יחידה 5 - הכתובה: משמעות ומטרות בימינו

כתובה היא סכום כסף שנקבע בכתובה, שמגיע לאישה במקרה של גירושין. הסכום מיועד להבטיח את בטחון הנשי, למנוע ניצול ולשמור על זכויותיה

כתובה זוכה למשמעות נוספת מעבר להיותה סכום כסף. היא משמשת ככלי להגנה על הנשי מפני מיותר וניצול, ועל כן גם אם הסכום שנקבע בה נראה גבוה או מופרז, לא בהכרח ישללו אותה

במקרה של גירושין, בית הדין יכול לקבוע סכום כתובה שהוא גובה יותר מהסכום שנקבע בכתובה עצמה. זה קורה כאשר ישנם מקרים של רמאות, בגידה, אלימות או אפליה כלפי אישה. בעזרת תוספת לכתובה, נוכל להדגיש את החומרה של המעשים ולהגן על האישה

במקרים של ניצול, בגידה ונטישה קשה, בית הדין רשאי לחייב את הבעל בתשלום כתובה גבוהה יותר כדי לקחת בחשבון את הנזק הנפשי והרגשי שנגרם לאישה. זה כלי שנועד לתקן את עוול ועשיית צדק

גם אם הבעל לא מתכוון לשלם את הסכום שציין בכתובה בשעת החתונה, בית הדין רשאי לקבוע את תשלום הכתובה כתשלום משמעות. הכתובה היא התחייבות חברית וחוקית

נשים שחוות התעללות מצד בעליהן, צריכות לצאת מזה! בית הדין יסייע להן ולא ייתן לכלל האלימות לשלוט. ייתכן שיהיו מקרים בהן בית הדין ימנע מהאישה לקבל את הכתובה בגלל התעללות שלה כלפי בעלה

כתובה ככלי הגנה על אישה, עברה שינויים והתפתחויות במשך השנים, ומספקת לה אבטחה והגנה גם בימים שלא היה נוהג כזה. כתובה היא מוסד משפטי מחייב, למרות שסכומה לא תמיד מגיע לאישה, היא עדיין מגן חשוב מאוד

הכתובה היא התחייבות משפטית תקפה של הבעל כלפי אשתו, ולא רק מעשה טקסי.

בהסכמי גירושין, צד אחד עשוי לשלם לצד השני סכום כסף כסוג של פיצוי בגין התגרשות, וסכום הכתובה עשוי להיות חלק מהסכום הזה.

חשוב לזכור שהכתובה אינה תמיד סכום קבוע, אלא יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות הגירושין ולמידת אשמת בעלי הדין.

במקרים של בגידה או התנהגות בלתי הולמת של הבעל, בית הדין עשוי לחייב את הבעל בתשלום הכתובה לאשתו.

אם האישה היא זו שיוזמת את הגירושין, ייתכן שלא תזכה בתשלום הכתובה אם הוכחה שהיא אשמה בגירושין.

במקרים בהם בית הדין קובע שהבעל אשם בגירושין, הוא עשוי לחייב אותו בתשלום הכתובה כתשלום עבור הפגיעה שגרם לאשתו.

אחת ממטרות הכתובה היא לפצות את האישה על הנזק שנגרם לה כתוצאה ממעשיו של הבעל.

סכום הכתובה יכול להיות גבוה מאוד, אף שסכום זה הוא התחייבות

עובדות המקרה: הבעל בוגד באשתו והיא תובעת גירושין. בית הדין נוטה לחייב את הבעל בתשלום הכתובה.

בית הדין נוטה לחייב את הבעל בתשלום הכתובה גם אם סכום הכתובה גבוה מאוד, בתנאי שיש הוכחות לכך שהוא גרמה נזק לאשתו.

סכום הכתובה נותן ביטוי למעמדו הכלכלי של הבעל וחייב לקחת בחשבון את יכולתו הכלכלית.

בית הדין עשוי להתחשב במצב הכלכלי של הבעל כשמגיעים לידי החלטה סופית בנוגע לסכום הכתובה.

למרות חשיבות הכתובה, לא תמיד יש שימוש בה, כיוון שהיום מרבית הגירושין נעשים בהסכמה.

ישנם גורמים שונים שמשפיעים על סכום הכתובה, כגון אשמת הבעל, רכושו והסכמים שנחתמו לפני הנישואין.

אחת ממטרות הכתובה היא לעזור לאישה להתמודד כלכלית לאחר הגירושין, במיוחד אם היא לא יכולה לחזור לעבוד.

הכתובה מהווה מחסום כלכלי בפני גירושין, ומונעת מהבעל להוציא את אשתו בקלות.

אחד ההיבטים של הכתובה הוא להבטיח את עתידה הכלכלי של האשה במקרה של פרידה.

למרות שפירוש הכתובה הוא לאפשר ביטחון כלכלי לאישה, יש גם חשיבות לשמור על שליטת הבעל בכיסו.

הכתובה מורכבת משני חלקים: עיקר הכתובה - סכום מינימלי מוגדר בהלכה, ותוספת כתובה - סכום נוסף שמוסיף הבעל לפי רצונו.

עיקר הכתובה הוא סכום מינימלי שהאשה מקבלת גם אם לא נכתבה בה כתובה רשמית.

גם אם לא נכתבה כתובה רשמית, הבעל מחויב בעיקר הכתובה כפי שנקבע בהלכה.

יש מחלוקת בין ר' יהודה לר' מאיר לגבי הקטנת סכום הכתובה באמצעות כתיבת קבלה פיקטיבית.

ר' יהודה סבור שאפשר להקטין את סכום הכתובה באמצעות קבלה פיקטיבית.

ר' מאיר סבור שקטינת סכום הכתובה פוגעת מהותית בנישואין.

הקטנת סכום הכתובה מתפרשת כזלזול במוסד הנישואין.

לדעת ר' מאיר, תנאי הכתובה מהווה ביטוי ל אחריות של הבעל כלפי עתידה של האישה.

לדעת ר' מאיר, חוסר כתובה משדר מסר של חוסר מחויבות לקשר נישואין יציב.

הכתובה תורמת גם ליציבות וקדושת הנישואין.

סיפור בתלמוד מציג את הכתובה כתנאי עצמאי לקדושת הנישואין, שבלעדיו לא ניתן לממשו.

לאדם אסור להתגורר עם אשתו ללא כתובה, גם אם הוא מחויב לפצות אותה בעיקרה.

רבנו גרשום מאור הגולה אסר גירושין בעל כורחה של האשה, מה שהקטין את חשיבותה המעשית של הכתובה כיום.

כספי או חפצים שהחתן מעניק לאבי הכלה בתחילת הנישואין, ייתכן כי ייצג תשלום עבור הבתולים.

סכום כסף ששייך לאשה, שמועבר אליה במות הבעל או בגירושין.

שמעון בן שטח, תלמידו של הלל הזקן, תיקן את הכתובה.

בתקופה המקראית היה נהוג לתת כסף לאבי הכלה, ואילו בתקופת חז"ל התחילו לתת כסף לאישה עצמה.

ההסבר הוא כי גברים לא רצו להתחתן בגלל הסכום הגבוה שדרש המהר.

בזמן חז"ל, גברים היו מאבדים את נכסיהם מתוך חשש שלא יוכלו לשלם את הכתובה לאישה.

בתקופת חז"ל נהגו לשים את סכום הכתובה בבית אביה של האישה כדי לוודא ששומרת עליה.

התקנה הזו גרמה לבעיה חדשה: גירושין מהירים וקלים יותר.

בתקנה חדשה, הכתובה הונחיתה בבית חמיה (בני הזוג) כדי להכביד על גירושין.

שמעון בן שטח תיקן שהכתובה תהיה חוב לכל נכסי הבעל.

הכתובה מעניקה לאישה ביטחון כלכלי, במקרה של גירושין או מות הבעל.

נשים בתקופה העתיקה לא יכלו לעבוד, ולכן הן היו תלויות בפרנסת בעליהן.

הכתובה היא מגבלה כלכלית עבור גברים שרוצים לגרש בקלות את נשותיהם.

הכתובה מונעת גירושין חפוזים ומבטיחה מקור פרנסה לאישה.