חומש דברים: יחידת פתיחה PDF

בס\"ד חומש דברים: יחידת פתיחה ======================= יחידת הפתיחה של חומש דברים כוללת שלושה חלקים: **חלק ראשון: הקדמה** (2 שיעורים) **חלק שני: בנין האמונה (פרקים ד-ו)** 1. פרק ד: המצווה לזכור את מעמד הר סיני (שיעור אחד) 2. פרק ה, תוכנו של המעמד : עשרת הדברות (2 שיעורים) 3. פרק ו\': (פרשת...

בס\"ד חומש דברים: יחידת פתיחה ======================= יחידת הפתיחה של חומש דברים כוללת שלושה חלקים: **חלק ראשון: הקדמה** (2 שיעורים) **חלק שני: בנין האמונה (פרקים ד-ו)** 1. פרק ד: המצווה לזכור את מעמד הר סיני (שיעור אחד) 2. פרק ה, תוכנו של המעמד : עשרת הדברות (2 שיעורים) 3. פרק ו\': (פרשת שמע) (2 שיעורים) **חלק שלישי: הארץ הטובה (פרקים ח, יא)** [**חלק ראשון: הקדמה להוראת ספר דברים 2**](#%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D) [**חומש דברים- לקראת הכניסה לארץ ישראל 4**](#%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A9-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D--%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C) [**5 יח\"ל - פרק ד: הציווי לזכור את מעמד הר סיני 12**](#%D7%99%D7%97%D7%9C---%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%93-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99) [**עשרת הדברות 15**](#%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA) [**דברים פרק ח 29**](#%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%97) [**דברים פרק יא 35**](#%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%90) [**והיה אם שמוע - פרק יא, פסוקים יג-כא 39**](#%D7%95%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A2---%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%90-%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%92-%D7%9B%D7%90) חלק ראשון: הקדמה להוראת ספר דברים --------------------------------- לפני שנעמיק בלמידת החומש, נבחן את מסגרת הזמן והמקום של הספר: החומש מקיף כחמישה שבועות, ימיו האחרונים של משה רבנו, טרם הכניסה לארץ ישראל. מתוך כך נבין את מגמתו של החומש: משה מכין את העם לקראת הגשמת ייעודו בארץ הנבחרת. נתאר את ההבדלים בין תקופת המעבר במדבר לבין החיים העתידיים בארץ, מתוך כך נבין את האתגר העצום עימו נדרש העם להתמודד: קיום של אומה עובדת ה\' בארץ ישראל. מתי והיכן נאמר חומש דברים? לפני שנפתח בלימוד הספר נבחן מהי מסגרת הזמן של הספר. **פתיחת הספר:** א\', ג: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם: **א\' שבט שנת הארבעים ליציאת מצרים** סיום הספר: ל\"ד, ה-ח: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה\' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה\': \... וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה: משה רבינו נפטר בז\' באדר (תאריך פטירתו אינו מפורש בכתוב. ראו להלן בהעמקה על זיהוי תאריך זה). יוצא אם כך שמסגרת הזמן של נאומי משה בחומש דברים היא חמשה שבועות בלבד, כ 37- ימים, שהם ימיו האחרונים של משה רבינו לפני מותו. היכן שהו בני ישראל בזמן שנאמר חומש דברים? כבר בחלקו השני של חומש במדבר חנו בני ישראל בערבות מואב, ככתוב: \"וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ\" (במדבר כ\"ב, א). בפתח חומש דברים אנו מוצאים שבני ישראל נמצאים באותו מקום: \"**בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב**\" (דברים א\', ה). בסוף החומש עולה משה רבינו מערבות מואב אל הר נבו \"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה\' אֶת כָּל הָאָרֶץ\... וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה\' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה\'\" (ל\"ד, א-ה). יוצא אם-כך שהמיקום לא השתנה לאורך חומש דברים. בני ישראל קרובים מאד להיכנס לארץ כנען שממערב לירדן, אבל עליהם יהיה לחצות את הירדן ולכבוש את הארץ, וזה יקרה רק לאחר מותו של משה רבינו, בימי יהושע בן-נון. **למורה**: יש לעיין במפה ולהראות היכן נמצאת ערבות מואב ([[לדוגמה]](http://www.hatanakh.com/map)) **להעמקה: מנין שמשה רבינו נפטר בז\' באדר?** בספר יהושע נכתב שבני ישראל עברו את הירדן בתאריך י\' בניסן: \"וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ\" (יהושע ד\', יט). הקריאה לקום ולעבור את הירדן הייתה שלושה ימים קודם לכן, ב-ז\' בניסן: \"עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה\" (שם א\', יא). קריאה זאת הייתה עם הקימה משלושים ימי האבל על מותו של משה רבינו, כמתואר בחומש דברים \"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם\" (דברים ל\"ד, ח). יוצא אם-כך, שמשה רבינו נפטר ב-ז\' באדר. חומש דברים- לקראת הכניסה לארץ ישראל ----------------------------------- א. עם ישראל במדבר ובארץ ישראל **הנחיה למורה:** שלושת המקורות הבאים מגדירים, כל אחד בדרכו, את ההבדל בין חיי עם ישראל במדבר לבין החיים העתידיים בארץ ישראל. המקורות מובאים כאן כתשתית להוראת חומש דברים כולו. **על התלמידים להכיר מקור אחד לפחות - לפי בחירת המורה.** א. מדרש ויקרא רבה כה אמר רבי לוי: \[\...\] הדא תרנגולתא, כד אפרוחיה דקיקין, היא מכנשא להון, ויהבת להון תחות אגפיא, ומשחנה להון, ומעדרנה קדמיהון, וכד אינון רבייה, חד מנהון בעי למקרב לותיה, והיא נקרה ליה בגו רישיה, וא\"ל: זיל עדור בקוקלתך. כך כשהיו ישראל במדבר מ\' שנה היה: המן יורד, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להן, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה, ויפוק וינצוב ליה נציבין, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם. **תרגום:** אמר רבי לוי: \[\...\] תרנגולת זו, כשאפרוחיה צעירים, היא כונסת אותם, ושמה אותם תחת כנפיה, מחממת להם, ועודרת לפניהם (מנקרת לפניהם באשפה). וכאשר הם גדלים, אחד מהם רוצה להתקרב אליה, והיא מנקרת לו בראשו ואומרת לו לך עדור באשפתך. כך כשהיו ישראל במדבר מ\' שנה היה. המן יורד, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להן, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו (על כתפו), ויצא ויטע לו נטיעות, כמו שכתוב: כי תבואו אל הארץ ונטעתם. (התרגום על פי פירוש מתנות כהונה) ב. העמק דבר, הקדמה לספר במדבר דעיקר זה הספר \[ספר במדבר\] הוא מחליף ומשנה הליכות עם ה\' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל מן הדרך שהלכו במדבר \[ספר במדבר מציג הנהגה שונה מן ההנהגה בארץ ישראל\]: **שבמדבר היו מתנהגים \... למעלה מהליכות הטבע** \[בדרך ניסית\], **ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע**, בסתרי השגחת מלכות שמים ברוך הוא.... ועל זה השינוי המצויין בזה הספר אמרו חז\"ל בבראשית רבה פרשה ג\': \"(בראשית א ד): \"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך\" - זה ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים ובין באי הארץ\", דבהליכות יוצאי מצרים היה אור השגחת ה\' מופיע לעין כל, שהוא כבוד ה\' ותכלית הבריאה. מה שאין כן בהליכות באי הארץ היתה ההשגחה מכוסה \[נסתרת\] ורק המביט בעין יפה היה מרגיש בה כמו ההולך בחשכת לילה, או רק לפרקים היה נרגש ההשגחה לעין כל, כמו אור הברק המאיר חשכת הלילה. (הנצי\"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, 1893-1816) ג. משך חכמה דברים פרק לב פסוק ג כי שם ה\' אקרא הבו גודל לאלוקינו. פירוש על דרך מושכל, כ**י העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי. וזה כי יקצרו ויאספו דגנם, וראשית כל אשר לו, יובא בית ה\' ולמשרתיו הקדושים. ושלוש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הביטחון האלקי ויבואו להיראות פני ה\'. וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה, ותהיה חיתת ה\' על הגויים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבורא יתברך. וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העולם הבא לכל מתבונן.** לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד, וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ה\', וה\' הולך לפניהם - **הלזה יקרא תכליתי?** הלא אין זה רק חיי העולם הבא, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז\"ל (מכילתא בשלח יז): לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן.... **אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמיתי?** אולם כאשר יסוד התורה \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\", כן יסוד האמונה והאומה הוא ארבעים שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים, והשרישו האמונה והנפש האלוקי בזרעם אחריהם\...\" רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ליטא, 1926-1843. נקודות לדיון בעקבות לימוד המקורות: - על פי כל אחד מהמקורות - מה מאפיין את השגחת ה\' על עם ישראל במדבר ובארץ ישראל? - על פי העולה ממקורות אלה - מהם היתרונות של כל אחת מדרכי ההשגחה? האם יש עדיפות לאחת מהן? - איזו תקופה מייצגת את התכלית של עם ישראל, את הקיום המשמעותי יותר: תקופת המדבר או תקופת ארץ ישראל? - מהי המטרה המיוחדת של חיי המדבר, ומדוע היא יכולה להיות מושגת רק במדבר? ב. משה מכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ ספר דברים מביא את מסעו של עם ישראל אל ייעודו - קיום ההבטחה לאבות לרשת את ארץ ישראל ולהתיישב בה: \"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם\" (בראשית יז, ח-ט). כדי לממש את הייעוד הזה מתחוללים שינויים עצומים: הנהגת המדבר הניסית מתחלפת בהנהגת ארץ ישראל בה הקב\"ה פועל מתוך הטבע, ועל עם ישראל מוטלת האחריות להילחם. הם מפסיקים להיות רועי צאן נודדים והופכים ברובם לעובדי אדמה קבועים, עוברים מהנהגה של \"לחם מן השמים\" (שמות טז, ד) להנהגה של \'לחם מן הארץ\'. בשינויים הללו יש בשורה גדולה. הם יכולים להראות לכל באי עולם את האפשרות להיות עם מבורך, יוצר ומצליח, שהצלחתו רק מחזקת את אמונתו ואת ערכיו וממליכה את הקב\"ה לעיני העולם כולו. ההצלחה בארץ יכולה להביא ליותר אמונה וליותר מחויבות, כאשר האדם זוכר תמיד שכל פעולתו היא מאת האלוקים. אולם יש בהם גם סכנות ונדרשת התמודדות. דווקא ההצלחה והברכה הם אלו שיכולים להביא איתם גם גאווה ושכחת אלוקים, יחד עם רצון להתערות במרחב התרבותי ולשכוח את היעוד הרוחני והערכי שלנו. ההשתקעות וההתברכות בארץ ישראל הם גם **מתנה** וגם **מבחן**: \"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה\' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה\' אֱלֹהֶיךָ\... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה\" (דברים ח, י-יז) נלמד על האופנים השונים בהם מכין משה את העם לכניסה אל הארץ, ומלמד אותם כיצד להתמודד נכון עם האתגר, אתגר השליחות של עמ\"י בארצו ואתגר שכחת ה\' מאידך 1. **חיזוק רוחני - בניין האמונה** 2. **התייחסות עקרונית לברכה ולסכנה שבהתעצמות כלכלית - הארץ הטובה** 3. **הדרכה מעשית - מצוות מעשיות הקשורות בחיי הפרט ובחיי העם** בשלושת הנושאים הללו: בניין האמונה, הארץ הטובה והמצוות המעשיות נעסוק בהמשך הלימוד בהרחבה. **למורה**: האתגר שלנו הוא שהתלמידים יבינו את החידוש שבחומש דברים לעומקו, ומתוך כך גם את חשיבותו עבורנו, כעם החי במדינת ישראל המתחדשת וזוכה להגשים בה את ההבטחה לאבות. הצלחתה הפלאית של מדינת ישראל ומצב השפע בו אנו חיים מהווים מבחינתנו **מתנה** ו**מבחן,** וספר דברים צריך להיות נר לרגלינו. ההצלחה עלולה להוביל לגאווה, לתחושת כוחי ועוצם ידי ולעיוורון, בעוד ספר דברים מלמד אותנו לראות כיצד הקב\"ה הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. השפע והטוב עלולים להוביל לחומרנות שאינה יודעת גבול, לשכחה של היעוד הרוחני (בנביאים מופיעה סכנת השחיתות- ישעיהו א\'), בעוד ספר דברים מלמד אותנו להפוך את השפע למנוף לעשיית צדקה וחסד ופניות לעבודת האלוקים. כדי להעמיק את ההבנה אנו מציעים להקדיש זמן משמעותי להשוואה בין תקופת המעבר במדבר לבין החיים העתידיים בארץ ישראל, ולאתגרים העולים מן ההשוואה. הצעת הוראה: כפתיחה לנושא, אנו מציעים להקדיש שיעור לדיון שיחדד את ההבדלים בין החיים במדבר לבין החיים בארץ ישראל , זאת כדי להבין לעומק את האתגר של החיים בארץ. ככל שנעסוק בהבדלים ביתר עמקות, כך יקל עלינו להבין בהמשך את ייחודו של ספר דברים. **נפתח את הדיון בשאלה:** מה מבדיל בין החיים במדבר לבין החיים הצפויים לעם ישראל בארצם? ננסה לחשוב על היבטים רבים ככל האפשר: פיזי, כלכלי, בטחוני, מנהלי, רוחני, ועוד. ננחה את התלמידים למלא את שתי העמודות הראשונות בטבלה ( מדבר, ארץ ישראל) את העמודה השלישית נמלא יחד באמצעות דיון משותף. עמודה זו מיועדת להעלאת שאלות ומחשבות על משמעות ההבדלים. יש להניח שבשלב זה של הלימוד התלמידים לא יעלו על מכלול ההבדלים. **המורה נדרש במהלך הלימוד להזכיר את ההבדלים כרקע לעיסוק בנושאים השונים בספר דברים** לדוגמה- השכנות עם עמי הארץ כבסיס לאזהרה על ע\"ז. קניין הרכוש והתבססות כלכלית כרקע לחשש מפני הסתאבות. חוקי מלחמה כנובעים מן הצורך להקים צבא ועוד. חשוב לציין כי המשמעויות והאתגרים לדור הנכנסים לארץ, רלבנטיים גם לנו כיום כעם השב לארצו ומבסס חיים על אדמתו. **דוגמא לטבלה מלאה:** +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | | **החיים במדבר** | **החיים בארץ | **משמעויות-אתגר | | | | ישראל** | ים-מחשבות** | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **מגורים** | באוהלים בסוכות, | בתי קבע | 1\. במדבר אדם | | | \"דירת עראי\" | | חי בקרב בני | | | | | שבטו ובשכנות | | | | | קרובה לשבטים | | | | | האחרים. הקשר | | | | | לעם ישראל היה | | | | | מובן מאליו. | | | | | בארץ ישראל | | | | | אדם יכול לגור | | | | | יחסית בבידוד, | | | | | הקשר לעם כולו | | | | | מתעמעם. פגשנו | | | | | בבעיה זו | | | | | בעניין המזבח | | | | | של שניים וחצי | | | | | השבטים (יהושע | | | | | כ\"ב). לכן | | | | | חשוב לשמור על | | | | | מצוות | | | | | \"ריכוזיות\" | | | | | כמו עליה לרגל | | | | | (דברים ט\"ו). | | | | | | | | | | 2\. יש צורך | | | | | במצוות חדשות, | | | | | למשל: מעקה, | | | | | השגת גבול | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **השכנים** | בני השבט | כל אדם גר | סכנת העבודה | | | | בנחלתו, מבודד | הזרה מתעצמת | | | \"עם לבד | משכנים קרובים. | מאד: השכנות | | | ישכון\". | חלק מהשכנים הם | הקרובה וההיכרות | | | | דווקא הגויים | עם התרבות | | | | שנותרו בארץ. | האלילית עלולות | | | | | להביא לאימוץ | | | | | ולהטמעה של | | | | | העבודה הזרה. | | | | | | | | | | (מתוך כך נוכל | | | | | להבין את | | | | | האזהרות הרבות | | | | | בעניין זה בספר | | | | | דברים). | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **פרנסה** | המן, צאן ובקר | חקלאות לסוגיה | 1\. חשיבותה של | | | | השונים | החקלאות | | | | | ברורה, וכן גם | | | | | חשיבות העובדה | | | | | שאדם מתפרנס | | | | | בעצמו מיגיע | | | | | כפיו. עם זאת, | | | | | העבודה | | | | | החקלאית מציבה | | | | | בפני האדם | | | | | המאמין גם | | | | | אתגרים | | | | | משמעותיים: | | | | | עליו להימנע | | | | | מהשתעבדות | | | | | לאדמתו | | | | | וליכולת לצבור | | | | | עוד ועוד. | | | | | עליו לזכור | | | | | שהיבול ניתו | | | | | לו מעם ה\', | | | | | ולא להתפתות | | | | | להערצת כוחות | | | | | הטבע או | | | | | אלילים | | | | | שקשורים | | | | | בכוחות אלו | | | | | (הבעל). עליו | | | | | להישמר מתחושת | | | | | הגאווה: | | | | | \"כוחי ועוצם | | | | | ידי עשה לי את | | | | | החיל הזה\". | | | | | מצוות רבות | | | | | עונות על | | | | | הצורך הזה | | | | | (מעשרות, | | | | | ביכורים, | | | | | שמיטה). | | | | | | | | | | 2\. מכיון | | | | | שהאחריות | | | | | הכלכלית מוטלת | | | | | עתה על הפרט, | | | | | נוצרים גם | | | | | פערים | | | | | כלכליים. כאשר | | | | | ניזונו מהמן, | | | | | לא היה אדם | | | | | שלא היה לו מה | | | | | לאכול. כאשר | | | | | האדם דואג | | | | | לפרנסתו, נוצר | | | | | גם העוני. לכן | | | | | יש צורך | | | | | בהגדרת | | | | | הסולידריות | | | | | החברתית | | | | | והמחויבות | | | | | לחלשים שבחברה | | | | | (הלוואה, | | | | | צדקה, מתנות | | | | | עניים, שמיטת | | | | | כספים). | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **מים** | מקורות מזדמנים, | תלות בגשם | למרות הצורך | | | \"באר מרים\". | | העצום במים | | | | | (חקלאות, שתייה) | | | | | דווקא בארץ אין | | | | | ביטחון בכך | | | | | שהגשם ירד. הגשם | | | | | קשור להתנהגות | | | | | (דברים י\"א, | | | | | פרשת \"והיה אם | | | | | שמוע\"). כמובן | | | | | שעלינו להתייחס | | | | | גם להבדל בין | | | | | א\"י לבין | | | | | מצרים, אשר היא | | | | | \"כגן הירק\". | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **ביטחון** | הנהגה ניסית: | הנהגה טבעית, | 1\. יש צורך | | | | | בהקמת צבא, | | | \"ה\' ילחם לכם- | מיד עם הכניסה | באימון ובהכנה | | | ואתם תחרישון\" | לארץ עמ\"י נדרש | למלחמה. | | | | להילחם. | | | | \"וכי ידיו של | | מתוך כך נבין את | | | משה עושות | | דיני המלחמה | | | מלחמה?\" | | בספר דברים: | | | | | קריאה לשלום, מי | | | | | הנלחמים במלחמת | | | | | מצווה ובמלחמת | | | | | רכוש, דיני | | | | | מצור, אשת יפת | | | | | תואר, שמירה על | | | | | קדושת המחנה. | | | | | | | | | | 2\. משה צריך | | | | | לחזק את רוח | | | | | העם לקראת | | | | | האתגרים | | | | | הבטחוניים | | | | | העומדים | | | | | בפניהם, | | | | | ולהזכיר להם: | | | | | \"לא תירא מהם | | | | | כי ה\' אלוקיך | | | | | עמך\". | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **הנהגה** | משה מנהיג רוחני | יהושע- מנהיג | בספר דברים נמצא | | | ואזרחי, גם | בשלב המעבר. | הנחיות למינוי | | | שופט. | בהמשך הנהגה | שופטים ויצירת | | | | ע\"י מוסדות | היררכיה | | | | שונים: מלך, | שיפוטית, מינוי | | | | כהן, נביא, | שוטרים, סמכותם | | | | שופט. | של הלויים, | | | | | מקומו של הנביא | | | | | בהנהגה, וכמובן | | | | | עיסוק בדמותו של | | | | | המלך. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **ריכוז-** | כולם מרוכזים | פיזור על שטח | החיים בבידוד | | | סביב המנהיג | גדול | יחסי מביאים לכך | | **פיזור** | | | שהאחריות | | | | | לענייני הבית | | | | | מוטלת באופן | | | | | בלעדי על אנשי | | | | | הבית. נדרש | | | | | עיסוק נרחב יותר | | | | | בענייני איש | | | | | וביתו (דיני | | | | | נישואין | | | | | וגירושין, | | | | | עינייני חינוך- | | | | | פרשת שמע, בן | | | | | סורר ומורה). | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **קשר למרכז | קרבה פיזית | ריחוק מהמרכז | מתוך הריחוק, | | הרוחני** | למשכן | הרוחני | אדם עלול להגיע | | | | | למצב של שכחת | | | | | ה\'. | | | | | | | | | | החשיבות של | | | | | מצוות ששמורות | | | | | על הקשר עם | | | | | המקדש היא | | | | | קריטית: | | | | | קורבנות, מעשר | | | | | שני, עליה לרגל, | | | | | הקהל. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ נוכל לסכם את ההשוואה באמצעות משימה בקבוצות: **לאחר שהבנו את השינוי בפניו ניצב עם ישראל עם הכניסה לארץ, ננסה לחשוב איך להתכונן לקראת השינוי:** **כתבו מכתב לעם ישראל, בו תבהירו את השינוי העומד להתרחש, ותציעו דרכים להתמודדות עימו.** **או: נסו להציע חמישה כללים, שלא נהגו בזמן המדבר, ושיסייעו לעם ישראל להתמודד עם צורת החיים החדשה בארץ.** **נסכם**: בחומש דברים, כולו כמעט, מכין משה את עם ישראל לקראת הגשמת ייעודו: עבודת ה\' במלואה בארץ ישראל. חלקה של ההכנה הוא חיזוק אמוני. חלק אחר הוא ביסוס חשיבות קיום המצוות, הצגת מצוות מתחדשות והוספת פרטים למצוות שכבר נתנו לקראת הכניסה לארץ. מבנה החומש -- שלושה חלקים ספר דברים נחלק לשלושה חלקים, שבעיקרם הם שלושה נאומים ארוכים: **נאום היסטורי** - פרקים א\'-ד\' (בחלק זה לא נעסוק) **נאום המצוות -** פרקים ה\'-כו: **ה-יא -** מצוות אמוניות **יב-כו -** מצוות מעשיות **נאום החתימה** -- הברית ופרידת משה: פרקים כ\"ז-סוף **למורה**: יש גם המחלקים את החלק השלישי לשני חלקים נפרדים -- כריתת הברית (פרקים כ\"ז-ל\'), הפרידה ממשה (ל\"א-ל\"ד). **להעמקה -- מעמדו של חומש דברים כחלק מחמשה חומשי תורה** חומש דברים הוא אחד מחמשת חומשי תורה. ובכל זאת אחד ההבדלים הבולטים בינו לחומשים הקודמים הוא שכמעט כל מה שנאמר בו הם דברי משה, ואילו דברי ה\' כמעט ואינם מובאים בו (למעט עניינים ספורים הקשורים למותו של משה והמעבר לימי יהושע. ראו למשל, ל\"א, יד). יתר על-כן הוא מכונה בנביאים \"תורת משה\" (ראו במלכים ב\' י\"ד, ו), ואחרי ימי התנ\"ך הוא מכונה ספר \"משנה תורה\". **מדוע אם-כך הוא נחשב כאחד מן החומשים?** **אברבנאל** הטעים בהקדמתו לספר דברים וחילק בין **אמירת** ספר דברים, שהייתה פרי דבריו של משה רבינו, לבין **כתיבת** הספר הייתה בהסכמה א-לוקית. ועל-כן דרגת הספר נחשבת כדרגתם של אחד החומשים. משה רבינו הגיע אם-כך בסוף ימיו לדרגת נבואה בלתי נתפסת וכיוון בדבריו לדעת עליון: \"שכל ספר דברי משנה התורה הזה עם היות שמשה רבנו ע\"ה אמרה כשדבר לישראל. הנה היתה כתיבתה מפי הגבורה ולא היתה כתיבתה ממשה עצמו. רצה לומר מדעתו בלי צווי ומאמר אלהי כי אם בנבואתו כיתר דברי התורה כולם ואין ספק ע\"ז מהיותו ביאור שהנה עשאו משה מעצמו כשדבר אל העם וכתב אותו בדבר ה\' במלות האלהיות אשר שמע ממנו יתעלה\... ולכן היה הספר הזה מכלל ספרי האלהים כשאר הספרים בעצמם. והאומר שפסוק מהם משה כתבו מעצמו הרי הוא בכלל כי דבר ה\' בזה. לפי שהכתיבה מהש\"י היתה לא ממשה. וזהו אמרם ז\"ל במגלה פרק בני העיר קללות שבמשנה תורה משה אמרם מעצמו. לא אמרו משה כתבם. כי אם משה אמרם. להגיד שהוא כשדבר אל ישראל אמרם אליהם האמנם כתיבתם בתורה היתה אלהית.\" חלק שני - לקראת הכניסה לארץ: בניין האמונה ========================================= הלמידה של עשרת הדברות מאפשרת לנו לטעום את המושג \"משנה תורה\": לכאורה התלמידים מכירים את מעמד הר סיני ואת הדברות, ויודעים שדבריו של משה כאן מהווים חזרה. מתוך כך נשאל: מה מגמתו של משה בחזרה על מעמד הר סיני ועשרת הדברות ערב הכניסה לארץ? במה מהוות הדברות, ופרשת שמע בעקבותיהן, הכנה לאתגרים הרוחניים והתרבותיים הצפויים בארץ? בהמשך נעסוק בפרשיות \"שמע\" ו\"היה אם שמוע\". הפרשיות מוכרות לתלמידים ושגורות על לשונם. נלמד אותן בהקשרן, נשאל מה מקומן בתוך נאום ההכנה של משה ומה מקומן לדורות. **הנושאים בהם נעסוק:** 4. פרק ד: המצווה לזכור את מעמד הר סיני 5. פרק ה: תוכנו של המעמד - עשרת הדברות 6. פרק ו\': (פרשת שמע) (הערה: בפרשת \"והיה אם שמוע\" שבפרק יא, ובהשוואה בינה לבין פרשת שמע, נעסוק בסיום יחידת הפתיחה) 5 יח\"ל - פרק ד: הציווי לזכור את מעמד הר סיני --------------------------------------------- בפרק ד (מפסוק ט) מזהיר משה את העם שלא לשכוח את מעמד הר-סיני, ומצווה להעביר את המסורת של מעמד הר סיני לבנים ולבני הבנים: ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: י יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה\' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה\' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: הפסוקים מדגישים מספר מאפיינים משמעותיים במעמד הר סיני: יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל: יב [וַיְדַבֵּר ה\' אֲלֵיכֶם] מִתּוֹךְ הָאֵשׁ [קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל]: יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים: יד [וְאֹתִי צִוָּה ה\' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ]: במעמד הר סיני: - ישראל זכו לשמוע את הקב\"ה עצמו (כפי שנלמד בפרק ה\' רק את שתי הדברות הראשונות) - הקב\"ה התגלה בקול בלבד, ולא בתמונה- באופן גשמי. בהמשך הפרק (עד פסוק יט\') מזהיר משה את העם מפניה אל האלילים: \"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם [כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה] בְּיוֹם דִּבֶּר ה\' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה... וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם...\" (טו-יט). סכנה זו משמעותית דווקא עם הכניסה לארץ בגלל השכנות לעמי הארץ עובדי האלילים וההשפעה התרבותית. הרמב\"ן (פרק ד, פסוק ט) מסביר מדוע חזר משה דווקא כעת (טרם הכניסה לארץ וטרם פטירתו) אל מעמד הר סיני והציב אותו כיסוד מרכזי באמונה: רמב\"ן (ט): רק הישמר לך וגו\' פן תשכח את הדברים - \...אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להישמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצוות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. \[\...\] [והתועלת במצווה הזאת גדולה מאד,] שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אע\"פ שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאוזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו: זהו שאמר שם (שמות יט ט): וגם בך יאמינו **לעולם**, [כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות,] כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם\...\". **למורה**: יש לשים לב כי במסגרת חומרי הלמידה במחשבת ישראל התלמידים לומדים את המקורות המפורסמים העוסקים בחשיבותו של מעמד הר סיני: רמב\"ם הלכות יסודי התורה פרק ח א-ג, ספר הכוזרי מאמר ראשון פז. כדאי לתת מקום לידע של התלמידים שנרכש בשיעורים אלו. פרק ה: עשרת הדברות ================== בפרק ה\' ארבעה חלקים: **א-ה- הקדמה** - ברית סיני היא הבסיס לאמונה, והיא נמשכת גם אל דור הנכנסים לארץ: \"לא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה\' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים\" (פסוק ג). **ו-יח- עשרת הדברות** **יט-כח -** משה מסביר מדוע רק שתי הדברות הראשונות נאמרו ישירות מפי הקב\"ה, והאחרות- בתיווכו של משה. **כט-ל**: חתימה: שמירת המצוות תביא לאריכות ימים בארץ ישראל. בהוראת הפרק נתמקד בעשרת הדברות (פסוקים ו-יח), י**ש לעיין גם בדברי הפתיחה והסיום של הפרק ברמת הפשט כדי להבין את ההקשר: לקראת פטירתו, משה מבהיר את הצורך לזכור ולהתחייב לברית, וכן להעביר את הזיכרון לדורות הבאים.** **מדוע דווקא עשר דברות אלו?** עשרת הדברות \"הם קווי היסוד של כל מצוות התורה והם מוסרים לישראל את ייעוד חובת החיים\" (רש\"ר הירש לדברים פרק ה\'), והם מכונים בתורה דברי הברית - \"וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת **דִּבְרֵי הַבְּרִית**\" (שמות ל\"ד, כח). חז\"ל אף הקשו מדוע לא נכתבו עשרת הדיברות כבר בתחילת התורה (ראו במכילתא דר\"י, בחודש, ה). **להעמקה: שילוב עשרת הדברות בתפילה** בגלל חשיבותן של עשרת הדיברות נקבע כבר בימי קדם שיש לאָמרן מדי יום בבית המקדש. על זה מעידה המשנה (תמיד ה, א): \"אמר להם הממונה (לפני הקרבת קרבן התמיד של שחרית): ברכו ברכה אחת, והם ברכו. **קראו עשרת הדברים*** *וכו\'\". ומפרש הרמב\"ם: \"הטעם שקוראים עשרת הדברים בכל יום **מפני שהם יסוד הציווי ותחילתו**\". כך נהגו עד חורבן הבית. לאחר זמן ביקשו לחדש את מנהג קריאת עשרת הדיברות בבתי הכנסת, אבל חז\"ל הסתייגו ממהלך זה ואמרו: \"ומפני מה אין קוראים אותן? מפני טענת המינים, שלא יהיו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני.\" ואמנם גם בבית שני, היו אנשי הכת מקומראן נוהגים לכתוב את עשרת הדיברות בתוך התפילין, ולאחר מכן, הקראים נהגו (ועד היום הם נוהגים) לכתוב את עשרת הדיברות בתוך המזוזות. עדות נוספת לחשיבותן של עשרת הדברות באה לידי ביטוי במנהג שרווח בקהילות רבות לעמוד בשעת קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת. ואמנם גם על מנהג זה יש החולקים, והרמב\"ם אף אסר לעשות כן. למאמר המלא -- ראו: [[אלכסנדר] [ קליין]](http://www.biu.ac.il/jh/parasha/yitro/cla.html#_ftn14). עשרת הדברות ----------- **למורה**: נשאל את התלמידים: אם היה בידכם לבחור 10 מצוות/אמירות החשובות ביותר -- במה הייתם בוחרים? נבחן מה היחס בין מה שבחרו התלמידים לבין עשרת הדברות הכתובים בחומש דברים פרק ה\', ו-יח. +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **עשרת הדברות** | {ו} אָנֹכִי ה\' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר | | | הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם | | | מִבֵּית עֲבָדִים: | | | | | | {ז} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים | | | אֲחֵרִים עַל פָּנָי: | | | | | | {ח} לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל | | | תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם | | | מִמַּעַל | | | | | | וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת | | | וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת | | | לָאָרֶץ: | | | | | | {ט} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא | | | תָעָבְדֵם | | | | | | כִּי אָנֹכִי ה\' אֱלֹהֶיךָ אֵל | | | קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל | | | בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל | | | רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: | | | | | | {י} וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים | | | לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: | | | | | | {יא} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא | | | | | | כִּי לֹא יְנַקֶּה ה\' אֵת אֲשֶׁר | | | יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: | | | | | | {יב} שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת | | | לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ | | | | | | {יג} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד | | | וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: | | | | | | {יד} וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת | | | לַה\' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל | | | מְלָאכָה | | | | | | אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ | | | וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ | | | וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ | | | וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ | | | | | | לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ | | | וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: | | | | | | {טו} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד | | | הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם | | | | | | וַיֹּצִאֲךָ ה\' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם | | | בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ | | | נְטוּיָה | | | | | | עַל כֵּן צִוְּךָ ה\' אֱלֹהֶיךָ | | | לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: | | | | | | {טז} כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת | | | אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ | | | | | | לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ | | | וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל | | | הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה\' אֱלֹהֶיךָ | | | נֹתֵן לָךְ: | | | | | | {יז} לֹא תִרְצַח: | | | | | | וְלֹא תִנְאָף: | | | | | | וְלֹא תִגְנֹב: | | | | | | וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד | | | שָׁוְא: | | | | | | {יח} וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ | | | | | | וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ | | | שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ | | | שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר | | | לְרֵעֶךָ: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ נעיין במקורות הבאים ונשאל: **- מדוע נבחרו דווקא עשרת הדברות הללו ולא אחרות?** רש\"י לשמות כ\"ד, יב: את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם - כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן.  ורבינו סעדיה פירש: באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו: \- לפי רש\"י עשרת הדברות הן התשתית לכל מצוות התורה \- רש\"י מפנה לפיוט לחג שבועות שכתב רס\"ג (\"[[אזהרות]](https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A8%D7%A1%22%D7%92)\"), בו ישנו פירוט של תרי\"ג מצוות וחלוקתן לעשר קבוצות על-פי עשרת הדברות מלבי\"ם לשמות כ\', יב-יג (לתלמידי 5 יח\"ל): וכלל עשרת הדברים הם מצוות שהשכל מחייבם, שכל אדם יכיר בשכלו שיש סיבה ראשונה ממציא כל הנמצאות, ושראוי שלא לישא שמו לשווא, וכל שכן מצוות האחרונות שהם מצוות נימוסיות, ששכל האדם מוכן אליהם בטבע\... והורה אותנו יוצר הנפשות, כי גם המצוות האלה, השכליות, אם יעשום רק מצד השכל והנימוס לבד, שלא מפני יראת אלקים שהזהיר עליהם בקולות וברקים, זרועות השכל לא יעמדו מפני התאווה. \- לפי מלבי\"ם עשרת הדברות מתאפיינות בכך שהן מצוות שכליות, הגיוניות \- למרות שהאדם יכול בעצמו לדעת את עשרת הדברות, הוא לא היה מצליח להתמיד בהן ללא יראת א-לוהים שהתלוותה למעמד הר סיני ולשמיעת עשרת הדברות מנין הדברות הכתוב מעיד על כך שהקב\"ה אמר לישראל \"עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים\" (דברים ד\', יג). יש לדעת כי חלוקת הדברים לעשר נתונה במחלוקת פרשנים. **למורה:** \- נבקש מהתלמידים להציע מספר אפשרויות למניית עשרת הדברות. הרחבה: בזיהוי עשרה דברים ניתן זכיר את שיטת של הרמב\"ם ואברבנאל. לדבריהם אין חפיפה בין המושג דיברות למושג מצוות. ניתן למנות יותר מעשר מצוות כך שדיבר יכול להכיל יותר ממצווה אחת. לדוגמה, הרמב\"ם בספר המצוות מונה כאן 14 מצוות שונות, ואברבנאל בפירושו לחומש שמות מונה כאן 13 מצוות שונות. **האם \"אנכי ה\' א-לוקיך\" היא אחת מן הדברות?** רמב\"ם, ספר המצוות, מצוות עשה א\': היא הציווי אשר צוונו בהאמנת האלוהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו \"אנכי ה\' אלוקיך\" אברבנאל לשמות כ\', א: \"אָנֹכִי\" איננו מצווה, לא אמונית ולא מעשית, אבל היא הקדמה למצוות ואזהרות שיאמר בשאר הדיבורים ועניינו להודיעם מי הוא המדבר איתם\... - על מה חלוקים אברבנאל והרמב\"ם? מבנה הדיברות: יש מספר אפשרויות למיון של עשרת הדברות לקבוצות -- התלמיד נדרש לדעת שתי חלוקות שונות, ואת הביסוס שלהן בכתוב. להלן דוגמאות למספר חלוקות אפשריות. ייתכנו הצעות נוספות. אנו מציעים להקדים ולהנחות את התלמידים לחלק את הדברות לקבוצות בכמה דרכים, ולנמק את החלוקה (לתת כותרת לכל קבוצה), ורק אח\"כ ללמוד איתם את החלוקות המקובלות ואת המקורות התומכים בהן. 1. חמש הדברות הראשונות מוסברות באריכות ומנומקות, חמש האחרונות קצרות ואין בהן התייחסות לשכר ועונש. 2. חמש הראשונות - מצוות שבין אדם למקום, חמש האחרונות- מצוות שבין אדם לחברו (רמב\"ן) -- בשאלת הקשר בין מצוות בין אדם למקום לכיבוד אב ואם עוסק פירוש הרב הירש. 3. \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\" -- שמעו ישירות מפי הגבורה ויתר הדברות שמעו מפי משה (שיר השירים רבה) 4. מצוות העוסקות במחשבה, בדיבור ובמעשה (ראב\"ע) 5. מצוות עשה מול מצוות לא תעשה (להרחבה: [[הרב] [ יואל] [ בן] [ נון]](http://files8.design-editor.com/92/9266067/UploadedFiles/433AB6D5-6DBB-5FEB-AF8F-74B17CB0F2A9.pdf), עמ\' 158-141) **מקורות לעיגון המיון לקבוצות:** **החלוקה לשתי קבוצות של חמש:** רמב\"ן כ יג והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו: ### מדוע כיבוד אב ואם שייך לחמש הדברות הראשונות? רבי שמשון רפאל הירש, שמות כ,יב יציאת מצרים ומתן תורה הן שתי עובדות היסוד של עם ישראל, שעליהן תיכון כניעתנו לפני ה\' כמושל ושליט בגורלנו ובחיינו. \... הערובה היחידה לאמיתותן היא המסורת, ויסודה של מסורת אינו אלא מסירתה הנאמנה לבנים מידי האבות וקבלתה ברצון בידי הבנים מידי האבות. \... ונמצאנו למדים כי כיבוד אב ואם הוא התנאי היסודי לנצחיותה של האומה הישראלית. \...אלמלא הקשר בין אבות ובנים -- תנותק שרשרת הדורות, \... והאומה הישראלית תחדל מלהיות. אכן גדולה חשיבותם של ההורים בישראל, ולפיכך ייחדה להם התורה מקום נכבד בעשרת הדברות\.... לדברי הרב הירש מסירת התורה ויסודות האמונה מדור לדור נעשית על ידי ההורים. כיבוד ההורים שמשמעותו קבלת המסורת אותה ההורים מעבירים לבניהם מהווה תנאי להמשך קיום התורה בעם ישראל. ### החלוקה למצוות שנשמעו מפי הגבורה ומצוות שלא נשמעו מפי הגבורה נשים לב ללשון הכתוב -- בשתי הדברות הראשונות יש שימוש בגוף ראשון בנוגע לה\': אָנֹכִי (ו, ט), עַל פָּנָי (ז), לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי (י); ובשמונה הדברות האחרות יש שימוש בגוף שלישי בנוגע לה\': לֹא יְנַקֶּה ה\' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת **שְׁמוֹ** (יא) ועוד. שיר השירים רבה פרשה א, ב: רבי יהושע בן לוי ורבנין. רבי יהושע אומר: ב\' דברות שמעו ישראל מפי הקב\"ה \"אנכי\" ו\"לא יהיה לך\" פסוקים כ-כח בפרק ה מתארים את בקשתם של העם שלא להוסיף ולשמוע את קולו של ה\'. הקב\"ה רואה את הבקשה כביטוי ליראת ה\': \" הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם\" (פסוקים כה-כן). ### החלוקה למצוות לב, דיבור ומעשה ראב\"ע (פרוש הארוך) לשמות כ\', ב-ג: וכל המצוות על ג\' דרכים, הא\' מצות הלב, והב\' מצות הלשון, והג\' מצות עשה. ומצות הלב על שני דרכים, מצות עשה ומצות לא תעשה \... גם מצות הלשון עשה ולא תעשה \... ומצות הלב הם העיקרים הנכבדים על כולם. ורבים חשבו כי אין במחשבת הלב עוון רק בדברי עו\"ג, ובאמת כי היא קשה לבדה יותר מכל מחשבות רעות רק היא כנגד כולם.  התלמיד נדרש לזהות את הדברות המשתייכות לכל קבוצה על פי המיון שהציע ראב\"ע. **להרחבה**: החלוקה למחשבה-דיבור ומעשה יוצרת מבנה כיאסטי לעשרת הדברות +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **מחשבה** | {ו} אָנֹכִי ה\' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר | | | הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם | | | מִבֵּית עֲבָדִים: | | | | | | {ז} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים | | | אֲחֵרִים עַל פָּנָי: | | | | | | {ח} לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל | | | תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם | | | מִמַּעַל | | | | | | וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת | | | וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת | | | לָאָרֶץ: | | | | | | {ט} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא | | | תָעָבְדֵם | | | | | | כִּי אָנֹכִי ה\' אֱלֹהֶיךָ אֵל | | | קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל | | | בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל | | | רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: | | | | | | {י} וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים | | | לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **דיבור** | {יא} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא | | | | | | כִּי לֹא יְנַקֶּה ה\' אֵת אֲשֶׁר | | | יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **מעשה** | {יב} שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת | | | לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ | | | | | | {יג} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד | | | וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: | | | | | | {יד} וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת | | | לַה\' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל | | | מְלָאכָה | | | | | | אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ | | | וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ | | | וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ | | | וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ | | | | | | לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ | | | וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: | | | | | | {טו} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד | | | הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם | | | | | | וַיֹּצִאֲךָ ה\' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם | | | בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ | | | נְטוּיָה | | | | | | עַל כֵּן צִוְּךָ ה\' אֱלֹהֶיךָ | | | לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: | | | | | | {טז} כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת | | | אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה\' | | | אֱלֹהֶיךָ | | | | | | לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ | | | וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל | | | הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה\' אֱלֹהֶיךָ | | | נֹתֵן לָךְ: | | | | | | {יז} לֹא תִרְצַח: | | | | | | וְלֹא תִנְאָף: | | | | | | וְלֹא תִגְנֹב: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **דיבור** | וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד | | | שָׁוְא: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **מחשבה** | {יח} וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ | | | | | | וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ | | | שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ | | | שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר | | | לְרֵעֶךָ: | +-----------------------------------+-----------------------------------+ **למורה**: במצוות שבין אדם למקום - פותחת התורה במצוות המחשבה במצוות שבין אדם לחברו -- פותחת התורה במצוות המעשה נציע ליצור את המבנה עם התלמידים, ולבקש מהם להסביר את ההבדל. יש מקום לסברה שעיקר הקשר שבין האדם לה\' מתבצע במחשבתו של האדם -- האמונה בה\' ובו בלבד. עיקר המצוות שבין אדם לחברו מתבצעות בעולם המעשה. ייתכן שסברה זו עומדת בבסיס הסדר השונה. **\ ** פרק ו, פסוקים ד-ט: פרשת שמע =========================== נעיין בפרשת \"שמע\" ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה\' אֱלֹהֵינוּ ה\' אֶחָד: ה וְאָהַבְתָּ אֵת ה\' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: יחידת פסוקים זו היא אחת מהידועות ביותר בתנ\"ך, חז\"ל שיבצו אותה בפתח פרשת קריאת שמע בתפילת שחרית ובתפילת ערבית (כדאי וחשוב לוודא שהיא שגורה בפיות התלמידים...). מה חשיבותה כאן בהקשרה- ערב הכניסה לארץ? מה יש בקטע שלפנינו שהפך אותו לחשוב כל-כך בכל הדורות? ראשית, נתבונן בפשט הפסוקים ונשאל שאלות העולות ממנו (לא לכל השאלות נציע תשובה מאוחר יותר). ביחידת פסוקים זו ההתבוננות בפשט חשובה במיוחד, משום היותם כה תדירים. \- מה משמעות הקריאה \"ה\' אלוקינו ה\' אחד\"? \- כיצד אוהבים את ה\' \"בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ\"? \- מה מטרתה של כל אחת מן הפעולות - המצוות שבפסוקים ו-ט? מה משותף למצוות אלו? \- מהו התהליך המתואר בפסוקים ה-ט? \- בפסוקים אלו, מהו היחס בין רגש לשכל ובין רגש למעשה? פסוקים ד-ה: שמע ישראל ואהבת ה\' פסוק ד - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה\' אֱלֹהֵינוּ ה\' אֶחָד נבחין כי פסוק זה הוא פניה של משה אל עם ישראל, שיכירו בכך ש \"ה\' אֱלֹהֵינוּ ה\' אֶחָד\". [רש\"י] (ד): ה\' אלוהינו ה\' אחד - ה\' שהוא אלוהינו עתה ולא אלוהי האומות, הוא עתיד להיות ה\' אחד, שנאמר \"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה\' \" (צפניה ג\', ט) ונאמר \"ביום ההוא יהיה ה\' אחד ושמו אחד\" (זכריה י\"ד, ט) לפי פירוש רש\"י, המילים \"ה\' אלוקינו ה\' אחד\" מתייחסות לשני זמנים שונים: הווה, עתיד. הפסוק מבטא את תמצית כל תקוותינו בנוגע לעולם האנושי. להעמקה: שתי הציטטות שהביא רש\"י נצרכות לביסוס פירושו - כיצד? [רמב\"ן] (ד): שמע ישראל ה\' אלוהינו -- גם בזה מצווה ש**יבאר**. כי בדבור \"אנכי ה\' אלוהיך\" יהיה הייחוד כמו שאמרו (במכילתא יתרו בחדש ה): \'רבי נתן אומר: מכאן תשובה למינין \[לכופרים\] , שהן אומרין: שתי רשויות הן; שכשעמד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ואמר \"אנכי ה\' אלהיך\" (שמ\' כ , ב) , מי מיחה כנגדו?! אבל בא **לבאר** המצווה הזו. והזכיר אותה אחר עשרת הדברות, לפי שהוא שורש באמונה, וכל מי שאינו מודה בה כופר בעיקר כעובד ע\"ז: - ע\"פ פירוש הרמב\"ן, המילים \"ה\' אלוקינו ה\' אחד\" הן מצווה מבוארת - את מה היא מבארת? - רמב\"ן רואה בכתוב בפסוק ד ביאור לדיבור הראשון בעשרת הדברות -- מפסוק ד אנו לומדים שה\' הוא אחד ואין יותר אלים אחרים - מהי משמעות המושג \'שורש באמונה\'? מדובר בעיקר אמונה חשוב, ולכן בפתח נאום המצוות חזרה התורה על עיקר זה, כיון שמי שלא מאמין בו, מאפשר אמונה במספר אלים. לתלמידי 5 יח\"ל: המלבי\"ם: רצוני שכל האומות הקודמים שהיו מאמינים בריבוי האלוהות, השוו בזה שיש אלהים פועל טוב ויש אלהים פועל רע, כי לא יכלו לצייר שהטוב והרע הנמצא בעולם יצאו משרש אחד, וע\"כ היו מתייראים מפועל הרע ואוהבים את הפועל הטוב. וכאשר בא בתורת אמת ללמדם שיתאחדו היראה והאהבה לא-להי אמת, הוצרך להקדים להם אמונת הייחוד, שא-להי עולם הוא אחד ואין זולתו, והוא שורש לכל הנמצא והמתהווה בכל העולמות הן דברים אשר לפי השגתנו נקראם בשם טוב והן דברים אשר נקראם בשם רע. נשים לב שהמלבים מבסס את פירושו על המילה \'אחד\', המכונה \'**אמונת הייחוד\'**. אמונתו השלמה כי הקב\"ה הוא אחד וממנו מגיע הכל. לעומת אמונה אלילית כוזבת כי יש אל האחראי על הטוב ואל אחר האחראי על הרע. פסוק ה: וְאָהַבְתָּ אֵת ה\' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ רש\"י (ה): ואהבת - עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו: בכל לבבך - בשני יצריך. דבר אחר: בכל לבבך, שלא יהיה ליבך חלוק על המקום: ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך: ובכל מאדך - בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר \'ובכל מאדך\'. - \"ואהבת\" - החיוב לעבוד את ה\' מאהבה. - התלמיד צריך להבין את ההבחנה של רש\"י בין עבודת ה\' מיראה לעבודת ה\' מאהבה ואת יתרונה של עבודת ה\' מאהבה. רש\"י מתייחס לחזרה לכאורה \"בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ\", ומפרש כל ביטוי בפני עצמו. לתלמידי 5 יח\"ל: רמב\"ן (ה) בכל לבבך - \... שהחסיד צריך להיות אוהב וירא, כמו שאמרו (ירושלמי ברכות פ\"ט ה\"ה): עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה - שאין אוהב שונא, ועשה מיראה - שאם באת לבעוט אל תבעוט, וכבר נתבאר זה בדברי החכמים: - הרמב\"ן מציג את האהבה ואת היראה כמשלימות - במה הן משלימות? מה חשיבותה של אהבת ה\', ומה מקומה של יראת ה\'? **העמקה 1 -- מצות אהבת ה\'** **[בבלי יומא פ\"ו ע\"א]**: \'ואהבת את ה\' א-להיך\' שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה. **[הרמב\"ם, הלכות תשובה פרק י, הלכות ג, ו:]** וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה\' אהבה גדולה, יתירה, עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה\' ונמצא שוגה (=הוגה) בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו , בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה... והוא ששלמה אמר בדרך משל \"כי חולת אהבה אני\", וכל שיר השירים משל הוא לעניין הזה. דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקב\"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה... אינו אוהב הקב\"ה אלא בדעת שידעהו; ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט - מעט, ואם הרבה - הרבה... \- לְמה מדמה הרמב\"ם את אהבת ה\'? כיצד באה אהבת ה\' לידי ביטוי? \- מה היחס בין שני קטעי העמקה שהצגנו? **העמקה 2 -- פרשת שמע כקבלת עול מלכות שמים** משנה ברכות פרק ב, משנה ב א\"ר יהושע בן קרחה למה קדמה \[פרשת\] \'שמע\' ל\[פרשת\] \'והיה אם שמוע\' אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות **בבלי ברכות, ס\"א, ע\"ב:** בשעה שהוציאו את ר\' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, \'בכל נפשך\', אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך עקיבא שיצתה נשמתך ב\'אחד\'. פסוקים ו-ט: חינוך הבנים לאהבת ה\', הביטוי המעשי לאהבת ה\' ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ: ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: - אלו מצוות נזכרות בפסוקים אלו? - מה הקשר בין מצוות אלו, לבין מצוות אהבת ה\' שקדמה להן? **הנחיה דידקטית**: על התלמידים לזהות את המצוות השונות בפשט הכתובים. רש\"י: (ח) וקשרתם לאות על ידך - אלו תפילין שבזרוע: והיו לטטפת בין עיניך - אלו תפילין שבראש\... **הרב אליעזר מלמד - המצוות המשרישות בקרבנו את יסודות האמונה**: \"בחלק השלישי (פסוקים ו-ט) מדריכה אותנו התורה כיצד להשריש בקִרבנו את יסודות האמונה הללו. ראשית: \"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ\", ובנוסף לכך -- \"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ\". וגם אחר שאדם למד היטב את יסודות האמונה, אם לא יחזור ויזכירם לעצמו בכל יום, טרדות החיים ועסקיהם עלולים להשכיח ממנו את אמונתו, ולכן הוסיפה התורה וציוותה: \"וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ\". ומכאן יסוד החיוב לקרוא את \'שמע\' בבוקר ובלילה. אבל לא הסתפקה התורה בקריאה בלבד, אלא הוסיפה וציוותה להניח את פרשיות האמונה בתוך התפילין ולקושרם על היד ועל הראש -- \"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ\". ולא זו בלבד, אלא גם לקובעם על מזוזות פתחי בתינו -- \"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ\", כדי שבכל עת שניכנס ונצא מבתינו, נתבונן במזוזה וניזכר שוב ביסודות אמונת ישראל. (מתוך: פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד) **מקורות להעמקה:** **1. היבטים הלכתיים של \"פרשת שמע\"** יש כאן הזדמנות להפגיש את התלמידים עם הלכות אלו: שו\"ע / או\"ח / סימן ס: סעיף ה: הקורא את שמע ולא כוון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו.. שו\"ע או\"ח סימן סא: דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע סעיף א: יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה, ברתת וזיע. סעיף ד : נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר הכוונה. סעיף ה : נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין. סעיף ו : צריך להאריך בחי\"ת של אחד, כדי שימליך הקב\"ה בשמים ובארץ, שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי\"ת. ויאריך בדלי\"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב\"ה יחיד בעולמו ומושל בד\' רוחות העולם. ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה: מעלה ומטה ולד\' רוחות. **2. חשיבות הפסוק \"שמע ישראל ה\' אלוקינו ה\' אחד\"** מדוע הפך פסוק זה למרכזי כל כך בחיי עם ישראל? בעומקו של עניין, פסוק זה מבטא את ייעודו של העולם ושל עם ישראל. מטרת הבריאה היא לגלות את יחודו של ה\' בעולם, לגלות שכל הדברים הם מכוחו ואין כוחות אחרים שפועלים בעולם. ביתר עומק, אמונה ביחוד ה\' היא אמונה באחדותה של הבריאה תחת שם ה\'. אין תחומים בהם מופיע האור האלוקי ותחומים בהם הוא איננו מופיע. כל דבר בעולם הוא חלק מהופעת שם ה\' בעולם. משום כך מתנגד עם ישראל לסתירה האלילית שבין קודש לחול, בין חומר לרוח ובין גוף לנשמה. אין סתירה בין הפנים השונים שבבריאה שכן שני הצדדים באים לגלות את יחודו של ה\'. יתרה מזאת. דווקא בחומר, בגוף, מתגלה יחודו של ה\' בצורה יותר עליונה. הנשמה אלוקית בצורה \"גלויה\", ואין צורך לפעול עליה שתהיה כך, אך לגלות שגם הגוף מקורו בבריאה אלוקית, שגם הוא חלק מהופעת שם ה\' בעולם, ושניתן להשתמש בו לצורך התפקיד הזה, זוהי עבודה מורכבת יותר, והיא העבודה המוטלת על עם ישראל בכלל ובפרט. יחוד ה\' הוא אמנם אחת ממצוות עשה שבתורה, אך היא מצוה המגדירה את תכלית חייו של עם ישראל, ומשום כך מופיע פסוק זה במעגלי חייו השונים מראשית ועד אחרית. עם \"יסודו\" של עם ישראל מצאנו את הפסוק בפי בני יעקב המדגישים לו שגם הם מסורים לתפקיד זה של גילוי יחודו יתברך בעולם. גם תכלית הבריאה ועתידה מוגדרת על ידי הנביא (זכריה יד ט) באופן דומה: והיה ה\' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה\' אחד ושמו אחד. גם חייו של האדם הפרטי סובבים סביב ציר זה. כך אומר ר\' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות ד): מצוה ראשונה שנתחייב האדם כשנעשה האדם בן י\"ג שנה הוא ק\"ש של ערבית שהוא הראשית... את חייו כשומר תורה ומצוות פותח האדם מישראל בהצבת המטרה: קריאת שמע ישראל, המצוה אותו באמונה ביחוד ה\' ובצורך לחיות את חייו לאור אמונה זו. גם בעזיבתו את העולם הזה אומר היהודי שמע ישראל \"ויוצאת נשמתו באחד\", שכן ברגע זה הוא מגלה את מטרת כל חייו ועניינם. (הרב יהושע ויצמן, \"[[שמע] [ ישראל] [- יחוד] [ ה\']](https://yesmalot.co.il/7256/) \", אתר ישיבת מעלות) [[יסודות] [ האמונה- שמע] [ ישראל] [(סרטון)]](https://www.youtube.com/watch?v=alNiuBqeyEM) **הצלת ילדים ניצולי שואה** בין הפניות של מנהיגים יהודים להציל את \"ילדי המנזרים\" לאחר השואה, ידועה פנייתו של הרב יצחק הלוי הרצוג בשנת 1946, בהיותו הרב הראשי של ארץ ישראל. מיד לאחר השואה, סייר הרב הרצוג במשך שישה חודשים בקהילות אירופה החרבות. הסיור החל בוותיקן, כדי לסייע ליהודים ולעזור לילדים היהודים שהוחבאו במנזרים נוצריים. הרב הרצוג טען בפני האפיפיור כי \"יהודים לא יוכלו להשלים עם כך שהצעירים יישארו מנותקים כליל ממוצאם. החל מהיום כל ילד יהודי מסמל בעינינו אלף ילדים\". הוא ביקש את עזרת האפיפיור בהשבתם, ובייחוד דרש שייאמר לכמרים בכל מחוז ומחוז לגלות את המקומות והמנזרים שבהם נמצאים הילדים היהודים כדי שאפשר יהיה להחזיר אותם אל כור מחצבתם. האפיפיור לא נעתר לפנייה הכוללת של הרב הרצוג בתואנות שונות, אולם נתן לו רשות לסייר ולחפש את הילדים במנזרים, ולקחת עמו את מי שימצא. כיוון שלא הייתה דרך לאתר את הילדים ולא היה מידע על מקום הימצאותם, הרב הרצוג היה נכנס לפנימיות של המנזרים באישון לילה, עומד באמצע החדר וקורא \"שמע ישראל ה\' א-להינו ה\' אחד\". אותם ילדים אשר קמו ממיטתם ותוך כדי שינה החלו לצעוק \"מאמע, מאמע\" היו ללא ספק מבני עמנו, ועל כך לא חלקו גם הכמרים הנוצרים. בדרך לא דרך הצליח הרב הרצוג להציל כ-1,000 ילדים מהמנזרים הקתוליים לאחר השואה ולהשיבם אל חיק עמנו. מתוך: כעוף החול העולה מאפרו, אליהו בירנבוים **סיפור הגבורה של רועי קליין** ביום א\' באב התשס\"ו 26 ליולי 2006 נפל רס\"ן רועי קליין בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג\'בל שבדרום לבנון יחד עם עוד שבעה מחייליו. רועי קליין, סמג\"ד גדוד 51 של גולני נפל על קידוש השם עת זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו תוך קריאת \"שמע ישראל ה\' אלוקינו ה\' אחד\". במעשה גבורתו זה הציל את חייליו. ועל כך הוענק לו עיטור העוז. חלק שלישי - הארץ הטובה ====================== משה רבנו מתאר ומשבח את הארץ, ומשווה אותה למקומות שעמ\"י מכיר היטב- מצריים והמדבר. במקביל, מזהיר משה את עם ישראל מפני התוצאות השליליות שעלולות לקרות עם חציית הירדן וכניסה לארץ: סכנת ההסתאבות וההתנוונות, סכנת הגאווה, שכחת ה\'. הביטוי \"**ארץ טובה**\" ייחודי לארץ ישראל, ומופיע בעיקר בחומש דברים. בחלק זה נבקש לברר: במה מתייחדת \"הארץ הטובה\" לעומת מצרים ולעומת המדבר (המוכרים לעם ישראל)? מהו האתגר המיוחד שמציבה הארץ בפני הנוחלים אותה, וכיצד מכין משה את העם לקראת אתגר זה? **היחידה כוללת את החלקים הבאים:** 1\. תלמידי 5 יח\"ל ילמדו את פרק ח\' כולו / תלמידי 3 יח\"ל ילמדו רק את פסוקים ז - יח 2\. תלמידי 5 יח\"ל ילמדו את פרק יא (עד פסוק כא)/ תלמידי 3 יח\"ל ילמדו את פסוקים י - כא (את פרשיית \"והיה אם שמוע\" נלמד בזיקה לשני הנושאים: בניין אמונה, \"הארץ הטובה\"). דברים פרק ח ----------- +-----------------------------------+-----------------------------------+ | **שמירת מצוות ה\' בהתבסס על | א כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי | | ניסיון המדבר** | מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן | | | לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן | | | וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם | | | אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע ה\' | | | לַאֲבֹתֵיכֶם. ב וְזָכַרְתָּ | | | אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר | | | הוֹלִיכְךָ ה\' אֱלֹהֶיךָ זֶה | | | אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר | | | לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ | | | לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ | | | הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו אִם-לֹא. ג | | | וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ | | | וַיַּאֲכִ?