סיכום העצה של פרנקפורטר PDF
Document Details
Uploaded by ResourcefulRaleigh
Tags
Summary
המאמר מסכם את העצה של פרנקפורטר, ומנתח אותה דרך ביקורת על מערכת המשפט. הוא מציג 5 הצדקות לאימוץ גישה רחבה יותר בקריאה, וחשיפת המשפט לעולם. הוא מדגיש את הקשר בין הספרות וההיסטוריה לראיית העולם במערכת המשפט.
Full Transcript
סיכום העצה של פרנקפורטר סיכום מורחב של המאמר ,תוך התייחסות לביקורת של מאוטנר על מערכת המשפט: מנחם מאוטנר פותח את מאמרו בסיפור על ילד בן 12ששלח בשנת 1954מכתב לשופט פליקס פרנקפורטר מבית המשפט העליון האמריקאי ,ובו ביקש עצה כיצד...
סיכום העצה של פרנקפורטר סיכום מורחב של המאמר ,תוך התייחסות לביקורת של מאוטנר על מערכת המשפט: מנחם מאוטנר פותח את מאמרו בסיפור על ילד בן 12ששלח בשנת 1954מכתב לשופט פליקס פרנקפורטר מבית המשפט העליון האמריקאי ,ובו ביקש עצה כיצד להכין את עצמו ללימודי המשפטים.תשובתו המפתיעה של פרנקפורטר הייתה שהדרך הטובה ביותר להכשרה למשפטים היא להקדיש את הזמן לקריאה נרחבת של ספרות וספרי היסטוריה ,לצפייה בהצגות וסרטים ,ולהעשרה אינטלקטואלית ורגשית של העולם הפנימי. מאוטנר מבקש להבין את הרציונל שעמד מאחורי העצה הזו ומציע עבורה 5הצדקות: ההצדקה הראשונה היא שמשפטנים ,בפעילותם המקצועית ,באים במגע עם מגוון רחב של תחומי החיים ובני אדם.לכן הם נדרשים לידע נרחב לגבי מורכבות הקיום האנושי והיבטיו השונים.קריאה מעמיקה בספרות ובהיסטוריה היא הדרך הטובה ביותר לרכוש ידע זה. ההצדקה השנייה היא שקריאת ספרות וצפייה בסרטים ומחזות מאפשרת למשפטנים להתנסות בתהליכים אינטלקטואליים של שיפוט ,הנדרשים רבות בעבודתם.בעוד המשפט עצמו אינו מספק הזדמנויות מספקות לשיכלול יכולות השיפוט ,חשיפה למדיומים נרטיביים כן יכולה לעשות זאת. ההצדקה השלישית נוגעת לרגישות האנושית לה נדרשים משפטנים.בהיותם בעלי השפעה מכרעת על חיי אדם ,על משפטנים לפתח יכולת להזדהות ולהבין נקודות מבט מגוונות.גם כאן ,קריאה וצפייה במדיומים נרטיביים היא הדרך המומלצת לפתח רגישות זו. ההצדקה הרביעית מדברת על תפקיד הקריאה כ"תזכורת".המשפט נוטה לתפיסה רזה וצרה של האדם והקיום.ספרות והיסטוריה ,לעומת זאת ,חושפות את מלוא העושר והמורכבות של חיי אנוש.הן מזכירות למשפטנים את הפער הגדול בין חיי אדם לייצוגם הרזה במסגרת המשפטית. ההצדקה החמישית קושרת את הקריאה לביקורת על הקפיטליזם והניתוח הכלכלי של המשפט.מאוטנר טוען כי שתי אלה מושתתות על תפיסה רזה ומפשטת של האדם ,כיצור רציונלי ואינדיבידואלי הנעדר ממדים חברתיים ורגשיים.הקריאה בספרות וההיסטוריה תשמש כאן כתזכורת למימדים אלה שנעדרים מהשיח המשפטי-כלכלי. בהמשך פורש מאוטנר את הביקורת שלו על מערכת המשפט.הוא טוען שהמשפט ,במתכונתו הנוכחית ,לוקה ברדידות ובשטחיות בהתייחסותו למצבים אנושיים מורכבים.החשיבה המשפטית הבינארית והקטגורית אינה תופסת את מלוא היקף הגוונים של הוויית האנוש.היא מפשטת את יחסי הגומלין הססגוניים בין פרטים וקבוצות ונותנת להם ייצוג חסר.כמו כן ,המשפט אינו מכיר דיו בהשפעות התרבותיות ,החברתיות והמבניות המגבילות את חופש הבחירה של הסובייקט.לטענת מאוטנר ,ספרות והיסטוריה מציעות תמונה עשירה ומלאה בהרבה של האדם והחברה ,ובכך יכולות לתקן את העיוורון של המשפט למציאות האנושית המורכבת. מאוטנר מדגים את הדברים דרך חשיפת הקורא לדמויות במחזותיו של חנוך לוין.מחזות אלה ,על אף אופיים הלא -ריאליסטי ,חושפים את המאבק הקיומי והמצוקות האנושיות טוב יותר מכל חיבור משפטי.הם ממחישים את האדם כיצור הכלוא במערכות כוחות ביולוגיות ,חברתיות ותרבותיות שאינן בשליטתו ,ובכך מפריכים את התפיסה הליברלית הרווחת במשפט של האדם כסוכן בחירה אוטונומי.דוגמה זו מחזקת את התפיסה של מאוטנר בדבר תרומתם האפשרית של מדיומים נרטיביים לחידוד הרגישויות המוסרית והחברתית של משפטנים. בסיכומו של דבר ,העצה של פרנקפורטר ,כפי שמפרשה מאוטנר ,אינה עצה טכנית או פרקטית בלבד.זוהי עצה הנושאת משמעויות רחבות בנוגע לזיקה שבין משפט לעולם.באמצעות עידוד משפטנים לקריאה וצפייה במדיומים נרטיביים-אמנותיים ,פרנקפורטר קורא למעשה להרחבת השדה המשפטי ולפתיחתו למימדים נוספים של החוויה האנושית.זוהי קריאה לאחריות חברתית רחבה של המשפט ,ולנכונות להתמודד עם שאלות של צדק והוגנות.בעיני מאוטנר ,זהו האתגר המרכזי של המשפטנים בני דורנו -לחתור תחת התפיסה הרזה והמפשטת שהמשפט מציע לאדם ,ולהכניס למערכת המשפט מימדים של עומק ,גיוון ומורכבות שיאפשרו לה למלא את ייעודה החברתי. האם מאוטנר מבקר את השופט פרנקפורטר? מהי עצתו של מאוטנר עצמו? בנוסף קראתי וראיתי שמאוטנר עושה הבחנה בין הצורך בקריאה של מי שאינו משפטן למי שכן משפטן ,אשמח אם תחדד את הנקודה.לבסוף אשמח אם תאמר לי למה מאוטנר כותב שקריאה פחות יכולה לעזור בתפקיד השפיטה. .1האם מאוטנר מבקר את השופט פרנקפורטר? מאוטנר אינו מבקר את פרנקפורטר באופן ישיר ,אלא משתמש בעצתו כנקודת מוצא לדיון רחב יותר על אודות תפקיד המשפט והמשפטנים.נראה שמאוטנר רואה בעצתו של פרנקפורטר בסיס לגישה ביקורתית המבקשת לערער על התפיסות המקובלות בדבר היקף פעולתו של המשפט ומהות השיח המשפטי.עם זאת ,מאוטנר מפתח את הדברים הרבה מעבר לכוונתו המקורית של פרנקפורטר ומשתמש בהם כקרש קפיצה לביקורת עצמאית משלו על המשפט. .2מהי עצתו של מאוטנר עצמו? בסיום המאמר ,מאוטנר מציע "מכתב חלופי" שאותו ניתן היה לשלוח לילד פול.במכתב זה ,הוא מדגיש את האחריות החברתית של המשפטן ואת הצורך להשתמש במשפט ככלי לקידום צדק ושוויון.מאוטנר קורא למשפטנים לפקוח עין ולהיות ערים לעוולות החברתיות המתרחשות סביבם.הוא מעודד אותם לנצל את עוצמתו של המשפט כדי לתקן מצבי חיים בלתי הוגנים של קבוצות וקהילות מוחלשות.זו עצתו האישית לדור המשפטנים הבא -ראו במשפט כלי מעצים ומשנה מציאות ,וקחו אחריות אישית על המרקם החברתי בו אתם פועלים ועל ההשלכות החברתיות של פעילותכם. .3ההבחנה בין הצורך בקריאה של מי שמשפטן ומי שלא מאוטנר טוען שבעוד שמי שאינו משפטן חייב להיחשף לסיפורים מהסוג שקוראים בספרות והיסטוריה כדי ללמוד על חיי אדם ,הרי שעבור משפטן פעיל אין בקריאה ובצפייה משום תחליף מספק.המשפטן כבר נחשף לסיפורים אנושיים דרך עבודתו הי ומיומית ,ולכן הוא אינו זקוק לספרות כדי להכיר סיפורי חיים.עם זאת ,הקריאה והצפייה במדיומים הללו אינן מיותרות עבורו -הן משמשות כ"תזכורת" או כ"תרגול" רגשי ואינטלקטואלי מתמשך.הן מסייעות לו לחדד את רגישותו ולהעמיק את הבנתו באשר למימדים הבלתי מיוצגים של הקיום האנושי ,כדי שיוכל לשמר עמדה ביקורתית וערנית ביחס למגבלות החשיבה המשפטית. .4מדוע מאוטנר כותב שקריאה פחות יכולה לעזור בתפקיד השיפוטי מאוטנר אינו שולל את התועלת שבקריאה לצורך פיתוח יכולות שיפוטיות.הוא מסכים שהחשיפה לדילמות מוסריות ואנושיות בספרות מהווה מעין סימולציה להתלבטויות שמתעוררות אצל שופטים.עם זאת ,הוא מסייג את הדברים ואומר שהפעילות השיפוטית כרוכה בעיסוק עם מקרים אמיתיים ,בשר ודם ,והשופט נדרש להכרעות בעלות השלכה ישירה וקונקרטית על חיי אדם.לכן ,על אף שקריאה יכולה לחדד את יכולות ההבחנה המוסרית של השופט ,רק ההתנסות בפועל -שוב ושוב -ביישום שיקול דעת על מצבים אנושיים ממשיים ,היא שתוכל באמת לשכלל את יכולות השיפוט שלו. לסיכום ,מאוטנר אינו מבקר את פרנקפורטר ,אלא רואה בעצתו פתח לדיון ביקורתי על המשפט.הוא קורא למשפטנים בהווה להרחיב את תפיסת תפקידם ולהגביר את האחריות החברתית שהם לוקחים על עצמם. מאוטנר מבחין בין הצורך בקריאה כמקור לסיפורים אנושיים ,שפחות רלוונטי עבור משפטנים פעילים ,לבין הצורך בקריאה כתרגול מתמשך של רגישות ביקורתית ,שנחוץ מאוד עבורם.לבסוף ,בהקשר של שיפוט, מאוטנר מסייג את התועלת של הקריאה ומדגיש את חשיבות ההתנסות המעשית המתמשכת בפסיקה בתיקים ממשיים.כך או כך ,כל אלה מרכיבים חלק מתפיסה כוללת שמבקשת להרחיב את גבולות השיח המשפטי ולפתוח אותו למימדים עמוקים יותר של ההוויה האנושית.
