Untitled

• תאי שרירי שלד בוגרים אינם מתחלקים, אך במקרה של קרעים קלים, תאי הלוויין החד-גרעיניים והנייחים מתחילים להתחלק ולהתאחות עם תאי השריר, כל עוד ה- external laminaלא נפגע.
• אם רקמת ה- external lamina נקרעת, תיווצר רקמת צלקת של פיברובלסטים, והשריר יאבד מגמישותו ופעילותו.

שריר הלב

• שריר הלב משורטט אך שונה משריר השלד.

• תאי שריר הלב קטנים יותר (10-25 מיקרומטר קוטר, 80-100 מיקרומטר אורך) ומחוברים ומסועפים כדי ליצור איבר ארוך.

• חיבורי התאים נקראים intercalated discs.

• לתאי שריר הלב יש 1-2 גרעינים במרכז, ריכוז גבוה של מיטוכונדריה (עד 40% מנפח התא), ואין terminal cisternae בסרקופלסמיק רטיקולום.

• ה-T-tubules בשריר הלב גדולים יותר ומובילים יוני סידן.

• מנגנון ההתכווצות דומה לשרירי השלד, אך הבקרה בלתי רצונית ומווסתת על ידי המערכת האוטונומית.

• ה-intercalated discs מצמידים את תאי שריר הלב זה לזה.

• junctions המכונים fascia adherens הם אלמנטים קושרים לאורך השריר.

• דסמוזומים נמצאים לאורך ולצדדים.

• gap junctions מאפשרים מעבר מולקולות בין התאים ושמירה על פעילות מסונכרנת.

• ה-T-tubules נמצאים באיזור ה-Z-line ובאסוציאציה ל-SR אחד בלבד.

• המבנה של שניהם ביחד נקרא Diad

• דרך ה-T-tubules יש מעבר של יוני סידן בתחילת פעולת ההתכווצות.

• בחתך היסטולוגי נראה גרעין אחד בתא ולא בשוליים ושניתן לראות תאים מפוצלים.

סיבי פורקינייה \ Purkinje fibers

• תאים גדולים יותר מתאי הלב שתפקידם להעביר במהירות אימפולסי כיווץ.
• התאים נצבעים בהיר יותר מכיוון שמלאים בדליקוגן שנשטף בזמן הכנת התתקין.

שריר חלק

• לתאים אין סרקומרים ולכן הם לא משורטטים , התאים מאורכים יחסית ובעלי גרעין אחד במרכז.

• גודל התאים מגוון (10 מיקרומטר בנימי דם עד 600 מיקרומטר ברחם בהריון).

• לתאים אלה יש כושר התחלקות (מיטוזה).

• ההתכווצות שלהם היא בלתי רצונית ונמצא אותם בדפנות כלי דם, צינורות, אברי מערכת השתן, מערכת הרבייה, מערכת הנשימה ובדרמיס של העור.

• בין התאים יש gap junction המאפשר מעבר של חומרים ופעולה סינכרונית.

• ה-SR שלהם לא מפותח ואין מערכת של T-tubules.

• לשריר החלק יש אינבגינציות ממברנליות (caveolae) שלעיתים סמוכים ל-SR אך תפקידם בשחרור הסידן לא ברור לחלוטין.

• בדפנות איברים חלולים, תאי השריר החלק מקובצים ליריעות (למשל במעי).

• יכולות להיות מספר שכבות של שריר חלק,למשל ברקמת השתן.

מנגנון ההתכוצות

• בשריר החלק יש מנגנון החלקה של סיבי אקטין על גבי מיוזין, אך אין z-disc.
• הפילמנטים לא מעוגנים אליו אלא dense bodies.
• אין troponin שמסייע בקישור בין המיוזין לאקטין.
• בשרירי השלד המיוזין מסובב לאורך כל הציר (360 מעלות) ולכן יקרא bipolar, לעומת זאת בשריר חלק ראשי המיוזין נמצאים בשני כיוונים (side polar).
• dense bodies הם אלמנטים מקבעים (הומולוגיים ל-z-band בתאי השלד), צפופים מאוד ועשירים בחלבון.
  • ה-dense bodies מקושרים זה לזה באמצעות intermediate filaments ומקובעים לממברנה ולסיבי האקטין.
• החלקת סיבי האקטין על גבי המיוזין, גורמת ל-dense bodiesתקרבות זה לזה ולכיווץ של הרשת התוך תאית ולכיווץ השריר.

מנגנון ההתכווצות

בשונה משריר השלד בו הבקרה רצונית, בשריר החלק הבקרה בלתי רצונית ויכולה להיגרם מפעילות ספונטנית בסיסים של פלסמת הממברנה, נוירוטרנסמיטרים המשוחררים על ידי מערכת העצבים האוטונומית, הורמונים, שינויים מיקומיים בהרכב הכימי של הנוזל החוץ-תאי המקיף את שרירי התא ומתיחה פיזית (כמו ברחם בזמן ההיריון).

מעבר אותות

בשריר חלק יוני הסידן לא נקשרים לטרופונין אלא מתחילים שרשרת מעבר אותות שמסתיימת בזרחון והפעלת ראשי המיוזין:

• עלייה בריכוז הסידן (משחרור מ-SR או כניסה לתא מהסביבה החיצונית).
• יוני הסידן קושרים מולקולת קלמודולין (CaM).
• ומפעילים קינאז שרשרת אור (myosin light chain kinase(MLCK)).
• קינאז זה לוקח קבוצת פוספט מ-ATP ומזרחן שרשראות קלות בראשי המיוזין.
• השרשראות המסדירות המזורחנות מאפשרות לראשי המיוזין להיקשר לסיבי האקטין ולהפעיל את ה-ATPase על גביהם.
• קצב התכווצות השריר החלק איטי וממושך יותר בגלל שקצב ההידרוליזה של ה-ATP איטי יותר.
• פוספורילציה חוזרת של ראשי המיוזין מעכבת את קצב הפירוק בין סיבי המיוזין לאקטין.

מנגנון ההרפיה

יוני הסידן מוחזרים אל ה-SR או נשאבים חזרה אל מחוץ התא.

• ללא הסידן, מולקולות ה- קלמודולין מפסיקות את זרחון ראשי סיבי המיוזין.

• ללא הזרחון יש ירידה בפעילות ה-ATPase ויש ניתוק בין המיוזין לאקטין.

• כאשר השריר החלק מתכווץ, הגרעינים הופכים מסולסלים בגלל הכיווץ.

• רקמת השריר מסווגת לפי תפקודה, ואחראית לתנועות איברים ולשמירה על יציבה.

• התאים ברקמה זו מאורגנים בצורה סדורה ומכילים חלבונים מתכווצים שממירים אנרגיה כימית (ATP) לכוח מכני.

סוגי רקמות שריר

רקמות השריר מסווגות לפי מראה ומיקום:

• שריר שלד משורטט: מורכב מ myofibers (איחוי של myoblasts), תאים גדולים במיוחד עם גרעינים רבים בהיקף התא ומראם מפוספס, רצוניים ומבצעים תנועות מדויקות.
• שריר לב: שריר משורטט אך מורכב ממספר תאים המחוברים זה לזה, מכילים גרעין מרכזי אחד (או שניים), סיבים מתפצלים, ופספוס רוחב, התכווצות בלתי רצונית שנשלטת על ידי המערכת האוטונומית.
• שריר חלק: תאים מאורכים עם גרעין מרכזי אחד, ללא פספוס רוחב, מצוי בדפנות כלי דם, צינורות ואיברים שונים, התכווצות נגרמת מגירוי עצבי, כימי או מכני.

מבנה ותפקוד

• בשריר השלד, הסרקומרים, הם היחידות הבסיסיות להתכווצות ומאורגנים בצורה סדורה לאורך סיבי השריר.
• תהליך ההתכווצות מתחיל בגירוי מוטורי רצוני, עובר דרך ממברת התא ומעמיק בעזרת מערכת הT-tubules המובילה לשחרור יוני סידן מהסרקופלסמיק רטיקולום.
• בשריר הלב יש מערכת T-tubules גדולה יותר שמובילה יוני סידן מהסביב החוץ-תאית בתחילת ההתכווצות.
• הסיבים מחוברים דרך Intercalated discs המאפשרים תיאום בין התאים.
• בשריר החלק, המבנה שונה משמעותית, אינו מכיל סקרומרים או טרופמיוזין, והרגישות לסידן מתווכת על ידי קלמודולין המפעיל אנזים המזרז את כיווץ השריר.