סיכום חגי ישראל - סיכום הסיכומים!!! (PDF)

‫סיכום חגי ישראל‪ -‬סיכום הסיכומים!!!‬ ‫(כל החומר מלבד התוספות בסוף)‬ ‫נושא א' ‪ -‬שבת‬...

‫סיכום חגי ישראל‪ -‬סיכום הסיכומים!!!‬ ‫(כל החומר מלבד התוספות בסוף)‬ ‫נושא א' ‪ -‬שבת‬ ‫לקראת שבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬הכנת צורכי אוכל נפש לשבת‬ ‫קדושת ואיסורי יום השבת השפיעו על הליכות יום השישי ואף על יתר ימות השבוע‪.‬‬ ‫איסור מלאכה בשבת מחייב הכנה מוקדמת של צורכי אוכל ונפש‪ ,‬שהאדם זקוק להם בשבת‪.‬ע"פ היהדות ההלניסטית‬ ‫יום שישי כונה "יום ההכנה"‪.‬באדיקט של אוגוסטוס קיסר נאמר "ולא יאולצו לשמש ערבים בשבתות או ביום ההכנה‪,‬‬ ‫החל מן השעה התשיעית"‪.‬קיימות דוגמאות נוספות בהן ההתייחסות אל יום שישי כ"יום ההכנה"‪ ,‬אך במקורות חיצוניים‬ ‫אחרים מכונה הוא "ערב שבת" או "היום לפני השבת"‪.‬‬ ‫כל ההכנות לשבת יעשו מהשכם בבוקר יום שישי ולא בשבת; על חובת ההכנה מדובר גם בספר היובלים ובשם י"ט‪ ,‬שם‬ ‫מוזכר לא לעשות מלאכה ולא לאכול אוכל שלא הוכן לפני יום שבת‪.‬רב חסדא השווה את חובת אדם להשכים קום‬ ‫להכנות לשבת‪ ,‬ללקיטת המן במדבר‪ ,‬שהייתה נעשית בבוקר כדי להכינו לשבת‪.‬בין הדינים במסכת בבא קמא ‪" -‬תהא‬ ‫אישה משכמת ואופה"‪.‬יש שמפרשים תקנה זו שתשכים אישה בכל יום‪ ,‬ויש מפרשים שהכוונה לערב שבת‪.‬בתלמוד‬ ‫הירושלמי מפורש‪ ,‬שההכנות כל כך מרובות שאפילו אליהו הנביא ימנע מלבוא ביום זה‪.‬יש סיפור על אשתו של ר' חנינא‬ ‫בן דוסא שלא היה להם אוכל ונעשה נס בערב שבת ותנור שלה התמלא במאפים‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬יש להכין מראש כל המאכלים שהאדם זקוק להם בשבת‪.‬אסור לאכול בשבת דבר שלא הוכן קודם לכן‪.‬‬ ‫ההכנות לשבת מתחילות ביום שישי בבוקר‪.‬‬ ‫ב‪.‬היטהרות‪ ,‬ניקיון הגוף וטבילה‬ ‫דוגמאות רבות יש לניקיון לכבוד ערב שבת‪.‬ר' יהודה שהיה רוחץ את פניו רגליו וידיו‪ ,‬הילל שנהג לרחוץ את ראשו‪ ,‬והיה‬ ‫הולך לבית המרחץ כדי לעשות מצווה‪.‬מכך הסיקו האמוראים שזוהי מצווה‪.‬בנוסף מסופר שבימי בית המקדש נהגו‬ ‫להיטהר ולטבול לפני כניסת השבת‪ ,‬כאשר באו להראות לפני ה'‪.‬נראה כי מצווה זו נשמרה גם לאחר החורבן‪ ,‬רק שהיא‬ ‫לא קשורה לעליה לבית המקדש אלא "לטהרה בערבי ימות המקודשים"‪ ,‬כלומר ליום השבת‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬לכבוד שבת יש לרחוץ פנים ידיים ורגליים‪.‬רחיצה ערב שבת היא מצווה‪.‬יש שראו בטבילה מצווה שיש לברך‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫ג‪".‬שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול"‬ ‫נאמר בספר שמות שיש לקדש את השבת בכסות נקייה‪.‬האמוראים לא הסתפקו בכך שיהיו בגדים נקיים‪ ,‬ואמרו שצריך‬ ‫ללבוש בגדים מיוחדים לשבת‪.‬צריך שיהיה לאדם ‪ 2‬עטיפים שונים‪ ,‬ולמי שאין‪ -‬צריך לעשות סימן היכר בבגד שיבדיל בין‬ ‫שבת לחול‪.‬ר' יוחנן קרא לבגדיו לשבת "מכבדותיה" ‪ -‬כי בגדי שבת מכבדים את בעליו‪.‬‬ ‫אסור לצאת בסנדל מסומר בשבת‪.‬מי שיש לו זוג נעליים אחד בלבד ‪ -‬אסרו אליו להשתמש בו כלל‪ ,‬גם בחול‪.‬בניגוד‬ ‫לכך ‪ -‬בארץ ישראל לא היה נהוג לנעול זוג נעלים שונה‪.‬‬ ‫ד‪.‬שושנים והדסים לכבוד שבת‬ ‫בתקופה התלמודית נהגו להכין לכבוד שבת צמחים לנוי ולהריח בהם‪.‬היו מכינים פרחים וענפים ריחניים‪ ,‬כדי ליהנות‬ ‫מריחם הטוב ולברך עליהם‪ ,‬וכדי לקדש בהם את בתי ישראל בשבתות וחגים‪.‬ר' שמעון ראה זקן רץ ובידו שתי חבילות‪,‬‬ ‫כששאלו מדוע שתיים? ענה לו לכבוד שבת; אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור‪.‬‬ ‫לזכור את השבת בכל ימי השבוע‪ ,‬ולשמור אותה בשבת‪.‬‬ ‫‪1‬‬  ‫ה‪".‬זוכרהו כאחד בשבת"‬ ‫חלק מן ההכנות לשבת עוד החלו לפני יום השישי‪.‬היו מכבסים בגדים ביום החמישי לכבוד שבת‪.‬אם יצא בערב תשעה‬ ‫באב ותענית‪ ,‬התירו לכבס ולהסתפר ביום חמישי‪ ,‬גם כאשר בתי הדין אסרו על בתי מלאכה לעבוד‪ ,‬התירו לפתוח את‬ ‫החנויות ביום חמישי של תענית לפני שבת כדי להצטייד לשבת‪.‬‬ ‫תפיסתו של שמאי הזקן היתה מבוססת על שמור וזכור; לזכור את יום השבת בכל ימות השבוע‪ ,‬ולשמור את השבת‬ ‫ואיסוריה במהלך יום השבת‪.‬נוסף נאמר על שמאי שהיה אוכל לכבוד שבת כל ימיו‪ -‬כאשר ראה בהמות הוא אכל אותן‬ ‫כך שהיפה והטובה תשמר לו לשבת‪.‬בנוסף הוא העלה רעיון למניין הימים כחלק מהשבת; ראשון בשבת‪ ,‬שני בשבת‪..‬‬ ‫כדי להראות את השאיפה של ימות השבוע אליה‪.‬‬ ‫שמאי הזקן ואלעזר בן חנניה אסרו על תחילתן של מלאכות ארוכות בימי חול‪ ,‬שלא ניתן יהיה לסיימן עד לערב שבת‪,‬‬ ‫מחשש שימשיכו בשבת‪.‬אמרו שגם אם הן נעשות מאליהן הן פוגעות בקדושת השבת‪.‬‬ ‫שמאי הזקן זכר את השבת כל השבוע‪ ,‬שבת היתה המוקד שכל ימי השבוע כאילו נובעים ממנה‪ ,‬תלויים בה ושואפים‬ ‫אליה‪.‬כל דבר טוב ויפה היו משאירים לשבת‪.‬‬ ‫ו‪.‬מלאכות שתחילתן בחול והמשכן בשבת‬ ‫יש מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬לגבי מלאכות שאין להתחיל בערב שבת מחשש שלא יספיקו לסיימם עד שבת‪.‬‬ ‫לדוגמא צליית פת בערב (כך שהיא תמשיך להצלות גם ביום)‪ ,‬טעינת קורות בית הבד (כדי שיזוב מהם שמן בשבת)‪ ,‬לתת‬ ‫גופרית תחת הכלים לפני שבת (כדי שיקבלו את גוון הגופרית בשבת) ועוד‪.‬בכל אלה בית הלל פחות מחמירים‪ ,‬ובית‬ ‫שמאי אוסרים‪.‬הדבר היחיד ששני הבתים מסכימים עליו הוא שאין להפעיל את אבן הריחיים לטחון בשבת‪ ,‬כי זה משמיע‬ ‫הרבה רעש שנשמע ברבים‪ ,‬וזה זלזול בשבת‪.‬‬ ‫ז‪.‬שביתת כלים‬ ‫יש עוד מחלוקת בין בית שמאי להלל‪ ,‬בנוגע לשביתת כלים‪.‬ע"פ הפסוק שנאמר "ביום השביעי תשבות‪ ,‬למען ינוח שורך‬ ‫וחמורך‪...‬בית שמאי מקבילים שביתת שור וחמור לכלים‪ ,‬ולכן אוסרים את הפעולות‪ ,‬ואילו בית הלל מתירים סמוך‬ ‫לשקיעה‪ ,‬כיוון שהם מפרידים שביתת בהמה משביתת כלים‪.‬בית שמאי אוסרים על שטיפת כלים גם לפני שבת ובית‬ ‫הלל מתירים והתעסקות עם כלים (בישול וכו')‪.‬שמאי לא מתירים שתעשה מלאכת כביסה ע"י גוי ביום השבת‪ ,‬או שטיפת‬ ‫כלים‪ ,‬ובית הלל מתירים סמוך לשקיעה‪ ,‬בהתאם לעבודה (לדוגמא בגדים שלא לוקח הרבה זמן לכבס היו נותנים גם‬ ‫בערב שבת‪ ,‬אבל כאלו שכן נהגו למסור רק ימים לפני השבת)‪.‬שמאי שלחו אגרות רק בימים הראשונים של השבוע‪,‬‬ ‫ואסרו על משלוח אגרות אפילו ביום רביעי‪ ,‬מחשש שלא יגיעו עד שבת‪.‬בית הלל התירו לנוכרי להעביר אגרת בשבת‪,‬‬ ‫אבל אסרו שהגוי ייראה עם איגרת בתוך העיר‪ ,‬שלא יחשבו שהוא קיבל שליחות מיהודי בשבת‪.‬‬ ‫ח‪.‬הימים "קמי שבתא"‬ ‫שלושת הימים שלפני שבת‪ ,‬המתחילים ביום רביעי‪ ,‬בהם אסור להתחיל פעולות מסוימות ארוכות‪ ,‬מחשש שהפעולה‬ ‫תגרום לכך שלא נגיע לשבת מוכנים‪ ,‬או שנחלל שבת‪ ,‬או שלא נוכל להנות מעונג שבת‪.‬זאת לעומת ימי "בתר שבתא"‪-‬‬ ‫ראשון עד שלישי‪.‬‬ ‫הפעולות עליהם קיים דיון‪:‬‬ ‫הפלגה לים הגדול ‪ -‬אמרו שהים מסוכן ויכול להיווצר מצב של חילול שבת‪.‬במשך הזמן האיסור בוטל והותרו נסיעות‬ ‫קצרות או ארוכות לצורך מצווה‪.‬מאוחר יותר במאה השנייה‪ ,‬המנהג חזר לכך שלא מפליגים ‪ 3‬ימים לפני השבת‪.‬‬ ‫מצור על עיר ‪ -‬לא מתחילים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים לפני שבת‪.‬אבל אם יש מלחמה‪ ,‬פיקוח נפש‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬ממשיכים להילחם למרות השבת‪.‬‬ ‫‪2‬‬  ‫התרחקות מהבית ‪ -‬לא יוצאים בשיירה בערב שבת יותר משלוש פרסאות שמא לא ימצא מקום בו יהיו צרכי שבת‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן דאגנו מראש שבמקום אליו נגיע יהיו מוכנים לבואנו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬לפי בית שמאי יש ‪ 4‬הלכות לימי "קמי שבתא" (=שלושה ימים לפני שבת)‪:‬‬ ‫הלכה ‪ :1‬איסור שליחת אגרות ומכתבים ‪ -‬אין לשלוח אגרות ‪ 3‬ימים לפני שבת ביד נכרי‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :2‬איסור הפלגה לים ‪ -‬אין להפליג לים הגדול מיום רביעי ואילך‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :3‬איסור היציאה למלחמה ‪ -‬אין יוזמים מצור על עיירות של גויים פחות משלושה ימים קודם לשבת‪(.‬אבל אם יש‬ ‫מלחמה בשבת ‪ -‬אז כן נלחמים‪.‬‬ ‫הלכה ‪ :4‬איסור היציאה בשיירה מיום רביעי ואילך‪.‬‬ ‫ט‪.‬עסקאות עם גויים בערב שבת‬ ‫היו הגבלות מרובות לגבי הסחר עם גויים; בית שמאי קבעו שנוסף על איסור השכרת כלים לגויים בערב שבת‪ ,‬אין‬ ‫מוכרים לנכרי‪ ,‬לא להתמקח עמו בערב שבת (בית הלל כמובן מתירים)‪.‬בית שמאי מתנים את המכירה‪/‬השאלה בכך‬ ‫שהאדם יגיע לביתו עד ערב שבת‪ ,‬ואלו הלל אומרים שרק יצא מביתו של היהודי לפני חשיכה של ערב שבת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יחשדו בו שמכר לנכרי בשבת‪.‬בפועל נהגו לרוב ללכת לפי דעת בית שמאי‪ ,‬והגבלות אלו השפיעו על צמצום היחסים‬ ‫הכלכלים והחברתיים בין יהודים לגויים‪.‬‬ ‫י‪.‬איסור מלאכה בערב שבת‬ ‫כשם שהצטוו לשמור את השבת‪ ,‬כך גם הצטוו לעבודה ככתוב‪" :‬ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי‬ ‫שבת לה' אלוהיך"‪.‬אך חז"ל צמצמו את שעות העבודה ביום השישי‪.‬ההלכה היא שמחצות לא עושים עבודה שלא קשורה‬ ‫להכנות לשבת‪ ,‬אמנם זו רק עצה ומי שיעשה עבודה אז לא תבוא עליו שום סנקציה‪.‬מנגד מי שלא יעבוד‪ ,‬ולא יעשה‬ ‫מלאכה ביום שישי גם לא מטעמי שבת‪ ,‬הקב"ה ישלם לו שכרו‪.‬זמן ניכר לפני שקיעת החמה היו נוהגים לתקוע ‪ 6‬תקיעות‬ ‫בשופר‪ 3 :‬כדי להשבית מהמלאכה ו‪ 3-‬כדי להפריד בין קודש לחול‪.‬תקיעה ראשונה במנחה‪ -‬לעובדים בשדה להפסיק‬ ‫לעבוד‪ ,‬שנייה‪ -‬להפסקת המסחר וסגירת החנויות‪.‬שלישית‪-‬סמוך לשקיעה‪ -‬להפסקת הבישול (הקדריות הועברו למקום‬ ‫שלא יתקררו) ולהדלקת נרות שבת (אפילו בתודעת הגויים שבת נכנסה מהשעה התשיעית‪ -‬מהוראותיו של אוגוסטוס‪,‬‬ ‫היהודים לא צריכים לשמש ערבים החל מהשעה התשיעית)‪.‬מנהג תקיעות השופר התרופף בתקופת הגאונים‪.‬‬ ‫לפי ההלכה הירושלמית‪ ,‬מותר לעבוד עד שתשקע החמה‪".‬אף היא אסורה‪ ,‬לפניה ולאחריה מותרים" אבל אדם מוסיף‬ ‫חול על קודש כי אינו יודע בדיוק מתי מתחילה ונגמרת השבת‪ ,‬הוספה זו באה מהביטוי "זכור ושמור"‪ -‬זכור לפני‪ ,‬ושמור‬ ‫אחרי‪.‬השעה המדויקת בה נכנסת השבת נתונה לפרשנות‪ -‬יש כאלה ששבתו ממלאכה משעת המנחה (היו תנאים‬ ‫ואמוראים שקיבלו את השבת שעה קודם או אפילו יותר)‪ ,‬ויש כאלה שעבדו כמעט עד חשכה‪ ,‬והפסיקו בשעה שתאפשר‬ ‫מילוי חבית מים‪ ,‬צליית דג והדלקת נרות‪.‬את הנרות אין להקדים להדליק כדי שיראו שההדלקה היא לכבוד שבת‪ ,‬ואין‬ ‫לאחר‪.‬‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬ר' ישמעאל היה מתפלל אל השבת כבר ביום שישי‪.‬כך מסורת זו נשארה בידי יחידים חסידים‪ ,‬ואילו שאר‬ ‫האנשים הפסיקו את עבודתם סמוך לשבת‪.‬‬ ‫יא‪.‬תענית בערב שבת‬ ‫יום שבת מאציל מחגיגותיו על יום שישי‪ ,‬לכן אסור להתענות (לצום) בערב שבת‪ ,‬ואילו כל הנשבע להתענות בערב שבת‪,‬‬ ‫נשבע שבועת שווא‪.‬לפי ר' יהודה אם תשעה באב יוצא בערב שבת‪ ,‬מותר לאכול ולשתות מעט‪ ,‬כדי לא להיכנס מעונה‬ ‫לשבת‪.‬כנ"ל עם תענית אסתר‪.‬ההלכה הראשונה החמירה באיסור צום בערב שבת‪ ,‬אך לאחר מכן נאמר כי יש טעם‬ ‫בצמצום מאכליו של אדם משעת מנחה‪ ,‬כדי שיגיע רעב לסעודת ליל שבת ויתענג עליה‪.‬נוצרה מחלוקת כי מצד אחד‪,‬‬ ‫אסור שאדם יהיה שבע מידי כך שלא ייהנה מסעודת שבת‪ ,‬ומצד שני אסור לצום‪.‬לדעת רבי יוסי‪ ,‬אין לאכול שונה בגלל‬ ‫‪3‬‬ ‫השבת‪.‬רבי אבין (חסידי אשכנז) נהג לצום בכל ערב שבת‪.‬כיוון שדעות הרבנים חלוקות לא היתה הכרעה בהתחלה‪ ,‬אך‬ ‫מאוחר יותר ניתן היתר לצום ערב שבת‪.‬‬ ‫יב‪.‬הלכתא רבתא לשבתא‬ ‫חנניה בן חזקיה (שהיה מראשי בית שמאי)‪ ,‬אסר דברים נוספים שמא יהוו חילול שבת בשגגה‪ :‬אין לאמן לצאת בערב‬ ‫שבת עם כיל עבודתו‪ ,‬לא החייט במחטו‪ ,‬לא הנגר בקיסם באזנו‪ ,‬ולא הסופר בקולמוסו (כדי שלא ישכחו ויוציאו אותם‬ ‫ברשות רבים אחרי החשכה)‪.‬כך קבעו חכמים גם כי אין להסתפר בערב שבת סמוך למנחה‪ ,‬לא להיכנס לבית המרחץ‬ ‫וכו'‪ ,‬כדי שלא יהיה מצב שהפעולה לא תסתיים לפני החשכה‪.‬‬ ‫יג‪.‬ישיבה בדין בערב שבת‬ ‫איסור ישיבה בדין בערב שבת ובערב יום טוב‪.‬הלכה זו אומרת שאסור לשפוט דיני נפשות בערב שבת (כי אם יצא חייב‬ ‫לא יוכלו להורגו ביום שאחרי (בשבת)‪ ,‬ואם ידחו את הביצוע זה יהיה עינוי דין‪.‬דיני ממונות אפשר‪ ,‬אבל האמוראים העדיפו‬ ‫לא לעסוק בדין בכלל בערב שבת‪ ,‬כדי לא להפריע לשופטים להתחיל בהכנות לחג‪.‬לפני החורבן היה אסור גם דיני‬ ‫ממונות‪ ,‬אך זה מנהג שכנראה בא מן האיסור של אוגוסטוס להיות עדים מהשעה התשיעית‪.‬אסור היה גם לקבוע מועד‬ ‫למשפט ביום שישי‪ ,‬מחשש שבגלל טרדת השבת האדם ישכח שזימנו אותו למשפט‪.‬לסיכום‪ ,‬דיני ממונות לא נקבעו‬ ‫כאסורים אך השתדלו שלא לעסוק בהם‪ ,‬ואפילו לא שלחו זימונים לאנשים בימים אלו‪.‬‬ ‫יד‪.‬אירוסין ונישואין וסעודתם בערב שבת‬ ‫לפי התלמוד הירושלמי (ברייתא?)‪ ,‬אין להינשא בערב שבת (מפני כבוד השבת‪-‬שהארוחה לא תהיה רק לכבוד החתונה‬ ‫ולא לכבוד השבת)‪ ,‬וכן אין להינשא במוצאי שבת (כדי שלא יהיו טרודים בשבת בהכנות לנישואים והשבת תחולל‪ ,‬והן‬ ‫כדי שהחתן לא יבעול (ביאה ראשונה) לא בערב שבת ולא במוצאי שבת)‪.‬לגבי אירוסין‪ ,‬הדבר מותר בערב שבת רק‬ ‫בתנאי שזה לא יהיה מלווה בארוחה‪.‬בימי הביניים‪ ,‬בשל מצוקה כלכלית‪ ,‬שינו המנהג ואיחדו סעודת ליל שישי עם מסיבת‬ ‫נישואין או אירוסין‪.‬‬ ‫ליל התקדש שבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬קבלת שבת‬ ‫מונח זה לא כוונתו כמו בימינו‪ -‬קידום השבת במזמורים ותפילות התפתחה במהלך השנים ולא היתה מקובלת בימים‬ ‫קדמונים‪.‬ר' חנניה היה מתעטף בבגדים נאים ומצפה לשבת הכלה‪.‬וכן יש גם מקרות המעידים שהיו אפילו מקבלים את‬ ‫השבת בריקודים ובשירה בואי כלה‪.‬במדרש כתוב "קדשו בשמחה" וממשיך ומתאר את השמחה ואת הקב"ה יושב לו‬ ‫בשמחה גדולה‪.‬קבלת שבת מתוארת גם בפמליה של מעלה‪.‬‬ ‫ב‪.‬קידוש היום‬ ‫הסיקו התנאים לפי "זכור את יום השבת לקודשו" שיש לקדש את כניסת השבת‪ ,‬מצווה לקרוא ולהכריז על קדושת‬ ‫השבתות והמועדים‪.‬עם השנים נהייתה תפילה זו לחובה‪ ,‬ובמשך הזמן הצטרפה ברכה זו לסעודת השבת‪.‬‬ ‫ג‪.‬קידוש על היין‬ ‫מהזמן העתיק היה נהוג למזוג יין לסועדים‪ ,‬וברבות הימים נהגו כוס היין הראשונה בסעודות שבת ומועד יוחדה ככוס‬ ‫ברכה על קדושת היום‪.‬החכמים מסבירים את קידוש היין בפסוק‪" :‬קידשו את היין‪...‬לקדשו בברכה"‪.‬קיימת מחלוקת בין‬ ‫‪4‬‬ ‫בית שמאי והילל‪ :‬בית שמאי טוענים כי קודם יש לברך על קדושת היום ולאחר מכן על היין; כי כשמחשיך‪ ,‬היום מתקדש‬ ‫מאליו‪.‬ואילו בית הלל טענו שלהיפך‪ -‬קודם צריך לברך על היין כי זו ברכה תדירה‪ ,‬ואז על קדושת היום‪.‬‬ ‫חז"ל הבטיחו לשלם שכר גדול למקדשים ביין‪ ,‬ומסופר על רבי זכאי שאימו היתה ענייה ומכרה את צעיפה כדי לקנות יין‬ ‫לקידוש‪.‬בבתי הכנסת גם היו נוהגים לברך על היין‪ ,‬וכאשר לא היה יין היה שליח ציבור אומר לפני כולם ברכה אחת‪ ,‬כדי‬ ‫להוציא אותם ידי חובה‪.‬אולם יש שטענו כי חובה לסעוד ולקדש באותו המקום‪.‬‬ ‫ד‪.‬מטבע של קידוש‬ ‫נוסח הקידוש השתנה במשך השנים‪.‬לא ידוע מהו מטבע הקידוש שהיה‪ ,‬ואם היה בכלל כזה‪.‬לפי ר' צדוק ישנן שתי‬ ‫נוסחאות לקידוש היום‪ :‬האחת קידוש על הכוס "אשר קידש את יום השבת" והשני בתפילה‪.‬בתחילה לא היה נוסח אחיד‪,‬‬ ‫היו נוסחים שונים‪ ,‬שהזכירו את קידושו של יום השבת ע"י הקב"ה‪ ,‬ואת השבת כמתנה טובה שניתנה לישראל באהבה‪,‬‬ ‫מנוחת אמת ואמונה‪.‬בימי האמוראים הכניסו גם את דבר יציאת מצרים‪ ,‬באותם ימים הברכה המקובלת הייתה "ברוך אתה‬ ‫ה' אלוהינו‪..‬מגן אבות בדברו‪ ,‬מחיה מתים במאמרו"‪.‬אולם לאחר שהחלו להתפלל ערבית‪ ,‬תפילה זו נהייתה מיותרת‪.‬ישנן‬ ‫נוסחאות נוספות המופיעות בסדר רב עמרם גאון הפותחות ב"אתה קדשת"‪" ,‬ישמח משה" ב"תכנת שבת" וכו'‪.‬כדי לשמור‬ ‫על הנוסחאות השונות ייחדו כל נוסח לתפילת עמידה אחרת מארבע תפילות העמידה של שבת‪.‬‬ ‫ה‪.‬קידושא רבא‬ ‫את הקידוש על היין עושים בליל שבת וחג‪.‬בשבת עצמה ובחג אין חובה להזכיר קדושת היום על היין‪.‬כדי לתת לשבת‬ ‫אופי חגיגי‪ ,‬עשו את "קידושא רבא" שזוהי ברכה שניתנת על היין בשבת בבוקר‪.‬היא מובדלת מן הקידוש בליל שבת‪,‬‬ ‫ומטרתה להגביר את כבוד השבת‪.‬החכמים ראו בברכה זו מעשה שטות ואמרו שהיא מיותרת‪.‬אך בגלל שברכה זו היתה‬ ‫חביבה עליהם‪ ,‬נוסחה פשרה בה לא מזכירים "מקדש השבת"‪ ,‬ואין הזכרת שמים ומלכות‪.‬היו שהוסיפו קטעים נוספים‬ ‫בשבחו של היין "אשר ברא יין עסיס‪."..‬הרב סעדיה התנגד לה מכיוון שהיא בניגוד למטבע עתיקה של חכמים‪ ,‬אך הוא‬ ‫התיר אותה‪.‬בדורות שאחרי הוסיפו עוד כתובים וברכות כמו‪" :‬זכור את יום השבת לקודשו וראו כי ה' נתן לכם את‬ ‫השבת‪ "...‬ברכות שהטביעו על הקידוש את החותם של מקרא קודש‪.‬‬ ‫ו‪.‬הדלקת נרות בשבת‬ ‫בתקופת בית שני כבר היו מאירים את בתי ישראל בנרות‪ ,‬המטרה היתה בעיקר כמו תקיעת השופר לסמל את כניסת‬ ‫השבת‪ ,‬הפרדה בין קודש לחול ומן המלאכה‪ ,‬ולתרום לאווירה החגיגית‪.‬מנהג זה הפך לטקס‪ ,‬שבשלב מסוים גם אומץ‬ ‫ע"י הגויים‪ ,‬שחלקם אף עברו גיור מלא‪.‬‬ ‫לנר משתמשים רק בשמן זית; במקום שאין שמן זית או מחירו יקר הדליקו בשמנים אחרים‪.‬השימוש בשמן זית הוא כי‬ ‫בבית המקדש הדליקו בשמן זית ומשווים הדלקת הנרות להדלקת הנרות בבית המקדש‪.‬‬ ‫חז"ל פסקו כי ההדלקה היא חובה ולא מצווה‪ ,‬והיא נמסרה לנשים כי האדם הראשון שהיה נרו של הקב"ה כובה ע"י‬ ‫האישה שגרמה לו לחטוא‪ ,‬ולכן עליה לכפר‪.‬הרמב"ם פירש זאת בכך שהאישה מופקדת על עבודות הבית‪ ,‬ולכן עליה גם‬ ‫לדאוג להדלקת הנר‪.‬‬ ‫ז‪.‬נר של שבת – דבר תורה‬ ‫הדלקת נרות שבת על האישה היא חובה שאיסורה איסור תורה‪.‬נאמר שנשים מתות בלידה על ‪ 3‬עבירות‪ :‬אינן זהירות‬ ‫בנידה‪ ,‬בחלה ובהדלקת הנר‪ -‬מכאן רואים את החשיבות העליונה‪.‬הדלקת נר היא ע"פ הפרוש מצווה מהתורה ממעמד‬ ‫הר סיני‪" -‬לא ימוש עמוד ענן"‪",‬עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח" ‪ -‬קודם שישקע עמוד ענן של היום יש‬ ‫להדליק נרות‪".‬וקראת לשבת עונג" פרושו‪ -‬אין עונג בלי אור‪.‬זו מצווה לכבד השבת‪ ,‬והדלקת נר היא עיקר הכיבוד‪.‬טעמי‬ ‫הדלקת הנרות מוסברים ע"י חכמים כי "נר בלילה מרבה אורה‪ ,‬שמחה ושלום בבתי בני ישראל"‪.‬הרמב"ם וראשונים‬ ‫אחרים אינם מסכימים שהמצווה היא מהתורה‪ ,‬אלא מדברי סופרים‪ ,‬אבל גם הם מסכימים שזו מצווה חשובה העולה על‬ ‫‪5‬‬  ‫אחרות (כמו הדלקת נר חנוכה)‪ ,‬יותר ממצוות אחרות של רבנ"ן‪.‬הם אומרים שאם לאדם יש כסף לקנות נר אחד‪ ,‬שיקנה‬ ‫בו נר לשבת‪ ,‬ואפילו אם אין לו מה לאכול שיחזר על הפתחים לכסף להדלקת נר‪ ,‬כי זו מצוות עונג שבת‪.‬‬ ‫ח‪.‬טעמיה של מצוות נר שבת‬ ‫מובאים שלושה טעמים למצוות הדלקת הנרות‪:‬‬ ‫‪ )1‬כבוד שבת‪ -‬יש האומרים שזה לשם כיבוד השבת‪ ,‬משום שאפילו ביום כיפור מדליקים נר כדי לכבדה‪ ,‬ובנוסף בקיץ‬ ‫סעדו בחוץ לאור יום ולא נזקקו באמת לנר לתאורה‪ ,‬והפרוש‪ -‬לכבוד שבת‪.‬‬ ‫‪ )2‬עונג שבת‪ -‬יש אומרים שזה לשם עונג שבת‪ ,‬כי אין עונג בקיום סעודת ליל שבת בחשכה‪.‬‬ ‫‪ )3‬שלום בית‪ -‬יש אומרים שזה שלום בית‪ ,‬כי במקום שאין נר אין שלום‪.‬מכך מסיקים חז"ל כי הסעודה צריכה להימצא‬ ‫במקום בו יש אור‪.‬בנוסף במובן של שלום בין אנשי הבית‪ ,‬ושלומם ובריאותם של אנשי הבית (אדם יכול ליפול בחשכה‬ ‫ולהיפגע‪ ,‬או שמשהו יכנס לתבשיל ולא יראה ויאכל ויחלה וכד')‪.‬‬ ‫ט‪.‬נר שבת או נרות שבת‬ ‫ע"פ המקורות התלמודיים אדם יוצא ידי חובתו ע"י הדלקת נר אחד בלבד‪.‬אמנם מסופר שרבי אבין היה מדליק נרות‬ ‫רבים‪.‬בימי הביניים התפשט המנהג להדליק שני נרות‪ ,‬ע"פ המדרש‪" :‬כל עיסקא דשבת כפול"‪ ,‬ויש שאמרו "אחד בשביל‬ ‫זכור ואחד בשביל שמור"‪.‬ר' אליעזר מפרש נר אחד לכבוד השבת שאותו יש לראות בלבד‪ ,‬ושני כדי להשתמש באורו‬ ‫וליהנות ממנו‪ ,‬ושכל כולו לעונג ושלום בית‪.‬‬ ‫י‪.‬נר של שבת טעון ברכה?‬ ‫לעומת נרות חנוכה המחייבים ברכה‪ ,‬אין בתלמוד דרישה לברך על נרות שבת‪.‬הסיבה‪ -‬בימי קדם הדליקו הנר לפני שבת‬ ‫בגלל איסור הבערת אש בשבת‪ ,‬כדי שיהיה אור בשבת‪ ,‬עוד לפני שהדלקת הנר הפכה למצווה‪.‬הברכה על הנר מוזכרת‬ ‫ע"י רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון‪ ,‬שאמרו שיש לברך ב "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו‬ ‫להדליק נר השבת"‪.‬אך זה לא היה לנחלת הכלל‪.‬ע"פ רב סעדיה גאון‪ ,‬חובה להדליק אך לא חובה לברך‪.‬יש סברה כי‬ ‫ברכה זו היתה בתקופת הגאונים‪ ,‬שטענו שזוהי הלכה למרות שאינה בתלמוד‪ ,‬וניסו להנציח את חשיבות הדלקת הנרות‪,‬‬ ‫וזאת כנגד הקראים שאמרו כי זהו חילול שבת‪ ,‬כי הם פרשו את "לא תבעירו אש‪ "...‬כהנחיה לשבת ללא אש בשבת‪.‬‬ ‫יא‪.‬קריאת "במה מדליקין" בליל שבת‬ ‫תפילה הנאמרת בסוף תפילת ליל שבת‪.‬יש אומרים שמטרת פרק זה ללמד על דרך הדלקת הנרות‪ ,‬ו"להזהיר על דיני‬ ‫ההדלקה"‪ ,‬אך נימוק זה בעייתי כיוון שקוראים את התפילה אחרי תפילת ערבית (מה התועלת אם אי אפשר לתקן וזה רק‬ ‫בדיעבד?)‪.‬לכן יש שאומרים אותה לפני תפילת מנחה‪.‬יש הטוענים כי גם תפילה הזו משמשת בויכוח בין הגאונים‬ ‫לקראים‪ ,‬ושזו הדרך של הגאונים להדגיש את נחיצות התורה שבע"פ‪ ,‬ולהפריך טענת הקראים שאסור להדליק נר לשבת‪.‬‬ ‫מטרה נוספת היא (?) להאריך בתפילה כדי שהמאחרים לא ילכו הביתה לבד‪.‬‬ ‫יב‪.‬הדלקת נרות שבת בבית כנסת‬ ‫גם מנהג זה יתכן בא מהויכוח האנטי‪-‬קראי ומתוך מגמה להבליט את חשיבות מצוות הדלקת הנרות‪.‬כדי לפרסם את‬ ‫הדלקת הנרות ברבים‪ ,‬וכדי למנוע מהקראים להיכנס לבית הכנסת‪.‬עד היום ישנם בתי כנסת שמלבד המנורות נוהגים‬ ‫להדליק נרות של שבת‪.‬‬ ‫יג‪.‬הדלקת הנר – הכרזה על קבלת שבת‬ ‫במשך הדורות נתפסה הדלקת הנרות כסימן לכניסת השבת‪ ,‬וזו הפעולה האחרונה שעושים לפני כניסת השבת‪ ,‬ומאז‬ ‫חלות כל מצוות השבת‪.‬גם אם ההדלקה נעשתה בטעות‪ ,‬אסור לבצע אחריה כל מלאכה‪.‬לכן הדלקת הנר היא "מלאכה‬ ‫‪6‬‬  ‫של קודש" המכריזה על קדושת השבת‪ ,‬כניסתה וקבלתה‪.‬אדם צריך להגיד ‪ 3‬דברים בערב שבת‪ :‬עישרתם‪ ,‬ערבבתם‪,‬‬ ‫הדלקתם נרות?‪.‬‬ ‫יש חולקים ואומרים כי השבתת המלאכה אינה מהדלקת הנר שנעשית כי השבת עדיין לא נכנסה‪ ,‬אלא מתפילת שבת‬ ‫וברכת הקידוש או מאמירת מזמורים לפני תפילת ערבית‪.‬אדם יכול והדליק את הנר עוד קודם ביום‪ ,‬מה שחשוב זו הברכה‬ ‫לכניסת השבת‪.‬יוסף קארו אמר‪ :‬גברים מקבלים שבת בקריאת ערבית‪ ,‬ואילו נשים בהדלקת נרות‪.‬‬ ‫הדרשה וקריאת התורה בבית הכנסת בשבת ‪ /‬י"ד גילת‬ ‫א‪.‬הדרשה‬ ‫נאמרת בבית הכנסת בשבת‪.‬ייעוד יום השבת כולו לתורה ולימודים‪ ,‬מדריך להכרת הטוב והמועיל‪ ,‬ומכוון לדרך חיים בה‬ ‫יש ללכת‪.‬בהתכנסויות בשבתות בבתי הכנסת לתורה ולתפילה‪ ,‬הונחלה ידיעת התורה ומורשת אבות לציבור הרחב‪,‬‬ ‫וטופחה החובה הדתית שבעבודת ה'‪ ,‬בלימוד התורה ובקיום מצוותיה‪.‬מנהג יום השבת התחיל כבר בימי בית ראשון‪,‬‬ ‫והגיע לשיאו בתקופת בית שני; המוני ישראל הגיעו עם הנץ החמה לקריאת שמע‪ ,‬ולהאזין לקריאת הזקנים החכמים‬ ‫בספרי הקודש‪.‬גם נשים וילדים הקשיבו לדרשה שנמשכה מרבית יום השבת‪.‬אחרי החורבן הועברה הדרשה גם לשעות‬ ‫אחרות‪ -‬ליל שבת או תפילת מנחה‪.‬‬ ‫ב‪.‬תוכן הדרשה‬ ‫בימי בית שני ‪ -‬מטרת הקריאה בתורה והדרשה בשבתות‪ ,‬הייתה הבהרת תוכנה של הפרשה שנקראה‪ ,‬הוראת הלכותיה‬ ‫והדרכת בני הקהילה ליראת ה' ולמידות טובות‪ ,‬כדי להשריש אורח חיים ומנהגים‪.‬‬ ‫לאחר החורבן ‪ -‬האופי ההוראתי הלכתי שבדרשה הצטמצם ופינה מקומו להרצאה‪.‬בהרצאות עסקו החכמים במציאות‬ ‫העגומה‪ ,‬בשעבוד למלכויות זרות ובתופעות שליליות בחברה‪.‬הם הדריכו את העם‪ ,‬ניסו לעודד אותו ולתת פתרון לבעיות‪,‬‬ ‫והתאמצו להגביר את התקווה והאמונה בתקומת האומה ובבניין בית המקדש במהרה‪.‬הם ביקשו להוכיח לעם שטעמה‬ ‫ומשמעותה של התורה קיימים גם בעיתות משבר‪.‬דרשות אלו עמדו ברשות והועברו ממועדן הקדום סמוך לקריאת‬ ‫התורה‪ ,‬לשעות אחרות ביום‪.‬‬ ‫הדרשה ולימוד התורה בבית הכנסת נעשו במרוצת הזמן לסימן ההיכר המובהק של השבתות‪.‬‬ ‫ג‪.‬קריאת התורה‬ ‫מצוות קריאת התורה בציבור מיוחסת למשה רבנו ולעזרא הסופר‪.‬בבית הכנסת בימי שבת וחג‪ ,‬בימי שני וחמישי במטרה‬ ‫ללמד את העם תורה‪.‬המשנה מציינת איזה פרשות קוראים בארבע השבתות המיוחדות (שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה אדומה‬ ‫והחודש)‪ ,‬ובחגים‪.‬‬ ‫ד‪.‬מנהגי קריאה בימי האמוראים והגאונים‬ ‫בימי האמוראים היו שני מנהגים עיקריים בקריאת התורה‪.‬האחד מנהג בבל‪ ,‬לפיו נחלקה התורה לחמישים וארבע‬ ‫פרשות‪ ,‬כמספר השבתות בשנה מעוברת (בשנה רגילה היו מצרפים שתי פרשות)‪ ,‬ואת קריאתה היו מסיימים מדי שנה‬ ‫ביום שמחת תורה‪.‬המנהג השני הוא מנהג ארץ ישראל‪ ,‬לפיו חילקו את חמשת חומשי התורה לשלושה סדרים בכל‬ ‫פרשה‪ ,‬וקריאתם נמשכה כשלוש שנים ומעלה‪.‬החלוקה לסדרים לא הייתה אחידה‪ ,‬ולא היה מחזור קבוע שצמוד ללוח‬ ‫השנה‪ ,‬כך קריאת סדר שחל בקיץ במחזור אחד יכול במחזור השני לחול בחורף‪.‬בסיום המחזור (‪ +3‬שנים) היו עושים‬ ‫סעודה‪.‬בא"י לא הכירו בשמחת תורה כחג כללי לישראל‪.‬‬ ‫אולם המחזור החד שנתי של בני בבל‪ ,‬השפיע גם על קהילות א"י‪ ,‬וגרם להשתלבותן בסדרי הקריאה כמנהג בני בבל‬ ‫שעובד על מחזור שנתי‪.‬לכן כיום נוהגים לפי מנהג בבל‪.‬‬ ‫ה‪.‬מנהגי קריאת התורה בימי הבית‬ ‫‪7‬‬