מבוא קוריאה כל השיעורים למבחן.docx

**[מודרניזציה פתאומית: מממלכה נזירית לקולוניה של יפן 1875-1910:]** קוריאה כחרב של סין אל יפן -- תמיד תקועה בין סין/רוסיה ליפן. בתקופת המודרניזציה כל מה שקשור ביפן עובר בקוריאה גם אם בעל כורחה, והפכה במהלך ההיסטוריה למדינה שהיא לפעמים קורבן של הנסיבות. **[שורשי הפירוד:]** דבר משמעותי שקרה במאה השנים...

**[מודרניזציה פתאומית: מממלכה נזירית לקולוניה של יפן 1875-1910:]** קוריאה כחרב של סין אל יפן -- תמיד תקועה בין סין/רוסיה ליפן. בתקופת המודרניזציה כל מה שקשור ביפן עובר בקוריאה גם אם בעל כורחה, והפכה במהלך ההיסטוריה למדינה שהיא לפעמים קורבן של הנסיבות. **[שורשי הפירוד:]** דבר משמעותי שקרה במאה השנים האחרונות הוא הפיצול בין צפון לדרום קוריאה, יש כאלו שמדמים את זה לסכסוך במזרח התיכון, אך יחד עם זאת מדובר בסכסוך שונה, הקוריאנים הם קבוצה אחת שהתפצלה. האירוע הדרמטי שהוא גם \"מודרניזציה דרמטית\" היא שהיפנים התערבו לפני שהפיצול נוצר. היעדר המערביות בין הצפון לדרום הביא לשינוי בתרבות, בשפה ואפילו במאפיינים החזותיים-פיזיים לאור הרעב הגדול בצפון קוריאה. **[קוריאה -- גיאוגרפיה בסיסית:]** - **[הררית:]** היה קושי לשים לה גבולות. - **[גשומה:]** כ500 מ\"מ גשם ביום. - **[מוקפת ים.]** - **חסרת משאבי טבע.** יש משהו מיוחד וקיצוני בטופוגרפיה ובמזג האוויר בקוריאה, כך שזנחו אותה לאורך ההיסטוריה. הקוריאנים נעו על סוסים ואפריונים זאת כי לא היו עגלות ואפשרות לדרכים. הם הקפידו להתחתן בין אזורים ולא בתוך הכפר, אך פרט לזה לא היו מלחמות גדולות או מסחר משמעותי כמעט 1000 שנים לפני המודרניזציה. **[גלגוליה של מדינת קוריאה (קוריאה הטרום מודרנית):]** **[בעת העתיקה -- מדינה אחת, אך הגבולות השתנו בתקופות השונות:]** לפני שעוד היה כתב לקוריאנים הייתה להם תרבות -- עד היום ניתן לראות אבנים שנבנו על אבנים, כשיש בקוריאה את הריכוז הגבוה ביותר -- עד היום לא יודעים למה זה שימש, אולי כקברים, אולי לקורבן. בקוריאה מתעסקים הרבה בעבר, יש כאלו שאומרים שזו אפילו אובססיביות, עד היום יש דרמות טלוויזיה רבות שנוגעות בעבר. **[חשיבות הדיון לגבי העת העתיקה:]** - **[בצפון:]** הישענות על הרעיון שממלכת קוגוריו הייתה לוחמת חזקה (כמו צפון קוריאה של היום בדימוי שלה). מאמינים כי בצפון קוריאה הם צאצאים של ממלכה זו, הם מאמינים כי הם לוחמים, רואה את עצמה כממשיכת דרכה, עד היום קים ג\'ואנג און עושה מונטאז\'ים לתמונות וציורים מהתקופה כשהוא רכוב על סוס. - **[בדרום:]** הישענות על הרעיון שממלכת שילה הייתה עשירה וידועה בעולם כמתקדמת (כמו דרום קוריאה של היום בדימוי שלה). מאמינים כי הם מהחלק היותר עשיר תרבותי, ומתקדם (לא כל כך לוחמים). מחשיבים עצמם כצאצאים של ממלכה זו. בקוריאה ישנם 6 שמות משפחה מרכזיים והם שמות אצולה של שושלת שילה (קים, פארק, לי ועוד). בהתייחסויות רבות נראה שהם מתחברים לעבר. - **[בשתי המדינות:]** קוריאה הייתה ממלכה עצמאית במשך אלפי שנים. **[תקופת שלושת הממלכות 100 לפנה\"ס -- 668 לספירה:]** לא היה גבול מדויק לקוריאה באותה תקופה. ישנו ויכוח בין יפן, סין וקוריאה על גבולות הממלכות, כשכל אחת זוקפת לזכותה דברים שמתאימים לתפישתה. בתקופות האלו היה עושר תרבותי, סוחרים ערבים שנסעו בדרך המשי והגיעו לשילה תיארו שראו המון פסלי זהב, פסלים של בודהות שנחשבים מורשת עולמית. בקוריאה יש מוקד בודהיסטי חזק. **[ממלכת שילה המאוחדת (668-918):]** הסינים פחדו מגוגריו ונלחמו בהם תוך שהם עוזרים לשילה שכבשה גם את בקג\'ה. בשילה יש אוצרות מרשימים, היו כתרים מזהב עם אבנים יקרות, מוצאים ארמונות נטושים וקברים רבים. יש עדויות לכך שאנשי שילה ידעו להתעסק עם אומניות של המזרח התיכון (כנראה עשו הרבה מסחר) היו להם המון חפצים שלא היו ביפן, סין וכו, מכך ניתן להניח שהם עשו לא מעט מסחר. התיעוד קיים בחפצים ופחות בכתבים שכן הכתב רק התחיל בתקופה הזו. **[ממלכת קוריו 918-1392:]** לא היו מלחמות, לא כבשו את שילה אלא היו אנשים שעלו כשושלת לאחר ששושלת שילה נכחדה כשהתחתנו בתוך המשפחה ושם שושלת קוריו צמחה. במשך 1000 שנה לא הייתה מלחמה בתוך קוריאה. מלחמות אמנם הן רעות ומביאות הרס רב אך מצד שני הן מהוות מפתח בהיבט הטכנולוגי. הם עסקו בכתיבה (אחת הספריות הגדולות של הבודהיזם נמצאת בקוריאה), ניתן לראות חריטות על קלפים וספריות עד היום מהמאה ה-11. הייתה נטייה באסיה להגיד שקוריאה הייתה מדינה שלא היו בה כל כך התפתחויות, אם נקרא טקסטים יפנים וסינים לא נראה את אותם הדברים -- הסינים לא רצו להגיע כל כך לקוריאה. במהלך קוריו המונגולים נכנסו לקוריאה אבל לא נלחמו בהם אלא התחתנו עם משפחת המלוכה והשתלבו בקוריאה. מכאן אנחנו רואים היסטוריות מאוד מנוגדות, בטקסטים הסיניים והיפנים נראה נרטיבים שאומרים כי קוריאה הייתה בשלטון סיני ולא כללה את העושר שרואים בסיפורים הקוריאניים. אך אנחנו נראה שבנרטיב הקוריאני יש חפצים שאי אפשר להכחיש, הם הקימו ספריות שלמות בחריטת גלופות שיועדו לקוריאנים כך שהם ידעו קרוא וכתוב. מה שיפה בהיסטוריה הקוריאנית זה שהיא מספרת את ההיסטוריה שלה דרך חפצים עתיקים. קוריאנים ידעו לקרוא את הכתב הסיני (מכאן ניתן להבין למה הקוריאנים כועסים על כך שאומרים שלא היה להם כלום לפני שהיפנים נכנסו). **[ממלכת צ\'וסון 1392-1910:]** לא היו מלחמות בעלייתה. הקוריאנים טוענים שאין מדינה בעולם שיש בה מלוכה כל כך רציפה ללא מרידות ללא החלפות שלטון וללא החלפת שושלת. לא הייתה אווירה לוחמנית בקוריאה, גם המשפחות המתחרות שבמדינות אחרות עשו הפיכות שלטוניות -- לא קרה בקוריאה. הם היו עסוקים בדברים אחרים כגון בתרבות, פילוסופיה ושירה במקום בהשקעה בטכנולוגיה של מלחמה. **[המלך סג\'ונג:]** היה יוצא דופן הוא מבין שהסימניות הסיניות קשות ללמידה ומעט מאוד אנשים יודעים לקרוא אותן, (מלכות בשילה כתבו בסינית) בקוריאה לא היה פתח להתקדם במעמד. המלך היה מהפכן (צפון קוריאה מאוד אוהבת אותו, מבחינתם הוא היה הקומוניסט הראשון) הוא טען שהכתב הסיני מנע מאנשים להתקדם. הוא המציא את הכתב הקוריאני. בקוריאנית פונטית (כתב צלילי) הכתב הקוריאני הומצא **ב1400** לספירה. הם לא וויתרו על הכתב הסיני, בהדרגה החל הכתב הקוריאני להיכנס לקוריאה. סוחרים, נשים ואנשים ממעמד נמוך יכלו בקלות ללמוד את הכתב הקוריאני שהיה קל להבנה. זה גרם להרחבה של מעגלים תרבותיים. זה קרה לפני המודרניזציה -- לא היה צורך בזרים שילמדו את הקוריאנים לקרוא, לכתוב וכו\'. רוב האצולה כותבים בסימניות ורוב העם הפשוט כותבים בהאנגול. בצפון קוריאה וויתרו על הסימניות לגמרי לאחר שהתחילה המלחמה (בסוף שנות ה40) בדרום קוריאה המשיכו לערבב סימניות עם הכתב הפונטי עם סוף שנות ה40. **[מודרניזציה דחוסה וטראומטית:]** - **[קוריאה -- הממלכה הנזירית במאה ה19.]** - **[קיפאון כלכלי.]** - **[שמרה על קשר רק עם סין]** - **[פרשות שחיתות ומאבקים פנימיים]** - **[מעצמות העולם התקשו ליצור קשרי דיפלומטיה ]** לזרים היה אסור להיכנס לקוריאה ולהתערבב איתם, לא רצו שום קשר למערב גם לא מסחר. קוריאה עברה מודרניזציה דרך המדינות האחרות באסיה, היה קיפאון כלכלי ולא הייתה תהפתחות גדולה, היו חוקים מאוד ברורים לגבי מעמדות ומה מותר לכל אדם שבא ממעמד מסוים, למלך קוריאה תמיד יהיה ארמון עם פחות חדרים מקיסר סין (לא רצו לעצבן את הסינים) כשהמערב התחיל להיכנס הם ראו זאת בצורה שלילית, הם לא רצו ללמוד ולהשתנות. הקוריאנים קידשו מוטיב של צניעות וחיים פשוטים, ללא מוטיבציה להתקדמות. המערב ראה את קוריאה כמדינה \"תקועה\" שלא רוצה להשתנות. מעצמות העולם התקשו לייצר עמם קשרי דיפלומטיה וראו בה כמדינה סטטית, בה לא עושים מהפכות/מרידות (איכרים וסוחרים למשל) יש הבחנה מעמדית ברורה בקוריאה שאנשים קיבלו אותה גם בכפייה אלימה. הקשר של קוריאה עם סין היה קשר שנקרא \"מדינה כפופה לסין\" קוריאה עושה מה שהסינים אומרים לה. קוריאה הבטיחו תמיכה לצבאות סין בצפון. למשל אם הייתה מלחמה בצפון סין הקוריאנים נתנו אוכל ואספקה לסינים. יפן לא עניינה את קוריאה -- הייתה עויינות ב**1592** היפנים ניסו לכבוש את קוריאה והצליחו למשך 5 שנים לאחר שהם נסוגו **ב1597** הקוריאנים לא רצו קשר עם היפנים הם ראו אותם כברברים שפגעו בהם והלכו. הקוריאנים לא נלחמו, לא הפגינו בעושר ובזהב אך בתוך קוריאה הם לא היו כאלה שוחרי שלום אבל היו הרבה מאבקים פנימיים (פוליטיקה), היו המון תככים פנימיים. לאחר שמעצמות העולם הגיעו קוריאה לא הצליחו לשתף פעולה עם המעצמות. המלך אמר משהו אחד ואבא שלו (שהיה האוצר שלו) אומר משהו אחר לגמרי. אי אפשר היה לעשות דיפלומטיה מהסוג המערבי. אנשים אמרו דברים סותרים למעצמות ונכנסו כל מיני הסכמים שלא מומשו. **[קוריאה: ננס בשולי אימפריות:]** **[ואז נכנסת יפן:]** במוקד המתח בין יפן רוסיה וסין, תפיסה עצמאית של מדינות מאוימות קטנות חסרות אוצרות טבע והיחלשות הצבא. הספרדים והפורטוגלים לא הצליחו להביא מיסיונרים לקוריאה (הרגו כל מי שירד לחוף). היו דברים מערביים שהקוריאנים כן אהבו (לדוג\' בתי ספר מערביים, לפני הכיבוש היפני היו בתי ספר לבנות כבר בשנת 1900). הקוריאנים קידמו יותר רעיונות של השכלה מאשר רעיונות הקשורים לכסף. לקוריאה אין משאבי טבע (לדוג\' אין פחם וכו) כשמתסכלים בהשוואה למדינות אסיה, לקוריאה אין את הכוח הצבאי הזה כי היא לא הייתה צריכה בעצם צבא. קוריאה הייתה מדינה שסמכה על העם שלא ייפרד. כאשר היפנים הגיעו וגם לא היה לקוריאנים מה להציע (היה רק מסחר), בקוריאה היו אנשים שלא היו להם מיזם זורמים, משקפות, צמרת ואמצעים אחרים לכן היה אפשר למכור להם. יש כאלו שאומרים שקוריאה היא מדינה בתסביך נחיתות, מדינה שלא יודעת להילחם ואין לה מה להציע פרט למסחר. בקוריאה יש אנשים שאין להם מים זורמים, משקפות, צמרת ואמצעים אחרים -- זאת אומרת שאפשר לסחור איתם ולמכור להם. **[חדירת יפן:]** - **[1875:]** יפן יזמה תקרית צבאית ומאשימה את קוריאה בתקיפה, זאת לפי הנרטיב הקוריאני. - **[דיפלומטיות \"ספינות התותחים]**\": כמו שארה\"ב איימה על יפן באותו אופן הם עשו לקוריאה והעמידו ספינות מול סיאול. - **[1876: הסכם קנגווה:]** פתיחת נמלי קוריאה למסחר בחתימה עם המלך על ההסכם. - קוריאה יצאה מחסות סינית טוטאלית למעמד עצמאי. היפנים היו מיואשים מאחר ולא מצאו עם מי לבצע מסחר וגם הגרמנים והבריטים מחוסר היכולת לבצע מסחר עם קוריאה. האמריקאים כבר היו ביפן/סין וקוריאה לא נראתה קריטית, היא הייתה \"ננס\" לעומת המדינות הגדולות שסבבו אותה. מתוך הייאוש של היפנים למסחר הם החליטו להתחיל מסחר עם קוריאה. המלך חתם על ההסכם עם יפן למסחר. בתוך ההסכם שהמלך חתם עליו \"קוריאה היא כבר לא חסות סינית\", היה משפט מיוחד שאומר שקוריאה יצאה מחסות טוטאלית למעמד עצמאי. את היפנים לא עניין כל כך אם קוריאה תהיה מדינה עצמאית מסין, זאת מאחר שקוריאה הייתה חלשה כלכלית וצבאית. היפנים פחדו מסין והיפנים רצו שקוריאה תיפרד מסין. אבל קוריאה שלא הבינה אימפריאליזם עדיין המשיכה את הקשר עם סין לעומת ההסכם. קוריאה סבלה מההסכמים האלו בתחילת המודרניזציה בגלל שהלא הייתה להם הבנה של אימפריאליזם. היפנים הרוויחו את כל המרכזים שהיו בקוריאה. הקוריאנים לא הצליחו להפוך את ההסכמים האלו. הקושי היה שהקוריאנים חתמו על ההסכמים עם יפן שבהם הם היו צריכים לעמוד (ללא תאריך יעד), כך שהיפנים הרוויחו את כל המכרזים לחשמל, מים ורכבות. כך היפנים שלטו כלכלית בקוריאה שלא יכלה לקבל הצעות ממדינות אחרות כגון הצרפתים והבריטים שהיו יותר כדאיות. באותה תקופה מדינות שלא הבינו מה זה חוזים נוצלו ע\"י מעצמות אחרות, ממש כמו סין שנתנה את הונג-קונג לבריטניה במשך 99 שנים. **[תגובה קוריאנית למצב:]** - **[תומכי יפן והמערב:]** בעד מודרניזציה ונצרות תומכים ברפורמות שיפן יזמה. - **[תומכי סין:]** שמרנים, בעד שימור המלוכה מתנגדים לרפורמות, רצו ללמוד ממה שקרה לסין שנאבקה במערב. בקוריאה לא היו מאוחדים, הם לא ידעו מה לעשות מחד היו בעד הנאורות והטכנולוגיה חלקם התנצרו (הרבה אצילים, והרבה אנשים מהמעמד הנמוך). היו כאלו שהקומוניזם נתן להם את הפוש למודרניזציה. תומכי סין לעומת זאת אמרו שהסינים צדקו בכך שלא שיתפו פעולה עם המערב. ואז החלה קואליציה בין הקוריאנים השמרנים לבין ה\"נאורים\". **[המלך קוג\'ונג:]** שם חוטי חשמל בשנת 1900 (הייתה תנועת רחוב במימון הממשלה לפני שהייתה ביפן) היו מעין חשמליות שנוסעות בעיר בקוריאה. הייתה אספקת מים היו מפעלים, היו מסילות רכבת. אבל היפנים לא היו מרוצים מכך שהקוריאנים עושים עם הסינים מאחורי הגב, יש מתיחויות בין יפן לסין כל הזמן, יפן רוצה את היבשת הסינית. **[מלחמת סין יפן 1894-5:]** - **[בין סין ליפן נחתם הסכם שהן לא מכניסות צבא לקוריאה מבלי להודיע זו לזו.]** - **[היו מרידות איכרים. המלך פנה לסינים בבקשת סיוע צבאי.]** - **[היפנים כעסו על הפרת ההסכם והכניסו את צבאם.]** - **[חלק משמעותי מהמלחמה התרחש על אדמת קוריאה.]** יפן רוצה להיכנס לקוריאה ולכבוש אותה, חסרים להם חומרי גלם שיש בסין כגון פחם וברזל שצריך למען המהפכה התעשייתית היפנית והסינים לא רצו למכור להם. ולכן, יפן מנסה לסחור עם סין דרך קוריאה. יפן רצתה את סין, אבל בזירה הבינלאומית אי אפשר סתם לתקוף מדינה ולסין יש כוח צבאי יותר גדול מיפן. היפנים צריכים סיבה דיפלומטית על מנת להתחיל מלחמה עם סין. העילה הייתה על כך שקוריאה תהיה ניטרלית ולא יכניסו לשם צבא. הסינים עדיין לא הבינו לגמרי דיפלומטיה בינלאומית כמו היפנים. בקוריאה החלו מרידות איכרים תוך כדי (אומרים שכנראה המערב דחק בהם לכך ובנוסף, יש שמאשימים את היפנים, את טרום הקומוניסטים או את הנוצרים) אך לא היה צבא, האיכרים בזזו והקוריאנים לא ידעו מה לעשות וביקשו ממלך סין לשלוח אליהם חיילים. המלך הסיני שלח חיילים אבל בכך הפר את ההסכם ואז יפן פותחת במלחמה. המלחמה הייתה בהיקף כה עצום שאפשר להניח שיפן רק חיכתה לקבל אור ירוק. חלק גדול מהמלחמה התרחש על אדמת קוריאה כאשר היפנים כובשים תוך כדי הלחימה גם חלקים בסין. הקוריאנים מסייעים לסין באספקת מזון -- הקוריאנים לא רצו לעזור ליפנים הם עזרו לסינים המלכה מין שהייתה פרו סינית הייתה הגורם המרכזי שטיווח בין סין לקוריאה והמלך גו\'אנג היה ניטרלי. הקוריאנים לקחו צד עם סין אך סין הפסידה ובגדול. **[דימוי המלחמה בתקשורת העולמית:]** המערב לא התערב במלחמה כי היא לא השפיעה עליו מאחר ובקוריאה הייתה די ניטרלית הסינים שילמו פיצויים כי הם התחילו את המלחמה. **[תוצאות מלחמת סין-יפן:]** הסינים שילמו פיצויים ליפנים כי הם התחילו את המלחמה בשליחת כוחות צבאיים לקוריאה, סין הביאה ליפן את טאיוון תוך תיווך המערב בהסכם זה. **[מלחמת רוסיה-יפן 1905:]** קוריאה הייתה תקועה במרכז, שוב. היפנים הכינו עצמם היטב למלחמה זו והמלך קוגו\'אנג ברח לקונסוליה הרוסית ושם הוא גר כי הוא פחד מהיפנים, שרצחו את המלכה מין שביצרה עויינות עם הרוסים. הרוסים חשבו שיהיה להם טוב להילחם ביפן ולשחרר את קוריאה ובנוסף, רוסיה חששה שאם יפן תכבוש את סין היא תתקרב אליהם. בסוף יפן ניהלה את קוריאה. לבסוף, יפן מנצחת במלחמה ורוסיה מפסידה ונכתב הסכם בו נחתם שקוריאה היא פרוטקטורט -- לא כובשים את קוריאה אלא מנהלים אותה. היפנים האשימו את הקוריאנים שהם ברברים שיוצרים מלחמות וצריך לחנך אותם. **[הפרוטקטורט:]** - **[1905:]** העולם הכיר ביפן כבעלת פרוטקטורט בקוריאה. - **[1907:]** המלך קוג\'ואנג שיגר שליחים לועידת השלום בהאג, הנציב היפני איטו הירובומי ציווה על קוג\'ונג להתפטר. - **[1910:]** שמו את הבן של המלך קוג\'ואנג שהיה נכה כמלך/קיסר קוריאה. **[תהליך סיפוח קוריאה:]** - **[1909:]** איטו הירובומי נרצח ע\"י מתנקש קוריאני בחארבין, איטו היה המושל הצבאי היפני שהלך לבקש מהרוסים לחתום על ההסכם שבו יפן סיפחה את קוריאה אליה. - **[1910:]** הורד מכיסאו המלך הקוריאני האחרון סונגג\'ונג. - ראש ממשלת קוריאה נאלץ לחתום על הסכם בו הקיסר הקוריאני מעביר את הריבונות לקיסר יפן, מבחינת היפנים זה לא כיבוש אלא סיפוח כי הקוריאנים לא עמדו בפרוטקטורט. בהבנה הקפיטליסטית הכיבוש היה כדי למנוע מלחמות, אך לקוריאנים לא הייתה הבנה והסכמה על הכללים. - **[מושל קוריאה 1910-1916]** TERAUCHI MASATAKE. - **[מבחינת העולם קוריאה הסכימה לאיחוד עם יפן:]** מלך קוריאה חתום על כך אך, ישנם חילוקי דעות היסטוריים אם הוא הוכרח לחתום (או מישהו מטעמו) או שזה נעשה בהסכמה. העולם הקוריאני לא היה מסחרי והם לא הבינו איך הוא עובד. היפנים הבינו זאת ולכן הם כלאו את העובדים הקוריאנים. **[מלחמות יפן והשלכותיהן על קוריאה:]** - **[תבוסת סין מול יפן ב1895 הגבירה את כוח יפן ]** - **[רצח המלכה מין]** - **[תבוסת רוסיה מול יפן ב1905 אישרה את סיפוח קוריאה ליפן]** - **[הסיפוח הרשמי חל ב1911 בהסכמת המעצמות, הקוריאנים קראו לזה כיבוש.]** **[התקופה הקולוניאלית המדיניות התרבותית של יפן:]** - **[המרה של הקוריאנים לתרבות יפן:]** תוך הישענות על תיאוריית \"המוצא המשותף\" הפסאודו מדעית (מערכת אמונות או טענות המתחזה למדעית אך חסרת ביסוס עובדתי, מתודולוגי או ניסויי תקף) שהיא נכונה גנטית באופן יחסי. - **[כפייה תרבותית:]** איסור הדרגתי של שימוש בקוריאנית בבית הספר ובדפוס החלפות השמות ליפנים פולחן שינטו שינוי חוק המשפחה. **[מודרניזציה פתאומית:]** מאבק אידאולוגי, מלחמה והפרדה: העת המודרנית בקוריאה מתחילה בשנת 1875. **[הגישה היפנית מיד לאחר הסיפוח: ]** - **[חוקים:]** להגבלת חופש הביטוי (כמו דיבור בקוריאנית). - **[אלימות רבה.]** - **[אכיפה:]** ע\"י משטרה צבאית (למשל, בשנת 1912 היו 50,000 מאסרים). - **[איסור על לקיחת שמות יפניים:]** בהמשך מכריחים את הקוריאנים לקחת שמות יפניים כאשר הם אינם רוצים בזה. - **[תכנים:]** אימפריאליסטים במערכת החינוך. - **[שפת ההוראה -- יפנית:]** יפן בונה את מערכת החינוך בקוריאה ומלמדת בקוריאה בשפה היפנית, זה בלט בעיקר כי לא הייתה לפני זה מערכת חינוך חובה/ממלכתית בקוריאה. עד אז זו הייתה נחלתם של האצילים. - **[הדומיננטיות היפנית:]** היפנים בנו את בית הממשל שלהם בקוריאה בתוך החצר המרכזית של ארמון המלך הקוריאני. בזאת הם חסמו את המראה של ארמון המלך מכל מקום אחר בעיר. רק בשנת 1995 הם העזו להכחיד את הארמון (אחרי שהשתמשו בו שנים ובסיום מלחמת קוריאה). שער הארמון קיים עד היום והרחבה שופצה מחדש. זה מראה לנו איך הדומיננטיות היפנית נשארה בקוריאה גם מאה שנים אחרי הכיבוש היפני. היפנים רצו להכפיף ולהשפיל את הקוריאנים, לגרום להם להרגיש חלופה למלוכה ולזהות אתנית. - **[בית הכלא סודמון:]** נבנה לכליאת אלפי עצירים קוריאנים. בקוריאה הייתה ענישת מלקות, על הדברים הקטנים ביותר למשל, דיבור בשפה הקוריאנית או אי תשלום של מיסים. החלופה למלקות הייתה חודשי מאסר או קנס גבוה שלא יכלו הקוריאנים להרשות לעצמם לשלם. טענת היפנים הייתה שזו היא \"הדרך הקוריאנית\". **[תנועת ה-1 במרץ 1919:]** עד היום ה-1.3 הוא יום חשוב בקוריאה, יום חופש בו החליטו על עצמאות. - **[הלווית הקיסר קוג\'ונג:]** נקבעה לשלישי במרץ על ידי היפנים והקוריאנים הסכימו, תוכננה תהלוכה לזכרו. - **[בראשון למרץ 33:]** משכילים הכריזו על רצונה של קוריאה לעצמאות. הם כתבו מגילת עצמאות שכוללת אילו ערכים ואיזו סוג מדינה הם רוצים להיות. מאות אלפי אנשים הגיעו לסיאול ללוויה באישור היפנים, אך בסתר הם הכריזו על רצונה של קוריאה לעצמאות ב-1 למרץ וקראו את מגילת העצמאות תוך שהם מפיצים את הגיליון. היפנים לא נערכו לשיטור רציני ברחובות ב-1 למרץ, הם חשבו שאחרי הלוויה יהיו מהומות ונערכו **3.04.1933** - **[הפגנות ומחאות:]** על המדיניות הקשוחה היפנית, הפגנות עם למעלה מ-2 מיליון איש במשך חודשים שהגיעו לסיאול והיה קשה לחסום זאת. **[התוצאות: ]** - **[לפי הקוריאנים:]** כ-50,000 עצורים ו-7000 הרוגים. - **[לפי היפנים:]** היו כ-8000 עצורים ו-500 הרוגים מהמחאה הזו באופן ישיר. - **[עונש המלקות:]** בוטל בשנת 1920 (בלי הסבר). - **[מעבר ממדיניות \"המשטר הצבאית\":]** שוטרים שהיו חיילים והסתובבו ברחובות ל\"מדיניות התרבות\" -- לא הולכים ללחום בהם, הולכים לשנות אותם דרך התרבות. זה אומר שהיו פחות מאסים ופחות הרג ברחובות. **[מדיניות התרבות:]** כאמור משנים את הקוריאנים דרך התרבות. כפייה תרבותית ולא צבאית, החריפו את הנושא של שימוש בשפה היפנית, לקחת שמות משפחה יפנים בכדי לקבל שירותים (כמו בית חולים או בית ספר). הייתה תחושה שתינתן אוטונומיה תרבותית מסוימת. מצד הקוריאנים, הייתה התנגדות נמוכה יותר, היפנים ריככו את המכה עם עיתונים בשפה הקוריאנית למשל. **[התפתחויות בקוריאה בתחילת המודרניזציה (לפי המאמר של רובינסון, מאמר העשרה): ]** - **[חינוך:]** חינוך באופן מערבי (לא קונפוציאני לעם הרחב). - **[\"מועדון העצמאות\":]** מועדון משכילים שדרכו יצרו את מגילת העצמאות הקוריאנית, שהובילו לתנועת ה-1 במרץ. - **[חיזוק כתב ה-האנגול:]** כתב של סוחרים ונשים, האצולה לא השתמשה בו. כעת הם ראו בו ככתב אנטי יפני שאינו כולל סימניות. כיום חוגגים את יום האנגול. - **[לאומיות תרבותית:]** נשמור על הלאומיות הקוריאנית דרך הכתב, התרבות, הטקסטים וההיסטוריה של הקוריאנים. - **[היסטוריה לאומית:]** הם החלו לכתוב את ההיסטוריות של עצמם, שבעבר נכתבה ע\"י היפנים בלבד. - **[תנועת הנאורות הקוריאנית:]** עד שנת 1919 רק המשכילים והסקרנים עסקו בלימוד, ורק אז המשכילים מבינים שיש צורך ללמד את העם הרחב שלא ידע אפילו קרוא וכתוב. מתחילה תמיכה בלימודים ובחינוך בקוריאה ואפילו בחו\"ל. האלטרנטיבה היחידה ללימודים שלא ביפן הייתה בבתי ספר נוצרים של זרים -- כך הנצרות נכנסה לקוריאה כראקציה ליפנים. - **[התנגשויות אלימות עם היפנים:]** היו פלגים שהחליטו להיאבק בתרבות (הפלג המתון) ואחרים שנאבקו בכוח, כשהם פועלים בצפון בתמיכת רוסיה וסין שלימדו אותם להילחם, בהמשך יהפכו לצפון קוריאנים (הפלג הלוחמני). כל זה החל בשלב מאוחר מידי וזה גרם להתנגדות לא מספיק משמעותית עבור היפנים. רק כשממש דיכאו אותם הם הבינו שהם צריכים לעבור מודרניזציה. לכן קוראים למודרניזציה שלהם דרמטית/דחוסה, הם עשו אותה בזמן קצר מאוד. **[שלבים בקולוניאליזם היפני של קוריאה: ]** - **[\"התקופה האפלה\" -- 1910-1919:]** קשיחות בנוגע לעצמאות כלכלית (כמו חיוב על שותף יפני למען הקמת עסק -- כדי שלא יהיה שום עסק בבעלות קוריאנית בלבד), איסור על התכנסויות ופרסום, שליטה בחינוך. - **[ריכוך ההגבלות -- 1919-1937:]** אחרי ההפגנות הגדולות -- מעבר למדיניות התרבות, הקוריאנים מפתחים דרכים לעצמאות. במקביל ישנם קוריאנים שנוסעים לצפון (מנצ\'וריה, סין ורוסיה) ולומדים ללחום בנשק. הם יוצרים פיגועים כלפי רכבות, חיילים ותחנות כוח יפניות. - **[הקשחה מוחלטת של כל גילוי קוריאניות 1937-1945:]** בעקבות כניסת יפן למלחמת העולם באסיה/המלחמה בפסיפיק, היפנים משתמשים בקוריאה כמשאב ללחימה. זה אומר שמגייסים בכפייה למחנות עבודה או תפקידים תומכים בצבא (לא רצו לתת נשק לקוריאנים). במקביל, היו קוריאנים שאמרו שהם רוצים להיות יפנים והם כן נכנסו לצבא וההנהלה (אפילו שר החוץ של יפן באותה תקופה היה קוריאני). אך הם היו מיעוט שהחליט ל\"התייפן\", רוב הקוריאנים סירבו לעשות זאת, וההקשחה של גילויי הקוריאניות נבע מפחד של היפנים שהקוריאנים יעזרו לרוסים ולסינים. **[מצב הקוריאנים במלחמת העולם השנייה: ]** - **[בין השנים 1941-1945:]** קוריאה חולה ל-350,000 ארגונים פטריוטים כלומר, קוריאה כבר הפכה יחסית. הארגונים צופו לתרום למאמץ המלחתי, באיסוף כספים ואנשים לעבודות הכפייה. - **[4 מיליון קוריאנים פעלו מחוץ לקוריאה -- עבדו למען צבא יפן:]** בהטלת פצצות למשל, מעריכים שמתו כ-70,000 קוריאנים שעבדו במפעלי הנשק (עד היום הם לא קיבלו פיצוי). - **[תעשיות:]** פותחו תעשיות כימיות וטקסטיל כי קוריאה לא הופגזה כמו יפן. - **[תנועות המחאה והעצמאות:]** פעלו בעיקר מסין, כך שהיו חיילים קוריאניים שלחמו ביפן ביחד עם סין. הקוריאנים לא יכלו להימנע מלקחת חלק במלחמה מכל הכיוונים. **[נשות הנחמה:]** נשים שלא עבדו במפעלים והוזמנו ע\"י מודעות לסייע לחיילים היפניים, אלא השתמשו בהן כזונות צבאיות/עבדות מין, מעריכים שכ-200,000 נשים היו בתהליך הזה ולא רק נשים קוריאניות אלא נשים ממרחב אסיה בכלל. "I was playing jump rope in front of my house when an automobile pulled over. I had never seen a car before on my village. When the driver offered me a ride I, curious and naïve, climbed in with my friend. immediately, that car rolled on with us in it and then kept on going and going, never returning me to my village.... Ms. Kim Yoon Shim, a former "comfort woman" about her abduction at the age of 14. **[מדוע יש יריבות בין צפון ודרום קוריאה: ]** **[הפילוג מתחיל באיך מתנגדים ליפנים:]** שורשי הפילוג נעוצים בסגנונות ההתנגדות השונים ליפן, לאומיות תרבותית לעומת מחאה אלימה (לוחם מול מתון). פלג הלאומיות התרבותית, החליטו שהם חיים עם היפנים ושומרים על זהות קוריאנית ללא אגרסיביות. היפנים לא אהבו זאת והענישו גם אותם, אם למשל גילו שמנהל בית ספר תיכון אפשר למורים ללמד בשפה הקוריאנית הוא נכנס לכלא. הרבה פעמים מי שניהלו את המוסדות שיצרו לאומיות תרבותית (בתי דפוס, בתי ספר, הצגות) נכלאו ונחשבו למתנגדי המשטר. אבל היפנים טיפחו את המתיחות בין הפלגים ע\"י ענישה אגרסיבית ללוחמים ומי שתמכו בהם (מי שהאכילו או הלינו אותם). מי שנתפס מסייע למתנגדים הלוחמים נענש קשות, לדוג\': שרפו כפר שלם והרגו את כל מי שעזר כולל ילדים. דוג\' נוספת היא שהיפנים נתנו בכפר מסוים לאנשים ללמוד קוריאנית ומנעו מהם (פריבילגיות) כשנמצאו תומכים בלוחמים. זה יצר מתח עצום והאשמות הדדיות, היו מחלוקות אפילו בתוך משפחות בכל חצי האי הקוריאני (פיצול משפחות). הפלג המתון שעבד עם היפנים תמכו ברעיונות קפיטליסטים, לעומתם הסגנון הלוחם שהלכו לצפון סין, מנצ\'וריה ורוסיה למדו את השיטה הקומוניסטית. כשהיפנים הפסידו במלחמה ויצאו מקוריאה, לא מצליחים להחליט איך לנהל את המדינה. הפלג הצפוני-לוחם-קומוניסטי (שהיה מפוזר בכל קוריאה) אמרו שבזכותם הם קיבלו עצמאות ורצו לנהל את המדינה. ומצד שני הפלג הדרומי-מתון/תרבותי-קפיטליסטי מחזיקים בפועל בחלק מהתפקידים לרוב כסגנים ולא כמנהלים, כי הם לא ברחו למדינות בצפון. ואז מתחילה התערבות בינלאומית שיוצרת את מלחמת האזרחים אשר הובילה לפיצול קוריאה לשתי מדינות (הרעיון של התהליך פותח במחקרו של ברוס קאמינגס). **[מחאה ופילוג:]** הפלג השמרני התנגד בתוקף ליפנים, מנהיגיו נכלאו או ברחו לגלות, הם לא ברחבי קוריאה בכלל. הם מתחילים לחזור בשנת **1945**, הם רואים את יפן וארה\"ב כגוש רע של קפיטליזם נוראי ורוצים שקוריאה תהיה קומוניסטית כולה ותהיה בהנהגתם. אחד ממנהיגים אלו היה קים איל סונג, שמאוחר יותר הנהיג את צפון קוריאה. הפלג שהיה בעד החידוש התנגד בצורה יותר מתונה, במה שנקרא לאומיות תרבותית. הם היו למנהיגיה של דרום קוריאה ביניהם יי סינגמן הנשיא הראשון של דרום קוריאה. **[השחרור והפילוג המדיני: ]** - **[תבוסת יפן:]** במלחמת העולם ה-2. - **[התערבות האמריקאיים -- גנרל הודג\':]** תבוסת יפן מביאה להתערבות אמריקאית. - **[האינטרס הרוסי:]** האינטרס של הרוסים היה שאולי קוריאה תהיה חלק מסין. ההחלטה הייתה שקוריאה תהיה עצמאית ניתנה ע\"י המעצמות. - **[חזרה לקוריאה:]** המורדים הקוריאנים חזרו מרוסיה וסין וחזרו גם עובדי הכפייה והמהגרים (4 מיליון קוריאנים שמסתובבים באימפריה). כל אחד חזר לכפר/עיר שלו = כאוס טוטאלי. האמריקאיים והרוסים רצו את השליטה בתחנות הכוח והמפעלים שנוהלו ע\"י היפנים בקוריאה. הרוסים רוצים שיתנו את המשרות לקומוניסטים הגולים. הם מכירים אותם כגנרלים בצבאות וגם ידעו ולמדו ניהול. האמריקאיים אומרים שהסגן הקוריאני שהיה שם ייתפס בהיררכיה (תפישה קפיטליסטית). הרוסים אמרו שמי שעבדו שם היו משת\"פים ואי אפשר לסמוך עליהם. מבחינת הפלג המתנגד סגן ראש העיר הקוריאני שעבד עם היפנים הוא בזוי וצריך להיכנס לכלא, ומבחינת הפלג המתון הוא דווקא מי שאפשר ללמוד קוריאנית בסתר ושמר על הקוריאנים ועל הלאומיות התרבותית. מתחיל עימות על הדרך הנכונה שבה צריך לנהל מחדש את קוריאה. **[מנהיגי הפלגים השונים אחרי השחרור מיפן:]** - **[לי-סינג-מן (סינגמן ריי) 1875-1965:]** ממנהיגי פלג הלאומיות התרבותית אשר חזר מגלותו בארה\"ב לאחר שהיפנים רדפו אחריו. - **[קים איל סונג (1912-1994):]** מהמורדים הלוחמים, חזר מסיביר להנהיג את הפלג הקומוניסטי. שני המנהיגים של שני הפלגים ברחו מהיפנים ופעלו למען האזרחים שלהם מבחוץ, אך בצורות מנוגדות. הם לא מצליחים להגיע להסכמה ושיתוף פעולה ומקום מאשימים אחד את השני. **[קו רוחב 38 -- חלוקה לאזורי השפעה אמריקאיים/סובייטים:]** באותו הזמן קורים דברים בינלאומיים, האמריקאיים והסובייטים מחליטים לנהל את המצב אך גם כל אחד בדעתו. הם לוקחים קו רוחב 38 ומחלקים אותו לאזורי השפעה אמריקאיים/סובייטים. הם מחליטים לקחת ניהול על חלוקת הרכוש, התפקידים/משרות בכירות ועל גירושם של היפנים. מדובר בתהליך משמעותי, האמריקאיים נותנים לקפיטליסטים והרוסים נותנים לקומוניסטים. הקו מבחין לא רק בהשפעה בהיבט פינוי יפן, אלא בניהול המדינה ובהמשך הקו הפך לגבול בין קוריאה הצפונית והדרומית. - **[יצירת שלטו עצמאי קוריאני:]** מפוצל. - **[בחירות בשנת 1948:]** לי/אי-סינג מן נבחר כנשיא קוריאה. קים איל סונג לא ניגש כי הוא ידע שהוא לא ייבחר בבחירות המפוקחות שהמערב פיקח עליהם (רק כשליש מהעם תמך בו). הכריזו עליהם כלא חוקיות והחלה מלחמת קוריאה. **[מלחמת קוריאה 25.07.1950-27.07.1953:]** מלחמה קשה, מתישה ויש הטוענים מיותרת. במלחמה נהרגו כ-3 מיליון קוריאנים, כ-40,000 חיילים אמריקאיים וחיילים של בעלות העולם, וכמיליון חיילים סינים. פלישה צפונית עד בוסאן (הממשל הדרומי ברח לשם), ארה\"ב שכנעה את האו\"ם להתערב לטובת הפלג המתון והם כובשים עד סין (מסיבות גלובליות של המלחמה הקרה), הסינים נכנסים ונלחמים עד קו הגבול. שם זה נעצר בקו רוחב 38 בהסכם שביתת אש, שצפון קוריאה בקושי מכירה בו. **[סבל האזרחים היה עצום ומתואר במאמר ההעשרה של האן:]** אנשים עוברים מצד אחד לצד השני של המדינה כדי לברוח מהפלגים. זוהי מלחמת אזרחים בבסיס שלה, שהופכת להיות שתי מדינות. - **[צפון קוריאה:]** שמגדירה את עצמה כסוג ממשל קומוניסטי לא קפיטליסטי דיקטטורי. - **[דרום קוריאה:]** הדמוקרטי קפיטליסטי כפי שאנחנו מכירים כיום. סיאול נכבשה הלוך ושוב 7 פעמים, כשגברים צעירים שסומנו ברחו כל הזמן והמבוגרים והילדים שלא יחלו לברוח נשארו -- כך שכולם סבלו. **[הדימוי הקולנועי של מלחמת קוריאה:]** מלחמת קוריאה היא נושא מרכזי הקולנוע הקוריאני, הם קשורים לצומת שהיא יצרה, הפיצול בין הצפון לדרום, שרלוונטי עד ימנו. הם סרטים אנושיים שמדברים על חוויות האזרחים את מלחמת קוריאה. מדברים בהם על גבורה וניצחונות (בעיקר הדרום קוריאנים שם הם נעשים), אך יש הרבה שינויים. בסרטי שנות ה-60 וה-70 האויב הצפון קוריאני מוצג בצורה חד ממדית, הם אכזריים, לא אנושיים וחסרי רגשות. משנות ה-90 הם הופכים להיות חלק מהעם הקוריאני ולא אויב אכזרי שצריך לשנוא אותו. העם הקוריאני מתחיל להפנים שהצפון קוריאנים (25 מיליון איש) הם אנשים מורכבים ולא בהכרח כולם רעים נוראיים. **[The Taebaek Mountains, director Im Kwon-taek:]** בסרט רואים את יצירת המחנות, איך הפלג הקומוניסטי שהופכים להיות הצפוניים, הם לא איזו קבוצת אנשים שגרים רחוק בצפון, אלא בתוך הכפר בו מתרחש הסיפור -- יש תומכים שלהם וחיילים שלהם. ולעומתם אנשים שהם נגד המחנה הדרום קוריאני. המאבק בכפר הוא לב הסיפור. בסרט רואים שאחרי שיש כבר מלחמה וחיילים צפוניים ודרומיים. הצפוניים -- קומוניסטים נקראים מורדים (בסרטים צפון קוריאנים זה הפוך). כמו כן, בסרט רואים כיצד הצבאות התייחסו לאזרחים, וספציפית איך החיילים הצפון קוריאנים התייחסו לכפר שהם כובשים, ואיך האנשים בתוך הכפר מגיבים לזה כשחלקם הופכים לחיילים צפון קוריאנים. בקטע הראשון שראינו החיילים הצפון קוריאנים מוצגים כבעלי משפחות, כבעלי מצפון, אנשים שפועלים מתוך אידיאולוגיה אך הם קיצוניים בתפישתם. הם מוכנים להרוג אנשים מכובדים אם נדרש. בקטע השני, רואים את אותו הכפר כשהקומוניסטים ברחו ואת התנהלות החיילים הדרום קוריאניים. באופן מפתיע, הצבא הדרומי לא פחות אכזרי, הם חדורי מוטיבציה ואידיאולוגיה כשהאזרחים הם הסובלים תחת משא המלחמה. הכפרים שנכבשים מצד לצד סבלו משני הכיוונים. **[Welcome to Dongmakgol (2005):]** בקטע השלישי מסרט זה יש כבר הומור (אפשר לצחוק על המלחמה). זהו סיפורו של כפר נידח בהרים בו לא מבינים את המלחמה ומה בדיוק קורה. יש שם חיילים צפון ודרום קוריאניים ואפילו אמריקאיים במקום אחד, כשהאחים באמצע. בקטע רואים מפגש של החיילים הדרום קוריאנים עם הצפון קוריאנים, כשקשה להבדיל בכלל מי זה מי. הם עומדים אחד מול השני עם נשקים בלי תחמושת לירי ורימון, כולם נראים מבולבלים ולא יודעים מה לעשות. אחרי הרבה שעות, עייפות ופחד החיילים ממשיכים לעמוד עד הבוקר אחד מול השני כשהם מתעפצים, והאזרחים ממשיכים בשגרת היום יום. באופן סוריאליסטי ומגוחך החייל הצפון קוריאני עם הרימון נרדם ונצרה נפתחת, הרימון נופל ומתגלגל. חייל דרום קוריאני קופץ עליו ושאר החיילים משני הצדדים רצים ומשתטחים על הרצפה, אך הרימון לא מתפוצץ. אחרי שהם קמים במבוכה החייל הדרום קוריאני שקפץ על הרימון \*\*\*(לשאול את צליל מה רשמה) והוא מפוצץ מאגר מזון של הכפר. התירס היבש שהתחמם בפיצוץ הופך לפופקורן שנראה כמו שלג ונופל על האזרחים והחיילים. בשלושת הקטעים רואים שהחיילים והאזרחים שזורים אחד בשני, זו לא חזית נטולת אזרחים, הקרבות הם בכל חצי האי והאזרחים סובלים בדרך. יש קונפליקטים בין האזרחים ובין האחים שלהם. מצב עגום בו אנשים מאותו עם, תרבות ושפה נלחמים זה בזה על אידיאולוגיות מתחרות. **[Tae guk gi (2004):]** בקטע האחרון רואים איך המלחמה משפיעה עד היום. קראו לו אחוות המלחמה בארץ ובאנגלית. יש בו גם לא מעט קונפליקטים. הוא מתחיל בשנות ה-**2000** כאשר בפתיחת אתר בנייה מגלים קברי אחים ממלחמת קוריאה. הם מנסים לאתר מי האנשים הקבורים ומתקשרים למשפחות, כדי לנסות להביא אותם לקבורה מכובדת. **[בחירות מודרניות -- סוציאליזם בצפון קוריאה וסגירות בינלאומיות:]** צפון קוריאה היא תעלומה, ולאורך השיעורים לא תהיה לנו תשובה טובה לאיך היא קיימת. יש בצפון קוריאה משהו שנראה בין מתאים ללא מתאים בזמן. בצפון קוריאה המשפחות של האנשים שהיו להן לוחמים בצבא של הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית) מתויגים כאזרחים סוג ב\' שהוגלו לגבול עם סין לביצוע עבודות קשות. \[לאחר מלחמת העולם השנייה 600,000 קוריאנים נשארו ביפן\]. **[המנהיג הנערץ -- קים איל סונג:]** בצפון קוריאה לקחו סמלים של יפן האימפריאלית וניכסו אותם לעצמם. הם מרוויחים בזה שני דברים: 1. **[אנשים לא צריכים לחוות התנגדות:]** למשהו שמופנם בהם (מונע קונפליקט פנימי), וזה מראה את קים איל סונג כאלוהי. 2. **[שימור השפה:]** הם שימרו את השפה, ואנו רואים שלאורך כל שנות הכיבוש הקוריאנים בשני הצדדים שימרו את השפה הקוריאנית. ההכשרה הצבאית הלכה עם האידיאולוגיה הקומוניסטית שאומרת שכל בני האדם הם שווים. כל אדם צריך לפתח את כישרונותיו, נותן מה שהוא יכול, מקבל מה שהוא צריך. אך מדינות לקחו את האידיאולוגיה הזאת ועיוותו אותה בכוח הזרוע, כשפועל היו הבדלים מעמדיים וכלכליים, זו הייתה אידיאולוגיה מאוד טוטאלית. קים איל סונג אהב את הרעיון ולקח אותו, היה מעמד בעל פריבילגיות של עשירים ומעמד של פועלים ואיכרים עניים. למשל, היו טמאים בקוריאה שעסקו בעיבוד עורות שהסתייגו מהם. יחד עם זאת, קים איל סונג לא רצה לקחת רעיון רוסי, אך הוא לקח את רעיון השוויון והתרחק מהקומוניזם והסוציאליזם. הם קראו לתורה שלהם גוצ\'ה (Chuche/Juche) -- משמעותה הישענות עצמית. האדם אחראי לגורלו ולא כוחות עליונים (אל, טבע, גורל, קארמה או אבות). הם אהבו את המושג מהפכה, היכולת להפוך סדרי עולם. אבל, הקבוצתיות היא המשמעותיות של להיות בן אדם. כדי שבן אדם יוכל להגשים את המהפכניות שלו הוא צריך לחיות בקבוצה. הספרים שלו מתחילים לנטוש את המילה קומוניזם ולהשתמש במילים כמו מהפכנות, עצמאות וכמובן גוצ\'ה. האדם חושב לבד אך לא יכול לחיות לבד, הקבוצה נותנת את הכוח. הם הגדירו את פיונגיאנג כגן עדן עלי אדמות ממנו תתחיל המהפכה ובנו של קים איל סונג, קים ג\'ונג איל הוא המשיח שלו שייך גן העדן. היה צריך מישהו שהוא יותר מבן אדם רגיל בכדי לנהל את כל המערך הזה, מישהו שהוא אינו שווה לכולם ויוכל להוביל את ההמון, בהמשך נתנו לקים איל סונג את השם -- \"המנהיג העליון\". אין פה רק כוח יש גם תעמולה ושכנועים בסלוגנים והטקסטים. **[\"אפילו במותו, קים איל סונג עדיין חי במחיצתנו\":]** קים איל סונג מצוי בכל מקום. -- הוא האלוהים. **[הוא היה לדמות פוליטית קדושה:]** \"החבר קים הוא לא רק המגן הפוליטי של העם הקוריאני, אלא הוא גם מושיעו הפיזי. אהבתו מרפאה חולים\". **[לסיכום:]** קים איל סונג יצר תודה ייחודית -- גוצ\'ה שאומרת, - **[האדם כאמצעי:]** אחראי לגורלו. - **[קבוצתיות כמשמעות ההומנית:]** הגשמת המהפכניות בקבוצה, כדי להיות אנושי ומוסרי צריך לבחור בקבוצה. - **[תפקיד המנהיג:]** להוביל את העם כבעל יכולת. משנת **1953** כבר עברו 70 שנים, כבר כמעט לא נמצאים בצפון קוריאה אנשים שהיו במלחמת קוריאה, כך שכל מי שחי שם הוא אזור הדור הרביעי. **[תפיסת הגוצ\'ה:]** - **[מאפייניה -- אידיאולוגיה או דת? :]** ההגדרה אומרת שדת היא שכשמשכנעים אנשים שמשהו הוא אמיתי וזה גורם להם לעשות דברים. המחשבה היא על רעיונות וסמלים שמניעים אותנו, גורמים לנו לעשייה ולתנועה, וכמעט בכל הדתות יש הרבה עשייה, המוכיחים את האמונה ועשייה. כמעט ואין דת שרק מאמינים בלב, ברובם העשייה היא מאוד רדיקלית (בכללים לאחר המוות, עונשים, איך להיות אדם טוב). במאפיינים האלה הגוצ\'ה מתאימה, וספריה כבר תוספים מעמד כמעט קדוש. - **[סמלים:]** יש התרגשות מסמלים ואסור להשחית אותם. סטודנט אמריקאי הוריד פוסטר, נאסר ומת לאחר מכן במאסר. - **[פולחן:]** ראינו סרטונים של פולחן האישיות במותו של קים איל סונג. **[צפון קוריאה -- תעודת זהות:]** - **[שם מלא:]** הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה. - **[שטח:]** 120,410 קמ\"ר. - **[אוכלוסייה:]** 25 מיליון נפש. - **[בירה:]** פיונגיאנג (Pyongyang) = בירת השלום. - **[תושבים:]** קוריאנים. - **[שפה:]** קוריאנית. - **[דת:]** כל הדתות הוצאו מהחוק. אפילו שבחוק יש דת ומותר לבחור במה שרוצים, אך לבחור בגורם אלוהי שלא קשור אליי היא טעות. אולי קים סונג איל ממלא את הכוחות של העל טבעי \"קים איל סונג שומר עלינו כי הוא נתן לנו את התורה\". **[פרופיל כללי: ]** - **[תוצר מקומי גולמי:]** 40 מיליארד דולר. נמוך משל סוריה, בערך כמו באתיופיה. - **[צמיחה שנתית:]** -5 אחוזים. - **[אינפלציה:]** אין. - **[ענפים עיקריים:]** ציוד צבאי, מכונות חשמל, כימיקלים, מכרות, מתכות, טקסטיל ועיבוד מזון. - **[שותפות מסחריות עיקריות:]** סין, יפן, דרום קוריאה, גרמניה, הונג קונג ורוסיה. יש מעט מאוד משאבים עם צבא של 2 מיליון משרתים. **[נשיאי צפון קוריאה:]** - **[ממשל:]** רודנות של שליט יחיד, בן \"לשושלת\" קומוניסטית. - **[מייסד המדינה ונשיא נצחי:]** קים איל סונג (**1948-1994**). - **[הבן שתוארו היה יושב ראש הועד הלאומי לביטחון:]** קים ג\'ונג-איל (**1994-2011**), לאחר מותו -- גנרל גדול. - **[הנכד השולט כיום:]** קים ג\'ונג און -- המזכיר הראשון של מועצת הפועלים הקוריאנית -- תואר חדש שנוסד בשבילו, החל לשלוט משנת 2011. אחיו הגדולים של ג\'ונג און לא היו מתאימים לרשת (הימורים, שהות ואהבה ליפן). **[קים ג\'ונג און -- חדש או ישן? :]** נולד בשנת **1983** ולו שני אחים בוגרים יותר (אחד מהם נרצח בשנת 2016), אחיו היו מעורבים בשערוריות שונות. קים ג\'ונג און למד בשוויץ ובשנת **2010** אביו הודיע שהוא יורשו. בשנת 2011 קים ג\'ונג-איל נפטר. בהתחלה שלטו שלישייה -- הנכד, האחות ובעלה. בשנת **2012** נולד לקים ג\'ונג און בן חודשים ספורים לאחר שהציג את אשתו בציבור. בשנת 2014 צפ\"ק איימה שתשגר טילים לארה\"ב ודרום קוריאה, והדוד הוצא להורג. בשנת **2017** נולד לו בן נוסף. בין **2015-2017** הייתה מתיחות עם ארה\"ב, ניסויים גרעיניים, טילים מעל יפן. קים ג\'ונג און מכונה כיום Sureme Leader. בין **2018-2019** הפשרה מול דרום קוריאה וארה\"ב. בשנת **2020** -- קריסת המשא ומתן. **[דו\"ח האום:]** - לצפות בסרטון מהמצגת. - פליטים ובריחה לסין. - זכויות אדם, מאסר, מחנות \"חינוך מחדש\". **[בחירות מודרניות -- התחמשות, הסתגרות ופרופגנדה בצפון קוריאה:]** **[ה-25.06.1950:]** יום תחילת מלחמת קוריאה, בו החלו הפלגים שהיום שולטים בצפון קוריאה. מלחמת קוריאה כמלחמה לא נחוצה שנהרגו ונפגעו בה רבים לחינם. במוזיאון המלחמה הצפון קוריאני מאשימים את האמריקאים בתחילת המלחמה כאשר חלק מהתיאורים נכונים, אך הם לא מצביעים על עצמם כמי שהחלו את המלחמה. זה מסביר לנו למה צפון קוריאה צריכה להתחמש -- כי כבר ב-**1950** צפון קוריאה רצתה להשמיד אותם. הצפון קוריאנים, הרוסים וסין תופסים את ארה\"ב כמשמידים ולא המושיעים כפי שידוע במערב. חלק מהסיפורים שקרו בצפון קוריאה היו נכונים וארה\"ב ביצעו פשעי מלחמה במהלך מלחמת קוריאה שהביאו לשריפה של כפרים בשימוש בנשק כימי. ביחס לכתבה שתמר הציגה על יחסי ברית המועצות-צפון קוריאה ליאורה אמרה כך: למה צפון קוריאה לא תקפה יום אחרי הבחירות בשנת **1948** אלא רק בשנת **1950**? זה קרה כי הרוסים והסינים לא הסכימו לסייע להם עד לרגע שבו ברית המועצות הייתה בטוחה שיש לה פצצת אטום שוות ערך לזו של ארה\"ב. **[מדיניות ה\"צבא במקום הראשון\": ]** - **[לפי עקרונות הגוצ\'ה (הישענות עצמית):]** העולם עוסק במלחמה ויש למנוע כיבוש של צפון קוריאה בכל מחיר. בעלי הכוח הקפיטליסטים רוצים שהעם הפשוט יהיו העבדים שלהם ולכן הם מעודדים מלחמה, בכדי לחסל את העם. כלומר, בבסיס האידיאולוגיה אם לא נשמיד את בעלי הכוח תמיד תהיה מלחמו (יעדיפו שהעם הפשוט יישאר טיפש, חלש ועני). - **[עדיפות לצבא:]** במצב הכלכלי של צפון קוריאה מחייבת יציבות פוליטית. - הצגת המצב לעם: האמריקאים משחרים לפתח את קוריאה בתמיכת הדרום. - **[המסקנה:]** פיתוח נשק גרעיני לקבלת עצמאות. מלחמת קוריאה התחילה בשנת **1950** ולא בשנת **1948** לאחר הבחירות כי רוסיה שתמכה בהם חיכתה שיהיה לה פצצת אטום שוות ערך לזו של ארה\"ב. - **[שירות חובה:]** קיים בצפון קוריאה. נשק צפון קוריאני וטכנולוגיות נשק צפון קוריאניות מופצות ונמכרות בעולם. **[נושא האטום:]** בוועדת האטום החליטו שחמשת המדינות שיש להן נשק אטומי יכולות להמשיך להחזיק בו (ארה\"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת). יש מדינות שוויתרו על הגרעין שלהן ובתמורה קיבלו הגנה כמו דרום אפריקה למשל. הן בעלות מטריה גרעינית מארה\"ב. להודו, פקיסטן, ישראל, צפון קוריאה ומדינות נוספות יש נשק לא חוקי ואין פיקוח. אחרי אסון פוקושימה מגבילים את המתקנים שמחזיקים באנרגיה גרעינית. **[1994 -- הסכם ארה\"ב-צפון קוריאה:]** אחרי שהגוש הסובייטי קרס הייתה מחשבה שאולי צפון קוריאה תרצה ליצור קשרים חדשים ואולי אפילו להביא לאיחוד בין הדרום לצפון. בתקופה של שנות ה-70 צפון קוריאה הייתה יותר עשירה מדרום קוריאה וחיו שם חיים טובים ללא רעב. צניחת הגוף הסובייטי הפילה את הכלכלה בצפון קוריאה והיום יש בעיה גדולה לספק חשמל (נפט ופחם) לאור כך שלא מקיימים איתם מסחר. קים איל סונג התחיל את תהליך ההסכם עם ארה\"ב והביאו לשם את סוכנות האנרגיה האטומית שהביאה לרגע של תקווה. **[תנאי ההסכם:]** - צפון קוריאה תפסיק הכנות לייצור נשק גרעיני. - צפון קוריאה תעמוד בתנאיה של סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית -- IAEA Safeguard agreement. - **[בתמורה:]** ארה\"ב תספק לצפון קוריאה חומרים (מים \"קלים\") לייצור אנרגיה חלופית (אטומית). - **[בשנת 1994:]** קים ג\'ונג-איל נפטר ואחריו עלה לשלטון קים ג\'ון און שאהב קולנוע ולמד בחו\"ל. חשבו שהוא יביא משהו אחר. כמה שנים הוא שיתף פעולה ואחרי זה הוא הפסיק את העצירה בייצור הנשק. - **[בשנת 2002:]** צפון קוריאה הכריזה על הפסקת העצירה בייצור נשק אטומי. ציוד הפיקוח נותק, החסמים הוסרו וגורשו משגיחי ה-IAEA. - **[בשנת 2003:]** צפון קוריאה הפסיקה את השתתפותה ב- Nuclear Non-Proliferation. - **[בשנת 2005:]** צפון קוריאה הכריזה שבידה יש נשק אטומי, כך שבעצם תוך כדי שהם הסבו את הכורים, הם הפיקו את הנשק שלהם באתר אחר ולא מפוקח. **[ניסוי טילים:]** - **[בשנת 2006:]** ניסוי אטומי תת-קרקעי ושיגור טילים, שהוכיח לעולם שיש להם נשק גרעיני. - **[בשנת 2009:]** ניסוי אטומי תת-קרקעי ושיגור טילים ארוכי טווח. יש וויכוחים על מה יש ואין להם (נשק מימן למשל הם טוענים שיש להם, אורך הטילים ארוכי הטווח שלהם). - **[בשנת 2013:]** ניסוי אטומי תת-קרקעי וגינוי רשמי מהאו\"ם. - **[2016-7:]** ניסויים תת-קרקעיים, טילים ארוכי טווח מעל יפן. - **[בשנת 2018:]** שיחות עם דרום קוריאה וארה\"ב אך המשך הניסויים. - **[2019-2024:]** ניסויים בטילים ארוכי טווח. - לאורך כל השנים מתקיימים מצעדי צבא חגיגיים של חשיפת הטילים כדי לשדר לעם \"אנחנו שומרים עליכם\". **[במצעד צבאי חגיגי -- צפון קוריאה חשפה טיל בין-יבשתי עצום ממדים:]** קים ג\'ונג הבטיח לחזק את יכולותיה הצבאיות של ארצו, במצעד לציון 75 שנים להקמת מפלגת השלטון. אך הוא לא הזכיר את ארה\"ב. במצעד נחשף בין היתר טיל \"מפלצתי\" הנישא על 22 גלגלים. הרודן התפאר במניעת הקורונה ואיש מאלפי המשתתפים לא עטה מסיכה. ארה\"ב גינתה: לשוב למו\"מ רויטרס. **[יריות בפועל -- תקריות גבול משמעותיות: ]** - **[בשנת 1958:]** חטיפת מטוס, 8 מהנוסעים נשארו בפיונגיאנג (היו חטיפות של יפנים לצפון קוריאה, משערים שזה נעשה כדי להכשיר אותם ללמד יפנית ועל יפן למרגלים). - **[בשנת 1968:]** פשיטה של 31 צפון קוריאנים על הבית הכחול. - **[בשנת 1968:]** חטיפת ספינה אמריקאית (הצוות שוחרר), ירוט מטוס. - **[בשנת 1974:]** הטבעת ספינות שטענו שעברו את הגבול אליהם, הגבול הימי לא ברור. חפירת תעלות באזור המופרז. - **[1980-2000:]** תקריות ירי וניסיונות חדירה ימיים ורגליים בניסיון לחסל את נשיא קוריאה (אשתו נהרגה בתקרית). רוב התקריות היו באזורי גבול לא ברורים, בהם הם יכולים לומר לעיתים שמדובר באימון/תקרית ולא בתקיפה ישירה. - **[בשנת 2010:]** הטבעת צוללות חיל הים הדרומי, 46 הרוגים. הצפון מכחיש את המעורבות שלו בזה. **[ביטול הפסקת האש:]** במרץ **2013** צפון קוריאה הודיעה על ביטול הפסקת האש עם דרום קוריאה. משנת **1953**, עקב תמרונים משותפים על צבאות דרום קוריה וארה\"ב. כך שיש משהו שמגרה את הצפון קוריאנים לתגובות. בהמשך החודש הכריזו כי הם במצב מלחמה עם הדרום לאחר שמטוסי B-2 stealth bombers חגו מעל הצפון. לאחר מכן נותר \"קו החירום\" עם דרום קוריאה. **[Kaesong Industrial Complex -- האזור התעשייתי של קסונג:] נפתח בשנת 2002** אחרי שיחות הsunshine policy. באזור פעלו כ-120 חברות ובראשן היונדאי. 900 דרום קוריאנים היו מועסקים ו50,000 פועלים צפון קוריאנים היו מועסקים בשכר של פחות מ200 דולר לחודש. בכל שנה שולמו לצפ\"ק משכורות של כ-90 מיליון דולר ובמקביל היה גם אזור תיירות פתוח על הגבול שנסגר. **[הקץ לנשק -- בדרך להסכם שלום היסטורי בין צפון ודרום קוריאה:]** בתום 68 שנים בשנת **2018** הגיעה לסיומה המחלוקת בין קוריאה הצפונית ובין קוריאה הדרומית (שאלת הגרעין טרם הגיעה להסכמה). בשנת **2020** צפון קוריאה פוצצה את מבנה התקשור -- כמו מן שגרירות בה נפגשו ודנו -- קריסת הפיוס. **[סגירת אזורי הסחר בקסונג:]** באפריל **2013** סגרה צפון קוריאה את אזורי הסחר החופשי בקסונג. בהמשך המליצו לשגרירויות זרות להתפנות. הם הזיזו טילים לעמדות תקיפה במזרח צפון קוריאה. בספטמבר של אותה שנה אזור קסונג נפתח שוב לפעילות. ההפסד המוערך הוא 944 מיליון דולר. מאז היו פתיחות וסגירות לסירוגין עד שנת **2018** שבה הוא נסגר סופית. ביוני **2020** צפון קוריאה פיצצה את מבנה התקשור. **[צפון קוריאה לאחר 2019:]** היו פרשנויות שונות למושג \"פירוז חצי האי הקוריאני מגרעין\". המשא ומתן קרס לאחר שהובהר כי מצפים מצפון קוריאה להתחיל בוויתור על הנשק הגרעיני כתנאי להמשך התהליך, אך בהמשך לא לפרק את החימוש הגרעיני האזורי. הקורונה הביאה להסתגרות קיצונית אף בפני סיוע הומניטרי. כשצפון קוריאה הבינו שארה\"ב ורוסיה לא ירחיקו את הנשק הגרעיני הם פוצצו את העסקה. **[בחירות מודרניות -- סגידה למנהיג ואומנות בצפון קוריאה:]** ההיבט של הגדילה ממחשבה שיש מנהיגים גדולים (שניים בשמיים) שצופים עלינו בכל כיתת לימוד, בית ומבנה ציבור -- יש חובה לשים תמונה שלהם. הצגת כתבה: על דיוקנים ופסלים של המנהיג העליון כביטוי לפולחן אישיות. וכן, נוכחות השלטון בכל מקום. **[המצעדים Mass Gaze ומצעדים צבאיים:]** ישנם חוקרי אומנות שאומרים שהם סוג של אומנות, הם יצירות ויזואליות אסתטיות חושיות ואף צליליות לפעמים שנועדו לגרום לאנשים לחוש דברים נוספים. יש תכנון, כוריאוגרפיה ועבודה על החושים. זו הייתה יצירת פרופגנדה וקונצנזוס לאומי למנהיג כבר לאחר מלחמת קוריאה בשנת **1953**. בדימויים הקוריאנים אלים רוכבים על סוסים לבנים, זו מסורת שלוקחים אותה ומלבישים אותה על קים ג\'ונג-און כדי לייצר את דמותו כמעין אל. הדימויים הסמליים הללו צרובים לאנשים בראש, ממש כמו שאם נראה אילוסטרציה עם איש גדול ואיש קטן זה יזכיר לנו את דוד וגוליית. ההשפעות הפסיכולוגיות האלו מצטברות ואולי נותנות לנו הסבר חלקי לסגידת המנהיג. **[השושלת של משפחת קים:]** שתי הדמויות שמעלים כמחליפות של ג\'ונג און הן אחותו וביתו. הן מצולמות יותר ויותר וקרובות אליו מה שמסמל קרבה לשלטון. לאחרונה ביתו מופיעה יותר עימו. **[מאמרה של ג\'יין פורטל:]** מדוע הסכימו הצפון קוריאנים לסייע למשלחת הבריטית? הם רצו להשוויץ, הם חשבו שמה שהם מראים הוא סיבה לגאווה גדולה. הם מבקרים בציורי אומנות עם נושאים מאוד מוגבלים ולא כהתפרצות של כישרון ויצירתיות. האומנים בצפון קוריאה מאוד גאים בזה. היא מדברת על מעמדם החוקי של האומנים והם מאוד שמחים על זה. מה שמוגדר כאומנות על ידי צפון קוריאה הם מבנים, אנדרטאות, ציורים, פוסטרים ופולטים (?) והופעות. **[מוטיבים \"ראויים\" ליצירת אומנות: ]** - **[העם היפה:]** הז\'אנרים הכי מקובלים הם תמונות של אנשים, אם זה לא המנהיג יראו את האנשים הפשוטים כמו כורי פחם, פועלים, נשים וגברים שנראים עגלגלים עם מבט למעלה (מראה שמשדר תקווה ושמחה). זה מציג את צפון קוריאה כאוטופיה והדימויים האלו תופסים. - **[גאוות הפועלים:]** אנשים ששמחים בחלקם עם דימויים יפים כמו פרחים ואור. - **[אומץ בקרב:]** חיילים וחיילות מחייכים, לפעמים בשגרת היומיום, לא סובלים ומיוסרים כמו אצלנו. - **[אנו רואים אנשים סובלים בדימויים שקשורים למערב:]** \"כולנו נמעך את האיום האמריקאי\". - **[העם חדור רוח קרב:]** בפוסטרים שבהם כולם שמחים ומרוצים. **[קולנוע וסרטים:]** המנהיג הגדול קים איל סונג ראה בקולנוע כמדיום חשוב לחינוך העם. הוא הקים בעזרת הסינים עוד לפני מלחמת קוריאה ב**1947** סטודיו להפקת סרטים. מאז מידי שנה יוצאים בין 30-130 סרטים, כשליש מהם עלילתיים. הפרופגנדה הייתה בראש שלו כבר אז. בסוף שנות השישים, המנהיג האהוב קים ג\'ונג איל קיבל את האחריות על ניהול הקולנוע, המדינה וההסברה הצפון קוריאני. (הראו כתבה על כך שנחטף בימאי קולנוע דרום קוריאני יחד עם אשתו וזה לא במקרה -- קים איל סונג רצה שהבימאים שלו ילמדו ליצור סרטים \"מושכים\"). **[הנושאים של הקולנוע הקוריאני:]** - אחוות הפועלים והיכולות שלהם. - אנשים מצטיינים שפועלים יחד עם הקבוצה. בהובלת המנהיג אבל בעשייה/החלטה קבוצתית. **[קים ג\'ונג איל וקולנוע צפון קוריאני:]** מבחינתם זה דבר חינוכי יותר מאשר כבידור. הם מציגים אותם בעבודה או בארגוני העובדים, כך שהעובדים בסוף יום עבודה רואים סרט. הצפייה נעשית \"בהתנדבות\" (עם רשימת נוכחות) וכ5% מההקרנות נעשות בבתי קולנוע שבבעלות הממשלה. **[הפרופגנדה של החינוך -- חינוך הוא נושא הדגל ולטענת צפון קוריאה יש להם 0% אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב:]** - **[סיפור חייו של המנהיג:]** בספרי הילדים מלמדים את ההיסטוריה של המנהיג קים איל סונג. באיורים רואים אותו הולך בשלג לבית הספר עם מבט למעלה. האיורים מלמדים אותנו חשיבות של ערכים כמו נחישות, חריצות, חינוך ועבודה כנושאי דגל. אין נרטיב של כישרון אישי שמנצח עבודה קשה (מקסום יכולות) והכרה חברתית. מראים אותו כלוחם חופש נגד האימפריאליזם (היפני, המערבי). בתמונות רוב העיניים הם עליו או על רעיונותיו, הוא שולח יד בקול וממוקם במרכז. לפי הספר, אביו היה לוחם חופש קומוניסט (שזה לא הגיוני מבחינת זמנים בכלל ואין לזה סימוכין), ואימו נותנת לו אקדח שאבא שלו נלחם אתו כנגד היפנים. - **[סגידה למנהיג -- הבן קים ג\'ונג איל:]** סילוף סיפור ילדותו מסיביר להר פקטו, האדרתו כשולט בטבע (כשנולד הסופה הפסיקה), כתיבת התורה של אביו על ידו (ספריית ענק) מזוקפת לזכותו. יש משחק במעבר של הכוח מהאב לבן. - **[הנכד:]** על קים ג\'ונג און עוד לא ידוע לנו על סיפורים מיתיים, אך הוא תופס את מקומו של אביו כמי שעיני הנוכחים נשואות אליו ומלמד גם את המומחים. **[בחירות מודרניות -- שלטון צבאי ודמוקרטיזציה בעשורים הראשונים של דרום קוריאה:]** בתאריך ה-**8.07.94** מת קים איל סונג. **[עוני, שוויון, פליטים:]** המלחמה מסתיימת עם המון אבדות, כשרוב המלחמה הייתה על אדמת קוריאה הדרומית. סיאול למשל, חרבה ועברו בה כוחות מס\' פעמים. אם נבחן זאת בהשוואה לפיונגיאנג הפער הוא עצום. יש עוני קשה מאוד שמגובה בעדויות של קוריאנים אמריקאיים. היו שכבות קיצוניות ברגע שאחרי המלחמה, את החיילים האמריקאים וכל הקוריאנים ששירתו אותם. בשנת 1953 הכסף והאספקה הגיעו בעיקר מצבא ארה\"ב. היו חברות קוריאניות שהתחילו לפרוח כי הן נתנו שירותים לצבא האמריקאי (למשל, סמסונג). האמריקנים מפתחים את התעשייה בדרום קוריאנית כדי שיוכלו לקבל ציוד ומסחר למלחמה הקרה. זה יוצר חברה קוריאנית מקוטבת עם עושר מופרז למי שפועל למען האמריקאים ועוני למי שלא. בתים בסיאול למשל קרסו ולממשלה לא היה כסף לבנות חדשים ולשקם את האזרחים את החיים. יש מצב של היפר-אינפלציה של נשים, ילדים וזקנים לאור אלו שברחו לצפון קוריאה, ואין מי שיעבוד. **[1948-1961 -- הרפובליקה הראשונה בהנהגת אי סנגמן (סינגמן רי):]** כאמור הוא היה ממנהיגי זרם המנהיגות הלאומית אשר ברח לארה\"ב, למד שם וחזר כמנהיג שהאמריקאיים טיפחו. אי סנגמן מקבל את דרום קוריאה בשנת **1948** כאשר התפיסה היא שאי סינגמן \"איבד\" את החלק של צפון קוריאה כך שהוא לא היה מנהיג מצליח. כשהוא עולה לשלטון לא ברור מי הבעלים של הקרקעות שבהם החזיקו היפנים, הרוסים והאמריקאים, בהתחלה חילקו אותם ואי סנגמן היה זה שהיה צריך לטפל בפרויקט הזה. בסופו של דבר הוא לא הצליח להגיע לשוויוניות -- הכול התנהל בחמולות. היו לא מתנגדים והוא נדרש לעשות שינויים רבים במציאות מורכבת. המצב הכלכלי היה רעוע, היה המון ייבוא ומעט ייצוא. הייתה חלוקה מחדש של האדמות ושוחד ושחיתות -- ממשל צבאי. בשנת **1960** הוא שינה את החוק כי הוא רצה להיבחר עוד פעם והוא הגיע לרף מקסימלי של החוקה (12 שנים). הפחד היה שהמפלגה הקומוניסטית/סוציאליסטית תיבחר בבחירות דמוקרטיות ותתאחד עם צפון קוריאה. **[ערוץ הצ\'ונהיצ\'ונג סיאול:]** לאורך השנים עד הטיילת היפה שהוא היום, העיר סאול מתחילה להידחף מה-דאון טאון ההרוס שנמצא בתהליך שיקום ומתפשט לאזורים הלא מוכרזים לאורך נהרות ובשולי ההר. **[למה הפגינו ומרדו בשנות ה-50-60:]** - **[משטר צבאי:]** בגלל צפון קוריאה כל הזמן חידשו את המשטר הצבאי. - **[חוק הביטחון הלאומי]**: החוק האנטי קומוניסטי. היה חשש שהם יפרסמו דברים שיפילו את הממשלה. - **[צנזורה קשה:]** צנזורה על חופש המידע (למשל, האזרחים לא היו חשופים למה המדינה עושה עם כסף ואי חשיפת שחיתויות). - **[בשנת 1960:]** אחרי שינוי החוקה, אי תכנן להמשיך לסבב רביעי של שלטונו. - **[רוב ההון הגיע מסיוע אמריקאי:]** באותה תקופה כי לא היה לא מחליף ראוי. **[דמוקרטיה \"בשנות השלטון הצבאי\".]** **[הפגנות הסטודנטים, 19.04.1960 -- סה-איל-גו:]** ההפגנות החלו מחוץ לסיאול והתפשטו לעיר, הייתה הרגשה שניהלו את הבחירות בצורה לא שקופה. אי סנגמן זכה ברוב קולות לא הגיוני והיו לא מעט תיאוריות קונספירציה בהקשר הזה (הטריגר היה גופה של סטודנט שנעלם). במקביל, היו רציחות פוליטיות בשנה שלפני הבחירות. הסטודנטים הפגינו וכ-200 מהם נהרגו. האלימות המשפטית ליבתה את הצטרפות האזרחים ורבים יצאו לרחובות. הצבא מנגד, סירב להתערב בטענה כי קוריאה הינה מדינה דמוקרטית והם סירבו לירות באזרחים. סנגמן רי התפטר מתפקידו ויצא לגלות בהוואי -- היו עשויים להוכיח את השחיתות שלו ולכן הוא ברח. זה מראה את שיתוף הפעולה האמריקאי. הפחד היה שאם ישפטו אותו הראש הקומוניסטי יתעורר והם ייפגעו במלחמה הקרה, כך שהם העלימו עין. **[ניסיון כושל בשלטון דמוקרטי -- הנשיא יון פו-סון:]** הוא נכשל ולא הצליח להעביר את הרפורמות הדמוקרטיות לאור מחלוקות בתוך הממשל. מדובר בכישלון אידיאולוגי -- שמרנות ולא דמוקרטיה של ממש. הייתה אכזבה בעם מכך ועלתה טענה כי הקוריאנים אינם בשלים לדמוקרטיה. **[בין השנים 1961-1963 -- הפיכה צבאית ע\"י פארק צ\'ונג-הי:]** הוא היה גנרל בצבא יפן עד שנת **1944**. הוא נחשב לאדם ישר בהיבט השחיתויות. הוא לחם במלחמת קוריאה ועלה כתגובה להתחזקות פרו-קומוניסטית, בשל השחיתות והמשבר הכלכלי המתמשך ובגלל יריבויות בצבא. הצבא ההתקפי של דרום קוריאה לא התפתח מספיק וארה\"ב פחדו שתתחיל מלחמה עם צפון קוריאה -- הם רצו מישהו שיודע לנהל צבא. **[שלטונו של פארק צ\'ונג-הי (1963-1979):]** הוא עשה הפיכה ונבחר בבחירות דמוקרטיות ושלטון אזרחי בשנת **1963**. לאחר הכישלון של פארק צ\'ונג-הי העם לא התנגד להפיכה הצבאית כמו שהיה בשנה שלפני. אפשר לומר שהם היו מיואשים מהדמוקרטיה כי אי אפשר היה להעביר חוקים ולקדם נושאים באמצעותה (היו יותר מידי קבוצות אינטרסים בפרלמנט באופן שלא מאפשר לקדם מדיניות) -- זה מלמד שדמוקרטיות צריכות להבשיל, לא מספיק לכפות אותן. יש שמכנים אותו כדיקטטור של דרום קוריאה על אף שנבחר בבחירות דמוקרטיות. בחרו בו כי חשבו שהוא זה שיציל את קוריאה. מקבילים את פארק צ\'ונג-הי אל קים-איל סונג בעיקר בהיבט המעצרים ואנשים שנעלמו. יחד עם זאת, הוא מיעט להכניס את הצבא והמשטרה עשתה את מרבית הדברים. פארק צ\'ונג-הי ביסס משטרה חשאית ודיקטטורה, הוא טען שהוא לא כמו איי סינגמן (שהחיל משטר צבאי), פארק צ\'ונג-הי החיל משטר אזרחי אבל, גם משטרה אזרחית יכולה לעשות לא מעט דברים. פארק צ\'ונג-הי כרסם בחוקה שנכתבה בשנת **1948** ולאחר שהוא נבחר לא קיימו יותר בחירות בקוריאה. **[פיתוח כלכלי ותעשייתי:]** מטרתו של פארק צ\'ונג הי הייתה פיתוח כלכלי של קוריאה הדרומית והוא חתום על \"הנס בנהר האן\". תחת שלטונו, קוריאה הפכה ממדינה עם כלכלה נמוכה ביותר לאחת המדינות העשירייה הראשונה של מעצמות כלכליות. הפיתוח הכלכלי והתעשייתי כלל סיוע ממשלתי, דבר שפארק צ\'ונג-הי למד מהיפנים של תקופת מייג\'י. הלכה למעשה זה אומר לקבוע לכל מפעל/חברה מה הם עושים -- רכבים פרטיים, ספינות (יונדאי), משאיות טכנולוגיה (לדוג\' סמסונג), תעשייה כימית, ייצוא וכו\'. בתמורה לכך החברות קיבלו כסף מהמדינה לייצר מה שהמדינה רוצה ולאו דווקא מה שאנשים צריכים כמו תעשיות חשמל מקומיות בכפרים וכו\'. בכדי לבצע את הפיתוח התעשייתי הזה המדינה ופארק צ\'ונג-הי בראשה לוקחים כסף מכל מי שאפשר -- ארה\"ב ויפן. **[קשר עם ארה\"ב כולל השתתפות במלחמת וייטנאם:]** כחלק מההסכמים של פארק צ\'ונג-הי הם עשו הכל בתמורה לכך שהצבא האמריקאי יקנה מקוריאה. המשמעות היא שהם עשו את הדברים הבזויים ביותר במלחמה כמו שריפת כפרים (עד היום יש 40 אלף חיילים אמריקאים בדרום קוריאה כחלק מההסכמים בין המדינות). **[נורמליזציה עם יפן:]** בשנת **1965** פארק צ\'ונג-הי חתם על הסכם עם יפן בעידוד האמריקאיים (זאת כדי להכניס עוד מקורות כסף). בהסכם נחתם שהסכם זה הוא סופי וקוריאה מוותרת על כל תביעה עתידית (הקשורה לתקופת הקולוניאליזם היפני בקוריאה). זה מביא לכך שהיפנים לא צריכים לפצות את קוריאה יותר על שום דבר. יפן העבירה 800 מיליון דולר לקוריאה על כל מה שהיה בתקופת האימפריאליזם היפני. באותה תקופה זה היה סכום עצום בהשוואה למה שהיה ליפן, לקוריאה ובכלל לתקופה. צפון קוריאה לעומתן בחיים לא הסכימו לחתום עם יפן על הסכם -- היה להם את סין ואת רוסיה. פארק צ\'ונג-הי לא ייעד את כספי הפיצויים מיפן לאנשים, אלא השקיע את הכסף בכלכלה ובחברות הגדולות. כך, יש אנשים שעד היום טוענים שהם לא פוצו ע\"י היפנים ולטענת היפנים הם פיצו אותם בהעברת סכום עתק למדינה. פארק צ\'ונג-הי הטיל מכסים גדולים על ייבוא כך שלא היה אפשר לייבא דברים ממדינות זרות כמו מכוניות יפניות או אירופאיות (זה היה יקר מידי). בעקבות כך התעשיות התפתחו גם בשוק הקוריאני. אחת המורשות של החברה הדיקטטורית זה הפער הכלכלי בין מי שהיה קשור לפארק צ\'ונג-הי ומי שלא היה קשור. **[חידוש הקשר הכלכלי עם סין -- דרך הונג-קונג:]** מה שלפניו לא עשו לאור מדיניות של אי יצירת קשרים עם מדינות התומכות בצפון קוריאה. יש אל פארק צ\'ונג-הי יחס דואלי בקוריאה, אלו שמסכימים עם דרכו ולא שלא. - **[הפיכה:]** הוא עשה הפיכה ונבחר בבחירות דמוקרטיות ושלטון אזרחי. - **[קשר עם ארה\"ב:]** כולל השתתפות במלחמת ויאטנם. - **[משטר:]** משטרה חשאית ודיקטטורה. - **[פיתוח כלכלי ותעשייתי:]** סיוע ממשלתי. - **[נורמליזציה עם יפן]**. - **[חידוש הקשר הכלכלי עם סין:]** דרך הונג-קונג. - **[יחסים בינלאומיים גם עם אוהדי צפון]**. **[נחל הצ\'ונג -- יה-צ\'ונג בסיאול:]** מה עושים עם השטחים? איך מפתחים אך סיאול ההררית שבה נהר ההאן עובר באמצע? במרזח ובמערב היו מישורים בהם היה ניתן להקים מפעלים, אך בצפון ובדרום ההרים לא אפשרו העברה של חומרים. פארק צ\'ונג-הי ייבש את הנהר והיטה אותו לכיוון אחר ובנה אוטוסטרדה עם 3 קומות. הפרויקט השני שהוא עשה היה פרויקט מגורים אדיר מדרום נהר ההאן ופיתוח מחדש של גשרים שנהרסו במלחמת קוריאה. הוא הקים שיכונים לפועלים שמטרתם הייתה לפתח את העיר, חברות כמו יונאי וסמסונג דאגו לפיתוח גשרים ובתים. היום להשוואה במחיר של בית בנהר האן ניתן לקנות 2 דירות בתל אביב. (חלקם הולכים גם למדינות אחרות לעסוק בבנייה כמו במדינות המפרץ הפרסי שמחזיקות בנפט). **[בעיות במשטרו של פארק צ\'ונג-הי: ]** - **[בשנת 1972 -- חוקת יושין:]** חוקה חדשה שכוללת הרחבת סמכויות הנשיא -- חוקה דיקטטורית. - **[חילוקי דעות עם ארה\"ב:]** בנושא זכויות אדם. - **[משבר כלכלי]**. - **[בשנת 1979:]** פארק צ\'ונג-הי נרצח ע\"י ראש השירות החשאי הקוריאני -- זה מצביע על כך שגם האנשים שהיו סביבו הרגישו שנלקחו מהם זכויותיהם. **[1980-1988 -- הפגנות סטודנטים, התפתחות לכיוון יותר דמוקרטי:]** הנשיא החדש -- צ\'וי קיו-הה היה חלק והגנרלים היו אלו שניהלו את המדינה בפועל ובראשם היה -- צ\'ון דו-הוואן שניהל את המדינה בשם הנשיא. \"הרגו את הדיקטטור וממשיכים עם הדיקטטורה -- חלאס\" (ליאורה). החלו מרידות סטודנטים שהחלו לצאת לרחובות. מדובר היה בהפגנות של מיליוני אנשים. **[טבח קוואנגג\'ו]** -- יש וויכוח אם היו 200 או 2000 הרוגים. **[מרד קוואנגג\'ו -- 18.05.1980:]** בעיר קוואנגג\'ו יצאו סטודנטים לרחובות בעילת שוטרים שתפסו סטודנטים. הסטודנטים ההשתלטו על המשטרה והחלו להילחם בשוטרים. לאחר מכן, הביאו את הצבא והסטודנטים ניצחו גם אותם כי הם היו בעלי אותה הכשרה (הם שירתו בצבא ועברו אימונים), הסטודנטים לקחו לחיילים את הנשקים והשתלטו עם מאגרי הנשק החם. הסטודנטים השתלטו על העיר ושלטו בה במשך כמה ימים כאשר הצבא מסביבם. למרות שארה\"ב ניסתה למנוע את הכניסה הצבאית, הצבא נכנס והכניע את המורדים. המדינה פרסמה/מיתגה את המרד הזה כמרד קומוניסטי ולכן זה לא עורר מרידות מתוך העם. ניהול התקשורת היה פונקציה חשובה ביצירת תחושה שיש תאים קומוניסטיים חבויים שמתכננים לעודד פלישה של צפון קוריאה לדרום. **[סיכום על המרד מצליל:]** התקוממות קוואנגג\'ו הידועה גם כטבח קוואנגג\'ו או \"תנועת ה-18 במאי\", הייתה מרד דמוקרטי בדרום קוריאה בשנת **1980**. האירועים החלו ב-**18.05.1980** בעיר קוואנגג\'ו והתרחשו על רקע אי שקט פוליטי והפגנות נרחבות נגד המשטר הצבאי של צ\'ון דה-הוואן שקיבל את השלטון לאחר רצח הנשיא פארק צ\'ונג-הי בשנת 1979. לאחר שקבוצות סטודנטים הפגינו נגד הסגירה הכפויה של האוניברסיטה שלהם והכרזת משטר צבאי המשטרה ניסתה לפזר את ההפגנות בכוח. תגובת הממשלה הייתה אלימה והיא שלחה כוחות צבא לדכא את המפגינים. הדבר הוביל לעימותים קשים בין הסטודנטים והאזרחים המקומיים ובין כוחות הביטחון. במהלך העימותים שנמשכו עד ה-27.05.1980 נהרגו מאות בני אדם ונפצעו רבים נוספים. האירועים של התקוממות קוואנגג\'ו נתפסים כיום כסמל למאבק למען דמוקרטיה וזכויות אדם בדרום קוריאה. לאחר התקוממות זו, צ\'ון דה-הוואן המשיך לשלוט במדינה אך הלחץ הציבורי הוביל בהמשך לתהליך דמוקרטיזציה שהחל בשנות ה-80 המאוחרות. **[סוף השלטון הצבאי:]** השלטון נגמר בשנת **1978** בבחירות חופשיות (7 שנים לאחר טבח קוואנגג\'ו) -- ארה\"ב תמכה בהם לאור סיבות כלכליות. בבחירות נבחר לנשיאות נו טה-וו שנחשב לגנרל האחרון ( הגנרל האחרון שנבחר לתפקיד הנשיא). חידוש הקשר עם ברית המועצות. **[אך הגענו לבחירות דמוקרטיות:]** לאחר רצח פארק צ\'ונג-הי החליטו בשנת **1980** לעודד את קוריאה כלכלית לאור ציפייה שיעלה שלטון דמוקרטי. בשנת **1988** התרחשה אולימפיאדת סיאול -- הסטודנטים הבינו בשנת **1987** שהוועד האולימפי הוא ארגון רגיש והם התחילו להפגין באגרסיביות גדולה תוך ידיעה שהוועד האולימפי לא ירצה לקיים אולימפיאדה במקום שיש בו אי סדר ציבורי. כך הממשל התחיל להיות סלחני יותר ( לא ירו באנשים ברחובות) כלפי המפגינים. הוועד האולימפי אמר שהרחובות חסומים ואי אפשר לקיים כך אולימפיאדה ובעקבות זה ממשלת קוריאה החלה לקיים בחירות דמוקרטיות. **[דמוקרטיזציה וליברליזציה:]** בשנת **1993** קוימו בחירות שנחלו הצלחה למנהיג שהוביל את הפגנות שנות השמונים -- קים יונג-סאם (**1927-2015**), יש שאומרים שבשנת **93** התחילה הדמוקרטיה האמיתית בקוריאה. בשנת **1995** קים יונג-סאם קיים משפטי ראווה ואסר את הנשיאים הקודמים (צ\'ון נו) על שחיתויות וטבח קוואנגג\'ו אך חנך אותם ביחד עם אלף אסירים פוליטיים משנות השמונים. בנוסף, הוא פעל למיגור השחיתות בממשל. **[חיי היומיום בדרום קוריאה -- מגדר, משפחה ונישואין: ]** כתבה: משפחות של אדם אחד הם כ-40% ממשקי הבית בקוריאה. לרוב, כשנשים משכירות הן מעורבות בפוליטיקה ובשוק העבודה. אבל אם הן אינן משכילות יש ילודה גבוהה. בקוריאה הדברים הפוכים. נשים הן מאוד משכילות אך אינן מעורבות בפוליטיקה ובשוק העבודה וכן, הילודה נמוכה. כמו כן, קוריאה נחשבת מאוד מסורתית מבחינת המשפחה אך 44% מהאנשים חיים במשק בית של אדם אחד. ההיסטוריה נותנת לנו הסבר לייחודיות התרבותית הזו. **[צ\'בול chaebol:]** הצ\'בול הם תאגידים (מילולית -- התאגדויות עסקיות/תאגידי ענק) המקבילים לזאיבטסו היפנים. בשנת **1988** 40 הצ\'בולים אגדו כ-700 חברות. זה נוח לממשלה לעבוד מול כמות קטנה של תאגידים. **[הקשר בין מגדר, משפחה והתארגנות כלכלית בקוריאה של שנות ה-70:]** העבודה בצ\'בול = שעות ארוכות, נאמנות ותעסוקה לכל החיים. אי אפשר היה לעבור בין תאגידים אך התאגיד היה יכול להעביר את עובדיו בין תפקידים. היו מסייעים לעובדים גם לטובת זכויות מגורי?