הפסיכולוגיה של המוסר PDF - הסברים, דילמות, תיאוריות

**הפסיכולוגיה של המוסר** [מה זה מוסר בפסיכולוגיה?] 1. העיסוק **בתפיסות והשקפות שיש לכולנו לגבי מה טוב ומה ראוי בעולם, ומה רע ולא ראוי**. 2. מה התפיסות הללו גורמות לנו לעשות או לא לעשות. ללא קשר ישיר תמיד למה שאנחנו חושבים ומה שאנחנו עושים. 3. מה גורם לתפיסות הללו? איך גורמים חיצוניים...

**הפסיכולוגיה של המוסר** [מה זה מוסר בפסיכולוגיה?] 1. העיסוק **בתפיסות והשקפות שיש לכולנו לגבי מה טוב ומה ראוי בעולם, ומה רע ולא ראוי**. 2. מה התפיסות הללו גורמות לנו לעשות או לא לעשות. ללא קשר ישיר תמיד למה שאנחנו חושבים ומה שאנחנו עושים. 3. מה גורם לתפיסות הללו? איך גורמים חיצוניים (תרבות, דת, מגדר) ופנימיים (רגשות, אישיות) משפיעים עליהן? 4. קיים הבדל בין תפיסה מוסרית לבין נורמות חברתיות. [פסיכולוגיה של המוסר VS פילוסופיה של המוסר] 1. הפסיכולוגיה של המוסר מתעסקת בראוי לעומת הלא ראוי, בטוב לעומת הלא טוב. 2. בניגוד לפילוסופיה של המוסר, המתעסקת רבות **במה צריך** לעשות -- עיסוק נורמטיבי, העיסוק של הפסיכולוגיה של המוסר הוא **דסקריפטיבי** -- תיאור התפיסות והמעשים בהקשר הטוב והראוי. מה ראוי? למה הוא ראוי בעיני אותו אדם? מה גורם לנו לעשות? השאיפה היא תיאורית. אך **לא אומרת לנו מה לעשות** אלא רק מסבירה לנו כיצד אנשים מתנהגים ולמה עיסוק נורמטיבי לעומת עיסוק דסקריפטיבי. 3. עיסוק בסוגיות דומות מאוד מזווית אחרת. [נושאים מרכזיים בפסיכולוגיה של המוסר] 1. [היגיון מוסרי] -- אילו סוגי היגיון מוסרי יש? ועד כמה ההיגיון המוסרי משפיע על ההחלטות שלנו? 2. [שיפוט מוסרי] -- על פי אילו כללים אנחנו שופטים פעולות של אחרים? על פי הכוונה שלהם? על פי התוצאה? ואילו עוד מאפיינים של האדם ושל הפעולה משפיעים על השיפוט שלנו? 3. [רגשות מוסריים] -- עד כמה אנחנו מונחים על ידי רגשות מוסריים? זעם מוסרי, גועל מוסרי, אשמה, ומאידך, תחושת גאווה והתעלות מוסרית? 4. [טבע האדם] -- האם האדם טוב מיסודו או רע מיסודו ומה יש למחקרים בפסיכולוגיה להגיד על כך? 5. [מוסר קבוצתי] -- שימוש בסטנדרט מוסרי שונה כלפי קבוצות שונות -- כמה השתייכות קבוצתית ומרחק חברתי משפיעים על סוג המוסר שבו נשתמש? כד כמה הקהילה והקבוצה משפיעות על המוסר שלנו. כולל את אי ההכללה המוסרית -- על מי המוסר הקבוצתי לא חל. 6. [זהות מוסרית ועצמי מוסרי] -- עד כמה ההחלטות המוסריות שלנו מונחות מהניסיון לצייר אותנו בעיני עצמנו כמוסריים וכעקביים מוסרית? 7. [התפתחות מוסרית והתפתחות של זהות מוסרית] -- כיצד מתעצבת האישיות המוסרית שלנו, כיצד תינוקות וילדים רוכשים כלים מוסריים, ואילו גורמים חברתיים וסביבתיים משפיעים על ההתפתחות המוסרית שלנו? 8. [מוסר ומלחמה] 9. [המעשה המוסרי] -- הקשר בין עמדות מוסריות, היגיון מוסרי ורגש מוסרי למעשה המוסרי. למה העמדות שלנו כל כך שונות מהמעשים המוסריים שלנו בפועל? מדוע התשובות שלנו לדילמות מוסריות אינן משקפות את מעשינו בפועל? האם ניתן באמת לנבא התנהגות מוסרית, ומה מקומו של כח הרצון המוסרי? 10. [השלכות מעשיות של פסיכולוגיה של המוסר בימינו] -- מוסר, אינטרנט ורשתות חברתיות. מוסר, רובוטים ומכונות חושבות, ומהן הציפיות המוסריות שלנו מחברות ותאגידים. [הדילמה של שלמה ארצי]- לפני הרבה שנים עמותת עזר למרפא ארגנה מופע מחווה לשלמה ארצי בו גייסו תרומות. שלמה ארצי סירב להופיע כיוון שלא השתתפו זמרות נשים. בשל היות הארגון חרדי-לא יכלו לשלב נשים. שלמה ארצי סירב ולא לקח חלק במופע. [תיאוריית היסודות המוסרים -- MFT (The Moral Foundation Theory)] 5 משפחות ערכים מוסריים המנחים אותנו (ג׳ונתן האייט)- 1. אכפתיות ולא להזיק -- Harm/Care 2. הוגנות וצדק חלוקתי -- Fairness/Reciprocity 3. נאמנות -- Ingroup/Loyalty 4. כבוד לסמכות - Authority/Respect 5. טהרה -- Sancity /Purity [טענות] 1. טען ששמרנים יכולים להבין ליברליזם יותר מאשר שליברלים יכולים להבין שמרנים. 2. בקרב ליברליזם (נוסף מאוחר יותר, לא חלק מה-5)- 1. [חירות] -- Liberty 2. [כבוד] -- Honor [המחקר] שאלו אנשים מה מוסרי בעיניהם, ואילו ערכים יותר משמעותיים בקבלת ההחלטות שלהם. באופן ראשוני איחדו לכדי משפחות ערכים המוצגים מעלה. ביצעו עריכת שאלוני MFQ שבודקים עד כמה אנשים מאמינים בערכים וכמה הם מכריעים בהחלטות מוסריות שלהם. התוצאות הראו כי ישנם ערכי מוסר שונים לשמרנים ולליברלים. השמרנים מונחים עפ״י 5 ערכים מרכזיים ואילו ליברלים עפ״י 2 ערכים בלבד. בעבר חוקרים התמקדו במוסר שהוא יותר ליברלי ביסודו, אבל תפקידה של הפסיכולוגיה הוא ללמוד על כלל האוכלוסייה. [איך העקרונות המוסריים באים לידי ביטוי בחיים עצמם? Hofmann, et al. (2014)] ביקשו מאנשים לתאר סיטואציות מוסריות שהם חווים ביום יום באופן רציף, בזמן שהן קורות. [מסקנות]- רוב המקרים המוסריים שאנשים ראו ותיארו בחייהם הוא ביטוי של Harm/Care. בנוסף- ניראה כי לליברלים קשה יותר להבין דפוסי חשיבה של שמרנים. שמרנים מדווחים יותר על מקרים מוסריים שעוסקים בטהרה/נאמנות. **[הערה]-** חשוב לציין שהמדידה פה נעשתה בשעת שגרה. נניח, עולה בשעות משבר. [המודל הקוגניטיבי של לורנס קולברג] קולברג חיפש את ההיגיון מאחורי ההחלטות המוסריות שלנו. הוא עשה זאת באמצעות דילמות מוסריות- לקיחת מקרה שמספק לנו מס\' אלטרנטיבות, לכל אחת יש רווח ומחיר מוסרי ונצטרך להכריע איזו אלטרנטיבה כדאי לקחת. דילמות אלו לרוב תיאורטיות, ומלמדות אותנו על העקרונות המוסריים ע\"פ נקבל החלטה. בדילמות אין פתרון אלטרנטיבי מהפתרונות המוצעים. [הדילמה של היינץ] אשתו של היינץ חולה, התרופה היחידה שתוכל לרפאה נמכרת בבית מרקחת ב- 2000\$. הרוקח שהמציא את התרופה מוכר אותה במחיר גבוה פי 10 ממחיר העלות שלה. היינץ לווה כספים שיוכל לרכוש את התרופה אך מצליח לאסוף רק 1000\$. הוא מבקש מהרוקח שימכור לו את התרופה במחצית המחיר הרגיל, או שיסכים לקבל את יתרת הסכום במועד מאוחר יותר. הרוקח מסרב. היינץ מחליט לפרוץ לבית המרקחת ולגנוב את התרופה ולהציל את אשתו. האם מעשהו מוסרי? [שלבי ההתפתחות המוסרית עפ\"י קולברג] ניתן לנבא התנהגות לפי השלב שאדם נמצא בו: 1. השלב הפרה קונבנציונלי- (גיל 11 ומטה)- בשלב זה אין לנו עקרונות מוסריים, כילדים אין לנו תפיסה של מה טוב ומה לא טוב. לכן אנחנו מקבלים החלטות עפ\"י- - ציות ועונש - כוונה אינסטרומנטלית- אני מבינים שיש מבוגרים שחושבים שונה זה מזה ומתאימים את התנהגותם לרצונות אנשים שונים. בין השאר ריצוי והתאמת הכוונה למה שאחרים מצפים מאיתנו. 2. השלב הקונבנציונלי- (נערות ובגרות, לפיו מרבית האנשים לא עוברים את שלבים אלה) מקבלים מוסכמה של טוב, ודבקים מה. אנו מקבלים החלטות עפ\"י- - אוריינטציה של ילד טוב- מהו ילד טוב ואיך הוא מתנהג- ילד טוב לא גונב. - סדר חברתי וחוקים- חוקים לפי המעגלים החברתיים שלנו. 3. השלב הפוסט קונבנציונלי (מעל גיל 20)- התבוננות ביקורתית בחוקים ותפיסות. זהו השלב המתקדם ביותר, ביקורתי ומפותח. לטענת קולברג הרבה לא מגיעים לשלב זה. אנו מקבלים החלטות עפ\"י- - אוריינטציה של אמנה חברתית- מטרת המוסר היא שלא תהיה אנרכיה. (הסכם חברתי שהיה מנהיג גדי שלא תיווצר אנרכיה). - אוריינטציה של מוסר אוניברסאלי- עקרונות כללים של צדק ומוסר. בסיטואציות מסוימות יש להעדיף ערכים ספציפיים על פני אחרים. [ביקורות על המודל של קולברג] [קרול גרין]- קולברג טען כי נשים לא עוברים את שלב 3 בהתפתחות המוסרית (הוא כלל לא חקר נשים אלא רק גברים). גיליגן טענה שהמודל שלו הוא גברי- ציר צדק ומוסר בלתי תלויים בקונטקסט. היא הציעה ציר התפתחות נשי (Care) שכן יהיה תלוי קונטקסט. אוריינטציה של צדק (Justice orientation)- ציר מוסר גברי. אוריינטציה של אכפתיות (Care Orientation)- ציר מוסר נשי. [דילמת הקיפוד של גיליגן] קיפוד נכנס למערה של נברנים בחורף. הם מכניסים אותו. לאחר שנגמר החורף הוא לא מעוניין לצאת, אך הוא ודקר את הנברנים וגורם להם לאי נחות. מה צריך לעשות? [גברים] קיבלו החלטה ע\"פ צדק ואמרו שהוא צריך להישאר, כי נתנו לו להיכנס מלכתחילה. [נשים] קיבלו החלטה עפ\"י רגש, צריך להתחשב במי שיותר כואב לו. כלומר בנים פותרים את הבעיה עפ\"י עקרונות צדק ואילו נשים עפ\"י קונטקסט. [המודל של גיליגן]-מבוסס על אכפתיות 1. השלב הפרה קונבנציונלי- דאגה לעצמי. אני אעזור לאחר כדי לא להיענש או לקבל מילה טובה. 2. השלב קונבנציונלי- הדבר המוסרי הוא שיהיה לי אכפת מהאחר. 3. השלב הפוסט קונבנציונלי- כוללת גם את עצמי בחישוב המוסרי. אני צריכה לדאוג לאחרים אבל גם לדאוג לעצמי. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות לא מראים הבדלים גדולים בין נשים לגברים, זאת משום שבעבר היו מחנכים דברים ונשים אחרת. כיום קיים שימוש גם במוסר של כללים (צדק) וגם במוסר של אכפתיות אצל כולם, והם אף לפעמים סותרים אחד את השני (אדם מסכן אך צריך גם לשפוט אותו). גם אם אנחנו חושבים המון פעמים שהמוסר שלנו מתנהל ע\"פ כללים אובייקטיביים, נעדיף את הקרובים לנו ונכופף את החוקים. [המודל האינטואיציוניסטי של הייט] המודל מהווה ביקורת על קולברג. קולברג ניסה למפות את ההיגיון המוסרי שלנו בכל גיל. הייט אמר שבהחלטות מוסריות ההיגיון כמעט לא משפיע ואנחנו מקבלים החלטות עפ\"י אינטואיציה. ההיגיון מהווה רק כלי לצידוק מוסרי (בדיעבד). [לפי המודל-] - אנחנו מבססים החלטות מוסריות שלנו על אינטואיציה ולא על היגיון. - אנחנו משתמשים בהיגיון כדי להצדיק את ההחלטות המוסריות שלנו בדיעבד. [מודלים נאו קולברגיאניים] - מודלים שנותנים משקל לאינטואיציה ולהיגיון. - המודלים מנסים להסביר מתי נשתמש בכל אחד מהם. - המודל המוכר ביותר הוא המודל של Greene. [תועלתנות ודאונטולוגיה] דילמת הקרונית קרונית נוסעת על מסילה, אם לא תעצור תהרוג 5 אנשים. אם בלחיצת כפתור נזיז את המסילה מהפסים נהרוג אדם אחד בלבד. מה ראוי לעשות? [מטרת הדילמה להבחין בין 2 סוגי מוסר] - מוסר של תוצאה- מה שקובע אם החלטה היא מוסרית או לא זאת התוצאה הצפויה שלה. - מוסר של כללים (דאונטולוגיה)- ישנם כללים שלא עוברים עליהם, מי אני שאחליט להציל אדם לעומת הריגה של 5 אנשים. דילמת הגשר שוב הקרונית עלולה להרוג 5 אנשים. אנחנו עומדים על גשר- אם נדחוף אדם שמן למסילה מהגשר הוא ימות, יעצור את הרכבת וימנע את המוות של החמישה. מה ראוי לעשות? - על דילמת הקרונית- 90% ענו שצריך להטות את הקרונית ולגרום להריגה של אדם אחד בשביל להציל חמישה. - על דילמת הגשר- 89% ענו שלא ראוי לדחוף אדם למסילה, אפילו אם הדבר יציל חמישה בני אדם. [התוצאה היא אותה תוצאה, מה גרם להבדלים הללו]? גרין וחבריו בדקו מה קורה לאנשים במוח כשהם מקבלים החלטות מסוג זה. אחת הדילמות שהוצגו להם הייתה- כפר נמצא תחת כיבוש אויב ואנשי הכפר מתחבאים. יש תינוק שבוכה ומסכן את החשיפה של אנשי הכפר, האם ראוי שהאם תשים את ידה על פיו של התינוק (תהרוג אותו) על מנת שיפסיק לבכות? נמצא כי כאשר עונים על דילמות מורחקות הכוללות לחיצה על כפתור- כמו דילמת הקרונית- פועלים אזורים פרה-פרונטליים הקשורים בהיגיון. אך כשמדברים על דילמות הכוללות קשר פיזי ישיר יותר- כמו דחיפה מהגשר \\ דילמת התינוק- האזורים הקשורים להיגיון פועלים פחות וישנה פעילות של אזורים הקשורים לרגשות ולאמפתיה. ככל שהדילמה יותר פיזית, ניתנת לדמיון ומרגישה קרובה- ההיגיון נדחק הצידה. - דילמת התינוק- עיירה נמצאת במלחמה. אנשיה מתחבאים מפני אויב ותינוק בוכה ומסכן את המתחבאים, האם להרוג את התינוק? - דילמות מרוחקות כמו הקרונית. - כשיש דילמות קרובות יותר כמו התינוק והגשר שצריך לדחוף- איזורים הקשורים להיגיון פועלים פחות. ככל שהדילמה יותר פיזית, יותר קרובה וניתנת לדמיון- האזורים הרגשיים פועלים וההיגיון נדחק הצידה. כלומר ישנה השפעה לקרבה הרגשית שלנו לדילמה. **מושגים בסיסיים בפילוסופיה של המוסר** [מטא אתיקה-] מבט-על על המוסר, שאלות כלליות על מוסר. מה מכתיב את המוסר וכו\'. [אתיקה נורמטיבית]- קביעת כללים של מה ראוי ומה לא ראוי לעשות בעולם- למשל מתי מותר לשקר, האם ראוי ללחוץ על כפתור שיגרום למוות של אדם אחד לטובת הצלה של כמה ועוד. [האתיקה היישומית]- כיצד האתיקה באה לידי ביטוי במציאות, למשל- גנטיקה- לדוגמה- האם ברירת עוברים היא מוסרית? [מוסר תוצאה]- לפיו מה שקובע האם החלטה היא מוסרית זו התוצאה שלה, אך השאלה היא מה התוצאה. [התפיסה התועלתנית] \"הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. מצד אחד דגל הטוב והרע, ומהצד השני שרשרת הגרימה, מחוברים לכס מלכותם. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב\...\" \"המעשים הם ישרים אם הם נוטים להגדיל את האושר, ובלתי ישרים אם הם נוטים ליצור את היפוכו. האושר פירושו הנאה והעדר כאב. ההנאה והחופש מכאב הם היחידים שמצויים כתכליות.\"\' סוג של מוסר תוצאה המודד תוצאות בהנאה וסבל. העיקרון שלו לחישוב תוצאות מבחינה מוסרית או לא מוסרית היא הנאה וסבל. מה שראוי לעשות לפי תיאוריה זו- הגדלת ההנאה לכמה שיותר בני האדם והקטנת הסבל, הגדרה זו תכתיב מה מוסרי ומה לא. בגדול, מודדת את המוסריות באושר. [בעיות \\ שאלות ] 1. קשה למדוד הנאה. 2. כיצד ניתן להמיר כמה סבל אפשר לגרום לאנשים על מנת לגרום לאושר לאנשים אחרים. 3. האם ישנן הנאות משמעותיות יותר מאחרות? ג\'ון סיוטארט מיל חילק את ההנאות וטען כי ישנן כאלה הנעלות יותר מהנאות אחרות וכי יש לקדש הנאות מסוימות גם אם באות על חשבון הנאות אחרות. בנוסף סבר כי אנשים שחוו הנאות נמוכות וגבוהות, לא יוכלו לחזור להנאות הנמוכות לאחר מכן. נוזיק- פרדוקס מכונת האושר התפיסה התועלתנית מבוססת על כך שההימנעות מהכאב והסבל היא המנחה אותנו. נוזיק יצא עם ניסוי מחשבתי. [הפרדוקס של נוזיק]- נבדקים מדמיינים שיש בחוץ חדר שבו שמים להם אלקטרודות על המוח. הם לא נמצאים בהכרה, ונשארים בחיים בכל שנות חייהם והאלקטרודות מדמות חיים מאושרים אך אשלייתיים (זה לא מה שחווים באמת). האם יסכימו לכך? [פרדוקסים]- למשל המפלצת התועלתנית אוכלת אדם, מסבה לעצמה אושר יותר מאשר גורמת לאחרים. האם צריך לגדל ולטפח אותה? וכן פרדוקס הגלדיאטורים- מביאים לרומא גלדיאטורים הנלחמים זה בזה בזירה מה שגורם לתושבי רומא להנות. [תוצאתנות כלל-] למשל בדוגמת הגלדיאטור- יהיו כאלו שיגידו שהימצאותם גורמת לכל רומא להיות מאושרת, אך לחיות במדינה בה אפשר להקריב אדם אחד לטובת הכלל זה משהו לא רצוי ככלל. לכן במצב של כלל כזה- תהיה פגיעה באושרם של האנשים. תוצאתנות כלל אומרת שהשיקול התוצאתני לא תמיד צריך לבוא בהחלטה עצמה, אלא ניתן להתייחס לזה כמו כלל, שאם חברה שומרת עליו היא תהיה טובה יותר ואם לא- תהיה טובה פחות. כלומר אם החברה תשמור על הכלל לפיו אין מקום לגלדיאטורים- בטווח הארוך תהיה לכך תוצאה טובה יותר. [תפיסת העדפנות]- דוגמה- אם אדם יחליט שרוצה להיות צייר, וכידוע בחירה בכך כמקצוע לא תניב לו אושר אלא סבל ולכן לא נתמוך בו. תפיסה העדפנית היא כזו שרוצה למקסם העדפה של כמה שיותר בני אדם ויכולה לסתור את התפיסה התועלתנית- לכן לפיה נתמוך בצייר. (העדפנות נכנסת לקטג\' מוסר התוצאה). [קשרים בין תכונות אישיות לתשובות על דילמת הקרונית] מחקר מראה שפסיכופתים נוטים לקבל החלטות של הקרבה של חיי של אדם אחד לטובת הצלת רבים. מחקרים אחרים מראים שאנשים שתומכים בהקרבת אדם אחד בשביל להציל רבים, נוטים יותר להיות בעלי תכונות כמו אנטי סוציאליות, שתיינות, ורמות גבוהות של טסטוסטרון, אבל גם בעלי חוש הומור. [תועלתנות יכולה לנבוע משתי אמונות שונות - המערבות שני תהליכים שונים] - ראיה ששמה דגש על טובת הכלל, ללא משוא פנים- אושר וחיי הכלל עדיפים על אלה של הפרט. - הצדקת פגיעה לטובת תועלת גדולה יותר (Instrumental harm)- שכן מתוך אכפתיות לכלל, המטרה מקודשת. שתי האמונות הללו באות ביחד אצל פילוסופים - אבל לא אצל אנשים רגילים, לכן, גם אנשים מאוד אכפתיים, וגם אנשים חסרי אכפתיות לחלוטין (ואף פסיכופתים) ילחצו על המתג- שכן מייחסים פחות חשיבות לאדם שצריך \"להקריב\" עבור שאר האנשים בדילמת הקרונית, וגם קל להם יותר לבחור ולהחליט בהקרבת האדם האחד עבור השאר. [דאונטולוגיה]- מוסר של כללים. משפחה אחרת של אתיקה נורמטיבית- לפיה ישנם כללים קדושים שאין יכולת להפירם. מה הוא החוק המוסרי? מה מקורם? אסור לרצוח אך [למה]? אצל רבים המקור הוא האל, יתכן שמבוססים על הנפש, התבונה ועוד. קאנט טען כי מקור החוקים היא התבונה האנושית, לה ייחס מקום קדוש. הוא טען כי התבונה שלנו היא בלתי מוטית \\ משוחדת. ההנחה היא שישנם כללי תבונה משותפים שבמבט אובייקטיבי וטהור- הם יכולים לנסח כללי מוסר. אך יש לנסחם באופן בלתי מוטה שיתאים לתבונה של כל האנשים , כללים אלה אינם כפופים למוסר התוצאה. לא ניתן להשתמש באדם כתכלית- לא ניתן להקריבו על מנת להציל אחרים. [מוסר דתי] לעתים גם בדת ישנו משחק עם הכללים, כמו- פיקוח נפש דוחה שבת. הכלל הוא גם כפוף למוסר כללים, שכן ישנם מקרים שלא דוחים שבת. [מוסר של זכויות] ישנן זכויות קדושות שלא מפרים, גם אם תוצאת ההפרה היא טובה. זהו מוסר שלא כפוף למוסר התוצאה. **רגשות מוסריים** לפי התיאוריה של האייט קבלת החלטות מתבצעת ע\" האינטואיציה ולאחר מכן ההצדקה שלהן תיעשה ע\"י ההיגיון. זאת בניגוד לתיאוריה של קולברג הטוענת כי היגיון הוא המנחה אותנו בקבלת ההחלטות. במקרים מסוימים הרגשות מניעים אותנו בהיבט המוסרי והרגש הוא המניע אותנו לפעולה. [רגשות מוסריים] כשמדברים על רגשות מוסריים, רוב הרגשות אינם בלעדיים למוסר, אלא **הקונטקסט המוסרי** הוא היכול להפעיל אצלנו רגשות ולהניע אותנו לפעולה. מה שקובע האם רגש הוא מוסרי- מה מעורר אותו ומה הוא גורם לנו לעשות. רגשות מוסריים מקושרים לעניין שלנו ברווחת האדם \\ החברה. חלק מהרגשות המוסריים שלנו הם רגשות ראשוניים (קיים גם אצל בעלי חיים- כמו גועל, כעס ועצב) או רגשות משניים (לא קיים אצל בעלי חיים, בנויים על הרגשות הראשוניים והם מפותחים יותר כמו חרטה- עצב על משהו מהעבר) אלה מתעוררים בהקשר המוסרי או מניעים התנהגות מוסרית. [הרגשות המוסריים] - אשמה מוסרית. - זעם מוסרי. - גועל מוסרי. - חמלה מוסרית. - חרדה מוסרית. - בושה מוסרית. - התעלות מוסרית. - גאווה מוסרית. רגשות שנוטים להתעורר לא רק כתוצאה מאינטרס אישי. [חלוקת הרגשות המוסריים למשפחות] - Other condemning- רגשות מוסריים שליליים כלפי האחר הלא מוסרי- כמו זעם מוסרי, גועל מוסרי, בוז מוסרי. הזעם המוסרי הנפוץ ביותר, כעס על משהו שהפר קודים מוסריים. מתעוררים כתוצאה של הפרעה לאלטרואיזם ההדדי- ישנן חברות בעולם שהתפתחו בדפוסים של \"אפעל למען החברה, החברה תפעל למעני בחזרה\". אם יהיו בחברה אנשים \"טרמפיסטים\" שלא מכבדים את הדפוס- לאט לאט יהיו יותר אנשים כמוהם- דבר שאינו רצוי. לכן הזעם המוסרי גם מגן על האלטרואיזם ההדדי שכן אם יהיו כאלה המפרים את הקוד החברתי- הם ייענשו. הגועל המוסרי קשור יותר לטהרה, גינוי האחר בקשר לעבירות מוסריות הקשורות למיניות. - -Self-conscious רגשות מוסריים שליליים הקשורים לעצמי כמו בושה, אשמה ומבוכה. עפ\"י התיאוריה של פרויד- קודים חברתיים רבים הופנמו בעזרת אשמה. האשמה מהווה מעין שוטר פנימי המנחה אותנו כיצד להתנהג בחברה. [אשמה] היא תחושה שנחוש בעת מעבר על כללי המוסר. [בושה] הינה תחושה פנימית בקשר לאיך אחרים תופסים אותנו. ההבדל בין ה[מבוכה] לבושה הוא מאוד דק, מבוכה קורית לרוב כשיש הפרה של נורמות חברתיות (כמו לבוש לא תואם לסביבה). - Other-suffering- חמלה מוסרית- רגשות מוסריים המתעוררים בגלל סבל של האחר- חמלה מוסרית. רגשות אלו יניעו אותנו לעזור לאחר. - Other and self-praising- התעלות מוסרית וגאווה מוסרית, רגשות מוסריים חיוביים כלפי עצמנו וכלפי האחר. לעתים נקבל עליהם פידבק חיצוני או אפילו פידבק פנימי שלנו. אלה מאשרים שאנחנו אנשים מוסריים וכן מגבירים התנהגות מוסרית. רגשות מוסריים מעוררים אותנו לעשות מעשה מוסרי שבדרך כלל אנחנו לא עושים, הם מביאים את האדם למצב מוטיבציוני וקוגניטיבי שמגדיל את הסיכוי שהוא יעשה את המעשה המוסרי (Frijda, 1986). בניסוי לקחו 2 קופים. שנתנו לשניהם מלפפון שניהם מרוצים וכן בננה. אבל כשנותנים לאחד בננה ולאחר מלפפון הוא לא מרוצה מהמלפפון ומתחיל להשתולל בכלוב. הוא מוכן להפסיד את המלפפון בגלל זה. הרגשות הללו עוזרים לנו לשרוד. גם ביטויים חברתיים של הזעם עוזרים, שכן חברה בה יש זעם מוסרי תצליח לתפקד טוב יותר בתור חברה. הרגשות הללו גם יועברו לצאצאים שלנו. [מה גורם לנו לפעול מוסרית?] על פי היידט - הרגשות הללו הם המניע המוסרי שלנו. ככל שהרגשות האלו מופעלים, קיים סיכוי רב יותר שנעשה פעולה שנחשבת בעינינו למוסרית. ישנם אנשים שהרגשות אצלם מעוררים יותר, ולהם יש יותר סיכוי לפעול מוסרית. זאת לעומת אנשים שמה שמפעיל אותם יותר זה הדאגה לאושר ולסבל שלהם - הם יפעלו על פי האינטרס האישי של עצמם. [אמפתיה והתפקיד המוסרי שלה] אמפתיה אינה רגש בפני עצמו, היא תהליך הכולל הבנה והזדהות וההליך הזה גם מערב גם רגש. האפתיה היא גורם מכריע בהתנהגות המוסרית שלנו. האמפתיה תלויה ביכולת להרגיש את מה שהאחר מרגיש, היכולת הקוגניטיבית לזהות ולהבחין בצורה מדויקת בחוויה הרגשית של אדם אחר והיכולת הרגשית לחוות באופן אישי מגוון רחב של רגשות. **סימפתיה** לעומת זאת, היא תחושת הדאגה למצב הריגשי של האחר אך לא מערבת ממש הזדהות ותחושה של רגשות האחר כמו אמפתיה. [מודל האמפתיה- אלטרואיזם] אחד הגורמים המנבאים התנהגות מוסרית הוא ההזדהות עם האחר, אמפתיה מגדילה את הסיכוי שנפעל מוסרית. מחקרים הוכיחו כי אכן אמפתיה קשורה להתנהגות אלטרואיסטית והזדהות ריגשית עם האחר. [מודל של Self Oriented personal distress-] לפיו המצוקה של האחר גורמת לי לאי נוחות וארצה למנוע אותו. לאו דווקא יהיה לי רצון לעזור לו- למשל אוכל לבחור ללכת ולא להיחשף למצוקתו. [מודל של אמפתיה]- ארצה לסייע לאותו אדם גם כשיש לי את האופציה ללכת. אני באמת חשה בסבלו ואני מעוניינת להקל עליו. [הטיעון נגד האמפתיה -Paul Bloom] פול בלום- פסיכולוג, חוקר מוסר בילדים. הוא טוען כי מוסר המבוסס על אמפתיה אינו טוב ואף מזיק. - אמפתיה מכתיבה מוסר המתמקד בסבל של הדומים לנו או בסבל של אנשים אטרקטיביים. - אמפתיה אינה מאפשרת לנו להבחין בין סבל של יחיד לבין סבל של רבים- לעתים סבל של היחיד מעורר יותר אמפתיה מאשר סבל של רבים. - אמפתיה משמשת גם כדי להצדיק ולהוביל לעוולות מוסריות כמו פעולה תוקפנית- ישנה דוגמה למלחמה בעיראק, התקשורת האמריקאית תמכה למלחמה בניגוד לאירופה. התקשורת סיקרה את בניו של סאדם חוסיין שעינו שבויים וכו\'. התקשורת הדגישה את מעשיהם על מנת להצדיק מלחמה (שכן מיליון הרוגים וכן דעאש הן תוצר של המלחמה). האלטרנטיבה שפול בלום מציע- \"חמלה מוסרית\"- חמלה שלא כוללת בהכרח בהזדהות. **שיפוט מוסרי** שיפוט מוסרי הוא האופן בו אנחנו שופטים אחרים, אך כולל גם שיפוט עצמי שלנו. איך אנחנו מקבלים החלטות מוסריות ואיך אנחנו שופטים אחרים. תיאוריות מתחום ההיגיון המוסרי רלוונטיות גם לשיפוט מוסרי: - מוסר של צדק לעומת מוסר של דאגה \\ אכפתיות (Care)- למשל גנבה של תרופה. - המודל האינטואיציוניסטי- שיפוטים עפ\"י רגש ואינטואיציה ופחות עפ\"י היגיון. - תיאוריות יסודות מוסריים. - מודלים נאו- קולברגיאניים. [שיפוט עפ\"י כוונה לעומת שיפוט עפ\"י תוצאה ] מה שמייחד את השיפוט המוסרי לעומת קבלת החלטות מוסרית זה האם אני שופטת משהו ע\"ס הכוונות שלו \\ ע\"ס התוצאה של מעשיו. הכוונה הינה עקבית יותר וכן מייצגת את האופי של אדם. - עד גיל 4 ילדים שופטים מעשים מוסריים בעיקר על פי תוצאה. - בגילאי 4-8 ילדים מתחילים לשפוט על פי כוונה, וכן הכוונה מנבאת מה יהיה הלאה, כיצד אדם יגיב בסיטואציות דומות. - בגילאים אלו השיפוט המוסרי מתפצל לשניים - שיפוט של מידת מוסריות, לעומת שיפוט של מידת אשמה וענישה. [פשע ועונש- הבחנה בין חוקים של שיפוט מוסרי מכוון ולא מכוון] - מודלים שמדגישים את החשיבות של הכוונה ומפחיתים בחשיבותם של גורמים. - מודלים הטוענים ששיפוט מוסרי מתחיל בניתוח הפוך, קודם רואים את התוצאה, לאחר מכן בוחנים אחריות סיבתית, ורק אחר כך, עובר לניתוח של כוונה. במחקר- הצגת תרחיש מוסרי ושאלת אנשים עד כמה מה שראו הוא חמור \\ רע. הציגו לנבדקים כמה תרחישים אשר בחלקם הייתה כוונה בחלקם לא, בחלקם הייתה מטרה ליצור משהו שלילי ולא קרה כלום ובאחרים קרה. [התרחיש זהה]- שני סטודנטים לאומנות למדו יחד, הסטודנטית לקחה את המרתך וגרמה לכוויה ביד לסטודנט אחר. [התרחיש מכיל 3 משתנים-] 1. האם לבחורה הייתה כוונה (Desire) לפגוע בסטודנט האחר או שלא. 2. עד כמה היא האמינה (Belief) שזה יפגע בו. 3. המשתנה האחרון הוא- התוצאה (Consequences)- האם קרה מקרה רע או שלא. בעצם יצרו 8 תרחישים ורצו לבדוק עד כמה כל אחד משפיע על חומרת השיפוט המוסרי (למשל- לקבוצת ניסוי אחת הציגו תרחיש לפיו רצתה להזיק לו ולא האמינה שזה יזיק לו). לאחר מכן ענו הנבדקים כמה רע מה שהיא עשתה ועד כמה היא אשמה וראויה להיענש. בעבור השאלה כמה זה **ראוי**- הרצון (Desire) משפיע יותר על השיפוט. כשנשאלו על **עונש**- התוצאה (Consequences) הייתה משמעותית יותר. [מסקנות] - ישנו הבדל בין שיפוט מוסרי (האם מעשה ראוי או לא) לשיפוט של אשמה או ענישה. - שיפוט של האם מעשה מוסרי או לא נקבע בעיקר על פי כוונה. - שיפוט של האם מעשה ראוי לענישה נקבע גם על פי כוונה וגם פי התוצאה. [ההבדל בין ענישה לשיפוט מוסרי] - אנשים בוחרים להעניש יותר בחומרה אדם שבוחר לעשות את הדבר הראוי, אבל המעשה שלו גורר תוצאה גרועה, מאשר אדם שנכפה עליו לעשות את הדבר הראוי, אבל התוצאה של המעשים שלו גרועה. - ענישה נובעת גם מתפיסה של בחירה חופשית, אבל מי שבחר לעשות את המעשה הראוי - נתפס כיותר מוסרי. [סוגים של שיפוט מוסרי- Malle] מלה טוען שיש סדר בין השיפוטים, ישנם משפחות שיפוטים- ראשית אם משהו טוב או רע, אח\"כ האם הוא אסור או מותר, לאחר מכן מוסרי או לא מוסרי ולבסוף האם אדם ראוי לענישה או לא.  [הערכה של טוב ורע- Evaluation] הערכות של טוב ורע הינן שיפוט מהיר ואינן לוקחות את כל גורמי ההחלטה המוסרית בחשבון. ניתן לבצע הערכה כזו על אותיות, מילים, אובייקטים ומעשים. [שיפוט של אסור ומותר -- Norm Judgments] בעוד שישנו טווח למה הוא רע, רוב הנורמות השיפוטיות הן יותר קטגוריאליות- האם משהו אסור או מותר זו הנחייה של מה מותר ומה אסור לעשות. הנורמות הללו מנחות התנהגות כך שהן יכולות להיות מופעלות עוד לפני שקרתה איזו שהיא פעולה. **בפשטות** , ההנחה האם משהו הוא מותר או אסור היא תנחה את ההתנהגות וכן קבלת החלטות. [שיפוט של \"לא בסדר\"- Wrongness Judgments] \"זה לא נכון\" זהו שיפוט מוסרי. ישנם אנשים שיתרצו את השיפוט כ- אני לא יודע \\ אני לא יודע להסביר. כשמסתכלים על האם משהו שאדם עשה הוא ראוי או לא- זה תלוי בכוונה. שיפוטים של אי-מוסריות נוטים במיוחד לסמן הפרות מכוונות. ישנן ספקות בנוגע להפרדה בין שיפוטים של התרה לבין שיפוטים של אי-מוסריות. **בפשטות**, שיפוט של \"זה לא בסדר\" מתייחס בעיקר **לכוונה**. כלומר האם מי שעשה את המעשה עשה דבר ראוי או לא ראוי. [שיפוט של אשמה והאשמה- Blame Judgments] אשמה תלויה בתרומתו הסיבתית של הגורם לאירוע, בסיבותיו ובאפשרות להצדיק את מעשיו ובתסריטים מנוגדים בנוגע למה הגורם היה יכול וצריך לעשות אחרת. כאשר הסיבות אינן מוצדקות, הן יכולות להעצים שיפוטים מוסריים שליליים. כאשר הן מוצדקות, הן עשויות למתן שיפוטים כאלה.אנשים מגבשים שיפוטים מוסריים לגבי התנהגות לא מכוונת ועושים זאת בדרכים מובחנות במיוחד בהקשר של הטלת אשמה. ישנה גזירה אחורה- אדם עשה משהו, אנחנו נשפוט גם עד כמה התוצאה רעה ועד כמה הכוונה עצמה רעה. שיפוט עד כמה אדם **אשם** שונה משיפוט עד כמה אדם הוא ל**א בסדר**. שכן בשיפוט עד כמה הוא לא בסדר- לא תמיד נתייחס לתוצאה, ב-Blame נתייחס לתוצאה. [Harmless Wrong] האם עפ\"י השיפוט שלנו ישנו דבר שאדם הוא לא מוסרי אך לא עשה שום דבר רע? ואם כן- למה? [המודל הדיאדי של גריי] לפי הייט-היסודות המוסריים הם סוג של אקסיומות מוסריות (דבר מה שלא ניתן לפרק)- הדבר עצמו הוא רע נקודה. לא רע בגלל גורם מסוים או סיבה מוסרית אחרת. למשל חוסר נאמנות לקבוצה הוא דבר רע- לא בגלל שהקבוצה משרתת את חברתיה אלא הדבר עצמו רע. אם ניתן לפרק את היסוד המוסרי למשל- כבוד לסמכות, זו לא אקסיומה מוסרית אלא מדובר בערכי Harm \\ Care. לטענת גריי, השיפוט המוסרי שלנו מורכב רק משיפוט מוסרי של Harm/Care תמיד בשיפוט מוסרי יהיה במוחנו פוגע, נפגע וכוונה. המודל עונה על עיקרון הפרסמוניות (כשתיאוריה מכילה כמה שפחות תיאורים) הכל אפשר להסביר עם Harm ו-Care. כאשר מעשה לא מוסרי תמיד יהיה קשור במוחנו ל-Harm. גריי מוכיח זאת ע\"י כך שמציג לאנשים 12 מקרים, חלקם פוגעניים (ללא קורבן) ובחלקם יש משהו שנפגע. הציג גם מקרים אחרים בהם אנשים נתפסים לא מוסריים אבל אין משהו שניזוק באמת (כמו לזלזל בתנך) וכן הציג מקרים ניטרליים כמו נסיעה באוטובוס. על הנבדקים היה לדרג עד כמה הדברים שראו הם לא בסדר ועד כמה יש משהו שנפגע מהם. היו 2 תרחישים- דירוג תחת לחץ זמן ולאחרים זמן לחשוב. הנבדקים שהגיבו תחת לחץ זמן העריכו כי גם האופציה בה אנשים לא מוסריים אך אין פגיעה באיש- נתפסת פגיעה, כלומר יש כאן קורבן. דבר נוסף שעשה- לאחר שיפוט של הנבדקים את התרחישים שהראה להם, באמצעות פרדיגמת AMP הנבדקים התבקשו לשפוט אות סינית האם היא טובה, רעה, עצובה ומזיקה או לא מזיקה. (המטרה של AMP היא למנוע ממטרת הניסוי להיות ברורה). נמצא שאחרי שמציגים את התרחישים (impure) בהם אין קורבן אך האדם נתפס לא מוסרי (כמו זלזול בתנך)- האות נתפסת על ידם כרעה ומזיקה. בקצרה- אנחנו תופסים תרחישים בהם יש קורבן גם אם אין משהו שניזוק. לטענתו אנחנו לא יכולים לתפוס מעשה לא מוסרי אם אין לנו במוח משהו שמזיק, משהו שניזוק וקשר סיבתי בניהם.לכן אנחנו נבצע את ההשלמה הזו לטובת השיפוט המוסרי. זו תבנית קבועה שקיימת אצלנו. [מסקנות] באקטים הנחשבים \"לא מוסריים\" תמיד יהיה \"צד נפגע\". לפי מחקרים, גם בסוגיות שאין בהן צד סובל כמו ביזוי סמלים או אוננות - השופט המוסרי ימציא צד \"סובל\". תהליך ייחוס הסבר הוא אוטומטי ולא דורש מאמץ, להפך, דווקא מאמץ קוגניטיבי מוריד את האפקט. הבעיות עם הניסויים האלה הן שהתייחסותו של גריי הייתה בעיקר לדברים הקשורים בטהרה. בנוסף כשמדברים על אפקטים ממדדים עקיפים- אם לא שואלים ישירות על הדבר אלא משהו עקיף הדברים מתערבבים. בין היתר אנשים מגיבים שישנו קורבן כשהם נמצאים תחת לחץ כיוון שזו נטייה טבעית אצלנו, של חיפוש אחר קורבן גם כשאין כזה. לכן כשניתן יותר זמן לחשוב האם ישנו קורבן- נגיד שאין קורבן. שיפוט מוסרי כמעט תמיד נתפס כ-האם משהו אחר פגע בנו. זהו תהליך תפיסה של מה ראוי ומה לא ראוי. [הטיות המשפיעות על השיפוט המוסרי] 1. היגיון מונחה מוטיבציה- Motivated Reasoning אחת מהתופעות הנובעות מהצורך שלנו בעקביות. חלק גדול מהחתירה שלנו בחיים הוא החתירה שלנו למצוא עקביות- על העולם, הסביבה שלנו ועוד. כשאנו מוצאים עקביות לרוב נחוש תגמול. הרבה פעמים שיש לנו אינטרס מסוים, נסדר את ההיגיון שלנו בצורה שתסתדר עם האינטרס- זהו לרוב תהליך לא מודע. 2. הטיית האישוש- Confirmation Bias במסגרתה נשים לב לעובדות המאששות עמדות שכבר יש לנו ונשים לב פחות לכאלה הסותרות את עמדותינו (במילים אחרות- התאמת היגיון חדש להיגיון שכבר יש לנו). 3. אפקט ההוצאה השקועה- Sunk Cost- קשור גם לעקביות, אחרי שהשקענו משאבים רבים בפעולה או בפרויקט מסוים אנחנו נמשיך ונשקיע משאבים רבים גם כשזה כבר ממש לא משתלם לנו. אפקט זה נקרא גם \"אפקט קונקורד\". לכן לעתים ניטה לשמור עמדה מסוימת גם כשהיא מתחילה להיסדק \\ להיסתר. הדיסוננס האתי \--The Ethical Dissonance לעתים ישנן דילמות בין מוסר לאינטרס. למשל -- אני יכולה להעריך אנשים טבעוניים כמוסריים, אך אני לא יכולה להיות טבעונית כי קשה לי. כשיש סתירה בין ראוי לאינטרס נוצר הדיסוננס המוסרי, לרוב נרצה לפתור אותו- נוכל לדבוק באינטרס שלנו או לשנות את הדעה ואת השיפוט. כלומר נשתמש בהיגיון על מנת לפתור את הדיסוננס הזה. בדומה להיגיון מונחה מוטיבציה, אנחנו לא נחשוב האם הבחירה שלנו היא אינטרס או מוסר- אלא נסדר את הבחירה שלי כדי שתסתדר עם תפיסת הראוי. דווקא הרצון שלנו לעקביות מעוות לנו את התפיסה המוסרית. **מוסר וקבוצות ומוסר קהילתי-- Group Morality** [מוסר ואבולוציה] כשמדברים על שיפוט מוסרי, חלק מהתשתית המוסרית שלנו נובעת מהביולוגיה שלנו. למשל הרגשות המוסריים הם ביטוי של משהו גנטי, גם בע\"ח מביעים שמחה ועצב ואף Caring. כלומר, אלה דברים הטבועים בנו- ביטוי של מטען גנטי שכנראה סייע לנו פעם. למשל, אמפתיה היא תהליך- אמפתיה סייעה ליצורים לשרוד- למשל עזרה הורית, דאגה לגורים שכן ללא דאגה לגורים, בע\"ח לא יצליח להעמיד צאצאים ולהעביר את גנים הלאה. המנגנונים הללו של Caring, אמפתיה וכו\'- עזרו לפיתוח מוסר והתנהגות שהיא פרו חברתית, היחיד לא ידאג רק לאינטרס שלו. **אבולוציה של רעיונות**- ישנם רעיונות תרבותיים (Meme) העוברים דרכנו, חלקם שורדים וחלקם לא, חלקם מועילים וחלקם לא. אלה המועילים מגבשים אותנו כקבוצה, למשל האמונות הגדולות עזרו לשמור קבוצות (\"כולנו חושבים אותו דבר\"). חלק גדול ממה שאנחנו מגדירים טוב או לא טוב אנחנו לומדים מהחברה. גם לכללים אלה ישנם חוקים, שכן הם צריכים לשרוד. רוב הכללים ששרדו הם אלו שנועדו לשמור על חברות (למשל אם אני רעבה אני לא אקח אוכל של משהו אחר). למשל ערך הנאמנות שרד שכן הוא עזר לקבוצות לשרוד. [מעגלי מוסר]- פיטר סינגר, פילוסוף תועלתני, מדבר על הכללה מוסרית. בספרו מנסה להסביר מאיפה באים מעגלי המוסר לפיהם אנחנו מתייחסים לאנשים מסוימים אחרת מאנשים מסוימים. סינגר אומר כי המעגלים המוסריים התרחבו במהלך ההיסטוריה. בעבר הגישה המוסרית הייתה כלפי המשפחה שלי, השבט שלי עד שהגישה התרחבה לעם. ישנה משמעות מוסרית כלפי אנשים שלאו דווקא קרובים אליי, כך אנחנו מתחנכים- כל אדם ראוי ליחס מוסרי וכועסים על מי שמתנהג בצורה לא מוסרית לאחר. מצד שני, המנגנונים המוסריים שלנו, הרגשות בדגש על אמפתיה מופעלים על אנשים הקרובים לנו (גנטית \\ קבוצה הקרובה אלינו). [רקע כללי מפסיכולוגיה חברתית-] ישנן כמה תיאוריות גדולות ללמה אנחנו שונאים קבוצות אחרות \\ עמים אחרים, כאשר ה-2 המרכזיות 1. תיאורית הקונפליקט **המטריאליסטי** (הממשי)- קונפליקטים שיוצרו בדר\"כ כשיש מלחמה על משאבים. במקרה זה ישנם מנגנון פסיכולוגי, עפ\"י יש להילחם על משאבים. ברגע שתהיה הבנה כי שיתוף פעולה דווקא יביא יותר משאבים- הקונפליקט יפסק. [ניסוי בנושא-] הניסוי היה ילדים מהמעמד הבינוני וחילקו אותם לקבוצות. כל קבוצה התגבשה ויצרה לעצמה תרבות. לאחר הגיבוש- יאמרו שישנה קבוצה נוספת איתה יצטרכו להתחרות על משאבים (פרסים), הם התחילו לריב אחד עם השני, דירגו את הקבוצה שלהם גבוה ואת הקבוצות האחרות נמוך. כששריף (הנסיין) נתן להם לעבוד יחד על מטרות משותפות (כמו גרירה של אובייקט)- הם שיתפו פעולה וחיבבו האחד את השני. כששאלו את הקבוצות אם היו רוצים לחזור באוטובוס יחד עם הקבוצה האחרת או לבד- רצו יחד. החוקרים הראו כי כשאנחנו יוצרים קבוצות המתחרות על משאבים הם ישנאו האחד את השני. אך אם ממשית נאמר להם שעליהם לשתף פעולה- הם יסתדרו. Ingroup Favoritism- ההוכחה שאעדיף את הקבוצה שלי. - אין היסטוריה משותפת. - אין אינטראקציה בין הקבוצות. - אין עוינות היסטורית. - אין משמעות להשתייכות הקבוצתית. - אין קשר בין הקבוצה לאינטרס העצמי. 2. תיאורית הזהות **החברתית**- ישנו צורך בהשתייכות לקבוצה שכן זה משהו הקשור לזהות, לתפיסת העצמי שלי וההערכה שלי את עצמי. ישנן תיאוריות היוצאות מהזהות החברתית לפיהן ישנה שאיפה שהקבוצה שלי תצליח. ואם היא לא תצליח- אעריך אותה כקבוצה מיוחדת, היא אולי לא מצליחה או מקובלת חברתית אבל היא מיוחדת (Optimal Distinctiveness). [אפקטים של קבוצות חוץ הומגניות של קבוצות חוץ] חברי קבוצת חוץ נתפסים כדומים יותר אחד לשני. את הקבוצה שלנו אנחנו מכירים יותר טוב- אנחנו מרגישים שקבוצות חוץ הן מקשה אחת ואין כ\"כ יחס לכל אחד מחברי הקבוצה הזו איזו שהיא ייחודיות, הם כולם אותו דבר והם דומים אחד לשני, קבוצה נתפסת כישות אחת, ולכן במקרים רבים הדימוי שלנו יתקשר לקבוצה ולא לחברים בה. (למשל כל הסינים דומים). האפקט קורה גם בקבוצה מינימלית - כשאין לי פרטים על הקבוצה שלי ועל קבוצת החוץ. **Entitativity**-קבוצה נתפסת כישות. **Actitativity**- קבוצה נתפסת כישות מאורגנת בעלת כוח לפעול באופן מאורגן וקוהרנטי, המהווה מקור לאיום והסלמה. מכיוון שעל קבוצות חוץ אנחנו מסתכלים יותר כקבוצה ולא כיחידים - הקבוצה תפחיד אותנו יותר. [אפקטים של קבוצות חוץ] קל לנו יותר לעשות דה פרסונליזציה ודה אינדיבידואציה לקבוצות חוץ- כולם כביכול אותו דבר אין ייחודיות לפרטים בה. קל לנו יותר לעשות דה הומניזציה לקבוצות חוץ- שלילת התכונות האנושיות של קבוצות. שכן אם הגדרתי שהם חסרי ייחודיות- קל לי לחשוב שהם גם חסרי תכונות אנושיות. קל יותר לעורר את השנאה שלנו כלפי קבוצת חוץ. לכן חלק מההעדפה הקבוצתית לאו דווקא נובעות ממוסר אך משפיעות על המוסר. הרבה פעמים אנחנו יודעים שאנחנו מעדיפים את בני הקבוצה שלנו, אך עדיין נאמר שכולנו בני אדם ולכולם מגיע יחס טוב. [שמרנות והעדפה קבוצתית] שמרנים נוטים לממש את היסודות המוסריים באופן קהילתני יותר, שכן יש להם את ערך הנאמנות שהוא מטבעו קהילתני. [אפקט הכבשה השחורה] אפקט שנראה כאילו סותר את ההעדפה הקבוצתית (לפיה אעדיף את חברי הקבוצה שלי). במקרה זה חברי קבוצת פנים שסרחו נשפטים בצורה שלילית יותר מחברי קבוצת חוץ שסרחו. נבדקים הענישו חברי קבוצת פנים שעשו חלוקה לא הוגנת בצורה חמורה יותר מחברי קבוצת חוץ שעשו חלוקה לא הוגנת. נבדקים גם היו בעלי סיכוי גבוה יותר לזכור התנהגות לא הוגנת כלפי חברי קבוצה אחרים כאשר המפר היה חבר בקבוצת הפנים ולא בקבוצת החוץ. [גזענות ומוסר] עמדות אקספליסיטיות ואמפליסיטיות כלפי גזעים אחרים, אנחנו מעדיפים אנשים שדומים לנו. מבחני סטריאוטיפים - Affect Misattribution Procedure למשל בניסוי הנשק בקרב שוטרים (לאחר שנראתה מגמת עלייה של ירי ע\"י שוטרים) -- בניסוי אנשים ראו לשבריר שנייה פרצופים של אנשים (שחורים ולבנים), לאחר מכן הציגו חפץ והיו צריכים לומר האם מדובר בנשק או שלא. נמצא שפרצוף שחור מקושר לנשק \\ אלימות. נמצא שדווקא מומחים גזענים פחות. **גזענות מתקנת-** בדילמת הגשר, ליברלים נוטים לא לדחוף אדם בעל שם משפחה אפרו אמריקני. [תיאורית ה-CLT] תיאוריה היכולה להסביר את יחסנו לאנשים הרחוקים מאיתנו המנגנונים הפסיכולוגיים שלנו מקשרים בין ממדים שונים של מרחק (מרחק פיזי, זמן, מרחק היפותטי ומרחק חברתי. כולם עוברים אצלנו במח המרה לסוג אחד של מרחק - **מרחק פסיכולוגי**. ככל שאירוע נתפס כקרוב אלינו מבחינת המרחק - נסתכל עליו בצורה קונקרטית, מעשית. ככל שאירוע נתפס כרחוק מאיתנו - נסתכל עליו בצורה אבסטרקטית, הצדדים העקרוניים והמופשטים שלו. באירוע קרוב נסתכל על ה\"מה\" באירוע רחוק נסתכל על ה-\"למה.\" [השפעת CLT על מוסר כלפי קרובים ורחוקים] אירוע הנתפס **כקרוב** - יעורר אצלנו הסתכלות קונקרטית - ולכן - מוסר שיפוט מוסרי המתבסס על הקונטקסט. אירוע הנתפס **כרחוק** - יעורר אצלנו הסתכלות אבסטרקטית - ולכן שיפוט מוסרי המבוסס על חוקים כללים. בנוסף, אנחנו נהיים יותר תוצאתניים ופועלים על עקרונות תוצאתניים כאשר מדובר באירועים רחוקים. מרחק פסיכולוגי כולל כאמור גם מרחק בזמן ובמרחב וכן גם מרחק חברתי. אנשים הרחוקים ממני מבחינה **חברתית**- אשפוט אותם בצורה פחות קונקרטית ויותר תוצאתנית. [אי הכללה מוסרית] מתקיימת כשאני מכלילה את הקבוצה שלי בכללי מוסר מסוימים ולא את הקבוצה האחרת (אנמק את באמצעות נאמנות למשל) מוסר מבוסס קבוצת פני. Ingroup focused morality אי הכללה מוסרית Moral exclusion -הצדקות לאי הכללה מוסרית. [מחקר בהעדפה קבוצתית ואי הכללה מוסרית (לאו דווקא אומר שקבוצת החוץ לראויה ליחס מוסרי, אלא ליחס מוסרי האחר)] נבדק ההבדל ביחס המוסרי בין הקבוצות במונחי Harm ו-Care. Louis C.K אמר שכל יום שהוא לא מוכר את הרכב ומציל אחרים- הוא הורג אותם. ישנו חוסר עקביות, הרבה מאיתנו כשאנחנו מסתכלים על העולם, נחשוב שבמקום לקנות רכב ניתן לעזור לאדם אחר. אולם אנחנו לא עושים את זה ולפעמים מתעלמים ממה שקורה במדינות אחרות למשל. אנחנו נעצום עין אבל נתפוס את עצמנו כמוסריים. ניתן לטעון כי מדובר ב- Ingroup Focused Morality -- אנחנו מתעסקים קודם כל \"בעניי עירנו\" באנשים שלנו. **אבל,** האפקט הזה לא תמיד קורה. למשל ההפגנה נגד המלחמה בעיראק הייתה בין הגדולות בעולם. מה קרה פתאום שהעולם לא עצם את העיניים? למה ישנה עצימת עיניים כלפי רעב ועוני. היחס שלנו ל-Harm ו-Care הוא שונה. שניהם צווים מוסריים, יש לעזור למי שבצרה וכן לא להזיק לאחר. ישנן גם זכויות חיוביות (הגנה מפני שוד, רצח וכו\') וכן ישנן זכויות שליליות (עזרה שאדם זכאי לה בעת צורך). -- לחדד מה זה שלילי וחיובי! היסוד של Care מושפע יותר ממרחק לעומת Harm. כלומר הטענה היא, ש- Harm ו-Care לא מתחלקים באופן שווה בעניין המרחק. ב-Harm ההבדל הוא קטן בין קבוצות פנים לחוץ, ההבדל הוא גדול יותר ב- Care. [בכמה תרחישים תחת המחקר]- גניבה מאח או מזר, או אי תרומה לאח או לזר אכפת לי מאנשים אחרים, מקבוצת החוץ שלי כשזה לא להזיק (Harm) כלומר אין הבדל משמעותי בין קבוצת הפנים לקבוצת החוץ. כשזה מגיע לענייני Care כמו תרומה -- זה יהיה יותר מושפע ממקרים הקרובים אליי. **הצדקות מוסריות** הצדקות מוסריות במובנים של ראוי או לא ראוי. [הצדקות מוסריות, בנדורה] - דה-הומניזציה של הקורבן (Dehumanization) -- הפיכת הקורבן ל-פחות בן אדם. - השוואה מוסרית (Advantageous Comparison) -- להשוות את עצמי לקבוצה אחרת על מנת להרגיש פחות רע עם משהו לא מוסרי שעשיתי (אני עשיתי X אבל הם עשו Y שזה הרבה יותר גרוע) מה שיכול לגרום לי לעשות מעשים לא מוסריים. - שינוי התפיסה של המעשה עצמו (Moral Justification) - אנחנו פעמים רבות מקבלים החלטות לפי גישה תוצאתנית, שכן אם תוצאת מעשה כלשהו היא **טובה**- צריך לעשות אותו. היא גם מאפשרת לנו להצדיק דברים שעשינו בעבר. מעין מנגנון הפוך. - הטלת אחריות (Displacement of Responsibility)- הטלת אחריות כלפי מעלה- \"זו המדיניות\", מעין החליטו בשבילי (בא לידי ביטוי אצל הנאצים). - פיזור אחריות (Diffusion of Responsibility)- כשכמה אנשים מבצעים מעשה האחריות מתפזרת גם מלכתחילה וגם מבחינת האשמה. למשל תופעת הצופה מהצד, אנשים רבים יכולים לצפות במשהו הזקוק לעזרה אבל אף אחד לא יעשה דבר. קל יותר לבצע את פיזור האחריות בקבוצה. - האשמת הקורבן (Blaming the Victim)- כשלמשהו נגרם עוול, הוא יואשם, למשל עניים, הומלסים, נפגעים מינית וכו\'. כלומר לא מספיק שאדם נפגע, מאשימים אותו בעצם הפגיעה. הסיבה המרכזית להאשמת הקורבן היא **השערת העולם הצודק (Just World Hypothesis)**לפיה כל אדם מקבל את מה שמגיע לו, מי שעושה טוב יקבל טוב ומי שעושה רע- יקבל רע. אם ישנה אמונה בעולם צודק ויש אדם שסובל, התפיסה הזו מתערערת. כיצד זה מתאפשר? הרי העולם הוא צודק. נצמצם את ההשערה כי העולם הוא צודק או שנגיד שבגלל שהוא צודק -- אדם סובל כי הוא עשה משהו רע. - הטיית השליטה (Illusion of Control) -- אנחנו מאמינים שלאנשים ישנה שליטה על מעשיהם, יותר ממה שנראה לנו. כך שאם קרה למישהו משהו רע- הוא כנראה אחראי על זה. - הפחתת חרדה (Anxiety Reduction)- אם כל אדם יכול להיות קורבן ללא שליטה- גם אני יכולה להיות בדיוק ככה. אבל \"לי זה לא יקרה\" -- כי הוא עשה משהו לא טוב וזה קרה לו. אני לא עשיתי שום דבר רע לכן לי זה לא יקרה. - שימור סטריאוטיפים (Stereotype Maintenance) -- לפי זה ישנם אנשים \\ קבוצות שהם קורבנות מבחירה. - איום על הסטטוס קוו (Threat to Status Quo) -- למשל מבחינה מדינית. [תיאוריית הצדקת המערכת- System Justification Theory] תיאוריית הצדקת המערכת (System Justification Theory) מסבירה את הנטייה הפסיכולוגית של אנשים להצדיק ולתמוך במערכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות שהם חלק מהן, גם אם הן לא צודקות ופוגעות באינטרסים שלהם. הטענה היא שדווקא שאנחנו במקום חלש אנחנו צריכים בטחון ויציבות בחיים. המערכת מהווה את הביטחון הזה ולכן נצדיק אותה גם אם היא לא מועילה לנו ואף פוגעת בנו. בין היתר לטובת- - שמירה על הסטטוס קוו. - הפנמת אי-שוויון. - מנגנונים פסיכולוגיים. - אשליית הוגנות. **טבע האדם- טוב או רע מיסודו?** מה הכוונה מיסודו? קשה להסביר בדיוק מה הכוונה מיסודו שכן קשה לחקור את זה. ובמובן של מה זה טוב ומה זה רע- נתייחס לקונצנזוס המוסרי (Harm ו-Care). [רע מיסודו] לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה פריחה של מחקרים בתחום החברה שכן -- איך יכול להיות שכ\"כ הרבה אנשים שיתפו פעולה עם כזה רוע? (מנגנוני הרעבה, השמדה, גם כלפי חיילי המלחמה). כשמדברים על רוע, בעיקר בעת הפגיעה באחר ניתן לדבר על כמה תחומים- אכזריות, סדיזם, ציות ואדישות. הטענה היא שבמידה מסוימת בכולנו יש קצת מהכל אך אלו לא יבואו לידי ביטוי תמיד. הניסוי המפורסם בעניין הציות היה של מלגרם- הרקע הוא משפט אייכמן שהיה אחד האנשים האחראים על הפתרון הסופי. כתב ההגנה שלו היה התבסס על כך שבעיקר מילא הוראות של הדרג מעליו. מלגרם שאל פסיכיאטרים עד כמה אנשים ישתפו פעולה אם נסיין אומר להם לחשמל אדם אחר במסגרת ניסוי. הפסיכיאטרים אמרו שכן, יהיה שיתוף פעולה אך סטטיסטית, פחות מ-4% יגיעו לרמת פגיעה גבוהה מאוד (הניסוי היה בנושא השפעת ענישה על זיכרון. הנבדק היה צריך לתת שוק חשמלי ל\"נבדק\" אחר בכל פעם שאמר תשובה שגויה. מקבל השוק היה שחקן ובכל טעות מתח השוק עלה). בפועל נמצא כי אנשים שיתפו פעולה יותר ממש ששיערו הפסיכיאטרים. [גורמים המנבאים ציות] - המרחק מן הקורבן- פיזית איפה הוא נמצא לעומתי, ככל שיש יותר קרבה לקורבן תגרום לרגישות לסבל שלו. - קרבה למקור הסמכות- קרבה לנסיין עצמו, אם יהיה בחדר אחר כנראה שפחות היה משפיע וגורם לציות. - הלגיטימיות והיוקרה של מקור הסמכות-אפילו הבגדים שהנסיין לובש משפיעים אם הם רשמיים. - השפעתם המשחררת של משתתפים אחרים שלא צייתו- כשמשהו אחר לא מציית כנראה גם אנחנו לא נציית. [גורמים לציות] - סיטואציה זרה ומוזרה- סיטואציה הנמצאת מחוץ לסיטואציה הרגילה של חיי הנבדק ומחוץ לקונטקסט של חייו. - מעבר הדרגתי בין מצבים- לא ניתן לנבדק לחשמל את הקורבן בעוצמה על ההתחלה- כדי לתת תחושה של \"כבר חישמלתי קצת, לא נורא אם אחשמל עוד קצת\". - תהליך שכבר מתרחש בפועל. - תהליך מהיר שבו למשתתף אין יותר מידי זמן לחשוב- כך לא יוכלו לעבד את מה שעשו ולהטות את התוצאות. [ניסויים נוספים הקשורים בציות] 1. נבדקים הפריעו לסטודנטים במבחן קבלה לעבודה , נמצא שנבדקים אכן מצייתים יותר כשהנסיין נמצא בחדר. 2. ניסוי עם אחיות- נסיינים התקשרו בשם ד\"ר לאחיות בית החולים ואמרו להן להעלות את מינון התרופות למעל המינון המותר, למרות שהדבר אסור- הן הסכימו. ישנה השפעה של הרופא מעצם היותו דמות סמכותית על החלטת האחיות. חשוב לזכור שכאן מדובר בציות שקשור לפגיעה באנשים מהקבוצה שלנו, פשעי מלחמה המערבים ציות - בדרך כלל קשורים לפעולה כלפי קבוצת חוץ, ולדהומניזציה. [ניסוי הכלא של זימברדו] זימברדו חקר כיצד תפקידים יכולים להשפיע על ההתנהגות. הוא ביקש מסטודנטים להתחלק לתפקידי סוהרים ואסירים. חלקם היו צריכים לרצות עונש בכלא מדומה שבנה ואחרים אכפו את המאסר. הניסוי הגיע לאלימות, צעקות, התעללויות והאסירים הפכו לצייתנים. הניסוי הפך לא אתי והופסק לאחר שישה ימים בלבד. מכאן נלמד שלמרות שיש לנו תכונות אישיות והתנהגות מסוימת המאפיינת אותנו, במצבים מסוימים (של ציות או קונפליקט בין קבוצתי), כולנו יכולים להתנהג באופן רע לאחרים, מנגנון הציות קיים בכולנו. [סוגים של רוע] - רוע מתוך שנאה אישית או קבוצתית. - רוע מתוך דה הומניזציה- האחר הוא לא בן אדם, מה שמקל על רוע כלפיו. - רוע מתוך ציות לסמכות. [התנהגות עזרה ספונטאנית בקרב ילדים] בניסויים של Tomasello בהם הנסיינים מתקשים בפעולה כלשהי כמו- הפלת אטבי כביסה, פתיחה של דלת ארון וכו\'- כבר מגיל שנה וחצי ילדים נטו לעזור להם באופן ספונטני. כלומר ניתן לומר כי הדבר טבוע בבני אדם מגיל צעיר. יתכן שהילדים מעוניינים לרצות את כוונת המבוגר ולאו דווקא מתוך אמפתיה. באופן כללי קשה לומר מה הן הסיבות לכך שילדים נותנים עזרה ספונטאנית מגיל צעיר. [ניסוי הבודק הבנה מוסרית אצל ילדים] בניסוי של היילי המלין-מציגים לילדים בגילאים 6-10 חודשים צורת עיגול המנסה לעלות למעלה ומתקשה, מגיע משולש שעוזר לה לעלות. לאחר מכן מופיע ריבוע שדוחף את העיגול למטה ומונע ממנה מלהצליח לעלות. לאחר מכן התינוקות היו צריכים לבחור בין 2 הצורות- העוזרת או הלא עוזרת. הם בחרו בצורה העוזרת מבין השתיים. בניסוי המשך מבצעים ניסוי דומה רק עם בובות, והתוצאה היא זהה- התינוקות בוחרים בבובה שעוזרת ומתרחקים מהבובה שהפריעה. [התנהגויות מוסריות בקרב מבוגרים] משחק הדיקטטור- משחק כלכלי. נבדקים צריכים לתת חלק מהכסף שקיבלו לאדם אחר. 70% מהאנשים נותנים כ- 30% מהסכום לאנשים שהם לא מכירים. גם אי קבלה של חלוקות מסוימות במשחק האולטימטום מעידה על נורמה מסוימת. אבל יש יותר סיכוי להשפעה של חינוך ורציה חברתית. [הסנטימנט המוסרי (האצ\'יסון])- כולנו נולדים עם חוש מוסרי המכוון אותנו וגורם לנו להתנהג באופן חברתי. יש הטוענים כי אדם סמית\' (שפיתח את הקפיטליזם והשוק החופשי) הסתמך על כך שאנשים לא ינצלו את כוחם לרעה, מתוך מחשבה שאם כל אחד ידאג לאינטרס שלו כולם יצאו מורווחים ואין סיבה שמשהו ישתמש בכוחו לרעה. [מודלים להסבר אלטרואיזם] - מודלים של עלות-תועלת ושל הפחתת הלחץ. - מודל האמפתיה האלטרואיסטית- הצפייה באדם סובל או צריך עזרה תעורר אצל אנשים תחושת חמלה והשתתפות בצער- עוררות אמפטית. מטרת העזרה היא להקל על האדם האחר. - השערת השמחה האמפטית- אנשים אמפתיים עוזרים לזולת כדי לחלוק עמם את התחושה הנעימה שירגישו בעקבות השיפור שיחול במצבם, כלומר, ממניעים אנוכיים. המחקרים מראים שגם אנשים נורמליים וטובים, תחת סיטואציות מסוימות יכולים לעשות מעשים לא טובים ולשתף פעולה עם רוע (לא בהכרח רוע קיצוני). בעקבות ניסוי הכלא שערך, זימברדו ניסח את [אפקט לוציפר]- לפיו כולנו מגלים נטייה פרו-חברתית אך ישנם מצבים בהם ציות לסמכות ומצבים קיצוניים יכולים להפוך אותנו למזיקים והרסניים, מצבים של עימות ושל סכסוך מגדילים את הסיכוי לכך. למשל בפרשת העינויים בכלא בעיראק- חיילים אמריקאים התעללו באסירים, ההתעללות תועדה והופצה. החיילים עמדו למשפט וזימברדו התגייס מטעם ההגנה. הוא טען כי התנאים בהם החיילים היו מצויים הובילו אותם למעשים הללו (יש לציין כי לא בטוח שזה היה קורה לכולם, ההגעה הזו לכדי התעללות). התיאוריה היא סיטואציונית, שכן במצבים מסוימים כנראה שכולנו נתנהג באותו אופן. פעמים רבות המטרה היא למנוע את מנגנון הציות, כי אנחנו יודעים למה כוח יכול לגרום. כך אפשר למנוע מראש את מנגנון הסמכות היכול להשפיע על בני אדם באופן מסוים- למשל בכתות ואף בבחירה של מדינות מסוימות להגביל כהונת נשיאים וראשי ממשלה. **הפסיכולוגיה של המלחמה** הקונפליקט הריאליסטי -אל מול תיאוריית הזהות החברתית. [הקונפליקט הריאליסטי] הוא לרוב על משאבים, למשל על שטח. [תיאוריות של זהות חברתית]- האומרות שיש להסתכל על קונפליקטים מההיבט הפסיכולוגי. ההזדהות הקבוצתית נותנת לנו המון, פטריוטיזם נותן ערך עצמי ומהווה חלק מהותי מההשתייכות לקבוצות. [שתי הגישות גוזרות פתרונות אחרים לקונפליקטים-] [הקונפליקט הריאליסטי-] יגיד שאפשר לבצע את החלוקה הטובה ביותר כדי שכל צד היה מרוצה. [המרכיב הזהותי]- לפתור את הקונפליקטים בצורה זהותית, הערכה עצמית ותחושת השליטה. שכן מי שנפגע בקונפליקט כזה הוא לרוב לא רק חפץ להחזיר את המשאבים והשטח, אלא גם את הערך שלו ושל קבוצתו, וכן את השליטה. חלק גדול מגישות הפיוס מתייחסות לגישה שצריך להתייחס למרכיבים הפסיכולוגים. ישנן קבוצות שהמאבק הוא חלק מהזהות שלהן, לכן אם נבטל את המאבק- נשלול חלק מרכזי בזהות שלהם, לכן בפתרון קונפליקטים צריך לאתר את הקבוצות שהמאבק מהווה רכיב משמעותי אצלן ולתת להן תפקיד אחר כדי לא לפגוע בזהותן. לפעמים סכסוכים מתחילים בגלל משאבים ולאחר מכן גם המרכיב הזהותי מקבל משמעות ואף יכול להכריע, לכן לא ניתן להתכחש לרכיב הזהותי שהוא כ\"כ משמעותי אצל אנשים. לעתים נסיונות למשא ומתן בין שני צדדים לא מביא לידי ביטוי את המרכיב הזהותי הנמצא מתחת לפני השטח. [ערך הנאמנות] לפי תיאורית היסודות המוסריים ישנם ערכים שבולטים יותר אצל שמרנים וכאלה הבולטים יותר אצל ליברלים וכאלה גם וגם. **נאמנות** כערך בפני עצמו מזוהה יותר עם שמרנים. ניתן להסתכל על המלחמה כגורם שהביא את ערך הנאמנות לידי ביטוי אצל עוד קבוצות, שכן כעת ישנו ערך כעת בתמיכה בקבוצה (במדינה ובפעולותיה). ערך הנאמנות שרד כי הוא שמר על קהילות. היום אנחנו פחות קהילתיים, אז כביכול הערך הזה חשוב לנו פחות. אבל עימות (כמו תקופת המלחמה) מחזק את הערך הזה, שכן בעת צרה ישנה התגייסות למען הקהילה. בנוגע לערכים שבין אדם לחברו, אנחנו נוטים לשפוט גם אנשים מהקבוצה שלנו וגם מקבוצות אחרות. אבל בנוגע לערכים שמרניים יותר, יש לנו הקפדה על שמירת ערכים בתוך הקבוצה שלנו לעומת קבוצות החוץ. לדוגמה- כשרות (טהרה), אם נראה אדם מדת אחרת עובר על חוקי הכשרות של דתו, זה יפריע לנו פחות מאשר אם יהודי יעבור על חוקי כשרות של היהדות. [אפקטים של יחס לקבוצות החוץ] ההסתכלות שלנו על קבוצות חוץ היא לרוב כמקשה אחת. בעת עימות אפקט ההומוגניות של קבוצת חוץ מתגבר, מה שמקשה עלינו לראות ניואנסים ולפתור קונפליקטים שכן לא נוכל לראות את הצורך של הקבוצה השנייה. [דה הומניזציה] דה הומניזציה קלאסית (\"הם מתנהגים כמו חיות\") קורית פחות, **דה-אינדיבידואציה ודה-פרסונליזציה** רווחות יותר- לפיהן \"כולם אותו דבר\", מה שיוצר הומוגניות המקלה עלינו לפגוע בקבוצה שהיא \"נטולת פרסונה\", כולם בעצם די מקשה אחת. [סוגים של מוסר והכלתם על רחוקים וקרובים] דילמת הקרונית נתפסת כדילמה מאוד לא מציאותית. המלחמה הפכה את הדילמות למאוד מציאותיות (למשל האם לטובת שחרור החטופים יש לשחרר אנשים פעילי טרור שיפגעו בעוד אנשים כשישוחררו). בדילמות מסוג זה ההפעלה הרגשית היא המשפיעה עלינו. ככל שדילמה היא יותר תיאורטית נקבל החלטות יותר תוצאתניות. ככל שדילמה מפעילה אותנו יותר רגשית- נקבל החלטות היותר קשורות לסבל של היחיד. ניסויים הראו שאנחנו אוהבים פחות אנשים שהחליטו לדחוף את האדם למסילה כדי להציל קבוצת אנשים על מסילת רכבת. נמצא שיש משתנה מאוד חזק והוא **הזמן** שלקח לאנשים לקבל החלטה. ככל שלקח להם יותר זמן- נשנא פחות את האדם מקבל ההחלטה התוצאתנית. כלומר הוא לוקח את הזמן באמת להחליט מה לעשות ומראה שאכפת לו מסבלו של האדם. [הטיות בתפיסת מצב] לפעמים ההפעלה הריגשית שהמוסר גורם לנו לא עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו, ולכן לעתים נצטרך למצוא דרכים להצדיק זאת. היגיון מונחה מוטיבציה - Motivated reasoningהאופן בו אנחנו מצדיקים את הצד שלנו. גם אם עשינו משהו מתוך אינטרס, זה ייצר אצלנו דיסוננס מוסרי ונפתור אותו (ונסדר את ההיגיון באופן שמתאים לנו) באמצעות היגיון מונחה מוטיבציה. כמו-\"אני צריכה לדאוג קודם למשפחה שלי\". הטיית האישוש - Confirmation bias בין ההטיות המשפיעות ביותר על חיינו כיום. למשל- הייתה תיאוריה כי החמאס מורתע, וכל ידיעה אחרת שהייתה מנוגדת לכך לא זכתה להתייחסות. כלומר הצורך בעקביות הוא כ\"כ חזק שהוא מונע מאיתנו לשנות תיאוריות ודעות. חלק גדול מאיך שאנחנו (מדינת ישראל) נתפסים בעולם נובע מהטיית האישוש, אנחנו והם לא רואים את אותה המציאות והרשתות החברתיות מגבירות את ההטעיה הזו. ביטחון היתר Overconfidence effect Hindsight- רק **בדיעבד** אנחנו אוספים את הנתונים התומכים בתיאוריה ואומרים שיכלנו לחזות אותה יש לנו את הנטייה לשכוח את הסטטיסטיקה (למשל עם המלחמה- \"יכולנו לחזות את ה-7.10\"(. [מנגנוני הצדקה- בנדורה] במלחמה ישנם מנגנונים המצדיקים את הדברים שאנחנו עושים- - דה-הומניזציה של הקורבן -(Dehumanization) הם לא בני אדם, לכן זה מגיע להם. - השוואה מוסרית (Advantageous Comparison)- אמנם עשיתי משהו לא טוב, אבל הצד השני עשה משהו גרוע יותר ולכן בהשוואה אני יוצאת טובה יותר. - שינוי התפיסה של המעשה עצמו (Moral Justification)- כשצבאות הורגים חפים מפשע כחלק מפעולה מוצדקת, גם את החפים מפשע הם כוללים כאשמים \\ מחבלים. - הטלת אחריות (Displacement of Responsibility) -- למעלה. - פיזור אחריות (Diffusion of Responsibility) -- פיזור אחריות. פעילות במסגרת המון אנשים- האחריות מתפזרת- זו כל היחידה, כל הגוף. האחריות לא נופל רק על היחיד. וכן קשה יותר להאשים גורם דיפוזי מאשר אדם אחד. - האשמת הקורבן (Blaming the Victim)- הקורבן אכן נפגע אבל \"מגיע לו\" כי הוא אשם. מה שגורם לנו להצדיק מעשה שעשינו וכן לשמר את תפיסת העולם הצודק- לפיה אנשים לא נענשים סתם, לכן לקורבן כנראה הגיע. [אמפתיה מגויסת] הטיעון נגד האמפתיה של פול בלום- לעתים ישנו שימוש באמפתיה כדי לגייס אנשים לפגוע בצד השני. למשל במלחמה מול עיראק השנייה, נטען שלעיראק יש נשק כימי כשבפועל רצו להוריד את המשטר של סאדם חוסיין. אחד האמצעים באמצעותם שכנעה ארה\"ב את ההצדקה של המלחמה היה -- פרסומים של עודיי וקוסיי (בניו של סדאם חוסיין) שעשו פעולות מאוד לא מוסריות. האם זה מצדיק את המלחמה ואת מיליון ההרוגים? לא בהכרח. אבל הרבה יותר קל להניע אותנו באמצעות אמפתיה. בהכנה לקראת מלחמה, כמעט כל מדינה מגייסת תקשורתית הרבה סבל כדי להצדיק את המלחמה. [כיצד מדינות אחרות תופסות את העימות הישראלי פלסטיני?] התפיסה מושפעת מהטיות מוסריות, הטיית האישוש גורמת לאנשים לתפוס את המציאות בצורה מסוימת. למה המיקוד המוסרי הוא דווקא על ישראל? כשיש מדינות רבות שקורים בהם מקרים כאלה. - סטריאוטיפים אנטישמיים הקיימים אצל אנשים, המלחמה עבורם מהווה הצדקה לאנטישמיות ולשנאה. יש כאן מעין הצדקת שנאה. - אפקט הכבשה השחורה- העולם המערבי רואה אותנו כדומה לו, לכן הוא מחמיר יותר עם ישראל מאשר עם עמים אחרים הנראים לו שונים יותר. עם הכבשה השחורה מחמירים יותר. - השיפוט המוסרי- אנחנו יותר נוטים לשפוט אירועים רחוקים מאיתנו באמצעות מוסר תוצאה (כללים תוצאתניים). לכן כשמציגים לאדם לא ישראלי את המצב בישראל וכן את ההרוגים- הוא ישפוט את זה בצורה תוצאתנית. שכן ישנם הרבה הרוגים בצד אחד, הצד השני אשם ועליו להפסיק. **התפתחות מוסרית** מחקרים התפתחותיים מראים שלילדים יש נטיות להתנהגות פרו-חברתית ספונטאנית כבר מגילאים צעירים מאוד (דוגמת הניסויים של טומאסלו). יכולות אמפתיות ו-Theory of mind- מתפתחות אצלנו כבר סביב גיל שנתיים. אלו חיוניות להתפתחות מוסרית. יתכן שיש לנו תשתית מוסרית- רגישות, אמפתיה, הזדהות, וסימפתיה שמאפשרת למוסר שלנו להתפתח. ייתכן שהתשתית המדוברת לא מתפתחת לצרכי מוסר, למשל אם תינוק שומע תינוק אחר בוכה כנראה שהוא יבכה גם כן, לא מבחינה מוסרית של הזדהות אלא יש כאן גם בטובתו, העזרה כנראה תינתן גם לו. על התשתית הזו יכולה להתפתח התנהגות מוסרית בקלות וכן תפיסה של מעשים לא מוסריים כלא טובים. [הגישה ההתנהגותית] - Behaviorism (Skinner)- כמעט כל רכישת התנהגות אפשר להסביר באמצעות התניה (קלאסית\\ אופרנטית). - הלמידה וההתפתחות גם בהקשר המוסרי, יכולות להיגזר ממערך של התניות חיוביות ושליליות. [התיאוריה החברתית קוגניטיבית- בנדורה] ישנם חוקים מוסריים שאנחנו אוחזים בהם גם אם אין לנו נימוק עבורם. את חלקם אנחנו נרכוש לא רק באמצעות הסברים אלא בצורה של התניה (גנבתי פעם- צעקו עליי- לגנוב זה רע). בחברות רבות ישנו אינטרס חינוך ל- Care. החינוך הזה נעשה באמצעות התניות והן מהוות מנגנון מסביר מאוד חזק אך יש לו מגבלות- ראשית לא נוכל באמצעות התנייה לגרום לאחר סבל לצורך העברת המסר, מפאת הרגישות. שנית- אבולוציה של ממים- חברה המתחנכת להרג של חברי הקבוצה לא תשרוד והערכים לא יעברו הלאה. בנוסף למנגנוני ההתניה יש בנו גם מנגנונים של חיקוי הטבועים בנו מילדות. החיקוי מתבצע תחילה בהקשר של ההורים - ולאחר מכן של דמויות סמכות אחרות הוא מאפשר לאמץ דפוסי התנהגות- בין השאר התנהגות מוסרית. מה שמשפיע על החיקוי הוא חוזק הקשר בין הדמויות, והכוח הנתפס של הדמות שאנחנו מחקים (כריזמה למשל יכולה להיות סיבה לחיקוי). [התפתחות מוסרית עפ\"י פרויד] - המודל הסטרוקטורליסטי- המודל מחלק את הנפש למבנים המתפתחים בגילאים שונים ואלו מרכיבים את האישיות שלנו (איד, אגו וסופר אגו). **איד-** פועל עפ\"י עיקרון העונג, יצר טהור המעוניין להשביע את רצונו, נשאר בנו לאורך כל החיים. **האגו-** הפועל עפ\"י עיקרון המציאות. מהווה את ההבנה שלא ניתן תמיד לספק את היצר שלנו ולעתים עדיף שכך. **הסופר אגו** -מהווה את ההפנמה של דפוסים חברתיים \\ הוריים ההופכים לחלק מהאישיות. והאני האידאלי כמקורות המוסר. - פרויד מייחס לסופר אגו משמעות רבה בהתפתחות מוסר- אשמה וחרדה מוסרית. - תהליך למידה מוסרית קורה לעתים כתוצאה מהכרה באינטרסים שלי. למשל היצר (איד) רוצה לגנוב, האגו יאמר שהגניבה הזו לא טובה לעצמי שלי, משהו יראה את הגניבה ויגרום לי להרגיש רע. הסופר אגו יתחשב כבר בכללים וקודים חברתיים מוסריים. **קיימים קונפליקטים פנימיים בין - איד, אגו וסופר אגו.** [התפתחות מוסרית עפ\"י פיאז\'ה] מחקריו מבוססים על תצפיות בהתנהגות ובמשחקים בקרב ילדים. טענתו המרכזית הייתה שהתפתחות מוסרית של ילדים מתחילה כ- מוסר הוא סט כללים שניתנים לילד , כלומר מסמכות חיצונית. ורק בהמשך המוסר הופך לאוטונומי ומבוסס על ערכים פנימיים. בשלב זה ישנו שיפוט של אחרים ע\"ס תוצר המעשים שלהם. בהמשך ההתפתחות האוטונומית מתבצעת הפנמה של כללי המוסר מחיצוני לפנימי. [ההתפתחות המוסרית לפי פיאז\'ה] השלב הטרונומי - המוסר נובע מסמכות חיצונית. - בשלב זה ישנו ייחוס משקל עיקרי לתוצאה בשיפוט מוסרי. השלב האוטונומי - המוסר מופנם ונובע מסמכות פנימית. - ייחוס משקל עיקרי לכוונה. [המודל הקוגניטיבי של קולברג ] השלב הפרה קונבנציונאלי- היענות למוסריות לפי אינטרסים פרטיים, אני לא אגנוב כדי שלא יכעסו עליי. - ציות ועונש- מעשים נשפטים כטובים או רעים בהתאם לתוצאה שלהם. הילד מונע מהפחד מעונש והרצון בתגמול טוב. - כוונה אינסטרומנטלית- התאמה של הילד לכוונות של אחרים, יכולה להיווצר התנהגות שמקורה בריצוי ההורים. השלב הקונבנציונאלי- הבנה של טוב ורע. - אוריינטציה של ילד טוב- אני לא רוצה שיכעסו עליי ושיחשבו שאני ילדה טובה, לכן אני אתנהג בצורה טובה, ישנה הבנה למשל שלגנוב זה לא טוב. - סדר חברתי- הבנה שהכללים הם חשובים שכן הם מאפשרים לחברה להתקיים. הרצון להיות \"ילד טוב\" לא רק עפ\"י כללים פנימיים אלא גם חיצוניים חברתיים. השלב הפוסט קונבנציונאלי- הבנה של כללי מוסר ומורכבותם (לא כולם מגיעים לשלב זה). - אוריינטציה של אמנה חברתית- הבנה שחוקים הם ניתנים לשינוי, הם חוזה חברתי ויתכן שאינם נכונים לכן ניתן לעבור עליהם לטובת חיי אדם למשל. - אוריינטציה של מוסר אוניברסלי- אנשים המקדישים את חייהם למען המוסר. [לסיכום, התיאוריה של קולברג] - הכל תלוי בהיגיון. - ילדים רוכשים סכמות חשיבתיות מההתמודדות עם המציאות, ומהסביבה. - הסכמות הללו מתפתחות אחת מתוך השניה ולא ניתן \"לדלג\" על שלבים. - יש כיוון ערכי בין הסכמות. - הסכמות הללו נכונות לכל תרבות. [Social domain theory- Turiel] לפי התיאוריה, בתפיסה ישנה התייחסות למוסר השונה מההתייחסות לנורמה חברתית. כלומר מוסר ונורמה חברתית מהווים דומיינים \\ תחומים שונים. למשל הדומיין האישי **קונבנציונלי**- אם אלבש מכופתרת לריאיון- אני אתקבל. או דומיין חברתי **קונבנציונלי**- לא מתאים ללכת עם פיג\'מה לעבודה. התחום **המוסרי** של הטוב והרע הוא אחר לגמרי, הטענה היא שהוא נתפס אצלנו כבר כילדים כתחום אחר לגמרי מהתחום החברתי- למשל אסור לצחוק על ילד אחר. בניסוי- נבדק בקרב ילדים האם ישנו הבדל בתפיסה של מוסכמה חברתית ושל כלל מוסרי. הוא העביר סדרת שאלונים לילדים ושאל אותם כמה חמור מעשה מסוים שנעשה. למשל- ילד בא לבית ספר ללא מדי בית ספר \\ ילד שהרביץ לילד אחר. אח\"כ אמר, אם ישנו גן אחר שהדברים האלה מקובלים, האם הם בסדר? הוא ראה שישנם דברים שהופכים לבסדר כמו לבוא ללא מדים, איפה שזה מקובל זה בסדר. אבל להרביץ אסור גם כאן וגם שם. - הבנה של מוסר נובעת מהבנה של הייחוד של מוסר לעומת מוסכמה חברתית. - מוסר הוא אוניברסלי ואינו תלוי קונטקסט. - מוסר לא ניתן להצדקה בעזרת טיעון כמו \"זה מה שנהוג בחברה הזו\". - לכן יש הבדל ברמה העקרונית בין פעולה למטרה אישית, פעולה מתוך מוסכמה חברתית, ופעולה מוסרית. - מחקרים מראים כי ילדים ממגוון תרבויות וממגוון סביבות יודעים להבדיל בין מוסכמה חברתית לעיקרון מוסרי למשל - ילדים בגיל 3 + יודעים שלבוא לגן בפיג\'מה זה בעייתי, אבל מסכימים שבגן שבו זה מותר, אין עם זה שום בעיה. לעומת זאת ילדים יודעים שלא טוב להכות ילד אחר גם בגן שבו זה נהוג. **כבר בגילאים אלו, אם כן, יש הבנה של קיומו של תחום נפרד - התחום המוסרי.** [חינוך מוסרי] לפי המודל של קולברג, השלב הראשוני מבוסס בעיקר על עונש (מודל ביהביוריסטים והתניות). לטענתו בשלבי החיים הראשונים לשכנוע בעזרת היגיון יש פחות אפקטיביות כשהוא לא חלק ממערך ההתניות שלנו. רק בגיל מאוחר יותר להיגיון יש יותר מקום, במקביל להתניות ודרכי למידה בסיסיות, כלומר ההיגיון מצטרף לקיים (להתניות) עם הגיל. וכן הטענה של קולברג היא שרוב האנשים נשארים בשלב הקונבנציונלי. יש האומרים שחשוב לחנך את הילדים במה מותר ומה אסור גם אם אין היגיון בתור התחלה שכן הוא מהווה היגיון מסדר, בסיס להיגיון שיבוא לאחר מכן. [רכישת תכונות מוסריות] ישנו דגש על חינוך למידות טובות- אומץ, הקרבה, רצון מוסרי, Act utilitarianism & Rule utilitarianism -- מידות טובות. אלו יבואו לידי ביטוי לאחר שישנה השקעה בחינוך. כאמור, ישנן דרכים שונות לרכישת מוסר- התנייה, חיקוי וכו\'. **זהות מוסרית** זהות מוסרית היא מרכיב חשוב בזהות האישית שלנו. אנחנו תופסים את עצמנו כבעלי זהויות רבות (דתי, חילוני, ימני שמאלני). התפיסה שלנו לגבי עצמנו , מי אנחנו? מה חשוב לנו? הזהות האישית שלנו גורמת לנו לתפוס את עצמנו בצורה מסוימת וגם להביא את התפיסה הזו לידי ביטוי. הזהות שלנו כוללת מגוון זהויות, חלקן אישיות וחלקן קבוצתיות: הזהות הלאומית, הזהות הדתית, הזהות המקצועית, הזהות הפוליטית ועוד. כחלק מכלל הזהויות הללו - הזהות האישית שלנו כוללת גם את **הזהות המוסרית**. [למה צריך זהות אישית? לפי אריקסון] - הכרת היכולות, הרצונות, הרגשות, היכולות הפיזיות, והחולשות של העצמי - מסייעות לאדם להכיר את עצמו ולדעת מה הוא יכול לממש במציאות. - הצורך בתפיסת עצמי יציבה - וביטחון בעקביות האני. - זהות אישית לנו כיוון ברור לגבי הדרך שבה נבחר - אם אני X כנראה שאני צריך לעשות. Y - מחקרים מראים שאנשים נוטים לבצע פעולות המאשרות את זהותם (Hardy & Carlo, 2005). [זהות אישית והחברה שסביבנו] - הזהות האישית שלנו **מושפעת** גם מהלמידה שלנו על עצמנו וגם מאיך