סיכום בתי הסוהר - עופר מוכתר PDF

מצגת מס 1 בתי סוהר רקע כללי: בעולם אסורים מעל תשעה מיליון אנשים. אוכלוסיית בתי הסוהר גדלה באופן משמעותי בשנות התשעים של המאה ה-20. המדינה בה מספר האסורים הוא הגבוה ביותר היא ארצות הברית - יותר מ-2.5 מיליון אסירים. על אף שאוכלוסיית ארצות הברית מהווה רק 5% מאוכלוסיית העולם, מערכת המשפט האמריקאית...

מצגת מס 1 בתי סוהר רקע כללי: בעולם אסורים מעל תשעה מיליון אנשים. אוכלוסיית בתי הסוהר גדלה באופן משמעותי בשנות התשעים של המאה ה-20. המדינה בה מספר האסורים הוא הגבוה ביותר היא ארצות הברית - יותר מ-2.5 מיליון אסירים. על אף שאוכלוסיית ארצות הברית מהווה רק 5% מאוכלוסיית העולם, מערכת המשפט האמריקאית אחראית לכליאת 25% מהאסירים בעולם. **מטרות הענישה** **בספרם עבירות ועונשים (1967 )מציינים שוהם ושביט מספר מטרות לענישה:** (הבנה מה היא מטרת העל של הכליאה) - **הרתעה** - **תיקון,טיפול ושיקום** - **מניעה,הגבלה והרחקה** - **נקם ותגמול** **התקופה הקדומה** תקופה הרואה את העולם כמאוזן מבחינה מוסרית וכל מה שפוגע באיזון הוא חטא. בתקופה זו חששו מחרון האל/ים (שיטפון או בצורת הם עונשים על הכעסת האל). העבריין יכול להיחשב אדם, בעל-חיים או חפץ (פעמון שנפל והרג את אחד התושבים). כדי לכפר על העבירה, החברה חייבת להעניש את החוטא. יש לטהר את החברה מהחטא ומהחוטא ולפייס את האלים, כדי להחזיר את שיווי המשקל הקוסמי. אם החברה משאירה את העבריין (החוטא) בקרבה ועל אדמתה, היא נחשבת טמאה בדיוק כמותו וקיומה יתערער (על ידי אסון גדול). בשבטים אחדים נהגו לנדות את החוטא (מחוץ למחנה) כשדמו הפקר. בשבטים אחרים, הרגו את החוטא בטקס פולחני. בשני המקרים, מטרת העונש הייתה לטהר את החברה מהחטא ומהחוטא (PUNISHMENT מהמילה הלטינית שפירושה, לטהר, למרק). זו תפיסה דתית (מיסטית). ההסבר העתיק ביותר להתנהגות סוטה היה השתלטות של שדים( גוד, 2006). אלפי שנים אנשים מאמינים שרוחות רעות,לרבות השטן בכבודו ובעצמו,כופות על האנשים לעשות מעשים שהחברה אוסרת לעשותם. לפני כחצי מיליון שנה בני תקופת האבן קדחו חורים בגולגולותיהם של אנשים שהתנהגו שלא כהלכה- שכיום היו בוודאי נחשבים לחולי נפש -- כדי שהרוחות הרעות תוכלנה לפרוח החוצה (קידוחים מעין אלה בוצעו אפילו במאה השבע-עשרה). המצרים, היוונים והרומים הקדומים ניהלו טקסי הוצאת דיבוק, שנועדו לגרש שדים שהשתכנו בגופם ובנפשם של מפרי הכללים. מאות אלפי נשים וגברים הועלו על המוקד באירופה של התקופה הקדומה בעוון \"כריתת ברית\" עם השטן וביצוע מעשים נלוזים עקב כך. **סימון בברזל מלובן (גופמן, 1970)** - פרקטיקה שרווחה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת לסימון פושעים באמצעות צריבת סמל בבשרם באמצעות ברזל מלובן. השיטה משמשת עד היום (כפי ששימשה גם בעבר) לסימון של בקר. לפני הרישום הביורקרטי של האוכלוסייה על ידי רשויות המדינה, היה קשה להצמיד לאדם זהות קבועה מאחר והוא יכול היה לעבור למקום אחר ולהתחיל שם עם זהות בדויה מבלי שיהיה ניתן לפקח על כך. הסימון בבשר היה בעצם הגרסה המוקדמת לתיק הפלילי של ימינו (שפותח רק במאה התשעה-עשרה). הסימון היה באמצעות אותיות, לדוגמא:  - T -גנב - B -מחלל קודש, כופר - S -מבצע מעשי סדום - V -נווד (צועני) M -רוצח      הסימון בבשר היה בעצם הגרסה המוקדמת לתיק הפלילי של ימינו (שפותח רק במאה התשעה-עשרה). הסימון היה באמצעות אותיות, לדוגמא:  - T -גנב - B -מחלל קודש, כופר - S -מבצע מעשי סדום - V -נווד (צועני) M -רוצח      **מושבת עונשין** הוא כינוי של מקום רחוק אליו שלחו נידונים למאסר כדי לרצות את עונשם ( (Cullen,2011. הייתה זו בדרך כלל קולוניה מרוחקת של מדינה אירופאית, שהאסירים שימשו בה כוח עבודה זול כדי לסייע ביישוב הארץ, והורחקו מקרבת אזרחים הגונים במדינותיהם שלהם. כך לדוגמה יבשת אוסטרליה, שהייתה דומיניון בריטי, שמשה שנים רבות כמושבת עונשין לאסירים מהאיים הבריטים. פורט ארתור היא מושבת עונשין קולניאלית בטזמניה, ששימשה בין השנים 1833-1850 כבית מאסר לפושעים בריטיים ואירים, כמו גם לאסירים מרדניים מבתי כלא אחרים שהוגלו אליה. בעבר, ההגליה לפורט ארתור נחשבה לעונש אכזרי במיוחד, היום, נותרו שרידים רבים מהמושבה, ביניהם בית הסוהר, בית החולים והכנסייה שנבנתה על ידי האסירים, כאטרקציה תיירותית. רובן איילנד- בית הסוהר ממוקם על אי השוכן במפרץ השולחן, מול חופי קייפטאון בדרום אפריקה. רובן איילנד שימש לאורך השנים בתפקידים רבים, ביניהם מושבת מצורעים, אם כי הפונקציה המפורסמת ביותר של האי הייתה כבית סוהר בשירות משטר האפרטהייד. במהלך השנים נכלאו בו מתנגדי משטר ולוחמי חירות, כאשר נלסון מנדלה הוא האישיות הידועה ביותר שנכלאה בו. כיום, זהו יעד פופולארי לתיירות ובשנת 1999 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית. אי השדים - הוא שמה של מושבת עונשין שפעלה בין השנים 1852-1946, תחת שלטונו הראשון של הקיסר נפוליאון השלישי ונחשבת לאחד מבתי הסוהר הידועים לשמצה בהיסטוריה. במהלך 94 שנות פעילותו, אי השדים שימש מקום מאסר לכ-80,000 פושעים פוליטיים. המקום התאפיין בתנאי מחיה קשים והוקף בג\'ונגל קשה למעבר, כך שנסיונות בריחה רבים לא התאפשרו ולא צלחו. בשנת 1946 נסגר הכלא באופן סופי. מצודת איף- מוכרת בעיקר בזכות הספר \"הרוזן ממונטה כריסטו\" שנכתב על ידי אלכסנדר דיומא (1844), ומגולל את סיפורו הדמיוני של אסיר בשם אדמונד דאנטס שנכלא במצודה ומצליח לברוח ממנה אחרי 14 שנים. המצודה ממוקמת כקילומטר וחצי מחופי מרסיי ונבנתה בפקודת המלך פרנסואה הראשון; תחילה כמבנה צבאי, אך לאור המיקום המבודד של המצודה, היא הפכה במהרה למתחם בשירות המשטר הצרפתי ששימש כבית סוהר לאסירים דתיים ופוליטייםמהמאה ה-16 ועד סוף המאה ה-19, המצודה נחשבה לאחד מבתי הכלא המחרידים ביותר בצרפת. השימוש במצודה כבית כלא פסק בסוף המאה ה-19 ונפתח לציבור הרחב בשנת 1890 כאתר מורשת היסטורי. **האי נורפוק** -הוא אי באוקיינוס השקט, בין אוסטרליה וניו זילנד . בשנת 1824 הורתה ממשלת בריטניה להפוך אותו למושבת עונשין \"לסוג הגרוע ביותר של הפושעים\". היותו של האי מרוחק מכל מקום יישוב אחר, עובדה אשר בעבר נחשבה כסיבה לא ליישב את האי, הפכה ליתרון בהחלטה למקם בו מושבת עונשין לאותם אנשים אשר פשעו בהיותם במושבות העונשין של אוסטרליה. התנאים במושבת העונשין היו קשים במיוחד, במטרה להעניש \"פושעי פשעים מרובים\" אלה, ואף החמירו בתקופת המושל כך הושארו האסירים בשלשלאות ברזל בזמן עבודתם. בשל התנאים הקשים ביותר, מרדו האסירים בשנת 1834. לאחר מרד כושל זה, ביקר במקום הכומר הראשי של סידני, במטרה לנחם את הפושעים שניסו למרוד ונשפטו למוות. הוא הופתע לראות שהפושעים שנידונו למוות שמחו על כך ואילו אלה שנידונו להישאר במושבת העונשין העדיפו עונש מוות. מעט מן האסירים השאירו תיאורים של חייהם באי, והם מתארים את הסוהרים האכזריים באי. בשנת 1847 הופסק משלוח האסירים לאי עם הקמת מדינת ישראל היה נוהג לשלוח עבריינים לגלות באילת.  העיר הדרומית הייתה מנותקת מיתר חבלי הארץ ופרנסי היישוב התקשו לשלוח את אזרחי המדינה הצעירה אל כותלי הכלא, לאחר הסבל שעברו חלק מהם במחנות הריכוז ואי הרצון להושיבם שוב מאחורי הסורגים. **תומס הובס:** **למה צריך ללמוד על הובס, כי הובס מתייחס לאמנה החברתית.** **כמה חופש וכמה בטחון אני מוכן לתת למען המדינה.** Thomas Hobbs, פילוסוף אנגלי (1588 -- 1679) הובס טוען שלמרות ההבדלים, כל בני האדם שווים זה לזה ואם כולם שווים, הרי שכולם מאיימים אחד על השני (גם החלש ביותר יכול להרוג את החזק ביותר). לפי הובס, לכל בני האדם יש מטרה יסודית אחת והיא להמשיך בחיים וליהנות מהם. כדי להשיג מטרה בסיסית זו, אדם זקוק לחופש ולביטחון. חופש וביטחון הן השאיפות הבסיסיות ביותר (חוקי טבע). כדי שאדם יוכל להמשיך בחייו וליהנות מהם, דרוש לו מקסימום חופש. בני אדם שונאים חוקים ושואפים לחיות בעולם ללא גבולות ובחופש מלא. מצד שני קיימת שאיפה נוספת שעשויה להיות מנוגדת- הביטחון. אם כל אחד יעשה כרצונו, ייווצר מצב כאוטי (ג\'ונגל). כדי לגרום לעצמו מקסימום עונג, הפרט יעשה מה ש\"בא לו\" מתי ש\"בא לו\". במצב כזה הכול פרוץ וחופשי ואין לפרט ביטחון שלא ייקחו לו את מה ששייך לו (שלא ירצחו אותו או יאנסו אותו). כאן מקומה של \"האמנה החברתית\": שהיא מעין הסכם/חוזה הראשוני שכרתו אוסף של פרטים בעלי חופש מוחלט, להכפיף עצמם למגבלות החוק כדי למנוע את חירות האדם לפגוע בזולתו. ערכה של החירות המוחלטת במצב הטבעי חסר ערך בשל החיים תחת מצב מלחמה מתמשך, שהוא תוצר של חירות מוחלטת. על כן, בני האדם \"מקריבים\" חלק מחירותם כדי ליהנות מחיי ביטחון ושלום. הדרך היא העונשים שיוסדו נגד מפרי החוק. **צ\'זארה בקאריה:** - Cesare Beccaria- הוגה דעות איטלקי(1738 --1794). בקרייה גדל באיטליה בה הכנסייה האיטלקית הייתה מאוד קפדנית והושפע מאוד מכתיבתו של הובס. באותם זמנים המדינה והכנסייה הקתולית היו הריבונים המוחלטים וצמצמו את דרגות החופש של האזרחים. בספרו עבירות ועונשים שהתפרסם בכל העולם, מעלה בקרייה מספר טענות. חוקים חייבים להיות ברורים, בהירים, בשפה מובנת שהעם מדבר בה. אדם לא יכול לציית למה שאינו מבין. בזמנו של בקרייה, החוקים היו כתובים בלטינית כשרוב העם לא דיבר ולא הבין לטינית בקרייה רוצה לאלץ את הריבון להיות גלוי עם האזרחים כי סמכותו נשאבת מהם. עד כמה מותר לריבון להחמיר עם האזרח? יש לצמצם ככל הניתן את הסעיפים בחוק המאפשרים כליאת אדם. מאסר וכליאה יחולו במקרים בהם אדם מסוכן לעצמו או לזולתו או במקרים חריגים אחרים (בריחה ממשפט צדק). תנאי המאסר מטרת המאסר היא להגן על החברה, על העבריין (מלינץ\') ועל הצדק החברתי. לפיכך, מאסר הוא הליך הגנתי ולא עונשי שצריך להתבצע בתנאים אנושיים. החברה חייבת להשקיע משאבים כדי שתנאי המאסר יהיו הוגנים ויכבדו את האדם. בקרייה מאמין שאדם פגוע- פוגע. אם לא נתייחס לאדם כאדם, החברה כולה תיפגע. מאסר מוקצה מחמת מיאוס ואם חובה להשתמש בו, יש ליצור תנאים הולמים של הגנה ולא של ענישה. אופי העונש בתקופה הקלאסית רווחה הדעה שכולם שווים בפני החוק ולפיכך, העונש חייב להיות שווה ומוחל על כולם באופן אחיד. בקאריה הסכים על שוויון בפני החוק ועל הלימה בין עונש לעבירה. עונש מוות לפי בקרייה עונש זה צריך להיות מחוץ לאלטרנטיבות של בית-המשפט. אף אדם לא העניק לריבון דרגות חופש שיאפשרו את מותו. רק אם אדם ממשיך להיות מסוכן גם בזמן כליאתו ולא ניתן להגן על הזולת מפניו, רק אז נשתמש בעונש המוות, רק בלית ברירה אחרת. ההליך השיפוטי והעונשי: ההליך השיפוטי והעונשי חייב להיות קצר ובסמוך לביצוע העבירה אין למשוך את הדין. זכאי או אשם, הקביעה צריכה להיות מיידית כמו גם הענישה. ככל שנמשוך את ההליך השיפוטי והעונשי, שכיחות העבריינות תגדל. **ג\'רמי בנת\'ם** Jeremy Bentham - פילוסוף ומשפטן בריטי(1748-1832). ראה את האדם כיצור שנשלט ע\"י דחפיו הבסיסיים. בנת\'ם, התפרסם בזכות \" תורת התועלתנות\" שהטיפה לרפורמות משפטיות וחברתיות שתכליתן להביא לאושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם. \"הטבע שם את האדם תחת שלטונם של שני אדונים, הכאב והעונג, הם אלה שיוכלו להצביע על מה שעלינו לעשות ולקבוע מה אומנם נעשה\". לפיכך, בנת\'ם סבר כי התכלית המדיניות הפוליטית הראויה היא להגדיל את סך העונג ולהקטין את הכאב לרמתו הנמוכה ביותר. לדבריו אנשים פועלים בצורה רציונאלית הן בשעת ביצוע הפשע והן בשעת התנהגותם הנורמטיבית. הפשע יבוצע כל זמן שההנאה המושגת ממנו גדולה מהכאב הכרוך בו. בנת\'ם היה נשיא אוניברסיטת לונדון ונמנה עם מייסדיה. בצוואתו כתב בנת\'ם כי הוא מצווה לחנוט את גופתו, להלביש את הגופה בבגדים שנהג ללבוש כולל כובע קש, להושיבה על כיסא עליו נהג לשבת, ולהניח אותה בארון שיוצב באולם הכניסה לאוניברסיטה. זאת, כדי שהסטודנטים בדורות הבאים יוכלו לראות במו עיניהם את האיש שנמנה עם מייסדי האוניברסיטה. אולי ביקש בדרך זו גם להשגיח באופן אישי על התנהגות הסטודנטים. עוד ביקש בנת\'ם כי בכל פעם שיתכנס סנאט האוניברסיטה לישיבה יעבירו את המומיה החנוטה למקום הישיבה, כדי שיוכל לעקוב מקרוב אחר הנעשה. הצוואה קוימה כרוחה וכלשונה. הגופה הולבשה בבגדיו של הוגה הדעות, ועל ראשו חבשו את כובע הקש. את הגופה הכניסו לתוך ארון סגור בזכוכית ובתוכו נראית דמותו של בנת\'ם כשהוא יושב, כפי שביקש בצוואתו. שנים רבות חלפו מאז מותו של בנת\'ם. בכל השנים הללו הארון מוצב בכניסה ומעבירים אותו לחדר ישיבות הסנאט כשזה מתכנס. הפרופסורים שם כבר התרגלו לריח הפורמלין (חומר מונע ריקבון) הנודף מן הארון. **פנאופטיקון**: פנאופטיקון (פנ - הכל, אופטיקון - לצפות, להתבונן) הנו מודל למוסדות תיקון שהגה ג\'רמי בנת\'ם בשנת 1787. זוהי מערכת אותה מיישמים בבתי סוהר ברחבי העולם. עיקרון הפעולה של הפנאופטיקון הנו בידוד ומעקב מתמיד. מישל פוקו (1977) תיאר את הפנאופטיקון של כ: \"בניין היקפי בצורת טבעת. במרכזו מגדל המנוקב חלונות גדולים הפונים אל פנים הטבעת. המבנה החיצוני מחולק לתאים בעלי שני חלונות, האחד פונה פנימה כלפי חלונות המגדל המרכזי, ואילו השני פונה החוצה ומאפשר לאור היום למלא את התא. כל שנותר לעשות הוא להציב משגיח במגדל ולאכלס כל תא במטופל או אסיר. תאורת הגב מאפשרת לעקוב מהמגדל המרכזי אחר הצלליות הקטנות הלכודות בטבעת התאים. בקצרה, זהו היפוך של עקרון הצינוק; אור היום ומבטו של המשגיח לוכדים את האסיר ביעילות גבוהה יותר מאשר החשכה, שסיפקה בסופו של דבר מידה של הגנה\" עבור פוקו, הפנאופטיקון מספק מטאפורה מרכזית לכוח של המוסדות הכוללניים המבוססים על בידוד ופיקוח. פוקו מדגיש את העובדה כי שוכני הפנאופטיקון אינם יכולים לדעת מתי צופים בהם. אי לכך, עליהם להניח שהם נצפים באופן תמידי. הנקודה המרכזית עבור פוקו היא הפנמת המשמעת על ידי הפרט, גם כאשר אין מביטים בו. הארגון המרחבי שיוצר הפנאופטיקון גורר אחריו תבניות ספציפיות של יחסי כוח והגבלת התנהגות. המרחב הפנימי של המבנה נחלק לפי רמת הנגישות של גורמים שונים אל גורמים אחרים - כך שהוא מאפשר יצירתה של הירארכיה ומבנה כוח. במקרה זה, המפקחים (מנהלי הכלא, הסוהרים) יכולים להתבונן ולשלוט על המרחב באמצעים שונים (מצלמות במעגל סגור, סיורים וכדומה) ויש להם שליטה ונגישות על כל חלקיו. לעומת זאת, האסירים אינם יכולים לנוע כאוות נפשם אלא בתוך מרחב מוגדר ומצומצם, והנגישות שלהם, כמו גם יכולת המבט, היא חלקית ומוגבלת לפי תקנות ההנהלה. **תיקון,טיפול ושיקום** בית הסוהר לצעירים \"אלמירה\" שהוקם במדינת ניו - יורק בשנת 1876, נחשב לראשון בעת החדשה שמטרתו המוצהרת הייתה גם ללמד ולהכשיר את הצעירים שנשלחו אליו. דוגמת בית סוהר זה אומצה על ידי מוסדות ענישה רבים בארצות הברית ומחוצה לה. **רקע היסטורי:** (גופמן ,1970) ועדת גלדסטון שהוקמה בבריטניה ב- 1895 הביאה לכך שלהרתעה ,שהייתה מקובלת כמטרה העיקרית במדיניות הענישה צורפה גם המטרה של תיקון העבריין. \" כדי לשחרר מבית הסוהר גברים ונשים טובים יותר, ככל האפשר, טובים הן מבחינה גופנית והן מבחינה מוסרית מאשר היו בכניסתם\". החל מ-1908 הוקמו באנגליה מוסדות לעבריינים צעירים שנקראו \"בורסטל\". מטרתם על פי החוק הייתה: \" גם תיקון העבריין וגם דיכוי הפשע\". שינויים אלה לא יכלו לחול ללא האווירה הליברלית וההכרה בזכויות האדם, אשר אפיינו תקופה זו גם בתחומים רבים אחרים. **השפעות הפוזיטיביזם והפסיכואנליזה** Ericson,2010)) הגישה הפוזיטיביסטית מדגישה את השיטה המדעית כדרך לחקר תופעת העבריינות. מצדדי גישה זו טוענים שכדי להבין תופעה זו וכדי לדעת איך להתמודד איתה ,יש ללמוד את העבריין ולהבינו. רק לימוד אינדיבידואלי של כל עבריין בנפרד יכול לקבוע אם הוא ניתן לתיקון. התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד שעוסקת במניעים להתנהגות האנושית ,אומצה על ידי תומכי הגישה המתקנת. הפסיכואנליזה מתייחסת אל התנהגות עבריינית כאל סימפטום חיצוני של בעיות נפשיות,כאל תולדה של התנגשויות בין חלקי האישיות השונים שלרוב אינם במודע, ולכן אין לאדם שליטה עליהם. נוסף על היותה תיאוריה של אישיות היא גם שיטת טיפול שהתבססה על ההנחה שניתן להעלות קונפליקטים לא- מודעים לרמת המודע. כתוצאה מכך, האדם יהיה מודע למניעי התנהגותו ויכול לשלוט בה. הטיפול מתרכז, בהבאת האדם להבנה מודעת ומעמיקה של המניעים הלא מודעים למעשיו. מכיוון שהעבריין הוא יצור רציונאלי ,הוא יוכל לפקח על התנהגותו בעזרת התובנה שהושגה ולהפסיק את התנהגותו העבריינית. הרעיונות החדשים התקבלו בארה\"ב ומשם התפשטו ליתר העולם המערבי. נטען שהטיפול בעבריין הנו אפשרי ורצוי, ושזו הדרך היעילה ביותר להבאת העבריין לשינוי התנהגותו ולשיקומו -- ולכן זו הדרך המועילה ביותר להגנת החברה. **אבנורמליות פסיכולוגית**: [מדיקליזציה]- הגדרה של התנהגות מסוימת כבעיה רפואית או אפילו כמחלה והגדרת האדם שהתנהגות זו מאפיינת אותו כזקוק לטיפול או לתשומת לב רפואית. [מדיקליזציה של הסטייה] -- תרגום בעיות מוסריות וחוקיות למושגיה הרפואיים.\ המדע מעדיף להשתמש בשם באבחנות קליניות כגון \"בריאים\" או \"חולים\" במקום \"טובים\" או \"רעים\" **המודל הרפואי**: ( Oliber, 2002) המודל שכולל גם את ההסבר הפסיכיאטרי- פסיכולוגי התיאורטי לעבריינות וגם את התהליך הטיפולי הנגזר ממנו נקרא: [\" המודל הרפואי\". ] כמו ברפואה, גם הטיפול הפסיכולוגי בעבריין מושתת על הגישה המדעית. כשם שברפואה מניחים שאין מחלה בלי גורם סיבתי ,כך אין התנהגות עבריינית ללא סיבה פתולוגית אישית. על פי גישת הרפואה, הענקת טיפול לסימפטום בלבד אינה יעילה, יש לקבוע את הגורמים לסימפטום ולטפל בהם. השלב הראשון בקביעת הטיפול ,הוא איסוף מידע רלוונטי. כאשר חולה מתקבל לאשפוז, מקבלים ממנו היסטוריה רפואית מפורטת. בעת הטיפול בעבריין ,יש לנהוג באופן דומה. בישראל, העבריין שנשפט למאסר מובא תחילה \"לתחנת האבחון והמיון\" שעיקר פעולתה הוא איסוף מידע רלוונטי לגביו, על ידי צוות של עובדים סוציאליים. כאשר ביהמ\"ש מצווה על הגשת תסקיר של קצין מבחן על נאשם לפני שיגזור את דינו, התסקיר חייב לכלול פרטים על הגורמים הסיבתיים \"שהביאוהו לידי עבירה\". השלב השני בהתנסות הרפואית, הוא קביעת האבחנה שלפיה נקבעת דרך הטיפול. זהו גם השלב הבא בטיפול בעבריין. \"בתחנת האבחון והמיון\" מתקבלות החלטות, על סמך המידע שנאסף והבדיקות שנערכו. שם נערך מיונו האישי של כל אסיר ונקבעות מטרות הטיפול בו בתקופת המאסר. קצין המבחן נדרש להמליץ לביהמ\"ש על \"אמצעים שיש בהם סיכוי סביר להחזיר את העבריין למוטב\". ואחד מתפקידיו הוא: \" לטפל בנבחן ולדאוג לשלומו הגופני של הנבחן ולשיקומו\". כמו ברפואה, הטיפול בעבריינים נערך על סמך המטרות והשיטות שגובשו בתום האבחנה. השלב הסופי הוא המעקב שמטרתו להעריך את תוצאות הטיפול. כתוצאה מאימוץ הטיפול כמטרה בענישת עבריינים החלו עובדים סוציאליים רבים לעבוד לצד הפסיכיאטריים, במוסדות הסגורים ובמסגרות הפתוחות. נוכחותם תרמה להומניזציה של הענישה והשפיטה הפלילית ולהפחתת הדמוניזציה מן האסירים ( נשפטים על עבירות קלות נשלחו לטיפול בתקופת מבחן במקום לכלא) ומספר בתי סוהר שינו את שמם \"למתקן תיקון\". **דמוניזציה** מונח שמקורו במילה דמון Demon -- שד. מדובר על תהליך שבו אדם מסוים, זהות מסוימת, עמדה פוליטית מסוימת, התנהגות מסוימת מוצגת יותר ויותר כרע בהתגלמותו. הדמוניזציה היא תהליך של התדרדרות והסלמה מתמדת (ולא מצב סטטי קבוע וריטואלי) שבו קהילת אדם מסוים, זהות מסוימת, עמדה פוליטית מסוימת או פרקטיקת התנהגות מסוימת מנגידה את עצמה לקהילת זהות אחרת   כלומר ההוקעה של זהות אחת כרעה לחלוטין היא גם תמיד במקביל לתפיסה של זהות אחרת כטובה לחלוטין מאחר והיא ניגודה המוחלט של האחרת. דמוניזציה מתרחשת [תמיד] בתוך הקשר של ניגודים כאשר ההשחרה של הקוטב השלילי של הניגוד היא תמיד גם הלבנה מוחלטת של הקוטב החיובי שלו.   כלומר ההוקעה של זהות אחת כרעה לחלוטין היא גם תמיד במקביל לתפיסה של זהות אחרת כטובה לחלוטין מאחר והיא ניגודה המוחלט של האחרת. דמוניזציה מתרחשת [תמיד] בתוך הקשר של ניגודים כאשר ההשחרה של הקוטב השלילי של הניגוד היא תמיד גם הלבנה מוחלטת של הקוטב החיובי שלו. **המאסר הבלתי קצוב** (Mintz,2002) תוצאה נוספת של המודל הרפואי הייתה הנהגתו של המאסר הבלתי קצוב בארה\"ב ( (SGL. לפי שיטה זו ,אורך תקופת המאסר אינו קצוב מראש וביהמ\"ש קובע רק את אורכה המינימאלי והמקסימאלי. אורך המאסר בפועל, נקבע על ידי ועדה בתוך בתי הסוהר (ועדת פארול) לפי תוצאות הטיפול שניתן להם. הטיעון לאימוץ השיטה: השופט יכול לקבוע שהנאשם זקוק לריפוי כיוון שעבר עבירה מסוימת ,אך אין ביכולתו לקבוע מראש את אורך התקופה הנחוצה לשם ריפויו בבית הסוהר. לפיכך, ייקבע מועד שיחרורו של כל אסיר לפי מידת התקדמותו וריפויו, על ידי וועדה המורכבת מאנשי מקצוע שהתמחו בנושא. בכך ניתן שיקול דעת נרחב ביותר לוועדת הפארול. מטרת נוהג זה הוצגה כך: \" כדי להשיג את מטרותיו השיקומיות של החוק הפלילי, יש לבחור למאסר רק את אלה שזקוקים לטיפול בבית הסוהר ולהחזיק אותם עד שיושג ריפוי \". מדיניות המאסר הבלתי הקצוב, נכשלה [כישלון חרוץ]. כתוצאה ממנה הוארכו תקופות המאסר בכ-50% בממוצע, ללא תועלת נראית לעין. (לדוגמא: ענישה על עבירות סמים הוחמרה בממוצע בכ - 60% במהלך שנות ה- 80) חוסר הוודאות בקרב אסירים באשר למועד שחרורם ,וחוסר הבהירות למה מצפים מהם ,הביאו להרגשה שנוהגים בהם בחוסר צדק וגרמה להתמרמרות רבה ,שבאה לידי ביטוי התפרצויות של מהומות ומרידות אסירים. **המודל בישראל** (שרביט, 1977) הטיפול והשיקום היו המטרות השולטות בענישה משנות העשרים ועד שנות השבעים. מגמה זו נתנה את אותותיה גם בישראל בכל הנוגע לשפיטתם של עבריינים,ענישתם והטיפול בהם. בשנת 1950 מונה לראשונה שופט נוער בעל תפקיד שיפוטי בלעדי, שהביא עמו כישורים וניסיון מתחומי הטיפול והחינוך. בשנת 1957 הוקם שירות המבחן למבוגרים שהתווסף אל שירות המבחן לנוער שהוקם בתקופת המנדט. תיקון בדיני העונשין בשנת 1954 קבע לא יישפט נאשם למאסר, ללא הבדל גיל או עבירה ,אלא אם הוגש לשופט תסקיר מבחן על אודותיו, שעל פיו יישקל אם עונש מאסר אמנם הכרחי או שניתן להחליפו באמצעי אחר **דו\"ח מרטינסון** באמצע שנות השבעים חל מפנה במגמה הטיפולית. בשנת 1974 פורסם בארה\"ב דו\"ח מרטינסון , אשר הוכן לבקשת מושל מדינת ניו- יורק. פרופ\' מרטינסון התבקש לבחון אלו תוכניות טיפול בעבריינים הן המוצלחות ביותר. המגמה הייתה לרכז את כל המשאבים התקציביים בהפעלת אותן תוכניות בלבד. מרטינסון וחוקריו סקרו את כל המחקרים שפורסמו על הערכת תוצאות הטיפול. מסקנת מחקרו הייתה כי למעשה אין שיטת טיפול בעבריינים אשר מצליחה להשיג את מטרתה וכי \"שום דבר אינו פועל \". דו\"ח מרטינסון זעזע את הממסד, את אנשי המקצוע ואת הציבור הרחב. סברות שונות הועלו כדי להסביר את הממצאים המאכזבים. חלק מהחוקרים טענו שניתוח התוצאות אינו מתוחכם מספיק, ואחרים טענו שאילו עמדו לרשות המטפלים משאבים גדולים יותר התוצאות היו מספקות יותר. היו גם שטענו שמוסד עונשי,הנו מסגרת כופה ועל כן אין לצפות שיושגו תוצאות חיוביות של טיפול הנערך בו. כדי שטיפול יצליח ,המטופל חייב לקבלו מתוך רצון שהוא משתף פעולה עם המטפל מתוך הכרה ולא בגלל שיקולים חיצוניים,כגון האפשרות להשגת טובות הנאה ממנו. יש טעם לטיפול בבית הסוהר רק אם אין לחץ על קבלתו ואם מובטחת הפרדה מלאה בין הטיפול והערכת תוצאותיו לבין קבלת החלטות מנהליות על האסיר (שחרור מוקדם למשל). הביקורת המשמעותית ייחסה את כישלון הטיפול בעבריינים לתשתית התיאורטית של המודל הרפואי אשר מניחה כי העבריין מתנהג כפי שהוא מתנהג בגלל פתולוגיה כלשהי. לדעת המבקרים, שיעור האנשים אשר עוברים עבירות בגלל סיבות של חולי או מופרעות הוא קטן. ברוב העבריינים יש לנהוג כאנשים נורמאליים ולהבין שעבריינותם נובעת מגורמים שונים: חברתיים, כלכליים, חינוכיים. לפיכך טיפול שמתמקד בריפוי חולי צפוי לכישלון. **התערערות מטרת התיקון בענישה** קובעי המדיניות החברתית לא יכלו להתעלם מהעדות הסטטיסטית שהשיטות הטיפוליות אינן משיגות את מטרתן: שיעורי הפשיעה והרצידיוויזם לא פחתו והעבירות האלימות שהטרידו במיוחד את הציבור הלכו והתרבו החל משנות השישים במיוחד בארה\"ב ואירופה. גם אצל המטפלים הלכה וגברה הספקנות. הטיפול על פי המודל הפסיכואנליטי ,שבא להסביר את גורמי העבריינות והציע דרכים לטפל בהם, לא השיג תוצאות קונקרטיות. הטיפול לא הביא לשינוי בהתנהגותו של העבריין. הועלו גם השגות מוסריות, במיוחד בקשר להשלכות המעשיות של המודל הרפואי -- הפעלת המאסר הבלתי קצוב. התערערות הטיפול והשיקום כמטרה העיקרית של הענישה,לא שללה את הצורך בהענקת שירותי טיפול ושיקום במקום ענישה כמו בשיטת המבחן. כמו כן לא נשלל הצידוק המוסרי למתן שירותי שיקום מחוץ לכותלי בית הסוהר ולשינוי תנאים חברתיים הקשורים לתופעת העבריינות. מצגת מס 2: **מוסדות כוללניים**: ניתוחו של גופמן(1974) אינו מתייחס לבתי הסוהר בלבד,הוא אמור לאפיין גם מוסדות אחרים כמו:בתי חולים,בתי חולים לחולי נפש,מנזרים ,פנימיות בתי אבות. בתי הסוהר ובתי החולים לחולי נפש מוצגים כאב טיפוס של דגם זה. **מוסדות כוללניים-מאפיינים** המשותף לכל המוסדות הללו שחיות בהם שתי אוכלוסיות: סגל ודיירים,שמעמדם הוא של מנהלים ומנוהלים. המרחק החברתי בין השניים גדול ובלתי עביר. כל סוהר, הנו מנהל וכל אסיר ימשיך להיות מנוהל ולא יוכל לעבור לצד השני של המתרס. **מרכיב הטוטאליות** החלוקה המקובלת בחברה החופשית לפיה עובדים,ישנים ומבלים את שעות הפנאי במקומות שונים ועם אנשים שונים אינה מתקיימת במוסדות כוללניים. באלה אדם ממלא את כל תפקודיו במקום אחד,עם אותם אנשים( מכאן המונח \"מוסדות טוטאליים\"). דייר של מוסדות אלה לא יכול לפצות את עצמו על חוויות מתסכלות במגזר אחד באמצעות חוויות מספקות ממגזר אחר. חוקרים אחרים(למשל כהנוב, 1978) מוסיפים למרכיב הטוטאליות את העובדה שמוסדות תיקון רבים ממוקמים במקומות מרוחקים ומבודדים. על פי החוקרים הדבר נועד כדי לנטרל את אפשרויות הבריחה , אך גם כדי ליצור אצל השוהים בהם תחושת ריחוק ניכרת מהחברה. **אובדן הייחודיות** בתרבות המערבית אדם מציג את עצמו בפני אחרים באמצעות סממנים חיצונים (לבוש, תסרוקת). אחד ממאפייני מוסדות טוטאליים הוא שייחודו של הדייר שנכנס אליהם נשלל ממנו. אופייני למוסדות אלה שהדייר הטירון עובר תהליכי קבלה,הפשטה, חילול והשפלה. אלה ביחד עם הגבלת הקשר עם העולם החיצון, גורמים להיווצרות מצב נפשי המכונה \"המתת האני\". אובדן זהותו על ידי תהליכים אלה אינה מקרית. נוח יותר לנהל מוסד כאשר דייריו הם אחידים ואנונימיים ככל האפשר. בסוג זה של מוסדות השיקול של הנוחות גובר על פני כל שיקול אחר, גם כאשר מטרתו המוצהרת של המוסד היא ריפויו של הדייר,שיקומו, חינוכו או סיעודו. פרטי הלבוש,השימוש בשפה ודרכי הפנייה ממשיכים למלא תפקיד חשוב,אך לא כדי לבטא את ייחודיותו של הדייר אלא כדי להפגין את ההבדל החד בין איש הסגל לדייר. גופמן מכנה [כדיסקולטורציה] את התהליך שדייר עובר במוסד טוטאלי, במיוחד כאשר שהותו שם ממושכת. הכוונה היא לכך,שמן הדייר מוסרים גם מרכיבים אחדים של תירבותו. **הסרת האחריות האישית** מן הדייר במוסד הטוטאלי נשללות החלטות ניהול חייו היומיומיים.אין הוא רשאי להחליט מתי לקום או לישון, מה ללבוש או לאכול, היכן לעבוד ועם מי לדבר- הכול נתון לפיקוחם של אנשי הסגל, ואלה מקבלים את ההחלטות עבורו. התוצאה של שלילת זכותו של הדייר לקבל החלטות אפילו בתחומים של חיי השגרה, עלולה לגרום לאובדן העצמאות והיכולת לנהל היבטים שונים של חיי יומיום. יש לזכור, שאוכלוסיית בתי הסוהר מאופיינת בחלקה ע\"י אנשים שהגיעו אליה בגלל חולשתם בקבלת החלטות נבונות. שהותם במאסר בתנאים הללו לא מכשירה אותם לפתח יכולות זו --והיא אף מחלישה את יכולתם לתפקד כהלכה. שלילת העצמאות עשויה לגרום לאסירים לפתח תלות ברשויות המוסד. גופמן מציין את מושג [ההוספיטליזציה] -- שמתאר מצב של חרדה בה נמצאים אסירים וחולים המאושפזים בבתי חולים לקראת שחרורם- הם חוששים שלא יוכלו לתפקד באופן עצמאי. תופעת הסירוב להשתחרר אן גרימת תקלה(לא דווקא במודע) כדי לדחות את השחרור מוכרת בשני המוסדות. אין כוללנותם של מוסדות טוטאליים שווה, והשפעתם של אפיוני הכוללניות אינה זהה. ההשפעה השלילית מותנית גם במשמעות שהחברה מקנה לשהייה בהם. תנאי טירונות בצבא דומים לאלה של מוסד טוטאלי, אך היות האדם טירון מקנה לו כבוד והערכה בתרבות הישראלית , ולכן ברוב המקרים תגבר השפעתה הבונה של הטירונות על השפעתה השלילית. השפעה הפוכה יש לשהייה במוסדות שהדימוי שלהם בחברה שלילי- דימוי הנלווה גם למי שנאלץ לדור בהם. בקטגוריה זו נכללים בתי סוהר ובתי החולים לחולי נפש. **גישת התיוג** Lemert (1961) - לא להסתכל על המעשה או העושה, אלא על התגובה החברתית למעשה. [אינטראקציה סימבולית-] האדם נמצא במו\"מ עם החברה על הזהות שלו --כשהוא מחפש כל הזמן תגובות של החברה לגבי זהותו ,אנו מחפשים את התגובות הללו בסמלים שאנו מפרשים. \"האני במראה\"- אני מפרש את עצמי ובונה את זהותי תוך כדי פירוש של מה שאני חושב שמסרה לי החברה. האדם מבצע תהליך של הפנמה --האדם שחושב שהחברה תייגה אותו כעבריין ,יתנהג כעבריין( חשוב לזכור שמדובר בתהליך ,מעין נבואה שמגשימה את עצמה). **מי קובע אילו אנשים ישלחו למוסדות הללו?** (מרק פישמן, 1987) - שנות ה-80 בארצות הברית- בעקבות קריאה בעיתון על התעללות בקשישים-מגלה במחקר יותר ויותר כתבות ודיווחים על התעללות בקשישים. מחפש במסד הנתונים /בסטטיסטיקה הפלילית ומגלה שאין עלייה אמיתית בהתעללות בקשישים. הוא מגלה שהיה מקרה חמור וקשה (אך בודד) של התעללות בקשישים ואז העיתונות ניסתה להתמקד ולזהות עוד מקרים כאלה ( הוא מכנה זאת \"אשכול של ידיעות\"). Cohen) ,1982)- פאניקה מוסרית- ישנה קבוצה של \"נושאי צלב מוסריים\" שמסיבות שונות מגדירים איזושהי תופעה/התנהגות כבעייתית שיש להתמודד עימה.בתיאוריה יש מקום מרכזי לנוכחות התקשורת. (Spector& kitususe,1991) - claim making - אם אנו מנסים לבדוק הגדרות החברה לתופעה מסוימת כבעיה חברתית,יש לבחון מיהם האנשים שמעלים את הטענות- בדרך כלל הטענות מועלות בקרב גורמים שונים בתקשורת. - יש לנו מעבר מפשע כמצב נתון לחוויה סובייקטיבית (הגדרה)-הפניית המבט לתהליך. **בתי הסוהר -המשך** ארווינג גופמן \"[על מאפייני המוסדות הטוטליים בבתי הסוהר, 1974] \* שבירת המחסומים המפרידים בין שלוש הספרות של החיים: מגורים, עבודה ושעות פנאי. \* כל שלב בפעילות היומית בסמיכות לקבוצה גדולה של אסירים אחרים אשר זוכה ליחס זהה ומצופה לעשות את אותו הדבר. \* השלבים השונים מתוזמנים היטב. - רצף הפעולות נקבע מלמעלה, על ידי מערכת ברורה של חוקים פורמאליים וגוף של אחראים על אכיפתם. - שימוש נרחב בסנקציות וטובות הנאה -- \"תורת הפריוולגיות\" -- כאמצעי להשליט ולהסדיר התנהגות \* פיצול מוחלט בין קבוצה גדולה נשלטת, inmates, לבין סגל פיקוח מצומצם -- ללא מוביליות תפקודית. \* כל הפעילויות הכפויות מתאחדות לתכנית רציונאלית אחת, שמטרתה לממש את המטרות הרשמיות של המוסד. **קהילת הדיירים** מחקרים(למשל , תימור 2005) הראו כי אוכלוסיות המוסדות אינה קבוצת אנשים סבילה המופעלת על ידי הנהלת המוסדות בלבד. החוקרים הצביעו על כך שבבתי סוהר קיימת קהילה שחייה אינה מוכתבים על ידי חוקי בית הסוהר וכלליו. **הערך המנחה את התנהגותם של חברי הקהילה הוא העוינות כפי המוסד והנהלתו , עוינות המושלכת כלפי מה שאלה מייצגים- ערכי החברה החופשית שומרת החוק.** נמצא שלקהילת האסירים זו יש ערכים, עמודות ונורמות התנהגות, שונים מאלה המקובלים בתרבותה של החברה הכללית. הנורמה העיקרית היא חוסר שיתוף פעולה עם ההנהלה, עם הממסד. לשם שמירה על נורמות אלו מופעלות סנקציות נגד אלה אשר אינם מצייתים להן. **תת- תרבות** כן נמצא שבעוד שאוכלוסיית בית הסוהר הינה הטרוגנית ומתחלפת, הנורמות של קהילת האסירים נשארות קבועות, ועוברות ממחזור אסירים למחזור שאחריו, מדור לדור. לפיכך, יש לראות במערכת הערכים והנורמות הללו תת- תרבות ,המאפיינת את יושבי בית הסוהר. לאסיר הטירון אין ברירה אלא להסתגל לכללי תרבות אלה. תהליך זה של חיברות, של אימוץ ערכי קהילת האסירים ונורמות התנהגותה נקרא: [\"פריזוניזציה\"] ( \"התכלאות\" ). מידת הסתגלותם של האסירים אינה אחידה והיא מושפעת ממשתנים אישיותיים ותרבותיים. כך למשל נמצא שכ -70% מהאסירים משתמשים בסמים במהלך תקופת המאסר (רובם השתמשו לפני המאסר אך חלק מהם הפנים את דרך ההתנהגות הזו בכלא). סוג המשטר הרווח בבית הסוהר משפיע על תת התרבות של האסירים: ככל שהוא סגור יותר, כך יהיו ערכי האסירים, עמדותיהם וכללי התנהגותם שליליים ואנטי חברתיים יותר. בבתי סוהר פתוחים יותר התופעה היא הפוכה. כן נמצאה השפעה של הזמן בתקופת מאסרו של האסיר על ערכיו ועמדותיו. מחקרים הראו שאת עמדותיהם וערכיהם האנטי חברתיים והאנטי חוקיים של האסירים ניתן להציג כגרף של עקומת U. [בתחילת המאסר] -- האסיר נוטה להזדהות עם הערכים המקובלים בחברה. [בהשפעת המאסר] -הוא מאמץ גישות שליליות, אנטי חברתיות שאינן מנבאות טובות לשיקומו. [לקראת השחרור-] הוא נוטה להתקרב שוב לערכיה של החברה הלגיטימית. **איך ולמה נוצרת תת התרבות בבית הסוהר** ([סייקס ומסנג\'ר,1988)] -- טענו שהתפקידים,הערכים והנורמות של האסירים שנוצרו בבית הסוהר מאפשרים לאסירים להתמודד ולהסתגל. תת התרבות היא דרך לרפא את \"מכאובי המאסר\" -אובדן החופש, דחייה חברתית , חסך חומרי ,אובדן עצמאות , אובדן הביטחון האישי והעצמי. [מודל הייבוא (1985) --] טוען שרוב הערכים,הכללים והנורמות של תת התרבות לא נולדה בבית הסוהר אלא מגיעה מתת התרבות העבריינית שנמצאת בחברה.העבריין בעצם מייבא את כל הערכים לתוך הכלא. Gersham Sykes,1986 -- The Pains of Imprisonment - Deprivation of Liberty - Deprivation of goods and services - Deprivation of Heterosexual relationships - Deprivation of Autonomy - Deprivation of Security **טכניקות ניטרול -סייקס ומצא** לפי סייקס ומצה (1957) עבריינים אינם מנותקים מהחברה ולכן זקוקים לטכניקות נטרול (אופני חשיבה ועמדות) שיאפשרו להם לקבל את העובדה שהם מבצעים עבירות ולנטרל את רגשי האשם והמצפון. טכניקות הנטרול עיקריות: [הכחשת האחריות למעשה]: \"אני לא אשם.. הגורל אשם\... אמא שלי\... אבא שלי\...\". [הכחשת הנזק/הפגיעה או המעטה בערכם]: \"לא גנבתי, סחבתי; לא מעלתי, לוויתי; יש לו ביטוח\...\". [הכחשת מצב הקורבן והצגתו כתוקפן]: \"הוא התחיל אז החזרתי; היא הלכה עם מיני, אז דרשה אונס\". [האשמת המאשימים]: \"המדינה היא הגנב הכי גדול; הבנק גונב אותך כל הזמן; גם אתה לא צדיק\". [פנייה לערכים נעלים]: \"לא אסגיר חבר; הילד היה רעב; אני מאוהב\". [מימוש עצמי]: \"כל חיי הם ספורט..חייב סמים כדי לשחק טוב יותר, לרוץ טוב יותר, לשיר\....\". **קעקועים** שוהם(2017) טוענת שאסירים ממוצא רוסי מהווים קהילה סגורה ומתבדלת בבתי הכלא בארץ. הקעקועים משמשים להם סוג של מדים ודרגות, אותות הצטיינות ומדליות. הקעקוע הוא כרטיס הביקור של האסיר, המעיד על תחום התמחותו ועל הוותק שלו, על יכולת ההישרדות שלו בתנאים קשים ועל הסמים שצרך, ובעת הצורך ישמש אותו כאמצעי הגנה או הרתעה. הקעקוע משמש כתעודת זהות בעולם הפשע הרוסי. קעקוע של כנסייה עתירת צריחים על גבו של עבריין, מבהיר למתבונן המבין שכמספר הצריחים כך מניין ההרשעות והמאסרים של האיש. מספר המפרשים של ספינה מקועקעת מסמל את מספר ניסיונות הבריחה של נושאו. קעקועי כוכבים על הברכיים ממפים את דרגותיו של בכיר בארגון פשע.\ עכביש שחקוק על הכתף או על הזרוע מסמל את עבירת הכייסות. tatoo מצגת 3 **כלא האלדן -- נורבגיה** **Davis(2019)** **האלדן הוא אחד מבתי הכלא השמורים ביותר בנורבגיה.** **הוא מאכלס אנסים, רוצחים ופדופילים. בבנייתו הושקעו כ‑220 מיליון דולר ובשנתיים שעברו מאז שנפתחו שעריו נודע בית הכלא כהומני ביותר בעולם. הוא נחשב לאניית הדגל של מערכת המשפט הנורווגית, שבה מושם דגש על שיקום ולא על ענישה. הכלא מכיל 245 אסירים בלבד.** **הגישה של מתקן הכליאה הזה הינה חדשנית בכל מה שקשור ליחס כלפי האסירים, וכן במה שקשור לתנאים שלהם. ראשית, המאפיין הדומיננטי ביותר של בית סוהר, הסורגים, איננו.** **בכל תא יש חלונות המכניסים אור רב, ללא סורגים מכל סוג שהוא. בנוסף לכך, כל אסיר נמצא בתא אישי ונהנה ממקלחת פרטית וטלוויזיה עם מסך שטוח.** **לרווחת האסירים ישנם מקררים בתאים, בנוסף למטבח וסלון המשותפים לכל 12 תאים בערך.** **בשנה שנפתח, זכה בית הכלא לתשומת לב רבה מחוץ לנורווגיה בזכות העיצוב האדריכלי והפאר היחסי של המתקן. המבנים זכו לציון לשבח על עיצוב הפנים של המתקן, המאובזר בשולחנות ארוכים לבנים, ספות עור בצבע כתום וכסאות אלגנטיים בעיצוב עדין. כל אלה מעניקים למתקן צביון של מלון בוטיק.** **ההשוואה למלונות פאר עולה בשיחה לעתים תכופות. מנהל הכלא מספר שבאחת מנסיעותיו לביקור בבתי כלא בבריטניה, ושהה בלונדון בבית מלון.הוא מעיד כי חדרו היה קטן יותר ונעים פחות מהתאים בהאלדן.** **בבואם לתכנן מתקן המיועד לכליאת פושעים המסוכנים לציבור, ייחסו האדריכלים חשיבות ראשונה במעלה ליצירת סביבה שאינה מזכירה בתי כלא. \"מבחינה אדריכלית המקום אינו דומה לבתי סוהר אחרים\" מספר מנהל הכלא , \"ניסינו ליצור אווירה של נורמליות. אם לא רואים את החומה, אפשר לדמות שזה מקום רגיל. החיים בתוך החומות צריכים להידמות ככל האפשר לחיים מחוצה להן\". זה גם העיקרון המנחה את מערכת המשפט הנורווגית, שבה לא ניתן לגזור מאסר עולם, ועונשי מאסר מוגבלים ל‑21 שנים.** **\"כל הכלואים בבתי הכלא בנורווגיה ישתחררו בבוא היום. כולם ישתלבו בסופו של דבר בחברה. שאלנו את עצמנו איזה סוג של שכנים הם יהיו. מי שגר בתוך קופסה במשך שנים לא יכול לצאת ממנה אדם טוב. אם מעניקים להם יחס קשוח, זה לא יהפוך אותם לאנשים יותר טובים. מערכת המשפט הנורווגית אינה מתמקדת בנקמה, אלא בשיקום. מעולם לא פרצו תגרות בין האסירים שלנו. המבנה עצמו מרכך את האנשים\". דלתות התאים נפתחות ב‑07:30 בבוקר, וננעלות בערב בשעה 20:30. שלטונות הכלא מעודדים את האסירים לעבוד וללמוד במשך שעות היום.** **\"חוסר פעילות גורם לתוקפנות בקרב האסירים\", אומר מנהל הכלא, \"לא טוב לשבת בחוסר מעש כל היום. אנשים עסוקים מאושרים יותר. אנחנו מנסים לעזור להם לא להתקבע במערכת\".** **גם תפקידם של סוהרי האלדן יוצא דופן.** **הם עוברים הכשרה של שנתיים במסגרת אוניברסיטאית, בתוכנית שבה מושם דגש על נושאים כגון זכויות אדם, אתיקה ומשפט. הצוות מונה כ-340 עובדים (ובהם מורים ואנשי צוות רפואי), המופקדים על 245 אסירים.** **ההנהלה מעודדת את העובדים לקיים קשרים עם האסירים, לנהל איתם שיחות ולייעץ להם כיצד להימנע מחיי פשע בעתיד. המערכת מייחסת חשיבות רבה לכך שלאסירים יחכו בתים ומשרות בחוץ ושהקשר עם המשפחות יישמר. היא אף מעמידה לרשותם בקתה מאובזרת היטב, שבה הם יכולים לקבל אורחים ללילה.** **הסכומים הגדולים והמחשבה המושקעת ברווחת האסירים אינם מונעים מהאסירים לציין, עד כמה הם מתעבים את המקום ומעוניינים להשתחרר מהר ככל האפשר. \"אנשים חושבים שאנחנו חיים במלון ברמת 5 כוכבים, אבל בית סוהר הוא בית סוהר, והאסירים כלואים בו\", אומר אחד האסירים המרצה שלוש שנות מאסר בגין תקיפה. הוא מציין כי אף שבתקשורת נוצר הרושם שמדובר במלון פאר, אין זה כך.** **\"החירות נלקחת מאתנו. זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם. כשדלת התא נטרקת בלילה, אתה כלוא בתוך חדרון. זה רגע קשה\".** **יצוין שעד כה לא נרשמו כל ניסיונות בריחה מהכלא.** - **האסירים בבית הסוהר זוכים גם לתכנית שיקום ענפה, הכוללת שיעורי בישול ומוזיקה. הצד השני של המשוואה, הסוהרים, שותפים גם הם לגישה ההומאנית ומסתובבים ללא כלי נשק, כשמחצית מהם נשים.** - **האסירים מקבלים שאלונים הבודקים כיצד ניתן לשפר את חוויית הכליאה עבורם.** - **המתקן בהאלדן חדש יחסית, ולכן עדיין אין נתונים לגבי מידת חזרתם של אסירים למערכת אחרי שחרורם. עם זאת, שיעור חזרת פושעים לבתי הכלא בנורבגיה אחרי שחרורם הוא מהנמוכים באירופה, רק 13% חוזרים אחרי שנתיים, לעומת 50% בבריטניה. ניתן לייחס זאת לאופי בתי הסוהר, ואולם גם למערכת הרווחה המפותחת במדינה.**