סיכומים מבוא לפרשנות.pdf

‫יחידה ‪ – 1‬גישות בפרשנות‬ ‫הרמנויטיקה‬ ‫את ההרמנויטיקה‪ ,‬תורת הפרשנות‪ ,‬ניתן להסביר בתור מערך הקשרים בין שלושה גורמים – היצירה‪ ,‬היוצר‬...

‫יחידה ‪ – 1‬גישות בפרשנות‬ ‫הרמנויטיקה‬ ‫את ההרמנויטיקה‪ ,‬תורת הפרשנות‪ ,‬ניתן להסביר בתור מערך הקשרים בין שלושה גורמים – היצירה‪ ,‬היוצר‬ ‫והקורא‪.‬‬ ‫גישות לפרשנות יצירות ולחקר המקרא‬ ‫הגישה ההיסטורית (מאות ‪)19 – 18‬‬ ‫בגישה ההיסטורית‪ ,‬מטרת הקריאה היא להבין למה התכוון היוצר‪.‬כדי להבין למה היוצר התכוון‪ ,‬מנסים‬ ‫להבין את הסביבה שבה הוא חי ופעל‪ ,‬מתוך הנחה שהיא זו שהשפיעה עליו לכתוב את היצירה בצורה כזו‪.‬‬ ‫בגישה הזו יש משמעות רק לקשר בין היוצר ליצירה‪ ,‬ולקורא אין חשיבות בכלל‪.‬בנוסף‪ ,‬קריאה נכונה של‬ ‫הטקסט תמצא רק משמעות אחת – כוונתו האמיתית של היוצר‪.‬‬ ‫גישת ביקורת המקרא‪ ,‬שמתעסקת בזהות היוצר ובזמן היצירה עבור כל אחד מספרי המקרא‪ ,‬מבוססת בצורה‬ ‫ישירה על הגישה ההיסטורית‪.‬‬ ‫ביקורת על הגישה‬ ‫על פי מאיר וייס‪ ,‬לא ניתן להגיע לכוונה האמיתית של מחבר היצירה‪ ,‬וגם אם נגיע‪ ,‬אי אפשר להניח שהיצירה‬ ‫היא תוצאה ישירה של הכוונות והסביבה של היוצר שלה‪.‬קשה מאוד לנקות את הדעות שלנו כקוראים‬ ‫ולמצוא את דעתו הטהורה של היוצר‪ ,‬ולכן ניסיון לקרוא בגישה ההיסטורית לא יעזור להבין את היצירה‪.‬‬ ‫הגישה הספרותית – נאו קריטיסיזם (ראשית המאה ה‪)20‬‬ ‫הגישה הספרותית‪ ,‬בניגוד לגישה ההיסטורית‪ ,‬טוענת שלא ניתן להקשיב ליוצר‪ ,‬אלא מנסה להקשיב ליצירה‬ ‫עצמה‪.‬על פי הגישה הזו‪ ,‬על הקורא לחפש בתוך היצירה אמצעים ספרותיים שיסבירו לו את המשמעות‬ ‫הפנימית של היצירה‪ ,‬בלי קשר לכוונת המחבר או לסביבה שבה חי‪.‬גם על פי הגישה הספרותית יש משמעות‬ ‫נכונה אחת לטקסט‪ ,‬שניתן להגיע אליה על ידי שימוש בכלים נכונים‪.‬הופעה של פרשנויות שונות לאותה‬ ‫היצירה תעיד על הבנה שגויה שלה‪.‬‬ ‫סטרוקטורליזם (שנות ה‪ 40‬של המאה ה‪)20‬‬ ‫הסטרוקטורליזם היא גישה שנולדה בצרפת‪ ,‬ומהווה פיתוח והמשך לגישה הספרותית‪.‬לפי הגישה הזו‪,‬‬ ‫פרשנות נכונה תחפש תבניות עומק ביצירות שונות‪ ,‬מתוך ניסיון לחשוף את היסודות התרבותיים המשותפים‬ ‫שקיימים ביצירות השונות‪.‬‬ ‫חוקרי המקרא אימצו את הגישה הזו וחיפשו בתוך סיפורי המקרא "סצינות דפוס"‪ ,‬כלומר‪ ,‬תבניות סיפוריות‬ ‫שחוזרות על עצמן בסיפורים ובהקשרים שונים‪.‬‬ ‫ביקורת על הגישה‬ ‫בגישת הסטרוקטורליזם קיים החשש ל אבד את הייחודיות שבכל יצירה‪.‬אם הקורא יחפש את התבנית‬ ‫הקבועה שמשותפת ליצירה עם יצירות אחרות‪ ,‬הוא לא יוכל לראות את המוטיבים ואת הרעיונות הייחודיים‬ ‫של היצירה עצמה‪.‬‬ ‫דקונסטרוקציה (המחצית השנייה של המאה ה‪)20‬‬ ‫על פי גישת הדקונסטרוקציה‪ ,‬שאותה פיתח ז'אק דרידה‪ ,‬לא ניתן באמת להקשיב ליצירה‪.‬השאלה "מה אומר‬ ‫הטקסט" היא שאלה ריקה‪ ,‬כי לא באמת ניתן לייצר דיאלוג עם הטקסט ולהתייחס אליו כבעל משמעות‬ ‫פנימית‪.‬הדקונסטרוקציה תנסה להתמקד בקורא במקום ביצירה‪ ,‬ולשאול מה קורה לקורא במפגש עם‬ ‫היצירה‪.‬‬ ‫על פי הדקונסטרוקציה‪ ,‬הטקסט נוצר מחדש בכל קריאה‪ ,‬ותהליך הקריאה עצמו הוא זה שיוצר את הפרשנות‪.‬‬ ‫בניגוד לכל הגישות הקודמות‪ ,‬כאן מספר הפרשנויות של הטקסט הוא אינסופי‪.‬בשפה המחקרית‪ ,‬אפשרות‬ ‫הפירוש של אותו טקסט בדרכים רבות נקראת רב מובנות‪.‬‬ ‫חז"ל ודקונסטרוקציה‬ ‫יש מי שטוענים שהפעילות של חז"ל היא בעצם דקונסטרוקציה‪ ,‬על בסיס ההופעה של פרשנויות רבות לאותו‬ ‫טקסט בכתבי התורה שבעל פה‪.‬הטענה הזו כן צודקת במובן מסוים‪ ,‬אבל בניגוד לדקונסטרוקציה‪ ,‬חז"ל לא‬ ‫התעלמו מהטקסט‪ ,‬אלא פירשו את הטקסט עצמו בדרכים רבות‪.‬בנוסף‪ ,‬חז"ל נדרשו במקרים רבים להגיע‬ ‫להכרעה ולקבוע פרשנות נכונה לטקסט‪ ,‬מה שלא יעלה על הדעת בדקונסטרוקציה‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 2‬פשט ודרש‬ ‫בלימוד הפרשנות‪ ,‬נרצה לחלק את הפרשנים השונים לפשטנים‪ ,‬שפירשו את המקרא בדרך הפשט‪ ,‬ולדרשנים‬ ‫שפירשו את המקרא בדרך הדרש‪.‬ניתן להגדיר את הפשט ואת הדרש בדרכים רבות‪ ,‬אבל אנחנו נרצה לחפש‬ ‫הגדרות חד משמעיות‪ ,‬כדי שנוכל לסווג את סוגי הפרשנות בצורה מחקרית‪.‬‬ ‫הבדלים בגישות‬ ‫ניתן להגדיר ארבעה הבדלים משמעותיים בין גישת הפשט לבין גישת הדרש‪.‬‬ ‫סגנון הכתיבה‬ ‫על פי הדרש‪ ,‬הכתובים נכתבו בסגנון אלוהי ייחודי‪ ,‬ולא ניתן להבין אותם דרך שפת הדיבור האנושית‬ ‫והרגילה‪.‬לפי גישת הפשט‪ ,‬לעומת זאת‪" ,‬דיברה תורה כלשון בני אדם"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הכתובים נכתבו בלשון‬ ‫אנושית‪ ,‬כאילו נכתבו על ידי אדם‪.‬‬ ‫משמעות המילה‬ ‫על פי הדרש‪ ,‬כל מילה וכל חלק של מילה הם בעלי משמעות‪ ,‬בטקסט המקראי הקדוש אין שום דבר מיותר‪.‬‬ ‫לפי הפשט‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יש מילים שבאות כדי לסדר את הכתובים בצורה יותר בהירה או אסתטית‪.‬‬ ‫מטרת הפרשנות‬ ‫הפשטן ינסה להבין למה התכוון יוצר הטקסט – בדומה לגישה ההיסטורית‪.‬הדרשן‪ ,‬לעומתו‪ ,‬לא יחפש את‬ ‫כוונת המחבר‪ ,‬אלא ינסה להעביר דרך פירוש המילים רעיונות ומסרים – בדומה לגישת הדקונסטרוקציה‪.‬‬ ‫הוספת טקסט‬ ‫בתהליך הפירוש‪ ,‬הפשטן ישתמש רק בטקסט הכתוב‪ ,‬בלי להוסיף אליו שום תוכן נוסף‪.‬הדרשן‪ ,‬לעומתו‪ ,‬יוכל‬ ‫להוסיף גם תוכן שלא כתוב בטקסט שאותו הוא מפרש‪.‬‬ ‫גישת הדרש‬ ‫גישת הפשט‬ ‫סגנון אלוהי‬ ‫דיברה תורה כלשון בני אדם‬ ‫סגנון הכתיבה‬ ‫לכל מילה יש משמעות‬ ‫לא לכל מילה יש משמעות‬ ‫משמעות המילה‬ ‫העברת רעיונות‬ ‫מציאת כוונת המחבר‬ ‫מטרת הפרשנות‬ ‫השלמת פערים ממקורות אחרים‬ ‫לא ניתן להשתמש במקור אחר‬ ‫הוספת טקסט‬ ‫ארבע הגדרות הפשט‬ ‫ההגדרות הכלליות של הפשט ושל הדרש מבהירות באופן כללי את המאפיינים של שתי הגישות השונות‪.‬כדי‬ ‫שנוכל לגשת בצורה ברורה יותר לפרשנות ולדעת האם היא פרשנות פשט או דרש‪ ,‬נצטרך כלים חותכים‬ ‫וברורים יותר‪.‬‬ ‫קיימות ארבע הגדרות חותכות לפרשנות פשט‪ ,‬שכל פרשנות מסוג פשט תכיל כל אחת מהן‪.‬אם אפילו אחת‬ ‫ההגדרות חסרה בפרשנות‪ ,‬הפרשנות היא דרש ולא פשט‪.‬‬ ‫‪.1‬פירוש מילולי ראשוני‬ ‫כדי שפירוש יחשב לפשט‪ ,‬עליו להתאים לפירוש המילולי הראשוני והפשוט של הטקסט‪ ,‬כפי שניתן‬ ‫למצוא במילון‪.‬‬ ‫מקרים חריגים‬ ‫קיימים שני מקרים שבו פירוש יתאים לכל ההגדרות אחרות‪ ,‬אבל לא לפירוש המילולי הראשוני‪,‬‬ ‫והוא עדיין יחשב לפירוש פשט‪.‬‬ ‫משל‬ ‫במקרים מסוימים בספרי התנ"ך‪ ,‬הטקסט עצמו מציג משל‪.‬במקרה כזה‪ ,‬פירוש הפשט יציג את‬ ‫הנמשל ויתייחס אליו‪ ,‬אף על פי שאין התאמה בין הנמשל לבין הפירוש המילולי של מילות המשל‪.‬‬ ‫ביטויים‬ ‫במקומות שונים בתנ"ך מופיעים ביטויים בעלי משמעות מקובלת‪ ,‬אף על פי שאין התאמה בין‬ ‫המשמעות שלהם לבין הפירוש המילולי הפשוט של המילים שמרכיבות אותם‪.‬גם במקרים כאלה‪,‬‬ ‫אם הפירוש מתאים לשאר ההגדרות‪ ,‬הוא עדיין יוגדר כפשט‪.‬‬ ‫‪.2‬התאמה ללשון ולתחביר‬ ‫פירוש הפשט מתאים ללשון ולתחביר העברי‪.‬‬  ‫‪.3‬התאמה להקשר‬ ‫פירוש הפשט מתאים להקשר שבו הטקסט המפורש נמצא‪ ,‬מרמת המילים הצמודות ועד רמת‬ ‫הפרקים הסובבים והתנ"ך כולו‪.‬פירוש שלא מתייחס להקשר הכתוב איננו פשט‪.‬‬ ‫‪.4‬התאמה להיגיון‬ ‫את ההיגיון‪ ,‬בניגוד להגדרות האחרות‪ ,‬לא ניתן להגדיר בצורה אובייקטיבית‪.‬לכן נגדיר את ההתאמה‬ ‫להיגיון על פי התער של אוקהאם – הפירוש ההגיוני ביותר הוא הפירוש שנותן פתרון לכמה שיותר‬ ‫שאלות‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 3‬פרשנות פנים מקראית‬ ‫פרשנות מקראית היא כל אור שגורם מסוים מאיר על טקסט מקראי‪.‬אם נרצה לחזור אחורה בזמן ולמצוא‬ ‫את פרשן המקרא הראשון‪ ,‬נוכל למצוא פרשנות למקרא בתוך המקרא עצמו‪.‬פרשנות כזו‪ ,‬שבה טקסט מקראי‬ ‫מאיר ומבאר טקסט מקראי אחר‪ ,‬היא פרשנות פנים מקראית (אינטרטקסטואלית)‪.‬‬ ‫הפרשנות הפנים מקראית מתקיימת בכל הסוגים של הכתובים המקראיים‪ ,‬כאשר הפרשן הפנים־מקראי מגשר‬ ‫בין הטקסט הקשה או הלא ברור לבין הקוראים‪.‬הפרשנות המקראית מגשרת‪ ,‬למשל‪ ,‬במקומות של פרשנות‬ ‫גאוגרפית‪ ,‬כלומר‪ ,‬לגבי מקומות גאוגרפיים שלא ברור היכן הם‪ ,‬או מילים או מקומות שיכולים להתפרש‬ ‫בצורות שונות והכותב המקראי רוצה להדגיש את הפרשנות הנכונה‪.‬יש גם מקרים שבהם אותו הספר או‬ ‫ספר אחר חוזר על פסוק או על קבוצת פסוקים כדי לפרש ולבאר אותם‪.‬‬ ‫מי כתב את הפרשנות הפנים מקראית?‬ ‫קיימות כמה גישות לגבי כתיבת הפרשנות הפנים מקראית‪ ,‬והן משתנות בהדרגה לפי המחויבות למסורת‪.‬‬ ‫רמב"ם‬ ‫כל התורה הגיעה ישירות מהשמים‪ ,‬ללא התערבות אדם‪.‬הפרשנות הפנים מקראית היא ביאור שהקב"ה‬ ‫עצמו הוסיף לתורה כדי שנבין אותה בצורה טובה יותר‪.‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫משה קיבל את התורה מה' וניסח אותה בעצמו‪.‬במקומות שבהם היה צורך הוא הוסיף ביאור בתוך הפסוקים‪.‬‬ ‫ר' יהודה החסיד‬ ‫בימי עזרא‪ ,‬שבהם העם חזר להתעסק בתורה‪ ,‬נוספו כמה עניינים לתורה‪.‬ייתכן שעזרא עצמו הוסיף את‬ ‫הפירושים הפנים מקראיים‪.‬‬ ‫המחקר המודרני‬ ‫המקרא כולל גלוסאות – תוספות מאוחרות‪.‬המעתיקים שהעבירו את כתבי הקודש לאורך הדורות הוסיפו‬ ‫וערכו את ביאורי המקרא בתוך הפסוקים‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 4‬מגילות מדבר יהודה‬  ‫על מגילות קומראן‬ ‫מציאת המגילות‬ ‫מגילות מדבר יהודה הראשונות נמצאו ליד ים המלח בשנת ‪.1947‬בשנים שאחרי כן‪ ,‬נמצאו סך הכל ‪ 11‬מערות‬ ‫ובתוכן כ‪ 1000‬טקסטים שונים‪ ,‬רובם הגדול בעברית ומיעוטם בארמית או ביוונית‪.‬כשליש מהמגילות שנמצאו‬ ‫הן מגילות מקראיות‪ ,‬בעיקר מספרי תהילים‪ ,‬דברים וישעיהו‪.‬נמצאו גם כתבים מספרים חיצוניים וגם חיבורי‬ ‫פירוש על ספרי המקרא‪.‬‬ ‫מי כתב את המגילות?‬ ‫ההשערה הראשונית של חוקרי המגילות הייתה שכולן נכתבו על ידי האיסיים – כת מדבר יהודה‪.‬ההשערה‬ ‫הזו מבוססת גם על מקום מגוריהם של האיסיים‪ ,‬שהיה מדבר יהודה‪ ,‬וגם על בסיס מגילות שמתארות את‬ ‫דרך החיים ואת החוקים שלהם‪.‬‬ ‫ככל שהתקדם המחקר ונמצאו יותר מגילות‪ ,‬ההשערה הזו הלכה והתערערה‪.‬כיום לא יודעים מי כתב את‬ ‫המגילות‪.‬קיימת סברה שבאזור שבו הן נמצאו פעלו סופרים שכתבו מגילות עבור כתות מכל הארץ‪.‬בנוסף‪,‬‬ ‫קיימת השערה מעניינת שמציאה שהמגילות הן שאריות מספריית בית המקדש‪ ,‬שחולצו ממנה על ידי הכהנים‬ ‫שברחו מירושלים‪.‬‬ ‫סימון המגילות‬ ‫כל מגילה ממגילות מדבר יהודה מסומנת על ידי רצף תווים מוסכם‪ ,‬שמורכב מכמה חלקים‪.‬‬ ‫מספר‬ ‫מספר המערה שבו נמצאה המגילה‪.‬‬ ‫‪Q‬‬ ‫מעידה שהמגילה היא חלק ממגילות קומראן‪.‬‬ ‫שם המגילה‬ ‫במספרים‬ ‫רצף המספרים המוסכם של אותה המגילה‪.‬‬ ‫באותיות‬ ‫אם המגילה משויכת לספר מסוים‪ ,‬יהיה לה שם שמבוסס על שם הספר בכתיב מקוצר אנגלית‪.‬ספרים‬ ‫חיצוניים מסומנים באותיות ‪.ap‬‬ ‫סוגי פרשנות במגילות‬ ‫בתוך מגילות קומראן קיימים כתבי פרשנות על ספרי המקרא‪.‬כתבי הפרשנות האלה כתובים בכמה סגנונות‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫פרשנות פשט‬ ‫סגנון זהה לסגנון של רוב הפרשנים המסורתיים‪.‬מורכב מדיבור המתחיל שמצטט את הפסוק ומפירוש לאותו‬ ‫הפסוק‪.‬‬ ‫פרשנות משכתבת – פרפראזה‬ ‫כתיבה מחודשת של הפסוק עם הוספה של מילות הפירוש בתוכו‪.‬‬ ‫פרשנות אגבית‬ ‫כתבים שלא מתעסקים ישירות בספרי המקרא או בפרשנות שלהם‪ ,‬אבל ניתן להבין מהם פרטים לגבי תפיסת‬ ‫הכותב את סיפורי המקרא‪.‬‬ ‫פשרים‬ ‫סוג פרשנות שנמצא פחות במגילות מדבר יהודה‪.‬הפשר הוא פרשנות פשט עם דיבור המתחיל‪ ,‬שמפרשת‬ ‫את פסוקי המקרא תוך שימוש באירועים שקורים בתקופת הכתיבה‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 5‬תרגום השבעים‬ ‫התרבות ההלניסטית שלטה בכל עולם המזרח הקדום במשך כ‪ 1000‬שנים‪ ,‬מהמאה הרביעית לפני הספירה‬ ‫ועד הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה‪.‬היחס בין התרבויות הקודמות ששלטו על עם ישראל לבין‬ ‫העם היה תמיד יחס של בליעה (גלות והעלמה של הזהות העברית) או של הסתגרות (כדי לשמר את הזהות)‪.‬‬ ‫התרבות ההלניסטית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אפשרה חופש תרבות יחסי‪ ,‬כך שעם ישראל יכול היה להיות נאמן גם‬ ‫לתרבות העברית וגם לתרבות ההלניסטית‪.‬האפשרות הזאת התחילה תהליך הפריה של התרבות וההגות‬ ‫היהודית‪ ,‬שבא לידי ביטוי בתחומים רבים‪.‬התרבות ההלניסטית נכנסה לתוך השפה היהודית והשפיעה עליה‪.‬‬ ‫כחלק מאותם תהליכי הפריה‪ ,‬נוצרו פרשנויות יהודיות הלניסטיות על התורה‪.‬היצירות נכתבו ביוונית גם‬ ‫כדי להתאים לשאר העולם ולהציג את התורה לגוים‪ ,‬וגם כדי להתאים לעם ישראל עצמו שהבין את היוונית‬ ‫יותר מאת העברית‪.‬קיימות שלוש יצירות פרשנות יהודיות הלניסטיות – תרגום השבעים‪ ,‬כתבי פילון‬ ‫האלכסנדרוני וכתבי יוסף בן מתתיהו‪.‬‬ ‫תרגום השבעים‬ ‫תרגום ליוונית של התורה (מאה ‪ 3‬לפנה"ס)‪ ,‬ולאחר מכן גם של הנביאים והכתובים (כמאה שנה מאוחר יותר)‪,‬‬ ‫וגם של הספרים החיצוניים‪.‬שם התרגום מבוסס על האגדה החז"לית על ‪ 70‬הזקנים שתרגמו את התנ"ך‬ ‫בשביל המלך היווני‪ ,‬וכולם תרגמו בדיוק באותה הצורה‪.‬‬ ‫תרגום השבעים הוא חדשני משלוש בחינות שונות‪.‬הוא גם היצירה הראשונה של התרבות היהודית‬ ‫ההלניסטית‪ ,‬גם התרגום הראשון של התנ"ך לשפה אחרת אי פעם‪ ,‬וגם הפעם הראשונה שבה ספר תורגם‬ ‫משפה שמית לשפה יוונית אירופית‪.‬‬ ‫התרגום עצמו גם מבאר את המילים במקרא באמצעות בחירת התרגום‪ ,‬וגם כולל ביאורים פנים־‬ ‫טקסטואליים‪ ,‬שמבארים פסוקים קשים מסוימים‪.‬‬  ‫יחידה ‪ – 6‬פילון ויוספוס‬ ‫פילון האלכסנדרוני‬ ‫פילון האלכסנדרוני נולד בערך בשנת ‪ 20‬לפנה"ס ונפטר בשנת ‪ 50‬לספירה‪.‬הוא חי באלכסנדריה‪ ,‬שהייתה עיר‬ ‫בעלת אופי יווני במצרים‪ ,‬ובה חיה קהילה יהודית גדולה מאוד‪.‬פילון היה שייך למשפחה יהודית מכובדת‬ ‫ולמד בגימנסיה היוונית המקומית תחומי לימוד רבים‪.‬לא ברור אם הוא ידע עברית‪ ,‬אבל הוא בוודאות למד‬ ‫את התורה דרך תרגום השבעים‪.‬פילון היה יהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬ואף עלה לרגל לבית המקדש‪.‬פילון‬ ‫האלכסנדרוני הוא הסופר היהודי הראשון שידוע בשמו ועסק בפירוש המקרא‪.‬‬ ‫הפרשנות של פילון‬ ‫לפילון יש פירושים על ספרי בראשית ושמות‪ ,‬על החוקים המקראיים ועל דמויות משמעותיות במקרא‪.‬סגנון‬ ‫הפירוש של פילון הוא פירוש פילוסופי‪ ,‬והוא אחד הראשונים שמתמודד עם המתח שבין ההתגלות האלוהית‬ ‫לבין התבונה האנושית‪ ,‬שבאה לידי ביטוי לדבריו בפילוסופיה היוונית‪.‬בין שני הדברים יש נקודות השקה‬ ‫רבות‪ ,‬אבל גם נקודות התנגשות רבות‪.‬מטרתו של פילון היא ליישב את שתי הדרכים‪ ,‬כך שיגיעו בסוף לאותה‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫לפי פילון‪ ,‬התורה מכילה שני רבדים – הרובד הגלוי המילולי והרוב הסמוי האלגורי‪.‬הרובד הגלוי נועד לקהל‬ ‫הרחב‪ ,‬אבל המשמעות הסמויה נועדה לפילוסופים‪ ,‬כדי שיוכלו להבין את האמת‪ ,‬וברובד הסמוי אין פער בין‬ ‫דברי התורה לבין החכמה היוונית‪.‬‬ ‫שיטתו הפרשנית של פילון מבוססת על שיטת הפרשנות היוונית‪ ,‬שבה השתמשו חכמי יוון לפירוש האיליאדה‬ ‫והאודיסאה‪.‬עם זאת‪ ,‬בניגוד ליוונים שטענו שהסיפורים הם משל בלבד ונועדו להעביר מסר אלגורי‪ ,‬פילון‬ ‫לא מבטל את סיפורי המקרא וטוען שהאלגוריה שהוא מביא רק מאירה פן נוסף‪.‬בדרך הפרשנות שלו‪ ,‬פילון‬ ‫דגל בגישת הרב מובנות‪ ,‬כמו הרוב הגדול של הפרשנים היהודים לאורך הדורות‪.‬‬ ‫סגנון הפרשנות של פילון הוא סגנון הדיבור המתחיל (ציטוט מהפסוק ופירוש עליו)‪.‬בחלק מכתביו‪ ,‬פילון‬ ‫משתמש בכלים שמאוחר יותר ניתן לראות גם אצל חז"ל – ריבוי ומיעוט‪ ,‬סמיכות‪ ,‬קל וחומר ועוד‪.‬בספר‬ ‫"יוונים ויוונות בארץ ישראל " מצביע פרופ' שאול ליברמן על נקודות דמיון בין הגות חז"ל לבין הפילוסופיה‬ ‫היוונית‪ ,‬למרות שחז"ל לא למדו את הפילוסופיה היוונית והפילוסופים היוונים לא למדו את כתבי חז"ל‪.‬‬ ‫טעמי המצוות‬ ‫בתקופה שבה פעל פילון היו שלוש מצוות מרכזיות שעליהן היהודית הקפידו‪ ,‬ומשכו את תשומת לב הסביבה‬ ‫הנוכרית‪.‬את אותן מצוות פילון ניסה להסביר על ידי נתינת טעמים מבוססים מבחינה פילוסופית‪.‬‬ ‫‪.1‬מילה‬ ‫המילה הייתה נהוגה אצל עמים רבים במזרח הקדום‪ ,‬כולל במצרים‪ ,‬גם לפני קבלת התורה‪.‬‬ ‫פילון טען שהמילה היא עניין בריאותי שמעודד פוריות ומונע מחלות‪.‬‬ ‫‪.2‬כשרות‬ ‫תפיסת הכשרות של היהודים הייתה מוזרה בעיני הסביבה הנוכרית‪ ,‬ובעיקר ההימנעות מאכילת‬ ‫בשר החזיר‪.‬‬ ‫פילון טען שגם הכשרות היא עניין בריאותי‪ ,‬והוסיף שהיא מחזקת את יכולת האיפוק‪.‬‬  ‫‪.3‬שבת‬ ‫רעיון יום המנוחה לא היה קיים בעולם הקדום‪ ,‬והעולם הנוכרי מאוד תמה על המנהג המוזר של‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫פילון הסביר שהשבת היא אמצעי להידמות לקב"ה וללכת בדרכיו‪ ,‬ולכן הקפיד לנצל את השבת כדי‬ ‫לעסוק בחכמה‪.‬‬ ‫השפעתו של פילון‬ ‫על העולם היהודי פילון השפיע מעט מאוד‪.‬הוא כתב ביוונית‪ ,‬שלא נשארה שפה מרכזית בעם היהודי לתקופה‬ ‫ארוכה‪.‬הוא השפיע מעט על יוסף בן מתתיהו‪ ,‬וניתן אולי גם להצביע על קשר בינו לבין חז"ל‪ ,‬אבל לא יותר‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫על הנצרות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הייתה לפילון השפעה גדולה‪.‬אבות הכנסיה התחברו מאוד לגישת האלגוריה של‬ ‫פילון‪ ,‬ואף החשיבו אותו כנוצרי קדום ושימרו את כתביו בכנסיות‪.‬‬ ‫יוסף בן מתתיהו‬ ‫נולד בירושלים בשנת ‪ 37‬לספירה ומת ברומא בראשית המאה השנייה‪.‬יוסף בן מתתיהו גדל במשפחה מכובדת‬ ‫בירושלים‪ ,‬והיה נצר לבית חשמונאי‪.‬בגיל ‪ 16‬הוא ירד למדבר יהודה ובילה בו כמה שנים עם האיסיים‪ ,‬בגיל‬ ‫‪ 26‬הוא נסע לרומא לשליחות מדינית של פדיון שבויים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,70‬במרד הגדול‪ ,‬יוסף היה מפקד כוחות הגליל‪.‬המרד בגליל‪ ,‬כמו בירושלים‪ ,‬נכשל‪ ,‬ויוסף בן מתתיהו‬ ‫היה נצור בעיר יודפת עד שיצא משם כשבוי לרומאים‪.‬מאותו הרגע יוסף נכנע לרומאים‪.‬הוא ירד למצרים‪,‬‬ ‫התחבר לטיטוס‪ ,‬אומץ על ידי שושלת הקיסרים הפלאוויים וקיבל על שמם את הכינוי יוספוס פלאוויוס‪.‬‬ ‫יוספוס הפך להיות הסופר של המלוכה הרומית‪ ,‬ונחשב עד היום לבוגד במסורת היהודית‪.‬‬ ‫יצירותיו של יוסף בן מתתיהו‬ ‫מלחמת היהודים נגד הרומאים‬ ‫פורסם בשנת ‪.80‬מתאר את הימים האחרונים של הבית השני‪.‬היום יודעים הרבה מידע על המרד הגדול‪,‬‬ ‫משמעותית יותר מאירועים אחרים מהתקופות הסמוכות‪ ,‬בזכות כתבי יוסף בן מתתיהו‪.‬‬ ‫חיי יוסף‬ ‫אוטוביוגרפיה שבה מגן יוסף בן מתתיהו על עצמו מפני המבקרים שלו‪.‬‬ ‫נגד הפיון‬ ‫הפיון היה הוגה יווני אנטישמי שכתב רבות נגד היהודים‪.‬הוא חי בתקופת פילון וגם לפילון היו ויכוחים רבים‬ ‫איתו‪.‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬שחי בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬כתב גם הוא ספר נגד אותו פיון‪.‬‬ ‫קדמוניות היהודים‬ ‫נכתב ברומא בין השנים ‪ 73‬ל‪.93‬בספר בן מתתיהו מתאר את כל תולדות היהודים מתקופת המקרא עד זמנו‬ ‫שלו‪ ,‬מתוך הנחה שזהו סופו של העם היהודי‪.‬אחד עשר הפרקים הראשונים של הספר מקבילים למקרא‪,‬‬ ‫ומהווים בעצם פרשנות שכתובית (פרפראזה)‪.‬בן מתתיהו מספר את הסיפור המקראי בשינויים‪ ,‬ומסתיר‬ ‫סיפורים שמציגים את העם היהודי באור שלילי‪.‬חלקים גדולים בפירושים מתעסקים בעולמן הפנימי של‬ ‫הדמויות – דרך כתיבה שמתאימה להגות ההלניסטית‪ ,‬ומראה שיש קשר בין הכתיבה של בן מתתיהו לבין‬ ‫העולם ההלניסטי‪.‬‬ ‫השפעתו של יוסף בן מתתיהו‬ ‫יוסף בן מתתיהו‪ ,‬בדיוק כמו פילון‪ ,‬השפיע מעט מאוד על היהודים‪ ,‬משום שכתב ביוונית וכנראה גם משום‬ ‫שנתפס כבוגד‪.‬כמו פילון‪ ,‬גם הוא השפיע הרבה על המלומדים הנוצרים‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 7‬התרגומים הארמיים‬ ‫ההבדל בין פרשן לבין מתרגם‬ ‫הפרשן מקשר בין הטקסט לבין הקורא‪.‬הפרשן לא מחויב להתייחס לכל מילה ולכל פסוק‪ ,‬הוא יכול לדלג על‬ ‫מילים ברורות ומובנות‪.‬הפרשן בא רק לפתור קשיים בתוך הטקסט שהוא מפרש‪.‬‬ ‫תפקיד המתרגם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הוא רק להעביר את הטקסט משפה לשפה אחרת‪.‬המתרגם מתייחס לכל מילה‬ ‫בטקסט ומעביר אותה לשפת התרגום‪.‬מתוקף תפקידו‪ ,‬המתרגם נדרש לפעמים לתפקד כפרשן‪.‬‬ ‫במהלך הדורות‪ ,‬התנ"ך תורגם ליותר מ‪ 2500‬שפות שונות‪.‬‬ ‫סוגי תרגום‬ ‫תרגום מילולי‬ ‫תרגום ישיר של כל מילה לשפת תרגום‪.‬‬ ‫תרגום ענייני‬ ‫הצגה של הרעיונות שעליהם מדבר הטקסט בשפת התרגום‪.‬‬ ‫הופעת התרגומים הארמיים‬ ‫בתקופה מסוימת בעולם העתיק‪ ,‬היהודים הבינו פחות את העברית ויותר את השפה הבינלאומית‪ ,‬שהייתה‬ ‫ארמית‪.‬בשלב מסוים התחילו לתרגם בעל פה את התורה תוך כדי הקריאה בבית הכנסת‪ ,‬ובהמשך נכתבו‬ ‫והתקבעו תרגומים לתורה‪.‬‬ ‫תרגום אונקלוס‬ ‫אונקלוס היה‪ ,‬לפי המסורת‪ ,‬גר שחי בתקופת המאה הראשונה לספירה‪ ,‬והתלמוד הבבלי מציין שהוא זה‬ ‫שתרגם את התורה‪.‬בירושלמי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מצוין שהמתרגם היווני שנקרא עקילס תרגם את התורה‪ ,‬וסביר‬ ‫מאוד להניח שמדובר בתרגום ליוונית‪.‬מכאן סביר להניח גם שהתרגום שעליו הבבלי מדבר הוא תרגום‬ ‫ליוונית ו"אונקלוס" הוא שיבוש של "עקילס"‪.‬ייתכן שמבחינה היסטורית לא היה גר בשם אונקלוס‪ ,‬והייחוס‬ ‫של התרגום הארמי אליו הוא טעות שהתקבעה ונשמרה במסורת‪.‬‬ ‫התרגום הארמי שאנחנו מכנים "תרגום אונקלוס" הוא תרגום של חומשי התורה‪ ,‬שכנראה נכתב על בסיס‬ ‫מסורות תרגום שבעל פה‪.‬תארוך הכתיבה נמצא במחלוקת בין החוקרים‪ ,‬ובכל מקרה ממוקם בין המאה‬ ‫הראשונה לבין המאה השביעית‪.‬ככל הנראה התרגום השתנה והתפתח עם הזמן‪.‬מבחינת האזור הגאוגרפי‪,‬‬ ‫יש מחלוקת האם הוא נכתב בארץ ישראל או בבל‪ ,‬אבל קיימת הסכמה שהעריכה הסופית שלו הייתה בבבל‪.‬‬ ‫סגנון התרגום‬ ‫תרגום אונקלוס הוא תרגום מילולי‪ ,‬כלומר‪ ,‬תרגום ישיר של כל מילה עברית מהטקסט המקראי של התורה‬ ‫בלבד לארמית‪.‬עם זאת‪ ,‬יש מקומות שבהם יש סטייה ממילות הטקסט ופרשנות שלו‪ ,‬מכמה סיבות‪.‬‬ ‫תרגום מילה קשה‬ ‫מילה לא ברורה בשפה העברית‪ ,‬שמכריחה את המתרגם להכריע הכרעה פרשנית לגבי הפסוק‪.‬‬ ‫בראשית כ"ד ס"ג‪ :‬וַ יֵּצֵּ ֵ֥א י ְִצחָ ָ֛ק ָלשֵּ֥וחַ – ונפק יצחק לצלאה (להתפלל)‪.‬‬ ‫הגשמת האל וכבוד ה'‬ ‫תרגום אונקלוס מתרגם במגמה אנטי הגשמתית‪.‬הוא מפרש מקומות שבהם משתמע שלאל שיש גוף ומסביר‬ ‫אותם בצורה שמתרחקת מכל צל של ההגשמה‪.‬בנוסף‪ ,‬ניסוח מעודן יותר של מקומות שבהם יכולה להשתמע‬ ‫פגיעה בכבוד האל‪.‬‬ ‫ת־רָּ֣יחַ הַ ִניחֹחַ ַ֒ – וקביל יי ברעוא ית קורבניה‪.‬‬ ‫בראשית ח' כ"א‪ :‬וַ ָי ַָּ֣רח ה֘' אֶ ֵּ‬ ‫בראשית י"ד כ"ב‪ :‬הֲ ִר ֹמ ִֹ֨תי י ִָדִ֤י אֶ ל־ה֙' אֵּ ָּ֣ל עֶ לְ ֔יוֹן – ארימית ידי בצלו קדם יי‪.‬‬ ‫שמירת כבוד הדמויות‬ ‫שמירה על כבודן של דמויות חשובות במקרא באמצעות פירוש ועידון של מילים‪.‬‬ ‫בראשית כ"ז י"ג‪ :‬עָ ַלֵ֥י ִקלְ ל ְָתךָ֖ בְ ִנִ֑י – עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי‪.‬‬ ‫ָאחָ֖יך בְ ִמ ְרמָ ִ֑ה – על אחוך בחכמא וקביל ברכתך‪.‬‬ ‫בראשית כ"ז ל"ה‪ :‬בָ ֵ֥א ִ‬ ‫התאמה למסורת ההלכתית‬ ‫תרגום המילים המקראיות לפי איך שפירשה אותן המסורת ההלכתית‪.‬‬ ‫א־תבַ ֵּשֵ֥ל ג ְִדָ֖י בַ חֲ ֵּלֵ֥ב ִא ֹֽמ ֹו – לא תיכלון בשר בחלב‪.‬‬ ‫שמות כ"ג י"ט‪ :‬לֹֽ ְ‬ ‫שירות מקראיות‬ ‫בחלקי השירה והברכות בתורה‪ ,‬תרגום אונקלוס מתנתק לגמרי מהתרגום המילולי ומפרש את הטקסט‬ ‫המקראי בדרך דרשנית‪.‬‬ ‫תרגום יונתן‬ ‫תרגום על ספרי הנביאים והכתובים‪.‬דומה מאוד באופיו לתרגום אונקלוס‪.‬‬  ‫תרגומים ארץ ישראליים‬ ‫תרגומים פחות מוכרים מתרגום אונקלוס‪ ,‬שנכתבו בארץ ישראל על בסיס מסורות שבעל פה‪.‬התרגומים‬ ‫האלה פחות מוכרים‪ ,‬כי הם לא הגיעו לאירופה ולא התקדשו על ידי חכמי ידי הביניים‪.‬‬ ‫ת"י – תרגום ירושלמי המיוחס ליונתן בן עוזיאל‬ ‫במאה ה‪ , 14‬התפרשו בטעות ראשי התיבות ת"י בתור "תרגום יונתן" במקום "תרגום ירושלמי"‪ ,‬על בסיס‬ ‫בלבול עם תרגום יונתן על הנביאים‪.‬‬ ‫התרגום הירושלמי הוא תרגום מלא לכל החומשים‪ ,‬שניתן לתארך מחלקים שונים בו לתקופות שונות‪ ,‬בין‬ ‫המאה השנייה לפני הספירה לבין המאה השביעית לפחות‪.‬ככל הנראה‪ ,‬כמו תרגום אונקלוס‪ ,‬התרגום‬ ‫הירושלמי נכתב בהדרגה במשך שנים רבות‪.‬‬ ‫מבחינה תוכנית‪ ,‬התרגום הירושלמי הוא לא מילולי בכלל‪.‬הוא מעשיר את התרגום ברעיונות שונים‪ ,‬מדרשים‬ ‫וסיפורים‪.‬‬ ‫ת"נ – תרגום נאופיטי‬ ‫נאופיטי – מומרים‪.‬תרגום שנמצא בותיקן ומתרגם את התורה כולה‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 8‬פרשנות חז"ל‬ ‫מדרש‬ ‫בעולם היהודי‪ ,‬המילה "מדרש" מתייחסת לשני דברים שונים‪.‬היא יכולה להתייחס לספר פירושים מסוים‪,‬‬ ‫או לשיטת פרשנות הדרש‪.‬המושגים לא תמיד חופפים – לא כל פרשנות בספר מדרשים תהיה פרשנות דרש‪,‬‬ ‫ולא כל פרשנות דרש תופיע בספר מדרשים‪.‬‬ ‫השימוש של חז"ל בפרשנות הדרש‬ ‫חז"ל משתמשים בפרשנות הדרש משתי סיבות ובשתי דרכים עיקריות‪.‬‬ ‫סיבה טכנית פרשנית‬ ‫התמודדות עם בעיות‪ ,‬סתירות וחזרות בטקסט המקראי‪.‬יישוב של בעיות כאלה כדרך כלל מתבצע אצל חז"ל‬ ‫בדרך הדרש‪.‬‬ ‫סיבה מהותית‬ ‫ניסיון לחנך את העם על ידי העברת מסרים‪ ,‬רעיונות ומשמעויות‪.‬פשט התורה הוא רובד ראשוני‪ ,‬ובשביל‬ ‫להתאים את דברי התורה לימיהם של חז"ל היה צורך בשימוש בדרש‪.‬‬ ‫האם חז"ל הם פרשנים?‬ ‫קיימות מחלוקות בעולם היהודי לגבי השאלה‪.‬בכל מקרה‪ ,‬מבחינת ההגדרה שלנו‪ ,‬חז"ל הם פרשנים אבל לא‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫על פי ההגדרה שהנחנו‪ ,‬פרשן הוא מי שמגשר בין הטקסט לבין הקורא‪.‬במקומות שבהם חז"ל מסבירים את‬ ‫הטקסט ומגשרים אותו לקורא‪ ,‬אם בדרך הפשט ואם בדרך הדרש‪ ,‬הם פרשנים‪.‬‬ ‫יש מקומות אחרים‪ ,‬שבהם דברי חז"ל לא נובעים מתוך קושי בטקסט אלא מתוך רצון לחנך ולעביר מסרים‪.‬‬ ‫במקרים כאלה‪ ,‬חז"ל יהיו מחנכים ולא פרשנים‪.‬‬ ‫הנחות היסוד של חז"ל‬ ‫החוקר יעקב כדורי ניסח ארבע הנחות יסוד‪ ,‬שמתוכן חז"ל עובדים בכל כתבי הפרשנות שלהם‪.‬‬ ‫התורה היא אלוהית‬ ‫את התורה לא כתבו בני אדם‪ ,‬אלא האל עצמו‪ ,‬ולכן יש לכל החלקים בה סמכות אלוהית‪.‬‬ ‫התורה נכתבה בשפה אלוהית‬ ‫שפת התורה היא לא שפת בני האדם הפשוטה‪ ,‬אלא שפה מורכבת ורב משמעית‪ ,‬שאי אפשר להבין בעזרת‬ ‫שימוש בפשט בלבד‪.‬‬ ‫התורה רלוונטית‬ ‫התורה איננה מסמך היסטורי שמספר על מה שקרה בעבר בלבד‪ ,‬אלא רלוונטית באופן נצחי לכל הדורות‪.‬‬ ‫התורה מושלמת‬ ‫בתורה אין סתירות פנימיות‪ ,‬טעויות או חזרות מיותרות‪.‬הגעה למסקנה שיש סתירה בתורה מעידה על חוסר‬ ‫הבנה שלה‪.‬‬ ‫ר' עקיבא ור' ישמעאל‬ ‫ר' עקיבא ור' ישמעאל חיו בתקופת מרד בר כוכבא‪.‬בין שני התנאים היו מחלוקות רבות‪ ,‬שנבעו מהמחלוקת‬ ‫הבסיסית שלהם בדרך הנכונה של פירוש התורה‪.‬כל אחד מהתנאים יצר בית מדרש שהמשיך בדרכו ויצר‬ ‫כתבים פרשניים לפי אותה שיטה‪.‬‬ ‫רבי ישמעאל‬ ‫רבי עקיבא‬ ‫*מכילתא דר' ישמעאל‪.‬‬ ‫מכילתא דרשב"י (ספר הלכה על ספר שמות)‬ ‫שרידים ממכילתות מילואים ועריות שחדרו‬ ‫*ספרא (ספר הלכה על ספר ויקרא)‬ ‫לספרא‬ ‫ספרי זוטא (על ספר במדבר)‬ ‫*ספרי במדבר‬ ‫*ספרי דברים‪ ,‬ספרי זוטא דברים‬ ‫מכילתא דברים‬ ‫המחלוקת הפרשנית‬ ‫ההבדל הבסיסי בין פרשנות ר' עקיבא לבין פרשנות ר' ישמעאל היא הגישה הרעיונית של כל אחד מהם‪.‬ר'‬ ‫עקיבא היה מיסטיקן ור' ישמעאל רציונליסט‪.‬אצל ר' עקיבא‪ ,‬ההנחה היא שכל מילה וכל אות מבטאת‬ ‫משמעות מסוימת‪.‬אצל ר' ישמעאל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ההנחה היא שדיברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ולכן לא לכל‬ ‫קוץ יש משמעות‪.‬‬ ‫מתוך אותן נקודות הבדל יוצאות כמה מסקנות שונות לפרשנות של כל אחד מהם‪ ,‬שניתן לראות בטבלה‬ ‫שתמר הכינה‪:‬‬ ‫מקורות‬ ‫ההבדל בגישות‬ ‫הנושא‬ ‫מע"מ ‪12‬‬ ‫רבי עקיבא הבין את המושג תורה מן השמים כפשוטו‪ ,‬כל התורה הייתה לפני‬ ‫קיום העולם‪ ,‬משה ממש עלה לשמים‪ ,‬הקב"ה ירד אל הר סיני ונתן למשה את‬ ‫תורה מן‬ ‫‪1-3‬‬ ‫כל התורה‪ ,‬כולל תורה שבעל"פ‪.‬לפי דעתו של רבי ישמעאל הקב"ה נתן בעצמו‬ ‫השמים‬ ‫רק שני דיברות‪ ,‬כל השאר היו בתיווך של משה רבנו‪.‬משה רבנו לפי ר'‬ ‫ישמעאל לא ראה את הקב"ה‪.‬‬ ‫‪4-7‬‬ ‫רבי ישמעאל אינו פשטן‪ ,‬הוא דורש דרשות מתוך הטקסט אך הדרשות שלו לא‬ ‫דרשות‬ ‫מנותקות לגמרי מהטקסט‪ ,‬הרבה יותר רציונליות‪.‬‬ ‫עפ"י רבי עקיבא מכיוון שהתורה היא שמימית ואינסופית ואלוהית‪ ,‬יש בה‬ ‫‪8-10‬‬ ‫רבדים רבים‪ -‬לא רק רובד מילולי אלא גם רבדים עמוקים ורוחניים‪.‬איך נגלה‬ ‫כפילות‬ ‫את הרבדים העמוקים הרוחניים? בעזרת הדרשות‪.‬לכן רבי עקיבא הוא מאוד‬ ‫יצירתי‪ ,‬הוא דורש כל מילה וכל אות‪.‬‬ ‫רבי ישמעאל‪ -‬אם הפרשה חזרה פעמיים‪ ,‬הפעם השנייה באה ללמד אותנו עוד‬ ‫פרשה‬ ‫משהו‪.‬זה לא מיותר‪ ,‬כנראה שהיה צריך ללמד דבר אחד נוסף‪.‬אם הפרשה‬ ‫‪11‬‬ ‫שנאמרת‬ ‫חזרה שוב‪ ,‬צריך להתייחס למה שנוסף‪ ,‬לא לדרוש את הכל‪.‬‬ ‫ונשנית‬ ‫רבי עקיבא‪ -‬כל מילה ומילה בפרשה שחזרה פעם שנייה צריך לדרוש אותה‪.‬‬ ‫ריבוי‬ ‫‪12-13‬‬ ‫בדומה ליחס לכפילות‪.‬‬ ‫ומיעוט‬ ‫רבי עקיבא‪ -‬מיסטיות‪ ,‬נותן מקום נרחב לתופעות טבע ניסיות ושאינן טבעיות‪.‬‬ ‫ריאליה‪,‬‬ ‫‪14-16‬‬ ‫רבי ישמעאל‪ -‬ריאלי‪ ,‬דובק בפן הריאלי של ניסים שמתוארים בתורה‪.‬‬ ‫נס וטבע‬ ‫יחס‬ ‫‪17-19‬‬ ‫בדומה ובנגזר ליחס לתורה מן השמים‪.‬‬ ‫למצוות‬ ‫התורה‬ ‫השכל‬ ‫מול‬ ‫רב עקיבא‪ -‬לב‪.‬רבי ישמעאל‪ -‬רגש‪.‬‬ ‫הרגש‪-‬‬ ‫ניתן לראות זאת באופן ברור בהשוואת ההתרחשויות במותם של כל אחד מן‬ ‫והביטוי‬ ‫‪20-22‬‬ ‫הרבנים במקור ‪( 21‬ר' עקיבא) ובמקור ‪( 22‬ר' ישמעאל) שכן כל אחד מהן מבטא‬ ‫לכך‬ ‫ומשקף באופן מהותי ושוני מהאחר את תפיסת עולמו ע"י הדרך שבה מתואר‬ ‫במותם‬ ‫הדרך שבה כל אחד מהם הולך לעולמו‪.‬‬ ‫של‬ ‫הרבנים‬ ‫התגובות למחלוקת‬ ‫בימי התנאים הייתה התנגדות לגישת ר' עקיבא‪ ,‬וגישת ר' ישמעאל התקבלה הרבה יותר‪.‬לאורך הדורות‪,‬‬ ‫גישתו של ר' עקיבא תפסה מעמד הרבה יותר מרכזי‪ ,‬ונשארה כך עד היום‪.‬עם התקדמות הדורות‪ ,‬ניתן לראות‬ ‫בעם ישראל מגמה של קבלה יותר עמוקה של דרשות שמתרחקות יותר מפשט הטקסט המקראי‪ ,‬בהתאם‬ ‫לגישת ר' עקיבא‪.‬‬ ‫למרות המרכזיות של שיטת ר' עקיבא‪ ,‬היו לאורך ההיסטוריה בתי מדרש שונים שתמכו בגישת ר' ישמעאל‬ ‫והחיו אותה בחזרה‪ ,‬כמו בית המדרש של רש"י ותלמידיו‪.‬‬ ‫מדרש יוצר ומדרש מקיים‬ ‫מדרש יוצר‬ ‫תפיסה שטוענת שהדרשה יוצרת את תוכן המדרש‪.‬המסר שחז"ל כתבו לא מופיע בתורה‪ ,‬אלא נוסף על דברי‬ ‫התורה על ידי חז"ל‪.‬‬ ‫הגישה הזו נותרת הרבה יותר כוח לחכמים‪ ,‬ובמובן מסוים מחלישה את כוח הדרשות‪ ,‬כי היא קובעת שהן‬ ‫יצירה אנושית ולא אלוהית‪.‬‬ ‫המדרש היוצר קרוב לטקסט מבחינה מילולית‪ ,‬הוא לומד את ההלכות מהכתוב‪.‬‬ ‫רבי ישמעאל‬ ‫ניתן לטעון שהדרשות של ר' ישמעאל מתאימות יותר לשיטת המדרש היוצר‪.‬הוא לוקח את הפסוקים שנכתבו‬ ‫בשפת בני אדם ובונה עליהם דרשות‪.‬‬ ‫מדרש מקיים‬ ‫הדרשה מגלה את תוכן המדרש‪.‬המסר שחז"ל כתבו מופיע בעומק הפסוק‪ ,‬והם רק מגלים אותו לקוראים‪.‬‬ ‫הגישה הזו נותרת הרבה יותר כוח לדרשות‪ ,‬שהגיעו לפיה ממקור אלוהי‪ ,‬ומחלישה את כוחם של חכמים‬ ‫כחדשנים‪.‬‬ ‫המדרש המקיים מעגן את ההלכות הקיימות בכתובים‪ ,‬לכן לרוב הוא רחוק יותר מהפשט‪.‬‬ ‫ר' עקיבא‬ ‫לפי ר' עקיבא‪ ,‬כל רבדי התורה ניתנו מהשמיים‪ ,‬והתפקיד שלו כדרשן הוא לחשוף את הרובד הנסתר שבהם‪.‬‬ ‫נראה שהגישה מתאימה לגישת המדרש המקיים‪ ,‬למרות שר' עקיבא הוא חדשן עצום‪.‬‬ ‫אסמכתא‬ ‫האסמכתא היא סוג של מדרש מקיים‪ ,‬שבו החכמים מחפשים בגלוי פסוק שיתאר הלכה קיימת‪.‬לפי רוב‬ ‫המפרשים‪ ,‬האסמכתא היא הצמדה מלאכותית שיצרו חכמים בין הלכה לפסוקים‪.‬ריטב"א חולק על שאר‬ ‫הפרשנים וטוען שגם האסמכתא היא הכוונה המקורית של הכתוב‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 9‬פרשנות ימי הביניים (מזרח)‬ ‫על פי המקובל‪ ,‬ימי הביניים מתחילים בשנת ‪ ,500‬עם התמוטטות האימפריה הרומית‪ ,‬ומסתיימים בשנת‬ ‫‪ ,1500‬עם תחילת תקופת הרנסנס‪.‬מבחינת נקודת המבט של העולם המערבי‪ ,‬התקופה הזו היא תקופת‬ ‫הכאוס שבין התפרקות האימפריה לבין התחייה‪.‬באותה התקופה‪ ,‬מרכז הפרשנות המקראית עבר בצורה‬ ‫הדרגתית ממזרח למערב‪.‬‬ ‫הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון‪ ,‬שהתחיל במאה השביעית לספירה‪ ,‬השפיע על העולם היהודי וגרם‬ ‫לפריחה של ההגות היהודית‪.‬‬ ‫פילוסופיה דתית‬ ‫המפגש עם המחשבה המוסלמית גרם לחכמי עם ישראל להתחיל להתעסק בסוגיות פילוסופיות דתיות מהצד‬ ‫היהודי‪ ,‬בצורה שלא הופיעה לפני כן‪.‬‬ ‫דקדוק‬ ‫המפגש עם השפה הערבית‪ ,‬שיש לה קשר גדול לשפה העברית‪ ,‬גרם ליהודים להתחיל לעסוק בדקדוק‪ ,‬ללמוד‬ ‫אותו ולפרש דרכו‪.‬‬ ‫ספרי פירוש‬ ‫למוסלמים‪ ,‬כמו ליהודים‪ ,‬יש ספר קודש משמעותי‪.‬כדי לשמור על הקשר בין הספר לבין האנשים הפשוטים‪,‬‬ ‫ההוגים המוסלמים יצרו חיבורים של פרשנות לקוראן‪.‬אולי בעקבות האיסלאם‪ ,‬גם היהודים התחילו ליצור‬ ‫כתבי פרשנות למקרא‪.‬‬ ‫הפרשנות הקראית‬ ‫הקראות היא תנועה יהודית בדגלה בדחיית התורה שבעל פה ובדבקות במקרא‪.‬‬ ‫ציר הזמן‬ ‫מאות ‪9 – 8‬‬ ‫תחילת התפתחות הקראות בבבל‪ ,‬על ידי ענן בן דוד מייסד הקראות ובנימין בן נהודי תלמידו‪.‬‬ ‫קיימות סברות שונות לגבי הסיבה שגרמה לקראות להתפתח‪.‬הרבניים טוענים שהסיבה היא פוליטית‪,‬‬ ‫והקראים טוענים שהסיבה אידיאולוגית‪.‬‬ ‫בתקופה הזו רוב הקראים כותבים בעברית‪.‬‬ ‫מאות ‪11 – 10‬‬ ‫מסיבות משיחיות‪ ,‬הקראים עולים לירושלים כדי להקים את בית המקדש‪.‬במשך כ‪ 200‬שנה‪ ,‬ירושלים הייתה‬ ‫מרכז תרבותי של הקראות‪.‬הקראים הירושלמים כינו את עצמם "אבלי ציון"‪ ,‬והקימו בירושלים בית מדרש‬ ‫ללימוד תנ"ך בלבד‪ ,‬שהיה מאוד פורה מבחינת היצירות שיצאו ממנו‪ ,‬ביניהן גם פירושים למקרא‪.‬בתקופה‬ ‫הזו‪ ,‬הקראים כתבו בערבית ולא בעברית‪.‬‬ ‫בתקופה הזו יש מאבק ממושך בין הקראים לבין הרבנים על דמותו ועל דרכו של העם היהודי‪.‬‬ ‫מאות ‪16 – 12‬‬ ‫הכיבוש הצלבני של ירושלים במסעות הצלב מפרק את המרכז הקראי בירושלים וגורם לקראים לגלות לאזורי‬ ‫ביזנטיון‪ ,‬בין טורקיה לבין דרום איטליה של ימינו‪.‬באותם האזורים הערבית לא מדוברת‪ ,‬ולכן הקראים‬ ‫מתרגמים את הכתבים לעברית‪.‬‬ ‫מאה ‪ – 17‬היום‬ ‫בשנים האלה הקהילה הקראית נדדה במקומות שונים‪ ,‬ביניהם מזרח אירופה ומצרים‪ ,‬ולאחר מכן התיישבו‬ ‫בישראל‪.‬כיום יש כ‪ 40,000‬קראים בארץ ועוד ‪ 10,000‬קראים בשאר העולם‪.‬‬ ‫המאבק הרבני בקראות‬ ‫בתקופת השיא שלהם‪ ,‬הקראים היו כ‪ 40%‬מהעולם היהודי‪.‬דמויות רבניות משמעותיות כמו רס"ג בבבל‪ ,‬אבן‬ ‫עזרא בספרד והרמב"ם במצרים דחקו את הקראים מהעולם היהודי וקיבעו את התורה שבעל פה כמקובלת‬ ‫בעולם היהודי‪.‬‬ ‫דרך הפרשנות של הקראים‬ ‫מבחינה אידיאולוגית‪ ,‬הקראים טוענים שדרכם מבוססת ישירות על התורה שבכתב‪ ,‬ללא תיווך של תורה‬ ‫שבעל פה‪.‬למרות זאת‪ ,‬קיימת פרשנות קראית‪ ,‬שמשפיעה גם על דרכי הפרשנות והמחשבה היהודיים‪.‬‬ ‫בהתאם למחשבה הקראית‪ ,‬הפרשנות הקראית נוטה להיות קרובה לדרך הפשט‪.‬‬ ‫יפת בן עלי‬ ‫קראי שחי בזמנו של רס"ג‪.‬בדומה לרס"ג‪ ,‬הוא תרגם את התנ"ך כולו לערבית וכתב פירושים לתנ"ך כולו‪.‬יפת‬ ‫הוא לא הפרשן הקראי הראשון‪ ,‬אבל הוא משמעותי מאוד כי הוא כתב כתבי פרשנות רבים‪.‬‬ ‫עד לפני ‪ 40‬שנה‪ ,‬הכירו חלקים קטנים מפרשנות יפת בן עלי מציטוטים במקומות אחרים‪ ,‬ביניהם בפרשנות‬ ‫אבן עזרא‪.‬לאחר נפילת ברית המועצות ופתיחת הספריות שהיו בה‪ ,‬נמצאו כתבי יד של פירושי יפת בן עלי‪.‬‬ ‫בפירוש לפסוק מספר זכריה‪ ,‬יפת מציין כמה עקרונות של הפירוש הקראי‪.‬‬ ‫הישענות על התורה שבכתב‬ ‫דרך הפירוש הקראית מסתמכת רק על חיפוש והתעמקות בטקסט המקראי עצמו‪.‬‬ ‫ביטול המסורת‬ ‫לכל אחד יש רשות לקרוא את המקרא ולפרש את הטקסט לפי דעתו‪ ,‬אין היררכיה ברורה שלפיה אסור לחלוק‬ ‫על פרשן קודם‪.‬‬ ‫דניאל אלקומסי‬ ‫פרשן קראי שכתב בעברית‪.‬בפירוש למלאכי קובע עיקרון נוסף של הפרשנות הקראית‪.‬‬ ‫חד מובנות‬ ‫לפי הקראים‪ ,‬יש רק פירוש נכון אחד למקרא‪.‬מחלוקות פרשניות הן תוצאה של טעות בהבנת המקרא‪.‬‬  ‫פירוש פשט‬ ‫למקרא יש רק פירוש נכון אחד‪ ,‬ולכן כל פירוש שאינו פירוש פשט הוא שגוי‪.‬‬ ‫ביקורת הפרשנות‬ ‫כל אחד מחויב לעיין בפרשנים שקדמו לו ולבקר אותם במידת הצורך‪.‬‬ ‫הגאונים‬ ‫הגאונים היו החכמים של אחרי תקופת התלמוד‪.‬הם נקראו "גאונים" על שם ישיבות בבל שנקראו ישיבות‬ ‫"גאון יעקב"‪.‬‬ ‫עיקר הפעילות של הגאונים ב‪ 300‬השנים הראשונות של התקופה התקיימה בעל פה‪ ,‬כאשר הגאון – ראש‬ ‫הישיבה – היה מפרש את הגמרא בעל פה לתלמידים‪.‬רק בתקופת המאה השמינית‪ /‬התשיעית הגאונים‬ ‫התחילו לכתוב חיבורים‪ ,‬וביניהם גם חיבורי פירוש למקרא‪.‬‬ ‫סיבות לכתיבת פירושי המקרא‬ ‫השפעת האסלאם‬ ‫בדומה למפרשי הקוראן המוסלמים‪ ,‬הגאונים ראו צורך לחבר חיבורים שיאפשרו לתווך בצורה טובה יותר‬ ‫בין כתבי הקודש לבין הקוראים‪.‬‬ ‫התנגדות לקראים‬ ‫התוכן שבו עסקו הגאונים בעל פה היה התורה שבעל פה‪ ,‬ששימוש בה לא היה רלוונטי כדי להיאבק בקראים‪.‬‬ ‫כד י להצליח להיאבק במחלוקת נגד הקראים‪ ,‬הרבנים היו צריכים לחזור למקרא עצמו ולהסביר אותו בדרך‬ ‫שתתאים לתפיסה הרבנית‪.‬‬ ‫חווי הבלקי‬ ‫יהודי כופר שכתב חיבור של מאה שאלות שמעלות ספקות על התנ"ך‪.‬לא ברור כמה הייתה לו השפעה‪ ,‬אבל‬ ‫מכך שרס"ג כתב ספר שלם כדי לתרץ את קושיות חווי הבלקי‪ ,‬אפשר להסיק שהיה חשש מההשפעה שלו‪.‬‬ ‫רס"ג (‪)942 – 882‬‬ ‫רס"ג היה גדול החכמים היהודים בתקופתו‪ ,‬והוא ראה את עצמו בתור זה שנשלח לשמש בתפקיד‪.‬הוא היה‬ ‫חדשן גדול בתורה‪ ,‬וכתב ספרים רבים עם הקדמות ארוכות אליהם‪.‬‬ ‫ציר זמן‬ ‫‪ 882‬נולד במצרים‪.‬‬ ‫‪ 902‬פרסם את 'יסודות השיר העברי' (ספר האגרון ‪ )902‬ופולמוס נגד הכופרים במסורת ישראל‪.‬‬ ‫‪ 920–915‬שהה בא"י‪ ,‬בבל ובסוריה‪.‬תקופת זמן שהה בטבריה‪.‬‬ ‫‪ 921‬שהה זמן קצר בחלב‪.‬‬ ‫‪ 922‬הגיע לבגדד ומונה למשרת ראש כלה בישיבת פומבדיתא‪.‬שותף לפולמוס סביב קביעת לוח השנה‪ ,‬צידד בעמדת‬ ‫חכמי בבל נגד עמדת חכמי א"י‪.‬‬ ‫‪ 926‬בשהותו בבגדד כתב חיבור אנטי קראי חשוב ומונוגרפיות הלכתיות‪.‬‬ ‫‪ 928‬מונה על ידי דוד בן זכאי ראש הגולה לגאון ישיבת סורא‪.‬החזיר את התלמידים שעברו לישיבה המתחרה ‪-‬‬ ‫פומבדיתא‪.‬‬ ‫‪ 930‬ויכוח קשה עם ראש הגולה‪ ,‬והדחות הדדיות‪.‬סירב לאשר פסק דין של ראש הגולה‪ ,‬ראש הגולה מינה במקומו את‬ ‫רב יוסף בן יעקב לראש הישיבה‪ ,‬ורס"ג מינה במקומו של ראש הגולה את אחיו יאשיהו (חסן)‪.‬הוויכוח התמשך למשך‬ ‫כשבע שנים בהם היו במקביל שני גאונים ראשי ישיבת סורא‪.‬‬ ‫‪ 931‬חיבר פירוש ל'ספר יצירה'‪.‬‬ ‫‪ 932‬ויתר על ראשות הישיבה ומצא מקלט במקום אחר‪.‬‬ ‫‪ 933‬חיבר את 'ספר האמונות והדעות'‪.‬‬ ‫‪ 937‬חזר לכהונתו בראשות הישיבה‪.‬‬ ‫‪ 942‬נפטר בבגדד‪.‬‬ ‫חידושי רס"ג‬ ‫רס"ג היה הראשון בעולם שכתב תוכן עניינים לספר שכתב‪.‬‬ ‫הוא היה גם הראשון שכתב מונוגרפיות – ספרים בעסקו בנושא אחד‪ ,‬בניגוד לקודמיו שכתבו שו"תים וספרי‬ ‫הלכה כלליים‪.‬‬ ‫הוא היהודי הרבני הראשון שכתב פירוש מסודר על התנ"ך‪.‬הוא כתב גם מילון (אגרון)‪ ,‬ספר פילוסופיה‬ ‫(אמונות ודעות) וספרי פולמוסים שונים‪.‬מכל הבחינות כאלה הוא היה הראשון שכתב חיבורים מהסוג הזה‪.‬‬ ‫רס"ג והקראים‬ ‫רס"ג השקיע מאוד בניסיון להתווכח מול גורמים שונים שאיימו על היהודים הרבניים‪.‬הוא כתב ספרי פולמוס‬ ‫נגד הנצרות‪ ,‬האסלאם‪ ,‬נגד יהודים כופרים ובעיקר נגד הקראים‪ ,‬שבהם הוא ראה את האיום המרכזי על‬ ‫היהדות הרבנית‪.‬‬ ‫עד תקופתו של רס"ג‪ ,‬הקראים היו מקובלים מאוד בעם היהודי ומשכו אליהם יהודים רבים‪.‬רס"ג כתב עשרה‬ ‫חיבורי פולמוס נגד הקראים‪ ,‬שאף אחד מהם לא נשמר בשלמותו‪.‬‬ ‫בספרי הפולמוס מול הקראים‪ ,‬רס"ג מנסה להצדיק את התורה שבעל פה‪.‬הוא טוען שההלכה כולה נמסרה‬ ‫למשה בסיני‪ ,‬והלימוד של חז"ל מהפסוקים הוא מדרש מקיים שרק סומך את המסורת הידועה על פסוקי‬ ‫המקרא‪.‬‬ ‫כהתנגדות לקראים שהתעלמו מסידור התפילה והשתמשו בתהילים כספר התפילות שלהם‪ ,‬רס"ג פירש את‬ ‫ספר תהילים כספר נבואות‪ ,‬בצורה שלא מאפשרת לקרוא אותו כתפילה‪.‬‬  ‫פירוש רס"ג‬ ‫רס"ג כתב פירושים לכל התנ"ך בשפה הערבית‪.‬‬ ‫הפירוש הקצר (תפסיר)‬ ‫פירוש קצר על חמשת חומשי התורה‪ ,‬שהיה נפוץ מאוד בעם היהודי‪.‬בפועל הוא סוג של תרגום‪ ,‬שמפרש את‬ ‫דברי התורה במקומות שונים‪.‬‬ ‫הפירוש הארוך (שרח)‬ ‫פירוש ארוך מאוד על התורה‪ ,‬שמכיל פילוסופיה‪ ,‬הגות ופולמוסים‪.‬רק חלק ממנו נשמר עד היום‪.‬‬ ‫עקרונות פרשניים‬ ‫נטייה לפירוש מילולי‬ ‫באופן כללי‪ ,‬רס"ג מפרש על פי הפירוש המילולי של הפסוקים‪.‬הוא חורג מהפירוש המילולי בארבעה מקרים‬ ‫שהגדיר‪ ,‬וכל הפרשנים הספרדיים קיבלו עליהם בעקבותיו‪.‬‬ ‫סתירה למוחש‬ ‫במקומות שבהם יש סתירה בין פשט הפסוק לבין הצורה הטבעית שבה העולם מתנהל‪ ,‬רס"ג חורג מהפשט‬ ‫המילולי וקורא את הפסוק כביטוי‪.‬‬ ‫סתירה לשכל‬ ‫אם הפירוש המילולי סותר רעיונות שכליים‪ ,‬שנתפסו כברורים בתקופתו‪ ,‬רס"ג חורג מהפירוש המילולי‪.‬‬ ‫סתירה בין פסוקים‬ ‫מקומות שבהם פסוק אחד סותר פסוק אחר‪.‬‬ ‫סתירה לחז"ל‬ ‫רס"ג הגדיר את דברי חז"ל בתור "קבלות הנביאים"‪.‬במקומות שבהם יש סתירה בין הפשט לבין דברי חז"ל‪,‬‬ ‫רס"ג מסביר את הפסוק לפי חז"ל והתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫רב מובנות‬ ‫בהתאם לחז"ל‪ ,‬רס"ג קיבל את תפיסת הרב מובנות של פסוקי התורה‪.‬הוא פירש פסוקים רבים בכמה דרכים‬ ‫שונות‪.‬‬ ‫רבי שמואל בן חפני גאון‬ ‫תלמידו של רס"ג‪ ,‬הלך בדרכו‪.‬‬  ‫רב שרירא ורב האי גאון‬ ‫רב האי גאון‪ ,‬בנו של רב שרירא גאון‪ ,‬נחשב לאחרון הגאונים‪.‬הוא נפטר ב‪ 1038‬ואחרי מותו הסתיימה תקופת‬ ‫הגאונים‪.‬באותן השנים התחילו לקום באירופה ישיבות שהאפילו על המרכז היהודי בבבל ובהמשך החליפו‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 10‬המדקדקים בספרד‬ ‫יצירות‬ ‫מיקום‬ ‫תקופת חיים‬ ‫שם‬ ‫ה'רסאלה' (האיגרת)‬ ‫צפון אפריקה‬ ‫מאה ט'‪-‬י'‬ ‫יהודה בן קוריש‬ ‫מחברת מנחם; שירים‬ ‫טורטוסה‪-‬קורדובה‬ ‫‪ 970–910‬בערך‬ ‫מנחם בן סרוק‬ ‫ספר תשובות דונש; שירים (דרור יקרא)‬ ‫פאס‪-‬קורדובה‬ ‫‪ 990–920‬בערך‬ ‫דונש בן לברט‬ ‫ארבעה ספרי דקדוק‬ ‫פאס‪-‬קורדובה‬ ‫‪ 1012–950‬בערך‬ ‫יהודה חיוג'‬ ‫ספר הדיוק – מכיל את ספר הרקמה וספר‬ ‫קורדובה‪-‬סראגוסה‬ ‫‪ 1040–985‬בערך‬ ‫יונה אבן ג'נאח‬ ‫השורשים‬ ‫בלשן‪ ,‬מפרש המקרא‪ ,‬ראשון המתרגמים‬ ‫קורדובה‪-‬סראגוסה‬ ‫משה אבן ג'קטילה ‪ 1080–1020‬בערך‬ ‫בלשן‪ ,‬מפרש המקרא‬ ‫טולדו‪-‬סיביליה‬ ‫נפטר ‪ 1080‬בערך‬ ‫יהודה אבן בלעם‬ ‫רוב הפעילות הבלשנית היהודית של אותה התקופה התרכזה בקורדובה‪ ,‬שהייתה העיר המרכזית של אותה‬ ‫התקופה‪.‬‬ ‫תקופות בדקדוק‬ ‫‪1000 – 950‬‬ ‫התקופה הראשונה של תקופת הדקדוק‪.‬ראשוני המדקדקים‪ ,‬שחיו בה‪ ,‬ניסו לחקור את שורשי המילים‬ ‫העבריות‪ ,‬לקבוע כללי דקדוק ולשון וגם לחבר חיבורים מילוניים‪.‬‬ ‫‪1050 – 1000‬‬ ‫חיוג' מגלה שלכל פועל עברי יש שלוש אותיות שורש‪.‬אחר כך הוא ותלמידיו מחברים ספרי דקדוק מסודרים‪.‬‬ ‫‪1150 – 1050‬‬ ‫לאחר שהיו חיבורים מילוניים ודקדוקיים‪ ,‬המדקדקים התחילו ליישם את הכללים ולפרש את כתבי הקודש‬ ‫על פי חוקי הדקדוק העבריים‪.‬‬ ‫‪1200 – 1150‬‬ ‫באותן השנים מתחילה נטישה כללית של ספרד‪.‬ריה"ל‪ ,‬אבן עזרא‪ ,‬משפחות מימון (רמב"ם)‪ ,‬אבן תיבון וקמחי‬ ‫עוזבים את ספרד‪.‬היהודים מגיעים למקומות באירופה שבהם היהודים לא מכירים את הדקדוק ואת השפה‬ ‫הערבית‪ ,‬ומתחילים לתרגם את הפירושים ואת ההסברים הפילולוגיים לעברית‪.‬‬ ‫לאחר אותה התקופה‪ ,‬העולם היהודי עוזב את הדקדוק ומתחיל להתעסק בנושאים אחרים‪ ,‬כמו פילוסופיה‬ ‫וקבלה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬הרקונקיסטה – הכיבוש של ספרד חזרה על ידי הנוצרים – הרחיקה את היהודים מהמוסלמים וגרמו‬ ‫להם להתעסק פחות בדקדוק‪.‬‬ ‫קור ִיש‬ ‫יהודה אבן ַ‬ ‫כתב את "הריסאלה" (האגרת) – הספר העברי הראשון שעוסק בבלשנות משווה‪ ,‬כלומר משווה בין הלשון‬ ‫העברית לבין שפות אחרות‪.‬‬ ‫מנחם בן סרוק‬ ‫מוכר יותר מבן קוריש‪ ,‬כי רש"י מצטט אותו בפירוש לתורה‪.‬‬ ‫נולד בטורטוסה ועבר בהמשך חייו לקורדובה‪ ,‬נתמך על ידי חסדאי אבן שפרוט שהיה שר יהודי בכיר בממלכה‪.‬‬ ‫מנחם היה מראשוני המשוררים העבריים‪.‬‬ ‫מחברת מנחם‬ ‫"מחברת מנחם" הייתה הספר הראשון שנכתב בעברית על אדמת אירופה‪.‬המחברת היא מילון‪ ,‬שבו מופיעות‬ ‫כל המילים העבריות מהמקרא על סדר הא' ב'‪.‬‬ ‫למחברת יש כמה תפקידים שונים‪.‬‬ ‫מילון‬ ‫בניגוד לאבן קוריש‪ ,‬שיסביר מילים לא ברורות שאין להן דומות במקרא על בסיס הקשר לשפות אחרות‪,‬‬ ‫מנחם בן סרוק הסביר מילים כאלה על בסיס ההקשר בפסוק‪.‬מנחם הוא הראשון שהציע להשתמש בתקבולות‬ ‫מקראיות כדי לפרש מילים‪.‬‬ ‫ספר דקדוק‬ ‫מנחם בן סרוק עדיין לא הכיר את מושג השורש שבו יש שלושה עיצורים‪ ,‬ולכן קבע את יסודות המילים על‬ ‫פי ההטיות השונות של המילה‪.‬האותיות שחזרו בכל הטיות המילה נקבעו בתור יסוד המילה‪.‬היו יסודות‬ ‫בני חמש אותיות וגם יסודות עם אות אחת‪.‬‬ ‫ספר פרשנות‬ ‫מנחם לא רק מבאר את המילים על פי הדקדוק‪ ,‬אלא גם מפרש את הפסוקים על פי הניתוח הדקדוקי‪.‬‬  ‫דונש בן לברט‬ ‫היה מדקדק ופייטן‪ ,‬שנולד בפאס וגם הגיע לקורדובה‪ ,‬שם נתמך על ידי חסדאי אבן שפרוט‪.‬‬ ‫כתב ספר "תשובות" – ספר קושיות – על מנחם בן סרוק‪ ,‬שבו הוא חלק על מנחם בכל התחומים שבהם‬ ‫עסק‪.‬‬ ‫מילון‬ ‫דונש ביקר את מנחם על כך שהוא לא היה מוכן להשוות את השפה העברית לערבית‪ ,‬בטענה שגם מנחם‬ ‫עצמו השווה בכמה מקומות‪.‬‬ ‫דקדוק‬ ‫בניגוד לרוב הדעות‪ ,‬לפי אבן עזרא‪ ,‬דונש היה הראשון שטען ששורשים הם בעלי שלושה עיצורים‪.‬‬ ‫פרשנות‬ ‫דונש האשים את מנחם שהוא חולק על דברי חז"ל ולא מפרש את המקרא בדרכם‪.‬‬ ‫בין דונש למנחם‬ ‫בכל התחומים שבהם חלקו דונש ומנחם‪ ,‬קיבל העם היהודי את דעתו של דונש‪.‬‬ ‫יהודה חיוג'‬ ‫חידש את אחד החידושים הגדולים בדקדוק העברי‪ ,‬והראה שכמעט לכל פועל עברי קיים שורש בעל שלושה‬ ‫עיצורים‪.‬תורתו התקבלה על ידי כל המדקדקים אחריו‪.‬‬ ‫יונה אבן ג'נאח‬ ‫גדול המדקדקים הספרדיים‪.‬כתב את "ספר הרקמה" ואת "ספר השורשים"‪ ,‬שמסכמים את כל המידע הדקדוקי‬ ‫שהיה קיים עד ימיו‪.‬‬ ‫רב מובנות‬ ‫אבן ג'נאח האמין שניתן לפרש פסוקים בכמה דרכים‪ ,‬ולא רק בפירוש נכון אחד‪.‬‬ ‫בלשנות משווה‬ ‫בניגוד למנחם בן סרוק‪ ,‬הוא דוגל בבלשנות משווה ונעזר בשפות אחרות כדי לפרש את העברית‪.‬‬ ‫אבן ג'יקטילה ואבן בלעם‬ ‫חיו באזור דרום ספרד‪.‬לאחר היצירות התיאורטיות של הפרשנים הקודמים‪ ,‬הם לקחו את הרעיונות‬ ‫המילוניים והדקדוקיים ונעזרו בהם כדי לכתוב פירושים למקרא‪.‬‬ ‫אבן ג'יקטילה כתב פירושים לנ"ך בערבית‪ ,‬שרובם לא שרדו עד היום‪ ,‬אבל ראב"ע מצטט אותו במקומות‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫אבן בַ לעם כתב פירושים לתנ"ך כולו בערבית‪ ,‬והרבה מהם שרדו עד היום‪.‬‬ ‫יחידה ‪ – 11‬אסכולת הפשט בצפון צרפת בימי הביניים (רש"י ותלמידיו)‬ ‫העולם היהודי בצפון צרפת פעל במשך מאות שנים‪ ,‬אבל פעל בצורה הרבה יותר אינטנסיבית בין שנת ‪,1070‬‬ ‫שבה הקים רש"י את הישיבה בטרויש‪ ,‬לבין ‪ ,1220‬שבה היה הגירוש הראשון של יהודי צרפת‪.‬‬ ‫המקורות שהיו לרש"י‬ ‫תנ"ך‬ ‫ידוע שהיה לרש"י התנ"ך במלואו‪ ,‬כי הוא מפרש את כולו (חוץ מעזרא‪ ,‬נחמיה ודברי הימים)‪.‬‬ ‫תרגומים ארמיים‬ ‫תרגום אונקלוס לתורה ויונתן לנביאים‪.‬‬ ‫מדרשים מוקדמים‬ ‫מכילתות על שמות‪ ,‬ספרא על ויקרא וספרי על במדבר דברים‪.‬רש"י מתייחס גם לחל