חומר לבגרות בתנך PDF

**[בראשית:]** **[\ ]פרק י\"ב - השליחות של אברם** אברם גדל ב\"אור כשדים\" (טורקיה כיום). אביו עבד אלילים שהחליט לנדוד לארץ כנען. המשפחה נעצרת בחרן שם נפטר אביו של אברם, שם אברם מקבל ציווי ע\"י אלוהים לעזוב את המוכר וללכת אל הלא נודע. \"ויאמר ה\' אל אברם לך לך **מארצך וממולדתך ומבית אביך** אל הארץ א...

**[בראשית:]** **[\ ]פרק י\"ב - השליחות של אברם** אברם גדל ב\"אור כשדים\" (טורקיה כיום). אביו עבד אלילים שהחליט לנדוד לארץ כנען. המשפחה נעצרת בחרן שם נפטר אביו של אברם, שם אברם מקבל ציווי ע\"י אלוהים לעזוב את המוכר וללכת אל הלא נודע. \"ויאמר ה\' אל אברם לך לך **מארצך וממולדתך ומבית אביך** אל הארץ אשר אראך\"(פסוק א\'). מדוע \"לך לך\" ? - לך (פיזית) לך (לטובתך) כלומר: לשליחות זו תועלת עבורך. ה\' נוהג ברגישות בדבריו - הציווי נאמר בהדרגתיות מהקל אל הקשה - קל יותר לעזוב את הארץ (כללי), לאחר מכן, מולדתו, והכי קשה לעזוב את בית אביו. **הקשיים של אברם:** 1. 2. 3. **ברכות אברם:** 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. אברם מקבל את ציווי אלוהים לקום ולצאת אל הלא נודע באופן מוחלט, ללא ספקות, ללא שאלות באמונה שלמה ב-ה\'. אברם מגיע לארץ כנען עם אנשים, עבדים.. ומתיישב בנגב. לפתע יש בארץ רעב ואברם נודד למצריים (**מתגלה כקטן אמונה** - יש משבר, הוא **לא פונה לאלוהים, פשוט עוזב את כנען**). כאשר הם מתקרבים למצריים, אברם חושש שמכיוון ששרי אישה יפה במיוחד - כלומר יהרגו אותו ויקחו את שרי אל פרעה המלך. אברם אומר לשרי שתשקר שהיא אחותו \"למען ייטב לי עבורך\" - כלומר **הוא יקבל כסף, צאן, עבדים וכו\'\... בתמורה לכך שיקחו אותה למלך.** שרי נלקחת ולפתע פרעה וכל הבית שלו מוכים בנגעים (פצעים), הוא מקשר את זה לכך שהיא אשת איש. הוא קורא לאברם ומוכיח אותו על שקרו: \"מה זאת עשית לי למה לא הוגדת לי כי אשתך היא\" (פסוק י\"ח), הוא נותן את שרי בחזרה לאברם ונותן לו לשמור את הרכוש שקיבל בעבורה (גמלים, בהמות, צאן, עבדים, שפחות, כסף...) והם **חוזרים לכנען כשהוא איש עשיר מאוד.** **פרק י\"ג** לאחר המקרה עם פרעה אברם שב לכנען עם משפחתו ברכוש רב, גם לוט (אחיינו) זכה לשפע רב בזכות הברכה של אברם. החלה התנגשות בין הרועים שלהם - \"לא יכלו לשבת יחד\". אברם מציע ש**לוט יבחר מקום ואברם יתמקם בצד השני.** **הוא אינו מנסה לפתור את המחלוקות והבעיות שלו ושל לוט ומחליט על פרידה.** **פרק ט\"ו - ברית בין הבתרים** \"אחר הדברים האלה\" - לאחר שאברם לחם במלכי הצפון בין היתר כדי להחזיר את אחיינו לוט שנלקח בשבי. ה\' מתגלה לאברם בחזיון (חלום, מסר..), ומבטיח לו הגנה \"אל תירא\" - אל תפחד (כנראה על רקע נקמת מלכי הצפון). ה\' **מבטיח לו שנית צאצאים, ירושת הארץ ורכוש רב.** לאברם זה לא מספיק, הוא חושש שלא יהיו לא צאצאים והעבד שלו דמשק אליעזר ירש אותו עפ\"י חוקי העבד. ה\' מבטיח לאברם ילדים כמספר הכוכבים בשמיים. אברם מבקש הוכחה, אלוהים מבקש לערוך טקס הנקרא ברית בין הבתרים: \"קח לי עגלה משולשת ועז משולשת, ואיל משולש, ותור (תור=יונה) וגוזל\" - תינוקת של פרה בת שלוש/שלוש כאלו. את כולם לבתר במרכז הגוף (חוץ מהציפור). לאחר הטקס אברם מקבל חיזיון בו ה\' אומר לו שהעם שיצא ממנו יהיה עבד במדינה זרה ל-400 שנה, הוא יעמיד את המעבידים לדין, והעם שלו יצא ברכוש גדול, וירש גם את הארץ לאחר מכן. **פרק ט\"ז - הולדת ישמעאל** \"ושרי אשת אברם לא ילדה לו, ולה שפחה מצרית ושמה הגר.\" - אקספוזיציה. **הבעיה: שרי עקרה, הפתרון: השפחה שלה.** \"ותאמר שרי אל אברם: הנה נא **עצרני ה\' מלדת בוא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה** וישמע אברם בקול שרי\" - **יעני תעשה ילד עם השפחה שלי והוא יהיה הילד שלנו.** \"וישמע אברם בקול שרי\" - פסיבי, **מבצע מה שהיא אומרת לו.** **הצעת שרה מבוססת על חוקים קדומים - אם אישה עקרה היא חייבת לתת לבעלה שפחה שתלד לבעלה צאצא שייחשב לבנה.** הגר הרה בקלות וחל מפנה ביחס שלה אל שרי - **היא מזלזלת בה**. **שרי** פועלת כלפיה בקשיחות: \"ותענה\" - היא **מענה אותה, הגר בורחת למדבר.** שם מתגלה אליה מלאך ה\' וקורא לה \"שפחת שרי\", ושואל אותה \"אי מזה באת, ואנה תלכי\" - **את שפחה, זרה, אישה, בהריון, במדבר - המקלט היחיד עבוריך הוא בית שרי, עליך להמשיך לסבול תחת ידיה.** המלאך אומר לה שיוולד לה בן ושמו יהיה ישמעאל (מדרש שם), והוא יהיה \"פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן.\" - **חסר גבולות וחוקים, מסוכן. יתגרה בכולם, ירצה להשתלט ולפגוע בכולם וכולם ילחמו בו. צאצאיו יתפשטו בכל האומות וירצו לשלוט.** **פרקים שכנראה לא צריך, אבל כדי שיהיה לכם רקע:** **בשורת הולדת יצחק בקצרה (פרק י\"ח):** אברהם יושב בפתח האוהל לאחר שמל את עצמו. רץ אל 3 אנשים. מרבה בפעלים - הוא מתרגש, מתחנן שיתארחו אצלו. הם **מסכימים** והוא יוצא מגדרו כדי לארח אותם. מכין להם אוכל איכותי ביותר וכו\'. הכל נעשה בריצה. המלאכים מבשרים לו שבעוד שנה שרי תלד לו בן, שרי שומעת זאת וצוחקת - הרי היא לא פוריה והיא ובעלה זקנים. ה\' מתווכח עם שרה על הצחוק שמביע את הספק שלה בניסיו. **י\"ט בקצרה:** המלאכים ממשיכים לסדום. להודיע על חורבנה ולהציל את לוט ומשפחתו. לוט **יושב בפתח העיר, ומרבה פעלים** (קם, משתחווה **ומזמין אותם לישון בביתו**..). הם **מסרבים** מפחד/כי אינם רוצים להיות במקום של חוטאים. **ישנם קווי דמיון וקווי שוני בין שני הפרקים.** **פרק כ\"א בקצרה יצחק נולד וישמעאל והגר מגורשים:** שרי יולדת את יצחק, רואה ישמעאל מצחק ביצחק - פוגע בו (מינית/לועג לו/גורם לו לעבוד אלילים..), נחרדת ודורשת לגרש את ישמעאל והגר. אברהם לא תומך ברעיון ומשתף את ה\'. אלוהים אומר לו לשמוע בקולה. אברהם שולח אותם למדבר עם צידה מינימלית ובסיסית. הגר וישמעאל נאבדים ללא צידה וישמעאל גוסס. היא מטילה אותו בשיחים והולכת לבכות הרחק ממנו. היא פסיבית, היא יכלה להתפלל/להזעיק עזרה/לחפש מים. מלאך מתגלה אליה, מרגיע אותה, היא פוקחת עיניים ומבחינה בבאם מים. **פרק כ\"ב עקדת יצחק -** ה\' אומר לאברהם להעלות את יצחק קורבן, אברהם נענה לציווי - ניסיון זה לא נועד להוכיח את נאמנותו של אברהם אלא כדי שעמים לא יבואו בטענות בעתיד מדוע אברהם זכה לירושת הארץ. **פרק כ\"ג מות שרה -** שרה נפטרה בת 127, כנראה מהצער שנגרם לה מנסיון עקדת יצחק. אברהם קונה את מערת המכפלה וקובר אותה שם. מתעקש שהנכס יהיה על שמו (זהיר), הוא משלם ישר ומיד (הגון) ודואג לשרה לקבורה מכובדת. **בפרק כ\"ד** יצחק **הפדופיל** מוצא את רבקה כשהיא בערך בת ***3*** ומחליט להתחתן איתה. ו*כמה מפתיע*, היא עוד לא יכלה ללדת לו ילדים עד פרק כ\"ה. **פרק כ\"ה - הולדת יעקב ועשיו בקצרה:** יצחק מתפלל לאלוהים וזוכה לשני בנים תאומים, מאבק האחים מתחיל עוד בבטנה של רבקה. \"ויתרוצצו\" - יש אי שקט בבטנה ואלוהים אומר לה שזה כי יש לה שני עמים בבטנה ועתידם להיות אויבים. עשיו נולד ג\'ינג\'י ושעיר, ויעקוב ישר אחריו - אוחז בעקב שלו. עשיו היה מאוד אקטיבי, צייד, אוהב סכנה. ויעקוב היה איש ביתי, ילד של אמא. עשיו **הטמבל** נותן את הבכורה ליעקוב תמורת **פאקינג נזיד עדשים.** יעקוב נצלן, תחרותי, מחושב, אינטרסנט ומניפולטיבי. עשיו הוא איש אוגה בוגה, חנפן, אמיץ, חסר איפוק, חסר אחריות, פסימי ויצרי. **פרק כ\"ז** **יצחק כבר עיוור וזקן. הוא עיוור פיזית ומטאפורית - מנוצל ולא מודע לכך.** יצחק מבקש מעשיו מטעמי בשר והוא יכריז לו על הבכורה. רבקה שומעת זאת, מכינה מטעמים משני עזים שביקשה מיעקוב להביא לה. היא מלבישה את יעקוב בבגדי עשיו, ומניחה על ידיו וצווארו עורות עיזים שישמשו כשיער כי עשיו ג\'ינג\'י שעיר. היא אוהבת יותר את יעקוב ולכן עושה זאת - **היא רואה בו כמנהיג ויורש עתידי. היא גם מממשת מה שאלוהים אמר לה בזמן ההריון - האח הגדול יעבוד את הצעיר.** **חוש השמיעה** **-** יצחק מרגיש שמי שעומד מולו הוא אינו עשיו, ו**מדבר איתו כדי לשמוע את קולו** - שואל אותו כיצד חזר מהר כל כך מהציד. יעקוב **אומר את שם ה\'** - דבר ש**עשיו לא עושה**. **חוש המישוש -** יצחק ממשש את יעקוב (מטריד רצח)\... ואומר ש**קולו של יצחק וידיו ידי עשיו**. **חוש הטעם -** מבקש לטעום מהבשר. **חוש הריח -** אם למשש את הבן שלו לא היה מוזר מספיק הוא מסניף את יעקוב ואומר ש**יש לו ריח גן עדן (מה שלא מתאים לעשיו כי תמיד יש לו ריח של זיעה)**. לאחר שיעקוב מקבל את הבכורה מאביו, **עשיו חרד חרדה גדולה עד מאוד וצועק צעקה גדולה מאוד.** **פרק כ\"ח** **יעקוב הולך לחרן בהוראת הוריו כדי לברוח מעשיו וכדי למצוא כלה.** בדרכו הוא **חולם חלום נבואי על סולם ובו מלאכים עולים ויורדים.** ה\' מנבא ש**יעקוב יזכה לירושת הארץ, לכל הברכות ולהשגחה האלוהית. הוא קורא למקום בו ישן \"בית אל\".** **פרק כ\"ט** בחרן יעקוב **מגיע לבאר המים למצוא כלה, מבחין ברועי צאן שיושבים ליד באר סגורה המכוסה באבן.** הם אומרים לו ש**הם אינם משקים את צאנם כי האבן כבדה מדיי.** **רחל בתו של לבן** (אחיו של רבקה, כן העץ משפחה הולך להיות מעגלי למדיי), **מגיעה לבאר, הוא מתאהב בה ישר, ומרים את האבן לבדו כדי להרשים אותה, ומשקה את צאנה.** לבן מזמין את יעקוב לגור בביתו, **יעקוב עובד עבורו במשך חודש, לבן מציע לו שכר, אך הוא מבקש לשאת את רחל. לבן מבקש עבורה 7 שנים של עבודה.** בסופן, **בליל הכלולות מגלה יעקוב שנישא לאחותה** הבכורה לאה. **יעקוב רומה בדומה לכיצד שרימה את עשיו ויצחק.** לבן הסביר לו שנהוג שהאחות הגדולה מתחתנת לפני הקטנה. ו**דורש שיעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל.** יעקוב עושה זאת ובנישואיו הוא מראה העדפה ברורה לרחל. ה\' מעניק ללאה ארבעה בנים, והופך את רחל לעקרה. **בין המרמה של יעקוב כלפי אביו והמרמה של לבן כלפי יעקוב יש דמיון:** **חוסר הראיה - יצחק היה עיוור פיזית ומטאפורית** ולא ראה את מעשה התחבולה שמתחולל בביתו, ו**יעקוב לא הבדיל בין רחל ולאה כיוון שהיא הייתה מוחבאת (כנראה ההינומה).** בנוסף לכך קו דמיון נוסף הוא **מוטיב האחים -** בשניהם יש מעשה של **התחזות של אח אחד לאח השני** - יעקוב התחזה לעשיו ולאה התחזתה לרחל. **פרק ל\"ז** יוסף בן 17. רחל נפטרה לאחר שילדה את בנימין. **\"אלה תולדות יעקוב: יוסף בן שבע עשרה שנה\" - סיפור חייו של יעקוב הוא בנו מאישתו האהובה ביותר שגידל יחד איתה.** **יוסף** מלשן מסריח, הוא מוציא דיבה על כל אחיו בפני אביהם על בסיס יומי, **מדווח על כל דבר רע שעשו. אחים שלו שונאים אותו**... בצדק. **יוסף חולם חלומות מתנשאים :** 1. 2. **חלומותיו מעמיקים את שנאת האחים כלפיו.** **ליוסף יש כתונת פסים שאביו הכין לו במיוחד - מייחד אותו מאחיו.** יוסף **יוצא לכיוון אחיו, הוא פוגש איש ששואל אותו מה הוא רוצה, הוא עונה לו למצוא את אחיו.** הוא מוצא אותם, ו**הם מתכננים להרוג אותו.** הם **מפשיטים אותו וזורקים אותו לבור ריק** עם עקרבים, נחשים, עכבישים וכו\'\... הוא **אינו נפגע מכיוון שיש לו השגחה אלוהית.** לבסוף הם **בוחרים למכור אותו לעבדות במצריים.** **פרק ל\"ט** **השר פוטיפר קנה את יוסף. פוטיפר מעניק לו יד חופשית בביתו. יוסף יפה תואר ויפה מראה. אשת פוטיפר דורשת שישכב איתה, הוא אומר לה NAH AH ומציג בפניה את הסיבות: סיבה אמונית דתית - הוא יחטוא לאלוהים, כיוון שהיא אשת איש. וסיבה מוסרית -** **בעלה שם בו אמון מלא והוא לא רוצה לבגוד בו** (איזה גבר גבר). **אשת פוטיפר** בייסיקלי תולשת ממנו את בגדיו (לא מגניב) ו**מנסה לאנוס אותו והוא בורח.** היא **מציגה גרסאות שונות בפני בעלה ובפני עובדי הבית:** 1. 2. **בגרסה שהיא מספרת לעבדים היא מכלילה את עובדי הבית עימה, היא מציינת שהוא עברי.** **בגרסה שהיא מספרת לבעלה היא מדגישה שהוא עבד עברי, מאשימה את פוטיפר שהביא אותו.** **בכל מקום אליו מגיע יוסף הוא נמצא בעמדת שליטה : בבית פוטיפר, בכלא ובארמון פרעה.** **[שמות]** **פרק ב\'** לאחר ש**יעקב ובניו יורדים למצרים בשל הרעב ופוגשים את יוסף, הם נשארים במצרים והצאצאים שלהם נהיים עבדים לפרעה.** משה נולד למשפחת עבדים עבריים במצרים. מלך מצרים **חושש שהעבדים העבריים יתקוממו** נגדו לכן, הוא **מצווה להשליך ליאור את הזכרים העבריים.** למשפחת לוי נולד בן בזמן הגזרה האכזרית, אמו יוכבד **מסתירה אותו לשלושה חודשים**, ו**בלית ברירה היא מכינה תיבה מוגנת, אותה היא מניחה ביאור ותינוקה שט לו ביאור אל עתיד לא ידוע.** **בת פרעה רוחצת ביאור ונתקלת בתינוק העברי, מרים אחותו נגשת אל בת פרעה ומציעה לה אישה מינקת מבנות העבריים.** **בת פרעה מסכימה ומסכמת עם אמו של משה שתחזיר את התינוק אליה כשהתינוק ייגמל מחלב אם (סביב גיל 3).** משה גדל בארמון המצרי, **ליבו נמשך אל העבדים העבריים והוא יוצא מגבולות הארמון לראותם והמראה הראשון שנתקל בו הוא איש מצרי מכה עבד עברי.** משה מביט סביב ו**מוודא שאין עדים. הוא מכה את המצרי וטומן אותו בחול.** המראה השני בו הוא חוזה כאשר הוא שוב משה מטייל בין העבדים העבריים הוא **שני עבדים עבריים רבים, משה פונה אל העברי המכה** (מכנה אותו רשע) ו**מוכיח אותו על התנהגותו**: \"וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ\"(פסוק י\"ג). אותו עבד עברי **מוכיח חזרה את משה ואומר לו שאין לו זכות להטיף מוסר, מפני שידוע שמשה הרג איש מצרי וטמן אותו בחול.** מקרה זה עלול **היה לגרום למשה להתרחק מאחיו העבריים מפני שפסלו את התנהגותו וחשפו את מקרה הרצח.** משה מבין ש**עליו להימלט** ממצרים, מאחר ש**דבר הרצח עלול להגיע לפרעה.** **משה נמלט למדבר, מגיע לבאר מדיין ושוב נתקל במקרה של חוסר צדק ומתערב**: **בנות יתרו** משקות את הצאן ובאופן מקומם הן **מוטרדות על ידי רועי צאן,** משה **מגרש את הרועים ועוזר לבנות יתרו להשקות את הצאן. בנות יתרו מכנות אותו: \"איש מצרי\".** משה מוצא מגורים אצל יתרו, נושא לאישה את בתו ציפורה. **נולד להם בן ששמו מבטא את קונפליקט הזהות שחי עמו משה: \"גרשום\"- כי גר (זר) הייתי בארץ מצרים (נוכרייה)**, משמעות שמו מלמדת ש**משה לא ראה את עצמו כמצרי אלא תרבות מצרים זרה עבורו.** בסוף הפרק **נודע על מות פרעה.** מצפים שמות פרעה יסמל תקווה עבור בני ישראל המשועבדים וגם עבור משה שנאלץ להימלט מחשש שיהרגו. אך למרות הציפיה לשינוי לטובה, **עבור בני ישראל אין שינוי, הם ממשיכים לכרוע תחת נטל העבודה הקשה, הם זועקים מיואשים לה\' שיצילם,** זעקתם מגיעה אל ה\' שלא נותר אדיש לכאבם ובפרק הבא **ה\' יכשיר את המושיע-משה.** ה\' זוכר את **הברית שהבטיח לשלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב** - מימוש זכות מגורים בארץ ישראל, **זו ארץ האבות, הארץ המובטחת.** סיום הפרק ב**אזכור הברית מביא תקווה לגאולת עם ישראל** משעבוד מצרים, והבאת העם לארץ ישראל. **פרק ג\'** משה **רועה את צאן יתרו במדבר ומגיע אל הר סיני** כשלפתע מתגלה לפניו מראה ייחודי: **שיח בוער שאיננו נשרף.** משה סקרן ומתקרב לראות את התופעה הניסית. ה\' מדבר אל משה מתוך הסנה ומבהיר מספר נקודות: 1\. **זהו מעמד קדוש** - של נעליך מעל רגליך. 2\. **ה\' מזדהה כאלוהי האבות:** אברהם, יצחק ויעקב והם אבותיו של משה, **מכאן שמשה שייך לעם העברי.** 3\. ה\' מדגיש ש**סבלם של עם ישראל מכאיב לו והגיע הזמן לעצור** את סבלם **ולהביאם לארץ ישראל** \"אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\"(פסוק ח\'). 4\. **השליחות- משה הוא האדם שה\' בחר שיוציא את עם ישראל ממצרים, הדבר כולל התמודדות מול פרעה.** **משה מסרב לקבל את השליחות משתי סיבות:** 1. 2. בפסוק ט\"ו ה\' **מוסיף מידע אודות זהותו**, המילה \"עוד\" מלמדת שמשה לא השתכנע מתשובת ה\' בפסוק י\"ד לכן, ה\' ממשיך לשכנע את משה. \"ויֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, **אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם;** וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם\" - **משה מבדיל את עצמו מבני ישראל וחושש מתגובתם, משה אומר \"אלוהי אבותיכם\" האבות שלכם, לא שלי, שלח אותי להציל אתכם, ולא אומר אותנו.** **בשלב זה, משה לא מגדיר את עצמו כחלק מעם ישראל, הזהות שלו מורכבת: זהות מצרית, זהות העם העברי וזהות מדיינית (אשתו).** ניתן לראות את העובדה שגדל בארמון פרעה כיתרון - הוא **מכיר את מנהגי המקום, את גינוני המלוכה, לא מתרגש מבני מלוכה כי גדל כנסיך ויודע את שפתם ותרבותם.** **החוק המקראי - דיני מלחמה** **דברים פרק כ\'** \"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה\' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ב וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם. ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ\--מִפְּנֵיהֶם. ד כִּי ה\' אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים, אֶל-הָעָם לֵאמֹר, **מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יַחְנְכֶנּוּ. ו וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ. ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ\--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה. ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם, וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ**. ט וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם; וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת, בְּרֹאשׁ הָעָם. \" **קטע זה עוסק במציאות שבה עם ישראל יוצא למלחמה נגד אויביו (מלחמת רשות).** בתחילת הקטע, נאמרים דברי **עידוד ותמיכה** ללוחמים: **אל תפחדו מעוצמתו הצבאית של האויב**, משום ש**לעם ישראל ישנה השגחה אלוהית עליונה.** בנוסף, **הכהן יעניק תמיכה מורלית- דתית ללוחמים** שמטרתה **לחזק את אמונתם בצדקת הדרך ובביטחון שלהם לנצח.** **שלושת המקרים בהם לוחם מקבל פטור ממלחמה:** 1. 2. 3. לסיכום, **בשלושת המקרים מדובר בלוחמים שהתחילו מפעל חיים- בית, כרם, נישואין ולא השלימו אותו, דעתם לא תהיה פנויה ללחימה ובנוסף, תגרם להם עוגמת נפש משמעותית.** נימוק נוסף לשחרורם ממלחמה הוא **כדי למנוע פגיעה בהמשכיות החיים הטבעיים של העם** ובכך, **לשמור על המורל הכללי, בשעת מלחמה.** **סיבת השחרור יוצאת הדופן - פחדנים** - \"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם, וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ\" (פסוק ח\')- **אדם שבליבו פחד להילחם, יורחק משדה הקרב שחלילה לא ישפיע על רוח הלחימה.**