רוסו: מדינה, חירות והרצון הכללי PDF

4-6: מדינה: התאגדות משמרת חופש / התאגדות ממקסמת רווחה רוסו הסיפור של רוסו מתאים לאופן שבו המדינה המודרנית תופסת את עצמה. הציטוט הידוע של רוסו \"האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים\". רוסו שואל- **איך יכול להיות שלמדינה יש זכות לשעבד?** לפי הובס, אנחנו יוצאים מהמצב הטבעי ועוברים למצב המדיני...

4-6: מדינה: התאגדות משמרת חופש / התאגדות ממקסמת רווחה רוסו הסיפור של רוסו מתאים לאופן שבו המדינה המודרנית תופסת את עצמה. הציטוט הידוע של רוסו \"האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים\". רוסו שואל- **איך יכול להיות שלמדינה יש זכות לשעבד?** לפי הובס, אנחנו יוצאים מהמצב הטבעי ועוברים למצב המדיני באמצעות וויתור על החירות שלנו. אנחנו **הופכים להיות עבדים של הריבון** משום שהוא דואג שלא תהייה מלחמה בין עבדיו, ובכך מציל אותנו מהחופש שיוביל אותנו למלחמת הכל בכל. **רוסו מפריך את טענתו של הובס**: 1. **כאשר אדם מוותר על החירות שלו,** הוא מוותר על מהותו, על האנושיות שלו. **הוא מוותר על הדבר שעושה אותו לבעל ערך.** 2. **כל חוזה שמטרתו היא וויתור על חירות- לא תקף.** יש סתירה בחוזה שלפיו אני הופכת להיות עבד- כדי שאוכל לחתום על חוזה, אני צריכה להיות בעלת זכויות. אז **חוזה שלפיו אני מפסיקה להיות בעלת זכויות כשאני חותמת עליו סותר את עצמו, ואינו תקף.** אידיאל רפובליקאי של חירות ייתכן שאני חיה תחת משטר של עריצות נאורה, שבה הדיקטטור מרשה לי לעשות מה שאני רוצה, אבל זה לא מספיק. **אני לא באמת חופשיה, כי יש לו את הזכות לקחת את זה ממני מתי שרק ירצה.** ההגדרה הפשוטה של אידיאל רפובליקאי של חירות- האדם יותר חופשי, ככל שיש פחות מעצורים על מה שהוא רוצה לעשות. **האדם חופשי כל עוד לאף אחד אין זכות למנוע ממנו לעשות דברים שהוא רוצה.** באמנה החברתית אני **לא מוסר את החירות שלי לריבון**, אלא **האמנה החברתית היא אמנה שיוצרת קולקטיב**. אנחנו מכוננים משטר ואנחנו כפופים לו, אבל **אנחנו חופשיים כי אנחנו המחוקקים**, ולכן אנחנו למעשה כפופים לעצמנו. בתור אזרח, האדם שותף למעשה החקיקה, ובתור נתין הוא כפוף לה. מצד אחד, **הרעיון הזה מסוכן-** כשמישהו מפר חוק והמדינה כופה עליו לקיים את החוק, אנחנו סוג של **כופים עליו להיות חופשי.** דיקטטורים רבים השתמשו בתירוץ הזה כשהכניסו אנשים למחנה עבודה, בטענה שהם גורמים להם לגלות מה שהאדם באמת רוצה, ומה שהאדם באמת רוצה זה מה שהקולקטיב, שהוא חלק ממנו, רוצה. מצד שני, **הוא לא מופרך-** כשהממשלה מחליטה החלטה, ושר היה חולה ולא השתתף בהצבעה, הוא **עדיין אחראי על הפעולה, כחלק מהקולקטיב.** כשעם יוצא למלחמה נגד עם אחר, אנחנו חושבים שההחלטה היא של הממשלה, אך הממשלה מייצגת את העם, ולכן העם קשור לפעולה. פעמים רבות דיני המלחמה מבחינים בין אזרחים חפים מפשע של מדינה שיצאה למלחמה, לבין אזרחים של מדינה שמעורבת אך לא היא זאת שקיבלה את ההחלטה. **הגוף הקולקטיבי פועל מכוח הרצון הכללי.** הרצון הכללי **הרצון של השותפות = הרצון הכללי, והוא מחוקק חוקים.** כיוון שאנחנו שותפים, אנחנו מצד אחד נתינים כפופים, ומצד שני אזרחים שותפים ומחוקקים. אדם שחי במדינה ליברלית בריאה, יוצא להצביע כיוון שהוא תופס את עצמו כחלק מהמדינה, כחלק מהחברה האזרחית, כחלק מהמנגנון שבסופו של דבר מכפיף אותו לחוקים. **כדי שלחוזה החברתי תהייה משמעות אמיתית,** הוא מכיל התחייבות שלפיה כל מי שיסרב להישמע לרצון הכללי, יכריחו אותו לעשות זאת, כלומר **יכריחו אותו להיות חופשי.** זה סימן ההיכר של המושג חירות חיובית. אולם, כמו שהוזכר, זה גם רעיון מסוכן. הרצון הכללי ורצון הכל **הרצון הכללי --** **הרצון של השותפות.** למרות שאני חלק ממועצת הפקולטה, אני מתנגד להחלטה שלה. אז הגוף הכללי הזה מחוקק חוקים שעומדים בניגוד לאמונות שלי, ועדיין אני חלק מהמועצה, כי **האינטרסים והאמונות שלי איכשהו השתכללו בתוך ההחלטה.** הרצון הכללי, הרצון של מועצת הפקולטה, **לקח את הרצון שלי בחשבון** בדרך זו או אחרת. רוסו אמר- יוצא שהרצון הכללי הוא תמיד ישר, מבקש את טובת הכלל. אולם, לא יוצא מכאן ששיקול העם ישר תמיד במידה כזו עצמה. **הרצון של מועצת הפקולטה הוא לקדם את הפקולטה ולהפוך אותה למקום טוב יותר**, זה הרצון הכללי. **בני העם רוצים בטובתם, אבל לא תמיד מבינים מה טוב. לעיתים קרובות קיים הבדל רב בין רצון הכל לבין הרצון הכללי.** **רצון הכל --** **מכוון לעניין הפרטי.** **כסכום כלל הרצונות הפרטיים.** **הרצון הכללי --** **מכוון רק לעניין המשותף,** יש ניסיון לגזור את הרצון הכללי מהרצונות של הפרט. **הרצון הכללי אמור לשרת את האינטרס הכללי.** **רצון הכל --** סוג מסוים של **סכימה.** הוא אולי הדבר החשוב ביותר לפי התועלתנות. אנחנו מנסים, באמצעות עקרון הרוב ועקרון \"מירב התועלת למירב האנשים\", **לספק את העדפותיהם של כמה שיותר אנשים.** **הרצון הכללי --** זה **לא סתם סכימה.** יש פה רעיון חשוב שבא לידי ביטוי **[בהבחנה בין דמוקרטיה בריאה לבין דמוקרטיה סקטוריאלית:]** [כשאת הולכת לבחור, את יכולה לעשות זאת ב-2 דרכים:] 1. **רצון הכל --** לשאול את עצמי איזה שלטון **יועיל לי או לסקטור שבו אני חברה**. אנשים סקטוריאליים שבוחרים ממניעים סקטוריאליים, יצרו דמוקרטיה סקטוריאלית. מי שלא שייך לשום סקטור, ששום מפלגה לא באמת מייצגת אותו, יישאר מחוץ למערכת. 2. **הרצון הכללי --** כשאני מצביעה למשהו שהוא לא בהכרח מתאים לסקטור שלי, אבל הוא כן **טוב לכל החברה.** למשל, אנשים עשירים שמצביעים למפלגות שרוצות להעלות את המס לעשירים. **כשהדמוקרטיה פועלת לפי רצון הכל, היא עלולה להיות סקטוריאלית. כשהיא פועלת לפי הרצון הכללי, היא סכימה של הרצונות של הפרטים ביחס לאינטרס החברתי. חובתם של האזרחים כשהם מצביעים היא לשקול את האינטרס הכללי ולא את האינטרס הפרטי. כדי לחיות בדמוקרטיה בריאה, האדם צריך להשתחרר מעצמו ומהאינטרסים הצרים שלו, ולחשוב מה טוב לחברה.** התועלתנים לא רואים את ההבחנה הזו. למה לנו להיכנס למצב המדיני? **רוסו הולך בדרכה של מסורת האמנה החברתית**, כמו הובס ולוק- עדיף לחיות במצב המדיני כי כך אנחנו מוגנים יותר. לעומת זאת, לפי נוזיק אנחנו נכנסים למצב המדיני כדי להגן על החירויות והזכויות שלנו, כי המדינה תגן עליהן יותר טוב ממה שאנחנו נצליח במצב הטבעי. לפי התאוריה הלוקיאנית של נוזיק, זה התפקיד היחיד של המדינה, המדינה היא **שומר לילה.** לפי נוזיק, המדינה שומרת על **הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לקניין והזכות לחירות (לא להשתעבד).** הקניין חשוב מאוד, משום שבלעדיו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. **בלי הקניין לא נוכל לממש את החירות שלנו.** אדם חופשי בכך שהוא מסוגל להציב לעצמו מטרות ולפעול כדי להשיג אותן, בלי קניין הוא לא יוכל לפעול כדי להשיג אותן. [האם הזכות לקניין היא זכות טבעית? זכות שקיימת לאדם בלי קשר למסגרת המדינית שבה הוא חי?] **[לוק ונוזיק:]** **הזכות לקניין היא זכות טבעית.** הגוף שלי שייך לי, וכל דבר שעבדתי עליו והוספתי לו ערך, הוא מעין הרחבה של הגוף שלי. דברים שייכים לנו אם קיבלנו אותם **בצורה הולמת** מאנשים שהדברים האלו היו שייכים להם. דברים שייכים לנו אם הם לא שייכים לאף אחד, ואנחנו השתלטנו עלייהם כי **\"כל הקודם זוכה\", ועיבדנו אותם**. התפקיד של המדינה זה להגן על הזכות הקניינית הזו. המדינה **מעצימה את החירות שלנו** על ידי הגנה יותר יעילה על הזכויות שלנו. **מיסוי נתפס כפגיעה בזכות הקניין-** אני עבדתי בשביל חברה מסוימת, לחברה הזאת יש משאבים ששייכים לה. ההעברה ממנה אליי היא לא גזלנית או בלתי ראויה, **ואם המדינה לוקחת ממני חלק היא פוגעת בזכות הקניינית שלי על דברים שניתנו לי בדין.** **[קאנט ורוסו:]** **זכויות קנייניות הן לא זכויות טבעיות.** אם אתם נולדתם לפניי והשתלטתם על אדמות, אני לא אוכל להפוך שום דבר לחלקה שלי, ומצד שני מוטלת עליי חובה לא להיכנס לחלקות שלכם. אני לא נטלתי על עצמי את החובה הזו, למה העובדה שנולדתי אחריכם מטילה עליי חובה לכבד את הזכויות הקנייניות שלכם? **הקניין הפרטי יכול להיווצר רק במצב המדיני, רק כשיש חוק**. משום שהחוק הזה נוצר על ידי שותפות, שבמסגרתה כל אחד מהפרטים מקבל את חלקו ומכיר בזכותו של האחר על החלק שלו. לעומת זאת, במצב הטבעי כל אחד מחזיק את מה שיש לו ושומר על זה, על אף אחד לא מוטלת החובה המוסרית לכבד את הזכות הקניינית של הזולת, משום שאני מעולם לא נטלתי על עצמי את החובה הזו. **אנחנו יוצרים שותפות, והשותפות יוצרת חוק שמסדיר את הקניין הפרטי**. כולנו חוקקנו את החוק, והוא מאפשר לי **גם להחזיק במה שיש לי וגם להיות מוכרת על ידי הזולת כבעלת החלקה הפרטית שלי**. לפיכך, אנחנו נכנסים למצב המדיני כי זה בטוח יותר, שומר על האינטרסים שלנו, וכדי **להפוך לחופשיים באמת**. בלי קניין פרטי אין חירות, וקניין פרטי, במובן האמיתי שלו, קיים רק במצב המדיני. לפי ההשקפה הזו, **מיסוי היא לא פגיעה בקניין הפרטי**, כי יש קניין פרטי רק במסגרת המדינית. במסגרת הזאת, המחוקק רשאי לקבוע איזה משטר של קניין פרטי שהוא רוצה, וממילא הכסף שהחברה נתנה לי לא שייך לי אם החוק לא שייך לי אותו. כלומר, **אם החוק תובע ממני לשלם מס, אז המשכורת לא שייכת לי, אלא אם שילמתי את מה שהחוק מצווה עליי.** קניין פרטי הכרחי כדי לפעול בצורה לגיטימית, אנחנו צריכים אמצעים ששייכים לנו, והדברים יהיו שייכים לאדם רק אם יש מסגרת מדינית שיש בה חוק שלפיו החפץ שייך לאותו איש. דיני מלחמה הוגו גרוטיוס, הוגה שעסק בסכסוכים משפטיים בין מדינות, אמר- באופן כללי, מלחמה בין מדינות זה בעצם מאבק משפטי. **בגלל שאין מדינה גלובלית**, הדרך היחידה להכריע סכסוכים בלי מו\"מ פרטי, זה לצאת למלחמה. המלחמה מאפשרת לכובש **להפוך להיות הבעלים החוקיים של הארץ שהוא כבש, ואפילו להיות הבעלים החוקיים של אותם האנשים שהוא כבש.** יש לו את הזכות החוקית **מכוח המשפט הטבעי של האומות**, להפוך את האנשים שהוא כבש לעבדיו. **זה מנוגד לחלוטין לכל מה שרוסו מאמין**, לפיו האדם נולד חופשי והוא לא יכול לוותר על החופש שלו. גרוטיוס טוען- **הרי במלחמה מותר להרוג**, אם מותר לי להרוג אותך, אז סביר להניח שאת תהיי מוכנה להמיר את המוות שלך בלהפוך להיות שפחה. **בתמורה לוויתור על הזכות שלו להרוג אותך, את מוכנה להפוך להיות בבעלותו.** זאת זכות או כוח להפוך להיות עבד, שלפי רוסו, זה מנוגד באופן עמוק ביותר לעקרונות הבסיסיים של המוסר האנושי. רוסו מתמודד עם הטיעון של גרוטיוס- **מלחמה היא התנגשות בין שני קולקטיבים כבר במהותה**. למעשה, המנצח יכול לנצח בלי להרוג אף אחד, על ידי פירוק הקולקטיב. **מותר להרוג חיילים, מכיוון שהם הזרוע הארוכה של המדינה**, הם המדיום שדרכו השותפות הזאת פועלת. אבל **ברגע שהם הפסיקו להיות חיילים**, למשל כי נפלו בשבי, הם הפכו להיות אזרחים רגילים, **הם כבר אינם כלי המלחמה של המדינה**, **חוזרת להם הזכות הטבעית לחיים מכוח היותם בני אדם פרטיים.** לפי רוסו, גרוטיוס טועה, משום שהוא מסתכל על המלחמה כהתנגשות בין יחידים. אנחנו צריכים להבחין בין אדם כמייצג של המדינה- החייל, לבין האדם הפרטי שהחייל חוזר להיות. זה אחד מיסודות הדין ההומניטרי הבינלאומי, שלפיו **בני אדם, גם במלחמה, לא מאבדים את הזכות שלהם לחיים.** [קושי 1: אמרנו שבני אדם שומרים על החירות שלהם במצב המדיני, אז איך יכול להיות שהם הופכים להיות כלים של המדינה?] **אנחנו בתור נתינים כפופים ומשועבדים לרצון הכללי, אבל אנחנו בעצמנו מחילים עלינו את הרצון הכללי.** החייל הוא כלי של הריבון, אבל כיוון שהוא שותף בחברה האזרחית, הוא במובן מסוים משעבד את עצמו. [קושי 2: איך יכול להיות שיש לנו זכות להרוג אדם?] לפי כל התפיסות יש את הזכות הזו. לפי רוסו, **אסור לאדם להתנגד אם החוק מתיר את הוצאתו להורג. אם הוא עובר עבירות מסוימות, הוא נטל על עצמו את החובה להיהרג.** לסיכום- אנחנו מגלים את הכוח של שני אידיאלים **תועלת:** האידיאל ההובסייני- חירות לא מעניינת, מה שמעניין זה שלום ורווחה. האידיאל התועלתני- מדינות יעילות אם הן מגדילות את סך הרווחה המצרפית. -- שניהם שואפים לקדם את הרווחה, או של הפרט או של הכלל. **חירות:** נוזיק- למדינה מותר רק להגן על הזכויות והחירויות שלנו. רוסו- מדינה היא בעלת ערך רק בגלל שהיא מאפשרת לבני אדם להיות חופשיים. מיל -- על החירות הספר \"על החירות\" של מיל, הוא ניסיון להסביר מדוע הריבון התועלתן שפועל לפי עקרון התועלת, עדיין מחויב למערך של זכויות אינדיבידואליות שאסור לפגוע בהן, **גם לא כדי לקדם את סך הרווחה המצרפית.** לפי מיל, **ההגנה העצמית היא המטרה היחידה שלשמה רשאים בני אדם כיחידים או כקיבוץ להפריע לחירות הפעולה של יחיד.** יש רשימה של זכויות: חופש ביטוי ומחשבה, חופש העיסוק וחופש ההתאגדות. מיל טוען שאפשר להגן על מעמד הזכויות האלו באמצעות התועלתנות, בכך **שחלוקה של זכויות שמביסות ערכים של תועלת היא לטובת החברה כולה.** כלומר, אפשר להצדיק את החלוקה על בסיס עקרון התועלת. **[הצדקה תועלתנית לחופש פוליטי:]** בהתחלה השלטון שיעבד את נתיניו, ובשלב מסוים האנשים הבינו **שתפקיד הריבון הוא לשרת את הציבור**. שלטון שנבחר על ידי הציבור, ישרת את הציבור בצורה יותר טובה, משום שאחרת יפחד שיחליפו אותו. מכאן, **שעקרון שלטון הרוב יבטיח ששלטון כזה ימקסם את סך הרווחה המצרפית.** **[מדוע פגיעה בזכויות של בני אדם יחידים מותרת רק בתנאים מאוד ספציפיים?]** הרבה פעמים פגיעה בזכויות מוכרות של יחידים עלולה להגדיל את סך הרווחה המצרפית. לפי מיל, אנשים מבינים שאוטוקרטיה לא משרתת את האינטרסים שלהם. אבל, גם השיטה של שלטון עצמי בעייתית, כי למעשה **אין \"רצון העם\", אלא רצונו של אותו חלק מהעם שהוא הפעיל ביותר/הרב ביותר במספר.** כלומר, של הרוב או של אלה שעלה בידם להיות מוכרים כבעלי רוב. הבעיה נובעת מעריצות הרוב (מורחב בהמשך). עריצות של הבוחר האמצעי ובעיה של קבוצות אינטרס אלו שתי בעיות שצריך להבחין ביניהן. **[עריצות של הבוחר האמצעי:]** הבעיה הידועה של העריצות של \"הבוחר של המרכז\". נניח שאוכלוסייה מפוזרת באופן שווה לאורך כל הספקטרום הפוליטי משמאל לימין, ושיש רק שתי מפלגות, אחת לשמאל ואחת לימין. המפלגות יתחשבו במצע שלהן **בבוחר האמצעי,** הוא יקבל סוג של **זכות וטו.** השמאל לא צריך לשכנע את השמאלן ביותר, הוא צריך לשכנע את המתנדנדים מהאמצע, לכן המצע שלו יתכוונן **למרכז הפוליטי.** כנ\"ל בימין. השלטון הזה נראה כמו שלטון הרוב, אבל למעשה הוא שלטון המיעוט, **הוא נבחר על ידי האנשים האמצעיים.** ההיגיון לפיו השלטון צריך לספק את ההעדפות של הבוחרים שלו כדי למקסם את סך הרווחה המצרפית, הרבה פעמים **בפועל מרצה את המיעוט שבחר בו.** זו דוגמה למצב שבו \"אין רצון העם, אלא רצונו של אותו חלק מן העם שעלה בידו להיות מוכר כבעל הרוב, אבל למעשה הוא לא באמת רוב\". **[בעיה של קבוצות אינטרס:]** לאדם שפועל בשוק החופשי והפוליטי, אחד המניעים הוא **מקסום הרווחה הפרטית שלו.** נניח שטייקון רוצה להקים פרויקט כי הוא ירוויח ממנו 70,000 דולר, אבל הפרויקט יגרום למיליון אנשים להפסיד דולר. התועלתן היה מעדיף שהפרויקט לא יקרה, כי 70,000 דולר זה פחות ממיליון, כלומר זה לא יעיל. אולם, הפרויקט כן יצא לפועל, משום שהטייקון ישלם ללוביסט, והלוביסט ישכנע באמצעות תמריצים את הנציג לאשר את המיזם. המנגנונים של התמריצים מתוחכמים מידי, והחוק לא יכול לפסול אותם. מיליון האנשים שהפסידו דולר לא יעשו כלום, משום שזאת פגיעה קטנה מאוד וכי הם לא יצליחו להתארגן ביניהם. **העובדה ששלטון העם, הדמוקרטיה, טובה יותר מאוטוקרטיה, לא באמת מבטיחה ששלטון העם ימקסם את סך הרווחה, כי הרבה פעמים אלה ששולטים נתפסים כמייצגים את הרוב, אבל בפועל הם לא עושים זאת.** בארה\"ב, מועמד לבחירות שאין לו כסף לא יצליח להיראות רציני בפני הציבור. התורמים מצפים לתמורה, וברור לגמרי שהמועמד הנבחר ייצג אותם ולא את דעת הרוב. אבל, עדיין השיטה היא שיטת רוב, והעיקרון הוא עקרון הרוב. **[לסיכום:]** העובדה שהצלחת להיבחר על ידי הרוב בשיטה דמוקרטית שמתנסחת בעקרון הרוב, לא אומרת שאתה מייצג את הרוב ושהאינטרסים של הרוב הם האינטרסים שאתה מבקש לקדם. משום ששיטת הבחירות עשויה ליצור עריצות של לשון המאזניים (הבוחר האמצעי), ומשום שיש קבוצות לחץ ואינטרסים שמקיימות את האינטרסים שלהם ולא של הציבור. עריצות הרוב מאוד ייתכן שהרוב בעצמו יהיה עריץ. התועלתן מפחד מעריצות הרוב, משום שזו דוגמה קלאסית לשימוש בכוח רך. זה לא שאם אגיד משהו בניגוד לדעת הרוב אכנס לכלא, אבל כולם יעבירו ביקורת, והביקורת גורמת לאנשים להתיישר לפי הטרנדים הנוהגים באופן לא מודע. **הקונפורמיזם הזה הוא קללה, הוא הופך אותנו לעדר מבלי לשים לב.** מוזר לשמוע את הטענה הזו מפיו של תועלתן, משום שמבחינתו אם הרוב מרוצה, הוא השיג את מה שהוא רוצה. אם לרוב לא נעים לשמוע את דעתו של אדם, אין עם זה בעיה. העניין הוא- **שלטון הרוב הוא הרבה פעמים בעייתי, מכיוון שהוא לא תמיד ממקסם את סך הרווחה המצרפית.** נניח שיש בחירות על נושא שאם הוא יקודם הרבה אנשים ירוויחו ביחד 100 דולר ואדם אחד יפסיד 1,000 דולר. לפי התועלתנות, לא צריך לקדם את הנושא הזה. אבל בפועל, בבחירות הנושא כן יקודם, כי הרוב יצביעו שכן. **הרבה פעמים שלטון הרוב לא רגיש לעוצמת הנזק שהיחיד יסבול, בכך הוא בוחר מדיניות שתקטין את סך הרווחה המצרפית ולא תגדיל אותו.** [למיל יש 2 טענות מדוע לא להשתיק את הנושא הזה:] 1. **בינוניות היא דבר נורא ואיום, גם אם בני אדם מסופקים ממנה --** בחיים שאומרים לך מה לעשות יש סיפוק, אבל אין בהם ערך אמיתי. **התועלת שאדם מפיק מחיים אוטונומיים, היא ברמת האיכות שלה שונה לגמרי מהתועלת של האדם שמסופק כי התוו לו אורח חיים באופן בלתי תלוי.** זה קצת מזכיר את הוויכוח של מיל עם מתנגדי התועלתנות- החזיר המסופק זקוק רק לאוכל ושינה, אבל **הערך שלו ושל האושר שלו נמוך בהרבה משל אדם שמקדיש את חייו לחיפוש אחר האמת,** ההנאה של בני האדם שונה מההנאה של בעלי החיים. **חיים בינוניים בתוך חברה שמעקרת חופש מחשבה, יצירתיות וספונטניות, פחות טובים מהחיים בחברה בה מקיימים אותם.** לכן צריך הגנה מפני עריצות הרוב. **עריצות הרוב לא פחות נוראה מעריצות היחיד,** העונש שהחברה מטילה על דעות סוררות הוא לא פחות מהעונש שמטיל העריץ היחיד על מי שחי חיים חופשיים. 2. **הערך של האמת הוא אחד הדברים המרכזיים בתחשיב התועלת שלנו --** כיוון שאנחנו בני אדם וההנאות שלנו הן לא כמו שבנתהם חשב, אלא הן בעלות איכות אחרת, החשיבות של האמת היא אחד הדברים הכי מרכזיים בתחשיב הזה. **בלי חופש דעות, הסיכוי שלנו להשיג את האמת קטן באופן דרמטי.** עקרון הנזק כדי להילחם בעריצות הרוב, שהיא נטייה טבעית של החברה, **הפתרון היחיד הוא מערך של זכויות שלא פוגעים בהן, אלא במצבים קיצוניים.** רשימת הזכויות זו נגזרת ממה שמיל מכנה כ\"עיקרון הנזק\". **ההגנה העצמית והחירות הן הסיבות היחידות שניתן לפגוע ביחיד ולהתיר פגיעה בחירותו.** אסור למדינה לכפות עליי לעשות שום דבר, אלא אם הכפייה הכרחית לביטוח זכויות של עקרון הנזק של זולתי. הגנה עצמית היא הסיבה היחידה שמתירה למדינה להפעיל כוח ולהגביל את חירותם של אנשים אחרים. נזכיר את מושג החירות הפוליטית של קאנט- בני אדם הם בעלי ערך משום שהם מסוגלים לפעול באופן מוסרי, הם מסוגלים לגבור על הטבע החומרי ולפעול לפי צו התבונה ומשום שהם חופשיים. לכן אסור להשתמש באדם כמכשיר. הדוגמה הקיצונית- אסור לי לרצוח, אבל אני לא צריך להציל אף אחד. אם לא הצלתי עברתי על הצו של \"לא תעמוד על דם רעך\" ועשיתי דבר רע, אבל **המדינה לא יכולה לכפות עליי את הצו המוסרי.** בנקודה הזו, **מיל נסוג מהעמדה של עקרון הנזק**. לטענתו, יש לא מעט מעשים חיוביים שלמדינה מותר לכפות על האדם. **מותר לה לכפות על אדם להציל את הזולת, אם מחיר ההצלה לא גבוה והרווח שהקורבן ירוויח הוא מאוד גדול.** [ההבדל הראשון:] בתפיסה התועלתנית, **יש לעקרון הנזק יוצאים מן הכלל**. לעומת זאת, הסיפור הקאנטיאני שונה, כי סך הרווחה המצרפית הוא לא פקטור, כל מה שמעניין אותנו הוא הגנה על החירות של האדם שכוללת גם את החופש שלו לא לעזור לאחרים. [ההבדל השני:] הסיפור הקאנטיאני לא זקוק להצדקה במונחים של תועלת. למשל- נכנסתי אלייך הביתה והשתמשתי במחשב שלך ללא רשותך. עשיתי לך עוול, פגעתי בזכויות שלך, כי השתמשתי בך כאילו שאתה נתון לחסותי, זו פגיעה באוטונומיה. התפיסה התועלתנית שבנויה על עקרון הנזק, מתקשה להסביר את התופעה הזו כי טכנית לא גרמתי נזק. **[לסיכום:]** **יש קרבה עצומה בין התאוריה של מיל לבין התאוריה של קאנט**- שתיהן מגבשות את השלטון העצמי ואת המהלך הדמוקרטי, מבינות ששלטון עצמי ועקרון הכרעת הרוב בעלי כוח מוגבל והן מנסות להשלים את התמונה באמצעות הבטחת הזכויות של היחיד. אבל, הן מבקשות לבסס את האמת שדמוקרטיה איננה רק הכרעת הרוב, **בדרכים שונות.** הרציונלים השונים מביאים אותם להתווכח בנקודות קריטיות. טבלת סיכום: הובס, תועלתנות, קאנט ורוסו +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | | **טבע האדם** | **תיאוריה | **פילוסופיה | | | | מוסרית** | פוליטית** | +=================+=================+=================+=================+ | **הובס** | האדם שואף לקדם | יש לאדם זכות | המדינה היא | | | את האינטרס | לשרת את | מכשיר: המדינה | | | האישי שלו, ולכן | האינטרסים שלו. | מכוננת דרך | | | הוא רודף שלום. | | חוזה, שלפיו רק | | | | חובות מוסריות | לריבון מותר | | | במצב הטבעי, בני | מוטלות עליו, רק | להשתמש בכוח. | | | אדם רציונליים | אם הוא חתום על | | | | ייאבקו על עוד | חוזה תקף. | החוזה המדיני | | | כוח תמיד. זו | | תקף, כי הוא | | | מלחמת הכל בכל. | חוזה תקף הוא | מבטיח שלום | | | | חוזה שמשרת את | ומשום שהוא | | | | האינטרסים של כל | מבטיח שלחוזים | | | | הצדדים לו. | פרטיים יהיה | | | | | תוקף. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **תועלתנות** | בנתהם: האדם | מעשים הם ישרים | המדינה היא | | | רודף הנאות | אם הם מגדילים | מכשיר: יש הצדקה | | | ובורח מכאב. | את סך הרווחה | לקיום המדינה אם | | | | המצרפית. | היא מגדילה את | | | מיל: האדם רודף | | סך הרווחה | | | הנאות, אבל | מחלוקות: מהי | המצרפית יותר | | | להנאות שלו יש | רווחה- הנאה או | מכל אדם פרטי. | | | ערך ייחודי. | סיפוק העדפות? | | | | | האם יש מדרג של | למשטר דמוקרטי | | | | הנאות? | יש סיכוי להיות | | | | | מדינה כזו. | | | | | | | | | | על החירות: גם | | | | | למדינה דמוקרטית | | | | | יש חובות | | | | | מוחלטות הנגזרות | | | | | מעקרון הנזק, | | | | | משום שעריצות | | | | | הרוב רעה בדיוק | | | | | כמו עריצות | | | | | היחיד. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **קאנט** | האדם הוא יצור | אדם מוסרי הוא | נוזיק: המדינה | | | חומרי הכפוף | אדם שמכבד את | היא מכשיר | | | לחוקי הטבע, אבל | האנושיות שלו | לשמירת הזכויות | | | הוא מסוגל לפעול | ושל זולתו. | שלנו, שומר | | | לפי הצו המוסרי | כלומר, הוא | לילה. | | | וכך להשתחרר | מתייחס לזולת | | | | מהטבע החומרי | כבעל זכויות | | | | שלו. | שווה ערך. לכן, | | | | | הוא לא משתמש | | | | | באדם כדי לקדם | | | | | את התוכניות | | | | | שלו, גם אם | | | | | מדובר במקסום סך | | | | | הרווחה המצרפית. | | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+ | **רוסו** | המצב הטבעי של | דומה לקאנט, | למדינה יש ערך | | | האדם מתואר על | לאדם זכות | לא | | | ידי הובס. | מוחלטת שלא | אינסטרומנטלי: | | | | להפוך לעבד. | האדם הופך | | | | | לחופשי באמת, | | | | | חופשי במובן | | | | | המוסרי, רק כאשר | | | | | הוא חלק מהגוף | | | | | המדיני. | +-----------------+-----------------+-----------------+-----------------+