יחידה 6 - יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה PDF
Document Details
Uploaded by ReasonableHarmony7242
Bar-Ilan University
Tags
Summary
This document discusses financial relations between spouses in Jewish law and provides details regarding the ketubah (marriage contract). It explains the various aspects of financial obligations and the different types of assets a bride brings into a marriage.
Full Transcript
יחידה - 6יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה ביחידה זו נמשיך ונעסוק בכתובה ומתוך העיון בנוסח שטר הכתובה נפנה לבחון את מערכת החיובים הממוניים ההדדיים בין בני זוג אשר נוצרת עם הנישואין. ביחידה הקודמת עסקנו בכתובה כחוב ממוני המוטל על הבעל כלפי האשה ,שזו אכן מהות...
יחידה - 6יחסי ממון בין בני זוג במקורות ההלכה ביחידה זו נמשיך ונעסוק בכתובה ומתוך העיון בנוסח שטר הכתובה נפנה לבחון את מערכת החיובים הממוניים ההדדיים בין בני זוג אשר נוצרת עם הנישואין. ביחידה הקודמת עסקנו בכתובה כחוב ממוני המוטל על הבעל כלפי האשה ,שזו אכן מהותה המרכזית של הכתובה.ביחידה זו נרחיב ונתייחס לכתובה כשטר ,אשר בתוכו נכתבו מרכיבים נוספים הקשורים למערכת היחסים הממונית בין האיש והאשה.הכתובה נכתבת בארמית ,לצורך הדיון שלנו כאן נלמד נוסח מתורגם של כתובה. נוסחת הפתיחה פותחת בזמן ובמקום. אחר כך יש עדות על עצם מעשה הקידושין.ולאחר מכן תיאור כללי של ההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו: ב ___ בשבת ___ ,ימים לחודש ___ שנת___ לבריאת העולם ,למניין שאנו מונים כאן בעיר___ איך ש___ אמר לכלה מרת ___ היי לי לאישה כדת משה וישראל, ואני אעבוד ואכבד אותך ,ואתן לך מזונות ,ואפרנס אותך ,כדרכם של אנשים מישראל שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת. ואני נותן לך כסף הראוי לך מן התורה ומזונותייך וכסותך וכל צורכך ,ולבא אלייך כדרך כל הארץ. יש כאן התייחסות לחובות הבסיסיות של בעל כלפי אשתו ,שהן מן התורה" :שארה ,כסותה ועונתה" ,כלומר ,מזונות ,ביגוד וחיי אישות.חובות אלו נלמדות מן הפסוק בספר שמות" :שארה כסותה ועונתה לא יגרע".נרחיב על החיובים האלה ביחידות הבאות. המקור בארמית: ַסי יְּ ִתיכִ י לִ יכִ י אֹוקיר וַאֲ ַכלְּ כֵל וַאסֹובֵ ר ַואֲ כ ֵ ימ ָרא ּובְּ ִסיָיעְּ ָתא ִד ְּשמַ יָא אֲ ַפלַח וְּ ִ ַאֲ נָא בְּ ֵמ ְּ ּומכַ ִסין יָתסֹוב ִרין ְּּומ ַכלְּכְּ לִין וְּ ְּ ּומפ ְַּר ְּנ ִסין ְּ ּומֹוק ִרין וְּ ָזנִין ְּ ְּ כְּ ִה ְּלכֹות ּגּובְּ ִרין יְּהּודָ ִאין ד ָפל ְִּחין קֹושטָ א.ְּ נְּשֵ יְּהֹון בְּ אֹורח כֹּל ּפּוקיְּכִ י ּו ֵמיעַ ל ְּלו ַָתיְּכִ י כְּ ַ סּותיְּכִ י וְּ ִס ַ ּומזֹו ַניְּכִ י ּוכְּ ַ וְּ יָהֵ יבְּ נָא לִיכִ י כֶּסֶּ ף זּו ֵזי ְּדחָ זֵ י לִיכִ י ְּ ַא ְּרעָ א. בשלב השני נזכר כי הכלה הסכימה: ונתרצתה ___ כלה זו להיות לו לאישה, 1 כאן מגיע השלב של הפירוט הכלכלי.ופה ישנם שינויים בין מנהגים שונים. יש מפרטים את כל הסכומים בנפרד ,ויש שכוללים את הכל בסכום אחד.בעבר היתה הרבה יותר משמעות לפירוט והדגישו בדיוק כל אחד מן הסכומים ,היום פחות מתייחסים לזה בשיח בין המשפחות לפני הנישואין ובהמשך היחידה גם נבין למה. וזו הנדוניה שהכניסה לו מבית אביה ,בין בכסף ,בין בזהב ,בין בתכשיטים ,בין בבגדי לבוש ובין בכלי מיטה סך ______.סך כל כתובה זו ,נדוניא זו ותוספת זו עולים לסך ______. החלקים שמרכיבים את החיובים הממוניים: עיקר כתובה :מאתיים זקוקים ,שהוא סכום מינימלי הכרחי בכל נישואין(.ולכן לא חובה להזכיר אותו בכתובה ,כמו שאנחנו רואים כאן בדוגמא ,שהוא כלול בסכום הסופי) ,אבל יש כתובות שהוא מצויין. תוספת כתובה :הכסף שהבעל מוסיף לפי רצונו. פעמים רבות זה סכום מקביל ושווה לסכום שהכלה מכניסה לנישואין בתור נדוניה ,שזה המרכיב השלישי הבא: (לשני המרכיבים הראשונים התייחסנו גם ביחידה הקודמת) נדוניה :סכום כסף או נכסים שהכלה מכניסה לנישואין. (בכסף או בחפצים ,יש קהילות שהיו מפרטים באמצע הכתובה ,בגב הכתובה או בדף נפרד כל חפץ וחפץ ואת שומת השווי המדוייקת שלו). הסכום הזה של הנדוניה רשום בכתובה כי הוא חלק מן החוב של הבעל כלפי האשה בסיום הנישואין. הסכום המדוייק של שווי הנכסים נרשם בכתובה ועובר לשימושו השוטף של הבעל ,אך הבעל מקבל על עצמו להחזיר אותו בשלמותו לאשה בתום הנישואין. גם אם כל הכסף אבד ,הופסד ,הבעל חייב לשלם אותו לאשה: "אם פחתו -פחתו לו ואם הוסיפו -הוסיפו לו" לכן נקראת הנדוניה בשפה ההלכתית גם נכסי צאן ברזל ,לאשה יש בטחון חזק כברזל בגביית הנדוניה. גם אם האשה מאבדת את זכותה לכתובה (עיקר ותוספת) כי זינתה למשל ,היא תהיה זכאית לגבות את הנדוניה שלה. 2 המשך נוסח הכתובה: לבד כל בגדיה ותכשיטיה וחפציה השייכים לגופה. כאן מדובר על סוג אחר של נכסים שהאשה יכולה להכניס לנישואים ,שנחשבים לנכסים שלה ממש.אם הערך שלהם יורד היא נושאת בהפסד ,והבעל לא לוקח עליהם ועל ערכם אחריות".אם פחתו -פחתה לה ,ואם הותירו -הותירו לה". לנכסים אלה קוראים נכסי מילוג.הם שייכים לאשה ,והשינויים בערכם הם על חשבונה. נכס צאן ברזל יכול להיקבע ככזה רק עד מועד הנישואין וכתיבת הכתובה כי אם הוא לא יכנס לכתובה עד אז הוא לא יוכל להיקרא צאן ברזל ,כל נכס שהאישה תקבל לאחר כתיבת הכתובה יקרא "נכסי מלוג". נחזור: נכסי צאן ברזל (=נדוניה): שויים המדוייק בעת הנישואין נרשם בכתובה ,האשה גובה בסיום הנישואין את הסכום הרשום בכתובה (בהצמדה) ,האחריות מוטלת כולה על הבעל -כלומר ההפסד או הרווח שייך לבעל. נכסי מילוג נכסים שנשארים בידי האשה.ההפסד או הרווח שייך לאשה.ההכנסות מגיעות לבעל לצורך רווח הבית. אם כן ,כאשר האישה מביאה עמה לנישואין נכס ,לפי החלטה משותפת של הבעל והאישה קובעים באיזה אופן הוא יוגדר: .1האישה יכולה להעביר את האחריות לבעלה ואם הוא מסכים מביאים שמאי ומעריכים כמה הנכס שווה ביום הנישואים ואת הסכום הזה כותבים בכתובה.מרגע זה ,כאילו היא מכרה לו את הנכס ,הוא משתמש בו ומשקיע בו.ערך הנדוניה מצטרף לכתובה שתינתן בפקוע הנישואין.למה זה נקרא "צאן ברזל"? כי עבורה זה כמו ברזל ,היא לא תרוויח ,אבל היא גם לא תפסיד. .2אם האישה רוצה לטפל בנכס בעצמה ,או לחילופין ,הבעל אינו רוצה באחריות ,כלומר, כאשר אין הסכמה ביניהם ,הנכס יישאר ברשותה ולא ייכתב בכתובה.חכמים התקינו תקנה "שהבעל אוכל פרות" ,כלומר מקבל את ההכנסות של הנכס של האשה ,ואז זה יקרא "נכסי מלוג" ,מלשון תמלוגים.גוף הנכס יהיה שלה ,אבל הבעל זכאי לאכול פירות ,כלומר לקבל את הכנסות הנכס.מאחר והבעל הוא האחראי על כלכלת המשפחה ,כפי שנראה בהרחבה בהמשך ,חכמים ראו לנכון ליצור מערכת של איזונים, והם קבעו שני כללים בעניין זה: א.כאשר הבעל מקבל לרשותו את הכנסות נכסי האשה ,הוא צריך להשתמש בכסף הזה לצורכי הבית. 3 ב.כנגד הזכות שלו לאכול פרות ,הוא מתחייב לפדות אותה אם נשבית. .3ויש גם אפשרות שלישית ,שיהיו לאשה נכסים שאין לבעל שום זכות בהם :בני הזוג מקבלים על עצמם שאין לבעל כל זכות בנכסי אשתו.הבעל מסתלק מזכותו לרשת או לאכול פירות בנכסי אשתו ולזכות ברווחים שלהם.עליו לומר בין הקידושין לנישואין: "דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן".בדרך כלל ,במקרה רגיל ,אם האשה זוכה בכסף ,בירושה או במתנה בנכסים ,הם נחשבים אוטומטית לנכסי מילוג ,כלומר, גוף הנכס שייך לאשה ולבעל יש זכות לקבל את פירותיהם ,לשם רווח הבית.אבל גם במהלך הנישואין יש אפשרות שהאשה תזכה בנכסים שאין לבעל כל זכות בהם.יש אפשרות שאב האשה או אדם אחר יתן לאשה במתנה ויתנה תנאי "על מנת שאין לבעלך רשות בהם".תנאי כזה תקף ואז האשה זוכה בנכס לעצמה ולבעלה אין שום זכות בו. האופציה של נכסי מילוג היא האוטומטית ,ואילו אם רוצים לבחור במסלול של נכסי צאן ברזל או באפשרות של נכס ששייך לאשה ללא זכויות של הבעל יש צורך בהסכמה של בני הזוג. ביחידות הבאות נמשיך לעסוק באיזונים שקשורים לחיוב המזונות שהבעל חייב לאשה וההתחייבות הנגדית של האשה.ברור שיש כאן מערכת מורכבת ומסועפת שנועדה להגן על האינטרסים של שני הצדדים וליצור מערך יציב. אנחנו רואים שמצד אחד יש לאשה יישות כלכלית נפרדת ,יכול להיות לה רכוש בנפרד מבעלה ושומרים על זכויותיה לקבל את שווי הנכסים שהיא הכניסה לנישואין.אבל מצד שני היא לא לגמרי נפרדת ,כל נכס רגיל שמגיע אליה ,לבעל יש זכות לקבל את הכנסותיו. בנוסף ,ביחידה הקודמת ראינו את מה שנקרא בהמשך נוסח שטר הכתובה עוד מעט ,שמצד שני כל נכסי הבעל אחראים לכתובה ומשועבדים לה וזה מגביל את החופש של הבעל לפעול פעולות ברכוש שלו. כך שיש קשרים ויש תלות הדדית.אבל בפירוש מדובר על שתי ישויות משפטיות נפרדות שההלכה מנסה להסדיר את היחסים הממוניים שביניהם באופן שייטיב עם שניהם וייטיב עם התא המשפחתי. (בסוגריים נציין שאת המערך הזה של היחסים הכלכליים שבין הבעל והאשה אפשר אולי להשוות לדין הנצרות המקורי שם אין לאשה סטאטוס משפטי עצמאי כלל. על פי הדין הנוצרי הקדום ,עם הנישואין הופכים הבעל והאשה ליישות משפטית אחת. לכאורה זה נשמע מאד רומנטי אבל למעשה הם לא ממש הופכים ליישות משפטית אחת אלא האשה נמזגת או נעלמת ליישות המשפטית של בעלה ואין לה אפשרות משפטית לקיום כלכלי או משפטי נפרד. אין לה נכסים עצמאיים ואין לה אפשרות לתבוע את בעלה (שהרי היא הוא מבחינה משפטית) ,לא על נזק ,חבלה ,בטח שלא על אונס ,ולא על עניינים ממוניים רגילים. כמו שראינו ,במשפט העברי אין התמזגות של האשה לתוך בעלה.יש לה יישות משפטית נפרדת והיא יכולה להיות בעלת רכוש). 4 בהמשך נוסח הכתובה לעתים מצויים בשלב הזה רשימה של תנאים: בהרבה כתובות (גם ספרדיות וגם אשכנזיות) יש פה רשימה של תנאים והתחייבויות מצד הבעל כלפי האשה ,נגיע לזה בהמשך ,בכמה יחידות נזכיר הסכמים שהיו בין החתן לכלה ,ההסכמים האלה מופיעים בדרך כלל בחלק הזה של הכתובה. ובסוף ,נוסחת סיום מפורטת וארוכה שנועדה להבטיח את רצינות ההתחייבות ואת אפשרות גביית חוב הכתובה מכל נכסי הבעל.כמו שראינו ביחידה הקודמת הדגש במקורות התלמודיים היה על אחריות הנכסים שיש לבעל על חוב הכתובה ,דבר שמעניק לאשה בטחון שתוכל לגבות את הסכום ומעניק לה "כרית בטחון" המאפשרת לה "לקפוץ לתוך הנישואין". כאמור ,יש לכך חשיבות רבה לגבי בטחונה הכלכלי של האשה: וכה אמר ה"ה ___ החתן :אחריות שטר כתובה זה והתוספות של הכתובה והנדוניה והתוספות על הנדוניה קיבלתי עליי ועל יורשיי אחריי ,להיפרע מבין הטוב והנאה שבנכסיי ,ומכל קניין שיש לי תחת השמים וממה שאני עתיד לקנות ,הן נכסים שיש להם אחריות והן נכסים שאין להם אחריות -הכול יהא אחראי וערב להיפרע מהם שטר כתובה זה והתוספות שבו ,ואפילו הגלימה שעל כתפי תהא אחראית לפירעון זה ,בין בהיות בחיים חיותי ,ובין לאחר ימי חיי ,מהיום הזה ועד עולם. ואחריות שטר כתובה זה ,ותוספות אלו ,קיבל עליו החתן כחומר כל שטרי כתובות ותוספות הנהוגים בבנות ישראל ,העשויים כתיקון חז"ל ,לא כאסמכתא ולא כטופס שטרות. וקיבלנו קניין על כך מאת___ החתן ל___ הכלה ,בכל מה שכתוב ומפורש למעלה ,בכלי שכשר לקנות בו ,והכול שריר וקיים. את ההתחייבות של הכתובה החתן מקבל על עצמו באמצעות מעשה קניין.כמו שהזכרנו ,כל עסקה וכל התחייבות חייבת מעשה קניין להוכחת גמירות דעת ולסיום העסקה.הקניין על הכתובה נעשה בנוכחות הרב ,החתן והעדים לפני שמתחילה החופה. למעשה בדרך כלל האשה לא נוכחת במעמד של חתימת הכתובה.אתם יכולים אולי לחשוב למה? מהן ההתחייבויות מן האשה כלפי בעלה המופיעות בכתובה? אין שום התחייבות מצד האשה כלפי בעלה בשטר הכתובה עצמו.הכתובה היא כתב של התחייבויות של החתן כלפי הכלה.אין בכתובה אזכור להתחייבויות הכלה כלפי בעלה ,למרות שהן קיימות.ולכן רק הבעל חותם עליה. 5 נסכם: הגרעין ההלכתי המרכזי של הכתובה הוא החיוב הכלכלי של הבעל כלפי אשתו שייגבה במקרה של גירושין או מות הבעל. ההתחייבות כוללת :עיקר כתובה ,תוספת כתובה ,והחזרת הנדוניה כאשר לעתים מפורט כל סכום בנפרד ולעתים הם רשומים יחד. בנוסף ,ראינו שיש בכתובה התייחסות גם לחיובים שחלים על הבעל כלפי אשתו במשך חיי הנישואין.אבל החיובים האלה לא מוגדרים באופן נרחב ומפורט. בכתובה נזכרת בקצרה ההתחייבות לכבד את אשתו ,לזון אותה ולתת לה בגדים וחיוב לחיי אישות. קיימים חיובים נוספים של הבעל כלפי האשה וגם של האשה כלפי בעלה שלא מפורטים בכתובה עצמה והם נלמדו ממקורות תלמודיים שונים שפזורים ברחבי המשניות והתלמודים ונעסוק בהם ביחידות הבאות. בעבר ,התנהל משא ומתן כלכלי רציני בין משפחת החתן ומשפחת הכלה ביחס לקביעת סכומי תוספת הכתובה ,הנדוניה ,וקביעת המסלול בו מגדירים את הנכסים שהאשה מכניסה לנישואין. מדובר בהלכות חשובות שהיוו יסוד לדיונים רבים בסוגיות התלמוד ובספרות הפסיקה וספרות השאלות והתשובות לאורך מאות שנים ,ועל כן ראוי להכיר אותם במסגרת הלימוד של דיני הנישואין. עם זאת ,כפי שנראה בהמשך ,ברוב הנושאים הממוניים בין האיש והאשה ,ההלכה קובעת כי הולכים אחרי הסכמת בני הזוג ,אחר כוונתם בשעת הנישואין ולפי מנהג המקום. בימינו לא נהוג לדון בסכומי הנדוניה ולהחליט לגבי נכס אם הוא מוגדר כ"נכס צאן ברזל" או "נכס מילוג" ,הדיון בכללים אלו אינו מצוי כלל בדיונים בין בני זוג. חשוב להדגיש כי אם כיום בני הזוג מעוניינים שיהיה להם חשבון בנק משותף וששניהם יהיו שותפים בהכנסות ובהוצאות של התא המשפחתי ,מבחינה הלכתית הסכמה זו מקובלת ונוהגים על פיה.על כן רוב מה שלמדנו ביחידה זו אינו בא לידי ביטוי הלכה למעשה בימינו. 6