פרקים בחשיבה הומניסטית - PDF
Document Details
Uploaded by ResourcefulRaleigh
פרופ' צבי טריגר
Tags
Summary
המסמך מתאר פרקים בחשיבה הומניסטית וכולל סקירה של הוגים הומניסטים מפורסמים. הוא מציג את עמדותיהם בנושאים שונים כמו מדע ואמונה, מוסר בפוליטיקה, ומעלה שאלות לגבי ההומניזם והבחנות בין תיאוריה למעשים.
Full Transcript
גל ספיר -פרקים בחשיבה הומניסטית – פרופ׳ צבי טריגר פייטרו פומפונאצי ]- [1525-1462 הוגה הומניסט ,מההוגים הראשונים באיטליה בתקופת הרנסנס.אדם דתי ,נ...
גל ספיר -פרקים בחשיבה הומניסטית – פרופ׳ צבי טריגר פייטרו פומפונאצי ]- [1525-1462 הוגה הומניסט ,מההוגים הראשונים באיטליה בתקופת הרנסנס.אדם דתי ,נוצרי קתולי הדוק ,אדם דתי שיצר את תיאוריית שתי האמיתות :האמונה לא סותרת את המדע ,אמת אחת נובעת מהאמונה והאחרת מההיגיון.לטעמו ,האמת ה ד ת י ת ל א ס ו ת ר ת א ת ה א מ ת ה מ ד ע י ת ,א ל א ה א מ ת ה ד ת י ת נ ו ב ע ת מ ה א מ ו נ ה ßהאמת המדעית נולדה מהיגיון.בקיצור, הוא אומר שאפשר להאמין בעקרונות הדתיים ,ואפשר לקבל את האמת המדעית – הם לא סותרים!! פומפונאצי אומר שמה שהוא מאמין כאדם דתי :התפילות שהוא מתפלל בכל יום ראשון בכנסיה ,אורח חייו הדתי ,לא סותרים את הממצאים של גלילאו גליליי שהסתכל לשמים עם טלסקופ וחישב חישובים מתמטיים וגילה שהעולם הוא עגול.הכי חשוב :לפי תיאוריית שתי האמיתות האמונה לא סותרת את המדע. ליאונדרו דה וינצ׳י ]* – [1519-1452מתקופת הרנסנס* מדען דגול ,דתי ,קתולי ,שכתב ביומניו שמדע ואמונה לא סותרים זה את זה – שכן ,הוא דחה את תאוריית שתי האמיתות. אי אפשר להיות אדם מאמין ומדען בו זמנית.זוהי חלק מהמשמעות שלנו כבני אדם; הדת נותרת לנו משמעות לקיום, עוזרת לנו בזמנים קשים ,נותנת תשובות לשאלות הכי עמוקות שמטרידות אותנו – למה אני פה ,למה יש רוע וסבל ,איך אני יכול להשתפר כבן אדם.אבל המדע נותן לי תשובות שהדת לא יכולה לתת לי – החלמה ממחלה ,חיסון לקורונה.אלו דברים בלתי נפרדים מלהיות בן אדם ,גם להאמין וגם לרכוש ידע.הוא אמר שאי אפשר להיות גם וגם ,לכן ,הוא בחר בחילוניות.לטעמו ,האדם לא יכול להיות שטוח ועגול ,זה או או – או שהעולם שטוח או שהוא עגול.בעצם ,הוא בוחר בחילוניות. הוא מעט חריג כיוון שכל ההוגים ההומניסטים הראשונים היו דתיים. גלילאו גליליי ]- [1642-1564 הוא זה שגילה שהעולם עגול ,ושכדוה״א מסתובב סביב השמש ]ולא ההפך כפי שהכנסייה הקתולית טענה[ ,שכן ,עמד על כך לדין.לאור כך שהיה מפורסם וידוע ,זה מעט הגן עליו ,כיוון שבעבר שרפו בכיכר העיר את מי שעמד לדין.השלטונות פחדו שעצם זה שהוא גילה את מה שגילה ,ייצור התקוממות בעם ולכן קיבל מאסר בית עד יום מותו.שכן ,הוא שילם מחיר כבד על הדבקות שלו באמת המדעית. ניקולו מקיאוולי ]– [1527-1462 מחבר את הספר ״הנסיך״ ,השם שלו הפך להיות שם תואר – מקיאווליסטית :התקבע בתרבות כסמל לציניות, אופורטוניזם ,התנהגות לא מוסרית ע״מ להשיג הישגים על חשבון אחרים.בספרו כותב – ההתנהגות הבינאישית שלנו בחיי היום יום לעומת ההתנהגות של פוליטיקאים בחיי היום יום היא מאוד שונה .שכן ,אם פוליטיקאי יתנהג כמו שהוא מתנהג בבית = הוא לא יצליח.הוא לא אומר זאת כדבר טוב ,אלא כהבחנה ריאליסטית ,ככל שאני רוצה להיות פוליטיקאי מצליח ולהגיע לעמדות כוח והשפעה ,המוסר צריך להיות שונה מחיי היום יום.זאת הוא אומר כהתבוננות לאיך להתקדם בפוליטיקה ,היינו ,לא תמיד לומר את האמת -״לשחק את המשחק״.הוא אומר זאת כעובדה.לפיכך ,כפי שציינו – שם משפחתו הפך להיות שם תואר לאנשים ציינים ולא מוסריים ]אם אומרים את שם המשפחה שלו מתכוונים לאדם לא טוב[.שורה תחתונה :בעיקר בהתנהלות של פוליטיקאים ,כהתנהלות צינית וכוחנית.זה מתחבר לנושא של שתי האמיתות כיוון שמדבר על כך שבשביל להיות פוליטיקאי מצליח צריך להיות בעל תורת מוסר שונה.לדידו ,המוסר של התנהלות פוליטית הוא מוסר שונה להתנהלות בין אישית.מדבר על שני סוגים של אתיקה ,אתיקה בינאישית ואתיקה פוליטית – הוא אומר שלא ניתן להצליח בפוליטיקה אם נשתמש באתיקה הבין אישית ,כי בפוליטיקה צריך ערמומיות.לא בהכרח שזה הדבר הנכון מוסרית. *צפינו בסרטון על הנסיך – ניקול מקלוואי* ]יש ביוטיוב[ – סקירה של הנסיבות שהביאו לכתיבת הספר :נכתב בשנת 1513 ע"י מקיאוולי ,הוקדש ללורנצ'ו השני ,לבית המלוכה מדיצ'י.הספר הורכב מ 26-פרקים הכוללים עצות לשליט ,מדריך שמטרתו להסביר כיצד להגיע לשלטון וכיצד לשמר אותו.הוא שימש כדיפלומט ויועץ פוליטי בפירנצה וגורש מהעיר ע"י משפחת מדיצ'י בחשד לבגידה ולקשירת קשר נגדם.באמצעות הספר הוא ביקש לחזור לעמדת כוח פוליטית.בספרו מציע גל ספיר -פרקים בחשיבה הומניסטית – פרופ׳ צבי טריגר מקיאוולי לשליט תפיסת מוסר אלטרנטיבית וריאליסטית של טוב ורע.ובקצרה – המטרה מקדשת את האמצעים.אמנם מקיאוולי נכשל במשימתו שכן לורנצ׳ו מעולם לא קרא את הספר והוא לא קיבל בחזרה את תפקידו ,אך בו בעת התפנה מקיאוולי לעסוק בכתיבה ויצר מספר יצירות חשובות בחייו.הספר פורסם חמש שנים לאחר מותו ועורר סערה באירופה. הספר נכנס בשנת 1532נכנס לרשימה השחורה של האפיפיור והפצתו נאסרה אך למרות זאת ,הספר זכה לפופולריות והשפיע על אנשים רבים ,לרבות וויליאם שייקספיר.במהלך ההיסטוריה המשיך הספר להעניק השראה למנהיגים פוליטיים רבים לדוגמה – נפוליאון ,סטלין ,בנג'מין פרנקלין. שכן ,עיקר הספר הוא ניתוח של מה קורה בפועל :״מיהו הפוליטיקאי המצליח״ -הוא זה שמוכן לשקר ולעשות מניפולציות.נציין שהספר היה הרבה השראות ליצירות הבאות כמו משחקי הכס וכדומה.הספר נסיך מפרסם עצות לשליט ,מציע לשליט תפיסת מוסר של טוב ורע ובקיצור הוא בעיקר אומר שהמטרה מקדשת את האמצעים ,כעיקרון הוא נכשל במשימתו כי לא קראו את הספר שלו. ארסמוס מורטרדאם- 1526-1466 : ע ו ג ה ו ג ה ח ש ו ב מ ת ק ו פ ת ה ר נ ס נ ס .בספרו הוא מדבר על כך שכאשר אנחנו פועלים בעולם אנחנו מונעים ע״י תערובת של מניעים ,חלקם אינסטינקטיביים וחלקם מונעים.היינו ,אנחנו יצורים רציונליים ולא רציונליים במקביל ,אולם ,באיזשהו שלב על אף היותנו יצורים פגומים שלא פועלים רק מכוח תבונה אלא גם מכח דחפים ושיקולים לא רציונליים ,עדיין יש שלב בו אנחנו צריכים לתת דין וחשבון.כאמור ,אנחנו בשלב מסוים אחראיים למעשינו.הביטוי המפורסם שלו :״עד גיל 40אדם אינו אחראי לפרצוף שלו ,ומגיל 40אחראי על הפרצוף שלו.״ – אנחנו אחראים למעשינו.מדובר בעניין של מטפורה כי בעבר גיל 40זה היה קשיש מופלג ,ברגע שהופכים להיות אנשים בוגרי אנחנו אחראים לבחירות שלנו ולאיך שהדברים נראים בפני הזולת.פרופ׳ טריגר אמר שהוא היה מתייחס לאנשים בגילנו שיצאו מחזקת הוריהם ולא יכולים על כל דב. לתלות את האשם בכל מה שקורה להם במה שקרה בבית או מה שההורים עשו או לא עשו.אין חשיבות לגיל 40 ,40זה זקנה מופלגת ,אם אנחנו לוקחים את זה להיום זה צריך להיות גיל יותר מוקדם.שכן ,לפעמים עדיף לוותר על משהו שרוצים בשביל ״הפרצוף שלי״ ]כמטאפורה[. הכתבים שלו תורגמו לעברית ונלמדו בפקולטות בחוגים לפילוסופיה ,שכן ,הכתבים שלו מאוד נחשבים הומניסטים.אולם, כאדם הוא גזען ,אנטישמי ,שונא נשים.ב כ ך א נ ח נ ו מ ת ח ב ר י ם ל ש א ל ה :״ ע ל מ ה א נ ח נ ו צ ר י כ י ם ל ה ס ת כ ל ו מ מ ה א נ ח נ ו צ ר י כ י ם להתעלם״ ß שאלה של הגדרה :האם הומניסט יכול להיות שונא נשים או גזען? כאמור ,האם צריך להפריד בין התאוריה שאדם יצר לבין הדעות שלו? דיברנו על כך שארסמוס היה הוגה הומני חשוב אבל לא היה מישהו שהיום היינו מעריכים אותו לפחות ברמה האנושית.הוא היה שוביניסט אנטישמי וגזען ,וזה מעלה את השאלה של ההפרדה בין הכתביים או בין היצירה לבין היוצר – ונחזור לשאלה זו בהמשך הקורס. ארסמוס על נשים:״ ובאשר תבקש אישה להיחשב חכמה תוכיח רק כי היא טיפשה כפליים ,שהרי עצם הניסיון מנוגד לכל היגיון..היוונים כבר שנו :גם קוף עוטה ארגמן קוף הוא – כך גם אישה לעולם תישאר אישה – כלומר טיפשה – הינו הך המסכה שתעטה״ ארסמוס על יהדות :״מגפה זדונית במיוחד...כנגד תורתו של ישו״ לכן ,עולה השאלה האם יש להחרים את היצירות של אותם אנשים כאלו? או שניתן לעשות הפרדה בין היצירה של אותו אדם? זה חלק מהאתגר ההומניסטי.היצירה -לפעמים אפילו היצירה עצמה כמו במקרה של ארסמוס מאוד הומניסטית ואנושית ,הוא מטיף לערכים של שוויון והוא לא חי לפי הערכים הללו.מדובר על עוד דואליות -כפל שהחשיבה ההומניסטית נדרשת להתמודד איתה.אמנם יש את תורת שתי האמיתות אך אי אפשר ליישב טענה שכל בני האדם שווים עם טענה שאומרת שנשים לא שוות ויהודים במקרה של ארסמוס או שחורים במקרה של הוגים בריטיים ואמריקאים ,זה בעצם סותר את הגדרת האדם כהומניסט.מי שחושב שיש בני אדם נחותים רק בגלל מגדר ,מוצא או תכונה אחרת ,זה לא יכול להתיישב עם המילה הומניזם.אי אפשר לעשות הבחנות בין בני אנוש. גל ספיר -פרקים בחשיבה הומניסטית – פרופ׳ צבי טריגר בהיסטוריה המאוד קרובה שלנו יש לנו את השאלה של צפייה בסרטים של וודי אן שהואשם בניצול מיני של בתו ,הוא לא הואשם במשפט אבל זה עלה בהקשר של ״תנועת me too״ ,דבר נוסף שעלה מה אנחנו עושים עם קומיקאים? דוגמה נוספת :זמר שאנחנו אוהבים תקף מינית נערות צעירות ,האם נשמע את המוזיקה שלו? ]למשל מה שהיה עם אייל גולן[. בגדול ,התפיסה של הרבה אנשים היא שחבל לזרוק לפח רעיונות שטובים לאנושות על אף שהאדם הוא בן אדם 💩[ 💩 💩 מגעיל/גזען/חשוך]💩 דוגמה מחיי היום יום :השופטת ג׳ודית בטלר – אחת מההוגות החשובות ביותר בלימודי מגדר ,אולם ההתבטאויות שלה ב 7-לאוקטובר היו חריגות ßהיא אמרה שזו הייתה התקוממות נגד הכיבוש ולא טבח.שכן ,פרופ׳ טריגר החליט הפעם להוציא אותה לחלוטין מהסילבוס לאור דעותיה.הדבר החריג עוד יותר ,היא אמרה את המילים הללו אך ניסתה להצדיק את עצמה ואמרה שעצם זה שהיא יהודייה מעיד על כך שאינה יכולה להיות אנטישמית ובעצם השתמשה ביהדותה ע״מ ל ה צ ד י ק א ת מ ה ש ה י א א ו מ ר ת ].ח ו צ פ נ י ת א ח ת 🤬[ הבחנה מושגית נוספת -סובלנות לעומת פלורליזם ההבחנה הזו מופיעה בכתיבה הפילוסופית וגם המשפטית – פרופ׳ אלון הראל עושה את ההבחנה הזו במאמר שלו שעוסק ביחס החיובי בקהילה הלהט"בית בישראל – ״המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית״.שכן ,תוהה כיצד בישראל אשר נחשבת למדינה שמרנית מאוד מבחינת יהדות – יש קבלה מרשימה של זכויות הקהילה הלהט"בית? שכן ,אומר שסובלנות – אינה קבלה ,אלא זו יכולת לסבול את הזולת.פלורליזם – קבלה מלאה של השונה ושל המיעוט, ולא רק נכונות לסבול אותו.כשאנחנו מצהירים שאנחנו בעד שוויון עלינו לשאול את עצמנו בכנות אם אנחנו סובלניים כלפיו או פלורליסטים כי קבלה אמיתית שונה מסובלנות. מציין ,שהיחס בישראל ללהט"בים זה בגלל סובלנות ולא פלורליזם. השאלה שבה פרופ' הראל דן במאמר ,בהבחנה בין סובלנות לפלורליזם :כיצד ניתן להסביר את התרחשות "המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית" דווקא בחברה כל כך שמרנית כישראל? © אין הפרדה בין דת למדינה © יש מונופול דתי של נישואים וגירושים © יש דומיננטיות לערכי המשפחה ,ובהם זוגיות מונוגמית ועידוד ילודה. איך דווקא בישראל יש שוויון כל כך רחב לקהילה הלהט"בית בצורה שהיא גם הקדימה הרבה מאוד מדינות מערביות? במאמר של אלון הראל ,הוא מביא דוגמאות להתבטאויות שהוא מסווג אותם כסובלניות :״אני סובל את ההומואים אך לא מקבל אותם.זו לא סיבה להפלות״: .(1חיים כהן בפס״ד שעוסק בהעמדה לדין של שני גברים שקיימו יחסי מין בפס״ד 1963בן עמי נ׳ הי״ש: ״אין אנו אפוטרופוסים על העריות ,כל המוחל על כבודו ,כבודו מחול״ :הכוונה היא שכשגבר ששוכב עם גבר אחר -אם אתה משפיל את עצמך שאתה שוכב עם גבר אחר ,זו בחירה שלך.המוחל על כבודו ,כבודו מחול – ביטוי מהמקורות שאומר שמי שוויתר על הכבוד שלו אין לו כבוד.לא ניתן לתרגם את זה לפי הביטוי המודרני – מי שוויתר מרצונו החופשי על הכבוד העצמי שלו בכך ששוכב עם גבר אין לו כבוד והוא לא ראוי לכבוד מהזולת.גבר ששוכב עם גבר אחר זה עניין שלו והמדינה לא צריכה להתערב.זה לא שהיא לא מאמינה אותו לדין כי היא מכבדת את בחירותיו אלא כי זה עניין פרטי.נק המוצא שלו – יחסים בין שני גברים נתפסים בעיניו כדבר משפיל – הם כבר ויתרו על כבודם בכך שהם מקיימים יחסים אז הוא מוחל על כבודם.בצבא למשל לא העמידו לדין גבר ואישה שקיימו יחסי מין ]שחל איסור כזה בצה״ל[. .(2ראובן ריבלין בדיון על הכנסת הנטייה המינית לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כקטגוריה מוגנת מפני הפליה ][1991 – כיום הוא פלורליסט ותומך בקהילה הגאה ,אך בתחילת שנות ה 90שהיו דיונים על החוק הוא אמר:״ אין בכך שנכניס משום מתן היתר או יצירת תרבות שבסבה אנשים הולכים ונוהים אחרי אותה נטייה ,מדובר בנטיות שאדם נולד אתן והוא מפתח אותם והן נמצאות בתוכו״ מדברים לפני 60ו 30שנה ,גבר שהיה תומך בשוויון זכויות להט"בים היו חושבים שאולי גל ספיר -פרקים בחשיבה הומניסטית – פרופ׳ צבי טריגר הוא בעצמו הומו בארון ,היום זה כבר פחות ככה.אפשר לשפוט יותר בעדינות את האמירה הזו בגלל התקופה שבה היא נאמרה.היינו בעיצומה של מגפת האיידס ולא היה עדין טיפול תרופתי ויש סטיגמה שלילית. למה השפה אצל שניהם היא פוגענית? השימוש במילים שלהם פוגעני.הוא לא פלורליסטי ,אלא סובלני.מתן היתר – זו רוח התקופה.אם אביע גישה פלורליסטית כלפי להט"ב אולי יחשבו שאני כזה גם ,אז אני מרחיק את עצמי – אני אראה שאני בעד שוויון אבל בצורה עקומה. הערך העליון :כולנו בני אדם ,לא צריכים לסבול את האחר אלא לקבל את האחר.שכן ,זו מסקנתו של אלון הראל לגבי הקהילה הלהט״בית.
