Copy of מבחן סוף היסטוריה.docx

דניאלה הולר מבחן סוף בהיסטוריה 11/02/2025 - רב, חוקר, סופר, ודיפלומט יהודי הולנדי. הוא היה הוגה דעות יהודי מוערך בתקופת השפעתה של תנועת ההשכלה על היהדות. הוא היה אחד מהדמויות המשפיעות ביותר ביהדות אירופה ***במאה ה-17***. הוא תרם הרבה לפיתוח הרעיון היהודי ולקשרים עם העולם הנוצרי. הוא יזם פני...

דניאלה הולר מבחן סוף בהיסטוריה 11/02/2025 - רב, חוקר, סופר, ודיפלומט יהודי הולנדי. הוא היה הוגה דעות יהודי מוערך בתקופת השפעתה של תנועת ההשכלה על היהדות. הוא היה אחד מהדמויות המשפיעות ביותר ביהדות אירופה ***במאה ה-17***. הוא תרם הרבה לפיתוח הרעיון היהודי ולקשרים עם העולם הנוצרי. הוא יזם פנייה למלך אנגליה כרומו, צ\'ארלס הראשון, בבקשה להקים את הקהילה היהודית מחדש באנגליה. הוא היה תומך נלהב בהשכלה וראה בה כלי לפיתוח לאומי ותרבותי של העם היהודי. הקים בית דפוס בהולנד - יהודים שהשתלבו בחצרות המלכים, השרים והשליטים במדינות השונות, והם שימשו כיועצים, סוחרים, אנשי כספים, רופאים ואפילו דיפלומטים. המונח הזה מתאר את היהודים שניהלו קשרים קרובים עם שליטים ואצילים, ונהנו מהגנה ומעמד גבוה יחסית בתוך הקהילות היהודיות. ***המאה ה-16 וה-17:*** תקופה זו היתה השיא של נוכחותם של יהודים בחצרות מלכים ובחצרות אצילים ברחבי אירופה ומזרח התיכון. יהודים שימשו בתפקידים בכירים כפקידים בממלכות, רופאים אישיים למלכים, סוחרים, ומנהיגים כלכליים. דמויות מפורסמות כמו מנשה בן ישראל במאה ה-17 היו חלק מהתנועה להגדלת השפעת היהודים בבריטניה ובאירופה. ***המאה ה-18**:* בתקופה זו נמשכה השפעתם של יהודי החצר גם במזרח אירופה, ובמיוחד באימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית. יהודים כמו היהודי החצר הרוסי או היהודים של חצרות האצילים הפולניים היו דמויות משמעותיות. הפרק ב*תולדות עם ישראל* מציין את החשיבות של היהודים בתרבות ובפוליטיקה של החצרות, אך גם את האתגרים שהיו בחיים כאלה: מצד אחד, יכלו ליהנות מהגנה וממעמד גבוה, אך מצד שני, היו גם חשופים לשנאה, קנאה והתנכלויות מצד אחרים, בין אם בשל לאומניות דתית ובין אם בשל תחושת ניכור כלפי המעמד המיוחד שלהם. היהודים בחצרות אלו היו לעיתים דמויות מפתח בהיסטוריה היהודית, כיוון שהצליחו להקים קשרים עם שליטי התקופות השונות, ולעיתים אף שימשו כגשר בין הממלכות היהודיות לשלטונות חיצוניים. באופן כללי, הפרק מציין את הקונפליקט בין שמירה על זהות יהודית לבין הצורך להסתגל למנהגים ולדרכי החיים של החברה שסביבותיהם. כל דמות או סיפור כזה מייצג את האיזון המורכב בין ההשתלבות לבין שמירה על הקיום והזהות היהודית. - היה צו שניתן על ידי הקיסר האוסטרי יוסף השני בשנת ***1781***, במטרה להקל על החיים של מיעוטים דתיים, וביניהם היהודים, באימפריה האוסטרית. הכתב נתן ליהודים זכויות מסוימות and limited their religious discrimination although not fully. יוסף השני ראה חשיבות בהקלת הדרישות הדתיות והחוקיות כלפי היהודים, בעיקר במטרה לשלבם בצורה יותר פעילה ומועילה בכלכלה ובחברה. הספר מדבר על התקדמות מעמד היהודים במדינות אירופה בתקופה המודרנית, ובעיקר את השפעתו של \"הכתב הסובלני\" בן-ששון ציין את הצעד החשוב הזה כשלב משמעותי במעבר בין עידן של אפליה והגבלות גזעיות לדיאלוגים עם החברה הרחבה. עם זאת, הוא גם מציין שהכתב לא פתר את כל הבעיות, ושהמצב היה רחוק מלהיות אידיאלי. היהודים עדיין נאלצו להתמודד עם הגבלות מסוימות, וההתקדמות לשוויון מלא הייתה עדיין רחוקה. הכתב הסובלני היה צעד חשוב בדרך להקלת העבדות וההגבלות על היהודים, אך היו לו גם מגבלות רבות: למשל, הוא לא אפשר ליהודים לתפוס תפקידים ציבוריים בכירים, והם לא זכו לשוויון מלא מול הנוצרים. לסיכום, ב*תולדות עם ישראל*, חיים בן-ששון מדגיש את חשיבותו של ה-Toleranzpatent כאחד מהשלבים בתהליך הארוך של חקיקת זכויות ומעמד ליהודים, אך גם מציין את הצורך בהבנה שהצעד הזה לא היה סוף הדרך, ושנדרשו עוד מאבקים ושינויים כדי להשיג שוויון מלא. - היו שינויים משמעותיים שהתרחשו במעמד היהודים באירופה במהלך ***המאה ה-18 וה-19***, במיוחד בתקופת הנאורות והרעיונות של המהפכה הצרפתית. האמנציפציה מתייחסת לשחרורם מחוקים ומגבלות שנכפו עליהם, ומתן זכויות אזרחיות ושוויון בפני החוק, דבר שפתר את רוב הצורות של אפליה דתית וגזעית שבהן נתקלו היהודים לפני כן. האמנציפציה, שהחלה בעיקר בצרפת לאחר ***המהפכה הצרפתית (1791)***, נמשכה גם למדינות אחרות, כמו גרמניה, אוסטריה, ובמידה מסוימת גם ברוסיה ובמרבית מדינות אירופה המערבית. במהלך המאה ה-19, מדינות כמו צרפת, פרוסיה (גרמניה), אוסטרליה והולנד העניקו ליהודים את הזכות להשתלב בכל תחומי החיים -- פוליטיים, כלכליים ותרבותיים -- עם חוקים המבטלים אפליה כלפי היהודים. עם זאת, בספר מודגש שהאימנציפציה לא הייתה תהליך אחיד וכולל: היו מדינות שהתנגדו להעניק ליהודים שוויון זכויות, והיו גם קבוצות בעם היהודי (כמו החרדים) שהתנגדו לשינויים האלו מתוך פחד מאובדן הזהות הדתית והלאומית. האימנציפציה שינתה את עולמם של היהודים: היא פתחה בפניהם הזדמנויות חדשות -- חופש עיסוק, חופש דת, והזכות להשתתף בחיים הפוליטיים -- אך גם יצרה דילמות חדשות, במיוחד בתחום הזהות היהודית. למרות שלכאורה, האמנציפציה הייתה צעד לכיוון שוויון אמיתי, התהליך לא תמיד היה חלק. תופעות של אנטישמיות כלפי יהודים המשיכו להתרחש גם אחרי שהאימנציפציה ניתנה להם, ולא תמיד היה ברור האם היישום המלא של זכויותיהם אכן הוביל לשילובם המוצלח בחברה הכללית. לסיכום, *תולדות עם ישראל* מציין את האמנציפציה כשלב קריטי בהיסטוריה של היהודים, שלב שבו היהודים חוו שינוי משמעותי במעמדם האזרחי והחוקי, אך גם עמדו בפני אתגרים חדשים ומורכבים. - התפתחות תנועת ההשכלה היהודית ***במאות ה-18 וה19***, \"העידן של ההשכלה\"- שאיפה להשתלבות בחברה הכללית על בסיס ערכי הנאורות וההגיון הרציונלי. תנועה אינטלקטואלית ותרבותית שנועדה להביא את היהודים להשתלבות יותר מלאה בחברה הכללית, ולהשיג יתרונות ותנאים חדשים על ידי אימוץ רעיונות של המהפכה המדעית, הפילוסופיה המודרנית, והערכים של הנאורות. ההשכלה היהודית נוצרה כהתפתחות טבעית של רעיונות ההשכלה הכללית שהתרחשו באירופה הושפעה מהמהפכה הצרפתית, הנאורות, והמדע. **הדמויות המרכזיות** -- הוגי דעות יהודיים כמו מאוריץ דוד וולפוביץ\', נפתלי הרץ ויזל, ויצחק אייזיק הלוי. **חינוך** -- הקמת בתי ספר כלליים (לימודי חול) והדגשת חינוך מערבי לצד דת. **שפה ותרבות** -- חידוש השפה העברית כשליחה של התרבות המודרנית, יצירת ספרות עברית חדשה. **היחס למסורת** -- חלק מהמשכילים התנגדו למסורת הדתית, אחרים ביקשו לשלב את המסורת עם רעיונות ההשכלה. **השפעה פוליטית** -- עקרונות של שוויון זכויות, חופש אישי, ושאיפה לשוויון פוליטי (ליהודים) במדינות אירופה. **התנגדות החרדים** -- התנגדות קשה לתנועה מצד חוגים דתיים ושמרניים, שראו בה איום על הזהות הדתית והמסורת. **תוצאה** -- שינוי תרבותי וחברתי משמעותי בחיי היהודים, הכנסת רעיונות חדשים לחינוך, תרבות ופוליטיקה. - דמות מרכזית בתנועת ההשכלה היהודית ***במאה ה-18***. הוא היה המשכיל היהודי המרכזי ונתפס כ\"אב ההשכלה היהודית\". פיתח את רעיון השילוב בין ההשכלה והיהדות. הוא טען כי [אין ניגוד] בין תבונה דתית לבין תבונה מדעית, והאמין שיהודים יכולים לשלב את לימוד התורה עם לימודים חילוניים. הוא דיבר על [החשיבות של שמירת הזהות היהודית] למרות השפעת העולם החיצוני. סבר שיהודים יכולים לשמור על דתם, תוך שילוב רעיונות נאורים. היה בין המובילים של רעיונות ההשכלה היהודית, ובעיקר תמך בהקדמה וברציונליזם. הוא כתב פירוש מודרני לתנ״ך ותרגום לגרמנית. הוא לא התנגד למסורת היהודית, אך טען שיש לשלב אותה עם ההשכלה והמדע. בעיניו, היהדות לא צריכה להיות נפרדת מהחיים המודרניים והמערביים. היה נתון לביקורת קשה מצד החרדים, שהיו שומרים על ההיבטים המסורתיים וההלכתיים של היהדות. הם ראו בו \"משכיל\" שמסכן את היהדות. היה אחד היהודים הבודדים שזכה להכרה כאיש רציונליסטי ומודרני בעידן שבו היהודים היו נתונים לאפליה ונרדפו. - תנועת הרפורמה ביהדות התפתחה ***במאה ה-19***, בעיקר באירופה, כתגובה לשינויים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים בעולם המודרני. רקע: היהודים שואפים להשתלב בחברה הכללית, תוך שמירה על זהותם הדתית. המהפכה הצרפתית וערכי הנאורות (שוויון, חופש, ורציונליזם) השפיעו על היהדות והתנועה הדתית. מאמינים ברפורמה טענו שהמצוות אינן חובה אלא חלק ממסורת שאפשר לשנות אותן. **מטרות הרפורמה:** [עדכון והתרעננות של הדת היהודית] --חידוש הדת תוך התקדמות עם הזמן, [הקלות בהלכה]- שינוי או ביטול של מצוות מסוימות שהתפסו כקשות או לא רלוונטיות בעידן המודרני, [שילוב חיי הדת עם העולם המודרני-] התאמת הדת לנורמות החברתיות והתרבותיות של זמנם. **הבדלים בין הרפורמה ליהדות המסורתית:** [תפילות בשפות אחרות]- במקום בעברית תפילות נכתבו בצרפתית וגרמנית, [שינויים במנהגים] כמו ביטול ההפרדה של גברים ונשים בבית הכנסת, התייחסות שונה לשבת- שימוש בכלי נגינה בבית הכנסת, לסיכום, *תולדות עם ישראל* מציין את הרפורמה כצעד חשוב ביהדות המודרנית, כתגובה לשינויים החברתיים והתרבותיים. היא ניסתה להתאים את היהדות לעידן המודרני, אך במקביל עוררה מחלוקות ותנגדויות שנמשכו גם לאורך השנים. - אורתודוקסיה יהודית מתייחסת לזרם ביהדות השם דגש על שמירה קפדנית של ההלכה והמסורת הדתית כפי שנמסרה לאורך הדורות. התפתחות האורתודוקסיה התרחשה בעיקר ***במאה ה-19***, כתגובה ל**השכלה** ו**תנועת הרפורמה**. היהודים האורתודוקסים התנגדו לשינויים הדתיים של הרפורמה וראו בהם איום על שלמות ההלכה והזהות היהודית. **עקרונות יסוד:** [שמירה על ההלכה]: האורתודוקסיה מדגישה את הצורך לשמור על המצוות וההוראות ההלכתיות כפי שהן כתובות בתנ\"ך ובתלמוד. [המסורת כמרכז:] ההשקפה האורתודוקסית רואה במסורת היהודית את הדרך הבלתי ניתנת לשינוי לשימור הזהות וההמשכיות היהודית, [הפרדה בין דת ומדינה:] רוב האורתודוקסיה תומכת במעורבות דתית בכל תחום של החיים, אך עדיין יש חילוקי דעות בנוגע למידת המעורבות הפוליטית של היהדות השמרנית במדינות מודרניות. התנגדות לרפורמה/השכלה/חילון: האמינו שהשפעות אלו מערערות את יסודות הדת והמסורת. האורתודוקסיה בנתה מערכות חינוך עצמאיות (ישיבות תורניות, בתי ספר דתיים) על מנת לשמור על החינוך הדתי המסורתי. הוקמו גם קהילות אורתודוקסיות עצמאיות שדאגו לשמור על אורח חיים דתי מחמיר ונתנו תמיכה לחיים הדתיים. לסיכום, *תולדות עם ישראל* מציין את האורתודוקסיה כזרם המרכזי בשמירה על ההלכה והמסורת היהודית, שהגיב בעיקר על תנועות ההשכלה והרפורמה. היא מציגה את החשיבות של שמירה על הזהות הדתית, אך גם נתקלת באתגרים בעולם המודרני. - Wissenschaft des Judentum הוא תהליך של חקר אקדמי ומדעי של היהדות. מדובר בניסיון להבין את היהדות בצורה אובייקטיבית, מחקרית, ומעמיקה, תוך שימוש בשיטות מדעיות, השוואתיות ונתונים היסטוריים. **הקשר להשכלה:** מדע היהדות נולד מתוך תנועת ההשכלה היהודית, שהדגישה את הצורך לחקור את הדת וההיסטוריה היהודית באופן אקדמי, תוך כדי אימוץ של גישות מחקר מודרניות, שמבוססות על השיטה המדעית. התנועה הושפעה באופן ישיר מההוגים האירופיים של הנאורות, אשר ביקשו לאתגר את דרכי החשיבה המסורתיות. **התחום האקדמי:** המדע היהודי עוסק בכמה תחומים עיקריים, כולל היסטוריה יהודית, פילולוגיה (לימוד השפות היהודיות), תנ\"ך ופרשנות (תנ\"ך, תלמוד, מדרשים), ותיאולוגיה יהודית. המטרה הייתה להבין את מקורות היהדות, את התפתחותה, ואת הדרך בה הושפעה מההיסטוריה ומהתרבויות השונות שסביבותיה. **הוגים חשובים:** מיכאל (מנחם) ראדנאור -- שתרם לפיתוח גישות פילולוגיות ותיאולוגיות לחקר היהדות. ליאון (ליאון) רוטנשטרוך -- חוקר שהשפיע רבות על מחקרי המקרא וההיסטוריה היהודית. סלומון יהודה רהגל -- אחד מהמובילים המרכזיים של התחום, אשר חקר את ההיסטוריה הדתית והתרבותית של היהודים. **מאבק עם המסורת:** מדע היהדות לא היה מקובל על ידי כל הקהילות היהודיות. במיוחד במגזר החרדי והאורתודוקסי, שהיו חששנים מהשפעת המדע על האמונה הדתית.הצגת התורה וההיסטוריה היהודית דרך פילוסופיה מודרנית ומדעית עוררה התנגדות, שכן היהודים הדתיים ראו בכך איום על שמירת המסורת והאמונה. *Wissenschaft des Judentums* יצר חיבור בין היהדות לבין החשיבה המדעית המודרנית, תוך ניסיון להבין את הדת היהודית, תרבותה והיסטוריה שלה בצורה רציונלית ומדעית. זה היה שלב חשוב בהתפתחות המחשבה היהודית המודרנית, והוא יצר תחום מחקר עצום ומשמעותי שבמרכזו היה חקר היהדות כמדע. לסיכום, *תולדות עם ישראל* מציין את Wissenschaft des Judentums כשלב מפתח בהבנת היהדות מתוך פרספקטיבה אקדמית ומדעית, שהיה חלק מהמאבק המודרני לשלב את היהדות עם ערכים של נאורות וחשיבה רציונלית. - מתואר כארגון יהודי בינלאומי שהוקם ***במאה ה-19*** ועסק בשיפור מצב היהודים ברחבי העולם. הוקם ב- **1860** בפריז, על ידי קבוצת יהודים בראשות **רפאל לוינסון** ו**ז\'ול אופנהיים**, במטרה לשפר את מצבם של היהודים בעולם, במיוחד במדינות מוסלמיות ובאירופה. **מטרות הארגון:** [חינוך]: לשים דגש על חינוך יהודי מודרני, כולל הקמת בתי ספר ליהודים במדינות המזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה, [הסברה והגנה על זכויות היהודים]: לפעול לשיפור תנאי החיים של היהודים, להילחם באנטישמיות, ולתמוך בזכויותיהם האזרחיות, [שיפור מעמד היהודים]: לשאוף לשדרג את מעמד היהודים במדינות שבהן הם היו נרדפים, וליצור חברה יהודית חינוכית, מודרנית ומשולבת. \"כל ישראל חברים\" פעל גם **ברמה הפוליטית** והצביע על זכותם של היהודים לשוויון זכויות במדינותיהם. הארגון תיאם עם ממשלות ועם גורמים בין-לאומיים כדי להשפיע על תנאי החיים של יהודים ברחבי העולם. לסיכום, *תולדות עם ישראל* מציין את \"כל ישראל חברים\" כארגון עולמי שהקדם חינוך יהודי מודרני ופעילות פוליטית לטובת זכויות היהודים, במיוחד במדינות מוסלמיות וערביות, והיה חלק מהתהליך של ההשכלה היהודית והשתלבות היהודים בעידן המודרני. \"כל ישראל חברים\" היה חלק מהתהליך הכללי של המודרניזציה היהודית במאה ה-19, אשר חיפש דרך לשלב את היהודים בעולם המודרני מבלי לאבד את הזהות הדתית. - הם אנשי רוח, מדינאים, חיילים, ועיתונאים, שלפני פרסום הרעיון הציוני המלא של תיאודור הרצל, הציעו רעיונות על חידוש הלאומיות היהודית בארץ ישראל. התנועה הציונית המודרנית לא נולדה ביום אחד, והיא הושפעה ממגוון דמויות וזרמים שהפיצו רעיונות לגבי חידוש המדינה היהודית, פתרון לבעיית האנטישמיות ושימור הזהות היהודית. אלה היו הדמויות המרכזיות והאידיאולוגיות שהיו חלק מהתהליך שהוביל להיווצרות הציונות המודרנית, לפני הקמת מדינת ישראל. רעיונות ציוניים התפתחו עוד לפני הרצל, אך הוא הפך את הרעיון לתוכנית פוליטית מסודרת. [מיכאל (מאפו)] -- סופר וראשון המחשבה הציונית שראה ביהודים עם מחפש פתרון לאומי. [משהס הס] -- פילוסוף יהודי שכתב את ספרו \"רומנטיקה של הציונות\", שהיה בין הראשונים לשלב בין היהדות לרעיונות לאומיים. [ר יהודה אלקלאי, ר׳ צבי הירש קלישר] **סיבות לציונות**: אנטישמיות -- היהודים נרדפו במדינות הגולה והציונות הציעה פתרון. התחייה הלאומית -- החזון של חידוש העם היהודי בארץ ישראל. השפעות ההשכלה -- השפעת רעיונות המודרניות והנאורות על היהודים. הרצל הוא הדמות המרכזית שהפך את הציונות לתנועה פוליטית עם יעד בר-קיימא -- **הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.** פרסם את ספרו \"המדינה היהודית\" ב-1896 והיה האיש המרכזי שהתארגן סביבו תהליך הציונות המודרנית. מבשרי הציונות תרמו לרעיונות של תחייה לאומית יהודית ופתרון האנטישמיות. הרצל איחד את הרעיונות הללו והפך אותם לתנועה פוליטית שבסופו של דבר הובילה להקמת מדינת ישראל. - רבי יהודה אלקלאי היה רב והוגה דעות יהודי, שנולד בטורקיה. דמות חשובה בהיסטוריה הדתית וההגותית של יהדות ***המאה ה-19***ֿ תפיסת עולמו: היה מהוגי הדעות שעסקו בהתחייה הרוחנית של העם היהודי, ורבים מדבריו היו קשורים לשאיפה לשוב ולהתיישב בארץ ישראל, רעיון שהיה מרכזי גם בהגות הציונית. למרות שהיה בעל השקפות רוחניות ומיסטיות, הוא נחשב לדמות שקרבה לגישות חסידיות וקבליות, שהדגישו את המשמעות הפנימית של התורה והיהדות. רבי יהודה אלקלאי לא היה ציוני במובן המודרני של המילה, אך **שיבח את רעיון השיבה לארץ ישראל**. הוא ראה בארץ ישראל את המקום בו תוכל להתממש הגאולה היהודית. כתב חידושי תורה על הציונות, ו**סייע להנחיל את רעיון ההתיישבות בארץ ישראל** לפני שקם התנועה הציונית המודרנית. השפעתו על מחשבה יהודית: הוא נחשב לדמות מופת ברוחניות ובתפיסות הדתיות שהוא הנחיל. הוא השפיע על תלמידיו ועל רבים מבני הדור שבאו אחריו. היה לו קשר עם **תנועות דתיות** ו**תיאולוגיות יהודיות** נוספות, והשפיע על הדרך בה התפתחה המחשבה היהודית במאה ה-19. - רב והוגה דעות יהודי/דתי מפולין שפעל בעיקר בפולין וגרמניה. מחשובי הוגי הדעות היהודיים של ***המאה ה-19***. הוא נחשב לדמות מופת בתולדות התיאולוגיה הציונית הדתית, ורעיונותיו היוו את הבסיס לתיאולגיה של הציונות הדתית המאוחרת. הוא השפיע על הרבנים הציונים, ועל כל הדור הציוני הדתי. היה מההוגים הדתיים הראשונים שהציעו את רעיון [הציונות הדתית], במובן של שיבת ציון והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל מתוך עקרונות דתיים. הוא האמין כי ה[גאולה תלויה בשיבה לארץ ישראל], וראה את הציונות כתחילת הגאולה הרוחנית והפיזית של העם היהודי. **הרעיון המרכזי שלו:** השיבה לארץ ישראל אינה רק פיזית אלא גם רוחנית, כלומר יש צורך במעשה פעיל מצד היהודים כדי לממש את הגאולה. ספרו המרכזי היה **\"דרוש ושהיה\"** (1857), בו הציע את רעיונותיו העוסקים במימוש הגאולה היהודית באמצעות שיבה לארץ ישראל. בספרו טוען כי **התחייה הלאומית היהודית אינה סותרת את התורה**, אלא היא **השלמה שלה**, [והחובה לשוב לארץ ישראל היא מצווה דתית]. רבים האמינו שהגאולה תבוא ללא פעולתם של היהודים עצמם, והוא התנגד לזה לדעתו, לא מדובר רק בקיום מצוות דתיות אלא גם בפעולה ארצית ופעולה לאומית -- הציונות צריכה להיות חלק מהתהליך האלוקי. היה אחד מהדמויות המרכזיות ששילבו את התיאולוגיה הדתית עם המחשבה הציונית המודרנית. הוא לא היה רק עוסק בהיבטים דתיים אלא גם בהיבטים לאומיים של הציונות, והיה בין הראשונים להבין את החשיבות של **ההתארגנות הפוליטית** של היהודים לשם הקמת מדינה יהודית. - - פילוסוף, סוציאליסט ותיאולוג יהודי ***במאה ה-19*** שפעל בגרמניה ופולין. היה מהוגי הדעות המוקדמים של הציונות, והאמין כי הגאולה היהודית תוכל להתממש לא רק באמצעות דת אלא גם דרך חזרה לארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. במקביל, הוא היה פעיל בשדות סוציאליסטיים וראה בהתיישבות בארץ ישראל לא רק פתרון לבעיה היהודית, אלא גם דרך לקדם צדק חברתי ושוויון בין היהודים. רעיונותיו הושפעו מהתנועה ההשכלתית ומרעיון השוויון החברתי, והוא היה אחד מהחולמים המוקדמים של הציונות החילונית. **[תחום המושב]** האזור שבו הותר ליהודים להתגורר בתוך האימפריה הרוסית ***עד המאה ה-19***. תחום זה הוקם על ידי הצארים הרוסים (russian czars) ***בתחילת המאה ה-18***, ובאופן כללי כלל את רוב השטחים של פולין, אוקראינה, בלארוס, וחלקים מרוסיה עצמה. היהודים סבלו שם ממגבלות כלכליות, פוליטיות וחוקיות. אך בו בזמן, הייתה זו גם תקופה שבה התרבות היהודית פרחה, והחלה להתפשט ההכרה הלאומית וההגות הציונית בקרב יהודי המזרח. הגבלות על יהודים: הם היו [מוגבלים למגורים] רק בתוך תחום המושב. כל האזור היה תחת [הגבלות חוקיות] לגבי עיסוקים מקצועיים, וזכויות פוליטיות ו[בעיסוקים מסוימים] -- לא יכלו לעסוק במקצועות חופשיים או במקצועות רבים אחרים, והיו קשיים רבים בעיסוק במלאכה ובסחר. רוב היהודים שגרו בתחום המושב היו עניים, ולא נתנו להם להשתלב בכלכלה הרוסית באופן מלא, ורובם נשארו בתחום המסחר הקטן, שהיו בו תנאים כלכליים קשים מאוד. תחום המושב שם [מגבלה פוליטית וכלכלית על היהודים], אך גם הביא להתפתחות של תרבות יהודית עשירה בתוך הגטאות. התחום הזה היה במרכז היהודי ברוסיה, והשפיע רבות על התרבות היהודית, על דת ומסורת, והיו בו חיים דתיים סוערים ויצירה יהודית. זה הוביל לתסכול חברתי ופוליטי, כי השלטון הגביל את חירותם. זה גרם למרידות ושפיכות דמים של היהודים נגד השלטון, והתפשטות רעיונות של הציונות. זה ***נגמר בסוף המאה ה-19*** עם הגלובליזציה, רפורמה הרוסית, וההגירה היהודית הגדולה מערבה ודרומה. - תנועה ציונית מוקדמת לא פוליטית שהתפתחה **בסוף המאה ה-19** (1881) על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודיים מרוסיה וגרמניה (בהם אליעזר ben-יהודה, מנחם אוסישקין, וישראל בן-ציון) שהתמקדה בשיבת ציון. היא פעלה להקים יישוב יהודי עצמאי בארץ ישראל. מטרת התנועה: להחיות את עם ישראל בארץ ישראל/להתמקד ב[התחייה הלאומית היהודית] בארץ ישראל, הרבה לפני שהרעיון הפוליטי של הציונות המודרנית התפשט והפך לתנועה רחבה יותר. **פעולות של התנועה:** [קידום ההתיישבות:] חיבת ציון הובילה את הרעיון של העלייה הראשונה (1882--1903), שהתמקדה בהקמת מושבות חקלאיות בארץ ישראל.[הפצת הרעיון:] התנועה פעלה להפיץ את רעיונות השיבה לארץ ישראל דרך הרצאות, פרסומים, ופעילויות ציבוריות. הפעולות שנעשו בתנועה, כמו הקמת מושבות חקלאיות ויישוב הערים, היו היסודות להתפתחות הציונות המודרנית. **ההבדל מהציונות הפוליטית:** חיבת ציון לא הייתה תנועה פוליטית- היא לא ניסתה להקים מדינה יהודית באופן רשמי. היא התמקדמה בשיבה לארץ ישראל והקמת יישובים יהודיים. הציונות הפוליטית (בהובלת הרצל) ניסתה להשיג תמיכה מדינית מהממשלות כדי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, תוך דגש על הצעד הפוליטי. חברי חיבת ציון ראו את חידוש ההתיישבות בארץ ישראל כצעד הכרחי לגאולה יהודית. לא כולם היו חילוניים- חלקם היו דתיים, ולכן התנועה הציונית של חיבת ציון לא הייתה בהכרח אנטי-דתי, אלא שילבה אלמנטים דתיים עם רעיונות לאומיים. במהלך התקופה של חיבת ציון, הייתה העלייה הראשונה (1882--1903), שבה יהודים החלו להתיישב במושבות חקלאיות בארץ ישראל. תנועה זו פעלה להקים חקלאות יהודית וליצור עצמאות כלכלית ותרבותית עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. - הגל הראשון של העלייה הציונית, ***מ1882-190*3,** שבו יהודים החלו לעלות לארץ ישראל מתוך תחושת שליחות ציונית ומתוך רצון לשפר את מצבם הכלכלי. היו כ-25,000 מתישבים. **סיבות לעלייה:** [תנועה ציונית-] מודעות לציונית, בעקבות רעיונות של תנועת חיבת ציון ושל הוגים כמו אליעזר בן-יהודה ומנחם אוסישקין, שהדגישו את הצורך בשיבה לארץ ישראל. [מצב קשה בגולה-] היהודים בגולה סבלו ממצוקה כלכלית, אנטישמיות ורדיפות. המצב הקשה דחף אותם לחפש פתרון בארץ ישראל. [תחושת גאולה-] חלק מהעולים האמינו כי העלייה לארץ ישראל היא תחילת הגאולה היהודית. העולים היו בעיקר חקלאים- רוב העולים היו פשוטי עם שמאוד התקשו להסתגל למערכת החקלאית החדשה. העלייה כללה בעיקר תושבים ממזרח אירופה, במיוחד מרוסיה, פולין וליטא. עלו בעיקר משפחות ולא יחידים, והם התמקמו בעיקר ביישובים חקלאיים ובמושבות חקלאיות כמו ראש פינה (1882), ראשון לציון (1882), זיכרון יעקב (1882), פתח תקווה (1878), נס ציונה (1882), יסודי המעלה (1883), ומזכרת בתיה (1883). **קשיים:** מצב כלכלי קשה, סכסוכים עם ערבים הרגישו מאוימים מההתיישבות היהודית, וקשיים עם השלטון העות\'מאני **ההצלחה והכישלון:** העלייה הראשונה נחשבת להצלחה מסוימת, מכיוון שהיא הניחה את היסודות להתיישבות יהודית מסודרת בארץ ישראל. יחד עם זאת, לא כל המושבות הצליחו. חלק מהן נכשלו או נאלצו להתפרק עקב קשיים כלכליים והתנגדות. העלייה הראשונה תרמה להקמת ההסתדרות הציונית ולמימוש רעיונות ההתיישבות והגאולה.לאחר מכן, גברו התהליכים של העלייה השנייה והעלייה השלישית, שהמשיכו לפתח את היישוב היהודי בארץ ישראל. - ההתיישבות היהודית בארץ ישראל שהתחדשה בסוף ***המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20***, כחלק מהתנועה הציונית. זה התחיל עם העלייה הראשונה ועד המאבק להקמת מדינה יהודית בשנות ה-40. היישוב התמקד במושבות חקלאיות כמו ראש פינה, חדרה, זיכרון יעקב, ונחלת שמעון, הבסיס להתיישבות היהודית בארץ ישראל. **ההשפעה על הציונות:** היישוב החדש היה היישוב הראשון שהשפיע על תחיית העם היהודי בארץ ישראל, והוא נבנה על רעיונות הציונות המעשית שדיברו על הקמת יישוב יהודי עצמאי. עם השנים, היישוב החדש התחיל לקבל תמיכה ציונית מסודרת והפך לחלק מרכזי בתהליך הגאולה הלאומית. **המאבק להקמת היישוב היהודי:** היישוב החדש היה במאבק מתמיד מול השלטון העות\'מאני והערבים המקומיים. יהודים יצאו לדרך להקים יישוב עצמאי, להשפיע על מדיניות השלטון ולמנוע את הגידול של האוכלוסייה הערבית. **הקשר למוסדות ציוניים:** היישוב החדש היה קשור ב[הסתדרות הציונית] ולקהילת [הסוכנות היהודית,] שהיו אחראיות על תיאום וארגון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בנוסף, הוקמה גם [ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים], שעסקה בהבאת פועלים יהודים למען עבודת ההתיישבות והחקלאות. - הציונות הפוליטית היא תנועה ציונית ***במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20*** שהדגישה את הצורך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל באמצעות מאבק דיפלומטי וסיוע מצד מדינות חזקות. התנועה שמה את הדגש על הסכמים פוליטיים עם מדינות העולם, ולא רק על יישוב הארץ בהתיישבות חקלאית. **מטרתה:** השגת הכרה בינלאומית ותמיכה פוליטית כדי להקים את מדינת ישראל. **מייסד:** תיאודור הרצל - שראה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל את הדרך היחידה לשחרר את העם היהודי מהגלות. הוא פיתח את הרעיון של [מדינה יהודית כדבר פוליטי מדיני,] והאמין כי [ההכרה הבינלאומית] היא התנאי להצלחה של רעיון הציונות. ***ב-1897***, תיאודור הרצל יזם את הקונגרס הציוני הראשון, שבו הוחלט שהמטרה המרכזית של הציונות תהיה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בקונגרס הזה הציונות הוסמה כתנועה פוליטית שצריכה לפעול בדרכים דיפלומטיות להשגת המטרה. **הקונגרסים הציונים:** בעקבות הקונגרס הציוני הראשון ב1897, הוקמה [ההסתדרות הציונית] כגוף פוליטי המייצג את הציונות הפוליטית. הקונגרסים הציוניים התכנסו מדי שנה ושנה, ובכל אחד מהם נדונו נושאים פוליטיים חשובים הקשורים להמאבק הדיפלומטי להקמת מדינה יהודית. **זה הוביל להצהרת בלפור ב-1917, שבה בריטניה הביעה תמיכתה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.** - תוכנית שהוצגה בקונגרס הציוני הראשון ***ב-1897*** בעיר באזל, שוויץ, ביוזמת תיאודור הרצל. מטרה: התוכנית הייתה אמורה להיות [מסמך חשוב שיבסס את מטרות הציונות] ויקבע איך להוציא אותן לפועל, תוך כדי תיאום עם כל הפעולות הציוניות שיהיו בהמשך הדרך. **ההצהרה המרכזית: הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.** הקונגרס החליט כי מטרת הציונות היא ל[הקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל], תוך כדי חיפוש דרכים להשגת תמיכה בינלאומית להגשמת המטרה. התוכנית הציבה יעד פוליטי, והציעה דרכים מעשיות- הוקמה ההסתדרות הציונית כגוף שיבצע את המשימות של התוכנית, ויתאם בין ארגונים ציוניים. נקבע גם בקונגרס הציוני הראשון שהעברית תהיה השפה המרכזית של היישוב היהודי בארץ ישראל. **השפעת התוכנית:** תוכנית באזל היוותה את הבסיס להצהרת בלפור (1917), ונחשבת [השלב המעשי הראשון] בציונות המודרנית, ושמה את היסוד לתנועה ציונית פוליטית שהתמקדה בהשגת הכרה בינלאומית להקמת מדינה יהודית. היא סימנה את השלב שבו [הציונות הפכה לתנועה ממוסדת], עם מטרות ברורות ומעשיות. - הציונות הדתית היא תנועה ציונית שצמחה לצד הציונות החילונית ***בין המאה ה-19 למאה ה-20***, אבל שילבה את הערכים הדתיים עם הרעיון הציוני. כלומר, המדינה תקום לא רק מתוך אידיאולוגיה לאומית, אלא גם כהגשמת גאולה דתית. הציונות הדתית רואה את הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל כחלק מהגאולה הדתית, כפי שמופיע בתנ\"ך ובהלכה היהודית. יש לה תפיסה דתית שהארץ ישראל היא חלק מהתוכנית האלוקית לעם היהודי, ולכן יש חובה דתית להקים את המדינה היהודית. הציונות הדתית לא הסתפקה בהקמת מדינה יהודית, אלא גם שאפה להקים אותה על פי ערכים דתיים ולעודד חזרה לתנ\"ך ולהלכה. **דמויות מרכזיות:** הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב אביגדור מילר היו בין המובילים של הציונות הדתית הציונות הדתית לא נרתעה מהשפעת הציונות החילונית והייתה שותפה להקמת ההסתדרות הציונית והמאבק להקמת מדינה יהודית. עם השנים, מוסדות דתיים כמו הישיבות והתנועות נוער דתיות הפכו לחלק מרכזי מהתנועה הציונית הדתית. הציונות הדתית לא תמיד הייתה מרוצה מהחילוניות שצמחה במדינת ישראל, אבל ניסתה למצוא את הדרך לשלב אמונה דתית עם המדינה החילונית, תוך שמירה על ההלכה והמסורת. - הפרקציה הדמוקרטית הייתה סיעה ציונית סוציאליסטית שהוקמה ***במאה ה-20***. הסיעה קידמה רעיונות של דמוקרטיה פנימית בתנועה הציונית ושוויון זכויות לכל חבריה. היא שהפרקציה הדמוקרטית התנגדה להיררכיה הציונית שהייתה בידי קבוצות מסוימות של מנהיגים ואנשי אליטה, אשר היו בעלי השפעה רבה על קבלת ההחלטות בתנועה הציונית. כלומר, הם ראו את עצמם כמובילים של התנועה הציונית, ובכך השתלטו על המוסדות והגופים המרכזיים. האמינה שעל כל חבר בתנועה הציונית להיות מעורב באופן פעיל בשיקול הדעת ובקבלת ההחלטות. הם התנגדו לכך שההנהגה תהיה מרוכזת בידי קבוצה מצומצמת של אנשים, כמו אנשי האליטה הציונית (במיוחד אנשי הציונות הפוליטית) - ***ב-1903*,** במהלך הקונגרס הציוני השישי בז\'נבה, הוצגה תוכנית אוגנדה על ידי בריטניה, שהציעה להקים \"בית לאומי יהודי\" לא בארץ ישראל, אלא באוגנדה שבמזרח אפריקה (כיום קניה). התוכנית הוצעה כפיתרון מיידי לבעיית היהודים, לאחר שהחלו להרגיש את הלחץ של הרדיפות והאנטישמיות במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה. זה היה אחד מהמכשולים המרכזיים בתולדות הציונות, שבחן את הציונות הפוליטית במובנים חדשים וגרם למחלוקות בין חברי התנועה. **הצעת הבריטים:** להקים יישוב יהודי באוגנדה, שהייתה תחת שליטתה, ולהתייחס אליו כ\"בית לאומי יהודי\" עד שהיישוב היהודי יוכל להקים מדינה יהודית בארץ ישראל בעתיד. **התגובות:** מחלוקות עמוקות בתנועה הציונית. הזרם הפוליטי בהובלת תיאודור הרצל וההסתדרות הציונית ביקש לשקול את הצעת הבריטים, מתוך תקווה להשיג פתרון מיידי לבעיית היהודים- לעומת זאת, רבים מתוך ההציונים בעיקר אנשי הציונות הדתית והציונות החילונית, התנגדו להצעה בצורה נחרצת, כי הם האמינו שהמדינה היהודית חייבת להיות בארץ ישראל ולא במקום אחר. הצביעו בקונגרס השישי, והוחלט לסכל את התוכנית, ולהתמקד בהגשמת המטרה המרכזית של הציונות -- הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. זה גרם להבדלים בין הציונים הדמוקרטיים והציונים הסוציאליסטיים, שחלקם ראו בתוכנית פתרון אפשרי לחלק מהבעיות היהודיות. החלטה זו החזירה את הציונות למיקוד בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אך גם חשפה את המתחים בין גישות שונות בתנועה. - גישה חלופית לציונות שנולדה ***בסוף המאה ה-19***, שהציעה פתרון לבעיית העם היהודי, אך לא בהכרח בארץ ישראל. זה רעיון שצמח מתוך הציונות, אך בניגוד לציונות שמוקדה היה בארץ ישראל, כי [הוא הציע הקמת בית לאומי יהודי במקום גיאוגרפי אחר, מחוץ לארץ ישראל]. הרעיון היה ניסיון לפתור את הבעיות של האנטישמיות והרדיפות, ופתרון לכל החששים שהקמת מדינה בישראל לא רעיון ריאלי בשלב זה. הרעיון צמח בגלל האנטישמיות שהחמירה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. **דמויות מרכזיות:** שימון דודוביץ\', מקס נורדאו שתמך בתוכנית אוגנדה **התגובה לרעיון:** הציונים התנגדו נחרצות לרעיון הטריטוריאליסטי, במיוחד אלו שהאמינו שהבית הלאומי צריך להיות אך ורק בארץ ישראל. הם טענו שההצעה לא משקפת את ההבטחה ההיסטורית והדתית ליהודים על ארץ ישראל. חלק מהציונים הסוציאליסטיים שראו את בעיית היהודים כחוסר מקום בעולם, הראו סימפטיה לרעיון. הרעיון של הטריטוריאליזם לא זכה לתמיכה רחבה מספיק בתוך התנועה הציונית, וכך נזנח לטובת הציונות הפוליטית שהייתה ממוקדת במטרה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. - זרם ציוני שהתמקד בהחייאת התרבות היהודית והקשר הרוחני של העם היהודי לארץ ישראל, ולא רק על הקמת מדינה יהודית. הציונות הרוחנית לא התמקדה רק בהיבטים פוליטיים כמו מדינה או צבא, אלא גם בחינוך, תרבות, שפה יהודית וערכים רוחניים. הרעיון היה ליצור לא רק מדינה, אלא גם חיים יהודיים מלאים ומשמעותיים בארץ ישראל. **ההבדל מהציונות הפוליטית:** בניגוד לציונות הפוליטית, שהתמקדה בהקמת מדינה יהודית בגבולות מוגדרים, הציונות הרוחנית התמקדמה בהיבטים תרבותיים ורוחניים של החיים היהודיים. הרוחניות הייתה הדרך לשוב ולהתחבר למסורת ולערכים יהודיים, תוך שמירה על התרבות היהודית תוך כדי חדשנות. **דמויות מרכזיות:** אהרון דוד גורדון - שטען שצריך להתחבר שוב לאדמה ולתנ״ך, מאיר גורביץ\'. **מרכיב מרכזי- השפה העברית:** החייאת השפה העברית. גורמים בציונות הרוחנית האמינו שהעברית תהיה לא רק שפת היום-יום, אלא גם כלי לביטוי תרבותי ורגשי של העם היהודי בארץ ישראל. אליעזר בן-יהודה היה דמות מפתח בתחום זה, ותרם רבות לחידוש השפה והפצתה. **הצעות של הציונות הרוחנית:** חיבור לשורשים הדתיים והתרבותיים של העם, להקים מרכז רוחני שמחבר בין הדת, ההיסטוריה והתרבות היהודית לבין המציאות המודרנית, ליישב את הארץ לא רק בשביל המקום הפיזי אלא כדי לבנות תרבות חדשה לחבר לרוחניות של המעשה. - הגל השני של עליות לארץ ***ב-1904--1914*.** זה היה חלק מהתהליך של החייאת היישוב היהודי בארץ ישראל. היא התרחשה אחרי העלייה הראשונה, שהייתה בעיקר התיישבות חקלאית של יהודים מרוסיה ומזרח אירופה, והיו להם קשיים רבים. העלייה השנייה הגיעה בתגובה למצב הקשה ולתנאים לא טובים שהיו בארץ. **מאפיינים של העולים:** בעיקר צעירים יהודים ממזרח אירופה (בעיקר מרוסיה ופולין), ששאפו להקים חיים יהודיים חדשים בארץ ישראל. אנשים אידיאולוגיים יותר, חיפשו הגשמה עצמית והקימו יישובים חקלאיים במטרה לחדש את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הם הגיעו בזמן שהמצב הפוליטי והחברתי היה קשה מאוד ולמרות זאת המשיכו להתיישב באזורים חקלאיים וביישובים חדשים. **מאפיין בולט:** המעבר ממנהיגות של תנועה פוליטית לתנועה חקלאית-יישובית. העולים חיפשו להקים מושבים, קיבוצים ויישובים חקלאיים. הקיבוצים והמושבים של העלייה השנייה יצרו את הבסיס לתנועה הסוציאליסטית הציונית בארץ ישראל, והתמקדותם הייתה בעבודה עברית -- עבודה שהיא לא רק פרנסה, אלא גם הגשמה ציונית. הם תרמו ליישוב החדש, היו חלק מהקמת ההסתדרות הכללית שארגנה את העובדים היהודים בארץ, היו מעורבים בחינוך ופיתוח תעשייה, ניסו להחיות את השפה העברית, הקימו בתי ספר בעברית. **הישגים גדולים של העלייה השנייה:** הקמת יישובים חקלאיים- גדרה, רחובות, פתח תקווה ורמת גן. היה הרבה מתח עם השלטון העות\'מאני סביב הקרקע והיישובים החדשים וגם קשיים כלכליים. - תנועה ציונית סוציאליסטית *ש*הוקמה ***ב-1905*,** במטרה לשלב את הרעיון הציוני עם עקרונות סוציאליסטיים. התנועה צמחה על רקע הבלגן ברוסיה ותחילת הסוציאליזם היהודי שהתפתח כתגובה לאנטישמיות ולמצוקת היהודים במזרח אירופה. התנועה האמינה ששוויון חברתי ועבודה מסודרת הם חלק חשוב מאוד בהגשמת הרעיון הציוני. הפוקוס היה על העבודה עברית -- עבודה של יהודים, במיוחד בתחום החקלאות והיצרנות, כמרכיב מרכזי בהגשמת רעיון המדינה היהודית. **ההבדל בין זה לציונות הרגילה:** הפער העיקרי בין פועלי ציון לבין הציונות הרגילה היה הדגש החברתי והסוציאליסטי. ציונים אחרים היו ממוקדים בהקמת מדינה יהודית, ופועלי ציון ביקשו גם להקים חברה יהודית שוויונית ומבוססת על עבודה עצמית. הם האמינו שההגנה על המדינה היהודית צריכה להיות לא רק צבאית, אלא גם כלכלית וחברתית, ובין השאר באמצעות קיבוצים ומושבים שבהם תהיה עבודת אדמה. פועלי ציון היו חלק מהתנועות הסוציאליסטיות באירופה והתחברו עם רעיונות המרקסיזם והסוציאליזם המהפכני. הם רצו שהשוויון החברתי יהיה עקרון מרכזי. הם עזרו להקים את הקיבוצים ומושבים בזמן של העלייה השנייה, גם את ההסתדרות הכללית- רצו לפתח את הכלכלה ולהתאפשר ליהודים להתפרנס מעבודת אדמה ומעבודת כפיים. - גישה ציונית שהתמקדה בשיתוף פעולה עם השלטון העות\'מאני, במטרה להשיג הקלות והתנאים הטובים ביותר להתיישבות יהודית בארץ ישראל. המונח מגיע מהמילה \"אוטונומיה\" -- רשות עצמית או שליטה חלקית, והמטרה הייתה להשיג אוטונומיה ליישוב היהודי בארץ ישראל תוך שמירה על קשרים טובים עם השלטון המקומי. **הסיבה שנוצרה הגישה:** מציאות פוליטית קשה, והציונות לא הייתה עדיין בשלב שהיה אפשר להקים מדינה יהודית באופן מיידי, אז חלק מהמנהיגים הציוניים האמינו שהדרך הטובה ביותר היא לשיתוף פעולה עם השלטון העות\'מאני וליצור הסכמים פוליטיים עם השלטון בתקווה להבטיח את ההמשכיות של ההתיישבות היהודית. **מובילים:** ישראל גולדשטוק- שדיבר על הגנה על ההתיישבות היהודית תוך שיתוף פעולה עם השלטונות. האוטומניזם לא הצליח כפי שציפו המובילים שלו- הגישה לא הביאה לתוצאות מעשיות ונתקלה בקשיים רבים, כולל אי הבנות עם השלטון העות\'מאני ותסכול בציונות הכללית. עם הזמן, רעיונות אחרים בתוך הציונות, כמו רעיונות פוליטיים יותר ברורים על הקמת מדינה יהודית, התחזקו. זה גרם לכך שיותר אנשים נטשו את רעיון האוטומניזם, כי הם העדיפו להתמקד בהגשמת מטרות ציוניות בלעדית, כמו הקמת מדינה יהודית, ולא לשתף פעולה עם השלטון העות\'מאני. - תנועה סוציאליסטית יהודית שהוקמה ***בסוף המאה ה-19*** ולקחה חלק חשוב בתולדות יהדות מזרח אירופה. היא הוקמה במטרה להגן על זכויות הפועלים היהודים במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה, ולהשיב להם את הכבוד והעצמאות החברתית. גם בתגובה לאנטישמיות ולמצוקה הכלכלית של יהודי מזרח אירופה, שהיא חיפשה פתרון למצב החברתי והכלכלי הקשה של הפועלים היהודים. **מטרות הבונד:** לקדם את רעיונות הסוציאליזם והדמוקרטיה בקרב היהודים, עם דגש על [זכויות הפועלים.] הוא התנגד לשעבוד העבודה ולפני כל דבר דיבר על שיפור התנאים החברתיים והכלכליים של היהודים, באמצעות הגנה על זכויות העובדים והקמת ארגוני עובדים יהודיים. **הבדלים עם הציונות:** הבונד לא היה ציוני. הוא התנגד לרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, והעדיף למקד את מאבקיו במזרח אירופה, במיוחד בתחום הפוליטי, החברתי והכלכלי.במקום להתמקד בהגירה לארץ ישראל, הבונד רצה להיאבק לשוויון זכויות אזרחיות ושוויון פוליטי במזרח אירופה. הוא לא ראה בהגירה פתרון לבעיה היהודית, אלא היה בעד התאגדות יהודית במקום שבו היהודים כבר חיים. - תנועה שהוקמה ***ב-1905*** על ידי זאב ז\'בוטינסקי כתגובה לרעיונות הציונות הפוליטית כמו אלה של הרצל. ז\'בוטינסקי ראה את הציונות כמאבק לאומי יהודי שמטרתו לא רק להקים מדינה יהודית, אלא גם להילחם על הזכות להקים אותה [בכל חלקי ארץ ישראל, כולל כל שטח ארץ ישראל ההיסטורית-] כולל הגדה המערבית/יהודה ושומרון ועזה. ז\'בוטינסקי דיבר על היישוב בארץ ישראל כ[זכות טבעית של העם היהודי], והאמין כי הציונות חייבת לפעול דרך מאבק צבאי חזק, בניגוד לציונות הסוציאליסטית. **עקרונות מרכזיים:** [המאבק הצבאי-] הדגיש את הצורך בכוח צבאי חזק והציע להקים צבא יהודי עצמאי. [העבודה עברית-] שימור רעיון העבודה העברית וההגנה על זכויות העובדים היהודים, אך עם דגש חזק על יכולת להילחם ולגבור על האויבים ולא רק על התיישבות. **מאבק עם זרמים אחרים:** היא לא הסכימה לשתף פעולה עם רעיונות של ציונות מדינית סוציאליסטית, אלא הדגישה את הצורך בכוח צבאי יהודי עצמאי, והאמינה שמדינה יהודית צריכה לקום מיד ולא בהדרגה. היא דרשה פעולה אגרסיבית יותר כלפי השלטונות העות\'מאניים והבריטים. היו לה חילוקי דעות עמוקים בנוגע למנהיגות ולדרך להקים את המדינה. הם חשו שהזרמים האחרים לא היו רציניים לגבי הצורך האמיתי בכוח צבאי ובמדינה יהודית חזקה ומיידית. הם היו אחראים להקמת [תנועת \"ההגנה\"], ולקחו חלק משמעותי בהקמת ההגנה היהודית בתקופת המנדט הבריטי. - מכתב שנשלח ***ב-2 בנובמבר 1917*** על ידי שר החוץ הבריטי, ארתור ג\'יימס בלפור ללורד רוטשילד מנהיג הקהילה היהודית בבריטניה. במכתב, בריטניה הביעה תמיכתה בהקמת \"הבית הלאומי היהודי\" בארץ ישראל, ומיד אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה תסייע ביישום הרעיון הזה. המכתב מסמן את תחילת הגשמת הרעיון הציוני. תמיכה מדינית ממדינה גדולה כמו בריטניה, עזר לגיוס כספים ולקידום תכניות התיישבות. ההצהרה הייתה בעלת אופי פוליטי ומחייבת. **תגובה עולמית:** ערבים ופלסטינים התנגדו, יהודים במזרח אירופה חששו מהתוצאה הלאומית **השלכות על הציונות:** ההצהרה נתפסה כהכרה בינלאומית בזכות העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל. היא הפכה להיות סמל לניצחון ציוני במאבק המדיני, בגלל שהיא הייתה התקדמות משמעותית עבור הציונות. ההצהרה פתחה דלתות רבות להמשך הפעילות הציונית, אך גם הביאה לאתגרים ומאבקים פוליטיים עם הערבים, דבר שהשפיע על תהליכים מאוחרים יותר בהיסטוריה היהודית. - התרחשה ***ב1919-1923.*** היא נחשבת לעלייה המרכזית הראשונה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועם סיום שלטון האימפריה העות\'מאנית בארץ ישראל. היה כבר תמיכה בריטית בעקבות הצהרת בלפור. היו כ-40,000 עולים **מאפיינים של העולים:** בעיקר צעירים וחלקם אנשי פועל יהודי. רבים היו בעלי השכלה ציונית ומוטיבציה חזקה לבנות יישוב חקלאי חדש בארץ ישראל. הם לא היו חלק מהמגזר החרדי או המתיישבים הדתיים, אלא חילוניים ברובם, עם שאיפה להקים את הארץ על פי רעיונות ציוניים סוציאליסטיים. **מטרות של העלייה:** להקים יישוב חקלאי ולקדם את רעיון הפועל העברי - כלומר, עבודה עברית עצמאית, ולהקים ישובים חקלאיים כמו מושב העובדים וקיבוצים. היו ניסיונות להרחיב את המעגלים החברתיים והפוליטיים והתחילו להתארגן בתנועות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות. **תנועת \"החלוץ\" וטרומפלדור-** (הוקמה לאחר מותו של טרומפלדור) קיבלה השראה ממנו- החלוצים רצו להקים קיבוצים ומושבים חקלאיים ולבנות את הארץ מחדש. טרומפלדור הדגיש את רעיון ההגאווה הלאומית, את החובה הלאומית לשוב לארץ ישראל, ואת ההגשמה העצמית דרך עבודה קשה ועצמאות. **השומר הצעיר** ו**גדוד העבודה** היו תנועות חלוציות שהשפיעו רבות על ההתיישבות והפיתוח החברתי בארץ ישראל. **השומר הצעיר** הייתה תנועת נוער ציונית סוציאליסטית שהוקמה בסביבות **1919**, והכשירה צעירים לעבודה חקלאית וצבאית תוך דגש על ערכים של שוויון, צדק חברתי, ועבודת אדמה. **גדוד העבודה** היה ארגון של פועלים יהודים שהקימו יישובים חקלאיים בארץ ישראל וקידמו את רעיון העבודה העברית וההתיישבות הציונית. **ההשפעה על ההתיישבות:** פיתוח של ההתיישבות היהודית באזורים חקלאיים כמו השרון, חיפה, הגליל והנגב. היא תיאמה את פעולתה עם ההסתדרות הציונית ועם תנועות העבודה השונות **סיכום:** העלייה השלישית הייתה עלייה ציונית סוציאליסטית שהתמקדה בהקמת יישוב חקלאי עברי בארץ ישראל. העלייה הובילה לפיתוח נוסף של היישוב היהודי ולחיזוק הרעיון הציוני בהזירה הבינלאומית. - - *A History of the Jewish people H.H. Ben-Sasson* *תולדות עם ישראל : /בעריכת ח. ה. בן ששון* **6. Leaving the ghetto: The birth of a secular Jewish Identity:** *A History of the Jewish, 501-507, 525-527, 778-781, 741-763, 800-812, 782-787* **7. Jewish tradition facing the challenges of modernity: reform and orthodox:** History of the Jewish people, 787-789, 834-840 **8. Eastern European Jewry:** A History of the Jewish people, 768-776 **9. National unrest in Europe in the 19th century and the growth of Jewish identity 19 and 9. The growth of the Jewish national identity:** A History of the Jewish people, 837-838, 847-850, 870-880, 891-912 **10. Establishment of jewish state:** A History of the Jewish people 915-926, 989-1016 TIMELINE: **מנשה בן ישראל (Manasseh ben Israel)** -- Born in **1604**, died in **1657**. **יהודי החצר (Court Jews)** -- Active from the **16th to the 18th centuries**. **כתב הסובלנות (Tolerenzpatent)** -- Issued in **1781** by Emperor Joseph II, granting religious freedoms to Jews in the Austrian Empire. **ההשכלה (The Haskalah)** -- **18th century**, particularly flourishing in the **late 1700s**. **משה מנדלסון (Moses Mendelssohn)** -- **1729--1786**. **אמנציפציה של היהודים (Jewish Emancipation)** -- Began in **France** in **1791** with the French Revolution and spread to other countries throughout the **19th century**. **תחום המושב (Pale of Settlement)** -- Established in **1791** by the Russian Empire, where Jews were restricted to living. **רבי יהודה אלקלאי (Rabbi Yehuda Alkalai)** -- **1798--1878**. **רב צבי הירש קלישר (Rabbi Tzvi Hirsch Kalischer)** -- **1795--1874**. **משה הס (Moses Hess)** -- **1812--1875**. **Wissenschaft des Judentum (Science of Judaism)** -- The movement began in **the early 19th century**, around **1820**. **רפורמה ביהדות (Reform Judaism)** -- Began in **Germany** in the **early 19th century**, particularly **1819** with the founding of the Reform movement. **אורתודוכסיה יהודית (Jewish Orthodoxy)** -- The modern formulation began as a response to the Reform movement in the **19th century**. **כל ישראל חברים (Alliance Israélite Universelle)** -- Founded in **1860**. **מבשרי הציונות (Predecessors of Zionism)** -- Key figures from the **19th century**, like **Alkalai**, **Kalischer**, and **Hess**. **חיבת ציון (Hovevei Zion)** -- Founded in **1884**. **העליה הראשונה (First Aliyah)** -- **1882--1903**. **הישוב החדש (The New Yishuv)** -- Emerged in the **late 19th century**, during the **First Aliyah**. **הציונות הפוליטית (Political Zionism)** -- Began with **Theodor Herzl** in the **1890s**. **תוכנית בזל (Basel Program)** -- Adopted at the **First Zionist Congress** in **1897**. **הציונות הדתית (Religious Zionism)** -- Emerged in the **early 20th century**, particularly after the **First Aliyah**. **תוכנית אוגנדה (Uganda Proposal)** -- Proposed in **1903** and debated in **1905**. **טריטוריאליזם (Territorialism)** -- The movement was active around the **early 20th century**, especially in response to the Uganda proposal. **ציונות רוחנית (Spiritual Zionism)** -- Advocated by **Ahad Ha\'am** starting in the **1890s**. **העלייה השנייה (Second Aliyah)** -- **1904--1914**. **פועלי ציון (Poale Zion)** -- Founded in **1905**. **אוטומניזם (Autonomism)** -- Became an ideological movement during the **late 19th and early 20th centuries** in Eastern Europe. **בונד (Bund)** -- Founded in **1897**. **הפרקציה הדמוקרטית (Democratic Faction)** -- Founded in the **1920s**, a socialist Zionist faction advocating for more democratic representation in the Zionist movement. **ציונות רוויזיוניסטית (Revisionist Zionism)** -- Founded by **Ze\'ev Jabotinsky** in **1925**. **הצהרת בלפור (Balfour Declaration)** -- **1917**. **העליה השלישית (Third Aliyah)** -- **1919--1923**. **העליה הרביעית (Fourth Aliyah)** -- **1924--1929**. **העליה החמישית (Fifth Aliyah)** -- **1929--1939**.