יחידה 8 - חובת מזונות: הגדרות, עקרונות-על PDF

‫יחידה ‪ - 8‬חובת מזונות‪ :‬הגדרות‪ ,‬עקרונות‪-‬על‬ ‫כפי שלמדנו ביחידה הקודמת‪ ,‬לגבי רוב מוחלט של המרכיבים במערכת החובות והזכויות הנובעת‬ ‫מן הנישואין ‪ ,‬כאשר יש הסכמה בין בני הזוג המערכת ההלכתית לא מתערבת ומאפשרת לבני הזוג‬ ‫לנהל את חייהם ואת מערכת היחסים הממונית והכללית ביניהם לפי מה...

‫יחידה ‪ - 8‬חובת מזונות‪ :‬הגדרות‪ ,‬עקרונות‪-‬על‬ ‫כפי שלמדנו ביחידה הקודמת‪ ,‬לגבי רוב מוחלט של המרכיבים במערכת החובות והזכויות הנובעת‬ ‫מן הנישואין ‪ ,‬כאשר יש הסכמה בין בני הזוג המערכת ההלכתית לא מתערבת ומאפשרת לבני הזוג‬ ‫לנהל את חייהם ואת מערכת היחסים הממונית והכללית ביניהם לפי מה שמתאים להם‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬מאחר ומדובר במערכת משפטית‪ ,‬עליה לתת מענה ומסגרת של כללים‪ ,‬לפיהם יש להתנהל‬ ‫ולהכריע במקרים שבהם אין הסכמה בין בני הזוג‪.‬‬ ‫הנושא הראשון שנדון בו לעומק‪ ,‬מתוך המערכת המורכבת של החובות והזכויות ההדדיות‬ ‫הנובעות מן הנישואין שאותן ראינו בסיכומו של הרמב"ם ביחידה הקודמת‪ ,‬הוא החובה לתשלום‬ ‫מזונות‪.‬‬ ‫חשוב לשים לב ש כיום המילה "מזונות" בהקשר המשפטי‪ ,‬מתקשרת עבורנו לתשלום עבור מזונות‬ ‫הילדים לאחר שבני הזוג מתגרשים‪.‬‬ ‫אבל הנושא של הקורס הזה אינו מערכת היחסים בין הורים לילדים‪ ,‬אלא בין איש ואשה‪ ,‬וכאשר‬ ‫אנחנו דנים כאן במזונות יש לשים לב שהכוונה היא לחיוב של הבעל לזון את אשתו ולספק לה את‬ ‫כל צרכיה במהלך חיי הנישואים עצמם‪.‬‬ ‫עלינו לשאול‪ :‬כאשר אין הסכמה בין בני הזוג בעניין זה‪ ,‬אמנם האיש והאשה‬ ‫מעוניינים להמשיך ולהיות נשואים‪ ,‬אך האשה חושבת שמגיע לה סכום מסויים‬ ‫לצרכיה והאיש חושב שמגיע לה סכום נמוך יותר‪ ,‬איך ניתן לקבוע את הסכומים של‬ ‫חיוב המזונות?‬ ‫קשה לנו היום לדמיין סיטואציה כזו‪ ,‬אבל חשוב להבין שלאורך הדורות היו מצבים רבים שבהם‬ ‫האשה לא היתה מעוניינת להתגרש אלא רצתה להשאר נשואה לבעלה אך פנתה לבית הדין כדי‬ ‫שהם יפסקו שבעלה יתן לה מזונות כפי שהיא חושבת שראוי‪.‬‬ ‫חשוב לזכור שהכללים הללו נקבעו בתקופות שבהן בדרך כלל האיש היה זה שעבד מחוץ לבית‬ ‫והתפרנס ולאשה לא תמיד היתה דרך לפרנס את עצמה ולדאוג לצרכיה‪.‬‬ ‫כבר ראינו שהחובה של הבעל לתת מזונות לאשתו היא חובה מן התורה‪:‬‬ ‫רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכה ב‬ ‫והעשרה שלשה מהן מן התורה ואלו הן‪ :‬שארה כסותה ועונתה‪.‬שארה אלו מזונותיה‪...‬‬ ‫החובה למזונות כוללת את כל צרכיה של האישה‪ ,‬לא רק אוכל אלא גם כלי בית‪ ,‬ביגוד‪ ,‬מדור וכו'‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קיימים שני כללים לפיהם נקבעת רמת המזונות שהבעל חייב לתת לאשתו בהעדר הסכמה‬ ‫ביניהם‪ ,‬ושניהם נובעים מעקרון‪-‬העל שנקבע בגמרא לגבי מזונות אשה‪:‬‬ ‫"עולה עמו ואינה יורדת עמו"‬ ‫הכלל הראשון‪:‬‬ ‫האשה זכאית לרמת המזונות שהבעל מרשה לעצמו ושמתאימה לרמת החיים והמצב הכלכלי של‬ ‫הבעל‪(.‬אפילו אם בבית אביה היתה רגילה לפחות מכך)‪.‬גם אם כשנישאה לו הוא היה עני ואחר‬ ‫כך העשיר‪ ,‬חייב לזונה לפי מידת עושרו‪.‬‬ ‫הכלל שני‪:‬‬ ‫האשה זכאית לאותה רמת חיים ומזונות שבנות משפחתה הנשואות לבעלים עם אותה רמת‬ ‫הכנסה כשל בעלה מקבלות‪.‬‬ ‫כמובן שאם האשה הסכימה להנשא לבעל עני באופן משמעותי מבני משפחתה‪ ,‬שאין במשפחתה‬ ‫עניות כמוהו‪ ,‬יש בזה הסכמה לרדת ברמת החיים‪.‬‬ ‫אך אם היא התחתנה עם מישהו שבמשפחתה יש נשים הנשואות לבעלים שרמת ההכנסה שלהם‬ ‫דומה לשלו והן נוהגות ברמת חיים מסויימת‪ ,‬הוא לא יכול לתת לה פחות מזה‪.‬‬ ‫זכות האשה למזונות מן הבעל אינה מושפעת מהשאלה אם האשה בעלת רכוש או לא‪.‬היא אינה‬ ‫מחוייבת למכור מרכושה כדי להתפרנס ובודאי שלא כדי לפרנס את הבעל אם לא הסכימו על כך‬ ‫מראש‪.‬‬ ‫דוגמא לאשה שהיתה לה זכות למזונות עצומים מובאת בתלמוד בסוגיה העוסקת בחורבן ורוצה‬ ‫להדגיש את הפער בין העושר הקודם לעוני המחפיר לאחר החורבן‪:‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד ב‬ ‫מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון‪ ,‬שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של‬ ‫בשמים לבו ביום‪ ,‬אמרה להם‪ :‬כך תפסקו לבנותיכם‪ ,‬וענו אחריה אמן‪.‬‬ ‫הגמרא מלמדת שפסקו לבתו של נקדימון בן גורין‪ ,‬שידוע גם ממקורות אחרים כעשיר מופלג‪,‬‬ ‫סכום עצום לצורכי בישום‪.‬הפרשנים חלוקים אם מדובר באמת בסכום לכל יום או בכל תקופה‬ ‫והאם מדובר במקרה שבעלה חי או כאלמנה שניזונת מנכסיו‪ ,‬אבל בכל מקרה זו דוגמא למזונות‬ ‫שנפסקו בבית דין לפי העושר העצום של בני הזוג‪(.‬המשך הסוגיא מביא תיאור קורע לב על מצבה‬ ‫האומלל של אשה זו לאחר חורבן בית המקדש שהיתה מלקטת שעורים מתוך גללי בהמות כדי‬ ‫לטחון אותם לקמח למחייתה)‪.‬‬ ‫שימוש בכללים הללו לגבי גובה המזונות אפשר למצוא במקורות רבים בספרות השאלות‬ ‫והתשובות מכל הדורות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫נביא כאן שתי דוגמאות‪ ,‬אשר אינן עוסקות במקרים הישירים בהם האשה תבעה מבעלה מזונות‬ ‫באופן ישיר‪ ,‬אלא מדובר במקרים סבוכים יותר‪ ,‬אך גם בהם נעשה שימוש בעקרונות שראינו לגבי‬ ‫קביעת גובה המזונות כדרך להכריע בשאלות הלכתיות שונות‪:‬‬ ‫במקרה הראשון‪ ,‬בתשובת רק דוד אבן זמרא שפעל בארץ ישראל במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬היתה‬ ‫מחלוקת לגבי נכסים שהאשה רצתה להשתמש בהם לצורך תכשיטים‪(.‬היתה שם מחלוקת בעניין‬ ‫הגדרת הנכסים הללו הקשורה לדיון שעסקנו בו על נכסי מילוג ונכסים ברשותה המוחלטת של‬ ‫האשה‪ ,‬אבל לא נכנס לכך בהקשר הזה)‪ ,‬הרדב"ז עשה שימוש בכללים של קביעת המזונות כדי‬ ‫להבהיר כי יש לקנות לאשה תכשיטים‪ ,‬כפי שמתאים לאשה במעמדה‪ ,‬מן הנכסים הללו‪:‬‬ ‫שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קלח‬ ‫אפילו היו המעות כבר ביד ראובן כופין אותו לקנות לה תכשיטין כשאר קרובותיו שעולה‬ ‫עמו ואינה יורדת עמו‪.‬וזה לשון הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות אישות 'ואפילו היה ראוי‬ ‫לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן' עד כאן‪.‬ואם משלו כופין כל שכן‬ ‫שיכופו אותו לקנות משלה כשאר נשים אשר כגילה‪.‬הילכך מכל הני טעמי (לכן‪ ,‬מכל‬ ‫הטעמים הללו) נראה שהדבר פשוט שהאשה תקנה תכשיטין של זהב וכסף להתנאות‬ ‫בהם‪...‬וכן המנהג במדינה שאפילו שאין לה משלה עושה משלו‪...‬ועושה לאשתו כדי שלא‬ ‫תהיה גרועה מחברותיה וכל שכן אשה זו שהיא בת תלמיד חכם ועשירה שראוי לעשות לה‬ ‫משלה וגם קרובות הבעל גדולות וחשובות ועולה עמו וכו'‪.‬‬ ‫שימוש בכלל הזה מופיע גם כגורם לחץ על הבעל לגרש את אשתו בהקשר של בעל סרבן גט (נושא‬ ‫שנעסוק בו בהרחבה בהמשך הקורס‪ ,‬ונדון בדרכי כפייה ולחץ נוספות)‪:‬‬ ‫שו"ת יביע אומר חלק ח ‪ -‬אבן העזר סימן ב‬ ‫גדולה מזו ראיתי להגאון יש"א ברכה בשו"ת בני בנימין (סי' לד)‪ ,‬בשאלה שהובאה‬ ‫מאלג'יר‪ ,‬בדבר מי שהשיא בתו לראובן‪ ,‬וישבה עמו שלשה חדשים‪ ,‬ואח"כ הכה אותה‬ ‫וגירשה מביתו ושבה לבית אביה‪ ,‬והבעל נסע לעיר אחרת ונשא שם אשה אחרת עליה‪,‬‬ ‫והביאה אל ביתו‪ ,‬והלכו להתדיין בערכאות‪ ,‬ופסקו שחייב ראובן לתת לה גט‪ ,‬ואם לא‬ ‫יחפוץ האיש לגרשה בגט‪ ,‬חייב לתת לה עשרת אלפים פראנק למזונותיה וכו'‪ ,‬וכן העלה‬ ‫לדינא שכיון שמה שחייבוהו בערכאות על מזונותיה כדין עשו‪ ,‬כי הוא איש אמיד ועתיר‬ ‫נכסין‪ ,‬ועולה עמו ואינה יורדת עמו‪ ,‬והלואי ויספיקו לה לכל ימי חייה למזונות ולמדור‬ ‫ולמשרתת וכו'‪ ,‬ואם ירצה לפטור עצמו ולגרשה אין בזה חשש גט מעושה כלל‪.‬‬ ‫במקרה זה השתמשו בפסיקת מזונות בסכום מאד גבוה בערכאות הגויים ככלי לחץ לתמרץ את‬ ‫הבעל לגרש‪.‬אילו היה מדובר בסכום לא סביר לחלוטין אולי הבעל היה יכול לטעון שמדובר בגזל‪,‬‬ ‫ואולי אפילו לטעון שגט שייתן כתוצאה מלחץ פסול שכזה אינו כשר‪.‬אך הפוסק הכריע כי אף‬ ‫שמדובר בסכום עצום בכל זאת זה נחשב לסכום סביר לפי כללי המזונות שלמדנו‪ ,‬כי הוא עשיר‬ ‫וראוי לו לשלם לה אפילו על משרתת‪ ,‬ועל כן ניתן לאכוף על הבעל לשלם אותו ובזה בעצם לתמרץ‬ ‫‪3‬‬  ‫אותו לסיים את הנישואין כדי לפטור עצמו מחיוב המזונות העצום כלפי אשתו‪.‬‬ ‫(אציין שוב שבהמשך הקורס נלמד כי לדעת פוסקים רבים היה ניתן להשתמש כנגד בעל זה‬ ‫באמצעי כפייה אחרים כדי שייתן גט ‪ -‬כולל להלקות‪ ,‬להחרים או לאסור אותו‪ ,‬אך כאן הדיון היה‬ ‫על אמצעי עקיף‪ ,‬שככל הנראה פעל את פעולתו)‪.‬‬ ‫החובה למזונות מעניקה לאשה גם את הזכות לדרוש שהבעל יאכל עמה ביחד ולא יעזוב אותה‬ ‫לבדה בארוחות‪ ,‬אלא אם יש סיבות שלא יוכל לעשות זאת‪.‬‬ ‫כנגד החובה של הבעל לזון את אשתו הוא זוכה בזכות לקבל את מעשה ידי האשה (עבודה בבית‬ ‫והכנסות מעבודה אם היא עובדת מחוץ לבית)‪:‬‬ ‫רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכה ד‬ ‫ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה‪ ,‬ופדיונה כנגד אכילת פירות‬ ‫נכסיה‪ ,‬וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה‪.‬‬ ‫בדומה לזכות המזונות‪ ,‬הזכות המקבילה של הבעל למעשה ידי האשה היא לכך שהאשה תעשה‬ ‫לצורך הבית את המלאכות שנשים מאותה רמת החיים ומאותם חוגים רגילות לעשותן‪ ,‬בלשון‬ ‫הגמרא בכתובות נט ע"ב‪" :‬הכל כמנהג המדינה"‪.‬‬ ‫שלושה סוגים של מלאכות נכללות ב"מעשה ידיה"‪:‬‬ ‫א‪.‬עבודה לפרנסת המשפחה (העבודה המקובלת לעניין זה בעבר היתה‪ :‬מלאכת טווית צמר)‪.‬‬ ‫ב‪.‬מלאכות בית‪ :‬כביסה‪ ,‬בישול‪ ,‬הצעת המיטות וכדו'‬ ‫ג‪.‬מלאכות חיבה‪ :‬מוזגת לו הכוס‪.‬‬ ‫מוסכם שממלאכות חיבה אין האשה נפטרת אפילו אם היא עשירה מופלגת‪ ,‬כי זה דבר הקשור‬ ‫למערכת היחסים המומלצת והתקינה בין בני הזוג ולא מדובר על מלאכות קשות‪.‬‬ ‫אבל אם יש לה שפחות‪( ,‬כלומר שזו רמת החיים לה היא רגילה מביתה‪ ,‬והכניסה לו שפחות‬ ‫בנדונייתה‪ ,‬או שזו רמת החיים שהבעל יכול להרשות לעצמו וכן נוהגות קרובותיה וקרובותיו‬ ‫מאותו מעמד ומאותה רמת הכנסה) היא לא צריכה לעשות מלאכות בית ועבודה מחוץ לבית‪.‬‬ ‫כמובן שגם אם האשה אינה יכולה לעבוד כלל בבית או מחוצה לו‪ ,‬כגון במקרה שחלתה‪ ,‬היא‬ ‫זכאית למזונות‪.‬‬ ‫במקרה רגיל‪ ,‬האשה מקבלת מזונותיה וכל צרכיה ותמורת זה עובדת בבית כמקובל‪.‬‬ ‫מה הדין אם האשה רוצה להפוך מציאות זו‪ :‬לא לקבל מזונות מבעלה ולא להעניק‬ ‫לו את מעשה ידיה?‬ ‫‪4‬‬ ‫בהסכמת הבעל‪ ,‬כמו שראינו בתוספתא ביחידה הקודמת‪ ,‬בוודאי שאפשר‪.‬אבל אם‬ ‫הבעל מעדיף שלא לשנות ומעוניין להשאר בדין הרגיל שהוא נותן מזונות ומקבל את‬ ‫מעשה ידיה‪ ,‬עם מי הדין?‬ ‫הכרעת ההלכה היא שמכיוון שתקנת מזונות נתקנה לטובת האשה‪ ,‬שומעים לה והולכים לפי‬ ‫ההעדפה שלה בעניין זה‪.‬‬ ‫רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכה ד‬ ‫לפיכך‪ ,‬אם אמרה האשה‪' :‬איני ניזונת ואיני עושה' ‪ -‬שומעין לה ואין כופין אותה‪.‬‬ ‫אבל אם אמר הבעל‪" :‬איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידיך" ‪ -‬אין שומעין לו‪ ,‬שמא לא‬ ‫יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה‪.‬‬ ‫גם אם הבעל אומר שהוא ישלים את צרכיה‪ ,‬זכותה של האשה לסרב ולדרוש שלא לקבל מזונות‬ ‫מבעלה אלא להתפרנס ממעשה ידיה‪ ,‬כי התקנה נועדה לטובתה‪.‬‬ ‫המקור לזה מצוי בתלמוד‪:‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נח עמוד ב‬ ‫אמר רב הונא אמר רב‪ :‬יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה‪.‬‬ ‫קסבר‪ :‬כי תקינו רבנן ‪ -‬מזוני עיקר‪ ,‬ומעשה ידיה משום איבה‪ ,‬וכי אמרה איני ניזונת ואיני‬ ‫עושה ‪ -‬הרשות בידה‪.‬‬ ‫רש"י מסכת כתובות דף נח עמוד ב‬ ‫מזוני עיקר ‪ -‬תחילת תקנתא לטובתה תקנוה משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה‬ ‫למזונות ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו והדר תקון לו מעשה ידיה משום‬ ‫איבה וכיון דעיקר תקנתא לטובתה ומשום דידה הואי כי אמרה לא ניחא לי בהאי טיבותא‬ ‫שומעין לה‪.‬‬ ‫(תרגום‪ :‬מזונות עיקר ‪ -‬תחילת התקנה תוקנה לטובת האשה משום שלפעמים אין האשה‬ ‫יכולה להתפרנס ממעשה ידיה ‪ -‬מעבודתה‪.‬ובהתחלה תקנו את עיקר התקנה שהאיש יזון‬ ‫את אשתו‪ ,‬ואחר כך חזרו ותקנו שהוא יקבל את מעשה ידיה כדי שלא תהיה איבה‪.‬ומכיון‬ ‫שעיקר התקנה לטובתה‪ ,‬ובשבילה היתה‪ ,‬אם היא אמרה 'לא נח לי בטובה זו' שומעים‬ ‫לה)‪.‬‬ ‫רב הונא הסביר שעיקר התקנה היא שהבעל יזון את האשה‪.‬העובדה שתיקנו כנגד זה שהבעל יזכה‬ ‫במעשה ידי האשה נבעה מ"איבה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬חכמים חששו שאם יטילו על הבעל מזונות‪ ,‬וחובה‬ ‫לספק לאשה את כל צרכיה והיא תהיה פטורה מכל מלאכה בבית ותקבל עבור עצמה את‬ ‫הכנסותיה מעבודה תצוץ ביניהם איבה ומרמור על כך שהוא נושא בנטל הפרנסה והאשה לא‬ ‫חולקת ועושה בבית מה שהיא יכולה‪.‬חכמים לא רצו שהאיש ירגיש מנוצל ופראייר שרק נותן ולא‬ ‫זוכה בדבר בתמורה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אבל מכיוון שעיקר הדין נועד לטובת האשה‪ ,‬היא יכולה לקבוע‪ ,‬אפילו בלי לקבל על כך את‬ ‫הסכמתו של בעלה‪ ,‬שהיא לא מקבלת ממנו מזונות ואינה נותנת לו את מעשה ידיה ולבחור‬ ‫להתפרנס בעצמה מעבודתה‪.‬‬ ‫כפי שראינו והדגשנו ביחידות הקודמות‪ ,‬ברוב הנושאים הממוניים בין האיש והאשה‪ ,‬ההלכה‬ ‫קובעת כי הולכים אחרי הסכמת בני הזוג‪ ,‬אחר כוונתם בשעת הנישואין ולפי מנהג המקום‪.‬על‬ ‫כן‪ ,‬גם בנושא חובת המזונות לעומת מעשה ידי האשה‪ ,‬בימינו כמעט ולא מוצאים דיונים בעניין‬ ‫זה‪ ,‬כי בדרך כלל כוונתם של בני הזוג כאשר הם נישאים ששניהם יהיו שותפים בהכנסות‬ ‫ובהוצאות של התא המשפחתי‪.‬‬ ‫‪6‬‬