קבוצות מיקוד והראיונות איכותניים

קבוצות מיקוד

• קבוצות מיקוד הן שיטת ראיון איכותני המשתמשת בדיונים המונחים על ידי חוקר כדי לאסוף נתונים.
• מאז החזרה לשימוש במדעי החברה בשנות ה-80, קבוצות מיקוד הפכו לשיטה פופולרית.
• השיטה יכולה להיות מותאמת למגוון רחב של מטרות, כגון מחקר חוקרני שבו המשתתפים משוחררים לדון בנושא או בצורת מבנה יותר, כאשר המנחה שולט בנושאים המועלים.
• אין צורך להגיע לקונצנזוס או לקבל החלטה; שיחות המשתתפים הן עיקר הנתונים הנאספים.
• לעומת שיטות זמינות כגון תצפית משתתפת וראיונות מעמיקים אישיים, לקבוצות מיקוד יש היסטוריה ייחודית.
• רוברט מרטון ופול לזרספלד פיתחו את קבוצות המיקוד בשנות ה-40, אך השיטה נשארה כמעט לא מוכרת במדעי החברה כמעט 40 שנה.
• קבוצות מיקוד הפכו לשיטה עיקרית בחקר שיווק, בעוד שראיונות אישיים בודדים החלו לגדול בפופולריות רק לאחרונה.
• משנות ה-80, קבוצות מיקוד חזרו לשימוש במדעי החברה, במיוחד במחקרי סקר ובמחקרי הערכה.
• השימוש בקבוצות מיקוד כאמצעי חקירה להנחות תכני סקר התפשט גם במחקר האקדמי, במיוחד בנושאים שלא נבדקו קודם לכן.
• במחקרי הערכה, קבוצות מיקוד משמשות בשלב מוקדם, כגון הערכת צרכים, ובשלב סופי כדי לשמוע על חוויות המשתתפים עם תוכנית.
• קבוצות מיקוד מפגישות אנשים בעלי רקע דומה, מה שמאפשר שיחות משמעותיות המבהירות את נקודות המבט של המשתתפים.
• שיטה זו מציעה הזדמנות לשמוע קבוצות המיוצגות בצורה שולי בתוך החברה הגדולה, כמו קבוצות אתניות ותרבותיות, וכן במחקרי מיניות והשימוש בסמים.

קבוצות מיקוד הן שיטה לחקירה איכותנית בהנחיית מחקר. מאז חזרתם למדעי החברה בשנות השמונים, קבוצות מיקוד הפכו לפופולריות בשל יכולתן להתאמה למגוון רחב של מטרות. הן משמשות הן לחקר חקירה והן לנושא ספציפי בו המשתתפים חופשיים לדון בנושא.