפר באמת והוא לא אהב את ראש המוסד, מכיוון שה\"חברה\" שלו זוכה בהמון מכרזים ולכן חשד כי היא מקבלת כספים ממשרדים ממשלתיים על פרוייקטים שהיא בכלל לא ביצעה. בנוסף על כך, מכיוון שכעת אלכס הוא חבר של גבי, סימון שונא את אלכס. לאלכס חבר בשם ליהוא. לפי שמו של החבר, נוכחותו בסיפור היא עבור אלכס. אלכס נזקק לליהוא, מכיוון שהאחרון הוא ההיפוך הגמור לאלכס -- גבוה, חסון, בעל שקט נפשי וקור רוח. למרות שליהוא בקושי מדבר, הוא אינו קשה הבנה. אלכס מאוד אוהב אותו. כשהיה מגיע אליהם הביתה, ראש המוסד היה טופח על כתפו ושואל אותו \"מה העניינים גבר?\", יחס שראש המוסד מעולם לא העניק לבנו. בנקודת הסיבוך של הסיפור, ליהוא ואלכס הלכו לשחק כדורסל בספורטק. בשלב מסוים אלכס רצה לחזור הביתה וליהוא נשאר במגרש להמשיך להתאמן. בדרך הביתה, אלכס פגש את סימון שיכור. הוא שתה מכיוון שהוא היה מבואס מכך שהוא הרס לאביו דחפור, אך בעיקר מכיוון שהוא גילה שאחותו שוכבת עם אחד הפועלים הערבים העובדים עבור אביו. סימון תפס את אלכס בחולצה, הוציא סכין ואיים עליו. סימון אמר לו כי גבי מספרת לכולם שיש לו זין קטן ואמר לו להתפשט על מנת להוכיח לו אחרת. לאחר שאלכס התפשט, סימון זרק את בגדיו לירקון ואלכס נאלץ לחזור הביתה עירום. כשהגיע הביתה, האב דרש ממנו לספר לו הכול. במהלך הסיפור, האב שאל האם הוא ניסה להתנגד. לאחר השיחה ביניהם, הבן נכנס עירום למיטה ובכה. הוא שמע מהסלון את האב גוער באימו והצליח לקלוט חצאי משפטים כמו \"בגללך\", \"לא, אני לא מגזים\" ו\"ליהוא למשל\". למחרת היה אחד הימים בהם ראש המוסד לא לקח את אקדחו לעבודה. הוא הסיע את אלכס לביה\"ס אך הם לא דיברו כלל במהלך הנסיעה, כמו תמיד. בערב חזר הבן, חייך חיוך עייף ואמר \"אל תשאלו איזה יום היה לי\" והם לא שאלו. בסוף הסיפור, הבן החזיר את האקדח למגירה. **[קישור לנושא החודש]** בסיפור הזה נסתכל על העצמאות בכוח הבחירה. היכולת לבחור, להפעיל שיקול דעת, ולשאת באופן עצמאי בתוצאות של הבחירות. היכולות שלנו לגבש זהות כרוכה בלקיחת אחריות, לקיחת אחריות היא היכולת שלנו לגבש זהות עצמית אוטונומית, וזהות עצמית משמעותה עצמאות. אלכס עובר תהליך אישי, מנער שנגרר לתוך מציאות חייו, אל מישהו שהאירוע המרכזי בסיפור משנה אותו, גורם לו לתפוס צד ולקחת אחריות על עצמו ולצאת לפעולה. נשאר לבחון האם הבחירה שלו היתה טובה, והאם היא תועיל לו ולהמשך חייו. **[מבנה עלילה ]** **[אקספוזיציה ]** בתחילתו של הסיפור אנחנו מכירים את \'אלכס\' שהוא \'הבן של ראש המוסד\'. אלכס מתואר כנער חלוש וצנום, ההפך הגמור מאבא שלו -- ראש המוסד. בתחילת הסיפור מספרים לנו שראש המוסד טוען כל בוקר את האקדח שלו ומכניס למגירה, וזהו רמז מטרים לסכנה, ולאירועים שיקרו בסוף הסיפור (צ\'כוב-\"אקדח שמופיע במערכה ראשונה\...) **[סיבוך]** הסיפור מסתבך כאשר אלכס פוגש בסימון, אשר מאיים עליו עם סכין ומכריח אותו להתפשט. אלכס המושפל חוזר הביתה ערום ומתמודד שם עם תגובתו הלא מכילה של אביו. **[שיא]** שיא הסיפור גם הוא מתרחש במפגש בין אלכס לסימון, משום ששם מתקיימת שיאה של הדרמה. **[נקודת מפנה]** נקודת המפנה בסיפור היא כאשר אלכס המושפל מתעורר בבוקר ואנו מגלים כי עשה שימוש כלשהו באקדח של אביו. זאת הנקודה בסיפור בה אלכס הופך מפאסיבי לאקטיבי. **[התרה ]** הפתרון בסיפור מתרחש גם הוא כאשר אלכס המושפל מתעורר בבוקר ואנו מגלים כי עשה שימוש כלשהו באקדח של אביו**,** ככל הנראה כדי לנקום בסימון שהתעלל בו. **[סיום הסיפור ]** לסיום יש סוף פתוח, כלומר אנחנו יכולים לשער מה יהיה הלאה, המספר לא אומר לנו. אלכס מחזיר את האקדח, אבל את התוצאות של השימוש באקדח אנחנו יכולים רק לשער. [ ] **[אמצעים אומנותיים -- ]** **[רמז מטרים --]** בתחילתו של הסיפור מוזכר האקדח, אותו ראש המוסד בודק בכל פעם לפני שהוא מכניס למגירה. כאן אנחנו מתחברים למשפט המפורסם של צ\'כוב -- \"אקדח שמופיע במערכה ראשונה, כנראה שיעשה בו שימוש עד המערכה האחרונה\", כלומר האקדח לא מופיע סתם בתחילת הסיפור, ובהצגתו נרמז לנו כנראה שיעשה בו שימוש. זהו **רמז מטרים** המרמז לנו על הסכנה הצפויה בהמשך הסיפור. תפקידו של רמז מטרים הוא לייצר מתח ולהניע את העלילה. **[אנלוגיה ניגודית --]** האנלוגיה (ההשוואה) הניגודית בסיפור מתקיימת בין אלכס לבין אביו, ראש המוסד, ובין אלכס לחברו \'ליהוא\'. בשתי ההשוואות הללו ניתן לראות את הפער בין תיאורו של אלכס כנער רזה וחלשלוש, המתואר לאורך כל הסיפור כדמות \'לא גברית\', לעומת זאת, הדמויות של ראש המוסד ושל ליהוא, מתוארות בסיפור כחזקות ודומיננטיות, כלומר בדיוק מה שהחברה מגדירה כדמויות \'גבריות\'. **ההשוואה הניגודית** בין הדמויות הללו, מדגישה את הרעיון והמסר של הסיפור, בכך שאלכס לבסוף החליט ללכת לפי הגדרות החברה, ולהתנהג בצורה גברית, כמו שאבא שלו היה מצפה ממנו. **[איפיון הדמויות בסיפור ]** 1. **[אלכס (הבן של ראש המוסד):]** \- נער בעל רגליים דקות וארוכות (\"כלונסאות דקות ולבנבנות\") \- קרוי על שם חבר של אביו שנהרג במלחמת ששת הימים \- נראה שברירי ולא מתאים לדימוי של בן ראש המוסד \- נמצא בקשר רומנטי עם נערה בשם גבי \- מתואר כדמות פסיבית יחסית \- בסוף הסיפור מתגלה שיש בו גם צד נסתר ואפל כשהוא מחזיר את האקדח למגירה. 2. **[ראש המוסד (האב):]** \- מתחזה לקבלן עפר כדי להסתיר את זהותו האמיתית \- מחזיק אקדח \"בראטה\" ובודק אותו מדי בוקר \- שומר על שתיקה ושליטה עצמית (\"שקט כמו בודהה\") \- לא מגלה חיבה גלויה לבנו, בניגוד ליחסו החם לליהוא \- עובד שעות לא סדירות **3. ליהוא (החבר):** \- גבוה וחסון \- שתקן באופיו \- מתואר כבעל תכונות שיותר מתאימות לבן של ראש המוסד \- זוכה לחיבה מיוחדת מצד ראש המוסד \- אהוב על ראש המוסד יותר מבנו שלו **4. גבי (החברה):** **-** חברתו של אלכס \- מקיימת עם אלכס שיחות אינטימיות בחדרו \- היתה בעבר בקשר עם סימון **5. סימון:** \- חבר לשעבר של גבי \- הורחק מבית הספר בגלל אלימות \- עובד אצל אביו שהוא קבלן עפר \- שונא את אלכס ואת אביו \- מתואר כדמות אלימה ונקמני **[שאלות חזרה -- הבן של ראש המוסד]** **חלק א\': הבנת הטקסט** 1\. מדוע חושב סימון שאביו של אלכס אינו קבלן עפר אמיתי? בסס את תשובתך על הכתוב. 2\. תאר את מערכת היחסים בין אלכס לגבי כפי שהיא משתקפת בסיפור. 3\. מהי התגובה של ראש המוסד כשבנו חוזר הביתה ערום? האם היא מפתיעה? הסבר. **חלק ב\': ניתוח ופרשנות** 1\. הסבר כיצד משמש מוטיב השתיקה בסיפור ומה תפקידו בעיצוב היחסים בין הדמויות. 2\. כיצד מתפתחת דמותו של אלכס לאורך הסיפור? התייחס לנקודת המפנה המרכזית. 3\. מהי המשמעות הסמלית של האקדח בסיפור? התייחס לתחילת הסיפור ולסופו. **חלק ג\': עצמאות ואחריות אישית** 1\. האם לדעתך מעשיו של אלכס בסוף הסיפור מעידים על התבגרות או על הידרדרות? נמק. 2\. כיצד משפיעה הכפילות בחיי המשפחה על התפתחותו של אלכס? 3\. מדוע לדעתך בוחר אלכס לפעול באופן עצמאי ולא לסמוך על הגנת אביו? מה זה מלמד על דמותו? **חלק ד\': נקודת המבט האישית של הקורא** 1\. איזו דמות בסיפור עוררה בך את ההזדהות הרבה ביותר? הסבר מדוע. 2\. האם לדעתך הסיפור מציג עמדה מוסרית ברורה כלפי נקמה? נמק את תשובתך. 3\. כיצד משפיע הסיום הפתוח של הסיפור על המסר שלו? האם היית מעדיף/ה סיום ברור יותר? ### ### לכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם / זלדה לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים\ וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ\ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיוּכוֹ\ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג\ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים\ וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו\ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת\ וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו\ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו\ וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ\ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שנתנו לו שונאיו\ ונתנה לו אהבתו\ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו\ וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתּוֹ\ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּנָה\ וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ\ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם\ שֶנָּתַן לוֹ הַיָם\ וְנָתַן לוֹ\ מוֹתוֹ. **[לכל איש יש שם / זלדה ]** **[על המשוררת:]** זלדה (ללא שם משפחה) נולדה בברית המועצות ועלתה ארצה בילדותה, נולדה למשפחה דתית, ונשארה קרובה לדת לאורך כל חייה. בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם ביקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי. **[נושא החודש -- \'עצמאות\' ]** ובהקשר לשיר - בחינת הקשר בין גיבוש הזהות העצמית לבין בנית הדרכים העצמאיות בחיינו. **[נושא השיר ומשמעותו -- ]** זהותו של אדם מורכבת משכבות רבות ומושפעת מגורמים מגוונים - החל מהאלוהי והמשפחתי, דרך הסביבה והחברה, ועד לחוויות האישיות והגורל. הרעיון המרכזי הוא שזהות האדם מורכבת משכבות רבות ומגוונות, ולא רק משמו הרשמי השיר מדגיש שכל היבט בחיינו מעניק לנו \"שם\" או זהות נוספת: המשפחה (הורים), המראה החיצוני והאישיות, הסביבה הפיזית, היחסים עם אחרים, החוויות האישיות, הרגשות והשאיפות. מסרים חשובים נוספים: \- כל אדם הוא ייחודי ומורכב \- הזהות שלנו מתעצבת גם מהקשיים והכאב (\"חטאיו\", \"שונאיו\") \- החיים והמוות הם חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. \- יש השפעה הדדית בין האדם לסביבתו. השיר מציג תפיסה הוליסטית של האדם - שילוב בין הפיזי, הרוחני, החברתי והאישי זהו שיר הומניסטי שמדגיש את הייחודיות והמורכבות של כל אדם, ואת העובדה שזהותנו מורכבת מכל החוויות והמפגשים בחיינו. **[ניתוח ופרשנות --]** המשפט **\"לכל איש יש שם\"** חוזר בתחילת כל בית ויוצר מקצב קבוע המדגיש את הרעיון המרכזי של השיר. **[בפתיחת השיר יש ארמז למאמר חז"ל] :** "תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם -- הקב"ה ואביו ואמו" (נדה לא ע"א). הסיבה העיקרית לשימוש **בארמז** (רמיזה באמצעות רמז או ביטוי אל מקורות אחרים) הוא חיזוק הקשר למקורותינו היהודיים. **[המבנה הכפול בשיר] :** \"שנתן לו\... ונתנו לו\...\" חוזר לאורך כל השיר ומדגיש את ריבוי המשמעויות שקימות בזהותו של האדם. השימוש במילה **\'קומתו\'** מדגיש את ההבדל בין גובה שהוא אורכו של אדם מרגליו ועד ראשו לעומת זאת קומה מתייחסת לא רק לגובה הפיסי אלא לנוכחות שלו ועד כמה מרשים ומכובד הוא. השימוש במילים **\'אופן חיוכו\'** מסמל את אופיו של אדם. **[ניגודים:]** חיוכו -- מותו -- ניגוד זה מדגיש את חייו של האדם ואת סופם. שונאיו -- אהבתו - ניגוד זה מתייחס לרגשות המלווים אדם בחייו : אהבה ושנאה. קומתו -- כמיהתו -- ניגוד מבחין קומתו האישיותית (המופשטת) לכמיהתו הפיסית. **[האנשה :]** הענקת יכולת מתן שם לדברים דוממים: מטרתה לחבר את הקורא רגשית ולהעניק עומק ומשמעות נוספת ולהעשיר את התיאורים בשיר. \- ההרים נותנים שם -- שם גבוה כמותם \- הים נותן שם -- שם זורם ומשתנה כים. \- המזלות נותנים שם. **[מבנה:]** השיר נכתב ברצף אחד, ללא פסיק או נקודה -- מהלידה ועד המוות. השורות האחרונות מתקצרות לקראת המילה מותו העומדת יחידה בשורה. **[אמצעים אומנותיים נוספים התורמים להבנת השיר והעמקת המסרים שבו :]** **[מטאפורות- ]** \- \"נתן לו האריג\" - רמז לבגדים כמייצגי זהות. \- \"נתן לו עיוורונו\" - כנראה מתייחס למגבלות ולחולשות האנושיות. **[הדרגתיות:]** \- השיר נע מהפרטי (אלוהים, הורים) \- אל החברתי (שכנים) \- ועד הקוסמי (מזלות, ים) **[סמלים:]** \- ים - סמל לאינסוף ולנצחיות \- הרים - סמל ליציבות ולחוזק \- חגים - סמל למסורת ולזהות תרבותית **[מעגליות:]** \- השיר פותח באלוהים ומסתיים במוות. \- מייצג את מעגל החיים השלם **[ביטויים מרכזיים והסמליות שלהם:]** **[קישור לנושא -]** כל אדם מפתח זהות ייחודית משלו**,** העצמאות מתבטאת ביכולת לבחור אילו \"שמות\" לאמץ**,** חשוב להכיר בכך שהזהות היא דינמית ומתפתחת**.** חיזוק העצמאות: הכרת כל מרכיבי הזהות מחזקת את תחושת העצמי**,** מודעות למקורות ההשפעה מאפשרת בחירה מושכלת**,** קבלת המורכבות של הזהות מובילה לביטחון ועצמאות**.** **[לסיכום]** -- המשוררת זלדה מסבירה לנו בשיר כי תכונות האדם, מראהו החיצוני, תחביבו, מאורעות חייו, יחס סביבתו אליו וכו' הם אלה המקנים לו את שמו. שמו בהכרח מוגדר בצירוף של כל אלה. **[\ ]** **[מבדק - לנושא הראשון -- עצמאות ]** **[רשימת היצירות:]** הזבוב שחלם שהוא נשר/ אאגסטו מונטרוסו, הילדים / ג\'וברן חליל ג\'וברן הבן של ראש המוסד / אתגר קרת, לכל איש יש שם/ זלדה. [**חלק א (32 נק\'-** 4 נק\' לכל תשובה**)**] **סמן את התשובה הנכונה ביותר :** **1. מדוע הזבוב הצטער כשהתעורר ? (**בסיפור \"הזבוב שחלם להיות נשר\"**)** א. כי לא הספיק לסיים את החלום. ב. כי פחד מגבהים. ג. כי הבין שהוא לא באמת נשר. ד. כי לא אהב להיות ער. **2. איזו תובנה ניתן להסיק מסוף הסיפור? (**בסיפור \"הזבוב שחלם להיות נשר\"**)** א. שהזבוב למד להיות מאושר במי שהוא. ב. שהזבוב נכשל בהגשמת חלומותיו. ג. שהמאבק בין הרצוי למצוי הוא מעגלי ומתמשך. ד. שעדיף לא לחלום בכלל. 3\. **מה המשמעות של המטאפורה \"פרי געגועי החיים אל עצמם\"?** (בשיר \"הילדים\") א. ילדים הם המשך ישיר של הוריהם. ב. ילדים הם התגלמות של כוח החיים המתחדש. ג. ילדים נוצרים מתוך געגוע להורים. ד. ילדים הם פרי אהבת ההורים. 4\. **מדוע המשורר משתמש בדימוי של \"בית המחר\"?(**בשיר \"הילדים\") א. כי הילדים יעברו לבית חדש בעתיד. ב. כי נשמת הילדים שייכת לעתיד שההורים אינם יכולים להגיע אליו. ג. כי הילדים צריכים לעזוב את בית הוריהם. ד. כי הילדים זקוקים למקום משלהם. **5**. **מדוע מדגיש הסיפור את ההשוואה בין הבן של ראש המוסד לליהוא?** (בסיפור הבן של ראש המוסד) א. כדי להראות את הקנאה בין החברים. ב. כדי להדגיש את חוסר ההתאמה של הבן לדמות שאביו היה רוצה שיהיה. ג. כדי להראות את היתרונות של ליהוא. ד. כדי להסביר מדוע ליהוא מתאים יותר לשחק כדורסל. **6**. **איזה מוטיב חוזר בסיפור מסמל את הפער בין המציאות למראית עין?** (בסיפור הבן של ראש המוסד) א. משחק הכדורסל. ב. האקדח במגירה התחתונה. ג. הכינוי \"קבלן עפר\". ד. השתיקות המשפחתיות. **7. מהי המשמעות של חזרת השורה \"לכל איש יש שם\"?** (בשיר -- לכל איש יש שם) א. הדגשת הייחודיות של כל אדם. ב. יצירת מונוטוניות בשיר. ג. הדגשת חשיבות השם הפרטי. ד. רמיזה לחוסר חשיבות השם. **8. מה מייצגים ה\"הרים\" וה\"ים\" בשיר?** (בשיר -- לכל איש יש שם) א. מקומות גיאוגרפיים בלבד ב. סביבתו הפיזית של האדם ג. גורמים המעצבים את זהות האדם וחייו ד. נופי ארץ ישראל [**חלק ב\' (40 נק\'-** 20 נק\' לכל תשובה**)**] **ענה על 2 מתוך השאלות הבאות תשובה מלאה** (שימו לב שיש - פתיחה שמתקשרת לשאלה, גוף התשובה ובו מענה ודוגמאות, וסיכום לתשובה.) 1. כיצד מתקשר הסיפור \"הזבוב שחלום להיות נשר\" לשאלת הזהות העצמית, והקבלה העצמית? הסבירו והדגימו. 2. איזו עצה להורים עולה מהשיר \"הילדים\"? האם אתם מסכימים איתה? נמקו. 3. מהי משמעות האקדח בסיפור \"הבן של ראש המוסד\" וכיצד הוא מתקשר לסופו? 4. בשיר \"לכל איש יש שם\" מה תפקיד החזרה על המשפט \"לכל איש יש שם\"? הסבירו את משמעותה להבנת המסר של השיר. **[חלק ג\' (28 נק\'-)]** **מצורפת יצירה שלא למדנו -- ענו בקצרה על 2 מתוך השאלות שבסוף היצירה.** **[מפתח הזהב / האחים גרים]** בימי החורף, כשהיה פעם שלג עמוק על האדמה, היה על צעיר לצאת לאסוף עצים במזחלתו. אבל אחרי שאסף והעמיס את העצים, מאחר שהיה קפוא כולו, לא רצה לשוב עדיין הביתה, אלא להבעיר קודם מדורה ולהתחמם מעט. הוא גרף את השלג וכשפינה את האדמה מצא מפתח זהב קטן, וחשב שבמקום שמצוי המפתח חייב גם המנעול להימצא. חפר באדמה ומצא תיבת ברזל. \"הלוואי שהמפתח יתאים\" חשב \"בוודאי יש דברים יקרים בתיבה\" וחיפש אך לא היה כל חור מפתח למנעול. לבסוף גילה אותו אבל היה קטן כל כך עד שבקושי היה אפשר לראותו. הוא ניסה ולמרבה המזל התאים המפתח. הוא סובב פעם אחת, ועתה עלינו להמתין עד שיפתח את התיבה לגמרי וירים את המכסה, אז נדע אילו דברים נפלאים היו בתיבה. 1. כתבו את הפרטים שאנחנו למדים מתוך האקספוזיציה/הצג של הסיפור. 2. המסע מהקור אל החום ומהגלוי אל הנסתר, הם מוטיבים מרכזיים בסיפור. כיצד מוטיבים אלו תורמים להבנת המשמעות העמוקה של הסיפור כמשל על החיים? הביאו דוגמאות. 3. אפיינו את סוג המספר בסיפור, והביאו הוכחות מהסיפור. 4. הסיום של הסיפור מזמין את הקוראים להשלים בעצמם את תוכן התיבה. איזה סוג סיום זה? האם חשוב באמת לדעת מה יש בתיבה? או שמא דווקא החיפוש והציפייה לגילוי הם העיקר? נמקו את תשובתכם- תוך התייחסות למסר הכללי של הסיפור. \*\*נספחים -- השירים **הַיְּלָדִים / ג\'וּבְּרַאן חָלִיל ג\'וּבְּרַאן** יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם, אֶלָּא פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם: כִּי בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם, אַךְ לֹא מִכֶּם, חַיִּים עִמָּכֶם, אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם. תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם, אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם. גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם,אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם, כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר - שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם. אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְלֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל. אַתֶּם הַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה כְּחִצֵּי חַיִּים, יַלְדֵיכֶם שְׁלוּחִים, הַקָּשַׁת מַבְחִין בַּשֹּׁבֶל עַל פְּנֵי נְתִיב הַנֶּצַח, בִּרְצוֹתוֹ כּוֹפֵף קַשְׁתּוֹ לְמַעַן חֶצְיוֹ הַנּוֹרִים לְמֶרְחַקִּים -- הִתְרַצּוּ לְיָדָיו הַמּוֹתְחוֹת קַשָּׁתֵיכֶם כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת הַחִצִּים בִּמְעוּפָם. גַּם אֶת הַקְּשָׁתוֹת הַנַּעֲנוֹת לְיָדוֹ. ### לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם / זלדה ### לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתּוֹ לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶנָּתַן לוֹ הַיָם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.