אנטומיה ופיזיולוגיה של העין - נייר מבחן | 25/10/22 PDF

**אנטומיה ופיזיולוגיה עינית** **25/10/22- הרצאה מס\' 1** **מושגים בסיסיים בביולוגיה:** - תא- רקמה- איבר- מערכת - לתא יש ממברנה, גרעין וציטופלסמה. - ממברנה של תאים חיים היא שומנית וכפולה. שתי שכבות של פוספוליפידים, חלק חיצוני הידרופילי, חלק פנימי הידרופובי. - על ממברנות יש חלבונים ש...

**אנטומיה ופיזיולוגיה עינית** **25/10/22- הרצאה מס\' 1** **מושגים בסיסיים בביולוגיה:** - תא- רקמה- איבר- מערכת - לתא יש ממברנה, גרעין וציטופלסמה. - ממברנה של תאים חיים היא שומנית וכפולה. שתי שכבות של פוספוליפידים, חלק חיצוני הידרופילי, חלק פנימי הידרופובי. - על ממברנות יש חלבונים שונים ולהם תפקידים שונים: נשאים, להעביר מסרים בין התאים, להדביק את התאים אחד לשני וכו\'. לחלבונים אלו יש אזורים שומניים (במרכז החלבון), ואזורים הידרופילים. - הממברנה מבודדת את התא מהסביבה החיצונית שלו והיא בררנית. - העברה פסיבית- התא לא צריך להשקיע אנר\' (ככה עוברות בדר\"כ מולק\' קטנות). וזה קורה בהתאם למפל הריכוזים מריכוז גבוה לנמוך. זה יכול להיות מעבר ישירות דרך הממברנה (עבור חומר שומני) או דרך תעלות (שיכולות להיות ספציפיות ליון מסוים וכו\' והן נפתחות ונסגרות בהתאם לגירוי ספציפי כלשהו). - העברה אקטיבית- התא משקיע אנר\' בשביל להעביר חומרים דרך הממברנה. בדר\"כ מדובר במעבר נגד מפל הריכוזים. (אנר\' כפי שלמדנו עם ATP). **היסטולוגיה- הביולוגיה והחקר של הרקמה.** - רקמה זה אוסף של תאים דומים ויש לה תפקיד מסוים. - איבר זה אוסף של רקמות שביחד עושות תפקיד מסוים. - תתקין היסטולוגי- רקמה מאוד דקה שעברה עיבוד וצביעה, בכדי להסתכל עליה במיקרוסקופ. - כשלוקחים איבר חותכים אותו ועושים לו עיבוד וצביעה כדי להגיע לתתקין היסטולוגי בכדי שנוכל לבחון אותו במיקרוסקופ. 1. [אפיתל]- רקמה שנמצאת בחלק החיצוני של האיבר ונותנת לנו מעין מעטפת, עוטפת משהו ולפעמים היא מבצעת עוד תפקידים (כגון הגנה). לדוגמה: העור, כל האיברים שלנו וכלי הדם עטופים באפיתל. Squamous -אפיתל יכול להיות קשקשי בו התאים שטוחים ויש לנו יותר רוחב מאשר גובה, Columnar -אפיתל קולומנרי בו יש יותר גובה מאשר רוחב, Cuboidal-אפיתל קובייתי בו יש פחות או יותר אותו יחס בין גובה לרוחב. הוא יכול להיות מסודר בשכבות שונות: שכבה אחת של תאים= אפיתל פשוט/ חד שכבתי, שני תאים או יותר= אפיתל רב שכבתי. אפיתל היא רקמה בה התאים נחים על ממברנת בסיס (BM-Basemet membrane ) והיא מדביקה את האפיתל לרקמת החיבור שתחתיו. לתאי אפיתל יש פולריות (=צד): הצד האפיקלי- הצד שפונה הרחק מBM כלפי חלל/העולם החיצון. הצד הבזלי- הצד שנח על ממברנת הבסיס BM. ממברנת הבסיס מורכבת בדר\"כ מ-2 חלקים: 1. החלק הבסאלי (basal lamina)- מופרש ע\"י תאי האפיתל. 2. החלק הרטיקולרי (reticular lamina)- החלק שמופרש ע\"י התאים שנמצאים ברקמת החיבור שנמצאת מתחת לאפיתל. אפיתל יכול גם ליצור בלוטות. בלוטה זה אוסף של תאי אפיתל שמאורגנים יחד בכדי להפריש תוכן כלשהו. ניתן לסווג בלוטות בכל מיני דרכים, למשל *עפ\"י **[צורת ההפרשה]**:* 1. [בלוטה אקסוקרינית]- מפרישה החוצה לאיזשהו צינור (צינור ההפרשה) (השפעה מקומית). 2. [בלוטה אנדוקרינית]- לרוב מדובר בבלוטות שמפרישות הורמונים למערכת הדם (השפעה מערכתית). 1. [בלוטה הולוקרינית-] בלוטה שבה תא האפיתל שמייצר את התוכן שמופרש \"מתפנצ\'ר\" וכל התוכן שלו מתפזר ויוצא החוצה, ובמקומו באים תאים חדשים (למשל הבלוטות שנמצאות בקצה של הריסים). 2. [בלוטה אפוקרינית]- מפרישות את החומר המיועד להפרשה יחד עם חלק גדול מן התא, העטוף ממברנה ומכיל ציטופלזמה. 3. [בלוטה מרוקרינית]- בתא יש וזיקולות שיש בתוכן חומר, הן מתחברות עם הממברנה ונשארות חלק ממנה, והתוכן שלהן בלבד יוצא החוצה. 1. [הפרשה מוקוטית] -- הריכוזים של התאים משתנים, יש לו יכולת היקשרות. מאפיין את שכבת הלחמית של העין. 2. [הפרשה סרוקית (מימית)-] מאפיינת את בלוטת הדמעות המרכזית 3. [הפרשה שומנית-] מאפיינת את בלוטות החלב 2. [רקמת חיבור (connective tissue-CT)-] הרקמה הכי נפוצה בגוף. (גם שומן היא רקמת חיבור). רקמות חיבור הן רקמות שתומכות ברקמות אחרות שמבצעות תפקיד, למשל לתמוך בשכבת האפיתל שאין לה כלי דם. רקמת החיבור עשירה בכלי דם, והם תופסות נפח וממלאות חלל. רקמות חיבור מורכבות בדר\"כ מסיבים. הסיב העיקרי שנמצא ברקמת חיבור הוא קולגן. אם הרקמה אלסטית אז יש לה גם סיבים אלסטיים. חוץ מסיבים יש גם חומר בסיס Ground substance שבו סביבה מימית בה נמצאים הסיבים. הסביבה הזו מורכבת בדר\"כ ממים וממולקו\' רבות שיש בהם חלבונים וסוכרים שמומסים במים (ולכן היא כמו ג\'לי). ישנם תאים הנקראים פיברובלסטים שמייצרים את הסיבים של הקולגן. יכולים להיות גם כל מיני תאים אחרים למשל תאים ממערכת החיסון כגון, Mast cells מקרופאגים, וכן תאי שומן ומלאנוציטים. קולגן- הוא החלבון הכי נפוץ בגוף (עד שליש מהגוף מורכב מקולגן). קולגן נוצר בתהליך שדורש ויטמין C. רוב הקולגן בגוף הוא קולגן טייפ 1 (בספרה רומית). קולגן טייפ 4 חשוב גם הוא כי הוא הקולגן שמייצר את הbasal lamina. [ניתן לסווג רקמת חיבור CT לפי ***הצפיפות*** (=כמות סיבים ליחידת נפח):] 1. [Loose CT]- באופן יחסי, פחות תאים וסיבים ליח\' שטח/נפח. 2. [Dense CT]- הסיבים יותר צפופים. רקמות חיבור צפופות הן חזקות, ומאפיינות איברים שצריכים להיות יציבים ועומדים בשחיקה כגון: גידים ועור. [ניתן לסווג רקמות חיבור לפי ***סידור הסיבים***:] 1. [צורה רגולרית-] כל הסיבים מקבילים אחד לשני. (למשל בקרנית, שמקנה לה גם את השקיפות). 2. [צורה אי-רגולרית]- הסיבים לא מסודרים (חלק מהסיבים לאורך, חלק לרוחב). (למשל בסקלארה= לובן העין, הצורה האי-רגולרית זו הסיבה שהסקלרה לבנה ולא שקופה כמו הקרנית למרות שהן המשכים זו של זו). 3. [רקמת שריר]- יש לנו שרירים גם בתוך וגם מחוץ לעין. שריר זו רקמה שמתכווצת. עוברת פקודה (רצונית/לא רצונית). *ישנם 2 סוגים של שרירים:* - שריר חלק- כל תא עומד בפני עצמו, תא מאורך. נמצא תחת שליטה לא רצונית. למשל: השריר של העדשה התוך עינית. - שריר משורטט- שריר רצוני. נקרא כך משום שבתתקינים היסטולוגיים נוכל לראות פסים כהה-בהיר. וזה נובע מהמבנה של השריר. למשל עפעפיים, התנועה של גלגל העין וכו\'. המבנה הבסיסי זה של סיב שמתארגן לסיב גדול יותר שמתארגן למערכת של סיבים. 4. [רקמת עצב]- רקמת עצבים היא כבל תקשורת. - נוירון- תא שמגיב לגירוי מסוים ובתגובה מוליך/לא מוליך הלאה. מורכב מדנדריטים, אקסון (שלעיתים מוקף במיילין). גירוי מגיע לדנדריטים והוא יכול להיות אקסציטורי או איניביטורי. - תאי ניורו-גליה- תאי תמיכה, רקמת החיבור של תאי העצב. 1. לקבל אינפורמציה מהסביבה, שמגיעה בצורה של אור 2. פרשנות של האינפורמציה 3. העברה של האינפורמציה הלאה 1. [סקלארה/לובן העין והקרנית]- המעטפת החיצונית הלבנה, מעטפת פיברוטית=סיבית, נותנת הגנה למבנים של העין, שומרת על הצורה העגולה של העין ומתנגדת ללחצים חיצוניים ופנימיים. הלובן של העין הוא אטום ולבן, אור לא נכנס דרכו. מעל הסקלארה יש שכבה שנקראת לחמית והיא שקופה. הלחמית נמצאת גם ובעיקר בחלק הפנימי של העפעפיים. הקרנית היא שקופה ולכן אור יכול לעבור דרכה. האזור בין הקרנית לסקלארה נקרא: לימבוס. 2. [ענביה Uvea]- השכבה האמצעית של המעטפת של גלגל העין. היא מורכבת מ-3 חלקים: 1. החלק הכי קדמי נקרא קשתית, היא שולטת בכמה אור נכנס לעין ע\"י האישון שיכול להתכווץ/להתרחב. השליטה היא בלתי רצונית ותלויה בכמות האור. 2. גוף העטרה Ciliary body- אזור זה הוא בעיקר שרירי ואליו מחוברות הזניולות. בין היתר אזור זה גם מפריש את הנוזל של הלשכה הקדמית. 3. כורואיד- רקמה שמכילה הרבה כלי דם. 3. [רשתית-] החלק הכי פנימי שקולט את האור ושם נעשה העיבוד הראשוני של האור מפוטון לאות חשמלי. **מושגים חשובים**: Anterior -כלפי העולם החיצון Posterior- כלפי פנים הגוף כאשר הרקמות צמודות אחת לשנייה נשתמש ב: Inner- כלפי מרכז העין (הרשתית יותר מאשר הכורואיד) Outer- כלפי חוץ העין מאחר ובעין יש גם חללים מלבד הרקמות ניתן להתייחס אליה גם במושגים: Segment- סגמנט קדמי=כל מה שאין לידו רשתית, אחורי= מה שנכלל באזור בו יש רשתית. (גם החלל וגם הרקמות). כאשר אנו מתייחסים רק לחללים (Chamber): - Anterior Chamber- חלל קדמי: מה שלפני האישון - Posterior Chamber- חלל אמצעי: בין הקרנית לעדשה - Vitreous Chamber - חלל אחורי: הזגוגית, אחרי העדשה החלק הקדמי והאמצעי מחוברים באמצעות האישון, ומכילים את \"נוזל הלשכה\" שמכיל נוטריינטים לחלקים הסמוכים, בעיקר לקרנית (שהיא אבסקולרית=חסרת כלי דם) ולעדשה. חלק מהחמצן שמגיע לקרנית הוא מהחלל החיצון דרך הדמעות וחלק מגיע מהחלל האחורי והאמצעי. תפקיד הזגוגית הוא למלא נפח, ויש בה חומרים שמזינים את העדשה התוך עינית (כי אין בה כלי דם). **8/11/22- הרצאה מס\' 2** הקרנית והסקלרה (לובן העין)- יוצרים כדור בעל צורה ספיירית (רדיוס הכדור לא שווה, באזורים מסוימים הוא קצר יותר מאשר אזורים אחרים). הקימור שונה בין החלק הקדמי לאחורי של העין. הקרנית מהווה כ1/6 מהמעטפת החיצונית של העין והיא קמורה. הסקלרה פחות קמורה (רדיוס הקימור יותר שטוח/גדול), מהווה 5/6 מהשטח. בין הקרנית ללחמית (conjunctiva) יש לנו את הגבול- הלימבוס (הגובלת). ההמשכיות של הקרנית היא לא לובן העין אלא הלחמית שהיא דקה ושקופה, ולכן אנו רואים את לובן העין שנמצא מתחתיה (אך הן שתי רקמות שונות). גם הקרנית היא לא עיגול מושלם- יש לה את האורך האופקי/הוריזנטלי (כ-12 מ\"מ), ואת האורך האנכי/ורטיקלי (כ-11 מ\"מ). הקרנית גם משתנה בעובי. בהיקף היא יותר עבה, ובמרכז היא יותר דקה. **מאפייני הקרנית:** - [עובי תקין]: כחצי מ\"מ (500 מיקרון) במרכז, הולכת ומתעבה לקראת ההיקף, בהיקף העובי שלה הוא כ-1 מ\"מ (מכפילה את העובי שלה בין המרכז להיקף). - הקרנית היא רקמה שמוקפת בנוזל מקדימה (הדמעות) ומאחורה (נוזל הלשכה- aqueous humor). - בהיקף שלה היא המשכית עם הלחמית והסקלארה. **תפקידי הקרנית:** - הקרנית היא הכוח הרפרקטיבי המרכזי של העין, רוב השבירה של האור קורית בקרנית (זה קורה למעשה בחלק בין האוויר לדמעות, אבל הדמעות מקבלות את קימור הקרנית, לכן נחשיב את הקרנית). הקרנית היא הרקמה המרכזית השוברת אור בעין- כ 75% מכוח השבירה, בסביבות 43/58 דיופטר. - הקרנית מעבירה אור בצורה אופטימלית- היא שקופה, היא אבסקולרית= חסרת כלי דם (כלי דם היו מפריעים לאור לעבור). **חתך היסטולוגי- לקרנית יש 5 שכבות: (מלמעלה (מבחוץ)- פנימה):** 1. **[Epithelium]-** רקמת אפיתל. היא מהווה מחסום- מונעת מחיידקים ווירוסים להיכנס לעין, היא שכבה חלקה ומספקת את פני השטח החלקים שתורמים לתפקיד של הקרנית. יש בה גם מעט תאים של מערכת החיסון. 1. Microvilli- ה\"אצבעות\" הקטנות שיוצאות מהבליטות 2. Microplicae- הבליטות 2. **[-Bowman\'s layer]**תפקיד מכני- לשמור על הקשיחות והצורה של הקרנית. היא לא הממברנה הבאסלית של האפיתל! לאפיתל יש ממברנה באסלית משל עצמו. 3. **[סטרומה]-** השכבה העיקרית. היא רקמת חיבור. נותנת את הכוח המכני- היא השכבה העבה ביותר ברקמת הקרנית, אבל יש לה גם תפקיד אופטי מאוד חשוב- היא החלק הרפרקטיבי של הקרנית. 4. **[Descement\'s membrane]**- רקמה דקה. רקמה זו מעגנת את האנדותל. זוהי הBM של Endothelium. מה שמייצר את השכבה הזו אלו תאי ה.Endothelium 1. [Anterior banded layer] - החלק הקדמי, הוא בערך 3 מיקרון ואלו סיבי קולגן שהופרשו במהלך ההיריון, והיא לא משתנה בגודלה. 2. [Posterior nonbanded layer] -השכבה האחורית, היא זו שגדלה בגודלה, ומפורשת ע\"י תאי אנדותל במהלך כל החיים. 5. **[Endothelium]-** רקמת אפיתל שמקיפה חללים פנימיים. תפקידה לשמור על הקרנית שקופה. - בערך 78% מים - 15% קולגן (כל הסיבים והשכבות, בגוף באופן כללי בעיקר קולגן סוג 1 וקצת סוג 6, בקרנית- הסוג העיקרי הוא סוג 1, אבל יש גם סוג 6 וסוג 4, וממש מעט מסוג 3). - 5% חלבונים אחרים *הערה*: לקרנית יש למעשה 6 שכבות, אם כי יש מחלוקת לגבי השכבה ה-6. נקראת Dua\'s layer, נמצאת מעל רקמת הדסמנט (בין הסטרומה לדסמנט). **לקרנית 2 תפקידים עיקריים:** 1. [העברה של האור] (הקרנית אינה מפזרת את האור, הפיזור הוא מינימלי, היא מעבירה את רוב האור וככה אנחנו לא מאבדים מהמידע). 2. [תפקיד רפרקטיבי---שבירה של האור] (אור מגיע מאינסוף ואנו רוצים שהוא יתמקד על הרשתית, לצורך כך יש צורך בשבירה של האור). *הפקטורים שמשפיעים על השבירה בקרנית:* - הקמירות הקדמית - אינדקס רפרקציה שונים בין האוויר לדמעות. הפער הגדול הוא בין האוויר (1) לבין הנוזל של הדמעות (1.336) ולכן שם נעשית השבירה העיקרית. כוח השבירה של \"הדמעות\" הוא כ43 דיופטר, ושל הקרנית (מבחינת קימור קדמי ואחורי- הם כמעט מבטלים אחד את השני) הוא 0. - העובי של הקרנית - הקמירות האחורית - אינדקס רפרקציה בין הקרנית ללשכה הקדמית (פחות משמעותי בגלל שאין הבדל גדול בין אינדקסי הרפקרציה). **15/11/22- הרצאה מס\' 3** 99% מהאור שמגיע לקרנית חודר פנימה. הסטרומה היא השטח העיקרי של הקרנית, ולכן 90% מהקרנית היא למעשה רקמה שמסודרת בצורה מאוד מסודרת שמאפשרת לאור להיכנס פנימה. *מה חוסם את האור בקרנית?* האפיתל והאנדותל (אבל הוא חוסם רק 1% מהאור). ההפרעה שלהם היא מינימלית בגלל שיש סידור הומוגני של האברונים שלהם בציטופלסמה (סידור הומוגני- סידור מאוד מסוים). *מה תורם לעובדה שהקרנית שקופה ומעבירה את האור?* הקרנית היא רקמה שטוחה, אין בה כלי דם-זו רקמה שקופה, הסטרומה היא רוב הקרנית- והיא מסודרת בצורה אחידה. מה ששומר את הסידור של הסיבים והמרחק שלהם זה מזה זה שמירה על יחס של הידרציה, מים, די קבוע בקרנית- בין 75%-80%. הכוח של הקרנית אצל אדם מבוגר הוא כ-43 דיופטר, יש לנו את התרומה של המשטח הקדמי הקמור (כ- 48 דיופטר), ושל המשטח האחורי הקעור (כ- 6- דיופטר). תכולת המים בקרנית היא אינה אחידה. יש יותר נוזל בצד האחורי של הקרנית מאשר בצד הקדמי (הדלף נמצא מאחור, ושם מופעלות המשאבות (באנדותל) ולכן יש שם יותר מים). **היחס של ההידרציה בקרנית תלוי ב-5 דברים:** 1. 2. 3. 4. 5. הקרנית היא איבר חי, והיא פעילה מטבולית. רוב האנרגיה מושקעת באנדותל (במשאבות שדיברנו עליהן). גם באפיתל, שמתרבה ומתחדש כל הזמן (בניגוד לאנדותל), יש את התאים הבסאליים שמתחלקים וחלוקת תאים דורשת גם היא אנר\'. גם שם יהיה לנו גליקוגן (ומיטוכונדריה וכו\'). אנר\' בתאים מגיעה בצורת חמצן וגלוקוז (סוכר). *איך מגיע חמצן?* מגיע ברובו מהאוויר (כי הרי בקרנית אין כלי דם). החמצן נספג מהאוויר לדמעות, ומהדמעות לקרנית עצמה. חמצן עובר דרך ממברנות. מסביב לקרנית יש לנו כלי דם (בהיקף) ואת נוזל הלשכה (בצד הפנימי) שגם יכול לספק חלק מהחמצן. כשאנו ישנים והעיניים עצומות, המגע עם האוויר מצטמצם, והתרומה של כלי הדם ונוזל הלשכה תגבר. גם בעדשות מגע נוצר מצב בעייתי, למרות שהם מאפשרות מעבר חלקי של חמצן (הסכנה היא בעיקר כשישנים עם עדשות מגע, כי אז העין \"נחנקת\"). *מה מקור הגלוקוז?* המקור העיקרי הוא דרך נוזל הלשכה. האנדותל זו רקמה חדירה, והיא מאפשרת לחומרים כמו גלוקוז ונוטריינטים אחרים להיכנס ולהזין את הקרנית. היא יכולה לקבל חלק מהנוטריינטים גם מכלי הדם שנמצאים בהיקף. 85% מהגלוקוז בקרנית עובר פירוק ליצירת ATP בגליקוליזה אנאירובית. [השינוי העיקרי שהקרנית עוברת במהלך החיים]: בגילאים צעירים, החלק הקמור יותר של הקרנית נמצא ב-90 מעלות. לעומת זאת בגיל מבוגר המרדיאן הקמור יותר נמצא ב-180. כלומר הכיוון של הקימור שלה משתנה עם הזמן. **מנגנונים שונים- איך הקרנית מתקנת את עצמה?** 1. **ריפוי של פצע בקרנית-** בקרנית ישנם מס\' חומרים שמופרשים ופועלים באופן טבעי במקרים כאלו שמתחילים את תהליך הריפוי. **התהליך:** - ישנו פצע בקרנית- למשל בשכבת האפיתל, בעקבות שריטה לדוגמה, תאים נפגעו וכעת יש חלק בשכבה התחתונה של התאים הבאסליים שחסר בה תאים. - בשלב הראשון התאים הבסאליים שסמוכים לפצע, שקשורים לBM שלהם חזק ע\"י המידזמוזומים משתחררים- כלומר ההמידזמוזומים משחררים את התא מהאחיזה שלו (כדי שיוכל לנדוד). - התאים שקרובים לפצע מתחילים לפתח כל מיני ממברנות שהן כמו שלוחות שיעזרו להן לנדוד לכיוון הפצע ולכסות אותו. הממברנה משנה למעשה את הצורה שלה לצורה של כמו מעין אצבעות בשם פילופודיה, בשביל לאפשר לתא לנדוד לכיוון הפצע. - משתחררים כל מיני פקטורים שגורמים לתאים להתחלק ולנדוד (כל זה קורה בעזרת ציטוקינים ו- Growth factors) - התאים הנודדים יוצרים קודם כל שכבה אחת שמכסה את החור שנוצר באזור הפצע, ורק לאחר מכן התאים מתחילים שוב להתרבות כלפי חוץ (לכן כשמסתכלים על פצע רואים שהוא קטן מהקצוות- למרכז- והחוצה). - אז מתחילה מיטוזה, חלוקת של תאים ויצירה של כל החלבונים של העוגן. התאים מתרבים עד שהם מגיעים לתאים רב שכבתיים שמכסים את הקרנית. - רק לאחר שהשכבה מתרבה וחוזרת למצב תקין התאים הבאסליים ייצרו שוב את ההמידזמוזומים כדי לעגון את עצמם לBM ולבאומן, בשביל יציבות שוב. ברוב הפצעים תהליך הכיסוי הראשוני (של שכבה אחת) לוקח בערך 24-48 שעות. בשביל שכל הקרנית תחלים (כל שאר השכבות) לוקח כשבוע. כל זה בהנחה שמדובר רק באפיתל. אם יש בעיה בשכבות יותר עמוקות- זה ייקח אפילו יותר זמן, ואף חודשים. אם מדובר רק ב[אפיתל] לרוב לא תישאר צלקת. אם הפגיעה היא עמוקה יותר והבאומן או הBM נפגעים- תישאר צלקת. [באומן] זו שכבה שלא מתחדשת, אלא היא תוחלף ע\"י תאי אפיתל או הסטרומה שתכניס סיבים פנימה אבל תישאר צלקת. כלומר הבאומן לא יכול לרפא את עצמו, אלא הוא מתחלף בצלקת. פגיעה ב[סטרומה]- כל החלבונים שמשתחררים כתוצאה מהפגיעה ברקמה (ציטוקינים וכו\') גורמים לקרטוציטים (לתאים של הסטרומה שמייצרים את הסיבים) לשנות את האופי של עצמם והם הופכים מקרטוציטים למיו-פיברובלסטים= תא שמייצר סיבים (כמו הקרטוציט) אבל יש לו גם תכונה של שריר, כלומר יכול להתכווץ. המיופיברובלסטים גורמים לפצע להתכווץ כלפי עצמו וזה מאפשר לשני קצוות הפצע להיות קרובים אחד לשני ולהחלים מהר יותר. אלא שבגלל התכונה הזו של הכיווץ והריפוי נקבל סטרומה בלי פצע, אבל היא שונה ולא חוזרת לאותו סידור גאומטרי מושלם (של סיבים אחידים בקוטרם ובמרחקם) כמו שהייתה פעם, ולכן אנו מקבלים היעדר שקיפות או צלקת (יכול לפגוע קשות בחדות הראייה). לאחר הריפוי, המיו-פיברובלסטים חוזרים בחזרה להיות קרטוציטים (מאבדים את יכולת הכיווץ, ונשארים רק עם היכולת לייצר סיבים). שכבת ה[Descemet]- שכבה זו מורכבת מ-2 שכבות (שכבה שנוצרת רק בשלב העוברי+ שכבה שגדלה עם השנים). בניגוד לבאומן, שכבה זו כן יכולה להתחדש (רק השכבה שגדלה עם השנים!) במקרה של פגיעה. ה[אנדותל]- רקמה שעוברת מעט מאוד (אם בכלל) מיטוזה, כנראה שהיא לא מתחדשת. אם היא נפגעת- מה שמת מת, התאים שליד יגדלו ויתפסו את המקום של התאים שמתו, ולכן אנו מאבדים לאורך השנים את המבנה של המשושים המסודרים שלה. 2. **הגנה מפני קרינת UV-** לקרינה עם אורך גל קצר (=תדירות גבוהה) יש הרבה אנר\' והיא יכולה לפגוע בתאים/ בדנ\"א של תאים ויכולה לעשות הרבה נזק (למשל קרינת =UVאולטרה סגול). לקרנית יש גם תפקיד להגן על העין מפני קרינת UV. אם הקרינה הזו תחדור עמוק היא תפגע ברקמות שבתוך העין. הקרנית פועלת כמסננת לקרינה הזו, קרניים באורך גל קצר (מתחת ל-300 ננומטר) לרוב נספגות בקרנית ולא חודרות עמוק. רוב הספיגה נעשית ע\"י השכבות החיצוניות- האפיתל והבאומן (מתחת ל-300 ננומטר), כשמדובר בקרינה באורך קצת יותר ארוך 300-320 ננומטר זה נספג בסטרומה. כלומר ככל שהקרניים יותר קצרות \> יש להן יותר אנר\' (והן פוגשות יותר מרכיבים של הקרנית למעשה) \> והן נספגות יותר טוב בשכבות היותר חיצוניות של העין. ככל שאורך הגל ארוך יותר הוא חודר יותר לתוך העין (כמו למשל האור הנראה). אנשים שחשופים יותר לשמש- יש להם סיכוי גבוה יותר לקטרקט (הם חשופים לקרינת UV שפוגעת בעדשה התוך עינית שלהם). קרינת UV יכולה לפגוע בדנ\"א. כאשר קרינה מהשמש מגיעה לתא, לקרינה זו יש אנר\' והיא יכולה לגרום לבריחת אלקטרון, מה שגורם לרדיקל חופשי- מולקולה שאינה יציבה, חסר לה אלקטרון, ולכן היא כל הזמן מנסה \"לגנוב\" אלקטרון ממקום אחר. רדיקל חופשי יכול לתקוף תאים אחרים, הוא תופס תא בריא- גונב לא אלקטרון והופך אותו גם לרדיקל- וזה יוצר תגובת שרשרת זהה. ככה נוצרת לנו רקמה מאוד לא יציבה. זה נקרא ROS (reactive oxygen species). לעין יש כל מיני מנגנונים שמגינים עליה מהקרינה, ומיצירה של רדיקליים חופשיים: [ויטמין C-] הוא אנטי אוקסידנט, בנוזל הלשכה יש הרבה ויטמין C. הוא מייצב רדיקלים חופשיים כי הוא יודע לתת להם אלקטרון בכדי לייצב אותם והוא נשאר יציב בכל זאת. [Glutathione-גלוטטיאון]- אנטי אוקסידנט שנמצא בקרנית. [Crystallins-קריטסלינים]- נמצאים גם בקרנית וגם בעדשה (אלו החלבונים העיקריים של העדשה) ועוזרים לספוג קרינה ולייצב מולק\' של רדיקלים חופשיים. \*כמו כן גם לדנ\"א של התא עצמו יש מנגנונים של תיקון דנ\"א שנפגע. 3. **היפוקסיה-חוסר בחמצן-** כשיש ירידה בחמצן עוברים לגליקוליזה אנאירובית (כלומר יותר מבדר\"כ כלל. יש גם תהליכים אירוביים למרות שהם לא העיקר, אבל במצב של חוסר בחמצן הגליקוליזה האנאירובית מתגברת). תוצר הלוואי של גליקוליזה אנאירובית הוא הלקטט. הלקטט הוא חומצה, והיא תעלה בריכוז שלה בסטרומה ובאנדותל (במיוחד באנדותל שהוא הכי דורש אנר\' בקרנית). לקטט יצטבר, בעיקר בסטרומה, ובעקבות אוסמוזה הלקטט מושך מים, ותיווצר בצקת בקרנית. זה יקרה למשל כאשר ישנים עם עדשות מגע או כאשר הן לא יושבות טוב (ואז הן מפריעות לדמעות להיות במגע עם העין)- במצב כזה תהיה ירידה בכמות החמצן שמגיע מהאוויר דרך הדמעות לתוך העין (שזה מקור רוב החמצן שמגיע לקרנית). **[עצבוב בקרנית]:** העצבוב הסנסורי/התחושה- בקרנית יש את הריכוז הכי גבוה בגוף של עצבי תחושה ליחידת שטח. יש בערך 70-80 עצבים גדולים המגיעים מהיקף הקרנית וצומחים פנימה. תאי שוואן ומיאלין יכולים להימצא בסטרומה. ברגע שזה עובר את הבאומן ומגיע לאפיתל כבר אין מיאלין. העצבים לא מפריעים לקליטת אור (כי לא עוברים בהם תאים, כמו בכלי דם, שיכולים לשבור את קליטת האור) הקרנית עשירה בעצבים. העצבים מגיעים מהסטרומה, חוצים את הבאומן לאפיתל בכדי שיוכלו להרגיש ולקבל מידע מהעולם החיצון- בבאומן ובאפיתל הם \"מאבדים\" את המיאלין שלהם. כל העצבים מגיעים מהסטרומה, והם מתחלקים הרבה בתוך הסטרומה, הם מסתעפים ו\"צומחים\" כלפי מעלה. בשכבות היותר עמוקות, דצמנט ואנדותל, אין עצבים! העצב העיקרי שמעצבב את התחושה בקרנית נקרא LPCN-Long posterior ciliary neuron. זה עצב סנסורי, מעביר אינפורמציה של חום, כאב, מגע וכו\'. צפיפות קצוות העצבים בקרנית היא גדולה מאוד (כמעט פי 20 מהעור), בגלל שהעין היא איבר כ\"כ חיוני ורגיש לפגיעה, ולכן היא מעוצבבת מאוד כדי שנדע מיד כאשר משהו לא בסדר. העצבים לא רק מעבירים מידע למוח אלא גם חומרים נוירוטרופים מהמוח לקרנית, וזה יכול להשפיע על המטבוליזם והצמיחה של הקרנית. כלומר העצבים לא רק קולטים דברים אלא גם מעבירים אינפורמציה. כלומר לא רק הגנה אלא גם לצורך תחזוקת הקרנית. [ירידה בצפיפות העצבים בקרנית יכולה להיגרם מ-2 גורמים עיקריים]: (מה שמביא לירידה ברגישות של הקרנית) 1. גיל (מבוגרים פחות רגישים למגע בקרנית מאשר צעירים) 2. שימוש בעדשות מגע (יש ירידה בצפיפות הסיבים כתוצאה משימוש בעדשות מגע) [פגיעה בעצבים בקרנית]: 1. [פגיעה במרכז]- פחות בעיה, שכן אמרנו שהעצבים גדלים מההיקף למרכז, ההיקף ימשיך לצמוח ולהתקדם לכיוון המרכז. לוקח בערך חודש. 2. [פגיעה בהיקף]- בעיה, עצב חדש יצטרך לצמוח מההיקף עד המרכז. זה יכול לקחת אפילו חודשיים. צמיחת תאים שנפגעו יכולה להיות או שייווצרו סיבים חדשים לגמרי, או שעצב קיים יתפצל ויתפוס מקום של עצב שנפגע (כלומר זה לא חייב להיות עצב שבא מההיקף עד למרכז). **אספקת הדם לקרנית-** בקרנית אין כלי דם. (הערה: תאים חוסמים בעיקר את האור, ולא הסיבים). את אספקת הדם לקרנית מספקים: 1. [האוויר]- דרך הדמעות 2. [נוזל הלשכה] 3. [כלי הדם שנמצאים בהיקף]- הם לא נכנסים לקרנית, אלא מקיפים אותה, במעין טבעת של כלי דם. *למה אין על הקרנית כלי דם?* 1. יש בה עודף של antiangiogenic-- חומרים שמדכאים יצירה של כלי דם, ולכן כלי דם לא צומחים בה. זה תהליך אקטיבי, החומרים האלו כל הזמן מופרשים. 2. כמו כן יש לנו את הלימבוס שמהווה מחסום פיזי שלא מאפשר לכלי דם להיכנס דרכו- מחסום מכני. 3. הסידור המאורגן והגיאומטרי של הסיבים בסטרומה לא מאפשר לשום דבר נוסף להיכנס- מחסום מכני. [ANE --ניוון מרכז ראייה]- מחלה זו היא הגורם מס\' 1 לעיוורון אצל מבוגרים מעל גיל 60 בעולם המערבי. יש הפרשה של הרבה VEGF ואז נוצרים ברשתית הרבה כלי דם לא תקינים, שגורמים להרס של הרקמה ולעיוורון. בקרנית יש לנו פיזור של הרבה יותר חומרים אנטי-אנגיוגנים (מאשר חומרים אנגיוגנים שמעודדים יצירת כלי דם) ולכן אין לנו צמיחה של כלי דם מההיקף לתוך הקרנית. הקרנית היא הרקמה הכי \"קלה\" בגוף לקבל תרומה שלה- מדוע? הקרנית היא רקמה שמוגנת ממערכת החיסון, ולכן גם אם משתילים אותה ממקום זר הסיכוי לדחיית קרנית הוא קטנן יותר מתרומה של איבר אחר (אנשים כאלו יצטרכו לקחת תרופות מדכאות חיסון כל החיים, לעומת זאת הקרנית לא דורשת יותר מידי בעיניים הזה, אולי רק טיפות של סטרואידים). הקרנית מוגנת ממערכת החיסון עד גבול מסוים, למה? 1. אין בה כלי דם, חיידקים ווירוסים מגיעים דרך כלי דם. 2. אין בה אנטיגנים שגורמים למערכת החיסון לתקוף (כאשר יש אנטיגנים שזרים למערכת החיסון). **לימבוס- גובלת:** האזור בין הקרנית לסקלרה. אזור מעבר בין הקרנית ללחמית (שנמצאת מעל הסקלרה). לרוב מדובר בטבעת שמקיפה את הקרנית ברוחב של 1.5 מ\"מ בהיקף שלה. יש לה שקע חיצוני וגם שקע פנימי (הזווית של העין). השקע החיצוני זה האזור בו נמצאים רוב תאי הגזע שמחדשים את הקרנית (את האפיתל), השקע הפנימי הוא חלק מהמבנה של זווית העין (נלמד בהמשך הקורס). כל רקמה שהיא ייחודית לקרנית ונמצאת אך ורק בקרנית תסתיים בלימבוס (הסטרומה למשל ממשיכה גם בלובן העין, ולכן היא לא תסתיים בלימבוס, גם האפיתל היא המשכית. הרקמות שיסתיימו בלימבוס הן הבאומן, והדצמנט שהן ייחודיות לקרנית). *[ממה מורכב הלימבוס]?* הלימבוס מורכב מאפיתל. בקרנית יש 5-7 שכבות אפיתל, בלחמית 10-15 שכבות. בלחמית יכולים להיות תאים שנקראים: מלאנוציטים- אלו תאים דמויי אפיתל שמכילים פיגמנט בשם מלאנין. מלאנין סופג אור (מה שסופג את כל האור צבעו שחור) ולכן צבעם שחור. האנדותל גם הוא ייחודי רק לקרנית אבל הוא לא מסתיים בלימבוס. הוא מסתיים בהדרגתיות וממשיך גם לזווית העין (בחלק הפנימי של העין). הסבר על התמונה של חתך היסטולוגי: (קרנית- לימובוס- לחמית) הלחמית היא שקופה ונמצאת מעל הסקלרה שהיא לבנה. הסטרומה הופכת מסטרומה מסודרת (בקרנית) לסטרומה מבולגנת, סיבים לא אחידים. [The palisades of Vog]t -כמו אצבעות שיוצאות כמו קרניים של שמש. אזורים אלו לא נמצאים בכל החלק של הלימבוס בהכרח, אלא בעיקר בחלק שלמעלה ובחלק שלמטה. הם מוגנים ע\"י העפעפיים, נמצאים העיקר בחלק העליון והתחתון של הלימבוס. אלו האזורים החשובים ביותר של הלימבוס, הם מכילים בעיקר את תאי הגזע שמתרבים והופכים לתאים הבסאליים של הקרנית. הם מוגנים יותר בגלל חשיבותם הרבה. אזור זה גם מכיל את הפיגמנט השחור של המלאנין שסופג חלק מקרינת הUV וכך מגן עליהם. **הלחמית :The conjunctiva -** רקמה שקופה דקה מאוד, נמצאת מעל הסקלרה, מהלימבוס עד העפעפיים, מכסה את העפעפיים מבפנים. מכילה אפיתל, רקמת חיבור וסטרומה. מאפשרת חיכוך של העפעפיים עם גלגל העין בצורה תקינה בלי לשפשף את העין. **הרצאה מס\' 4- 21/11/22 + הרצאה מס\' 5- 29/11/22** **סקלארה- לובן העין** הסקלארה היא המעטפת של רוב העין, מהווה 5/6 של שכבת רקמת החיבור של גלגל העין (=המעטפת). זו רקמה קשה, אטומה (בגלל הסידור המבולגן של הסיבים שלה) תפקידיה: (תפקיד מכני) - שמירה על הצורה של גלגל העין. - התנגדות לכוחות פנימיים וחיצוניים. - נקשרים אליה השרירים של העין (EOMs insertions). [עובי הסקלארה משתנה]: 1 מ\"מ בחלק האחורי (לכיוון עצב הראייה, זה החלק הכי עבה שלה), יש אזורים שהיא יותר דקה למשל 0.5 מ\"מ (בעיקר באזורים הקדמיים שקרובים לקרנית) 0.3 מ\"מ מאחורי ה recti muscles insertions= האזורים שנמצאים מתחת לאיפה שהשרירים נדבקים לסקלרה כדי להזיז את העין. כלומר מקדימה הסקלרה דקה ומאחורה היא מתעבה, מתחת לשרירים היא הדקה ביותר. [סידור הסיבים:] במצגת- שקופית 73- גרף המשווה את עובי/קוטרי סיבי הקולגן (בעיגול) וצפיפויות (משולש) בקרנית, בלימבוס, ובסקלרה (כלומר מקדימה של העין והולך אחורה). הסיבים מגיעים לעובי המקסימלי שלהם בסקלרה, והם דקים בקרנית (זו אחת הסיבות שהסקלרה אטומה לאור). כאשר הסיבים הם בקוטר יותר קטן, אפשר לדחוס יותר סיבים ביחידת שטח, ולכן הצפיפות גבוהה בקרנית, בלימבוס הצפיפות הולכת ויורדת, ואילו בסקלרה הצפיפות של הסיבים נמוכה. הסקלרה זו רקמה שאין בה הרבה פעילות מטבולית, היא יחסית סטטית ולא מתחדשת יותר מיד, תפקידה לשמור על מבנה העין ולאטום את האור. לא נראה בה הרבה כלי דם, רובה סיבים ותאים. **מבנה הסקלרה:** [לסקלרה 3 שכבות]: 1. **[אפי-סקלרה]**- השכבה הכי חיצונית, הכי שטחית (=השכבה שהכי רחוקה ממרכז העין). מעט כלי הדם של הסקלרה יופיע בשכבה זו, לרוב כלי דם גדולים (לסמסטר א\' אין צורך לדעת את שמות כלי הדם). שכבה דקה, צפופה. זו שכבה וסקולרית של רקמת חיבור. כלי הדם האפיסקלרליים הגדולים יותר נראים מבעד ללחמית השקופה (שגם בה יש כלי דם). במצב תקין אנחנו פחות רואים את כלי הדם של הסקלרה, אך במצב של דלקת (זה מצב שגורם להרחבה של כלי דם, עקב חומרים שמשתחררים וגורמים להתרחבות של כלי דם) נראה את כלי הדם הגדולים של הסקלרה (למשל בסקלריטיס= דלקת של הסקלרה). [אספקת עצבים לסקלרה]: בסקלרה יש גם עצבים, התפקיד של עצבים הוא להעביר מידע אל המוח ומהמוח. (על העצבים נלמד בסמסטר ב\'). [יש בה גם תאים:] פיברובלסטים עדינים (בקרנית הם נקראים קרטוציטים. ביתר הגוף התאים הללו שמייצרים סיבים נקראים פיברובלסטים. הפיברובלסטים הם לא קרטוציטים!), ותאים ממערכת החיסון: מקרופאגים, לימפוציטים. האפי סקלרה הכי עבה מקדימה, והיא הולכת ונעשית דקה כלפי אחורה (כלומר הפוך למה שקורה בסקלרה כולה). רקמת האפי סקלרה מתחברת עם רקמה שנקראת Tenon (מקדימה מתחברת ללחמית, מאחורה לטנון). 2. **[Sclera proper (=סטרומה)-]** השכבה האמצעית (רקמת חיבור, סטרומה זו תמיד שכבה של סיבים). שכבה זו יחסית לא פעילה מטבולית. יש לה תפקיד מכני. היא אבסקולרית (=ללא כלי דם) (כלי הדם נמצאים מעליה- באפי סקלרה, ומתחתיה- דרך הכורואיד). [מבנה]: זו שכבה בעיקר סיבית (אבל יש בה גם תאים) עבה וצפופה, שכבה זו רציפה עם הסטרומה של הקרנית והלימבוס. יש בה מעט פיברובלסטים שתפקידם: להפריש סיבי קולגן כחלק מהמטבוליזם של השכבה הם מפרישים גם אנזימים שמפרקים (קולגן, אלסטזות, פרוטאוגליקנזות, וגליקופרוטינאזות) [הרכב]: מעט תאים ובעיקר סיבים. הסיבים הם בעיקר של קולגן סוג 1. (צרורות צפופות של קולגן (סוג מס\' 1, 3, 4, 5, 6, 9)), מסודרים בצורה מאוד מבולגנת. זה תורם לחוזק ולגמישות של העין, וחדירה למעט אור (הסקלרה לא שקופה אלא לבנה). רוחב ועובי הצרורות משתנים סיבי הקולגן מתמזגים עם סיבי הקולגן של שרירי העין החיצוניים (בנק\' החיבור שלהם). סיבים אלסטיים מטריקס- ground substance אמורפי (המטריקס מורכב מחלבונים סוכריים כגון: פרוטאוגליקנים וגליקופרוטאינים). החלבונים הללו מושכים אליהם מים, ולכן זו סביבה מימית. 3. **[Lamina fusca]**- השכבה הפנימית ביותר (=הכי קרובה למרכז העין) זו שכבה דקה מאוד, יש בה מעט סיבים, אבל הרבה תאים: פיברובלאסטים, מקרופאגים ולימפוציטים, ותאים של פיגמנט (מלאנוציטים). אין בה עצבים או כלי דם. אבל הם יכולים לעבור/לחדור דרכה כלפי חוץ. נמצאת במגע עם הכורואיד. צבעה חום (עקב נוכחות של תאים פיגמנטיים). **Scleral spur-** אחד המבנים הכי קדמיים של הסקלרה, נמצא באזור הקרנית והלימבוס, \"הקוץ של הסקלרה\", הביוב של העין- כל הנוזלים שנוצרים בלשכה מתנקזים לכאן כדי לצאת החוצה. זו מעין בליטה שיוצרת מבנה דמוי טבעת (עוד מדבר עליה בהרחבה בהמשך), צבעה לבן (כי הסקלרה היא לבנה), היא לאורך כל ההיקף של הקרנית. **[הגורמים התורמים לאטימות של הסקלרה:]** 1. [פחות GAGs בהשוואה לקרנית:] GAGs מבטיחים סביבה הידרופילית \