סיכום המושגים מבוא הודו ב במילים נורמליות ולא חרטה.docx

סיכום המושגים מבוא הודו ב במילים נורמליות ולא חרטה **סנגם: פורם, אהם** שירת הסנגם (המאה ה-1 -- המאה ה-3) היא אוסף טקסטים של כמעל ל-2,000 שירים שמחוברים בטאמילית ומשקפים זיכרונות קדומים, לכן הם מהווים מקור מידע לתקופות מוקדמות. שמה קשור למילה הסנסקריטית \"סנגהה\" ולכן האוסף נקרא גם שירת האחווה\\הק...

סיכום המושגים מבוא הודו ב במילים נורמליות ולא חרטה **סנגם: פורם, אהם** שירת הסנגם (המאה ה-1 -- המאה ה-3) היא אוסף טקסטים של כמעל ל-2,000 שירים שמחוברים בטאמילית ומשקפים זיכרונות קדומים, לכן הם מהווים מקור מידע לתקופות מוקדמות. שמה קשור למילה הסנסקריטית \"סנגהה\" ולכן האוסף נקרא גם שירת האחווה\\הקהילה. הוא מחולק לשני תתי ז\'אנרים: 1. שירת החוץ: [**פורם** --] עוסקת בעניינים אנושיים, ציבוריים, סיטואציות מוכרות, כגון: מלוכה, גיבורים מלחמה ותהילה. אידיאל הגבורה הינו נושא מרכזי 2. שירת הפנים: **[אהם/אקאם]** -- עוסקת בעניינים אישיים-אינטימיים, יחסים בין אישיים ושאלות של אהבה. שימוש בדימויי נוף לתיאור שלבי האהבה. בראש ובראשונה, שירת הסנגם מתעניינת בחוויה האנושית של חיי בני האדם. חשיבות שירת הסנגם נובעת משימושה כמקור ידע על דרום הודו. כמו כן, היא זו שתתחבר עם רעיונות הבהקטי מהצפון, ויחד אלו יצרו את הבהקטי של היום. **בהקטי** מושג שמתאר שיתופיות וחלוקה של משהו עם מישהו, קשר, שיתוף פעולה בתוך מערכת יחסים שבדרך כלל מתארת את היחסים שבין האדם לאל. האדם והאל חולקים משהו ומנהלים מערכת יחסים מסוימת, השם שמתאר את הקשר הזה הוא בהקטי. הבהקטי הוא שם כללי לתופעה ומתאר את היחס האמוני וריטואלי שבין האדם לאל בהודו מתקופת אימפריית הגופטה ועד ימינו. ה״חסיד״ בתוך המערכת השיתופית הזאת נקרא -- בהקטה, יחסית שיתוף ודבקות (אפילו סוג של הערצה כזאת). לבהקטי כמה מאפיינים עיקריים: 1. **העדפת אל יחיד**, ראשי ומרכזי אליו הם סוגדים (מעיין מונותאיזם). העדפה של אל מסוים אך **לא ביטול קיום האחרים.** 2. **העדפת התגלמות קונקרטית על אבסטרקטית,** מכירים בעובדה כי האל בו מאמינים כולל את בו את כל היקום אך במקביל יש גם אמונה בהתגלמויות ספציפיות. תהיה משיכה להתגלמות של אותו האל כפסל/במקדש -- דבר קונקרטי, לא משנה איפה נמצא מותאמים לו סיפורים משלו בהתאם למקומו, בכך מביאים לאל פרצוף ואישיות. לדבר זה יש גם לא מעט השלכות כמו: השקעה במקום מסוים עקב האמונה כי האל נמצא בו ואחריות עליו במקום זה. 3. **נגישות**, אם האל מתגלם בצורה קונקרטית במקדש, הוא עושה עצמו יותר נגיש, הבהקטי מקדם רעיונות כאלו ומדגיש שההתגלמויות האלו של האלים הם חסד אלוהי -- הם מתגלמים לצורה כלשהי כדי שיהיו נגישים לאדם ויוצרים תחושת מוכרות ואינטימיות. 4. **זהות קהילתית**, נוצרת זהות קהילתית סביב האל, ברקע שכולם סוגדים לאל זה יוצר מעיין קהילה בעלת מכנה משותף. 5. **פוטניצאל חתרני,** אם יש אל משלנו, נגיש, שאפשר לפנות אליו -- מה הצורך בברהמינים לתיווך? אם לא צריך את הברהמינים יכול להיווצר איום על הסדר הקיומי והמעמדות. 6. **רגש איטנסיבי,** עם הזמן הבהקטי משתלב עם שירת הסנגם ורעיונות של צפון הודו, מתפתח זאנר של שירי דבקות לאלים המביעים רגשות אינטנסיביים לקשר אינטימי, תיאורים אירוטיים והשתוקקות. גם שנאה היא רגש לגיטימי. **הבהקטי הופך למושא מרכזי בחברה, אך גם בהמשך גם פוליטי וכלכלי -- כולם סובבים סביבו.** **פוג׳ה -- אופצ׳ארות** **רקע:** בתקופת שלטון ממלכת צ׳ולה ובראשה המלך ראג׳ה, יש התפתחות וחיבור בין דרום הודו לצפון הודו כאשר המרכיב המרכזי הוא -- מקדשים. ראג׳ה מקדיש עצמו לבניית מקדשים רבים הנותנים דגש ומבוססים על סגידה לאלים, הרעיון והתפיסה לכך היו פופולריים והתפשטו בכל הודו. דבר זה הביא לכך שהמקדשים הפכו להיות לב המערכת כלומר, המקדש הוא העמוד הפוליטי, מדיני וכלכלי. הרעיון היה גם ב״גדול״ וגם ב״קטן״, היו מקדשים עירוניים, כפריים, מקדשי יער, מקדשים ביתיים ועוד. בכל המקדשים הללו מתקיימים טקסי ריטואל. **פוג׳ה** משמעה נתינת כבוד, מנחה וסגידה כלפי האלוהות. הפוג׳ה היא מעיין טקס בו מזמינים אל להתארח אצלך ולאחר מכן שולחים אותו לדרכו. **מודל האירוח מורכב מ-16 שלבים: אופצ׳ארות** הטקס מתחיל בהזמנת האלוהות תוך תקיעת קונכייה וממשיך בהכנת הפסל לטקס: רחצה, הלבשה, הענקת מנחות של פרחים, קטורת, אש ומזון. לאחר מכן מתבצעות מחוות גופניות כמו השתחוות, הקפה בכיוון השעות או נגיעה בפסל. הטקס מסתיים בפרידה ושירה אל האל. כל שלב בטקס זה נועד להעצים את הקשר שבין הדבק לאל ולהעניק לו כבוד במגוון דרכים. **פרסאד** הפרסאד הוא הרעיון ההפוך למנחה אל האל -- האל מעניק לך, האל מתגלם בפני מאמיניו בצורה חומרית. במהלך טקס הפוג׳ה מתקיימת מנחת מזון אל האל. האל, בכך שהוא אוכל ממנו מחזיר לדבק/אדם צורה חומרית כלשהי של הכרה, בדרך זו נעשית התגלמות ממשית של ברכה והיא מוטמעת בגוף המאמינים. בצורה זו האל מנגיש את עצמו אל המאמינים שלו, אל בני האדם שפחות מסוגלים להבין רעיונות מופשטים ויעדיפו אינטרקציה עם דבר מוחשי. **דרשן** דבר נוסף שמתקיים בפולחן הפוג׳ה הוא החלפת מבטים בין האלוהות לבין המאמין. המילה דרשן באה מהמילה ״דריש״ שמשמעה לראות או לחזות. תהליך הדרשן הוא מרכיב מרכזי בפולחן בו המאמין מסתכל על האלוהות ומקווה שהיא תסתכל עליו חזרה. הרעיון מאחורי דבר זה הוא לייצר רגע אינטימי, עוצמתי בין המאמין לבין האל, לכן גם חשיבות נוכחותו של המאמין במקדש במהלך הטקס הוא חשוב, הפעולה צריכה להיות מוחשת ואינטימית, כמו אופן הפולחן במקדש. פעולת הדרשן מסמלת קשר אינטימי בין האדם אל האל. **מקדש בריהדיסווארה בעיר טנג׳בור Brihadisvara Temple** בתקופת ממלכת צ׳ולה, המקדש נהיה רעיון העומד בלב המדינה, המושג והמקום המגדיר רעיון זה הוא מקדש בריהדיסווארה בעיר טנג׳בור שנבנה ע״י מלך צ׳ולה ראג׳ה. נבנה בשנת **1010** והפך לפרויקט ממלכתי מדיני עצום שמערב המון אנשים ובעל תפקידים. המלך השיקע הון עצום בבנייה בנוסף להשקעות ותרומות שמקבל מכל רחבי הממלכה. השקעות אלו הולכות לבנייה, אומנות, פסלים ועוד. דברים אלו מן הסתם לא בונים את עצמם, המלך שכר את שירותם של בנאים, פסלים, ספקים של חומרים שונים, בעלי ידע ולכולם היה צריך לשלם. פרויקט גדול, חי ששאב המון משאבים אך גם אמור להחזיר אותם באמצעות פעילות דתית שוטפת. מקדש בסדר גודל כזה יצטרך כוהנים, נגנים, חייתים, מנקים סדרנים ועוד. **מהאבליפורם** המקדשים הופכים למוסדות מפתח בדרום הודו ובהמשך גם בהודו כולה, היא המוסד המרכזי לניהול ושימור הממלכה. האתר מהאבליפורם הוא מקום חשוב בדרום הודו שבו ניתן לעקוב אחר התפתחות והתרחבות המקדשים בתקופת ממלכת **הפלוה** שהיא בשיאה במאה ה-5 וה-6. המקדשים באזור מייצגים ומראים מתפתחות מסוימת מבחינה אריכטקטורית ודתית במהלך השנים ואיתם גם ההשפעות התרבותיות על דרום הודו של התקופה. היא מאופיינת בכמה שלבים עיקריים: **מקדשי מערה החצובים מאבן** -- מקדשים המסמלים את המעבר מהבנייה של מקדשי עץ לחציבה בסלע ומראה על התפתחות ארכיטקטורית. **מקדשוני אבן שלמים** -- מבנים חצובים בסלע הכוללים בתוכן היבטים המגיעים מצפון הודו כמו תבליטי קיר, דבר זה מסמל את התקדמות ההשפעה הצפונית על הדרומית בסגנון ותרבות. **מקדשי מרכבה --** מקדשים המציגים בתוכם מרכיבים מתוך סיפורי הפוראנות, גיבורים ואלים כמו שיווא ווישנו. מקדשים שנוצרו במטרה לקשור את התרבות הפאן הודית אל הדרום. המקדשים במהאבליפורם מדגימים את הדינאמיקה של התרבותיות והדתיות של אותה התקופה בדרום הודו, תוך שילוב אלמנטים צפוניים. **וירה שאיוה (לינגאייטס)** הוירה-שאיוה הם קהילה של מאמינים באל שיווה, ומקורה בדרום הודו? היא מונהגת ע״י מייסד הקהילה באסאבה. נולד למשפחת ברהמינים והתמרד כנגד הסדר והממסד החברתי. ניתן לראות זאת כבר בילדותו שהתנגד לטקס בו הוא מקבל את החוט הבהרמיני ג׳נאו בטענה כי דבר זה קושר אותו לעולם האשליה (סמסרה). הקהילה של הוירה שאיווה מדגישה את הדינאמיות של האמת ומטיפה לשינוי הסדר החברתי הקיים. באסאבה האמין שהאמת היא דבר דינאמי שמשתנה, לא קבוע. בהתאם לכך, הוא דחה את המקדשים כדרך לביצוע פולחן והציע את הגוף האנושי כמקדש לסגידה לאל. חברי הקהילה נושאים עימם סימול על גופם המסמל את הגוף כמקדש לפולחן ישיר. הרעיון של הוירה שאיווה דוגל שכמו שהאל שיווה הוא אל דינמי, כך גם האדם צריך להתנהג ולתקשר איות דרך גופו. לאחר ניסיון הפיכה בעיר הווסדותם קלייאן בה ניסו להשליט את הקודים שלהם, הם נכשלו, התפרקו והתפזרו לעבר שאר החברה. **טנטרה** תופעה שקשה להגדיר או למסגר אותה מתחת להגדרה כללית אחת כלשהי, היכן היא הגיעה ומה הפרקטיקות אשר היא דוגלת אלו גם הם מעורפלים, אך יש לה רעיון כללי ומאפיינים בולטים. הטנטרה היא מערכת מורכבת של רעיונות ותרגולים שהתפתחה בהודו במהלך האלף הראשון לספירה. היא משלבת תכונות של מיסטיקה, פולחן וחתרניות למען מטרות רוחניות ומוחשיות. הטנטרה מדגישה את הכוח הנקבי שבבריאה (שאקטי) ורואה את המוקשה (שחרור) כמצב שניתן להנשיג כאן ועכשיו, בתוך עולם התופעות ולא מחוצה לו. היא מערערת על הסדר החברתי והדתי של ההינדואיזם הברהמיני ומשתמשת בריטואלים קיצוניים בכדי להגיע למטרות שלה. לאורך הזמן, הטנטרה נטמעה בהינדואיזם ובודהיזם והשפיעה רבות על התרבות ותחומי דת רבים. **מנדלה** אחת מהפרקטיקות של הטנטרה היא המדיטציה, המנדלה היא מפה של הקוסמוס שעליה אפשר לבצע את המדיטציה. במרכז המפכה נמצאת האלה בדרך כלל בזמן איחוד מיני עם בן זוגה שיווה. הטנטריקון שמביט במנדלה רוצה להשיג שני דברים עיקריים: הראשון הוא להטמע במפה ורק אחר כך להבין כי התודעה שלו משוטטת במנדלה כמו שהיא משוטטת בגופו -- ההבנה כי תודעתו משוטטת בקוסמוס עצמו. מעיין הקבלה בין הגוף לקוסמוס דרך המפה בכדי להגיע לאלה שבאמצע ולהעיר אותה. המטרה היא להגשיע למוקשה כאן ועכשיו ולחוות שחרור וגאולה. **רקע לכניסת האסלאם** האסלאם הוקם על ידי הנביא מוחמד במאה ה-7, הפך לכוח תרבותי והיסטורי משמעותי שהתרחב במהירות בחרבי העולם. הקשר הראשון של האסלאם עם הודו החל בדרום מערב תת היבשת, שם כבר הייתה נוכחות של סוחרים ערבים (עוד לפני הוויצרות האסלאם). כאשר מוחמד הפיץ את האסלאם, חלק מהסוחרים האלה התאסלמו והביאו את הדת להודו -- היו הנציגות המוסלמית הראשונה באזור. הסוחרים המוסלמים בהודו שיחקו תפקיד חשוב בעיצוב תפיסת העולם המוסלמי לגבי הודו: מצד אחד הודו נחשבה למרכז פילוסופי ועשיר ומצד שני היא נתפסה כמרכז של עבודת אלילים (כנגד רעיונות האסלאם). תפיסה זו השפיעה על היחסים המורכבים שבין האסלאם להודו וסבבה בעיקר סביב השאלה איך להתמודד עם האלים הרבים והפולחנים המקומיים. **מוחמד אבן אל קאסם** בשנת 710, מושל עיראק שלח את מוחמד אבן אל קאסם, מצביא העיר (המפקד הצבאי הראשי בעיר) לכבוש את אזור סינדה. אבן אל קאסם הגיע לאזור יחד עם צבא יבשתי וימי וכבש את העיר דייבול, החריב מקדש בודהיסטי ובנה במקומו מסגד. בכך, הוא מייסד קהילה מוסלמית ראשונה באזור. הוא ממשיך לכבוש מקומות נוספים, להרוס מקדשים הינדואים ולהרוג אישים חשובים. במולתאן, במקום להרוס את המקדש ההינדואי הוא הגיע להסכמים עם הברהמינים לחלוקת ההכנסות של המקדש -- דבר זה הוביל להתקבעות ההתנהלות המוסלמית בהודו. גישה זו מכונה המודל הפרגמטי -- היא איפשרה לשליטים מוסלמים להתמודד עם האוכלוסיה ההינדואית בדרך שונה מאשר הגישה הרגילה כלפי עובדי אלילים. אבן אל קאסם מת ב715 בגיל 20, אך הנוכחות המוסלמית שביסס באזור היוותה את ההתחלה של ההשפעה המוסלמית על שאר הודו. **מולתאן** העיר מולתאן הייתה בעלת חשיבות יוצאת דופן בהיסטוריה של האסלאם ותת היבשת ההודית. במרכזה, עמד מקדש הינדואי גדול שהיווה מוקד עלייה לרגל ותפקד באופן דומה למקדשים בדרום הודו. כאשר מוחמד אבן אל קאסם כבש את העיר, הוא נקט בגישה מפתיעה ביחס לשאר כיבושיו. במקום להרוס את המקדש, הוא הגיע להסכים עם הברהמינים לפיו יש חלוקת הכנסות: שליש לאל קאסם, שליש לשיפור העיר ושליש לברהמינים לתפעול המקדש. צעד זה הביא לשינוי וקיבעון של התנהלות חדשה של המוסלמים כלפי ההינדואים עובדי האלילים (שמנוגדים לאסלאם). כך הפך מקדש הינדואי ״כופר״ למקום בחסות מוסלמית. שיטה זו כונתה ה״מודל הפרגמטי״, שיטה לפיה בהמשך ההיסטוריה התנהלו המוסלמים עם ההינדואים. **אהל אל כתאב, אהל א דימה, מס ג׳יזיה** האסלאם מסווג את דתות העולם לשתי קבוצות עיקריות: ״אהל אל כתאב״ (דתות הספר) ו״דאר אל חרב״ (בית המלחמה). דתות הספר יכולות לקבל מעמד של בני חסות (אהל א דימה) תחת שלטון מוסלמי, אך נדרשת לשלם את מס הג׳יזיה -- מס גולגולת הנחשב משפיל מאוד, מוטל כתמורה לכך שלא ממירים את סתם לאסלאם. לעומת זאת, הדתות האחרות נדרשות להמיר את דתן או לעמוד בפני מוות. גישה זו יצרה בהודו אתגר, שם הדתות המקומיות לא נחשבו ל״דתות ספר״. כפתרון, ה״עולמא״ -- מועצת חכמי הדת המוסלמית, הציע פרשנות חדשה לפיה יש איסור על עבודת אלילים רק לערבים, מתוך התפיסה שהשפלת ערבים באמצעות הג׳יזיה אינה ראויה. פרשנות זו אפשרה למושג והמודל ״המודל הפרגמטי״ להתפתח, לפיו שליטים מוסלמים יכולים לכרות בריתות עם מוסדות דתיים ומערכות חברתיות כלכלית הינדואיות, יוצר מעיין סימביוזה תרבותית -- לא כל השליטים אימצו שיטה זו. **ממלוכים** **רקע:** העמים הטורקים היו עמים נודדים באזור מרכז אסיה, מתפרנסים בעיקר מרעיית בקר, רוכבי סוסים ולוחמים מעולים. חלק מעליונותם הצבאית נובעת מהיותם רוכבי סוסים שלוחמים תוך כדי. עמים אלו מתחזקים עם הזמן כאשר נעים מערבה בהודו לכיוון החליפות העבסית. **הממלוכים** היו במקור חיילים-עבדים ממוצא טורקי, שנוצרו כתוצאה מתהליך ייחודי בעולם האסלאמי. שליטים מוסלמים חטפו או קנו נערים טורקים צעירים, ידועים בכישוריהם הצבאיים המעולים, והכשירו אותם באימונים מפרכים להיות חיילים מקצועים ונאמנים. רבים מהממלוכים התקדמו בדרגות הצבא, הפכו למפקדים ולעיתים אף לשליטים בעצמם, בין אם זה על ידי מינוי ישיר או באמצעות הפיכה צבאית. מהמאה ה-11 ואילך, הממלוכים הפכו לכוח משמעותי בעולם האסלאמי, כולל בהודו והיוו חלק ניכר מהאליטה השולטת. מעמד זה נוצר כתוצאה מצורך צבאי של השליטים המוסלמים, והתפתח למערכת מורכבת של יחסי כוח ושלטון שהשפיעה רבות על ההיסטוריה של האזור. **מחמוד מעז׳נא** מחמוד מעז׳נא היה שליט השושלת העז׳נווית, אחת הממלכות הטורקיות שצמחו ממרכז אסיה, שלט בשנים 999-1030 (המאה ה-11-12). הוא נודע בעיקר בשל 1ט הפשיטות העונתיות שערך להודו, בתדירות של פעם בשנתיים. מניעיו העיקריים היו כלכליים -- ביזת אוצרות המקדשים ההינדואיים העשירים בצפון הודו, במיוחד אבני זהב וחן. למרות שטען למניעים דתייים ואף קיבל תואר ״מגן החליפות״ מהחליף, עיקר מטרתו הייתה העשרה כלכלית. מעז׳נא זכור לשמצה בהודו כ״מנתץ הפסלים״, בעיקר בשל הרס מקדש סומנאת׳ המפורסם. פעולותיו נתפסות עד היום כסמל להתנגשות בין האסלאם להינדואיזם, למרות שלא ניסה להמיר את דתם של ההודים. דמותו ממשיכה לעורר מחלוקת ורגשות עזים בהודו המודרנית, במיוחד בקרב הימין ההינדואי. **אל-בירוני** אל-בירוני 973-1050 היה איש אשכולות ומלומד מוסלמי בחצרו של מוחמד מעז׳נא (שליט השושלת העז׳נווית). הוא נודע כחוקר רב-תחומי שעזק באסטרונומיה, פיזיקה, כימיה, היסטוריה וגיאוגרפיה, ידוע בחישובו המדויק של היקף כדור הארץ. במסעותיו העצמאיים בהודו, אל-בירוני למד סנסקריט ונפגש עם מלומדים ברהמינים, שהובילו אותו לכתיבת ספרו החשוב ״תאריך אל-הינד״ -- הודו כהוויתה. למרות ביקוטרתו על היסטים שונים בתרבות ההודית, הוא גילה כבוד רב למסורות הלמדניות ההינדואיות, תרגם טקסטים מסנסקריט לערבית ופרסית, הכיר בעומק התפיסה ההינדואית של אלוהות מושפטת. אל-בירוני נחשב לאבי המחקר החיצוני על הודו ומייצג את תחילת המגע האינטלקטואלי העמוק בין האסלאם להינדואיזם, תוך שילוב ביקורת עם הערכה והבנה עמוקה של התרבות ההודית. **מוחמד ע׳ורי** מוחמד ע׳ורי, מקים ושליט השושלת הע׳ורית במאה ה-12. הוא עורך ומשתתפף בשני קרבות ידועים -- קרבות תראין שניהם קרבות שמתקיימים נגד מלכים הינדואים באזור של דלהי כיום בראשון -- הוא מפסיד, נפצע וכמעט מת. הוא בורח ונסוג אבל חוזר שנתיים לאחר מכן ומביס את המלכים המקומיים. בקרב תראין השני הוא נכנס, כובש ונשאר. הקרב השני מסמל את הכוחות המוסלמים שנשארו בתת היבשת. ע׳ורי נרצח בשנת 1206, אין לו בנים ולא יורשים, האימפרייה הע׳ורית קורסת. **אבל** הנוכחות שהוא משאיר בצפון הודו יחד עם הגנרלים המוסלמים שלו -- יתפשטו ויקימו לימים את מה שיקרא **סולטנות דלהי.** **קטב א-דין אייבק ושמס א-דין אילתותמיש** קטב א-דין אייבק ושמס א-דין אילתותמיש היו שליטים ממלוכים שהצליחו לבסס את סולטנות דלהי לאחרת נפילת השושלת הע׳ורית. למרות הסביבה העוינת והאתגרים הרבים, הם ניצלו את הכישורים הצבאיים והמדיניים יחד עם נסיבות היסטוריות מיוחדות כדי לחזק את שלטונם. הפלישה המונגולית לאזור שיחקה לטובתם, חיסלה אויבים מצפון, הפכה את דלהי למקלט למלומדים ואנשי תרבות מוסלמים שברחו מהכיבוש המונגולי של בגדד. כתוצאה מכך, דלהי הפכה ממאחז צבאי לסולטנות חזקה ומרכז תרבותי משמעותי בעולם האסלאמי. תחת שלטונם, סולטנות דלהי התבססה והתקיימה כ-200 שנה, כאשר סוף תקופתם (סביבה 1300 לספירה) היא הגיעה לשיא כוחה והשפעתה. **עלאא א-דין חילג׳י ומאליכ כאפור** המצב הנוכחי הוא שבדרום יש כרגע, במאה ה-13-14 רוב של שליטה הינדואית בעוד סולטנות דלהי נמצאת בצפון. מצב זה משתנה עם שושלת חילג׳י. **עלאא א-דין חילג׳י** היה שליט סולטנות דלהי שעלה לשלטון יחד עם הרמטכ״ל שלו -- **מאליכ כאפור**. השניים הובילו מסעות פשיטה וביזה נרחבים למרכז ודרום הודו שהתאפיינו בגישה מורכבת: **מצד אחד**, הם פשטו על בירות וממלכות, בזזו אוצרות ופגעו במקדשים. **אך מצד שני**, הם יישמו את המודל הפרגמטי של שיתוף פעולה עם השליטים המקומיים, משאירים את המצב ״יציב״ כיפ שהוא תוך הטלת מס. **חילג׳י** ביצע גם מספר רפורמות מרכוז משמעותיות שנועדו להעביר את השליטה מהאצילים והגנרלים המקומיים למרכז בדלהי, דפורמה שהצליחה בעיקר בצפון הודו. תחת שלטונו של חילג׳י, סולטנות דלהי הפכה לכוח משמעותי ביותר בתת היבשת ההודית עם טריטוריה נרחבת ומערכת שלטון מרוכזת ביותר. **מוחמד אבן תועלוק** מוחמד אבן תועלוק היה שליט מהשושלת התורלוקית, אשר שלט בסולטנות דלהי במאה ה-14. הוא נודע בנסיונותיו להמשיך את מאמצי המרכוז של קודמו, עלאא א-דין חילג׳י ולהדק את השליטה של המרכז, דלהי גם באזורים הדרומיים הרחוקים של תת היבשת ההודית. במסגרת ניסיונותיו להרחיב את השליטה, תועלוק הורה להקים בירה דרומית חדשה בדקאן בשם תולבאד -- 1235 קמ מדלהי. הוא איל. אנשים רבים מהממשל לעבור לשם, מתוך כוונה להבטיח שליטה הדוקה יותר בדרום. אבל, התוכנית התגלתה כהרסנית, התמודדתו עם כוחות מקומייים בדרום החלישה את יכולתו לשלוט בצפון. בסופו של דבר, תועלקו הבין כי תוכניתו נכשלה וחוזר לדלהי בשנת 1348. כתוצאה מכך, סולטנות דלהי נחלשה משמעותית, דבר שאפשר לכוחות מוסלמים אחרים בדרום כמו סולטנות בנגל או בהמנית להתבסס ולהתפשט בזמן שהשפעתו של תועלוק נחלשה. **צ׳איטנייה** תחת סולטנות בנגל, צ׳אי׳טנייה היה חסיד של האל קרישנה ומייסד זרם הגאודיה, שם כללי לזרם בהקטי ואישנווי בנגלי -- ריקוד, שירה, סגידה חושנית ורגשית. מגייס במזרח הודו אנשים שהופכים לחסידים, כמו האחים **רופה וסנאתנה גוסוומין**, הינדואים ברהמינים ששרו בחצר הסולטן הבנגלי. הקהילה בסופו של דבר מהגרת למתהורה, **ליד דלהי**. **זו היא דוגמה לסולטנות מוסלמית שנותנת חופש ותמיכה לידע הסנסקריטי ונותנת מקםום להפצה של זרם הינדואי חדש שהוא ויזואלי, קולני, חושני וצבעוני.** לומדים מכך שההינדואיזם ממשיך להתפתח גם תחת האסלאם. **ביג׳פור וממלכת ויג׳יה-נגרה** סולטנות ביג׳פור וממלכת ויג׳יה-נגרה הדרומית היו שתי ישויות פוליטיות מרכזיות בדרום תת היבשת ההודית בתקופה שלאחר פירוק הסולטנות הבהמית. בעוד שסולטנות ביג׳פור הייתה מוסלמית וממלכת ויג׳יה -נגרה הינדואית, מערכת היחסים בניהן מדגימה את המתח המורכב בין האסלאם להינדואיזם. **מצד אחד,** הרטוריקה שהייתה נפוצה בין השתיים התמקדה במאבקי דת, כאשר ויג׳יה-נגרה היא המעוז האחרון של ממלכות ההינדואיזם. **מצד שני**, המציאות הפוליטית הייתה מורכבת יותר - בין שתי הממלכות התקיימו שיתופי פעולה רבים, ולא ראו עצמן כיריבות דתיות אלא ישויות פוליטיות בעלות אינטרסים משותפים. היו בניהן קשרים תרבותיים, פוליטיים ואפילו משפחתיים, שיטות ניהול ומיסוי דומות, תרבות חצר משותפת ועוד. למרות ההבדלים הדתיים, ניתן לראות כי הממלכות חלקו מרחב תרבותי פוליטי משותף למרות הפערים הדתיים. **דרגא** **רקע:** הסופים הם חסידי זרם מיסטי באסלאם מתמקדים בקשר אינטימי ואוהב עם האל, תוך שימת דגש על סגפנות, טוהרה ושימוש בפרקטיקות מדיטטיביטת כמו הגייה רפפטיבית של שם האל וריקוד -- כדי להתקרב לאלוהות. הם מאמינים שמורים רוחניים מקבלים מסרים ממוחמד גם לאחר מותו, מכונים גם דארווישים, שמסמל את אורח חייהם הצנוע והמסוגף (מתבודד). **דרגא** **מבנה שהוקם על קברי קדושי הסופים.** פירוש המילה הוא מעמד ושער, מן פורטל שמשאיר פתח לגישה לקדוש המת ולכן הופכת למרכז שמתווך את כוחו של הקדוש למבקרים. תלמידים של המורים הסופים שקבורים תחת הדרגא יצרו קשרים עם השליטים והדרגא זכתה לפארונות של הסולטנות. הסולטנים מינו תלמידים מהדרגא לאדמינסטרציה והעניקו לה מימון ואדמות. הדרגא הפכה מוקד עלייה לרגל והתפתחו עוד מוסדות סביבה כמו מטבחים להאכלת צליינים. **בתמורה**, המנהיגים שחיים בדרגא נותנים לשלטון לגיטימציה דתית ופוליטית. **באבא פריד** באבא פריד היה מורה סופיסט מהזרם הצ׳ישטי (זרם סופי ששם דגש על אהבת האל, פתיחות וסבלנות), נהוא התיישב באזור הפריפריה בפנג׳אב ושם הקים מרכז דתי להתאספות דתית (חאנגה). הוא פעל בשני מעגלים עיקריים: מעגל פנימי -- תלמידים היו באים לתרגל את תורתו המיסטית, יצר סביבם מסדר. מעגל חיצוני -- אנשים שלא עמדו בקשר ישיר איתו אך שמעו על כוחותיו הגדולים לריפוי. כך, צבא הרבה אהדה ומעמד. באבא פריד עצמו לא היה בקשר עם השלטון כי חשב שקשר זה משחית את הנפש. **ג׳אטס** שם כללי לקסטות של עובדי אדמה, ממצאים מראים שלפני כאלף שנה היו רועי בקר, נוודים בין נהרות הפנג׳אב ולא חלק מהעולם החקלאי והברהמיני בהודו של אותה התקופה. הג׳אטס מגיעים אל הדרגא, המרכז הדתי של הסופים, כדי לקבל ברכה וטיפול רפואי מיסטי ועם הזמן, מנהיגי הדרגא מנסים להפוך אותם לאיכרים כדי שיעבדו את אדמות הדרגא. מכיוון שהג׳אטס מכבדים את הדרגא ומבקרים בה שנים, הם משתכנעים והופכים לאיכרים. עם הזמן, מהמאה ה-15 עוברים תהליך ארוך של המרה לאסלאם. כיום הם חקלאים ורבים מהם מוסלמים. **סאנטס** **הסאנטס** היו קבוצה של משוררי דבקות וקדושים בצפון הודו בימי הביניים המאוחרים, הקדישו את חייהם לחיפוש אחר האמת. הם יצאו בביקורת נוקבת נגד הדת הממוסדת ופולחן הצלמים והתמקדו באלוהות מופשטת שאינה בעלת צורה. סאנטס התנגדו לשיטת הקסטות וקידמו שווין חברתי באמצעות חזרה על שם האל (מנטרה) והדגשת הקשר האישי בין האדם לאלוהות. הם יצרו קהילות שנקראו ״פנתה״ סביב מוריהם, הפיצו רעיונות של סינקריטיזם דתי, כשהם משלבים אלמנטים מהינדואיזם, סופיות ומסורות אחרות. **כביר** **כביר,** אחד הסאנטס הגדולים (משוררי דבקות שהקדישו את חייהם לחיפוש אחר האמת) בהיסטוריה ההודית של המאה ה-15. היה משורר נודע בהתנגדותו לכל סוג של דת ממוסדת, כולל פולחן צלמים, מסורות דתיות ופרקטיקות חברתיות מקובלות. כביר, ששמו נגזר מאחד התארים של אללה בקוראן, שילב בשיריו ובחייו אלמנטים מהמסורות ההינדואיות והמוסלמיות -- תוך שהוא דוחה את שתיהן באופן סינקריטיסטי. הוא חיפש אחר אמת אלוהית אישית ופרטית שאינה כבולה לדת או פרקטיקות ספציפיות וקרא לחיפוש תמידי אחר האמת מעבר להגדרות. כביר הצליח לאחד סביבו חסידים מכל הדתות ובמותו הפך לסמל בין -דתית, כאשר מסורת המוות שלו מדגישה את ההתנגדות לכל קיבעון דתי. חלק משיריו נאספו באסופה והם ממשיכים להשפיע על מסורות דתיות שונות. **גורו נאנק** גורו נאנק, מייסד הסיקיזם, היה רועה צאן בצעירותו ולמד מתורתם של הינדואים ומשוררים מוסלמים. בגיל 27 עבר חוויה מיסטית, העקבותיה הכריז בעצם -- אין הינדואי ואין מוסלמי -- דחיית ההפרדה הדתית המסורתית. נאנק התנגד לריטואלים של סגידה לצלמים וביקר את הקריאה בטקסטים דתיים ללא רגש. הוא דגל באמונה באלוהות אחת חסרת תכונות וההשפעות מההינדואיזם והאסלאם ניכרות בתורתו. הוא נחשב גורו עבור חסידיו ובמותו המשיכו את דרכו גורואים נוספים עד הגורו האחרון אשר הפך את הסיקיזם לדת עצמאית. **סיקים** הסיקים הם חסידיו של גורו נאנק, אשר פיתח דת סינקרטיסטית המשלבת יסודות מהינדואיזם ואסלאם -- דגש על אמונה באל אחד חסר תכונות ועל דבקות בשוויון חברתי. הסיקיזם מקדש את הטקסט ״אדי גראנתה״ -- ספר הקודש הסיקי הנמצא במרכז הפולחן ומקדשים סיקים. הקהילה הסיקית ידועה במיליטריזם שלה, כפי שמתבטא במוסד **החאלסה**, צבא עממי שנועד להגן על החלשים מפני עריצות. הסיקים הם קהילה קטנה יחסית אך בעלת השפעה ניכרת בהודו, עם זהות חזקה המשלבת מסורת, לוחמנות ואמונה מונותאיסטית מוצקה. **ראג׳פוטים** **רקע: אכבר** בנו של הומאיון, נולד בתת היבשת ההודית ועלה לשלטון ב-1556 (המאה ה16) לאחר מות אביו כאשר היה בן 13 בלבד. על אף שלא ידע קרוא וכתוב היה סקרן ופלורליסטי, שליט סובלני ונאור שהוביל את האימפריה המוגולית לתור זהב ושליטה של כ-50 שנה. אכבר נודע בשל יכולתו לבסס יציבות ושלטון אפקטיבי בצפון הודו, הפך אותו לאחד השליטים המרשימים ביותר בתולדות הודו. **הראג׳פוטים** הם קבוצה של נסיכים ובני מלוכה ממעמד הלוחמים (קשטריה) באזור רג׳סטהן שבהודו. הם ידועים כלוחמים חזקים ומיליטריסטים, שולטים בנסיכויות רבות בחבל ארץ זה. בתקופת שלטונו של אכבר, הקיסר המוגולי, הראג׳פוטים היו תחילה יריביו אך לאחר שאכבר כבש את נסיכויותיהם הוא כרת עימם ברית חכמה ומכבדת. הוא שילב אותם כבני ברית מרכזיים במערך השלטוני והצבאי שלו, נתן להם פריבילגיות רבות כמו פטור ממס הג׳יזיה, שמירה על גבודם ודתם ואף התחתן עם נסיכה ראג׳פוטית. ברית זו בין אכבר לראג׳פוטים הייתה אחת מהיסודות החזקים שהחזיקו את האימפריה המוגולית והפכה את הראג׳פוטים למרכיב משמעותי בצבאו ובמערכת שלטונו. **תודר מאל** תודר מאל היה שר האוצר ההינדואי של אכבר, אחראי על ניהול המיסים והאדמות באימפריה. הוא ביצע סקרים מפורטים של כל האדמות באזור, אסף נתונים על התנובה והתפוקה של כל אדמה, סטנדרטיזציה של השדות וסטטיסטיקות של מעקב אחר התוצאות. לפי המידע המדויק שאסף תודר מאל, היה אפשר לקבוע כמה מיסים יש לגבות מכל בעל אדמה בהתאם לתנאי האדמה והתפוקה שלה. בכך, תודר מאל תרם ליצירת מערכת ניהול יעילה ומדויקת שמאפשרת לאכבר להשיג שליטה צמודה וחכמה על האדמות והמיסים שבאימפריה. **אאורנגזב** אאורנגזב היה שליט מוסלמי באימפריה המוגולית שעלה לשלטון בסוף שלטונו של שהא ג׳האן. בשנת 1657, אאורנגזב פולט לסולטנות ביג׳פור ומשתלט עליה. כאשר שהא ג׳האן האבא הקיסר מקבל את הקיסרות, אאורנגזב מתנגד לכך ומשתלט על השלטון באימפריה המוגולית. הוא כולא את אביא במבצר האדום באגרא וכולא גם את אחיו, דארא שיכוה. כך, אאורנגזב הפך לקיסר המוגולי החדש והביא עימו את הקו האורתודוקסי הקשה. הוא מחזיר את מס הג׳יזיה ומתרחב עם האימפריה המוגולית לשיאה. נקרא ״עאלם גיר״ שפירושו -- כובש העולם. אאורנגזב היה שליט נוקשה ורב עוצמה שהביא שינויים חשובים ומרכזיים לאימפרייה המוגולית בתקופת שלטונו. **שיוואג׳י** שיוואג׳י היה מנהיג הולט של **המרתאס --** קבוצה אתנית של לוחמים הינדואים מאזור הדקאן. הוא איחד את המרתאס לכוח משמעותי ויעיל והפך לדמות מפתח במאבק נגד האימפריה המוגולית. תחילה, שיווג׳י שיתף פעולה עם הנסיך אאורנגזב ובהמשך הפך ליריבו. נקודת מפנה משמעותית התרחשה ב-1666, כאשר שיוואג׳י הגיע לאגרה במטרה להשתלב במערך המוגולי אך עזב את טקס קבלת הפנים ללא אישור בעקבות מה שתפס כיחס לא מכבד מצד אאורנגזב. בהמשך, שיוואג׳י פיתח אידיאולוגיה המנוגדת לשלטון המוגולי ומכריז על עצמו כמלך הינדואי המגן על הדת והמסורת ההינדואית. ב-1674 הוא הוכתר רשמית למלך על ידי הברהמינים, צעד שסימל את התנגדותו האידיאולוגית והדתית לשלטון המוגולי. פעולותיו של שיוואג׳י הובילו למאבק ממושך עם אאורנגזב שנמשכו עד מותו ב-1707 ותרמו משמעותית להחלשת האימפריה המוגולית ולעליית כוחם של המראתהים. דבר זה יצר בסיס חזק להמשך האנטיגוניזם שבין האסלאם להינדואיזם. **חברת הודו המזרחית הבריטית** חברת הודו המזרחית הבריטית הוקמה ב-1599 כחברה מסחרית פרטית, בשנת 1600 היא קיבלה צ׳ארטר מהמלכה אליזבת הראשונה. הצ׳ארטר העניק לחברה מונופול על הסחר הימי עם הודו וזכויות כלכליות נרחבות, כולל הרשאה לייצר כסף. במהלך הזמן, הורחבו זכויותיה של החברה על ידי הממלכה לכלול גם סמכויות פוליטיות, כמו היכולת לכרות שלום ואפילו להכריז מלחמה על שליטים מקומיים. החברה שהוקמה על בסיס השקעות פרטיות, החלה להקים מרכזי מסחר (פקטורי) לאורך חופי הודו, בכך הניחה את היסודות להשפעה הבריטית ההולכת וגוברת בתת היבשת. התפתחות זו מדגימה כיצד ישות מסחרית פרטית הפכה בהדרגה לכוח פוליטי וכלכלי משמעותי באזור, בגיבוי ותמיכה של הכתר הבריטי. **רקע לכניסת הבריטים להודו ככוח שולט (הקומפאני ראג׳)** חברת הודו המזרחית הבריטית מתמקדת באזור בנגל -- צפון מזרח תת היבשת. בנגל הייתה אזור פורה ורווחי שהפך למוקד הסחר העיקרי של החברה. הבריטים קיבלו אישור מהמוגולים להקים פקטורי בשם פורט וויליאמם. עם הזמן, החברה החלה לחרוג מהזכויות שניתנו לה: היא סחרה בסחורות לא מאושרות, ניצלה זכויות מסחר, חיזקה את ביצורי פורט וויליאם מעבר למותר ועוד. אלה הובילו לעימות עם המושל של בנגל **סיראג׳ אד דואלה**, שהוא תקף את פורט וויליאם עקב כך ב-1756 -- אסום שנקרא ״החור השחור״. למרות זאת, חיצ שנה לאחר מכן ב-1757 התרחש קרב **פלאסי*,*** שבו ניצח רוברט קלייב, הרפתקן בריטי ששייך לחברת הודו המזרחית הבריטית בעזרת ״עזרה מבפנים״, בגידה פנימית. ניצחון זה הפך את הבריטים לכוח השולט בבנגל כאשר הם ממנים מושל חדש **מיר ג׳עפר** כשליט בובה. קרב פלאסי נחשב לנקודת מפנה שבה החלה תקופת הקומפאני ראג׳ **1757-1857** ובה חברת הודו המזרחית הבריטית הופכת לכוח שולט בהודו. בתקופה זו החברה משתלטת על טריטוריות, מגדילה את הצבא, מקימה תשתיות ועושה רפורמות רחבות בענייני קניין ובונה מערכת משפטית חדשה בהודו. **פורט וויליאם קולג׳** פורט וויליאם קולג׳ היה מוסד חינוכי שהוקם על ידי הבריטים בבנגל כחלק ממתחם פורט וויליאם. המוסד הזה שימש כנקודת מפגש משמעותית בין התרבות הבריטית לאליטה ההודית המקומית, במיוחד לקבוצה שנקראה ״האנשים המכובדים״. השפעתו של פורט וויליאם קולג׳ הייתה משמעותית: הוא אפשר לאליטות המקומיות גישה קלה לבירוקרטיה הבריטית, כאשר רבים השתלבו כפקידים בירוקטים ואנשי משפט במערכת הבריטית. שנית, הוא יצר שכבה של אנשי תיווך -- הודים משכילים שיגעו אנגלית ושימשו כמורים, עוזרים ומחברי ספרים. התוצאה הייתה התחזקות כלכלית של אותה הקבוצה, שניצלו את הידע שרכשו לטובתם, וכן גם מפגש אינטלקטואלי בין התערבות ההודית למערבית. פורט וויליאם קולג׳ היה זרז משמעותי לשינויים תרבותיים וחברתיים בבנגל ובהודו תחת השלטון הבריטי. **קרב בקסר** **קרב בקסר היה קרב שהתרחש ב-1764,** קרב שהביא לביטוי את המתחים שבין הבריטים לכוחות המקומיים בבנגל. ניצחון הבריטים בקרב זה הוביל להסכם כניעה שבו קיבלו את **הדיוואני** -- הזכות לגבות מיסים בבנגל ועוד כמה מקומות. השלכות הקרב היו מרחיקות לכת: הבריטים הפכו מגוף מסחרי לכוח שלטוני בהודו, החלו להשתלט על טריטוריות נרחבות, הגדילו משמעותית את צבאם והקימו תשתיות נרחבות (כמו מסילות ברזל). בנוסף, הם ערכו רפורמות מקיפו בחוקי הקניין ובעלות על אדמות וגיבשו מערכת ניהולית ומשפטית חדשה שהחליפה את של המערך המוגולי. **גישת הרלטיביזם התרבותי ואי-ההתערבות** **מדיניות הרליטיביזם התרבותי ואי ההתערבות**, שהונהגה על ידי וורן הייסטינגס -- מושל הודו הבריטי הראשון, התבססה על כבוד לתרבות ההודית ושאיפה לנהל את הודו לפי חוקיה ומנהגיה המקומיים. הייסטינגס והבריטים הסתמכו בתחילה על יועצים מקומיים, אם עם הזמן זיהו חוסר אחידות במידע שנמסר להם והחליטו ללמוד בעצמם את הטקסטים המשפטיים והדתיים של הודו. גישה זו הובילה ליצירת מערכת משפטית חדשה שהתבססה על הטקסטים העתיקים, אך גם הביאה להקשחת הזהויות הקאסטיות והדתיות לשינויים משמעותיים בחוק ובחברה ההודית. מדיוניות זו, יצרה ידע חדש ומעורב בין הבריטים להודים ושירתה את האינטרסים של השלטון הבריטי אך גם השפיעה עמוקות על התפתחות התרבות והמשפט בהודו. **גישת האנגליזציה ואסימילציה (עידן הרפורמות)** גישת האנגליזציה והאסימילציה בעידן הרפורמות של שלטון הבריטים בהודו נועדה לתרבת ולהטמיע את התרבות הבריטית בקרב ההודים. בעקבות עליית הביטחון העצמי של אנכליה לאחר ניצחונותיה הצבאיים וביקורת מצד קבוצות דתיות וכלכליות, החלה חברת הודו המזרחית הבריטית להתרחק מגישת הכבוד לתרבויות מקומיות שאפיינה את חלקו הראשון של השלטון הבריטי בהודו בסוף המאה ה-18. גישה זו דוגלת לתקן את הודו באמצעות חינוך אנגלי ויצירת אליטה הודית שמאמצת את הערכים הבריטים. חד הצעדים המרכזיים היה שינוי השפה הרשמית בפרובינציות שונות בהודו מפרסית לאנגלית -- מהלך זה שינה את מערכת החינוך והניהול בהודו והשפיעה על התרבות המקומית. **תומס מקאולי** תומס מקאולי היה דמות מרכזית בשלטון הבריטי בהודו ששאף לקדם את המדינה באמצעות רפורמות תרבותיות וחינוכיות. מקאולי נשלח להודו בתפקיד דרך חברת הודו המזרחית הבריטית, שם תמך בהפיכת האנגלית לשפה הרשמית של הממשל והחינוך בהודו במקום פרסית ושפות מקומיות שונות. הוא האמין שיש ליצור אליטה הודית שתהיה ״הודית מבחינה אתנית אך אנגלית מבחינה תרבותית״, כדי שתוכל לתווך בין הבריטים לבין האוכלוסיה ההודית הרחבה. תחת השפעתו, האנגלית הפכה לשפת האליטות והממשל בהודו, מה שנותר לה עד היום -- כאשר היא מסמלת סטטוס של מעמד ויכולת כלכלית. **הרנסנס הבנגלי** חברת הודו המזרחית הבריטית ישבה בבסיסה בבנגל, לכן האליטות הבנגליות נכנסו בקלות יותר לאינטרקציה ושיתוף פעולה עם הבריטים -- במיוחד הבהדרלוק. הבהדרלוק (משכילים) נמשכו לחברה בתפקידים שונים, בנוסף לאלו שנמשכו ללימודים בקולג׳ של פורט וויליאם. שיתוף הפעולה הוביל להתחזקות כלכלית של הבהדרלוק, הם עבדו בעבודות טובות והתפרנסו בגלל קירבתתם למנגונים הבריטיים. דבר זה אפשר להם לקנות אדמות ולהפוך לעשירים מאוד. בנוסף, האינטרקציה הובילה למפגש אינטלקטואלי עם המערב. **ראמוהן רוי** ראמוהן רוי היה ברהמין, נחשב לאחד מאבות הודו המודרנית ולחלוץ בתחום הרפורמות החברתיות והדתיות בהודו. הוא פעל לקידום החינוך המערבי באנגלית, מתוך אמונה כי האינטיליגנציה ההודית צריכה להיחשף לחידושי המערב, במקביל גם דחה את הרעיון של הכנסת והמרת ההודים לנצרות. רוי ראה בהינדואיזם דת שהייתה מפותחת ועמוקה בעבר, אך הידרדרה לעבודת אלילים נחותה -- הוא רצה להחזיר עטרה ליושנה באמצעו רפורמות והתמקדות בהינדואיזם הפילוסופי של האופנישדות. בנוסף, הוא ייסד את הברהמו-סמאג׳ -- קהילה שפעלה לשיפור מצבן החברתי של הקאסטות הנמוכות והנשים, קראה לביטול מנהגים מדכאים כמו נישאוי ילדים **ומנהג הסתי.** רוי יצר זרם חדש של הינדואיזם מודרני, שנקרא **ניאו-הינדואיזם**, התבסס על ערכים פילוסופיים ורוחניים בעיקרו. **ניאו-הינדואיזם** הניאו-הידנואיזם הינה גישה רפורמית חדשנית להינדואיזם שדוחה את הפוליאתיזם הפולחני, מהללת את הפילוסופיה האופנישדית והרעיונות של זהות האטמן והברהמן -- אליטיסטית מאוד ותופסת את עצמה נעלה על דתות אחרות. את הניאו-הינדואיזם יצר ראמוהן רוי, ברהמיני, כדת רוחנית ופילוסופית עם ערכי מוסר ברוח האופנישדות. הינדואיזם חדש ומודרני שהפך לחלק חשוב מהדימוי של הודו במערב ומשפיע עד היום. **מנהג הסתי** מנהג הסתי הוא מנהג עתיק בהודו שבו אלמנה מתאבדת על מהדורת ההלוויה של בעלה המנוח, פעולה שנתפסת כסמל לנאמנות ואמת -- אך בפועל הייתה נדירה מאוד. המנהג משך תשומת לב רבה בשל הדרמטיות שלו, אפיול הסתכלו עליו כהקלה על הנטל המשפחתי שבמשפחה. עם זאת, היו גם נשים שביצעו את המנהג מתוך אידיאל של נאמנות לאמת. המחלוקת על הסתי גילמה מתח בין שתי גישות מרכזיות: **מצד אחד,** האנגליזציה ומשימת התרבות בהובלת ליברלים בריטים ורפורמטורים כמו ראמוהן רוי שראו במנהג מעשה מזעזע שצריך להפסיקו. **מצד שני**, רלטיביזם ואי התערבות, בהם דגלו בריטים אשר האמינו בטענה כי יש לכבד את המסורת ההודית ולא לבטלה -- גם אם מנוגדת להגיון הבריטי. **המרד הגדול 1857-1858** **המרד הגדול** בהודו המכונה גם ״מלחמת העצמאות הראשונה של הודו״, היה התקוממות רחבת היקף כנגד השלטון הבריטי. המרד החל בעקבות הכנסת **רובי האניפלד** לצבא הבריטים, שעל פי השמועות כדוריהם שומנו בשומן פרה וחזיר -- דבר שפגע ברגשות הדתיים של חיילים הודים. הסיבות למרד היו רבות, הצטברו, וכללו את ההתפשטות הטריטוריאלית הבריטית תחת המושל **ג׳יימס דלהוזי** אשר בתקופת שלטונו היה שיא של ניצול כלכלי של ההודים ורגשות תסכול בקרב האוכלוסייה. למרות גודל המרד, הוא לא הביא לסילוק הבריטים אך כן הוביל לשינויים משמעותיים במדיניות שלהם. בעקבות המרד, הודו הוכרזה כלאום תחת השלטון הבריטי, סיום שלטון חברת הודו המסרחית והבטחה לעצור את ההתשפטות הטריטוריאלית ולהשאר מחוץ לענייני דת. כך החלה התקופה שבה הודו היא חלק מהאימפריה הבריטית עם המלכה ויקטוריה כקיסרית. **קאסטה: ורנה, ג׳אטי** הקסטות הן מערכת חברתית מורכבת שמסווגת את החברה לקבוצות נפרדות על בסיס לידה, מקצוע, טוהרה ומנהגים. המושג ״קסטה״ מגיע מהמילה הפורטוגזית שהוחלה על המבנה החברתי בהודו במאה ה-16, בהודו עצמה אין מילה מקבילה. החלוקה הקלאסית נקראת ורנה הכוללת 4 מעמדות עיקריים: **ברהמינים** (כוהנים), **קשטריה** (לוחמים), **ואישיה** (סוחרים) ו**שודרה** (משרתים). נוסף לכך, קיימת החלוקה ל**ג׳אטי** -- קבוצה חברתית המוגדרת ע״י לידה, עיסוק, מנהגי מזון, טוהרה, מיקום ונטייה להשאר בתוך הקבוצה. כל ג׳אטי שומרת על יחסים היררכיים עם ג׳אטי אחרות 0 כאשר המיקום בתוך הג׳אטי קשור לורנות. אף שהקסטות נתפסות כמערכת יציבה בפועל היא הייתה דינאמית ובמיוחד במעמד הביניים. עקרונית, היא הייתה יסוד מרכזי במבנה החברתי של הודו והשפיעה על העולם החברתי, תרבותי, פוילטי וכלכלי לאורך כל הדורות. **המדינה האתנוגרפית 1857-1947** בתקופה ארוכה זו של 1857-1947, הבריטים אימצו גישה חדשה לניהול הודו -- המדינה האתנוגרפית. שיטה זו התבססה על איסוף שיטתי של מידע אתנוגרפי כדי לאפיין, למיין ולשלוט באוכלוסייה. הבריטים הניחו שהקטגוריות העיקריות בהודו יהיו דת, קסטה ושפה. הם תפסו את הקסטות כקבוצות חיתון ולידה, המגדירות את המקצוע החברתי ומעמד. הן הבינו את הקסטות בצורה יותר סטטית - קבועה ולא משתנה. הבריטים ראו את החברה ההודית כקולקטיבית -- אדם שייך לקטסה שלוף הוא לא אינדיבידואל עצמאי. עקב כך, הבריטים הגיעו למסקנה כי בהודו אין שיוניים עמוקים והתפחויות היסטוריות או פוליטיות ונשארו חברה ״קפואה״. גישה זו מחזירה אותנו חזרה לרלטיביזם התרבותי -- כאשר הבריטים הכירו בשוני של התרבות ההודית משל המערבית. **מפקדי האוכלוסין** מפקדי האוכלוסין בהודו, שהחלו בשנים 1866/7 ופורסמו כמה שנים לאחר מכן ב-1871, נועדו לאפשר לבריטים לאסוף מידע מפורט על האוכלוסיה כדי לנהל אותה ביעילות. המפקדים כללו שאלות על הדת, הקסטה, שפה ומקצוע. את נתקלו בקשיים מסוימים בשל ריחוק גיאוגרפי וחוסר הבהרה של שאלות מסוימות. התוצאות פורסמו והביאו להקשחה של ההגדרות החברתיות בהודו -- כולל זהויות דתיות וקסטות. תהליך זה יצר מתחים חברתיים והוביל לשינויים במבנה החברתי של ההיררכיה ההודית. **בנקים צ׳נדרה צ׳אטרג׳י** בנקים צ׳נדרה צ׳טרג׳י היה הוגה דעות ואיש רוח בנגלי, אחד מהאליטות המקומיות (בהדרלוק) שעבד בצמוד אל הבריטים. המרד הגדול ב-1857 והדיכוי הבריטי שבעקבותיו זעזעו אותו והשפיעו עמוקות על הגותו, בעקבות זאת כתב את הרומן ״אננדה-מאט״ -- רומן המתאר מאבק פיקטיבי של קבוצה לוחמת נגד הבריטים בעבר בצורה מרומזת להתנגדות העכשווית. הספר הניח תשתית אידיאולוגית להתנגדות לשלטון הבריטי, תוך דגש על הערכות הצבאית והטכנולוגית יחד עם חיבור לכוחות רוחניים של ההינדואיזם כמו פרישות וסגידה לאלה. קריאתו של צ׳אטרג׳י לשילוב בין חזון לאומי לכוח רוחני הובילה לפיתוח הסמל והאלה החדשה -- אמא הודו. **בהארט-מטה** הרומן שלו השפיע על התנועה הלאומית ההודית ובמיוחד על האחראים לסילוק הבריטים והשאיר חותם עמוק על הדרך לשחרור הודו. **בהארט-מטה** האלה ״אמא הודו״, צומחת מתוך הרעיון של האלה ברומן של צ׳טרג׳י כאלה ממשית שסוגדים לה בהודו. אנשים מתחילים לדמיין את מדינת הלאום ההודית כמולדת שמזוהה עם רוח האלה בהארט-מטה. כמו ברומן, כאשר קבוצות יצאו להלחם בבריטים הם יצעקו ״וואנדה מאטרם״, קדימה האם. יוצאים להקריב למען האלה ולמען המולדת. עם פיתוח המקצוע של ייצור מפות בהודו, מתחיל להיווצר קישור בין הגיאוגרפיה של הודו לבין האלה בהארט-מטה. בסופו של דבר חזון מדינה הלאום משתלב עם הרעיון של האמא הודו. **מהטמה גנדי** מהטמה גנדהיי היה מנהיג הודי בולט שהוביל את המאבק לעצמאות הודו מהשלטון הבריטי. הוא נולד למשפחה מכובדת בגוג׳ראט, למד משפטים בלונדון ופיתח את תפיסת עולמו במהלך 20 שנות שהות בדרום אפריקה. שם גיבש **את רעיון הסתיגרה** -- התנגדות בלתי אלימה המבוססת על דבקות באמת. גנדהי הנהיג מאבקים פוליטיים וחברתיים תוך שימוש בשיטות של אי ציוות אזרחי, הפגנות המוניות, ונכונות לקבל כל עונש. הוא שילב בין מנהיגות פוליטית לרוחנית, גישתו הייחודית משלבת אקטיביזם ואי אלימות השפיעה על תנועות אזרחיות ברחבי העולם. חשיבותו נובעת מהצלחתו להוביל את הודו לעצמאות תוך שימוש באמצעים לא אלימים ומהשפעתו הרחבה על תפיסתו של הצדק החברתי. **סתיגרהה** סתיגרה משמעותה היאחזות באמת. אידיאל שהנחה את גנדהי בכל עבודתו. האמת והצדק הם אידיאלים בהם על כל בני האדם לדבוק. מי שדבק באמת אל לו לשתף פעולה עם שלטון וחוקים לא צודקים -- כך השלטון הלא צודק יקרוס בעצמו. גנדהי קורא להתנגדות פעילה אך לא באלימות, מוכנות לשלם מחיר אישי. השחרור מהפחד הכרחי להצלחה, הצמדות לאמת חייבת להיות פעולה קולקטיבית ופומבית. לפי רעיון זה -- יש להביא את השלטון לעימות ונקודת קיצון שתבלבל אותו.