שיעור 3 (10) - מבנה חברתי של ישראל - PDF

‫מבנה חברתי של‬ ‫ד"ר רוני מיקל‪-‬אריאלי‬ ‫קורס ב‪.‬א‪.‬סמסטר א' ‪2024-‬‬ ‫ישראל‬ ‫‪2025 ,‬‬ ‫שיעור שלישי‬ ‫יום ג'‪10:00-12:00 ,‬‬ ‫קוד קורס‪198-1-0046 :‬‬ ‫מאפיין שני‪ :‬חברה בקונפליקט‬ ‫ קשרים כלכליים בין הקהילות ‪-‬‬ ‫העסקת ע...

‫מבנה חברתי של‬ ‫ד"ר רוני מיקל‪-‬אריאלי‬ ‫קורס ב‪.‬א‪.‬סמסטר א' ‪2024-‬‬ ‫ישראל‬ ‫‪2025 ,‬‬ ‫שיעור שלישי‬ ‫יום ג'‪10:00-12:00 ,‬‬ ‫קוד קורס‪198-1-0046 :‬‬ ‫מאפיין שני‪ :‬חברה בקונפליקט‬ ‫ קשרים כלכליים בין הקהילות ‪-‬‬ ‫העסקת עובדים ערבים במשק‬ ‫היהודי וקניית תוצרת חקלאית‬ ‫ערבית‪.‬‬ ‫ התרחקות וקרע גובר ‪ -‬הגברת‬ ‫הקונפליקט הלאומי‪-‬פוליטי הרחיקה‬ ‫את הקהילות כאשר שיא הנתק‪:‬‬ ‫המרד הערבי (‪– )1936-1939‬‬ ‫החרפת האלימות והעמקת הקרע‪.‬‬  ‫תגובת‬ ‫ הספר לבן של ‪1939‬‬ ‫הבריטים למרד‬ ‫ תוכנית החלוקה של ‪1947‬‬ ‫הערבי‬ ‫התפתחות התנועה‬ ‫הלאומית הפלסטינית‬ ‫ יש הטוענים שתנועה לאומית מיוחדת לערביי ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כיחידה נפרדת מערביי סוריה‪ ,‬החלה בסוף‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ‪ -‬מיום שארץ ישראל הפכה‬ ‫ליחידה מדינית בפני עצמה‪.‬‬ ‫ לצד זאת‪ ,‬רבים מסמנים את הצהרת בלפור כראשיתה‬ ‫של התנועה הלאומית הפלסטינית‪.‬‬ ‫ יעודה הראשון והעיקרי של התנועה הלאומית הערבית‬ ‫בארץ ישראל היה המלחמה בתנועה הציונית‪.‬‬ ‫ יעודה העיקרי השני של הלאומיות הערבית בארץ ישראל‬ ‫בתחילתה היה השאיפה להקמת מדינה‬ ‫פלסטינית‪-‬ערבית עצמאית בתוך מסגרת של "אחדות‬ ‫ערבית"‪.‬‬ ‫התפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית‬ ‫ הפלסטינים ראו בציונות איום כפול‪ :‬גם כחדירה מערבית זרה וגם כאיום‬ ‫לאומי‪ ,‬עם שאיפה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ רכישת קרקעות על ידי יהודים‪ ,‬שלעיתים כללה נישול פלאחים ערבים‪,‬‬ ‫תרמה להגברת הקונפליקט‪.‬‬ ‫ יהודים ראו את הקרקע כמשאב לאומי‪ ,‬בעוד שהערבים ראו בה מקור‬ ‫חיים‪ ,‬והעברת הבעלות על קרקעות נתפסה בעיני הפלסטינים כהפסד‬ ‫לאומי‪.‬‬ ‫התפתחות התנועה‬ ‫הלאומית הפלסטינית‬ ‫לאורך השנים‪ ,‬הפער הכלכלי בין‬ ‫הקהילה היהודית לערבית הלך וגדל‪.‬‬ ‫הכלכלה היהודית צמחה בקצב מהיר‪,‬‬ ‫והתבססה על הון פרטי ומוסדי‬ ‫מהתפוצות‪ ,‬בעוד הכלכלה הפלסטינית‪,‬‬ ‫שהתבססה בעיקר על חקלאות‬ ‫מסורתית‪ ,‬התקשתה להתחרות‪.‬‬  ‫דמוגרפיה הפלסטינית בארץ‬ ‫ישראל‬ ‫‪1948‬‬ ‫ בארץ ישראל המנדטורית ערב מלחמת ‪ 1948‬חיו כ‪600-‬‬ ‫אלף יהודים וכ‪ 1.4-‬מיליון פלסטינים‪.‬‬ ‫ ‪ 900‬אלף מהפלסטינים חיו בשטח שיהפוך להיות מדינת‬ ‫ישראל בתום המלחמה‪.‬‬ ‫ בין ‪ 700‬ל‪ 750-‬אלף איש מבין אלה שחיו בשטח מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬גורש באופן אקטיבי או נמלט אל מעבר לתחומי‬ ‫המנדט (סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬מצרים או עבר הירדן) או אל‬ ‫מקומות שנכבשו על‪-‬ידי הצבאות הערביים (הגדה‬ ‫המערבית ורצועת עזה)‪.‬‬ ‫ עם תום המלחמה נותר בתוך תחומי מדינת ישראל מיעוט‬ ‫פלסטיני של כ‪ 156-‬אלף איש‪.‬מתוך מספר זה‪ ,‬כ‪ 46-‬אלף‬ ‫היו פליטים פנימיים אשר גורשו או נמלטו מבתיהם‬ ‫ואדמותיהם ונאלצו להמשיך לחיות כפליטים במקומות‬ ‫אחרים בתוך הארץ‪.‬‬ ‫מחנה הפליטים של אונר"א בחאן יונס ב‪948-‬‬  ‫אדמה ונכסים‬ ‫ למעט מקרים ספורים‪ ,‬הפליטים הפלסטינים לא הורשו מעולם לחזור‬ ‫לבתיהם ולאדמותיהם‪.‬‬ ‫ המאבק בשיבה של הפליטים הפלסטינים לתוך גבולות המדינה‬ ‫("הסתננות") היה מהפרויקטים המרכזיים של ישראל הצעירה‪.‬‬ ‫ הכפרים הפלסטיניים הנטושים נהרסו והשכונות הפלסטיניות בערים‬ ‫יושבו על ידי העולים היהודים דרך חוק נכסי נפקדים (‪.)1950‬‬  ‫‪1948‬‬ ‫בין עצמאות‬ ‫לנכבה‬  ‫מאפיין שלישי‪ :‬מהפכנות שמרנית‬ ‫ הרעיון הציוני כלל יסודות אוטופיים‪ ,‬כמו התנערות מהגלות‪ ,‬יצירת‬ ‫"יהודי חדש" והקמת חברה ריבונית בארץ ישראל‬ ‫ הדחף המהפכני בא לידי ביטוי בנכונות העולים‪ ,‬במיוחד בעלייה‬ ‫השנייה‪ ,‬לעבודה פיזית קשה ובניסיונות לחיי שיתוף כמו בקיבוצים‪.‬‬ ‫ הדחף המהפכני דעך ככל שההתיישבות התמסדה‪ ,‬וחלה תנועה‬ ‫לשימור המסגרות שהוקמו‪.‬‬ ‫ הורוביץ וליסק מציינים כי אידיאולוגיה אוטופית זו יצרה סתירות בין‬ ‫האידיאלים והמציאות‪ ,‬אך נשמרה ככלי חינוכי מרכזי‪.‬‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ החברה היישובית בארץ ישראל הייתה תחת שלטון עות'מאני ולאחר‬ ‫מכן בריטי‪.‬‬ ‫ אוטונומיה מוגבלת‪ :‬למרות כפיפות לשלטון זר‪ ,‬החברה הצליחה‬ ‫להשיג אוטונומיה בתחומי החינוך‪ ,‬הדת‪ ,‬התרבות והרווחה‪.‬‬ ‫ הבריטים החזיקו בריבונות מלאה על ארץ ישראל (כתב מנדט‬ ‫מ‪ ,)1922-‬שכללה שליטה באמצעי אלימות‪ ,‬חקיקה‪ ,‬כלכלה והגירה‪.‬‬ ‫ המנדט הבריטי העניק לשתי הקהילות הלאומיות‪ ,‬במיוחד ליהודים‪,‬‬ ‫מרחב פעולה עצמאי בנושאים מסוימים‪.‬‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ הסוכנות היהודית קיבלה תחום הרשאה נרחב לפעול בענייני‬ ‫התיישבות ומימון פעילות היישוב היהודי‪.‬‬ ‫ סמכויות יהודיות נוספות‪ :‬מוסדות יהודיים פיתחו סמכויות בתחומים‬ ‫מגוונים‪ ,‬כולל מדיניות חוץ וביטחון באמצעות גופים צבאיים למחצה‬ ‫כמו הפלמ"ח‪.‬‬ ‫ התארגנויות בלתי חוקיות‪ :‬לצד הפעילות הממוסדת‪ ,‬פעלו גם‬ ‫ארגונים בלתי חוקיים בתחומי העלייה והביטחון‪.‬‬ ‫ מערכת מוסדית מורכבת‪ :‬החברה היישובית בנתה מערכת מוסדית‬ ‫עם גופים לפעילות נגד הבריטים והערבים‪ ,‬וכן מרכז פוליטי עם יכולת‬  ‫מאפיין רביעי‪ :‬חברה וולונטרית לא‬ ‫ריבונית‬ ‫ "מעבדה" לקראת עצמאות‪ :‬החברה היישובית "מתחה" את גבולות‬ ‫המגבלות השלטוניות והפכה לניסוי לקראת ריבונות מלאה‪.‬‬ ‫ "מדינה בתוך מדינה"‪ :‬לפי הורוביץ וליסק‪ ,‬קיום מערכת מוסדית זו‬ ‫הקל על המעבר למדינה ריבונית גם בעת מלחמה‪.‬‬ ‫ הנהגת היישוב‪ :‬זכתה ללגיטימציה ציבורית בזכות המטרה הציונית‬ ‫והובלה על ידי תנועת העבודה‪ ,‬שהצליחה לרתום את הציבור‬ ‫והמוסדות למטרות הלאומיות‪.‬‬ ‫ מתחים פוליטיים‪ :‬למרות הסולידריות מול הבריטים והערבים‪ ,‬נותרו‬ ‫מתחים פוליטיים‪ ,‬כמו פרישת התנועה הרביזיוניסטית‪.‬‬  ‫מבוא תיאורטי והיסטורי לחקר החברה‬ ‫בישראל גישות ממסדיות‬ ‫ סוציולוגיים חוקרים אירועים חברתיים‪ ,‬אינטראקציות ודפוסים‪ ,‬והם‬ ‫מפתחים תיאוריות כדי להסביר מדוע הדברים עובדים כפי שהם‬ ‫פועלים‪.‬‬ ‫ תיאוריה היא דרך להסביר היבטים שונים של אינטראקציות חברתיות‬ ‫וליצור הצעה הניתנת לבדיקה‪ ,‬הנקראת השערה‪ ,‬על החברה‬ ‫הנבדקת‪.‬‬ ‫ הסוציולוגיה‪ ,‬כמו יתר מדעי החברה והרוח‪ ,‬אינה יכולה להיות "מדע‬ ‫אובייקטיבי" המנותק מהקשריו ההיסטוריים והחברתיים‪.‬‬ ‫ היא פרקטיקה של שיח‪ ,‬המבוססת על מחקר וניתוח‪ ,‬כשהעוסקים‬ ‫הגישות התיאורטיות השונות בסוציולוגיה‬ ‫‪:‬נבדלות זו מזו בכמה היבטים‬ ‫‪.1‬היקפן משתנה בהתאם להיקף הנושאים שהתיאוריות נועדו להסביר‬ ‫‪ -‬תיאוריות ברמת המאקרו יתייחסו לנושאים בקנה מידה גדול‬ ‫ולקבוצות גדולות של אנשים‪ ,‬בעוד שתיאוריות ברמת המיקרו בוחנות‬ ‫מערכות יחסים מאד ספציפיות בין פרטים או קבוצות קטנות‪.‬‬ ‫‪.2‬הן נבדלות זו מזו ביחסן אל ה"חוץ"‪ ,‬אל הסדר החברתי הקיים‪ ,‬אל‬ ‫הקבוצות החזקות בחברה‪ ,‬ואל האידיאולוגיה השלטת‪.‬‬  ‫הסוציולוגיה הממסדית‬ ‫ הסוציולוגיה הממסדית מתאפיינת בעניין המשוריין שיש לה בשימורו של ההווה —‬ ‫אותה הווייה שהיא ניזונה ממנה‪ ,‬משתתפת בכינונה ותורמת להנצחתה‪.‬‬ ‫ המציאות החברתית הקיימת מקבלת בה מעמד של מציאות הכרחית ואף ראויה‬ ‫‪ -‬תמיכה בסדר החברתי הקיים ושימור ההווה‪.‬‬ ‫ העבר נראה כמוביל באופן טבעי אל המצב הקיים‪.‬‬ ‫ העתיד נראה כהתפתחות המתבקשת מהעבר‪.‬‬ ‫ המתודולוגיה של סוציולוגיה זו אינה אלא תצפית מלומדת על מה שיש והתיאוריה‬ ‫שלה אינה אלא הפשטה מלומדת ממה שיש‪ ,‬מה שמכונה "עובדות‪".‬‬  ‫הסוציולוגיה הממסדית‬ ‫בישראל‬ ‫ הסוציולוגיה הממסדית בישראל החלה להתפתח כבר‬ ‫בתקופת היישוב עם דמויות מובילות כמו ארתור רופין‬ ‫מרטין בובר‬ ‫ומרטין בובר‪ ,‬שתמכו בהתיישבות הקומונלית ותרמו‬ ‫להקמת התשתיות החברתיות של היישוב‪.‬‬ ‫ רופין‪ ,‬שהתמקד בסוציולוגיה של היהודים‪ ,‬ובובר‪,‬‬ ‫שהתמקד בסוציולוגיה של התרבות‪ ,‬עיצבו את תחילת‬ ‫ההתפתחות של התחום בישראל‪.‬‬ ‫ארתור‬ ‫רופין‬ ‫התפתחות הסוציולוגיה הממסדית‬ ‫בישראל‬ ‫ הסוציולוגיה הפכה לדיסציפלינה עצמאית עם פתיחת המחלקה‬ ‫לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ב‪.1948/9-‬‬ ‫ בראשית דרכה‪ ,‬הסוציולוגיה בישראל הושפעה מהמדינה הצעירה‬ ‫ונבנתה ככלי לייעוץ למקבלי ההחלטות ‪ -‬כלי עזר לשלטון ההגמוני‪,‬‬ ‫שלטון מפא"י‪.‬‬ ‫ הממסד והסוציולוגים פעלו בשיתוף פעולה‪ ,‬כשהסוציולוגים תרמו‬ ‫לפיתוח הממסד המדיני תמורת הכרה ותמיכה תקציבית‪.‬‬  ‫שינוי ראשון בסוציולוגיה‬ ‫הישראלית‬ ‫ במהלך שנות ה‪ ,50-‬הסוציולוגיה הישראלית‬ ‫עברה שינוי והפכה למדע אמפירי ואנליטי‪,‬‬ ‫תוך אימוץ פרדיגמות מערביות‪ ,‬ובעיקר‬ ‫אמריקניות‪.‬‬ ‫ תחת השפעת הסוציולוג האמריקאי‪ ,‬טלקוט‬ ‫פרסונס‪ ,‬התפתחה גישה‬ ‫פונקציונליסטית‪-‬מערכתית‪ ,‬שהתאימה‬ ‫לאידיאולוגיה הממלכתית של התקופה‪.‬‬ ‫ גישה זו דימתה את החברה ל"מערכת"‬ ‫מאורגנת עם חלוקה תפקודית‪ ,‬תוך התעלמות‬ ‫מקונפליקטים ומאבקים חברתיים‪.‬‬ ‫טלקוט‬  ‫הגישה הפונקציונליסטית בסוציולוגיה‬ ‫ פונקציונליזם (בעברית‪ִּ :‬תְפקּוָדנּות)‪ ,‬גישה תאורטית מרכזית‬ ‫בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה‪ ,‬המבקשת לתאר ולהסביר את המוסדות‬ ‫החברתיים כאמצעי לספק את הצרכים של היחיד‪.‬‬ ‫ מאוחר יותר התרכזה הגישה בדרכים בהן המוסדות החברתיים‬ ‫מספקים את הצרכים החברתיים‪ ,‬בעיקר כיצד הם עוזרים לשמר את‬ ‫היציבות החברתית‪.‬‬ ‫ שמואל נוח אייזנשטדט היה מהבולטים בעיצוב הגישה‬ ‫הפונקציונליסטית‪ ,‬שהשפיעה רבות על המחקר‬ ‫הסוציולוגי בישראל‪.‬‬ ‫ ספרו "החברה הישראלית" (‪ )1967‬ביטא את תפיסת‬ ‫תנועת העבודה של בניית החברה הישראלית‪ ,‬תוך‬ ‫התמקדות בתהליכים פנימיים ולא בקונפליקטים עם‬ ‫החברה הערבית או בהיבטים ביקורתיים‪.‬‬ ‫ ההנחה הסמויה‪ -‬התעלמות מהקונפליקט‪" :‬החברה‬ ‫הישראלית" היא שם נרדף לחברה היהודית בארץ‬ ‫ישראל‪.‬גישה המציבה את החברה הלא‪-‬יהודית כגורם‬ ‫"חיצוני" שניתן להתעלם ממנו‪ ,‬או לחילופין כ"מיעוט"‬ ‫המוצג בפרק נפרד‪.‬‬  ‫ה"קליטה" המתוארת בספר מבוססת על שני יסודות‪:‬‬ ‫א‪.‬דרישה מהמזרחים ה"מסורתיים" לוותר על זהותם התרבותית‬ ‫ב‪.‬הנחה שאם ייטמעו בתרבות הישראלית ה"מודרנית‪" ",‬ייסגר הפער‬ ‫העדתי‪".‬‬ ‫מה לא נידון בספר?‬ ‫‪ -‬לא נבחנה שאלת המפגש בין הקבוצות‪ ,‬אלא רק נכונות המזרחים‬ ‫להיטמע בקרב הקולטים‪ ,‬שהוצגו כמייצגי טובת הכלל‪.‬‬ ‫‪ -‬לא נידונה סוגיית המבנה הכלכלי‪-‬חברתי והאינטרסים השולטים בו‪,‬‬ ‫אלא ננקטה הנחה שהמדינה פועלת למען הכלל‪.‬‬ ‫כור היתוך‬ ‫שלוש תקופות מרכזיות בהיסטוריה של‬ ‫הסוציולוגיה הממלכתית בישראל‬ ‫‪.1‬תקופת היווצרותה ושליטתה הבלעדית של מפא"י (עד שנות השבעים)‪.‬‬ ‫‪.2‬הפונקציונליזם המשופר ‪ -‬מתחילת שנות השבעים ועד המהפך של ‪1977‬‬ ‫בו איבדה תנועת העבודה את השלטון ואת מעמדה‪.‬‬ ‫בתקופה זו גבר הצורך לגשר בין החד גוניות התיאורטית לרבגוניות החברתית‬ ‫באמצעות הוספת רמות ניתוח שנועדו להראות רגישות‪ ,‬אך הסוציולוגיה לא‬ ‫הצליחה להשתחרר מהתפיסה השלטת‪.‬‬ ‫‪.3‬הפונקציונליזם המבוקר ‪ -‬לאחר המהפך הפוליטי ב‪ ,1977-‬שלב אובדן‬ ‫השליטה וההגמוניה של תנועת העבודה‪ ,‬הסוציולוגיה הממסדית עברה שינויים‬ ‫נוספים‪ ,‬כשהיא מנסה לגשר בין התיאוריה הפונקציונליסטית לבין המציאות‬ ‫החברתית המורכבת‪.‬‬ ‫הסוציולוגיה הממסדית בישראל עד שנות‬ ‫השבעים‬ ‫ עד שנות השבעים‪ ,‬האוניברסיטה העברית הייתה הסמכות העליונה‬ ‫בתחום ההשכלה ובתחום הכשרת הסוציולוגים‪.‬‬ ‫ הגורם המרכזי לשליטה הירושלמית היה ההלימה בין מסריה לבין‬ ‫האידיאולוגיה השלטת‪.‬‬ ‫ גורמים נוספים ‪ -‬מוסדיים‪ :‬ההוראה‪ ,‬ההסמכה‪ ,‬המחקר והפרסום‬ ‫רוכזו במקום אחד‪ ,‬והדבר הקשה על פיתוח חשיבה סוציולוגיה‬ ‫חופשית וביקורתית‪.‬‬  ‫שנות השבעים ‪ -‬תמורות ושינויים‬ ‫‪.1‬ברמה המקומית ‪ -‬גידולה של מערכת החינוך הגבוה והתפצלותה‬ ‫‪.2‬ברמה הבינלאומית ‪ -‬ירידה במעמד התיאוריה הפונקציונליסטית‬ ‫בסוציולוגיה המערבית בכלל‬ ‫יותר מכל‪ ,‬נבע המשבר בגישה הדומיננטית מן השינויים‬ ‫החברתיים והפוליטיים שעברה ישראל בתקופה הנידונה‪.‬‬  ‫תומס קון‬ ‫ לדעת תומס קון‪ ,‬החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע‬ ‫שהקהילה המדעית צברה עד כה ‪ -‬פרדיגמה ‪-‬‬ ‫עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם‬ ‫מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו‪.‬‬ ‫ המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות‬ ‫למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים‪ ,‬ולכן היא‬ ‫מרכיב יסודי של המדע‪.‬‬ ‫ קון מתאר בספרו את התהליך של קריסת פרדיגמות‬ ‫ואת התנאים לקיומו‪.‬הוא מראה כיצד מתרחשות‬ ‫"מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות‬ ‫המדע‪.‬‬ ‫ קון הראה שהמדע לא מתפתח תוך צבירת ידע וניפוי‬ ‫שגיאות‪ ,‬אלא באמצעות פרדיגמה‪ ,‬ומעבר‬ ‫מפרדיגמה אחת לאחרת‪.‬‬  ‫הגישה הפוסט קונית‬ ‫ גישה המבוססת על מושגי הפרדיגמה והמהפכה המדעית של תומס‬ ‫קון‪ ,‬אך תוך שינוי משמעותי שלהם‪.‬‬ ‫על פי אורי רם (‪ )1993‬מופיעים שלושה‬ ‫‪:‬שינויים עיקריים בהבנה של תומאס קון‬ ‫‪.1‬הכרה בגורמים חוץ‪-‬מדעיים בשינויי פרדיגמות‪ :‬בניגוד לקון‪,‬‬ ‫המדגיש משברים אמפיריים‪ ,‬הגישה החדשה רואה בשינויים חברתיים‬ ‫ותרבותיים את הגורם לשינויי פרדיגמות‪.‬‬ ‫‪.2‬מצב הנורמליות של המדע‪ :‬לפי קון‪ ,‬מדע נורמלי נשלט בידי‬ ‫פרדיגמה אחת‪ ,‬בעוד שבמדעי החברה והרוח יש אי‪-‬נורמליות‬ ‫מתמשכת ודיון מתמיד בין פרדיגמות‪.‬‬ ‫‪.3‬הידברות בין פרדיגמות‪ :‬קון טוען לפרדיגמות טוטאליות וחסרות‬ ‫תקשורת‪ ,‬אך בגישה הפוסט‪-‬קונית במדעי החברה והרוח יש עימות‬ ‫והידברות בין פרדיגמות‪ ,‬עם השפעה חוץ‪-‬מדעית על מעמדן‪.‬‬  ‫מבנה השיח של הסוציולוגיה הישראלית‬ ‫ואת תהפוכותיה על פיבמסגרת הגישה‬ ‫הפוסט קונית‬ ‫ השלב הראשון בתולדות השיח הסוציולוגיה – שלב ההיווצרות והדומיננטיות‬ ‫של הסוציולוגיה הממסדית המערכתית ‪ -‬שלב שהחל עם כינון המדינה‬ ‫והדיסציפלינה בישראל בראשותו של אייזנשטדט‪.‬‬ ‫ השלב השני בתולדות השיח הסוציולוגי הישראלי – בעקבות כישלון ‪,1973‬‬ ‫השיטה הביורוקרטית והמחדל הביטחוני הפכו למוקד לביקורת חסרת תקדים על‬ ‫הממסד‪.‬‬ ‫ השלב השלישי בתולדות השיח הסוציולוגי הישראלי ‪ -‬שלב בו אמנם הגישה‬ ‫הממסדית עדין רבת השפעה אך מצויה במגננה והגישות הביקורתיות קובעות‬ ‫מבנה שיח חדש ואף מובילות אותו‪.‬שלב זה מתאפיין ברב‪-‬קיום של גישות שונות‬ ‫ומנוגדות‪ ,‬שמתקיימת ביניהן מחלוקת אך גם הזנה הדדית‪.‬‬ ‫מה בין המהפך הפוליטי ב‪ 1977-‬למהפך‬ ‫בשיח הסוציולוגי בישראל?‬ ‫‪.1‬המהפך טשטש את הזיהוי שרווח עד אז בין חברה‪ ,‬תנועה וממדינה‪.‬‬ ‫‪.2‬נוצר מעבר מהזדהות עם השלטון לעמדה אוטונומית יותר‪.‬זהו שבר‬ ‫כללי בהזדהות‪.‬‬ ‫‪.3‬בניגוד למשב הרוח הפוליטי ברחוב הישראלי ב‪ ,1977‬מיקומן‬ ‫האידיאולוגי של רוב המגמות הקיימות בסוציולוגיה הישראלית הינו‬ ‫"שמאלה מן המרכז" ‪ -‬ניתן להסביר זאת על רקע הזדהותה של‬ ‫האינטליגנציה הישראלית עם "ערכי תנועת העבודה‪".‬‬  ‫שלמה סבירסקי על הגישה המוסדית אל מול‬ ‫הביקורתית‬ ‫"ה'מבקרים' רואים את החברה הישראלית בת ימינו כמכלול‪.‬הדבר מתאפשר להם‬ ‫בהיותם בלתי מרוצים מן הקיים‪.‬הם טיפסו אל פסגת החזון הציוני ומשם הם משקיפים‬ ‫אל המציאות העכשווית‪.‬ממרומי הפסגה הזו הם גם יכולים לצפות אל עבר אופקים‬ ‫חברתיים חדשים‪.‬ה'מנהלים' לעומת זאת חסרים נקודת תצפית כזאת‪ :‬הם מקבלים את‬ ‫הקיים כפי שהוא ואינם חותרים לשינוי; על כן הם גם לא נזקקים לפסגה כלשהי‬ ‫שתאפשר להם לבחון את החברה הקיימת בשלמותה או להשקיף אל עבר אופקים‬ ‫אחרים‪.‬המציאות החברתית מצטיירת להם לא כמכלול‪ ,‬לא כתמונת נוף פנורמית‪ ,‬אלא‬ ‫כסדרה של עצמים שבהם הם נתקלים תוך כדי הליכה במישור חייהם האישיים או‬ ‫פעילותם הציבורית‪.‬הם אינם רואים מבנה חברתי כולל אלא מגוון של קבוצות‪ ,‬ארגונים‬ ‫ומוסדות‪.‬הם אינם רואים כיוון התפתחות כללי אלא סידרה של בעיות מוגבלות‬ ‫ומתוחמות שיש להתמודד איתן במידה שהן צצות‪.‬הם גם רואים את תהליך השינוי‬ ‫החברתי לא כניסיון של קבוצות או תנועות רחבות לשנות את תבנית הנוף החברתי‪,‬‬ ‫אלא כתהליך של ''טיפולי' של החברה בבעיות שונות שבהן היא נתקלת‪".‬‬  ‫סוציולוגיה ביקורתית‬ ‫ הסוציולוגיה הביקורתית מתאפיינת בעניין העקרוני שיש לה בשינויו‬ ‫של ההווה‪.‬‬ ‫ העבר נראה כרצף של מאבקים והכרעות‪ ,‬והעתיד כמבטא בכוח‬ ‫מגמות חדשות‪.‬‬ ‫ המתודולוגיה שלה היא ניתוח המכלול על ניגודיו הפנימיים‪ ,‬והתיאוריה‬ ‫שלה שואפת לחשוף את המתהווה או את האפשרי‪.‬‬ ‫ השקפה זו על הסוציולוגיה‪ ,‬ראייתה ככרוכה באינטרסים ובערכים‬ ‫חברתיים כלליים‪ ,‬הינה עצמה יסוד מוסד של הסוציולוגיה הביקורתית‪.‬‬ ‫מהם ההבדלים בין סוציולוגיה ממסדית‬ ‫לסוציולוגיה ביקורתית?‬ ‫סוציולוגיה ביקורתית‬ ‫סוציולוגיה ממסדית‬ ‫מבקרת את הסדר החברתי‬ ‫תומכת בסדר החברתי‬ ‫מתעמתת עם הממסד ומבקרת אותו‬ ‫כרוכה בממסד‬ ‫מתאפיינת בעניין העקרוני שיש לה בשינוי‬ ‫מתאפיינת בשימור ההווה—הווייה שממנה היא‬ ‫ההווה‪.‬בעיניה‪ ,‬המציאות החברתית הקיימת‬ ‫ניזונה‪ ,‬בה היא משתתפת‪ ,‬ולתוכה היא תורמת‬ ‫לוקה בחסר‪.‬‬ ‫להנצחתה‬ ‫העבר נתפס כרצף של מאבקים והכרעות‪,‬‬ ‫העבר נתפס כמוביל באופן טבעי למצב הקיים‪,‬‬ ‫והעתיד כמכיל פוטנציאל למגמות חדשות‬ ‫והעתיד כהתפתחות מתבקשת ממנו‪.‬‬ ‫המתודולוגיה‪ :‬ניתוח המכלול תוך התמקדות‬ ‫מתודולוגיה‪ :‬תצפית מלומדת על הקיים‬ ‫בניגודיו הפנימיים‬ ‫התיאוריה‪ :‬שואפת לחשוף את מה שמתהווה או‬ ‫התיאוריה‪ :‬הפשטה מלומדת של הקיים‪ ,‬מה‬ ‫את מה שיכול להיות‪.‬‬ ‫שמכונה "עובדות‬ ‫אליטיזם‬ ‫ עלתה על סדר היום הסוציולוגי בראשית‬ ‫שנות ה‪ ,70-‬כאשר הסוציולוג יונתן שפירא‪,‬‬ ‫ממקימי הפקולטה למדעי החברה‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬הוביל את המהלך‪.‬‬ ‫ תחת השראתו התגבשה סוציולוגיה "תל‬ ‫אביבית" שעמדה בניגוד לגישה‬ ‫ה"ירושלמית‪".‬‬ ‫ בעוד הגישה הירושלמית התמקדה בערכים‬ ‫ובבסיסי ההסכמה החברתית‪ ,‬הגישה התל‬ ‫אביבית המעיטה בחשיבות הערכים ועסקה‬ ‫בכוחניות ובניגודיות‪.‬‬ ‫פרופסור יונתן שפירא‪ ,‬סוציולוג‪,‬‬ ‫אוניברסיטת תל אביב‬ ‫הגורמים עיקריים להיווצרות הגישה‬ ‫‪:‬האליטיסטית בישראל‬ ‫‪.1‬התפתחויות בדיון הסוציולוגי במערב‬ ‫‪.2‬התפתחויות פוליטיות מקומיות‪.‬‬ ‫כיצד מנתח שפירא את המהפך של‬ ‫?‪1977‬‬ ‫ האליטה הוותיקה‪ ,‬שבראשה עמדו אנשי מפא"י‪ ,‬לא הצליחה לייצר‬ ‫דור המשך עם הכישורים הנדרשים להנהגה‪.‬‬ ‫ דור הפלמ"ח‪ ,‬לדבריו‪ ,‬חונך על ערכים צבאיים ופוליטיים רדודים‪,‬‬ ‫והיה חסר כישורים רעיוניים להנהיג את המדינה‪.‬‬ ‫ כך נותרה הבמה פתוחה לעליית הימין‪.‬‬ ‫ביקורת על הגישה האליטיסטית‬ ‫ על אף שסוציולוגיה אליטיסטית זו מתמקדת במאבקי כוח‪ ,‬היא נוטה‬ ‫להתעלם מהקשרים תרבותיים‪ ,‬כלכליים ולאומיים רחבים יותר‪.‬בכך‬ ‫היא מצמצמת את הפוליטיקה למאבק כוחני גרידא‪ ,‬ואינה מתעמקת‬ ‫במטרות או בתוצאות של המאבק‪.‬‬ ‫ התפיסה הזו מספקת ביקורת חריפה על הסוציולוגיה המערכתית‪ ,‬אך‬ ‫גם לוקה בחסר בדיאלקטיות שלה‪.‬‬ ‫פלורליזם‬ ‫ בשנות השבעים התחולל מהפך דמוגרפי בישראל‪ ,‬כשהאוכלוסייה‬ ‫היהודית ממוצא מזרחי הפכה לקבוצת הרוב‪.‬‬ ‫ גישת הפלורליזם ייצגה את האופוזיציה של הקבוצות המקופחות‬ ‫והמודרות בחברה הישראלית‪ ,‬בעיקר מזרחים וערבים‪.‬‬ ‫ המגבש המרכזי של גישה זו הוא הסוציולוג סמי סמוחה מאוניברסיטת‬ ‫חיפה‪ ,‬שהיה הסוציולוג המזרחי הבכיר הראשון בישראל‪.‬‬ ‫פרופסור סמי‬ ‫סמוחה‬ ‫ נולד למשפחה יהודית בבגדאד בשנת ‪ ,1941‬חודשים‬ ‫ספורים אחרי הפרהוד (הפרעות ביהודי עיראק)‪.‬‬ ‫המשפחה בת תשע הנפשות עלתה לישראל ב‪9-‬‬ ‫באפריל ‪ ,1951‬ושוכנה באוהל במעברת כפר אונו‪.‬‬ ‫ סמי סמוחה הוא מאנשי המדע הראשונים שגדלו‬ ‫במעברה‪.‬‬ ‫ בשנות לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס‬ ‫אנג'לס‪ ,‬בשיא תקופת השמאל החדש‪ ,‬ספג סמוחה‬ ‫את הרדיקליזם האינטלקטואלי של שלהי שנות‬ ‫השישים‪.‬‬ ‫ הוא פירש את החברה הישראלית דרך גישה‬ ‫פלורליסטית‪ ,‬שהתמקדה בחברות פוסט‪-‬קולוניאליות‬ ‫המורכבות מתת‪-‬קבוצות אתנו‪-‬תרבותיות שונות החיות‬ ‫תחת קורת גג מדינתית אחת‪.‬‬ ‫פרופסור סמי סמוחה‪ ,‬אוניברסיטת‬ ‫שלושה דפוסים מרכזיים לגישה‬ ‫‪:‬הפלורליסטית‬ ‫‪.1‬שילוב מקביל‪ ,‬שבו כל הקבוצות בעלות זיקה שווה למסגרת‬ ‫‪.2‬שילוב מבדיל‪ ,‬שבו לכל קבוצה מעמד שונה‬ ‫‪.3‬שילוב מכליל‪ ,‬שבו מבוטל מעמד תת‪-‬הקבוצות לטובת שוויון זכויות‬ ‫מלא לכלל האזרחים‪.‬‬  ‫ניתוח החברה הישראלית על פי‬ ‫הפלורליזם של סמוחה‬ ‫סמוחה טוען כי בישראל שורר שילוב מבדיל –‬ ‫ הקבוצה האשכנזית החילונית‪ ,‬שבראשה עמדה תנועת העבודה‪ ,‬שולטת‪.‬‬ ‫המזרחים משולבים על בסיס פטרנליזם וקואופטציה‬ ‫ הדתיים נחשבים למיעוט שווה‬ ‫ הערבים אזרחי ישראל נתפסים כזרים שאינם משולבים אלא נשלטים‪.‬‬  ‫הפלורליזם של סמוחה‬ ‫ סמוחה ראה בדמוקרטיה הישראלית "דמוקרטיה אתנית" המבוססת‬ ‫על שליטה של קבוצה אחת‪.‬הוא קרא לביטול השאיפה הציונית‬ ‫להומוגניזציה תרבותית‪ ,‬ולהחלפתה בפלורליזם דמוקרטי שמכיר‬ ‫בשוויון תרבותי ופוליטי בין הקבוצות השונות‪.‬‬ ‫ הפלורליזם של סמוחה לא רק מתאר את המציאות‪ ,‬אלא גם מבקר‬ ‫אותה ומציע תוכנית לשינויה‪.‬הוא ראה בציונות מכשול לדמוקרטיה‬ ‫פלורליסטית והומניסטית‪ ,‬וקרא להכרה בשונות התרבותית והפוליטית‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫מרקסיזם‬ ‫ רוב האינטלקטואלים ביישוב ובישראל היו קשורים לתנועת העבודה‪,‬‬ ‫אך המרקסיזם לא הותיר חותם משמעותי בסוציולוגיה הישראלית עד‬ ‫לשנות השבעים המאוחרות‪.‬‬ ‫ מרקסיזם הופיע בסוף שנות השבעים אך לא כהמשך למסורת העבר‪,‬‬ ‫אלא בהשפעת רוחות חדשות שנשבו מהאקדמיה המערבית‪.‬‬  ‫מהן הסיבות להיעדר המסורת‬ ‫?המרקסיסטית מהסוציולוגיה הישראלית‬ ‫‪.1‬משכן הסוציולוגיה היה באוניברסיטה העברית‪ ,‬מוסד שאימץ‬ ‫אינטליגנציה לא‪-‬סוציאליסטית‪.‬‬ ‫‪.2‬תנועת העבודה בתקופת המדינה הייתה יותר ממלכתית מאשר‬ ‫סוציאליסטית‪ ,‬דבר שלא עודד דיון מרקסיסטי‪.‬‬ ‫‪.3‬אינטלקטואלים שמאליים נטו להתרכז באופוזיציה והיו‬ ‫אוטודידקטים שהתמקדו בדיונים פנים‪-‬תנועתיים‪.‬רק בהמשך מצאו‬ ‫חלקם את דרכם לאקדמיה‪.‬‬  ‫אם המרקסיזם ‪-‬‬ ‫אוניברסיטת חיפה‬ ‫ האוניברסיטה העברית‪ ,‬עם אימוץ הגישה‬ ‫האמריקנית בשנות ה‪ ,50-‬התעלמה מהמרקסיזם‪.‬‬ ‫ בשנות ה‪ ,70-‬אוניברסיטת חיפה הפכה למרכז‬ ‫מרקסיסטי בסוציולוגיה הישראלית‪ ,‬בעיקר עקב‬ ‫תסיסה אינטלקטואלית בקרב סטודנטים יוצאי‬ ‫קיבוצים‪ ,‬מהגרים ממרוקו‪ ,‬ערבים‪ ,‬ופמיניסטיות‪.‬‬ ‫ זו הייתה קרקע נוחה לקליטת רעיונות השמאל‬ ‫החדש‪ ,‬והקבוצה "יש" בקמפוס החיפאי הייתה‬ ‫חלוצה בפוליטיקה רדיקלית‪.‬‬ ‫ ב‪ 1978-‬הוקם כתב העת *מחברות למחקר‬ ‫ולביקורת*‪ ,‬כתב העת הסוציולוגי הביקורתי הראשון‬ ‫בישראל‪ ,‬שעסק בניתוח יחסי דיכוי ואי‪-‬שוויון בחברה‬ ‫המעמדית‪.‬‬  ‫מרקסיזם בסוציולוגיה הישראלית ‪-‬‬ ‫מחקרים מרכזיים‬ ‫ שולמית כרמי והנרי רוזנפלד ניתחו את המעמד הבינוני החדש שנוצר‬ ‫בשנות ה‪ ,50-‬והתמקדו בתפקיד המדינה כמקור לשליטה כלכלית‪.‬‬ ‫ שלמה סבירסקי ודבורה ברנשטיין טענו כי הפיתוח הכלכלי בישראל‬ ‫יצר במקביל מעמד בינוני אשכנזי שולט ומעמד עובדים מזרחי מודר‪.‬‬ ‫לפי גישה זו‪ ,‬הפערים העדתיים נוצרו והתקיימו כחלק ממערכת‬ ‫הקפיטליזם הישראלית‪.‬‬ ‫ סבירסקי הרחיב את גישתו למערכת החינוך ועיירות הפיתוח‪ ,‬שטען כי‬ ‫הן משמרות את ההיררכיה המעמדית ומפנות את המזרחים והערבים‬ ‫לכוח עבודה פרולטרי‪.‬‬ ‫פמיניזם בישראל‬ ‫ החשיבה הפמיניסטית הפכה למרכיב מרכזי בהגות החברתית‪.‬‬ ‫ בישראל‪ ,‬הפמיניזם התפתח באיחור בהשוואה למקומות אחרים‪.‬‬ ‫ ההתעוררות החלה בקמפוס אוניברסיטת חיפה בשנות השבעים‬ ‫המוקדמות‪.‬‬ ‫ כמו ההתעוררות המרקסיסטית‪ ,‬גם הפמיניזם שאב השראה‬ ‫מהשפעות חיצוניות ומהדינמיקה החברתית החדשה‪ ,‬ולא מהיסטוריה‬ ‫של תנועה מקומית ותיקה‪.‬‬ ‫המאבק לשוויון נשים‬ ‫בישראל‬ ‫ המאבק לשוויון לנשים החל כבר בתקופת‬ ‫היישוב‪ ,‬בעיקר מצד נשים בתנועת העבודה‬ ‫שנאבקו על שוויון בחלוקת התפקידים ומצד‬ ‫נשים עירוניות מהמעמד הבינוני שנאבקו על‬ ‫שוויון פוליטי‪.‬‬ ‫ עם זאת‪ ,‬בשנות השלושים‪ ,‬המאבק נחלש‪,‬‬ ‫בעיקר בגלל הצרכים הלאומיים שדחקו את‬ ‫שאלת הנשים לשוליים‪.‬‬ ‫ בשנות השבעים‪ ,‬ההתעוררות הפמיניסטית החלה‬ ‫בסמינרים אקדמיים‪ ,‬התפתחה בקבוצות‬ ‫להעלאת תודעה‪ ,‬והובילה להקמת תנועות‬ ‫פמיניסטיות כמו "נשים למען חברה מחודשת"‬ ‫בחיפה‪.‬‬ ‫מרשה פרידמן ‪ -‬אם‬ ‫התנועה הפמיניסטית‬ ‫בישראל‬ ‫ פרידמן הייתה פעילת זכויות אדם ודמות‬ ‫מרכזית במאבק הפמיניסטי בישראל‬ ‫בתחילת דרכו‪.‬‬ ‫ היא הייתה חברה בכנסת השמינית‬ ‫מטעם מפלגת רצ‪ ,‬ולאחר מכן ייסדה‬ ‫את ארגון נשים למען נשים בחיפה‪,‬‬ ‫שפתח את המקלט הראשון בישראל‬ ‫לנשים נפגעות אלימות‪.‬‬ ‫הסוציולוגיה הפמיניסטית בישראל‬ ‫ בשנות השבעים התפתחו שלוש מגמות במחקר מעמד האישה‪:‬‬ ‫‪.1‬ליברלית ‪ -‬דפנה יזרעאלי הדגישה את הצורך בשוויון בעבודה‬ ‫ובמשפחה‪ ,‬דרך חקיקה והסברה‪.‬‬ ‫‪.2‬סוציאליסטית ‪ -‬דבורה ברנשטיין קראה להתארגנות נשית עצמאית‬ ‫כנגד כוחות השוק המשמרים אי‪-‬שוויון‪.‬‬ ‫‪.3‬רדיקלית ‪ -‬ברברה סבירסקי הדגישה את הדיכוי הפטריארכלי וקראה‬ ‫לסולידריות נשית ולעולם נשי שוויוני‪.‬‬