צורות התיישבות בעלייה הראשונה והשנייה

Study Notes

עלייה ראשונה (1881-1903): התפתחו צורות התיישבות חקלאיות חדשות כמו מושבות (יישובים חקלאיים פרטיים), לצד עלייה לערים מעורבות כמו ירושלים ויפו.
מושבה: יישוב חקלאי פרטי, עם משק, שיווק ורווחים פרטיים. המטרה הייתה עצמאות כלכלית מהמשק הערבי.
2 גלי התיישבות בעלייה הראשונה:
- גל ראשון (1882-1890): הקמת 7 מושבות חדשות (ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקב, יסוד המעלה, פתח תקווה, עקרון, נס ציונה, באר טוביה וגדרה).
- גל שני (תחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 עד 1903): משבר קרקעות, ספסרות. חובבי ציון קנו קרקעות, בנו והעסיקו פועלים, והקימו מושבות כמו רחובות וגדרה. מושבות אלו היו בסיס ליישוב חקלאי חשוב.
התיישבות עירונית (עלייה ראשונה): רוב עולי עלייה ראשונה היו שומרי מצוות, והתיישבו בעיקר בירושלים, יפו וביישובים עירוניים אחרים.

התיישבות שיתופית: עולי העלייה השנייה הקימו יישובי שיתוף רבים, כפתרון לקשיים כלכליים, קרקע מועטה וסביבה עוינת.
קולקטיב בסג'רה (1907): ניסיון ראשון לחיים שיתופיים, מבוסס על קופה משותפת, מטבח משותף וניהול עצמי. התפרק אחרי שנה.
חווה חקלאית לאומית (1908): ההסתדרות הציונית הקימה חוות, כמו בכינרת, עם הכשרה חקלאית לפועלים.
קבוצה (1909, דגניה): קבוצה שיתופית של צעירים, עוסקים בחקלאות מבוססת על שיתוף עבודה, החלטות ושכר. עד 1914 הוקמו 10 קבוצות נוספות.
קואופרציה במרחביה (1911): יישוב שיתופי, שילוב בניהול ו שיווק משותף , משמר את הפרטיות ברווחים. תפוג בשנת 1918.
יישוב עירוני (תל אביב): רוב עולי העלייה השנייה, בני מעמד בורגני, התיישבו ביפו ובערים מעורבות. הוקמה שכונת "אחוזת בית" בשנת 1909, המהווה את ראשיתה של תל אביב. עיר עם 5,000 תושבים לאחר 5 שנים.