הורמונים ואי ספיקת לב

• אחד ההיגדים הבאים מתאר נכון את הקשר בין הורמון לתפקוד הלב: רמת הווסופרסין עולה באי ספיקת לב.

וזופרסין

• רמות הווסופרסין (הורמון נוגד השתנה, ADH) אכן עולות באי ספיקת לב.
• ירידה בנפח הדם הנוזלי האפקטיבי גורמת לברו-קולטנים לתפוס היפוולמיה.
• הפעלת אוסמורצפטורים עקב לחץ אוסמוטי מוגבר בדם, הנובע מאגירת נתרן ומים.
• הפעלה מפצה של מערכות נוירו-הורמונליות שמטרתן לשמור על לחץ הדם.
• וזופרסין מקדם את החזקת מים בכליות (דרך קולטני V2) וגורם לכיווץ כלי דם (דרך קולטני V1), מה שהופך אותו לחלק ממפל פתולוגי של אי ספיקת לב.

אלדוסטרון

• רמות האלדוסטרון עולות באי ספיקת לב, ולא יורדות.
• זה קורה עקב הפעלת מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAAS) בתגובה לירידה בזרימת הדם הכליתית.
• אלדוסטרון גורם לאצירת נתרן ומים, אשר מסייעת לזמן קצר לשמור על תפוקת הלב אך בטווח הארוך מחמירה את אי ספיקת הלב.

אנגיוטנסין II

• אנגיוטנסין II, לעומת זאת, משפיע באופן כרונוטרופי חיובי על הלב (מגביר את קצב הלב), לא שלילי.
• יש לו גם השפעה אינוטרופית חיובית והוא מכווץ כלי דם חזק.

הורמוני בלוטת התריס

• הורמוני בלוטת התריס (T3, T4) משפיעים באופן אינוטרופי חיובי על הלב, לא שלילי.
• הם מגבירים את הביטוי של β-adrenoreceptors, פעילות Na⁺/K⁺-ATPase ו-Ca²⁺-ATPase של הרשתית הסופלזמית, מה שמוביל לעלייה בהתכווצות שריר הלב.
• בהיפרתירואידיזם נצפה מצב היפרקינטי של הלב, ובהיפותירואידיזם - ירידה בתפקוד הכיווץ.