מדוע נחוצים דיני החברות PDF
Document Details
Uploaded by ResourcefulRaleigh
Tags
Summary
This document discusses the reasons why company law is necessary in modern society. It explores different types of corporations and focuses on the key conflicts of interest between shareholders, creditors, and management. The text examines the importance of company law in regulating these conflicts and maintaining a functioning economy.
Full Transcript
מדוע נחוצים דיני החברות? בחברה המודרנית ,ישנם סוגים שונים של תאגידים – חברה ,עמותה ,אגודה שיתופית ,מושב ,שותפות ,שותפות מוגבלת ועוד'.מוסד שלא מהווה תאגיד הינו מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) – סיווג מס. בקורס נעסוק בתאגיד שנקרא "חברה" ,מכיוון שחברה ה...
מדוע נחוצים דיני החברות? בחברה המודרנית ,ישנם סוגים שונים של תאגידים – חברה ,עמותה ,אגודה שיתופית ,מושב ,שותפות ,שותפות מוגבלת ועוד'.מוסד שלא מהווה תאגיד הינו מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) – סיווג מס. בקורס נעסוק בתאגיד שנקרא "חברה" ,מכיוון שחברה היא תאגיד החשוב ביותר והוא המנוע של הכלכלה וצמיחה. (*) -ישנם עקרונות יסוד שנלמד שהם נכונים לכלל סוגי התאגידים. נתמקד ב 2-סוגים של חברות :חברה פרטית וחברה ציבורית.ההבדל ביניהן – סחר במניות בבורסה :חברה פרטית, המניות שלה לא נסחרות בבורסה.לעומת זאת חברה ציבורית ,המניות שלה כן נסחרות בבורסה. (*) -ההבדל בין השניים הולך וגדל עד כדי כך שרואים בהן כשני סוגים של תאגידים כי ההתנהלות שלהן שונה וכך גם החקיקה והבעיות בהן. בקורס נלמד על חברות לפי הציר העליון והתחתון: ציר עליון :הציר החשוב והעקרוני בו נבין עקרונות יסוד :מניה ,דירקטור ועוד'.חוק החברות נחקק בשנת ,1999מאז ובכל שנה ישנם תיקונים משמעותיים בחוק החברות ,מכיוון שהחוק עצמו ודיני החברות בכלל מסדירים את הכלכלה. ציר תחתון :כללים לפי חוק לשכת עו״ד ועוד'. החוקים שמסדירים את מערכת היחסים: בין לקוח לחברה – דיני צרכנות (הגנת הצרכן) ,דיני חוזים ,דיני נזיקין. - בין 2חברות שונות – דיני תחרות ,דיני חוזים דיני קניין (רוחני – פטנטים). - בין ספק לחברה – דיני חוזים. - בין עובד/מנהל בחברה לחברה עצמה – דיני עבודה ,דיני חוזים. - בין המדינה לחברה – דיני מיסוי. - בין נושים לחברה (לדוגמה בנק שנותן הלוואה לחברה) – דיני חוזים ,דיני חדלות פרעון ,דיני קניין. - (*) – כאשר חברה לא עומדת בהתחייבות שלה היא עומדת בפני הליכי חדלות פרעון. בין בעל מניות בחברה לחברה – דיני קניין ,דיני חוזים. - יש המון גורמים שבאים במגע עם החברה ויש מערכות דינים רבות שמסדירים את מערכת היחסים בין הגורמים הללו לחברה.דיני החברות לא מסדירים את היחסים של החברה עם הגורמים הללו.ראינו שדיני החוזים מסדירים את רוב מערכות יחסים אלה. מטרת דיני החברות :להסדיר את ניגודי האינטרסים (וכשלי השוק) בין שחקנים מרכזיים בסביבת החברה באמצעות יצירת כללי פעולה שיגרמו לחברה העסקית להמשיך לתפקד.אם לא נסדיר את ניגודי אינטרסים אלה, החברה העסקית לא תוכל לתפקד.ככל שהחברה העסקית לא תתפקד לא תהיה כלכלה מודרנית. מהי מניה? – מניה היא חוזה ,בחוזה רשום מהן הזכויות והחובות של בעל המניה והחברה.בעלי מניות יכולים להיות בני אדם או החברה עצמה.בעלי מניות מחזיקים מניות של החברה באחוז החזקות משתנה ,שיעור החזקות בכללותו משתווה ל.100%-תמיד ,יש לבחון מי בעל המניות וכמה אחוזי מניות הוא מחזיק. בחברה ציבורית – המניות נסחרות בבורסה ולכן יש אחוז מניות מסוים שמפוזר ונסחר בבורסה ("החזקה בפיזור רחב"). כמעט לכל חברה יש נושה מרכזי והוא הבנק.בנוסף ,בכל חברה יש חברי הנהלה שמורכבים ממנכ"ל ומעליו דירקטוריון (הדירקטוריון ממנה את המנכ"ל ומפקח עליו ומשכך המנכ"ל כפוף אליו). לסיכום ,השחקנים המרכזיים בחברה – בעלי מניות ,נושה ,חברי הנהלה (מנכ"ל ודירקטוריון). חברה = ריבוע ישנם 3קונפליקטים/ניגודי אינטרסים מרכזיים: פירמידה ניהולית (מנכ"ל ודירקטוריון) = משולש .1יחסים בין בעלי המניות לנושים – בכל חברה שיש לה נושה (בנק) ,יש מתח מובנה בן אדם = עיגול בין האינטרסים של הנושים לאינטרסים של בעלי המניות בשל ניגוד אינטרסים ביניהם.ככל שלא נפתור את ניגוד אינטרסים זה ונקבע דרכי פעולה שפותרים את ניגוד האינטרסים החברה העסקית לא תתפקד. .2יחסים בין בעלי המניות להנהלה – בכל חברה יש מתח מובנה בין בעלי המניות להנהלה ,שוב בשל ניגוד האינטרסים.ככל שלא נפתור מתח זה ,החברה העסקית לא תתפקד. .3יחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם – בעלי המניות לא עשויים מקשה אחת, יש בעלי מניות מהציבור ובעלי מניות מהבורסה.בנוסף ,לכל בעל מניות יש אחוז מניות שונה ,משכך האינטרסים של בעל מניות שמחזיק אחוז מניות גבוה יותר שונים מהאינטרסים של בעל מניות שמחזיק אחוז קטן יותר.לכן ,יש מתח מובנה בין בעלי המניות ,וככל שלא נקבע כללי פעולה שיפתרו את הקונפליקטים הללו ,לא תהיה חברה עסקית מתפקדת.צריך לקבוע מה מותר ומה אסור לבעלי השליטה והמניות לעשות. (*) -יש עוד המון מתחים ,אך אלה המתחים המרכזיים שיש בחברות. (*) – קונפליקטים אלה חלים גם בחברה פרטית וגם בחברה ציבורית.בחברה ציבורית הקונפליקטים מורכבים יותר. (*) -ככל שמדובר בחברה שהבעלים שלה הוא גם העובד ,המנהל ,המנקה ועוד' לא מדובר בחברה עסקית בה נעסוק בשיעור. חוק החברות מהווה רגולציה כלכלית הכי חשובה שיש (מעבר לדיני ניירות ערך). למה יש מתח בין כלל הגורמים הבאים?: ❖ המתח ביחסים בין בעלי המניות לנושים – נוצר בעקבות אינטרסים כלכליים הופכיים של הצדדים (סיכון למול היעדר סיכון). בעלי מניות :מנייה היא מכשיר כלכלי שבידי בעל המניה.בעלי המניות שקונים מניה בחברה מעוניינים תמיד ברמה מסוימת של סיכון עסקי.כאשר בעל המניה משקיע כסף בחברה ,הוא מצפה שערך המניה שלו יגדל.ככל שיש יותר כסף בקופת החברה ,הערך הכלכלי של המניה גדל בהתאם וביחס ישיר.מבחינה כלכלית טהורה – ערך המניה נגזר משווי החברה.כלומר ,ככל שהחברה חשובה יותר או המוצר שאותו היא מייצרת בעל ערך ,ערך המניה יעלה והפוך (ככל שערך החברה יורד כך גם ערך המניה).המניה יכולה לשקף מחיר שוק שהוא יותר גבוה מהערך הריאלי שלה. בעל מניות מוכן לשלם מעל ערך המניה מפני שהוא צופה שערך המניה יעלה ,כך הוא מסתכן מבחינה עסקית ,כאשר קונים מניה טווח הרווח שלה הוא בין 0לאין סוף.מי שלא מעוניין בסיכון עסקי לא קונה מניות.פיזור סיכון -בעלי מניות מפזרים את הסיכון שלהם ושמים כסף בכל חברה. נושים :ההלוואה מורכבת משני חלקים :קרן וריבית.האינטרס של הנושה הוא שבסוף תקופת ההלוואה החברה תחזיר לו את הקרן +הריבית.הרווח של הנושים הוא ריבית.הריבית היא קבועה בהתאם לנקבע בחוזה.ככל שרווח החברה עולה ,רווח הבנק נשאר קבוע והוא לא נגזר מההצלחה העסקית.לכן ,הבנק רוצה שהחברה תצליח כדי שתוכל להחזיר לו את הכסף (ככל שהחברה לא תצליח היא תפסיד ,תכנס להליכי פרעון ולא תוכל להחזיר לו את הכסף).הבנק לא רוצה (ואף שונא) סיכונים (אלא מעדיף פעילות סולידית) משום שהוא לא מרוויח מהם כמו בעלי מניות. התביעה של הבנק מהחברה היא תביעה חוזית וקבועה.לעומת זאת ,התביעה של בעלי המניות מהחברה היא תביעה חוזית משתנה (בהתאם לרווח של החברה). בעבר ,הייתה תפיסה שהנושים הם כספומט שנותן הלוואה והחברה תדבר איתם רק במועד החזרת ההלוואה. כיום ,תפיסה זו לא רלוונטית ,משום שהחברה העסקית מתפקדת באמצעות כספי הבנקים כמממנים עיקריים של הפעילות העסקית (הכסף של החברה ברובו מקורו מהלוואות של הבנק) – וכמממן עיקרי יש להתחשב בדעתם. דיני החברות יוצרים כללים שונים שבאים להגן על הנושה והאינטרסים שלו מפני ההכתבות של בעלי המניות.ככל שלא נגן על האינטרסים של הנושים ,הם לא יתנו הלוואות ותפגע הפעילות העסקית. מדובר ב 2-גורמים שונים שמממנים את החברה העסקית ויש להם ציפיות כלכליות שונות – יש צורך ליישב ביניהם את הקונפליקטים שכן חברה לא תוכל להתקיים ללא חברי מניות וללא בנקים. דעת אנשי הכלכלה חופשית (שנות ה – )'80כוחות השוק החופשי יסדרו את הקונפליקטים באופן עצמאי.אנשי כלכלת השוק החופשי יגידו שבקונפליקט בין החברה לנושים אין צורך שהמחוקק יתערב כי זה יגרום רק נזק.הצדדים ידאגו לאינטרס של עצמם ויגיעו לפתרון בהתאם לכללי המשחק.לגישתם ,אם נשאיר את הקונפליקט לכללי המשחק החופשי -הבנק כגוף חזק יכתיב בחוזה כללים שלפיהם החברה תתנהל וכך יכפו דעתם על בעלי המניות.הבנק בחוזה עם החברה ,יוכל להגביל את החברה בלקיחת סיכונים ויגדיל את הריבית במקרה של לקיחת סיכון (וזה יגרום להפנמת הסיכון).בנוסף יוכל לדרוש ערבויות ועוד'.לכן ,לכאורה לא צריך להתערב וליצור רגולציה. הבעיה – פתרון זה לא עובד בהכרח. לגבי הריבית – הבנק יכול לדרוש ריבית גבוהה ,אך ככל שידרוש ריבית גבוהה יותר ,כמות העסקאות במשק תרד באופן דרמטי (אנשים/חברות לא ייקחו הלוואות).הבעיה לא תיפתר ע"י כוחות השוק כי לא יהיה שוק.בזמני מיתון – מורידים את הריבית כדי למנוע מחנק אשראי ולהזרים כספים לשוק.ללא התערבות ,כוחות השוק יגרמו לעליית הריבית וכך הבעיה לא תיפתר ולא תהיה כלכלה. לעניין ההסכם החוזי בין הבנק לחברה -יכול להיות מצב בו הצדדים יגיעו להסכם בחוזה ושיווי משקל פארטו.אז אם יש הסכם למה שהחוק יתערב? גם אם הצדדים יגיעו לפשרה יעילה ,הדרך היא מאוד ארוכה ומלווה בעלויות עסקה גבוהות מאוד.הבנק ,החברה והעו״ד צריכים להגיע להסכם זה והעו״ד ירוויחו בעיקר.הצדדים (הבנק והחברה) לא ירוויחו מכך. בכך נוצר כשל שוק – הצדדים לא יכולים להגיע לשווי משקל ביניהם לפי כוחות השוק ולכן הדרך היחידה להוציא צדדים מכשל שוק היא באמצעות התערבות רגולטורית כופה.לדוגמה :מתן ערובות חקיקתיות לבנקים שיגנו על האינטרסים שלהם ,לא כי הבנקים חלשים אלא כי יש אינטרס ציבורי בכך -ככל שלא ניתן הגנות לבנקים לא תהיה כלכלה משגשגת.במנגנון פעולה זה הבנק יוכל לתת הלוואה בריבית מסוימת אבל כשיש הלוואה ,לבעלי מניות יהיה את הבנק על הראש.מי שמשלם צריך להתחשב בדעתו ,לכן ,יש להתחשב בבנק ולהוריד את רמת הסיכון שלוקחת החברה. כלים שנועדו לפתור כשלי שוק קשים – כלים קוגנטיים :היעד הראשון של דיני החברות – ליצור כלים קוגנטיים (כופים) שיגנו על הצדדים וכך הכלכלה תשגשג ותפתור את כשלי השוק. מרוכך יותר :המחוקק מתערב ביחסים בין הצדדים – כלים דיספוזיטיביים :היעד השני של דיני החברות – לייעל את עולם העסקים באמצעות כלים דיספוזיטיביים.כלומר ,להציע "מוצר מדף" יעיל ומתפקד לצדדים שיוכלו להשתמש בו לטובת חיסכון עלויות עסקה וייעול שוק ההלוואות והעסקאות (מהיר ,דינאמי ועוד'). חוק החברות מטרתו לייעל את העסקאות בין הצדדים ,זה היעד הדיספוזיטיבי שלו.הוא נועד לייעל את השוק החופשי בכך שמכוון אותו לפתרונות מאוזנים שמרבית העסקים משתמשים בהם. כללי פעולה אלה אמנם מהווים סטנדרט עסקי ומומלץ הוא לא כפוי על הצדדים אלא דיספוזיטיבי.עם זאת ,בפועל הצדדים משתמשים בהם כאל כללי פעולה קוגנטיים ,ומתיישרים לפי ההסדר המומלץ.כלומר בפועל ,השוק מתיישר לפיהם. ככל שהמחוקק מתערב בצורה מתוחכמת יותר (ובאמצעות כללים דיספוזיטיביים) – נפתרים כשלי השוק והקונפליקטים בין הצדדים. (*) -כשמדובר בכשל שוק קשה – טיפול בכללים קוגנטיים ,בכשל שוק מרוכך יותר – טיפול בכללים דיספוזיטיביים. (*) -אגרת חוב (אגרות חוב ) – הלוואה שקונים אותה דרך מנגנון הבורסה ,מי שקונה אגרות חוב הוא נושה ולא בעל מנייה.יש גורמים שהם גם בעלי מניות וגם בעלי אגרות חוב ויש גורמים שהם לא. (*) -כמות כללי הפעולה שמגנים על האינטרסים הולכת וגדלה -נוצרו כלים שונים שאפשרו לבנק להתערב בפעולות החברה.בעבר ,הבנק לא יכל להוציא צו מניעה ע"מ למנוע פעילות עסקית של החברה.כיום ,זה אפשרי. ❖ יחסים בין בעלי המניות להנהלה יחסים אלה יותר אינטואיטיביים וחשופים לציבור.אחד המאפיינים של הכלכלה העסקית המודרנית הוא שיש הפרדה בין בעלי המניות לבין המנהל והשולט בחברה בפועל (הפרדה בין הבעלות במניות לשליטה בפועל). אם מדובר בחברה קטנה ומשפחתית של פעם (שאין לה בדיוק מאפיינים של חברה עסקית) מקים החברה הוא העובד וגם המנהל.חברה זו לא משקפת את היזמות העסקית כי ניתן לנהל את החברה הזאת גם בלי מטרות רווח (מלכ״ר). המאפיין של ההפרדה בין הבעלות לשליטה הוא גם היתרון של שוק ההון – כאשר חברה רוצה לגייס כסף היא מנפיקה מניות לציבור שלא מעוניין להתערב בניהול.וזה מאפשר ניהול מקצועי של מנהלי החברות.ככל שהחברה הולכת וגדלה ובוודאי כאשר היא ציבורית יש צורך בהנהלה ציבורית.בעלי המניות בחברה אמורים לתת אמון בניהול המקצועי של החברה ,מה שמעניין אותם זה הביצועים של החברה (התשואה).אם תהיה תשואה טובה כל הצדדים מרוצים ,אם לא, בעלי המניות ישקלו למכור את המנייה.בעלי המניות לא ירצו לשלוט ולנהל את החברה. לניהול החברה יש מבנה ארגוני פירמידי ובו 2שכבות עיקריות :מנכ״ל ומעליו דירקטוריון.בין המנכ״ל לדירקטור יש יחסי היררכיה אבל יש גם את בעלי המניות.ההנהלה היא הנהלה מקצועית. הבעיה – כאשר יש הפרדה בין הבעלות לבין הניהול נולדה בעיה קשה שנקראת "בעיית הנציג" -החשש שהמנהלים ינהלו את החברה לטובת האינטרס האישי שלהם בלבד ולא לטובת האינטרס של בעלי המניות. דוגמה :המנהל ממנה לסמנכ"ל שיווק את הבן הקטין שלו (פרשת אלוביץ') ,זה לא לטובת החברה או בעלי המניות אך כן זה לטובת המנהל (קבלת כסף).כאן מדובר בבעיית הנציג – זה טוב למנהל ,זה רע לבעלי המניות שאם הערך של החברה יורד כך גם ערך המנייה. בעיית הנציג אינה ייחודית לדיני החברות ,זה קיים בכל מקום שמישהו מנהל את הרכוש של מישהו אחר.במקרה זה יש חשש שהמנהל ינהל את הרכוש לטובת האינטרסים שלו בלבד ולא לטובת בעל הרכוש. דוגמה :מוסך – בעל רכב לוקח את רכבו לטיפול שנתי.במצב זה בעל הרכב מוסר את רכושו למוסכניק תוך ציפייה שהוא יטפל ברכב בצורה הטובה ביותר.כשהמוסכניק מחליף רכיב שלא צריך להחליפו הוא מממש את בעיית הנציג ודואג לטובתו שלו על פני טובת בעל הרכב -זה קיים בכל מצב בו א׳ מטפל ברכוש של ב׳. מאפיינים של שוק ההון שמגבירים את בעיית הנציג: .1פערי ידע -ככל שיש פער ידע גדול יותר ,כך יש סיכוי גבוה יותר שתהיה בעיית הנציג – ככל שיש פער ידע לבעלי המניות בנוגע לחברה ואין להם כלים להתערב בענייני ההנהלה ,כך גדל הסיכוי שתהיה בעיית הנציג שכן בעל הרכוש חסר יכולת לפקח על מה שנעשה ברכושו.בניגוד לעולם המוסכים ,יש בעלי מניות שלא אכפת להם. ".2אדישות רציונאלית" – בעלי המניות אדישים בצורה רציונלית ,ככל שהם משקיעים סכום שהוא קטן יחסית לא תהיה להם מוטיבציה לפקח במידה רבה ולכן מישהו אחר מפקח על הכסף הזה.בעיה זו מגדילה עוד יותר את בעיית הנציג. המחוקק לא חייב להתערב בבעיית הנציג במוסכים ,שכן הלקוחות עדיין ילכו למוסכים בין אם ירצו או לא ,היות והם חייבים לטפל ברכב פעם בשנה.לעומת זאת ,אם המחוקק לא ימגר את בעיית הנציג ,לא ישקיעו בחברות באותה מדינה כי אין חובה להשקיע ולא יהיה "שוק הון".בגלל שאין חובה להשקיע בחברות (בניגוד למוסך) ,השוק יכול להגיע למיתון ולכן חייבים לטפל בבעיית הנציג.אם רוצים שלבעלי מניות יהיה אמון בחברות ,חייב למגר את בעיית הנציג. המפתח למדינת כלכלה משגשגת – שוק הון מפותח שמתבסס על רגולציה תאגידית.כלכלה מודרנית מפותחת של יזמות עסקית ושגשוג כלכלי צועדת על שוק הון.מדינות מפותחות עם כלכלה משגשגת בהכרח כוללות חקיקה מתערבת שממגרת את בעיית הנציג.מדינה שמציעה רגולציה ששומרת על המשקיעים מאופיינת בשוק הון חזק ואטרקטיבי יותר להשקעה. כל נושאי המשרה בתאגיד (מנכ"ל/דירקטוריון) בעלי חובת אמון כלפי בעלי המניות – כאשר הם פועלים למען האינטרסים של עצמם הם מפרים את חובת האמון. מטבע האדם ,ישנם מנהלים שיבצעו פעולות למימוש בעיית נציג כל עוד זה מפיק רווח לטובתם (ירוויח כסף). ככל שאין גורמי פיקוח או איסורים שמוטלים עליו כך זה מגדיל את הסיכון למימוש בעיית הנציג. הפתרון -גורמי פיקוח :הממשל התאגידי וחוק החברות ממנה גורמים שמפקחים על החברות ועל נושאי המשרות בחברה עבור בעלי המניות.במסגרת מודל הפיקוח יש גורם שיפקח על המנכ"ל – דירקטוריון (מהווה גורם ניהול נוסף). מי שמפקח על הדירקטוריון הוא וועדת ביקורת.ישנו גורם פיקוח נוסף שהוא רואה חשבון מבקר. (*) -וועדת הביקורת בעיקר פועלת למול חברה ציבורית אך גם לעיתים תפעל למול חברה פרטית. חוק החברות משקיע את רובו במיגור בעיית הנציג ,מכיוון שאם לא יפתור את הבעיה שוק ההון בישראל ירד לתחתית. עם זאת ,לא ניתן למגר לחלוטין את בעיית הנציג. אנשי הכלכלה החופשית ( 2זוכי פרס נובל -איסטרבול ופישר) – טוענים שבעיית הנציג תיפתר ע"י כוחות השוק החופשי ,מכיוון שלא כדאי למנהלים לממש את בעיית הנציג מ 2-טעמים: .1ערך החברה ירד ,הביצועים יהיו כושלים ובעלי המניות יפטרו אותם. .2שוק המנהלים ידע לתת למנהל שמימש את בעיית הנציג מוניטין שלילי ולכן לא תהיה להם עבודה. לאור אלה ,יהיה להם תמריץ מלכתחילה לא לממש את בעיית הנציג. הבעיה -שוק המנהלים לא עובד מהרבה סיבות: .1בעלי מניות לא מפטרים מנהלים. .2המנהל כן מוצא עבודה לאחר הפיטורין או גונב מספיק כסף שמאפשר לו שלא לעבוד אחר"כ (גונב ובורח). .3שוק המנהלים מבוסס על ההנחה שהוא שוק משוכלל ,דבר כזה לא קורה בכל מדינה בעולם.אין בישראל תרבות של שוק מנהלים ואין זרימת מידע משוכללת ולכן השוק לא יכול לתקן את עצמו.כלומר ,בישראל המנהלים יכולים לשבת שנים רבות בתפקידם לא משנה מה הביצועים שלהם ,ומכאן שאין בשוק סירקולציה/תחלופה משמעותית. .4שוק המנהלים לא מתייחס לממד הזמן -אולי יתקן את עצמו אבל זה ייקח הרבה מאוד זמן.כלומר בעיית הנציג תתממש ובינתיים נגרם נזק.נרצה למנוע את הנזק מראש ולא למנוע אותו בדיעבד. לכן הפתרון הוא רגולציה (ולא השוק עצמו) – פתרון בעיית הנציג הוא קוגנטי :נושא משרה לא יכול לבצע פעולה שמהווה הפרה של חובת אמון. הרגולציה לא מונעת באופן מלא את מימושה של בעיית הנציג אלא את רוב בעיה זו. (*) – בעיית הנציג כוללת הרבה מופעים.לכן ,במבחן – ברוב הפעמים ברגע שיש בעיה עם ההתנהלות של המנהל נעלה בעיית הנציג. ❖ יחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם מדובר בניגודי האינטרסים החריפים ביותר.כאמור ,בין בעלי המניות יש אחוזי החזקות שונים.בעולם החברות ישנו מושג שנקרא "בעל שליטה" – מי שיש לו מחצית ומעלה מאמצעי השליטה בחברה ( 50%במניות ומעלה) או מי שיש לו יכולת לכוון פעולתו של תאגיד. לכן ,בעל השליטה יכול למנות את המנהלים והדירקטוריון ,לכנס אספת בעלי מניות ולהשפיע על החוזים והעסקים – מידת השפעה גדולה. בפרשת אלוביץ׳ ,אלוביץ׳ מודע שהוא מכנס את הישיבה כדי לפטר את הדירקטור ,כי יש לו יכולת לכוון את פעולתו של תאגיד ולכן הוא בעל שליטה דה-פקטו. לכן נולדה בעיית נציג חדשה/אופקית – בעל השליטה יכול לגרום לכך שהחברה תשרת את האינטרסים שלו בלבד על חשבון בעלי המניות המופחתות. (*) -ביחסים שבין בעלי מניות להנהלה – לבעיית הנציג יש מופע אנכי ,כלומר יש חשש שהמנהל ינהל את החברה לטובתו ולא לטובת החברה/בעלי המניות.ביחסים שבין בעלי מניות לעצמם – לבעיית הנציג יש מופע אופקי ,כלומר בעל השליטה מנהל את החברה לטובתו האישית על חשבון בעלי מניות המיעוט.כאמור ,החברה שייכת לכל בעלי המניות ולא רק לבעל השליטה. בפרשת דנקנר – דנקנר הוא יו"ר הבנק ובעל מניות אשר גרם לבנק הפועלים לקחת הלוואה מבנק תורכי בלי ריבית, עסקה זו לא טובה לחברה/בנק הפועלים אך טובה לטובתו האישית.מדובר בבעיית הנציג האופקית. (*) -מכאן למדים שלא טוב לחברה שיו"ר החברה הוא גם בעל מניות. לסיכום – לבעיית הנציג יש כמה מופעים.האחד ,בעיית הנציג ביחסים בין בעלי המניות להנהלה שזו מטופלת וממוגרת בצורה ניכרת ע"י דיני החברות.השני ,בעיית נציג ביחסים בין בעלי המניות לעצמם. ככל שלא ניתן הגנה לבעלי מניות המיעוט מפני הכוח של בעל השליטה ,הם לא יסכימו לקנות מניות בחברה ,לכן אם נרצה שוק הון משגשג ומשיכת משקיעים יש צורך לדאוג לכלי ריסון (בדומה ליחסים בין בעלי המניות להנהלה). עם זאת ,במקרה של הקונפליקטים בין בעלי המניות לבין עצמם ,הבעיה מורכבת יותר מפני שקשה למשטר את בעל הנכס -בעוד שעל נושא משרה ניתן להטיל חובות אמונים ,על בעל מניות לא ניתן להטיל חובות.מה שכן ניתן לעשות זה לקבוע בחוק לגרום לנציגים /בעל השליטה להגיע לישיבות ולשמור על האינטרסים. עד חצי מהמשקיעים בבורסה הם אנשים פרטיים ,וחצי מבעלי המניות בבורסה הם גופים מוסדיים. גופים מוסדיים = גופים שונים שקונים מניות בבורסה עם כסף שהוא לא פרטי שלהם אלא עבור אחרים.לדוגמה חברת אלטשולר.גוף זה משקיע באופן מרוכז את הכספים של כל אותם אנשים שמפקידים בידם את כספיהם (לדוגמה קרנות פנסיה). למשקיעים בציבור יש מניות נסחרות בבורסה בפיזור רחב. גוף מוסדי לא יכול להיות אדיש בצורה רציונאלית שכן הוא מנהל כסף של אחרים בנאמנות ולא של עצמו (לעומת בעל מניות שמנהל את כספו האישי ולכן הוא אדיש רציונלית). מי יפקח על בעל השליטה שלא למממש את בעיית הנציג? – לגבי בעלי מניות מוסדיים ,התקווה היא שהם יהיו גורמי הפיקוח ושומרי הסף.שהם יגיעו להצבעות ויקראו דוחות ,יש להם יכולת מקצועית לכך.לגבי בעלי מניות פרטיים ,לא ניתן להכריח אותם להגיע לישיבות.עם זאת ,לגבי בעלי מניות מוסדיים ניתן להכריח אותם להגיע לישיבות. עד שנת – 2011בעיית נציג האופקית כמעט ולא טופלה בישראל.החל משנת - 2011נחקק תיקון מסעיף 16לחוק החברות ולאחריו באו תיקוני חקיקה נוספים שתפקידם הוא למגר את בעיית הנציג האופקית עם שורה ארוכה של כללי פעולה. לדוגמה :אם בעל השליטה רוצה לעשות עסקה שמטיבה איתו בלבד ,יש צורך באישור של בעלי מניות מיעוט אחרים.הציפייה שהגופים המוסדיים יגיעו לישיבות ויצביעו האם לאשר או לא ,ציפייה כזאת פחות רלוונטית לבעלי מניות פרטיים.מכיוון שהגופים המוסדיים תמיד נמענו לאשר עסקה שכזאת ,חייבו אותם לנקוט עמדה ,לקרוא את הדוחות. לסיכום: הצורך בדיני חברות – הוא לא כדי להסדיר את מערכת היחסים.אלא תפקידו לפתור קונפליקטים בסייסים בחברה (בין בעלי המניות לנושים ,בין בעלי המניות למנהלים ,בין בעלי המניות לעצמם).אם נרצה כלכלה משגשגת יש צורך בחקיקה חזקה שתפתור את ניגודי האינטרסים.
