סיכום חומר לימוד לסימולציה - שכבה ט PDF

‫סיכום חומר לימוד לסימולציה ‪ -‬שכבה ט‬ ‫‪1‬‬  ‫תוכן עניינים‬ ‫סיפורי ראשית העולם והאנושות‪:‬‬ ‫עמוד ‪3-9‬‬ ‫בראשית פרק א'‬ ‫עמודים ‪9-13‬‬ ‫בראשית פרק...

‫סיכום חומר לימוד לסימולציה ‪ -‬שכבה ט‬ ‫‪1‬‬  ‫תוכן עניינים‬ ‫סיפורי ראשית העולם והאנושות‪:‬‬ ‫עמוד ‪3-9‬‬ ‫בראשית פרק א'‬ ‫עמודים ‪9-13‬‬ ‫בראשית פרק ב'‬ ‫עמודים ‪13-18‬‬ ‫בראשית פרק ג'‪ -‬חטא עץ הדעת והגירוש מגן עדן‬ ‫עמודים ‪19-23‬‬ ‫בראשית פרק ד'‪ -‬קין והבל‬ ‫עמודים ‪24-26‬‬ ‫בראשית ד'‪ -‬שירת למך‬ ‫עמודים ‪27-28‬‬ ‫בראשית ט'‪ -‬ברכות נוח‬ ‫עמודים ‪29-31‬‬ ‫בראשית י"א‪ -‬מגדל בבל‬ ‫‪2‬‬  ‫פרק ראשון ‪ -‬סיפורי הבריאה וראשית האנושות‪.‬‬ ‫מאז ומעולם הובילה הסקרנות האנושית את בני האדם לחפש תשובות על השאלות הבסיסיות ביותר‪ -‬איך נברא העולם?‬ ‫מה מקורם של חוקי הטבע‪ ,‬הזמנים ועונות השנה?‬ ‫אנשי העולם הקדום ענו על שאלות אלו באמצעות מיתוסים (= אגדות על אלים) בהם סופרו סיפורים על אלים רבים‬ ‫ית ִאיזְ ם) המייצגים את תופעות הטבע השונות‪.‬במיתוסים בדרך כלל ישנו מאבק ומלחמה בין האלים לבין עצמם‬ ‫ּפֹול ֵ‬ ‫( ִ‬ ‫וכתוצאה ממאבק זה נוצר העולם‪.‬‬ ‫מֹונֹות ִאיזְ ם)‪ ,‬ולכן נעשית על‪-‬ידי אל יחיד‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫בניגוד לתפישה זו‪ ,‬בריאת העולם בספר בראשית מייצגת את האמונה באל אחד (‬ ‫ללא מאבק או התנגדויות‪.‬אותו אל יחיד בורא עולם הרמוני‪ ,‬שכולו טוב‪ ,‬ורק בהמשך אלו בני האדם שמכניסים לתוך העולם‬ ‫את הרוע‪.‬‬ ‫פרק א' בספר בראשית מספר על בריאת העולם‪ ,‬על‪-‬פי ההשקפה המקראית‪ ,‬המונותאיסטית‪ ,‬ותוך כדי‪-‬כך יוצא כנגד סיפורי‬ ‫הבריאה המוכרים מהמיתוסים (יציאה נגד המיתוס = דה‪-‬מיתולוגיזציה)‪.‬כדי שנוכל להבין את הדרכים בהן תוקף התנ"ך‬ ‫את המיתוסים ‪ ,‬יש להכיר את המיתוס עצמו‪ ,‬מכיוון שבתקופת התנ"ך התרבות השלטת הייתה התרבות המסופוטמית‬ ‫(=בבלית‪ ,‬איפה שעיראק בימינו) אנו נלמד את 'אנומה אליש'‪ ,‬אחד מסיפורי הבריאה המסופוטמים הקדומים ביותר‪.‬‬ ‫'אנומה אליש' – מיתוס הבריאה הבבלי‪:‬‬ ‫בתחילה היו שני אלים‪ :‬אפסו‪ ,‬אל המים המתוקים ותיאמת‪ ,‬אלת המים המלוחים‪.‬שני אלים אלו הזדווגו ביניהם ונולדו מהם‬ ‫אלים רבים המייצגים את תופעות הטבע השונות‪.‬האלים 'הקטנים' עשו הרבה רעש‪ ,‬מה שהפריעה למנוחתה של תיאמת‪,‬‬ ‫והיא החליטה לחסל את צאצאיה‪.‬לצורך כך תיאמת גייסה צבא של אלים‪-‬מפלצות‪ :‬נחש‪ ,‬תנין ולויתן‪.‬בראש הצבא של‬ ‫תיאמת עמד האל קינגו‪.‬‬ ‫אחד האלים הקטנים‪ ,‬מורדוך (אל הרוח) מציע ליתר האלים שהוא ילחם עבורם בתיאמת בתנאי שיהפכו אותו למלך האלים‪.‬‬ ‫האלים מסכימים ומורדוך יוצא לקרב – הוא מחסל את כל צבאה של תיאמת ובאמצעות חץ וקשת הורג גם את תיאמת עצמה‬ ‫"י ָָרה חוד חֵ ץ‪ִ ,‬פלַ ח כ ֵרסָ ּה‪ִ ,‬קרבָ ּה ִב ֵתק‪ִ ,‬ב ַקע ִלבָ ּה‪ ,‬לכ ָָדּה‪ ,‬ונַפ ָשּה ִבלַ ע‪ ,‬ג ִוי ָָתּה ִהש ִליך‪ ,‬עָ לֶ יהָ ָד ַרך"‬ ‫לאחר שהרג את תיאמת מורדוך נח‪ ,‬ואז החליט לנצל את גופתה של תיאמת לבריאת העולם (בריאה 'יש מיש')‪.‬הוא ביתר‬ ‫את גופה לשניים‪ :‬פלג הגוף העליון לבריאת השמיים והתחתון לבריאת היבשה‪ ,‬מנוזלי הגוף של תיאמת ברא את העננים‬ ‫ואת הגשם‪.‬‬ ‫כשהעולם כבר קיים‪ ,‬מתלוננים יתר האלים על עבודתם הקשה ומורדוך מחליט לברוא אדם‪ ,‬לאחר התייעצות מחליטים‬ ‫האלים לברוא את האדם מטיפות דמו של קינגו‪.‬‬ ‫על‪-‬פי 'אנומה אליש' (מיתוס בן כ‪ 3800 -‬שנה) נבראו בתחילה זכרים בלבד‪ ,‬ומטרתם הייתה לשרת את האלים כדי שאלו‬ ‫יוכלו לנוח‪.‬‬ ‫‪3‬‬  ‫בהמשך נראה כי סיפור הבריאה בבראשית פרק א' שונה מהמיתוס הבבלי במספר נקודות עקרוניות‪:‬‬ ‫אנומה אליש‬ ‫בראשית‬ ‫אלים רבים‬ ‫אל יחיד‬ ‫אלים גשמיים (בעלי גוף ורגשות)‬ ‫אל מופשט (אין לו גוף)‬ ‫העולם נברא כתוצאה מרציחות ומלחמה‬ ‫העולם נברא מושלם והרמוני‬ ‫האדם נברא כדי לשרת את האלים‬ ‫האדם הוא פסגת הבריאה ושולט בה‬ ‫ספר בראשית – פרק א'‬ ‫אשית בָ ָרא אלוהים אֵ ת הַ ָשמַ יִם ואֵ ת הָ אָ ֶרץ‪.‬והָ אָ ֶרץ הָ י ָתה תֹהּו ָובֹהּו וחֹ ֶשְך עַ ל‪-‬פנֵי תהֹום ורּוחַ אלוהים מ ַרחֶ פֶ ת עַ ל‪-‬פנֵי‬ ‫"ב ֵר ִ‬ ‫הַ מָ יִם"‬ ‫ספרות חז"ל (הפרשנות הדתית) מציעה שתי גישות להבנת הבריאה‪:‬‬ ‫א‪.‬בריאה 'יש מיש' – היו חומרים קדומים שבבריאת העולם אלוהים מסדר אותם ויוצר את הטבע המוכר לנו‪.‬‬ ‫ב‪.‬בריאה 'יש מאין' – לפני הבריאה לא היה כלום‪ ,‬אלוהים בורא את הכל מאפס‪.‬‬ ‫לפי הגישה הראשונה ('יש מיש') ניתן לראות בפסוקים כי עוד לפני שאלוהים מתחיל לברוא יש בעולם כבר תהום (= גוף‬ ‫מים) ומים‪.‬‬ ‫לפי הגישה השנייה ('יש מאין') פסוקים ‪ 1-2‬הם רק פתיחה לפרק‪ ,‬ומעשה הבריאה עצמו מתחיל רק בפסוק ‪ 3‬במילים‪" :‬‬ ‫ַוי ֹאמֶ ר אלוהים‪ ,‬י ִהי אֹור"‪.‬גישה זו היא המקובלת בימינו‪.‬‬ ‫"וְחֹ ֶׁשְך‪ ,‬עַ ל‪ְּ -‬פנֵי ְתהֹום" – לעומת המיתוס בו תיאמת (=תהום) היא אלה בעלת כוחות‪ ,‬בבראשית פרק א' תיאמת היא‬ ‫אובייקט פיזי‪ ,‬תהום (מים) ולא אלה‪ ,‬זוהי דוגמא ליציאה נגד המיתוס (דה‪-‬מיתולוגיזציה)‪.‬‬ ‫"וְרּוחַ אלוהים‪ְ ,‬מ ַרחֶׁ פֶׁ ת עַ ל‪ְּ -‬פנֵי הַ ָּמיִם" – ניתן לקרוא את הפסוק בשתי משמעויות‪:‬‬ ‫א‪.‬הרוח היא רוח‪-‬אלוהים (השכינה האלוהית‪ ,‬ישות רוחנית)‪.‬לפי פירוש זה האות ו"ו במילה ְורּוחַ היא ו"ו הניגוד –‬ ‫למרות הבלגן והתוהו ובוהו‪ ,‬רוח‪-‬אלוהים קיימת בעולם‪.‬‬ ‫ב‪.‬הרוח היא רוח פיזית (‪.)WIND‬לפי פירוש זה האות ו"ו במילה ְורּוחַ היא ו"ו החיבור – יש רוחות וסערות בים בזמן‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫ימי הבריאה‪:‬‬ ‫היום הראשון‬ ‫אלוהים פוקד על היווצרות האור וכך נוצרת גם ההבדלה בין האור ובין החושך‪.‬ביום הראשון מופיעים מספר ביטויים שיחזרו‬ ‫באופן שיטתי בהמשך הפרק‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ֹאמר אלוהים‪ ,‬י ִהי אֹור – הבריאה נעשית באמירה בלבד‪ ,‬ללא פעולות מוחשיות‪.‬אלוהים של בראשית פרק א' הוא‬ ‫‪ַ.1‬וי ֶׁ‬ ‫אל מופשט‪.‬‬ ‫‪ַ.2‬וי ְִהי‪-‬אֹור – לאחר הציווי האלוהי על הבריאה יימסר לנו‪ ,‬הקוראים‪ ,‬על הביצוע המידי באמצעות המילים 'ויהי' או‬ ‫'ויהי כן'‪.‬אלוהים הוא כל‪-‬יכול‪ ,‬כל מה שהוא אומר קורה מיד‪.‬‬ ‫‪.3‬כִ י‪-‬טֹוב – לאחר היווצרות הנבראים נאמר עליהם 'טוב' או 'כי‪-‬טוב'‪ ,‬ביטוי זה מסמל את ההרמוניה והשלמות בעולם‬ ‫שנברא‪.‬הביטוי 'טוב' חוזר שבע פעמים בפרק‪ ,‬שבע הוא מספר טיפולוגי (מספר סמלי) המסמל שלמות‪ ,‬בניגוד‬ ‫למיתוס שם הכל נוצר כתוצאה של רוע ורצח‪.‬‬ ‫‪.4‬וַיִ ְק ָּרא אלוהים לָ אֹור יֹום‪ ,‬ולַ חֹ ֶשְך ָּק ָּרא לָ ילָ ה – אלוהים קורא בשמות לברואים‪ ,‬מה שמסמל את אדנותו ובעלותו‬ ‫עליהם‪.‬בסיפור הבריאה המקראי האור והחושך‪ ,‬השמש והירח וכו' הם לא אלים אלא רק ברואים של האל היחיד‪,‬‬ ‫ובוודאי שאין מאבקים בין אלוהים לאלים אחרים‪.‬‬ ‫‪ַ.5‬וי ְִהי‪-‬עֶׁ ֶׁרב ַוי ְִהי‪-‬ב ֶֹׁקר‪ ,‬יֹום אֶׁ חָּ ד – זוהי נוסחה שחוזרת על עצמה בכל אחד מששת ימי הבריאה ומסמלת את הסדר‬ ‫ההגיוני ש בבריאה‪.‬אלוהים של בראשית פרק א' הוא אל חכם ומסודר ומעשה הבריאה שלו נעשה מתוך מחשבה‬ ‫עמוקה‪.‬‬ ‫היום השני‬ ‫יצירת הרקיע שתפקידו להבדיל בין המים שמעליו לבין המים שמתחתיו (הימים והאוקיינוסים)‪.‬בדומה להגבלת זמן החושך‬ ‫על‪-‬ידי יצירת האור‪ ,‬כך הרקיע מגביל את מקומם של המים‪.‬לעומת התהליך האגדתי שמתואר במיתוסים (קריעת הגופה‬ ‫של תיאמת לשניים על‪-‬ידי מורדוך)‪ ,‬התהליך בבראשית הוא פיזיקלי (טבעי)‪.‬‬ ‫ביום השני לא נאמר על הבריאה 'כי‪-‬טוב'‪ ,‬זאת משום שעבודתו של האלוהים עם המים לא הסתיימה ותימשך גם ביום‬ ‫השלישי‪.‬ביום השלישי ייאמר פעמיים כי‪-‬טוב‪ )1 :‬סיום המים ‪ )2‬בריאת הצומח‪.‬‬ ‫היום השלישי‬ ‫יצירת היבשה והצומח‪.‬אלוהים פוקד – " י ִָקוּו (=יאספו) הַ מַ יִם" והמים מצייתים לרצונו של האל‪.‬תיאור זה גם הוא דה‪-‬‬ ‫מיתולוגיזציה‪ ,‬מכיוון שבמיתוסים יש צורך במאבק של האל הבורא נגד המים‪ ,‬לעומת המסופר בבראשית על המים שהם‬ ‫רק אובייקט פיזי ומבצעים את הוראות האל‪ ,‬ללא כל מגע ומאבק‪.‬‬ ‫לאחר סיום עבודתו עם המים בורא אלוהים את הצמחייה – העולם נברא בסדר הגיוני‪ ,‬קודם הדומם‪ :‬המים והיבשה‪ ,‬רק‬ ‫אחר‪-‬כך הצמחים שגדלים על היבשה וניזונים מהמים‪.‬‬ ‫בפסוקים אלה חוזר השורש המנחה ז‪.‬ר‪.‬ע שבא להדגיש את תחילת החיים בעולם‬ ‫היום הרביעי‬ ‫בריאת המאורות (שמש‪ ,‬ירח וכוכבים)‪.‬המאורות הם הברואים היחידים שהכתוב מביא נימוק לבריאתם‪ ,‬כשהוא מציין‬ ‫שלושה תפקידים שניתנו להם על‪-‬ידי אלוהים‪:‬‬ ‫‪.1‬להבדיל בין היום ובין הלילה‪.‬‬ ‫‪.2‬להיות אותות (=סימנים לכיוונים‪ -‬צפון‪ ,‬דרום וכו')‪ ,‬למועדים ולשנים (לקביעת לוח‪-‬שנה)‪.‬‬ ‫‪.3‬להאיר על הארץ‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לעומת המיתוסים בהם הכוכבים הם אלים בעצמם‪ ,‬בבראשית האל קורא להם בשמות ונותן להם תפקידים‪ ,‬מה שמראה‬ ‫שהם בבעלותו ובשליטתו ושהם נוצרו לשימושם ותועלתם של בני האדם‪.‬‬ ‫הכתוב בנוגע ליום הרביעי מייצר שתי בעיות‪:‬‬ ‫א‪ַ ".‬ויַעַ ׂש אלוהים‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬שנֵי הַ ְמאֹ רֹת הַ גְ ד ִֹלים‪ :‬אֶ ת‪-‬הַ מָ אֹור הַ ָּגדֹל‪ ,‬למֶ מ ֶשלֶ ת הַ יֹום‪ ,‬ואֶ ת‪-‬הַ מָ אֹור הַ ָּקטֹ ן למֶ מ ֶשלֶ ת הַ לַ ילָ ה‪"...‬‬ ‫שאלה‪ :‬למה נאמר בתחילה ששניהם (השמש והירח) הם גדולים ואילו לאחר‪-‬מכן נאמר רק על השמש 'גדול' והירח‬ ‫נקרא 'המאור הקטן'?‬ ‫תשובה‪ :‬ביחס ליתר הכוכבים גם השמש וגם הירח נחשבים 'גדולים'‪ ,‬אבל בינם לבין עצמם השמש הוא הגדול‪.‬‬ ‫ב‪.‬שאלה‪ :‬האור נברא כבר ביום הראשון‪ ,‬אם כך למה נוצרו המאורות ביום הרביעי?‬ ‫תשובה‪ :‬האור שנברא ביום הראשון היה אור זמני ששימש את אלוהים רק עד היום הרביעי בו נבראו המאורות‬ ‫הקבועים‪.‬‬ ‫היום החמישי‬ ‫יצירת חיות המים והשמיים‪.‬בדומה לבריאת הצומח‪ ,‬שם אלוהים פקד על הארץ להצמיח דשא‪ ,‬כעת אלוהים פוקד על המים‬ ‫להוציא את בעלי החיים הימיים – " יִשרצּו הַ מַ יִם‪ֶ ,‬ש ֶרץ נֶפֶ ש חַ יָה"‪.‬‬ ‫בפסוק ‪ " – 21‬וַיִ ב ָרא אלוהים‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ַתנִינִם הַ גד ִֹלים" אפשר לראות שלוש יציאות של המחבר כנגד המיתוס‪ ,‬שבו התנין‬ ‫נחשב לסוג של אל‪:‬‬ ‫‪.1‬וַיִ ְב ָּרא אלוהים – התנינים הם לא אלים‪ ,‬אלא עוד אחד מברואיו של האל היחיד שנוצר 'יש מאין'‬ ‫דֹולים – ה"א הידיעה המצורפת למילים מדגישה שאלוהים יצר מכלום את מה שבמיתוס נחשב לאל –‬ ‫‪.2‬הַ ַתנִינִים הַ ג ִ‬ ‫התנין הגדול‪.‬‬ ‫‪.3‬התנינים הם בעלי החיים היחידים שהמחבר מציין בשמם הפרטי (קודם נבראו כל חיות המים והשמיים‪ ,‬אך לא‬ ‫נאמר כריש או תמנון‪ ,‬נשר או חסידה)‪ ,‬גם זאת כדי להדגיש את העובדה שהתנין שנחשב לאל הוא רק עוד בריאה‬ ‫של אלוהים‪.‬‬ ‫היום השישי‬ ‫יצירת חיות היבשה והאדם‪.‬בשונה מיתר הבריאות שנעשו ברצף‪ ,‬לפני בריאת האדם ישנה הפסקה בשטף הסיפור‬ ‫מּותנּו" (פסוק ‪.)26‬הרמב"ם (רבי משה בן‪-‬מיימון) מסביר זאת בחשיבות המיוחדת‬ ‫ֲׂשה אָ ָדם בצַ למֵ נּו כִ ד ֵ‬ ‫כשאלוהים אומר‪ַ " :‬נע ֶ‬ ‫של האדם‪ ,‬פסגת (נזר) הבריאה‪ ,‬שכדי להבדיל אותו מיתר הברואים קודמת ליצירתו הכרזה אלוהית‪.‬‬ ‫פסוק ‪ 26‬מעלה שני קשיים תיאולוגיים (דתיים‪-‬מחשבתיים) ביחס לתפישת האלוהים המקראית‪:‬‬ ‫מּותנּו‬ ‫ְבצַ ְל ֵמנּו כִ ְד ֵ‬ ‫נַעֲ ֶׁשה אָּ ָּדם‬ ‫קושי רעיוני‪:‬‬ ‫קושי לשוני‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫צלם ודמות = גוף‬ ‫'נעשה' בלשון‬ ‫והאל הוא מופשט‬ ‫רבים והאל הוא‬ ‫(חסר גוף)‬ ‫אחד‬  ‫תשובות‪:‬‬ ‫‪.1‬קושי לשוני ‪-‬‬ ‫תשובה א'‪ :‬חז"ל מסבירים שבאמת יש כאן לשון רבים‪ ,‬כי אלוהים התייעץ עם המלאכים‪.‬הקושי בפירוש זה הוא‬ ‫שבכלל לא הוזכרו בפרק מלאכים ולכן זהו מדרש שלא מתבסס על פשט הכתוב‪.‬‬ ‫תשובה ב'‪ :‬אין כאן לשון רבים‪ ,‬אלא 'לשון זירוז'‪.‬אלוהים מזרז את עצמו לקראת בריאת האדם ולכן משתמש‬ ‫בצורת הרבים‪.‬‬ ‫‪.2‬קושי רעיוני –‬ ‫תשובה א'‪ :‬לאלוהים אין גוף פיזי שהאדם יכול להיות דומה לו‪ ,‬לכן מדובר על דמיון בין אלוהים לאדם מהבחינה‬ ‫המחשבתית‪ ,‬השכלית‪.‬‬ ‫תשובה ב'‪ :‬האדם נברא בצלם ובתבנית שאלוהים קבע‪.‬אלוהים ברא את האדם בצלם של האדם ולא בזה של‬ ‫אלוהים (כי לאלוהים אין גוף)‪.‬‬ ‫כל הפירושים באים להסביר שלמרות מה שניתן להבין מהפסוק‪ ,‬אלוהים במקרא הוא אל יחיד ומופשט‪.‬‬ ‫תפקיד האדם בעולם‪:‬‬ ‫תפקידו של האדם הוא לשלוט בכל יתר הברואים – "ויִרּדּו (=וישלטו) ִבדגַת הַ יָם ּובעֹוף הַ ָשמַ יִם‪ּ ,‬ובַ בהֵ מָ ה ּובכָל‪-‬הָ אָ ֶרץ‪ּ ,‬ובכָל‪-‬‬ ‫הָ ֶרמֶ ׂש‪ ,‬הָ רֹמֵ ׂש עַ ל‪-‬הָ אָ ֶרץ"‪.‬‬ ‫בבריאת האדם נבראים זכר ונקבה‪ ,‬וגם הברכות שאלוהים נותן לאדם ניתנות לשניהם (הזכר והנקבה)‪ ,‬מה שמלמד שבעולם‬ ‫המושלם וההרמוני של בראשית פרק א' מעמד האיש והאישה שווה‪.‬‬ ‫אלוהים מברך את האדם בשלוש ברכות‪:‬‬ ‫ּומלאּו אֶ ת‪-‬הָ אָ ֶרץ ‪ -‬ברכת פוריות ‪.‬חיות היבשה לא צוו להתרבות‪ ,‬אבל האדם ששונה מבעלי החיים בכך‬ ‫‪.1‬פרּו ּורבּו ִ‬ ‫שהוא שולט בהתרבות שלו צווה מפורשות על‪-‬ידי האל‪.‬‬ ‫‪.2‬וכִ בשֻׁ הָ (את הארץ)– שליטה באוצרות הטבע כמו מתכות‪ ,‬אבנים וכו'‪.‬האדם שונה מיתר החיות בשימוש שהוא‬ ‫עושה באוצרות הטבע‪.‬‬ ‫‪ְּ.3‬ורדּו ִבדגַת הַ יָם‪ּ ,‬ובעֹוף הַ ָשמַ יִם‪ּ ,‬ובכָל‪-‬חַ יָה‪ ,‬הָ רֹמֶ ֶׂשת עַ ל‪-‬הָ אָ ֶרץ – שליטה בבעלי החיים‪.‬‬ ‫בפסוקים ‪ 29-30‬מתיר אלוהים לאדם ולבעלי החיים לאכול אך ורק מהצומח‪.‬צמחונות = הרמוניה‪ ,‬כדי למנוע רצח ושפיכת‪-‬‬ ‫דם שזה ההפך מהרמוניה‪.‬‬ ‫נקודות נוספות ביחס לבריאת האדם‪:‬‬ ‫‪ -‬השורש המנחה ב‪.‬ר‪.‬א‪.‬חוזר שלוש פעמים‪ ,‬במטרה להדגיש כי למרות שהאדם הוא פסגת הבריאה‪ ,‬גם הוא נברא‬ ‫על‪ -‬ידי אלוהים וכפוף לו‪.‬אסור לאדם לחטוא בחטא הגאווה‪ ,‬למרות שאלוהים נתן לו את השליטה בעולם‪.‬‬ ‫‪ -‬על בריאת האדם לא נאמר 'טוב'‪ ,‬זאת מכיוון שלאדם ניתן החופש לבחור בין טוב ורע ובהתאם יהיה גורלו‪.‬‬ ‫‪7‬‬  ‫האדם עליון על יתר הבריאה כי יש בו משהו אלוהי (נברא בצלם)‪.‬בעניין זה יש דמיון בין המקרא למיתוס‪ ,‬שגם בו‬ ‫‪-‬‬ ‫האדם נברא מדמו של אל‪.‬‬ ‫סיכום‪ :‬אלוהים המתואר בבראשית פרק א' הוא אל חכם שבורא עולם הרמוני מתוך חשיבה הגיונית‪.‬עניין זה בא לידי‬ ‫ביטוי בסדר ובמבנה של הפרק כולו ובהתאמה בין הימים‪:‬‬ ‫המתואר בבראשית פרק א' הוא אל חכם שבורא עולם הרמוני מתוך חשיבה הגיונית‪.‬עניין ז‬ ‫ימים א' ‪ +‬ד'‪ :‬אור‬ ‫ומאורות‬ ‫חיות יבשה ואדם‬ ‫ימים ב' ‪ +‬ה'‪ :‬מים‬ ‫ושמיים וחיות המים‬ ‫והשמיים‬ ‫חיות המים והשמיים‬ ‫ימים ג' ‪ +‬ו'‪ :‬היבשה‬ ‫והצומח וחיות היבשה‬ ‫שניזונות מהצמחייה‬ ‫מאורות‬ ‫יבשה וצומח‬ ‫מים ושמיים‬ ‫אור‬ ‫היום השביעי – שבת‬ ‫לאחר סיום הבריאה בשישה ימים‪ ,‬האל נח ביום השביעי והמנוחה שלו הופכת את היום הזה לקדוש (= נבדל‪ ,‬מיוחד) לעומת‬ ‫יתר ימי החול‪.‬המספר ‪ 7‬הוא מספר טיפולוגי (בעל משמעות סמלית) המציין שלמות‪ ,‬בבראשית ב'‪ 2-3 ,‬חוזרת המילה‬ ‫'שביעי' שלוש פעמים כדי להדגיש את הברכה ביום זה וכן את העובדה שבו הגיע העולם שאלוהים ברא לשלמותו‪.‬‬ ‫מקור השבת‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫'שפַ תֻ ' (או 'שבתו') – היום ה‪ 15 -‬בכל חודש נקרא אצל‬ ‫החוקרים מכירים דוגמאות דומות לשבת בתרבויות קדומות‪ ,‬למשל‪ַ ,‬‬ ‫הבבלים שבו עבדו את אל הירח‪.‬דוגמא נוספת היא התרבות האשורית בה נהגו לא לעבוד בכל יום שביעי בחודש כי האמינו‬ ‫שבימים אלו יש מזל רע‪.‬לעומת זאת‪ ,‬בתנ"ך השבת היא יום טוב‪ ,‬שבו לא עושים מלאכה כדי לנסות להיות דומים לאלוהים‬ ‫וקדושים כמוהו‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם הפסוקים על השבת שייכים לבראשית פרק ב' או לפרק א'?‬ ‫תשובה‪ :‬אמנם השבת מתוארת בפסוקים ‪ 1-3‬של בראשית ב'‪ ,‬אבל למעשה הם שייכים לסוף פרק א'‪ ,‬ניתן להוכיח זאת‬ ‫משתי בחינות‪:‬‬ ‫א‪.‬רעיונית – אלוהים ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי נח‪ ,‬כלומר השבת היא תוצאה של הבריאה‪.‬‬ ‫אשית‪ ,‬בָּ ָּרא אלוהים‪ ,‬אֵ ת הַ ָּש ַמיִם‪ ,‬וְאֵ ת הָּ אָּ ֶׁרץ'‬ ‫ב‪.‬מילולית – פרק א' מתחיל במילים 'ב ֵר ִ‬ ‫ואילו בפסוקי השבת‪' :‬וַיכֻׁלּו (= הסתיימו) הַ ָּש ַמיִם וְהָּ אָּ ֶׁרץ‪ ,‬וכָל‪-‬צבָ אָ ם‪...‬אֲ ֶשר‪-‬בָּ ָּרא אלוהים לַ עֲׂשֹות'‬ ‫הוכחנו שמבחינה מילולית קיים קשר ברור בין בראשית א'‪ 1 ,‬ובין בראשית ב' ‪ 1-3‬ומדובר באמת בחטיבה ספרותית אחת‪.‬‬ ‫אז למה השבת בפרק ב' ? חלוקת התנ"ך לפרקים נעשתה על‪-‬ידי אנשי‪-‬דת נוצרים לפני כ‪ 800 -‬שנה והתקבלה גם אצל‬ ‫היהודים לאחר זמן מה‪.‬מכיוון שבנצרות היום הקדוש הוא יום א' ובשבת אין קדושה מיוחדת‪ ,‬ניסו הכמרים הנוצריים לטשטש‬ ‫את ייחודה וקדושתה של השבת על‪-‬פי התנ"ך‪.‬החלוקה היהודית הקדומה שנעשתה על‪-‬ידי קבוצת רבנים הנקראים 'בעלי‬ ‫המסורה' (לפיה נוהגים בזמן הקריאה בתורה בבתי‪-‬כנסת) אכן מסיימת את פרשיית הבריאה לאחר פסוקי השבת‪.‬חלוקה‬ ‫זו מסומנת בספרי התנ"ך באות ב' ו‪/‬או במילה 'שני' לצד הטקסט שמסמלת שעניין אחד (בריאת העולם בשישה ימים ‪+‬‬ ‫מנוחה ביום השביעי)הסתיים ומכאן מתחיל עניין חדש‪.‬‬ ‫השוואה בין סיפור הבריאה המקראי (בראשית א'‪-‬ב' ‪ )4‬למיתוס הבריאה הבבלי‪:‬‬ ‫בריאת העולם‬ ‫אנומה אליש‬ ‫בראשית א'‬ ‫אלים רבים = פוליתאיזם‬ ‫אל יחיד = מונותאיזם‬ ‫מספר אלים‬ ‫אל מופשט‪ -‬מעל לחוקי הטבע‪.‬אין לו תכונות אנושיות וגשמיות‪.‬הם מתרבים‪,‬‬ ‫תכונות‬ ‫צלם‪ ,‬דמות‪ ,‬קורות חיים‪ ,‬היסטוריה‪.‬נלחמים‪ ,‬מתים וכו'‪.‬האלים הם תופעות טבע‬ ‫האלים‬ ‫בעצמם‪.‬‬ ‫האל הוא בורא תופעות הטבע‪.‬‬ ‫הבריאה הרמונית‪ ,‬ע"י אמירה‪.‬אין הבריאה אלימה בגלל מאבקים ושנאה‪.‬‬ ‫תהליך‬ ‫‪ 7‬מלחמות אכזריות מתנהלות בין האלים‪ ,‬בגלל‬ ‫מלחמות‪ -‬ה' הוא יחיד וכל‪-‬יכול‪.‬‬ ‫הבריאה‬ ‫פעמים "כי טוב"‪ -‬מספר טיפולוגי סיבות סתמיות (הפריעו למנוחת תיאמת‬ ‫ואפסו)‬ ‫שמסמל שלמות‪.‬‬ ‫‪9‬‬  ‫מצב ראשוני תוהו ובוהו‪ ,‬חושך‪ ,‬מים‪ ,‬תהום‪.‬ה' מים מתוקים ומלוחים‪ -‬אפסו ותיאמת‪.‬מרדוך‬ ‫בורא את הרקיע שמפריד בין מים הפריד מים עליונים ממים תחתונים‪.‬‬ ‫תהום=תיאמת‪.‬‬ ‫עליונים למים תחתונים‪.‬‬ ‫עוזרי תיאמת ובמאבק עם מרדוך‪.‬‬ ‫הדגשה שה' יצר אותם והם תחתיו‪.‬‬ ‫התנינים‬ ‫הבריאה ע"י אמירה‪ ,‬במשך שישה מעשים‪ -‬מרדוך נלחם‪ ,‬מבתר וכו'‪.‬הבריאה‬ ‫אופן‬ ‫בבת אחת‪ ,‬ומרדוך נח לאחר שהרג את‬ ‫ימים‪ ,‬וה' נח ביום שבת‪.‬‬ ‫הבריאה‬ ‫תיאמת ולפני שבורא את העולם‪.‬‬ ‫בריאת האדם‬ ‫ה' ברא את האדם בצלמו ובדמותו‪ -‬מדמו של אל המלחמה קינגו ע"י אאה אל‬ ‫בריאת‬ ‫החכמה‪ -‬לאדם קירבה לאל‪.‬‬ ‫לאדם מעמד מיוחד וקירבה לאל‪.‬‬ ‫האדם‬ ‫מופשט ‪ -‬האדם רק דומה רוחנית לאל גשמי ואלים‪ -‬חיתוך עורקיו של קינגו‪ ,‬זורם בו‬ ‫תהליך‬ ‫דם אלוהי‪.‬‬ ‫יש התייעצות עם המלאכים "נעשה התייעצות של מספר אלים שבסופה אאה‬ ‫תכנון‬ ‫אדם‪ "...‬ובסופה ה' בורא את האדם‪.‬לבדו בורא את האדם‪.‬‬ ‫יש מיש (מדמו של האל קינגו)‬ ‫יש מאין‬ ‫מקור האדם‬ ‫ביצוע עבודת האלים‪ -‬לשרת אותם‬ ‫למשול על בע"ח ולכבוש את הארץ‪.‬‬ ‫תכליתו‬ ‫זכר בלבד‬ ‫זכר ונקבה‬ ‫מי נבראו‬ ‫שאלות על בראשית פרק א'‪:‬‬ ‫‪.1‬הסבר בקצרה מהו המיתוס 'אנומה אליש' ומה מסופר בו‪.‬‬ ‫‪.2‬איך יוצא המחבר המקראי נגד המיתוס (דה‪-‬מיתולוגיזציה) בבראשית א' פסוק ‪?2‬‬ ‫‪.3‬למה לא נאמר 'כי‪-‬טוב' ביום השני ואילו ביום השלישי נאמר פעמיים 'כי‪-‬טוב'?‬ ‫‪.4‬איך יוצא המחבר המקראי נגד המיתוס בפסוק ‪ַ " :9‬וי ֹאמֶ ר אלוהים‪ ,‬י ִָקוּו הַ מַ יִם ִמ ַתחַ ת הַ ָשמַ יִם אֶ ל‪-‬מָ קֹום אֶ חָ ד‪ ,‬ו ֵת ָראֶ ה‪,‬‬ ‫הַ יַבָ ָשה; וַי ִהי‪-‬כֵן"?‬ ‫‪.5‬קרא בראשית א'‪.14-19 ,‬‬ ‫א‪.‬איך יוצא המחבר המקראי נגד המיתוס ביום הרביעי?‬ ‫ב‪.‬מהו הקושי ביצירת המאורות ביום הרביעי וכיצד ניתן לפותרו?‬ ‫‪.6‬הסבר כיצד יוצא המחבר המקראי נגד המיתוס בפסוק ‪ " :21‬וַיִ ב ָרא אלוהים‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ַת ִנינִם הַ גד ִֹלים‪"...‬‬ ‫‪.7‬מנה שלושה אמצעים בהם משתמש המחבר כדי להדגיש את חשיבות האדם‪.‬‬ ‫‪.8‬מהו הקושי התיאולוגי (דתי‪-‬מחשבתי) במילה 'נעשה' (פסוק ‪ )26‬וכיצד ניתן ליישבו?‬ ‫‪.9‬מהו הקושי התיאולוגי (דתי‪-‬מחשבתי) במילים 'בצלם אלוהים עשה אותו' (פסוק ‪ )27‬וכיצד ניתן ליישבו?‬ ‫‪.10‬האם השבת היא חלק מסיפור הבריאה? הבא שני נימוקים‪ ,‬נימוק תוכני ונימוק מילולי‪.‬‬ ‫‪.11‬ציין שתי נקודות דמיון ושני הבדלים בין סיפור הבריאה בבראשית א'‪-‬ב' ‪ 4‬לבין המיתוס 'אנומה אליש'‪.‬‬ ‫‪10‬‬  ‫סיפור הבריאה השני – בראשית פרק ב' ‪ – 4‬ג'‪:‬‬ ‫פרק ב' ‪ 4-25‬מתאר את בריאת העולם בצורה שונה מזו שהוצגה בפנינו בפרק א' ‪ – 1‬ב' ‪.3‬ההבדלים באים לידי ביטוי‬ ‫בסגנון‪ ,‬בתוכן ובאופי הדמויות (אלוהים והאדם)‪:‬‬ ‫פרק ב'‬ ‫פרק א'‬ ‫יהוה אלוהים (מבטאים ‪ -‬אדֹו ָני‬ ‫אלוהים‬ ‫שם האל הבורא‬ ‫אלוהים)‬ ‫בעל תכונות אנושיות ‪-‬יוצר‪ ,‬נופח‪,‬‬ ‫טרנסנדנטי (=מעל לטבע)‪,‬‬ ‫נוטע גן‪ ,‬מתהלך‪.‬דומה לאלים‬ ‫ומופשט‬ ‫דמותו של האל הבורא‬ ‫במיתוסים‬ ‫אדם ואישה‪ ,‬צמחיה‪ ,‬בעלי חיים‬ ‫אור‪,‬שמים ומים‪ ,‬צמחיה‪ ,‬מאורות‪,‬‬ ‫אין מידע על‪ :‬אור‪ ,‬שמים ומים‪,‬‬ ‫בעלי חיים ימיים ועופות‪ ,‬בעלי‬ ‫מה נברא‬ ‫מאורות‬ ‫חיים יבשתיים והאדם‬ ‫אין סדר הגיוני‬ ‫סדר הגיוני‬ ‫קודם האדם‪ ,‬אחר‪-‬כך הצומח‪,‬‬ ‫קודם מים‪ ,‬אחר‪-‬כך חיות מים‪.‬‬ ‫סדר הבריאה‬ ‫אחריו – בעלי חיים ורק לבסוף –‬ ‫קודם יבשה וצומח ורק אחר‪-‬כך‬ ‫האישה (ב'‪)21-22,‬‬ ‫חיות היבשה שאוכלות צמחים‬ ‫ולבסוף האדם ואשתו‬ ‫אד עולה מן הארץ‪.‬ומצויין במפורש‬ ‫תהו ובוהו המורכב מ‪ :‬ארץ‪ ,‬חושך‬ ‫המצב הראשוני של‬ ‫שאין עדיין בעולם צמחיה‪ ,‬אדם‪,‬‬ ‫ומים‪ ,‬והמים (תהום) מכסה את‬ ‫העולם‪ ,‬מייד עם בריאתו‬ ‫גשמים‪.‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫העולם נוצר בעשייה מוחשית של‬ ‫העולם נברא במאמר‪ ,‬בציווי‪:‬‬ ‫אופן הבריאה‬ ‫ה'‪" :‬וייצר‪ ,...‬ויטע‪ "...‬וכו'‬ ‫"ויאמר ה'" – בריאה מופשטת‬ ‫סיפור אגדתי‪ ,‬עשיר בפרטים –‬ ‫תמציתי‪ ,‬נוסחאתי‪-‬תבניתי‪,‬‬ ‫מקום (גן‪-‬עדן)‪ ,‬דמויות (האדם‬ ‫תיאור שיטתי והגיוני‬ ‫הסגנון‬ ‫ואחר‪-‬כך האישה והנחש)‬ ‫"וירא כי טוב"‪" ,‬והנה טוב מאד" = אין הערכה‪.‬ולמעשה‪ ,‬סיפור גן עדן‬ ‫הערכת האל את בריאתו‬ ‫העולם שנברא הוא מושלם‪ ,‬הוא תחילת הרע בעולם‪ ,‬התלויה‬ ‫בבחירתו של האדם‬ ‫והרמוניה קיימת בין הנבראים‬ ‫יש מאין – האדם דומה לאלוהים יש מיש – האדם נברא מהאדמה‬ ‫(חומר)‪ ,‬אבל יש בו גם רוח אלוהית‬ ‫ברמה הרוחנית‬ ‫בריאת האדם‬ ‫שה' נפח בו‬ ‫קודם האיש (מהאדמה) ואחר‪-‬כך‬ ‫נבראו ביחד ‪ -‬מעמד שווה‬ ‫האישה (מהצלע)‪.‬האיש עליון על‬ ‫היחס בין איש לאישה‬ ‫האישה (קורא לה בשם‪ ,‬מה‬ ‫שמראה בעלות)‬ ‫‪11‬‬  ‫האם יש שני סיפורי בריאה שונים?‬ ‫א‪.‬תשובת חז"ל (הפרשנות המסורתית) – 'כלל ופרט'‪:‬‬ ‫קודם כל‪ ,‬התורה נכתבה בידי אלוהים ולכן אין בה חזרות או שגיאות‪.‬שני סיפורי הבריאה בפתיחתו של ספר בראשית‬ ‫(פרקים א'‪-‬ב') מתארים את אותו אירוע – בריאת העולם‪ ,‬אבל פרק א' מתאר את הבריאה בכלליות ואילו בפרק ב' מתוארים‬ ‫האירועים בפירוט‪.‬לפי חז"ל‪ ,‬למשל‪ ,‬גם בפרק א' האדם נברא 'יש מיש' (מהאדמה)‪ ,‬אבל הפרטים מובאים לנו רק בפרק ב'‪.‬‬ ‫ב‪.‬תשובת חוקרי המקרא (הפרשנות הביקורתית) – 'תיאוריית המקורות'‪:‬‬ ‫קודם כל‪ ,‬התורה היא אוסף סיפורים עממיים שבני‪-‬אדם יצרו‪.‬סיפורים אלו היו נפוצים בעם ישראל בתקופת התנ"ך‬ ‫ובאיזושהי נקודה בזמן מישהו ערך וסידר אותם לספר בראשית כפי שאנו מכירים אותו היום‪ ,‬לכן עשויות להיות בו חזרות‬ ‫ושגיאות‪.‬החוקרים סבורים שלעם‪ -‬ישראל (כמו לעמים אחרים) היו הרבה מסורות על בריאת העולם‪ ,‬אך רק שתיים מתוכן‬ ‫נבחרו בידי עורך הספר לשמש כפתיחה לחיבור הספרותי אותו ערך = ספר בראשית‪.‬‬ ‫החוקרים מכנים כל מסורת בשם 'מקור' וטוענים כי בראשית א' הוא ממקור ‪( P‬המקור הכוהני) שנכתב בערך במאה ה‪5 -‬‬ ‫לפנה"ס על‪ -‬ידי כוהנים‪ ,‬עובדי המקדש‪ ,‬ולכן הוא כתוב בנוסחאות קבועות והגיוניות‪.‬סיפור הבריאה השני מגיע ממקור ‪J‬‬ ‫(מלשון ‪ ,JHWH‬יהוָה) הקדום יותר (מאה ‪ 10‬לפנה"ס) ומציג גרסה עממית וספרותית יותר של בריאת העולם‪.‬‬ ‫שאלות על סיפור הבריאה השני‪:‬‬ ‫‪.1‬הבא שלושה הבדלים בין סיפור הבריאה בבראשית א'‪-‬ב‪ 3 -‬לסיפור הבריאה בפרק ב' ‪.4-10‬בסס את תשובתך‬ ‫על הפסוקים (=הבא ציטוטים)‪.‬‬ ‫‪.2‬כיצד אפשר להסביר את הימצאותם של שני סיפורי בריאה שונים בספר בראשית?‬ ‫‪12‬‬  ‫סיפור גן עדן‪:‬‬ ‫פרק ב' מספר שאלוהים נטע גן בעדן (שם של מקום) מקדם (= מזרח‪ ,‬ציון מיקום גיאוגרפי) ובו שם את האדם שיצר‪.‬בפסוק‬ ‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ אָ ָדם; ַו ַינִחֵ הּו בגַן‪-‬עֵ ֶדן‪ ,‬לעָ ב ָדּה ּול ָשמ ָרּה" ‪ -‬יש כאן בעיה לשונית‪.‬גן עדן = לשון זכר;‬ ‫‪ 15‬נאמר "וַיִ ַקח יהוָה אֱ ִ‬ ‫לעובדה = לעבוד אותה‪ ,‬לשומרה = לשמר אותה‪ ,‬והיה צריך להיות כתוב "לעבדו ולשמרו"‪.‬תשובת חז"ל‪ :‬מדובר באדמת‬ ‫הגן ולכן בלשון נקבה‪.‬בפסוק ‪ 17‬אנו מתוודעים לראשונה לאחד העקרונות החשובים ביותר של התנ"ך – זכות הבחירה‬ ‫החופשית‪.‬אלוהים מצווה על האדם לא לאכול מ‪' -‬עץ הדעת טוב ורע' ומזהיר אותו כי העונש על הבחירה ברע (אכילה‬ ‫מהעץ) יהיה חמור – מוות באותו היום‪.‬‬ ‫בפסוקים ‪ 18-25‬אלוהים מבין שהאדם לבדו ובורא בשבילו את כל החיות‪ ,‬להן האדם קורא בשמות – מראה את השליטה‬ ‫והבעלות של האדם על בעלי החיים (בדומה לבעלות אלוהים על הברואים בפרק א')‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬רק לאחר שאלוהים לוקח מהאדם צלע ובורא את האישה‪ ,‬האדם מוצא לו 'עזר כנגדו' – מישהי שיכולה להיות לו‬ ‫לבת‪-‬זוג ולעזר‪.‬בשונה מבראשית פרק א'‪ ,‬שם הזכר והנקבה נבראו שווים‪ ,‬בפרק ב' מעמד האיש גבוה משל האישה‪:‬‬ ‫‪ -‬האיש נברא ראשון‪ ,‬האישה נבראת בשבילו‪.‬‬ ‫‪ -‬האיש נברא מהאדמה‪ ,‬בעוד האישה נבראת מהצלע של האיש‪.‬‬ ‫‪ -‬האיש קורא לה בשם ("לז ֹאת י ִָק ֵרא ִא ָשה‪ ,‬כִ י מֵ ִאיש לֻׁקחָ ה‪-‬ז ֹאת")‪ ,‬מה שמראה על בעלות‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬לפי פסוק ‪ ,24‬כאשר האיש והאישה מתחתנים הם חוזרים להיות במעמד שווה –‬ ‫"והָ יּו לבָ ָׂשר אֶ חָ ד"‪.‬‬ ‫מונחים תנ"כיים‬ ‫❖ ִמ ְד ָּרש‪ֵ -‬שם‪:‬‬ ‫הסבר המובא בפסוקים לשם של אדם או מקום‪.‬לדוגמא‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר הָ אָ ָדם‪ :‬ז ֹאת הַ פַ עַ ם עֶ צֶ ם מֵ עֲצָ מַ י‪ּ ,‬ובָ ָׂשר‬ ‫ִמב ָׂש ִרי; ְלז ֹאת י ִָּק ֵרא ִא ָּשה‪ ,‬כִ י ֵמ ִאיש ל ְֻקחָּ ה ז ֹאת" (בראשית ב'‪.)23 ,‬‬ ‫❖ סיפור איטיולוגי‪:‬‬ ‫סיפור (או משפט) הבא להסביר תופעות קיימות בטבע או בחברה האנושית (איטיולוגיה = תורת הסיבות)‪.‬‬ ‫לדוגמא‪" :‬עַ ל‪-‬כֵן‪ַ ,‬י ֲעזָב‪ִ -‬איש‪ ,‬אֶ ת‪-‬אָ ִביו‪ ,‬ואֶ ת‪ִ -‬אמֹו; ו ָדבַ ק ב ִאשתֹו‪ ,‬והָ יּו לבָ ָׂשר אֶ חָ ד" (בראשית ב'‪ –)24 ,‬מדוע האיש‬ ‫עוזב את בית הוריו ומתחתן? כי האישה נבראה מהצלע והם רוצים לשוב ולהתאחד‪.‬‬ ‫‪13‬‬  ‫פרק ג'‪ -‬חטא עץ הדעת והגירוש מגן עדן‬ ‫לסיפור ‪ 3‬מערכות‪:‬‬ ‫‪.1‬שלב הפיתוי והחטא ‪.1-7 -‬‬ ‫‪.2‬שלב הגילוי ‪.8-13 -‬‬ ‫‪.3‬שלב העונש ‪.14-24 -‬‬ ‫הנחש‬ ‫הנחש בסיפור עץ‪-‬הדעת אינו הנחש המוכר לנו‪ ,‬אלא יצור אגדי – מדבר‪ ,‬בעל ידיים ורגליים ונאמר עליו הוא הערום (ערמומי)‬ ‫ביותר מכל הברואים‪.‬המיתוסים הקדומים מכירים את הנחש כאל שחבר לתיאמת‪ ,‬אבל כבר בפסוק ‪ 1‬יוצא המחבר המקראי‬ ‫נגד מיתוס זה (= דה‪-‬מיתולוגיזציה) בשתי דרכים‪:‬‬ ‫ֹלהים"‬ ‫"וְהַ נָּחָּ ש‪ ,‬הָּ יָּה עָּ רּום‪ִ ,‬מכֹל חַ יַת הַ ָּש ֶׁדה‪ ,‬אֲ ֶׁשר עָּ ָּשה יְהוָּה אֱ ִ‬ ‫גם את הנחש‪ ,‬שבמיתוס‬ ‫הנחש הוא עוד אחת‬ ‫נחשב לאל‪ ,‬עשה ה' אלוהים‬ ‫מהחיות‪ ,‬לא אל‪.‬‬ ‫שלב הפיתוי ‪ -‬המפתה והמפותה‬ ‫ּומעֵ ץ הַ ַדעַ ת טֹוב ו ָָּּרע‪--‬ל ֹא ת ֹאכַל‬ ‫ֹלהים‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ אָ ָדם לֵ אמֹר‪ִ :‬מכֹל עֵ ץ‪-‬הַ גָּן‪ ,‬אָּ כֹל ת ֹאכֵל‪ֵ.‬‬ ‫בפרק ב' פס' ‪ 16-17‬נאמר‪ַ :‬ויְצַ ו יהוָה אֱ ִ‬ ‫ִמ ֶׁמנּו‪ :‬כִ י‪ְ ,‬ביֹום אֲ כ ְָּלָך ִמ ֶׁמנּו‪--‬מֹות ָּתמּות‬ ‫נראה כיצד הנחש משנה את דברי אלוהים כדי לשכנע ולפתות את האישה לאכול מהעץ –‬ ‫ֹלהים‪ ,‬ל ֹא ת ֹאכְ לּו ִמכֹל עֵ ץ הַ גָּן‬ ‫פסוק ‪ - 1‬אַ ף כִ י‪-‬אָּ ַמר אֱ ִ‬ ‫ה' התיר לאכול מכל העצים! חוץ מעץ‬ ‫הנחש הופך את הציווי‬ ‫הדעת והנחש הופך את הצו האלוהי‬ ‫של ה' לאמירה בלבד‬ ‫‪14‬‬  ‫האישה‪ ,‬אולי בהשפעת הנחש‪ ,‬משנה גם היא את דבריו של ה' –‬ ‫ֹלהים ל ֹא ת ֹאכלּו ִממֶ נּו‪ְ ,‬ול ֹא ִתגְ עּו בֹו‪ּ :‬פֶׁ ן‪-‬תמֻׁ תּון‬ ‫פסוק ‪ִ - 3‬מפ ִרי הָ עֵ ץ‪ ,‬אֲ ֶשר בתֹוְך‪-‬הַ גָן‪--‬אָּ ַמר אֱ ִ‬ ‫פן = אולי‪.‬ה' אמר שבאותו יום‬ ‫ה' ציווה!‬ ‫ה' לא אסר לגעת‪.‬‬ ‫ימותו‪.‬האישה מקטינה את‬ ‫האישה מרחיבה את‬ ‫העונש‬ ‫האיסור‬ ‫בפסוקים ‪ 4-5‬כבר סותר הנחש בצורה בוטה את דברי אלוהים ואומר לאישה שאם יאכלו מהעץ הם יהיו כמו אלוהים‪ ,‬זאת‬ ‫אומרת שהאיסור לאכול מהעץ לא נועד להגן עליהם‪ ,‬אלא על אלוהים בעצמו‪.‬פסוק ‪ 6‬מראה איך האישה השתכנעה מדברי‬ ‫הנחש ולפתע רואה את העץ בדרך אחרת‪.‬יש כאן התקדמות הדרגתית של האישה לקראת האכילה‪:‬‬ ‫ֵאֹלהים‪ ,‬יֹ ְדעֵ י‪ ,‬טֹוב ו ָָּּרע‬ ‫ִיתם‪ ,‬כ ִ‬ ‫ֹלהים‪ ,‬כִ י ביֹום אֲ כ ְָּלכֶׁם ִממֶ נּו‪ ,‬ונִפקחּו עֵ ינֵיכֶׁם; וִהי ֶ‬ ‫ודעַ אֱ ִ‬ ‫כִ י יֹ ֵ‬ ‫דברי‬ ‫הנח‬ ‫ונחמד להשכיל‬ ‫תאווה לעיניים –‬ ‫ש‬ ‫רואה שהוא‬ ‫– חכמה‬ ‫מדמיינת את‬ ‫טוב למאכל‬ ‫אלוהית‬ ‫טעמו‬ ‫ו ֵַת ֶרא הָ ִא ָשה כִ י טֹוב הָ עֵ ץ ְל ַמאֲ כָּל וכִ י ַתאֲ וָה‪-‬הּוא לָּ עֵ י ַניִם‪ ,‬ונֶחמָ ד הָ עֵ ץ ְלהַ ְשכִ יל‬ ‫תגובת‬ ‫האיש‬ ‫ה‬ ‫שלב הגילוי‬ ‫אלוהים פונה קודם כל לאדם‪ ,‬בשאלה 'אַ ֶיכָה?' (= איפה אתה?)‪.‬שאלה זו מייצרת קושי תיאולוגי (דתי‪-‬מחשבתי)‪ ,‬שהרי‬ ‫אלוהים יודע הכל‪ ,‬אז למה הוא צריך לשאול את האדם איפה הוא?‬ ‫תשובה ‪ :‬אלוהים באמת יודע איפה האדם‪ ,‬אבל בשאלה הזו הוא נותן לאדם הזדמנות להתוודות ולהתנצל על החטא שלו‬ ‫(זוהי שאלה רטורית)‪.‬האדם לא מנצל את ההזדמנות ומעביר את האשמה לאישה‪ ,‬ובמידה מסוימת לאלוהים שברא את‬ ‫האישה – "הָ ִא ָשה אֲ ֶשר נ ַָת ָתה עִ מָ ִדי‪ִ ,‬הוא נָתנָה‪ִ -‬לי ִמן‪-‬הָ עֵ ץ ָו ֹאכֵל"‪.‬האישה אף היא לא לוקחת אחריות ומאשימה את הנחש‬ ‫שפיתה אותה – "הַ נָחָ ש ִה ִשיאַ נִי (=שכנע אותי)‪ָ ,‬ו ֹאכֵל"‪.‬הנחש כבר לא זוכה לפניה מאלוהים‪ ,‬זאת כדי לא לתת לו מעמד‬ ‫גבוה ולשלול את התפישה של הנחש כאל המקובלת במיתוסים (דה‪-‬מיתולוגיזציה)‪.‬‬ ‫שלב העונש‬ ‫העונשים לאדם‪ ,‬לאישה ולנחש ניתנים כולם בהתאם לחטא שחטאה כל דמות‪ ,‬על‪-‬פי עקרון הצדק התנ"כי ‪' -‬מידה‬ ‫כנגד מידה'‪.‬‬ ‫א‪.‬הנחש‪:‬‬ ‫‪ )1‬עַ ל‪-‬גחֹ נָך ֵתלֵ ְך – אתה שהתנשאת על אלוהים וביטלת את הצו שלו‪ ,‬תהיה נמוך מכולם ותזחל על הגחון (= בטן)‪.‬‬ ‫‪ )2‬ועָ פָ ר ת ֹאכַל כָל‪-‬ימֵ י חַ יֶיָך – אתה שפיתית את האישה באכילה‪ ,‬תאכל עפר‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫ואֵ יבָ ה אָ ִשית בֵ ינָך ּובֵ ין הָ ִא ָשה ּובֵ ין זַרעֲָך ּובֵ ין זַרעָ ּה‪ :‬הּוא ישּופָך ר ֹאש ואַ ָתה תשּופֶ נּו עָ ֵקב ‪ -‬אתה שדיברת עם האישה‬ ‫‪)3‬‬ ‫ובכך גרמת לה לחטוא‪ ,‬לא תהיה יותר חבר של בני האדם‪.‬בין הנחש והאדם תהיה איבה (= שנאה)‪ ,‬האדם ימית את‬ ‫הנחש על‪-‬ידי הכאה בראש והנחש יכיש את האדם בעקב‪.‬‬ ‫האישה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הַ רבָ ה אַ רבֶ ה עִ צבֹונְֵך והֵ ֹרנְֵך בעֶ צֶ ב ֵתל ִדי בָ נִים – את שהבאת את המוות לעולם בחטאך‪ ,‬בכאבים תביאי חיים חדשים‬ ‫‪)1‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫שּוק ֵתְך והּוא יִמ ָשל‪-‬בָ ְך – את ששלטת באיש וגרמת לו לחטוא‪ ,‬מעכשיו הגבר ישלוט בך‪.‬‬ ‫ישְך ת ָ‬ ‫ואֶ ל‪ִ -‬א ֵ‬ ‫‪)2‬‬ ‫ג‪.‬האדם‪:‬‬ ‫ֲבּורָך‪ ,‬בעִ צָ בֹון ת ֹאכלֶ נָה – אתה שחטאת באכילת פרי עץ‪-‬הדעת‪ ,‬מעכשיו תצטרך לעבוד קשה כדי‬ ‫רּורה הָ אֲ ָדמָ ה‪ ,‬בַ ע ֶ‬ ‫‪ )1‬אֲ ָ‬ ‫להתפרנס‪.‬‬ ‫עונש נוסף של האדם הוא המוות – "עַ ד שּובָך אֶ ל‪-‬הָ אֲ ָדמָ ה"‪ ,‬בהתאם לאיום של אלוהים כשאסר עליו לאכול מהעץ‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אלוהים אמר לו – "ביֹום אֲ כָלָך ִממֶ נּו‪--‬מֹות ָתמּות" (בראשית ב' ‪ ,)17‬אבל הוא הרי לא מת באותו יום?‬ ‫תשובה‪ :‬האדם אמור היה לחיות חיי‪-‬נצח ובאותו יום נגזר עליו שימות‪ ,‬רעיון המוות נכנס לעולם בעקבות החטא הראשון‪.‬‬ ‫בשלב הגילוי אלוהים פונה לדמויות בסדר מסוים אך בשלב העונש הסדר הוא הפוך‪ ,‬מה שיוצר מבנה כיאסטי בפסוקים ‪9-‬‬ ‫‪. 19‬מבנה זה מסייע למחבר להדגיש את הקשר בין החטאים לעונשים ואת כך שהעונשים לא ניתנו סתם כך‪ ,‬אלא על‪-‬פי‬ ‫הצדק האלוהי‪.‬‬ ‫העונשים לדמויות הם גם אטיולוגיים – מסבירים תופעות קיימות במציאות הפיזית ו‪/‬או החברתית‪:‬‬ ‫‪.1‬למה לנחש אין רגליים?‬ ‫‪.2‬למה בין בני האדם ונחשים יש יחס של פחד ושנאה?‬ ‫‪.3‬למה הריון ולידה הם דברים כואבים ומסוכנים?‬ ‫‪.4‬למה הגברים שולטים בנשים?‬ ‫‪.5‬למה צריך לעבוד קשה כדי להתפרנס?‬ ‫‪.6‬למה כולנו מתים?‬ ‫תשובה‪ :‬בגלל חטא אכילת פרי עץ‪-‬הדעת‪ ,‬החטא הראשון‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫בפסוק ‪ 20‬מובא מדרש‪-‬שם לשמה של האישה‪" :‬וַיִ ק ָרא הָ אָ ָדם ֵשם ִאשתֹו חַ ּוָה‪ :‬כִ י ִהיא הָ י ָתה‪ ,‬אֵ ם כָל‪-‬חָ י"‪.‬אבל‪ ,‬אם השם‬ ‫שלה הוא בגלל שהיא 'אם כל חי' היה צריך לקרוא לה 'חיה'‪ ,‬למה חוה? תשובה‪ :‬בשפה הארמית (שפה בינלאומית‪ ,‬כמו‬ ‫אנגלית‪ ,‬בתקופת התנ"ך) פירוש המילה 'חיויא' הוא נחש‪ ,‬לפי זה בשם שהאדם נותן לאישה נרמזות תכונות "נחשיות"‪ ,‬כמו‬ ‫ערמומיות ופתיינות ולמעשה האישה מואשמת בחטא הראשון ובגירוש מגן‪-‬עדן‪.‬‬ ‫החטא הראשון הכניס את הרוע לעולם ההרמוני שברא אלוהים‪ ,‬ולכן מופרת ההרמוניה במספר מישורים‪:‬‬ ‫בין בני האדם לאלוהים – גירוש מחיי הנוחות של גן‪-‬עדן‪ ,‬לידה בכאב‪ ,‬מוות ופחד מהאל (התחבאו מפניו)‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בין בני האדם לבעלי החיים – שנאה בין הנחש והאדם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו – מעמד לא שווה‪ ,‬האישה משתוקקת לגבר והוא שולט ב‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בין האדם לטבע – האדמה לא תצמיח לו אוכל סתם כך‪ ,‬האדם יאלץ להזיע ולעבוד בשביל להתפרנס‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הסיבה לשבירת ההרמוניה‪ :‬האדם חטא כשבחר לעשות את הרע‪ ,‬ולכן נענש‪.‬האדם הוא האחראי לגורלו שנקבע 'מידה‬ ‫כנגד מידה' (בצדק) על‪-‬ידי האל לפי מעשי האדם‪.‬‬ ‫שאלות על בראשית פרק ג'‪:‬‬ ‫‪.1‬השווה את הצו האלוהי בבראשית ב ‪ 16-17‬לנאמר בפרק ג' ‪ 1‬ובפרק ג' ‪.2-3‬מה ניתן ללמוד מההשוואה המשולשת?‬ ‫‪.2‬מהו הקושי התיאולוגי בבראשית ג' ‪ ?9‬כיצד ניתן ליישבו?‬ ‫‪.3‬חז"ל נחלקו ביניהם בנוגע לדמותו של הנחש‪.‬קרא את שני הפרשנים שלפניך‪:‬‬ ‫ספורנו‪' " :‬וְהַ נָּחָּ ש' ‪ -‬הוא שטן‪ ,‬הוא יצר הרע‪...‬כמו שנקרא המלך אריה‪".‬‬ ‫‪17‬‬  ‫ראב"ע‪' " :‬וְהַ נָּחָּ ש' ‪ -‬ואחרים אמרו שהוא שטן‪.‬ואיך לא יראו סוף הפרשיה‪ ,‬כי איך ילך השטן על גחון ואיך יאכל‬ ‫עפר? והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה‪".‬‬ ‫א‪.‬מי מהפרשנים רואה את דמות הנחש כמשל ספרותי בלבד ומי מהם מבין את הסיפור כפשוטו? הסבר‪.‬‬ ‫ב‪.‬כיצד דוחה ראב"ע את פרשנותו של ספורנו?‬ ‫‪.4‬קרא פסוקים ‪.14-19‬‬ ‫א‪.‬הוכח כי שכר ועונש הם במישור של 'מידה כנגד מידה' אצל האדם‪ ,‬האישה והנחש‪.‬‬ ‫ב‪.‬הסבר מהו סיפור איטיולוגי והבא חמש דוגמאות לאיטיולוגיה בפסוקים אלו‪.‬‬ ‫‪18‬‬  ‫בראשית ד'‪ -‬קין והבל‪:‬‬ ‫הפרשה עוסקת ב‪ 2-‬עניינים‪:‬‬ ‫‪.1‬לידתם של קין והבל ומקצועותיהם (פס' ‪.)1-2‬‬ ‫‪.2‬מעשה קין והבל ותוצאותיו (הרצח) (‪.)3-16‬‬ ‫הצגת שני האחים מצביעה על ההבדלים בין ‪ 2‬הדמויות‪:‬‬ ‫הבל‬ ‫קין‬ ‫בן שני‬ ‫בן בכור‬ ‫ִיתי (=יצרתי) ִאיש אֶ ת‪-‬יהוָה"‪.‬אין לו מדרש‪-‬שם‪.‬משמעות 'הבל' בעברית – כלום‪,‬‬ ‫"קנ ִ‬ ‫יש לו מדרש‪-‬שם‪ָ :‬‬ ‫חוה‪ ,‬אימו מתגאה בכך שהיא ואלוהים ביחד יצרו אפס‪.‬הוא לא השאיר אחריו דבר‪ ,‬חייו היו סתמיים‬ ‫חיים חדשים‬ ‫הבל הוא רועה צאן‪ ,‬לא יוצר אלא רק שומר‬ ‫קין עובד אדמה‪.‬הוא יוצר ואקטיבי‬ ‫קין מביא ראשון מנחה (קורבן) לאלוהים – אקטיבי הבל מביא מנחה רק אחרי שראה את קין –‬ ‫פאסיבי‬ ‫הבל – איש הנדודים‪ ,‬רועה את צאנו‬ ‫קין – איש הקבע‪ ,‬עובד חלקת אדמה‬ ‫הבל ראה שקין מביא לאלוהים מנחה‪ ,‬כאות תודה על תנובת האדמה‪ ,‬וגם הוא הביא מנחה‪ ,‬אבל אלוהים מקבל את מנחת‬ ‫הבל ולא מקבל את מנחת קין‪.‬מדוע?‬ ‫בפסוקים ‪ 3-4‬נאמר‪ַ " :‬ויָבֵ א ַקיִן ִמפ ִרי הָ אֲ ָדמָ ה‪ִ ,‬מנחָ ה—לַ יהוָה‪ ,‬והֶ בֶ ל הֵ ִביא גַם‪-‬הּוא ִמ ְבכֹרֹות צ ֹאנֹו"‬ ‫לפי פירוש זה – הבל השתדל מאוד‪ ,‬הביא את הבכורות (=מובחרים) שבצאנו ואילו קין לא השתדל והביא מנחה לה' מכל‬ ‫הבא ליד‪ ,‬לכן ה' לוקח את מנחת הבל ולא את של קין‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬נאמר שהבל הביא גם הוא מבכורות צאנו‪ ,‬כך שאפשר להבין שגם קין הביא מהמובחר – כמו הבל‪ ,‬ואז נשאלת‬ ‫השאלה – למה אלוהים לא קיבל את מנחתו של קין?‬ ‫התשובה‪ :‬איננו יודעים! בחיים לא תמיד מקבלים מה שרוצים!‬ ‫יטיב (=‬ ‫קין מתוסכל וכועס אחרי דחיית הקורבן שלו בידי אלוהים‪ ,‬מה שמביא את אלוהים להזהירו בפסוק ‪" ,7‬הֲ לֹוא ִאם‪ֵ -‬ת ִ‬ ‫יטיב‪ ,‬לַ פֶ ַתח חַ טָ את רֹבֵ ץ (= החטא מחכה שתיפול לתוכו)"‪.‬זהו פסוק קשה ונביא שני פירושי חז"ל‬ ‫תשפר)‪ׂ ,‬שאֵ ת‪ ,‬ו ִאם ל ֹא ֵת ִ‬ ‫לדברי אלוהים‪:‬‬ ‫‪19‬‬  ‫יטיב‪ ,‬לַ פֶ ַתח חַ טָ את רֹבֵ ץ‬ ‫יטיב‪ְ ,‬שאֵ ת‪ ,‬ו ִאם ל ֹא ֵת ִ‬ ‫הֲ לֹוא ִאם‪ֵ -‬ת ִ‬ ‫פירוש מלבי"ם‪:‬‬ ‫פירוש רש"י‪:‬‬ ‫‪2‬משפטי תנאי ותוצאה אחת‬ ‫‪ 2‬משפטי תנאי ו‪ 2 -‬תוצאות‬ ‫"שאת" = קורבן‪ ,‬ואז ה' אומר לקין‪ :‬אם תיטיב את‬ ‫"שאת" = סליחה‪ ,‬ואז ה' אומר לקין‪ :‬אם תיטיב‬ ‫הקורבן‪ ,‬או לא תיטיב אותו – התוצאה זהה‪ ,‬החטא‬ ‫(את מחשבותיך)‪ ,‬אסלח לך‪.‬‬ ‫ממתין להכשיל אותך‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬אם לא תיטיב אותן‪ ,‬דע לך שהיצר הרע‬ ‫אלוהים לא קיבל את הקורבן של קין כי הכוונה שלו לא‬ ‫יגרום למחשבה להפוך לחטא ממש‪.‬‬ ‫הייתה טובה‪.‬לאלוהים לא חשוב מה אתה מביא‪ ,‬אלא‬ ‫אלוהים מזהיר את קין לפני רצח אחיו‪.‬‬ ‫איך אתה מביא את המנחה‪.‬‬ ‫שּוקתֹו‪ ,‬וְאַ ָּתה‪ִ ,‬ת ְמ ָּשל‪-‬בֹו"‪ ,‬להדגשת עקרון הבחירה החופשית והאחריות של האדם‬ ‫הפסוק מסתיים במילים – "וְאֵ לֶׁ יָך‪ְ ,‬ת ָּ‬ ‫למעשיו‪ ,‬אם תרצה – אתה יכול לשלוט ביצר הרע שלך‪.‬‬ ‫הסיפור לא מפרט איך קין רוצח את הבל ונאמר רק "ויאמר קין אל הבל" – חסר מה אמר – ובהמשך כתוב‪" :‬ויהי בהיותם‬ ‫בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו"‪.‬‬ ‫לפי תרגום השבעים (התרגום העתיק ביותר של התנ"ך‪ ,‬בשפה היוונית העתיקה) כתוב‪" :‬ויאמר קין אל הבל אחיו‪ :‬בוא נלך‬ ‫לשדה – ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו"‪.‬כלומר‪ ,‬לפי תרגום השבעים יש כאן רצח בכוונה תחילה אך זה לא נאמר בגירסה‬ ‫המקובלת של התנ"ך‪.‬‬ ‫בפסוקים ‪ 8-11‬חוזר המחבר שש פעמים על הכינו 'אחיו' או 'אחיך' ביחס להבל‪ ,‬להדגשת חומרת המעשה – רצח אח‪.‬‬ ‫אחרי הרצח אלוהים פונה לקין בשאלה‪ " :‬אֵ י (= איפה) הֶ בֶ ל אָ ִחיָך?" השאלה הזו מעלה קושי תיאולוגי (דתי‪-‬מחשבתי) –‬ ‫האם ה' לא יודע איפה הבל?‬ ‫תשובה‪ :‬ה' יודע הכל‪ ,‬אבל נתן לקין הזדמנות להתחרט ולהתנצל על חטאו‪.‬‬ ‫קין‪ ,‬לא רק שלא מתוודה על הרצח אלא משקר – " ל ֹא י ַָדע ִתי!" ועונה בחוצפה לאלוהים – "הֲ שֹמֵ ר אָ ִחי אָ נֹכִ י?" בעצם קין‬ ‫ית? קֹול ּדמֵ י אָ ִחיָך‪,‬‬ ‫טוען כלפי אלוהים שהוא (ה') צריך לשמור על הבל‪.‬בתגובה על דברי קין אלוהים אומר לו‪ " :‬מֶ ה עָ ִׂש ָ‬ ‫ֹצע ֲִקים אֵ לַ י ִמן‪-‬הָ אֲ ָדמָ ה!" – חייבת לבוא נקמה וענישה על שפיכת‪-‬דם‪.‬‬ ‫מכאן אנו למדים על עקרון קדושת החיים במקרא‪.‬על דם משלמים בדם‪.‬על רצח יש לשלם‪.‬‬ ‫בפסוק ‪ 10‬יש בעיה לשונית ‪ -‬קֹול ְד ֵמי אָ ִחיָך – למה דם בלשון רבים‪ ,‬הרי הבל הוא יחיד?‬ ‫תשובה‪ :‬דמו ודם זרעו – הדורות הבאים שהבל היה אמור להוליד וכבר לא יממש‪.‬‬ ‫עונשו של קין‪ " :‬אָּ רּור (= מקולל) אָּ ָּתה‪ִ ,‬מן‪-‬הָּ אֲ ָּד ָּמה"‬ ‫‪20‬‬  ‫למשמעות האות מ"ם במילה ' ִמן‪-‬הָ אֲ ָדמָ ה' בפסוק יש שני פירושים‪:‬‬ ‫רּורה הָ אֲ ָדמָ ה‪,‬‬ ‫‪.1‬מ"ם היתרון – קין מקולל יותר מן האדמה (שקוללה בבראשית ג' ‪ ,17‬לאחר חטא האדם – "אֲ ָ‬ ‫ֲבּורָך")‪.‬‬ ‫בַ ע ֶ‬ ‫‪.2‬מ"ם המקום – קין מקולל פיזית‪ ,‬קללתו תבוא מהאדמה‪ ,‬היא זו שתעניש אותו‪.‬פירוש זה מתאים יותר להמשך‬ ‫הפסוקים‪ ,‬בהם ה' מקלל את קין שהאדמה לא תצמיח לו יבולים והוא יאלץ לנדוד‪.‬‬ ‫הענישה תעשה על‪-‬פי עקרון 'מידה כנגד מידה'‪:‬‬ ‫‪.1‬קין עובד האדמה שפך את דמו של הבל על האדמה ולכן עונשו יהיה מהאדמה – " כִ י ַת ֲעבֹד אֶ ת‪-‬הָ אֲ ָדמָ ה‪ ,‬ל ֹא‪-‬תֹסֵ ף‬ ‫ֵתת‪-‬כֹחָ ּה לָ ְך"‪ ,‬הוא לא יוכל יותר להצמיח ירקות ופירות מהאדמה‪.‬‬ ‫‪.2‬הבל היה רועה‪-‬צאן‪ ,‬ונדד עם העדרים שלו‪ ,‬קין הרוצח ימלא את מקומו – " נָע ָונָד‪ִ ,‬תה ֶיה בָ אָ ֶרץ"‪.‬‬ ‫‪.3‬רצח הוא חטא חברתי‪-‬מוסרי ולכן עונשו יהיה הרחקה מהחברה האנושית לנדודים ובדידות‪.‬‬ ‫גם המבנה הכיאסטי של הפסוקים מלמד אותנו על יחס של מידה כנגד מידה בין החטא והעונש‪:‬‬ ‫קֹול ְד ֵמי אָּ ִחיָך‪ ,‬צֹוע ֲִקים אֵ לַ י ִמן‪-‬הָּ אֲ ָּד ָּמה‬ ‫אָ רּור אָ ָתה‪ִ ,‬מן‪-‬הָּ אֲ ָּד ָּמה אֲ ֶשר פָ צ ָתה אֶ ת‪ִ -‬פיהָ ‪ ,‬לָ ַקחַ ת אֶ ת‪ְ -‬ד ֵמי אָּ ִחיָך ִמי ֶָדָך‬ ‫קין למשמע דברי ה' אומר‪" :‬גָּדֹול עֲ ֹונִ י ִמנְ ש ֹא"‪.‬למילים אלו שני פירושים‪ ,‬כשלכל פירוש יתרון וחיסרון ביחס להבנת המילים‬ ‫בהקשרן לפסוקים האחרים בקטע‪.‬‬ ‫ראב"ע (רבי אברהם אבן‪-‬עזרא)‬ ‫רמב"ן (רבי משה בן‪-‬נחמן)‬ ‫העונש שנתת לי‬ ‫החטא שלי‬ ‫פירוש המילה 'עווני'‬ ‫מלשאת‪ ,‬לסבול‬ ‫פירוש המילה 'מנשוא' מלסלוח‬ ‫החטא שלי כל‪-‬כך גדול‪ ,‬אי‪-‬אפשר העונש שלי חמור מדי‬ ‫משמעות המשפט‬ ‫לסלוח עליו‬ ‫לא מבין את חומרת החטא‪ ,‬מתלונן‬ ‫מתוודה ומתחרט על החטא‬ ‫דמותו של קין‬ ‫על העונש‬ ‫שורש נ‪.‬ש‪.‬א‪.‬בתנ"ך = ס‪.‬ל‪.‬ח‪.‬מתאים לנאמר בפסוק הבא (‪)14‬‬ ‫יתרון‬ ‫שבו קין מתלונן על חומרת העונש‬ ‫המילה עוון לרוב משמעותה עונש‬ ‫הפירוש לא מתאים לנאמר בפסוק שורש נ‪.‬ש‪.‬א‪.‬לא משמש בתנ"ך‬ ‫חסרון‬ ‫‪( 14‬שם הוא מתלונן על חומרת במשמעות זו (לסבול)‪.‬‬ ‫העונש)‬ ‫‪21‬‬  ‫"נָּע ָּונָּד‪ִ ,‬ת ְהיֶׁה בָּ אָּ ֶׁרץ" – ניתן להבין עונש זה בשתי משמעויות‪:‬‬ ‫‪.1‬לכל מקום שיגיע הארץ בעצמה תניע אותו הלאה מכוח צו אלוהי‪.‬‬ ‫‪.2‬המצפון של קין לא ייתן לו מנוחה‪ ,‬לכל מקום שיגיע מצפונו יצעיד אותו למקום אחר ויכריח אותו לנדוד‪.‬‬ ‫אם נקבל את הפרוש השני נראה שמצפונו של קין מתחיל לפעול ולכן הוא אומר לה' שגדול חטאו (עוונו) מלסלוח‪ ,‬בהתאם‬ ‫לפירוש הרמב"ן לפסוק ‪.13‬‬ ‫נראה שאלוהים מסכים עם תלונתו של קין בנוגע לחומרת העונש‪ ,‬כי בפסוק ‪ 15‬אלוהים שם לקין אות (= סימן) שיגן עליו‬ ‫ממי שיבקש לפגוע בו‪.‬פסוק ‪ 16‬מספר לנו שקין‪ ,‬לאחר הגירוש‪ ,‬מתיישב במקום שנקרא 'ארץ נוד'‪.‬‬ ‫בעיה‪ :‬אלוהים גזר על קין נדודים‪ ,‬איך הוא התיישב בארץ נוד? תשובת חז"ל‪ :‬קין נדד כל הזמן בתוך אותה ארץ‪ ,‬ארץ נוד‬ ‫שהיא אינה מיקום גיאוגרפי אלא מצב של נדודים‪.‬‬ ‫אות קין‪ :‬הביטוי משמש בימינו כדי לבטא את חומרת מעשיו של אדם‪ ,‬מעשים שלא יסלחו לו‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫מעולם הרמוני לחוסר הרמוניה – תהליך ההתדרדרות של האנושות‪:‬‬ ‫סיפור רצח הבל בידי קין הוא המשך לסיפור החטא הראשון של אכילת פרי עץ‪-‬הדעת על‪-‬ידי האדם ואשתו‪ ,‬זהו השלב‬ ‫השני בתהליך ההתדרדרות מהעולם ההרמוני והמושלם שברא אלוהים לעולם שהאדם משחית ומקלקל במעשיו הרעים‪.‬‬ ‫סמיכות הפרשיות – באה להצביע על כך שעבירה גוררת עבירה וחטא גורר חטא‪ ,‬ישנן מספר נקודות דמיון בין שני הסיפורים‬ ‫שמטרתן לקשר ולהראות שלא מדובר בסיפורים נפרדים אלא ברצף סיפורי‪.‬‬ ‫נקודות דמיון בין חטא עץ‪-‬הדעת לרצח הבל‪:‬‬ ‫רצח הבל‬ ‫חטא עץ‪-‬הדעת‬ ‫הדמיון‬ ‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ אָ ָדם; " ַוי ֹאמֶ ר יהוָה אֶ ל‪ַ -‬קיִן‪ ,‬אֵ י הֶׁ בֶׁ ל‬ ‫"וַיִ ק ָרא יהוָה אֱ ִ‬ ‫אלוהים שואל שאלה‬ ‫אָּ ִחיָך?"‬ ‫ַוי ֹאמֶ ר לֹו‪ ,‬אַ ֶׁיכָּה?" (בראשית ב' ‪)9‬‬ ‫רטורית ומאפשר לחוטא‬ ‫להתוודות‬ ‫יתיָך לֵ אמֹר "אָ רּור אָ ָתה‪ִ ,‬מן‪-‬הָּ אֲ ָּד ָּמה"‬ ‫" ַות ֹאכַל ִמן‪-‬הָ עֵ ץ‪ ,‬אֲ ֶשר צִ ּוִ ִ‬ ‫רּורה הָּ אֲ ָּד ָּמה‪,‬‬ ‫ל ֹא ת ֹאכַל ִממֶ נּו‪--‬אֲ ָ‬ ‫העונש קשור באדמה‬ ‫ֲבּורָך" (בראשית ב' ‪)17‬‬ ‫בַ ע ֶ‬ ‫" ַו ְיג ֶָּׁרש‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ אָ ָדם" (בראשית ב' ‪" )24‬הֵ ן ג ֵַר ְש ָּת א ִֹתי הַ יֹום‪ ,‬מֵ עַ ל פנֵי‬ ‫החוטא מגורש‬ ‫הָ אֲ ָדמָ ה"‬ ‫שּוקתֹו ואַ ָתה ִתמ ָשל‪-‬‬ ‫שּוק ֵתְך‪ ,‬והּוא‪ ,‬יִמ ָשל‪" -‬ואֵ לֶ יָך ת ָ‬ ‫ישְך‪ ,‬ת ָ‬ ‫"ואֶ ל‪ִ -‬א ֵ‬ ‫דמיון לשוני‬ ‫בֹו"‬ ‫בָ ך" (בראשית ב' ‪)16‬‬ ‫‪22‬‬  ‫ניתן לראות כי קיימת החמרה בהתדרדרות בין חטא האדם לחטאו של קין‪:‬‬ ‫רצח הבל‬ ‫חטא עץ‪-‬הדעת‬ ‫חטא מוסרי (נגד בן‪-‬אדם)‬ ‫חטא דתי (נגד אלוהים)‬ ‫סוג החטא‬ ‫משקר ומתחצף כלפי ה'‬ ‫המענה לשאלת ה' לא מתוודה‪ ,‬אבל גם לא משקר‬ ‫מעכשיו יצטרך לעבוד את האדמה כדי אפילו אם יעבוד את האדמה לא יוכל‬ ‫העונש באדמה‬ ‫להתפרנס‬ ‫להתפרנס‬ ‫מגורש בתוך העולם הרגיל לנדודים‬ ‫מגורש מגן‪-‬עדן לעולם הרגיל‬ ‫עונש הגירוש‬ ‫ועבודה קשה‬ ‫אמנם לקין יש לכאורה נימוק לרצח – הוא הראשון שהביא מנחה‪ ,‬אחיו "מעתיק" ממנו ודווקא מנחתו מתקבלת בידי ה'‪ ,‬אבל‬ ‫למרות זאת‪ ,‬לאף רצח אין הצדקה!‬ ‫שאלות על רצח הבל – בראשית פרק ד'‪:‬‬ ‫הסבר‪ ,‬על‪-‬פי הכתוב בפרק‪ ,‬מדוע אלוהים לא שעה למנחתו של קין‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫"גדול עווני מנשוא" – מה הקושי במילים אלו וכיצד ניתן לתרצו?‬ ‫‪.2‬‬ ‫"ארור אתה מן האדמה" – מהם שני הפירושים של העונש? קרא גם בראשית ד' פסוק ‪ 14‬ונמק איזה מבין שני הפירושים‬ ‫‪.3‬‬ ‫שהבאת מתאים יותר לאור האמור