קארל מארקס - ה ק א פ י ט א ל - ספר ראשון - PDF

# קארל מארקס ## ה ק א פ י ט א ל ### ביקורת הכלכלה המדינית #### ספר ראשון ##### תהליך הייצור של ההון **ספרית פועלים / מענית** * הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה * בסיוע הועד הפועל * של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל ## פרשה ראשונה ### סחורה וממון #### פרק ראשון ##### הסחורה 1....

# קארל מארקס ## ה ק א פ י ט א ל ### ביקורת הכלכלה המדינית #### ספר ראשון ##### תהליך הייצור של ההון **ספרית פועלים / מענית** * הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה * בסיוע הועד הפועל * של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל ## פרשה ראשונה ### סחורה וממון #### פרק ראשון ##### הסחורה 1. שני גורמי הסחורה: ערך שימוש וערך (עצמות הערך, שיעור הערך) * עושר החברות, שנוהג בהן אופן הייצור הקאפיטאליסטי, נראה לעינינו כהצטברות עצומה של סחורות", וכל אחת מן הסחורות צורת יסוד [צורה אלמנטארית] היא לו. לפיכך פותח מחקרנו בניתוחה של הסחורה. * הסחורה היא קודם כל גוף חיצוני, דבר שיש בו, בתכונותיו, כדי לספק צורך מצרכי האדם. טבעם של הצרכים, בין שבאים מתוך הקיבה, למשל, ובין שבאים מן הדמיון, אינו משנה ולא כלום". ואף אין אנו דנים כאן, כיצד מספק. הדבר את הצורך האנושי, אם במישרין, בבחינת אמצעי מחיה, כלומר בחזקת דבר שבהנאה, ואם בעקיפין, בבחינת אמצעי ייצור. * כל דבר מועיל, כגון ברזל, נייר וכיוצא באלה, יכול אתה להתבונן בו משתי בחינות, לפי האיכות ולפי הכמות, כל דבר מדברים אלה מהווה שלימות בעלת כמה' וכמה סגולות, ולפיכך יכול הוא להיות מועיל מכמה צדדים שונים. לגלות צדדים שונים אלה, וממילא גם את דרכי השימוש המרובים של הדברים - הרי זה מעשה של השתלשלות היסטורית". למשל, גילוי של מידות, שהחברה קבעתן לָמוֹד בהן כמותם של הדברים המועילים. הבדלי המידות של הסחורות מקצתם נובעים מתוך הבדלי הטבע של הדברים שיש למדוד אותם, ומקצתם עניין של מוסכמות. * יעילותו של דבר הופכתו לערך השימושי. אך אין יעילות זו מרחפת באויר. הואיל והיא תלויה בתכונותיו של גוף הסחורה, שוב אינה יכולה להתקיים בלעדיו. ולפיכך גוף הסחורה עצמו, כגון ברזל, חיטה, יהלום וכו' - ערך שימוש הוא, או נכס. אופיו זה אינו תלוי בכך, אם ניכוס סגולותיו השימושיות עולה לו לאדם ביגיעה מרובה או מועטה. אין אתה בא לדון בערכי שימוש, אלא אם כן הנחת מלכתחילה, שיש להם כמות קבועה ועומדת, כגון תריסר שעונים, אמה של בד, טון של ברזל וכיו"ב. ערכי השימוש של הסחורות משמשים חומר למקצוע לימודי מיוחד - ידיעת הסחורה". אין ערך השימוש בא לידי מימושו אלא עם השימוש, היינו, עם הצריכה. ערכי שימוש מהווים את התוכן החומרי של העושר, ותהיה צורתו החברתית מה שתהיה. בצורה חברתית זו, שאנו עומדים לדון בה, משמשים הם גם הנושאים החומריים של ערך החליפין. * ערך החליפין נראה לנו תחילה כיחס כמותי, כפרופורציה שלפיה מתחלפים ערכי שימוש מסוג אחד בערכי שימוש מסוג אחר", יחס הנתון לשינויים מתמידים, הכל לפי הזמן והמקום. לפיכך דומה עלינו ערך החליפין כמשהו מקריי, יחסיי בלבד, כערך חליפין פנימי ואימאננטי בסחורה (valeur intrinsèque) , והרי זו סתירה מניה וביה [contradictio in adjecto]". נעיין נא בדבר זה יפה יפה. * סחורה מסוימת - מוחלפת ב־א של משחת נעליים כגון קוארטר חיטים או ב־ע של משי, או ב־ש של זהב וכו', בקיצור בסחורות אחרות, לפי הפרופורציות השונות ביותר. נמצא, שלחיטים ערכי חליפין שונים ומרובים, ולא ערך חליפין אחד ויחיד. אולם, מכיון ש"א משחת נעליים, וכן y משי, וכן 4 זהב וכו', כל אחד מהם משמש ערך חליפין של קוארטר חיטים, הרי מן ההכרח ש־א משחתי נעליים, ע משי, 2 זהב וכו', יהיו ניתנים להתחלף זה בזה, או שיהיו ערכי חליפין שווים אחד לשני. מכאן מתחייב, ראשית: ערכי החליפין המקובלים של אותה סחורה עצמה משמשים ביטוי לדבר אחד שווה. ושנית: אין ערך החליפין יכול לשמש בכלל אלא אופן הביטוי צורת התופעה" לתוכן הנבדל ממנו. * הערך הטבעי (natural worth) של כל דבר נתון בכושרו לספק צרכים בחיי אדם או לשמש להנאתם." (ג'ון לוק: כמה הגיונות על התוצאות של הורדת שערי הרבית." 1691, בכתבים", הוצ' לונדון 1777, כרך ב', עמ' 28.) במאה ה־17 עוד מוצאים אנו תכופות, שסופרים אנגלים משתמשים במונח "Worth" בשביל ערך של שימוש ובמונח "Value" בשביל ערך חליפין דבר שהוא כולו ברוּחָה של לשון, האוהבת להביע בשם גרמני את העצם הבלתי אמצעי ובשם רומאני את העצם המושכל. * בחברה הבורגנית שוררת הבדיה המשפטית (fictio juris), שכל אדם, בחזקת מוכר סחורות, יש לו ידיעה אנציקלופדית בענייני סחורות. * מהותו של הערך ביחס החליפין, הקיים בין עצם אחד למשנהו, בין כמות של תוצר אחד ובין כמות של תוצר אחר." (לה טוון: על העניין הסוציאלי". פיזיוקראטס", הוצאת דייר, פאריס 8891846 * אין דבר שיהא לו ערך חליפין פנימי." (נ. בארבון: מסכת בדבר הטבעת ממון חדש וכו'", עמ' 6), או כפי שאומר באטלו: ערכו של דבר לכיס בדיוק כמה שיכניס." ["The value of a thing is just as much as it will bring."] 2. אופיה הכפול של העבודה המיוצגת בסחורות * מתחילה דומה היה עלינו, כי שתי פנים לסחורה: ערך שימוש וערך חליפין. אחרי כן נתברר, שגם העבודה, עד כמה שמתבטאת היא בערך, שוב אין אתה מוצא בה אותם סימני אופי הנודעים לה בהיותה מייצרת ערכי שימוש. הייתי הראשון, שהוכחתי בדרך ביקורתית אותו טבע כפול של העבודה הגלומה בסחורה12. ומכינן שנקודה זו הוא הציר, שעליו סובבת ההבנה הנכונה של הכלכלה המדינית, עלינו ללבנה כאן ביתר פרטות. * נקח שתי סחורות, כגון מעיל ועשר אמות בד. נניח, שערכו של הראשון גדול פי שניים מערכו של השני, משמע: אם עשר אמות בד = ע, הרי המעיל = 2ע. המעיל הוא ערך שימוש, המספק צורך מיוחד. התקנתו דורשת סוג מסוים של פעולה יצרנית. פעולה זו נקבעת על פי מטרתה, אופן עשייתה, על ידי העצם, האמצעים והתוצאה. העבודה, שיעילותה מיוצגת, איפוא, בערך השימוש של תוצרה או מיוצגת היא בכך, שתוצרה משמש ערך שימוש קרויה בפינו למען הקיצור עבודה מועילה. מנקודת ראות זו אנו דנים בה לעולם מבחינת ההישג התועלתי שבה. * כשם שהמעיל והבד ערכי־שימוש הם השונים זה מזה באיכותם כך שונות זו מזו באיכותן העבודות, שבתיווכן באו הללו לעולם - חייטות ואריגה. אילולא היו אותם דברים ערכי שימוש שונים באיכותם, ולפיכך גם תוצרים של עבודות מועילות השונות זו מזו באיכותן שוב לא היו יכולים בכלל לעמוד זה לעומת זה כסחורות. אין מעיל מוחלף במעיל, אין אותו ערך שימוש מוחלף בערך שימוש זה גופו. * בתוך מכלל של ערכי השימוש או גופי הסחורות מסוגים שונים מופיע גם מכלל של עבודות מועילות, מרובות ושונות גם הן, לפי מינים, סוגים, משפחות, בני־סוגים, שינויי סוגים, מופיעה חלוקת עבודה חברתית. חלוקה זו תנאי קיום היא בשביל ייצור הסחורות, אף על פי שייצור הסחורות אינו משמש, להיפך, תנאים קיום בשביל חלוקת עבודה חברתית. בעדה ההודית העתיקה היתה העבודה מחולקת חלוקה חברתית, ואף על פי כן לא היו התוצרים לסחורות. או, משל הקרוב יותר אלינו: בכל בית חרושת מחולקת העבודה חלוקה שיטתית, אבל אין חלוקה זו באה מתוך כך שהפועלים מחליפים ביניהם את תוצריהם האינדיוידואליים. רק תוצרים של עבודות פרטיות, עצמאיות ובלתי תלויות זו בזו, מופיעים ועומדים אלו מול אלו כסחורות. * נמצאנו למדים: ערך השימוש של כל סחורה – טבועה בו פעולה מסוימת של ייצור תכליתי, היינו, טבועה בו עבודה מועילה. אין ערכי שימוש יכולים לעמוד אלו מול אלו כסחורות, אלא אם כן טבועות בהם עבודות מועילות השונות זו מזו באיכותן. חברה, שתוצריה בכללם לובשים את צורת הסחורה, כלומר, חברה של יצרני סחורות, כאן אתה מוצא, שמתפתח בה הבדל איכותי זה של העבודות המועילות שמקיימים אותן כעסקים פרטיים של יצרנים עצמאיים, בלא שהאחת תהא תלויה בחברתה - מתפתח בה עד כדי הִיוֹתוֹ מערכה רבת חוליות, עד היותו חלוקה חברתית של העבודה. * אגב: המעיל אחת היא לו, אם לובשו החייט או לקוחו של החייט, בין כך ובין כך משמש הוא ערך שימוש. אף היחס שבין המעיל ובין העבודה המייצרת אותו אינו משתנה אפילו במשהו, משום שנהפכה החייטות למקצוע מיוחד, לחוליה עצמאית בחלוקה החברתית של העבודה. עד שאדם נתגלגל בחייט היה מחייט והולך אלפים בשנים, כל שעה שצורך ההלבשה היה כופה אותו על כך. אולם מציאות של מעיל, של בד, של כל יסוד מעושר החומרים שאינו נתון מידי הטבע - תמיד היתה מתווכת לכך, בהכרח, פעולה מיוחדת של ייצור תכליתי, המסגלת חומרי טבע מיוחדים לצרכי אדם מיוחדים. ולפיכך: העבודה, באשר היא יוצרת ערכי שימוש ובאשר עבודה מועילה היא משמשת תנאי קיום לאדם, תנאי שאינו תלוי בצורות החברתיות'; משמשת היא הכרח טבע נצחי, כדי לקיים את חילוף החומרים שבין האדם והטבע, כלומר, לקיים את חיי האדם. 3. צורת הערך או ערך החליפין * סחורות באות לעולם בצורת ערכי שימוש או גופי סחורות, כגון ברזל, בד, חיטים וכו'. זו היא צורתן הטבעית, מלידה ומבית. אך אין הן משמשות סחורות אלא משום שהן כפילות: דברי שימוש ונושאי ערכים כאחד. הרי, שמופיעות הן כסחורות, או שיש להן צורה של סחורות – רק בה במידה שלובשות הן צורה כפולה: צורה טבעית וצורה ערכית. * וזה ההבדל בין ישות הערך אשר לסחורות ובין האלמנה קויקליה : לגבי הראשונה אי אתה יודע, היכן להשיגה. בניגוד גמור לישות הגסה הניתנת להבחנת החושים של גופי הסחורות, הרי לתוך ישות הערך שלהם אינה נכנסת אף פרודה אחת מחומר טבעי. ולפיכך, יכול אתה להפוך ולהפוך בה, ביחידה של סחורה, כמה שתרצה, פנים ואחור, לעולם לא תהא עשויה להיתפס כדבר ערך. * ואולם, דוק וזכור: אין לסחורות ישות של ערך אלא כל שהן משמשות ביטוי לאותה יחידה חברתית, היינו לעבודת אדם, ומשמע, שישות ערכן היא חברתית בלבד; ושוב יסתבר מאליו, שאין זו יכולה להגלות אלא ביחס החברתי שבין סחורה לסחורה. ובאמת, הפלגנו מערך החליפין או מיחס החליפין של הסחורות, כדי לגלות את עקבות ערכן הכמוס בהם. ועתה חובה עלינו לחזור לצורת הופעתו זו של הערך. * הכל יודעים ואפילו אם יותר מכך אינם יודעים מאומה - כי יש להן לסחורות, בניגוד בולט ביותר לצורות הטבעיות המגוננות המנומרות של ערכים השימוש שלהן, צורת ערך משותפת אחת: צורת הממון. ואולם, כאן חובה לעשות מעשה, שתורת הכלכלה הבורגנית אפילו לא ניסתה לעשותו, היינו לעמוד על סוד התהוותה של אותה צורת הממון, הווה אומר: לעקוב אחרי דרך השתלשלותו של ביטוי הערך הגנוז ביחס הערך של הסחורות, החל בדמותו הפשוטה ביותר, הערך על ידי כמות העבודה המושקעת בייצורה של הסחורה ומערבבה בהגדרת ערכי־הסחורות על ידי ערך העבודה, ולפיכך שקוד הוא להוכיח, שכמויות שוות של עבודה לעולם ערך שווה להן. ומצד השני עולה ניחוש בלבו, כי העבודה, כל שהיא מתגלמת בערך הסחורות, אין דינה אלא דין השקעת כוח עבודה; אלא שאותה השקעה הוא תופס רק בחינת קרבן של מנוחה, חירות ואושר, ולא בחינת פעולה חיונית תקינה. מכל מקום עומד לנגד עיניו הפועלי השכיר של ימינו. - צדק הרבה יותר אותו מחבר נעלם השם שקדם לא. סמית - מתוך דבריו הבאנו בהערה 9 - באמרו: אדם העסיק עצמו לשבוע לשם סיפוקו של צורך חיים זה... וזה שנותן לו תמורתו צורך אחר, אינו יכול לאמוד על נכונה, מה משמש אקויואלנט שלם לכך - אלא אם כן יחשב, מה [הדבר] שעולה לו בדיוק באותו שיעור של עבודה וזמן. ולמעשה אין בכך אלא חליפין, שלוקחים עבודה של אדם זה בחפץ זה במשך זמן מסוים ומחליפים אותה בעבודה של אדם אחר בחפץ אחר במשך אותו זמן גופו." (כמה רעיונות בדבר רבית של ממון וכו'." עמ' 39). - (למהדורה ד': יתרון לה ללשון האנגלית, שמשתמשת היא במלים שונות לסמן בהן את שתי הבחינות השונות של העבודה שנדונו כאן. העבודה היוצרת ערכי שימוש ומוגדרת מבחינת האיכות קרויה "Work" [עבודה" בניגוד ל-"Labour" [עמל"]; העבודה היוצרת ערכים והיא נמדדת רק מבחינת הכמות - קרויה "Labour" [עמל") בניגוד ל-"Work" [עבודה"]. ו עיין הערה לתרגום האנגלי 39). פ. א 4. צורת הערך הפשוטה בשלימותה * צורת הערך הפשוטה של סחורה - נתונה ביחס הערך של סחורה זו אל סחורה מסוג אחר, או ביחס החליפין בין ראשונה לשנייה. ערך הסחורה א בא על ביטויו האיכותי בכך, שהסחורה ב ניתנת לחליפין בלתי אמצעיים בסחורה א. והוא בא על ביטויו הכמותי, עם שכמות מסוימת של הסחורה ב ניתנת לחליפין בכמות הנתונה של הסחורה א. לשון אחר: ערכה של סחורה בא על ביטויו העצמאי עם שמתארים אותו כערך חליפין". אם בראש פרק זה נאמר, בנוסח השיגרה המקובלת: הסחורה היא ערך שימוש וערך חליפין - הרי, לכשנדקדק בדברינו, היתה כאן טעות. הסחורה היא ערך שימוש, או דבר שימוש, וערך". נגלית היא לפנינו בכפילות זו, כפילות של ישותה, משמקבל ערכה צורה עצמאית מיוחדת, צורת תופעה השונה מצורתה הטבעית, משמקבל הוא צורה של ערך חליפין ; ולעולם לא תקבל צורה זו אם תראנה כשהיא מבודדת, אלא צורתה זו נתונה תמיד רק בתוך יחס הערך או ביחס החליפין אל סחורה שנייה מסוג אחר. אך משהגעת פעם לידי ידיעה זו, שוב אין באותו שימוש לשון כדי לגרום תקלה, בא הוא לשם הקיצור. 5. צורות הממון * צורת הממון" של הבד היא: 20 אמה בד = 2 אונקיות זהב * המושג של צורת הממון - עיקר הקושי שבהבנתו אינו אלא בתפיסה של הצורה האקויואלנטית הכללית, הווה אומר של צורת הערך הכללית, של צורה ג. ואלו צורה זו, ג, אפשר שוב לחזור ולהעמידה על צורה ב, היא צורת הערך המורחבת; והיסוד המרכיב של זו היא הצורה א: 20 אמה בד = 1 מעיל, או x סחורה א = y סחורה ב. ולפיכך: צורת הסחורה הפשוטה היא הנבט של צורת הממון. 6. האופי הפטישיסטי של הסחורה וסודו * לכאורה, סחורה היא דבר המובן מאליו, חולי חולין. אך, תוך ניתוחה אתה רואה, שהיא דבר משונה ומסובך עד מאוד, שפע של פלפול מטאפיזי ונקרנות תיאולוגית. עד כמה שהיא ערך שימוש אין בה משום מסתורין כל עיקר שתתבונן בה מתוך השקפה שיש בה, בתכונותיה, כדי לספק צרכים מצרכי האדם, ובין אם תהא השקפתך, שתכונותיה אלה באות לה רק כתוצאה של עבודת אדם. בין ברור, לפי כל החושים, כי האדם משנה בפעולתו את צורותיהם של חומרי הטבע להיותן לו לתועלת. העץ, למשל, צורתו משתנית עם שעושים ממנו שולחן, ואף על פי כן נשאר השולחן – עֵץ, דבר מוחשי פשוט בתכלית הפשטות. אולם משהוא מופיע ועולה בחזקת סחורה, מיד מתגלגל הוא בדבר מוחשי על מוחשי. לא זו בלבד שעומד הוא בכרעיו על הקרקע, אלא שהוא מעמיד עצמו, כנגד כל שאר הסחורות, על ראשו. והרי הוא מפתח מתוך ראשו, ראש של בול עץ, תעתועי מחשבה מוזרים להפליא – יותר מן הפלא שיפליאך, אם היה פורץ מעצמו ויוצא במחולות25. * משמע: אופיה המסתורי של הסחורה אינו נובע מתוך ערך השימוש שלה וכן אינו נובע מתוֹכן ההגדרות של הערך. שכן: ראשית, יהיו העבודות המועילות, או הפעולות היצרניות, שונות ביניהן כמה שיהיו, הרי אמת פיזיולוגית היא, שהללו מהוות תיפקודים של גוף האדם; וכל תיפקוד ותיפקוד כזה יהיו תוכנו וצורתו אינו לפי עצם מהותו אלא השקעה של מוח האדם, עצביו, שריריו, מה שיהיו חושיו, וכו'. שנית, מה שמונח ביסוד הגדרתו של שיעור הערך, היינו, משך הזמן של אותה השקעה, או כמותה של העבודה הרי יכול אתה להבחין בחוש ממש, 25 זכור לכולנו, כי בשעה שנדמה היה כי כל שאר העולם עומד ושובת, סין והשולחנות pour encourager les autres [כדי לעודד את האחרים]. התחילו מרקדים - 7. צורת המחיר * הביטוי הפשוט של הערך היחסי, שמבטאים על ידו סחורה פלונית, כגון בד, באותה סחורה המשמשת כבר סחורה ממון, כגון הזהב הוא צורת מחיר. לפיכך, צורת המחיר" של הבד היא: * 20 אַמה בד = 2 אונקיות זהב 8. צורת הממון * צורת הממון" של הבד היא: 20 אמה בד = 2 אונקיות זהב * המושג של צורת הממון - עיקר הקושי שבהבנתו אינו אלא בתפיסה של הצורה האקויואלנטית הכללית, הווה אומר של צורת הערך הכללית, של צורה ג. ואלו צורה זו, ג, אפשר שוב לחזור ולהעמידה על צורה ב, היא צורת הערך המורחבת; והיסוד המרכיב של זו היא הצורה א: 20 אמה בד = 1 מעיל, או x סחורה א = y סחורה ב. ולפיכך: צורת הסחורה הפשוטה היא הנבט של צורת הממון.