אותלו - סיכום לפי מערכות (PDF)
Document Details
Uploaded by PremierMossAgate3120
המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן
Tags
Summary
This document provides a summary of the play Othello, by William Shakespeare, organized by act. It describes key scenes, dialogues, and plot points within each act, likely for educational purposes.
Full Transcript
בס"ד אותלו/וילאם שקספיר תוכן התמונות מערכה א – אקספוזיציה סוכם בכיתה. מערכה ב' סוכם בכ...
בס"ד אותלו/וילאם שקספיר תוכן התמונות מערכה א – אקספוזיציה סוכם בכיתה. מערכה ב' סוכם בכיתה וגם נשלח בשלושה קבצים נוספים (כתב יד). מערכה ג' תמונה ראשונה :לפני הטירה. .1הדיאלוג של השוטה עם מנגן א :אתנחתא קומית לאחר שבסוף המערכה הקודמת קסיו הודח מתפקידו – צעד חשוב המקדם את תוכנית הנקמה של יגו באותלו. .2קסיו משלם לשוטה תמורת פנייתו אל אמיליה כדי שהיא תיצור פגישה בין קסיו לדסדמונה. .3קסיו מספר ליגו כי הוא מבקש מאשתו אמיליה שתסייע לו לפנות אל דסדמונה. יגו ,מטוב לבו המדומה ,מסיי לקסיו בכך שהוא בעצמו פונה אל אמיליה ולאחר מכן מעסיק את אותלו כדי לאפשר לקסיו לשוחח עם דסדמונה בפרטיות.קסיו מכנה אותו הגון" :אין איש הגון ממנו בפירנצי( ".עמ' .)237 .4אמיליה מספרת לקסיו כי דסדמונה עושה ככל שביכולתה לסנגר עליו בפני אותלו.נראה כי היא מצליחה כיוון שאותלו מספר כי הוא אוהב את קסיו.אמיליה מסייעת לקסיו לדבר עם דסדמונה בארבע עיניים. תמונה שנייה :חדר בטירה. אותלו יוצא לערוך סיור בעמדות.זו הזדמנות עבור קסיו לדבר עם דסדמונה. תמונה שלישית :גינת הטירה. דסדמונה אומרת לקסיו כי היא תעשה ככל שביכולתה כדי לחדש את החברות והאהבה בינו לבין בעלה.היא מצהירה כי לא תיתן לאותלו מנוח עד שיעתר לבקשה וישיב את קסיו לתפקיד הסגן. אמיליה מספרת כי לבו של יגו כואב על מצבו של קסיו – שוב מוטיב העמדת הפנים כחלק מתוכנית הנקמה. אותלו חוזר.דסדמונה רוצה לדבר עמו בנוכחות קסיו אך קסיו לא מסוגל לכך והוא יוצא. יגו אומר בחטף שדבר כזה הוא לא אוהב.הוא לא מפרט לשאלתו של אותלו מהי כוונתו.יגו מתחיל לעשות שטיפת מוח לאותלו :הוא שולל את היות קסיו גנב במתחתרת אבל זהו בדיוק הדימוי שהוא רוצה שיקבע במוחו של אותלו. דסדמונה מבקשת שאותלו יתפייס עם קסיו *.שימו לב לתיאורי קסיו על ידי דסדמונה.אותלו נעתר – "את כל מבוקשך אתן".דסדמונה מרוצה. אותלו מביע את אהבתו הרבה לדסדמונה" :ובאם לא אוהבך ,עולם חוזר לתהו". כלומר ,העולם יחרב אם אהבתו של אותלו לדסדמונה תפסק.דברים אלו מקבלים משמעות אירונית בהמשך העלילה כאשר אהבה זו לא תגבר על תחושות הקנאה והנקמה של אותלו. דיאלוג בין אותלו ליגו :אנו מגלים כי קסיו מכיר את דסדמונה הכרות מוקדמת והוא היה זה שהוביל את הדברים בין השניים עד כדי חתונה.יגו מתפלא על הדבר.הוא חוזר על דברי אותלו מספר פעמים כטקטיקה שמטרתה להוביל את אותלו להבין כי יגו מבקש לפקפק על יושרתו של קסיו ולגרום לסקרנותו של אותלו.יגו טוען כי העמדת פנים היא חטא ,וטוב ביותר הוא כאשר פיו וליבו של האדם שווים.דבריו אלו מקבלים משמעות אירונית שכן יגו קיבל על עצמו לנהוג בעמדת פנים בכדי להוציא לפועל את נקמתו באותלו.יגו ממשיך בתמימותו ובהעמדת הפנים בכך שמביע חשש לומר את מחשבותיו פן הן לא נכונות.הוא לוקח צעד אחד אחורה בכדי להעצים את סקרנותו של אותלו לדבריו.האירוניה באה אל שיאה כאשר יגו מזהיר את אותלו מפני "מפלצת הקנאה" (עמ' )245שכן יגו אומר דברים אלו בכדי להחדיר באותלו את אותה מפלצת ובכך לעורר את זעמו כלפי קסיו ודסדמונה. אותלו שולל את האפשרות שהקנאה תטריף את דעתו.הוא טוען כי יבקש למצוא פתרון לבעיה ולא ללכת אחר מחשבות ליבו ודמיונות.תשובתו זו של אותלו היא אירונית כיוון שאותלו יבחר ללכת שבי אחר מחשבותיו והרהורי הקנאה עד כדי כך שהוא יכפה על דסדמונה להתוודות על מעשה הבגידה שכלל לא נעשה ולאחר מכן ירצח אותה על לא עוול בכפה. לאחר דברים אלו ,יגו כביכול מסכים לומר לאותלו את דבריו :אותלו חייב לפקוח עין על דסדמונה ועל יחסיה עם קסיו.הוא מזכיר לאותלו שדסדמונה רימתה את אביה. יגו מעוניין לגרום לאותלו לכעוס.הוא עושה זאת בכך שהוא שואל אותו מספר פעמים האם הוא נרעש תוך כדי חווי דעתו שאותלו אכן נרעש מהידיעה. אותלו טוען כי אשתו נאמנה לו.יגו ,ממשיך להסית אותו נגדה ומתיל ספק לגבי העניין לפיו דסדמונה דחתה את כל הזיווגים שהתאימו למעמדה עבור אותלו.הוא למעשה גורם לאותלו לאמץ את זווית הראייה של החברה ולראות את עצמו כחריג. אותלו מבקש להיות לבדו.עם הבקשה מיגו שילך ,הוא אף מבקש ממנו להודיע לו על כל התפתחות ולומר לאמיליה להשגיח על דסדמונה. בדבריו לעצמו אותלו מתחרט על כך שנישא.בדבריו אלו אנו מבינים כי הרעל שטמן יגו מחלחל בראשו של אותלו.לפני לכתו יגו מבקש מאותלו לא להשיב את קסיו לתפקידו מיד ,בניגוד להבטחתו לדסדמונה ,כדי לבחון את דסדמונה – אם אכן יש בין השניים מערכת יחסים ,היא תמשיך להפציר באותלו כי ישיב את קסיו לתפקידו. אותלו פותח במונלוג -פותח בשבחים על יגו.במחשבותיו על דסדמונה הוא מתכנן לשחרר אותה במידה ואכן היא בגדה".שחור אני וגנוני מאהבים בי אין" – אותלו חושב על פי הסטריאוטיפ החברתי.אותלו מקלל את מוסד הנישואין :הנשים אמנם של הבעלים אך לבעלים אין שליטה על תשוקותיהן.הוא מביע התנגדות נמרצת לחלוק את אשתו עם גברים אחרים.הוא חותם את המונולוג בכך שקשה לו להאמין כי דסדמונה אכן חטאה. במונולוג אנו רואים את המחשבות והרגשות המנוגדים של אותלו.כאן מתחילה סערת הרגשות שלו אשר תגרום לו בסופו של דבר לרצוח את דסדמונה. דסדמונה רואה שפניו של אותלו אינן כתמול שלשום (=כרגיל) והיא שואלת אותו לשלמו.בתגובה לתשובתו כי ראשו כואב לו ,דסדמונה מוסיפה כי הדבר נגרם בשל חוסר בשעות שינה והיא פונה לקשור את המטפחת שלה על ראשו ,במטרה לפחית את הכאב.אותלו דוחה את המטפחת ,בתירוץ שהיא קטנה מדי למידות ראשו והיא נופלת ארצה. בדיאלוג זה אנו מבחינים במוטיב המטפחת אשר ילווה אותנו עד לסיום המחזה. מבחינת אותלו ,המטפחת היא ההוכחה כי בין דסדמונה לקסיו התנהל רומן.סיבת המצאות המטפחת בבית קסיו תקבל מענה רק בסיום הטרגדיה. אמיליה מוצאת את המטפחת.כאן אנו מקבלים מפיה הסבר על חשיבות המטפחת. המטפחת מהווה מזכרת ראשונה של דסדמונה מאותלו.יגו כל הזמן משדל את אמיליה לגנוב את המטפחת שכה יקרה לדסדמונה :היא מנשקת אותה ולוחשת לה דברים.בכדי לפטור את יגון מעליה ,אמיליה מחליטה להעתיק את רקמת המטפחת ולתת את ההעתק ליגו. יגו מגיע ומשפיל כהרגלו את אמיליה.בתגובה ,אמיליה מציגה בפניו את המטפחת. יגו חוטף מידיה את המטפחת.אמיליה מבקשת ממנו שישיב לה אותה אך יגו מסלק אותה בכעס. יגו עורך מונולוג אשר בו הוא מתכנן כיצד להשתמש במטפחת לצורך נקמתו באותלו :הוא מתכנן להטמין את המטפחת בביתו של קסיו.הוא שמח על כך כי הקנאה מחלחלת אט אט בלבו של אותלו עד כי הוא יאמין לכל הוכחה שתינתן בידיו. אותלו מתייסר מכך שחסרים לו פרטים לגבי המעילה של דסדמונה.הוא חש כי הוא השתנה.הוא לא האותלו השלו ,השמח ,הבטוח בעצמו ובמקומו כמצביא" :דרכי אותלו תמו(".עמ' .)253הוא דורש הוכחות מיגו לבגידתה של דסדמונה.אם לא -יגו צפוי לעונש מר וקשה.אנו רואים כי אותלו לא שולט בכעסו ,עצבני.הוא מאבד את קור רוחו המאפיין אותו כאיש צבא.אותלו אף מזהיר אותו – אם יגו מרמה אותו הוא ידאג לכך שסבלו יהיה מר. יגו שוב לובש את מסכת העמדת הפנים.הוא תוהה לפשר כעסו של אותלו ומהרהר בכך שזהו עונשו של הטיפש הרודף צדק.הוא מיתמם – בסך הכל הוא רצה בטובתו של אותלו ודווקא הוא זה אשר מסכן את עצמו.הצדיק סובל. אותלו מרצה את יגו ומביע תסכול ובלבול הוא לא יודע אם אשתו זכה או חטאה, אם דברי יגו אמת או שקר. כמו בדיאלוג הקודם ,גם כן יגו כביכול נכנע ללחציו של אותלו ומספק לו "הוכחה": הוא לן עם קסיו בלילה ושמע אותו ממלמל תוך כדי שינה ומדבר עם דסדמונה.הוא מבקש ממנה לשמור בסוד את אהבתם.תוך כדי המלמול ,קסיו תפס את ידו של יגו, צעק "שלי" והצמיד אותה לפיו ונשק לה.תוך כדי כך שבחלומו חושב קסיו שיגו היא דסדמונה ,הוא צועק כי דסדמונה שייכת לו ולא לכושי. אותלו הפתי מאמין ל"הוכחה" ונרעש.הוא חורץ את דינה של דסדמונה" :לגזרים אותה אקרע" (עמ' .)256יגו לא מסתפק בכך ומביא עוד "הוכחה" :הוא מעלה את עניין המטפחת של דסדמונה ומציין כי ראה את קסיו מנגב בה את זקנו. אותלו מחבר את כל הקצוות ,כפי שיגו ציפה ממנו לעשות :הוא מחליט כי המטפחת באופן וודאי שייכת לדסדמונה והוא מחפש נקמה.יגו ,שוב במגמת העמדת הפנים, מנסה להרגיעו אך אותלו מחפש אחר דם.יגו ,מביע אצליות ומצהיר כי הוא מוכן למסור את נפשו וגופו בכדי לטהר את כבודו המחולל של אותלו.אותלו רק צריך לתת צו ויגו יהיה נחוש לבצעו.אותלו מודה ליגו ומורה על גזר דין מוות לקסיו :מורה ליגו כי בעוד שלושה ימים הוא חייב להודיע לאותלו כי קסיו מת. יגו לוקח על עצמו את הרג קסיו.הוא משיח בתמימות כי הוא מקווה שדסדמונה תיוותר בחיים.שוב ,אנו רואים כאן את מוטיב העמדת הפנים המאפיין את דמותו של יגו.בסתר ליבו הוא מקווה כי זעמו של אותלו יגרום לו להוציא גזר דין מוות גם על דסדמונה.כך תהייה מפלתו של אותלו קשה ואכזרית.ואכן ,תוכניתו של יגו מצליחה: אותלו מייחל מוות אף לדסדמונה אך לא מוציא גזר דין מוות כרגע. בסיום הדיאלוג ,אותלו ממנה את יגו לסגנו.זו הצלחה משמעותית לתוכנית הנקמה של יגו. תמונה רביעית :לפני הטירה שוב מופיעה דמותו של השוטה ,הפעם בדיאלוג עם דסדמונה.דסדמונה מבקשת מהשוטה לומר לקסיו כי היא מחפשת אותו. כמו בתמונה הראשונה במערכה זו ,גם כאן תפקיד השוטה הוא לייצר אתנחתא קומית ,זאת לאחר שבתמונה הקודמת הוצא גזר דין מוות לקסיו ,חייה של דסדמונה מוטלים בספק ויגו האכזר מצליח בתוכניתו – ממונה לסגנו של אותלו. דסדמונה ,המחפשת אחר מטפחתה ,מספרת לאמיליה כי היא שמחה שבעלה איננו טיפוס קנאי משום שאחרת הוא היה יוצא מדעתו כאשר היה נודע לו כי המטפחת אבדה. אותלו נכנס ודסדמונה פונה לשכנעו שוב בדבר קסיו.מבלי שתדע ,היא למעשה פועלת לפי תוכניתו של יגו.דסדמונה שואלת לשלומו של אותלו.אותלו מבקש מדסדמונה להביא לו את ידה.הוא מעיר כי ידה חמה.אותלו אומר כי ידה החמה היא סמל לפריון וללב נותן.הוא טוען כי יד כזו דורשת צום ותפילות כיוון שהיא מועדת לפורענות – למרוד.כאן למעשה אותלו מרמז לדסדמונה כי תאוותה המינית, הבאה לידי ביטוי ביד החמה ,מובילה אותה לבגוד בו.דסדמונה האומללה לא מבינה לאן אותלו חותר בדבריו. המשכו של הדיאלוג בין אותלו לדסדמונה מתנהל כמו דו שיח של חרשים :דסדמונה מתמקדת בעניין השבת קסיו לתפקיד הסגן ואילו אותלו מתמקד בעניין המטפחת שאבדה.מהדיאלוג אנו מבינים כי המטפחת הזו הגיעה לאמו של אותלו מבת צוענים שידעה לעשות קסמים.היא הטיל קסם על המטפחת ואמרה לאמו של אותלו כי כל עוד המטפחת תהייה בחזקתה ,אביו של אותלו יהיה לעד אוהב אותה.אך ,אם המטפחת תאבד או שתינתן לאחר (רמז לקסיו) אז האהבה בין בני הזוג תעלם ורק ריב יהיה בביתם.כשאמו של אותלו הביאה לו את המטפחת ,היא ציותה עליו להעניק אותה לאישה היחידה שיאהב.כעת אומר אותלו לדסדמונה כי עליה לשמור היטב על המטפחת כי אם היא תאבד אותה או תיתן אותה לאחר ,היא תגרום לפורענות ולצרות קשות. דסדמונה עונה כי אם זהו כישופה של המטפחת ,היא הייתה מעדיפה שאותלו לא הייה מביא לה אותה.אותלו צועק עליה ומעוניין לדעת למה.הוא דוחק אותה לפינה ומעוניין לשמוע ממנה הודאה כי נתנה אותה לקסיו ,כדברי יגו.דסדמונה לא נותנת לאותלו תשובה ישירה והיא חוזרת לדבר על עניין קסיו – השבתו לתפקידו כסגן. אותלו מתמקד במטפחת בשעה שדסדמונה מתמקדת בקסיו עד שאותלו לא יכול לשאת עוד ויוצא.ככל שדסדמונה מדברת בשבחו של קסיו ,כך אותלו נחרד יותר ויותר מן האפשרות שאכן מתנהל ביניהם רומן.לכן הוא חוזר שוב ושוב על עניין המטפחת המהווה עבורו עדות לכך שאכן היה רומן. אמיליה שואלת בציניות אם אותלו נחשב לבעל שלא מקנא.הרי כל התעניינותו האינטנסיבית סביב המטפחת מגלה את אופיו הקנאי.בשל התנהגות חריגה זו, דסדמונה מתחילה להאמין כי אכן הפורענות בינה לבין בעלה מתחילה משום שאיבדה את המטפחת. קסיו נכנס ובהתאם לעצתו של יגו הוא שוב מבקש מדסדמונה עזרה.הוא מבקש לדעת האם אותלו מתרצה או שעליו ללכת ולחפש את עצמו במקום אחר.דסדמונה עונה כי משהו השתנה במצב רוחו של בעלה וכי היא לא מכירה אותו -ככל שהיא מדברת על קסיו לטובה ,כך זעמו של אותלו על דסדמונה גובר.היא מבטיחה לקסיו שתמשיך לעשות ככל שביכולתה. יגו מבין כי אותלו כועס והולך לדבר עמו כדי לפייסו.דסדמונה נותרת עם אמיליה – דיאלוג.דסדמונה מעלה השערה כי כעסו של אותלו נובע מבעיה שקרתה בונציה או מזימה שהתגלתה באי קפריסין.היא מסירה ממנו כל אשמה.אמיליה לא חושבת כך.דסדמונה טוענת כי אותלו לא מקנא בה כיוון שאין על מה – היא חפה מחטא. אנו רואים כאן שוב את מוטיב הקנאה בדבריה של אמיליה.היא טוענת כי גבר מקנא לא חייב סיבה מוצדקת לכך.לקנאה אין בסיס ,הסבר ,מניע הגיוני ,מלבד הקנאה עצמה.הקנאה היא "מפלצת שאת עצמה הרה והיא יולדת" (עמ' .)264 דסדמונה מקווה שאותלו לא ידבק בחיית הקנאה. בינקה ,המאהבת של קסיו ,פונה אליו בטענה כי כבר שבוע הוא לא יצר עמה קשר. קסיו מתנצל ומבקש ממנה להעתיק את הרקמה של המטפחת של דסדמונה. בינקה חושבת שקסיו קיבל את המטפחת ממאהבת אחרת.קסו מבקש ממנה לא לקנא ומצהיר כי אין לו מאהבת אחרת.הוא מצא את המטפחת בחדרו.רקמת המטפחת מצאה חן בעיניו ולפני שהוא מוצא את בעל המטפחת ,הוא מבק'ש מבינקה שתעתיק עבורו את הרקמה.לאחר מכן ,הוא מבקש מבינקה ללכת משום שיש לו פגישה עם אותלו והוא לא מעוניין שאותלו יראה את בינקה.הוא מבטיח לה כי יבוא לבקרה בערב. * כצופים אנו מבינים שזו למעשה טעות מצד קסיו שכן יתכן ואם אותלו היה רואה את קסיו עם המאהבת שלו ,הוא היה שולל כי מתקיים בינו לבין דסדמונה רומן. מערכה רביעית תמונה ראשונה :קפריסין.לפני הטירה. אותלו מספר ליגו כי הוא לא יכול לשכוח מכך שיגו סיפר לו שהמטפחת של דסדמונה נמצאת בידי קסיו.מבחינתו ,הדבר מעיד כי דסדמונה איבדה את כבודה ובגדה בו.אותלו שואל את יגו האם קסיו הודה.יגו עונה כי הוא דיבר על כך עמו אבל אין טעם לשאול אותו כי הוא הרי יכחיש הכל.אותלו נסער ,בדיוק כפי שיגו רוצה שיקרה.הוא שואל מה קסיו אמר.יגו עונה כי קסיו אמר במפורש כי הוא שכב עם דסדמונה.מרגע זה אותלו מאבד את הצפון.הוא נסער ביותר ומתלבט מה כדאי לעשות :קודם להכריח את קסיו להתוודות ואח"כ לתלות אותו או קודם לתלות אותו ואח"כ הוידוי.אותלו מעיד על עצמו שהוא רועד כולו וכי הוא שרוי בסערת רגשות עד כדי כך שהוא מתעלף. בדיוק בזמן זה מגיע קסיו.יגו גורם לו לצאת מהחדר לפני שאותלו מתאושש.הוא אומר לקסיו כי יש לו משהו חשוב לומר לו ולכן הוא מבקש מקסיו לחזור לחד אחרי שאותלו יצא. אותלו מתעשת.יגו אומר לו לשאת את עלבונו כמו גבר.הרי סופם של כל הנישואים הם לחיות בשקר כאשר הנשים בוגדות בבעליהן. יגו מספר לאותלו כי קסיו עתיד לשוב לחדר כדי לשוחח עם יגו.יגו מציע כי אותלו יתחבא בפינת החדר בשעה שיגו יחלץ וידוי מפיו של קסיו.אותלו המבועט מסכים ללא היסוס. יגו ,במונולוג ,מסביר למעשה לצופים כיצד הוא מתכנן את הוידוי של קסיו :הוא מתכוון לשוחח עם קסיו על בינקה אך מבלי לומר את שמה.קסיו יתייחס למאהבת שלו ואילו אותלו יחשוב שמדובר באשתו דסדמונה.יגו יודע ,ואף אומר זאת ,כי מספיק שקסיו יחייך כדי שאותלו יאבד סופית את שפיותו וישתגע. הוידוי המדומה קסיו מגיע.יגו פונה ואומר בקול לקסיו כי עליו לבטוח בדסדמונה שתעשה הכל כדי להשיבו לתפקידו כסגן.כך למעשה הוא מגדיר את נושא השיחה :דסדמונה.אולם, בשקט (כדי שאותלו לא ישמע) הוא אומר לקסיו כי אם ההחלטה על הדרגות שלו הייתה בידי בינקה ,אז בטוח כי הוא היה מיד חוזר לתפקידו.כך למעשה הוא משנה את נושא השיחה :בינקה אך אותלו עדיין חושב כי נושא השיחה היא דסדמונה. מכאן ,הדיאלוג בין יגו לקסיו ממשיך בקול.בזמן שקסיו מדבר על העלובה אשר בכל הזדמנות מחפשת את קרבתו ואשר הוא לא מעוניין כלל לשאת אותה לאישה, אותלו בטוח שמדובר בדסדמונה.קסיו אומר כי אותה אישה בטוחה כי הוא ינשא לה בגלל האהבה שהיא מעניקה לו אבל קסיו לא מעוניין להתחייב.הוא מספר כי לכל מקום שהוא הולך ,אותה יצאנית רודפת אחריו.אותלו כל אותו הזמן ,מעניק פרשנות ועושה פיל מעכבר. תוך כדי הדיאלוג בין קסיו ליגו ,בשעה שאותלו מתחבא ,נכנסת בינקה.היא כועסת על קסיו על כך שביקש ממנה להעתיק את הרקמה של המטפחת שקיבלת במתנה ממאהבת אחרת.היא למעשה מאשימה אותו מין בגידה ובשל כך מסרב להעתיק את הרקמה ומחזירה לו את המטפחת.אותלו למעשה מקבל כאן הוכחה לכל השאלות שלו – הן וידוי של קסיו שהוא שומע במו אוזניו והן המטפחת שהוא רואה במו עיניו גורמים לו להבין כי אכן צדק יגו – בין דסדמונה לקסיו מתנהל רומן.מכאן הדרך סלולה אל הסיום הטרגי. אותלו יוצא ממחבואו זועם.יגו מסית אותו נגד קסיו בכך שהוא שואל אותו אם הוא שם לב למטפחת.יגו אף מסית את אותלו נגד דסדמונה בכך שיש לדעתו לגנות אותה פי שבע על מעשה הבגידה שלה. תוצאות הוידוי המדומה: .1אותלו מעוניין להרוג את דסדמונה בעזרת רעל.יגו מציע לו הצעה טובה יותר – לחנוק את דסדמונה באותה מיטה בה היא חיללה את כבוד אותלו.יתכן והסיבה של יגו לכך היא לגרום לאותלו להתמודד עם דסמונה פנים מול פנים ולהרוג אותה במו ידיו.כך אשמת הרצח תדבק בידי אותלו ומפלתו תהייה קשה יותר עם היוודע התרמית. .2באשר לקסיו :יגו לוקח על עצמו להרוג את קסיו ולהודיע כי המשימה הושלמה עד חצות3. לודוביקו ,קרוב משפחה של ברבנציו ,מביא לאותלו איגרת אשר מבקשת מאותלו לשוב חזרה לונציה וכי קסיו הוא זה שישלוט על צבא ונציה באי קפריסין.אותלו מפגין את סלידתו כלפי דסדמונה בגלוי.הוא מכה אותה ,מדבר אליה בנוקשות, מגרש אותה מהחדר ואדיש לבכייה. לודוביקו נדהם ממעשה אותלו.הוא לא מצליח למצוא את הקשר בין האגדה שנרקמה סביב דמותו של אותלו לין התנהגות האיש כלפי אשתו ,שכעת היה עד לה. יגו ,ממשיך עם העמדת הפנים ומדבר בגנותו של אותלו :הוא טוען כי כך הוא אותלו וכי המכה שנתן לאישתו היא רק קצה הקרחון.התנהגותו של אותלו קשה יותר ממה שלודוביקו ראה.לודוביקו שואל את יגו האם אותלו תמיד זעוף ונוקשה או שעכשיו הוא מתנה כך בגלל האיגרת.יגו עונה כי אין צורך להוסיף מילים.לודוביקו צריך ללמוד על אופיו של אותלו מתוך מה שראו עיניו. תמונה שנייה :חדר בטירה אותלו מברר עם אמיליה אם היא ראתה משהו חשוד ביחס שבין דסדמונה לקסיו. אמיליה טוענת כי לא מצאה כל דבר רע בקשר בין השניים.אמיליה מוסיפה ואומרת כי היא ערבה לכך שדסדמונה לא חטא בדבר.היא מבקשת מאותלו לא לחשוד בדסדמונה משום שהיא טהורה וישרה.בנוסף ,היא שואלת אותו מי הרעיל אותו נגדה ומקללת את האיש הזה.כבר כאן אנו רואים כי דווקא אמיליה ,זו שיגו מתייחס אליה כטיפשה ,היא זו אשר מבינה את המציאות נכונה. אותלו לא מאמינה לאמיליה וחושב שהיא משתפת פעולה עם דסדמונה. אותלו מבקש מאמיליה להניח לו לדבר עם אשתו ובזמן זה עליה לשמור על דלת החדר ,מחוצה לו ,ולהזהיר אם משהו מתקרב לחדר. אותלו דורש מדסדמונה להישבע כי היא ישרה.דסדמונה עושה זאת אך אותלו לא משתכנע.הוא מטיח בה אשמה – "בוגדת את( "...עמ' .)280דסדמונה שואלת עם מי הוא חושב שהיא בגדה.מדבריה ניתן לבין כי אותלו בוכה בשעת הדיאלוג.מכאן אנו מבינים כי המעמד קשה עבורו.דסדמונה חושבת שאותלו כועס עליה כי הוא חושב שאביה ,ברבנציו ,הוא זה שאחראי לכך שאותלו צריך לשוב לונציה. אותלו משיב כי הוא מוכן לסבול יסורים וצער אך לא מוכן להיות דמות ללעג מהאדם אשר הוא בטח ואהב.דסדמונה בשלה" :טהורה נפשי" (עמ' .)281אותלו לא מקבל את תשובתה.הקנאה מוציאה אותו מדעתו.הוא רוצה לשמוע מדסדמונה תשובה אחת בלבד – שהיא בגדה.הוא קורא לדסדמונה "פרוצה"" ,קבה לכל עובר"" ,מצח – זונה"" ,אישה – זונה"" ,נפקנית"" ,יצאנית החרופה שמונציה" וזאת למרות מחאותיה של דסדמונה והבטחתה כי היא שמרה את גופה לאותלו. דסדמונה אומרת לאמיליה כי אין לה יותר בעל.היא מבקשת ממנה להציע את מיטתה בסדני ליל-הכלולות.כמו כן ,היא מבקשת מאמיליה לקרוא לבעלה יגו. אמיליה אומרת ליגו כי מכל הבחורים שהציעו לדסדמונה ,היא בחרה דווקא באותלו שכעת מכנה אותה "זונה".זו הסיבה בכייה של דסדמונה.יגו ממשיך עם העמדת הפנים שלו ושואל מה גרם לאותלו להשתגע.אמיליה עונה כי אדם החומד משרה ומעמד הרעיל את לבו של אותלו כנגד דסדמונה.יגו שולל את העניין בתוקף – מוטיב העמדת הפנים.אמיליה לא מוותרת – היא מאחלת לאדם שעשה זאת תליה ותופת.היא בטוחה כי ראש נבלים הכין בראשו של אותלו את המחשבה כי דסדמונה בגדה בו.היא אף מציינת כי בעבר אדם דומה ניסה לגרום ליגו להטיל ספק בנאמנותה של אמיליה בכך שהפיץ שמועה כי אמיליה בגדה עם אותלו.שוב אנו רואים כי אמיליה היא זו שרואה נכונה את המציאות.דווקא אישה היא זו שקולטת את רצף האירועים הנכון. דסדמונה מבקשת מיגו שידבר עם אותלו וישכנע אותו כי דסדמונה אכן לא חטאה. היא מצהירה אמונים לאותלו" :הלא אותו אהבתי ואהב [ ]...עד כלות נפשי"(.עמ' .)285יגו טוען כי האגרת היא זו שגרמה לאותו לסערת רגשות רגעית.הוא מבטיח כי הכל יסתדר בסופו של דבר. רודריגו מטיח ביגו טענות כי הוא לא מקדם את עניינו :השגת דסדמונה.יגו כל הזמן דוחה אותו בתירוצים.הוא הביא ליגו תכשיטים לדסדמונה.יגו אמר לו שדסדמונה קיבלה אותם וכי היא מעוניינת לפגוש את רודריגו אך דבר לא קרה.רודריגו אומר ליגו כי הוא מתכוון לגשת אל דסדמונה.אם היא תחזיר לו את המתנות – הוא יפסיק לחזר אחריה ויתנצל.אם היא לא תחזיר התכשיטים – הוא יבקש מיגו פיצוי כספי. יגו מגיב לטענות אלו כי כל מעשיו היו מתוך דאגה לרודריגו.הו מבקש מרודריגו לתת לו עוד לילה אחד כדי לממש את תוכניתו ואז הוא יתאחד עם דסדמונה.אם לא, רודריגו יוכל להתנקם ביגו.יגו מספר לרודריגו כי התקבלה פקודה חדשה מוונציה לפיה קסיו יתמנה כאחראי על קפריסין במקום אותלו.כדי שדסדמונה תשאר בקפריסין יחד עם אותלו ,יש צורך לגרום למקרה שיעכב את אותלו בקפריסין. מקרה כזה יכול לקרות לפי יגו ,אם משהו יקרה לקסיו והוא לא יוכל להחליף את אותלו.פירוש הדבר שרודריגו צריך להרוג את קסיו.יגו אומר לרודריגו כי קסיו יאכל בערב עם בינקה והוא הולך לבקר אותו שם.הוא מבקש מרודריגו להמתין לקסיו מחוץ לביתה.יגו יכוון לכך שקסיו יצא מהבית בסביבות שתיים עשרה – אחת בלילה. רודריגו מקבל על עצמו את המסיבה בהיסוס. תמונה שלישית :חדר אחר בטירה אותלו מלווה את לודוביקו לאחר ארוחת הערב.הוא מ וכן לשלוח את אמיליה לנפשה. אמיליה אומרת לדסדמונה כי הציע את המיטה עם סדיני ליל-הכלולות כפי שבקשה. דסדמונה מבקשת כי אם היא זו שתמות ראשונה מבין השתיים ,אמיליה תכין לה את התכריכים מסדינים אלו.אמיליה מבטלת את דבריה. דסדמונה מספרת לאמיליה על השפחה של אימה ,ברברה ,שהאהוב שלה עזב אותה משום שכעס עליה.היא שרה שיר על ערבת נחל ,שחזה את גורלה של ברברה.השיר מדבר על אישה היושבת בצל עץ השקמה ובוכה על אהובה שעזב אותה.היא מבקשת כי לא יאשימו את האהוב במצבה כי הוא לא האשם.היא קראה לאהובה בוגד אך הוא ענה לה כי ככל שהוא יבגוד ,היא תשתוקק אליו יותר ויותר.אנו רואים כאן דוגמה ליחס של התקופה כלפי נשים :הן מתוארות כחלשות וכתלותיות בגברים -הגברים הם אלו שבוגדים ואילו הנשים תמיד יחכו בבית לבואם. אותה שפחה ,ברברה ,מתה כששרה את השיר.משום מה דסדמונה חשה בצורך לשיר את השיר דווקא הערב. דסדמונה שואלת את אמיליה אם היא חושבת שיש נשים שבוגדות בבעליהן.אמיליה מציגה זווית ראיה מציאותית – יש נשים שיסכימו לבגוד תמורת מעמד ויוקרה לבעליהן.דסדמונה מציגה זווית ראייה תמימה – אף אישה לא תסכים לבגוד בבעלה ,גם תמורת מעמד ויוקרה.היא טוענת כי היא אף פעם לא תעשה זאת. אמיליה טוענת כי נשים בוגדות משום שבעליהן חטאו -אם משום שאין להם כוח לנשים שלהם ,או משום שבשל הקנאה שלהם הם מגבילים את הנשים שלהם, גברים שאלימים כלפי נשותיהם או גברים בזבזניים.הגברים בוגדים בשל משחק הפיתוי ,היצר ,חולשה.גם לנשים יש את אותם המניעים לבגידה.הגברים צריכים להיזהר ביחסם אל נשותיהם כי התנהגות לא נכונה וטובה תגרום להן לבגוד בהם. דסדמונה נשארת בדעתה – אין לבגוד. מערכה חמישית תמונה ראשונה :קפריסין.רחוב. יגו שולח את רודריגו להרוג את קסיו.במונולוג ,רודריגו אומר כי הוא לא מתלהב מהרעיון להרוג את קסיו אך נימוקיו של יגו משכנעים מספיק.במקביל ,יגו במונולוג אישי מהרהר כי גם על רודריגו למות ,וזאת משתי סיבות :א.אם רודריגו יחיה הוא יבקש מיגו שיחזיר לו את כל הכסף שלקח ממנו; ב.הוא עלול להסגיר אותו לאותלו. רודריגו מזנק על קסיו.קסיו שולף את חרבו ופוצע את רודריגו.יגו מגיע מאחור ופוצע את קסיו ברגלו.קסיו נופל על הקרקע וצועק בקול כי הוא נפצע מהניסיון לרצוח אותו. במקביל ,אותלו שומע את צעקות קסיו ובטוח כי יגו ממש את הבטחתו והרג את קסיו. לודוביקו וגרצינו עוברים במקום.הם שומעים את צעקותיו של קסיו אך לא מזהים במי מדובר.מדובר על שעת לילה מאוחרת.הרחוב חשוך. יגו מגיע למקום עם לפיד אש.הוא פונה אל השניים ,מעמיד פנים כאילו לא יודע דבר ושואל מהם הקולות.יגו שואל בקול האם זה קסיו הזועק לעזרה.קסיו מבקש עזרה מיגו.יגו פונה אל לודוביקו וגרצינו שיושיטו עזרה לקסיו.רודריגו זועק לעזרה. קסיו מזהה כי הוא זה שניסה להרוג אותו.יגו ניגש לרודריגו ורוצח אותו. בינקה מגיעה למקום.היא נבהלת למראה קסיו.יגו מנסה לגרום לה להראות אשמה ברצח ,במטרה למנוע חשד כלפיו.יגו ממשיך עם העמדת הפנים כאשר הוא יוצא מגדרו בכדי לסייע לקסיו.לבסוף ,מביאים אלונקה ונושאים את קסיו לחובש. כאשר מוצאים את קסיו ורודריגו ,יגו שוב פונה אל בינקה ושואל אותה מדוע פניה חיוורות ועיניה מבוהלות.הוא טוען כי פניה מסגירות את הפשע שעשתה. נכנסת אמיליה.יגו מספר לה כי קסיו פצוע ורודריגו מת.אמיליה מביע את צערה על קסיו.יגו פונה אל בינקה בשאלה אצל מי סעד קסיו בערב.בינקה מתחלחלת. אמיליה גם מצטרפת אל יגו ומאשימה את בינקה. תמונה שנייה :חדר – המשכב בטירה (חדרם של דסדמונה ואותלו). אותלו במונולוג אישי משכנע את עצמו כי אכן משפט המוות שהוא חורץ על דסדמונה אכן מגיע לה.הוא נושק לדסדמונה אומר כי למרות שעיניו בוכות על מותה הקרב של דסדמונה ,צערו אכזר והוא תובע נקמה. מונולוג :אותלו ודסדמונה. דסדמונה מתעוררת משנתה.אותלו מבקש ממנה להתוודות על חטא שטרם הספיקה להתוודות עליו.לפשר תמיהתה של דסדמוה ,אותלו אומר לה כי היא לא תמות ללא וידוי.היא תמות טהורה.דסדמונה אומרת לאותלו כי היא מפחדת מפניו. היא שואלת אותו מדוע הוא רועד ומתוח.אותלו אומר לה כי היא נתנה לקסיו את המטפחת שהוא אהב ונתן לה.דסדמונה מכחישה כל עניין ואומרת לאותלו לשאול את קסיו.אותלו מציין כי הוא ראה את המטפחת בידו של קסיו וכי קסיו העיד כי דסדמונה נענתה לחיזוריו.דסדמונה מסרבת להאמין.אותלו מספר כי קסיו סיפר זאת ליגו.דסדמונה שואלת אם קסיו מת.היא מבינה כי אותלו החליט להרוג את שניהם.אותלו עונה לה שכן.דסדמונה מבקשת מאותלו שיגרש אותה ולא יהרוג אותה.הוא מסרב.היא מבקשת שיתן לה לחיות הלילה ויהרוג אותה מחר ,אח"כ מתחננת שייתן לה רק עוד חצי שעה ולבסוף שייתן לה רק להתפלל.אותלו מסרב לכל הבקשות ולאחרונה הוא אומר כי עבר הזמן והוא חונק את דסדמונה האומללה. במקביל לחניקה ,אמיליה קוראת לאותלו מחוץ לחדר.אותלו מנהל מונולוג פנימי בו הוא מתלבט האם לפתוח לאמיליה את הדלת או להמתין עד שדסדמונה תמות. תוך פרפורי הגסיסה ,אותלו מבין כי יותר אין לו אישה.דבר זה גורם לו להבין כי הסדר הטבעי השתבש :כל המאורות חשכו ,החמה והלבנה ,ונדמה כי האדמה פצתה את פיה.זהו למעשה המעשה המביש של אותלו.אותלו מתחיל להבין כי על ידי המעשה שלו הוא שיבש את הסדר הטבעי.כאן הוא עדיין לא יודע שדסדמונה לא עשתה כל דבר רע. כאשר אמיליה נכנסת היא מספרת לאותלו כי נעשה רצח מתועב בעיר בשעות הלילה.אותלו אומר כי כנראה הירח גרם שגעון לבני האדם.הוא כמובן מדבר על עצמו.אמיליה מספרת לו שרודריגו מת.אותלו נרעש כאשר הוא שומע שקסיו חי. ממקומה דסדמונה משמיעה קול ,תוך פרפורי גסיסה.היא טוענת שהרגו אותה מבלי שהייתה אשמה.כאשר אמיליה שואלת אותה מי עשה זאת ,היא עונה כי היא עשתה זאת לעצמה.היא נפרדת ממנה ומבעלה "הטוב" (עמ' .)306דסדמונה לא מאשימה את בעלה ולא מפלילה אותו ,בשל אהבתה הרבה לו.ממש כמו הדמות בשיר ששרה שפחתה של אמה (מערכה רביעית). אותלו מודה בפני אמיליה כי הוא זה אשר הרג את דסדמונה וזאת משום שבגדה בו. אמיליה עונה לו בכעס כי דבר זה שיקרי.היא קוראת לאותלו "בן שטן" (עמ' )307 ומטיחה בו שביצע דברים בזריזות מבלי לחשוב לפני.אותלו משיב כי יגו הוא זה שאמר לו כי דסדמונה הפרה את ברית הנישואין.אמיליה חוזרת שלוש פעמים על המילה "בעלי" משום שהיא לא מאמינה כי אותלו האמין לדברי בעלה.היא זועקת על אותלו על כך שעשה מעשה נורא בשל סיפור שקרי.היא מכנה אותו "בור", "בער"" ,מטופש כטיט" (כינויים המהווים מילים נרדפות למילה "טיפש").אמיליה צורחת בקול כי הכושי רצח את הגבירה. נכנסים לחדר מונטנו ,גרצינו ועוד דמויות.אמיליה מטיחה את האשמה על יגו ושואלת אותו אם הוא זה שסיפר מעשי שקר לאותלו.יגו עונה לה שמה שהוא חשב הוא אמר לאותלו ולא יותר ממה שאותלו בדק לבדו.אמיליה שואלת שוב אם הוא אמר לאותלו כי דסדמונה בגדה בו.יגו עונה בחיוב.אמיליה צועקת עליו ואומרת לו כי הוא שיקר.היא חוזרת ארבע פעמים על המילה "שקר" (עמ' .)309היא טוענת כי פיו של יגו הוא האחראי לרצח דסדמונה. אותלו מודה כי כך היה הדבר.כל הבאים נדהמים למשמע הסיפור. אמיליה אומרת בכעס לבעלה מול הנוכחים כי כל מעשיו הם מעשי טומאה.חוזרת שש פעמים על המילה "טומאה" (עמ' .)309יגו טוענת כי אמיליה השתגעה והוא מצווה עליה לחזור לבית.אמיליה טוענת כי היא דוברת אמת וכי היא לא ציית לבעלה כי היא רוצה לומר את האמת. אותלו מתחיל להבין את גודל התרמית.הוא נופל על מיטתו.כאן למעשה מתחיל שלב הידיעה.אותלו מתחיל להבין כי המעשה שעשה הוא איום ונורא.אך יחד עם זאת ,הוא אחוז אובססיה כלפי המטפחת.הוא מתייחס למטפחת כהוכחה הבלעדית והברורה לכך שדסדמונה בגדה בו עם קסיו.הוא אומר כי יגו יודע כי דסדמונה אכן הוא הודה בפני יגו וגם המטפחת שהוא נתן הייתה עם קסיו והשניים חטאו. לדסדמונה ,מזכרת מאמו ,נמצאת ברשות קסיו. אמיליה צועקת ואומרת שהסוד התגלה.היא לא מקשיבה לדברי יגו המצווים עליה לשתוק והיא רוצה לספר את האמת.בנקודה זו יגו מנסה לדקור את אמיליה. אמיליה צועקת על אותלו ואומרת לו כי היא זו שמצאה את המטפחת ונתנה אותה ליגו אשר שכנע אותה כל הזמן לגנוב אותה.לאחר דברים אלו אותלו מבין סוף סוף כי שחקו בו וכי דסדמונה לא בגדה בו.הוא פונה לתקוף את יגו אך מונטנו מצליח לקחת ממנו את החרב.יגו דוקר את אמיליה ובורח.אמיליה נופלת ארצה. היא מבקשת שיניחו אותה לידי גבירתה – דסדמונה.מונטנו וגרצינו יוצאים כדי לתפוס את יגו. אנו רואים את שלב הידיעה שדמותו של אותלו עוברת כאשר היא מבינה כי אין כל טעם לכבודה.הכל ירד לשאול.אמיליה אומרת לאותלו כי דסדמונה אהבה אותו וגוועת.אותלו מבקש לשלוח יד בנפשו (=להרוג את עצמו) אך דרצינו מבקש ממנו להיכנע ולא לעשות זאת.אותלו מבקש ממנו להיכנס לתוך החדר.אותלו אומר לו כי יש ברשותו חרב נוספת.הוא נזכר ימיו שאיש צבא אך ימים אלו חלפו.הוא מבקש מגרצינו לא לחשו -למרות שהוא חמוש ,זהו סוף דרכו.הוא מקונן על מות דסדמונה. נכנסים לודוביקו ,מונטנו ,קסיו הנישא על אלונקה.יגו מובל באזיקים. אותלו רואה את יגו ופוצע אותו.יגו אומר כי למורת שהוא נפצע ,הוא עדיין חי. אותלו עונה לו כי הוא מעדיף שיגו יחיה.המוות עבורו הוא אושר. לודוביקו שואל את אותלו כיצד יש לקרוא לו לאחר המקרה הנורא.אותלו מציע "רוצח רודף-צדק" (עמ' – )314אדם שרצח רק בשל הרצון להוציא את האמת לאור.אותלו מבקש מהנוכחים לשאול את יגו מדוע תכננן להפיל אותו באופן הזה. יגו עונה שאין לו מה לשאול.מה שהוא יודע זה מספיק.מעתה הוא לא מתכוון לומר דבר. לודוביקו מספר כי הם מצאו שני מכתבים בבגדיו של רודריגו.באחד המכתבים נכתב כי רודריגו נשלח להרוג את קסיו.נמצא עוד מכתב בו כתובים דברי שנאה שיגו התכוון לשלוח אל רודריגו.אותלו הנסער שואל את קסיו כיצד השיג את המטפחת. קסיו משיב כי הוא מצא את המטפחת בחדרו.בנוסף ,יגו הודה כי הוא זה שהשאיר את המטפחת שם כדי שישתמש בה לצורך מזימתו.קסיו מוסיף כי במכתב רודריגו כועס על יגו משום שיגו שלח אותו להכעיס את קסיו ,הריב המלאכותי ,ומשום כך קסיו איבד את תפקידו כסגן.לודוביקו קובע כי אותלו יתלווה אליו וכי הפיקוד על קפריסין נלקח ממנו ומועבר לקסיו.באשר ליגו ,עונשו יהיה עינוי אשר יגרום לו ליסורים רבים ולא יזרז את מותו. לפני היציאה ,אותלו מבקש לומר מספר דברים.הוא מבקש שכאשר יכתבו את קורות חייו ,יתייחסו אליו כפי שהיה :בלי להוסיף דברי פאר ובלי לומר עליו דברים רעים.יש לספר שהוא היה איש שלא היה חכם מספיק לאהוב אבל אהב יותר מדי; אדם שלא בחר בדרכי הקנאה אך הוא נתן לה להשתלט עליו; אדם שבידו הגסות איבד פנינה יקרה ,אדם אשר עיניו דומעות.הוא מבקש שגם יאמרו כי פעם ,כאשר נלחם מול חייל תורכי הוא שיסע אותו כך – ברגע זה אותלו תוקע חרב בגופו. במילותיו האחרונות הוא משאלה :כמו שהוא נישק את דסדמונה לפני שהרגה ,כך הוא מקווה כי נפשו תמות עם הנשיקה שלה.אותלו נופל על מיטתו ומת. לודוביקו פונה את יגו ומקלל אותו.הוא מבקש מהשאר שיכסו את הגופות.הוא מבקש מגרצינו לקחת את החזקה על ביתו של אותלו כמו על שאר רכושו.מעתה גרציו הוא היורש של כל הונו של אותלו.הוא מוסיך ואומר כי על המושל ,קסיו, מוטלת החובה למצוא מיתה מתאימה ליגו :זמן ,מקום וכיצד יתבצע גזר דין המוות. ובאשר לו – לודוביקו ילך לספר לעם את המקרה העצוב שבא אל סופו. אותלו" מבטא את שיא השיאים של נפילה מ"איגרא רמה לבירה עמיקתא" – ממקום גבוה ,ממעמד גבוה אל מעמד נמוך ומושפל.מהצלחת בזק ללא קרב ואהבה שמימית ומושלמת לתוך אפילת יצר ועיוורון.אותלו ודסדמונה מפנים עורף לכל מוקיריהם ,מתאחדים באהבתם הנשגבת בסתר.חשים אחדות כאילו נבראו מאותה הצלע.אך אותלו השחור ,המורי (המוסלמי) ,שמקורו באפריקה ,אינו מצליח לקיים זוגיות שבנויה על ניגודים של מזרח ומערב ,הוא צולל לתוך אפילת יצריו ורוצח את אהובתו הלבנה ,הנוצרייה שמקורה בונציה. בתחילת המחזה אנו פוגשים את אותלו לאחר נישואים חפוזים וסודיים לדסדמונה, בת אצולה מבנות המקום.בניסיונותיו להצטדק על מעשיו בפני הדוכס ,בשעה שהוא מואשם שכבש את דסדמונה במעשי כשפים ,אותלו מתאר קשר נפשי עמוק וחזק עם בחירת ליבו ,והוא אומר " :היא אהבה אותי על תלאותיי ,ואוהבה כי ריחמה אותן".דסדמונה יכלה להבין את העוצמה של אותלו בדרך מיוחדת ,לא דרך מעשי גבורה מופלאים ,אלא דווקא את הצדדים האנושיים ביותר.מתחת לחזות החיצונית של איש צבא קשוח ,היא מבינה את כל הקשיים הכאב והסבל הכרוכים בכך. דבריה של דסדמונה לשמע סיפוריו הם "זה כה מוזר ,מוזר מאין כמוהו ,כה עצוב, עצוב עד להפליא".אותלו מגלם לגבי דסדמונה מופת אנושי "הלוואי עשני אל בצלם גבר שכזה" שדה הקרב לא השחית את אופיו הנעלה ואת תכונותיו החיוביות. כבר בכותרת " -הטרגדיה של אותלו הכושי מוונציה" -נרמז הסיבוך התרבותי-מדיני שביסוד מצבו של אותלו ,דווקא לו קוראים להגן על ונציה מפני התורכים. "אותלו" עוסק בנושאים רבים :קנאה ,תככים ,נקמה ,בגידה ,כבוד ,רשע ,גזענות ועוד.כל נושא יכול לעמוד בפני עצמו ,אך בעיון מעמיק יותר לגבי אותלו במקרה של מעילה בתפקיד או בגידה חוברים כל הנושאים הללו יחד ומובילים לשיבוש הסדר הטוב.רצון להרוס ,להרוג ולהשמיד על ידי התוקפן ,בשם קוד חברתי או כל תירוץ אחר ,בכל תרבות ובכל זמן ,משאירים עולם עקר ואבוד. הקהל בהצגה בבואנו לבחון את הדרמה הקלאסית עלינו לזכור שמדובר בהצגה שמכוונת לקהל. המטרה היא שהקהל יעבור תהליך חינוכי ,דרך חוויה מטלטלת ,ודרך הזדהות עם הגיבור ,המסר החזק יתקבל.התהליך אמור להתבצע בשלבים מאד מסוימים: בתחילה מתעוררים אצל הקהל רגשות סותרים ,מצד אחד הזדהות והבנה כלפי מצבים ורגשות אנושיים ידועים ,מצד שני פחד ואימה מפני גורל דומה ,מפני מצבים קיצוניים שאין מהם חזרה כפי שקורה לגיבור.הקהל צופה בעולם שמתפרק בהדרגה עד לקטסטרופה.ואילו בסיום הכל חוזר לסדר הנכון ,הכל נרגע וחוזר לשלמות.הקהל יוצא מהתיאטרון עם הבנות חדשות ותקווה. הגיבור הטרגי הגיבור משרת את אותה מטרה שלשמה ההצגה בעצם מכוונת לקהל שעובר תהליך משחרר.גיבור נעלה ממעמד גבוה הוא דמות טובה לחיקוי והזדהות.גם באופי הגיבור קיימים ניגודים ,מצד אחד תכונות חזקות וחיוביות ,יכולת סבל ועמידה במצבים קיצוניים.מצד שני קיים באופיו פגם ,נקודת חולשה ,שלגביה הוא קיצוני ולא מסוגל להתפשר ,הוא יודע שזה יוביל אותו לאבדון אבל הוא לא עוצר.לבסוף הוא מכיר בטעות ומוכן לשלם את המחיר. נושאים מרכזיים אשר אנו בוחנים את הנושאים בטרגדיה ,עלינו לבחון זאת מתוך נקודת מבט שכוללת את אופיו של הגיבור הטרגי והתהליך שמכוון לקהל. א.קנאה הקנאה משמשת מוטיב מרכזי במחזה זה.במבט ראשון נראה כי המחזה עוסק באחד הרגשות החזקים בנפש האדם וזוהי הקנאה.רגש שהוא שלילי ומסוכן המשתלט על אותלו בהדרגה בעזרתו של יגו.כאן הביקורת מופנית כלפי אותלו שעדין כאדם קיימת בפניו הבחירה והיכולת להתנגד לאלימות ולרשע ולדבוק במוסר ובאמת. המחזה מתחיל בעצם בדברי הקנאה של יגו עצמו ,הוא כועס על כך שקסיו קיבל את תפקיד המשנה לאותלו ללא הצדקה ,הוא מדגיש שקסיו בן פירנצה ,הוא גם לא מקומי וגם לא מספיק מוכשר.הוא מקנא גם באותלו שהוא זר וזכה למעמד שכזה. כאשר יגו רומז על בגידה הוא מציע לאותלו להישמר מהקנאה ,הוא רק לא יודע שהוא מעורר עולם אפל הרבה יותר.המניעים של יגו לכל אורך המחזה נובעים מקנאה ונקמה.על הבסיס הזה ניתן לומר שדמותו של יגו היא המרכזית ,אבל יגו הוא דמות הרשע והנבל שלא עובר שום שינוי ואף תהליך ,כפי שגיבור טרגי אמור לעבור. ב.כבוד שייקספיר מציג את אותלו לא רק כשחור ,אלא גם כמורי (= מוסלמי) ,ולכך ישנן השלכות.בחברה המוסלמית מעמד הנשים והמושג של חילול כבוד המשפחה ,אלו נושאים מאד מרכזיים.בעיקר לאור דבריו של יגו "היטב אני מכיר את טבע בנות הארץ בונציה "..ולאחר מכן הרהוריו של אותלו " :אולי משום שהנני שחור".. מעמידים את הקונפליקט על ניגוד חברתי – תרבותי.בתחילה ברבנציו פחות מתייחס ל"בתך מרדה בך" ,הוא טוען" :אומרים שיש כשפים שבכוחם לפגום בתום הבתולים".בשביל איש ונציה הנוצרי ,הזר השחור ניחן ביכולת כישוף ומכאן כוחו, לכן יש למהר להציל את דסדמונה התמימה".כבוד המשפחה" מבחינת האב פחות משמעותי ,אבל עניין הכבוד בכל הנוגע לאותלו הוא הרבה יותר עמוק.בתרבות המוסלמית אישה שסטתה דמה מותר.בסיום כאשר אותלו מגייס את כוחה המאגי של המטפחת ,למרות שהוא הכחיש בהתחלה כל קשר לכישוף ,גם דסדמונה מתחילה לחשוש שאולי באמת לכל אחד מהם יש שורשים תרבותיים שלא ניתן לגשר עליהם.אהבה עמוקה ככל שתהיה לא יכולה להיות לחלוטין מנותקת מכל הקשר תרבותי.הזר מביא עימו משקעים שלא ניתנים לגישור.חברה שבה פוגעים בנשים על רקע של קשר רומנטי או מיני אסור ,זוהי חברה מקובעת ,שבה הגברים חשים איבוד שליטה בתוך המשפחה עד כדי כך שמעשי רצח הופכים מקובלים עד היום (ראה נושא "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה). ג.רגשי נחיתות – חוסר הערכה עצמית אותלו מכריז בפני אנשי ונציה "כי נצר אנוכי מגזע מלכים ,ראוי בזכות מעלותיי לרום המעמד שבו זכיתי".למרות שאותלו מכיר במעמדו הרם וכישוריו ,הוא נמצא בנקודת פתיחה נחותה בשל היותו זר ושונה בונציה.הוא אמנם עלה לגדולה אך עליו לעמוד על המשמר מפני לשונות רעות כמו יגו שמכנה אותו בראש חוצות : "תפוח שפתיים" ו"הוד כושיותו" ,ואומר לברבנציו "איל זקן ,שחור ,עולה על כבשתך הלבנה" .אמנם הוא גם זכה בדסדמונה ,הנערה המושלמת והמבוקשת ביותר בעיר ,אך נישואיו נעשו בסתר ומיד לאחר מכן עליו להצדיק את מעשיו בפני נכבדי העיר.מעבר לאהבתו הכנה ,דסדמונה היא גשר וכרטיס הכניסה של אותלו שיקבע את התקבלותו בביתו החדש.כל חייו תלויים בקשר איתה ,ולכן הוא מרגיש שעולמו נחרב אם קיים ספק לגבי נאמנותה.." ,אך המקום שבו שיכנתי את לבי ,שבו שומה עלי לחיות ,ולא – אין לי חיים".זו הסיבה שהוא נוטה לאמץ את יגו לצידו כבר בתקרית הראשונה עם קסיו ,מכיון שיגו מקומי ומשרה עליו בטחון.כאשר הוא מרגיש אבוד וחלש גם החיים הופכים לחסרי משמעות.כל מעשיו של אותלו נובעים מחששותיו לאבד את ההערכה כלפיו.במצב דברים כזה שייקספיר רוצה להראות כמה אכזרי מצבו של הזר וכיצד מאמציו להתקבלות נידונים מראש לכשלון. ד.שליטה גדולתו של שייקספיר היא בכך שיצירותיו הן אוניברסליות ועל זמניות.בכדי להגיע לרמה של יצירת אומנות נצחית בעלת משמעות בכל מקום ובכל זמן ,עליה לעסוק באבני יסוד בתרבות האנושית.אותלו אכן נמצא בונציה במעמד רגיש בשל אותם דברים שנאמרו קודם ,אבל מהותו ופועלו נובעים מנקודה אחת רגישה באופיו.דרכו אינה נובעת בסופו של דבר מנסיבות סביבתיות או תרבותיות ,עולמו אמנם נשען על כל אותם דברים.אך חולשתו הבסיסית היא אחת המרכזיות בהיסטוריה האנושית, הצורך בשליטה מוחלטת בעולם הקרוב ובסובב ,והפחד האיום מפני הגורל הנעלם והתנהלות העולם שאין לה הסבר. אותלו אומר ליגו במערכה הראשונה "לולא אהבתי לדסדמונה הענוגה ,הייתי מסרב לתחום את חירותי ולרסנה תמורת אוצרות הים".כוחו של אותלו הוא בחירותו ובדידותו ,משחר ילדותו עבר "הרפתקאות מסמרות שיער" ושרד את כולן.פעל ללא הרף בשדה הקרב ,כאשר לא פעם היה נתון בסכנת מוות ,חייו היו הישרדות מתמדת והוא עמד בכך באומץ. אדם כזה הוא בודד וסומך רק על עצמו ,כל טעות קטנה יכולה לחסל אותו.הפעם הראשונה שבה הוא מוכן להכניס אדם נוסף שותף לתוך חייו קורה עם דסדמונה. השותפות הזאת דורשת ממנו שינוי באורח חייו וזו משימתו האחרונה שהוא אינו עומד בה ".כעת כבר סר כוחי..כאן התמרור האחרון של מסעי". דמויות אותלו אותלו הוא הגיבור הטרגי במחזה.הוא דמות נעלה ,מצביא ,מקורב לבית המלוכה. בעל אומץ לב ,אציל נפש ,שעבר מכשולים רבים וחוויות קיצוניות בחייו.הסביבה מכבדת אותו על טוב ליבו ועל כך שהצליח להגיע לגדולה בכוחות עצמו ,ובמיוחד בהיותו זר -מוסלמי ,שחור מאפריקה.אותלו מעוצב כמנהיג ,שמרגיש בטחון בעיקר בשדה הקרב ,מאד נחרץ ,קיצוני בהשגת יעדים.הדבר בא לידי ביטוי ביחסו לקסיו, שנתפס שיכור בשעת תפקיד.אותלו מפטר אותו בו במקום ,למרות שקסיו ליווה אותו שנים רבות בנאמנות אמיתית.ייתכן שלאותלו קשה ביותר עניין התקבלותו בחברה ,למרות שמוקירים אותו וניתנו לו סמכויות הוא חושש מגילויי דחיה כפי שיגו מביע והוא מוכן לעשות הכל בכדי להתקבל ולהיות נאהב.אך מעבר לכך נראה שהדבר החשוב ביותר שמנחה את אותלו זה שליטה מוחלטת בסביבתו ובעצמו.הוא לא יכול להרשות לעצמו לפי תפיסתו ויתור קל שבקלים ,לגביו אבדן שליטה מסמל סכנת מוות.לכן הוא מתייחס בחומרה כה רבה למעידה של קסיו ,דבר המשחק לידיו של יגו במהירות שהוא לא ציפה לה.פיטורי קסיו מהווים את נקודת המפנה ביחסים בין אותלו ודסדמונה ,משם מתחילה ההידרדרות באהבתם ובמצבו של אותלו המצביא והבעל.בכל הקשור לענייני הצבא אותלו פועל כמנהיג בלעדי מיומן ונחוש.אך אותלו זר ,לא רק בונציה ,אלא גם בכל הקשור לעולם האהבה והזוגיות, בשדה הזה הוא אבוד לגמרי.כאן הוא צריך לשתף ולהתחשב באישיות וברצונות של בת זוגו ,דבר שהוא ההיפוך הגמור של שליטה.אותלו ביקש שדסדמונה תצטרף אליו למערכה בקפריסין ,אבל הוא לא תיאר לעצמו שהיא תנסה להתערב בהחלטותיו המקצועיות ,היא מערערת את בטחונו.ובנוסף יגו בדיוק בשבר הזה מחדיר את הספק המכרסם בדבר נאמנותה ואהבתה.אותלו לא מסוגל לשאת את עוצמת הרגשות ואת הפחד מפני אובדן השליטה בביתו ובליבו פנימה" ,אם אי פעם לא אוהב אותך ישוב הכל לתוהו".אותלו מפסיק לנהוג באורח הגיוני ,הוא מאמין בקנאות לדברי יגו והוא מצטער על הרגע שהוא בחר בנישואים.ההידרדרות של אותלו היא גופנית ונפשית ,הגילויים החיצוניים הם כאבי ראש ,זעם עיוור וצורת דיבור נמוכה ומשובשת.הוא מכנה את דסדמונה זונה ,מגדף אותה ומכה אותה לעיני לודוביקו השליח מונציה.הוא מתמוטט ,והדימוי העצמי שלו נפגע לחלוטין. אותלו מתכנן לחנוק את דסדמונה על משכבה ,כראוי לבוגדת ונואפת.עד לרגע החניקה הוא נאבק בעצמו.הוא מתלבט בין יופיה וטהרתה לבין רצון עז לנקום ולהעניש אותה על הפגיעה בכבודו.בעצם הוא מאבד שליטה בגלל הצורך החזק שלו לנהל את עולמו כרצונו באופן מוחלט ובלעדי.אותלו נכנע ליצר ,הוא זועק "דם ,דם ,דם ,"..דסדמונה מתחננת "הגלה אותי אך אל תמית אותי".אבל החיה כבר משחרת לטרף ,הוא ממשיך לצעוק עליה "זונה"..כדי להצדיק את טירופו. דסדמונה מבקשת לקרוא לקסיו ,לערוך בירור ,להשהות ,אבל אותלו ממהר לשים קץ לפרשה ,כאילו שהוא כבר לא קשור לכך במאומה.אין עבר ואין עתיד ואין צדק ולא משפט ,רק יצר הרס משתולל ללא מעצורים.בדיוק כמו אותה סופה בים שהם צלחו בהתחלה ,אז אותלו אומר לדסדמונה לאחר פגישתם המרגשת בקפריסין" ,גיל חיי ,אם אחרי כל סערה תקום שלווה כזאת – שתנשב הרוח עד שתעיר גם את המוות". אותלו חונק את דסדמונה בחמת זעם והאסון הנורא מתגלה מיד אחר כך.ייסוריו מגיעים לשיאם לאחר גילוי האמת ,אז חוזרת אליו צלילות דעתו והוא נושא את המונולוג הגדול ביותר שלו.הוא מסכם באופן מדויק את חייו" :על איש ספרו שלא השכיל אהוב אך רב מדי אהב".בגלל האהבה הוא ויתר על חירותו ,זו היתה חולשתו ,הוא לא ידע כיצד לשלב את האהבה בחייו וכך איבד הכל.אותלו קובע מהו העונש המגיע לו וגם מוציאו לפועל – הוא מתאבד כיאה לגיבור טרגי. יגו "..לא מחובה ולא מאהבה אני עושה.אני רק מתחזה לצורך ענייני". המחזה נקרא "אותלו" ,מכיוון שהוא הגיבור הטרגי ,אך דמותו של יגו היא הדמות המרכזית והדומיננטית במחזה.יגו הוא סמל הרוע.הוא משלב באישיותו באופן סמלי את דמות השחקן והבמאי ,שחקן בשל העמדת הפנים שלו ,ובמאי בשל יכולתו לנתב את העלילה בעזרת מזימותיו.המניע הראשוני למעשיו זו העובדה שאותלו לא מינה אותו לסגן ,אך בהמשך מסתבר שהמניע העיקרי למעשיו זה הרוע לשמו ,הוא ממשיך להרע גם לאחר שזכה בכל מבוקשו.המחזה פותח בנישואיהם של דסדמונה ואותלו ,שיא האושר וההרמוניה ,ואלה מופרים בעזרתו של יגו.הוא לא רק אויבו של אותלו ,אלא אויבה של כל אהבה ,חיבה ,כנות ונאמנות.יגו הוא סמל לשקר וצביעות ,הוא מצליח לתמרן בין כל הדמויות ,ומציג את עצמו כאדם טוב ונאמן. כלפי חוץ הוא משחק תפקיד של לוחם היושר וההגינות.הוא משקר לרודריגו ,הוא מנצל את אהבתו של רודריגו לדסדמונה ומבטיח לו לשווא שיקשר בינהם.הוא משקר לאותלו ,הוא מנצל את יתרונו כמקומי ,את חולשתו של אותלו ואת האימון הרב שהוא נותן בו כדי להרעיל את נפשו".והכושי יודה לי ,יאהבני ,ויעניק לי פרס על כי שמתיו לצחוק ולשמצה ,והתנקשתי בשלוותו עד כדי טירוף הדעת".הוא משקר לאמיליה כדי לקבל ממנה את המטפחת של דסדמונה.הוא משקר לקסיו, מעמיד פנים שהוא חברו הנאמן ,בזמן שהוא פועל כדי לקבל את תפקידו.הוא משקר גם לעצמו ,הוא טוען טענות שווא שהיתה קרבה בין אמיליה בת זוגו לאותלו. יגו יכול לפעול בחופשיות מכיון שאף אחת מהדמויות לא יכולות להאמין שקיימת אפשרות שמישהו יהיה רע ונבזה כל כך.יגו מוצג כתככן ,לגלגן ,רמאי ,קנאי ושקרן ובעיקר פוגע בשלוותם של אחרים ומרעיל את נפשותיהם.חווית הרוע ממלאת אותו סיפוק ,הוא מנצל את חולשותיהם של כל הדמויות ,וככל שהוא מצליח להשתלט יותר על הדמויות בסביבתו גוברת הרגשת נצחונו.יגו אינו מאמין באהבה ,לטענתו הכל קשור למיניות ותשוקה פיזית.יגו הוא העיצוב המושלם של הכוחות האפלים בכל אדם.אין בעולם נשמה שיגו אוהב ,הערך היחיד המוכר לו הוא טיפוח העצמי, הוא הלא אנושי בשיאו ,נבל ושפל.קיימת אנלוגיה ניגודית בין יגו לבין אותלו ודסדמונה ,בין החייתי לאנושי ,בין אהבה אצילית לגסות רוח.יגו הורס את אותלו ומביא עליו חורבן ,הוא חושף באותלו את החיה שבאדם. סיכום טבע העולם והתנהלותו אינם ברורים די צורכם לבני האדם ,עד היום האדם לא הצליח לתת הסבר לכל התופעות הקיימות סביבו.בתקופתו של שייקספיר העולם היה ברור עוד פחות.במהות הטרגדיה קיימת שבירה של העולם וסדר מחודש ,רעיון שמקל על הפחדים מפני הגורל הנעלם וחוסר השליטה של האדם בחייו ובסכנות הצפויות לו.סכנת רעב,פגעי הטבע ומגפות ,היו תופעות מאיימות שגבו קורבנות רבים.בטרגדיה של אותלו באים לידי ביטוי נושאים אלו ,של אובדן השליטה והשתלטות הרוע וההרס באופן חזק ביותר.ההבנה שכוחות אלו קיימים בתוך האדם פנימה והוא יכול לרסנם ,יכול להביא נחמה ותקווה לעולם טוב יותר. מוטיבים שלושת המוטיבים תוארו היטב לעיל בתיאור תוכן עלילת המחזה. א.מוטיב העמדת הפנים ב.מוטיב הקנאה ג.מוטיב המטפחת
