סיכום בראשית א-ד PDF

# חוברת סיכומים - עלילות הראשית ## בראשית - א', ב', ג', ד', ו', י"א, פסוקים א-ט ### חלק מתכנית 30 אחוז ### תשפ"ב ### כתבה: הגר שדה ## בראשית, פרק א': סיפור הבריאה הראשון בבראשית, פרק א' עד פרק ב' 3 מופיע סיפור הבריאה הראשון, המתאר את בריאת העולם בשישה ימים ועוד יום שביעי של מנוחה. לסיפור מספר מטר...

# חוברת סיכומים - עלילות הראשית ## בראשית - א', ב', ג', ד', ו', י"א, פסוקים א-ט ### חלק מתכנית 30 אחוז ### תשפ"ב ### כתבה: הגר שדה ## בראשית, פרק א': סיפור הבריאה הראשון בבראשית, פרק א' עד פרק ב' 3 מופיע סיפור הבריאה הראשון, המתאר את בריאת העולם בשישה ימים ועוד יום שביעי של מנוחה. לסיפור מספר מטרות. בין היתר נוכל לציין את המטרות הבאות: 1. לציין כי העולם נברא על ידי אל אחד שקדם לבריאה. 2. להסביר את מקור ייחודו של האדם לעומת בעלי החיים. 3. להסביר את הסיבה לקדושת השבת. 4. לתת הסבר לדרך בריאת העולם ולדחות ספורים מיתולוגיים של עמים אחרים. ## פסוקים א'-ב': פסוקי הפתיחה: הפסוק הראשון בתנייך בא להדגיש את העיקר של התנייך כולו – יש רק אלוהים אחד, אלוהי ישראל, אשר ברא את העולם לבדו: "(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:". פסוק 1 הוא למעשה פתיחה ולא תיאור של בריאה. הפסוק אומר שאלוהים ברא את כל מה שיש בשמים (שמש, ירח, כוכבים, עננים וכו') וכל מה שיש על הארץ (אדמה, צמחייה, בעלי חיים, בני אדם וכו'). זהו תיאור מסוג "כלל ופרט" – תחילת מתארים הכל באופן כללי ואחר כך מפרטים יום אחרי יום כיצד ומה ברא. הניסוח של המשפט לא תקין המילה 'בראשית' ציון זמן חלקי וצירוף סמיכות חלקי- בראשית מה? בראשית הזמן? בראשית העולם? חסר שם עצם שיש כסומך, ולכן פרשנים מציעים לקרוא 'בראשית בְּרוֹאי – ראשית מעשה הבריאה. "(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:" פסוק זה מתאר את מצב העולם לפני הבריאה. כל החומרים מעורבבים זה בזה - תהוּ וָבֹהוּ, אין אור, העולם מכוסה במים עמוקים וחשוכים וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. תהום – הים הקדמון שכלל את שמים וכל מי הים בערבוביה (זו אינה תהום ריקה שיש בקצה של צוק, כמו בימינו). המשמעות קרובה יותר למושג ילמֵי תהום'. בקיצור, העולם מכוסה במים עמוקים וחשוכים. אין שמים ואין יבשה. הארץ איפשהו שם מסתתרת מתחת לכל המרק הזה. * במסורות מיתולוגיות של המזרח הקדום, שהתקיימו במקביל למקרא, ייתהוםיי או יותר נכון "תִיהַמַתיי היא מפלצת ים קדמונית, אלה נקבית בצורת תנין, שהאל הבורא צריך להכניע כדי לברוא את העולם. האלה המפלצתית שומרת על הכאוס, והאל הבורא שרוצה לעשות סדר, צריך להרוג אותה. במקרא [=תנ"ך] יש רק אל אחד, ולכן התהום הם רק מים חשוכים, מים שצריך האיר). ## הבריאה הראשונה היא של אור, והיא מעלה לא מעט שאלות – למה אלוהים צריך אור? מאיפה הגיע האור ביום הראשון, אם עוד אין שמש? חתול רואה בחושך ואלוהים לא? מוזר. ולכן היו פרשנים שהציעו כמה פרושים למילה "יאוריי: 1. ר' יוסף בכור שור האור הוא השמש, הירח והכוכבים שכולם נבראו ביום הראשון, אלא שלא נתלו (בשמים) על ליום הרביעי. 2. רלב"ג (רבי לוי בן גרשום) – האור הוא עולם המלאכים. 3. רמב"ן (רבי משה בן נחמני) – יהנה האור נברא ביום ראשון ומאיר ביסודות. כאשר נעשה הרקיע בשני, הפסיק האור ומנע אותו מלהאיר ביסודות התחתונים' האור של היום הראשון הגיע מלמטה, מהיסודות של העולם. ביום השני הוא כבה בגלל הרקיע, וכשנבראה השמש ביום הרביעי, האור הגיע מהשמים. אנחנו נבחר פשוט ב'אורי שהוא- light שתרם למחזוריות הזמן והבדיל בין יום ללילה. "(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:" על פי בריאה זו תהליך הבריאה מורכב משלושה שלבים: - שלב א' – 'ויאמר אלוהים'- אלוהים מצווה על העולם להוציא מתוכו משהו. - שלב בי – "ויהי" – הציווי של אלוהים מתרחש. - שלב ג' – "וירא אלוהים כי טוב" – הי מביע שביעות רצון ממה שברא. חוץ מאשר ביום השני, השלבים האלה מופיעים בחמשה מתוך ששת ימי הבריאה. "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:" זוהי נוסחת סיכום של היום שחלף. נשים לב כי ביהדות מתחיל בערב, ולא בבוקר, ולכן חגים וימים טובים מתחילים בערב, כמו למשל יערב שבתי או יערב חג'. ## פרשנות פנים מקראית: תיאור היום הראשון מעלה שאלה חשובה נוספת: אם אלוהים ברא את האור, האם את החושך הוא לא ברא? הכתובים בתנייך ימשוחחים' זה עם זה ומפרשים זה את זה. להלן תשובתו של ישעיהו הנביא: ישעיה, כייה, פסוק זי - ייוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ'. אלוהים ברא גם את החושך. ## פסוקים ו'-ח': היום השני – בריאת השמים והים עד עכשיו העולם היה מוצף במים. בשלב הזה אלוהים חוצה את המים בצורה רוחבית. הוא הפריד את המים העליונים והתחתונים שיצר שמים וים : | | | | :-------- | :--------------------------------------- | | לפני | (מי תהום) | | | שמים – המים שמעל לרקיע | | | אויר/אטמוספירה | | | ים – המים שמתחת לרקיע | | הרקיע שמפריד | | | | | "(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: (ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: (ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:". ## אלוהים יוצר מחיצה (רקיע) רוחבית בתוך התהום מהחלק העליון של מי התהום בורא שמים ומהחלק התחתון בורא ים. על טיבם של השמים במחשבה הקדומה ניתן ללמוד מהשם יישם מיםיי. כנראה בשל צבעם ובשל הגשמים, הקדמונים האמינו שהשמים הם ים שיכול להיסגר עליהם. • בקטע זה לא נאמר ייכי טוביי כי אלוהים לא סיים את מלאכת הפרדת המים. ## פסוקים ט'-י"ג: היום השלישי – חשיפת היבשה ובריאת הצמחייה ביום השלישי אומר אלוהים פעמיים ייכי טוביי, משום שביום זה נעשו שתי בריאות: - בריאה ראשונה - ״(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ (יאספו) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: (י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:" הי פוקד על המים להגיע למקום אחד, וחושף את האדמה שמתחתיהם. כאן אלוהים מעריך את מעשיו במילים "כי טוב" גם ביחס ליום השני. הפרדת המים הסתיימה. - בריאה שנייה – ה' בורא את כל סוגי הצמחייה ומאפשר לה להתרבות באמצעות פירות וזרעים: "(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: (יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: (יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי:". - ידשאי – עשבים שונים למאכל בעלי חיים. - יעשבי – דגנים: חיטה ושעורה למאכל האדם ובעלי החיים. - יעצי פריי – עצי פרי שונים למאכל האדם ובעלי החיים. אלוהים פוקד על האדמה להוציא שלושת מיני הצמחים. הצמחייה תתרבה בעצמה על ידי זרעים. המחבר מבליט את יופי הטבע שמחדש את עצמו. ## פסוק י"ד-י"ח: היום הרביעי בריאת המאורות בפסוקים אלה יש שימוש בביטוי "מאור גדוליי לשמש, ובביטוי "מאור קטן"י לירח ולכוכבים. השמות יישמשיי וייירחיי הם שמות מתחום הפולחן האלילי שסגד למאורות, ולכן בחר המספר לא להשתמש בשמות שמש וירח. "(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאוֹרוֹת (שמש וירח) בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לאותות (סימנים) וּלְמוֹעֲדִים (חגים) וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: ... (יח) וְלִמְשׁוֹל (לשלוט) בַּיּוֹם וּבַלַיְלָה וּלְהַבְדִיל (להפריד) בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: (יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:" על פי פסוקים אלה למאורות יש שלושה תפקידים: - סימנים מבשרים בשמים – "(יד) וְהָיוּ לְאוֹתוֹת" – המאורות נחשבו בעבר (בימינו פחות) לסימנים אסטרולוגיים שמבשרים את העתיד. - רשייי אמר: 'כשהמאורות לוקים (ליקוי חמה או לבנה) סימן רע לעולם'. - רלבייג (רבי וי בן גרשום) – בגרמי השמים יסודר כל מה שיתרחש בזהי. - זמנים – המאורות יוצרים את לוח השנה ואת מחזוריות הזמנים "י(יד)...וּלְמוֹעֲדִים (חגים) וּלְיָמִים וְשָׁנִים:". - תאורה – המאורות ספקו תאורה לעולם הארצי. בימינו אנחנו יודעים שמקור האור הוא השמש, ואילו הירח והכוכבים הם רק ימחזירי אורי השמש. אולם בקטע זה העמדה היא שכל המאורות מפיצים אור: (טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ". - תוחמי גבולות – המאורות יצרו תחומים נפרדים ליום ולילה ומשלו במחזוריות הלילה והיום (יח) וְלִמְשׁוֹל בַּיּוֹם וּבַלַיְלָה וּלְהַבְדִיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". המאורות הוצבו כמו שומרים המפרידים בין היום ללילה, על מנת שלא יפלשו זה לתחומו של זה ויפרו את האיזון. ## קושי מסוג סתירה הקושי - אם האור נברא ביום הראשון והמאורות נבראו יום הרביעי. מאין הגיע האור ביום הראשון? הפתרון - פירושו של ר' יוסף בכור שור הוא המקובל ביותר עלינו – ייהאור הוא השמש, הירח והכוכבים שכולם נבראו ביום הראשון, אלא שלא נתלו (בשמים) על ליום הרביעייי. ## פסוקים כ'-כ"ב: היום החמישי – בריאת העופות והדגים 1. ה' בורא את הדגים (שרץ) ואת העופות, וביניהם את התנינים. יש לשים לב אליהם לדברים הבאים: - הטקסט מזכיר באופן כללי את הדגים/ שרצים ואת העופות, ורק את התנינים שנחשבים גם לסוג של דגים, הוא מציין באופן ספציפי. לא מוזכרים כרישים, דגים ומדוזות, אלא דגים באופן כללי. מדוע התנינים מודגשים בשמם באופן יוצא מן הכלל? - העופות והדגים קיבלו ברכה של 'פרו ורבו' – כלומר התרבו ומלאו את הארץ בצאצאים עוד לפני בני האדם, שעוד לא נבראו. (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ... (כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: (כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ: - הדגש על התנינים מוסבר בדרך כלל כהתנגדות למיתוסים קדומים (דה-מיתולוגיזציה): התנינים נחשבו אצל עובדי האלילים לאלים עצמאיים בשל גודלם יוצא הדופן. התורה רצתה להדגיש כי הם אינם אלים, אלא חיות רגילות שאלוהים ברא, שהרי ישנו רק אל אחד. - שריד למיתוס על כך שהתנינים נחשבו לאלים ניתן למצוא במקומות רבים בתנייך, ראו למשל: ישעיהו, כייז, פסוק א'; ישעיהו פרק נייא, פסוקים טי-י'ב, איוב ז, פסוק י'ייב. בישעיהו נייא, טי-י מתוארת חציית ים סוף כניצחון על התנין שבים, למעשה כניצחון על המפלצת תיהמת. ## פסוקים כ"ד-כ"ט: יום השישי - בריאת חיות היבשה ובני האדם "(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָה (מכל המינים והסוגים) בְּהֵמָה וְרֶמֶשׂ (יש לקרוא רמס, זוחלים) וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן: (כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב״. * "חיות" – חיות פרא חופשיות בטבע (זברות, אריות, פילים וכיוצא בזה). * "בהמות" – חיות שהאדם ביית, מבוּיָתוֹת (סוס, פרה, כבש וכיוצא באלה). * "רמשים" – זוחלים (לטאות, חרקים וככה). על בעלי החיים נאמר יכי טוב', זה יותר ממה שנאמר על האדם. ## בריאה שנייה בריאת האדם בריאת האדם יוצאת דופן מכל שאר הבריאות, וכוללת מרכיבים שלא מופיעים בשאר הבריאות. הדבר מלמד על מעמדו המיוחד של האדם בעולם: (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֵׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ: הדבר הבולט והידוע ביותר הוא הברכה שקיבל האדם, הדומה לברכה שקיבלו בעלי החיים: 'פרו ורבו ומלאו את הארץ'. ברכה דומה נאמרה גם לדגים ולעופות (פסוק כייב), והברכה של האדם כוללת בתוכה גם את חיות היבשה. זה אינה ברכה ייחודית לאדם. יחד עם זאת, יש בתיאור הבריאה גם כמה נקודות המייחדות רק את בריאת האדם: 1. אלוהים מתייעץ רק לפני בריאת האדם- בפסוקי כייו ישנה התייעצות לפני הבריאה - (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". הניסוח של הפסוק יוצר שני קשיים תיאולוגיים (אמוניים): - שימוש בלשון רבים – על פי הפסוק אלוהים מדבר עם מישהו ומשתמש בלשון רבים, כאילו יש לו שותפים לבריאה יינעשהיי. איך יתכן שסיפור בריאה, שמדגיש את קיומו של אל אחד בלבד, רומז על קיומם של עוד שותפים לבריאה? - יחוס צלם ודמות לאלוהים – בהמשך הפסוק כתוב יבְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ'. איך ייתכן שיש יותר מבורא אחד, יש לאלוהים ולשותפיו גם גוף? בניגוד לתפיסה המקראית שלאלוהים אין גוף. על פי דברי הנביא ישעיה, פרק מ', פסוק יח: יִוְאֶל-מִי תְּדַמְיוּן אֵל וּמַה-דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ :(?!) - פיתרון 1: אלוהים התייעץ עם המלאכים, ולא עם אלים נוספים. כשנאמר ייבצלמנו כדמותנו" הכוונה היא שהאדם יברא בצורתם החיצונית של המלאכים (דמות) ויקבל את חכמת האל.)צֶלֶם( - פיתרון 2: אלוהים התייעץ עם האדמה. האדמה תיתן את הגוף וה' ייתן את הנפש (צֶלֶם). 2. רק האדם נברא בצלם ה' – רק על האדם נאמר שנברא בצלם אלוהים, אף שמשמעות המילה צלם לא כל כך ברורה, בהתחשב בזה שלאלוהים אין גוף : " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ / בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ". בפרשנות המקובלת היא שמשמעות המילה "צלם ה'" היא לא צורת הגוף של ה', אלא החכמה שלו. משום שהאדם הוא הנברא החשוב ביותר וצפוי להיות שליט העולם ובעלי החיים, אלוהים העניק לו חכמה מיוחדת שתאפשר לו זאת. 3. רק האדם בנברא בזוג יחיד - ולא בהמונים כמו שאר הנבראים ״(כז) זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:״ בזמן ששאר בלי החיים נבראו בעדרים. 4. רק לאדם נקבע תפקיד מיוחד בעולם – האדם קיבל שתי זכויות ששמורות רק לו: - לאדם ניתנה הזכות לנצל את כל משאבי הטבע לצרכיו - (כח)... וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֵׁהָ" – לא במשמעות צבאית, אלא במשמעות כלכלית. העולם שייך לאדם ועליו לכבוש אותו והשתמש בו לצרכיו – בבעלי חיים, בקרקעות ומקורות המים, כפי שאנחנו עושים היום. - לאדם ניתנה העליונות על בעלי החיים והשלטון עליהם - "(כח).....וּרְדוּ (תשלטון, תהיו רודנים) בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:". מעמד האישה – על פי הבריאה בפרק א' האישה שווה במעמדה לאדם. גם היא שליטת החיות. .ג ההרמוניה בטבע – כולם טבעוניים אלוהים בורא עולם צמחוני והרמוני. בעלי החיים והאדם הורשו לאכול רק מן הצומח: "...הנה נתתי לכם את כל העשב הזורע זרע אשר על פני הארץ...לכם יהיה לאוכלה : וכל חית השדה וכל עוף השמיים ...את ירק עשב לאוכלה.." (פסוקים כ"ט-ל'). מחבר הפרק לא יכול להעלות על דעתו שאלוהים ברא עולם שאינו מושלם, שיש בו טורף ונטרף. בספר ישעיה, פרק י"א, פסוק ו' מביע הנביא תקווה שהמציאות של ימי הבריאה תחזור לעולם הפחות טוב בו הוא חי – זאבי וכבשים, נמרים וגדיים חיים יחד ללא פחד, ואף נער קטן (המשיח?!) מנהגי את כולם: "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ / וְנָמֵר עִם-גְדִי יִרְבָּץ / וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו / וְנַעַר קָטן נֹהֵג בָּם. ## פרק ב', פסוקים א'-ג': היום השביעי - שבת יום השבת הוא היום השביעי בשבוע הבריאה, אך לא נברא בו דבר. בתיאור יום השבת שונו בסגנונו מתיאור שאר ימות השבוע, שכן יש בו סגנון פיוטי שכולל חזרות שיוצרות חרוזים: "(א) וַיְכַלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: (ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁכֹּת בַּיּוֹם הַשְׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: (ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְׁבִיעִי וַיְקַדֵשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:" ## מי שעושה 'קידוש' בערב שבת מכיר את הפסוקים האלה ומרגיש בחסרונן של המלים יייום השישייי. מילים אלה סוגרות את פרק א', והם לא חלק מהתיאור המורי של יום השבת. מדוע צירפו אותם לברכה של ערב שבת? משום שלפי פרק ב', פסוק א'-ב' נראה שהבריאה הסתיימה בשבת – יויכל אלוהים ביום השביעיי (פסוק ב'), וכדי לתקן את הרושם, צורפו המלים האחרונות מפרק א', ונוצר רצף סביר "יום השישי ויכלו השמים והארץ" – הבריאה הסתיימה ביום השישי ולא בשבת. ## מיקומו הספרותי ברצף הבריאה מדוע יום השבת מופיע בפרק נפרד (פרק ב') ולא בסוף פרק א'? 1. ביום השבת לא נברא דבר, ולכן הוא אינו שייך לשבוע הבריאה. 2. התנייך חולק לפרקים עייי הנוצרים במאה השש עשרה. עד אז היהודים השתמשו בחלוקה לפרשיות. הנוצרים רצות להפחית מקדושת השבת יהודית ולהבליט את קדושת היום הראשון, הקדוש לנוצרים, ולכן יאור הבריאה הסתיים אחרי היום השישי. ## בראשית ב', פסוק ד' ואילך: סיפור הבריאה השני בפרק ב' מפסוק ד' ואילך ניתן למצוא סיפור בריאה נוסף ונפרד. תמונת המציאות והעולם שקדם לבריאה שונה באופן יסודי מהעולם מהתמונה שעולה מפרק א'. סדר הבריאה ודרך הבריאה שונים לחלוטין, שם האלוהים אחר ותפקידו של האדם אחר. בקיצור, גרסה אחרת לסיפור הבריאה. הפועל ברייא לא נמצא בכל סיפור הבריאה הזה. ## האם ישנו תיאור כפול של הבריאה? על פי העמדה המחקרית-מודרנית – התשובה היא כן. פרשנים הבחינו באוצר מלים ותפיסות עולם שונות בשני הסיפורים: | קריטריון | פרק א' | פרק ב', 4 ואילך | | :--------------- | :--------------------------------------- | :---------------------------------------------- | | הפתיחה לסיפור | ייבראשית ברא אלוהים את השמים והארץ"י | ייואלה תולדות השמים והארץ בהיבראםיי | | שם האל | ייאלוהים"י | יייהי אלוהים"י | | משך הבריאה | 6 ימים | יום אחד | | תפקיד האדם | שליט החיות ובעליו של העולם | עובד אדמה ושומר הגן | | בריאת האישה | נבראה עם האדם | נבראה אחריו ומצלעו | | תפקידה של | שליטת החיות ושווה לאדם | משמשת חברה לאדם, נחותה ממנו. | | האישה | | | | | שמש, ים, דגים ומאורות. | אין | ## כיצד ניתן להסביר את קיומם של שני סיפורים בריאה? 1. גישה מסורתית – על פי המסורת הדתית את התורה כולה כתב משה במהלך המבע במדבר. פרק ב' הוא המשך והרחבה בעניין בריאת האדם - והדאגה לו לאחד שנברא. 2. גישה מחקרית מודרנית - פרק ב' הוא סיפור בריאה נוסף, שנכתב על ידי סופרים אחרים. הסיפור בפרק א' מיוחס לסופרים מהזרם הכהני (מקור P, מהמלה priest), ואילו הסיפור השני בפרק ב' מיוחס למקור צפוני (מקור J, שנגזר מהשם המפורש). ## פסוק ד' - פתיחה: הסיפור פותח בנוסחת פתיחה חגיגית המגלה לנו שעל פי גרסה זו העולם נברא ביום אחד בלבד: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:" (פס' 4). הסיפור הזה אינו מודע לקיומו של פרק א'. ניתן לשים לב ששם האלוהים המופיע בסיפור זה שונה מהשם יאֱלֹהִים" של פרק א'. ## פסוקים ה-ו': תיאור המצב שקדם לבריאה בפרק א' העולם שקדם לבריאה מוצף במים. מנקדה זו אלוהים התחיל להפריד את המרכיבים שלו לשמים, ים, יבשה וכו'. בפרק ב' התמונה שונה לגמרי - העולם יבש וריק. אפילו מים – אין בו: התיאור מנוסח על דרך השלילה: " וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ / וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח (תקבולת) כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ / וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:" (פס' 5) אין צמחייה, אין מים ואין