רומא.docx

**[רומא:]** עיר מדינה שהופכת לאימפריה ענקית המצליחה לכבוש את רחבי הים התיכון (mare nostrum). במשך 500 שנים שטחיה של האימפריה משתרעים מיהודה במזרח, נהרות הריין והדנובה בצפון בריטניה במערב (סוף העידן, רייך אלף השנים, הוא בשנת 476). העיר נוסדה בשנת 753 לפנה\"ס. על פי טיטוס ליוויוס (כתב את תולדות רומא...

**[רומא:]** עיר מדינה שהופכת לאימפריה ענקית המצליחה לכבוש את רחבי הים התיכון (mare nostrum). במשך 500 שנים שטחיה של האימפריה משתרעים מיהודה במזרח, נהרות הריין והדנובה בצפון בריטניה במערב (סוף העידן, רייך אלף השנים, הוא בשנת 476). העיר נוסדה בשנת 753 לפנה\"ס. על פי טיטוס ליוויוס (כתב את תולדות רומא בספר שנקרא: ab urbe condita, \"מייסוד העיר\", עד לשנת 9 לפנה\"ס). העיר רומא עצמה ממוקמת על גדות הנהר הטיבר כשמסביבה שבע גבעות. הגבעה המרכזית היא **גבעת הקפיטול** שעליה נמצא מקדש חשוב מהתקופה הפרה יוונית (לפני השפעתה התרבותית של יוון על רומא) לכבוד האל יאנוס שלו שני פרצופים. שעריו של המקדש היו פתוחים אך ורק בימי שלום. השנה הרומית החלה בחג לכבוד אל זה מכאן שמו של החודש הראשון בשנה: ינואר. **בגבעת הפלטיום** שכנו הארמונות של נכבדי ושליטי העיר. מרכז העיר היה הפורום, שם גם שכן השוק. על פי המסורת, רומולוס, מייסדה של העיר, מבסס בה שלטון מונרכי בסגנון יווני כשלמלך יש שלוש סמכויות: 1. שופט עליון. 2. כהן גדול (pontifex maximus). 3. מפקד צבא. על פי המסורת ברומא כיהנו שבעה מלכים זה אחר זה. המלך האחרון היה טרקווינוס סופרבוס (\"הגאה\"), ממוצא אטרוסקי שהרומאים זרקו אותו בגלל עריצותו (طغيانه). מאז המילה מלך (לאטינית= rex) היתה למילת גנאי של ממש בקרב הרומאים. בשנת 509 לפנה\"ס, שנת הדחתו של סופרבוס על ידי ברוטוס לוקיוס יוניוס, הרומאים הקימו ברומא משטר המכונה רפובליקה (res =עניין, publica =ציבור) שהיה משטר ייחודי להם, שאין לבלבלו עם המשטר המודרני שנושא את אותו שם. לאחר סילוקו של המלך האחרון, טרקווינוס סופרבוס, הקימו הרומאים בשנת 509 לפנה\"ס משטר ייחודי להם הקרוי רספובליקה או רפובליקה. מבנה הרפובליקה: המשרות העיקריות: **הקונסולים** ------------- במקומו של המלך מונו שני אנשים שנקראו קונסולים. הקונסולים עמדו בראש הרשות המבצעת וחילקו ביניהם את התפקידים השונים. הקונסולים מונו לתפקיד ולא קיבלוהו בירושה. תקופת הכהונה בתפקיד הקונסול היתה ואך ורק שנה וסמכותם היתה שווה. הסמכות השווה והמוגבלת בזמן היתה לעיקרון קונסטיטוציוני (الدستورية) ברפובליקה הרומית. ההגבלה לשנה נועדה להבטיח כי שלטונם הכמעט אבסולוטי של הקונסולים לא ייהפך לשלטון קבוע. בעוד הסמכות השווה באה לשמור על איזון בין שני הקונסולים. בסמכותו של כל קונסול למנוע את פעולת רעהו על ידי הטלת וטו (veto- אני אוסר), סמכות שלא פעם תגרום לשיתוק פעולת המדינה. מה היו סמכויותיהם? מתוקף סמכות האימפריום (שזו הסמכות הלגלית של הקונסול שמקבלת מאוחר יותר משמעות של טריטוריה ושליטה על האימפריה), הקונסולים פיקדו על הצבא, שימשו שופטים בעניינים פליליים ואזרחיים, כינסו את אסיפות העם ואת הסנאט (المجلس الأعلى) , יזמו חקיקה ולמעשה היו אחראים לניהול השוטף של המדינה. כזכר לתקופת שלטון המלכים, לכל קונסול התלוו כ-12 ליקטורים המסמלים את מעמדו והם אחזו בקרדום ובזר זרדים שסימלו את העם הרומאי בצאתו למלחמה. סמלים אלו כונו פאסקס (מוסוליני קרא לתנועתו על שם סמל זה מכאן המילה פאשיזם). **הדיקטאטור** ============= כעשר שנים לאחר הקמתה של הרפובליקה הוקמה ברומא משרה מדינית חדשה, משרת הדיקטטור. זו משרת ad hoc ,כלומר לעניין מסוים. הדיקטטור מונה לתקופה של חצי שנה וסמכויותיו בתקופה זו היו בלתי מוגבלות ובסיום התפקיד היה אמור למסור דין וחשבון על מעשיו. עליונותו של הדיקטטור על הקונסולים באה לידי ביטוי בכך שבתקופת כהונתו ליווהו 24 ליקטורים ולא 12. [משרה זו הוקמה כדי לתת מענה למצבי חירום הן ברומא עצמה והן לסכנות צבאיות חיצוניות.] חלוקת הסמכויות השווה בין הקונסולים אמנם מנעה שלטון יחיד, אולם הניסיון הראה כי בשעות חירום היתה דרושה סמכות עליונה, בלתי מחולקת ומוחלטת. ### פראיטורים מתחת לקונסולים היו מגיסטרטים (פקידים) שאחזו באימפריום אך בדרגה נמוכה, אך נמוך מזה של הקונסולים. הפראטורים היו מעין שופטים, הם ניהלו את בתי המשפט האזרחיים ברומא ומאוחר יותר בכל האימפריה. לעומת הדמוקרטיה ביוון, ברומא לא חל העיקרון של הפרדת רשויות. כלומר, הפראיטורים, שייצגו את הרשות השופטת, היו כפופים לקונסולים, שייצגו את הרשות המבצעת. #### קוואיסטורים לקונסולים היו עוזרים שנקראו קוואיסטורים. הם היו אחראים לניהול כספי הציבור, ספרי החשבונות והתשלומים של האוצר. בקיצור הם היו מעין שרי אוצר או גזברים. כמו כן הם היו אחראים על הפולחן הדתי ותהלוכות הניצחון. ##### **צנזורים = التنظيم** התפקיד העיקרי שהוטל על הצנזורים הוא לערוך \"קנסוס\", מפקד. רישום של כל האזרחים ורכושם, חלוקתם לשבטים לפי מקום מגוריהם ולפי שומת רכושם. החלוקה על פי הכנסה ומעמד כלכלי היתה חשובה לצרכים כלכליים, אך חשוב מזה לצרכים פוליטיים. ###### הסנאט **מבין מוסדותיה של רומא, החשוב ביותר היה הסנאט**. חשיבותו של הסנאט היא מעשית [ולא חוקית-רשמית]. הסנאט (מהמילה סנקס=זיקנה) היה מועצת זקנים, כ-300 במספר. על פי המסורת הרומית, העם הרומאי היה מורכב מ\"גנטס\" (שבטים, חמולות) והסנאטורים ייצגו את המשפחות החשובות. תפקידו העיקרי של הסנאט הוא מה שנקרא \"סנאטוס קונסולטוס\", כלומר מתן ייעוץ לקונסולים ולשאר משרות המדינה בכל התחומים, אבל בעיקר בתחום הפוליטי-כלכלי. כלומר מבחינה פורמלית-רשמית וחוקית הסנאט היה גוף מייעץ. בתקופת הרפובליקה עיצות הסנאט לא היו ניתנות לסירוב. הקונסולים לא ביצעו פעולות פוליטיות ללא עצת הסנאט. זאת למרות שאין לסנאט סמכות וכוח חוקי ממשי ורשמי. עליית השפעתו של הסנאט, למרות שתפקידיו הרבים (אישור על הוצאת כספים-מלחמות, שיפוצי מפעלי ציבור ותיקונם, אחריות וטיפול בפשעים חמורים כגון: בגידה, קשר, הרעלה או רצח, שליחת משלחות דיפלומטיות, קבלת תנאי כניעה, הכרזה על מלחמה וקבלת משלחות הבאות לרומא) לא עוגנו בסמכויות חוקיות, היתה כנראה תוצאה של התפתחות היסטורית אשר לאורכה הפגין הסנאט את כישוריו, הצלחותיו וניסיונו וכך רכש לעצמו את המוניטין הרב שלו. אסיפות העם ברומא היו קיימות שלוש אסיפות עם: [קומיטיה קוריאתה (אסיפת הקוריות,אסיפת החצר):] רומא היתה מחולקת ל30 קוריות-חצרות או רובעים. 10 מכל רובע ישבו באסיפה זו. תפקידיה של האסיפה היו: גיוס לוחמים בזמן מלחמה, כאשר כל קוריה צריכה לספק 100 רגלים ועוד כ-10 פרשים. וכך כל לגיון הכיל 6,000 חיילים רגלים (לגיון המילה legio=מבחר החיילים). תפקיד נוסף: אישור משרות ביצועיות ואישור אימוץ וצוואות. [קומיטיה קנטוריאתה (אסיפת הקנטוריות, אסיפת המאות):] האסיפה ואולי המוסד החשוב ביותר מבחינה פורמלית אך לא מעשית. האסיפה מבחינה רשמית היתה של כלל האזרחים, אולם מעשית היא חולקה לכ-5 מחלקות או יחידות הצבעה, על פי בסיס חלוקה של הצנזורים, כלומר על פי רכוש. חלוקה זו נעשתה על מנת לשמר את כוחם של העשירים ובעלי המעמדות הגבוהים כך שרק בידיהם תוחזקנה יכולת ההכרעה בנושאים הנידונים. תפקידיה: חקיקה, הכרזת מלחמה, שיפוט במקרים שהעונש עליהן הוא מוות וכן מינוי משרות ביצועיות. [קומיטייה טריבותה (אסיפת השבטים):] אסיפה פחות חשובה. יחידות הצבעה: הורכבה מכ-35 שבטים: 4 עירוניים 31 כפריים. השתתפו בה כלל האזרחים. עסקה בחקיקה ובשיפוט של מקרים בהם העונש עליהם הוא קנס. ככלל, כל האנשים אשר מונו למשרות הביצועיות או לאסיפות העם היו אך ורק מקרב המעמד הגבוה שנקרא \"מעמד הפטריקים\" (האצילים). כפי הנראה, שמם נגזר מהמילה patres (\"אבות\") שבה כינו את הסנאטורים. לעומת זאת, האנשים מהמעמד הנמוך נקראו \"פלבאים\". מוצא הפלבאים לא ברור ויתכן שאלו היו עבדים שהשתחררו או זרים או תושבי המקום המקוריים או שהיו בני חסות של הפטריקים. נראה שסבירה יותר הדעה כי המשפחות העשירות ובעלות ההשפעה הסתגרו ויצרו מעמד אצולה נבדל מהמון האזרחים, הם הפלבס. בכל אופן הם חסרי זכויות פוליטיות. במרוצת השנים הפלבאים עולים במעמדם הכלכלי והם שואפים לתרגם את כוחם לכוח פוליטי. הפלבאים מארגנים מלחמת אזרחים ומעמידים חמש תביעות: 1. זכות להתמנות למשרות הביצועיות, כולל קונסולים. 2. זכות להיכנס לסנאט. 3. זכות לקבל אדמות ציבור (אדמות כבושות-רומא העניקה לחייליה אדמות כשכר על עמלם במלחמות והכיבושים הרבים). 4. זכות הקמת אסיפה משלהם והכרה חוקית בה. 5. לבסוף, זכות להינשא לפטריקים. המלחמה היא כפי הנראה מלחמה מיתולוגית. כלומר, היסטוריונים בני התקופה מדווחים עליה, אך לא קיימים עדויות וממצאים מעשיים וממשים. בסופה של מלחמת האזרחים, כל תביעותיהם ודרישותיהם ואף תביעות נוספות של הפלבאים נענים בחיוב. הם זכו להתמנות למשרות הביצועיות, נכנסו לסנאט, קיבלו אדמות ציבור וכמו כן עמדה להם הזכות להיות בקשרי נישואים עם הפטריקים. הוקמה אף אסיפה שכונתה אסיפת הפלבס. כל החלטה שהתקבלה ואושרה באסיפה דינה כחוק. האיש שעמד בראש האסיפה נקרא טריבון של הפלבס-משרה חדשה שהוקמה כתוצאה ממלחמת האזרחים. זו משרה שתפקידה הוא להגן על הפלבאים מפני החלטות של מוסדות המדינה השונים. כל החלטה שהתייחסה לפלבאים היתה זקוקה לאישורו של הטריבון. אם הטריבון הטיל וטו \"אני אוסר\", אזי ההחלטה לא התקבלה וירדה מסדר היום הציבורי. כפי שניתן להבין המשטר ברומא היה מאוד מורכב וכי קשה לאפיינו במדויק. היה זה ההיסטוריון היווני, בן המאה ה-2 לפנה\"ס, פוליביוס, אשר כתב את רשמיו על מבנה המשטר הרומי. הוא טען כי אדם אשר יתבונן במשרת הקונסולים, יראה ביסוד זה של המשטר כביטוי למבנה משטר מונרכי, מלוכני. באשר לסנאט, טען פוליביוס כי יש בו משום ביטוי ליסוד נוסף במשטר הרומי והוא היסוד האריסטוקרטי. אסיפות העם, המשיך פוליביוס, מרמזות לנו כי המשטר הרומי מורכב אף מיסוד דמוקרטי. בפני פוליביוס נוצרה בעיה: הכיצד יש להגדיר את המשטר הרומי? מכיוון ששלושה יסודות משמשים למשטרה של רומא בערבוביה, כינה פוליביוס משטר זה כ\"משטר הממוזג\". כשכל יסוד מן היסודות אשר מרכיבים את המשטר ברומא משמשים כמעין איזונים ובלמים בין כל יסוד למשנהו. משטרה המורכב של רומא על איזוניו ובלמיו יעמוד על טילו, לא בלי מהפכות, זעזועים ומשברים, כ-500 שנה לערך. מה גרם לנפילת של הרפובליקה? כשלמדנו על אתונה, ציינו כי שינויים פוליטיים מתרחשים עקב שינויים כלכליים וחברתיים. אם כן בכדי לענות על השאלה: מדוע נפלה הרפובליקה ברומא? עלינו לשאול מהם השינויים הכלכליים-חברתיים שהתחוללו ברומא ומדוע קרו? על מנת לענות כל שאלה זו, עלינו להבין את מהות הקשר שבין התמורות הכלכליות-חברתיות שחלו ברומא לעובדת הפיכתה של רומא לאימפריה. ובכדי להבין קשר זה עלינו לשאול: מדוע רומא הופכת לאימפריה? **הסיבות לנפילתה של הרפובליקה:** \*לאחר דחיקת רגליו של פירוס מלך אפירוס מאדמת איטליה ב--275 לפנה\"ס. בחלוף 500 שנה לערך מהיווסדה, השלימה רומא את כיבוש דרומה של איטליה. אימפריה: (אימפריום = חוקיות לשליט לבצע). מרכז מדיני השולט על שטחים גדולים וארצות אשר בדרך כלל מעבר לים. האם לרומא היה אינטרס להפוך לאימפריה? התשובה היא לא. האינטרס הבולט ביותר להקמת אימפריה הוא כלכלי. לרומא לא היו אינטרסים כלכליים. איטליה מקום פורה לא היתה להם בעיית מחסור במזון, יש עודף במזון, אין צורך בכיבוש שטחים, לרומא אין גבול משותף עם שום אויב. והראיה לכך, אין לרומא צי ימי. מדרום לרומא שכנה קרתגו (קרת חדשת, כלומר העיר החדשה שהיא במקור עיר פיניקית-צור, אולם ממוקמת כעת באזור העיר תוניס של היום (מקום בעל חשיבות למסלול ספינותיה של קרתגו). קרתגו היא עיר חזקה, עיר ימית המתבססת על מסחר, ללא אינטרס מנוגד לרומא. אולם רומא נגררת בסופו של דבר למספר מלחמות עם קרתגו וכתוצאה מכל הופכת לאימפריה. מלחמותיה של רומא עם קרתגו, נודעו בהיסטוריה של העולם העתיק כ\"מלחמות הפוניות\" והיו שלוש כאלה. סלע המחלוקת בין רומא לקרתגו הוא האי סיציליה. באי זה היו שתי ערי פוליס יווניות: סירקוזי ומסינה ששולטת על המיצר או המעבר בין סיציליה לאיטליה ועל מהווה הוא מקום אסטרטגי ליורדי הים. במסינה התחולל מרד כנגד הטירן השולט במקום. המורדים תופסים את השלטון ובעקבות כך, הטירן פונה בבקשת עזרה לקרתגו היות והם מעצמה ובעיקר מעצמה ימית ולכן יש להם עניין במייצר. הקרתגנים שולחים צי ימי מנצלים את ההזדמנות ומשתלטים על מסינה. קרתגו ממאנת לעזוב את האי לאחר השבת הסדר על כנו. בעקבות סירובם, פונה הטירן לרומא בבקשת עזרה. בעקבות בקשתו של הטירן, נמצאים הרומאים בדילמה. מצד אחד, אין ברשות הרומאים צי ימי, מצד שני, בעקבות ההשתלטות של קרתגו על מיצר מסינה המערכת האסטרטגית והגיאו-פוליטית משתנה. במילים אחרות, קרתגו מאוד קרובה לרומא והמרחק בין לאיטליה קטן מתמיד, דבר הנתפש על ידי הרומאים כמאיים. בסופו של דבר, החליטה רומא להתערב ולהיענות לבקשתה של מסינה. כשלב ראשון, החליטה רומא לבנות צי ימי. בשלביה הראשונים של המלחמה 264) לפנה\"ס), נוחלים הרומאים מפלות כואבות בשדה הקרב הימי. אולם במהלכם של הקרבות מפתחים הרומאים שיטה לחימה ימית חדשה. מכיוון שהלוחמה הימית היתה זרה לרומאים, הם בונים סולמות המשמשים כגשרים. על ידי סולמות אלו הם מורידים חיל רגלים לאוניות האויב ומכיוון שכנגד חיל הרגלים של רומא לא ניתן להילחם, הרומאים מתחילים לנצח. במלחמה הפונית הראשונה, כבשו הרומאים את סיציליה וכמובן לא נוטשים אותה (241 לפנה\"ס). הרומאים מכריזים על סיציליה כעל פרובינציה (מושג חדש בהיסטוריה, שטח כבוש תחת שלטון צבאי השטח כפוף לרומא, אם באמצעות שלטון ישיר או אם באמצעות שלטון עקיף-דוגמא פרובינציה יהודה) עובדה שיש בה כדי ללמדנו כי רומא, במהלך זה הופכת לאימפריה (מדינה או מסגרת מדינית אשר תחת שלטונה הרבה פרובינציות, בעיקר מעבר לים). בניגוד להשתלטות רומא על איטליה, בה רומא מספחת שטחים והופכת את ערי המדינה השונות לשטח רומאי אחד גדול, כחלק אינטגראלי ממנה, סיציליה מוגדרת כשטח בשלטון רומא אך לא חלק ממנה. כלומר סיציליה לא סופחה. **[המלחמה הפונית השנייה (בין 218 ל--201 לפנה\"ס)]** הקרטגנים שואפים לנקמה, חניבל מונה למפקד הצבא והוא יוצא לנקום ברומאים. חניבל נוקט באסטרטגיה העקיפה שאומרת שיש לתקוף את האויב במקום בו הוא לא מצפה לכך. חניבל הגיע לספרד כובש אותה וממשיך לגאליה, משם הוא חוצה את האלפים ומגיע לרומא להפתעת כולם מן הצפון, כאשר בדרכו אליה ובחציית האלפים מתים רבים מחייליו (218 לפנה\"ס). צבאו מנה בעת זו קרוב ל--20 אלף חיילים רגליים, 6,000 פרשים, ואף כ--30 פילים. חניבל מנצח כל צבא רומאי שעומד מולו. בקרב קנאי המפורסם (216 לפנה\"ס), גודל הצבא הרומאי סביב 80 אלף חיילים, ולמולו צבא של קרתגים ובעלי בריתם בגודל 50 אלף חיילים. השתמש חניבל בטקטיקה, גם כן מפורסמת, של נסיגה מדומה לאחור וסגירת מלקחיים. אובדן של 50 אלף מחיילי הצבא הרומאי על פי הערכתו של חניבעל, גם אחרי קרב קני עוד לא בשלה העת לעלות על העיר רומא עצמה, אך כבר היו מבין מפקדיו שביקרו החלטתו זו, ובהם מהרבעל, מפקד הפרשים, שהרהיב עוז לומר לחניבעל: **\"אתה יודע לנצח בקרב, אך אינך יודע לנצל את הניצחון\".** חניבעל מנצח את הרומאים בכל קרב ומסייר באיטליה במשך כ-15 שנים. אולם הוא מנצח בקרב אבל לא במלחמה. כלומר, במשך זמן שהותו באיטליה הוא לא מצליח לכבוש את רומא וזאת מכיוון שחסר לו כוח אדם והוא נחות מהרומאים לא רק מספרית אלא גם בהיבט הטכנולוגי. מצד שני גם הרומאים לא מצליחים לנצח את קרתגו ולהדפם מאיטליה. דיקטטור בשם פאביוס מקסימוס ורוקוסוס \"קונקטטור\" (\"המתמהמה\") הבין כי לא ניתן להילחם ולהכריע את חניבל בקרב חזיתי כולל, אלא רק בקרבות זעירים ומציקים, כלומר פאביוס מציע לנקוט בלוחמת גרילה. אולם הרומאים חסרי סבלנות והם מדיחים אותו. הרומאים נמצאים במצב קשה והם אובדי עצות כיצד להפסיק את מסעו של חניבעל, לנצחו ולסלקו מאיטליה. לבסוף, מגיעים הרומאים למסקנה כי האלים הרומאים לא מספיק טובים מכיוון שהם מפסידים. הם מאמצים את האלים היוונים ומשנים את שמותיהם. לאחר 15 שנים כשהוא עייף ומותש, מבין חניבעל כי הוא הפסיד את המלחמה והוא מחליט לחזור לאפריקה. רומא מגייסת צבא בראשות קורנליוס סקיפיו \"אפריקנוס\" שמגיע לאפריקה ולומד את האסטרטגיה של חניבל ומיישם אותה. בקרב זאמה, בשנת 202 לפנה\"ס, בקרב חזיתי בצפון אפריקה, חניבל מובס ובורח לסוריה ומוצא מקלט אצל אנטיוכוס ה-3, וקרתגו הופכת לפרובינציה. כתוצאה מהמלחמות הפוניות, האימפריה מתרחבת וכוללת כבר את פרובינציה סיציליה, אפריקה, אספניה וגאליה. כלומר, רומא היא עתה אימפריה גדולה. מעתה יש לרומא אינטרסים כלכליים חובקי עולם ורצון עז להרחיב את גבולותיה של האימפריה. מבחינה מדינית, בעולם הקלאסי, לצד רומא היו גם האימפריות היווניות. הרומאים שולחים צבא וכובשים את מוקדון. מאוחר יותר את ממלכת בית סלווקוס וממלכת בית תלמי. כתוצאה מהכיבושים, ממלכות אלו, הופכות למדינות חסות. מקץ חמישה עשורים נוספים יצאו הרומאים נגד קרתגו למלחמה הפונית השלישית והאחרונה, ובשנת 146 לפנה\"ס מחו את זכרה מעל פני האדמה. **כיצד הפיכתה של רומא לאימפריה הביאה לשינויים חברתיים-כלכליים ברומא? וכיצד שינויים חברתיים-כלכליים אלו גרמו לנפילת הרפובליקה?** כזכור, משטר הרפובליקה עמד על כנו במשך כ-500 שנים. החברה הרומאית היא בבסיסה חברת איכרים זעירים (במשך השנה, האיכר עבד את אדמתו ובשאר הזמן גויס לצבא ושהה במלחמות וכיבושים). המלחמות והכיבושים הרבים, בהם נטלה חלק רומא הביאו לזרם של עבדים אל רומא (ההיסטוריון היווני, פוליביוס, שכתב את ההיסטוריה הרומאית שהוזכר עוד קודם, היה בעצמו עבד שהובא לרומא ביחד עם מלומדים (היסטוריונים, פילוסופים יווניים נוספים. רומא כובשת את יוון ונכבשת בתרבותה). הבאתם של העבדים לרומא הביא לקיטוב בחברה הרומאית, שכן חלק מהאיכרים הזעירים הפכו לבעלי לטפונדיות (אחוזות ענקיות עם שטחים עצומים שמעסיקות אלפי עבדים). מאידך, חלק מהאיכרים הזעירים שלא הצליח להתעשר, לא עומדו בתחרות הכלכלית ונאלץ לעזוב את האדמה ולמכור אותה לבעלי הלטפונדיות (מלחמות טובות לעסקים, אבל ישנם מי שנהנה מכך וישנם כאלה שמפסידים מכך). איכרים אלו עוזבים את השטחים החקלאיים לעיר רומא. בעיר הם אמנם לא עבדים, אולם הם גם לא מהווים כוח עבודה (מכיוון שיש עבדים), כלומר אין להם מה למכור. איכרים לשעבר אלו יוצרים מעמד בעיר רומא שנקרא \"פרולטריון\". מכיוון שהם לא מהווים כוח עבודה ואין להם מה למכור, \"תפקידם\" היחידי הוא \"פרולס\" כלומר, להתרבות, להביא ילדים ומכאן שמם. מעמד זה ניזון ממה שנקרא \"לחם ושעשועים\". כלומר רומא דואגת לאוכל ושעשועים עבורם בכדי שלא ימרדו, למנוע תסיסה ובכך יסכנו את יציבותו של המשטר. במילים אחרות, רומא היתה מעוניינת בדה-פוליטיזציה של ההמון, של האספסוף. תהליך חברתי-כלכלי נוסף שהתרחש ברומא נוגע לשינויים בצבא. הצבא הרומאי היה בבסיסו צבא מליציוני, כלומר צבא מליציות (צבא המורכב מאזרחים מהמילה milites=חייל). עם הפיכת רומא לאימפריה, הצבא הופך למקצועי יותר ושכיר. תהליך זה מביא למצב בו הנאמנות של החיילים היא יותר למפקדם מאשר למוסדות הרפובליקה (יותר כיבושים, יותר שלל, רכוש, שטחים). באופן זה, המפקדים צוברים יותר ויותר כוח על ידי גיוס אנשים נוספים, כיבוש שטחים והגדלת האמצעים הכספיים וכך תהליך מתמשך וצובר תאוצה. בשיאו של תהליך זה, שלושה מפקדי צבא עורכים ביניהם הסכם המביא לחלוקת השלטון ברומא. הסכם זה נודע בהיסטוריה כ- \"הטריומוויראט הראשון\" בין יוליוס קיסר פומפיוס וקרסוס. אם כן השלטון ברומא עובר לידי מפקדי הצבא. הצבא הופך לצבא מקצועי, צבא שכירים והחיילים נאמנים אך ורק לנותן המשכורת, כלומר למפקד הצבא ולמוסדות הרפובליקה. הברית בין שלושת מפקדי הצבא מחוזקת על ידי קשרי נישואים (יוליוס נותן לפומפיוס את בתו לנישואין). אולם אט אט החלו להופיע בקיעים בהסכמים שבין השלושה. יוליוס קיסר היה אדם משכיל (גם כתב היסטוריה- מלחמת האזרחים, המלחמות הגאליות) שעבר את כל שלבי המגיסטטורה. כמו כן הוא היה מצביא מחונן. הוא כבש את גאליה ובריטניה צלח את הריין בהביסו שבטים גרמאניים ושאף להיות שליט גדול, לפחות כמו אלכסנדר הגדול. גם פומפיוס היה בעל השכלה ובעל עבר צבאי מפואר. הוא נלחם בשודדי הים במזרח הים התיכון, הוא פיקד על הלגיונות אשר כבשו את הממלכה הסלווקית, את ארץ ישראל ואת ממלכת בית תלמי היא מצריים (כאמור הפכו מדינות אלו למדינות חסות). לאחר תקופה קצרה הברית ביניהם מתפוררת. פומפיוס מתמנה לקונסול ברומא, בעוד יוליוס קיסר שוהה עם צבאותיו בצפון. יוליוס קיסר תובע מפומפיוס כי על פי ההסכם ביניהם הוא יתמנה לקונסול השני. אולם פומפיוס חושש ומתנה את המינוי של קיסר לקונסול שני בכניסתו של קיסר לרומא ללא צבאותיו (על פי החוק הרומאי, נאסר על הצבאות השונים להיכנס לתוך שטחה של רומא העיר). קיסר לא מקבל את התנאי שפומפיוס הציב לו, הוא חוצה את נהר הרוביקון (הגבול הצפוני של איטליה-שנת 49 לפנה\"ס. בהשאלה: חציית קווים אדומים, מעשה שאין ממנו חזרה) יחד עם צבאו שנאמן רק לו, הוא מגיע לרומא ומנצח את פומפיוס. פומפיוס בורח למצריים שם הוא נרצח. בעקבות הניצחון, יוליוס ממנה עצמו לקונסול, דיקטטור, יושב ראש הסנאט, טריבון ופונטיפקס מקסימוס. הוא מכריז כי התמנה למשרות אלו לכל ימי חייו. כמו כן, מכניס קיסר כ-300 מאנשיו לסנאט. פורמאלית, משטר הרפובליקה לא משתנה, אולם מעשית, זהו משטר חדש, בו קיסר מחזיק בכל הסמכויות (מפר שני עקרונות קונסטיטוציוניים: סמכות שווה ומוגבלת בזמן) ובעצם שולט בכל רומא-שלטון של אדם אחד. אולם למרות המצב החדש, אליו נאלצו אזרחי רומא להתרגל, עדיין היו חוגים מסוימים באריסטוקרטיה הישנה שחששו מכוחו של יוליוס קיסר והיו מעונינים לשמר את הרפובליקה ומוסדותיה במצבה הקודם. כמה חברי סנאט מארגנים קבוצת קושרים כנגד קיסר וב-15 במרס לשנת 44 לפנה\"ס יוליוס קיסר נרצח בבניין הסנאט (המחזה של שייקספיר-ברוטוס). למרות הרצח גלגלי ההיסטוריה לא חוזרים אחורה. מוסדות הרפובליקה לא יכולים לתפקד ללא שליט ועקב כך קמים שלושה יורשים חדשים החותמים על הסכם \"טריומוויראט ה-II. ההסכם הוא בין אנטוניוס, אוקטביאנוס ולפידוס. אנטוניוס שהיה במשך שנים יד ימינו של קיסר הסתכסך עמו ומהר מאוד מוצא עצמו על מסלול התנגשות עם אוקטביאנוס שהיה אחיינו ובנו המאומץ של קיסר. במהלך המאבק בין אנטוניוס ואוקטביאנוס, אנטוניוס מגיע למצריים ומתאהב בקליאופטרה. בסופו של דבר אנטוניוס ואוקטביאנוס נפגשים לקרב המכריע ביניהם בשנת 31 לפנה\"ס, הוא קרב אקטיום (מערב יוון). אנטוניוס מפסיד והוא וקליאופטרה מתאבדים. מצריים הופכת לפרובינציה רומאית. אוקטביאנוס מגיע לרומא וממנה עצמו לקונסול, דיקטטור, יושב ראש הסנאט, טריבון ופונטיפקס מקסימוס וכמו כן מכניס כ-300 מאנשיו לסנאט. שוב, פורמאלית משטר הרפובליקה לא משתנה, אולם מעשית, המשטר ברומא הוא שלטון של איש אחד. לאחר עלייתו לשלטון, משנה אוקטביאנוס את שמו לאוגוסטוס (לא ברור מהי משמעות השם, יש כאלה שהציעו \"המרחיב-augere, אולם נראה כי משמעות השם היא \"האלוהי\"). אוגוסטוס גם מכריז על עצמו גם כ\"פרינקפס\" (הראשון במשטר, מילה שתקבל משמעות, בשפות כגון: אנגלית ואיטלקית, של נסיך) ובכך משנה במשהו את שמו של המשטר. לא עוד רפובליקה, אלא משטר הקרוי \"פריניקיפאט\". אוגוסטוס היה אמן הדו משמעות. בעוד שמבחינה פורמאלית מוסדות הרפובליקה נותרו על כנם ונוצר הרושם כי לפחות למראית עין רומא עדיין רפובליקה, מבחינה מעשית שלטונו של אוגוגסטוס היה שלטון של אדם אחד. מבחינת מדיניות חוץ שלטונו התאפיין במלחמות וכיבושים רבים והרחבת גבולותיה, כמעט האינסופיים של האימפריה- בתקופת שלטונו האימפריה הרומית הגיעה לשיא גודלה. אולם לאחר השמדתם של שלושה לגיונות של וארוס, אחד ממפקדי צבאותיו של אוגוסטוס, ביער הטאוטורבורגי על ידי שבט גרמאני- ברברי-שנת 9 לספירה, החליט אוגוסטוס לשמר ולייצב את גבולותיה של רומא וצוואתו היתה לחדול ממסעות כיבושים (בספר דברי הימים של שלטונו, תואר אוגוסטוס כמי שכאב את אובדן הלגיונות עד יומו האחרון). צוואתו בעצם הורישה לאלו שבאו אחריו את מה שמכונה בהיסטוריה, \"השלום הרומאי\" (pax romana) מדיניות בה החל אוגוסטוס עצמו בשנותיו האחרונות לשלטונו. לאחר מותו, עולה לשלטון בנו החורג, טיבריוס. בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה הרומית, השלטון על רומא עובר בירושה. ומרגע זה רומא הופכת, גם פורמאלית מרפובליקה למונרכיה מכיוון שנוצרה מציאות בה קיים שלטון של שושלת. אולם כאמור הרומאים סולדים מהשם ולכן המשטר ברומא נקרא קיסרות ועומד בראשו, קיסר העומד בראש האימפריה. מרגע זה, הרפובליקה נופלת גם פורמאלית. בתחילתה של המאה ה-4 האימפריה נמצאת במשבר מנהלי קשה. המרכז השלטוני ברומא לא מתפקד ביעילות והמרכז הכלכלי עובר מזרחה (במאה ה-3 הקיסר דיוקליטיאנוס מחלק את האימפריה לשני אזורים מנהליים וצבאיים: מזרח ומערב). המערב נתון להגירתם ופלישתם של השבטים הגרמאנים המגיעים מאסיה לצפון סקנדינביה ויורדים דרומה. כתוצאה מכך האלמנט האתני הלאטיני הופף למיעוט ונטמע בערב רב של עמים ושבטים. בתחילת המאה ה-4 לספירה משתלט קונסטנטינוס, שהוא ממוצא מזרחי-יווני על האימפריה והופך לקיסר. הוא מחליט לבנות בירה חדשה לאימפריה במזרח. הוא בוחר בעיר ביזנטיון, בונה אותה מחדש כעיר מפוארת וקורא לעיר על שמו, קונסטנטינופוליס. ועיר זו מחליפה את רומא כבירת האימפריה הרומית. לאחר מות קונסטנטינוס, נוצר מצב בו האימפריה מחולקת לשניים. האימפריה הרומית המערבית שבירתה היא רומא, שפתה היא לאטינית ודתה היא רומאית-יוונית והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה היא קונסטנטינופול, שפתה יוונית ודתה היא נוצרית (קונסטנטינוס אימץ את הנצרות והיא הפכה לדת מדינה במהלך המאה ה-4). בפעם הראשונה בהיסטוריה קיימת ישות מדינית שדתה הרשמית היא נוצרית, כלומר בפעם הראשונה בהיסטוריה ישנה מדינה נוצרית. במאה ה-5 לספירה רומא ממשיכה להיות נתונה לפלישותיהם של העמים הברבריים ובשנת 476 לספירה רומא המערבית נופלת לידיו של מנהיג ויזיגותי בשם אוטוווקר. אוטוווקר מוריד מכס השלטון את הקיסר הרומאי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס (\"הקיסר הקטן\"). רומא נופלת סופית ולא קמה יותר. זה מאורע מדהים, היות והאימפריה ששלטה בעולם למעלה מ-1000 שנים נעלמה כאילו לא היתה. העם הרומאי נטמע בעמים הפולשים ונעלם מההיסטוריה. האימפריה הביזנטית המשיכה להתקיים עוד 1000 שנה עד שנת 1453. בשנה זו נכבשת קונסטנטינופול על ידי התורכים העות\'מאנים שהופכים את קונסטנטינופול לבירתם ומשנים את שמה לאיסטנבול. אולם בניגוד לרומא האימפריה הרומית המזרחית לא נשלחה לפח האשפה של ההיסטוריה. היא הצליחה לשרוד והיא קיימת עד היום בדמות הישות המדינית-יוון.