פוליטיקה וכלכלה PDF

**פוליטיקה** **כלכלה** **חברה** **אלונה בודינגר - תשע\"ז** **מהמחברת הגדולה של עמית הלפרין** **פרופ\' יצחק בנבג\'י** **[תוכן עניינים]** **1-3: מושגי יסוד בתיאוריה מוסרית: חובה, אוטונומיה ורווחה** 1. הובס 3-5 ---- -------------------------...

**פוליטיקה** **כלכלה** **חברה** **אלונה בודינגר - תשע\"ז** **מהמחברת הגדולה של עמית הלפרין** **פרופ\' יצחק בנבג\'י** **[תוכן עניינים]** **1-3: מושגי יסוד בתיאוריה מוסרית: חובה, אוטונומיה ורווחה** 1. הובס 3-5 ---- ---------------------------------------------------- ----- 2. מיל - התועלתנות 5-6 3. קאנט 6-7 4. נוזיק 7-8 5. סיכום: הבחנה בין תיאוריה מוסרית לפילוסופיה פוליטית 8 **4-6: מדינה: התאגדות משמרת חופש / התאגדות ממקסמת רווחה** 1. רוסו 8-10 ---- ---------------------------------------- ------- 2. מיל -- על החירות 10-12 3. טבלת סיכום: הובס, תועלתנות, קאנט ורוסו 13 4. ישעיהו ברלין -- סיכום מאמר 14-16 **7: רווחה, חופש ושוק חופשי** ---- --------------------------------------- ------- 1. רוברט היילברונר -- הפילוסופים הארציים 16-18 ---- --------------------------------------- ------- **8: שוויון, הוגנות וצדק** 1. רולס 18-19 ---- --------- ------- 2. קימילקה 20-23 **9: המדינה היא הישרדות הנסיך** ---- --------------------------------- ------- 1. וולצר -- בעיית הידיים המלוכלכות 23-25 ---- --------------------------------- ------- **10: קהילתנות** ---- ------- ------- 1. וולצר 25-27 ---- ------- ------- **\ ** **טענה תיאורית --** טענות עובדתיות שמתארות את המציאות. נכון/לא נכון, אין וויכוח. למשל: השמש תזרח מחר. **טענה נורמטיבית --** מונחים נורמטיביים. למשל: אסור לראובן להיכשל בבחינה. מספרות על החובות שמוטלות על אדם, כמה טוב/רע יהיה אם הוא יעשה או לא יעשה משהו. איך העולם צריך להיראות, לא מבחינה מוסרית. אבל, משתמשים גם כדי לתאר טענות מוסריות. למשל: אסור לרצוח. יש מקום להתווכח האם הן אמת או לא, הן חשודות. **דילמת האסיר** - ההנחה היא שאנשים חושבים על עצמם. שני אנשים יוצאים לפשע ונתפסים. המשטרה יכולה להושיב כל אחד מהם שנתיים בכלא, אבל היא נותנת להם דיל: שניהם ישתקו -- שנתיים לכל אחד = 4. שניהם ידברו -- 6 שנים לכל אחד = 12. אחד מדבר השני שותק -- המדבר 0, השותק 10 = 10. **יעילות פארטו --** מצב יעיל פארטו ביחס למצב אחר, רק אם כל אחד מהשחקנים היה מעדיף אותו על פני המצב האחר. כאן- שתיקה של שניהם 2-2, אבל אז עליהם לנהוג באופן לא רציונלי. **אסטרטגיה דומיננטית -** שני הצדדים אמורים להעדיף לשתוק, כי זה יוצא הכי פחות זמן. אבל בפועל, שניהם מדברים. ההיגיון- [עדיף לי להסגיר בכל מקרה:] הוא שותק -- אם אדבר אקבל 0, אם אשתוק אקבל שנתיים. הוא מדבר -- עדיף לי אדבר, אחרת אקבל 10. **שיווי משקל --** במקרה זה, שיווי המשקל היחיד הוא שכל אחד יקבל 6 שנים, משום שאף אחד מהם לא יכול לשפר את מצבו. אם אנחנו ב2-2, אפשר לשפר- אם אדבר אקבל 0. אם אנחנו ב10-0, אפשר לשפר- אם אדבר אקבל 6. [משחק האסיר הוא לא שיתופי כי אי אפשר לדבר אחד עם השני.] אם יהיה אפשר לדבר, לכרות חוזים ויש אמון, גם אם אנחנו אגואיסטים, נעדיף שיתוף פעולה. מציע פסיכולוגיה פרימיטיבית של בני האדם. לפי הובס, **במצב הטבעי** שבו אין מסגרת פוליטית/ חוזית/ שדואגת שבני האדם יקיימו את התחייבויותיהם, בני האדם יקלעו **למלחמת הכל בכל**. במצב כזה, אין מקום להתקדמות אישית, יש פחד ממוות, האדם חי חיים קצרים ובינוניים. בני האדם רציונליים ולכן הם יגיעו למלחמה. האדם מעוניין בסיפוק העדפותיו, והרציונליות היא סיפוק מקסימלי של הרצונות שלנו. כשבני אדם רוצים משהו שאינו ניתן לחלוקה, הם נעשים אויבים. 1. **ההעדפה המשותפת לכל בני האדם היא הרצון לחיות,** לכן הגנה על החיים היא העדפה חשובה באותה מידה. לא משנה כמה אתה חזק, במצב הטבעי הרצח הוא תמיד סכנה ממשית. אין אהבה או שנאה, אלא רק אינטרסים. 2. **כוח הופך להיות המשאב העיקרי.** במצב הטבעי, האדם במרדף אינסופי אחר כוח, גם כדי להשיג את מה שיש לאחרים, וגם כדי להגן על מה שכבר יש לנו. ככל שהאדם משיג יותר, כך הוא צריך יותר כוח כדי לשמור על חייו. 3. במצב הטבעי **בני האדם שווים,** כיוון שכולם יאלצו להיכנס למלחמות מסוג זה, ולא יהיה מונופול על הכוח. מקומות בהמיים כאלו בעולם: - מדינות. לכן הן תמיד שואפות לעוד כוח. - ציוויליזציות ברבריות. בני אדם רציונליים ישאפו לשלום, אבל הוא בלתי מושג. באסיר הם שואפים ל2-2, אבל תקועים ב6-6. האדם צריך להגיע להסדר עם חבריו, כדי לצאת מהמצב של מלחמה (6-6). עושים זאת באמצעות חוזה, אולם במצב הטבעי אי אפשר לסמוך על חוזים. לכן, צריך להקים **גוף ריבוני שיאכוף את החוזים**, באמצעות עונש גדול יותר מהטוב שהם מצפים לקבל בהפרת החוזה. זו המדינה. הובס מציע תיאוריה פסיכולוגית, שהתחזית שלה היא שבני האדם יצאו מהמצב הטבעי ויעברו למצב המדיני. [התחזית מסתמכת על 2 דברים:] 1. האגואיזם והרציונליזם של בני האדם יגרמו להם לכרות אמנות, והריבון יאכוף אותן. זאת הדרך היחידה לחיות בשלום. 2. בני אדם הם אגואיסטים, ועדיף להם לחיות בשלום ולא במלחמה. התיאוריה הזאת מתנסחת באמצעות שלושה **חוקים טבעיים:** 1. **\"בקש שלום ורדפהו\"** **--** כל אדם חייב לשאוף לשלום. 2. **\"כרות אמנות שיבטיחו את השלום\" --** האדם צריך לנטוש את זכותו במידה שיימצא לנחוץ, למען השלום וההגנה על עצמו, כשגם אחרים נכונים לכך. 3. **\"הכורת אמנה חייב לקיימה\".** **אלה טענות שנשמעות נורמטיביות, אך הן טענות תיאוריות = צווים מותנים.** אלו צווים מותנים שנובעים אחד מהשני: הדרך הטובה ביותר היא להבטיח את השלום באמצעות כריתת אמנות וקיום האמנות. האדם כפוף לחוקים הטבעיים, משום שהוא רציונלי ותבוני, והוא פועל על פיהם במודע או לא במודע. אנחנו כובלים את עצמנו לריבון, כדי לצאת ממצב של 6-6 ולעבור למצב של 2-2. הובס משתמש בלשון ציווי, כי בני האדם מתפתים לדברים שמנוגדים לאינטרסים שלהם. לכן, הובס מצווה לא להתפתות לצאת למלחמה. **להובס יש גם תיאוריה מוסרית על החובות והזכויות המוסריות שיש לבני האדם, וגם תיאוריה מוסרית על הזכות שיש לריבון לכפות עלינו לעשות דברים שאנחנו לא מעוניינים.** הוא מניח הנחת יסוד נורמטיבית- במקום שאין כוח משותף אין חוק, ובמקום שאין חוק אין אי צדק. **בדרך הטבע לכל אדם יש זכות לכל דבר.** בני אדם נולדו חופשיים, ובכל זאת הם מוצאים את עצמם בשלשלאות בכל מקום. [שני סוגים של זכות:] 1. **פריבילגיה -- היעדר החובה שלי,** חירות. יש לי זכות להרים את היד שלי. כשאני הרמתי אותה, לא הפרתי שום חובה שמוטלת עליי. 2. **תביעות claim -- זכות במובן הצר. צירוף של זכות וחובה.** לי יש זכות, ולך יש חובה בקשר לזכות שלי. למשל: חופש הביטוי. כשיש לי זכות שאת לא תגבילי את חופש הביטוי שלי, זה אומר שלך יש חובה לא להגביל את חופש הביטוי שלי. אם את מגבילה, את מפרה את החובה שמוטלת עלייך. **במצב הטבעי יש לנו זכות לכל דבר, כלומר לא מוטלת עלינו אף חובה -- נולדנו חופשיים.** אם לא נגביל את החופש שלנו, אנחנו ניקלע למלחמת הכל בכל. המקור הבלעדי לחובות שמוטלות עלינו הוא המדינה או האמנות שלקחנו על עצמנו. **כשאדם נכנס לאמנה, הוא נוטש זכות ונוטל חובה, והפרת החובה הזו היא אי צדק. צדק, מוסר ותבונה שלובים זה בזה.** אנחנו תבוניים \> לכן שווה לנו לכרות אמנות \> אמנות תקפות הן המקור הבלעדי לצדק, והן משרתות את הצדדים החתומים עלייהן. [החוקה האמריקאית מושפעת מג\'ון לוק --] המדינה איננה מקור הצדק, אלא היא קיימת כדי להגן על זכויות התביעות שיש לבני האדם, שכפופים אך ורק לחוק הטבעי. במצב בו יורים בי ואני משתמשת בעובר אורח כמגן אנושי, האינטואיציה היא שאסור לי לעשות זאת. למה? [הובס-] מכוח החובות שהמדינה מטילה עליי. זה מוסרי להשתמש בעובר אורח כדי להגן על עצמי, במצב שאי אפשר להשיג שלום, האדם צריך לנצל את כל האמצעים כדי להשיג את שלום חייו. [לוק-] יש תביעה מאדם אחר לא לאיים על חיי, האינטואיציה המוסרית אומרת שאני לא שונה מאחר, \"הדם שלך לא יותר אדום מהדם שלי\". [הובס --] משמעות המצב הטבעי הוא החופש מחובות, החופש לקידום האינטרסים ללא מעצורים. [לוק --] משמעות המצב הטבעי הוא התביעה של כל אדם על חייו, החירות והשלמות הגופנית והרדיפה אחר האושר. הזכויות האלה הן החובות שמוטלות על כל אדם לא לפגוע בחירות האחר. במצב הטבעי אנחנו כפופים לחובות מוסריות. המחלוקת בין לוק להובס במצב הטבעי: מישהו בא להרוג אותי : לוק : אסור להשתמש באדם ככלי לשמור עלי\" דמו לא יותר אדום משלי\" הובס: המדינה צריכה לשמור עלי מהחובות שהיא מטילה עלי, מכאן שיש לי את הזכות להשתמש בבן אדם אחר בשביל לשמור על חיי. -- המצה הטבעי מאפשר לי להשתמש כל האמצעים בשביל להגיע לשלום. לוק: המצב הטבעי: התביעה שיש לי על חיי להגשים את האשור שלי. יש לי חובה לפעול בצורה מוסרית שלא לפגוע באדם אחר. לפי הובס, **הקהילה בעצמה היא סוג של חוזה**. בני האדם כורתים אמנה וממנים מישהו שיהיה הנציג שלה, כדי שיאכוף אותה. **הזכות המוסרית של הריבון ניתנת לו מהאנשים שמינו אותו.** הסמכות לשלוט באה מהנשלטים. **זה הקישור לדמוקרטיה.** אנחנו יכולים לעשות מה שנרצה עם הזכויות שלנו, ולכן אנחנו יכולים להעביר את הזכות שלנו לאדם אחר, כדי שיכפה עלינו לעשות דברים, כי האלטרנטיבה היא מלחמת הכל בכל. **[קושי ראשון:]** הובס טוען שהקהילה היא סוג של חוזה, והסמכות של הריבון באה מהנשלטים דרך חוזה. אבל, לחוזים יש תוקף כשיש מי שאוכף אותם, אז **מי אוכף את האמנה בין האנשים לריבון?** **[קושי שני:]** לדוגמה- האמנה שכולם מתחייבים לשלם מיסים היא אמנה שמשתלמת לכולם, ועדיין לא משתלם לכל אחד ואחד לקיים אותה, כי אם אני לא אשלם זה סכום זניח. אם כך, זה לא \"לא צודק\" לא לקיים אותה. **המקור של החובה הוא האינטרס האישי,** ולכן הדבר היחיד שמשנה לי הוא אם יתפסו אותי או לא. **פרדוקס הדמוקרטיה.** האמנה תקפה רק אם יש כוח שיגבה ממני מחיר \> **הסיבה היחידה לקיים את האמנה היא הסנקציה ולא האמנה עצמה** \> האמנה עצמה איננה המקור של הצדק, אלא החישוב של כמה משתלם לי לשלם את המס, האם יש סיכוי שיתפסו אותי ומה הסיכוי. **[קושי שלישי:] האם כוח כופה זו הדרך היחידה לקיים אמנות?** יש מדינות שכורתות חוזים ועומדות בהן, לכן אפשר לקיים חוזים גם בלי סנקציה. יש מודלים שמוכיחים שכשיש אוכלוסייה מעורבת של אגואיסטים ומתחשבים, האגואיסטים נעלמים, ומשתפי הפעולה שורדים. **[קושי רביעי:] בעיית הנציג.** אם בני האדם עד כדי כך אגואיסטים, הנציג שלנו יהיה אגואיסט ולא ייצג אותנו, אלא ידאג לאינטרס של עצמו. 4 הקשיים בקצרה ממש : 1. מי יאכוף את האמנה החברתית בלי שלטון. 2. האמנה החברתית תקפה רק עם יש שלטון מפקח- סנקציות(פרדוקס דמוקרטי) 3. האם רק עם כח כופה אפשר לשמור על האמנה ? 4. בעיית הנציג- אם האדם אגואיסט- נצייג אגואיסט- אין מנוס מלדאוג לעצמנו התועלתנות נכנסת כדי לפתור שאלה פרקטית שהובס לא עונה עלייה. הריבון אמור באמצעות המסגרת המדינית לחלץ אותנו ממצב שהוא נחות פארטו, למצב שהוא עדיף פארטו: שלום עדיף על מלחמה, באסיר 2-2 עדיף על 6-6. מצב של קניין פרטי עדיף על מצב שבו הכל שייך לכולם כמו בקיבוץ. לאנשים קשה לשתף פעולה אחד עם השני, לכן עדיף שכל אחד יתעסק בחלקה שלו, כדי למנוע סכסוכים. **לפי המסגרת המדינית ההובסיינית, הריבון צריך לחלץ אותנו ממצב נחות פארטו למצב עדיף פארטו, ולכן הוא ישליט משטר של קניין פרטי.** הריבון ההגון מתלבט בין שני משטרים: משטר עם מיסים ומשטר בלי מיסים. אי אפשר להחליט איזה על פי הקריטריון ההובסייני של נחות פארטו, כי חלק ירצו ככה וחלק ככה. **הובס לא נותן לזה תשובה, אבל התועלתנות כן.** דברים חשובים הם דברים **שמגדילים את** **סך הרווחה המצרפית**, הם מגדילים את האושר הכללי. אני לא צריכה לקדם רק את האינטרס שלי, אלא של הכלל. לעשות את הפעולה שתביא יותר תועלת, אלה המעשים הישרים. **האושר האנושי הוא התועלת שלנו.** הטענה המוסרית הזו לא קשורה בכלל לחוק או מדינה, **המעשה הנכון והתועלתני הוא מעשה שלא גורם כאב ומגדיל את האושר הכללי.** **הדומה** בין הגישה של הובס לשל מיל- תפקיד הריבון לדאוג לנו, ולכן הוא יעדיף משטר של קניין פרטי על משטר של קניין משותף. **השונה** בין הגישות- עם או בלי מיסוי? להובס אין תשובה, אבל **התועלתן יבחן מה מביא יותר רווחה ליותר אנשים.** המשטר הראוי צריך לבחור איזה כביש לסלול: כביש מכפר א\' לעיר כדי שאנשי הכפר יוכלו לבלות, או כביש מכפר ב\' לעיר כדי שאנשי הכפר יוכלו לעבוד. **כשכל התנאים שווים --** המשטר הראוי צריך להעדיף עבודה על בילוי, כי **עבודה מפיקה יותר תועלת.** **כשהתנאים לא שווים --** נניח שיש 1,000 מבלים בכפר א\', לעומת 20 עובדים בכפר ב\'. המשטר צריך לבחור במבלים, משום שכמות האושר של ה-1,000 גבוהה מהסבל של ה-20. בכך הוא **מגדיל את הרווחה המצרפית.** **[דוגמת החשמלית:]** אני יושבת בחדר הבקרה ואני רואה שהחשמלית הולכת לדרוס 5 אנשים. אני יכולה **ללחוץ על המתג,** והחשמלית תסטה ורק אדם אחד ייהרג. **לפי התועלתנות אני צריכה להסיט אותה.** אבל, אם בשביל להציל את ה-5 אני צריכה **לדחוף** את ה-1 למסילה? **התועלתן יגיד שאין הבדל בין המקרים**. אבל בפועל, רוב האנשים לא ידחפו את האיש כי האינטואיציות המוסריות שלנו מבלבלות אותנו. הטענה ההובסיינית אומרת שהמושג **\"טוב\" הוא מושג אינדיבידואלי**. לפי הובס, **למספרים אין ערך**. אם ה-1 חבר שלו והוא לא מכיר את ה-5 האחרים, הוא יבחר בחבר. אם הוא לא מכיר אף אחד מהם, מבחינתו להטיל מטבע. יש כאן **מחלוקת עמוקה ביחס לשאלה מהו ערך:** **לתועלתנים-** דברים שיש להם ערך אלו עולמות שיש בהם **יותר תועלת או פחות תועלת, ויש מדרג שממנו נובעת החובה המוסרית.** **להובס-** משהו נהייה לבעל ערך כשיש מישהו שמעוניין בו, זה **סובייקטיבי ואינדיבידואלי**. **[דילמת השריפה באי:]** יש אי, באי יש תחנת כיבוי אחת, ויש שריפה בצפון ובדרום. לפי **הובס** ומיל, צריך לכבות בצפון. **הובס-** האנשים יסכימו בחוזה שאם יש שתי שריפות צריך לבחור במקום שינצלו הרבה, בכך **הם דואגים לעצמם**, כי הם יודעים שיש להם יותר סיכוי להיות חלק מהרוב מאשר מהמיעוט. **מיל-** העקרונות התועלתניים **מתעדפים את רצון הרוב**, והסיכוי להיות חלק מהרוב גבוה מהסיכוי להיות במיעוט. בקיצור קיצור: ההבדל בין הובס למיל לוק-**[שיווין] -** אין לפגוע באיש לטובת מישהו אחר -- כולם שווים האדם וכו.. הובס**[-חירות]**- לכל אדם יש את הזכות להגן על עצמו בכל דרך שתדרש, עדיף ריבון שיגן עלי.תרצחו כל עוד אתם מגנים על עצמכם- זולת אמנה חברתית. מיל**[- תועלתן-]** איפה שיש יותר תועלת- מתעדפים את רצון הרוב, הסיכוי להיות ברוב גבוהה יותר. **כאן הגישות מתכנסות.** כשבוחנים את התאוריה התועלתנית **כתאוריה פוליטית**, מגלים את **עקרונות היסוד של הליברליזם**. הובס גרם **לניתוק בין הסמכות הפוליטית לבין סמכות הדתית**, לפיו **הסמכות לשלוט באה מלמטה לא מלמעלה**. זה קורה גם בתועלתנות- **המעשים של הריבון לגיטימיים כשהוא בוחר במדיניות שממקסמת את סך הרווחה המצרפית, רצון הרוב.** 1. **[שוויון פוליטי --]** כל אחד קול אחד, זו סיסמה תועלתנית. האושר של האציל הוא כמו האושר של הפועל מבחינה תועלתית. עניין המעמדות נמחק. [קושי-] **התועלתנות מבטלת את ההבחנה בין בני אדם לבעלי חיים:** סבל הוא סבל, צריך לקחת בחשבון את סבלם של בעלי החיים כמו שלוקחים את סבלם של בני האדם. השמחה של כולם שווה - של האציל או של הפועל. קושי: גם בע\"ח נחשבים בפנים- סבלם כשלנו. 2. **[הכרעת הרוב --]** סביר להניח שממשלה שתיבחר על ידי הרוב, תתעדף את הרוב, ותיעדוף הרוב הוא מקסום סך הרווחה המצרפית. [קושי-] **הפרדוקס של קונדרוסה:** לפיו כל שיטת בחירות נתקלת בתוצאות לא טובות, למשל A, B, C הם הבוחרים, ו- 1, 2, 3 הם המועמדים. **העדפת הרוב היא לא רציונלית, כי היא מעגלית:** A B C --- --- --- 1 3 2 2 1 3 3 2 1 בבחירות האחרונות בארה\"ב הרוב בחר בהילארי, ועדיין טראמפ ניצח, בגלל שיטת האלקטורים. **ההיגיון בשיטה זו-** אם הרוב הפשוט יכריע, אז תושבי הערים ינצחו, וההעדפות של הפריפריה ייעלמו. יש לתעדף את בחירות הרוב- מקסום סך הרווחה המצרפית קושי:העדפת רוב לא רציולנית- מעגלית. 3. **[שוויון הזדמנויות פורמלי --]** **אסור להעדיף מישהו רק בגלל דת, גזע ומין.** אנחנו רוצים לבחור את האדם המוכשר ביותר, משום שהוא יבצע את התפקיד בצורה הטובה ביותר, **ובכך יוצר יותר רווחה.** יש לבחור את האדם המוכשר ביותר ולא לתת מקום לדברים חיצוניים להשפיע- ליצור יותק רווח. 4. **[שוויון כלכלי --]** התועלתנות מבקשת, **מעבר לשוויון הזדמנויות**, גם שוויון כלכלי. כלכלנים בוחנים את השוק על פי **גודל העוגה**, אבל גם לפי **חלוקת העוגה**. **ככל שעוגת המשאבים מתחלקת בצורה יותר שוויונית, כך יש יותר רווחה.** למשל: אם ביל גייטס יאבד מיליון דולר זה לא ישנה לו, אבל אם ניתן להומלס דולר זאת הארוחה הבאה שלו. במונחים של רווחה: **ככל שיש יותר-עוד ייתן לי פחות**. אם העשירון העליון בעולם מחזיק ב-90% מההון בעולם, מבחינה תועלתנית זה רע, כי היה אפשר להפיק יותר תועלת מכמות המשאבים הזאת. **התועלתנים רוצים חלוקה מחדש, אבל מאוד מפחדים ממנה כי היא מקטינה את התמריצים, וזה מקטין את הרווחה המצרפית.** לחלק את הכלכלה בצורה שווה בין כולם, לא הגיוני ש90 מההון שייך לעשירי עליון, מקטין את התועלת, אפשר להפיק יותר משאבים לאנשים אחרים. קושי: חלוקה מחדש מפחידה, לא יהיה תמריץ. **[בנתהם --] הגרסה הפרימיטיבית.** הנאה זה עונג פיזי שאדם חש. מה שצריך לעשות זה **להגדיל את כמות ההנאה ולהקטין את כמות הכאב.** אלה **שני אירועים פיזיים** שאפשר לזהות במערכת הנוירולוגית שלנו**.( לקורא עליו יותר )** להגדיל הנאה, להקטין סבל, גרסה פרימיטיבית ,בנתהם **[מיל --]** **הגרסה הפרפקציוניסטית.** הגרסה של בנתהם **משווה את האדם לבהמה,** כי גם הבהמות חשות עונג ובורחות מכאב. **מיל** חושב שיש **הנאות נמוכות והנאות גבוהות.** יש הבדל בין הנאה מעיון פילוסופי, לבין הנאה של חזיר מאוכל. התועלתנות צריכה לעשות את ההבחנה הזאת, כי היא נותנת **ערך לרווחה אנושית**, והיא מבחינה בין סוגי ההנאות. אנחנו לא בהמות יש הבדל בין ההנאות. תועלתן- נותן ערך לרווחה אנושית. **[תועלתנות של העדפות --]** אנחנו לא שואלים את עצמנו מה מידת ההנאה שאדם מפיק, אלא **עד כמה ההעדפות שלו מסופקות.** זה מה שמשנה לתחשיב הכללי. קאנט הוא המבקר החשוב ביותר של התועלתנות. מיל טוען שבסוף קאנט חוזר לתועלתנות, אך זה לא נכון. הספר מתחיל בתורת **ערך** אלטרנטיבית. לפי קאנט, הדבר שבאמת יש לו ערך הוא **הרצון הטוב.** למשל: מוכר שלא מרמה ילד שבא לקנות, נראה כי הוא פועל לפי צו מוסרי. אבל, אם הוא לא מרמה רק כדי לשמור על המוניטין שלו, הוא לא פעל באופן מוסרי. דוגמה נוספת: אני מנסה לחלץ מישהי שכלואה ברכב לאחר תאונת דרכים, כי זאת חובתי המוסרית, ומסתבר שפגעתי בה במקום לעזור לה. למעשה שלי לא יהיה ערך מוסרי פחות טוב בגלל התוצאה. **מה שהופך מעשה למוסרי הוא הרצון לפעול לפי החובה המוסרית ולא התוצאה של המעשים.** המוסר לפי קאנט: איפה שהרצון שלי היה בזמן המעשה. קאנט **מבקש להשתחרר מתפיסת ערך ממקסמת.** בדוגמת החשמלית, יש אינטואיציה לא לדחוף את האיש האחד כדי להציל את ה-5 האחרים, למרות שלפי התועלתנות כן אמורים לדחוף אותו. לפי קאנט זה לא נכון, **אנחנו לא ממקסמים את הערך של הרצון הטוב, כי הערך של הרצון הטוב זה לא גודל שניתן לכמת אותו.** **אי אפשר למקסם את הערך הטוב** **החובה המוסרית** המוטלת על אדם היא לא כדי למקסם תועלת או כדי לדאוג לעצמו, אלא היא נגזרת מכך שהוא **מבין שהערך שלו אינו שונה מהערך של זולתו.** משום **ששניהם מסוגלים לרצות את הרצון הטוב ולהיות מוסריים, וזה מה שנותן ערך.** החובה המוסרית לקיים הבטחה קשורה לכך שאדם צריך להתייחס לעצמו בדיוק כפי שהוא מתייחס לזולתו **ולא לפי התוצאות.** האידאה שעומדת בבסיס הצו המוסרי היא **אידאת השוויון**. מכאן, נגזרת **תיאוריה פוליטית** שמעמידה את השוויון במרכזה- השוק החופשי יתעדף את המוכשרים יותר, אבל השוויון המוסרי מצווה על המדינה **לנסות ולהקטין פערים מסיבות של צדק ולא מסיבות של תועלת.** **עשה את מעשייך תוך מחשבה שהיית רוצה אותם כחוק כללי שכולם ינהגו לפיו.** הובס צודק שזה טבעי שאנו נוטים להעדיף את עצמנו, אך בני אדם מבינים **מכוח התבונה** שלהם את הציווי **\"ואהבת לרעך כמוך\".** אם המוכר לא מרמה את הילד כי הוא מבין שהם שווים, אז הרצון שלו לא לרמות הוא רצון שיש לו **ערך בלתי מותנה.** בשביל הובס, הדבר היחיד שיש לו ערך עבורי הוא מקסום ההעדפות שלי. לפי קאנט, אנחנו מתחילים מההבנה שבני אדם שווים, לא מטבעם, אלא מנקודת מבט מוסרית. לפי קאנט, **החובה שלי לקיים הבטחות לא תלויה בתוצאות של אי קיום ההפרה**. נניח שאני יודעת שבמקרה הזה הפרת ההבטחה מאוד חשובה לי והיא לא תגרום נזק. התועלתן לא יכול להסביר למה לא להפר. לפי קאנט, **המעשים שלי צריכים לשקף את מה שהייתי רוצה שיהיה לחוק כללי,** לכן אם אפר זה אומר שאני רוצה שהחוק הכללי יהיה שמותר להפר הבטחות. אם אני משתמשת במחשב של מישהו בלי רשותו ולא גרמתי נזק. לפי קאנט, **יש פעולות אסורות גם אם הן לא פוגעות באף אחד, וגם אם הן אף מיטיבות עם מישהו**. זה נחשב לפגיעה בריבונות של אדם אחר, פגיעה באוטונומיה ופגיעה בכבודו. האינטואיציות המוסריות שלנו הרבה פעמים לא תלויות בנזק, **והמניע הוא מה שחשוב.** חובה מוסרת מוטלת על אדם- מעצם שאנחנו בני האדם שווים חובה לא למקסם תועלת ולא לדאוג לעצמי. להפר הבטחות- להביא למצב של ביטול החוק הכללי. מקיימת ? יש חוק כללי. לא מקיימים הבטחות לפי התוצאות. אלא הרצון. המעשים שלי צריכים לשקף את הרצון של החוק הכללי לפי הובס, נולדנו חופשיים כי לא מוטלות עלינו חובות. בלי שנטלתי על עצמי חובה, לא מוטלת עליי אף חובה. לפי קאנט, **בני אדם הם בעלי ערך מפני שהם מסוגלים לרצות את הרצון הטוב**. נכון שבטבע שלנו אנחנו מעדיפים את עצמנו, אבל אנחנו יכולים להכיר בכך שהזולת שווה לנו, כי **אנחנו מסוגלים לפעול על פי התבונה שלנו** ולא רק על פי הרצונות שלנו. היכולת הזו היא החופש שמייחד אותנו. **כשאדם פועל באופן מוסרי, הוא מתגבר על טבעו, כי הטבע שלו הוא שגורם לו להעדיף את עצמו- היכולת להתגבר על הטבע היא החופש.** אדם שלא נול לחוקי הטבע ולא פועל לפי הטבע- האדם החופשי. הצו המוסרי אומר \"ולעולם לא אמצעי בלבד\"- **אסור להשתמש באדם כאמצעי, גם לא לתכלית ראויה**. השימוש בו הוא הפרה של החופש שהוא זכאי לו, **אדם חופשי הוא בעל זכויות.** התועלתנות תצווה עליי לדחוף את האחד כדי להציל את ה-5, כדי למקסם את הרווחה המצרפית. לפי קאנט, אסור לי לדחוף אותו, כי **הוא בעל זכויות, ולכן אסור לי להשתמש בו.** אסור לי לדחוף אותו, אבל **מותר לי ללחוץ על המתג** ולהסיט את החשמלית, כי **אומנם אני פוגעת בו, אך לא משתמשת בגופו.** לפי התאוריה הקאנטיאנית, ייתכן שמעצר מנהלי והפרדה בין שחורים ללבנים מיטיבים עם הרוב. אבל זה לא משנה, כי אי אפשר להשתמש באדם שנמצא במעצר המנהלי או שנמצא במיעוט, כי **הם אנשים חופשיים והם לא מכשירים של החברה.** אסור להשתמש בבני אדם כאמצעי, אך **המדינה עושה זאת כל הזמן.** כשהיא גובה מאיתנו מיסים, היא משתמשת בעבודה שלנו, כדי להיטיב עם אלה שזקוקים, **כדי להקטין פערים.** כשהמדינה מבקשת למקסם את התועלת, היא עושה זאת באמצעות **הגבלת החירות שלנו,** כלומר היא **משתמשת בנו כאמצעי**. כשהיא פוגעת בי כדי להיטיב עם זולתי, היא למעשה משתמשת בי כדי להיטיב עם הזולת. למשל: אני רוצה לצאת לחופשה יקרה אז עבדתי 20 שעות, אבל אם לא הייתי צריכה לשלם מיסים הייתי יכולה לעבוד רק 10 שעות. כלומר, המדינה שיעבדה אותי ל-10 שעות, כדי להיטיב עם פרויקטים שהיא רוצה לקדם, שיכול להיות שאפילו לא קשורים אליי. המדינה משתמשת בי כדי להטיב עם הזולת-פוגעת בזכויות יחיד לפי נוזיק, מדינה תועלתנית שמטרתה למקסם את סך הרווחה המצרפית, היא מדינה **שפוגעת בזכויות של היחיד.** לכן, מסקנתו של נוזיק היא- **למדינה יש הצדקה אך ורק אם היא משמשת כשומר לילה.** בני אדם לא יצליחו להגן בעצמם על הזכויות שלהם, כי חלק חזקים יותר, חלק ערמומיים יותר וכי הם נוטים מטבעם להעדיף את עצמם על פני זולתם. לכן, תפקיד המדינה הוא לא לחלץ אותנו ממלחמת הכל בכל ולא למקסם את הרווחה, אלא **לשמור על ההסכמים שחתמנו, והמנדט העיקרי הוא להגן על הזכויות החשובות ביותר שיש לבני אדם ממילא, הזכות לא להיות משועבדים לאף אחד.** לפי נוזיק, המדינה צריכה להישאר בנויה על מיסים, אבל **תפקידם יהיה להגן בצורה יעילה על הקניין הפרטי של האנשים ולא כדי לאפשר לקבוצות חלשות להתאזן על חשבון האחר.** המדינה תפעל כשומר לילה. לטענתו, המדינה המודרנית הפכה להיות מפלצת **בעקבות האידאל התועלתני,** היא עושה דברים רבים וחורגת מתפקידה, ובכך היא פוגעת בזכויות שלנו ומשתמשת בנו כאמצעי. המדינה צריכה רק לשמור על החובות שלי. הזכויות שלי נקודה **משותפת** לנוזיק וקאנט -- **צריך להבחין בין חופש מוסרי לחופש פוליטי:** כאשר אני רואה אדם שזקוק לעזרה, **המוסר** מצווה עליי לעזור לו. האם לאדם מותר להתאבד? לא, משום שבכך הוא משתמש בעצמו כאמצעי להפקת תועלת. צריך לעזור לכולם, אסור להתאבד. סור מרע עשה טוב **כשעוברים למישור הפוליטי,** **לאף גורם אין את הסמכות לכפות עליי להיות מוסרי.** משום שאם כופים עליי להיות מוסרי למרות שאני לא רוצה, למעשה כופים עליי **כדי להשיג תכליות של מישהו אחר**. המדינה לא יכולה לכפות עליי לעזור למישהו. **משמעות החופש שלי** היא שאני מציב לעצמי את המטרות שלי ונוקט באמצעים שעומדים לרשותי כדי להשיג את המטרות. לפי קאנט, אדם שמתאבד הוא אינו חופשי משום שהצרכים שלו גוברים עליו, ולכן הוא לא מוסרי. לפי נוזיק, למדינה אסור לאסור על אדם להתאבד, כי בכך היא לא מקדמת את החופש, אלא משעבדת אותו. כלומר, **החופש הפוליטי הוא גם להתאבד.** **כשאני מפרה את החופש הפוליטי של אדם, אני מפרה את החופש המוסרי שלו. לעומת זאת, אם אני מכבדת את החופש הפוליטי שלו, אני לא בהכרח מכבדת את החופש המוסרי שלו.** אם כופים על אדם לעזור למישהו, אז פוגעים בחופש הפוליטי שלו, אולם מוטלת עליו החובה המוסרית לעזור והוא לא עושה את זה. אז מצד אחד זה מה שהוא צריך לעשות, אבל מצד שני אסור למדינה לכפות עליו לעשות את זה. **[הובס:]** **התיאוריה המוסרית --** שווה לנו לחיות בשלום ולא במלחמה. לאדם יש זכות לקדם את האינטרסים שלו. חובות מוטלות עליו רק אם הוא חתום על חוזה תקף, חוזה תקף הוא חוזה שמשרת את האינטרסים של כל הצדדים. **הפילוסופיה הפוליטית --** לריבון מותר להשתמש בסנקציות כדי לאכוף את החוזים. **[קאנט:]** **התיאוריה המוסרית --** האדם הוא יצור חומרי הכפוף לחוקי הטבע, אך הוא מסוגל לפעול על פי צו מוסרי ולהשתחרר מהטבע החומרי שלו. אדם מוסרי הוא אדם שמכבד את האנושיות שלו ושל זולתו, ולכן הוא לא משתמש באדם אחר או בעצמו, כדי לקדם את תוכניותיו, לא משנה מה הן. **הפילוסופיה הפוליטית לפי נוזיק --** המדינה היא מכשיר להגנה על הזכויות שלנו בלבד. שומר לילה **[התועלתנות:]** **התיאוריה המוסרית לפי בנתהם --** האדם רודף הנאות ובורח מכאב. **התיאוריה המוסרית לפי מיל --** משכלל את בנתהם, יש הנאות גבוהות והנאות נמוכות. מעשים ישרים אם הם מגדילים את סך הרווחה המצרפית. **הפילוסופיה הפוליטית --** המדינה לגיטימית אם היא מגדילה את סך הרווחה המצרפית. לפיכך, למשטר דמוקרטי יש סיכוי להיות מנגנון יעיל. הסיפור של רוסו מתאים לאופן שבו המדינה המודרנית תופסת את עצמה. הציטוט הידוע של רוסו \"האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים\". רוסו שואל- **איך יכול להיות שלמדינה יש זכות לשעבד?** לפי הובס, אנחנו יוצאים מהמצב הטבעי ועוברים למצב המדיני באמצעות וויתור על החירות שלנו. אנחנו **הופכים להיות עבדים של הריבון** משום שהוא דואג שלא תהייה מלחמה בין עבדיו, ובכך מציל אותנו מהחופש שיוביל אותנו למלחמת הכל בכל. **רוסו מפריך את טענתו של הובס**: 1. **כאשר אדם מוותר על החירות שלו,** הוא מוותר על מהותו, על האנושיות שלו. **הוא מוותר על הדבר שעושה אותו לבעל ערך.** 2. **כל חוזה שמטרתו היא וויתור על חירות- לא תקף.** יש סתירה בחוזה שלפיו אני הופכת להיות עבד- כדי שאוכל לחתום על חוזה, אני צריכה להיות בעלת זכויות. אז **חוזה שלפיו אני מפסיקה להיות בעלת זכויות כשאני חותמת עליו סותר את עצמו, ואינו תקף.** ייתכן שאני חיה תחת משטר של עריצות נאורה, שבה הדיקטטור מרשה לי לעשות מה שאני רוצה, אבל זה לא מספיק. **אני לא באמת חופשיה, כי יש לו את הזכות לקחת את זה ממני מתי שרק ירצה.** ההגדרה הפשוטה של אידיאל רפובליקאי של חירות- האדם יותר חופשי, ככל שיש פחות מעצורים על מה שהוא רוצה לעשות. **האדם חופשי כל עוד לאף אחד אין זכות למנוע ממנו לעשות דברים שהוא רוצה.** באמנה החברתית אני **לא מוסר את החירות שלי לריבון**, אלא **האמנה החברתית היא אמנה שיוצרת קולקטיב**. אנחנו מכוננים משטר ואנחנו כפופים לו, אבל **אנחנו חופשיים כי אנחנו המחוקקים**, ולכן אנחנו למעשה כפופים לעצמנו. בתור אזרח, האדם שותף למעשה החקיקה, ובתור נתין הוא כפוף לה. מצד אחד, **הרעיון הזה מסוכן-** כשמישהו מפר חוק והמדינה כופה עליו לקיים את החוק, אנחנו סוג של **כופים עליו להיות חופשי.** דיקטטורים רבים השתמשו בתירוץ הזה כשהכניסו אנשים למחנה עבודה, בטענה שהם גורמים להם לגלות מה שהאדם באמת רוצה, ומה שהאדם באמת רוצה זה מה שהקולקטיב, שהוא חלק ממנו, רוצה. מצד שני, **הוא לא מופרך-** כשהממשלה מחליטה החלטה, ושר היה חולה ולא השתתף בהצבעה, הוא **עדיין אחראי על הפעולה, כחלק מהקולקטיב.** כשעם יוצא למלחמה נגד עם אחר, אנחנו חושבים שההחלטה היא של הממשלה, אך הממשלה מייצגת את העם, ולכן העם קשור לפעולה. פעמים רבות דיני המלחמה מבחינים בין אזרחים חפים מפשע של מדינה שיצאה למלחמה, לבין אזרחים של מדינה שמעורבת אך לא היא זאת שקיבלה את ההחלטה. **הגוף הקולקטיבי פועל מכוח הרצון הכללי.** **הרצון של השותפות = הרצון הכללי, והוא מחוקק חוקים.** כיוון שאנחנו שותפים, אנחנו מצד אחד נתינים כפופים, ומצד שני אזרחים שותפים ומחוקקים. אדם שחי במדינה ליברלית בריאה, יוצא להצביע כיוון שהוא תופס את עצמו כחלק מהמדינה, כחלק מהחברה האזרחית, כחלק מהמנגנון שבסופו של דבר מכפיף אותו לחוקים. **כדי שלחוזה החברתי תהייה משמעות אמיתית,** הוא מכיל התחייבות שלפיה כל מי שיסרב להישמע לרצון הכללי, יכריחו אותו לעשות זאת, כלומר **יכריחו אותו להיות חופשי.** זה סימן ההיכר של המושג חירות חיובית. אולם, כמו שהוזכר, זה גם רעיון מסוכן. **הרצון הכללי --** **הרצון של השותפות.** למרות שאני חלק ממועצת הפקולטה, אני מתנגד להחלטה שלה. אז הגוף הכללי הזה מחוקק חוקים שעומדים בניגוד לאמונות שלי, ועדיין אני חלק מהמועצה, כי **האינטרסים והאמונות שלי איכשהו השתכללו בתוך ההחלטה.** הרצון הכללי, הרצון של מועצת הפקולטה, **לקח את הרצון שלי בחשבון** בדרך זו או אחרת. רוסו אמר- יוצא שהרצון הכללי הוא תמיד ישר, מבקש את טובת הכלל. אולם, לא יוצא מכאן ששיקול העם ישר תמיד במידה כזו עצמה. **הרצון של מועצת הפקולטה הוא לקדם את הפקולטה ולהפוך אותה למקום טוב יותר**, זה הרצון הכללי. **בני העם רוצים בטובתם, אבל לא תמיד מבינים מה טוב. לעיתים קרובות קיים הבדל רב בין רצון הכל לבין הרצון הכללי.** **רצון הכל --** **מכוון לעניין הפרטי.** **כסכום כלל הרצונות הפרטיים.** **הרצון הכללי --** **מכוון רק לעניין המשותף,** יש ניסיון לגזור את הרצון הכללי מהרצונות של הפרט. **הרצון הכללי אמור לשרת את האינטרס הכללי.** **רצון הכל --** סוג מסוים של **סכימה.** הוא אולי הדבר החשוב ביותר לפי התועלתנות. אנחנו מנסים, באמצעות עקרון הרוב ועקרון \"מירב התועלת למירב האנשים\", **לספק את העדפותיהם של כמה שיותר אנשים.** **הרצון הכללי --** זה **לא סתם סכימה.** יש פה רעיון חשוב שבא לידי ביטוי **[בהבחנה בין דמוקרטיה בריאה לבין דמוקרטיה סקטוריאלית:]** [כשאת הולכת לבחור, את יכולה לעשות זאת ב-2 דרכים:] 1. **רצון הכל --** לשאול את עצמי איזה שלטון **יועיל לי או לסקטור שבו אני חברה**. אנשים סקטוריאליים שבוחרים ממניעים סקטוריאליים, יצרו דמוקרטיה סקטוריאלית. מי שלא שייך לשום סקטור, ששום מפלגה לא באמת מייצגת אותו, יישאר מחוץ למערכת. 2. **הרצון הכללי --** כשאני מצביעה למשהו שהוא לא בהכרח מתאים לסקטור שלי, אבל הוא כן **טוב לכל החברה.** למשל, אנשים עשירים שמצביעים למפלגות שרוצות להעלות את המס לעשירים. **כשהדמוקרטיה פועלת לפי רצון הכל, היא עלולה להיות סקטוריאלית. כשהיא פועלת לפי הרצון הכללי, היא סכימה של הרצונות של הפרטים ביחס לאינטרס החברתי. חובתם של האזרחים כשהם מצביעים היא לשקול את האינטרס הכללי ולא את האינטרס הפרטי. כדי לחיות בדמוקרטיה בריאה, האדם צריך להשתחרר מעצמו ומהאינטרסים הצרים שלו, ולחשוב מה טוב לחברה.** התועלתנים לא רואים את ההבחנה הזו. **רוסו הולך בדרכה של מסורת האמנה החברתית**, כמו הובס ולוק- עדיף לחיות במצב המדיני כי כך אנחנו מוגנים יותר. לעומת זאת, לפי נוזיק אנחנו נכנסים למצב המדיני כדי להגן על החירויות והזכויות שלנו, כי המדינה תגן עליהן יותר טוב ממה שאנחנו נצליח במצב הטבעי. לפי התאוריה הלוקיאנית של נוזיק, זה התפקיד היחיד של המדינה, המדינה היא **שומר לילה.** לפי נוזיק, המדינה שומרת על **הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לקניין והזכות לחירות (לא להשתעבד).** הקניין חשוב מאוד, משום שבלעדיו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. **בלי הקניין לא נוכל לממש את החירות שלנו.** אדם חופשי בכך שהוא מסוגל להציב לעצמו מטרות ולפעול כדי להשיג אותן, בלי קניין הוא לא יוכל לפעול כדי להשיג אותן. [האם הזכות לקניין היא זכות טבעית? זכות שקיימת לאדם בלי קשר למסגרת המדינית שבה הוא חי?] **[לוק ונוזיק:]** **הזכות לקניין היא זכות טבעית.** הגוף שלי שייך לי, וכל דבר שעבדתי עליו והוספתי לו ערך, הוא מעין הרחבה של הגוף שלי. דברים שייכים לנו אם קיבלנו אותם **בצורה הולמת** מאנשים שהדברים האלו היו שייכים להם. דברים שייכים לנו אם הם לא שייכים לאף אחד, ואנחנו השתלטנו עלייהם כי **\"כל הקודם זוכה\", ועיבדנו אותם**. התפקיד של המדינה זה להגן על הזכות הקניינית הזו. המדינה **מעצימה את החירות שלנו** על ידי הגנה יותר יעילה על הזכויות שלנו. **מיסוי נתפס כפגיעה בזכות הקניין-** אני עבדתי בשביל חברה מסוימת, לחברה הזאת יש משאבים ששייכים לה. ההעברה ממנה אליי היא לא גזלנית או בלתי ראויה, **ואם המדינה לוקחת ממני חלק היא פוגעת בזכות הקניינית שלי על דברים שניתנו לי בדין.** **[קאנט ורוסו:]** **זכויות קנייניות הן לא זכויות טבעיות.** אם אתם נולדתם לפניי והשתלטתם על אדמות, אני לא אוכל להפוך שום דבר לחלקה שלי, ומצד שני מוטלת עליי חובה לא להיכנס לחלקות שלכם. אני לא נטלתי על עצמי את החובה הזו, למה העובדה שנולדתי אחריכם מטילה עליי חובה לכבד את הזכויות הקנייניות שלכם? **הקניין הפרטי יכול להיווצר רק במצב המדיני, רק כשיש חוק**. משום שהחוק הזה נוצר על ידי שותפות, שבמסגרתה כל אחד מהפרטים מקבל את חלקו ומכיר בזכותו של האחר על החלק שלו. לעומת זאת, במצב הטבעי כל אחד מחזיק את מה שיש לו ושומר על זה, על אף אחד לא מוטלת החובה המוסרית לכבד את הזכות הקניינית של הזולת, משום שאני מעולם לא נטלתי על עצמי את החובה הזו. **אנחנו יוצרים שותפות, והשותפות יוצרת חוק שמסדיר את הקניין הפרטי**. כולנו חוקקנו את החוק, והוא מאפשר לי **גם להחזיק במה שיש לי וגם להיות מוכרת על ידי הזולת כבעלת החלקה הפרטית שלי**. לפיכך, אנחנו נכנסים למצב המדיני כי זה בטוח יותר, שומר על האינטרסים שלנו, וכדי **להפוך לחופשיים באמת**. בלי קניין פרטי אין חירות, וקניין פרטי, במובן האמיתי שלו, קיים רק במצב המדיני. לפי ההשקפה הזו, **מיסוי היא לא פגיעה בקניין הפרטי**, כי יש קניין פרטי רק במסגרת המדינית. במסגרת הזאת, המחוקק רשאי לקבוע איזה משטר של קניין פרטי שהוא רוצה, וממילא הכסף שהחברה נתנה לי לא שייך לי אם החוק לא שייך לי אותו. כלומר, **אם החוק תובע ממני לשלם מס, אז המשכורת לא שייכת לי, אלא אם שילמתי את מה שהחוק מצווה עליי.** קניין פרטי הכרחי כדי לפעול בצורה לגיטימית, אנחנו צריכים אמצעים ששייכים לנו, והדברים יהיו שייכים לאדם רק אם יש מסגרת מדינית שיש בה חוק שלפיו החפץ שייך לאותו איש. הוגו גרוטיוס, הוגה שעסק בסכסוכים משפטיים בין מדינות, אמר- באופן כללי, מלחמה בין מדינות זה בעצם מאבק משפטי. **בגלל שאין מדינה גלובלית**, הדרך היחידה להכריע סכסוכים בלי מו\"מ פרטי, זה לצאת למלחמה. המלחמה מאפשרת לכובש **להפוך להיות הבעלים החוקיים של הארץ שהוא כבש, ואפילו להיות הבעלים החוקיים של אותם האנשים שהוא כבש.** יש לו את הזכות החוקית **מכוח המשפט הטבעי של האומות**, להפוך את האנשים שהוא כבש לעבדיו. **זה מנוגד לחלוטין לכל מה שרוסו מאמין**, לפיו האדם נולד חופשי והוא לא יכול לוותר על החופש שלו. גרוטיוס טוען- **הרי במלחמה מותר להרוג**, אם מותר לי להרוג אותך, אז סביר להניח שאת תהיי מוכנה להמיר את המוות שלך בלהפוך להיות שפחה. **בתמורה לוויתור על הזכות שלו להרוג אותך, את מוכנה להפוך להיות בבעלותו.** זאת זכות או כוח להפוך להיות עבד, שלפי רוסו, זה מנוגד באופן עמוק ביותר לעקרונות הבסיסיים של המוסר האנושי. רוסו מתמודד עם הטיעון של גרוטיוס- **מלחמה היא התנגשות בין שני קולקטיבים כבר במהותה**. למעשה, המנצח יכול לנצח בלי להרוג אף אחד, על ידי פירוק הקולקטיב. **מותר להרוג חיילים, מכיוון שהם הזרוע הארוכה של המדינה**, הם המדיום שדרכו השותפות הזאת פועלת. אבל **ברגע שהם הפסיקו להיות חיילים**, למשל כי נפלו בשבי, הם הפכו להיות אזרחים רגילים, **הם כבר אינם כלי המלחמה של המדינה**, **חוזרת להם הזכות הטבעית לחיים מכוח היותם בני אדם פרטיים.** לפי רוסו, גרוטיוס טועה, משום שהוא מסתכל על המלחמה כהתנגשות בין יחידים. אנחנו צריכים להבחין בין אדם כמייצג של המדינה- החייל, לבין האדם הפרטי שהחייל חוזר להיות. זה אחד מיסודות הדין ההומניטרי הבינלאומי, שלפיו **בני אדם, גם במלחמה, לא מאבדים את הזכות שלהם לחיים.** [קושי 1: אמרנו שבני אדם שומרים על החירות שלהם במצב המדיני, אז איך יכול להיות שהם הופכים להיות כלים של המדינה?] **אנחנו בתור נתינים כפופים ומשועבדים לרצון הכללי, אבל אנחנו בעצמנו מחילים עלינו את הרצון הכללי.** החייל הוא כלי של הריבון, אבל כיוון שהוא שותף בחברה האזרחית, הוא במובן מסוים משעבד את עצמו. [קושי 2: איך יכול להיות שיש לנו זכות להרוג אדם?] לפי כל התפיסות יש את הזכות הזו. לפי רוסו, **אסור לאדם להתנגד אם החוק מתיר את הוצאתו להורג. אם הוא עובר עבירות מסוימות, הוא נטל על עצמו את החובה להיהרג.** **תועלת:** האידיאל ההובסייני- חירות לא מעניינת, מה שמעניין זה שלום ורווחה. האידיאל התועלתני- מדינות יעילות אם הן מגדילות את סך הרווחה המצרפית. -- שניהם שואפים לקדם את הרווחה, או של הפרט או של הכלל. **חירות:** נוזיק- למדינה מותר רק להגן על הזכויות והחירויות שלנו. רוסו- מדינה היא בעלת ערך רק בגלל שהיא מאפשרת לבני אדם להיות חופשיים. הספר \"על החירות\" של מיל, הוא ניסיון להסביר מדוע הריבון התועלתן שפועל לפי עקרון התועלת, עדיין מחויב למערך של זכויות אינדיבידואליות שאסור לפגוע בהן, **גם לא כדי לקדם את סך הרווחה המצרפית.** לפי מיל, **ההגנה העצמית היא המטרה היחידה שלשמה רשאים בני אדם כיחידים או כקיבוץ להפריע לחירות הפעולה של יחיד.** יש רשימה של זכויות: חופש ביטוי ומחשבה, חופש העיסוק וחופש ההתאגדות. מיל טוען שאפשר להגן על מעמד הזכויות האלו באמצעות התועלתנות, בכך **שחלוקה של זכויות שמביסות ערכים של תועלת היא לטובת החברה כולה.** כלומר, אפשר להצדיק את החלוקה על בסיס עקרון התועלת. **[הצדקה תועלתנית לחופש פוליטי:]** בהתחלה השלטון שיעבד את נתיניו, ובשלב מסוים האנשים הבינו **שתפקיד הריבון הוא לשרת את הציבור**. שלטון שנבחר על ידי הציבור, ישרת את הציבור בצורה יותר טובה, משום שאחרת יפחד שיחליפו אותו. מכאן, **שעקרון שלטון הרוב יבטיח ששלטון כזה ימקסם את סך הרווחה המצרפית.** **[מדוע פגיעה בזכויות של בני אדם יחידים מותרת רק בתנאים מאוד ספציפיים?]** הרבה פעמים פגיעה בזכויות מוכרות של יחידים עלולה להגדיל את סך הרווחה המצרפית. לפי מיל, אנשים מבינים שאוטוקרטיה לא משרתת את האינטרסים שלהם. אבל, גם השיטה של שלטון עצמי בעייתית, כי למעשה **אין \"רצון העם\", אלא רצונו של אותו חלק מהעם שהוא הפעיל ביותר/הרב ביותר במספר.** כלומר, של הרוב או של אלה שעלה בידם להיות מוכרים כבעלי רוב. הבעיה נובעת מעריצות הרוב (מורחב בהמשך). אלו שתי בעיות שצריך להבחין ביניהן. **[עריצות של הבוחר האמצעי:]** הבעיה הידועה של העריצות של \"הבוחר של המרכז\". נניח שאוכלוסייה מפוזרת באופן שווה לאורך כל הספקטרום הפוליטי משמאל לימין, ושיש רק שתי מפלגות, אחת לשמאל ואחת לימין. המפלגות יתחשבו במצע שלהן **בבוחר האמצעי,** הוא יקבל סוג של **זכות וטו.** השמאל לא צריך לשכנע את השמאלן ביותר, הוא צריך לשכנע את המתנדנדים מהאמצע, לכן המצע שלו יתכוונן **למרכז הפוליטי.** כנ\"ל בימין. השלטון הזה נראה כמו שלטון הרוב, אבל למעשה הוא שלטון המיעוט, **הוא נבחר על ידי האנשים האמצעיים.** ההיגיון לפיו השלטון צריך לספק את ההעדפות של הבוחרים שלו כדי למקסם את סך הרווחה המצרפית, הרבה פעמים **בפועל מרצה את המיעוט שבחר בו.** זו דוגמה למצב שבו \"אין רצון העם, אלא רצונו של אותו חלק מן העם שעלה בידו להיות מוכר כבעל הרוב, אבל למעשה הוא לא באמת רוב\". **[בעיה של קבוצות אינטרס:]** לאדם שפועל בשוק החופשי והפוליטי, אחד המניעים הוא **מקסום הרווחה הפרטית שלו.** נניח שטייקון רוצה להקים פרויקט כי הוא ירוויח ממנו 70,000 דולר, אבל הפרויקט יגרום למיליון אנשים להפסיד דולר. התועלתן היה מעדיף שהפרויקט לא יקרה, כי 70,000 דולר זה פחות ממיליון, כלומר זה לא יעיל. אולם, הפרויקט כן יצא לפועל, משום שהטייקון ישלם ללוביסט, והלוביסט ישכנע באמצעות תמריצים את הנציג לאשר את המיזם. המנגנונים של התמריצים מתוחכמים מידי, והחוק לא יכול לפסול אותם. מיליון האנשים שהפסידו דולר לא יעשו כלום, משום שזאת פגיעה קטנה מאוד וכי הם לא יצליחו להתארגן ביניהם. **העובדה ששלטון העם, הדמוקרטיה, טובה יותר מאוטוקרטיה, לא באמת מבטיחה ששלטון העם ימקסם את סך הרווחה, כי הרבה פעמים אלה ששולטים נתפסים כמייצגים את הרוב, אבל בפועל הם לא עושים זאת.** בארה\"ב, מועמד לבחירות שאין לו כסף לא יצליח להיראות רציני בפני הציבור. התורמים מצפים לתמורה, וברור לגמרי שהמועמד הנבחר ייצג אותם ולא את דעת הרוב. אבל, עדיין השיטה היא שיטת רוב, והעיקרון הוא עקרון הרוב. **[לסיכום:]** העובדה שהצלחת להיבחר על ידי הרוב בשיטה דמוקרטית שמתנסחת בעקרון הרוב, לא אומרת שאתה מייצג את הרוב ושהאינטרסים של הרוב הם האינטרסים שאתה מבקש לקדם. משום ששיטת הבחירות עשויה ליצור עריצות של לשון המאזניים (הבוחר האמצעי), ומשום שיש קבוצות לחץ ואינטרסים שמקיימות את האינטרסים שלהם ולא של הציבור. מאוד ייתכן שהרוב בעצמו יהיה עריץ. התועלתן מפחד מעריצות הרוב, משום שזו דוגמה קלאסית לשימוש בכוח רך. זה לא שאם אגיד משהו בניגוד לדעת הרוב אכנס לכלא, אבל כולם יעבירו ביקורת, והביקורת גורמת לאנשים להתיישר לפי הטרנדים הנוהגים באופן לא מודע. **הקונפורמיזם הזה הוא קללה, הוא הופך אותנו לעדר מבלי לשים לב.** מוזר לשמוע את הטענה הזו מפיו של תועלתן, משום שמבחינתו אם הרוב מרוצה, הוא השיג את מה שהוא רוצה. אם לרוב לא נעים לשמוע את דעתו של אדם, אין עם זה בעיה. העניין הוא- **שלטון הרוב הוא הרבה פעמים בעייתי, מכיוון שהוא לא תמיד ממקסם את סך הרווחה המצרפית.** נניח שיש בחירות על נושא שאם הוא יקודם הרבה אנשים ירוויחו ביחד 100 דולר ואדם אחד יפסיד 1,000 דולר. לפי התועלתנות, לא צריך לקדם את הנושא הזה. אבל בפועל, בבחירות הנושא כן יקודם, כי הרוב יצביעו שכן. **הרבה פעמים שלטון הרוב לא רגיש לעוצמת הנזק שהיחיד יסבול, בכך הוא בוחר מדיניות שתקטין את סך הרווחה המצרפית ולא תגדיל אותו.** [למיל יש 2 טענות מדוע לא להשתיק את הנושא הזה:] 1. **בינוניות היא דבר נורא ואיום, גם אם בני אדם מסופקים ממנה --** בחיים שאומרים לך מה לעשות יש סיפוק, אבל אין בהם ערך אמיתי. **התועלת שאדם מפיק מחיים אוטונומיים, היא ברמת האיכות שלה שונה לגמרי מהתועלת של האדם שמסופק כי התוו לו אורח חיים באופן בלתי תלוי.** זה קצת מזכיר את הוויכוח של מיל עם מתנגדי התועלתנות- החזיר המסופק זקוק רק לאוכל ושינה, אבל **הערך שלו ושל האושר שלו נמוך בהרבה משל אדם שמקדיש את חייו לחיפוש אחר האמת,** ההנאה של בני האדם שונה מההנאה של בעלי החיים. **חיים בינוניים בתוך חברה שמעקרת חופש מחשבה, יצירתיות וספונטניות, פחות טובים מהחיים בחברה בה מקיימים אותם.** לכן צריך הגנה מפני עריצות הרוב. **עריצות הרוב לא פחות נוראה מעריצות היחיד,** העונש שהחברה מטילה על דעות סוררות הוא לא פחות מהעונש שמטיל העריץ היחיד על מי שחי חיים חופשיים. 2. **הערך של האמת הוא אחד הדברים המרכזיים בתחשיב התועלת שלנו --** כיוון שאנחנו בני אדם וההנאות שלנו הן לא כמו שבנתהם חשב, אלא הן בעלות איכות אחרת, החשיבות של האמת היא אחד הדברים הכי מרכזיים בתחשיב הזה. **בלי חופש דעות, הסיכוי שלנו להשיג את האמת קטן באופן דרמטי.** כדי להילחם בעריצות הרוב, שהיא נטייה טבעית של החברה, **הפתרון היחיד הוא מערך של זכויות שלא פוגעים בהן, אלא במצבים קיצוניים.** רשימת הזכויות זו נגזרת ממה שמיל מכנה כ\"עיקרון הנזק\". **ההגנה העצמית והחירות הן הסיבות היחידות שניתן לפגוע ביחיד ולהתיר פגיעה בחירותו.** אסור למדינה לכפות עליי לעשות שום דבר, אלא אם הכפייה הכרחית לביטוח זכויות של עקרון הנזק של זולתי. הגנה עצמית היא הסיבה היחידה שמתירה למדינה להפעיל כוח ולהגביל את חירותם של אנשים אחרים. נזכיר את מושג החירות הפוליטית של קאנט- בני אדם הם בעלי ערך משום שהם מסוגלים לפעול באופן מוסרי, הם מסוגלים לגבור על הטבע החומרי ולפעול לפי צו התבונה ומשום שהם חופשיים. לכן אסור להשתמש באדם כמכשיר. הדוגמה הקיצונית- אסור לי לרצוח, אבל אני לא צריך להציל אף אחד. אם לא הצלתי עברתי על הצו של \"לא תעמוד על דם רעך\" ועשיתי דבר רע, אבל **המדינה לא יכולה לכפות עליי את הצו המוסרי.** בנקודה הזו, **מיל נסוג מהעמדה של עקרון הנזק**. לטענתו, יש לא מעט מעשים חיוביים שלמדינה מותר לכפות על האדם. **מותר לה לכפות על אדם להציל את הזולת, אם מחיר ההצלה לא גבוה והרווח שהקורבן ירוויח הוא מאוד גדול.** [ההבדל הראשון:] בתפיסה התועלתנית, **יש לעקרון הנזק יוצאים מן הכלל**. לעומת זאת, הסיפור הקאנטיאני שונה, כי סך הרווחה המצרפית הוא לא פקטור, כל מה שמעניין אותנו הוא הגנה על החירות של האדם שכוללת גם את החופש שלו לא לעזור לאחרים. [ההבדל השני:] הסיפור הקאנטיאני לא זקוק להצדקה במונחים של תועלת. למשל- נכנסתי אלייך הביתה והשתמשתי במחשב שלך ללא רשותך. עשיתי לך עוול, פגעתי בזכויות שלך, כי השתמשתי בך כאילו שאתה נתון לחסותי, זו פגיעה באוטונומיה. התפיסה התועלתנית שבנויה על עקרון הנזק, מתקשה להסביר את התופעה הזו כי טכנית לא גרמתי נזק. **[לסיכום:]** **יש קרבה עצומה בין התאוריה של מיל לבין התאוריה של קאנט**- שתיהן מגבשות את השלטון העצמי ואת המהלך הדמוקרטי, מבינות ששלטון עצמי ועקרון הכרעת הרוב בעלי כוח מוגבל והן מנסות להשלים את התמונה באמצעות הבטחת הזכויות של היחיד. אבל, הן מבקשות לבסס את האמת שדמוקרטיה איננה רק הכרעת הרוב, **בדרכים שונות.** הרציונלים השונים מביאים אותם להתווכח בנקודות קריטיות. +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | | **טבע האדם** | **תיאוריה | **פילוסופיה | | | | מוסרית** | פוליטית** | +=================+=================+=================+=================+ | **הובס** | האדם שואף לקדם | יש לאדם זכות | המדינה היא | | | את האינטרס | לשרת את | מכשיר: המדינה | | | האישי שלו, ולכן | האינטרסים שלו. | מכוננת דרך | | | הוא רודף שלום. | | חוזה, שלפיו רק | | | | חובות מוסריות | לריבון מותר | | | במצב הטבעי, בני | מוטלות עליו, רק | להשתמש בכוח. | | | אדם רציונליים | אם הוא חתום על | | | | ייאבקו על עוד | חוזה תקף. | החוזה המדיני | | | כוח תמיד. זו | | תקף, כי הוא | | | מלחמת הכל בכל. | חוזה תקף הוא | מבטיח שלום | | | | חוזה שמשרת את | ומשום שהוא | | | | האינטרסים של כל | מבטיח שלחוזים | | | | הצדדים לו. | פרטיים יהיה | | | | | תוקף. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **תועלתנות** | בנתהם: האדם | מעשים הם ישרים | המדינה היא | | | רודף הנאות | אם הם מגדילים | מכשיר: יש הצדקה | | | ובורח מכאב. | את סך הרווחה | לקיום המדינה אם | | | | המצרפית. | היא מגדילה את | | | מיל: האדם רודף | | סך הרווחה | | | הנאות, אבל | מחלוקות: מהי | המצרפית יותר | | | להנאות שלו יש | רווחה- הנאה או | מכל אדם פרטי. | | | ערך ייחודי. | סיפוק העדפות? | | | | | האם יש מדרג של | למשטר דמוקרטי | | | | הנאות? | יש סיכוי להיות | | | | | מדינה כזו. | | | | | | | | | | על החירות: גם | | | | | למדינה דמוקרטית | | | | | יש חובות | | | | | מוחלטות הנגזרות | | | | | מעקרון הנזק, | | | | | משום שעריצות | | | | | הרוב רעה בדיוק | | | | | כמו עריצות | | | | | היחיד. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **קאנט** | האדם הוא יצור | אדם מוסרי הוא | נוזיק: המדינה | | | חומרי הכפוף | אדם שמכבד את | היא מכשיר | | | לחוקי הטבע, אבל | האנושיות שלו | לשמירת הזכויות | | | הוא מסוגל לפעול | ושל זולתו. | שלנו, שומר | | | לפי הצו המוסרי | כלומר, הוא | לילה. | | | וכך להשתחרר | מתייחס לזולת | | | | מהטבע החומרי | כבעל זכויות | | | | שלו. | שווה ערך. לכן, | | | | | הוא לא משתמש | | | | | באדם כדי לקדם | | | | | את התוכניות | | | | | שלו, גם אם | | | | | מדובר במקסום סך | | | | | הרווחה המצרפית. | | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **רוסו** | המצב הטבעי של | דומה לקאנט, | למדינה יש ערך | | | האדם מתואר על | לאדם זכות | לא | | | ידי הובס. | מוחלטת שלא | אינסטרומנטלי: | | | | להפוך לעבד. | האדם הופך | | | | | לחופשי באמת, | | | | | חופשי במובן | | | | | המוסרי, רק כאשר | | | | | הוא חלק מהגוף | | | | | המדיני. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ **הסוגיה הגדולה ביותר המכריעה את עולמנו,** היא המלחמה בין שתי מערכות של רעיונות המשיבות **תשובות מנוגדות** לשאלה המרכזית בפוליטיקה, **שאלת הציות והכפייה.** **[רעיון החופש השלילי:]** **לאדם יש חירות שלילית, ויש לו יותר חירות שלילית ככל שהוא יכול לממש את הרצונות שלו ללא מעצורים חיצוניים מעשה ידי אדם.** כלומר, בני אדם נהנים מחירות שלילית, אם המדינה או חבריהם לא מגבילים אותם. הם רוצים משהו והם יכולים לממש אותו. **ככל שיש יותר אופציות, כך יש לך יותר אפשרויות לממש את הרצונות שלך, ולכן יש לך יותר חירות שלילית.** **תחום הפעולה החופשית של בני האדם חייב להיות מוגבל על ידי החוק,** צריך לוותר על החופש למען אינטרסים של ערכים אחרים ושל החופש עצמו. אבל, לפי התפיסה הליברלית, **חייב להישאר תחום מזערי מסוים של חופש אישי שאסור לפגוע בו**. **צריך להתוות קו גבול בין תחום החיים הפרטיים לבין הסמכות הציבורית.** לעיתים חייבים לקצץ את החופש של אחדים, כדי להבטיח את החופש של האחרים. צריך לשמור על תחום מזערי של חופש אישי, כדי לא להשפיל או לשלול את טבענו. אנחנו לא יכולים להישאר חופשיים לחלוטין, **ועלינו לוותר על חלק מחירותנו** כדי לקיים את יתרתה. אולם, **כניעה עצמית מוחלטת תפגע בנו**. המידה של אי ההתערבות שנויה במחלוקת, והיא נקבעת אחרת בתפיסות השונות. לפי מיל, **צריך לשמור על חירות פרטית** שתאפשר לכל אחד לפעול למען עניינו בדרכו, כדי לאפשר את התקדמות הציוויליזציה. כל חדירה למרחב מינימלי זה, לא תאפשר לבני אדם להיות אינדיווידואליים. [לגבי עמדה זו ניתן לציין שלוש עובדות:] 1. **מיל מערבב שני רעיונות נפרדים:** האחד- כל כפייה היא רעה כשלעצמה, **למרות** שייתכן שיהיה הכרחי להפעיל כפייה כדי למנוע רעה גדולה יותר. אי ההתערבות היא טובה כשלעצמה, **אבל** אינה הטובה היחידה (חירות שלילית קלאסית). השני- **ניתן להגיע לאמת רק בתנאיי חופש.** 2. **זו תפיסה חדשה,** ואין לה שורשים בתפיסות הפוליטיות הקדומות. 3. **בתפיסה זו, אין כל פסול בשלטון רודני, כל עוד הוא לא פוגע בחירות נתיניו.** חירות במשמעות שעניינה הוא בתחום השליטה ולא במקורה. **בזה הוא נבדל מהמשמעות ה\"חיובית\" של חירות.** **[רעיון החופש החיובי:]** בחירות חיובית, **אדם יכול לסבול מהיעדר חירות חיובית, למרות שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה.** למשל, בחור שמעשן- למרות שהוא מסוגל לעשות מה שהוא רוצה, הרצון שלו לעשן הוא לא באמת הרצון שלו, זה לא תואם את הטבע שלו, הוא מכור, יש כוח חיצוני שגורם לו לעשן. אז למרות שיש לו חירות שלילית, כי זה מה שהוא רוצה לעשות ואף אחד לא מפריע לו, העובדה שהוא מוכרע על ידי חוקי הטבע לעשן, היא מספיקה כדי לומר שהוא נהנה מחירות חיובית. **אדם שנהנה מחירות חיובית לא מתפתה לפעול כנגד הרצון האמיתי שלו, היצרים שלו לא שולטים בו, אלא להפך, הוא פועל על פי תבונתו.** לפי קאנט, **אדם שפועל באופן לא מוסרי כדי לספק את הרצונות שלו, הוא לא באמת חופשי, כי הוא מוכרע לפעול על ידי חוקי טבע ולא על ידי התבונה שהיא המהות האמיתית שלו.** חוקי הטבע חיצוניים לאדם, והתבונה שלו היא מהותו האמיתית. אדם שפועל בניגוד לצו התבונה לא חופשי. **אדם שהיה רוצה לעשן, אבל בחר שלא -- נהנה מחירות חיובית.** **אני בעלת תבונה ורצון, אבל אני לא יכולה להגשים את כל רצונותיי, בגלל הגבלות טבעיות או אנושיות. לכן, אני צריכה להגביל את רצונותיי, כדי להימנע מפגיעה.** אני גוזרת על עצמי שלא לרצות את הבלתי אפשרי. **אם אדע להגביל את רצונותיי, לא אהיה מוגבלת.** זה כאילו שביצעתי נסיגה אסטרטגית אל מצודה פנימית, תבונתי, נשמתי, האני הנומינלי שלי, שבה אי אפשר לפגוע בי. השתחררות סטואיקנית זו היא חלק מכל צורה של אוטונומיה. לפי רוסו, **\"החופשי באמת הוא הרוצה את שהוא יכול לבצע, ומבצע את שהוא רוצה\".** זה מסביר מדוע הגדרתו של מיל לחירות שלילית כיכולת לעשות את שאתה רוצה, אינה נכונה. **אני יכול להתאים את רצוני למגבלות, אבל זה לא אומר שבכך אהיה חופשי באמת.** **השיטה האמיתית להשגת חופש, היא באמצעות תבונה ביקורתית- הבנת מה שבאמת נחוץ ומה שמקרי.** באמצעות שימוש בתבונה זו, פעולה על פי החוקים החיצוניים האמיתיים, לא נחשבת ככפייה ומחסום בפני החירות, אלא פעולה חופשית שלא מפריעים לה. זהו התרשים של הרציונליות הנאורה משפינוזה ועד לחסידים האחרונים של הגל. אם אתה יודע ומבין את ההכרחיות הרציונלית, אתה לא יכול, כל עוד אתה נשאר רציונלי, לרצות שהוא יהיה אחרת. אנו משועבדים על ידי רודנים, מוסדות או אמונות או נוירוזות, שאותם אפשר לסלק רק על ידי ניתוחם והבנתם. לפי מרקס, **הבנה הינה פעולה נאותה. אני חופשי רק אם אני מתכנן את חיי בהתאם לרצון שלי; תכנון כרוך בכללים; כלל אינו מדכא אותי או משעבד אותי, אם אני מטיל אותו על עצמי ביודעין, או מקבל אותו באורח חופשי, בין אם הוא הומצא על ידי ובין אם הוא הומצא על ידי אחרים, בתנאי שהוא רציונלי.** כלומר, תואם את הכרחיותם של הדברים. הבנה מדוע דברים מוכרחים להיות כפי שהם. זהו הגלעין המטאפיזי של הרציונליזם. רעיון החירות שנכללת בו הוא לא התפיסה ה\"שלילית\" של שטח בלי מכשולים (אורח אידיאלי), חלל ריק ששום דבר בו לא מפריע לי, אלא רעיון הכוון העצמי או שליטה עצמית. **אני יכול לעשות עם עצמי מה שאני רוצה, כשרצוני נובע מהיותי יצור רציונלי. זוהי התורה החיובית של שחרור על ידי תבונה.** מה עם אלו שאין להם את התבונה? אם היקום נשלט על ידי תבונה, אז לא צריך להפעיל עליהם כפייה, כי הפתרון האמיתי ישאיר גם מקום להתפתחות מלאה של הטבע ה\"אמיתי\" שלהם. כל עוד כל אדם מכיר וממלא את התפקיד שנקבע לו על ידי התבונה, שהיא היכולת להבין את טבעו האמיתי ולהבחין במטרותיו האמיתיות, לא יכולה להיות סתירה. החוק מסדיר תפקידים אלה, ורק באמצעות קיום החוק אפשר להגיע לחופש האמיתי. כל הרצונות האמיתיים, הרציונליים, מתיישבים זה עם זה, ולכן כפיפת הרצונות הלא רציונליים באמצעות החוק אינה כפייה, אלא שחרור. עלתה השאלה- [כיצד, בדיעבד, עשויים בני האדם להפוך לרציונליים בדרך זו?] צריך לחנך אותם. אולם, אי אפשר לצפות שהבלתי מחונכים יבינו את מטרות המחנכים שלהם או ישתפו איתם פעולה, **כך שהחינוך חייב להיעשות, לפחות בחלקו, בכפייה.** יותר מזה, כפייה היא גם דרך של חינוך. **מביאים את האדם הבלתי רציונלי להגשים את עצמו האמיתי, באמצעות החינוך והכפייה.** **כל דיקטטור/אינקוויזיסטור/מתעמר שרוצה הצדקה מוסרית כלשהי או אפילו אסתטית להתנהגותו, משתמש בטיעון הזה**. אני חייב לעשות למען בני האדם את מה שהם לא יכולים לעשות למען עצמם, ואני לא יכול לבקש את הסכמתם, כי הם לא נמצאים כלל במצב שיתאפשר להם לדעת מה הטוב ביותר בשבילם. הטיעון הרציונלי, על ההנחה בדבר יישומו של פתרון נכון יחיד, הולך בשלבים, מתורת מוסר של אחריות היחיד וחתירה לשלמות עצמית של היחיד אל מדינה אוטוריטרית, צייתנות להוראות אליטה של אפוטרופוסים אפלטוניים. אם דבר זה מוליך אל רודנות, אף כי באמצעות הטובים ביותר או החכמים ביותר אל היכל סרסטרו אשר ב\"חליל הקסמים\" אבל עדיין רודנות שמסתבר שהיא זהה עם חופש, האם ייתכן שיש משהו לקוי בהנחות שעליהן מבוסס הטיעון? (שלכל בני האדם תכלית אמיתית אחת בלבד- הכוון עצמי רציונלי, כי מטרות כל היצורים הרציונליים תואמות מרקם הרמוני אחד, וכי כאשר כל בני האדם יהיו רציונליים הם ישמעו לחוקים הרציונליים, שהם אחד). קיימת גישה אחרת לנושא זה, **שבעקבות בלבול החירות עם שוויון ואחווה, היא מוליכה למסקנות לא ליברליות דומות.** נשאלת השאלה- **מהו אינדיבידואל?** כל עוד אני חי בחברה, כל מה שאני עושה משפיע על מה שאחרים עושים והמעשה שלי מושפע מהמעשים שלהם, זה בלתי נמנע. לא רק שחיי החומריים תלויים בפעולות גומלין עם בני אדם אחרים או כי אני מה שאני כתוצאה מכוחות חברתיים, אלא שכמה מרעיונותיי לגבי עצמי (ואולי כולם), ובמיוחד תחושותיי לגבי הזהות המוסרית והחברתית שלי עצמי, עשויים להיות מובנים רק במונחי המערכת החברתית שאני רכיב בה. **היעדר החופש שעליו קובלים בני אדם או קבוצות, מסתבר כחוסר הכרה נאותה**. אני רוצה למנוע מצב שינהגו בי כמי שאינו פרט, כמי שייחודו אינו מוכר מספיק. אני נלחם למען מצב שבו אוכל להרגיש שאני גורם פועל אחראי, משום שאני נחשב כזה, שרצוני מובא בחשבון מפני שאני ראוי לכך, ואפילו שארדף על מה שאני ועל בחירותיי. **זו השתוקקות אל סטאטוס והכרה.** כשאני תובע להיות משוחרר, הדבר שאני תובע הוא **שינוי העמדה כלפיי** מצד אלה שדעותיהם והתנהגותם מסייעות לקבוע את הדיוקן שלי על ידי עצמי. **למרות שאולי לא אשיג חירות \"שלילית\" מצד אלו המכירים בסטאטוס שלי, הם בכל מקרה בני הקבוצה שלי, הם מבינים אותי כמו שאני מבין אותם, וההבנה הזו יוצרת בתוכי את התחושה שאני מישהו בעולם.** הרצון להשגת הכרה הדדית, הוא שמוליך את המדינות הדמוקרטיות והאוטוריטריות ביותר להיות לעיתים מועדפות ביודעין על ידי אזרחיהן, על פני המשטרים האוליגרכיים הנאורים ביותר. **צריך להבחין בין שאיפה זו לבין השאיפה לחירות.** אפשר לומר ששאלת החירות תעסוק **בגבולותיו של השלטון**, בעוד ששאלת הסטאטוס תעסוק **ב\"מי ישלוט\".** ברוב המקרים אם לא בכולם, במילה **חירות**, בני האדם שנלחמו על החירות **לא התכוונו ליותר מאשר לכיבוש השלטון והסמכות** על ידי קבוצה מסוימת של מאמינים בדוקטרינה, או על ידי מעמד, או על ידי קבוצה חברתית אחרת כלשהי, ישנה או חדשה. **כל זה לא דומה ולא משותף לדרך שמיל תופס את החירות, כמוגבלת אך ורק על ידי סכנת גרימת נזק לזולת.** רוסו אמר **שחוקי החירות עלולים להתגלות כמחמירים יותר מאשר עול העריצות**. כשרוסו אומר **חירות,** הוא לא מתכוון **לחופש \"שלילי\" של הפרט שאסור להפריע לו בתוך תחום מוגדר**, אלא שכל הראויים צריכים להשתייך לחברה כשותפים בשלטון הציבורי, **שיש לו זכות להתערב בכל בחינה של חיי כל אזרח.** **הבעיה העיקרית לגבי מי שרוצים חופש \"שלילי\" של היחיד, היא לא מיהו השליט, אלא מה מידת השלטון שצריך לתת למערכת ידיים כלשהי. במובן זה, שלטון העם לא יותר טוב משלטון יחיד.** \"ממשל עממי הוא עריצות עוויתית, מונרכיה היא רודנות ריכוזית ויעילה יותר\", בנז\'מן קונסטאן ראה ברוסו כמסוכן ביותר לחירות הפרט. קונסטאן לא מבין מדוע אם השליט הוא \"כולם\", למה שהוא לא ידכא אחד מ\"חברי\" האני הבלתי מתחלק שלו, אם יחליט לעשות זאת. כמובן, אני עשוי להעדיף שחירויותיי ישללו ממני על ידי קבוצת השווים לי, אבל השלילה הזו שווה לשלילה האחרת. לעומת זאת, הובס לא התיימר שהשליט אינו משעבד, הוא הצדיק עבדות זו, ולא כינה אותה חופש. [מה יעשה את החברה לחופשית באמת?] לפי המסורת הליברלית, **החברה לא חופשית, אלא אם היא נשלטת לפחות על ידי שני עקרונות שקשורים בקשר הדדי:** ראשית- אי אפשר לראות שלטון כלשהו, אלא רק זכויות, באופן שכל בני האדם, לא משנה איזה שלטון יש מעליהם, **יש להם זכות לסרב לנהוג באורח בלתי אנושי**. שנית- **ישנם קווי תיחום שאינם מותווים באורח מלאכותי, שבתוכם מן ההכרח שיהיו בני אדם מנועים מפגיעה.** דבר זה מנוגד לחלוטים למטרותיהם של מי שמאמינים בחירות \"חיובית\", כלומר ההכוון העצמי. האמונה שקיים פתרון אמיתי אחד, פתרון סופי, היא האחראית לטבח ביחידים בשם האידיאלים ההיסטוריים הגדולים. אמונה זו מיוסדת על הביטחון כי כל הערכים החיוביים שבהם האמינו ומאמינים בני אדם, חייבים לבסוף לעלות בקנה אחד, ואולי אפילו להיות כרוכים זה בזה. אבל, אנחנו לא יכולים להבטיח שזה ככה באמת. דווקא בגלל זה, בני האדם מייחסים חשיבות רבה לחופש הבחירה. **ברלין חושב שלאדם יש מטרות רבות, ולא כולן מתיישבות זו עם זו.** ההכרח שבבחירה בין תביעות מוחלטות, הוא אפיון שאין מפלט ממנו, של המצב האנושי. **זה מעניק לחירות ערך כמטרה בפני עצמה,** ולא צורך רגעי שמתעורר בגלל מושגים מבולבלים ומתוך חיים לא רציונליים, שתרופת פלא תתקן אותו יום אחד. **ברלין לא אומר שחופש הפרט הוא המבחן היחיד או המכריע לגבי עשייה חברתית. מידת חירותו של אדם או עם, לבחור לחיות כרצונו, חייבת להישקל כנגד תביעותיהם של ערכים רבים אחרים, שייתכן כי שוויון או צדק או אושר או ביטחון או סדר ציבורי, הם דוגמאותיהם הבולטות ביותר. לכן, החירות הזו לא יכולה להיות בלתי מוגבלת.** הפרק הזה מסביר מדוע תועלתנים מחויבים לאידיאל \"החירות הטבעית\". משטר שמבטיח זכויות כמו חירות מחשבה ופעולה, חופש עיסוק, חופש התאגדות וכו\', הוא ראוי בראייה תועלתנית. **משום שחירות מסוג זה היא הבסיס של השוק החופשי, והוא המנגנון היעיל ביותר לסיפוק צרכי החברה, ומביא לצמיחתה ורווחתה.** החופש שמובטח לאדם על ידי המערכת הפוליטית, הוא **תנאי הכרחי** לשוק חופשי. [הקשר לזכויות אדם:] זכויות אדם הן הזכות לפעול, לחשוב, לכתוב, להתאגד, לעסוק במשלח ידי. כל הדברים האלו, ובעיקר חופש העיסוק, חשובים ביותר לשוק חופשי. הפרק מתאר את העולם הכלכלי שקדם לשוק החופשי שהתפתח בעת החדשה, אחרי ימי הביניים והרנסנס. לפני השוק החופשי, **הסמכות והמסורת** עשו את העבודה. בימי הביניים, [דברים לא הובנו כמו שהם מובנים היום:] 1. **האדמה לא הייתה סחורה --** האדמה הייתה שייכת לאנשים, אבל היא לא הייתה דבר סחיר, לא היה לה ערך. האנשים לא הבינו אותה כמשהו שעשוי להוביל אותם להתעשר. 2. **העבודה עצמה לא הייתה סחורה שהעובד יכול למכור --** ממילא הבן של הנגר המשיך לנגר, והחברה הייתה בנויה כך שהגילדות האלה היו מוגנות מפני חידושים ושינויים. 3. **ההון/הכסף בעצמו הוא לא משהו שאפשר לסחור --** הכסף היה אמצעי להשגת דברים אחרים, אבל האתוס של צבירת ממון ועושר היה נחשב לדבר רע, תאוות בצע היא דבר רע. היו אנשים תאבי בצע, אבל היום תאוות הבצע היא מסוג שונה, היא כוח שמביא את החברה להתפתח. היום עושר וצבירת כסף הן מטרות, זו התאוריה הכלכלית. **ימי הביניים לא יכלו לחזות את מערכת השוק,** משום שהאדמה, כוח העבודה וההון, לא היו קיימים עדיין כפי שהם היום, כמשהו שאפשר להשתמש בו. לאחר מכן, היילברונר מתאר את **שקיעתה של הדת בזכות הספקנות המדעית והאחרת, כגורם פוליטי וחברתי שמעצב את היומיום והמרחב הציבורי, צמיחתו של אדם חדש- האדם הכלכלי.** \"כל אדם תאב בצע מטבעו, שום חוק לא חזק יותר מהרווח, הרווח הוא העיקרון החשוב ביותר של המסחר\". החידוש הזה הוא לא תגלית מדעית, אלא משהו שהתפתח. לפי הובס- בני האדם אינטרסנטים שרוצים לספק את ההעדפות שלהם, וההעדפה היחידה היא הישרדות. לאדם הכלכלי- יש כל מיני העדפות, כולם רוצים עוד משהו חוץ מלשרוד, **רוצים להרוויח יותר**. זאת התפתחות איטית, אין נקודת מפנה ספציפית. אבל, מרגע שהאדם הכלכלי נוצר, הדברים הבסיסיים כמו עבודה, כסף ובית, הופכים להיות משהו שבאמצעותו אפשר לעשות רווח. **כשמובטחת החירות הטבעית של האדם, יווצר שוק חופשי**. מערכת החירות הטבעית יוצרת שוק חופשי, והקשר הזה יוצר ברית בין הפילוסופיה של החירות לבין התועלתנים. משום שהאינטרס העצמי משמש כוח מניע ומכוון אנשים אל כל עבודה שהחברה מוכנה לשלם עבורה. לא צריך חסדים, מסורת, סמכות וכוח, אלא **דאגתם של האנשים לעצמם תקנה להם את רצונותיהם.** ברגע שנוצר אדם שרוצה כסף, הכמות שהוא עשה לא תספיק לו לעולם, הוא תמיד ירצה עוד. החופש חשוב, משום שהוא מאפשר לנו להשיג במחירים סבירים משהו שכל אחד מהיצרנים רוצה למכור ביותר. בעיית המחירים הגבוהים- נניח שיש 100 יצרני כפפות. **האינטרס העצמי** גורם לכל אחד לרצות לגבות מחיר שגבוה ממחיר הייצור, כדי להרוויח יותר, אבל הוא לא יכול לעשות זאת, כי המתחרים ידרשו פחות, ויותר אנשים יקנו אצלם. **החופש מאפשר את התחרות, וככל שהתחרות תהייה טובה יותר, כך המחירים יהיו קרובים יותר לעלות הייצור.** **התחרות היא הווסת:** היא מונעת מהמוכרים להתרחק מעלות הייצור. בנוסף, היא תאפשר לחברה אספקה של הדברים שהיא רוצה בהם, כי אם היצרן יבין שהחברה מעוניינת בכובעים במקום בכפפות, הוא ייצר