שיר 'גאווה' - דליה רביקוביץ

Study Notes

שיר "גאווה" - דליה רביקוביץ

נושא השיר: השיר עוסק בתהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך שבירתם של בני אדם.
מסקנה מהשיר: אין קיום שלם ומתמיד של הוויה כלשהי. הודאות היחידה בעולם היא השבירה. טיב השבירה תלוי בגורם לה, בקצב התגלותה ובאופן ההודאה בקיומה.
מבנה השיר: השיר בנוי מיחידה אחת עם שורות קצרות וארוכות לסירוגין. המבנה הזה יוצר תחושה דומה לתנועת גלי הים. היעדר חלוקה לבתים מדגישה את המתח הנפשי עמוק בתוך תחושת הרוגע. השורה הראשונה מהווה הכנה לשורה האחרונה.
אמצעים אומנותיים:
- מטאפורה: הסלעים משמשים מטאפורה לבני אדם. "אפילו סלעים נשברים [...] ומה גם בני אדם". הבחירה בסלעים מדגישה את הניגוד בין חזקותם לכאורה לבין חולשותיהם האפשריות. תהליך שבירת הסלעים מקביל לזה של בני האדם.
- האנשה: תיאור הסלעים בלשון האנשה ממחיש את מצב האדם: "שוכבים על גבם", "שנים רבות עוברות עליהם בציפייה", "האבן פצועה". ההאנשה מחברת בין הסלעים לבני אדם.
- ניגוד: ניגוד בולט בין קפיאה של הסלעים "אין הם זזים ממקומם ודומה, הם ללא תנועה" לבין הדינאמיות של הסביבה – "ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות והים מגיח וחוזר". ניגוד זה ממחיש את ניסיונות ההתגוננות של הסלעים (האנשים) מפני רעות.
- מוטיב חוזר: המוטיב החוזר של הזמן ("שנים רבות", "מי שעתיד", "עדיין", "עד ש"...) מבסס את מתח תהליך השבירה ומדגיש את היסוד המתפתח.
משמעות כותרת "גאווה": הגאווה היא ניסיון להסתיר חולשות. זהו כבוד עצמי, עמידה מול קשיי החיים. הניגוד בין הגאווה לכאורה לבין המציאות החושפת חולשה ממחיש את הבדל בין גאווה אמיתית למדומה.
סיכום השיר: השיר מציג תהליך סיפורי איטי של התבוננות בזה הסלעים. הוא נע מהסתרה לחשיפה. מצב של הסלעים הוא מטאפורה למצבם של בני אדם שנתונים בתוך מציאות מלאה בקשיים. ניסיונם לשמר גאווה מתבטא בהתגוננות פאסיבית. הציפייה למשבר נמשכת שנים והיא מתרכזת בתוצאה הסופית. הזדהות עמוקה של הדוברת עם הסלעים מתגלה בסוף השיר, מחליפה את הלשון.