חובות וזכויות בנישואין לפי ההלכה

חיובים נוספים של הבעל כלפי האישה, מעבר למה שכתוב בכתובה. אלה הם "הדברים" אליהם מחויב הבעל.

מזונותיה, כסותה, ועונתה. אלה הן שלושת החיובים של הבעל לאישה שהם מהתורה.

החיובים שנגזרו מהתלמוד (לא מהתורה עצמה). אחד מהחיובים הוא עיקר הכתובה, והשאר יהיו "תנאי כתובה".

סכום כסף שנקבע בכתובה, הבעל חייב לתת לאישה אם היא מתגרשת ממנו.

כל החיובים הנוספים מעבר לעיקר הכתובה, כמו לרפא את האישה אם היא חולה או לפדות אותה אם היא שבויה.

הזכות של אשה להתגורר בבית בעלה לאחר מותו ולזכות בנכסיו עד שהיא תתחתן שנית.

הזכות של ילדי אישה לזכות בנכסיו של אביהם לאחר מותו, עד שהם מתחתנים.

הזכות של ילדים זכרים, מעבר לחלקם בירושה, לזכות בכתובת של אמם.

הזכויות הקיימות לאישה גם ללא ציון מפורש בכתובה

הזכות של אישה לזכות בעבודת ידיה, במציאותיה, בפירות נכסיה, ובנכסיה אם תמות לפני בעלה.

הבעל חייב לעשר חובות כלפי אשתו, ואילו האישה רק בארבע כלפי בעלה.

כל החובות והזכויות בין איש ואישה הן מתוך הדין, ולא מתוקף הסכמתם.

הזכויות והחובות בין איש ואישה חלות גם אם לא נכתבו בכתובה או כלל לא נכתבה.

החיובים שנגזרו מהתורה, כמו מזונות, כסות ועונה

חיובים נוספים על אלו שבתורה, שנקבעו על ידי חכמים

הגדרת הזכויות של האישה ומה הבעל צריך להעניק לה במקרה של מוות או גירושין

הסיבה שלא כותבים את רוב החיובים בכתובה

הכלל ההלכתי הקובע שגם אם לא כתוב בכתובה, הבעל עדיין מחויב בהתאם לחוקי התורה

למרות שלא מפורטות בכתובה, נשים עדיין זוכות לכל החיובים הללו

מעשה הנישואין עצמו יוצר חיובים מסוימים בין הבעל לאישה, אך ניתן לשנות אותם בהסכמה הדדית.

התוספתא דנה באפשרות לשנות את חובות הבעל לאישה בהסכמה. לדוגמה: לא לזון, לא לפרנס.

הבעל והאישה יכולים להסכים מראש שאף אחד מהם לא יהיה מחויב לזון את בן/בת הזוג.

לא רק שניתן לוותר על חיובים, אלא אף להפוך את הדין המקורי. האישה תוכל להיות אחראית על הזנת בעלה!

ההסכמה הדדית מאפשרת שליטה רבה יותר בחובות הקשורים לנישואין.

שינויים באפשרות רק בהסכמה של שני הצדדים. ללא הסכמה, הדין המקורי תקף.

לא לזון, לא לפרנס, לזנות

• דוגמאות להסכמות אפשריות בנוגע לחובות בין בני זוג.

המקורות מלמדים כי למרות שהחיובים קיימים מראש, ניתן לשנות אותם בהסכמה.

מושג בחוק העברי המתאר כי נישואין אינם סטטוס קבוע אלא הסכם בין שני צדדים, דומה לעסקה מסחרית.

נישואין בחוק העברי מוגדרים כחוזה, בניגוד לחוק הנוצרי-מערבי הרואה בנישואין כסטטוס קבוע ובלתי ניתן לשינוי.

נישואין הם מוסד בעל אופי מורכב וייחודי משלב בו מרכיבים שונים:

תחום פרטיים: נישואין כחוזה בין שני אנשים.

תחום ציבורי: נישואין כמוסד בעל השלכות חברתיות.

תחום דתי: נישואין כמוסד בעל משמעות דתית.

היבט דתי וציבורי של נישואין מחייבים הגדרה קבועה ויציבה של כללי הנישואין.

לציבור ולמנהיגיו יש אינטרס בהגדרת כללי הנישואין.

המתח בין היבט החוזי לסטאטוסי במוסד הנישואין. מושג זה מתייחס למערכת היחסים שבין ההסכמות החופשיות של בני הזוג לבין הנורמות החברתיות והדתיות הקובעות את מעמדם וזכויותיהם.

הדגשה של החשיבות של הדין וההלכה בקביעת תנאי הנישואין. הנישואין הם מוסד דתי וחברתי בעל משמעות ציבורית, ולכן ההלכה קובעת את תנאי החוזה ואת זכויות וחובות בני הזוג.

הקביעה כי הנישואין הם מוסד קודש בעל ערך חברתי וחוקי רב, ולכן זכויות וחובות בני הזוג נקבעות בעיקר על ידי הדין ולא על ידי הסכמותיהם האישיות.

הרב שאר ישוב הכהן הדגיש את ההיבט הסטאטוסי והדתי של הנישואין. לדעתו, הנישואין הם מוסד התא המשפחתי הבסיסי המושתת על ההלכה, ויש חשיבות עליונה לקהילה לשמור על קדושתו.

פרופ' אלימלך וסטרייך הדגיש את ההיבט החוזי של הנישואין. לדעתו, חופש הבחירה וההסכמות של בני הזוג הן גורם מרכזי בקביעת תנאי הנישואין.

תהליך בו מתחשבים הן בהיבט החוזי והן הסטאטוסי של הנישואין. יש צורך למצוא איזון בין חופש הבחירה של בני הזוג לבין הנורמות החברתיות והדתיות.

הסכמים מפורשים שנחתמים על ידי בני הזוג לפני או לאחר החתונה. הסכמים אלו קובעים תנאים ספציפיים, זכויות וחובות, על מנת להתאים את הנישואין לרצונותיהם.

הכתובה, מסמך שהיה קיים בתקופת המקרא והמשנה, בו הבעל מתחייב לתת לאישה כסף במקרה של גירושין או מותו. הכתובה מייצגת את מעמד האישה ואת חובות הבעל כלפיה.