מבוא סין סמסטר ב'- כל השיעורים למבחן.docx

**[מגמות במחצית השנייה של שלטון טאנג:]** - היחלשות הפקידות האזרחית והתחזקות הצבא. - פרגמנטציה (חלוקה, פיצול) של המדינה (צבאית וכלכלית) וכאוס גובר והולך. - ניסיון של הממשל ליישם שיטה של מונופולים של ייצור ומסחר על מלח, תה ואלכוהול (בדומה לחאן) אך מהר מאוד המסחר עובר לידיים פרטיות והסוחרי...

**[מגמות במחצית השנייה של שלטון טאנג:]** - היחלשות הפקידות האזרחית והתחזקות הצבא. - פרגמנטציה (חלוקה, פיצול) של המדינה (צבאית וכלכלית) וכאוס גובר והולך. - ניסיון של הממשל ליישם שיטה של מונופולים של ייצור ומסחר על מלח, תה ואלכוהול (בדומה לחאן) אך מהר מאוד המסחר עובר לידיים פרטיות והסוחרים מתחזקים. הידיים הפרטיות מצליחות לקחת את האלמנט של המונופולים לידיים שלהם. - הסריסים בארמון מתחזקים: כשנשארים בדרג האזרחי אנחנו רואים מי מנהל את המדינה, לסריסים יש גישה ישירה לקיסר ולמשפחתו -- יש לנו גוף מתחרה לכוח הפורמלי. הבירוקרטיה נחלשת וכאשר זה קורה המדינה לא מתפקדת אבל הסריסים מאוד נהנים מכך. - מנזרים בודהיסטים: המנזרים הבודהיסטים מתחזקים (מקבלים קרקעות פטור ממיסים ומשירות צבאי). - 842: הוראה קיסרית לפיזור כל המנזרים הבודהיסטים וחזרת נזירים ונזירות למעגל העבודה והצבא: מהלך בעייתי שמסייע לטאנג אך מאוחר מדי ובקונטקסט בעייתי מדי. **[קיצה של טאנג, מרד חואנג צ\'או (884):]** **[חואנג צ\'או:]** היה בן למשפחת סוחרי (ומבריחי) מלח עשירה, הוא נכשל בבחינות מספר פעמים. לאחר סדרה של אסונות טבע ובצורות בהם הממשלה לא מטפלת כראוי מתחילות מרידות, חואנג מצטרף למרידות, נעשה מנהיג המרד ויוצא למסעות מלחמה ברחבי האימפריה (**878-884**). בין הבנים **880-881** חואנג כובש את לואו-יאנג וצ\'אנג-אן -- בירת טאנג. מרד חואנג צ\'או (**878-884**) וזרע הרס ותוהו ובוהו ברחבי האימפריה. **[ג\'ו וון (852-912):]** ג\'ון וון בוגד בחואנג צ\'או ומקבל מקיסר טאנג את הכינוי צ\'ואן-ג\'ונג (נאמנות מלאה) (883). **[907-979:]** דרומה של סין תקופת עשר המדינות. **[907-960:]** תקופת חמש השושלת בצפונה של סין. **[השושלת האחרונה בתקופת חמש השושלות -- ג\'ואו המאוחרת -- (950-960):]** **[Zhao Kuangyin (927-976):]** היה בן למשפחת פקידים ואנשי צבא, שירת כגנרל תחת שושלת חאן המאוחרת, ולאחר נפילתה תחת שושלת ג\'ואו המאוחרת -- אז מונה לראש משמר הארמון. **[בשנת 959:]** קיסר ג\'ואו נפטר ועולה לשלטון ילד בן 6. **[2.2.960:]** שמועה על פולשים מצפון, ג\'ואו כראש הצבא יוצא למלחמה וחונה ללילה צפונית לבירה. **[תקרית גשר צ\'ן:]** \"אנו הגנרלים שלך חסרי שליט לכן אנו מבקשים למנות אותך לקיסר\". בגלל שהקיסר היה ילד הם דאגו להמשך השושלת וביקשו למנות את ג\'או כקיסר (מנהיג). **[ג\'או:]** \"אני קיבלתי מקיסר ג\'ואו המנוח אין-ספור טובות, אך כעת מאולץ ע\"י הצבא, הדברים הגיעו לידי כך. אני חש בושה להפר את הנורמות של השמים והארץ, מה עליי לעשות? **[ג\'או קואנג-יין כקיסר סונג הראשון:]** \"על כוס יין מסביר את זכויות הגנרלים\". **[סונג טאי-דזו:]** מקים שושלת חדשה בשם שושלת סונג. אחד המהלכים הראשונים שהוא עושה כדי לייצב מבחינה צבאית זה לקרוא לגנרלים שלו בסצנה מפורסמת שנקראת \"על כוס יין\" ג\'או אומר לגנרלים שלו, קודם כל תודה על שירותכם. מכאן והלאה אני רוצה שתדעו שאת החצי של המבוגרים ביניכם אני מוציא לפנסיה, אתם לא מקבלים תפקידים או נחלות שעוברות בירושה אלא תקבלו מעין פנסיה שתחזיק אתכם במהלך חייכם. הצעירים -- זה בדיוק יהיה המקום שלכם בעוד כמה שנים. מי שהולך לנהל את המדינה יהיה הדרג האזרחי בגלל שאנחנו למדנו וראינו כיצד בשושלת טאנג קריסתה של השושלת קרתה בגלל שנתנו בחירות לדרג הצבאי והוא עשה מה שמתחשק שלו עם הכוח הזה. מי שינהל את המדינה יהיה הדרג האזרחי. לאורך שושלת סונג נראה את המתח הזה מתקיים. **[שושלת סונג (960-1276): נחלק אותה לשני חלקים עיקריים: ]** - **[סונג הצפונית (960-1127):]** נתייחס לכל המרחב ולא רק לחלק הצפוני (הבירה היא בצפון ולכן נקראת סונג הצפונית) השושלת תיאבד לאחר 150 שנה לפולשים. במאה ה12 כאשר נכנס לחצי השני נהיה בסונג הדרומית. - **[סונג הדרומית (1127-1276):]** אך ורק הדרום. **[איומים עיקריים על סונג: ]** - ליאו (חיטאנים) 907-1125 - שייה המערבית: (שי-שייה) טנגוטים. 1038-1227. ג\'ין (ג\'ורצ\'נים): 1115-1234. **[דמוגרפיה:]** האוכלוסייה בשושלת סונג הכפילה את עצמה לכ-100-110 נפש בשנת 1102. וייתכן אף ל120 מיליון בסביבות 1200.יש להתייחס למס\' זה ביחס לגודל האוכלוסייה המירבי בתקופת שושלת טאנג (מאה 8) וחאן (מאה 1 לספירה) שהגיע לכ60 מיליון נפש. בנוסף ביחס לגודלה המצטמק של הטירטוריה \"הסינית\" וכן ביחס לשאלת מרכז כובד המשתנה של האוכלוסייה (מצפון לדרום) בתקופת שושלת סונג מרבית האוכלוסייה הסינית חיה בדרום כתוצאה מתהליך הגירה דרומה שהחל עוד באלף הראשון. בתקופת טאנג כ60 אחוזים ויותר מהאוכלוסייה חיו בצפון סין. בתקופת סונג כ65 אחוזים ויותר מהאוכלוסייה חיו בדרום סין. כלומר בסונג האוכלוסייה שחיה בדרום הייתה גדולה יותר מכל אוכלוסיית שושלת טאנג גם יחד. - **[הסיבות להגירה דרומה:]** מלחמות, כלכלה. **[מסין הקיסרית המוקדמת לסין הקיסרית המאוחרת: ]** **[תיארוך/תיקוף של ההיסטוריה הסינית (חלוקה לתקופות):]** הגישה המסורתית -- לפי שושלות (מחזור השושלות). - **[הגישה המסורתית -- לפי שושלות \"מחזור השושלות\":]** מעניקה תחושה של המשכיות מדומה ומחדדת הבדלים בין השושלות. במציאות זה לא המצב ויותר מזה, ההמשכיות המדומה מעלימה את תקופת הפירוד המשמעותית והתקופות בהן שלטון זר שלט בסין, בעיקר באלף השני של הספירה בו היא נשלטה בעיקר ע\"י שלטון זר. המונגולים והמנצ\'ורים למשל לא היו בכלל ממוצא סיני או דיברו את השפה הסינית. - **[הגישה המודרנית/מערבית -- תקופת מאקרו:]** תקופה קדם קיסרית (עד 221 לפנה\"ס) ← תקופה קיסרית (221 לפנה\"ס עד 1911 לספירה) המתחלקת לשניים: 1. **[תקופה קיסרית מוקדמת:]** 221 לפנה\"ס -- סוף טאנג/סונג. 2. **[התקופה הקיסרית המאוחרת:]** סוף טאנג/סונג -- 1911. **[תיקוף מערבי:]** תקופה עתיקה, תקופת הביניים, תקופה מודרנית מוקדמת ותקופה מודרנית. לפני 20-30 שנים הבינו שהמושג \"ימי הביניים\" הוא בעייתי בסין כי הוא לא דומה למערב, ושינו לו את השם לmiddle period. גם התקופה המודרנית התחילה בסין בתיארוך שונה מאשר במערב. **[תיקוף משולב:]** שושלות + תקופת מאקרו. **[מאפייני סין הקיסרית המוקדמת כפי שהתפתחו בעיקר משושלת צ\'ין והלאה:]** - **[ריכוז הכוח הפוליטי:]** במידות משתנות, מתח מול ביזור. - **[הממשל:]** בירוקרטיה המורכבת מאנשי מנהל מלומדים ויודעי קרוא וכתוב (פקידים מלומדים). - **[פקידות:]** הפקידות נבחרה לפי התאמה, יכולת וידע. - **[הממסד הקיסרי:]** ראה את זכותו לשלוט כמגיעה ממנדט שמיימי. - **[אמת המידה לקבלת ושמירת המנדט:]** טובת העם. - **[שושלות:]** קמו בכוח צבאי אך הממשל היה לרוב אזרחי. - האזרחי והתרבותי נחשב כעליון על הצבאי. - **[אליטות:]** הייתה אליטה תורשתית אך לא הייתה אצולה תורשתית בעלת זכויות פוליטיות העוברות בירושה. - **[מעמדות חברתיים:]** לא היו מעוגנים בחוק. - **[מאידך:]** \"המשפחות החזקות\". - **[קבלה נרחבת:]** של \"אתוס האחדות\" ושל \"כל אשר תחת השמיים\". **[מעבר משושלת טאנג לשושלת סונג ויואן --בדך לסין הקיסרית המאוחרת:]** - **[פני החברה השתנו ללא היכר:]** האליטות הישנות הוחלפו בחדשות. ידע ויכולת הפכו בעיקר בתקופת סונג לבסיס למעמד גבוה יחד עם לוקליזציה של האליטות (מהבירה אל רחבי סין, בייחוד לדרום) ושינויים בדרכי התנהלות האליטות (בחינות, מסחר, צדקה). - **[התפתחויות בחקלאות ובייצור:]** שינויים מונטריים הביאו לצמיחה כלכלית חסרת תקדים ולשינוי פני החברה והכלכלה הסינית, כמו גם גידול עצום באוכלוסייה תהליכי אורבניזציה (עיור) והתפתחות תרבות פנאי. - **[לראשונה בהיסטוריה של סין:]** דרום סין (האזור מנהר היאנגצה ודרומה) הפך למרכז הכובד של סין (מירב האוכלוסייה של סין וכן המרכז הכלכלי שלה). - **[\"ניאו-קונפוציוניזם\":]** הקונפוציוניזם הפך לאידיאולוגיה סיסטמית של הקיסרות -- \"אורתודוקסיה קיסרית\". - **[שינויים מרחיקי לכת בשיטת הבחינות הסינית:]** הבחינות הופכות לכלי עיקרי לגיוס כוח אדם ברחבי האימפריה; סיסטימזציה שלהן; מריטוקרטיה יותר משמעותית; הגינות וחשיבות ההגינות. מגוון אזורי מערך בתי ספר ואקדמיות. - **[שינויים בסגנון השלטון ומקומו של הקיסר:]** שינויים בעוצמת המעורבות הממשלתית. - השיגים תרבותיים ומדעיים מרשימים: מהפיכת הדפוס הראשונה. - **[התעצמות הקשרים עם מרכז אסיה ועמי הנוודים:]** שושלות זרות שולטות ברוב סין ברוב האלף השני לספירה. - גלובליזציה 1.0. **[מאוחר יותר (שושלות מינג וצ\'ינג מהמאה ה14 עד המאה ה19):]** - **[צמיחה כלכלית:]** הובילה להמשך שינויים בהרכב ובאופי האליטות המשך שינויים דמוגרפיים ואקולוגיים. - **[התרחבות נוספת של מערכת החינוך:]** שינויים נוספים בקונפוציוניזם. - **[מהפיכות דפוס נוספות:]** הקשורות בכלכלה וגם בחינוך וגם לשגשוג ולשינויים חברתיים ותרבותיים. - **[גלובליזציה 2.0:]** התעצמות הקשרים הכלכליים והתרבותיים עם העולם: העברת מרכז הכובד של המסחר אל דרכי הים ודרך מזרח אסיה, אינטראקציה גוברת עם העולם המערבי (מיסיונרים, סוחרים, לוחמים ודיפלומטים). - **[מסוף המאה ה-19:]** תהליכי מודרניזציה והשפעות מערביות נרחבות בכל תחומי החיים. **[בשנת 800 (שושלת טאנג):]** להשלים. **[הגורמים שהשפיעו על גורלה של שושלת סונג:]** - **[גורמים חיצוניים:]** כוחות חיצוניים בדמות מעצמות חדשות שצמחו בקרב השבטים הנוודים מצפון, עוד מסוף טאנג וסחר עולמי וקשרים דיפלומטיים. - **[גורמים פנימיים:]** מאבקים פוליטיים פנים-ממשלתיים, כלכלה ושינויים דמוגרפיים בתוך סין. בנוסף, היו שינויים באליטות -- \"אזרוח\", בבירוקרטיה ובבחינות ועליית הניאו-קונפוציוניזם. הייתה גם התעצמות כלכלית מול היחלשות צבאית. **[המהפכה הכלכלית בתקופת שושלת סונג, הגידול העצום באוכלוסייה ומעבר מרכז הכובד דרומה. ]** **[מועברות הממשלה בחברה ובכלכלה -- המדיניות החדשה של וואנג אן-שה ומתנגדיה:]** - **[סה-מה גואנג:]** **1019-1086**. - **[וואנג אן-שה (1021-1086):]** היה תוצר של תחיית הקונפוציוניזם והרצון ליצור מדינה שמשרתת את תושביה טוב יותר וביעילות גדולה יותר. פטרונו היה הקיסר שן-דזונג ויריבו המר היה סה-מה גואנג. כאשר מת הקיסר שן-דזונג בוטלו הרפורמות של וואנג אולם הן הוחזרו מאוחר יותר. הרעיון המרכזי מאחורי הרפורמות של וואנג היה שמעורבות ממשלתית תשפר את הכלכלה וכתוצאה מכך יתחזקו האיכרים, תגדל גביית המיסים והמדינה ככלל תתחזק. - **[הקיסר שן-דזונג:]** שלט בין השנים **1067-1085**. **[ההצעות העיקריות של וואנג אן-שה יושמו חלקית 1068-1086:]** - **[תכנון כלכלי מרכזי וריכוזי בידי המדינה:]** הכלכלה נועדה לשרת את כלל הציבור לא גורמים פרטיים (מיסוי האליטה). - **[ארגון החברה בקבוצות אחריות הדדית ( באו-ג\'ייה):]** משמר המשפחות -- כלכלית, חוקית וצבאית. - **[דגש אזרחי על פני צבאי:]** מתח בין אקטיביזם צבאי לפסיינות. - **[רפורמה מונטרית והלוואות ליבולים (הנבטים הירוקים):]** החקלאים, צריכים שיהיו להם זרעים שיוכלו לזרוע, לקצור ולמכור. הזרעים זה צוואר הבקבוק כי את הזרעים מוכרים סוחרים פרטיים שכל הזמן מעלים את המחירים ומי שניפק שוב ושוב אלו הם האיכרים. -- אנחנו נלאים את סחר הזרעים -- הממשלה תהפוך להיות הסוחר היא זו שתמכור לאיכרים וככה אנחנו לא נאפשר הזניק את המחירים, אנחנו נקים מחסני ענק שבהם יהיה מלאי לשעת חירום של זרעים במידה ותהיה בצורת וכך נמנע את עליות המחירים. - **[הממשלה כסוחר -- מוסדות לרגולציית מחירים ואספקה:]** מונופולים ממשלתיים -- יזמים בירוקרטיים צריכים להחליף את הטייקונים פעילות להגבלתם. - **[רפורמה בחינוך ובבחינות:]** התמקצעות ללא ספרות ושירה, הקמת מערך בית ספר. **[כלכלה פוליטית מול כלכלה מוסרית:]** **[וואנג אן-שה היה ממשיכו של פאן ג\'ואנג-ין (989-1052):]** מעצב דמותו של הפקיד המסור והאקטיבי. - \"היה הראשון תחת השמיים לדאוג ואחרון תחת השמיים לשמוח\". - \"עדיף לדבר ולמות מאשר לשתוק ולחיות\". **[המהפכה הכלכלית בתקופת שושלת סונג:]** הכפלת האוכלוסייה ומעבר דרומה. האורז הפך לגידול העיקרי בסונג. **[מאפייני גידול האורז: ]** - גידול והצורך בהרבה מים. - גידול בשטחים קטנים יחסית. - גדל גם בשטחים שקודם לכן לא אפשרו עיבוד חקלאי כמו ביצות ואזורים גבעיים הרריים. **[העובדה החשובה ביותר:]** הייחוד של האורז כגידול הוא היכולת לספוג השקעה נוספת של עבודה וכתוצאה להגדיל את הפרודוקטיביות או התוצר באופן ישיר ביחס לשטח נתון. **[ארבעת הנקודות החשובות המאפיינות את המהפכה החקלאית בסונג:]** 1. **[הכנה טובה יותר של הקרקע:]** דישון. 2. **[זנים חדשים של אורז:]** למשל עמידים ביובש, מבשילים מוקדם, מתאימים לסוגי קרקע שונים -- זן הצ\'מפה. 3. שיטות השקיה חדשות וניהול משק מים. 4. עלייה בנפח והיקף המסחר. **[מדוע וכיצד השינוי במאפייני גידול האורז שימש כמחולל/כקטליזטור של המהפכה הכלכלית? ]** **[הגדלת התפוקה באופן משמעותי:]** הייחוד של האורז כגידול הוא היכולת לספוג השקעה נוספת של עבודה וכתוצאה להגדיל את הפרודוקטיביות/תוצר באופן ישיר ביחס לשטח נתון. גידול האורז מאפשר שימוש בשטחים שקודם לכן לא שימשו לגידול יבולים, ניתן לנצל שדה אורז לגידול שני יבולים (ולעיתים שלושה) בשנה, זאת בזכות זן חדש שיובא מווייטנאם בשם צ\'מפה. האורז מאפשר גידול בשלבים וכך ניצול יעיל יותר של הקרקע. גידול האורז דורש הרבה מאוד מים ולכן גודל בדרום סין, עובדה זו תרמה למעבר האוכלוסייה דרומה ולפיתוח רשתות תעבורה ומסחר. **[הגידול במספר היבולים בשנה כתוצאה מהזנים החדשים לא היה השינוי היחיד, היה צורך גם בשיפורים טכנולוגיים -- טכנולוגיית השקיה וניהול משק מים התפתחו בצורה מרשימה:]** איגום מים, העברת מים בתעלות ובצינורות, ניהול ובקרה של כמות המים המגיעים לכל שדה. כל זה הצריך שיתוף פעולה של מספר משפחות. **[הגדלת התפוקה הובילה לשינויים נוספים בחברה ובכלכלה: ]** - **[מעבר ממשק אוטרקי:]** משק אשר מספק את כל צרכיו ואינו תלוי בשום גורם חיצוני לקיומו. - **[למשק מתמחה:]** משק המתמחה בגידול יבול מסוים או ייצור מוצר מסוים ותלוי באספקה של שאר המוצרים ממקורות אחרים. **לדוג\':** התמחות בייצור משי (סו-ג\'ואו), הדרים (פו-ג\'יין), ליצ\'י, נייר, טקסטיל, יין, קנה סוכר (פו-ג\'יין, גואנג-דונג), תה, שמן, עץ ועוד. הכלכלה התרחבה וכך גם כמות הכסף במחזור עלתה פי 20, לכן הודפס כסף נייר. **[אחד המאפיינים החשובים ביותר של המהפכה הכלכלית בסונג היה תהליך העיור (אורבניזציה) והשפעותיו:]** בסין של תקופת סונג עיר הבירה (קאי-פנגחאנג-ג\'ואו) הייתה בת יותר ממיליון תושבים. בנוסף היו לפחות 10 ערים נוספות בעלות אוכלוסייה של למעלה מ-100,000 תושבים כאשר בחלקן האוכלוסייה הייתה קרובה לחצי מיליון (לשם השוואה בלונדון היו כ50,000 תושבים בשנת 1500, בפירנצה כ80,000 ובפריז כ20,000). **[נגזרות האורבניזציה:]** - התפתחות של מערכת שווקים. - התפתחות של מערכת מסחר ושיווק. - התפתחות של תרבות פנאי ושפע. - העיר הפכה ממרכז אדמיניסטרטיבי למרכז כלכלי. **[בעקבות תהליך העיור והתפתחותם של שווקים ומסחר החלו צרכים נוספים כגון:]** - **[צורך בשינוע יעיל של סחורות:]** תעשיית שינוע הסחורות מתפתחת גם בים. - **[צורך בכסף-נייר:]** משקל המטבעות, השקעות, הלוואות. הממשלה מדפיסה כסף-נייר, מקימה בנקים. **[אגודות סוחרים:]** סכנת אינפלציה. הכלכלה מתפתחת, האוכלוסייה גדלה ומתחילה תלות הדדית בין-אזורית בסין וסחר בין לאומי ענף. **[המהפכה בסחר:]** מעבר מסחר על בסיס נהרות, התעלה הגדולה ובעיקר דרך הים (3-5 ימים מדרום סין לצפונה בספינה) במקום תעבורה קרקעית. הדבר אפשר שינוע של נפח מטען גדול בהרבה ובמהירות גדולה בהרבה מאשר בעבר. **[פיתוחים טכנולוגיים במהלך שושלת סונג: ]** - **[מצפן:]** הומצא בתקופת חאן אך בתקופת סונג הומצאה הוורסיה של המצפן לניווט ימי. - **[אבק שריפה:]** מתחבר לעניין הדפוס, הוצג טקסט מהמאה ה-11 שמסביר את המתכון להכנת אבקת שריפה ומראה אילוסטרציה של שימושים כמו תותחים. **[לסיכום:]** בסין יש דפוס כבר בשושלת טאנג מהמאה ה-7 (בהשוואה למאה ה-14 באירופה), הדפוס מתחיל מהדת שכן הבודהיסטים למשל אהבו קמעות. כדי לא לצייר כל פעם הם עשו תדפיסים ובהמשך הם עשו דברים שאפשר לגלגל אותם או להדפיס בכמויות. במאה ה-9 עושים אותם מורכבים יותר ואנו רואים מגילות סוטרה מודפסות. בהמשך הדפוס מגיע גם לעולם הלימוד והבחינות. הדפוס מאפשר זהות בחומר שמועבר כדי שכולם יקראו את אותו הדבר. **[שלוש ההתפתחויות הטכנולוגיות הגדולות של תקופת סונג:]** דפוס, מצפן, אבק שריפה. היו קיימים לפני כן אבל בתק\' סונג היו בעלי אימפקט גדול מאוד. **[פרנסיס בייקון (1561-1626):]** מאבות המהפכה המדעית, אומר שהדפוס, אבק השריפה והמצפן שינו את העולם. **[סונג -- דפוס והקשר לשיטת הבחינות:]** - **[דמוקרטיזציה:]** חלקים גדולים בעם שיכולים להיות חשופים לידע. - **[פופולריזציה:]** לא רק חשופים אלא גם נגישים לזה, קודם כל ספריות. היתרון הגדול של הדפוס מעבר לזה שאפשר לייצר המון עותקים. - **[סטנדרטיזציה:]** (פועלים עם הידע שנחשפנו אליו, הטקסט של אותו ספר שאני קורא הוא בדיוק אותו טקסט, ז\"א שאם השלטון רוצה לשלוט בעניין הזה, הרעיונות שיקבלו המלומדים, אליטות ויודע קרוא וכתוב בכל רחבי האימפריה יהיו זהים -- סטנדרטים. האלמנט החומרי שבונה אותם יהיה זהה לא רק השפה והכתב. - **[סיסטמיזציה (הכול מאורגן באותו אופן):]** נגישים, בספרייה לדוגמא \[המקום הראשון בו יש נגישות לידע\]. הכול מאורגן באותו אופן. קטגוריות של ידע, כמו מדריכים לחקלאות או שימוש באבק שריפה (גם טקסטים שצריך ללמוד לבחינות). **[קונפוציאניזציה:]** נובעת מהדברים הללו. כאשר אני כשלטון רוצה להנחיל רעיונות מסוימים ואני משתמש בדפוס והופך את שיטת הבחינות לדרך היחידה שבה ניתן להתקדם בחיים -- כולם צריכים ללמוד את אותם הטקסטים. ואם השלטון מחליט משהו מסוים הוא הבסיס, נוצר מהלך בו השלטון מעביר ויוצר מערכת של העברת ידע של ערכים ותפיסות \"לעם\" שהן קונפוציאניות. עם הזמן העם מתיישר לפי זה כי אלו הרעיונות שמפמפמים לו. **[שיטת הבחינות -- רקע מסין הקיסרית המוקדמת, בין המלצות לבחינות:]** - **[עד סונג:]** כדי להיבחן היה צריך המלצות: הדרך העיקרית שאפשר להתקדם כדי להיכנס לשירות הציבורי -- צריך המלצות. הבחינות ייכנסו בהמשך ובמקביל. תחילה המלצות היו מחברים (אנשים בעלי מעמד, שהצליחו בחיים, אנשים מהמשפחה שנחשבים לחשובים), בהדרגה ובמיוחד תחת קיסר חאן (וו-די) מקימים אקדמיה שעל מנת שיוכלו להיבחן בה -- צריך המלצות. - בחינות: בע\"פ או בכתב לאלו שקיבלו המלצות ונכנסו למערכת. משנת 134 לפנה\"ס לרוב על מועמד נדרש להכיר קלאסיקה אחת מתוך חמש הקלאסיקות. ככל שכוחה של חאן ירד, בייחוד משנת 132 לספירה מקומן של ההמלצות על חשבון בחינות עלה. כך גם בתקופת הפירוד. - **[מתקופת סווי:]** המלצות לא ניתנו ע\"י המשפחות החזקות, אלא ע\"י פקידים באזורים השונים, אך הייתה גמישות בשאלה איזה אזור ממליץ על המועמד (כוח לבירה). רוצים את האנשים הטובים והחכמים ביותר ואי אפשר להסתמך על ההמלצות של המשפחה, אז פקידים מכהנים הם אלו שנתנו את ההמלצות -- הם היו מראיינים, מתשאלים ומחליטים האם אדם יכול להיבחן או לא. **[המשך תקופת טאנג -- דגש גובר על בחינות אדמיניסטרציה מורכבת יותר לניהול \"נקי\" של התהליך: ]** - **[מהמאה ה-7:]** היו בחינות קבלה למערכת הפקידותית (רמת בחינות אחת) ולאחריה הערכת מועמדים -- דגש גובר על כישורים ספרותיים (כולל שירה, קליגרפיה ואסתטיקה). האסתטיקה מעידה על ליבו (כוחו) של האדם, אם האדם הוא מחונן = הוא מוסרי וחכם. - **[בחינות נושאיות מיוחדות:]** חוק (ולדוג\' בטאנג היה קוד החוקים), מתמטיקה, טאואיזם (המייסד של שושלת טאנג, שם משפחתו הוא לי ולי הוא שם משפחתו של לאו-דזה ולכן הוא ראה את עצמו כסוג של משיח של לאו-דזה ועל כן אנו ממשיכים את השושלת הטאואיסטית ולכן נשאל על טאואיזם בבחינות), היסטוריה ועוד. - **[הבעיה:]** הבוחנים היו גם אלה שבחרו את המועמדים וגם אלה שהחליטו על עתידם ומינויים. יחס המועמדים-עוברים של 2% לערך. - בחינות משתנות לפי ההנהגה באותה תקופה. - **[מהמאה ה-8 -- חלוקת אחריות חדשה:]** משרד אחד אחראי על בחירה ובחינה, משרד אחר אחראי על השמה (מינוי). כך הוחלש כוחם של הבוחנים, בנוסף רמת בחינות נוספת בארמון לאלה שעוברים את הרמה הראשונה. - **[יחד עם זאת:]** בטאנג פקידים רבים מונו ללא בחינות, למרות ההתפתחות של מערכת הבחינות חלק גדול מהמינויים לא נעשה דרך בחינות, אלא דרך המלצות או קשרים אישיים (המערכת הייתה מורכבת גם מהמלצות וגם מבחינות). **[תקופת סונג -- הבחינות בנתיב המרכז, אתוס הפתיחות לכל והאנונימיות: ]** - ירידת כוחה של אליטת הקרקע והכסף ועליית כוחה של אליטת למדנות ופקידות (מרכז הכובד עובר דרומה). ברמה בלאומית הכוח שלהם יורד קצת, אבל מה שעולה זה הכוח של המלומדים, בתקופת סונג הרעיון שאתה איש מלומד (איש אשכולות יודע קרוא וכתוב \"איש הספר\") הופך למסלול כוח מאוד חשוב, זה הופך למושא להערצה. חשש מהמשך ביסוס כוחם של הגורמים החזקים באזורים שונים הביא לבחינות רחבות (מבחר רב של מועמדים שאינו מבוסס על המלצות), פתוחות לרוב האוכלוסייה, ואנונימיות. בכך הוגבל הכוח של האליטות הישנות ונפתחו דרכים חדשות אל האליטה לכוחות החדשים שצמחו בדרום כתוצאה מהשינויים הפוליטיים והכלכליים -- חברה דרומיים הם עיקר האנשים שצריכים לעבור את הבחינות. הבוחנים שהם גם הבודקים של הבחינות עלולים להכיר את הנבחנים וגם אם הם לא מכירים אותם אישית הם יכולים לזהות את הכתב. הכתב (קליגרפיה) הוא אחד מהתווים המזהים העיקריים שיש. **[איך מגיעים לאנונימיות? המערכת מתפתחת באופן הבא]**: קודם כל יש את הבוחנים, אח\"כ (לאחר פתירת הבחינה) המחברת לא עוברת ישירות לפקידים -- היא עוברת לסוג של מזכיר שמעתיק את מחברת הבחינה לכתב שלו על מנת שלא יזהו את הכתב של הנבחנים -- את זה מעבירים לבוחן (אדם שלישי) אשר יבדוק את המבחן. כל אחד מהמועמדים קיבל צירוף סימניות מסוים שהיה מס\' הנבחן שלו (לא כתב את שמו על המבחן אלא קיבל מס\' נבחן) -- לאחר שסיימו את כל התהליך, עברו על מחברת הבחינה המועתקת ונתנו ציון, רק אז משדכים בין הציון לבין מס\' הנבחן לבין השם שלו ומפרסמים במסדרון. - **[משנת 973:]** הקיסר כבוחן הראשי של הקיסרות: הוא בוחן במבחן האחרון והעליון בארמון -- נאמנות אליו כערך עליון. **[שינוי חברתי, עליית מעמד המלומדים, דגשים משתנים בבחינות:]** יצירת אליטת המלומדים גרמה לשינוי האליטות המקומיות. המלומדים (מועמדים לבחינות ואלה שעברו אותן) צוברים כוח רב (הון פוליטי ותרבותי עם השלכות כלכליות וחברתיות חשובות). באזורים השונים, כמו גם ברמה הארצית. בנוסף, שכבה עצומה של מועמדים שלא עברו את הבחינות (מעמדם של המלומדים עולה). כתוצאה מהיווצרות הספריות יותר ויותר אנשים יכולים ללמוד לבחינות ומס\' הנבחנים עולה. בכל שנה יש בין 50,000-70,000 נבחנים ואפילו למעלה מ-300,000 נבחנים. הנכשלים הם קבוצה מעניינת (הרוב המכריע), הרבה מהם נבחנים שוב (מנסים שוב את מזלם). ישנם נבחנים שלקחו את הבחינה הראשונה שלהם ובגיל 80 עדיין המשיכו לקחת את הבחינות (הקיסר אמר שיתנו להם עובר לשם כבוד). דרך שיטת הבחינות יצרנו חברה משכילה (בתחומים מסוימים) שיודעים קרוא וכתוב ויודעים הרבה דברים, אלה שלא עברו הופכים להיות סוג של שדרה משכילה בתוך החברה הסינית שמובילה דברים אחרים לגמרי -- אחד הדברים האלו זה היצירה של הרופאים המשכילים בתקופה זו, אותם רופאים שלא רק מגיעים כשוליות שהתפתחו אצל איזה מאסטר ולמדו ממנו, אלא כאלה שמגיעים מתוך השכלה רחבה יותר (כולל השכלה שמגיעה מספרי רפואה). וזה מתחבר לנו לדפוס -- החינוך הופך להיות השקעה אטרקטיבית, גם אם אתה לא הופך להיות פקיד אתה יכול להיות מורה פרטי (משרה מאוד נחשבת). **[החינוך הופך להיות להשקעה אטרקטיבית ביותר: מודל, שאיפה, נכס.]** **[בסונג הצפונית נוסדו 56 אקדמיות פרטיות:]** סונג הדרומית נוסדות 261 אקדמיות שמטרתן להקנות את הידע לא רק דרך מורים פרטיים בסין באותה עת (מי שמלמד שם הם אותם מורים פרטיים ופקידים שפרשו מתפקידם). **[968-1070:]** המשך השיטה לפי מודל טאנג עם דגש ספרותי לאורך התקופה, ויכוחים על חשיבות הדגש הספרותי. **[משנת 1070:]** שאלת מדיניות אחת בבחינות הארמון שדרשה תשובה ארוכה ומפורטת. שיטה זו (לבחינות בארמון, מול הקיסר) נמשכה עד שנת 1904. הקיסר מכניס שאלה לבחינות שבה הוא פונה לנבחנים ומציג בפניהם סיטואציה בעייתית בנושא מסוים (בכל תחום שיכול להיות) ומבקש מהם להסביר לו איך הגיעו לבעיה הזו ואיך לפתור אותה. כלומד, הבחינות לא היו כבר רק תוציאו את הידע שיש לכם וגמרנו, הם צריכים להתמודד עם סוגיות מדיניות קונקרטיות ולפתור אותן. האלמנט של שאלת המדיניות הוא קריטי כי אנחנו מתחילים להסתכל על אלמנטים שדורשים סוג של חשיבה אחרת ועל בסיס זה הם עוברים או לא את הבחינה. **[אטרקטיביות והשיטה, סיסטימיזציה, מגבלות: ]** - שיטת הבחינות (עם ווריאציות) אומצה ע\"י השושלות הזרות (ליאו, ג\'ין אח\"כ גם יאן וצ\'ינג) וגם בתקופות שונות בקוריאה, יפן וייטנאם. - בתקופת סונג התקיימו 118 בחינות לתואר המתקדם ביותר בארמון (בחינת הד\'ין-שה) והוענקו כ-39,000 תארים כאלו בסה\"כ. - בהדרגה, הפכה השיטה ממדורגת כפולה (בחינה בפרובינציה ובחינה בבירה ואז בארמון) למדורגת משולשת (נפה-פרובינציה-בירה ואז ארמון). - בבחינות בתקופת סונג כ-1-10% עוברים בסה\"כ. הסיכוי להגיע מרמת בחינה הראשונה ועד לתואר הגבוה ביותר (ג\'ין-שה) היה קטן בהרבה מאחוז. - **[איסור חוקי על סוחרים להיבחן (ברוב הזמן) וכן על קבוצות מסוימות אחרות באוכלוסייה:]** בסיפורים ההיסטוריים אחד הדברים שהיו מאוד חשובים למובילים של המערכת מהקיסר והלאה היה לבוא ולהדגיש כמה הם מובילים וגם היו סיפורים מדויקים היסטורית שהיו אנשים שהגיעו מהתחתית של התחתית ;והצליחו לעבור את הבחינות, ומזה בנו רעיונות ואתוסים על המוביליות החברתית שהשיטה הסינית אפשרה. למערכת הבחינות בסין הייתה השפעה עמוקה על ניהול המדינה במדינות המערב. היה אלמנט מסוים של מוביליות חברתית, היה אתוס עיקרי וחשוב של לדבר על מוביליות זו אבל בפועל הייתה מעט מאוד מוביליות חברתית. הנשים בסין הקיסרית המאוחרת היו יודעות קרוא וכתוב, הכירו את הקלאסיקות על בוריין והיו יכולות להעביר את הידע הזה לבנים שלהן -- אך לא הורשו להיבחן. **[שלושת התארים העיקריים במערכת הבחינות בסין הקיסרית המאוחרת:]** - הנמוך ברמת הנפה. - האמצעי ברמת הפרובינציה. - הגבוה ביותר (דוקטור) ברמת הארמון. **[החיבור: קיסרות-עילית-לימודים קלאסיים; פוליטיקה-חברה-חינוך:]** - **[הבחינות כזירה שבה אינטרסים של שחקנים היסטוריים שונים:]** קיסר, חצר הקיסר, פקידי ממשל בכירים, החברה הגבוהה. נמצאים באינטראקציה אינטנסיבית מתמדת. - **[מערכת שמייצרת אליטות:]** הקשורות למדינה, משמרות תרבות אחידה ו\"משכפלות\" את עצמן (פוליטית, חברתית, תרבותית) לאורך זמן (עד תחילת המאה ה-20). - **[מערכת של לגיטימציה הדדית:]** מערכת של שימור שלטון, של שכפול מסוים של התרבות, והוא אחד הדברים החשובים ביותר ששימרו את סין באופן מוצלח כמדינה, אימפריה, מדינה ריבונית לאורך מאות רבות של שנים. כאשר שיטת הבחינות מבוטלת בסין (**1904-1905**) זה לא פלא שהקיסרות קורסת בתוך שש שנים בערך. הטענה היא לא שהקיסרות הסינית קרסה רק בגלל שביטלו את שיטת הבחינות אלא שהקריסה של המערכת הזו, הקריסה של החיבור בין השליט-אליטות והחברה הייתה אחד הפקטורים שגרמו לקריסה עצמה. מדובר לא רק בעסק של למדנות, זה גם אירוע חברתי. באותו זמן מגיעים למחוז שווקים, נגנים, הופעות, כל האלפים מגיעים. זה עסק כלכלי ולא רק אינטלקטואלי. כשבודקים את אותן שאלות מדיניות שהפכו לחשובות רואים בהתפלגות כאלו שעסקו בקונפוציאניזם אך רואים שרוב השאלות לא עסקו בכך, אלא באלמנטים אחרים. סוגים אחרים של שאלות שכוללות בין היתר מה שאנו קוראים לו \"מדעיים\" כמו מתמטיקה ואסטרונומיה. המועמדים לא ידעו מראש על מה יישאלו אותם ולכן נדרשו ללמוד מראש את הכול. **[על מה נבחנים:]** עליית הניאו-קונפוציאניזם כאידיאולוגיה האימפריאלית בסין הקיסרית המאוחרת. **[סין פונה פנימה:]** כשמדברים על סונג הדרומית אומרים ש\"סין פונה פנימה\". מה שחשוב לזכור הוא שהרבה פעמים נוצר הרושם שסין מנתקת מבט עם העולם, מסתגרת. בפועל לא באמת. כשאומרים שסין פונה פנימה מתכוונים ברמה האינטלקטואלית. סין בתק\' סונג דווקא יוצאת החוצה. **[מאפייני הפנייה פנימה (China turning inward) -- \"ניאו-קונפוציאניזם\": ]** - **[זהות תרבותית:]** חיפוש אחר תורה סינית אל מול תורות חיצוניות, השפעות זרות ופלישות. - **[חברתית:]** פנייה ללוקאלי, המקומי אל מול הכלל -- ארצי. בייחוד מסונג הדרומית. אליטות מקומיות מעצימות את הכוח הלוקאלי שלהן, ככל שהמדינה נחלשת האליטות אומרות שהן יפצו על זה ויעצימו את כוחן הלוקאלי. - **[אישית:]** פנייה למחשבה האנושית בתוך האדם פנימה ובחינתה ברמת האינדיבידואל מחד, ובהקשר כולל יותר -- חברתי וקוסמי מאידך. ניסיון להבין איך האדם פועל וחושב, זאת מתוך ההבנה של איך הדברים קשורים לדברים המדיניים ואפילו לקוסמוס. מה לא בסדר בקונפוציאניזם, למה צריך \"ניאו\"? **[הנושאים המרכזיים בהם התמקד הקונפוציאניזם עד שושלת סונג:]** - **[שאלת טבע האדם.]** - **[חשיבות הלימוד והחינוך:]** בעיצוב האדם ובשינוי שהוא עובר בחייו (\"תיקון עצמי\"). - **[ערכים בסיסיים:]** חברתיים בעיקרם, טקסים ומנהגים, אנושיות, צדק, כיבוד אב ואם (חמשת היחסים). - דמותו של איש המעלה. - **[\"תיקון השמות\" כרקע להתנהגות נכונה:]** קשורים לחיצוניות, איך מבטאים את עצמו. - **[היחס לתק\' העתיקה ולחכמים הקדמונים:]** הם הבסיס להבנה של העולם ואיך צריך להתנהג בעולם. **[כלומר, הדגשים הקונפוציאניים היו על:]** - חברה מאורגנת סדורה. - ממשלה אחראית. - שינוי מכוון ורצוי. - הומניזם, התמקדות בבני האדם. - מוסכמות חברתיות וטקסים. **[בקיצור, החברה האנושית היא המרכז.]** **[מה חסר בקונפוציאניזם:]** אחרי תקופת חאן, מתקופת הפירוד והלאה, הקונפוציאניזם הקלאסי הולך ונחלש ומה שמתחזק על חשבונו הן תפיסות יותר דתיות, שפונות לקהל יותר רחב, במיוחד הבודהיזם והדאואיזם. הבודהיזם מגיע מבחוץ והרבה פעמים חושבים על הדאואיזם כעל משהו חיצוני. הקונפוציאניזם מנסה איכשהו להישאר רלוונטי ולא מאוד מצליח. בעיני המלומדים הקונפוציאניים הוא הבסיס והם מרגישים שהוא נחלש ומתחילים להוציא בעקבות זאת מזכרים וחושבים על רעיונות איך ניתן לחדש אותו, אך זה לא מאוד משפיע. **[נסיגת הקונפוציאניזם לאחר תקופת חאן:]** לאור כניסת הבודהיזם והתחזקות הדאואיזם לאורך האלף הראשון לספירה הוגים קונפוציאניים חוששים שהתרבות האנושית (בראייתם) במשבר. הקונפוציאניזם נותר מוגבל לאזורים מסוימים בבירוקרטיה הקיסרית של שושלת טאנג, מרוחק מהעם וניהל קרב מאסף על לב האנשים והקיסרים. מלומדים בטאנג המאוחרת החלו לעודד את הקיסרות לצאת נגד הבודהיזם ומתחילים להעלות רעיונות חדשים בתוך המסגרת הקונפוציאנית אך הצלחתם הייתה מוגבלת. **[אלטרנטיביות בודהיסטיות ודאואיסטיות שעולות במהלך האלף הראשון לספירה: ]** - **[שאלות על מהות העולם, עד כדי שלילת עולם התופעות:]** מתחילים לדבר על מה הוא העולם, ממה הוא מורכב. - **[קוסמולוגיה, קוסמוגוניה ותפיסת זמן שונה:]** מתחילים להסביר על הקוסמוס ואיך הוא נוצר ונראה, מביאים תפיסות זמן שבסין לא חשבו עליהן (זמן שהולך מיליוני שנים אחורה \[בודהיזם\]). - גני עדן בודהיסטים, הרי בני האלמוות הדאואיסטים. - **[הסבר על איך העולם מתנהל]**: הסבר חוקיות קוסמית ואישית (קארמה). - **[אופק אישי מורחב:]** ניתן לשאוף לאלמוות או להגיע לנירוואנה. - **[מיפוי הבעיות במיצוי העצמי:]** תשוקות והדרך אל האושר הנצחי. - **[מתן פתרונות דתיים קונקרטיים (מקדשים, ריטואלים, אמנות) לאוכלוסייה בייחוד בתקופות משבר:]** אלמנטים שלא קיימים בקונפוציוניזם הקלאסי. המקדשים בקונפוציוניזם הקלאסי הם אליטיסטיים ולא נגישים לכולם. התחזקות הבודהיזם בסין לאורך האלף הראשון מחד ומאידך, המשך התייחסות אל הבודהיזם כאל תופעה זרה, בייחוד ע\"י הוגים קונפוציאניים -- מציב אתגר בפני הסינים. ישנם הרבה פתרונות לאוכלוסייה שנמצאת במשבר וניתן לראות אותם באופן ממשי (מקדשים וכו\') הבודהיזם באופן מיוחד קונה לעצמו אחיזה בקרב האליטות, הוא הופך לדבר מאוד משמעותי. חוץ מזה הוא מצביע על שינויים שמתרחשים בעקבותיו. **[המענה הקונפוציאני לאתגר 1: ]** **[יצירת לגיטימציה לבודהיזם הזר -- אסטרטגיית \"המקור הסיני\" של הבודהיזם: ]** - **[אסטרטגיית \"חואה-חו\":]** טוענים שהבודהיזם אינו זר לתרבות הסינית ומציגים את לאו-דזה כבודהא/אחד מתלמידיו הבכירים של הבודהא. **[בשי-ג\'י (תק\' חאן המוקדמת):]** לאו-דזה יוצא לגבול המערבי, כותב את הדאו-דה ג\'ינג ונעלם. **[מסמך משנת 166 לספירה (חאן המאוחרת):]** \"יש אומרים שלאו-דזה הלך אל הזרים והפך לבודהא\". **[ביוגרפיה של שומר הגבול (שגרם ללאו-דזה לכתוב את ספרו לפי המסורת):]** מאה 2 לספירה -- \"השומר ולאו-דזה יחד יצאו לאזור החולות הנודדים והמירו את הזרים\". **[טקסט מהמאה השלישית:]** \"מה שמתועד בכתבים הבודהיסטים תואם לדברי לאו-דזה מהארץ התיכונה, ולמעשה לאו-דזה לאחר שיצא למערב, הגיע להודו, לימד את הזרים והיה לבודהא\". **[המענה הקונפוציאני לאתגר 2:]** **[יציאה נגד הבודהיזם והצעת אלטרנטיבה קונפוציאנית חדשה: ]** **[חאן יו (768-824):]** היה הוגה קונפוציאני מתקופת טאנג, ממסמני הדרך להתחדשות הקונפוציאנית בתקופת סונג. היה משורר וסופר, הוגה ופקיד שיצא כנגד הבודהיזם ודאואיזם (וכנגד הממסדים שלהם). הוא ראה בבודהיזם השפעה זרה ומסוכנת, הדגיש את החיבור שבין מוסר, פוליטיקה וחברה. **[ניאו קונפוציאניזם:]** בסין ובעיקר בתקופת סונג קראו לניאו-קונפוציאניזם רו (Ru). בתקופה המודרנית בסין הוסיפן שו -- רו-שו. **[מונחים מודרניים שזרים לתקופה עצמה:]** - **[צ\'נג-ג\'ו-שה:]** התורה שיצרו האחים צ\'נג וג\'ו. - **[דאו-שה:]** התורה ששמה דגש על הדאו, כלומר תורה ששמה דגש על שאלות של טבע העולם והאדם. מסתכלים על דברים שהולכים הרבה יותר עמוק מהשאלות הסטנדרטיות של הקונפוציוניזם הקלאסי. - **[לי-שה:]** התורה ששמה דגש על הלי. כלומר, הבנת העקרונות הקוסמיים והאנושיים. הלי הזה הוא העקרון האנושי והקוסמי שפועל בטבע (לגמרי אחר המלי של הריטואלים). אלו השמות שבהם השתמשו **ב1900** לספירה, כאשר כל אחד מהם אמור להביע את העקרונות הבסיסיים שהם המסתכלים עליהם. **[שאלות שהניאו-קונפוציאניזם מנסה לענות עליהן:]** - כיצד נוצר העולם? - מה מבנה הקוסמוס וכיצר הוא נוצר? - האם יש חוקיות כלשהי או עקרונות יסוד בקוסמוס? מה היא או הם? - כיצד הקוסמוס, היווצרותו ומבנהו, והחוקיות שבו קשורים לעולם האדם? - איזה אופק נובע מכל אלה לאדם? **[אחד הדברים שחסרים הוא איך הכול התחיל:]** בניאו-קונפוציאניזם אומרים שבמקור -- אין מוחלט, חסר צורה, בטרם היות השמיים. לא הייתה צורה, אפילו השמיים לא היו, היה ריק מוחלט. בשלב מסוים הריק המוחלט הופך לגרעין של היש המוחלט. מהאין הגמור הופך להיות יש טוטאלי. כך האין=יש. סוג של מפץ גדול ואז מתחילים להיווצר הדברים. בהתחלה לא היה כלום ואז הכלום והיש הופכים להיות גרעין משותף. מפה רואים כוחות כמו יין (שקט) ויאנג (פעיל) שמניעים את פעילות חמשת הפאזות. כל זה בסופו של דבר מביא לכך שהדאו הזכרי מוליד את הזכרי והדאו הנקבי מוליד את הנקבי. מכאן ריבוא הדברים שנוצרו, כלומר כך נוצרו הדברים. **[גם באין וגם ביש המוחלט מתקיימת חוקיות או קוהרנטיות שהיא בעצם המוחלט -- לי:]** מהחוקיות הזו שהיא באה לידי אינטראקציה עם החומר, שהוא לא רק חומר רגיל אלא, גם האנרגיה. הלי, החוקיות שמנחה את כל העולם, כשהיא מתערבבת עם החומר ועם האנרגיה (צ\'י) נוצרים הדברים. האינטראקציה הזו יוצרת את הבריאה המחודשת ואת ההתחדשות. החוקיות ניתנת למיפוי לפי ספר התמורות (יי-ג\'ינג) -- ראשית, מיפוי החוקיות הטרם היות השמיים והדברים. **[כוחות בחוקיות זו:]** יין-יאנג, חמשת הפאזות. הם נמצאים באינטראקציה, במגע מתמיד, מגע יוצר. **[כך גם השונות בין הדברים:]** הכוונה היא שמינון שונה או סוג מעט שונה של הלי הקוסמי, ייצור אנשים יותר חכמים או יותר טיפשים, אנשים שיכלו להגיע לגדולות וכאלו שלא. כל הדברים האלו הם תוצאה של סוג המינון בין הלי ובין הצ\'י. יוצר את העולם, הריבוי שבו והשינוי המתמיד והמחזורי בו הוא נמצא. **[החוקיות המטא-פיזית-לי:]** מתגלמת באופנים שונים ורמות שונות באמצעות הצ\'י וכך יש ריבוי דברים בעולם -- כל דבר וייעודו. **[הבנת העולם והאדם -- רציונאליות, חשיבה, התבוננות, חקר התופעות. חשיבות איבר ההכרה האנושי \"הלב\" (Xin):]**כדי להבין איך העולם פועל אומרים ההוגים הניאו-קונפוציאניים שצריך להשתמש ב\"לב\" -- הלב זה המקום שבו מתרחשת הפעילות הקוגניטיבית. **[מתן אופק חיובי לאדם -- כל אחד יכול להיות ל\"חכם קדוש\" (Shang/sage):]** כל אדם יכול לשאוף להגיע לסייג\', לאדם הקדוש. תיאורטית כמו האתוס של שיטת הבחינות, כל אחד יכול. מה שחשוב לא פחות זה שבעצם ברגע שיש את הסיפור של הערבוב בין הלי ובין הצ\'י נוצרת ההוויה, החכמה, הכישרונות. יש בזה גם מערכת הסברתית למקום שבו כל אחד מאיתנו נמצא בו. אם אני בשולי החברה למטה מדוכא ומסכן זה בגלל הלי והצ\'י. מצד אחד תקווה גדולה ומצד שני הסבר לאיפה שהאדם נמצא כרגע. **[איך יודעים את הדאו ומהי הדרך בה ידיעת הדאו עוברת: ]** **[ידיעת הדאו: ]** - **[בקונפוציוניזם המוקדם:]** לימוד הטקסטים שמיוחסים לחכמים העתיקים ולקונפוציוס. - **[בניאו-קונפוציאניזם:]** יכולת \"להתחבר\" ישירות ל\"דאו\", הבנה אינטואיטיבית, התבוננות פנימה (בתוך האדם) והחוצה (בטבע), באמצעות ה\"לב\" הרציונאלי. מעין \'קפיצה קוואנטית\' מעבר לטקסטים. הם בעצם יוצרים רעיון חדש, בקונפוציוניזם המוקדם על מנת לדעת את הדאו מה שהיה צריך לעשות זה ללמוד. בניאו-קונפוציאניזם לעומת זאת יוצרים מצב שברגע שעושים משהו עם אלמנט הפוך ללימוד (חקירה פנימית) נוכל להתחבר ישירות לדאו בנפש, בלב. וכך בעצם יכולים לעשות מעין \'קפיצה קוונטית\' שמאפשרת במאה ה-12 להתחבר למקור הדאו, ולדעת דברים שאולי קונפוציוס עצמו לא ידע כי הוא לא התחבר לדאו עד הסוף. הם משרטטים את שרשרת העברת הדאו מהקיסר הקדוש יאו ועד לתקופת סונג. **[הם בעצם יוצרים מהלך כפול בו הדאו \"עובר\": ]** 1. **[הדאו עובר להוגים ולמלומדים]**: מנציוס, קונפוציוס, האחים צ\'נג וכו\'. 2. **[שרשרת העברת הדאו של הקיסרים:]** הם מזהים בין היכולת להבין את הדאו, לדעת ולהתחבר אליו ובין העמדה הפוליטית של הקיסר. זה שקיסר מקבל את מנדט השמיים הוא חלק מהעברת הדאו, זה לא אומר בהכרח שהקיסר האחרון בשושלת עדיין החזיק ביכולת. אבל עצם זה שאומרים שזה לא רק המלומדים וההוגים אלא גם הקיסר -- תפקידו הפוליטי מסוגל לדעת את האמת ולהתחבר אל הדאו, זה דבר שמקנה כוח עצום לקיסרים. מה שעובר מאחד לאחד בשרשרת העברת הדאו הוא החיבור בין האדם לדאו כאשר השילוב בין הלי והצ\'י קובע את רמת החיבור וגם ככל שמרחיבים את הידע. **[ומכאן:]** הדאו זהה לעיקרון המטא-פיזי ולסדר חברתי ופוליטי קוסמי. על כן, קיימת לגיטימציה מטא-פיזית וקוסמולוגית להיררכיה חברתית. וסיבה בסיסית ומהותית לקיומה של הקיסרות ולעליונותו של הקיסר. הניאו-קונפוציוניזם בהדרגה, הפך לאטרקטיבי לשליטים בסוף תקופת סונג, ולאידיאולוגיה הקיסרית המרכזית לאורך רובה של סין הקיסרית המאוחרת. השליטים של תקופת סונג הדרומית מתחילים ללמוד מה אותם הוגים ניסו לומר והגיעו למסקנה שההוגים נתנו להם המון כוח. אז הם מתחילים לאמץ את הרעיונות של הניאו-קונפוציאניזם. אחריהם, ג\'ינגיס חאן מתחיל את ההקרסה של שושלת סונג הדרומית, אך ורק מאוחר יותר תעלה האימפריה המונגולית ששולטת כקיסרות סינית והמונגולים יאמצו את הניאו-קונפוציאניזם ויכניסו אותו למערכת הבחינות הסינית. **[האחים צ\'נג חשובים להתהוות הקונפוציוניזם. אבל אבי האבות, המגבש הוא ג\'ו שי.]** **[ג\'ו שי (Zhu Xi) 1130-1200:]** המאחד של החשיבה הניאו-קונפוציאנית. הוא זה ששילב מרכיבים מהתאוריות של קודמיו לכלל תיאוריה אחת. - **[חברתית:]** הוגי הניאו-קונפוציאניזם פעלו באופן בלתי רשמי, דרך אגודות לא רשמיות, מקדשים ובי\"ס ויצרו מעין \"אחוות דאו\". - **[דתית:]** יצרו ריטואלים מקבילים למדינה, ניאו-קונ\' כ\"דת\". - **[פוליטית:]** הפעילות של \"אחוות הדאו\" נחשבה בתחילה חתרנית שכן התנהלה מחוץ למערכת הרשמית. ג\'ו-שי נתפס כאיום בסוף המאה ה-12 ונכלא. רק מ-**1240** בהדרגה, התקבל על הממסד הרשמי. האסכולה הפכה לאורתודוקסיה ולבסיס של שיטת הבחינות בשנת 1313. אסכולה זו ועקרונותיה המשיכו לשמש את הבסיס לשלטון הסיני (ובחלק מהזמן גם היפני, הקוריאני, וייטנאמי) עד למאה ה-20. **[מיסוד ארבעת הספרים והפרשנות הניאו-קונ\' שלהם (ג\'ו-שי בעיקר) כבסיס לבחינות משנת 1313:]** \"פרשנות לפי פרק ומשפט של ארבעת הספרים\". - **[תורת הגדול:]** דא-שואה. - **[דרך האמצע וקיומה:]** ג\'ונג-יונג. - **[אנלקטים (מאמרות קונפוציוס):]** לון-יו. - **[מנציוס:]** מנג-דזה. הניאו-קונפוציאניזם היה הבסיס של מערכת הבחינות במשך 690 שנים עד תחילת המאה ה-20. הסטייט אוף מיינד של הניאו-קונפוציאניזם היה זה שהתווה את כל מערכת היחסים שבין הקיסר, האליטות והחברה. התפיסה של ג\'ו-שי בניאו-קונפוציאניזם ובאופן מיוחד באה לידי ביטוי בפרשנות של ג\'י-שו לארבעת הספרים, האלמנט הפרשני הוא מאוד חזק. מכיוון שבסוף נבחנים על הטקסט של הפרשנים, כוח שהוא יותר גדול מטקסט המקורי, הם לומדים בעיקר את הפרשנות. הקונספט של הניאו-קונפוציאניזם הפך להיות האידיאולוגיה הקיסרית הרשמית מאז המאה ה-13, כניסה לבחינות במאה ה-14 ועד המאה ה-20. במאקרו זה יישור קו שאומר שכך פועל העולם, הפוליטיקה והקיסר ששולט. עצם זה שהוא קיבל את מנדט השמיים, הוא בעל היכולת להבין את הדאו. **[ניאו-קונפוציאניזם -- סיכום:]** יצירת מטא-פיזיקה וקוסמולוגיה חדשות כבסיס להבנת העולם והאדם, למוסריותו ולשיפורו של האדם, וגם לשלטון. עיקרון הקוהרנטיות (לי) מול חומר, אנרגיה (צ\'י). דגש על \"חקר דברים\" (ge-wu) רציונלי להבנת העיקרון הקוסמי, ועל הלב (Xin) כאיבר הקוגניטיבי החוקר. שרשרת העברת הדאו מהקיסר הקדוש יאו ועד להוגים הניאו-קונפוציאניים של תק\' סונג מחד ולקיסרים מאידך. ישנו פוקוס חדש על יכולות ההכרה האנושית ואופן העברת הידע. אופק חדש -- היכולת להפוך ל\"חכם הקדוש\" (sage). זיהוי השליט כ\"חכם קדוש\" המעביר את \"דרך המלכים\". יצירת היררכיה קוסמית, כתלות ברמת הצ\'י של הבן אדם. זיהוי הדאו עם העיקרון המטא-פיזי הקוסמי (לי) ועם סדר חברתי ופוליטי קוסמי. מכאן -- לגיטימציה מטא-פיזית וקוסמולוגית להיררכיה חברתית, וסיבה בסיסית ומהותית לקיומה של הקיסרות ולמעמדו העליון של הקיסר. **[חיבור של קיסרות-עילית-לימודים קלאסיים -- פוליטיקה-חברה-חינוך:]** הבחינות כזירה שבה אינטרסים של שחקנים היסטוריים שונים -- קיסר, חצר הקיסר, פקידי ממשל בכירים, החברה הגבוהה -- נמצאים באינטראקציה אינטנסיבית ומתמדת. מדובר במערכת שמייצרת אליטות הקשורות למדינה, משמרות תרבות אחידה ו\"משכפלות\" את עצמן (פוליטית, חברתית, תרבותית) לאורך הזמן. מערכת של לגיטימציה ותמיכה הדדית שבה יש הדגשה של מוביליות חברתית (עקרונית, מוגבלת בפועל) ומריטוקרטיה. **[הקיסר חווי-דזונג (1082-1135) שלט (1101-1126):]** הקיסר האחרון של שושלת סונג. היה איש מלומד, התעסק בציור, קליגרפיה ומוסיקה. הוא הבין ברפואה ונטה לדאואיזם. הוא החזיר את הרפורמות של וואנג אן-שה. הוא טען כי יש בעיות רפואיות ועל כן באמצעות התערבות ממשלתית גוברת בחינוך (מערכת אוניברסיטאית), ברפואה ובחברה (בתי חולים, בתי מחסה, בתי קברות לעניים). מצד שני הוא הזניח את הצבא. **[בשנת 1126:]** בעקבות פלישה של ג\'ין (עמי הערבות) חווי-דזונג פורש מהשלטון ומעביר את הקיסרות לבנו. הוא אומר לבנו לברוח והוא עצמו נשאר, אך לא כקיסר. **[בשנת 1127:]** חווי-דזונג נקלח בשבי למנצ\'וריה, שם גם נפטר, מושפל וכך גם בנו -- חווי-דזונג בורח דרומה, נקלח צפונה על ידי הג\'ין ובכך מגיעים לנפילת שושלת סונג הצפונית. עד אז הבירה הייתה בקייפנג ועם כיבוש הבירה עוברת דרומה לחאנג-ג\'ו ונכנסים לתקופת סונג הדרומית. **[הגנרל יואה פיי (1103-1142):]** אחת מדמויות המופת בסין עד היום. מספרים עליו שהיה לוחם מחונן, זריז, אמיץ ונאמן למדינה. אמא שלו אפילו קעקעה על הגב שלו את המילים \"מסירות למדינה\". ניתן להבין מזה למה בסין כמדינה עם תחושת לאומניות אוהבים מסירות איתנה למדינה. הגנרל יואה פיי מצליח לנצח את ג\'ין במספר קרבות. בשנות ה-30 הוא עובר את הנהר בין ג\'ין ובין סונג הדרומית, עולה צפונה לבירה ומביס את ג\'ין. ג\'ין החזיקו במי שאמור להיות הקיסר הלגיטימי של השושלת, בדרום נמצא אח אחר שלקח את השלטון לידיו. יועצים אומרים לקיסר המכהן שהגנרל יואה פיי עוד מעט כובש את הצפון ויכול להחזיר את אחיו הבכור -- הקיסר הלגיטימי. יואה פיי נקרה בבהילות לפני המהלך חזרה לחאנג-ג\'ו, מועמד למשפט (לא מתנגד כי הוא מסור למדינה) ומוצא להורג. ברגע הוצאתו להורג נגמרות כל התקוות מלחזור חזרה לצפון ולאחד את כל שושלת סונג ובעצם יש התקבעות של המצב הקיים לסונג הדרומית בדרום ולג\'ין בצפון. לאחר מותו יואה פיי הופך לאל פופולארי ומונצח במגוון מקדשים, סיפורים ומחזות. **[העמים הנוודים המוקדמים והתקופות בהן היו דומיננטיים בקשר עם סין:]** **[אימפריית ליאו (ח\'יתאנים):]** שבטים נודדים שאוחדו בשנת **916** ע\"י שליט בשם אבאוג\'י לכלל אימפריה. הם מאמצים מוטיבים (בעיקר שלטוניים) סיניים כמו בניית ערים לפי תכנון סיני, בירוקרטיה והכתב שנכנס אליהם בין השנים **920-924**. על אף ניסיונם להידמות אל הסינים בדרך ניהול המדינה הם שומרים על זהותם התרבותית באופן נפרד. **[בשנת 936:]** סיפוח אזור אסטרטגי בצפון סין -- \"**[16 המחוזות\"]**. בשלב הראשון ליאו מקבלת את אזור 16 המחוזות, אחר כך השושלת במסעות קרב מקבלת כל מיני דברים משושלת סונג וכל אלו מחלישים את סונג תוך העברת כספים לליאו תמורת שקט. **[הסכם שאן-יואן 1004-1005: הסכם שלום עם סונג (משפיל לסונג).]** - סונג משלמת פיצויים לליאו. - סונג משלמת כל שנה לליאו. - קיסר סונג וקיסר ליאו כשווי ערך. - איסור על הקמת ביצורים באזורי הגבול. - סימון הגבול ויצירת עמדות פיקוח סחר לאורכו. **[שייה המערבית -- שי-שייה (טנגוטים) 1038-1227:]** לא מצליחים להקים אימפריה אך עדיין מהווים כוח מאתגר לשושלת סונג. החלו במתקפות על סונג הצפונית, בשנת **1040** חתמו על הסכמים מול סונג במסגרת הסכמי ליאו. **[הג\'ורצ\'נים -- שושלת ג\'ין ממנצ\'וריה (1115-1234):]** שבטי ציידים וחקלאים ממנצ\'וריה. אוחדו ע\"י מנהיג בשם אגודה בשנת **1115**. הם יצרו ברית עם סונג להביס את ליאו (**1125**), ולאחר תבוסת ליאו (שעוברים מערבה להקים את שושלת ליאו המערבית, או קארא-ח\'יתאי) קמו על סונג והחלו בפלישות דרומה. **[נפילת סונג הצפונית:]** סין מחולקת לג\'ין בצפון ולסונג הדרומית בדרום. ג\'ין היו מושפעים מאוד מסינים, הם השתמשו בידע נרחב ובפקידים סינים. בתחילה הם המשיכו בדרכם של הח\'יתאנים (הפרדה בין שלטון סיני וג\'ורצני). תוך שנים מעטות הם אימצו מנהגים סינים, העבירו את בירתם לבייג\'ינג ואחר כך לקאי-פנג. רוב האוכלוסייה הג\'ורצ\'נית עברה ממנצ\'וריה לצפון סין ונטמעה כמעט לחלוטין (שאלת הסיניפיקציה). **[מעבר הבירה דרומה, לעיר חאנג-ג\'ואו (\"עיר המחוז של הספינות החוצות\") שהופכת לסמל לפריחה של סונג הדרומית:]** הקמת סונג הדרומית מצד אחד היא בעלת אלמנט חשוב של איבוד נתח משמעותי מהאזורים בהם השושלת שלטה. מצד שני המעבר דרומה לעיר חאנג-ג\'ואו. האזורים הצפוניים שאותם \"איבדו\" לג\'ין במובנים מסוימים היו עול. לדאוג לשנע מזון, בצורת, חיילים. עכשיו סונג הדרומית נשארת עם כל העושר של חאנג-ג\'ואו ואזורי דרום סין. חאנג-ג\'ואו הפכה להיות הסמל של הבירה הכי יפה, מתפקדת, מדהימה של סין בכל הזמנים. חשיבות חאנג-ג\'ואו מתבטא גם באלמנטים הכלכליים. בזמן שושלת סונג זו הפעם הראשונה בה הבירה של האימפריה הפכה להיות מרכז כלכלי מאוד חשוב. בתקופת סונג הבירה היא מרכז כלכלי קריטי. חאנג-ג\'ואו החליפה קאי-פנג. חאנג-ג\'ואו קרובה לנהר היאנג-דזה, קרובה לתחילתה של התעלה הגדולה ואל נהרות מרכזיים אחרים -- מיקום מנצח. חאנג-ג\'ואו כונתה \"השלום הזמני\" מתוך החלום לחזור ולכבוש את הצפון. **[עליית ערי המסחר הימי בדרום, ובייחוד צ\'ואן-ג\'ואו:]** **[צ\'ואן-ג\'ואו:]** כעיר מסחר בינלאומית משגשגת ידועה במקורות המוסלמיים כ\"זייטון\". בתקופה של המאה ה-12 באופן מיוחד סוחרים מוסלמים שהתחילו לפעול עוד קודם לכן במרחבים של דרום אסיה ממשיכים לאזור סין. הפעילות שלהם הייתה מאוד חשובה כי הם היו הגורם המרכזי עד האירופאים בכל הסחר הבינלאומי שחיבר את מזרח ודרום אסיה. **[ההשלמה עם המעבר דרומה:]** לאחר מותו של גנרל המרחב הסיני של סונג הדרומית משלים המעבר דרומה ומחילים לצאת מגוון רחב מאוד של ציורים שמנצחים את כל העושר שהיה שם. מתייחסים לקיי-פנג אבל שואלים מוטיבים לחאנג-ג\'ואו. מבחינה אינטלקטואלית סין הולכת ופונה פנימה, מבחינה כלכלית היא פונה החוצה. באמצע המאה ה-12 המערכת האזורית מתייצבת ומסוף המאה המונגולים כובשים את האזור. **[סין ועמי הנוודים מערבות הצפון -- עליית המונגולים -- משבטים נפרדים לאימפריה האירו-אסייתית הגדולה בעולם:]** יש מי שבמובנים מסוימים רואה בתקופה המונגולית קו פרשת מים. תהליכים היסטוריים שמה שהיה לפניהם ומה שהגיע אחריהם שונה בתכלית. בגלל שהם בעצם יוצרים לא רק חיבור מים בין סין המזרחית ועד כמעט הים התיכון ואירופה, יש אימפריה גלובלית בפעם הראשונה בהיסטוריה שמשנה סדרי עולם גם במובנים הפוליטיים-צבאיים אבל גם במובנים הפיזיים. למשל בשאלות שקשורות לתנועה של מגפות. **[כדי להבין את המונגולים יש מגוון דרכים:]** ארכאולוגיה וגם סיפורים עצמיים. **[הסיפור המונגולי לפי ההיסטוריה הסודית של המונגולים:]** mongyol-un-niyuca tobciyan -- אפוס שחובר לכאורה באמצע המאה ה-13 במונגולית (נכתב בכתב אוייגורי) אך שרד רק בגרסתו בכתב הסיני. השימוש בסינית לייצוג הברות במונגולית (תעתיק פונטי). האפוס מספר על מקורות בית האב המונגולי של ג\'ינגיס חאן ובעיקר על קורותיו של ג\'ינגיס חאן. האפוס הפך להיות לאחד הטקסטים שכעבור קרוב לאלף שנים הפכו לטקסטים שהנאצים אהבו. סוג של מראה לאן הם יכולים לשאוף. התדמית של המונגולים מאוד שונה מאופני ההתנהלות שלהם. **[האפוס:]** בהתחלה היה זאב כחול-אפור ולו בת זוג, איילה מנוקדת. ביחד, הם הולידו את בית בורג\'יגין. לאחר מס\' דורות אחת הנשים לבית בורג\'יגין -- אלאן קו\'אה הרתה 5 פעמים בדרך נס וכך סיפרה: \"איש צהוב נכנס בדרך פלא לאוהלי, שפשף את ביטני והזוהר שלו חדר לרחמי. כאשר עזה היה רוכב על קרן שמש או ירח בצורת כלב צהוב\". \"הסימן הוא ברור: אלה ילידי השמיים!\". **[אלאן הוסיפה את משל החיצים:]** \"חמישתכם נולדתם מרחם אחד. אם תישארו לבד, כמו כל חץ בנפרד, כל אחד יוכל לשבור אתכם בקלות. אולם, אם כמו חבילת החיצים תישארו יחד ובלב אחד, הכיצד יוכלו לשבור אתכם?\" אחד מילידה היה מאבותיו של טמוג\'ין שנודע לימים כג\'ינגיס חאן. מה שניתן לראות מתיאורם של המונגולים על ההיסטוריה שלהם הוא שהם מתמקדים בייחוד בסיפורים על אימהות. אצל המונגולים מוצאים המון כבוד לנשים ולאימהות. הן בעלות מקום חשוב מאוד בתור מחנכות ויועצות של השליט. צריך לשים לב למעמד הגבוה של הנשים אצל הנוודים. **[ג\'ינגיס חאן (1167-1227):]** שמו היה טמוג\'ין. אביו נרצח כשהיה בן 9 ואימו גידלה אותו לבדה. הוא נולד במרחב מונגוליה שם היו הרבה מאוד קבוצות של עמים, חלקם מאותו המוצא וחלקם ממוצא אחר. כל השבטים האלו התקיימו במקביל במרחב. מידי פעם אחד השבטים ניסה לבסס עליונות על האחרים וג\'ינגיס חאן היה אחד מהם. הוא הפך למנהיג כריזמטי בשבט שלו ובהדרגה הכניע את יתר השבטים המונגולים. בשנת **1206** התכנסו ראשי השבטים המונגולים והכתירו אותו כ**\"שליט האוניברסלי\"** -- ג\'ינגיס חאן וזאת לאחר שהוא יצר לעצמו מסה קריטית של ציוד, חיילים, הספקה ועורף. ג\'ינגיס הוביל את צבאות המונגולים לניצחונות יותר מקיפים מאז. - **[בשנת 1209:]** יוצא דרום מערבה אל עבר ממלכת שי-שייה והצליח לגרום לה להכיר בשלטונו של ג\'ינגיס חאן ולהיות חלק מהמערך המתוחכם שלו (ואז הוא פנה לג\'ין). הדרך של המונגולים לא הייתה להרוס, אלא איך אנחנו משתלטים על עוד קבוצות, עמים, אוכלוסיות והופכים אותם לחלק מהמכונה שלהם. השימוש רק בהרס ושריפה לא גורם לרווח גדול ולכן אצל ג\'ינגיס, בעת יציאה למתקפה הן היו מתוכננות קודם כל (שנתיים/שלוש מאז שעלה לשלטון). הוא שולח שליחים אל המקום שאותו הוא מעוניין לכבוש, ומציב בפני אויביו שתי אופציות: 1. **[אם יסכימו לקבל אותו כשליט:]** אז הוא לא יפגע בהם ותושבי המקום יוכלו לנהל את חייהם בתמורה ללוחמים, הספקה וכדומה. 2. **[אם לא יסכימו לקבל את שלטונו:]** יגיע הרס טוטאלי של המקום. בהרבה מקרים, הכיבוש המונגולי היה דרך האופציה הראשונה אבל עדיין היו לא מעט מקרים שבהם כבשו דרך האופציה השנייה. - **[בשנת 1215:]** המונגולים כובשים את בירת ג\'ין -- בייג\'ינג (שאז נקראה ג\'ונג דו) תוך שג\'ין נדחקים דרומה. - **[1219-1225:]** ג\'ינגיס חאן מוביל את המתקפה המונגולית במרכז אסיה. - **[לאחר מותו בשנת 1227:]** האימפריה מחולקת בין צאצאיו. מדובר על אימפריה הכי גדולה בעולם אי פעם. האימפריה היחידה שהגיעה החל מהים הסיני המזרחי ועד לנגיעה מהים התיכון. ההצלחה הגדולה נקטעה באחת לאחר מותו של ג\'ינגיס חאן. האימפריה המונגולית היא קו פרשת מים כי יצרה חיבור משמעותי בין מזרח אסיה ובין המזרח התיכון. זה לא שלא היו חיבורים אך לפני זה, לסוחרים שרצו לדוג\' להגיע מוונציה לסין היה קשה לעשות זאת. כמות המקומות שהיו צריכים לעבור בדרך או תחת ריבונות שונה (ממלכות רבות) או אזורים של מאבקים ומלחמות הייתה אדירה. כלומר, היכולת לצאת מהמזרח התיכון ולהגיע מזרחה בביטחון יחסי, ולא רק מבחינת ביטחון אישי, אלא גם מבחינת ביטחון שיש תחנות בדרך לא הייתה קיימת באופן שיטתי לפני המונגולים. המונגולים יצרו מרחב אדיר ובטוח שאפשר לייצר בו מסחר משמעותי ולהעשיר את הקופה המונגולית. אחרי שג\'ינגיס חאן נפטר האימפריה הגדולה הזו מחולקת בין צאצאיו ולכן יהיו ישויות פוליטיות שונות. אבל החיבוריות הזו הייתה חשובה לכל אורך הדרך כל עוד המונגולים שלטו. **[גלובליזציה:]** יש כאן גלובליזציה יותר נחרבת מהגלובליזציה הקודמת ולכן היא נשענת בראש ובראשונה על האלמנט היבשתי. **[סובלנות דתית:]** אופי ההתנהלות המונגולית עודד סובלנות דתית. הייתה פתיחות אדירה גם אצל יורשיו של ג\'ינגיס חאן. הסובלנות הדתית היא הבסיס מתוך ההבנה שדרך כך ניתן לארגן אימפריה, הרבה קבוצות שונות שמתחברות לרעיון מסדר אחד, ויותר חשוב **לשליט אחד**. המונגולים רצו את המוצרים של הזרים ולכן כל אלה יצרו אווירה קוסמו-פוליטית עם הרבה טקסטים בשפות שונות, מקדשים מכל מיני סוגים והכל תחת קורת גג אחת שנקראת המונגולים. **[המסקנה: חיבור תרבותי תוך חידוד זהויות נבדלות אומרת שאין כור היתוך מונגולי. לא כולם צריכים להיות כמונו אבל כולם צריכים לדבר עם כולם. ]** **[הסיבות להצלחת המונגולים:]** - **[ניידות:]** החיילים המונגולים היו מתניידים כשיש להם לא רק סוס אחד אלא עוד שניים שלושה סוסים שדוהרים איתם. זאת בשביל שהם יוכלו כל כמה זמן להחליף סוס ולהמשיך לדהור בקצב מהיר ביותר. מעבר לכך, ידעו לנצל את הסוסים למגוון רחב של דברים. שיטה זו הגיעה מהבית, הייתה חשיבות אדירה לסוסים. הסוסים היו גם סוג של מימייה ניידת כי אם לא היו מים הלוחמים המונגולים היו שותים מהדם של הסוסים. - **[הכרעה ללא קרב:]** אלימות והפחדה. - **[הכפלת הכוח:]** הטמעה של עמים שנכבשו לתוך מכונת המלחמה המונגולית. - **[שימוש בקשת:]** תוך כדי רכיבה. - **[אבק שריפה:]** התחלת שימוש באבק שריפה בצורה יותר מאסיבית למצור והכרעה. - **[נישואין:]** יצירת קשרי נישואין בין המונגולים לנכבשים -- איחוד אתני וגם עידוד הנכבשים להילחם. **[בהקשר הדתי המונגולי:]** המונגולים כבשו גם את טיבט. הם לא היו צריכים לעשות מהלך כוחני (עקב סכסוכים פנים טיבטיים). השליחים של ג\'ינגיס חאן מגיעים לטיבט והטיבטים מסכימים לכיבוש. נוצרת מערכת יחסים סימביוטית בין הטיבטים למונגולים, מערכת יחסים הדדית של פטרון וקליינט. המונגולים הפכו לפטרון הצבאי של הטיבטים והטיבטים הפכן לפטרון הדתי של המונגולים. המונגולים מאוד אהבו את הבודהיזם הטיבטי ולמעשה עד היום ניתן למצוא מנזרים של בודהיזם טיבטי במונגוליה ובדרום רוסיה. הסימביוזה הזו הפכה את המונגולים לחלק מהזרמים של הבודהיזם הטיבטי. **[מורשתו של ג\'ינגיס חאן: ]** - סובלנות דתית. - שפה כתובה: ג\'ינגיס חאן נתן הוראה שהם צריכים שפה כתובה ולכן המציאו את הכתב המונגולי. - פיתוח מסחר ואמנות. - מערכת חוקים: מערכת החוקים המונגולית הייתה חלק קריטי מההצלחה המונגולית משום שההצלחה של המסחר הבינלאומי צריכה להיות מעוגנת בחוקים שמגנים עליו. לאחר מותו של ג\'ינגיס, האימפריה מחולקת בין ארבעת בניו וביניהם הבן טולוי, בהמשך קובלאי. הם כובשים את סונג הדרומית ומתחילים ריבונות על טיבט. **[אמצע סוף המאה ה-13:]** שיאה של האימפריה המונגולית. קובלאי חאן מצליח לכבוש את האזורים המערביים של סין ואחר כך יוצר לכבוש את הבירה של סונג הדרומית -- חאנג-ג\'ואו. **[קובלאי חאן (1215-1294):]** נחשב לאחד המייסדים של שושלת יואן (**1279-1368**) אשר מחליפה לפי התיאוריה את שושלת סונג. הוא נחשב לאחד המייסדים מכיוון שהוא באופן אישי היה מייסד הדה-פקטו של שושלת יואן, אבל ברגע שייסד את השושלת בשנות ה-70 הוא אמר רטרואקטיבית שהוא מכיר בג\'ינגיס (סבא שלו) בתור הקיסר הראשון של שושלת יואן. מתוך ההכרזה הזו לימים, היסטוריוניים אמרו שזו שושלת לכל דבר ועניין. הם הפכו לשושלת לגיטימית לכל דבר ועניין. ג\'ינגיס חאן הוא האב המייסד אז כל שהוא כבש נחשב ולימים אמרו שג\'ינגיס חאן וכל השושלת לדורותיהם הם חלק מסין עצמה. **[תחת שלטונו של קובלאי הבירה הייתה בייג\'ינג ונקראה דא-דו/חאן-באליק. הוא שלט הלכה למעשה בחלקים ניכרים מהטריטוריה הסינית החל משנת 1251.]** **[הבעיות העיקריות באמצע המאה ה-13:]** **[המשבר של צפון סין: ]** - **[הרס עצום כתוצאה ממסעות הכיבוש המונגולים בצפון סין:]** כאשר קובלאי חאן יוצא לכבוש את יתר האזורים של סין, גם הכיבושים שלו ועוד לפני כן של אביו וסבו הביאו להרס רב בצפון. יש נזק עצום והאוכלוסייה יורדת במס\' שלה גם בגלל שחלק יורדים דרומה וגם בגלל שחלק נהרגים. הם נמצאים בעת של **[משבר כלכלי וחברתי]** עצום בחברה הסינית שהייתה שם עוד קודם לכן. חברה שתחת שושלת ג\'ין (שגם היא של עמי ערבות) דווקא לא הייתה בעיה להסתדר איתה. שושלת ג\'ין קיבלה את כל המערכת של הנורמות והערכים של החברה הסינית. לאחר הגעת המונגולים מתחיל חורבן והרס אדירים ושבירה של המבנה החברתי הסיני. - **[קושי של המנהל המרכזי-ממשלתי לייצר שינוי:]** הממשל המרכזי של המונגולים בצפון סין מתקשה מאוד להתמודד עם העסק גם בגלל שהמשטר המונגולי סובל מפרגמנטציה שלטונית. **[פרגמנטציה שלטונית של המונגולים:]** נבעה מסגנון השלטון המונגולי. לאחר שהם כובשים את המרחבים האלו הם מתחילים לקחת את האזור ולחלק אותו לנחלות לאצילים מונגולים. כל חתיכה תחת בית אב של אצילים ממונגוליה וכל התושבים בצפון סין באזור זה נתפסים כנתינים של אותם אצילים. זה אומר שאם השליט רוצה שכולם יעבדו בדרך מסוימת אין שום סיכוי ליצור סינכרוניזציה והאחדה של שיטת השלטון כי כל האצולה המונגולית עושה מה שהיא רוצה (התושבים המקומיים עבדו אצל האצילים שעשקו ורמסו אותם), הם רגילים לזרוע הרס. בניגוד לקובלאי חאן, האצולה המונגולית רוצה להשיג כוח והשפעה ומרכז הכוח הזה נמצא במונגוליה. בשונה מהם קובלאי מחליט שמרכז הכובד של העניין שלו הוא בסין ולא במונגוליה. אבל הוא יוצא דופן וככל שהאצולה הזו מקבלת את השטחים ומרכז הכובד שלה הוא במונגוליה היא רוצה למקסם את מה שהיא יכולה להשיג מהמקום ולחזור למונגוליה. - **[קובלאי אחר:]** הוא רוצה ללמוד, הוא מסתכל על סין והוא מבין שלכבוש את הטריטוריה על גב הסוס זו לא הבעיה, אבל לנהל את האימפריה זה דבר אחר. הוא מסתכל על המקום שבו הוא נמצא ומביא יועצים ומקשיב להם, הוא מתייחס אליהם כשווים לו בחיפוש משותף אחר פתרונות. הוא רוצה ללמוד כי הוא מבין ויודע שבמרחב הזה היו אימפריות של מאות שנים. למרחב הסיני יש שיטות ניהול מאוד אפקטיביות ולכן הוא מבין שלא ניתן לנהל את האימפריה רק באמצעות כיבושים, הוא צריך ללמוד איך לנהל אותה כמו שצריך. - **[בשנת 1251:]** קובלאי שולט על רוב סין והוא מבסס מערכת ניהול ריכוזית בסגנון סיני. הוא לא חותר לסיניפיקציה, הזהות המונגולית שלו נותרה כשהיא אבל אופן הניהול השתנה. מאמצע המאה ה-13 אופן השלטון הופך לריכוזי בירוקרטי בסגנון הסיני. כאשר קובלאי חאן מגיע לכבוש את עיר הבירה של שושלת סונג לא נשפך דם בכלל. לא בגלל שהם בהכרח חוששים מקובלאי חאן, אלא משום שבשלב הזה (שנות ה-70 של המאה ה-13) האוכלוסייה בחאנג-ג\'ואו הבינה שהם נתקלים במנהיג שמביא הרבה מאוד מהדברים שהם מאמינים בהם (לא אומר שיהיה להם טוב אחר כך). **[דפוסי השליטה המונגולית בסין -- מפשיטות וביזה לשלטון, מיסוי ומסחר:]** - **[הבעיה:]** עמי הערבות עליונים צבאית אך לא רגילים לשלטון מסודר וקבוע על אוכלוסייה רבה יושבת קבע וחקלאית, עם עושר תרבותי וחומרי רב. - **[בתחילה (ג\'ינגיס, אוגודאי):]** חוסר עניין יחסי במערך השלטוני - **[בהמשך:]** עניין צבאי בעיקרו. - **[גיוס מנהיגי צבא סיניים לטובת המונגולים: מתן]** סמכויות ויצירת צבאות סיניים אזוריים בצפון סין. - **[התעלמות מנורמות חברתיות ואף יציאה נגדן.]** - **[עניין בייעוץ של זרים:]** אך לא בהכרח קבלת העצות. - **[עם עליית קובלאי:]** שינוי הגישה. **[קובלאי חאן וניהול האימפריה:]** - **[\"אחדות שלוש התורות\":]** קונפוציוניזם, בודהיזם ודאואיזם שצובר חשיבות מתקופת סונג הדרומית והלאה. הקונספט הכללי הוא שאנחנו יכולים מדמותו של הקיסר ועד למטה לא לחשוב במונחים דיכוטומיים, מפרידים אלא, לחשוב על האלמנטים בהם אפשר לראות בשלוש התורות הללו משלימות וחלק מאחד גדול יותר. הרעיון הוא לראות איך כוללים את הכול ולא רק איך מוציאים מהכלל. - **[מערכת בירוקרטית-קונפוציאנית:]** מערכת שמבוססת על תפיסות ניהול קונפוציאניות-בירוקרטיות מקובלות עוד טרם המונגולים, בשילוב יחס מכבד לדתות שונות (כולל בודהיזם ודאואיזם). - **[פקידים:]** החאן משתמש בפקידים-מלומדים קונפוציאניים ששירותו גם קודם למונגולים. בנוסף הוא נעזר גם בח\'יתאנים, אויגורים, מוסלמים, נוצרים ועוד. קובלאי מבין שסין היא מרכז הכובד שלו, ומעביר בשנת **1256** את בסיס השליטה שלו ממונגוליה לאזור שנמצא כ-300 ק\"מ צפונה לבייג\'ינג. **[ירידת קרנם של היועצים הסינים, עליית היועצים המוסלמים ממרכז אסיה, וההשפעה על המדיניות הסינית של קובלאי:]** קובלאי מתחיל לחשוד ביועצים ובגנרלים הסינים בעקבות מרד. הוא מדיח רבים מהם, לוקח סמכויות ומביא יועצים וגנרלים מוסלמים (בעיקר) ממרכז אסיה. בנוסף, המדיניות כלפי סין והסינים הופכת לנוקשה יותר, נצלנית יותר, תוך התחברות בין הפקידים והיועצים הסינים למרכז-אסיאתיים. למרות כל זה הוא עדיין ממשיך לנהל את האימפריה בסגנון \"סיני\". בשנת 1264 הוא מעביר את הבירה העיקרית לבייג\'ינג. ככל שהמונגולים מצליחים לכבוש את המרחב הסיני הדרומי הם מתחילים לחשוב על איך הם מתייחסים לקבוצות השונות שנמצאות בתוכם באופנים שונים, דבר שלא היה בהתחלה אבל המתפתח עם הזמן. מכאן היחס של המונגולים כלפי המונגולים ביואן מקבל פנים פחות סימפטיות, בשנת **1271** מייסד קובלאי את שושלת יואן. -- לעבור על זה שוב ולתקן. **[הכרזה על שושלת חדשה -- \"יואן\" 1271-1368:]** מכונה \"ההתחלה\". בנוסף לכינוי התקופה והעברת הבירה לתוך סין, קובלאי מאמץ את מקדש האבות הקיסרי ואת לוח הזמנים הריטואלי הקיסרי הסיני משנת **1260**. הוא אפשר ליועציו הסינים לארגן את החצר בסגנון קיסרי סיני (וגם תכנון הבירה נעשה בהתאם). בחצרו של קובלאי מאפיינים מגוונים -- קונפוציוניזם, דאואיזם, בודהיזם, נוצריים, מוסלמיים וכו\'. המונגולים כספונסרים ופטרונים של מקדשים, מסגדים וגם כנסיות. בין השנים **1271-1272** קובלאי מכריז על קבלת מנדט השמיים והקמת שושלת חדשה -- יואן. ג\'ינגיס חאן מוכר (לאחר מותו) כקיסר הראשון של שושלת יואן. בשנת **1276** חאנג-ג\'ואו נכבשת ללא שפיכות דמים ובשנת **1279** הכיבוש מסתיים. **[מבקרים זרים באימפריה המונגולית:]** המרחב המונגולי הוא מרחב קוסמופוליטי אליו מגיעים מכל קצוות העולם. שני מבקרים המיוחדים ביותר היו מרקו בולו ואבן באטוטה. - **[מרקו פולו:]** האירופאי הראשון שתיעד באופן שיטתי את סין, הוא בילה ככל הנראה כ-20 שנים בסין כאשר נשלטה בידי המונגולים (1275-1291). הוא הגיע מוונציה יחד עם הדודים שלו, יש כל מיני וויכוחים האם מרקו פולו באמת היה בסין. נובע בין היתר מכך שמרקו פולו בסוף ימין ישב בכלא ומשם הוא כתב את ספר המסעות שלו. הוא היה בן של סוחרים וסוחר בעצמו ומתאר את מסעותיו מנקודת מבט זו. - **[אבן באטוטה (1304-1369):]** ערך מסעות רבים בעולם וגם ביקר בסין תחת יואן. הוא הגיע מאזור מרוקו היה מגלה ארצות וידען עצום. שניהם התפעלו מאוד ממה שראו, ותיארו את סין כאימפריה הגדולה והמשגשגת בעולם עם הערים, המסחר, הכלכלה, החקלאות והסדר המפותחים ביותר בעולם באותה עת, בין אם בצפון או בדרום אך בעיקר באזור הדלתא של שפך הנהר היאנג-צה בדרום מזרח סין. מה שמעניין כשמסתכלים על שניהם כמכלול אחד, מרקו פולו נמצא כנראה בתקופת קובלאי חאן ואבן באטוטה מגיע בשלהי יואן. לשניהם נשמטת הלסת כשהם מגיעים לסין. קובלאי חאן לא הסתפק בכיבוש הטריטוריה של סונג כולה והחליט כבר בראשית שושלת יואן שהוא רוצה להרחיב את האימפריה שלו משמעותית כלומר, מעבר לים. **[ניסיונות כושלים לכבישת יפן ב1274 ו1281:]** על מנת לכבוש את יפן קובלאי היה צריך צי, הוא רצה לשלוח ליפן 100,000 חיילים. כאן יש עוד הוכחה שהוא יכל ללכת לשושלת סונג הדרומית שהיו ברשותם ספינות רבות וכך היה יכול להעביר את החיילים שלו. \"רוח האלים\" הקאמי-קאזה השמידו את רוב הצי המונגולי. מעבר הרעיון של כבישת יפן הוא מנסה לכבוש גם את מלזיה ואינדונזיה ונכשל גם בניסיונות הללו מאחר שהצורך במשאבים והעלויות גרמו לאימפריה להיחלש. **[מדוע לא הצליחו המונגולים לשמר את השלטון למרות הצלחתו של קובלאי:]** - רוב קיסרי יואן שלטו לפרקי זמן קצרים: יחסית, בין כמה חודשים לכמה שנים. - כולם ראו עצמם כמייצגים פלגים מסוימים בתוך המונגולים ולא את \"סין\", היו מאבקים ניכרים בחצר עד כי מלחמות פנימיות. - כולם עסקו בשאלת האינטרסים המונגולים בערבות: כאשר סין נתפסה כבסיס הכוח להשגת המטרות הצבאיות בערבות. קובלאי נתפס כחריג לא רצוי בעניין שלו בסין, גופא ובכשלונו להמשיך מסעות צבא מעבר לסין (למעט יורשו שקיבל חינוך סיני, הלך בדרכו של קובלאי וביקש רגיעה וכן הקיסר הרביעי שניסה