גאווה/דליה רביקוביץ PDF

‫גאווה‪/‬דליה‬ ‫רביקוביץ‬ ‫גאווה‪/‬דליה רביקוביץ‬ ‫ֲאִפּלּוְסָלִעים ִנְׁשָּבִרים‪ֲ ,‬אִני אֹוֶמֶרת ְלָך‪,‬‬ ‫ְוֹלא ֵמֲחַמת ִזְקָנה‪.‬‬ ‫ָׁשִנים ַרּבֹות ֵהם ׁשֹוְכִבים ַעל ַּגָּבם ַּבֹחם ּוַבֹּקר‪,‬‬...

‫גאווה‪/‬דליה‬ ‫רביקוביץ‬ ‫גאווה‪/‬דליה רביקוביץ‬ ‫ֲאִפּלּוְסָלִעים ִנְׁשָּבִרים‪ֲ ,‬אִני אֹוֶמֶרת ְלָך‪,‬‬ ‫ְוֹלא ֵמֲחַמת ִזְקָנה‪.‬‬ ‫ָׁשִנים ַרּבֹות ֵהם ׁשֹוְכִבים ַעל ַּגָּבם ַּבֹחם ּוַבֹּקר‪,‬‬ ‫ָׁשִנים ֹּכה ַרּבֹות‪,‬‬ ‫ִּכְמַעט נֹוָצר ֹרֶשם ֶׁשל ַׁשְלָוה‪.‬‬ ‫ֵאין ֵהם ָזִזים ִמְּמקֹוָמם ְוָכְך ִנְסָּתִרים ַהְּבִקיִעים‪.‬‬ ‫ֵמֵעין ַּגֲאָוה‪.‬‬ ‫ָׁשִנים ַרּבֹות עֹוְברֹות ֲעֵליֶהם ְּבִצִּפָּיה‪.‬‬ ‫ִמי ֶׁשָעִתיד ְְְלַׁשֵּבר אֹוָתם‬ ‫ֲעַדִין ֹלא ָּבא‪.‬‬ ‫ְוָאז ָהֵאזֹוב ְמַׂשְגֵׂשג‪ָ ,‬הַא ּצֹות ִנְגָרׁשֹות ְוַהָּים ֵמִגיַח ְוחֹוֵזר‪,‬‬ ‫ְודֹוֶמה‪ֵ ,‬הם ְלֹלא ְּתנּוָעה‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁשָּיבֹוא ֶּכֶלב ָים ָקָטן ְלִהְתַחֵּכְך ַעל ַהְּסָלִעים‬ ‫ָיבֹוא ְוֵיֵלְך‪.‬‬ ‫ּוִפְתֹאם ָהֶאֶבן ְּפצּוָעה‪.‬‬ ‫ָאַמְרִּתי ְלָך‪ְּ ,‬כֶׁשְּסָלִעים ִנְׁשָּבִרים ֶזה קֹוֶרה ְּבַהְפָּתָעה‪.‬‬ ‫ּוַמה ַּגם ֲאָנִׁשים‪.‬‬  ‫תוכן השיר "גאווה"‪/‬דליה רביקוביץ‬ ‫השיר " גאווה" עוסק בתהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך שבירתם של בני‪-‬אדם‪.‬‬ ‫מהשיר משתמעת מסקנה‪ ,‬לפיה אין קיום שלם ומתמיד של הוויה כלשהי‪ ,‬ושהוודאות‬ ‫הבלעדית השלטת בעולם היא השבירה‪.‬טיבה של השבירה מותנה במידה רבה במהות‬ ‫הגורם לה‪ ,‬בקצב תהליך התגלותה ואף באופן ההודאה בקיומה‪.‬‬ ‫מבנה השיר "גאווה"‪/‬דליה רביקוביץ‬ ‫השיר בנוי מיחידה אחת הכוללת שורות קצרות וארוכות לסירוגין‪.‬מבנה זה תורם‬ ‫לבניית תחושה המזכירה את תנועת גלי הים‪ ,‬ש"מגיח וחוזר"‪.‬ההימנעות מחלוקה‬ ‫לבתים ממחישה את הלך‪ -‬הנפש של הדוברת‪ :‬מתח נפשי דחוס בתוך מסווה של‬ ‫אורך‪-‬רוח‪.‬הבית האחד מסמן אמירה אחת כמעין התפרצות שמטרתה להתפרק‬ ‫ממועקה כבדה‪.‬לשיר מבנה של מסגרת – השורה הראשונה משמשת כהכנה לקראת‬ ‫השורה האחרונה‪.‬‬  ‫אמצעים אומנותיים‬ ‫מטאפורה – השאלת הסלעים לשם תיאור בני‪-‬אדם‪" :‬אפילו סלעים נשברים [‪ ]...‬ומה גם אנשים"‪.‬‬ ‫הבחירה בסלעים נועדה להמחיש את הניגוד בין הרושם של אובייקט גדול וחזק לבין המציאות‬ ‫האנושית שמאחוריה מסתתרים חולשה ושבריריות‪.‬התהליך שעוברים הסלעים מעמידה איתנה עד‬ ‫שבירה מקביל לתהליך הדומה שעוברים בני‪-‬אדם ‪.‬‬ ‫האנשה – תיאור הסלעים בלשון האנשה תורם להיותם משל למצבו של האדם‪.‬הסלעים " שוכבים‬ ‫על גבם"‪" ,‬שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪" ,‬האבן פצועה –" האנשת הסלעים מבהירה כי‬ ‫הקביעה "אפילו סלעים נשברים" איננה רק בגדר שבירה פיזית‪ ,‬אלא גם ובעיקר‪ ,‬שבירה נפשית –‬ ‫כזאת המאפיינת בני‪-‬אדם‪.‬ההאנשה יוצרת אנלוגיה ‪ -‬הסלעים בשיר משלבים את מאפייני הסלע עם‬ ‫מאפייני האדם‪ :‬כסלעים הם לא זזים‪ ,‬הם חזקים ונוקשים אבל כמו בני אדם הם מנסים להסתיר את‬ ‫פגעיהם‪ ,‬כמו בני אדם הם מצפים לעתיד ‪ ,‬וכמו בני אדם הם נפצעים ונפגעים ממגע רך של‬ ‫מישהו ‪,‬השיר מעניק לסלעים תכונות אנושיות‪ ,‬רגשות וחושים‪.‬אם כן הניגוד לכאורה בין הסלעים‬ ‫לבני האדם הקיים בטבע משתנה בשיר באופן פרדוקסלי לדמיון ולהשלמה ‪.‬שניהם נשברים בסופו‬  ‫אמצעים אומנותיים‬ ‫ניגוד – בולט בשיר הניגוד בין הקפיאה על הקרקע של הסלעים " – אין הם זזים‬ ‫ממקומם " "‪ ,‬ודומה‪ ,‬הם ללא תנועה" מתוך מאמץ להסתיר את הבקיעים ( החולשות‪,‬‬ ‫הסדקים הקטנים)‪ ,‬לבין הדינאמיות של האזוב‪ ,‬האצות והים " – ואז האזוב משגשג‪,‬‬ ‫האצות נרגשות והים מגיח וחוזר" (המציאות המשתנה‪ ,‬הזמן המכלה‪ ,‬הסכנות‬ ‫האורבות)‪.‬ניגוד זה ממחיש את ניסיונות ההתגוננות של הסלעים (האנשים) מפני אותם‬ ‫שינויי מציאות העלולים להביא לשבירתם‪.‬שמירת הגאווה מתבטאת לא פעם בקפיאה‬ ‫במקום מתוך פחד ‪.‬‬ ‫מוטיב חוזר – הזמן‪ :‬שנים רבות‪ ,‬מי שעתיד‪ ,‬עדיין‪ ,‬עד ש‪...,‬ופתאום – ציוני הזמן‬ ‫השונים בונים את מתח תהליך השבירה ומדגישים את היסוד המתפתח שתחילתו‬ ‫בעמידה חזקה וסופו בחשיפת השבירה‪.‬‬  ‫משמעות כותרת השיר‬ ‫בשיר שלנו נאמר על הסלעים שהם שוכבים ולא זזים וכך נסתרים הבקיעים מעיני כל‪ ,‬מצב‬ ‫זה המפגין עוצמה וכוח כלפי חוץ יש בו גאווה ‪ ,‬זהו ניסיון להסתיר את החולשה (הבקיעים)‪,‬‬ ‫להסתיר את הצד הפגוע והכואב ובכך לא יזדקק לעזרת הזולת ולרחמיו ‪ ,‬אם כן הגאווה כאן‬ ‫היא תכונה חיובית בהחלט זוהי הרגשה של כבוד עצמי‪ ,‬גאווה הנובעת מתוך הכרת‪-‬ערך‬ ‫עצמית‪ ,‬ויש בה עמידה זקופה ואיתנה מול קשיי החיים‪.‬יש בה גדלות‪-‬נפש אמיתית מעוררת‬ ‫כבוד והערכה‪,.‬ואם הסלעים מתנהגים בגאווה‪ ,‬גם בני האדם מסתירים את החולשות שלהם‬ ‫גם כאשר הם על סף שבירה וזוהי גאווה אנושית‪..‬הפער בין חיצוניות הסלעים (בני‪-‬האדם)‬ ‫העומדים לכאורה איתנים מול פגעי העולם לבין פנימיותם החושפת חולשה שסופה במשבר‬ ‫קשה‪ ,‬ממחיש את ההבדל בין הגאווה (כאילו אמיתית) לבין המציאות החושפת "גאווה"‬ ‫המתגלה כמדומה‪.‬‬  ‫סיכום השיר‬ ‫סיכום השיר " גאווה" מתאר מהלך סיפורי איטי ומתון מתוך התבוננות רגישה‬ ‫בקורותיהם של סלעים‪.‬התהליך המתואר בשיר נע מהסתרה עד לחשיפה‪.‬מצב‬ ‫הסלעים מטאפורי למצבם של בני‪-‬האדם – אלה גם אלה נתונים בתוך מציאות‬ ‫המזמנת להם קשיים ברמות שונות‪.‬ניסיונם לשמר את גאוותם העצמית‪ ,‬מתבטא‬ ‫בהתגוננות פאסיבית מפני רעות העלולות לבוא‪.‬הציפייה למשבר נמשכת שנים‬ ‫רבות‪ ,‬ואף שאין ברור מתי הוא יגיע‪ ,‬בואו וודאי‪.‬לקראת סיום השיר‪ ,‬עולה תחושת‬ ‫קירבה של הדוברת לאירוע השבירה‪ ,‬כאשר היא מחליפה לשון זכר רבים כללית ("‬ ‫אפילו סלעים נשברים") ללשון נקבה יחיד (" האבן פצועה")‪.‬בכך נחשפת הזדהות‬ ‫עמוקה של הדוברת עם הסלעים‪ ,‬ההופכת את השיר לאישי‪.‬‬