הרצאה: זהות קולקטיבית וסטריאוטיפים - PDF

**[הרצאה-חברה-שרעבי-14.11.24]** **זהות קולקטיבית** **[לזהות הקולקטיבית הלאומית יש שלושה מרכיבים]:** 1. [זהות אישית (עצמית)]- דימוי עצמי, תפיסת עצמי, מי אני? זהות אישית היא מושג המתייחס להתפתחותו של אדם לאורך כל שלבי חייו. האדם שואל את עצמו מי אני כאדם, מה היתרונות והחסרונות שלי, מה מייחד...

**[הרצאה-חברה-שרעבי-14.11.24]** **זהות קולקטיבית** **[לזהות הקולקטיבית הלאומית יש שלושה מרכיבים]:** 1. [זהות אישית (עצמית)]- דימוי עצמי, תפיסת עצמי, מי אני? זהות אישית היא מושג המתייחס להתפתחותו של אדם לאורך כל שלבי חייו. האדם שואל את עצמו מי אני כאדם, מה היתרונות והחסרונות שלי, מה מייחד אותי מאחרים, מהן השאיפות שלי, מהם הערכים שלי. הזהות האישית היא התמונה שאדם בונה על עצמו במהלך חייו, והיא שנותנת לו את המשמעות לחיים. 2. [מחקרים על סטריאוטיפ/סטיגמה] [סטיגמה-] תיוג שלילי כלפי אדם. המונח סטיגמה (Stigma), מקורו המילולית בשפה היוונית היא \"קעקוע\". מונח זה שימש על מנת לציין סימני גוף תוך הבלטה של היבטים שליליים באותו מראה גופני. כוויה או שריפה היו הסימנים הגופניים השכיחים אשר שימשו עדות גלויה לאותו אדם שנשא אותם במעמד נחות. כך היוונים והרומאים הטביעו בגופם של עבדים ופושעים סטיגמה, כדי לזהותם. המונח סטיגמה במובנו הראשוני התמקד אם-כן בזיהוי גופני תוך דגש על סימנים גופניים שליליים שהבחינו בינו לבין אנשים \"נורמאליים\". במהלך השנים חל שינוי בכל הקשור למונח סטיגמה תוך דגש על מעבר משימוש במונח זה לביטוי היבטים שליליים שקשורים למראה הגופני לשיח סוציולוגי אשר שם דגש על ההיבט החברתי של המונח סטיגמה. שימת דגש על ההיבט הסוציולוגי-חברתי שם דגש על אפיון האדם ולא על מראה גופו כשונה מאחרים לשלילה. אחת ההגדרות המרכזיות לסטיגמה הוצגה על ידי הסוציולוג ארווינג גופמן. גופמן הגדיר סטיגמה כתכונה אשר מציגה את האדם באופן שלילי, מפחיתה ומצמצמת את האדם השלם לכדי היותו אדם נגוע. מדובר למעשה בתהליך אשר באמצעותו התגובה של הזולת מונעת את ההתפתחות הנורמלית של האחר. גופמן כתב, שהסטיגמה היא מצב טוטאלי, שבו כל הזהויות של אדם הופכות לזהות אחת שלילית. במצב רגיל, לאדם בחברה יש הרבה זהויות, אך ברגע שאנו הופכים זהות אחת לטוטאלית, כלומר מוחלטת, אנו למעשה מקלקלים ו"מזהמים" את אישיותו הכוללת של האדם (למשל הרוצח) וזהו מצב הסטיגמה. זהו מצב שבו תכונה אחת מזהמת את כל אישיותו של האדם (הרוצח). על ידי כך שהאדם עובר "האחדה" שלילית בזהויות שלו, מוטבע עליו למעשה, אות קלון (אות קיין). התיוג מלווה במשמעות חברתית: פגיעה באפשרות תעסוקתו, ביכולתו להתחבר לאנשים אחרים, בהשתתפות בפעילויות שונות ועוד. התוצאה של הסטיגמה היא אם-כן, נידוי והרחקה. [סטריאוטיפ]-בדרך כלל מתייחס לקבוצה. המונח נקבע במאה ה-18 על ידי עובד דפוס בצרפת, והוא לקוח ממקצוע הדפוס המסורתי. כך כונה לוח מתכת (גלופה=שבלונה) בעל אותיות בולטות, שבאמצעותו הדפיסו עמודים זהים בספר או בעיתון. הסטריאוטיפ הוא תבנית חשיבה מוסכמת, מקובעת, שבה אנו מתייחסים לכל מי ששייך לאותה קבוצה חברתית, כאל אנשים זהים בתכונותיהם. המונח סטריאוטיפ הוא מערך מקובל מבחינה חברתית, של דעות, אמונות ורגשות, לגבי תכונות המאפיינות חברים בקבוצה מסוימת. הוא תופס אדם כחלק מקבוצה ולא כאינדיבידואל, והוא אחד הגורמים המרכזיים לאפליה חברתית. במושג זה קיים יסוד של הכללה- ותכני הסטריאוטיפ יכולים להיות חיוביים או שליליים, בדרך כלל שליליים. תיוג על מקומות, מאפיינים חיצונים, מגדר, בעלי השקפות או נטיות מסוימות, קבוצה אתנית או לאומית. למשל : בלונדיניות טיפשות; סינים חרוצים; נשים לא יודעות לנהוג; שמנים מצחיקים; אמריקאים עשירים; יהודים חכמים; אלה שגרים בתל אביב\...בירושלים\...בת ים\... דתיים\...חילונים\... ימנים הם\...שמאלנים הם\...(אלברט איינשטיין: יותר קל לפרק פצצת אטום מאשר דעה קדומה). \- בתיוג שלילי של אדם או קבוצה יש מעין הטלת קלון אשר עלולה להוביל לפגיעה נוספת בהם. -על מנת שהתיוג יהפוך לחלק מהפרט חייבת להיות בנפש האדם מעין \"קרקע מכינה\" שבה התיוג השלילי \"נקלט\" והופך בהדרגה לחלק מהדימוי האישי של האדם או הקבוצתי. מחקרים רבים בפסיכולוגיה מראים, ששייכות לקבוצה מהווה חלק עצום מהזהות האישית של כל אדם. לשייכות יש שני כללי יסוד: אחד- שהמוח חושב על ידי חלוקה לקטיגוריות. השני-שעל כל הקטיגוריה מוצמד סטריאוטיפ. במחקרים אלה התגלה, שלכל חבר בקבוצה יש מוטיבציה ליצור פער תפיסתי לטובת הקבוצה שלו, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמו. ככל שהמוטיבציה הטבעית הזו מוזנת על ידי מסרים שמחזקים את התפיסה לגבי הקבוצה \"שלי\", ובמסרים שמחזקים את התפיסה השלילית לגבי הקבוצה ה\"אחרת\", האסוציאציות האוטומטיות מתעצמות והקבוצה ה\"אחרת\" מוגדרת כאוייב. דפוס התנהגות זה כולל אנשים משכילים וליברלים. למעשה ראיית הקבוצה האחרת איננה בצבעים מגוונים, אלא בצבעי שחור לבן: הרצון שלנו ליצור פער בין הקבוצה שלנו לבין קבוצות אחרות גורם לנו להאמין, שהקבוצה שלנו היא טובה באופן מוחלט ואילו השנייה היא רעה באופן מוחלט. סטריאוטיפים כלפי האחר מהווים לא רק חלק ממנגנוני גיבוש הזהות העצמית, אלא גם חלק ממנגנון השימור והשיקום של ההערכה העצמית. בהערכה שלילית של האחר יש את הפוטנציאל לשמר הערכה עצמית גבוהה, בייחוד כשההערכה העצמית נמצאת תחת איום. חוקרים מצאו, שעמדות שליליות ועוינות כלפי קבוצות של זרים, בכללם מהגרין מהגרי עבודה, הן תוצאה של הרגשת איום ותחרות. ההסבר הוא שכל קבוצה וותיקה חשה איום על מקום עבודתה, חשש לערך הדירות וכו\'. אנשים חוששים לעצמם וחשש זה בולט גם ביחס למהגרי עבודה. מחקרים מראים גם שככל שהסטטוס החברתי-כלכלי של הוותיקים או של קבוצות מתוך הוותיקים הוא יותר נמוך, או שהם בגיל צעיר יותר, תחושת האיום שלהם הרבה יותר חזקה. [סטפן וולטר](Stephan Walter) ואחרים פיתחו את \"תאוריית האיום המוכלל\". תיאוריה זו גורסת, שדעות קדומות כלפי מהגרים מושפעות מאיום נתפס שחווה האוכלוסייה הקולטת, ומסטריאוטיפים נפוצים אודות המהגרים. התיאוריה מניחה שיש ארבעה מקורות איום עיקריים, המובילים לדעות קדומות כלפי קבוצות חוץ: ~ן~ אחת התיאוריות הידועות שמסבירות מהם הגורמים העומדים מאחורי התנהגויות אלה במסגרת הקונפליקט החברתי-תרבותי, ובעיקר כיצד השתייכותו של האדם לאחת מן הקבוצות משפיעה על תפיסת העצמי שלו, היא \"[תיאורית הזהות החברתית\" של החוקר הנרי טג'פל], שהתעניין במנגנונים פסיכו-סוציולוגיים. תיאוריה זו עוסקת בעיקר בתיוג השלילי של חברי הקבוצות האחרות, כפי שהן נתפסות מנקודת מבטו של היחיד. לפי התיאוריה, אנשים מקבוצה אחת נראים לנו דומים זה לזה, בעוד שאנשים מקבוצות שונות נתפסים כשונים זה מזה. החלוקה בינם לבין האחרים, מאפשרת להם להבחין בין חברי הקבוצה שלהם לבין כל מי שהוא האחר להן, תוך כדי \"האחדה\" של כל חברי הקבוצות האחרות. במילים אחרות, על פי תיאורית הזהות החברתית של טג'פל, האדם פועל באופן סטריאוטיפי כאשר הוא מייחס לכל (או מרבית) חברי הקבוצה \"האחרת\" תכונות זהות, אך בו זמנית הוא יודע להבדיל בין חברי קבוצתו-שלו באופן לא סטריאוטיפי. ההנחה כי כל חברי הקבוצה האחרת הם בעלי תכונות זהות, נובעת פשוט מעצם השתייכותם לקבוצה אחת, ולכן הן לכאורה דומים זה לזה. אך מה שמעניין במיוחד לפי תיאוריה זו, שבני האדם נוטים לא רק לחלק בין קבוצת הפנים לבין קבוצות החוץ ולייחס לחברי האחרונות מאפיינים זהים, אלא שמאפיינים אלה הם לרוב בעלי אופי שלילי; זאת, בעוד חברי קבוצות הפנים הם לרוב בעלי תכונות, אפיונים ותדמית חיוביים. טג\'פל טען, שתפיסת העצמי של אדם איננה נובעת רק מתכונותיו האישיות אלא גם מזהות הקבוצות אליהן הוא שייך (למשל, אישה, יהודיה, ישראלית). תפיסת הערך העצמי של האדם, נגזרת בין היתר מזהותו הקבוצתית, שהיא עצמה משתנה כל הזמן בהתאם למקום, לזמן ולנסיבות. למשל, אדם שתופס את עצמו בדרך כלל כצרפתי, עשוי לאמץ את זהותו היהודית בעקבות פיגוע בבית כנסת בפריז. אך דבר אחד אינו משתנה: הצורך של הפרט להציג את ערך הקבוצה שלו גבוה, כדי שגם תפיסת העצמי שלו תהיה גבוהה. הוא טוען, שאדם יהיה נוטה לרומם את ערכה של הקבוצה אליה הוא שייך, ולהפחית מערך הקבוצה האחרת. לכן, תהליכי התיוג השלילי של האחרים, מסייעים לו בהאחדת חברי הקבוצה האחרת תחת מאפיינים שליליים, ובכך באופן אוטומטי מאפייני קבוצתו חיובים, ערכו העצמי גבוה והעדפתו לקבוצת הפנים רבה יותר. ניסוי שערך תלמידו של טג\'פל בסקוטלנד בקרב אוהדי כדורגל מנצ\'סטר יונייטד. שלחו אותם לבניין סמוך, שם בדרך הם נתקלו באדם (שתול) רץ שנפל לקרקע תוך קריאות כאב. בחלק מהמקרים הוא לבש חולצה של מנצ\'סטר יונייטד, בחלק מהמקרים חולצת ספורט של ליברפול ,ובחלק מהמקרים חולצת ספורט סתמית. האוהדים נטו לעזור לאדם ששייך לקבוצת הפנים שלהם. [מחקרים על סטריאוטיפים והשפעתם על החברה והתרבות]: 1\. השפעת הסטריאוטיפים על יכולת הביצועים על יכולת הביצועים של אנשים. לדוגמה, במחקר שבו הוזמנו נשים וגברים לפתור משימות מתמטיות, התגלה שכאשר המשימה נמסרה כמשימה שדורשת \"ביצועים חכמים\", הגברים הצליחו יותר מהנשים. אך כאשר המשימה נמסרה כמשימה שדורשת \"סבלנות ומנהיגות\", הנשים הצליחו יותר מהגברים. המחקר מצביע על השפעת הסטריאוטיפים על הביצועים וההתנהגות שלנו. מחקר אחר שנערך ב-2023 בחן ייצוגים בתקשורת תורמים להנצחת סטריאוטיפים גזעיים ומעצבים תפיסות חברתיות. במחקר נמצא שייצוגים שליליים בתקשורת מגבירים את התחזקות הסטריאוטיפים הגזעיים. במחקרים נמצא גם, שהשפעת הסטראוטיפים על מהגרים עשויה להיות גורם לירידה בביצועיהם של תלמידים מהגרים בהשוואה לתלמידים שאינם מהגרים. ברוב המדינות, תלמידים ממשפחות מהגרות הם בעלי ציונים נמוכים יותר במבחני הישגים מאשר תלמידים שאינם מהגרים, והם עוזבים את בית הספר מוקדם יותר. 2\. השפעת הסטריאוטיפים על השיוויון המגדרי בחברה. לדוגמה, מחקרים הראו שבשוק העבודה, נשים נדחות מתפקידים פחות חשובים ומקבלות משכורות נמוכות יותר מאשר גברים. המחקרים גם מצביעים על השפעת הסטריאוטיפים והדימויים על התהליכים של בחירת עובדים וקבלת החלטות בחברה. 3\. השפעת הסטריאוטיפים על התרבות הפופולרית- המדיה ותעשיית הבידור משפיעים במידה רבה על יצירת והפצת סטריאוטיפים בתרבות הפופולרית. דוגמה לכך היא תרבות ההיפ הופ, שבה נפוצה הדמות הסטריאוטיפית של הראפר המתעצבן והאלים. 4\. השפעת הסטריאוטיפים על הקבלה החברתית ועל האופן שבו אנחנו מקבלים ומתייחסים לאנשים מקבוצות שונות. לפיכך אנשים מקבוצות מיעוט/מהגרים, מתמודדים עם קשיים רבים יותר בקבלת קרדיט וההערכה מצד אנשים ומוסדות בחברה. 5\. השפעת הסטריאוטיפים על התפתחות הילדים והאופן שבו הם מתייחסים לעצמם ולאחרים. לדוגמה, בנות שקיבלו מסר בתהליך הסוציאליזציה, הודעה שגברים טובים במתמטיקה מנשים, עשויות להתקשות יותר בדרגת הביצועים שלהן במטלות מתמטיות. המחקרים מצביעים על הצורך להעצים את הילדים להתעלות מעבר לגבולות הסטריאוטיפים ולהעריך את יכולותיהם האישיות והאקדמיות. 7\. השפעת הסטריאוטיפים על החלטותינו. לדוגמה, סטריאוטיפ על קבוצת אנשים ספציפית עשוי להשפיע על הבחירות שלנו בתהליכים כמו גיוס עובדים, הערכת פוטנציאל שותפים עסקיים, ובחירת מועמדים לתפקידים מסוימים. 8\. השפעת הסטריאוטיפים על התרבות שלנו ועל האופן שבו אנחנו רואים את העולם. הם יכולים לצורך מודלים חברתיים ותרבותיים שמגבילים את הפרספקטיבות שלנו ומונעים מאיתנו לראות ולהבין את המגוון והעושר התרבותי בקיומם של אנשים מקבוצות שונות. 9\. השפעת הסטריאוטיפים על תחושת השייכות והזהות שלנו. כשאנחנו מזהים עצמנו עם קבוצה מסוימת, הסטריאוטיפ עליה יכול גם להשפיע על יכולתנו להכיר ולקבל אנשים מקבוצות אחרות וליצור קשרים חברתיים חדשים. 10\. השפעת הסטריאוטיפים על התקשורת שלנו ועל השפה שאנחנו משתמשים. מבחינה סוציולוגית, ה\"אחר\" הוא לעיתים קרובות הזר, השונה והבלתי מוכר, אך אינו בהכרח מרוחק ובלתי ידוע. הוא יכול להיות בתוך הקבוצה, אך אינו חלק אינטגרלי ממנה. מבחינות רבות הוא דומה לחברי הקבוצה, אך מבחינות אחרות הנתפסות בעיניה כ\"מהותיות\", הוא נתפס כשונה. הזר, על -פי חיבורו הידוע של הסוציולוג והפילוסוף גיאורג --זימל, הזר ( The Stranger), מוגדר כטיפוס חברתי, דהיינו כקטגוריה של יחסי גומלין, או כ\"צורה סוציולוגית\", המאופיינת כסינתזה ספציפית של קירבה --וריחוק. זימל הדגיש כי במובנים מסוימים, בפרט במובן של קרבה פיזית, הזר הוא חלק מהקבוצה, אף שאינו חלק אורגני ממנה, בגלל האלמנטים הייחודיים הקיימים בה. ה\"זרות\" אם-כן, על-פי ניתוחו של זימל, היא תוצר מסויים של יחסים חברתיים, והיא תלויה בהגדרה של ה\"מקומי\" וביחסים בינו לבין ה\"זר\". חוקרים טוענים ששאלת האחרות כרוכה באופן ישיר, בניסיון להתמודד עם האני והעצמי ולהגדיר את זהותינו כפרטים וכקבוצה. ה\"אחר\" מספק את האפיון הדרוש להגדרת הזהות הקולקטיבית, ולשמירה על האחידות שבה. ברוב המקרים האחרים נתפסים כאחרים, ומכאן כנחותים. השיח על זהותו של האחר אינו תוצר של משהו המובנה במהותו, אלא הוא עשוי ללמד דווקא על המחשבות, התשוקות והחרדות של אלו המייצרים אותו. תהליכים אלו הם תוצרים של תרבות, וכל תקופה או חברה יוצרים את האחרים שלהן. הגבול, והאופן שבו הוא נתפס, הוא זה שמייצר את ההבחנות הקבוצתיות בין חברי הקבוצה ל\"אחרים\", ובאמצעותו משרטטת כל חברה את המפה המחשבתית, המוסרית והחברתית שלה. כלומר את זהותה. חוקרים הדגישו, כי באמצעות הגדרת בני אדם כ\"אחרים\", חברי קבוצה יכולים לתחם את הגבולות הסמליים והחברתיים שלה. גבולות אלה יוצרים אי שוויון, ומהווים אמצעי חשוב לרכישת סטטוס ושליטה על המשאבים. לכן היחס ל\"אחר\" איננו מנותק ממושג הגבול. כשאנו מגדירים אנשים \"אחרים\" אנו שמים גבול סימבולי בינינו לבינם. כך אנו מרחיקים אותם, יוצרים לא רק שוני אלא היררכייה: אנחנו יותר טובים ולכן יש לנו לגיטימציה להפלות ולפגוע. לכן הזהות מבוססת על המפריד, בין הקבוצה לאחרים. הזהות הקבוצתית כוללת אם-כן, בו זמנית, מרכיבים של הכללה, והדרה. הכללה - מבפנים. הדרה - מבחוץ. לכן במושג זהות יש צד חיובי ושלילי במקביל. הזהות יוצרת הפרדה בין מי שבפנים, שייך ומי לא. הסוציולוג קאי אריקסון כתב, שהחברה דוחה אל מעבר לגבולה את הסוטים כדי שבאמצעותם תוכל להגדיר את גבולותיה. על כן סטייה חברתית אינה רק עיוות, אלא חלק הכרחי של מסר חברתי, שאפשר לכנותו \"נורמטיביות\". ההגדרה של האחר או האחרים, גם עוזרת להגדיר את האני הקולקטיבי שלנו. מול אויב חיצוני, מול האחר, הקבוצה מתאחדת ופוחתים המתחים שבתוכה. הגבולות ממלאים אם כן תפקיד חשוב בהגדרת הזהות שלנו. איפה נמצאים הגבולות האלה? בתודעה שלנו. בתקופת מלחמת חרבות ברזל אנו עדים בחברה הישראלית לביטויים מוקצנים של חוסר סובלנות וביטויי גזענות. פסיכולוגית חברתיים מייחסים תופעות אלה למנגנונים פסיכולוגים ומסבירים, כי מבחינה קוגנטיבית, בזמנים של טראומה קולקטיבית וחרדה מאוד גדולה, הצורך הכי בסיסי הוא לתפוס את העולם בצורה ברורה וחד משמעית. קיים צורך בסדר, בתגובות מהירות ובעיקר בחוסר סובלנות למצבים של אמביוולנטיות. אנחנו מצמצמים ככל האפשר את השטחים האפורים ומחלקים את העולם בצורה ברורה לשחור ולבן. החלוקה הברורה לקטיגוריות מאפיינת אם כן מצבי לחץ. גבולות השיח שהולכים ומצטמצמים רלוונטיים לכל חלקי החברה הישראלית, מהחרדים ועד היריבים שלנו על המפה הפוליטית. כמעט בכל מקום אנחנו הופכים להיות פחות סבלניים לדעות שונות משלנו, בעיקר לאלה שנוגעות בתחומי הליבה. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד ארוכה של חוסר ודאות, כל הזמן במתח, וכל דבר קטן מקפיץ אותנו. סבלנות היא היכולת לחשוב על הדברים ולא להגיב מיידית, אבל כשאנחנו במתח אנו הרבה יותר אימפולסיביים ומתקשים להכיל את הצד השני. פסיכולוגים טוענים גם שבמצבים של פחד מוות, אנשים נוטים יותר להיצמד לערכים של החברה שלהם, וצריך לבחור צד באופן ברור. כך למשל הדרישה מהחטופה נועה ארגמני עליה לבחור צד-או להיות נגד ביבי או להגיד שכל מה שהוא עושה נכון. ולא רק שאנו שונאים קבוצה אחרת, אלא שונאים הרבה קבוצות, זו שנאה פלורליסטית. [אבל חוקרים טוענים שיש גם מצבים של חציית גבולות]: בהמרת דת, או חרם - מוציאים מישהו מעבר לגבול. בהסכם שלום יש חציית גבול. כשסאדאת עשה שלום עם ישראל זה היה צעד של חציית גבול מאוד אמיצה. מחקרים מראים כי מפגשים עם האחרים והיכרות אתו, מפחיתים עוינות ותפיסות גזעניות כלפי קבוצות אחרות. הגבול הסימבולי שמקורו בתיוג, מסמן את המרחק בינינו לבין האחר, ויש לו ביטוי בפועל: בעמדות מתייגות הנלמדות בספרי הלימוד, בהימנעות ממפגשים חברתיים, בתחושות של תיעוב/שנאה , יחסי איבה-מלחמה ועוד. ככל שביטויים אלה ואחרים הם קיצוניים-הם יוצרים גבול-חומה סימבולית עבה בין הצדדים. היחס לאחר יוצר אם-כן גבול עבה בינינו לבין האחרים. מדוע? מחשש שנושפע ממנו. גבולות נובעים מתוך חולשה, מתוך ניכור. אבל כאשר אנו פועלים לקבל את האחר ופותחים את הגבול הזה, למשל על ידי מפגשים בין דתיים לחילונים, או בין יהודים וערבים, אנו הופכים את האחר למוכר יותר ופחות מאיים עלינו. למעשה, אנו הופכים את הגבול לדק יותר. כך קורה גם כשנערכים הסכמי שלום בין מדינות יריבות. כשאנו הופכים את הגבול יותר דק ואף פתוח, יש בזה צעד של כוח, עוצמה, פתיחות, כבוד לאחר. במלחמת חרבות ברזל נחשפנו לכמה סיפורים אנושיים כאלה. בחור לא דתי טפח על כתפו של לוחם דתי ואומר לו, לך יש 7 ילדים, תפנה לי את מקומך בעמדה. חסידי סאטמר הכינו אוכל לשבת עבור חיילי צה\"ל בצפון. הם עברו עם משאית בין המוצבים וחילקו אוכל לשבת בנדיבות רבה. המילה אמפטיה נגזרת ממונח גרמני שפירושו לחוש את האחר. היא עוזרת לנו להתבונן באחר, להבין אותו, לחוש אותו, דבר שמניע אותנו להתנדב, לתרום, לסייע לזולת ולעיתים אף להקדיש את חיינו למען האחר. מחקרים שונים בפסיכולוגיה מראים, שייתכן פוטנציאל מולד לאמפטיה, אבל אירועי החיים יכולים גם להשפיע. אצל אנשים שחווים אירועי חיים שונים האמפטיה עלולה להיפגע. ואילו דוגמה אישית מההורים ומהסביבה יכולה לעצב ולחזק את היכולות האמפטיות שלנו. ממחקרי אורך נלמד, שאמפטיה שמזוהה בגיל צעיר נשארת קבועה לכל החיים, ודרך אימון אפשר להגביר אמפטיה-למשל בקרב אוכלוסיות שנמצאות על הרצף האוטיסטי, שבהן קיימת פגיעה ביכולת האמפטיה. לפעמים אמפטיה יכולה גם לגרום למצוקה בקרב אנשים שלא יכולים להתמודד עם עוולות גדולות מאוד, כשהם רואים אנשים פגועים וחולים. במחקר נמצא, שישנן אוכלוסיות מסוימות עם הפרעות רגשיות, שחווים אמפטיה רגשית בעוצמות גבוהות יותר, שיכולה לגרום להם לסבל. משום כך אנשים רבים שעוסקים בהתנדבותיות, הם אנשים בעלי חוסן נפשי גבוה. [ג\'ון קוהיין בספרו: כוחם של זרים, 2023]- כתב על היחס הכפול לזר. מצד אחד חונכנו להיזהר ממנו, הזר מאיים כיוון שהוא מייצג את ההיפך מאיתנו או ממה שאנחנו חושבים. אבל מצד שני בני האדם הם יצורים חברתיים הזקוקים לחברתם של זרים, ואנשים זרים נראים לנו פחות מאיימים אם נעז להתקרב אליהם. האינטראקציה עם זרים עשויה להרחיב את האופקים וההזדמנויות שלנו, לפתח יכולות קוגנטיביות, להגביר אמפטיה לאחר, לצמצם דעות קדומות, למתן שסעים חברתיים ולתת הזדמנות לאחרים כמו יריבים פוליטיים, להתחבב עלינו. פתיחות מול זרים קשורה לאימון, שהוא עניין תרבותי. לכן חברות שבהן רמת האימון גבוהה, נהנות מיתרונות חברתיים, בכללם תרומה לקהילה, צמיחה כלכלית ויכולת תפקוד גבוהה יותר.