סיכום אלדר - תיאוריות באישיות PDF

**מבוא** *\"אישיות מתייחסת **לתכונות חשובות ויחסית יציבות** בתוך הפרט שקשורות לדפוסי התנהגות עקביים. היבטים מסוימים באישיות יכולים להיות **נצפים, אחרים בלתי ניתנים** לצפייה, חלקם **מודעים וחלקם בלתי מודעים\"**. * אישיות כוללת מאפיינים:   - מנטליים; דפוסי מחשבה, צורת ניתוח  - אמוציונליים; רגש...

**מבוא** *\"אישיות מתייחסת **לתכונות חשובות ויחסית יציבות** בתוך הפרט שקשורות לדפוסי התנהגות עקביים. היבטים מסוימים באישיות יכולים להיות **נצפים, אחרים בלתי ניתנים** לצפייה, חלקם **מודעים וחלקם בלתי מודעים\"**. * אישיות כוללת מאפיינים:   - מנטליים; דפוסי מחשבה, צורת ניתוח  - אמוציונליים; רגשיים  - חברתיים; התמודדות עם החברה  - פיזיים /פיזיולוגיים; מאפיינים חרדתיים (נטייה להסמקה, רעד). [מהי תיאוריית אישיות?]   *\"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני.\" ז. פרויד* העיסוק בנפש האדם קיים משחר ההיסטוריה.ניתן לצפות זאת באומנות. בכל ביטוי רגשי המנסה לבטא רגשות, מחשבות, תחושות משותפות לכולם אך האדם מגיע אליו מנקודות סיפורו שלו.  תיאוריית אישיות היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות שמטרתו לתאר ולהסביר את אישיות האדם. התיאוריה, בניגוד לפרקטיקה, **אינה** עוסקת באנשים פרטיים אלא במתן הסבר כללי לאישיות/נפש.  תיאוריה של אישיות מנסה לתת את כל הפאזל ואת המערך הרחב והשיטתי המסביר ממה האישיות שלנו מורכבת.  [תיאוריות של אישיות עוסקות בשלושה מוקדים:] 1. פיתוח תיאוריות אישיות - מה הכוחות שמפעילים אותנו.  2. פיתוח טכניקות לחקר האישיות - ניסוח דרכים ללמידה ולמחקר התיאוריה. 3. פיתוח טכניקות טיפול.  [תיאוריית אישיות מורכבת  מ : ] 1. מרכיבים המשותפים לכלל הגזע האנושי -- מולדים, ואוניברסליים.   2. מרכיבים ייחודיים אילו שמעוצבים ע\"י הסביבה, בעקבות התנסויות, וע\"י אינטראקציה בין המולד והסביבה.   3. מרכיב הנגזר מרוחו החופשית של האד ם ; חלק מיסטי, מעבר להתנסויות הפרטיות של האדם.  הסמסטר נתמקד ב תיאוריות פסיכואנליטיות (פרויד ואדלר) ותיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות.(אליס ובק) תיאוריות העוסקות בהבנת תהליכים תוך נפשיים. הדגש הסמסטר יהיה על תיאוריות פסיכואנליטיות ותיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות, אשר נבדלות בהתייחסותן אל נפש האדם סביב שלוש נקודות מבט מרכזיות: - עבר לעומת הווה עתיד. - לא מודע לעומת מודע. - לא רציונלי לעומת רציונלי. הפסיכואנליזה שונה מהגישה הקוגניטיבית בהתייחסות למודע ולא מודע ובהתייחסות שלהן למימד הזמן. הפסיכואנליזה הדגש הוא על הבנת העבר ופתרון קונפליקטים ואילו הגישה הקוגניטיבית מתמקדת במה שקורה עכשיו. לא רציונלי לעומת רציונלי. פסיכואנליטיקאי מתייחס לדברים לא רציונלים בעקבות המיקוד בלא מודע ואילו תיאוריה קוגניטיביות  רואה את הרציונל במחשבות האדם.  **
תיאוריות פסיכואנליטיות של האישיות** המונח פסיכואנליזה הוטבע ע\"י פרויד בשנת - 1896. פרויד, החל את דרכו כחוקר. וכמו בכל תחום מדעי, יש צורך להגיע לפתרון או להביא תגלית חדשה. ללא שום הגיון, וחוקיות, פרויד ניגש כך לחקור את הנפש האדם. הגדולה של פרויד לא הייתה בלהמציא פסיכולוגיה אלא לקחת את נפש האדם ואת השדה הזה ולהפוך אותו לתחום טיפולי הנותן כבוד ומקום לחלקים הלא מודעים בנפש האדם. חשוב לזכור את ההקשר החברתי של אותה תקופה. (תקופת החילון וההשכלה ותפיסה מסורתית) כאשר השתמש בו בחיבורו  \"האתיולוגיה של הנוירוזה\" פסיכו -- נפש   אנליזה -- יכולת קוגניטיבית לפרק את השלם לחלקיו. פסיכואנליזה -- חקר הנפש [פסיכואנליזה לעומת פסיכודינמיות:] פסיכולוגיה דינמית, כשמה כן היא, מתעסקה בדימניקה המתחרשת בנפש בחלקים הלא מודעים שלה. פסיכואנליזה היא גישה היושבת בתוך פסיכולוגיה דינמית. למרות שיש מאפיינים ספציפיים לפסיכואנליזה (מס מפגשים, מנח ישיבה וכו׳). לכן, כל טיפול פסיכודינמי משלב גם כלים פסיכואנליטים.  **

תיאוריות פסיכואנליטיות
 הנחות משותפות ** 1. חשיבות העבר בהבנת ההווה -- \" הילד הוא אבי המבוגר\". שום דבר שקורה לנו בחיינו הבוגרים, ההשפעה שלו על העיצוב שלנו הוא לא הרי גורל כפי שאירוע כזה היה פוגש אותנו בשלבי חיינו הראשונים.  2. קיום קונפליקטים בין חלקים שונים של האישיות. קיימת דינמיקה בין כוחות משותפים וההתנגשות ביניהם מצריכה פתרון מסוים. הדרך בה הנפש מתמודדת עם קונפליקטים מקבלים ביטוי התנהגותי. כאשר נלמד על הקונפליקט, נוכל ליישם פתרונות יותר מותאמים שלא גובים מחיר כבד.\ אין שאיפה לסיים את הקונפליקט, זהו מצב נתון. המטרה היא להגיע לפתרון בצורה שהמחיר ששולם עליו יהיה פחות גבוה תוך שמירה על תחושת סיפוק, שלמות ורווחה נפשית. 3. קיומו של תת מודע וחשיבותו הרבה. 3. סימפטומים הם תוצר של קונפליקט לא מודע.  תסמינים יכולים להופיע בצורות שונות הפוגעים בתפקוד, אך יכולים להופיע גם בצורה בה הם אינם מפריעים לתפקוד אך הם כן פוגעים ברווחה הנפשית. (עישון, צרכנות, מין). המעבר בין המצב עשוי להיות מסתכל. הסימפטומים לפי הפסיכואנליזה הם ניסיון לפתרון קונפליקט.\ \ הסימפטום הוא דרך להגיד משהו שהשפה לא יכולה לומר, \"הסימפטום הוא כל מה ששותק אצל זה שמניחים שהוא סובייקט מדבר\" לקאן. הסימפטום הוא פריצה של אמת מהלא מודע, לצד משהו ששומר על ההדחקה באופן פרדוקסלי. אפשר להתייחס לשני פנים בסימפטום, הפן הסמלי- מה המשמעות המודחקת שהסימפטום אומר כשמופיעה דרכו, מה הסימפטום רוצה לומר. הפן הממשי- ההתענגות או הסיפוק שיש בסימפטום שקשור לאיזו התקבעות ליבידיניאלית. זה הפן הדחפי שיש בסימפטום, מה משפיע על ההתעקשות שלו.    [ארבעת ההנחות הבאות מתייחסות **לטיפול**:]   1. קיומה של העברה(טרנספרנס) במהלך הטיפול. העברה מבוססת על ההנחה שאנחנו לא מגיבים לאירוע שקורה לנו בהווה, אלא האירוע בהווה מעורר תגובה קודמת לאירוע שקרה לנו בעבר. בטיפול אנחנו רוצים להבין את העברה של מטופל למטופל על מנת להבין את המנגנונים הראשונים של האדם.  המטפל לוקח על עצמו להיות כלי לשימוש והשלכה. רואים מאפיין זה לא מעט בסיום של תהליכי טיפול. סוף טיפול זה מקום מאוד פגיע, מה קורה כשהתלות הזו מסתיימת? אנחנו יצורים משליכים. שאנחנו מגיבים למשהו שקורה לי, אנחנו למעשה מגיבים למשהו שקרה לי.\ זה לא אומר שדברים לא מעצבנים, אלא זה נותן צבע מאוד ספציפי לסיטואציה. ואנחנו כמטפלים, מחפשים את הצבע.\ ״מה הוא חושב שאני חושב עליו?״ (מזכיר את קולי)\ כשאנחנו מבולבלים, אנחנו נשלים את זה מעצמנו. אנחנו מביאים משהו לא ברור על מנת שהאדם ישלים את התמונה מהעולם הפנימי שלו. (מבחן רורשאך).\ המטפל היא דמו גנרית והקשר איתו הם יחסים יותר מזמינים להעברה.\ העברה היא פנטזיה וציפיה שלנו מאדם מסוים.\ [העברת נגדית]- אותה העברה רק בכיוון הפוך, כלפי המטופל. בעבר העברה נגדית נחשבה כמכשול לטיפול על פי פרויד. לכל החלקים הסובייקטים הסובייטים אין מקום המטפל צריך להיות טאבולה ראסה ועליו לעבור אנליזה ארוכה מאוד על מנת לשים את השיפוטיות שלו בצד. לאורך השנים, העבה נגדית עברה שינוי ממכשול לכלי. כשאנחנו מבינים משהו על עצמנו בתוך הקשר, זה יכול לעזור לנו למטופל. לדוגמא: מטופלים הלהוטים לעזור למטופל שאף אחד לא עזר לו. תחושת ההצלה הזו, היא העברה נגדית שקשורה למטפל ולמערכת ההגנות שלו. לרצות יותר מהמטופל לעזור לו.  2. הטיפול הוא מסע ארוך בו דרוש מלווה(מטפל).\ הסימפטומים הם הגנות שאנחנו לא רוצים לשבור אותם מהר מדי. לא רק שזה לא יהיה נכון ובריא למטופל, אלא גם לא יהיה לזה ערך לטיפול.\ הטיפול קורה בחלל מעברי. דיאגרמת ואן. 2. חשיבות ה Setting הטיפולי -- מקום קבוע, זמן קבוע.\ מסגרת העבודה שלנו. גם למסגרת זו, יש משמעות מתחת לפני השטח. יציבות, ניטרליות. לכל חלק בסטינג יש משמעות.  ובעיקר הקביעות, מייצרת השלכה. המשמעות של הסטינג היא משתנה ממטופל למטופל, אך יש לה משמעות להעברה של המציאות על המרחב הטיפולי.  כל שינוי בסטינג עשוי להציף שיח עם המטופל. (מי קובע, שעה קבועה, מקום קבוע, טקס קבוע). 2. קיומה של התנגדות בטיפול.\ התנגדות של המטופל היא חלק אינהרנטי בטיפול. ניתן לראות איך הפסיכולוגיה התקדמה מחשיבה יותר מטרנליסטית  לחשיבה יותר עצמאית. אנחנו מנסים להסתיר את הדברים ש״בורחים לנו״. **המרכיבים של תיאוריות האישיות**   כל תיאוריית אישיות מורכבת מ-\"מיני תיאוריות\", שכל אחת מהן מתעסקת בנושא אחר או בשאלה אחרת הקשורות לתפקוד הפסיכולוגי.   ישנן 6 סוגיות שכל תיאוריית אישיות שלמה חייבת לבקש לפתור.   סוגיות אלה מייצגות את התיחום הקונספטואלי של תיאוריית האישיות, וחושפות את הטבע של התוכן שלה.   הדרכים בהן תאורטיקנים מתמודדים עם סוגיות אלה, מסייעות להגדיר את הפרספקטיבה הכוללת של כל תיאוריה.    **1.מבנה האישיות**  בהקשר זה נתייחס לתכונות מתמשכות יחסית, שאנשים מציגים לאורך נסיבות וזמנים משתנים.  הן מייצגות את אבני הבניין הבסיסיים של החיים הפסיכולוגיים.  אלו כמובן מבנים היפותטיים.   אחת הדוגמאות הפופולאריות ביותר למבנה אישיותי הוא **תכונה** (trait)- אימפולסיביות, כנות, רגישות.   תכונה אישיותית נשארות לאורך זמן, הן מעין מזג הגורם לנו להתנהג בצורה מסוימת בסיטואציות שונות ומגוונות.   בנוסף, ניתן לתאר באופן רחב יותר את מבנה האישיות גם דרך **type**.  הכוונה היא לקבוצת תכונות שנכנסות יחד אל תוך קטגוריות מובחנות.   בעוד שלאנשים יכולה להיות דרגה כזו או אחרת של תכונות רבות, הם יתוארו כמשתייכים לטיפוס מסוים.  למשל: קארל יונג סבר שכל אחד מבני האדם הוא או מחוצן או מופנם.  תאורטיקנים של האישיות נפרדים גם בסוג וגם במספר הרעיונות שהם מיישמים באפיון המבנה של אישיות.  חלקם מציעים מבנה מורכב ונרחב בו מרכיבים רבים נקשרים זה לזה בדרכים רבות.   למשל: מבנה האישיות של פרויד (החלוקה לאיד, אגו וסופר אגו).  אחרים מציעים מבנה פשוט בו מזוהים מספר מוגבל של מרכיבים, המקיימים פחות קשרים זה עם זה.   למשל: מבנה האישיות של קלי.    **2.מוטיבציה**  תיאוריית אישיות מגובשת חייבת להסביר- **למה אנשים עושים מה שהם עושים?**.   ההתמקדות היא באספקטים הדינמיים והמשתנים של ההתנהגות האנושית.  כמו למה אנשים בוחרים מטרות מסוימות? או, אילו מוטיבים ספציפיים מניעים ומכווינים את ההתנהגות?.  חלק מהתאורטיקנים סבורים **שתהליכים אישיותיים נובעים מהמאמצים של האינדיבידואל להפחית מתח**.   מודל זה נובע מהתיאוריה של פרויד, לפיה האינדיבידואל מחפש לשחרר את המתח שנובע מצרכיו הפיזיולוגיים וזאת ע\"י סיפוק הצרכים.   תאוריות אחרות מדגישות את **השאיפה של האינדיבידואל לשליטה על הסביבה שלו ואת החיפוש אחרי חוויות חדשות לשם ההנאה**.   תאוריות אלו מציעות שככל שהאינדיבידואל מתבגר, המאמצים שלו מוקדשים לצורך פיתוח כישורים להתמודדות יעילה יותר עם הסביבה, ופחות לצורך שחרור מתחים.  רוב התאורטיקנים בחרו באחד משני המודלים האלה, אך גם השילוב ביניהם אפשרי.    **3.התפתחות האישיות**   תיאוריית אישיות בשלמותה, צריכה להסביר את התפתחות המבנים והתהליכים שמתווים את ההתנהגות האנושית.  התפתחות אישית תתמקד: **[בשינוי] המבנים והמניעים המוטיבציוניים של האדם מהינקות, אל הבגרות ולבסוף אל הזקנה.**   ההתפתחות מושפעת מגורמים: **חיצוניים** (סביבתיים) **ופנימיים** (גנטיים).   תאורטיקנים נבדלים זה מזה, במשקל שהם מייחסים לסביבה לעומת התורשה, במשקל המיוחס לתהליכים של גדילה ושינוי לאורך החיים ובהתוויית הגורמים שאחראיים להתפתחות במהלך היום-יום.    **4.פסיכופתולוגיה**   נקודה מהותית בכל תיאוריית אישיות היא- ״**למה בני אדם מסוימים [לא] מצליחים להסתגל לדרישות החברה ולתפקד בצורה יעילה?״**  אתיולוגיה, חקר ההתנהגות האבנורמלית, היא מרכז הרכיב הזה בתיאוריית האישיות.  ישנן פרספקטיבות שונות לגבי פסיכופתולוגיה בתיאוריות האישיות.  התאוריות הפסיכואנליטיות ממקדות את שורשי ההתנהגות האבנורמלית בקונפליקטים בלתי פתירים מתקופת הילדות, שמעוררים מתח במבוגר (שלא מודע למקור המתח, מה שמעורר יותר מתח) ולבסוף מביאים לפתולוגיה.   תאוריות אחרות מתמקדות בהתנהגות האבנורמלית עצמה, בדרך בה היא נלמדה לאורך החיים ומדוע היא משתמרת.   תאוריות אחרות מניחות שההתנהגות נלמדת ומושפעת מהאינטראקציות החברתיות שאדם מקיים, וגם פסיכופתולוגיות יכולות להופיע בגלל אינטראקציות מסוימות.  **כל תאוריית אישיות חייבת להתייחס לרכיב האבנורמלי / פתולוגי.**    **5.בריאות נפשית**  בכדי לתאר את ההיבטים המגוונים של ההתנהגות האנושית, על תיאוריות האישיות לפתח קריטריונים שיסייעו לנו להגדיר **אישיות בריאה** (Healthy Personality).   כלומר, עלינו להגדיר מה ייחשב לחיים טובים, הגישות השונות מציגות מרכיבים חשובים שיסייעו לנו להבין זאת.  דואן שולץ למשל, טען שפסיכולוגים רבים מאמינים שהמחקרים על אישיות בריאה צריכים להיות במוקד העשייה המחקרית בעולם הפסיכולוגיה.   לטענתו, עלינו ללמוד **אילו גורמים משפיעים לטובה על חיינו** וכיצד נוכל לקדם אישיות בריאה.  מרבית תיאוריות האישיות מתמודדות עם סוגיה זו דרך המושג- **הרווחה הפסיכולוגית** (Psychological Well-Being).    **6.שינוי אישיותי דרך התערבות טיפולית**   משום שתיאוריות האישיות מתייחסות לגורמי הפסיכופתולוגיה, הן מתייחסות גם לדרכי הטיפול בהתנהגויות הנובעות מגורמים אלו.  אם כן, נקודה זו נוגעת **בדרכי הסיוע לאנשים בדרך לרכישת מסוגלות חדשה, להפחתת התנהגויות לא מסתגלות, ולהשגת שינויים אישיותיים חיוביים.**  תיאוריות אישיות רבות התפתחו במהלך הקשרים קליניים וטיפוליים.   לכן, ישנן גישות טיפוליות רבות המכתיבות את דרכי הסיוע לבעלי בעיות אישיותיות.   ההבדלים בין הגישות הללו קיים לא רק בשיטות הטיפול, אלא גם בהנחות היסוד של התיאורטיקנים כלפי האישיות באופן כללי.  בקצה האחד של הרצף, נמצאת **התיאוריה הפסיכו-דינמית** המעניקה חשיבות רבה **לקונפליקטים לא מודעים ולחוויות למידה מוקדמות.**   מודל הפסיכו-דינמי מכתיב התערבות טיפולית הממוקדת בסיוע למטופלים **להגיע לתובנות אודות הלא-מודע ואודות המקורות המוקדמים לקונפליקטים.**   ההתערבות הטיפולית מסייעת למטופל להבין שהקונפליקטים הללו מונעים ממנו לחיות את חייו.  בקצה השני של הרצף, נמצאת **התיאוריה ההתנהגותית**, הגורסת **שהאירועים הסביבתיים קובעים את התנהגות האדם.**  הנחת היסוד היא שאנשים מפגינים התנהגות בלתי מסגלת משום שהם מתקשים ללמוד את הכישורים הנחוצים להתמודדות עם הדרישות היומיומיות, או שהם רכשו עד כה כישורים שגויים הנשמרים לאורך זמן.   בהתאם לכך, ההתערבות הטיפולית על פי התיאוריה ההתנהגותית מסייעת למטופל **ללמוד התנהגויות חדשות, שתחלפנה את הדפוסים הבעייתיים שאפיינו אותו עד כה.**  דרך התהליך הטיפולי, השינוי האישיותי או ההתנהגותי כולל היבטים רבים:   שינוי בדימוי עצמי, שינוי בסגנונות בינאישיים, שינוי בתהליכים קוגניטיביים ובתגובות רגשיות, וכן הלאה. כאשר הטיפול מתמקד באישיותו של האדם, ניתן לצפות לשינוי משמעותי בהתנהגותו, כך שיוכל להתחיל ולפעול בדרכים אפקטיביות לתפקוד בחיי היומיום.    **קריטריונים להערכת תיאוריות אישיות**  בשביל להחליט איזו תיאוריה טובה יותר, פותחו 6 קריטריונים עיקריים שיסייעו לנו להעריך את תיאוריות האישיות באופן שיטתי.   בקהילה המדעית, יש קונצנזוס רחב על כך שתיאוריות האישיות צריכות לענות על הקריטריונים הללו בכדי לזכות בהכרה.    **1.יכולת אימות (Verifiability)**  תיאוריה מוגדרת כתיאוריה טובה במידה ומושגיה ניתנים לאימות באמצעות חוקרים אחרים.    כלומר, יש להבהיר את המושגים, את הנחות היסוד ואת ההשערות של התיאוריה **בכדי שתיבדק על ידי אנשים אחרים.**   בצורה כזו, ההשלכות האמפיריות של התיאוריות יבוצעו בצורה ברורה ולוגית באמצעות מחקרים פורמליים.  למרות זאת, קשה ליישם את קריטריון זה בפועל, משום שחוקרים רבים מתקשים לצרף תימוכין אמפיריים לעמדותיהם התיאורטיות.  אבל, אנחנו לא אומרים שלא ניתן לבדוק את כל תיאוריות האישיות, אלא רק שישנם מעט מאוד מחקרים הדנים במושגים התיאורטיים הבסיסיים של כל תיאוריה.  ועדיין, תיאוריה תוגדר כתיאוריה טובה במידה ותכלול השערות בנות-בדיקה על מערכת הקשרים הדינמית הנוגעת לתופעה הנחקרת.   תיאוריה שלא תעמוד בכלל זה, תוגדר כתיאוריה גרועה.    **2.ערך היוריסטי(Heuristic Value)**  זהו קריטריון חשוב בעיקר בעיני החוקרים האמפיריים בתחום.   קריטריון זה עוסק במידה שבה **התיאוריה מעודדת את החוקרים לבצע מחקרים נוספים בתחום.**   תיאוריות האישיות נבדלות ביניהן על סמך יכולתן לממש מטרה זו.   חלק מהתיאוריות הפרובוקטיביות ביותר (למשל: התיאוריה ההומניסטית של אריך פרום, או תיאוריית המבנה האישי של קלי) השפיעו בצורה מינימלית בלבד על עבודתם של חוקרים אחרים בפסיכולוגיה.  מצב זה נבע לרוב מכך **שהתיאורטיקן המקורי לא הצליח להגדיר באופן אופרציונלי את המושגים הבסיסיים של התיאוריה**, או שלא הצליח לשייך אותם לאיכות התנהגותית נצפית.  עם זאת, חוקרים אחרים מסוגלים להגדיל את הערך היוריסטי של התיאוריה, באמצעות תרגום של המושגים הבסיסיים שלה בצורה שתאפשר פעילות מחקרית עתידית, שתוכל להניב ממצאים מעניינים.    **3.עקביות פנימית (Internal Consistency)**  עפ״י קריטריון זה, התיאוריה צריכה **שלא יהיו בה ניגודים פנימיים.**  כלומר, **תיאוריה טובה תתייחס לתופעה הנחקרת בצורה עקבית וצפויה.**  בדומה לכך, תיאוריה טובה תגדיר השערות והנחות יסוד עקביות המתאימות זו לזו בצורה קוהרנטית.   באופן כללי, תיאוריות האישיות אכן עונות לקריטריון זה, וכאשר ניתן לזהות מקרים נדירים של חוסר עקביות, נוכל לייחס זאת לחוסר ההבנה של החוקר.   בהתחשב במערך הנחות היסוד אודות הטבע האנושי, יהיה זה אפשרי לבסס תיאוריית אישיות שמושגיה מתיישבים היטב זה עם זה.    **4.חסכנות (Parsimony)**  תיאוריה נשפטת גם לפי מספר המושגים הנדרשים לתיאור ולהסבר של התופעה הנחקרת.  עיקרון החסכנות גורס, כי **הסבר פשוט וישיר תמיד יהיה טוב יותר מהסבר מורכב**.   במילים אחרות, ככל שנשתמש בפחות מושגים ובפחות הנחות יסוד- כך יהיה יותר טוב.  בניגוד לכך, תיאוריה שיש בה מושגים ובהנחות יסוד מורכבים ומסובכים- תיחשב לתיאוריה גרועה.     **5.תפיסה כוללת (Comprehensiveness)**  קריטריון זה נוגע לתפיסה בה **תיאוריה מקיפה נוטה להיחשב לטובה יותר, בהשוואה לתיאוריה צרה ומוגבלת.**  יתרון נוסף של התיאוריה המקיפה טמון בכך שהיא **מהווה מערכת מושגית ולוגית לאינטגרציה של עובדות חדשות שנלמדו דרך תצפית או דרך ניסוי.**  בהקשר זה, יש להזכיר את הגורמים הביולוגיים, הגנטיים, הרגשיים, הקוגניטיביים, החברתיים והתרבותיים של ההתנהגות האנושית.  באותו זמן, חשוב שנדע שאין תיאוריה שעוסקת בכל ההיבטים של התפקוד האנושי.   כלומר, על החוקר להחליט האם התופעה שנחקרת בתיאוריה אחת רלוונטית גם לתיאוריה אחרת.   למרבה הצער, אין כיום מבחן מובהק שיאפשר לנו לקבוע את החשיבות היחסית של כל תיאוריה, כך שהבחירה בתיאוריה היא בחירה סובייקטיבית.    **6.חשיבות פונקציונלית (Functional Significance)**  הקריטריון האחרון להתייחסות לתיאוריה כאל תיאוריה טובה הינו החשיבות הפונקציונלית.  כלומר, **עד כמה התיאוריה מסייעת לנו להבין את ההתנהגות האנושית בחיי היומיום**.   מכאן, שהערך החשוב ביותר של תיאוריית האישיות הוא יכולתה לשפוך אור על העצמי ועל היחסים הבינאישיים של האדם.   במידה ונפיק ידע אודות התובנות האישיות והחברתיות שהציעו תיאורטיקנים שונים בתחום, נוכל להעשיר את הבנתנו אודות הטבע האנושי.     **הנחות יסוד בסיסיות על הטבע האנושי**  לכל התיאורטיקנים העוסקים בתחום יש הנחות יסוד בסיסיות בנוגע לטבע האנושי.  הנחות היסוד הללו מחולקות ל-9 קריטריונים, כאשר בכל קצה קיימת תפיסה מנוגדת לזו שנמצאת בצד השני.     **1.חופש בחירה- דטרמיניזם**   אחת השאלות הבסיסיות שהאנושות מתעסקת בה, היא האם יש לנו בכלל שליטה על מעשינו, מחשבותינו ועל רגשותינו?.   האם התחושה הסובייקטיבית של הבחירה משפיעה על קבלת ההחלטות או שמא היא נקבעת ע״י גורמים חיצוניים?   תיאורטיקנים המודרניים נבדלים ביניהם על סמך הרצף שבין חופש הבחירה לבין דטרמיניזם.  כך, למשל, רוג\'רס טען שלאדם יש חופש בחירה, משום שהוא לא נשלט רק ע״י הלא מודע שלו, אלא בעל השפעה על גורלו, הא יוצר משמעות בחייו והוא בעל תחושה של חופש סובייקטיבי.   לעומתו סקינר טען, שהתנאים הסביבתיים מכתיבים לגמרי את אופיו ואישיותו של האדם.   כאשר התיאורטיקנים סבורים שלאדם יש חופש בחירה, הם ייטו לפתח תיאוריות העוסקות באחריות אישית למעשים וביכולת לשנות את ההשפעות הסביבתיות על התנהגותם.   לעומת זאת, במידה והם מאמינים שההתנהגות נקבעת בצורה דטרמיניסטית- הם יפתחו תיאוריות שיראו שההתנהגות האנושית נקבעת ע״י גורמים חיצוניים כמו: מוטיבציות לא מודעות, חיזוקים חיצוניים, חוויות עבר, גורמים גנטיים, השפעות תרבותיות וכו׳.    **2.רציונליות- אי רציונליות**   האם המידה שבה האדם יכול לתת הסברים למעשיו משפיעה על התנהגותו בחיי היום יום.   השאלה היא: האם בני האדם הינם יצורים רציונליים המכוונים את התנהגותם על בסיס הגיוני, או שמא הם מונעים בעיקר על סמך כוחות אי רציונליים?   אין כיום התיאורטיקנים הדוגלים באחד משני הקטבים הקיצוניים אולי עדיין ניתן להבחין בין התיאורית השונות על סמך טיעונים מרכזיים בהן.   למשל פרויד טען, שהאדם אינו מודע למרבית מהפעילות המנטלית שלו.   הוא טען, שהדימוי העצמי המנופח שלנו אינו מאפשר לנו להיות מודעים לכך שאנחנו כלל לא שולטים על פעילותינו המנטלית.   לכן השאלה הנשאלת היא: האם אנחנו מסוגלים לשלוט על תפקודינו ההתנהגותי, או שמא אנחנו נשלטים ע״י כוחות אי רציונליים עמוקים שאני אפילו לא יודעים על קיומם?.     **3.הוליזם- אלמנטליזם**   לפי הנחת **ההוליזם**- הטבע האנושי מוביל לכך **שהתנהגות תוסבר** רק באמצעות חקר בני האדם **כישות אינטגרטיבית.**   לעומת זאת, העמדה **האלמנטליסטית** תגיד- כי הטבע האנושי (וההתנהגות הנובעת ממנו), מוסברים רק באמצעות בדיקת ההיבט הספציפי והבסיסי של ההתנהגות, באופן נפרד מהתנהגויות אחרות.   כלומר, **האם כדאי לחקור את בני האדם שישות מוכללת, או שמוטב לחקור כל אחת מתכונותיהם באופן נפרד?**.   בגישה ההוליסטית גורסת שניתן להבין בני אדם אך ורק באמצעות חקירתם כישות מוכללת.   במידה ונבדוק רק את האלמנטים הבודדים, לא נוכל ללמוד על המכלול השלם.   ההוליסטים טוענים שהשלם תמיד גדול מסך כל חלקיו.  לעומתם, האלמנטליסטים טוענים שיש לבצע הבנה שיטתית של ההתנהגות האנושית רק באמצעות פירוק האישיות לגורמים.   הם מאמינים שההגדרות של ההוליסטים הן הגדרות מעורפלות ולא ברורות, שמקשות על ניתוח לוגי ברור.   לדעתם, האלמנטליזם הוא שיטה מדעית אמיתית המתבססת על מושגים ספציפיים ומדויקים, שניתן לבדוק אותם בצורה אמפירית.     **4.תורשה- סביבה**  האם האישיות מהווה תוצאה של הגורמים הגנטיים, או של הגורמים הסביבתיים?   לפי הגישה התורשתית בפסיכולוגיה, להרכב הביולוגי של האדם יש השפעה רבה מאוד על מאפייני אישיותו, גם פרויד טען שהאיד נקבע על בסיס ביולוגי.   הגישה הסביבתית מתבססת על תפיסותיו של ווסטון על התהליכים הבסיסיים של ההתניה או הלמידה, שכן אלו משפיעים על ההתנהגות האנושית ומעצבים אותה.   תהליך הלמידה נתפס כתהליך פסיכולוגי בסיס שבמהלכו הסביבה משפיעה על התנהגות האדם.   חשוב לציין שכמעט כל הפסיכולוגים בני זממנו מאמצים **גישה אינטראקציונית.**   למעשה, מרביתם סבורים שההתנהגות האנושית נובעת מאינטראקציה בין התורשה לבין הסביבה- הגורם התורשתי נוטה להתפתח (או לא להתפתח) תחת תנאים סביבתיים מסוימים.     **5.גמישות-קביעות**   האם אישיותו הבסיסית של האדם מסוגלת להשתנות עם הזמן?, האם השינוי הבסיסי מהווה מרכיב הכרחי בהתפתחות האישיות?, האם שינויים שטחיים מסוגלים להביא גם כן להתפתחות האישיות?.  הנחת הגמישות-קביעות עוסקת בהיקף השינוי שעל האדם לעבור בכדי לעצב את אישיותו.  יש להכיר בכך שגם תיאורטיקנים המשתייכים לאותה אסכולה, החזיקו בדעות שונות לגבי הרצף שבין הגמישות לבין הקביעות.   כך, למשל, פרויד ואריקסון-שהשתייכו שניהם למסורת הפסיכו-דינמית- לא הסכימו ביניהם על סוגיית הגמישות-קביעות.  **פסיכולוגים הדוגלים בגמישותה** של האישיות ישלבו תפיסה זו בתיאוריה שלהם בדרכים הבאות:   - בפיתוח שלבי התפתחות המדגישים את מסלול החיים.   - בהתמקדות בכוחות המובילים לשינוי התנהגותי.  - בתיאור המושגים המסבירים מדוע האנשים מסוגלים להתגבר על עברם.  - בדגש על צמיחה אישית.  לעומתם, **פסיכולוגים הדוגלים בקביעותה** של האישיות טוענים **שישנם מבנים אישיותיים בסיסיים המשפיעים על ההתנהגות האנושית במשך החיים.**   הפסיכולוגים הללו ידגישו את הרלוונטיות של המבנים הללו ויסבירו שהם **אינם נוטים להשתנות במהלך החיים.**    **6.סובייקטיביות- אובייקטיביות**   האם בני האדם **חיים בעולם סובייקטיבי של חוויות המשפיעות על התנהגותם?,** או שמא **התנהגותם מושפעת בעיקר מגורמים חיצוניים אובייקטיביים?**  החוקרים נבדלים ביניהם על סמך התפיסות לגבי ההבדלים המשתקפים בתיאוריות שהם מפתחים.   למעשה, אחד מההבדלים הבולטים בהקשר זה, מתייחס לבסיס הפילוסופי של הפער החד שבין הביהביוריזם לבין הפנומנולוגיה בפסיכולוגיה המודרנית.   רוג\'רס, שדגל בפנומנולוגיה, טען שעולמו הפנימי של האדם משפיע בצורה המובהקת ביותר על התנהגותו.   בעיניו, **ההתנהגות האנושית נובעת בעיקר ממקורות סובייקטיביים**, ושלא ניתן להבין את ההתנהגות ללא התייחסות לאותם מקורות.  לעומתו, סקינר דגל בביהביוריזם, וטען שמטרת הניתוח המדעי היא להסביר **כיצד התנהגותו של האדם קשורה לתנאים הסביבתיים שבהם האדם חי.**   בעיניו ,ההתנהגות האנושית מהווה תוצאה של גורמים אובייקטיביים חיצוניים המשפיעים על האדם.   לדעתו, יש להתמקד אך ורק בקשר שבין גורמים אלו לבין ההתנהגות האנושית.    **7.פרואקטיביות-ריאקטיביות**  סוגיית הפרואקטיביות-ריאקטיביות עוסקת בצורה ישירה במוקד הסיבתיות.   כלומר, נשאל- מהם הגורמים האמיתיים של ההתנהגויות האנושיות? האם אנשים מתנהגים בצורה מסוימת בשל גורמים פנימיים, או שמא ההתנהגות מהווה סדרת תגובות לגירוי חיצוני?.  **הגישה הפרואקטיבית** גורסת כי ההתנהגויות מתרחשות על בסיס תוך-אישי, שכן **בני** **האדם פועלים ולא מופעלים.**   החוקרים הדוגלים בגישה זו מאמינים **שגורמי ההתנהגות נקבעים על ידי האדם עצמו**.  כך, למשל, מאסלו טען שהאדם משפיע על עתידו ועל ההווה שלו.  לעומת זאת, **הגישה הריאקטיבית** טוענת כי **ההתנהגות מתרחשת כתגובה לגירוי חיצונ**י.   **בני האדם אינם מחליטים מתי לפעול, אלא רק מגיבים לכוחות חיצוניים.**   הגורמים האמיתיים של ההתנהגות קיימים מחוץ לאדם עצמו.   סקינר, האמין בגישה הריאקטיבית.    **8.הומאוסטזיס-הטרוסטזיס**  המימד הזה עוסק בעיקר **במוטיבציה האנושית**.  האם בני האדם מונעים בעיקר מהצורך **להפחית מתחים ולשמור על מצב פנימי של שיווי משקל?** (**הומאוסטזיס**),  או שמא המוטיבציה העיקרית שלהם **מכוונת לצמיחה, לחיפוש גירויים, או למימוש עצמ**י? (**הטרוסטזיס**).  ג\'ון דולארד וניל מילר הציגו את טיעון ההומאוסטזיס.  לתפיסתם ,מאפייני האישיות של האדם נרכשים דרך למידה הקשורה לקשר כלשהו בין הגורמים המניעים (למשל: רעב) ולבין החיזוק (למשל: מזון).  לפי התיאוריה, החיזוק מפחית את עוצמתו של הגירוי שהוביל להנעה.   אם כן, **אנשים מפתחים אישיות מסוימת על סמך המאפיינים שרכשו עד כה סביב מצבי האיזון הפנימיים שלהם.**   ללא הומאוסטזיס, האישיות של האדם לא תתפתח.   באותו זמן מאסלו ורוג\'רס,  צידדו בעמדת ההטרוסטזיס ופיתחו תיאוריות העוסקות במוטיבציה אנושית.   השניים טענו **שההתנהגות האנושית מונעת בשל הצורך הבסיסי של האדם להתפתח ולממש את עצמו.**   האדם לא חי רק כדי להפחית מתחים ולחצים, אלא גם בכדי לחפש גירויים חדשים ולממש את עצמו.    **9.יכולת הבנה- חוסר יכולת הבנה**   וויליאם ג\'יימס טען: \"שהמדע הוא טיפה, הבורות שלנו היא ים שלם\".   אם כן, השאלה המרכזית בסוגיה זו היא- **האם הטבע האנושי ניתן לתיאור במושגים מדעיים, או שמא לא ניתן לתאר חלקים גדולים ממנו באמצעות המדע?**.  ברור למדי שהמדענים כיום אינם יודעים הכל על בני האדם, השאלה היא האם הם יידעו אי פעם.   תיאורטיקנים נבדלים ביניהם על סמך הסוגייה הזו.   במידה מסוימת, ההבדלים הללו קשורים לעמדותיהם סביב הנחות היסוד האחרות שכבר דנו בהן לפני כן.   כלומר, חוקר שנוטה **לדטרמיניזם ולאובייקטיביות**← יאמין **שניתן יהיה ללמוד על הטבע האנושי במלואו**.   ג\'ון ב\' ווטסון מייצג את הקוטב שטוען שניתן ללמוד על הטבע האנושי דרך כלים מדעיים.  ווטסון היה משוכנע שבאמצעות תצפית שיטתית ניתן יהיה ללמוד על העקרונות המהווים את הבסיס להתנהגות האנושית.   לעומתם, רוג\'רס טען שלא ניתן ללמוד על עולמו הפנימי של האדם, ובוודאי שלא ניתן ללמוד על עולמם הפנימי של כל בני האדם.  **זרם הפסיכואנליזה** כיוון שפרויד הוא מייסד ואבי הפסיכואנליזה  הרקע לחשיבה הפסיכואנליטית והרקע לתיאורייה של פרוייד בנושא שזורים אחד בשני.\ \ *\"כשאנחנו באים להציע לחולה טיפול רפואי אנו רגילים להמעיט בפניו את הקשיים ולהבטיחו נאמנה בהצלחת הטיפול,..כך אנו מגדילים את סיכויי ההצלחה. אך כשאנו באים לטפל בחולי הניורוזה הרי משווים לנגדו את קשיי השיטה, משך זמנה העמל והקורבנות שהיא תובעת. ואין בידינו להבטיח הצלחה\"* \* * *\"אל תתרעמו עלי שבתחילה אנהג גם בכם כחולי ניורוזה, בעצם עצתי לכם שלא תבואו בשנית לשמוע את דברי. אוכיח לכם שכל מגמת שכלתכם עד כה וכל הרגלי מחשבתכם עד כה אי אפשר שלא יעשוכם מתנגדים לפסיכואנליזה, וכמה תהיו צריכים לכיבוש היצר, כדי שתתגברו על התנהגות אינסטינקטיבית זו. ולא זו בלבד , אלא גם אם ימצא בכם מי שלא יסתפק בהכרות חטופה עם הפסיכואנליזה וירצה לבוא להיקשרות עמה, אמליץ לו למשוך ידיו ממנה ואזהיר אותו בפרוש אימוצה יהרוס במו ידיו את סיכוייו להצליח באוניברסיטה וגם לאחר מכן כאשר יעסוק ברפואה, יהיה שרוי בחברה הנותנת בו עין חשדנית ושוטמת, ומשלחת בו את כל הרוחות הרעות המקננים בה. \" (פרויד, 1916)* הציטוט הנ״ל מביע את ההשפעה הנפשית להתליך הטיפול. אנחנו משקיעים את המיטב משאבנו בניסיון לערער את האיזון שנוצר במהלך החיים שלנו. אנחנו חיים כדי לשמור את האיזון שיצרנו. האיזון יכול להיות מוצלח יותר ויכול להיות מוצלח פחות. אנחנו באופן מודע מנסים לערער על האיזון באופן מודע על מנת לייצר איזון חדש וזה מצריך הרבה על מנת לשמור על האינסטינקטים ההגנות.\ \ **[פסיכואנליזה כמדע]**\ \ פסיכואנליזה כמדע, התפתח בתקופה של חילון והשכלה. תקופה של חקר האמת ופירוק המבנים המוכרים, בשדה זה צמחה הפסיכואנליזה. פרויד ראה את עצמו כחוקר הרבה יותר ממה שראה את עצמו כמטפל והתייחסותו לנפש הוא מכיר בה כמדע והוא ניסה לכונן את הפסיכולוגיה כמדע ממשי.\ הוא התייחס לנפש כמעין שעון, אנחנו יכולים לראות את המחוגים את החלונית הקטנה של המגנון אך את רוב השעון, אנחנו לא רואים את המנגנון. שען טוב, יודע להצביע היכן הבעיה במגנון הלא נצפה. אני אוכל ללמוד על הנפש רק שיש בעיה, פתולויגה ומה שאפשר לו להעמיק במחקר שלו היא המפגש עם הפתולוגיות ועל כן פרויד אינו מתעסק באישיות הבריאה.  לפני פרסום מחקריו של פרויד העיסוק בנפש לא נחשב למדעי, לפחות לא בהגדרה הנוקשה של מדע, והוא ניסה לכונן פסיכולוגיה כמדע ממשי. משנת 1933 תיאר פרויד את מטרות הפסיכואנליזה כדלקמן: *\"השכל והנפש הם אובייקטים לחקירה מדעית, בדיוק כפי שכל הדברים הבלתי אנושיים הם אובייקטים לחקירה כזו\". * פרויד כמי שלמד רפואה, ובא מן העולם המדעי, ניגש פרויד אל הנפש כשם שניגש הביולוג אל התא, החיה או החומר אותו הוא חוקר. לגורם זה ישנן כמה משמעויות חשובות להבנת תורתו של פרויד: *שלושה גילויים במהלך ההיסטוריה הצליח  לערער את אושיות התרבות האנושית: **הראשון -- קופרניקוס**, שהוכיח כי כדור הארץ אינו מרכז הבריאה, אלא אחד מאלפי כוכבי הלכת החגים סביב השמש.  **השני --דרווין**, שהראה כי בני-האדם אינם מין מיוחד ומיוחס, אלא עוד אחד מאותם יצורים ששרדו לאורך השנים  על כדור הארץ:  **והשלישי --פרויד**, שהדגיש כי אין לנו שליטה אפילו על עולמנו הנפשי, אלא אנו מונעים מכוח תהליכים לא-הכרתיים חזקים, שאין אנו מודעים להם\" Ewen,1988, p. 19    * פרויד התייחס לאדם חיה מתורבתת, כל הדחפים והאינסטינקטים הם עדיין קיימים אצלנו פחות או יותר באותה עוצמה. יצר החיים (מין מזון) ויצר המוות (תוקפונות והישרדות). שני אלו משלימים אחד את השני, היצרים המנחים את האינסטינקטים האלו פועלים על היום. עם זאת, אנחנו מתורבתים ובין שני העולמות האלה יש התנגדות. אנחנו לא יכולים לבטא את היצרים האלה ועדיים לקיים את החברה שהתפתחה.  אנחנו קונפליקט ממשי בין מימוש הדחפים לבין הוויסות. יש את הדברים הברורים ויש את הדברים שאנחנו הפנימו ואם אנחנו ניתן עליהם ביטוי אנחנו נענש על זה.  **זיגמונד פרויד**   **[רקע]** זיגמונד פרויד נולד בשנת 1856 במורביה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1881 השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה, לאחר שלמד תחת ברוקה, ובשנת 1882 החל להתמקד בפיתוח קריירה שתאפשר לו לפרנס משפחה, לאחר שפגש את אשתו לעתיד. בשנת 1885 זכה במלגה שאפשרה לו לנסוע לפריז וללמוד אצל שארקו, שם נחשף לשימוש בהיפנוזה בטיפול בהפרעות נפשיות. בשנת 1895 פרסם יחד עם יוזף ברויר את הספר״Studies on Hysteria״, שנחשב לאבן דרך בפיתוח תיאוריית הפסיכואנליזה. בשנת 1900 פרסם את ספרו המפורסם ״פשר החלומות״, שבו הציג את יסודות התיאוריה הפסיכואנליטית. בשנת 1902 החל לכנס בווינה את \"אגודת ימי רביעי\", מפגשים שהפכו לבסיס להתפתחות הפסיכואנליזה.   בשנת 1905 פרסם את ״Three Essays on Sexuality״, חיבור מרכזי על מיניות האדם, ובשנת 1910 הרצאותיו כבר פורסמו ברחבי העולם, במקביל להקמת האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית (IPA). בשנת 1930 זכה בפרס גתה לספרות על תרומתו האינטלקטואלית והספרותית. בשנת 1935 הוכר כחבר כבוד באגודה הבריטית המלכותית של הרפואה. בשנת 1938, בעקבות פלישת הנאצים לווינה, נמלט לאנגליה, ובשנת 1939 הלך לעולמו בביתו בלונדון, כשהוא מותיר אחריו מורשת אדירה בפסיכואנליזה ובמדעי האדם. **[שארקו, היפנוזה ופרויד ]** פרויד התעניין מאוד בשיטת **ההיפנוזה**, שהייתה פופולרית בתקופתו ככלי טיפולי. ההיפנוזה קסמה לו משום שהיא אפשרה, לדבריו, גישה ישירה לתכנים לא מודעים. כאשר האדם נמצא במצב היפנוטי, מנגנוני ההגנה שלו נחלשים, מה שמאפשר לתכנים הלא מודעים לצוף אל פני השטח. פרויד זיהה כי תכנים לא מודעים---כמו רצונות, דחפים ופנטזיות---שואפים כל הזמן לצאת מהלא מודע. עם זאת, תפקיד מנגנוני ההגנה הוא לשמור על התכנים הללו מוסתרים, בין אם באמצעות **הדחקה** (השארת התכנים בלא מודע) או באמצעות עיוות המציאות בדרכים אחרות.  כלומר אני מודע לנזק אך מבטל את המשמעות שלו. בתחילת דרכו הטיפולית, פרויד השתמש בהיפנוזה כדי לעורר תכנים לא מודעים. הוא ראה בכך דרך אפקטיבית להעלות חומרים מהלא מודע אל המודע, מה שיכול היה לספק הקלה או לסייע בשינוי מנגנוני ההגנה של המטופל. עם זאת, פרויד הבחין בבעיה מרכזית: כאשר המטופלים יצאו מהמצב ההיפנוטי, ההגנות שלהם חזרו לפעול, ולעיתים קרובות הם לא זכרו את התכנים שעלו במהלך ההיפנוזה. **פרויד הבין שמטרת הטיפול אינה לבטל את ההגנות, אלא לעבוד עם התכנים הלא מודעים תוך שמירה על מודעות המטופל**. לכן, הוא זנח את השימוש בהיפנוזה כמכשיר טיפולי עיקרי, מתוך ההבנה כי היא לא מובילה לשינוי מתמשך.   בהמשך פיתח פרויד את שיטת **האסוציאציות החופשיות**, שבה המטופל מתבקש לומר כל שעולה על דעתו, בלי סינון. שיטה זו אפשרה גישה לא מודעת מבלי לעקוף את מנגנוני ההגנה בצורה מאולצת, וכך נוצרה עבודה מודעת ומשמעותית יותר בטיפול.   כיום, היפנוזה עדיין בשימוש בתחומים רפואיים, למשל בטיפולי שיניים לשיכוך כאבים. עם זאת, יש בה גם פוטנציאל לסטייה, שכן ניתן להשפיע על אדם במצב היפנוטי ולהוביל אותו לתכנים או חוויות שהמטפל מכוון אליו. אפילו פעולה פשוטה כמו לבקש ממישהו לדמיין \"ארוחת בוקר אידיאלית\" יכולה להשפיע על החוויה שלו, ובאמצעות ההיפנוזה ניתן להעצים את האפקט הזה בצורה חזקה יותר. **[עבודתו עם אנה O וברויר]** עבודתו של פרויד עם ברויר הובילה להתפתחות הפסיכואנליזה, בין היתר דרך הטיפול הידוע כברטה פפנהיים, שנודעה בשם הבדוי \"אנה O\". ברטה סבלה ממה שכונה אז **\"היסטריה נשית\"**, אבחנה שהתייחסה לסימפטומים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים ללא מקור רפואי ברור (מה שמכונה כיום הפרעות פסיכוסומטיות או קונברסיה). בין תסמיניה היו מצבי רוח סוערים, כאבי ראש, שיתוק חלקי, קשיים בדיבור וצריכת נוזלים רק דרך פירות. ניסיונות הטיפול הקונבנציונליים לא הובילו לשיפור, אך במהלך השיחות עם ברויר, שבהן ברטה פרקה מחשבות באופן חופשי, הסימפטומים החלו להשתפר.   ברויר ופרויד הבינו את הערך התרפויטי של תהליך זה, אותו כינתה ברטה \"ניקוי ארובות\". תחילה, הפריקה עצמה הביאה לשיפור, אך בהמשך הבינו כי העיבוד של תכנים לא מודעים במהלך השיחות היה מרכזי לתהליך הריפוי. אחד המאפיינים המרכזיים של שיטת הטיפול שהתפתחה הוא **הדיבור האסוציאטיבי** -- שיח חופשי וללא הנחיה, שאפשר לתכנים לא מודעים לצוף אל פני השטח ולהוביל להקלה בסימפטומים.   במהלך הטיפול התפתחה אצל ברטה **\"העברה ארוטית\"**, תהליך שבו דחפים ותכנים לא מודעים מושלכים על המטפל. היא אף הזתה שהיא בהריון מברויר, דבר שהוביל אותו לסיים את הטיפול בה. לאחר מכן, פרויד לקח את הטיפול על עצמו וסייע לה להשתקם ולנהל אורח חיים פעיל.  פרויד המשיך לפתח את שיטת הפסיכואנליזה, והספה המפורסמת בקליניקה שלו הייתה חלק מהסטינג הטיפולי, שנועד לנתק את המטופל מהמטפל כדי להעצים את חוסר הוודאות ולאפשר השלכה חופשית של תכנים לא מודעים. עיצוב החדר, ישיבתו של המטפל מאחורי המטופל והדגש על ניטרליות היו חלק מרכזי בתפיסתו של פרויד, ששאף ליצור סביבה שמזמינה את המטופל להתחבר לעצמו ולעולמו הפנימי. הבחירה בכל הפריטים בחדר היוו משמעות, ניסיון להכתיב אווירה מסוימת (תמונות של מלאכים ושדים). לכל מטפל יש בחירה בין אם מודעת ובין אם לא מודעת לנהל את הסטינג שלו, ויש לזה משמעות. אחת המשמעויות בסטינג היא של בחירה אישית, כמה אני רוצה בתור מטפל להיות חשוף, כל מטפל מחליט על הדרך שלו ועיצוב הקליניקה הוא חלק מביטוי עצמי של המטפל ובידיו להחליט האם הוא רוצה לספר על עצמו דרך זה. מטרה נוספת הייתה לגרום לקול של המטפל להיכנס לראשו של המטופל כמעט כאילו היה זה הקול שלו עצמו (של המטופל).  סטינג זה אף הדגיש את חשיבות **סובלימציה** -- עידון הדחפים המאיימים כך שיתבטאו בצורה מקובלת חברתית שיתרמו לצמיחה נפשית. **[המודל הטופוגרפי\ \ ]** התיאוריה של פרויד מורכבת מכל מיני מודולים בלתי תלויים אחד בשני אך רוב התיאוריה שלו היא תיאוריה הוליסטית. על אף שהוא מחלק את הנפש למבנים שונים, יש להתייחס לתמונה המלאה הסיפור המלא של האדם. לא ניתן להבין מושג אחד מבלי להבין מושג אחר.\ מדוע מודל טופוגרפי: פרויד מתייחס לקריאת הנפש כמו קריאת מפה טופוגרפית, יש חלקים בנפש יותר גלויים ויש יותר סמויים. הנפש מחולקת ל 3 רמות של מודעות. **[פרויד יוצר מודל ראשוני של נפש האדם המחולקת ל-3 רמות מודעות : ]** **Conscious Level המודע**\ \ מחשבות, תפיסות, רגשות וזיכרונות הנמצאים במוקד הקשב של האדם ברגע נתון מהווים את רמת המודע של הנפש. מדובר במידע שניתן לשלוף בקלות ולהשתמש בו באופן מיידי, בין אם כדי לקבל החלטה, לתקשר, או לבצע פעולה מסוימת. תהליכי החשיבה ברמה זו מכונים **תהליכים שניוניים**, והם מאופיינים במספר תכונות מרכזיות. ראשית, תהליכים אלה הם **לוגיים ורציונליים,** ומבוססים על עקרונות חשיבה מסודרת וברורה. בנוסף, הם ניתנים **לביטוי מילולי**, כלומר, האדם יכול להסביר או לתאר את תוכן מחשבותיו במילים. תהליכים מודעים אלה גם מאופיינים ביכולת **לדחות סיפוקים**, מתוך הבנה שדחיית הרצון המיידי עשויה לשרת תוצאה ארוכת טווח או רציונלית יותר. לבסוף, הם יוצרים תיאום בין צורכי המציאות לבין הרצונות הפנימיים, מתוך שאיפה לאזן בין הדחפים הטבעיים לבין מה שמצופה או נדרש מהאדם בסביבתו. **רמת המודע מהווה חלק מרכזי בהתנהלות היומיומית של האדם ומאפשרת לו לתפקד בצורה מותאמת למציאות הסובבת אותו.\ **idiosyncratic unique to an individual - מצב בו המטופל שיושב מולנו, הגיע לדבר על נושא שלא ברור איך הוא הגיע אליו. *\"הציוויליזציה החלה בפעם הראשונה שאדם כועס זרק מילה במקום אבן\" (ז. פרויד).* ** Preconscious Level - הסמוך למודע\ **\ רמת הסמוך למודע (Preconscious level) מתארת תכנים שאינם נמצאים במודעות ברגע נתון, אך נגישים בקלות יחסית לשליפה. מדובר במידע שאינו נמצא במוקד הקשב של האדם כעת, אך אינו מודחק או מאיים, ולכן ניתן להעלותו למודעות בצורה פשוטה כאשר מתעורר צורך בכך. רמה זו כוללת תכנים כגון **זיכרונות שאינם רלוונטיים כרגע** או **ידע מאוחסן**, כמו שמות של אנשים מוכרים, חוויות מן העבר, או פרטי מידע לימודי שאינם בשימוש פעיל.   הרמה הסמוכה למודע משמשת כמעין גשר בין המודע לתת-מודע, ומאפשרת גישה מהירה לתכנים שהיו בעבר במודעות אך אינם נמצאים כעת במוקד הקשב, או לכאלה שנשמרו בזיכרון ממתינים לשעת הצורך. רמה זו חיונית לניהול מידע יעיל, שכן היא מאפשרת לנו להתמקד בתכנים הרלוונטיים בזמן אמת, תוך שמירה על נגישות למידע שאינו נדרש באופן מיידי. רמת המודעות הזו עובדת באופן דומה לPriming.  *המודל הדינמי של פרויד הוא אחד המודלים הראשונים שניסו להסביר את מבנה ותפקוד הנפש. לפי המודל, אנו נולדים עם כמות מסוימת של אנרגיה נפשית שאינה נעלמת, והיא משמשת אותנו לאורך החיים. במהלך החיים, אנרגיה זו מתעוררת בתגובה לדחפים שונים, וכאשר דחף מתעורר, הוא יוצר מתח פנימי המחייב אותנו לפרוק את האנרגיה כדי להגיע לאיזון.  * *בבסיסו של המודל נמצא ה\"איד\" -- המבנה המולד הראשון שמכיל את כל הדחפים החייתיים והצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים שלנו, בדומה למנגנונים הקיימים ביונקים אחרים. כאשר מתעורר צורך פיזיולוגי, ה\"איד\" פועל באמצעות שני תהליכים מרכזיים:* 1. *** תגובה רפלקסיבית - התהליך הראשוני** -- זהו תהליך רפלקסיבי שמטרתו להשקיע אנרגיה כדי לממש את הדחף ולספק את הצורך, תהליך המכונה **\"קתקסיס**\". לדוגמה, תינוק רעב עשוי לנסות למצוץ באופן רפלקסיבי. אולם, כאשר הרפלקס אינו מספיק לשחרור הדחף, נדרש תהליך נוסף.\ \ * 2. ***אינסטינקט - התהליך השניוני** -- בתהליך זה נכנסת לפעולה חשיבה מנטלית או עיבוד פנימי. הוא עשוי לכלול עיכוב הדחף או שימוש בדימויים מנטליים כדי לספק אותו באופן חלקי. לדוגמה, אם לא ניתן לאכול, האדם עשוי לדמיין אוכל, כאשר בתחילה מדובר באובייקט בסיסי (למשל פטמה), ובהמשך בדימויים מורכבים יותר (כמו השד, ולאורך החיים -- דמות האם השלמה). כך מתבצע מעבר הדרגתי בין אובייקטים שונים המספקים את הצורך.\ אינסטינקט הוא משהו שיש לו פנטזיה / משאלה שכוללת אובייקט שיספק לי את הדחף או את הצורך.* *פרויד טוען שכל פעולה אנושית היא תוצאה של אינסטינקט המבקש להתממש. האינסטינקט כולל כמה רכיבים: אובייקט (שמממש את הצורך), דחף או צורך ראשוני, מטרה (שבאה לידי ביטוי בסיפוק הצורך), וכמות האנרגיה המשקפת את עוצמתו של הדחף.  * *הקונפליקט המרכזי במודל הדינמי נובע מהדינמיקה שבין השקעת האנרגיה במימוש הדחף לבין הדחקת הדחף. בהסתכלות פסיכואנליטית, נשאלות השאלות: מהו הצורך שמבקש לבוא לידי סיפוק? ומהו האובייקט שמאפשר את מימושו?\ \ הדינמיקה בין השקעת האנרגיה למימוש לבין הדחקה שלהם, זה מקור הקונפליקט. * *כמו שתמיד יהיה קונפליקט, תמיד יהיה פתרון.\ השאלה כמה אדפטיבי יהיה הפתרון. * *לדוגמה: יש לנו מבחן ואנחנו רוצים להצליח בו  ננסה להבין מה ההצלחה במבחן מסמלת עבורנו במישור סימבולי ולא רק כי ההצלחה היא חשובה במציאות. ואז נראה מה אנחנו עושים כדי להשיג את זה? ומה מפריע לי להיות מושקעת (אנטיקטקסיס) בלמידה טובה? האם אני מפחדת? האם אני מרגישה חוסר ביטחון? האם אני לומדת יותר מידי ומקריבה תחומים אחרים.* *כל פעולה אנושית היא תוצאה של איזשהו אינסטינק שמנסה לבוא לידי מימוש למעשה הקונפליקט הוא בין הקטקסיס ל-אנטיקטקסיס.* ***אנטיקתקסיס** - לא מאפשר לי להשקיע אנרגיה בצורה טובה להתמודד. ללכת לישון בתקופה. הימנעות או התמודדות לא נכונה.  גם ביטוים התנהגותיים וגם ביטויים פיזיולוגים (שינה, כאבי בטן, פתולוגיות)\ * **קטקסיס**- מידת המושקעות שלי באובייקט מסוים. *טראומה יכולה להיות גם מקורה בחוסר משמעות. * *** Unconscious Level הלא מודע *** *\ \"יש בנפש תהליכים ומטרות שהאדם לא יודע עליהם כלום, לא ידע עליהם כלום הרבה זמן, ויתכן ולא ידע עליהם לעולם\"*   הלא מודע הוא מעין אישיות שונה ממני לגמרי אך היא בסופו של דבר, אני.\ פרויד האמין כי רוב חיי הנפש מתרחשים ב**לא מודע**, שהוא החלק העיקרי של האישיות מהווה כ-90% ממנה. משמעות הדבר היא שרוב האנרגיה הנפשית אינה מוקדשת לתהליכי חשיבה רציונליים, אלא לעולם הקונפליקטים, הפנטזיות והניסיונות להסתירם. הלא מודע מכיל זיכרונות, רגשות, פנטזיות ופחדים שאינם נגישים למודעות. חלק מתכנים אלו היו בעבר במודע, אך נדחקו ממנו, בעוד שאחרים מעולם לא היו מודעים. **תהליכי \"החשיבה\" הלא מודעים**, המכונים **תהליכים ראשוניים**, מאופיינים בכמה תכונות ייחודיות. תהליכים חסרי סדר והגיון ולא מתבססים על שום חוקיות לעומת התהליכים המתרחשים במודע. בשלבים מוקדמים בחיים, התהלכים הראושנים האלה באים לידי ביטוי ברפלקסים. כשהרפלקס לא עוזר לי לספק את הדחף אז מתחיל תהליך ראשוני של בניית אינסטינקט או משאלה. הנפש בונה משאלה כוללת את המקור שלה, המורכבות של האובייקטים האלה הופך את החוויה למורכבת יותר. הפטמה מחוברת לשד שמחוברת לאישרה. האוביקיטים עוברים התמרות והעתקות ובל ההתנהגות אנושית אנחנו נחפש מששאלה שתבוא לידי סיפוק. האובייקט, מה הוא מייצג מה הוא מספק ואיך הוא מספק.  - **היעדר חשיבה לוגית**: תהליכים אלה יכולים לכלול סתירות פנימיות ורגשות מנוגדים המתקיימים זה לצד זה. - **אי-ציות לחוקי המציאות**: הלא מודע מתעלם ממושגים של זמן, מרחב או חוקי הפיזיקה. - **פרימיטיביות וראשוניות**: החשיבה הלא מודעת דומה במובנים רבים לחשיבה ינקותית, לא מפותחת, המבוססת על דחפים בסיסיים. - **צורך בסיפוק מיידי**: הלא מודע מונע על ידי עקרון העונג, המחפש פריקה מיידית לדחפים, ללא התחשבות במציאות או בתוצאות. תהליכי החשיבה הלא מודעים הם הבסיס לפנטזיות ולחלומות, ומלמדים על הקונפליקטים הדחפים הפנימיים המשפיעים על ההתנהגות של האדם, גם כאשר הוא אינו מודע להם.\ אני יכול להרגיש שני דברים מנוגדים זו זמנית. (אני יכול לשנוא את עצמי ולאהוב את עצמי באותה נשימה) ניתן להדגים את פעילות הלא מודע ע״י התבוננות בתמונה. איזו דמות ראיתי בתמונה הבאה קודם ואיזה עיבוד אני עושה לתמונה בהתאם לזה.  **השלבים הפסיכוסקסואליים:** ·   התפתחות האישיות שלנו לפי פרויד מתבצעת לפי שלבים פסיכוסקסואליים **ולכל שלב יש איזשהו דחף בסיסי** שצריך לבוא לידי **סיפוק** ויש **אזור ארוגני** בגוף שאמור לספק אותו. ·   בכל שלב יהיה גם טמון איזשהו **קונפליקט מסוים**- כי אנחנו **חיות תרבותיות** ואנחנו חיים בעןלם שאנחנו לא יכולים לבטא את הדחפים שלנו בצורה מלאה. ·   המידה שבה אני אגיע לפיתרון אדפטיבי שאני אקח מכאן והלאה להמשך החיים תלוי **במידה שבה הדחף והקונפליקט סופק**- חשוב לא יותר מידי ולא פחות מידי. ·   לכל שלב יש **מטרה**. 1\. **השלב האוראלי-** לתינוק אין הבנה שיש נפרדות בינו לבין מישהו אחר, בינו לבין אימו, יש סימבוזיה מוחלטת, תחושת אחדות. עם הזמן ועם התפתחות היכולות הקוגניטיביות, התינוק לומד שיש אותו ויש את הדברים שמסביבו. נגיד התינוק רעב האוכל בהתחלה נדמה לו כאילו הוא מגיע מתוכו, ואז הוא מבין כי האוכל הוא מקור חיצוני.\ המטרה בשלב האוראלי: פיתוח נפרדות בריאה ותלות בריאה- שני צדדים של אותו מטבע. היכולת להיות נפרד והיכולת להיות תלוי.\ קושי בשלב הזה: יתבטא בתכנים שקשורים בתלות, עצמאות ונפרדות. 2\. **השלב האנאלי**: מבחינה פיזיולוגית המטרה של השלב האנאלי מגיעה בשלב שבו הם לומדים לעשות צרכים בתוך סיר. השלב האנאלי זה השלב שבו מתפתח האגו כתוצאה מהחיים בתרבות וסביבה. האגו מתפתח בשלב הזה, כי בניגוד לאיד שרצה להביא כל צורך על סיפוקו. האגו מתפתח מתוך ההבנה שיש חוקים, שיש צורך להתאפק עד שמגיעים לסיר. זוהי המטרה של האגו שרוצה לספק את הדחפים לפי עיקרון המציאות, הוא מעין אומר: \"יש לי דחפים שאני רוצה לספק אבל יש זמן ועת לכל דבר, ולכן צריך לווסת עד שנגיע למקום שיתאפשר לי מענה.\ קיבעון בשלב הזה: יהיה קשור לתכנים של שליטה, אוטונומיה. למשל: אדם שמרגיש צורך לשלוט על אנשים אחרים מתוך הפחד שהוא לא יוכל לשלוט על עצמו : \"מהפחד שהוא יחרבן על עצמו באמצע הרחוב\" , הצורך בשליטה נועד כדי לכסות על הפחד שלא יצליח לשלוט בעצמו. 3\. **השלב הפאלי**: בשלב הזה התינוק מתחיל להיות מודע בפעם הראשונה לדחפים המיניים שלו והם מנותבים כלפי ההורה מהמין השני. זה הופך להיות מאיים כאשר הוא מבין שהוא צריך להתחרות מול האבא שלו, פיתרון טוב לקונפליקט הזה הוא: להזדהות עם ההורה מאותו המין (אם אי אפשר לנצח אז להצטרף) וגם ניסיון להידמות לו מתוך ההבנה שאם אני לא יכול להשיג את אמא שלי אז אני רוצה להיות קרוב לדמות של אבא שלי כדי לגדול ולהשיג אישה כמו אמא. בשלב הזה מתפתח הסופר אגו- שעובד לפי עיקרון השלמות.\ קיבעון בשלב הזה: אשמה, בושה, הימנעות ויתבטא בפחדים מפני סירוס במובן הסימבולי שהמשמעות היא ענישה על הרצון של הילד לבטא את עצמו. לפמשל: לפעמים רצון להצליח במבחן יכול להתבטא בחרדה מאד גדולה מתוך מקום של סירוס על הרצון הרב כשלעצמו. 4\. **שלב החביון**: פחות הורחב על ידי פרויד 5\. **השלב הגניטלי**- השלב שבו הדחפים המיניים אשר הודחקו בשלב הפאלי -- עולים חזרה למודעות והפעם הם צפויים לעלות בדרך לא מאיימת אלא בדרך שמקובלת חברתית, שלב שמביא איתו התפתחות הורמונלית- שלב סוער, גיל ההתבגרות. כשאנחנו פוגשים מישהו ננסה להבין מה הצורך הראשוני שאותו אדם מנסה לספק, דרך הסיטואציות שהוא מתאר לנו, דרך הפעולות שלנו. ננסה להבין מה הדרך שלו לפרוק את הדחף, מה עוזר לו להיות מושקע? מה מפריע לו להיות מושקע? ומה הקונפליקט? הדינמיקה בין האופן שהוא רוצה להיות מושקע לבין מה שמפריע לו- לאיזה שלב זה קשור? האם מדובר בתכנים של סירוס/ שליטה/ הימנעות וכדומה.   איד- **עיקרון** **העונג**- תמיד כן אגו- **עיקרון המציאות** סופר אגו- **עיקרון השלמות**- תמיד לא, שם נמצאים הערכים שלנו והציפיות שלנו מעצמנו על מי אנחנו צריכים להיות. **מעברים בין המודע ללא מודע ** מעברים בין המודע ללא מודע מוסברים באמצעות המודל הטופוגרפי, שבו המנגנון המרכזי הוא ההדחקה. הדחקה היא תהליך שבו דחפים, מחשבות, רגשות או אירועים המאיימים על האני מורחקים מן המודע אל הלא-מודע. תכנים מודחקים נשארים בלא מודע משום שעלייתם למודע עלולה לעורר חרדה רבה. רמת החרדה משתנה בהתאם לאדם ולחוויה הסובייקטיבית שלו, ובטיפול פסיכולוגי מנסים להבין מדוע תוכן מסוים נתפס כמאיים כל כך. תהליך ההדחקה מתחיל בשלב הפאלי, כאשר דחפים מושלכים כלפי ההורה. מעבר לטראומות, מודחקים גם יצרים אסורים, רגשות כמו עצב ושמחה, ותכנים רגשיים נוספים. **יתרונות ההדחקה**: - היא מאפשרת ל\'אני\' להתמודד עם עומס רגשי על ידי הרחקת תכנים מאיימים מהמודע. - במצבים טראומתיים, ההדחקה משמשת כמנגנון הגנה פונקציונלי המגן על הנפש מפני הצפה רגשית. - היא מספקת יציבות נפשית זמנית בכך שהיא שומרת על תכנים מאיימים במצב קבוע ובלתי משתנה בלא-מודע. - נחשבת מנגנון הגנה גבוה ואדפטיבי, המסייע בשימור תפקוד תקין בטווח הקצר. **חסרונות ההדחקה**: - דורשת כמות גדולה של אנרגיה, הן להדחקת התכנים והן לשימורם בלא-מודע. - מונעת את ההתפתחות של התכנים המודחקים, שכן תכנים שהודחקו מתקבעים ואינם מתפתחים או משתנים. - מגבילה את היכולת להשקיע אנרגיה בצמיחה ובפיתוח אישי בתחומים אחרים. - יוצרת קונפליקטים פנימיים ואמביוולנטיות, שבהם האדם חווה רצון לצד פחד או התנגדות כלפי אותו נושא. - עלולה לעכב טיפול רגשי, שכן התכנים המודחקים נשארים לא נגישים ודורשים עבודה טיפולית משמעותית כדי להעלותם למודע. ההדחקה מספקת איזון עדין בין הגנה מפני חרדה לבין המחירים הרגשיים והאנרגטיים שהיא גובה, והטיפול נועד להחזיר איזון זה על ידי העלאת התכנים המודחקים למודע באופן שמאפשר עיבוד קתרזיס. ההדחקה יוצרת אמביוולנטיות, מצב שבו אדם רוצה דבר מסוים אך בו זמנית חושש ממנו, או חווה משיכה לדבר מה לצד דחייה ממנו. אמביוולנטיות מהווה פתרון שאינו מספק, שכן היא משקפת קונפליקט פנימי לא פתור. כאשר אמביוולנטיות מתעוררת, היא מתבטאת בשני רבדים: צד מדובר וצד מתנהג. לדוגמה, מטופל יכול לשתף רגשות קשים מאוד במהלך הפגישה, אך לסיים אותה בטון אופטימי, המשקף את הדואליות הפנימית שלו. לפי פרויד, התהליך הטיפולי מבוסס על פירושים שניתנים על ידי המטפל. פרויד סבר שהידע על התכנים המודחקים נמצא אצל המטפל, ותפקידו הוא להחזיר אותו למטופל דרך פירושים מדויקים. כאשר התכנים עולים למודע, מתאפשר קתרזיס---שחרור רגשי שמביא להקלה ולעיבוד הקונפליקט הפנימי. **העלאת תכנים לא מודעים**  פרויד האמין שהעלאת תכנים מהלא מודע למודע מאפשרת שחרור אנרגיה נפשית, הקלה בסימפטומים, ותורמת להתפתחות האישיות. כאשר תכנים עולים למודע, הם מאבדים חלק מכוחם המאיים, וכך ניתן לעבדם ולהגיע להבנה מעמיקה יותר של ההתנהגות והרגשות. עם זאת, העלאת התכנים מועילה רק כאשר הם נמצאים בקונפליקט עם חיי האדם וכאשר יש לו את הכוחות הנפשיים להתמודד עמם.\ **\ הצנזור**, שממוקם בגבול שבין הלא מודע לסמוך למודע, משמש **כ\"שומר הסף\"** שמונע מתכנים מאיימים לעלות למודע. תפקידו הוא להגן על הנפש מפני הצפה רגשית שעלולה לגרום לחרדה. כדי להגיע לתכנים הלא מודעים, יש לעקוף או להחליש את הצנזור, לדוגמה באמצעות היפנוזה, חלומות, או הרפיה---שיטות שמחלישות את מנגנוני ההגנה. **מתי חשוב להעלות תכנים לא מודעים?\ ** אין צורך להעלות את כל התכנים הלא מודעים, שכן לעיתים ההדחקה שלהם תורמת לאיכות החיים. עם זאת, במצבים שבהם יש חוסר התאמה בין המודע ללא מודע, הדבר מתבטא בהופעת סימפטומים, שמסמנים קונפליקט נפשי הדורש עיבוד. הסימפטומים הם ביטויים התנהגותיים של תכנים לא מודעים, וכפי שאמר פרויד, \"אדם לא יכול להחזיק סוד\". **\ **בעוד שמנגנוני ההגנה שייכים למודל המבני של הנפש, הצנזור הוא חלק מהמודל הטופוגרפי. הצנזור עוסק במניעת תכנים מלהגיע למודעות, בעוד שמנגנוני ההגנה פועלים כדי לשנות את האופן שבו תכנים מאיימים נתפסים או מעובדים. הבנה של יחסי הגומלין בין שני המנגנונים מסייעת בטיפול ובהבנה מעמיקה של תהליכים נפשיים. **גישה ללא מודע\ **לא תמיד יש צורך להגיע לכל התכנים הלא מודעים, שכן לעיתים ההדחקה של חלק מהם משפרת את איכות החיים ומסייעת לתפקוד תקין. עם זאת, במצבים שבהם יש חוסר התאמה בין המודע ללא-מודע, הדבר מתבטא בהופעת סימפטומים---ביטויים התנהגותיים של תכנים לא מודעים. סימפטומים אלה מעידים על קיומו של הלא-מודע, שכן \"אדם לא יכול להחזיק סוד\". במצבים כאלה, חשוב להעלות תכנים לא מודעים למודעות כדי להתמודד עם הקונפליקט שהם יוצרים. גישה אל הלא-מודע מתאפשרת באמצעות עקיפת הצנזור, המונע מתכנים מאיימים לעלות למודע, או החלשת מנגנוני ההגנה ששומרים על הנפש מפני הצפה רגשית. דוגמאות לשיטות שמאפשרות גישה כזו כוללות היפנוזה, חלומות, והרפיה. **דרכים לגשת אל הלא מודע\ \ ** מנגנוני ההגנה פועלים כרשת המגנה על הנפש מתכנים מאיימים. כאשר רשת זו נחלשת (לדוגמה, במצבים של עייפות, שיכרות או שחרור נפשי), תכנים לא מודעים עלולים \"לברוח\" ולהסתנן אל המודעות. 1. **מעשי כשל ופליטות פה:\ ** פרויד טען שאין דברים אקראיים בנפש. מעשי כשל, כגון פליטות פה, פליטות קולמוס, ושכחה, הם רמזים לתכנים לא מודעים. לדוגמה, שכחה \"מקרית\" של משהו משמעותי עשויה להצביע על קונפליקט לא מודע. תצפית וניתוח מעשי כשל יכולים לספק הצצה אל הלא מודע. 2. **ניתוח דפוסי חיים:\ ** התנהגויות ואירועים שחוזרים על עצמם עשויים להעיד על דפוסים לא מודעים. לדוגמה, מטופל שמתחיל כל מפגש בטיפול בשטיפת ידיים עשוי להצביע על קונפליקט או דחף לא מודע. המטרה היא לזהות את המשמעות העמוקה שמסתתרת מאחורי דפוסים חוזרים. 3. **אסוציאציות חופשיות:\ ** פרויד הציע את טכניקת האסוציאציות החופשיות, שבה המטופל משתף כל מה שעולה במחשבתו ללא סינון, ביקורת או שיפוטיות. הרעיון הוא שהגנות אינן יכולות לעצור את זרימת אסוציאציות, שמצליחות \"לחלחל\" דרך הרשת המגנה. 4. **ניתוח התנגדויות טיפוליות:\ ** התנגדות מצד המטופל לתכנים שעולים במהלך הטיפול עשויה לשקף תכנים מאיימים מהלא מודע. ניתוח ההתנגדויות מאפשר גישה לתכנים החשובים ביותר. 5. **העברה בטיפול:\ ** תהליך שבו המטופל משליך רגשות ותכנים לא מודעים על המטפל. ניתוח ההעברה מספק תובנות לגבי הדינמיקות הנפשיות הלא מודעות של המטופל. 6. **היפנוזה:\ ** היפנוזה משמשת כדרך לעקוף מנגנוני הגנה ולהחליש את הצנזור, וכך מאפשרת גישה ישירה יותר לתכנים לא מודעים. 7. **ניתוח חלומות:\ ** החלום מכיל תוכן גלוי ותוכן סמוי. ניתוח חלומות מתמקד בגילוי התכנים הסמויים, שהם תכנים לא מודעים שהתחפשו בתוכן הגלוי. 8. **מבחני השלכה:\ ** מבחני השלכה, כמו מבחן רורשאך (Rorschach) או מבחן התפיסה הנושאית (Thematic Apperception Test), משתמשים בגירויים עמומים שמאפשרים למטופל להשליך עליהם תכנים לא מודעים. הנחת העבודה היא שגירוי עמום ייתפס כלא מאיים, ולכן יחשוף דחפים והשלכות לא מודעים. 9. **תהליכים פיזיולוגיים:\ ** מצבים כמו עייפות, רעב או שיכרות מחלישים את מנגנוני ההגנה והצנזור, ומאפשרים גישה לתכנים לא מודעים. **החלום על פי פרויד - מהספר** ניתוח חלומות הוא דרך לחדור לתכנים לא מודעים על ידי ג**ילוי המשמעויות הסמויות שמסתתרות מאחורי התוכן הגלוי של החלום**. הנחת העבודה היא שהתוכן הגלוי מהווה מסווה לתכנים לא מודעים (תוכן סמוי), המועברים בדרך עקיפה כדי לעקוף מנגנוני הגנה.\ על פי פרויד, לחלום יש פונקציה.  **[משמעות החלום לפי פרויד]** - **\"חלום שלא נפתר -- הריהו כאיגרת שלא נקראה\"** (תלמוד בבלי, מסכת ברכות נ\"ה): ציטוט זה משקף את הרעיון שחלומות נושאים מסרים משמעותיים מהלא מודע, ואם אינם מפורשים, הם נותרים כבעיה לא פתורה. - **\"החלום הוא סיפוקה של התשוקה\"**: פרויד ראה בחלום ביטוי של משאלות ותשוקות לא מודעות, לעיתים כאלה שאינן מקובלות חברתית או מעוררות חרדה. - **\"חלומות הם דרך המלך אל הלא-מודע\"**: פרויד האמין שהחלומות הם אחד האמצעים הראשיים להבנת הלא מודע, כיוון שהם עוקפים את מנגנוני ההגנה ומאפשרים לתכנים מאיימים לבוא לידי ביטוי בצורה סמלית. **[התפקיד הפיזיולוגי והנפשי של חלומות]** המדע המודרני רואה בחלומות תופעה פיזיולוגית שממלאת תפקיד הישרדותי. השינה, מצב שבו הגוף נמצא במנוחה אך חשוף לאיומים, דורשת מנגנון שמסייע במעבר בין מנוחה לדריכות. החלום מתפקד כאמצעי לתיווך בין מציאות חיצונית לפנימית. לדוגמה, גירוי חיצוני כמו שעון מעורר עשוי להתבטא בחלום כצלצול טלפון, דבר שמאפשר להמשיך לישון תוך שילוב המציאות החיצונית בחוויה הפנימית. **[תפקיד החלום בשימור השינה]** פרויד הרחיב את הרעיון של החלום כשומר שינה. לדבריו, החלום אינו רק מנגנון שמסנן גירויים חיצוניים, אלא גם מסייע להתמודד עם גירויים פנימיים---כמו תכנים מאיימים שמופיעים כאשר המודע כבוי במהלך השינה. תפקיד החלום הוא \"לעבד\" את התכנים האלה בצורה סמלית כך שלא יפריעו לשינה, ובכך לאפשר מנוחה והתאוששות נפשית. **[ייצוגים וסמלים בחלום]** הייצוגים בחלום משקפים שילוב של גירויים פנימיים וחיצוניים. לדוגמה, שעון מעורר שמצלצל במציאות יכול להופיע בחלום כסמל, כמו שיחת טלפון. הסמלים אינם מקריים, והם משקפים תכנים מהלא מודע שאינם יכולים לעלות למודע באופן ישיר. חלומות אינם רק חוויה פיזיולוגית, אלא גם כלי מרכזי להבנת הלא מודע. הם מאפשרים ביטוי של תכנים לא מודעים בצורה עקיפה, מספקים הצצה למשאלות ולפחדים מודחקים, ומשמשים כמנגנון לשמירה על איזון נפשי במהלך השינה. ניתוח חלומות מהווה כלי חשוב בפסיכואנליזה, שמטרתו לחשוף את התכנים הסמויים ולפענח את משמעותם העמוקה. **הקשר בין השינה לחלום לפי פרויד** השינה היא מצב שבו מנגנוני הצנזורה במוח, המונעים תכנים לא-מודעים מאיימים (כגון דחפים ומשאלות), נחלשים. במהלך הערות, הצנזור משמש כשומר סף בין הרמה המודעת לרמה הלא מודעת ומונע מתכנים אלה לעלות למודע. לעומת זאת, בזמן השינה, מנגנוני ההגנה והצנזורה נחלשים, מה שמאפשר לחלק מהתכנים הללו לחדור למודע, לעיתים תוך יצירת חרדה שעלולה להעיר את האדם משנתו. **הפשרה בין הדחפים המאיימים לבין הצורך להגן על השינה מתבטאת בחלום**, אותו ניתן לראות כ\"הגנה\" על השינה. **החלום כתהליך לא-מודע** החלום מתנהל לפי חוקי החשיבה של הלא-מודע, שמתאפיינים בהיעדר לוגיקה, חוסר התחשבות בזמנים או בחוקי הפיזיקה. הקורטקס הפרה-פרונטלי, שאחראי על חשיבה לוגית ומודעת, פועל במצב מופחת בזמן השינה, ולכן תוכני החלום עשויים להיות לא הגיוניים או סמליים.\ החלום משמש כפשרה בכך שהוא מספק את הדחפים והמשאלות רק באופן חלקי: 1. **הדחפים מוסווים** - הם לא מתבטאים באופן ישיר. 2. **הדחפים מתממשים רק בחלום** - ולא במציאות עצמה. פרויד מציע להתבונן בחלום דרך **אסוציאציות** שמעלה החולם, כאשר לא נכון לשאול האם החלום \"נכון\" אלא האם האדם מתחבר אליו. עם ההתעוררות, מנגנוני ההגנה חוזרים לפעול במלואם, כולל תהליכי הדחקה, ולכן חלומות נשכחים לעיתים קרובות. **עבודת החלום** **עבודת החלום** היא התהליך הנפשי שבו התכנים הלא-מודעים מוסווים לפני עלייתם למודע דרך החלום. שלבי התהליך כוללים: 1. **שילוב שרידי היום** -- תכנים מהלא-מודע מתמזגים עם חוויות ושרידים מחיי היום-יום של החולם. 2. **שימוש במנגנוני הסוואה** -- מנגנונים פסיכולוגיים שמאפשרים להסוות את הדחפים והמשאלות כך שיתקבלו על ידי הצנזור. **מנגנוני ההסוואה בחלום** לפי פרויד, עבודת החלום עושה שימוש במנגנוני הסוואה עיקריים: 1. **עיבוי (Condensation)** -- התלכדות של משמעויות שונות לאובייקט או דמות אחת בחלום.\ לדוגמה: אדם חולם על חבר מהכיתה, אך אותו חבר מייצג גם את האב וגם את דמות המרצה. 2. **התקה (Displacement)** -- העברת דחפים ותכנים מאובייקט אחד לאובייקט אחר.\ לדוגמה: במקום לחלום על שבר בנישואין, האדם חולם על שבר ברגל. 3. **הסמלה (Symbolization)** -- ייצוג של תכנים באמצעות סמלים אוניברסליים או אישיים. **דוגמאות לסמלים אוניברסליים בחלום** פרויד התייחס רבות לדחפים מיניים ותוקפניים, ולכן רבים מהסמלים שהוא פירש מתקשרים לנושאים אלה: - **איבר מין גברי** -- חרב, סכין, רובה, נחש, מטוס. - **איבר מין נשי** -- מערה, תיק, אגם, חדר. - **פעילות מינית** -- טיפוס על סולם, נדנוד בנדנדה, עלייה במדרגות. - **לידה** -- נפילה למים, משייה מהמים. - **מוות** -- שעון, רכבת, יציאה למסע. הגישה של פרויד מאפשרת להבין את תכני החלום דרך תהליכים נפשיים לא-מודעים, תוך שימוש באסוציאציות ובהבנת הסמלים שעליהם חולמים. **חלק מהסמלים יכולים להיות בעלי משמעות דו-מינית** -- למשל, **בית** יכול לסמל גם איבר מין גברי וגם איבר מין נשי, בהתאם להקשר שבו מופיע החלום. אמנם פרויד עבד עם חולים כבסיס למחקריו, אך **מטרתו הייתה להבין את האישיות האנושית בכללותה**.\ *״בכל אדם חולה יש חלקים בריאים, ובכל אדם בריא קיימים חלקים חולים״  (פרויד)\ *הדבר משקף את התפיסה הדינמית של נפש האדם, שבה אין הפרדה מוחלטת בין הנורמלי לפתולוגי. **רצף בריאות וחולי** פרויד הציג חשיבה פורצת דרך בזמנו כאשר טען כי בריאות נפשית וחולי נפשי אינם מצבים דיכוטומיים (או-או), אלא **רצף** שבו כל אדם ממוקם בנקודה מסוימת. זאת בניגוד למודל הרפואי שהגדיר אדם כ\"בריא\" או \"חולה\". גישה זו, שהייתה מהפכנית בתקופתו, מקובלת כיום כעיקרון בסיסי בפסיכולוגיה. המיקום על הרצף נקבע בעיקר **ב-5 השנים הראשונות של החיים** והוא תלוי במידת עוצמת הקונפליקטים הנפשיים וביעילות מנגנוני ההגנה של **האגו** לווסת את אותם קונפליקטים. הקונפליקטים הללו מתייחסים בעיקר ל**התפתחות הפסיכוסקסואלית** של האדם וליכולת להתמודד עם תכני האיד והסופר-אגו. **שלושת המבנים בנפש** פרויד תיאר שלושה מבנים מרכזיים בנפש שמשפיעים על המיקום על הרצף: 1. **איד** -- פועל לפי **עקרון העונג**, דורש סיפוק מיידי של דחפים פרימיטיביים, ונמצא כולו בלא-מודע. 2. **אגו** -- פועל לפי **עקרון המציאות**, מווסת בין דרישות האיד, הסופר-אגו והמציאות. חלקו מודע וחלקו לא-מודע. 3. **סופר-אגו** -- דורש פעולה לפי מצפון ואידאלים, פועל לפי **עקרון השלמות**, וברובו נמצא בלא-מודע. המיקום על רצף הבריאות-חולי תלוי בעיקר ב**יכולת של האגו לווסת את הקונפליקט** בין האיד לסופר-אגו בעזרת מנגנוני ההגנה. **שלוש הנקודות העיקריות על הרצף** **1. בריאות** - הקונפליקט הנפשי אינו בעוצמה גבוהה. - האגו מצליח לווסת את דרישות האיד והסופר-אגו בצורה תקינה, כך ששני הצדדים מקבלים ביטוי הולם. - קיימת **יכולת הבחנה בין מציאות לפנטזיה** (בוחן מציאות תקין), ותהליכי החשיבה הם בעיקר **שניוניים** -- שקולים ומודעים. - האדם מתפקד באופן יעיל, מתנהל בצורה שקולה ומסוגל לעכב תגובות אימפולסיביות. **2. פסיכוזה** - הקונפליקט בין האיד לסופר-אגו מוביל להתמוטטות האגו ומנגנוני ההגנה. - האדם מוצף בדחפים ותכנים לא-מודעים. - **אין בוחן מציאות** -- האדם אינו מבדיל בין מציאות לפנטזיה, ותהליכי החשיבה הם **ראשוניים בלבד**.\ לדוגמא: הזיות, פרנויה קיצונית. **3. נוירוזה** - ממוקמת באמצע הרצף -- לא בריאות מלאה אך גם לא פסיכוזה. - האגו מצליח לווסת את הקונפליקט, אך לא באופן יעיל מספיק. האדם משלם מחיר רגשי על הדחפים שהוא מבטא ועל אלו שהוא מדחיק. - **בוחן המציאות תקין**, קיימת יכולת לתהליכי חשיבה שניוניים, אך יש **קושי בתפקוד** ובהתמודדות עם המציאות.\ לדוגמא: אובססיה, פוביה, דיכאון, והיפוכונדריה. **הסימפטומים הנוירוטיים** פרויד טען שרוב האנשים חווים לעיתים סימפטומים נוירוטיים, בהם: - קושי עם תסכול וכעס על אירועים יומיומיים. - התרגזות או הילחצות בקלות. - תפיסת בעיות קטנות כמאיימות ומציפות. - תחושות פחד או אשמה בשל עניינים שוליים. - מעברים דרמטיים בין רגשות. - קושי לשלוט בדחפים או ברגשות. - תחושות ספק עצמי תכופות. **דוגמה מסיינפלד**: השלכת חרדה אישית על הזולת מתוך חוסר יכולת לווסת אותה. **טיפול** פרויד סבר שהטיפול הפסיכואנליטי מתאים בעיקר לסובלים מנוירוזה, אך גם ציין שהטיפול יעורר בהם **התנגדות רבה**. הוא הגדיר זאת כך: \"נוירוטים מתלוננים על מחלתם, אבל הם ממצים ממנה את המיטב. במצב בו מנסים לשחרר א