יחידה 3 - מעמדם ההלכתי של ידועים בציבור PDF
Document Details
Uploaded by ReasonableHarmony7242
Bar-Ilan University
Tags
Summary
המאמר עוסק במעמדם ההלכתי של ידועים בציבור. הוא בוחן את היחס ההלכתי כלפי אנשים המוגדרים ידועים בציבור, ומנתח האם יש צורך בגט במקרים של פרידה. המאמר מסתמך על מקורות תלמודיים ומציג פרשנויות שונות של הלכות קידושין.
Full Transcript
יחידה - 3מעמדם ההלכתי של ידועים בציבור ביחידה הקודמת עסקנו בדרכי הקידושין ובצורך ברצון בקידושין. ראינו שקיימת אפשרות ,אף שהיא לחלוטין בלתי מומלצת ,לקדש באמצעות ביאה (יחסי אישות). האפשרות הזו ,יצרה בדורות האחרונים שאלות שונות באשר ליחס ההלכתי כלפי אנשי...
יחידה - 3מעמדם ההלכתי של ידועים בציבור ביחידה הקודמת עסקנו בדרכי הקידושין ובצורך ברצון בקידושין. ראינו שקיימת אפשרות ,אף שהיא לחלוטין בלתי מומלצת ,לקדש באמצעות ביאה (יחסי אישות). האפשרות הזו ,יצרה בדורות האחרונים שאלות שונות באשר ליחס ההלכתי כלפי אנשים המוגדרים "ידועים בציבור" ואנשים שנישאו זה לזה בנישואים אזרחיים. נתחיל עם ידועים בציבור.מדובר בסטאטוס משפטי חדש יחסית אשר מקבל יותר ויותר תוקף מחייב במערכות משפטיות(.האקדמיה ללשון נתנה לסטאטוס הזה שם חדש -זוגרות). מדובר בבני זוג אשר חיים יחד באופן קבוע ותמידי ,חולקים משק בית משותף ,ולעתים גם ילדים משותפים. ה משפט הישראלי מכיר ביותר ויותר זכויות וחובות שיש לידועים בציבור אחד כלפי השני ,כמו האפשרות לרשת זה את זה ,חובת מזונות ,זכויות והטבות נלוות ועוד. השאלה היא ,האם מבחינת ההלכה יש לראות בידועים בציבור כבני זוג נשואים? כאשר הרלוונטיות המרכזית של השאלה היא כמובן האם יש צורך בגט במקרה של פרידה? מדוע בכלל מתעוררת השאלה ,הרי הם לא עשו טקס של חופה וקידושין ואף לא טקס אחר? כפי שראינו ,על מנת ליצור זיקת קידושין מחייבת יש צורך במעשה קניין שנלוותה אליו כוונת קידושין -כוונה של קשר מחייב ובלעדי. אם כך ,מדוע בכלל יש שאלה שמא היו היחסים הללו בין בני הזוג למטרת קידושין? התשובה היא כי בתלמוד מופיע כלל ראייתי הלכתי :חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. הכוונה היא כי לעתים יש להניח שבקשר המיני היתה כוונת קידושין ולא כוונה למעשה של זנות, קשר מיני אקראי. מקרה אחד בגמרא בו מופיעה החזקה ,כלומר הקביעה שאדם אינו עושה בעילתו בעילת זנות מתייחסת לאדם שקידש אשה על תנאי ,למשל אמר' :הרי את מקודשת לי על מנת שתתני לי מאתיים זוז' ,ואחר כך כנס אותה ,כלומר נשא אותה והכניסה לביתו בלי לחזור ולהזכיר את התנאי.רב אמר שהיא נחשבת למקודשת וצריכה גט אם ירצו להפרד.והאמורא אביי הסביר שהכוונה היא שמאחר ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מבינים שכאשר בני הזוג היו ביחד היתה כוונה מצד שניהם לקידושין חדשים ללא כל תנאי באמצעות הביאה. 1 מקור נוסף בו מופיעה החזקה הזו עוסק במי שגירש את אשתו ואחר כך ראו שהיו ביחד בלילה בפונדק.לדעת בית הלל האשה צריכה ממנו גט שני מאחר וחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ועל כן מניחים שקידש אותה בביאה. חשוב להדגיש כי ההגדרה של זנות היא למעשה קשר פיזי שאיננו נמצא תחת המסגרת הדתית המקודשת של נישואין.הכלל מניח חזקת כשרות על אדם מישראל ,שהוא איננו עושה מעשה שהינו פסול מבחינה דתית.על כן כאשר יש קשר מיני בין איש ואשה נעדיף לטעון שלא היתה כאן כוונה לקשר מיני פסול שנחשב ל"בעילת זנות" אלא לקשר שיש בו כוונה לקידושין באמצעות ביאה. אבל השאלה היא מתי אומרים את הכלל הזה? הרי בכל זאת ברור לכל שקיים גם קשר של זנות שאינו מיועד לצורך קידושין.השאלה היא על אילו מצבים יש להחיל את החזקה ולקבוע שמאחר ואדם מישראל אינו עושה מעשה פסול כוונתו וכוונת האשה בביאה היא לשם קידושין? מה אפשר ללמוד מהמקורות התלמודיים בהם הוזכרה החזקה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"? במקורות התלמודיים לא מדובר בכל מקרה של קשר מיני בין בני זוג פנויים ,אלא במצבים די מיוחדים: א.אדם שקידש אשה על תנאי ואחר כך נשא אותה ללא תנאי ב.אדם שהתייחד עם אשה שבעבר היתה אשתו. לכאורה אלו מצבים בהם ניתן לומר שדווקא כאן החזקה קיימת מאחר ולא מדובר על מצב רגיל אלא על קשר רציני יותר ומחייב בין בני הזוג.במקרה הראשון היו ביניהם קידושין ובמקרה השני מדובר בזוג שהיה נשוי בעבר. ובאמת השאלה מתי ובאילו מצבים יש להחיל את החזקה היתה נתונה במחלוקת. הרמב"ם כתב שחלק מהגאונים ,שפעלו לפניו ,פירשו את הכלל הזה בצורה קיצונית.כי בכל סיטואציה בה יש יחסי אישות בין איש לאשה יש להחילו.כלומר יש לפרש את כוונותיהם לזכות. מה תהיה המשמ עות של פרשנות לזכות במצב בו איש ואשה מקיימים יחסי אישות? פרשנות שתקבע כי יחסי האישות נעשו כחלק מיצירה של קשר קידושין ,שכן כפי שכבר הזכרנו יש יכולת ליצור קשר שכזה גם על ידי ביאה. ואם כך בכל מצב כזה יהיה צורך בגט. הרמב"ם יצא נגד פרשנות זו.ואמר כי הכלל "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" חל רק במצבים ייחודיים שבהם באמת נראה שהיתה כוונת קידושין (כמו למשל כשמתייחד עם גרושתו ,או מקדש על תנאי וכו') ,אולם במקרה רגיל -כל עוד אינו מפרש שכוונתו לשם קידושין ,איננו מניחים זאת: 2 ר' אברהם בן דוד שחי בתקופתו של הרמב"ם בפרובאנס ,ויצא נגדו בחריפות רבה בהרבה עניינים, חלק על הרמב"ם בזה והכריע כגאונים ,אבל רוב רובם של יתר הפוסקים הראשונים מסכימים עם שיטת הרמב"ם שאין לחשוש לקידושי ביאה במקרה הרגיל אם לא פירש שזה לשם קידושין. מה עוד יתמוך לדעתכם בקביעה ,כי אין להחיל את החזקה הראייתית הזו על ידועים בציבור? בדרך כלל מדובר בבני זוג שאינם שומרים תורה ומצוות ,אינם מקפידים על טהרת המשפחה, בהתנהגותם הם מפריכים את החלתה של חזקת הכשרות הדתית עליהם ועל כן לא נראה סביר להחילה עליהם לעניין יצירת קידושין. יתר על כן מטרתם המוצהרת ,אם במפורש ואם במובלע ,של ידועים בציבור היא שלא להתקדש באופן שיחייב אותם בגט ,אם כך כיצד ניתן פתאום לפרש את כוונותיהם ככוונה לקידושין המצריכים גט? נוכח כל האמור הוכרע שאין כל מקום לחייב ידועים בציבור בגט אף לא לחומרא. הרי כל מטרתם של הידועים בציבור הינה היכולת להיפרד בלא גט ,ולכן לא ניתן להחיל עליהם את החזקה ולהניח שהיה רצון של ביאה לשם קידושין. 3