הדת הקפיטליסטית PDF

הדת הקפיטליסטית אי אפשר לפתח מדע ולבנות אימפריות ללא כסף, ואנשים רבים סבורים שאין טעם לפתח מרע ואין טעם לבנות אימפריות אם לא יוצא מזה כסף. מה אם כן עשה הכסף שלנו בזמן המהפכה המדעית? אפשר לכתוב כרכים שלמים על האופן שבו הכסף בנה מדינות והחריב ארצות, פתח אופקים חדשים ושעבד מיליוני בני ארס, הגיע את גלג...

הדת הקפיטליסטית אי אפשר לפתח מדע ולבנות אימפריות ללא כסף, ואנשים רבים סבורים שאין טעם לפתח מרע ואין טעם לבנות אימפריות אם לא יוצא מזה כסף. מה אם כן עשה הכסף שלנו בזמן המהפכה המדעית? אפשר לכתוב כרכים שלמים על האופן שבו הכסף בנה מדינות והחריב ארצות, פתח אופקים חדשים ושעבד מיליוני בני ארס, הגיע את גלגלי התעשייה והכחיד אלפי מיני צמחים ובעלי חיים. אולם יש מילה אחת ויחידה שבאמצעותה אפשר לסכם את כל זה, מילה אחת המסכמת את כל ההיסטוריה הכלכלית של העולם המודרני בחמש מאות השנים האחרונות. המילה הזו היא \"צמיחה\". לטוב ולרע, הכלכלה המודרנית צומחת בקצב מסחרר. רוב ההיסטוריה הכלכלה האנושית היתה קפואה במקום. גם אם התוצר העולמי גדל, היה זה פועל יוצא של גידול אוכלוסייה ויישוב אזורים חדשים אשר לא שינו בהרבה את התוצר הממוצע לנפש. בחמש מאות השנים האחרונות המצב השתנה באופן קיצוני. בשנת 1500 סך התוצר העולמי היה שווה ערך לכ־250 מיליארד דולר, ואילו היום הוא שווה ערך לכ־60 טריליון דולר. חשוב מכך, ב־1500 התוצר השנתי הממוצע לנפש היה שווה ערך לכ־550 דולר בני ימינו, ואילו כיום הוא עומד על כ־8,800 דולר.\*\* מה מסביר את צמיחתה של הכלכלה המודרנית? כדי להבין זאת, הבה נתחיל עם דוגמה פשוטה: בנקאי ממולה פתח בנק. קבלן מטבחים שסייס פרויקט גדול והרוויח מיליון שקל, החליט להפקיד אותם ככנק החדש. בבנק יש עכשיו מיליון שקל. זמית בעלת חזון חולמת לפתוח מאפייה. אלא שליזמית אין הרבה כסף, ואין לה איך לממן מטבח מתאים עם משטחי עבודה, כיורים, סירים, סכינים ותנוד אפייה. היזמית באה לבנק, מספרת לבנקאי על חלום המאפייה, משכנעת אותו, ומקבלת ממנו הלוואה של מיליון שקל. היזמית שוכרת את מיודענו קבלן המטבחים כדי שיבנה מטבח למאפייה, ומשלמת לו בתמורה מיליון שקל. הקבלן לוקח את מיליון השקלים הללו, ומפקיד גם אותם בבנק. כשהקבלן מוציא עכשיו תמצית חשבון, כמה תראה תמצית החשבון? שני מיליון שקל. כמה כסף יש בבנק בפועל? רק מיליון שקל. כמו שבדרך כלל קורה במקרים האלה, אחרי חודשיים מגיע הקבלן ומבשר ליזמית שצצו הוצאות בלתי צפויות, ושבעצם המטבח יעלה שני מיליון שקל. היזמית לא אומרת נואש. היא שוב באה לבנקאי, שוב משכנעת אותו בחלומה, ומקכלת הלוואה של עוד מיליון שקל. את הכסף הזה היא מעבירה לקבלן כדי שישלים את בניית המטבח. גם את הכסף הזה הקבלן שם בבנק. כמה תראה עכשיו תמצית החשבון של הקבלן? שלושה מיליון שקל. וכמה כסף יש עכשיו בבנק? עדיין מיליון שקל. למעשה, אלו אותם מיליון שקל\... לפי חוקי המערכת הבנקאית של ימינו, ניתן לחזור על התרגיל הזה עוד שבע פעמים, כך שבסופו של דבר תמצית החשבון של הקבלן תראה \"עשרה מיליון שקל\", כשבבנק יש לאמיתו של דבר רק מיליון אחד. לפי חוקי המערכת הבנקאית של ימינו, לבנק מותר להלוות עשרה שקלים על כל שקל שנמצא בפועל ברשותו. מה שזה אומר זה, של־90 אחוז מהכסף שמופיע כיום בתמציות החשבון של תושבי העולם אין שום כיסוי. אם כל האנשים שיש להם חשבון בבנק הפועלים ולכו מחר בבוקר ויבקשו למשוך את מלוא כספם, הבנק יקרוס. אם כל האנשים שיש להם חשבון בבנק דיסקונט ילכו מחר בבוקר ויבקשו למשוך את מלוא כספם, גם בנק דיסקונט יקרוס. וזה נכון לא רק לבנקים ישראליים. אם מחרבבוקר יקומו כל האנשים בעולם, ילכו איש איש לסניף הבנק שלו, וידרשו את מלוא כספם - כל המערכת הבנקאית תתמוטט, ויחד איתה יתמוטטו גם הכלכלה העולמית והחברה האנושית. האם יש כאן תרמית כלשהיז אם יש כאן תרמית, הרי שכל הכלכלה המודרנית היא תרמית אחת גדולה. אבל מאות שנים של צמיחה מסחררת מעידות שאין זו תרמית. זוהי עדות לכושר הדמיון המופלא של בני האדם. מה שמאפשר לבנקים ולכלכלה כולה לא רק להחזיק מעמד, אלא לפרוח ולצמוח, הוא האמון שבני אדם מודרניים פיתחו בעתיד, אמון זה הוא הכיסוי היחיד לרוב הכסף בעולם. בדוגמה שלעיל, מה שנותן כיסוי לפער בין תמצית החשבון של הקבלן לבין כמות הכסף שבאמת יש בבנק, הוא חלום המאפייה. היזמית והבנקאי מאמינים שניהם שבעוד כמה שנים, המאפייה החדשה תשגשג, ותאפה יום יום אלפי לחמים, לחמניות, עוגות ועוגיות. הרווח ממכירת הלחמים והעוגות הוא מה שיכסה את הכסף החסר, יאפשר ליזמית להחזיר את ההלוואה לבנקאי ויאפשר לקבלן למשוך יום אחר את חסכונותיו מהבנק. אלא שכרגע הלחמים והעוגות הללו אינם קיימים בשום מקום מלכד בדמיונם של היזמית והבנקאי, רק האמון שיש להם בעתיד המדומיין הזה, כמו גם האמון שיש לקבלן בבנק, מאפשרים לבנות את המאפייה. כפרק על המהפכה המוניטרית נאמר שהדבר המופלא בכסף הוא שכסף יכול לייצג כל דבר ועל ידי כך להמיר כל דבר בכל דבר - כסף יכול להמיר סחורות באדמה, אהבה בירע, יופי בבריאות, אלימות בצדק. אך עד העידן המודרני היתה לכך מורלה אחת. ברוב המקרים הכסף היה יכול לייצג אך ורק דברים שבאמת קיימים בהווה, ולכן להמיר אך ורק דברים שבאמת קיימים בהווה. זו היתה מגבלה חמורה, כי היא הקשתה על מימון מפעלים חדשים. חשבו שוב על המאפייה. מה היה קורה אילו רצתה היזמית לכנות אותה בכלכלה שבה כסף יכול לייצג אך ורק דברים שקיימים בהווה? זו היתה משימה בלתי אפשרית. המאפייה הזו אמורה לתת רווח נאה - אך זה יקרה רק בעוד כמה שנים. אילו היה אפשר למצוא קבלנים שיהיו מוכנים לעבור היום ולקבל תשלום בעוד כמה שנים, ניחא. אבל קשה למצוא קבלנים כאלה. וכך נלכדת היזמית במעגל קסמים: כל עוד אין מאפייה, אין עוגות. כל עוד אין עוגות, אין כסף לשלם לקבלן, כל עוד אין קבלן, אין מאפייה. כסף בפני עצמו אינו יכול לחלץ את היזמית ממעגל הקסמים הזה, כל עוד הכסף יכול לייצג רק משהו שבאמת קייס במציאות, כגון עונות במשך אלפי שנים בני אדם התקשו לשכור את מעגל הקסמים הזה שמקפיא את הכלכלה. מעגל הקסמים נשבר רק בתקופה המודרנית, עם היווצרותה של מערכת אמון, שבמסגרתה בני אדם מסכימים לייצג סחורות עתידיות שלא קיימות בהווה באמצעות כסף אשר כן קיים בהווה, ונקרא \"אשראי\". כשנוצרה מערכת האשראי המודרנית, הכסף חדל להיות ייצוג של דברים שקיימים בהווה, והפך להיות ייצוג של רברים שאולי יתקיימו בעתיד אך כרגע קיימים רק בדמיון. סדנת הדמיון המודרך הזו שבה שותפים מיליארדי אנשים, היא הדבר שעליו מבוססת הכלכלה. היא מאפשרת לנו לבנות את ההווה על חשבון העתיד. מה שמופלא בזה הוא שהמשאבים שיש לנו בהווה הם אכן מוגבלים, אך המשאבים העתידיים הם כלתי מוגבלים. אם אנחנו יכולים לבנות דברים בהווה רק באמצעות דברים שכבר קיימים בהווה, האפשרויות שלנו מאוד מצומצמות. אבל אם אנחנו יכולים לבנות דברים בהווה על חשבון העתיר, השמים הם הגבול אם אשראי הוא דבר כל כך טוב, מדוע אף אחד לא חשב על זה קודם? מובן שחשבו על זה קודם. האשראי לא הומצא יש מאין ב־1500. אלא שער העידן המודרני כמות האשראי שאנשים היו מוכנים לתת היתה מאוד קטנה. רוב האנשים, במשך רוב ההיסטוריה, האמינו שההיסטוריה דורכת כמקום או הולכת אחורה. כפועל יוצא מכך הם גם האמינו שכמות העושר בעולם מוגבלת וקכועה, ולא היה להם אמון כצמיחה כלכלית. הם לא נטו להאמין שהם עצמם, או הממלכה שלהם, או העולם כולו, יוכלו לייצר בעוד עשר שנים יותר מאשר היום. הרווחים של מאפייה אחת עשויים בהחלט לגדול, אבל רק על חשבונה של מאפייה אחרת שתפשוט את הרגל. עיד מסוימת עשויה לפרוח פתאום, אבל רק מכיוון שעיר אחרת קמלה. מלך אחד עשוי להתעשר, אבל רק אם מלך אחר מתרושש. במילים אחרות, האנשים דמיינו את הכלכלה העולמית כמו עוגה בגודל נתון, אפשר לפרוס אותה כך או אחרת, אבל אם אני מקבל חתיכה יותר גדולה מהעוגה, זה יכול להיות רק כי מישהו אחר מקבל חתיכה יותר קטנה. מאחר שהעוגה קכועה, לא היה אפשר לתת הרבה אשראי. אשראי הוא ההפרש בין גודל העוגה כיום לגודל העונה עוד עשר שנים, ואם העוגה היא בגודל קבוע אין אשראי. לכל היותר אפשר לתת אשראי למאפייה ספציפית או למלך ספציפי על בסיס ההנחה שהם יצליחו לשדוד ולגזול משהו ממאפייה אחרת או ממלך אחר. לכן בעולם הקרם מודרני היה קשה להשיג הלוואות, ומרבית ההלוואות שכן הושגו היו קטנות, לטווח קצר ובריבית גבוהה. עם הלוואות כאלה, יזמיות קטנות התקשו לפתוח מאפיות חדשות, ומלכים גדולים התקשו לממן מפעלים גדולים וארוכי טווח כגון מלחמות. מלכים בכל זאת הצליחו לנהל מלחמות תודות לכוח הכפייה שלהם, ולא תודות לאשראי. יזמיות קטנות וחסרות כוח כפייה נאלצו לבלות את כל חייהן כמשרתות, מבלי להגשים אי פעם את חלום המאפייה. גישה פסימית זו הנציחה את עצס עצמה במעגל קסמים אכזרי. כיוון שהאשראי היה מוגבל כל, אנשי נשים הכלכלה התקשו להשיג את ההון הדרוש כדי להקים עסקים חדשים. קפאה במקום, חוסר הז האמון של אנשים בעתיד רק התחזק, ונכונותם לתת אשראי נשארה מוגבלת. הן הציפיי פייה לקיפאון הגשימה את עצמה